דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר לא דורג

שכונות עירוניות עם ריכוזים של דוברי רוסית

עוז אלמוג

נוצר ב-5/18/2009

התפלגות דפוסי המגורים של העולים

ניתן למיין את דפוסי המגורים של העולים דוברי הרוסית לשתי קבוצות אוכלוסיה עיקריות:

  • האחת – קבוצת האוכלוסייה הענייה יותר, הכוללת שיעור ניכר של משפחות חד הוריות ועולים שהגיעו בגיל מבוגר ארצה. קבוצה זו כוללת גם חלק ניכר (לא ידוע שיעורו המדויק) של עולים מהרפובליקות האסייתיות (קווקז וכדומה). אוכלוסיה זו מתגוררת בעיירות קטנות, הרחוקות ממרכז הארץ ובשכונות חלשות בערים הגדולות, לרוב בדירות שיכון קטנות. לצד העולים מתגוררת ברוב השכונות הללו גם אוכלוסייה יהודית וותיקה מהשכבות הכלכליות החלשות יותר (לרוב, יהודים ממוצא מזרחי).

    בניגוד לאוכלוסיית השיכונים הוותיקה, שחסרה מודעות ורגישות סביבתית (שמירה על חזות הבניין, נקיון חדר המדרגות והגינה וכדומה), חלק גדול מהעולים הם בעלי מודעות ורגישות כזאת (אולי בשל השכלתם). התוצאה היא שדרוג של אזורי המגורים הללו (בהשוואה לעבר הרחוק) ולעתים אפילו שינוי הדרגתי של תדמיתם הישנה. כיוון שמשפחות רבות מקרב העולים מקפידות לשמור על חזות נקייה ומסודרת של סביבת המגורים, חרף הקשים הכלכלים ומיעוט האמצעים, הן אינן נוטות לפתח תחושות ניכור כלפי סביבת המגורים (בניגוד לאוכלוסיה הוותיקה). גם ההשוואה לתנאי הקיום הקשים בברה"מ תורמת בכיוון זה.

    במקרים רבים נוצרים ריכוזים של עולים בבניין מגורים אחד. לא אחת מתארגנים הדיירים על מנת לשפץ את בניין המגורים. בשל חוסר יכולתם הכלכלית, לרוב אין מדובר בשיפוץ יסודי אלא בעיקר ב"מתיחת פנים",  המשדרגת את המראה החיצוני של המבנה והופכת את השהייה בו ליותר נעימה. לעתים מצטרפת הרשות המקומית ומסייעת למלאכת השיפוץ.
      
  • השנייה – אוכלוסיה מבוססת יותר-  בדרך כלל הוותיקים יותר מקרב העולים, אשר עברו תהליך מוביליות, התבססו כלכלית ומצבן הכלכלי איפשר להם לעזוב את השיכונים בשכונות החלשות ולרכוש דירה בשכונות אמידות יותר. לרוב מדובר בדירות בבתים מהדגם המלוני (להרחבה על הבית המלוני ראו בערך "מגורי איכות - בנין הדירות 'המלוני' בישראל" במדריך זה). 

    רוב המשפחות דוברות הרוסית, שעברו מוביליות, מתגוררות באזורים עם מחירי דירות נמוכים מאלה המקובלים בשכונות וותיקות בערים הגדולות. למשל, שכונות באשדוד, בחולון, בבת-ים, בקריות, בנצרת עילית וכו'. גם איכות הבנייה ותחזוקת הבניינים בשכונות אלה נמוכות בהשוואה לשכונות אמידות ויוקרתיות, אם כי עדין גבוהות בהשוואה לאלו שהיו בשיכונים ובשכונות העוני. 

    אוכלוסייה זו הצטרפה לאוכלוסיית "מעמד הביניים" בישראל תוך פרק זמן קצר (10 – 15 שנה). העובדה שמדובר באוכלוסיה משכילה שלא היתה צריכה לסגור פערים בתחום זה סייעה להאצת תהליך המוביליות.

קבוצה קטנה בלבד מקרב העולים מתגוררת באזורים יוקרתיים ובבתים צמודי קרקע. חשוב לציין כי דירה גדולה ומפוארת אינה עומדת בראש סדר העדיפות של משפחות העולים. רובם מעדיפים להוציא את כספם בעיקר בתחום החינוך והתרבות.

היווצרות רבעים רוסיים – אודסה הקטנה בישראל

בערים, שאליהם הגיעו ריכוזים של עולים, נוצרו באזורי המע"ר (מרכז העסקים הראשי) הוותיקים ריכוזי עולים. התוצאה היא שאותם אזורים קיבלו צביון רוסי והפכו למעין רבעים, בדומה לרובעי המהגרים בערי אירופה וארה"ב: למשל, "צ'יינה טאון", "ליטל איטלי" ו"אודסה הקטנה" בניו יורק.

מרכזים עירוניים עם סממי רוסיות אפשר למצוא בבת-ים, בחולון, בחדרה, בנצרת עילית ובשכונות הדר ונוה שאנן בחיפה. אוכלוסיית העולים נכנסה למקום במהלך שנות התשעים במקומה של האוכלוסייה הוותיקה. מה הסיבות לתחלופת האוכלוסייה?
בנייתם של הקניונים הגדולים ניוונה את אזורי המסחר הוותיקים בערים, והורידה את שווי נכסי הנדל"ן. בה בעת, צאציהם של התושבים הוותיקים גדלו, התבססו ורכשו דירות גדולות יותר למשפחותיהם בשכונות החדשות. הדירות שהתפנו (בעיקר לאחר פטירתם של ההורים) הושכרו לעולים אשר חפצו להגיע למרכזי הערים.

סגירתם של החנויות והעסקים הוותיקים במרכזי הערים, כתוצאה מפתיחת הקניונים, התאימה אף היא לעולים כמו כפפה, שכן היצע השטחים הפנויים למסחר גדל והמחיר ירד. תהליך זה איפשר לעולים רבים לרכוש לעצמם חנויות קטנות (בעיקר מזון) ולפתוח עסקים זעירים (כגון: מספרה, סנדלריה, תיקון שעונים וכיו"ב).

פתיחתם של עסקים זעירים בבעלות רוסית שיוותה לאזורים אלה לא רק זהות אתנית אלא גם "ארומה" נוסטלגית. באזורים אלה ניתן להבחין בשלטים רבים בשפה הרוסית, בחנויות "כל מוצר בשקל" ובחנויות "יד שנייה", שנעשו אף הן נפוצות שם. חנויות אלה מתאימות לאוכלוסייה שאינה ניידת, ומחיריהן מתאימים לאוכלוסייה שאינה אמידה.

באזורים אלה שכיחים סוכנויות תיווך העוסקות בהשכרתן ובמכירתן של דירות לעולים. חלק לא מבוטל מהדירות שמתפנות נמכרות היום דווקא לאוכלוסייה וותיקה – אמידה מבחינה כלכלית – שמבקשת לרכוש נכס באזור לצורך השקעה. אותה אוכלוסייה רוכשת את הדירות מתוך תקווה ריאלית שערך הנכס יעלה (אם בעתיד תחול עליה בערכו של האיזור) או לפחות ישמור על ערכו, ומתוך הנחה שבינתיים יניב הנכס תשואה יפה משכר הדירה. העולים ברובם נתפסים כאוכלוסייה אמינה ותרבותית, והשכרת הדירה נתפסת כדבר בטוח באופן יחסי (היא גם פטורה ממס).

אחד המאפיינים הבולטים של "הרבעים הרוסים" הוא תחייתם של הגנים הציבוריים והפארקים, עולים רבים מבלים בהם בקריאת עיתונים, במפגש עם מכרים, במשחקי שחמט ושש-בש ובהשגחה על הילדים הקטנים (במקרים רבים הסבים והסבתות הם אלו שמשגיחים על הנכדים).

כאמור, רוב האוכלוסיה הוותיקה עזבה את השכונות הוותיקות לשכונות מבוססות יותר או לבתי אבות ומקצתה נפטרה. כך התפנה מקום לעולים. הוותיקים שנותרו בשכונה הם ברובם זקנים עריריים, נכים ועניים שחיים בבדידות ובעוני וחשופים לגניבות ולאלימות. במהלך השנים נוספו לשכונות הללו עולים זקנים ו/או רווקים ומשפחות מעוטי הכנסה. התרכובת הדמוגרפית-כלכלית של השכונות הללו יצרה כיסי אלימות, עוני ועזובה, שכוללים גם שיכורים המתגוללים בדירתם וברחוב, אנשים מעורערים בנפשם ונוער מנותק שיוצר כנופיות המטילות פחד על סביבתם. כתוצאה מכך נוצר לאזורים הללו תדמית שלילית המעכבת את התפתחותם.

ביביליוגרפיה

ערך זה מבוסס על תצפיות שלנו ועל נתונים שסופקו לנו על ידי משרדים לחקר שוק וכן סוכנויות נדל"ן

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.