דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 1 מדרגים

משפחה וזוגיות בקיבוץ הדתי

גרעין נח
גרעין נח"ל "עציון", קבוצת יבנה
זאב אלמוג
גרעין "עציון" של בני עקיבא
גרעין נח
גרעין נח"ל "עציון", קבוצת יבנה
זאב אלמוג
דינה ספראי

נוצר ב-3/1/2009

רקע

הקיבוץ הדתי ניזון משני מקורות השראה: התנועה הקיבוצית והיהדות המסורתית.
כמו הקיבוץ החילוני, גם הקיבוץ הדתי היה בראשיתו מבוסס על חברת צעירים, רובם גברים. נושא הקמת משפחה נדחק בשנים הראשונות. הזוגות הראשונים בקיבוץ דחו את חתונתם ושמרו על התנהגות פוריטנית. אך מרגע שהזוג הראשון נישא, הופיע גל של חתונות.

מגורים משותפים

ברור היה לכל החברים, שבקיבוץ הדתי חיי זוגיות מותנים בנישואין כדת משה וישראל ובהקצאת מגורים לבני הזוג. בשנות השלושים נוצרה מצוקת דיור קשה, וננקטו פתרונות יצירתיים, כגון הפרדה במקומות הלינה בין זוגות נשואים לבין הרווקים. עם הרווחה היחסית של שנות הארבעים התמסד נושא המגורים המשפחתיים.

חתונה

החתונות הראשונות היו בחלקן משותפות לכמה זוגות, עם אורחים מעטים. הטקס התאפיין בפשטות רבה. החופה והקידושין התקיימו כדת משה וישראל, והטקס שילב מרכיבים מסורתיים עם ההוויה החלוצית הקיבוצית.

המבדיל את החתונות בקיבוץ הדתי מחתונות בקיבוצים אחרים, הוא המחויבות לטקס הדתי, וכן הסעודה והריקודים ברוח ישראל סבא. עורך הטקס הוא לעתים חבר קיבוץ שהוסמך לכך, ולעתים רב, המקובל על בני הזוג. בהתאם לתהליכים בחברה הדתית, מקיימים גם "שבת חתן" (לפני החתונה) או "שבת שבע ברכות" (לאחריה), בה החתן עולה לתורה בבית הכנסת. במהלך השבתות הללו מתארחים אורחי המשפחה משני הצדדים מתארחים בדירות הקיבוץ למשך כל השבת.

הכתובה היא מסמך הכולל התחייבות לסכום המזונות שהבעל מחויב לתת לאשתו במקרה של גירושין. היעדר הגדרה של רכוש פרטי בקיבוץ לא עוררה בעיה בנושא ניסוח הכתובה. בשנותיה הראשונות של הקבוצה נקבע ע"י מזכירות הקבוצה סכום קבוע בכתובה.

לפי ההלכה, הטבעת צריכה להיות בעלת ערך מינימאלי, והיא מסמלת פעולת קניין, שהבעל מקיים מרכושו הפרטי. דא עקא שהשיתופיות מבטלת, לפחות באופן תיאורטי, את הרכוש הפרטי. מסיבה זו הוכנס לתוך תקנון הקיבוצים הדתיים סעיף מפורש, המתיר רכוש פרטי לשם נישואין (טבעת).

בהקשר זה נביא סיפור פיקנטי על חתונה של חברת קיבוץ, בת רב, שנישאה בשנת 1934. היה הכרח ברכישת טבעת פרטית על ידי בן הזוג לטקס הנישואין, אך לא היה כסף פרטי. הרב עבר בין כל חברי הקיבוץ ושאל האם הם מסכימים לרכישת הטבעת, וכל חברי הקבוצה חתמו על מסמך, המאשר כי כל אחד מהם מוותר מרצונו על הסכום המיועד לרכישת טבעת לנישואי הזוג.

שנים רבות היה הקיבוץ הדתי המקום היחיד, בו הוקרא נוסח הכתובה בעברית, ולא בארמית. הקיבוץ הדתי תפס את עצמו כשילוב של דת ומהפכנות. מאחר ונוסח התפילה נחשב למקודש, לא ניתן היה לאפשר לתרגם לעברית גם את קטעי התפילה הכתובים בארמית, כגון הקדיש. לעומת זאת הכתובה היא חוזה, והקיבוץ הדתי מצא את הפרצה הזו כדי לערוך התאמה לדרכו. רק בשנים האחרונות החלו רבני צוהר לאמץ מנהג זה בחופות, שהם עורכים מחוץ לתנועה הקיבוצית הדתית.

טקסי הנישואין בקיבוץ הדתי משקפים כיום את מגוון הסגנונות הקיימים בציבור הדתי. הקיבוץ מעמיד לרשות בני הזוג את התנאים הקיימים (אולמות, מזון, שירות וכד') ומציב 'דרישות מינימום' של יישוב דתי. בד בבד מתקצבים חתונות למי שבוחר להינשא מחוץ לקבוצה בכל דרך שתיראה לו.

טהרת המשפחה

נושא טהרת המשפחה מציב אתגר לא קטן לחברה הדתית בקיבוץ. בימיו הראשונים של הקיבוץ הדתי, בשנות ה-20 וה-30, לא היו בחלק מהקיבוצים הדתיים מקוואות, מה שהכביד מאוד על קיום ההלכה. למשל, חברות משואות יצחק בגוש עציון נאלצו ללכת ברגל למקווה בכפר עציון, דבר שהיה כרוך בסכנת נפשות. את הבחורות משדה אליהו היו צריכים שני בחורים ללוות למקווה בטירת צבי. בתיעוד מהשנים הראשונות נמצאת טענה, שהקיבוץ או התנועה צריכים להתערב במקרים שבהם לא נשמרת טהרת המשפחה כדי למנוע כתם על כל הציבור. בפועל לא ידוע על התערבות מעין זו. הגישה של הקיבוץ הדתי היא שכל הנשים הנשואות מקבלות עליהן מצוות טבילה, ונושא זה הוא מחוץ להתערבות המוסדית.

ילודה

להשקפה הדתית של הקיבוץ הדתי היה משקל מרכזי בהתייחסות חיובית לנושא הילודה, גם בשנים הראשונות של מצוקה קיומית. אך בו זמנית נשמעו הצהרות בדבר הצורך לדחות את לידת הילדים הראשונים בגלל אילוצי השעה. בשנת 1939 כבר התפרסם דיון הלכתי על השימוש באמצעי מניעה.

בפועל נראה כי המשפחות פעלו בתחום זה כהבנתן, ובהשפעה עקיפה של רוח הזמן. מספר הילדים למשפחה נע בדרך כלל בין 4 ל-5. לאחרונה לא נעשתה בדיקה סטטיסטית באוכלוסיית הקיבוץ הדתי, אך נראה שיש עלייה משמעותית בשיעורי הילודה בקיבוצים אחדים, המשקפת את השינויים באוכלוסיה הדתית בכללותה (בעיקר את מגמת ההתחרד"לות).

חינוך משפחתי

הקיבוץ הדתי אימץ את רעיון החינוך המשותף של התנועה הקיבוצית הכללית, אך העניק משקל רב יותר למשפחה. ההורים נקראו 'אבא' ו'אמא' (בניגוד לקיבוץ הכללי, שבו נהגו במקרים רבים לכנות את ההורים בשמותיהם הפרטיים), ושמות הילדים נבחרו ע"י ההורים בלבד. בשבתות היתה המשפחה הציר המרכזי, שסביבו נוצרה אינטימיות, והתקיימה העברה של מסורת, בעיקר הדלקת נרות וזמירות שבת. יחד עם זאת, השיתופיות נטלה חלק מתפקידה של המשפחה הדתית בהעברת המסורת בתחומים מרכזיים, כגון: הכנת הסעודה, עריכת שולחן השבת והחג, התפילה ועוד. כיום משפחות רבות מקיימות את סעודות השבת והחג בביתן. גם ליל הסדר הציבורי הגדול עבר כבר לפני 30-40 שנה לחיק המשפחה בתהליך דעיכה איטי.

גירושים ואלמנות

בתחום הגירושים והאלמנות  משקף הקיבוץ הדתי את תמונת המצב בחברה הדתית הכללית. בהלכה קיימת מגמה למנוע מגורים של זוג גרוש ביישוב קטן (בבבלי כתובות כז, ב-כח,א נאמר: 'המגרש את אשתו - לא תנשא בשכונתו... ואמרו: כפר קטן נידון כשכונה"). הקשר האינטנסיבי בקיבוץ יוצר מצבים לא פשוטים עבור בני זוג שהתגרשו. גישה זו מועלית כשיקול בטיפול המוסדי במקרים של גירושין, אבל לא נכפית על בני הזוג. הפתרונות הכלכליים והחברתיים במצבים אלה דומים לקיים בתנועה הקיבוצית החילונית.

לינה משפחתית

תהליך המעבר ללינה משפחתית בקיבוץ הדתי היה ברוב המקרים מקביל לתהליך שהתרחש בתנועה הקיבוצית כולה, למעט קיבוץ שדה-אליהו, שהנהיג לינה משפחתית כבר מראשיתו. בתי הילדים היו מעורבים לבנים ולבנות, אך כבר בכיתות הראשונות של בי"ס היסודי הופרדו חדרי הבנים והבנות, ונושא המקלחות המשותפות כלל לא עלה על הפרק.

יחסי מגדר

חברה מעורבת, שבה נשים וגברים פועלים בשיתוף, היא בבסיס האידיאולוגיה של הקיבוץ הדתי, ולכן קיימת בה דינאמיקה דומה לתנועה הקיבוצית החילונית בתחום התעסוקה והתפקידים של נשים. בקיבוץ הדתי לא היתה שום עכבה דתית פורמלית למנהיגות של אישה, וזאת בניגוד לקיבוצים של פועלי אגודת ישראל. עם זאת, בפועל, רק מעט נשים עלו לעמדת מנהיגות, ותחום הניהול המשקי היה בעיקרו ל'גברים בלבד'. גם בתפיסת האמהוּת וחלוקת התפקידים בין הורים לבית הילדים לא היה שוני מובהק בין התנועות הקיבוציות (למעט השומר הצעיר). 

כיום חל שינוי מהותי במעמד האישה, התואם לקיים בקיבוץ החילוני, מבחינת ההשתלבות של נשים בתפקידים ציבוריים ובתפקידי הנהגה שונים. חופשות הלידה התארכו, אך הנשים חוזרות למעגל העבודה.

לכאורה התמהיל הרעיוני של הקיבוץ הדתי אמור היה לייצר סדר-יום אחר ביחסי המגדר. אחוז הפמיניסטיות הדתיות בקיבוץ הדתי גבוה יחסית לאוכלוסיה הדתית הכללית, ויש להן נציגות בולטת בארגון הדתי הפמיניסטי "קולך". עם זאת חשוב להדגיש כי הפמיניזם הדתי לא יצא במקור מבית מדרשו של הקיבוץ הדתי.

בתחומי האמהות והתעסוקה, החברה המעורבת והשותפות בלימוד תורה נוצרו נורמות, שנתפסות כמובנות מאליהן, ואינן מקוטלגות כסוג של פמיניזם. בתחומי התפילה, הטקס והמסורת הדתית נוצרו מגמות שונות, וכל קהילה מגיעה לסוג של הסכמות בהתאם לנפשות הפועלות שבה. לדוגמא, בקיבוץ אחד נהוגה תפילת נשים בשבת בצהריים מדי חודש, באחר נהוג מניין שוויוני בתפילת ליל שבת. עם זאת, ברוב הקיבוצים אין רצון לכך, או שהרב המקומי מונע זאת. בקיבוצים שונים נוצרות בשטח פעילויות שונות של מעגלי נשים או קבוצות נשים לשירה דתית או לאמירת פרקי תהילים. פעולות אלו אינה ממוסדות, וצומחות כיוזמות מהשטח.

בשנים האחרונות הקים הקיבוץ הדתי מחלקה העוסקת בנשים, והקצה למטרה זו תקן חלקי. עיקר התפקיד הוא הכנה של כנס שנתי ששמו "כל כבודה", המושך אליו קהל רב, ופונה אל הקולות השונים הנמצאים בקיבוץ הדתי, משמרנות ועד פמניזם דתי.

בתי הספר

בתי הספר בקיבוץ הדתי החלו כמסגרת מובדלת מבית הילדים, ולמעט תוכנית הלימודים וסדר היום הדתי, היא התנהלה בדומה ליתר התנועה הקיבוצית.

שני בתיה"ס העל-יסודיים הבולטים בקיבוץ הדתי הם בי"ס שקד בשדה אליהו, והשני, בית הספר העל יסודי בקבוצת יבנה, הפתוחים גם לתלמידים מחוץ לקיבוץ הדתי.

מלכתחילה היתה הכוונה להקים שני בתי ספר מרכזיים לבני הקיבוצים הדתיים, שיתנו מענה לקו החינוכי של הקיבוץ הדתי. כיום – בית הספר בשדה אליהו משמש את רוב ילדי הקבוץ הדתי בצפון, בעיקר בחטיבת ביניים ובתיכון.

בית הספר התיכון בקבוצת יבנה משמש בעדיפות ראשונה את תלמידי הקיבוץ הדתי. ברוב הקיבוצים בדרום אין החלטה מחייבת לשלוח לביה"ס בקבוצת יבנה, ורבים בוחרים במסלולים אחרים, בעיקר בישיבות ובאולפנות.

הערכים שייחדו את הקיבוץ הדתי בכל הנוגע לשוויון בין המינים לא פסחו גם על מערכת החינוך בתנועה.

בעבר כיתות בית הספר היו מעורבות לבנים ובנות, וזאת מתוך גישה דתית מהפכנית, הרואה את האישה כשותפה מלאה בחברה. בשנים האחרונות מקיים בית הספר בשדה אליהו הפרדה בין המינים כבר בכיתות בית הספר היסודי. בביה"ס בקבוצת יבנה הלימוד עד לחטיבת הביניים הינו מעורב, ומחטיבת הביניים כיתות-האם נפרדות, ורק חלק מהשיעורים משותפים.
הקיבוץ דוגל באחריות משותפת לחינוך, אך יש קיבוצים שמנתבים את התלמידים למוסדות לימודים, המשקפים את הקו האידיאולוגי של הקיבוץ. יש קיבוצים, שבהם אין שום הנחיה כזאת, וניתן חופש בחירה לכל מוסד לימודים שהוא.

דור המייסדים והדור השני הנהיגו מהפיכה חינוכית, שהיחס השווה למינים היה חלק ממנה. בדור השלישי החלה נסיגה הדרגתית, וכיום בצד הקריאה לשמר את הדרך המיוחדת נשמעים קולות רבי עוצמה המבקשים לאמץ את הקו הרווח בציבור החרד"לי הכללי (ישיבות, אולפנות, מכינות וכד').

במהלך לימודי התיכון בביה"ס התיכון הקיבוצי לומדים הבנים והבנות במשך תקופה קצרה מחוץ לקיבוץ. עד שנות השבעים למדו הבנים בישיבה, והבנות למדו במקביל קורס בכלכלת-בית. בשלושת העשורים האחרונים לומדות גם הבנות לתקופה קצרה במדרשות/מכללות לבנות דתיות. בעבר הקצו בבתי הספר בדרום חצי שנה משנת הלימודים בכיתה י"א לעבודה בקיבוץ, אך מסלול זה פסק בשל תוכנית לימודים עמוסה ושילוב אוכלוסיות שונות בבתי הספר.

לאחר סיום הלימודים חלק מבוגרי ביה"ס יוצאים למשימות התנדבות כגרעינים משימתיים, או כבודדים, וחלקם/ן לומד במכינה ישיבתית / מדרשה קדם צבאית. מיעוט קטן בוחר ללמוד בישיבת הקיבוץ הדתי במסלול "שילוב" (מסלול בן 5 השנים, הכולל שירות צבאי מלא משולב לימודים בישיבה), או במדרשת הבנות של הקיבוץ הדתי בעין הנצי"ב. לאחרונה נסגרה (לפחות באופן זמני) אחת משתי הישיבות של הקיבוץ הדתי, בשל מיעוט נרשמים. גם תופעה זו משקפת פער בין האידיאולוגיה שבה דוגל הקיבוץ הדתי כתנועה, לבין התקבלותה ע"י הצעירים או הוריהם.

בר מצווה ובת מצווה

טקס הבר המצווה בקיבוץ הדתי נחוג כטקס מסורתי, שמשמעו קבלת עול תורה ומצוות ע"י בר המצווה. במרכזו האירוע עומדת הקריאה-בתורה. בנוסף לכך חוגגים לבן מסיבה ביום החול, הכוללת תוכנית תרבותית ואמירת דרשה.

כבר בראשיתו עוצב בקיבוץ הדתי טקס ייחודי לבת המצווה. במסיבה לכבוד הבת, נושאת הבת דרשה בנושא הקשור למקורות. טקס זה השתלב במגמה לפתוח בפני הבנות את אותן האפשרויות הלימודיות כמו הבנים, כולל לימודי תורה-שבעל-פה. מגמה זו, שהיתה ייחודית לקיבוץ הדתי, מקובלת היום במקומות רבים.

למסיבות בר מצווה ובת מצווה נוספו במשך הזמן תזמורת וריקודים. בשנה זו ישנן תוכניות מיוחדות לבני קבוצת הגיל. התוכניות אינן אחידות לכל הקיבוצים, ברובן הדגש הוא על קשר בין-דורי: אבות ובניהם, אמהות ובנותיהן, תוך פעילות, לימוד, יצירה אישית והעמקת הקשר, או תוכנית של עשייה למען הכלל: התנדבות כלפי חוץ או כלפי פנים.

שירות צבאי

התמיכה בשירות צבאי מלא היתה ייחודית לקיבוץ הדתי בהשוואה לעמדותיו של יתר הציבור הדתי. עד שנות השבעים כמעט כל קצין דתי היה בן הקיבוץ הדתי. גם ביחס לבנות, בניגוד למקובל בציבור הדתי הכללי, ראה הקיבוץ הדתי בגיוס לצבא חובה ברורה, וזאת מתוך אותה תפיסה עקרונית של נטילה בעול שווה בחובות המדינה. בנות הקיבוץ הדתי כוונו בדרך כלל למסלולים, שבהם שירתו כקבוצה ולא כבודדות. כיום המסלול של שירות לאומי לבנות נכנס לקונצנזוס של החינוך הציוני הדתי, ובהתאמה חל שינוי בגישה של הקיבוצים למסלול זה. עדיין רוב הבנות משרתות בצבא, אך יש לגיטימציה למסלול השירות הלאומי.

הקיבוץ הדתי מקיים היום שתי מסגרות על-תיכוניות עבור בנות דתיות שמתגייסות לצבא. האחת היא במדרשה לבנות בעין הנצי"ב, שם הוקם מסלול בשם 'מעין' המשלב תקופות לימוד עם תקופות של שירות בצבא באחד משני מסלולים מומלצים. מסגרת שנייה היא "צהלי" – במשואות יצחק, המהווה מעין מכינה קדם צבאית עבור בנות דתיות, מסגרת זו משלבת לימודים, התנדבות וקבלת כלים להתמודדות כבת דתייה בשירות הצבאי. מסלולים אלה נוצרו כחלק מהאידאולוגיה של הקיבוץ הדתי, אך רובן הגדול של הלומדות בהן לא בא משורות הקיבוץ הדתי. 

תהליך חזרתם של הבנים והבנות לקבוצה לאחר שירות צבאי או לאומי שונה מתקופה לתקופה ומקיבוץ לקיבוץ. המיוחד בתהליך זה בקבה"ד הוא שהזהות הדתית מהווה מרכיב נוסף בהחלטה אם להישאר בקיבוץ, והאם לקבל את הבן/הבת כחבר קיבוץ. קורה שהבן/בת מעוניין בקיבוץ אך לא בדת, או להיפך: מעוניין בקיבוץ, אך הקיבוץ לא מספיק דתי עבורו/ה.

ישובים, המורכבים מקהילה דתית בלבד, מתמודדים עם שאלת היחס לבנים ובנות שאינם דתיים. השאלה באה לביטוי מעשי בעיקר בשבתות ובחגים, שהם אירועים משפחתיים. בכל קהילה דתית סגורה עולה הסוגיה של ביקורים בשבתות, הכרוכים בחילול שבת, אלא שבקיבוץ יש להכרעות הציבוריות תוקף מחייב יותר על כל פרט. בפועל גם כאן יש תהליך של ריכוך בעמדות. העין הציבורית לא נכנסת לסוגיות כאלה, והאורחים משתדלים שלא לפגוע בפרהסיה של השבת.

האוכלוסייה המבוגרת

בנושא החברים המבוגרים 'תפר' כל קיבוץ 'חליפה' לעצמו, ועל פניו, לא ניתן לזהות מאפיין מיוחד לקיבוץ הדתי. מכיוון שהקיבוץ הדתי נוסד מאוחר יחסית לתנועות הקיבוציות האחרות, עיקר תהליך ההזדקנות של החברים הראשונים בקיבוצים הדתיים החל ניכר רק בשנות התשעים, שבהן היתה רווחה יחסית. זו אחת הסיבות לכך שהתאפשר ליצור רמה גבוהה של אחריות ציבורית כלפי אוכלוסיה זו, רמה שנשמרת בדרך כלל גם במקומות, שבהם ההפרטה נכנסה.

המשפחה הדתית בקיבוץ בעידן ההפרטה

טקסי החיים, מלידה ועד מוות, מוכתבים ע"י המסורת, והקיבוץ מעניק למשפחות את הגיבוי הארגוני והחברתי.
תפיסות המשפחה מושפעות מתהליכי ההפרטה, ובכך יש דמיון רב למתחולל בתנועה הקיבוצית הכללית, אך לא פחות מכך גם לתהליכים, העוברים על הציבור הדתי בארץ. 

היום ניתן לראות באותו קיבוץ נשים, הנמנעות משירה בפני גברים, וקבוצות תפילה של נשים עם קריאה בתורה. גם באורחות הלבוש של הנשים ניתן לראות מגוון של שביסים וחצאיות ארוכות, ולצידן נשים במכנסיים, שאינן מכסות את ראשן. בחתונה אחת תועמד מחיצה גבוהה בין גברים ונשים, ובשנייה הריקודים יתקיימו על רחבה משותפת. בקיבוץ אחד נשים מלמדות בבית הכנסת, ובאחר דבר זה לא יעלה על הדעת. 

הקיבוץ הדתי החל כהתאגדות על בסיס מאוד רחב של מכנים משותפים: רעיון חברתי, דתי ולאומי, חינוך, חברה, דת, כלכלה והתיישבות. במהלך השנים חלו שינויים רבים בתחומים אלה, ורוחות, הנושבות בקרב הציבור הציוני דתי מחוץ לקיבוץ, משפיעות בעיקר על הדור הצעיר שבתוכו.

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על משפחה וזוגיות בקיבוץ הדתי (4)

    gssaygxm

    1
    יום רביעי ל' בניסן תשע"ז 26 באפריל 2017

    gssaygxm

    sample@email.tst
    1
    יום רביעי ל' בניסן תשע"ז 26 באפריל 2017

    dpygqpeu

    1
    יום רביעי ל' בניסן תשע"ז 26 באפריל 2017

    dpygqpeu

    sample@email.tst
    1
    יום רביעי ל' בניסן תשע"ז 26 באפריל 2017

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.