דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 2 מדרגים

סביבת המגורים ביישוב הקהילתי

יודפת
יודפת
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
מצפה שכניה
מצפה שכניה
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
מצפה שכניה
מצפה שכניה
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
מצפה שכניה
מצפה שכניה
עוז אלמוג
מצפה שכניה
מצפה שכניה
עוז אלמוג
מצפה שכניה
מצפה שכניה
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
יודפת
יודפת
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה אבטליון
מצפה אבטליון
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
מצפה עמוקה
מצפה עמוקה
עוז אלמוג
עוז אלמוג
סייע בתמצות מאפייני היישובים הקהילתיים: שרון הורנשטיין
מאמר זה עדיין בתהליך בניה.

נוצר ב-5/13/2009

מהו יישוב קהילתי?

יישוב קהילתי הינו צורת התיישבות כפרית לא-חקלאית ולא-שיתופית, ששורשיה נטועים כבר בשנות החמישים (נווה מונוסון ליד יהוד, שהוקם בשנת 1953, נחשב ליישוב הקהילתי הראשון). אולם רק בשלהי שנות השבעים החלה צורת מגורים זאת לתפוס תאוצה בנוף הפיזי והחברתי בישראל.

היישוב הקהילתי מושתת על המרכיבים הבאים:
■ שיתוף חברתי, במובן זה שחיי החברה (חינוך, פעילויות ציבור ודת) מתנהלים תוך קבלת החלטות משותפות באסיפה כללית, או בוועדות שונות.
■ אידיאולוגיה משותפת, או חזון משותף בתחומים כאיכות הסביבה והיחסים בין הפרט לקהילה.
■ מנגנון סינון לחברים חדשים. לרוב, על-מנת להתקבל לאגודה (דהיינו ליישוב), יש לעבור ראיון-קבלה מול ועדה של נציגי היישוב.
■ אוכלוסיה קטנה יחסית (מאות עד אלפים בודדים של תושבים) - אם כי ישנן גם ערים חרדיות כמו ביתר עלית המוגדרות כיישובים קהילתיים.
■ מיקום מנותק מאזורים מטרופוליניים צפופים ונטוע בנוף טבעי של שדות, גבעות וחורש.
■ דגש על איכות מגורים גבוהה, רמת שירותים משופרת וחיי קהילה פעילים.

רקע היסטורי

כפרי תעשייה בגליל

הרעיון להקים ישובים כפריים אשר לא יתבססו על חקלאות כמקור לתעסוקה ופרנסה מרכזי, אלא בעיקר על תעשייה ועל תעסוקות לא חקלאיות, הועלה במחלקה להתיישבות כבר בראשית שנות השבעים. ההנחה היתה כי יישובים כאלה יוכלו לשמש מנוף לפיתוח אזורים פריפריאליים, ובעיקר אזור הגליל, דלילי האוכלוסיה (בעיקר אוכלוסיה מהשכבות הגבוהות). יוזמי הפרויקט הניחו שהנוף הפסטורלי של הרי הגליל, צורת החיים הקהילתית וההטבות הכלכליות, יהוו אטרקציה מושכת לאוכלוסייה עירונית מבוססת מישראל ולעולים מארצות הרווחה המבקשים לגור בכפר אך אינם רוצים לעסוק בחקלאות. המתיישבים החדשים תוכננו להשתלב במפעלים שיקומו ביישוב או בגוש היישובים החדשים שזכו לשם 'כפר תעשייתי'.

בשנים 1974-1978 הוקמו כפרי התעשייה הראשונים בגוש שגב בגליל (יעד, קורנית, שכניה ומנוף). כתוצאה מגורמים חברתיים, כלכליים ובירוקרטיים (הרקע האישי של המתיישבים, תקצוב הממשלה, הריחוק מהערים הגדולות ועוד) רעיון הדגם של כפר תעשייה לא עלה יפה. מקצת מהמפעלים ביישוב נסגרו, מקצתם עבר לבעלות פרטית ורוב התושבים פנה לעבודת חוץ. אולם, אף שהדגם המקורי של ה'כפר התעשייתי' לא מומש, היישובים הללו שימשו כדגם ראשוני או כשלב מעבר, בתהליך גיבושן של צורות היישוב הקהילתיות הלא-חקלאיות שהתפתחו מאוחר יותר.

המצפים 

הדגם השני של היישוב הכפרי הלא חקלאי והלא שיתופי שהופיע באותה תקופה היה ה'מצפה' (מצפה קטן כונה 'מצפור'). הרקע להקמת המצפים היה התגברות המתח בין התושבים הערבים בגליל לשלטונות סביב סוגיית הבעלות על קרקעות (מתח שהגיע לשיאו באירועי 'יום האדמה' ב-30 במארס 1976). המושג 'יהוד הגליל' הפך למטבע פוליטית חדשה וסביבו נוצר דיון ער ונוקב בעיתונות.

בקיץ 1978 הועלתה במחלקה להתיישבות ההצעה להקים מאחזים אזרחיים בנקודות שונות בגליל. המטרה הרשמית היתה לעצור את מה שהוגדר אז על ידי פקידי ממשל ופוליטיקאים יהודים כהתפשטות היישוב הערבי לאדמות מדינה ולשמור על עתודת הקרקעות בגליל למען התיישבות יהודית עתידית. למעשה, היתה לפרויקט מטרת משנה פוליטית, כפי שסיפר יחיעם ויץ, מי שעמד אז בראש המחלקה להתיישבות והגה את פרויקט המצפים: 'היה חשש שלאחר המהפך הפוליטי וחתימת הסכמי קמפ דיוויד יוקדש כל המאמץ ההתיישבותי ליהודה ושומרון, ומפעל המצפים היווה אמצעי לאלץ את המערכת המיישבת להקצות משאבים ואוכלוסייה לאוזרים אחרים (קרי הגליל). זוהי מטרה פוליטית במהותה שניתן להגדירה 'אנטי התיישבות בגדה'.

התכנון היה להקים בהשקעה מינימלית של משאבים ציבוריים ובתוך זמן קצר מאד (6-8 חדשים) בנקודות אסטרטגיות, כ-30 יישובים קטנים סמוך לאזורי יישוב ערביים – בדומה במעט (עם כל ההבדלים המתבקשים) לרעיון 'חומה ומגדל' של שנות השלושים. בניגוד לתפיסה המסורתית של הגופים המיישבים, על פיה היו המוסדות חייבים לספק ליישוב אמצעי ייצור לצורך פרנסת המתיישבים (כמעין עסקת חליפין ממשלתית), כאן הוחלט לא ליצור התחייבות מוקדמת ולאפשר לתושבים לנהל את חייהם הכלכליים כראות עיניהם, ליצור את המבנה הארגוני הרצוי להם ולבנות בעצמם את בתי הקבע שלהם. עסקת החליפין היתה כדלהלן: המתיישבים יקבלו מהמוסדות את הקרקע, תשתית מינימלית ומבנים זמניים (קרוואנים) ובתמורה יתחייבו לגור במקום ולשמור על קרקעותיו. מערך המצפים בגליל התפרס בשישה ריכוזים גיאוגרפיים: לאורך גבול הצפון (8 מצפים), בגוש תפן (2 מצפים), בגוש צלמון ובבקעת סכנין (8 מצפים), בגליל המערבי (3 מצפים), בגוש שגב (4 מצפים) ובגוש ציפורי (3 מצפים). בסופו של דבר מקצת מהמצפורים הפכו לקיבוצים (כ-10 במספר) והיתר הסתפחו לקבוצה רחבה של יישובים קהילתיים לסוגיהם השונים.

היישוב הקהילתי מעבר לקו הירוק

הדגם השלישי של היישוב הכפרי הלא-חקלאי והלא-שיתופי שנוצר באותה תקופה היה ה'יישוב הפרטי'. בשנת 1976 קמה תנועה בשם 'תנועת היישובים העירוניים החדשים' שבאה לייצג את האינטרסים של היישובים שנמצאו מעבר לקו הירוק. התנועה ייצגה את היישובים: אופירה, אלון שבות, בני יהודה, קריית ארבע, ימית, ומעלה אדומים. התנועה החלה להפעיל לחץ על הממשלה להתיר הקמת יישובים כפריים פתוחים, גמישים ואינדיווידואליים יותר מהקיבוץ והמושב (אי חובת עבודה במקום, בניה עצמית של הבית וכיוצא באלה), אך בה בעת בעלי זיקה שיתופית וקהילתית יותר מהעיר. הזיקה הזו מתבטאת בעיקר בסינון המתיישבים ובהקמת מוסדות תרבות וחינוך משותפים. לבד מהשגת רמה ואיכות חיים גבוהות הכוונה היתה ליצור קהילה עצמאית שחבריה יוכלו לעצב את דפוסי חייהם כרצונם, מבלי שיהיו כבולים במסגרות כלכליות מקומיות כלשהן. זהו אפוא מודל שניסה להפיק את מירב היתרונות מצורת היישוב העירונית והקיבוצית כאחד

היישוב הקהילתי הוצג על ידי יוזמיו כ'ארגון חברתי שישיג אורח חיים בל איכות ואשר יממש באותה מידה את צרכי הציונות והמדינה'. התנועה ניסתה לא רק להשיג הכרה ביישובים הקיימים כיישובים קהילתיים אלא לקדם אינטרסים של גרעינים שטרם עלו לקרקע, כמו גרעיני 'קצרין', 'הר גילה', 'גבעון' ו'גבעת הראדר'. בינתיים אומץ הרעיון הקהילתי גם על ידי תנועת גוש אמונים הדתית-לאומית, שהובילה את ניסיונות ההתיישבות ביהודה ובשומרון. ממשלת רבין ובראשה השר ישראל גלילי שעמד בראש ועדת השרים להתיישבות, התנגדה לרעיון ההתנחלות בשטחים, אך עם חילופי השלטון ב-1977 - השתנתה מדיניות ההתיישבות וניתן האור הירוק להקמת היישובים מעבר לקו הירוק.

תוך ארבע שנים (1977-1981) הפך המודל הקהילתי לנפוץ במפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון ובחבל גוש קטיף שברצועת עזה. הממשלה החדשה עודדה הקמת יישובים קהילתיים מעבר לקו הירוק, לא רק מתוך מטרה לספח את השטחים ולהפוך את ההתיישבות היהודית בגדה וברצועה לעובדה בלתי הפיכה, אלא גם כתשורה לקבוצה רחבה (דתיים לאומיים) שתרמה לעליית הליכוד ושותפתו המפד"ל לשלטון. יתכן, שגם השאיפה להעמיד אלטרנטיבה כפרית לקיבוצים (מי שנתפסו על ידי הימין כסמלה של תנועת העבודה), ובכך לקזז מההגמוניה של התנועה הקיבוצית באזורי הפריפריה, עמדה ביסוד ההחלטה הפוליטית.

לאחר גל ההתיישבות הראשון בגדה, שבו היה משקל רב למוטיבציה האידיאולוגית, בשיקולי ההתיישבות (לכן אנשים, בעיקר מזרם ה'כיפות הסרוגות', היו נכונים להתיישב גם במקומות קשים ומרוחקים), גבר השיקול התועלתני והוא גם הביא לעלייה במספר המתיישבים החילוניים בגדה וברצועה (מיקום נוח בקרבת היישוב, השגת בית פרטי במחיר סביר, השגת איכות חיים גבוהה, המתבטאת בחינוך טוב, במוסדות תרבות ובשכנים בעלי איכות אנושית).

החזון החברתי של סטף ורטהיימר

התפתחותם של היישובים הקהילתיים הואצה לא רק כתוצאה ממדינות התיישבותית ממשלתית חדשה, שנבעה מהתעצמות המחנה הדתי לאומי והפניית משאבים לבניה בשטחים, אלא גם כתוצאה מתהליך שינוי תודעתי שחל בקרב השכבה המשכילה החילונית והמבוססת בארץ. השינוי הזה נולד מהשבר של מלחמת יום כיפור, מעליית הליכוד (שחיזקה בקרב רבים מהאליטה הישראלית את תחושת הניכור מהשלטון) ומהתפתחות תפישת העולם הקפיטליסטית (בעיקר בקרב דור הביניים). בקרב שכבה זו הלכה והתגברה השאיפה לעשות לביתך, להינתק מהממסד, להתבדל וליצור 'סביבה סטרילית', שבה השכנים עשויים בדמותך ובצלם ערכיך. היישוב הקהילתי - או כפי שכונה על ידי החוקרים והמוסדות 'היישוב הפרטי' - היה בבחינת פתרון מושלם לאותה שאיפה חדשה.

ב-1981 הוקם בשיפולי הגליל התחתון, סמוך למושב נהלל, היישוב הקהילתי החדש הראשון - תימרת. היוזמים היו קבוצת מתיישבים בני העמק והסביבה, שגיבשו מודל מגורים אשר הפך תוך שני עשורים לאחד המודלים החשובים והמשפיעים על תרבות הדיור בישראל ובכלל. את רעיון היישוב הקהילתי פיתח והוביל התעשיין סטף ורטהיימר. שלושת היישובים הבאים בתור, שבהם יושם והופץ המודל היו כפר ורדים (שאותו הקים סטף בחבל תפן בגליל המערבי), מיתר ולהבים בדרום.

עד 1989 הוקמו בסך הכל 15 'יישובים פרטיים', שמנו בין 200 ל-600 משפחות. עד שנת 1990 הוקמו ואוכלסו 15 יישובים פרטיים: כרמי יוסף, נטף, תמרת, הר אדר, להבים, מיתר, אורנית, כפר ורדים, רמת מודיעין, שערי תקווה, גבעת אלה, כוכב יאיר, נופית, מכבים, אלפי מנשה.

כל היישובים תוכננו והוקמו לא על ידי פטרון מוסדי, כגון המחלקה להתיישבות במגזר הכפרי או משרד השיכון, כמקובל בעבר, אלא על ידי מסגרות ארגוניות חלופיות - חברה, אגודה ובעיקר עמותת משתכנים - שבה כל אחד מהחברים מקבל מעמד שווה. בראש האגודה עומד ועד מנהלים, המנהל את ענייני היישוב לאמור: מקבל מהרשויות את הקרקע ואת ההרשאה לפיתוחה, גובה כספים לפיתוח ולצרכים שוטפים ומסנן את המועמדים הפוטנציאלים למגורים ביישוב. על פי הנהלים שנקבעו, המיישבים חותמים על חוזה חכירה אישי עם המנהל, אך התאגיד הוא שמפנה אותם ואין אפשרות לקבל מגרש מן המנהל ללא הפנייה של העמותה או של החברה. עם זאת, רשאי המינהל לבטל את החוזה, אם הרוכש אינו בונה בית תוך זמן קצוב, לרוב שלוש שנים. ברוב היישובים יש תוכנית מתאר המטילה מגבלות מסוימות, למשל על גודל המבנה ומיקומו במגרש, אך סגנון הבנייה נתון בדרך כלל לשיקולה של כל משפחה. לעתים (כמו למשל ביישוב 'גבעת אלה' שבעמק יזרעאל), היישוב נבנה על ידי חברה מסחרית ולמתיישבים מוצעים מספר דגמים של בתים שמתוכם בוחרת המשפחה את המתאים לה (זאת כדי ליצור אחידות חזותית נעימה לעין ולזרז את תהליך הקמת היישוב).

יישובי הגילדה המקצועית

דגם נוסף שהתפתח בשנות השמונים הוא 'היישוב המסחרי', שהוא למעשה תת-קבוצה של הישוב הפרטי. ממשלת הליכוד אפשרה בשנות השמונים לחברות בניה פרטיות להקים, על קרקע הלאום שהופשרה, יישובים עירוניים קטנים (מעין שכונות גדולות). מקצת מהיישובים הללו, כדוגמת 'אלפי מנשה', 'להבים' 'מכבים', רעות (כיום אוחדו לישוב מוניציפאלי אחד 'מכבים רעות'), כוכב יאיר, צור יגאל (שאוחדו למועצה מקומית אחת:'כוכב יאיר – צור יגאל') אוכלסו על ידי קבוצות מאורגנות של עובדי צה"ל, בכירים במערכת הביטחון, עובדי התעשייה הצבאית, אנשי התעשייה האווירית וכדומה. אלה שכונות פרבר טיפוסיות, עם רמת שיתוף נמוכה יחסית בין התושבים אך עם דמיון רב ביותר בזהות המקצועית שלהם.

מאחורי מדיניות הליכוד עמדה בין היתר הכוונה לבסס אחיזה פוליטית בישובים הכפריים כפי שעשתה מפלגת העבודה במהלך השנים. היישוב קהילתי הינו קל, יחסית, להקמה: די במספר ראשוני קטן של מתיישבים ללא צורך בהשקעות כספיות גדולות (הישוב הקהילתי קם ללא תשתית כלכלית). לפיכך ניתן להקים בו זמנית יישובים קהילתיים רבים ומפוזרים.

התפתחות שכונות קהילתיות במושבות הגליל

במרוצת השנים גילו אזרחים בני המעמד הכלכלי המבוסס את קסמן של חלק מהמושבות של העלייה הראשונה. אלו הוקסמו מאופיין הפסטורלי של המושבות, שבאותה תקופה היו מוזנחות ומיושבות באוכלוסיה שאינה מבוססת. הם התיישבו במושבות ושינו את אופיין, ולמעשה, הפכו אותן ליישובים קהילתיים לכל דבר. עם זאת יש לזכור כי בניגוד לישובים הקהילתיים שקמו יש מאין על ידי קבוצות אזרחים מאורגנות או על ידי גורמים פוליטיים כאלה ואחרים, הישובים הקהילתיים במושבות הם התפתחות דפוס התיישבותי ביישוב קיים, שבמקורו היה מאוכלס באוכלוסיות ברמה סוציו-אקונומית נמוכה. ההתיישבות הקהילתית שינתה את הפרופיל הדמוגראפי של המושבה.

התפתחות שכונות קהילתיות בתוך מושבים וקיבוצים

בשנים האחרונות, עם הפשרת הקרקעות במושבים ובקיבוצים, החלו התושבים החקלאיים לסחור בקרקעות שבבעלותם ולהקצות חלקות אדמה לבניה פרטית עבור תושבים שבאו מחוץ לקיבוץ או למושב. הרעיון של בית מגורים פרטי צמוד קרקע או וילה בישוב כפרי הטובל בירק ושאינו סואן כדוגמת הישובים העירוניים, קרץ לאזרחים רבים, בעלי מעמד כלכלי מבוסס. אט אט הופיעו בישובים חקלאיים אלה (בקיבוצים ובמושבים) שכונות שלמות של וילות, בהן מתגוררים תושבים שאינם חברי המושב או הקיבוץ, אשר עיקר עיסוקם מחוץ לתחומי הישוב, וזיקתם היחידה אליו הוא מקום המגורים. שכונות אלה מנותקות מהישוב החקלאי המקורי ומנוהלות למעשה כישוב קהילתי לכל דבר.

ההשפעות החברתיות של היישוב הקהילתי

הופעתו של היישוב הקהילתי השפיעה על תהליכי השינוי בחברה הישראלית במספר היבטים: 

ראשית, היא תרמה להתפשטות הבניה צמודת הקרקע ברחבי הארץ ופופולאריות של הבית הפרטי.

שנית, במסגרת היישוב הקהילתי פותחה במידה רבה השקפת העולם היאפית-ישראלית, שהיא תערובת של ערכים מערביים קפיטליסטים ודמוקרטיים מחד (חירות, פרטיות, טיפוח אסתטי, הדוניזם, השקעה בחינוך, רגישות אקולוגית) ומסורת ישראלית ציונית של 'שבת אחים גם יחד' מאידך.

שלישית, הקמת יישובים הומוגניים ומבודדים גיאוגרפית, ובמיוחד יצירת מנגנון פיקוח על הצטרפות תושבים חדשים ליישוב - שאינו מתיר דריסת רגל למי 'שלא משלנו' - בישרו וקידמו את תהליך הסגרגציה התרבותית-כלכלית-גיאוגרפית שעברה החברה הישראלית, ובמיוחד את הסתגרותו והתבדלותו של המעמד הגבוה בישראל. ישראל הופכת מאז למעין פדרציה של קנטונים תרבותיים, שבה חיות בנפרד, לעתים בניתוק ולא אחת גם בניכור, קבוצות עם אורח חיים, תפישות ערכיות ורמת חיים השונים זה מזה, לעתים שוני תהומי. היישוב הקהילתי המשגשג וההומוגני סימן ללא מעט אנשים (בעיר לשכנים מעיירות הפיתוח, מושבי העולים והיישובים הערביים) סוג של אליטיזם וסנוביזם, שאושש עבורם את תחושת העלבון והקיפוח שהיתה קיימת בהם בלאו הכי.

רביעית, היישובים הקהילתיים (בעיקר אלה הפרטיים) בישרו וקידמו עידן חברתי חדש שבו פוחת הפיקוח הממסדי ובמקביל עולה כוחו של האזרח. היישובים הקהילתיים שהוקמו בשנות השבעים והשמונים יצרו למעשה את הבסיס הרעיוני והמעשי להתפתחות הגדולה של 'המגזר השלישי' (מגזר העמותות והמלכ"רים) בסוף שנות התשעים - תופעה שהיא חלק חשוב ומרכזי במהפכה האזרחית של ישראל.

חמישית, הצלחתו של היישוב הקהילתי, המנצל חלק מיתרונות הקיבוץ תוך צמצום חסרונותיו, תרמה בעקיפין לקריסתה של התנועה הקיבוצית, כיוון שהיא הציגה מעין דגם משופר ואלטרנטיבי לקיבוץ (רבים ביישובים הקהילתיים הם בני קיבוץ לשעבר). יתרה מזאת, היישוב הקהילתי כיוון את האופן שבו הקיבוץ משתנה וימשיך להשתנות בעתיד. יותר ויותר קיבוצים מאמצים בשנים האחרונות את הדגם של היישוב הקהילתי, כבסיס לשינוי, ובכך מונעים את זריקת התינוק (הסולידריות הקהילתית) עם האמבטיה הסוציאליסטית בתהליך ההפרטה.

שישית, צורת החיים הקהילתית, שבה מושם הדגש התכנוני על היישוב כמכלול, השפיעה על מודל השיווק בענף הבניה כולו. בשנות התשעים יותר ויותר קבלנים הקימו 'שכונות קומפלט', ושיווקו את הקומפלקס הבנוי כמוצר כולל (לא רק את הבית או הדירה הספציפיים). הרעיון השיווקי הוא שאדם, בן השכבה המבוססת, מחפש לא רק דירה יפה במחיר אטרקטיבי אלא איכות חיים טוטאלית, הכוללת פיתוח סביבתי, מוסדות תרבות, חינוך, ספורט ופנאי ברמה גבוהה ואוכלוסיית שכנים איכותית. הפרסומות, אכן מדגישות הבט זה: הן כוללות צילומים או ציורים של השכונה כולה, ומלל בנוסח: 'פארק אביב, שכונה עצמאית שיש בה הכל', או 'השכונה עם האנשים הכי טובים'. לעתים ההתבדלות משווקת באופן הרבה פחות מרומז, כמו למשל במודעה ל"שכונת קוטג'ים סגורה בצהלה" שבה נכתב: 'בלב שכונת צהלה הוותיקה והאיכותית מוקם פרוייקט הקוטג'ים היוקרתי 'בית בצהלה'. השכונה הסגורה, הבנויה סביב שני רחובות הולנדיים, מבטיחה לדייריה איכות חיים גבוהה ביותר, ומשלבת סביבת מגורים שקטה ואקסקלוסיבית, וחיי קהילה עשירים עם מיקום מעולה בצפון תל אביב" (1999)'. השיווק הזה יעיל במיוחד עבור האוכלוסייה נובו-רישית, הרואה בהתחככות עם המעמדות הגבוהים אישוש למוביליות שעברו.

שביעית, היישובים הקהילתיים, שנבנו ביהודה ושומרון, תרמו תרומה חשובה לגיבוש המחנה הדתי לאומי, שכן הם יצרו תשתית פיזית להתפתחותן של קהילות סגורות המקיימות אורח חיים טיפוסי (דתי מודרני) ויישובים שבהם כולם מכירים את כולם (זו אחת הסיבות לכך שאורח החיים ביישובי יהודה ושומרון מזכיר לעתים קרובות את אורח החיים הקיבוצי). היישובים שמוקמו בראש הגבעות (בניגוד למדרונות המאפיינים את התפרסות היישוב הערבי הטיפוסי), כמו גם הגגות האדומים המשופעים (המתאימים יותר לאקלים אירופי) בולטים כזרקורים למרחוק (האדום העז, השונה מגגות החימר המתונים, הים תיכוניים עם פיגמנט האדמה). יש אנשי שמאל הגורסים שעל רקע הצבעים הפסטליים של הנוף הים תיכוני האופייני הם צורמים את העין ומבטאים בכך גם את ההתנשאות, האטימות והכוחנות של המתנחלים. באותה מידה, אפשר לטעון, כי הם מבטאים את הפרובינציאליות הישראלית, את הרצון להידמות בכל מחיר לארצות המערב, תוך חיקוי שטחי ופעמים רבות וולגרי של סממנים חיצוניים.

שמינית, הקמת היישובים (להוציא את יישובי יהודה ושומרון) בישרה תקופה שבו השיקול האידיאולוגי-לאומי בתחום ההתיישבות והבניה איננו עוד מרכזי כבעבר (ההתיישבות היתה כידוע כלי ראשון במעלה להגשמת האתוס הציוני) - הן אצל הרשויות והן אצל האזרחים. במקומו הופיעו שיקולים ערכיים אחרים, כגון איכות חיים וחינוך ברמה גבוהה, או שיקול חומרני נטו. במבוא למוסף מיוחד שהקדיש עיתון הארץ לתופעת הפרבור בישראל כתבה בסרקזם עורכת המוסף אסתר זנדברג: 'תושבי הארץ החדשה יוצאים מהעיר אל הכפר, אבל לא כדי להגשים ציווי קולקטיבי או להשתתף במאבק לכיבוש השממה, הם גם לא מתגייסים לכל מלחמה אידיאולוגית אחרת. הם לא "עולים על הקרקע", לא "מתנחלים", ואפילו לא "מתיישבים" (והם גם לא הורדו ממשאית על אחת השממות בדרום באישון לילה, כמו העולים בשנות החמישים). הם לא מקימים "גרעין" אלא "עמותה", ולא פועלים בשם רעיון ארץ ישראל לגלגוליו השונים, אלא בשם הזכות האזרחית לנורמליזציה של צבע אריחי הקרמיקה באמבטיה'.

לשינוי זה באוריינטציה ההתיישבותית יש ביטוי סמלי מעניין: בעבר מקובל היה להעניק לרחובות שמות של גדולי ישראל לדורותיהם, מאורעות בתולדות האומה, קהילות יהודיות בגולה ושמות מהתנ"ך - כלומר סמלים בעלי זיקה יהודית-ציונית. לעומת זאת, ביישובי הפרברים הנבנים היום, השמות הם לרוב מתחום החי, הדומם והצומח, תוך רמיזה על איכות חיים, ערכים אקולוגיים ואווירה צעירה ורעננה (השינוי הזה מקביל לשינוי שחל בתחום שמות הילדים). 'אין לי שום דבר נגד הרצל', הסביר לכתבת הארץ שסיקרה את הנושא, סא"ל (מיל') אפי מלצר, תושב 'רעות'. 'אבל כמו שלא הייתי קורא לבן שלי משה (גם שמות בנותיו של מלצר לקוחים מהטבע: צופית, חוף, צאלה), ככה לא הייתי קורא לרחוב שלי הרצל. זה עניין של אופנה.' הגיאוגרף מעוז עזריהו, שחקר את התפתחות שמות הרחובות בישראל העיר בהקשר זה, ספק בהומור ספק ברצינות: 'אנשים שילמו המון כסף בשביל שיהיה להם ירוק בעיניים והם רוצים את האזדרכת שלהם, גם בשם הרחוב'.

מיקום הישובים הקהילתיים

מניין היישובים הקהילתיים בישראל, לצורותיהם השונות, עמד בשנת 2000 על כ-120 יישובים, רובם (כ-95%) ביהודה ושומרון ובגליל (כ-60 אחוזים ביו"ש והשאר בגליל). שאר הישובים הקהילתיים הוקמו בעיקר בקרבת מטרופולינים כמו: בשולי מטרופולין ת"א (כוכב יאיר-צור יגאל, מתן, נירית), ובשולי מטרופולין באר שבע (עומר, להבים, מיתר). גורמים לפריסה זו:

נכון לשנת 2,000, 22% מהיישובים נמצאו בטווח נגישות גבוה למרכזים עירוניים (עד 20 ק"מ) ו- 38% בנגישות נמוכה. לעובדה זו היו השלכות על אופי התעסוקה (בשל המרחק לא ניתן היה לעבוד בעיר וכוח המשיכה של ישובים כאלה היה נמוך יותר). 

למיקום היישוב נודעת חשיבות בכל הנוגע להתפתחות הדפוסים הארגוניים. היישובים הקרובים לעיר יכולים לאמץ את "הדגם הפתוח" הדומה לפרבר עירוני. והרחוקים את "הדגם הסגור" בשל הצורך להתארגן כלכלית. המיקום המדויק של הישוב תלוי גם בגילו. היישובים הראשונים זכו למיקום נוח יחסית, ובכלל זה נגישות טובה יותר לעיר גדולה, ולרוב שטחם גדול יותר, שכן ההתיישבות הלכה והתפשטה מהמרכז לשוליים.

סוגי ישובים קהילתיים על פי מבנה ארגוני

כאמור, הישובים קהילתיים הוקמו באזורים שונים, תקופות שונות, ממניעים שונים ועל ידי גופים שונים זה מזה. השוני בגורמים אלה הביא לחוסר אחידות גם בצורת ההתארגנות של הישובים. לא ניתן להצביע כיום על דפוס ארגוני אחיד המאפיין את הכל ישובים הקהילתיים, והמבנה הינו גמיש ונתון להתאמות של התושבים המושתתות לרוב על המרכיב הכלכלי (ערבות הדדית בין התושבים) ועל המרכיב החברתי (בחירת מועמדים חדשים שייכנסו ליישוב).

ניתן איפוא להצביע על שלושה טיפוסי אב של דגמי יישובים:
1. טיפוס כפרי "סגור".
2. טיפוס עירוני "פתוח".
3. טיפוס מעורב "יישוב שיתופי". 


ההבדל בין שלושת טיפסי היישובים הקהילתיים
  טיפוס כפרי "סגור" טיפוס עירוני "פתוח" יישוב שיתופי" (מעורב)
קיומה של אגודה שיתופית קיימת קיימת ולמעשה משמשת כרשות מוניציפאלית בלבד. קיימת
מעורבות האגודה בתחום החברתי (מיון ובחירת חברים חדשים) האגודה עוסקת במיון ובחירה של מועמדים חדשים האגודה אינה מתערבת בקבלת תושבים חדשים ליישוב האגודה פועלת בתחום המוניציפאלי ובתחום החברתי, של קליטת חברים חדשים
מעורבות האגודה בתחום הכלכלי האגודה מעורבת בפעילות הכלכלית של היישוב האגודה אינה מעורבת בפעילות הכלכלית של היישוב. האגודה אינה מעורבת בפעילות הכלכלית של היישוב
מאפייני דגם ההתיישבות דגם זה דומה לדגם המסורתי של הכפר בישראל, אם כי לא כל התושבים עובדים בתחומי היישוב.דפוס זה מאפיין במידה רבה את הכפר תעשייתי. דגם זה שונה לחלוטין מהמבנה המסורתי של הישוב הכפרי הוותיק.דפוס זה מאפיין את "היישוב הפרטי".לרוב אין פעילות יצרנית ומשמש למגורים.למעט כמה מצפים המיושבים על פי דגם זה, מרבית הישובים העירוניים-הפתוחים אינם קשורים למחלקה להתיישבות, והם פרי יוזמה פרטית.ההתארגנות הכלכלית בישוב נסבה לרוב על ביצוע עסקאות כספיות הקשורות לפיתוח הישוב.מרבית הישובים המאורגנים על פי מודל זה ממוקמים בקרבת הערים הגדולות (למשל אריאל ואלפי משנה, ומאידך ישובים קטנים כגון 'קציר' נחשבים למרוחקים והם גם קטנים יותר).ישובים אלה נחשבים לצעירים יחסית.ישובים אלה גדולים יותר מהישובים ה"סגורים".ככלל הם אינם נהנים מסיוע ציבורי, ועל כן פיתוחם הכלכלי ת תלוי במידה רבה במשאביהם של התושבים (ומכאן הסיבה לגודלם של הישובים ולרמת הכנסתם. ככל שהישוב גדול יותר ותושביו מבוססים יותר, יגדלו מקורות ההכנסה למשל ממסים מוניציפאליים).סף הכניסה הפורמאלי הנדרש מהמועמדים הינו נמוך (מבחינה אישי וחברתית) , כך שעל פניו ההצטרפות פתוחה בפניהם של מועמדים רבים, אולם מבחינה כלכלית רף הכניסה גבוה שכן רק מועמדים בעלי אמצעים יוכלו להצטרף אל הישוב. דגם זה דומה לדגם המקורי של היישוב הקהילתי
 

עצמאות היישובים

בשל גודלם והמבנה הארגוני של הישובים הקהילתיים, מתעוררות לא פעם בעיות ביחסי הגומלים בינם ובין מוסדות השלטון.
המערכת המוסדית אינה ערוכה לטפל ביישובים שזהותם הארגונית אינה ברורה. האוכלוסייה ביישובים הקהילתיים קטנה מכדי להצדיק את קיומה של מועצה מקומית, ועל כן מקובל כי מספר ישובים קהילתיים חוברים יחד לכדי מועצה אזורית.

היישובים הקשורים למחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית זוכים לסיוע רחב יותר, ועל כן מקורותיהם הכלכליים גדולים יותר. המשמעות היא כי היישובים העירוניים (להבדיל מאלו בדגם הכפרי) אמורים להישען בעיקר על יכולתם הפיננסית של חבריהם.

גודל האוכלוסייה בישובים

הישובים הקהילתיים מונים בדרך כלל בין 25 ל-100 משפחות. (בשנת 1984 למעלה ממחצית הישובים מנו פחות מ-25 משפחות). לעתים מגיע מספר המשפחות לכמה מאות אך לא יותר מכך. בצד הסינון והרצון לשמור על איכות חיים ו"התאמה חברתית" של התושבים לאופי הישוב, קיים הצורך בקיומו הכלכלי של הישוב, המבוסס במידה רבה על מיסים מוניציפאליים של התושבים. זו הסיבה לכך שהישובים הצעירים עדין קולטים מועמדים חדשים. במיוחד אמורים הדברים לגבי הישובים שאינם חוסים תחת המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית ולפיכך אינם נהנים מתמיכתה הכלכלית. 

רוב היישובים שהוקמו בשנים הראשונות נהנו ממיקום נוח יחסית בשוואה לחדשים. הקרובים לעיר הם בדרך כלל גם יישובים גדולים יותר, שקלטו את רוב האוכלוסייה הפוטנציאלית שרצתה לעבור לחיים בעלי צביון כפרי.

התושבים

מקום מגורים קודם

מרבית המצטרפים ליישובים הקהילתיים החדשים מגיעים מהסביבה הקרובה.
סקר שנערך לצורך אפיון המתיישבים ביישובים הקהילתיים מתן וצורן העלה כי כ-50-60% מהאוכלוסייה ביישובים אלה הגיעה מהערים הסמוכות, הנמצאות במרחק עד 15 ק"מ מהיישוב. כמעט כל היתר הגיעו ממרחק של עד 35 ק"מ מהיישוב החדש. בישוב מתן, שהוא הומוגני לעומת צורן, נמצאו אחוזים גדולים יותר של יוצאי ערים סמוכות.

פרופיל דמוגרפי

האוכלוסייה בישובים הקהילתיים הינה הומוגנית באופן יחסי, וזאת הודות למנגנון הסינון המופעל בקבלה. מועמדים המעוניינים לעבור ולהתגורר ביישוב קהילתי נדרשים לעמוד בפני ועדת קבלה, אשר בוחנת את כישוריהם החברתיים, יכולותיהם הכלכליות וכדומה. 

ביקורת חריפה הושמעה כנגד מנגנון סינון זה אשר משמש לכאורה אצטלה לאפליית מועמדים על רקע מעמדם המשפחתי, מוצאם הגזעי, לאומיותם, נטייתם המינית וכו'. כך למשל נדחו בעבר באופן מפורש מועמדים רק בשל היותם ערבים. עם זאת בית המשפט העליון קבע כי אפליה בהקצאת קרקעות בישובים קהילתיים הינה אסורה, וכך סלל את דרכו של עאדל קעדאן, אזרח ערבי, אשר בקשתו להקצאת קרקע בישוב קציר נדחתה על ידי האגודה השיתופית שהוקמה על ידי הסוכנות היהודית, לקבלת קרקע ביישוב. בעקבות פסיקת בג"ץ הפכו שיקולי ועדות הקבלה לעמומים ומוסתרים יותר, וכיום נדחים מועמדים מטעמים של "חוסר התאמה" אף שהם עוברים בהצלחה את מבחני הכניסה. לרוב מדובר באזרחים ערבים או משפחות חד הוריות. 

ניתן להכליל ולומר כי האוכלוסיה בישובים הקהילתיים היא אוכלוסיה יהודית, ברובה ממוצא אשכנזי, צעירה יחסית. תושביה הינם בעלי השכלה גבוהה מהממוצע הארצי, ורבים מהם עוסקים במקצועות חופשיים. רובם המכריע של תושבי הישובים הקהילתיים הינם גם ילידי הארץ. 

מאפיינים חברתיים-כלכליים בהשוואה למגזרי התיישבות אחרים
  ממוצע יהודי ארצי ערי פיתוח ישובים קהילתיים
אשכנזים 52 19 84
קבוצת הגיל 0-14 27 13 28
השכלה על-תיכונית 28 17 82
תעסוקת צווארון לבן 36 24 80
דיור 5 חדרים ומעלה 24 26 57
הכנסה משפחתית ממוצעת (אלפי שקלים) 5.22 26 57
 

מאפייני תעסוקה

מרבית התושבים בכל סוגי הישובים הקהילתיים אינם עובדים בתחומי היישוב שבו הם גרים. כ-75% מהתושבים הינם יוממים (היינו גרים בישוב אך עובדים מחוצה לו), ואילו השאר עובדים בתחומי הישוב, לרוב בשירותים החיוניים, כגון: שירותי בריאות, הוראה ומינהל מקומי. עובדה זו מתבקשת מעצם טבעם של הישובים הקהילתיים (בעיקר הדגם העירוני והדגם המעורב) אשר לא התכוונו מלכתחילה ליצור שיתוף כלכלי-יצרני בין התושבים, וכן מכישלונו של מודל הכפר התעשייתי.

מעבר מהומוגניות להטרוגניות

האוכלוסייה שאפיינה את המרחב הכפרי בעבר היתה הומוגנית כמעט לחלוטין מבחינת מאפייניה התעסוקתיים, החברתיים-כלכליים, התפקודיים והאידיאולוגיים. השינויים במפה היישובית הפכו את האוכלוסייה המתגוררת במרחב הכפרי ליותר הטרוגנית. מאפייניה משתנים בהתאם למיקומה הגיאוגרפי, לסוג היישוב ולסוג הדיור.

יש להדגיש כי הישובים הקהילתיים אינם מקשה אחת ולפיכך קיימים הבדלים במאפייני האוכלוסייה של הישובים בין היתר בהתאם למיקומם ובהתאם לגורם היוזם.

אפיוני האוכלוסייה על פי מיקומו הגיאוגרפי של היישוב

גיל

בישובים הקהילתיים הנמצאים בטבעות המקיפות את הערים הגדולות (ירושלים, תל אביב, חיפה ובאר שבע) מצויה האוכלוסייה בשלב המתקדם ביותר במחזור החיים בהשוואה לישובים האחרים. גילו הממוצע של ראש משק הבית בישובים אלה עמד נכון לשנת 2,000, על 41.6 שנים לעומת 37.8 בישובים הקהילתיים שנמצאים ברצועות שבין המרחבים המטרופוליניים תל אביב - ירושלים, תל אביב - חיפה, תל אביב - באר-שבע; ואילו בישובים הנמצאים במרחבים הגיאוגרפיים בשולי המדינה (הגליל העליון והתחתון, בקעת הירדן, הנגב והרי אילת) ראש משק הבית הוא הצעיר ביותר וגילו הממוצע עומד על 36.8. גם גילי הילדים בישובים הקהילתיים הולך ויורד ככל שמתרחקים מהמטרופולינים. 

במילים אחרות, האוכלוסייה בישובי הפריפריה המרוחקים ממרכזי הערים היא הצעירה ביותר. הגיל הממוצע בישובים הולך וגדל ככל שמתקרבים למטרופולינים. ניתן להעריך כי אחת הסיבות לכך היא שהמעבר לפרברים העירוניים נעשה בשלב מאוחר יחסית, בשל העלות הגבוהה יותר בהשוואה לישובים האחרים.

מעמד כלכלי-חברתי

עלות המגורים הגבוהה יותר בפריפריה המטרופולינית משפיעה על סוג האוכלוסייה העוברת להתגורר בה. לא רק הגיל הגבוה יותר אלא גם המעמד החברתי -כלכלי של הישובים בטבעות המקיפות את המטרופולינים הוא הגבוה ביותר בהשוואה לישובים הקהילתיים האחרים.

בישובים אלה נמצאו בשנת 2,000 המספר הרב ביותר של כלי רכב למשק בית (1.7), השיעור הגבוה ביותר של משתכרים מעל השכר הממוצע במשק (57.7%), ורמת ההשכלה הממוצעת הגבוהה ביותר (14.8 שנות לימוד בממוצע) בהשוואה לישובים האחרים. עם זאת לא נמצא הבדל בשיעור האקדמאים בקרב האוכלוסייה בכל שלושת המרחבים הגיאוגרפיים (ייתכן ששיעור האקדמאים הזהה לעומת ההבדלים ברמת ההשכלה הממוצעת נובע מהגיל המתקדם יותר של תושבי הישובים הקרובים למטרופולינים, ובעיקר של הילדים שרמת השכלתם עולה בקו ישר עם הגיל).

תעסוקה

בישובים הקרובים למרכזי הערים, יותר תושבים מבלים זמן רב יותר מחוץ ליישוב (בדרך כלל עובדים בערים הסמוכות). הם גם פחות מעורבים בנעשה בו מבחינה חברתית, מכירים פחות תושבים אחרים, ומוכרים פחות על ידי תושבים אחרים ביישוב. ככל שמתרחקים מהערים הגדולות ומתקרבים למרחבים הגיאוגרפיים בשולי המדינה עולה רמת המעורבות וההיכרות האישית בין החברים בישוב. 

אפיוני האוכלוסייה על פי הגורם היוזם של הקמת היישוב

כאמור, הבדלים במאפייני האוכלוסייה בין הישובים הקהילתיים נעוץ לא רק במיקום הגיאוגרפי, אלא גם בהבדלים בייזמי ומייסדי הישוב, היינו בין ישובים שהוקמו ביוזמה ממשלתית או ציבורית (המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית, משרד השיכון וכו') וישובים שהוקמו ביוזמה פרטית (גרעיני מתיישבים או חברות בנייה מסחריות). מדובר ביישובים שבהם הקצתה הממשלה לגופים פרטיים ולחברות קרקע במחירים מוזלים. הסיוע שלה הוגבל לפיתוח תשתיות עד לגבול היישוב ולהצעת משכנתאות בתנאים נוחים. ההשקעה בתכנון, בבנייה ובפיתוח הפנימי נעשה על ידי המתיישבים. מאחר שהיישוב הפרטי אינו קשור לממסד המיישב, תושביו עיצבו את דפוסי הארגון והפעילות הכלכלית בו כראות עיניהם. 

ההשקעות הנכבדות, התעוזה והיוזמה האישית התבטאו באיכות חיים ובתדמית גבוהה. מעמדם הכלכלי-חברתי של תושבי היישובים הקהילתיים הפרטיים גבוה מזה מהישובים שהוקמו ביוזמה ציבורית. 70.8% מתושבי הישובים הקהילתיים הפרטיים הינם בעלי הכנסה גבוהה מהממוצע בעוד שבישובים הפרטיים כ-40% בלבד מהתושבים משתכרים מעל השכר הממוצע. רמת ההשכלה, מספר הרכבים הפרטיים למשק בית והגיל הממוצע גבוה יותר בישובים הפרטיים בהשוואה לאלו שהוקמו ביוזמה ציבורית. נכון לשנת 2000 רמת ההשכלה עולה בהרבה על הממוצע הארצי. החתך המקצועי תואם את רמת ההשכלה כאשר רוב התושבים מועסקים במקצועות הצווארון הלבן, בדרך כלל כשכירים. גם שיעורי ההשתתפות של הנשים בכוח העבודה גבוהים יחסית לכלל הארץ. אגב, לרוב המשפחות כבר הייתה דירת מגורים לפני בואם ליישוב. 

רוב התושבים ביישובים הפרטיים באים מיישובים עירוניים מבוססים הנמצאים במרחק יוממות מן היישוב והם גם שומרים על זיקה ליישובים אלה בתחום התעסוקה והשירותים.

אפיון האוכלוסיה על פי סוג הדיור

בכל היישובים שהוקמו ביוזמה פרטית, נבנו בתים צמודי קרקע בלבד, כלומר אופי הדיור הישובים אלה הוא הומוגני. לעומת זאת חלק מיישובי היוזמה הציבורית תוכננו לבנייה הטרוגנית (היינו בחלק מהיישוב בניה צמודת קרקע ובחלק בניה רוויה). היו יישובים שבהם אילוצים כלכליים ומרחביים הובילו להוספת בנייה רוויה בשלבים מאוחרים יותר. תהליכים אלה התרחשו בעיקר בישובים (שהוקמו ביוזמה ציבורית), המצויים בסמיכות לערים הגדולות. לאופי הדיור השלכה על סוג האוכלוסיה. הישובים ההומוגניים (בהם הבנייה היא צמודת קרקע בלבד) נחשבים ליוקרתיים יותר מהישובים בהם קיימת גם בניה רוויה. מסיבה זו מעמדה הכלכלי של האוכלוסייה המתגוררת בבתים צמודי קרקע ביישובים הקהילתיים ההומוגניים גבוה יותר בהשוואה לאוכלוסיות בישובים הקהילתיים ההטרוגניים, ובהתאמה הגיל הממוצע גבוה יותר (היינו תושביה מצויים בשלב מתקדם יותר בחייהם). 

באופן דומה גם מעמדם של האוכלוסיה בישובים הפרטיים גבוה מזה שבישובים הציבוריים. האוכלוסייה המתגוררת בבנייה צמודת קרקע ביישובים ההומוגניים מבלה יותר בחוג מכריה ומעורבת יותר מבחינה חברתית מאשר האוכלוסייה המקבילה ביישובים ההטרוגניים, וזו האחרונה מעורבת יותר מבחינה חברתית בהשוואה לאוכלוסייה המתגוררת בבניה רוויה באותו ישוב. האוכלוסייה בבניה הרוויה מתבדלת יותר מבחינה חברתית, בין היתר בשל מעמדה החברתי-כלכלי הנמוך ובשל השיעור הגבוה של תושבים שבילו את מרבית חייהם בעיר, ועל כן מורגלים ביציאות תדירות לבילויים מחוץ ליישוב.

ביביליוגרפיה

בעתיד הקרוב נפרסם את הרשימה הביבליוגרפית.

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על סביבת המגורים ביישוב הקהילתי (7)

    רות אפשטיין

    ruthimun@walla.co.il
    שלום וברכה מבקשת להביא לידיעתך כי עד 1989, הוקם הישוב עדי (בסמיכות לשפרעם). הוא הוקם ע"י הסוכנות היהודית ונקרא שנים ארוכות "מצפה עדי" רות אפשטיין
    שבת י"ד באלול תשע"ו 17 בספטמבר 2016

    זאב זיוון

    בדקי את חיי החברה-תרבות ביישוב הקהילתי. היש בו קהילה?
    יום שלישי י' באלול תשע"ו 13 בספטמבר 2016

    צור

    aeuludd5@yahoo.com
    תודה רבה מחכים להשלמת המאמר
    יום חמישי כ"ה באייר תשע"ה 14 במאי 2015

    מערכת

    נכון, נמחק. תודה
    יום חמישי כ"ג בטבת תשע"א 30 בדצמבר 2010

    אורי סבח

    ההכנסה המשפחתית בערי פיתוח וביישובים הקהילתיים לא נראית הגיונית. זה כנראה העתקה שנעשתה בטעות מהשורה הקודמת לכן.
    יום שני כ' בטבת תשע"א 27 בדצמבר 2010

    מערכת

    בתחתית דף השער של המדריך יש כללי ציטוט של מאמרים במדריך. בעיקרון אנחנו בדיוק כמו כל כתב עת אחר וצריך לצטט אותנו (מחקר, האתר וכו') בהתאם
    יום שישי כ' בתמוז תש"ע 2 ביולי 2010

    מיכל

    michali_mor@yahoo.com
    אני זקוקה בבקשה לביבליוגרפיה המלאה של מאמר זה..ע"מ להשתמש בו בתזה שלי. בברכה, מיכל
    יום שלישי י"ז בתמוז תש"ע 29 ביוני 2010

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.