דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 2 מדרגים

יתד נאמן

יתד נאמן
יתד נאמן
קריאה בעיתון
קריאה בעיתון "יתד נאמן"
נתי טוקר, 'מרכז העניינים' בחדרי החרדים
חיים קליגר

נוצר ב-12/18/2008

נתונים כלליים

סוג

עיתון יומי ארצי, מופץ בישראל ובארה"ב

שפה

עברית

היסטוריה

הקמת העיתון והתבססותו בציבור החרדי

יתד נאמן הוקם בשנת 1985 על-ידי הרב אלעזר מנחם מן שך, הסמכות הדתית והרוחנית העליונה של הציבור החרדי-ליטאי באותה עת. עורכו הראשון של העיתון היה הרב משה גרילק ועורך "מוסף שבת קודש" הראשון היה הרב שלום מאיר ולך.

שלוש שנים לאחר מכן, לקראת הבחירות לכנסת ה-12, הודיע הרב שך על פרישה מאגודת ישראל והקים את מפלגת דגל התורה. עילת הפרישה: ייצוג לא-שיוויוני של הציבור הליטאי-ישיבתי במוסדותיה של אגודת ישראל.

הקמת העיתון, כמו גם המפלגה, הייתה חלק מ"הכרזת העצמאות" של הציבור הליטאי, הרצון לייצר עבורו מרחב מוגן שבו יוכל לנהל את חייו ברוח גדולי התורה שלו. המפלגה והעיתון גם יחד נקטו בתחילת דרכם גישה לוחמנית כלפי יריביהם, ובראשם חסידות חב"ד. 

אחת המערכות הנוקבות ביותר, שניהל העיתון, היתה נגד תפישת-העולם המשיחית של חסידות חב"ד. כותבי העיתון לא היססו לנגח את חסידי חב"ד ואת מנהיגם הרוחני, הרבי מלובאוויץ'. בעיני החב"דניקים נחשב יתד נאמן כשייך ל'סיטרא אחרא' (שם נרדף לשטן). הם תרים בלהיטות אחר כל בדל שערוריה, שגיאת דפוס או מעידה אחרת, על-מנת להלבין את פני העיתון ברבים.

המתקפה הזו הגבירה את המתח בין יתד נאמן להמודיע, שנזעק להגן על כבודה של חסידות חב"ד.
 
בשנים האחרונות חלה התקרבות בין מערכות העיתונים, ואיתה גם התמתנות בחילופי המהלומות המילוליות ההדדיים.

בתחילת הדרך, גייס יתד נאמן סוללה של כותבים צעירים, בשנות העשרים לחייהם. זאת, בין היתר, כתגובת-נגד למערכת הכותבים של המודיע, רובם ככולם בגיל העמידה, ועם עבר של עשרות שנות פעילות מפלגתית ועיתונאית מנומנמת.

הכתיבה הצעירה והעוקצנית הפכה מהר מאוד את יתד נאמן ל"עיתון שלנו". ציבור הקוראים קרא בשקיקה כל מילה וטרח להתקשר למערכת, על-מנת "לשוחח בדחיפות עם העורכים". בינתיים, הן קוראי העיתון והן כתביו התבגרו ואימצו גישה ביקורתית, לעיתים צינית. ועם זאת, מרבית הליטאים ממשיכים לראות בו את העיתון הקרוב ביותר לרוחם.

למעשה, ניתן לומר, כי הרחוב החרדי מנהל עם יתד נאמן מערכת יחסי אהבה-שנאה. רבים (בעיקר אלה שאינם משתייכים למחנה הליטאי) רואים בו עיתון שקל לשנוא.

העיתונים המתחרים שלא שרדו

השבר בציבור הליטאי סביב עמדותיו של יתד נאמן, נוצר לפני שנים. רבים מראשי הציבור בבני ברק, אנשי הרב אהרן לייב שטיימן, חשו כי העיתון שאמור לתת במה לכלל מנהיגי הציבור ורבניו, נוטה במובהק לצד ההנהגה הירושלמית, אנשי הרב יוסף שלום אלישיב. "יתד נאמן, שאמור לייצג את כולם, שבוי בידי הסקטור הירושלמי והם משתמשים בו ככלי לאיומים, סחטנות והכפשות", אמר אברך תושב בני ברק לכתבת Ynet. "יתד נאמן לא יחליט מיהם גדולי ישראל שלנו ויקפח ציבור שלם".

הניסיון הראשון להוציא עיתון מתחרה ליתד נאמן, נולד בעקבות תקרית חמורה, שאירעה באוקטובר 2007 בישיבת פוניבז' בבני ברק, ספינת-הדגל של הציבור הליטאי: מספר אברכים השליכו גביעי לבן על ראש הישיבה, הרב גרשון אדלשטיין, במסגרת מאבקי השליטה המתנהלים במוסד היוקרתי. לאחר התקרית בה הולבנו פניו של הרב ברבים, תרתי משמע, קיים הרב יהודה לבקוביץ' עצרת מחאה בישיבת פוניבז' בהשתתפות אלפים. יתד נאמן לא טרח להזכיר את העצרת ולו במילה אחת, חרף העובדה כי הרב לבקוביץ' נמנה עם חשובי הרבנים בציבור הליטאי.

ציבורים מרכזיים במגזר הליטאי טענו זה מכבר, כי יתד נאמן מחרים אותם ואינו מסקר כראוי את פעולתם של גדולי ישראל. מספר פעמים בעבר עלה בקרב חוגים אלה הרעיון להוציא לאור עיתון מתחרה - והתקרית בישיבת פוניבז' הייתה הקש ששבר את גב הגמל. נאמני ביתם של גדולי ישראל, נרתמו לגייס מספר משקיעים מחו"ל, מקורביהם של גדולי ישראל, להוצאת עיתון משלהם.

הרב חיים קנייבסקי הציע לקרוא לעיתון החדש המקור, רמז לכך שאנחנו מחוברים למקורות, וההצעה התקבלה פה אחד. הגיליון הראשון יצא לאור ב-20 באוקטובר 2007, והוא הופץ חינם בכל הריכוזים החרדיים.
לפי פירסומים לא רשמיים, משקיע חרדי מחו"ל שחפץ בעילום שמו, הזרים מיליון דולר כנגד מכתב מפורש של הרב קנייבסקי, בו הוא מורה לציבור בני התורה לחתום מנוי לעיתון. הנהלת העיתון התחייבה להגיע לאיזון ולהציג רווח בתוך שבעה-שמונה חודשים, אך המקור נכנס לגירעונות כבדים ונסגר כעבור כשלושה חודשים.

אך הציבור הליטאי בבני-ברק, שנקעה נפשו מיתד נאמן, לא אמר נואש. בתחילת מרץ 2008 הופיע יומון חרדי חדש, יום חדש, מבית היוצר של השבועון שעה טובה, הנחשב ל'ילד הרע' של העיתונות החרדית. היומון קיבל את ברכתם של חלק ממנהיגי הציבור הליטאי בבני ברק, ובראשם הרבנים חיים קנייבסקי והרב יהודה לפקוביץ. יו"ר מפלגת דגל התורה, ח"כ אברהם רביץ, מיהר לפרוש את חסותו על העיתון, ולסגור חשבון עם יתד נאמן. רביץ האשים את כותבי יתד נאמן, כי הם נמנעים בעקביות מלדווח על הישגים שהביא ליהדות החרדית. "עיתון איננו קלף", כתב במאמר המערכת. "עיתון הוא נייר שאין בו לא קדושה ולא טומאה. סתם נייר. קלף יכול שיהיה מזויף מתוכו. נייר הדובר אמת הוא עיתון ראוי..."

יום חדש יצא בקול תרועה, כולל הצהרת כוונות לשמש כ"עיתון של כל הציבור החרדי" והבטחה לסקר את כלל חלקי הציבור, הליטאי, החסידי, הספרדי וגם החב"די באופן שיוויוני וללא איפה ואיפה". דא עקא, ההבטחות והציפיות התנפצו אל סלעי המציאות: יום חדש נסגר כחודשיים לאחר תחילת הופעתו, בעיקר בגלל מחלוקת בין בעלי העיתון וקשיי מימון.

הפצה

העיתון נמכר בחנויות הספרים. מהדורת יום ג' מופצת חינם.

תפוצה

העיתון מופץ בריכוזים חרדיים בישראל ובארה"ב. אין בידינו נתונים לגבי היקף התפוצה, למעט נתוני תפוצה של מהודרת יום ג' המופצת בכ-135,000 עותקים.

מערכת, מו"ל, עורכים וכותבים

מו"ל

המפלגה החרדית דגל התורה

עורכים וכותבים

לעיתון שלשה עורכים: נתן זאב (נתי) גרוסמן ויצחק רוט הם עורכי העיתון היומי. שניהם במעמד שווה למרות שהדומיננטי והמוכר יותר מהם הוא נתי גרוסמן. ישראל פרידמן הוא עורך "מוסף שבת קודש" - תוספת שבועית ובה חידושי תורה, מאמרים תורניים והגיגים כנ"ל (חלק זה של העיתון מופיע ללא פרסומות כדי שתתאפשר קריאתו בשבת ללא חשש).

בפועל, מי שקובע מה יפורסם ומה לא, היא "ועדת הרבנים" של העיתון (מוסד שהקים יתד נאמן, ושאר העיתונים במגזר אימצו אותו, אם ברצונם ואם שלא ברצונם).

אחד השמות הבולטים בעיתון הוא הסופר החרדי חיים ולדר. התפוצה לה זוכים מאמריו בנושאי חינוך, חורגת מתחומי העיתון. ולדר, שחיבר מספר ספרי ילדים מצליחים, ידוע גם בפעילותו למען ילדים ונוער במגזר הדתי. על פעילותו זו זכה ולדר בפרס ראש הממשלה "מגן לילד" לשנת 2002, מטעם המועצה הלאומית לשלום הילד.

מנכ"ל

נכון לשנת 2008, מנכ"ל העיתון הוא יעקב לבין, בוגר ישיבת גרודנא, המחזיק בכמחצית ממניות העיתון.

קוראים

ליטאים, ספרדים בני תורה

מבנה ועיצוב

הפורמט של יתד נאמן זהה לזה של ידיעות אחרונות ומעריב, והוא נוח לקריאה ודפדוף. זאת, בניגוד לעיתון המתחרה, המודיע, המודפס בפורמט כפול (בדומה לזה של הארץ) ומסורבל יותר. 

מההיבט העיצובי, הפונטים וגודל הצילומים, יתד נאמן קרוב יותר לסיגנון הרווח בעיתונות הכללית. החידושים הגראפיים - כמו גם המוספים של יתד נאמן - גררו אחריהם את כלל העיתונות הדתית ושינו את פניה.

תוכן

נושאים מסוקרים ומדורים עיקריים

בצד הערכי-תוכני, מנשבת מבין דפי יתד נאמן רוח של פתיחות רבה יותר בנושאים מסוימים בהשוואה להמודיע. טכנולוגיית מחשבים, לדוגמה, שהיא מחוץ לתחום בהמודיע, זוכה למדור שבועי ביתד נאמן. חשוב לציין כי במדור המחשבים נכתב במפורש שהמדור מתייחס רק לאלו מבין הקוראים המשתמשים במחשב בהיתר. בעוד המודיע נמנע מפירסום ידיעות מתחום הפשיעה והפלילים; יתד נאמן ייתן להן במה, אם כי רק במקרים חריגים. פתיחות נוספת מתבטאת גם באזכור שמן המלא של נשים (ראו בהמשך).

מאידך, נושאים הקשורים לשמירת ציביון החינוך במגזר החרדי, יקבלו ביתד נאמן טיפול יסודי. המודיע אף הוא מרבה להתייחס לחינוך במגזר החרדי, אך בסיגנון כתיבה פחות לוחמני.

עיתוני אמצע השבוע מציעים, בנוסף לאקטואליה וחדשות, מדורים בתחומי עניין רבים, ובהם בריאות, תחבורה, תקשורת, אלקטרוניקה ועוד. 

יתד נאמן ומוצריו

  • העיתון היומי.
  • עיתון סופשבוע מוגדל, כולל מוספים.
  • עיתון יום ג' המופץ חינם בכ-135 אלף עותקים במגזר החרדי ברחבי הארץ.
  • בית נאמן, עיתון לנשים.
  • הבית שלנו, מגזין לבית.

חשוב לציין כי מהדורת יום ג', המופצת חינם ב-135 אלף עותקים לכל בתי-האב במגזר החרדי ברחבי הארץ, מהווה כלי פירסומי ממדרגה ראשונה.

מוטיבים מרכזיים

  • הימנעות מהתייחסות ישירה למחלוקות פנימיות ומאבקי כוח במחנה הליטאי. נושאים 'רגישים' מטופלים, בין היתר, באמצעות תארים המוצמדים לשמות רבנים. לדוגמה: רבנים החולקים על הזרם הליטאי, לא יזכו לתואר כבוד. רב ליטאי מדרג בינוני מכונה בדרך כלל הרב הגאון שליט"א. לעומת זאת, רבנים גדולים מזרמים אחרים (דוגמת הרב אברהם שפירא או הרב עובדיה יוסף) זוכים לתואר "הרב" ותו לא. הרב הראשי לישראל מכונה בעקביות הרה"ר. הרקע לכך הוא המאבק רב-השנים שניהל הציבור החרדי נגד מוסד הרבנות הראשית לישראל. בשיא המאבק, הושמט התואר רב משמו של הרב הראשי לישראל, שלמה גורן. (מעניין לציין כי הרב הראשי (האשכנזי) לישראל: הרב יונה מצגר הוא גיסו של עורך העיתון נתן זאב גרוסמן). 
       
  • הימנעות מאיזכור כל דבר הקשור למין או פריצות. אפילו סרטן השד מכונה "סרטן נשים" (אגב, בשונה מהמודיע שאפילו כך אינו מזכיר את סרטן השד). דיווחים חדשותיים הקשורים למין מועלמים, מעורפלים או מכונים בשמות קוד. כשהתפוצצה פרשת מוניקה לוינסקי (עובדת הבית הלבן שניהלה רומן עם הנשיא ביל קלינטון, באמצע שנות ה-90'), דיווח יתד נאמן רק על "עדות השקר של ביל קלינטון" והשמיט את תיאורי המין. הדיווחים על פרשיות האונס של הנשיא משה קצב, הוצגו תחת הכותרת "פרשת התיק הפלילי של הנשיא קצב". 
       
  • פתיחות כלפי איזכור שמות של נשים. יתד נאמן מזכיר נשים בשמן המלא. זאת בניגוד להמודיע, אשר נוהג לאזכר אישה רק בשם משפחתה, או בתוספת האות הראשונה של שמה הפרטי לפני שם משפחתה.  
         
  • הציבור הדתי-לאומי מכונה בראשי-תיבות ד"ל, מה שמסגיר את דעת הציבור החרדי עליו, כאנשים דלים בדעת ועלובים במעשים. 
         
  • אין מוסיפים ז"ל לשמו של חילוני שנפטר. מנגד, מוסיפים הי"ד (ה' ייקום דמו) לשמו של מי שנהרג בפיגוע או חייל שנפל בקרב. 
        
  • אין שום איזכור של אירועי ספורט, למעט במאמרי מערכת הלועגים לעיסוק בו.
        
  • האינטרנט מכונה "תקשורת ממוחשבת", עקב הסתייגות גדולי התורה מהגלישה ברשת. 
        
  • סיגנון כתיבה לוחמני ומגויס. סיגנון הכתיבה ביתד נאמן לוחמני במובהק. העיתונאים, התחקירנים וכותבי מאמרי המערכת מגויסים להשתלחות בתופעות חברתיות, שאינן עולות בקנה אחד עם תפישת העולם של העיתון וכן ביריבים מבית ומחוץ. הם אינם חוסכים שבטם גם מאנשי ציבור מהמגזר החרדי, שלטעמם "משרכים דרכיהם". להלן מספר דוגמאות: 

    מאמר מערכת חריף התוקף את הזמר ישי לפידות (מנהיג וסולן הלהקה החסידית אוף שימחעס) ואת להקת הילדים החרדית שהקים, קינדרלעך. "אם בעבר ניכר השעטנז בין מוסיקה והתנהגות מערבית פרועה לבין חזות חרדית רק בזמרים בוגרים, כיום מוחדרת אווירת 'הדיסקוטק החרדי כבר מהגיל הרך", האשים עורך העיתון, נתן זאב גרוסמן, והוסיף: "כך נוצרת דינמיקה של התדרדרות חסרת מעצורים, שסופה מי ישורנו". העורך לא הסתפק בביקורת זו ותקף גם כוכב-הזמר המפורסם ביותר בעולם החרדי, מרדכי בן-דוד ורדיגר. את המאמר, שכותרתו "החרדים החדשים" (3.5.2005) סיים גרוסמן בקריאה לדחות תופעות כמו הקינדרלעך וכוכבי-זמר חרדים אחרים אל מחוץ למחנה. 

    מתקפה חזיתית על רבני אירגון צהר. הרקע - השקת גוף כשרות חדש על-ידי האירגון, באוקטובר 2007, וחלוקת "תעודות השגחה" לבתי-עסק רבים, כתחליף לתעודת הכשרות של הרבנות. מדובר בבתי-עסק שלא קיבלו תעודת כשרות על מכירת תוצרת חקלאית ("היתר מכירה") בשנת השמיטה. תחת הכותרת "רבני צהר אינם דתיים" (5.11.2007), קבע הכותב, הרב משה קארפ: "מי שמכיר את רבני המפד"ל ואנשיהם יודע מזמן שאינם באמת דתיים. אולי לאומיים - אבל ודאי שאינם עובדי ה'... הם מדמים בליבם כי ביכולתם לשחק עם המצוות ח"ו כמו בפלסטלינה - ברצונם מקיימים וברצונם לא מקיימים".

    מתקפה על רב היישוב עפרה. ביוני 2008 תקף יתד נאמן בחריפות את החלטת רב היישוב עופרה, הרב אבי גיסר, להתיר לנוכרים לבנות בשבת ביישובו. ההיתר ניתן בעקבות החשש להריסת הבתים, בעקבות עתירת שני אירגוני שמאל לבג"ץ.

    פירסום נגד ראש מכון צומת, הרב ישראל רוזן, בו יוחס לו "מתן הכשרים הלכתיים תמורת בצע כסף". זאת, בעקבות מאמר שפירסם הרב רוזן, במחאה על החלטת אגודת ישראל להצטרף בזמנו לקואליציה, לאחר שהמפד"ל פרשה ממנה על-רקע תוכנית ההינתקות. הרב רוזן הגיש תביעת דיבה נגד העיתון - וזכה. בתצהיר, שהוגש לבית-משפט השלום בירושלים, נחשף כי ההוראה לפרסם את ההשמצה ניתנה על-ידי ועדת הרבנים של יתד נאמן, "המכתיבה ומכוונת את דרכו של העיתון". טענת העיתון כי מדובר בפירסום במדור סאטירי-הומוריסטי, וכך יש להתייחס אליו, נדחתה על-ידי השופטת (13.11.2008). אגב, חרדים ליטאים רבים, אכן סבורים שהמדור הוא הומוריסטי בלבד ומעצם טבעו מקצין את המציאות (זו גם הסיבה לפופולריות שלו).

ביביליוגרפיה

מילונים לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה, "יתד נאמן," ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, (אוחזר דצמבר 18, 2008).

כתבות ומאמרים בעיתונות

אתרי אינטרנט

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על יתד נאמן (1)

    ללא שם

    יום שישי כ"ט בסיון תש"ע 11 ביוני 2010

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.