דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 9 מדרגים

חנוכה בחברה החרדית

הדלקת נרות במשפחה חסידית
הדלקת נרות במשפחה חסידית
חיים קליגר
בית"ר עילית
הדלקת נרות במשפחה חסידית
הדלקת נרות במשפחה חסידית
חיים קליגר
בית"ר עילית
הדלקת נרות במשפחה חסידית
הדלקת נרות במשפחה חסידית
חיים קליגר
בית"ר עילית
הדלקת נרות במשפחה חסידית
הדלקת נרות במשפחה חסידית
חיים קליגר
בית"ר עילית
הדלקת נרות במשפחה חסידית
הדלקת נרות במשפחה חסידית
חיים קליגר
בית"ר עילית
הדלקת נרות במשפחה חסידית
הדלקת נרות במשפחה חסידית
חיים קליגר
בית"ר עילית
הדלקת נרות במשפחה חסידית
הדלקת נרות במשפחה חסידית
חייים קליגר
בית"ר עילית
הדלקת נרות במשפחה חסידית
הדלקת נרות במשפחה חסידית
חיים קליגר
בית"ר עילית
חנוכיה בפתח ישיבה בבני ברק
חנוכיה בפתח ישיבה בבני ברק
עוז אלמוג
הדלקת חנוכיות בבית
הדלקת חנוכיות בבית
חיים קליגר
הדלקת חנוכיות בבית
הדלקת חנוכיות בבית
חיים קליגר
חנוכיות בשיכון בבני ברק
חנוכיות בשיכון בבני ברק
עוז אלמוג
חנוכיות בשיכון בבני ברק
חנוכיות בשיכון בבני ברק
עוז אלמוג
חנוכיות בשיכון בבני ברק
חנוכיות בשיכון בבני ברק
עוז אלמוג
ריקודים אחרי הדלקת נרות
ריקודים אחרי הדלקת נרות
חיים קליגר
בית"ר עילית
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
יגאל מורג
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
יגאל מורג
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
יגאל מורג
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
יגאל מורג
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
יגאל מורג
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
חנוכה בשכונת נחלאות בירושלים
יגאל מורג
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
יגאל מורג
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
יגאל מורג
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
חנוכה ברובע היהודי בירושלים
יגאל מורג
עוז אלמוג, חנן אלפר, חיים קליגר

נוצר ב-12/24/2008

התפישה החרדית של החג

רוב היהודים החילונים מניחים, שחג החנוכה נחגג על-ידי החרדים בדומה לדרך שבה הם חוגגים אותו, אולי למעט התפילות בבית-הכנסת - ולא היא. אמנם, החרדים מדליקים נרות חנוכה, שרים שירי חנוכה מסורתיים, אוכלים לביבות וסופגניות  ומשחקים בסביבון. עם זאת, עדיין קיימים הבדלים משמעותיים בין שני המגזרים, במימד הטקסי ובעיקר במימד הפרשני של החג. למעשה, לקחי חג החנוכה הנלמדים בבתי-המדרש והמועברים במשפחה החרדית ובאמצעי התקשורת החרדיים, שונים עד מאוד מאלה שבמגזר היהודי החילוני, המסורתי ואפילו הדתי-לאומי (למעט אולי מקצת מהחרד"לים).

יחס דו-ערכי לחשמונאים

היחס הכללי של החרדים למשפחת החשמונאים, מובילי המרד המוצלח בשילטון היווני ובמתייוונים בארץ-ישראל, הוא אמביוולנטי. מצד אחד, הם טיהרו את בית-המקדש, החילו שילטון יהודי עצמאי בארץ-ישראל ברוח דת משה וישראל וחוללו פריחה תרבותית וכלכלית. מצד שני, מלכות חשמונאי ושושלת החשמונאים ירדה מעל במת ההיסטוריה בקול ענות חלושה. תחילת הנפילה במריבה בין האחים הורקנוס ואריסטובולוס על כס המלוכה, שגררה התערבות צבאית של האימפריה הרומית (כיבוש ירושלים על-ידי המצביא פומפיוס בשנת 63 לפני הספירה), ושיאה במרחץ הדמים של המלך הורדוס, אשר השתלט על המלוכה בכוח הזרוע ומחק כל זכר לבית חשמונאי.

גורלם של בני משפחת המלוכה לא שפר עליהם. על פי המסורת, כולם נמכרו לעבדים ("כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא", בבא בתרא ג'). כל זאת משום שנטלו לעצמם מלוכה שלא הגיעה להם, מאחר ו"אין מלוכה אלא למלכי בית דוד", כפי שמבאר הרמב"ן : "וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם, נשתכחו התורה והמצוות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול ... שנכרתו כולם בעוון הזה... בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מידה כנגד מידה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום" (רמב"ן, בראשית מ"ט י').

לא גבורה יהודית, אלא השגחה אלוקית

נוסח תפילת "על הניסים" הנאמרת בחנוכה בתפילת ההודאה (ברכת "מודים אנחנו לך", אחת משמונה עשרה הברכות בתפילת העמידה) ובברכת המזון, מחדד את הדגשים בהם מתרכז הציבור החרדי: התפילה אינה מתייחסת ל"אחי גיבורי התהילה", לאסטרטג הצבאי יהודה המכבי (שמהלכיו הצבאיים נלמדים עד היום במכללות לביטחון), או למעשה הגבורה ההרואי של אלעזר בן מתתיהו, במהלך קרב בית זכריה. אלעזר זיהה פיל עוטה שיריון, שיער כי הוא נושא על גבו את המלך אנטיוכוס והחליט להקריב את חייו בתקווה שבכך יוכרע הקרב. הוא כרע בין ברכי הפיל, תקע בו את חרבו, והפיל הקורס מחץ אותו למוות.

התפילה אף אינה מתייחסת לעובדת כינונה של מדינה יהודית עצמאית במרחב ההלניסטי. היא מתארת את "מלכות יוון הרשעה", ששמה לעצמה מטרה "להשכיחם תורתך, ולהעבירם מחוקי רצונך", ובאה ללמד בני תורה כיצד, ברחמיו הרבים, עמד הקדוש ברוך הוא לעמו בעת צרתם, כנאמר: "מָסַרְתָּ גִיבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ". בהמשך מתואר כיצד טיהרו החשמונאים את בית-המקדש "וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנוֻכָּה אֵלּוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה.."

המסרים המרכזיים בשיחות, בהרצאות ובמאמרים תורניים ופובליציסטיים, הם כדלהלן:

מלחמת רוח

המאבק היה בין מתייוונים לשומרי תורה, בין טמאים לטהורים, בין רשעים לצדיקים. היוונים לא שאפו להשמיד את עם ישראל, אלא להטמיע בו את תרבות יוון המתמקדת בקידוש הגוף ובחיצוניות. המלחמה הייתה רוחנית ולא גשמית, גם הניצחון.

האמת תנצח

האמת תנצח כאשר מוכנים להקריב עבורה ללא תנאי. מתתיהו החשמונאי הניף את נס המרד ולא התפשר, לנוכח חילול השם הנגרם מעשיית עבירה בפומבי (הקרבת חזיר על גבי מזבח בכפר חשמונאים, כחלק מגזירת "ולהעבירם מחוקי רצונך").

רבים ביד מעטים

האיכות מנצחת. על אף שרוב העם הסתגל לגזירות השליט היווני והפך למתייוון, מתתיהו ובניו ("המעטים") לא נרתעו, הכריזו על מרד ("מי לה' אלי"), וניצחו, כנגד כל הסיכויים. בהרצאות ובשיחות מושם דגש על חוסר הברירה של החשמונאים, זולת יציאה למערכה צבאית. בכך דומה התפישה החרדית לתפישת החילונים את לקח חנוכה. אגב, הביטוי "מי לה' אלי" הוא ביטוי שימושי כאשר רוצים לקרוא לציבור להירתם למערכה בעלת אופי תורני וערכי.

נר מצווה ותורה אור

נס פך השמן טומן בחובו מסר רב-עוצמה: השמן למאור מסמל את התורה ("כי נר מצווה ותורה אור"). יש לשים לב שאצל החילונים, השמן נתפש כפשוטו ולא באופן הסמלי הזה. על-פי התפישה החרדית, למרות שנדמה כי כל השמנים טומאו וכי אין תקומה לשלטון התורה, למרות שנושאי הלפיד המעטים נראים כשייכים לעולם חולף ונעלם, בסופו של דבר יקרה הנס. פך השמן הטהור יימצא, חתום בחותמו של כהן גדול ושוב תוצת מנורת המקדש והתורה הקדושה תפיץ אור נגוהות.

קידוש השם

בגמרא (מסכת גיטין נ"ז, ספר מכבים ב' פרק ז') מסופר על חנה ושבעת בניה, שעמדה בגבורה מול גזירות השמד של הקיסר אנטיוכוס אפיפנס. היא הפצירה בשבעת בניה לסרב להשתחוות לפסל ולטעום בשר חזיר, גם במחיר חייהם. לאחר שהוצאו להורג בעינויים שישה מבניה, ניסו פקידי הקיסר ליצור, ולו למראית עין, כי בן הזקונים אכן השתחווה לפסל, אך בפועל גם הוא בחר למסור את נפשו על קידוש השם. וכך אמרה לו אמו: "לך אצל אברהם אבינו ואמור לו: כך אמרה אימי: אל תזוח דעתך עליך! אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות, אתה ניסיון ואני מעשה". לאחר שהומתו, הפילה עצמה מן הגג ומתה. "יצתה בת קול ואמרה: אם הבנים שמחה" (שם).

כמעט ואין כיתה במערכת החינוך החרדית שאינה מכינה למסיבת החנוכה הצגה או מצגת, המתבססת על סיפור הגבורה. בן אחר בן מובאים לפני המלך האכזר, נושאים את דברם בגאון, מסרבים להשתחוות לפסל ומוצאים להורג בעינויים. מסר נוסף המודגש בהצגות בבתי-ספר לבנות, הוא "גבורת נפשה של האם היהודייה".

מכבים ומתייוונים

הן במקורות תורניים והן במאמרים ובשיחות, החשמונאים מזוהים בשם זה ולא כ'מכבים'. גם כאשר מוזכרים המכבים מודגשת משמעות ראשי-תיבות שמם: "מי כמוך באלים ה'". כותבי טורים ומאמרי-דעה חרדיים מציגים את הניגוד בין מטרות מרד המכבים למשמעותו העכשווית של התואר "מכבי". מידע זה עשוי להפתיע חילונים רבים, בשל העובדה שהמכבים הם 'המותג' של חנוכה בפרשנות הציונית-חילונית. 

לו קם מתתיהו המכבי מקברו ונקלע להיכל הספורט (שבו מתמודדות קבוצות "מכבי" מול "הפועל"), אפשר שהיה מסתער בקריאת "מי לה' אלי" על 'המתייוונים' המודרניים עוזבי התורה, הסוגדים ל'עגל' מדליית הזהב. זהו המסר המובלע במאמרים המתפרסמים בעיתונות החרדית לאורך כל השנה, ובפרט לקראת חנוכה. עם זאת, חשוב להדגיש כי המושג 'מתייוונים' הוא מטאפורי במובהק, והשימוש בו נועד לצרכים אפולוגטיים. שכן, רוב החרדים תופשים את החילונים כ"תינוקות שנשבו". אגב, המושג "תרבות יוון" מיוחס במגזר החרדי לכל התרבויות שאינן זו החרדית - בדומה למושג העברי "חוץ לארץ" המתייחס לכל ארצות תבל שאינן ישראל.

חנוכה בבית המשפחה החרדית

הדלקת נרות חנוכה

זמן ההדלקה אצל הליטאים הוא בשעת דימדומים, עם שקיעת החמה (כניסת כל גלגל החמה מתחת לקו הראייה), להבדיל ממנהג החסידים להדליק ב"צאת הכוכבים" (הזמן בו נראים שלושה כוכבים גדולים ברקיע).

לרוב האברכים הליטאים חנוכייה פשוטה שאינה שונה מזו שבה הדליקו בישיבה, למעט מי שקיבלו מקרוביהם חנוכיית כסף לרגל אירוסיהם. אגב, גם לרבים מגדולי התורה הליטאים חנוכייה פשוטה שכזו.

למרות שמבחינה הלכתית די במשך הדלקה של חצי שעה (לאחר צאת הכוכבים), המהדרים יגדילו את כמות השמן בצלוחיות, כדי להאריך את משך הבעירה ואגב כך את פירסום הנס. בהקשר זה ידוע מנהגו של רבי יצחק זאב סולובייצ'יק (1959-1886, רב העיר בריסק וראש הישיבה בה ובירושלים. מנהיג הציבור החרדי ליטאי ומגדולי המתנגדים לציונות. נודע בהחמרתו במצוות), שהתגורר בשכונת זיכרון משה הירושלמית, לא הרחק מקולנוע אדיסון. הרב סולובייצ'יק (שנודע בכינויו "הרבי מבריסק") נהג לקיים את מצוות ההדלקה בכוסות שמן, כדי שיהיה "פרסומי ניסא" לצופים בצאתם מההצגה השנייה. כאמור, זהו הידור מצווה, שהרי די בחצי שעה של הדלקה כדי לצאת חובת 'פרסומי ניסא'.

הבהרה: קולנוע אדיסון נחנך בשנת 1932 ובשל העיצוב החדשני והמפואר, כמו גם המימדים הגדולים, נחשב ל"קולנוע המלכותי של ירושלים". בשנות ה-50' ניטשו סביבו מאבקים רבים של נטורי קרתא, בהנהגת הרב עמרם בלוי, במחאה על מכירת כרטיסים בשבת, אם כי דלתות האולם נפתחו במוצאי שבת. בשנות ה-80' החלה שקיעתו של אדיסון, עקב מיעוט צופים. בשנת 1995 נסגר סופית ובשנת 2006 נרכש הבניין השומם על-ידי חברת בנייה של חסידות סאטמר, שהניחה במקום אבן-פינה להקמת שכונת מגורים חדשה לאנשי החסידות.

שעת ההדלקה, המוקדמת יחסית, מלכדת את כל בני המשפחה. דרדקי ה'חיידרים' חופשיים מלימודים בשעות אחר הצהריים. אב המשפחה חוזר לביתו מן 'הכולל' בשעה מוקדמת ('כולל' הנמצא מחוץ לעיר, מושבת מלימודים בשעות אחר-הצהריים). גם האם נחפזת להשלים את ההכנות לחג, משום שלאחר ההדלקה "אסורות הנשים בעשיית מלאכה" למשך מחצית השעה (כאמור, זמן החיוב להדלקת הנרות).

עיקרה של מצוות נר חנוכה היא "נר איש וביתו", כלומר, ראש המשפחה בלבד (האב, או האם במקרה והוא נעדר) חייב בהדלקה. עם זאת, המהדרים מאפשרים לכל בני הבית (למעט בנות בוגרות ואם המשפחה) להדליק בנפרד. אבי המשפחה מתכבד להדליק ראשון, ואז עוברים אל החנוכייה הבאה, זו של הבן הבכור. לאחר מכן, עוברים להדלקת יתר החנוכיות לפי סדר הגילים של בני הבית. ילדים קטנים מגיל שלוש (שאינם "ברי מצווה") יסתפקו בנרות חֵלֶב צבעוניים. הגדולים ידליקו בחנוכייה עם נרות שמן.

עם סיום ההדלקה של בן-הזקונים, פוצחת המשפחה בשירת "מעוז צור" ו"יוונים נקבצו עלי". זה הזמן להתענג על מטעמי החג - סופגניות, לביבות ושאר תופינים. 'דמי חנוכה' מוענקים לילדים בערב הראשון של החג. מתנות (שניתנו ו/או נקנו בכספי דמי החנוכה) ייפתחו וייבדקו בצוותא. האווירה היא של "חג יפה כל-כך, אור חביב מסביב, גיל לילד רך".
הערה: רוב האוכלוסיה החילונית והמסורתית בישראל מכירה את הבית הראשון והאחרון של "מעוז צור". החרדים נוהגים לשיר את כל ששת בתי הפיוט.

אווירת ה'ביחד'

חלק מהמשפחות קונה את הסופגניות לחג בחנות, אך במשפחות רבות עושים מאמץ להכין סופגניות תוצרת בית לפחות באחד מערבי החג. האם טורחת על הכנת הסופגניות והלביבות, והילדים מסייעים. הפעילות בצוותא תורמת לאווירת החג וללכידות המשפחתית. 

חנוכה הוא גם חג של ביקורים משפחתיים - בעיקר של הסבא וסבתא (בין השאר, בידיעה שיפנקו את הנכדים בדמי חנוכה). במשפחות רבות מקובל לערוך מסיבת חנוכה משפחתית, ולהזמין קרובים רחוקים שאיתם לא מתראים לעיתים מזומנות. האחיינים והדודנים מחכים לערב זה בקוצר-רוח.

הסביבון

בבתים רבים נהוג לשחק בסביבון ("דריידעל", ביידיש) אחרי הדלקת החנוכייה. בשונה מהסביבונים 'האופנתיים' במגזר החילוני והדתי-לאומי (סביבונים זוהרים, ממונעים, מוסיקליים בשלל חומרים), סביבוני המגזר החרדי הם לרוב פשוטים ובסיסיים, עשויים עץ או פלסטיק. בתפישה החסידית, מקור המשחק בימי היוונים, שאסרו על עם ישראל ללמוד תורה. כדי להסוות את לימוד התורה החזיקו הילדים באמתחתם סביבונים, וכאשר באו 'הפקחים' היוונים, הם מיהרו להסתיר את ספרי הלימוד ושלפו את הסביבונים.

יש שתי גירסאות לאותיות החקוקות על דפנות הסביבון: נ, ג, ה, ש (נס גדול היה שם), האופייני לסביבונים של קהילות ישראל בתפוצה, או נ, ג, ה, פ (נס גדול היה פה), המוטבע על סביבוני ארץ-ישראל. יש גם פרשנות ביידיש לאותיות: נ = נישט (לא. לא זכייה ולא הפסד), ג = גוט (טוב, זכייה), ה = האלב (חצי, חצי זכייה), ש = שלעכט (רע, הפסד).

חנוכה בישיבות הליטאיות

מיקום ההדלקה

מחד, ההלכה קובעת כי יש להדליק חנוכייה במקום בו מתקיים "פרסומי ניסא" (פירסום הנס) מירבי להולכי רשות הרבים, וכי על הנרות לדלוק "עד שתכלה רגל מן השוק". מאידך, ההלכה מסייגת את אופן ההדלקה: גובה של למעלה מעשרים אמה (מידת אורך קדומה) נחשב כגובה "שאין העין שולטת בו" ובמקרה זה, "מדליקו בפתח ביתו".
הערה: בכל הנוגע לגודל האמה, קיים פער של עשרה סנטימטרים בין שניים מגדולי הפוסקים של הדורות האחרונים. לפי פסיקת החזון אי"ש, גודל אמה הינו 58 ס"מ. לפי פסיקת הרב חיים נאה – גודלה 48 ס"מ.

השאלות אודות מיקום החנוכייה רבות. למשל, כיצד יש לנהוג אם גובה החלון מעל עשרים אמה, אך במבט מרחוב מרוחק שמפלסו גבוה יותר ניתן לראות את הנרות? גם ל"פתח ביתו" מספר פרשנויות: האם זהו פתח החדר? פתח המבנה? ואולי השער הראשי של הישיבה? אלו שאלות שאינן מתעוררות בבית משפחה רגיל. למעשה, כל המקומות הנ"ל כשרים והשאלה היא סדר העדיפויות.

אצל משפחה מצויה, מתעוררת השאלה בחג החנוכה הראשון אותו חוגגים הם בביתם. אין סיבה לשנות בשנה לאחר מכן את מיקום ההדלקה. מנגד, אצל תלמיד בפנימייה ישיבתית המתגורר מדי שנה בחדר אחר, ואינו יודע מי היה הדייר הקודם והיכן הציב את החנוכייה, הדברים אינם כה ברורים. גם אם נתון זה ידוע לו, אולי לא הציג הדייר הקודם לרב את השירטוט הנכון של מבנה הישיבה, ועל כן הודלקה החנוכייה היכן שהודלקה.

וכך, מדי שנה אצים רצים תלמידי ישיבה אל פוסקי ההלכה (הליטאים נוהגים לכנות זאת "הולכים לרב אלישיב"), ומבקשים לדעת מהו מקום ההדלקה המומלץ ביותר. בסופו של דבר, חלקם ידליקו בחלון החדר הפונה לרשות הרבים, אחרים בפתח דלת החדר ו/או בפתח הישיבה.

החנוכייה והדלקת הנרות

החנוכיות עצמן אינן מהודרות, ורובן בעיצוב סטנדרטי: פס אלומיניום מוארך עליו חרוט חלק מהפסוק המצווה "להדליק נר של חנוכה". הפס משמש כבסיס לצלוחיות זכוכית המכילות שמן. הפתיל נעשה מצמר גפן מהודק שהוחדר לחצובה זעירה מעל לכוסיות, או לדיסקית שעם דקה הצפה על פני השמן. כאשר ההדלקה אינה נעשית בתוך מבנה סגור, יש צורך ב'בית חנוכייה' להגנה מפני רוחות וגשמים. רק למעט מבחורי הישיבה 'בית' שכזה. ישנן ישיבות שבנו מתקן מיוחד, מוגן מרוח ומגשם, המאפשר הצבת חנוכיות בפתח המוסד. באחרות, כל בחור או קבוצת בחורים מאלתרים מתקן, לעיתים מאקווריום או מיקרוגל שהושלכו לגרוטאות. 

בעבר היו מספר תלמידי ישיבות ירושלמיות בעלי יוזמה שקנו "פך שמן זית ערבי" (שמן לא מזוקק), מילאו בקבוקים קטנים ומכרו אותם במחיר מוזל לחבריהם לספסל הלימודים. היום נקנים השמנים במרכול הסמוך, או שהתלמיד מביא בקבוק שמן מהבית.

לאחר ההדלקה מקובלת "שעה חופשית" (החיוב ההלכתי לזמן הדלקת הנרות הינו חצי שעה). הבחורים מתקבצים למעגל גדול במבואה או במסדרון הישיבה, לשירת "מעוז צור", "יוונים נקבצו עלי" ושירי חנוכה נוספים. רבני הישיבה והמלמדים מדליקים באותה עת נרות חנוכה בחיק משפחתם.

החגיגה

בחדר האוכל של הישיבה מגישים לאחר ההדלקה סופגניות, עוגות, עוגיות ושאר דברי מתיקה. באחד מימי החג תיערך מסיבת חנוכה מרכזית. המסיבה תחל כשעה לאחר ההדלקה, בנוכחות כל רבני הישיבה. במסיבה ייאמרו דברי תורה ותוגש סעודה של ממש, ולא ארוחת הערב הסטנדרטית. לאחר מכן תתקיים בדרך כלל הרקדה בליווי אורגנית ו/או מערכת תופים, עליה מנגנים בחורי ישיבה המיומנים בכך.

חנוכה בחצר החסידית

ניצחון הרוחניות על הגשמיות

ווארט (ביידיש, רעיון תורני קצר) המוכר לכל חסיד, ממצה את תפישת החנוכה בהשקפה החסידית. אומרים: מה ההבדל בין פורים לחנוכה? שבפורים הייתה המלחמה על השמדה פיזית של העם היהודי, ואילו בחנוכה ניטשה המלחמה על השמדה רוחנית. לכן בפורים מסובבים רעשן, שאותו מחזיקים מלמטה (רמז לגשמיות) ואילו בחנוכה מסובבים סביבון, שאותו מחזיקים מלמעלה (רמז לרוחניות).

מקומו של האדמו"ר בחג

כמו בחגים אחרים בחברה החסידית, גם בחנוכה נועד לאדמו"ר תפקיד מרכזי. הוא מדליק את הנרות בפני הקהל הרב שמתאסף סביבו. בדרך כלל, לאדמו"רים יש חנוכיות מיוחדות בגודלן ובצורתן, חלקן בעלות גב וחלקן נשענות על רגל. במקרים רבים, החנוכייה עוברת מדור לדור בשושלת האדמו"רים.

חשוב להדגיש את חשיבות ההתעלות של האדמו"ר לקראת הדלקת החנוכייה ובעת ההדלקה. הכל נעשה בתשומת לב מיוחדת - יציקת השמן לצלוחיות, התקנת הפתילות, וכמובן הברכות. החסידים עוקבים בדריכות אחר כל תנועה שלו. עם סיום הדלקת הנרות נהוג לומר שבע פעמים את המזמור "יושב בסתר עליון" (תהילים צ"א, א-ט"ז), ולאחריו לפצוח בשירי חנוכה. בחצרות רבות ישנה מקהלה של ילדים ומבוגרים, המבצעת את שירי החג. 

קודם ההדלקה, מקובל הן אצל חסידים והן אצל עדות המזרח לומר את תפילת "לשם ייחוד קודשא בריך הוא", המהווה כעין הקדמה להדלקה עצמה. לאחר ההדלקה, נהוג אצל עדות המזרח לומר שבע פעמים את המזמור "ויהי נועם אדוני אלוהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו" (תהילים צ', י"ז). יש מעדות המזרח, הנוהגים על פי הקבלה ומוסיפים עוד שבעה מזמורי תהילים לאחר סדר ההדלקה וחותמים במזמור "אנא בכוח גדולת ימינך".

בחלק מהחצרות נהוג לחלק לחסידים את פתילות החנוכייה של האדמו"ר, לאחר שכבתה האש. בחצרות רבות מקובל לקיים, ביום האחרון של החג (המכונה "זאת חנוכה") טיש ייחודי, קצר יותר מהטיש הרגיל וללא סעודה, רק עוגה ומשקה. טיש (ביידיש, שולחן) הוא ההסבה של האדמו"ר וחסידיו לסעודה, כאשר החסידים מתחלקים בשיירים ממזונו של רבם.

ישנם אדמו"רים שנוהגים לשחק בסביבון בזמן הטיש. ברבים מהחצרות מחלק האדמו"ר דמי חנוכה לכל החסידים. חלוקת דמי החנוכה בחצרות הגדולות מתפרסת על-פני מספר ימים, על מנת שלא ייווצר עומס גדול מדי ביום אחד. יש חצרות שבהן החלוקה נעשית לפי גילים, ויש לפי אזור מגורים. 

אצל מקצת משושלות האדמו"רים התפתחה מסורת של נגינה בכינור. למתבונן מהצד, הטקס נראה כמשהו קסום, הלקוח מסיפורי האגדות. האדמו"ר מנגן סולו מעין רסיטל דתי, ללא מלווים - אולי כדי שנגינתו תגיע ישירות לאוזנו של בורא עולם.

החג בחֵיידֵר

החינוך החרדי מתחיל ב'חדר' (או חֵיידֵר, בהגייה ליטאית), מוסד תלמוד תורה שאליו נשלחים זאטוטים כבר בגיל שלוש. דירוג הכיתות הוא כדלקמן: כיתת-גן, כיתה מכינה וכיתה א', כך שהילד החרדי מתחיל ללמוד בכיתה א' כבר בגיל חמש. בתלמודי התורה מתקיימות בדרך כלל מסיבות חנוכה בעלות אופי תורני. חנוכה נתפש כחג של ניצחון התורה על אלה שקמו עליה לכלותה, ומכאן הדגש על לימוד התורה והאדרתה. הלימודים בתלמודי התורה מסתיימים בשעות אחר-הצהריים המוקדמות, כדי שהילדים יוכלו להספיק להתכונן להדלקת הנרות בחיק המשפחה.

החג במוסדות החינוך החסידיים

במוסדות החינוך של הנערים והנערות במגזר החסידי (ישיבות, 'כוללים', סמינרים של בית יעקב), אין בדרך כלל פעילות מיוחדת, מעבר לסיום מוקדם יותר של הפעילות, כדי להספיק ולהדליק נרות חנוכה בחיק המשפחה, עם צאת הכוכבים. בסמינרים של הבנות לא מתקיימים לימודים, ובמקום זאת נערכות פעילויות תרבות שונות הכוללות הצגות, מופעים, מסיבות (כמובן ללא בנים) וכדומה.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

ספרי הלכה ומנהג

  • קארו יוסף, שולחן ערוך – אורח חיים, סימנים תר"ע – תרפ"ד.
  • ישראל מאיר הכהן מראדין (ה"חפץ חיים"), משנה ברורה, סימנים תר"ע – תרפ"ד.
  • יוסף עובדיה, חזון עובדיה – חנוכה.
  • כי טוב אליהו, ספר התודעה: לדעת חוקי האלקים ומצוותיו, חגי ישראל ומועדים, 1976.
  • בוהדנה מרדכי (עורך), קונטרס ימי שמונה על עניני חנכה, תשס"ז.

ספרי הגות - יסוד

  • המהר"ל מפראג רבי יהודה ליוואי, יהי אור – נר מצווה.
  • רבי לוי יצחק מברדיטשב, קדושת לוי השלם על התורה ומועדים, תשל"ה.
  • צבי אלימלך שפירא בן פסח מדינוב, בני יששכר, תר"י

ספרי הגות - המאה העשרים

  • דסלר אליהו אליעזר, ספר מכתב מאליהו, כרך ב', תשל"ח.
  • הוטנר יצחק בן חיים יואל, פחד יצחק חנוכה, תשנ"ה.
  • וכטפויגל נתן מאיר, ספר לקט רשימות בענייני חנכה, תשס"א.
  • פינקוס שמשון דוד, שיחות מורנו רבי שמשון דוד פינקוס - חנכה, ‬תשס"ב.
  • כהן דוד, ספר ימי חנוכה, תשס"ה.
  • וינברג מתתיהו, לווית חן, מבנים ותצורות בזמן, כרך 8, 1988.
  • האדמו"ר מסלונים, נתיבות שלום מאמרי חנוכה, תשס"א.
  • אזרחי מרדכי, ספר ברכת מרדכי – חנכה, תשס"ז.

מילות מפתח

חשמונאים | גבורה-יהודית | השגחה | קידוש-השם | מכבים | מתיוונים | נרות-חנוכה | חנוכיה | סופגניות | סביבון | דמי-חנוכה | ליטאי | חסידי | אדמו"ר | הרב-סולובייצ'יק | חֵיידֵר | תלמוד-תורה

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על חנוכה בחברה החרדית (4)

    ללא שם

    יום שלישי ל' בכסלו תשע"א 7 בדצמבר 2010

    ללא שם

    ברכות לפרסום המאמר הראשון אנשים ישראל.
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    ללא שם

    תודה איתמר על המידע המעניין.
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    איתמר פרת

    במקביל לנושא מנהגי החג, יש ענין רב בתפיסת תפקידה של החנוכיה עצמה. החנוכיה המסורתית היא למעשה חפץ הראלדי עם סממני מלוכה של עכו"מ (חומות ומגדלים, קישוטי ארמון, שומרי סף ובעיקר זוגות של אריות, וכיו"ב). ברגע שהחנוכיה ניתנת בידי ה"חילונים" היא דוקא מתפלגת לשני כיוונים: מסורתי עד להעתקת מנורת המקדש (שבעת הקנים), או כל פיסול מצועצע ודמיוני. אני מניח שנכתבו כבר דוקטורטים על הנושא הזה.
    יום שלישי ג' בטבת תשס"ט 30 בדצמבר 2008

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.