דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 3 מדרגים

סביבת המגורים במושב

מושב עשרת
מושב עשרת
עוז אלמוג
שביל במושב
שביל במושב
אבישג שיר
מושב פארן
צימר במושב רמות
צימר במושב רמות
שרון הורנשטיין
בקתות עץ המושכרות לתיירים (בעיקר תיירי פנים) ומהוות מקור הכנסה נוסף למשפחה
שלט הכניסה לבית עובד
שלט הכניסה לבית עובד
עוז אלמוג
מושב בית חנן
מושב בית חנן
עוז אלמוג
מושב בית חנן
מושב בית חנן
עוז אלמוג
מושב בית חנן
מושב בית חנן
עוז אלמוג
מושב בית עובד
מושב בית עובד
עוז אלמוג
מושב בית עובד
מושב בית עובד
עוז אלמוג
מושב נטעים
מושב נטעים
עוז אלמוג
מושב נטעים
מושב נטעים
עוז אלמוג
מושב נטעים
מושב נטעים
עוז אלמוג
מושב נטעים
מושב נטעים
עוז אלמוג
מושב נטעים
מושב נטעים
עוז אלמוג
מושב נטעים
מושב נטעים
עוז אלמוג
מושב נטעים
מושב נטעים
עוז אלמוג
מושב נטעים
מושב נטעים
עוז אלמוג
מושב נטעים
מושב נטעים
עוז אלמוג
מושב נטעים
מושב נטעים
עוז אלמוג
מושב נטעים
מושב נטעים
עוז אלמוג
מושב נטעים
מושב נטעים
עוז אלמוג
מושב נטעים
מושב נטעים
עוז אלמוג
מושב נטעים
מושב נטעים
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית סוכנות במושב בית עובד
בית סוכנות במושב בית עובד
עוז אלמוג
בית סוכנות במושב נטעים
בית סוכנות במושב נטעים
עוז אלמוג
בית סוכנות במושב נטעים
בית סוכנות במושב נטעים
עוז אלמוג
בית ששופץ והוגדל בבית חנן
בית ששופץ והוגדל בבית חנן
עוז אלמוג
בית ששופץ והוגדל בבית חנן
בית ששופץ והוגדל בבית חנן
עוז אלמוג
בית ששופץ והוגדל בבית עובד
בית ששופץ והוגדל בבית עובד
גן אירועים במושב בית חנן
גן אירועים במושב בית חנן
עוז אלמוג
גן ארועים במושב בית חנן
גן ארועים במושב בית חנן
עוז אלמוג
גן משחקים במושב בית חנן
גן משחקים במושב בית חנן
עוז אלמוג
השכרת חדרים בבית עובד
השכרת חדרים בבית עובד
עוז אלמוג
השכרת חדרים במושב בית עובד
השכרת חדרים במושב בית עובד
עוז אלמוג
חממות במושב נטעים
חממות במושב נטעים
עוז אלמוג
חממות במושב נטעים
חממות במושב נטעים
עוז אלמוג
חניית גן אירועים במושב בית חנן
חניית גן אירועים במושב בית חנן
עוז אלמוג
מודעות השכרת חדרים בית עובד
מודעות השכרת חדרים בית עובד
עוז אלמוג
מוצרים חקלאיים במושב בית חנן
מוצרים חקלאיים במושב בית חנן
עוז אלמוג
מטעים מיובשים במושב בית חנן
מטעים מיובשים במושב בית חנן
עוז אלמוג
מטעים מיובשים במושב נטעים
מטעים מיובשים במושב נטעים
עוז אלמוג
משתלה במושב בית חנן
משתלה במושב בית חנן
עוז אלמוג
משתלה במושב בית עובד
משתלה במושב בית עובד
עוז אלמוג
משתלה במושב בית עובד
משתלה במושב בית עובד
עוז אלמוג
שטחי גידול ומטעים בבית חנן
שטחי גידול ומטעים בבית חנן
עוז אלמוג
שכונה חדשה במושב נטעים 2007
שכונה חדשה במושב נטעים 2007
עוז אלמוג
שכונה חדשה במושב נטעים 2007
שכונה חדשה במושב נטעים 2007
עוז אלמוג
שלטי הכוונה מעץ בבית חנן
שלטי הכוונה מעץ בבית חנן
עוז אלמוג
שלטי הכוונה מעץ בית חנן
שלטי הכוונה מעץ בית חנן
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
בית ינאי
בית ינאי
עוז אלמוג
שרון הורנשטיין, עוז אלמוג

נוצר ב-5/11/2009

הגדרה

מושב הוא צורת התיישבות כפרית אשר מאגדת קבוצה של תושבים במסגרת כלכלית משותפת. מרבית תושבי המושבים מאוגדים באגודה שיתופית", ולכל חבר מוקצית חלקת קרקע לעיבוד חקלאי, המכונה "נחלה". במהלך השנים חלו שינויים בדפוסי ההתיישבות במושב וכיום מתגוררים בישובים גם אנשים שאינם חברים באגודה השיתופית.

חברי המושב אינם בעלי הקרקע. הם אמנם מחזיקים בה, בעיקר לצרכי עיבוד חקלאי ומגורים, אולם הבעלות נשארת בידי מוסדות המדינה (מינהל מקרקעי ישראל), אשר הקצתה להם את הקרקע.
עם מותו של החבר עובר המשק החקלאי בירושה לאחד מילדיו. אין מחלקים את הנחלה בין הילדים אולם הבן הזוכה במשק יפצה את שאר היורשים אם שווי המשק עולה על המגיע לו מהעיזבון. 

בשנים האחרונות הופשרו אדמותיהם של מושבים רבים, ונפתחו גם לשימושים אחרים, שאינם חקלאיים. כך אנו מוצאים כיום מושבים שמשתמשים בשטחיהם לאיחסון ואף למסחר.

מקובל להבחין בין שני סוגי מושבים: מושב שיתופי ומושב עובדים.

סוגי מושבים

מושב עובדים

במושב עובדים כל חבר עובד במשק משלו. המסגרת השיתופית באה לידי ביטוי באיחוד עוסקים לצורכי רישום, ובערבות הדדית. כמו בכל צורת התיישבות, גם כאן נשמר ההיבט הציבורי של הקהילה.
רוב המושבים בארץ הם מושבי עובדים. מושב העובדים הראשון היה עין גנים שנבנה בסמוך לפתח תקווה ושימש כמשכנם של אנשי רוח רבים. במרוצת השנים התרחבה העיר פתח תקווה ובקביל להפשרת קרקעות רבות במושב, הוא "נבלע" לתוכה.

מושב שיתופי

במושב שיתופי כל מסגרות העבודה הן משותפות. כל המושבים השיתופיים הם חקלאיים, והם דומים באופים השיתופי לקיבוץ במתכונתו ההיסטורית. עיבוד האדמות נעשה במשותף, וחלוקת ההכנסות נעשית בצורה שוויונית.
בניגוד לקיבוץ, אין במושב השיתופי חדר אוכל משותף ולינה משותפת. לכל משפחה ישנה חלקת אדמה פרטית, עליה בנוי הבית, וחשבון בנק פרטי, בו היא מנהלת את ענייניה כרצונה. עם זאת, בדומה לקיבוץ - במושב השיתופי המשק הכלכלי הוא משותף, והעבודה נעשית במרוכז. חלקת האדמה נשארת רכוש של האגודה.
כל משפחה מקבלת הקצבה חודשית מקופת המושב, בהתאם לצרכיה וגודלה. אמצעי הייצור, כמו גם התוצרת עצמה, הם רכוש האגודה. העבודה נעשית עפ"י סידור עבודה מרכזי ולא עפ"י נטיית המשפחה, כבמושב עובדים.

ב- 1936 הוקם בגליל התחתון כפר-חיטים, המושב השיתופי הראשון.
בתקופה האחרונה, בה קיבוצים רבים עוברים תהליך הפרטה, גדל הדמיון בין המושב השיתופי לקיבוץ.

מושב פועלים

מושב הפועלים הינו מושב שבו התגוררו פועלים חקלאיים אשר קיבלו חלקות קרקע מהקרן הקיימת על-מנת להשלים את הכנסתם.  מושב הפועלים הראשון היה עין גנים ואחריו נחלת יהודה ובאר יעקב.

 דפוסי המגורים ותחומי העיסוק של התושבים

בעבר היו תושבי המושבים חקלאים אשר עיבדו את אדמות המושב ונמנו על חברי האגודה השיתופית שניהלה את ענייניו. לכל חבר במושב הוקצתה חלקת אדמה שחלקה יועד לעיבוד חקלאי ולהקמת משקים וחלקה יועד למגורים.

בחלק מהמושבים הורשו החברים לעבוד גם מחוץ לתחומי המושב ולאו דווקא בחקלאות, וזאת לצרכי השלמת הכנסה. בהמשך אף הורשו החברים להקים מבני תעשייה ובלבד שאלה לא יוקמו על האדמה החקלאית, אלא באותה חלקה שנועדה למגורים. הגבלה זו הוסרה בהמשך, וכיום חלקים רחבים באוכלוסית המושבים עוסקים בענפי מסחר ותעשייה בתחומי המושב (במבנים שהוקמו על חלקות שנועדו במקורן לעיבוד חקלאי).

עם הגידול הדמוגרפי הורשו חברי המושב להקים בחלקים מסויימים מהקרקע (שהוגדרו "חלק א' של הנחלה" - היינו החלק המיועד למגורים) בתים שנועדו לצרכי מגוריהם שלהם, לצרכי מגוריהם של הוריהם ולצרכי מגוריו של "הבן הממשיך" - זה שאמור לרשת את המשק ולהמשיך לקיימו לאחר מות הוריו. בהמשך הורשו התושבים להקים בתי מגורים גם עבור הצאצאים האחרים - אלו שלא ימשיכו לעבד את המשק החקלאי - ומאוחר יותר אף הוסרה ההגבלה שהמשתכנים בבתי המגורים יימנו על בני המשפחה וניתנה להם האפשרות לחכור את הקרקע במחיר היוון נמוך משוויה ואף לסחור בה בשוק החופשי.

כתוצאה מכך הצטרפו בשנים האחרונות למושבים תושבי חוץ, שאינן חברים ואינם חקלאים כלל, לא כל שכן שאינם נמנים על בני משפחותיהם של חברי המושב. הזיקה היחידה של תושבים אלה למושב הינה בית המגורים שהקימו בשטחו. אוכלוסיה זו היא ברובה אוכלוסיה צעירה ומבוססת, שמקור עיסוקה אינו חקלאי והוא מצוי מחוץ לתחומי המושב.
רובם גרים בבתים צמודי קרקע או וילות מפוארות שנרכשו מבן המושב. הן משתרעות על שטחים של כחצי דונם ולעתים אף יותר.

היסטוריה

טרום הקמת המדינה

בספטמבר 1921 יצאה קבוצה של נשים וגברים, חלקם חברים לשעבר ב"אם הקבוצות"- דגניה לשטח שנרכש ע"י ההסתדרות הציונית (דרומית - מערבית לנצרת), כדי להקים את נהלל - מושב העובדים הראשון. שלושה חודשים לאחר מכן, עלה על האדמה המושב השני- כפר יחזקאל.

קצב ההתיישבות בכללו היה איטי, וב-1930 מנתה כל האוכלוסייה המושבית בארץ 3,400 איש בלבד. אוכלוסיית המושבים סבלה מקשיים כלכליים רבים, בין היתר בשל קצב עליה איטי ותחרות קשה מצד המשק הערבי בארץ ובארצות השכנות.

בשנות ה-30 נוצרה מסגרת חדשה של מושב - המושב השיתופי. צורת התיישבות זו היא מעין דרך ביניים בין מושב עובדים לקיבוץ. 

ב- 1936 הוקם בגליל התחתון, כפר-חיטים, המושב השיתופי הראשון.

בניסיונות לחזק את ההתיישבות בעמק יזרעאל ו"לכבוש" את אזורי המטעים בשפלה ובשרון הוחל בשנות העשרים במבצע אלף, שמטרתו הייתה להעלות 1,000 משפחות על הקרקע. עד - 1936 עלו על הקרקע 44 מושבים ובהם 9,900 נפש.

שנות -30 הביאו לצמיחה במספר המושבים ולייעול בפריון ובתפוקה. בעמק יזרעאל החלו לעבוד מפעלי ההשקיה הראשונים, אשר אפשרו עיבוד אינטנסיבי והגדלת היבול. 

בשלהי שנות ה-30, גבר קצב ההתיישבות, ועד הקמת המדינה כבר היו בארץ 58 מושבים.
השיפור במצב הכלכלי, התגברות העליה וגיבוש גרעינים של תושבי הארץ הותיקים, אשר החליטו לבנות את ביתם במושב – כל אלה הביאו להתגברות קצב הקמת המושבים.

השנים לאחר הקמת המדינה

קליטת עולים במושבים

שנותיה הראשונות של המדינה אופינו בגלי עלייה המוניים. המושבים (בדומה לכלל המגזר החקלאי) שימשו מוקד קליטה מרכזי, כאשר מספר גורמים ואלוצים הכתיבו זאת:

  1. האמונה הציונית, אשר ראתה בחקלאות חלק מהמהפכה החברתית, שעל עם ישראל להוביל.
  2. שאיפה לפיזור האוכלוסיה, מתוך צורך כלכלי ובטחוני כאחד, לא להשאיר את רצועות הנגב והגליל ריקים ממתיישבים.
  3. שיקול כלכלי. ממדי העליה הקשו על סיפוק צרכי המזון לאוכלוסיה הגדלה והולכת. הרחבת הבסיס החקלאי, לשם סיפוק כל צרכי התושבים, היתה בעלת חשיבות עליונה.

שיכון עולים בכפרים ערבים נטושים

העם הגעתם ארצה שוכנו העולים במחנות-עולים ובמעברות. בשל העלויות הכרוכות בהתישבות המונית של עולים, הגה ראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית דאז, לוי אשכול, את הרעיון ליישב את העולים בכפרים ערבים נטושים, בהם היתה קיימת תשתית מסויימת וההשקעה הנדרשת לשם שיפוץ הבתים הנטושים היתה קטנה מזו שנדרשה להקמת ישוב חדש מהיסוד.

כבר במהלך שנת 1948 נשלחו ראשוני העולים לכפרים נטושים, בעיקר בפרוזדור ירושלים ובנגב הצפוני, אולם עד מהרה התברר כי הקרקע בכפרים אלה אינה ראויה לעיבוד חקלאי, ורזרבות הקרקע לא אפשרו קיום נאות של המתיישבים. גם הבתים היו מתאימים לאורח החיים הפלאחי שהיה שונה מהרגלי המחיה של העולים.  עם זאת, הרצון להוציא את העולים מן המחנות והמעברות גבר על שיקולים של תיכנון לזמן ארוך.

התנועה "מן העיר אל הכפר"

בשנות החמישים הקים ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, את התנועה שזכתה לשם "מן העיר אל הכפר". מטרתה היתה לעורר פעולות הסברה לעידוד מעבר של תושבים ותיקים מישובים עירונים אל ההתישבות החקלאית. לשם כך הוקמה ועדה מרכזית, בהשתתפות נציגי הזרמים הקיבוציים ותנועת המושבים.
 
2,200 משפחות נרשמו להתיישבות - רובן למושבים. בתוך שנתיים נקלטו במושבים קיימים כ-800 משפחות חדשות. 800 נוספות הקימו עשרה מושבים חדשים.

הדרכת העולים החדשים במושבים החדשים 

העולים שהגיעו ארצה לאחר קום המדינה היו ברובם המכריע ניצולי שואה. חלקם האחר היו פליטים מארצות ערב. העולים היו חסרי ידע וניסיון חקלאי, והם גם לא נשאו עמם חינוך לעבודת אדמה.

בעקבות קריאתם של מנהיגי הישוב, ובראשם דוד בן גוריון ולוי אשכול בכנס מיוחד שנערך בשנת 1949, התנדבו מאות מחברי המושבים ומשפחותיהם לתקופות שרות והדרכה ארוכות במושבים החדשים. המדריכים עברו קורסים מיוחדים ומרוכזים כדי לאמנם בשיטות הדרכה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, תכנון משק ומינהל.

שנות התשעים - התפתחות ענפי תעשייה ופתיחת המושב לתושבי חוץ

ירידת רווחיותו של ענף החקלאות וכן ההסדרים המיוחדים של הורשת המשק החקלאי ליורש אחד בלבד, המכונה "בן ממשיך", הביאו את תושבי ההתיישבות החקלאית, ובהם המושבים למסקנה שעתידם הכלכלי בסכנה. גם התחושה שההסדר הזה יוצר אפליה ומקור לחיכוכים בין הצאצאים יצרה תחושת התמרמרות.

כתוצאה מכך החלו חברי המושבים להפעיל לחץ על מועצת מינהל מקרקעי ישראל במטרה להביא להחלטות חדשות אודות אופן השימוש בקרקעות. החלץ נשא פרי ובסופו של דבר התקבלו החלטות חדשות לגבי מעמד הקרקעות במושבים, שהביאו לשינויים בפסיפס האנושי ובמרקם החברתי המרכיבים אותו.

כנגד שלוש החלטות ספציפיות של המינהל הוגשה בשנת 2000 עתירה לבג"ץ על ידי הקשת הדמוקרטית המזרחית:

  1. החלטה ‎717 - שעניינה בפיתוח אזורי תעשייה ביישובים כמקור תעסוקה נוסף להם. ההחלטה מאפשרת ליישובים החקלאיים המעוניינים בכך, לפתח אזורי תעשייה בחלקים מן הקרקע שחכרו ממינהל מקרקעי ישראל. קדמה להחלטה זו היא החלטה מס' 441 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 8.2.1990, שקבעה כי האגודות השיתופיות רשאיות להקים תאגידים משותפים עם גורמים כלכליים חיצוניים אשר יחזיקו במניות המפעל ויהיו מעורבים בניהולו השוטף, ובלבד שהאגודה תהא בעלת לפחות 51% מהון המניות הנפרע בתאגיד. החלטה 717 הקטינה את ההחזקה הנדרשת של האגודה בהון המניות הנפרע 

    ל-26% במטרה לתמרץ גורמים כלכליים להשקיע מהונם לשם הקמת מפעלים ביישובים חקלאיים. כך, משום שבמסגרת התנאים של החלטה מס' 441 התעורר קושי לגייס מספיק משקיעים ויזמים אשר רצו שליטה בחברה ואפשרות להשתמש בקרקע כבטוחה למימון. החלטה 717 היטיבה את התנאים ליישובים לשימוש בקרקעות לצורכי מפעל. פרט לעצם הפטור ממכרז, ההטבה היא הן בגודל השטחים שהוקצו לכך והן בדמי החכירה שהמשיבים נדרשו לשלם.
       
  2. החלטה ‎727 - שעניינה שינוי הייעוד לבנייה למגורים, לתעשייה, למסחר, לתיירות או לקיט. על-פי ההחלטה, יינתנו לחוכרים חקלאיים פיצויים בגין השבת קרקע שייעודה שונה, כאשר גובה הפיצוי ייקבע על-פי שווי הקרקע לאחר שינוי הייעוד (ובשיעור הנע בין 27% ל-29% משווי הקרקע לאחר שינוי הייעוד). מטרת ההחלטה הייתה להעמיד קרקעות זמינות לצורכי בניית יחידות דיור עליהן ולתמרץ את החוכרים להשיב את הקרקע למינהל. 
      
  3. החלטה 737 - שעוסקת בשינוי ייעוד לצורך הרחבת שטחי המגורים ביישובים חקלאיים במגמה להגדיל ולהצעיר את האוכלוסיה בכל אחד מהיישובים. ההחלטה מעניקה ליישובים החקלאיים הטבה כלכלית בדמות הפחתת דמי החכירה ומאפשרת לבני המקום, או למומלצים אחרים שנבחרו על-ידי האגודה החקלאית, בהתאם לצרכיה, לחכור את המגרשים שהורחבו ללא מכרז.

העותרים תקפו את ההחלטות בין היתר בטיעון שהן בלתי חוקיות ובלתי סבירות, משום שהן מעניקות טובות הנאה יקרות ערך לחוכרי הקרקעות על חשבון קופת הציבור. כמו כן נטען כי ההחלטות מעניקות משקל בלתי מידתי לשיקול של העמדת קרקע זמינה לצורכי בנייה ומזניחות שיקולים של צדק חברתי ושל שמירה על איכות הסביבה.

בית המשפט קיבל את העתירה וקבע כי החלטות אלה בטלות.

לגבי החלטה 717 קבע בית המשפט העליון כי אין פסול ברצון המינהל לענות על צורכי תעסוקה ביישובים החקלאיים על-ידי שינוי הייעוד של קרקעות חקלאיות למטרת הקמת מפעלים עליהן על-מנת שישמשו מקור לתעסוקה ולפרנסה. אך יש פסול בהענקת המקרקעין (לאחר שינוי ייעודם) לחוכרים ביישובים החקלאיים בהנחה ניכרת בדמי החכירה. הטבה זו שניתנה למגזר החקלאי אינה קיימת במגזר העירוני, ומעלה תמונה קשה של היעדר שוויון הזדמנויות בין שני המגזרים, פוגעת בשוויון ההזדמנויות בחופש התחרות ובחופש העיסוק.

לגבי החלטה 727 של מועצת מקרקעי ישראל, המעניקה לחוכרים החקלאיים פיצוי גבוה בהרבה מזה המגיע להם כ"פיצויים חקלאיים" על-פי חוזי החכירה בינם לבין המינהל. קבע בית המשפט העליון כי ביסוד ההחלטה עמד הרצון לאפשר מסירה מהירה של הקרקע על-ידי החוכרים על-מנת לאפשר מציאת פתרונות דיור בשולי הערים, ואולם בפועל הוחלה ההחלטה על כל הקרקעות המצויות בידי חוכרים חקלאיים, בלי לבחון כלל את השאלה אם קיים באזורים הרלוונטיים מחסור בקרקעות לבנייה לצורכי מגורים. בית המשפט הוסיף כי ההחלטה התעלמה מההשלכות החברתיות הקשות של הענקת פיצויים כה גבוהים לסקטור קטן מהאוכלוסיה, והיא גם יוצרת בעיות תכנוניות כתוצאה מכך שנוצר תמריץ בעייתי לחוכרים חקלאיים להפעיל לחצים על מוסדות התכנון לשנות ייעודן של קרקעות חקלאיות למטרות מגורים גם באזורים שבהם הדבר אינו רצוי מבחינה תכנונית. 

בית המשפט קבע כי השיקול שעמד בבסיס ההחלטה, להיטיב עם המגזר החקלאי על רקע מצבם הכלכלי הקשה של יישובים חקלאיים רבים, הינו שיקול זר החורג מגדר הסמכות שהוקנתה למועצת מקרקעי ישראל.

לבסוף קבע בית המשפט כי גם אופן חישוב הפיצוי לחוכרים החקלאיים על-פי שווי הקרקע לאחר שינוי ייעודה, ולא על-פי שווייה כקרקע חקלאית (בהתאם לחוזי החכירה), מעניק לחוכרים החקלאיים הטבה בשווי עתק על חשבון קופת הציבור ללא כל הצדקה עניינית.

לגבי החלטה 737, המאפשרת ליישובים חקלאיים ליצור יחידות קרקע לדיור על-פי צרכיו ורצונו של היישוב החקלאי, ולא במסגרת פתרון של בעיות שיווק דיור לצורכי הציבור כולו, קבע בית המשפט כי הסדר זה הוא בעייתי מבחינה תכנונית ופוגע בעקרון הצדק החלוקתי, משום שלמגזר העירוני אין הסדר מקביל המאפשר מציאת דיור לבני היישוב. משמעות ההחלטה היא הענקת יתרון משמעותי לבני המקום שיכולים לזכות בחלקות קרקע על-פי החלטות היישובים ללא צורך במכרז. אל היתרון הזה מצטרפת – ללא כל הצדקה מבחינת מטרות ההחלטה – הטבה משמעותית נוספת בדמות הנחה גדולה בדמי החכירה. הנחה זו היא הענקת טובת הנאה בלתי מוצדקת מנכסי המדינה. ההחלטה גם גורמת לבזבוז גדול של שטחים שבבעלות המדינה לאור הגודל המופרז של החלקות שהותרו להקצאה לכל יחידה.

מן הראוי להזכיר כי החלטה 737 היתה בעלת ההשלכות הגדולות ביותר על השינוי במרקם האנושי במושבים, שכן היא אפשרה הקצאת חלקות קרקע לא רק לחברי המושב אלא גם לאנשים מחוצה לו, ובכך אפשרה כניסתם של תושבים שעיסוקם אינו חקלאי מקום עבודתם אינו במושב.

זאת ועוד, החלטה 737 העניקה לאגודה השיתופית את הסמכות להמליץ בפני המינהל אם להיענות לבקשה של המועמדים להקצאת הקרקע, ובכך אפשרה לה להשפיע על האופי החברתי של המושב. יש הטוענים כי בישובים מסוימים התנתה האגודה את המלצתה בתשלום "דמי הסכמה", ובדרך זו שלשלו חברי המושב לכיסם סכומי עתק נוספים.

התוצאה היתה שהקרקע המוזלת שהוצעה על ידי המינהל כדי לעודד את הרחבת הישובים, נמכרה בפועל למתיישבים החדשים במחיר גבוה יותר. העובדה שהמתיישבים החדשים זקוקים להמלצת האגודה השיתופית תרמה למהלך. הפער הלך לישוב, לקבלן ולגורמים שונים שלא היו אמורים להינות מהקרקע הציבורית כמטבע עובר לסוחר.

יש לציין כי בטרם בוטלה החלטה 737 בבג"ץ הקשת הדמוקרטית, קבע בית המשפט העליון במסגרת עתירה אחרת (בג"צ 3962/97 בעניין בארותיים) וכן היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין כי המצב המשפטי בעניין חד משמעי: החלטה זו אינה מקנה ליישוב זכות לגבות תשלום ולהתעשר כתוצאה מספסור בזכות ההמלצה שניתנה בידו. על המינהל הוטלה החובה לדאוג לכך שלא יופקו רווחים בדרך זו. בפועל נראה שקשה ליישם ולאכוף הנחיה זו.

פסק הדין בבבג"צ הקשת הדמוקרטית ניתן רק בשנת 2002- כ-7 שנים לאחר קבלת ההחלטות במינהל. במהלך תקופה זו הספיקו רבים מהמושבים לפעול על פי החלטות אלה, ויש הטוענים כי גם לאחר פסיקת בית המשפט ממשיכים לנהוג על פי החלטות אלה שכן קיים קושי לעקוב אחר יישום פסק הדין, בין היתר כי לא כל החלטות המינהל מתפרסמות, ואין גוף אשר יכול לפקח באופן אפקטיבי על מאות הישובים החקלאים ברחבי הארץ ולעמוד על כל שינוי בכל חלקה בכל ישוב.

יתרה מכך, הוראות מעבר שונות שנועדו למנוע נזקים ממי שכבר הסתמכו על ההחלטות והחלו בשינויים במקרקעין, הוארכו והורחבו על ידי המינהל ובפועל במושבים רבים ממשיכים לנהוג בהתאם להחלטות אלה.

הקמת ועדת הבר

בעקבות פסק-הדין נידונו במינהל מקרקעי ישראל החלטות שנועדו להחליף את אלו שבוטלו על ידי בית המשפט.
גם החלטות אלה העניקו תנאים מפליגים לישובים החקלאים, ובהם המושבים, בכל הנוגע לשימוש בקרקע, החכרתה במחירים נמוכים, העברתה לאחרים או השכרתה לצרכי מסחר בתנאים טובים. הטבות אלה (במסגרת החלטה 929) עמדו לביקורת של היועץ המשפטי לממשלה וקבלתן הושהתה.

אולם גם השהיות כאלה ואחרות לא מנעו את המשך ההטבות לישובים החקלאים. גם ועדה מיוחדת שהקומה בראשות קובי הבר, הממונה על התקציבים באוצר, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה הקפיא את החלטה 979 (שמטרתה היתה לעגן את זכותו של החקלאי בבית מגוריו) לא מנעה את ההטבות, והמלצותיה סטו באופן ניכר מעיגון זכויות בבית המגורים בלבד, ושימשו מנוף למתן זכויות בנייה ניכרות נוספות – בעיקר במושבים – בשל טענות הוועדה לקשיי התעסוקה ובעיות דמוגרפיות ביישובים.

עד להמלצות הוועדה רשאי היה חבר המושב לבנות ב"חלקה א'" של הנחלה – החלקה המיועדת למגורים – שלוש יחידות דיור המיועדות אך ורק לבני משפחת החקלאי: אחת לעצמו, אחת להוריו ואחת ל"בן ממשיך". גודל שלוש יחידות דיור אלו מוגבל ל-375 מ"ר. כמו כן רשאי חבר מושב לבנות בחלקה א' מבני משק לצורך פעילותו החקלאית ללא תשלום; להקים "צימרים" – בהיקף ובכפוף לתשלום שייקבע על ידי המינהל; וכן להסב מבנה משק קיים (בהיקף של עד 500 מ"ר) או לבנות מבנה חדש (בהיקף של עד 300 מ"ר) לצורך תעסוקה לא חקלאית. כל הפעילות הלא-חקלאית בנחלה מוגבלת לשימושו האישי של חבר המושב בלבד, והוא אינו רשאי להשכיר מבנים אלה לאחרים.

החידוש הראשון בהמלצות ועדת הבר הוא המלצת הוועדה להפריד את חלקה א' (שגודלה יוגבל ל-2.5 דונמים) מהשטחים החקלאיים במושב, ולאפשר לחבר המושב לחתום על חוזה חכירה מהוון נפרד לגבי חלקה זו. כך תירשם למעשה חלקת המגורים של החקלאי על שמו, וזאת בתשלום של 3.75 אחוזים מערך הקרקע. החידוש השני הוא בהמלצה כי לאחר החתימה על החוזה הנפרד, יוכל החקלאי להקים בחלקת המגורים יחידות דיור באופן חופשי – ללא הגבלה על מספרן וללא דרישה כי תאויישנה על ידי בני משפחה דווקא – בהיקף של עד 375 מ"ר. עם זאת, אם ירצה החקלאי לפצל יחידות דיור אלה מהחלקה ולסחור בהן בשוק החופשי, יידרש לשלם תוספת תשלום של כ-30 אחוזים מערך הקרקע. כן נקבע כי מספר יחידות הדיור שתיבנינה יהיה כפוף לתמ"א 35, בה נקבע מספר מקסימלי של יחידות דיור בכל ישוב חקלאי במדינה. המשמעות היא כי חבר המושב יכול להקים שכונת מגורים בזעיר-אנפין בחלקה החקלאית ולסחור בה במחירי שוק מלאים, תמורת תשלום של 33 אחוזים מערך הקרקע.

החידוש שהוסיפה ועדת הבר בנוגע לאפשרות לסחור בבתי המגורים במושבים, חל גם על המבנים המסחריים. על פי המלצות הוועדה, יוכל החקלאי להקים או להסב מבנה קיים, בהיקף של עד 500 מ"ר בנוי, לשימוש מסחרי, ולהשכיר אותו באופן חופשי – בכפוף לתשלום שנע בין 46 ל-91 אחוזים מערך הקרקע. יודגש, כי הוועדה הסתפקה בכך שהשימוש המסחרי במבנה אושר בהיתר לשימוש חורג. 

ההמלצות מיטיבות יותר עם מושבים במרכז הארץ, בהן האפשרות לסחור ביחידות דיור ומבני תעסוקה גדולה יותר ומחירי השוק גבוהים יותר לעומת מושבי הפריפריה. במצב זה לא ברור כלל עד כמה יגשימו ההמלצות את מטרתן, שהיא עצירת ההידרדרות הדמוגרפית והכלכלית דווקא של המושבים החלשים הממוקמים הרחק ממרכז הארץ.

החלטות החדשות של המינהל - 2007

קשה להתחקות אחרי החלטות מינהל מקרקעי ישראל, שכן לא כולן מפורסמות. לפי הידוע עד כה ההחלטה האחרונה שהתקבלה ביום 27.3.07 הינה הצעת החלטה 161 המעניקה למגזר הכפרי אפשרות לבנייה של עד 500 מ"ר לתעסוקה מסחרית על הקרקע שהוחכרה במקור למטרות חקלאיות בלבד. במסגרת ההחלטה אושרו הטבות נוספות מעבר לאלו שאושרו בהמלצות ועדת הבר, ובין היתר הרחבת האפשרות להקמת מבנה לשימוש לא חקלאי גם בחלק מהקרקע שאינו נחלת המגורים.

יש לציין כי החלטות מינהל מקרקעי ישראל מתקבלות על ידי מועצת המינהל המורכבת על טהרת נציגי המגזר החקלאי. כל עוד החלטות מסוימות לא "הותקפו" בבית המשפט הרי שבפועל נוהגים לפיהן.

השפעות של החלטות 717, 727, ו-737 והשינויים שחלו במושבים בעקבותיהן

כתוצאה מהחלטות אלה חלו שינויים מרחיקי לכת הן באופיו החקלאי של המושב, הן במרקם החברתי שלו והן במצבם הכלכלי של המושבים ושל חבריהם. יתרה מכך, נוצר פער בין מושבים הממוקמים באזורים שונים בארץ.

בעקבות החלטה 717 המאפשרת פיתוח אזורי תעיישה במקור תעסוקתי נוסף, הלך וגדל מספר המושבים שהכניסו לתחומיהם מפעלים, והקצו שטחים למטרות מסחר. חברי מושבים פנו לעיסוקים נוספים כגון השכרת מבנים למגורים, השכרת צימרים והשכרת יחידות נופש.

כתוצאה מהחלטה 737 אשר אפשרה הקצאת קרקע גם למי שאינם חברים, הוקצתה במושבים רבים קרקע לתושבים שבאו מחוץ למושב, לרוב מדובר באזרחים מבוססים. כתוצאה מכך החלו להיבנות שכונות חדשות, ובהן וילות ובתים מפוארים בתוך תחומי המושב. ההשלכה המרכזית היא כי במושבים רבים הלך וגדל מספר התושבים שאינם חברים בפועל, רובם מבוססים כלכלית.

זאת ועוד, בשל הפיצוי הגדול שניתן בהחלטה 727 לחקלאים תמורת הסכמתם להפשרת הקרקע לבניה, וחישובם על-פי שווי הקרקע לאחר ההפשרה, נוצר פער אדיר בין מושבים הממוקמים במרכז הארץ (שבה הקרקע לבניה נחשבת ליקרה וקבלנם מוכנים לשלם בעבורה סכומי כסף ניכרים) לבין מושבים בפריפריה ששוויי הקרקע לבניה בהם היא נמוכה.
במושבים אלה באזורים המבוקשים ניכר השינוי הגדול יותר במרקם האנושי שמרכיב אותם. יותר ויותר אנשים מבוססים הגיעו והתיישבו בישוב ויותר שכונות חדשות התפתחו בהם.

פער כלכלי נפער גם בין מושבים שממוקמים באזורים תיירותיים (למשל אזור הגליל) אשר יכולים היו לפתח עיסוקי תיירות (השכרת צימרים למשל) למול מושבים שהיו ממוקמים באזורים שאינם מושכי תיירות (לרוב הפריפריה) ונאלצו להמשיך ולהסתמך על חקלאות, אשר יכולת הפרנסה ממנה הולכת ודועכת. 

המושבים היום

תנועת המושבים מאגדת 254 מושבים בישראל, בהם מתגוררים כ- 130 אלף איש. בשנים האחרונות עוברים המושבים בישראל שינויים מרחיקי לכת. מספר התושבים המתגוררים במושבים הולך וגדל כתוצאה מקליטת אוכלוסיה חדשה וצעירה וגידול במספרם של בני המושבים הבוחרים להישאר ולגור במושב. במקביל עוברים המושבים שינוי משמעותי במבנה התעסוקה: ירידה חדה במספר העוסקים בחקלאות ומעבר לענפי תעסוקה אחרים בתוך המושב ומחוצה לו.

בשורה התחתונה, ענף החקלאות שעליו התבססו היישובים הכפריים הולך ודועך ואת מקומו תפסו מספר תחליפים משתלמים יותר, ובראשם השכרת קרקע חקלאית מופשרת ליזמים פרטיים (שהקימו מרכזי קניות, מחסנים, מפעלים ועסקים זעירים) ופיתוח ענף תיירות הפנים. חדרי אירוח (צימרים) בנוף פסטורלי צצו כפטריות אחר הגשם ומהווים כיום מקור הכנסה לאלפי משפחות, שבעבר התפרנסו בקושי מעבודת אדמה. אטרקציות נוספות במושבים:
■ אתרים ומוזיאונים המוקדשים לתולדות הציונות, ההתיישבות החלוצית, אתרי קרבות וכדומה.
■ גלריות, בוטיקים וחנויות למכירת יצירות אמנות, חלקן ייבוא מהמזרח הרחוק וחלקן עבודות יד של אמנים מקומיים.
בנוסף, מוצרי ניו-אייג' (אבני קריסטל, טארוט, יוגה, מדיטציה) המשתלבים באווירה הפסטורלית.
■ מוצרי מזון טבעיים, כגון דבש, גבינות, שמן זית, דברי מאפה ותבלינים, רובם כאלה המיוצרים במקום.
■ מסעדות ובתי-קפה המציעים תפריט כפרי-ביתי, לצד גני אירועים, פאבים ומועדוני ריקודים לצעירים.

פה ושם ניתן למצוא שרידים לענף החקלאות שירד מגדולתו, בדמות בתי סוכנות, מדרגות, חממות פרחים וכדומה. בחלקו, משום שמושבות ומושבים רבים נמצאים עדיין בתקופת מעבר מעבודת אדמה ליזמות עסקית, בחלקו בגלל הרצון לשמר. בסופו של דבר, רק החקלאים החזקים והמבוססים שורדים. כיום, ניתן לראות במושבים ובמושבות לא מעט וילות מרשימות, מקצתן של חקלאים מקומיים שהתעשרו ומקצתן של תושבים חדשים שקנו חלקה ביישוב.

ההבדלים בין המושב, הקיבוץ, המושבה והיישוב הקהילתי הולכים ומיטשטשים עם הזמן, ולמעשה ניתן להכליל אותם תחת ההגדרה יישובים קהילתיים. ההבדל העיקרי נעוץ בגודל המגרשים: בני המושבים וחלק מבני המושבות יושבים על חלקות-קרקע גדולות ונהנים ממכסות מים, מה שמאפשר להם לטפח מדשאה וגינה רחבי-ידיים. ביישובים הקהילתיים ובשכונות "בנה ביתך" החלקה קטנה יותר, כי יש הקצאה מראש והקרקע יקרה. זו גם לא נחלה משפחתית מימים ימימה. דבר נוסף המבדיל בין שתי צורות ההתיישבות היא הצמחייה. במושבים זו צמחיה עשירה ומגוונת, הצובעת את הנוף בירוק. זאת, הודות לכך שהם יושבים על קרקע חקלאית, שעה שחלק ניכר מיישובי "בנה ביתך" והיישובים הקהילתיים הוקמו על אדמת טרשים.

ביביליוגרפיה

 

 בקרוב נוסיף את הרשימה הביבליוגרפית המלאה

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על סביבת המגורים במושב (7)

    roni

    איפה זה בית חנן ?
    יום שלישי כ"ה בחשון תשע"ה 18 בנובמבר 2014

    מיכאל

    העיר לכם הכותב המלומד שעבודתכם חסרה התייחסות לקליטת העלייה. ואתם עניתם שאינכם עוסקים במושבי עולים- אוי לבורות. מושבי עולים הוקמו כתצורה של מושב עובדים: מבנהו הארגוני והמוסדי של המושב היה מושב עובדים אך תושביו עולים. קר: מושב עולים הוא סוג של מושב עובדים ולא סוג נפרד. סייג לחוכמה שתיקה
    יום חמישי י"ג בחשון תשע"ב 10 בנובמבר 2011

    גיא גולן

    כבן מושב שבנה בית במושב כחלק מהחלטות המינהל להרחבות במושבים והיכרות עם נושא הקשת המזרחית המידע המופיע במאמר מדויק והעסיק ומעסיק את חברי המושבים שנים רבות אולם נושא המאמר הוא סביבת המגורים במושב וציפיתי לקרא מאמר שמתאר את אורח החיים וההיתנהלות במושב מיותר היבטים ולא רק הויכוחים המשפטיים בעניני ההרחבות במושבים. ישנן מגמות ושינויים רבים שעברו ועוברים המושבים שניתן היה להרחיב עליהם.
    יום ראשון ט"ו בתמוז תשע"א 17 ביולי 2011

    משה

    הכתבה על המושב לוקה בחסר החל מתיאור שנות השמונים ואילך. במקום לקרוא עבודות אקדמית שנכתבו בנושא כדומת של מיכאל סופר ותלמידיו או של משה שוורץ ותלמידיו אתם מתבססים רק על פסק דין שיח חדש של תאודור אור. בכך אתם הופכים לאתר משפטי ולא אתר שעוסק בחברה. בהעדר התייחוסת לסוגיית החינוך הייחדוי במושב, הקהילתיות, המבנה העיסוקי והמבנה הכלכלי היום של מושבים, אתם נוטים לשיח דמוני שבו כל המושבים הם מכונות נדל"ן מזכיר לי קצת את הטענה שכל היהודים הם מלווים בריבית
    יום ראשון ב' ב אדר א תשע"א 6 בפברואר 2011

    מערכת אנשים ישראל

    תודה רבה על ההערות, שכולן חשובות לנו וגם נכונות, למעט ההערה על מושב עולים, שכן מאמר זה עוסק במושב עובדים בלבד. כיוון שנראה לנו שאתה בקיא, נשמח אם תעתיק את המאמר למעבד תמלילים ותוסיף את כל מה שלדעתך יש להוסיף ולתקן. רק סמן לנו במרקר. אם תרצה, נזכיר את שמך כתורם למאמר. בכל מקרה, אתה מוזמן לפנות אלינו במייל.
    יום רביעי א' באלול תש"ע 11 באוגוסט 2010

    ללא שם

    זה שמזכיר האתר הוא ממיסדי האגודה לצדק חלקותי זה טוב ויפה. אבל האם תפקיד האתר להיות שופר חד קולי של אגודה זאת?
    יום חמישי כ"ה באב תש"ע 5 באוגוסט 2010

    ללא שם

    הערך מושב עובדים מאוד לא מועדכן: 1.מושב הועבדים הראשון הוא נהלל עין גנים היה מושב פועלים 2.לעניות דעתי יש להזכיר את אליעזר יפה וספרו מ1919 יסוד מושב העובדים, 3.רבות מאדמות המושבים אינם בבעלות מינהל מקרקעי ישראל הם בעלות קק"ל ומנוהלות על ידי מינהל מקרקעי ישראל 4.קליטת עולים- אין התייחסות כלל למושבי עולים: לא נכון הדבר כי דומה דבר קליטת העלייה בכלל המגזר החקלאי(כפי שציינתם): הקיבוץ לא קלט כמעט בכלל משפחות עולים שלמות הוא קלט בעיקר חברות נוער. לעומת זאת הוקמו עשרות מושבי עולים שהתבססו על משפחות עולים שלמות. בנסוף לסיבות המוסדיות שמניתם (ציונות חקלאית, בטחון ופיזור אוכלוסייה, וכלכלכה וייצור חקלאי) ישנם שתי סיבות חברתיות שהיוו זרז חשוב להתיישבות העולים במושבים:היות המושב מסגרת שיתופית לא לוחצת (בהשוואה לקיבוץ) ושמירת מוסד המשפחה כתא הראשוני. שתי סיבות אלה הם הגורמים שמושב העובדים זכה להיות צורת ההתישבות הכפרית הנפוצה ביותר בעקבות גלי העלייה. 4. שנות השמונים והתשעים- ללא ספק קו פרשת המים של התיישבות הכפרית בכלל ושל מושבי העובדים בפרט הוא המשבר הכלכלי של שנות השמונים (קריסת ארגוני הקניות במושבים ומשבר הקיבוצים) משבר זה נעלם בכלל מתיאורכם הוא לא קיים הכיצד? 5.לשיטתכם החל משנות התשעים, מושב הועבדים הוא אך ורק ישות אשר מהווה זירת מאבק משפטי במינהל מקרקעי ישראל ובג"ץ.האם המושב חדל מאז להיות צורת ישוב? האם אין מאפיינים חברתיים אשר מייחדים צורת יישוב זאת? חלוקת הכנסות?מבנה דמוגרפי? האם העובדה כי בני מושבים מהווים רוב מספרי מכריע במערך המילואים של צה"ל אינה רללונטית? האם העובדה כי בדוח אשר אישר את קבלת ישראל לOECD דווקא צויין לחיוב ענף החקלאות (שאתם מספידים בטרם עת) אינה רלוונטית? 6. מועצת מקרקעי ישראל זה מכבר אינה מורכבת מנציגי הסקטור החקלאי.שימו לב שאתם כותבים זאת תחת הכותרת של 2007. 7. הפער הכלכלי שאתם מתארים תחת הכותרת 2007 אינו נכון: הפער אינו נפער בין מושבים שהפכו תיירותיים לאלה בפריפרייה. דווקא מושבי הפריפרייה הפכו ברובם מקור תיירות ראה מושבי הגליל מה שדרך אגב לא בהכרח הוציא ואתם מן הבוץ הכלכלי. הפער הכלכלי נפער בין מושבי המרכז למושבי הפריפריה ובתוך המושבים הוותקים בין הבנים למשפחות הוותיקות - מקימי המושב לבין רוכשי הנחלות החדשים בעלי הון. 6.אין התייחסות לחוק גל והסדר המושבים 7. תנועת המושבים הוקמה רישמית בשנות העשרים של המאה הקודמת והתחילה לפעול בשנות השלושים של מאה זאת- פועלה והקשרה הפוליטי הנמשך עד היום לתנועת העבודה לא מצוין כלל. 8. אנשים ישראל, למיטב ידיעתי מתכוון להיות מדריך לחברה הישראלית. תיאור המושב החל משנות התשעים מזכיר יותר לקסיקון משפטי. זאת ועוד, גם בזירה משפטית נהוג להציג את טיעוני שני הצדדים מה שלא נעשה בעובדה שלכם, לשיטתכם מועצת המנהל, ועדות ממשלתיות כדומת ועדת הבר כולם עשו יד אחת בעשייה קונספירטיבית להיטיב עם המושבים. מדוע לא ציינתם למשל מה השיקולים שהציגה ועדת הבר להסברת המלצותיה הרי קיים גם צד שני. חשוב לציין שנושא זה עומד פתוח בבג"ץ למרות שאתם מיהרת כבר להכריע בו
    יום חמישי כ"ה באב תש"ע 5 באוגוסט 2010

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.