דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 2 מדרגים

מאפייני התקשורת החרדית

עיתונות חרדית
עיתונות חרדית
ארנה פליכטמן
"יתד נאמן", "יתד שלנו", "חדשודתי"
עיתונות חרדית
עיתונות חרדית
שוש ביטון
"יתד נאמן" - בטאון הזרם הליטאי, ו"חדשודתי" - מקומון הקהילה הדתית באיזור חיפה.
קריאה בעיתון
קריאה בעיתון "יתד נאמן"
נתי טוקר, 'מרכז העניינים' בחדרי החרדים
ידיעה יד שרה
ידיעה יד שרה
יתד נאמן
ידיעה על פעילות ארגון "יד שרה" גמ"ח להשאלת ציוד רפואי, יתד נאמן 7.1.07
מודעת גמח
מודעת גמח
יתד נאמן
יתד נאמן 3.1.07 עמ' 8
מודעת גמח כספים
מודעת גמח כספים
יתד נאמן
מודעת פרסומת הלוואת גמח לרכישת דירה בביתר, יתד נאמן 17.11.06
תוספת
תוספת
המודיע
כ''ח במרחשוון תשס''ח
חיים קליגר

נוצר ב-12/7/2008

רקע

באירופה של תקופת ההשכלה, סוף המאה ה-18, לא היה בכלל מושג כזה "תקשורת חרדית". כתב-העת העברי הראשון, המאסף, שיצא ב-1784, היה ביטאון של אינטלקטואלים יהודים שדגלו בהפקעת המונופול על החינוך מידי אנשי הדת השמרנים, הגברת לימודי החול והמדע, שינוי דפוסי הפרנסה היהודיים האופייניים, כמו הרוכלות, ומעבר למלאכות יצרניות ולחקלאות, ועוד. בין היתר הם שללו את השימוש ביידיש, השפה היהודית המיוחדת לקהילות האשכנזיות, ודגלו במעבר לעברית כשפת הקודש וכשפת התרבות הגבוהה.

על-פי סקירת העיתונות העברית במאה ה-19, המתועדת בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, כתבי-העת העבריים המוקדמים התמקדו בפירסום דברי ספרות וחינוך, שירתו קהל קוראים מצומצם ביותר ולא האריכו ימים. העיתונות היהודית בכללותה לא התפתחה כמעט עד שנות הארבעים של המאה ה-19. או-אז התרבו כתבי-העת והעיתונים היהודיים במערב-אירופה ובמרכזה, אך אלה השתמשו בשפות המדינות שבהן ראו אור (גרמנית, אנגלית, צרפתית, הונגרית, וכיוצא באלה).

עם התרחבות תנועת ההשכלה במזרח-אירופה, מקום מושבם של רוב יהודי העולם, זכתה העיתונות בשפה העברית לתנופה. לעברית היה שוק גדול יחסית של קוראים והיא החלה להתפתח כשפה מודרנית. כך החלו יוצאים מאמצע המאה ה-19 כתבי-עת ועיתונים בעברית, שנתנו מקום חשוב ומרכזי לחדשות והאריכו ימים. שניים מהידועים בהם היו המגיד (1903-1856), שבועון עברי שהתנגד לרעיונות הרפורמה ביהדות, והמליץ (1904-1860), שבועון דו-לשוני (עברית-יידיש) ששימש ביטאון תנועת חיבת ציון.

לא רק הזרם המשכילי העברי השתמש באמצעי התקשורת החדש, אלא גם הזרם המתחרה בו, האורתודוקסי החרדי. שני העיתונים האורתודוקסיים הראשונים שראו אור, הם הלבנון ומתחרהו חבצלת. שני העיתונים ראו אור לראשונה בשנת 1863, בירושלים, בהפרש של חמישה חודשים זה מזה. שנה לאחר מכן נסגרו שניהם על-ידי השילטון הטורקי בארץ-ישראל, אך מאוחר יותר חידשו את הופעתם במדינות שונות באירופה ובתדירות הופעה משתנה.

בתחילת דרכו שימש הלבנון שופר לעמדות אנשי העדה האשכנזית-פרושית בירושלים ובחו"ל, וניהל פולמוס חריף נגד חוגי המשכילים שהציעו להכניס תיקונים בדת. בהמשך שונה הקו והעיתון עבר לתמוך בתנועת חיבת ציון, והחל לעודד עלייה והתיישבות של יהודים בארץ-ישראל.

חבצלת, העיתון המתחרה, שימש כביטאונם של החסידים והספרדים תושבי ירושלים, ובשנת חייו הראשונה (1863) התמקד בהעמדת ירושלים במוקד הדיווחים והכתבות. העיתון כלל מאמרים רבים בנושא היישוב היהודי בארץ-ישראל בכלל ובירושלים בפרט, ושם דגש על פעילותם של הנדבן היהודי-אנגלי סר משה מונטיפיורי והחברה ליישוב ארץ-ישראל. הופעת העיתון חודשה בשנת 1869, כחמש שנים לאחר סגירתו, והוא שרד עד שנת 1911. במהלך תקופה זו חל מהפך בהשקפת-עולמו של העורך הראשי, ישראל דב פרומקין. הוא החל להתקרב אל החרדים של היישוב הישן, שהתנגדו לציונות, ומתח ביקורת על מעשי פקידי הברון רוטשילד במושבות, על אופייה החילוני של חיבת ציון ועוד.

התקשורת החרדית בשנותיה הראשונות של המדינה

עם הקמת המדינה, הבינו גם במגזר החרדי את הצורך בעיתון ייחודי, שייתן פיתחון-פה ליהדות החרדית. ואכן, בספטמבר 1949, שנה וארבעה חודשים אחרי הכרזת המדינה, יצא לאור גיליון הבכורה של עיתון המודיע. שתי מטרות עמדו לנגד עיניו של האב המייסד, הרב אברהם מרדכי אלתר (האדמו"ר מגור): האחת, למנוע מהציבור החרדי חשיפה לעיתונות החילונית. השנייה, להגן על האינטרסים החיוניים של הציבור החרדי אל מול רשויות המדינה.

המטרה הראשונה אכן נשאה פרי ורבים נמנעו (חלקם נמנע עד עצם היום הזה) מלהציץ בעיתונות החילונית. העיתונות החרדית היומית, בהובלתם של המודיע הוותיק (יוצא לאור מאז 1949) ובהמשך, יתד נאמן (יוצא לאור מאז 1985), אכן הירוותה את הצמא החדשותי של המגזר החרדי. אומנם ידועה ההלצה שאם אתה רוצה לדעת מה ייכתב מחרתיים בעיתונות החרדית, קרא היום את אחד העיתונים החילוניים. ועם זאת, העיתונות היומית הינה אמצעי התקשורת הדומיננטי ביותר במגזר החרדי. בנוסף, היא עולה גם על שולחנם של גדולי ישראל, מה שנותן לה עוד נקודת זכות בקרב הציבור.

את המטרה השנייה ניתן להגדיר כיומרנית, שלא לומר נאיבית. שהרי, אם כלי תקשורת מגזרי מבקש להשפיע על מקבלי ההחלטות ועל דעת-הקהל בציבור הכללי, מה הטעם למאמרים חוצבי להבות בעיתון שאיש מהנ"ל אינו נמנה עם קוראיו? שאלה זו טורדת את מנוחתם של מובילי דעת-הקהל במגזר החרדי זה שנים רבות. היא נדונה שוב ושוב במדורי הפובליציסטיקה, ומחדדת את הצורך להקים מערך דוברות מסודר ומקצועי. מערך כזה אמור לתת מענה הולם למאות ואלפי האיזכורים בתקשורת הכללית אודות המגזר החרדי, שחלקם הגדול לוקה בבורות.

השינוי באופייה של התקשורת החרדית כיום

בשנים האחרונות חל מפנה דרמטי בכל הקשור לעיתונות במגזר החרדי. מפנה זה עטוף באיצטלה אידיאולוגית, אך אינו חף גם ממניעים כלכליים.

התקשורת הכתובה במגזר החרדי נהנית בשנים האחרונות מפריחה חסרת תקדים, והמדפים בחנויות שבריכוזי האוכלוסיה החרדית עמוסים בעיתונים, שבועונים, ירחונים וכתבי-עת. העילה המוצהרת: העיתונות המסורתית (המודיע, ביטאונה של אגודת ישראל ויתד נאמן, ביטאונה של דגל התורה) הינה עיתונות מטעם. מטבע הדברים, עיתונים אלה מיישרים קו עם האידיאולוגיה של המפלגות המממנות אותם, ונמנעים מלמתוח ביקורת על התנהלות בכירים במפלגות. כך גם לגבי ביקורת פנימית על אגפים או פעילויות באותן מפלגות.

מספר יזמים במגזר, שהתנהלות זו לא הייתה לרוחם, עשו מעשה והוציאו לאור שבועונים, בהם ניתן 'לשחרר קיטור' ולבקר את הפוליטיקאים החרדיים על מעשיהם ומחדליהם כאחת. עם זאת, כאמור, המניע הכלכלי לא נעלם מעיניהם. חברות רבות מהמובילות במשק, גילו זה מכבר את הפוטנציאל העסקי הגלום במגזר החרדי ומשקיעות בו משאבי פירסום ושיווק לא מבוטלים.

השבועונים הצבעוניים הינם פלטפורמה פירסומית מעולה, ואכן נהנים מתקציבי פירסום כוללים של מאות אלפי שקלים בחודש. לכך יש להוסיף את הצנזורה על פירסומות 'לא צנועות', או מודעות עם מסרים מסוימים, שמפעילה העיתונות החרדית היומית. מנגד, השבועונים החרדיים מקפידים מעט פחות ומגלים גמישות בנוגע לתכנים של חלק מאותן מודעות.

הגמישות מתבטאת גם בתכנים: סיגנון הכתיבה בשבועונים פתוח, חופשי ו'מתירני' יחסית לעיתונים היומיים הוותיקים. כל אלה ביחד מתכנסים לתמונה כוללת של פוטנציאל עסקי לא מבוטל. ועם זאת, רוב השבועונים מצהירים כי תכניהם מפוקחים על-ידי ועדת רבנים.

גם הפוליטיקאים מצאו בשבועונים הללו כר נרחב. למרות שמגרשם הביתי היה ונותר העיתון המפלגתי היומי, הם אינם מוותרים על הבמה השבועית לצורך חשיפה ותקשורת נוספת עם קהלם. זאת ועוד, כאן הם מרשים לעצמם התבטאויות שלא היו מעזים להעלות על דל שפתותיהם בראיונות או בתגובות ל'עיתון הבית'. לסיכום: יש להניח שעיתונות זו עונה על צורך מסוים במגזר החרדי, ובה-בעת גם מפרנסת את בעליה בכבוד.

על המשקל הנכבד שתופסים עיתונים אלה, ניתן ללמוד מהמערכה שמובילים העיתונים היומיים נגד העיתונות השבועית. לקראת סוף 2008 רתמו העיתונים היומיים מספר רבנים נכבדים, שיצאו נגד העיתונים השבועיים, בטענה שהם אינם עומדים תחת פיקוח רבני, וקראו לא להכניסם הביתה.

המגזר החרדי כצרכן וכיצרן תקשורת

ישראל הינה אחת מיצרניות החדשות המובילות בעולם, והמגזר החרדי קשוב להן, בדרכים משלו, ברמה אובססיבית כמעט. הדבר בולט במיוחד בעיתות של התרחשויות מדיניות או פוליטיות הרות גורל, אך גם ביום-יום. הרעב להתעדכן הוליד ערוצי תקשורת ייחודיים למגזר, ובהם מכשיר זימונית (ביפר) מקוון לדיווחי חדשות שוטפים, מוקדים טלפוניים המתעדכנים כל כמה דקות ובמקרים מסוימים, מעבירים התרחשויות בשידור חי. לצד האירועים הכלליים, שישראל משופעת בהם, יש מקום נכבד לחדשות המגזר. אלו מספקות שפע של ידיעות, מבזקים ופריצות לשידור בכלי התקשורת הייחודיים הללו.

עשרות הקהילות במגזר החרדי, על שלל האירועים, השמחות ולהבדיל האבלוּת שהן חוות, מספקות לאמצעי התקשורת הייחודיים עבודה סביב השעון. כל קהילה תדאג ליידע את העורכים על כינוס או אירוע שהיא מקיימת. קהילות בעלות מודעות תקשורתית ימנו איש-קשר מטעמן, שתפקידו לעדכן את אמצעי התקשורת. מי שמקושר לגורמים הנכונים, ייהנה גם מהעברת האירוע שלו בשידור חי באמצעות טלפון סלולארי (כשר, כמובן. על כך ראו בערך נפרד במדריך) ישירות למערכת החדשות.

אמצעי התקשורת הללו ניזונים גם מתופעת ההתפלגות בחסידויות. הקהילות המתפלגות נעזרות בהם להאדרת שמן וליחסי ציבור בקרב כלל המגזר החרדי. האמירה התקשורתית הנוקבת "לא פירסמת - לא עשית", מקבלת כאן מישנה תוקף.

התחרות בין החצרות הביאה לכך, שכיום ישנם שני מגזינים מצולמים מתחרים בתחום, המסקרים מדי שבוע את האירועים וההתרחשויות במגזר החרדי. כל מגזין שיריין לעצמו כך וכך קהילות, המבטיחות לו בלעדיות על כיסוי האירועים שלהן. המגזין המוביל, כל העולם כולו, בבעלותו של המו"ל אהרן ברוך ליבוביץ, יצר פורמט פירסומי חדש במגזר החרדי: כפולת עמודים עם כותרת האירוע ותחתיה מקבץ צילומים מהאירוע עם כיתובים קצרים, בעיקר שמות הרבנים שבצילומים.

עד מהרה קנתה לעצמה המדיה החדשה קהל קוראים נרחב ונאמן, שעבורו כל העולם כולו הינו חלון-הראווה של אירועי השבוע החולף במגזר. תוך תקופה קצרה הופץ המגזין ברחבי העולם כולו, ובהתאם לכך החלו להופיע בו סקירות גם על אירועים במגזר החרדי בחו"ל.

המגזין השני שתפס טרמפ על מגמת הפילוג, נקרא העולם החרדי. המגזין המושקע מחזיק 24 עמודים לפחות, ומחירו לצרכן (נכון לתחילת 2008) עמד על 7 שקלים. בראש העמוד מופיעה כותרת עניינית קצרה המדווחת על האירוע, וכל צילום מקבל כיתוב קצר.

במגזין העולם החרדי מיום כ"ד בטבת תשס"ח (2.1.2008), לדוגמה, פורסמו דיווחים מצולמים מהאירועים הבאים: שמחת סיום הש"ס "עוז והדר", בראשות מרנן ורבנן גדולי ישראל (שתי כפולות, 54 צילומים); הכינוס השנתי של ישיבת "חכמי לובלין" בבני ברק; שמחת בר-המצווה לנין האדמו"ר הרה"ק מטאהש; מעמד הכנסת ספר תורה לבית-המדרש צאנז ז'מגרד (29 צילומים); מעמד הכנסת ספר תורה להיכל הישיבה הגדולה פונביז'; האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג בביקור בארץ הקודש (שתי כפולות, 52 צילומים); חתונת בת האדמו"ר מודז'יץ עם נכד האדמו"ר מנדבורנה ולהבדיל, הלוויית הרה"ח רבי חנינא שיף זצ"ל. זאת, לצד עשרות צילומים נוספים משלל אירועים נוספים.

עשה ולא תעשה בעיתונות החרדית

העיתונות החרדית ניסחה כללי עשה ולא תעשה משלה, עם מערכת צנזורה פנימית חסרת פשרות. כבודם של כללי-הברזל אשר משננים הכותבים והעורכים בשוכבם ובקומם, במקומו מונח. אך זכות המילה האחרונה שמורה ל'משגיח', זה הבוחן בשבע עיניים את העיתון קודם שייכנס תחת מכבש הדפוס.

בעיתונות החרדית, בעיקר זו הממסדית, ישנם נושאים שלא יסוקרו ולו ברמיזה או בקריצת עין. ספורט, בידור, אופנה, רכילות, סלבריטאים, סקס, פלילים, סמים, אלימות וספיחיהם, לא יעברו את מפתן המערכת. המהדרים ישמרו נפשם מעולם המחשבים בכלל והאינטרנט בפרט. הנושאים המסוקרים בעיתון יהיו חדשות מקומיות , פוליטיקה, כלכלה, רפואה, טכנולוגיה ואקולוגיה - ובמידה מסוימת, חדשות מהעולם. נושא נוסף לו מוקדש מקום לא מבוטל, הינו דעות בענייני היום.

ככלל, הנחת-היסוד היא שהעיתון הינו תוצר של "בדיעבד". שהרי אדם חרדי, מרגע שעמד על דעתו, אינו אמור לכלות את זמנו בקריאת עיתונים, אלא להגות בתורה. לפיכך, אם בדיעבד עסקינן, נפרסם רק מה שנתפש כחובה. מהי החובה? לכך ישנן מספר פרשנויות, אך על כל מה שמתפרסם (כולל צילומים) חלים כללים ושפה מוסכמים.

אותה עין פקוחה בוחנת בקפידה גם את הפירסומים בעיתונות החרדית. להכנסות מפירסום משקל כלכלי נכבד ביותר, אך גם המודעות כפופות לכללים נוקשים, כתובים ולא-כתובים. משרדי הפירסום הפעילים במגזר מכירים אותם על בוריים, ודואגים לצנזר בעצמם מודעות לא ראויות, כגון מודעה עם צילום של אישה, מודעת פירסום לאופנת נשים, צילום של גבר בלבוש לא צנוע, שימוש בפסוקים מהתורה או מדברי חז"ל לקידום אינטרסים כלכליים.

יש עיתונים שלא יפרסמו מודעות שבהן מופיעה כתובת של אתר אינטרנט, או אפילו מודעת לוח שבה מספר סלולארי 'לא כשר'. בעיתונים מסוימים, מקפידים שלא לאזכר את שמה המלא של אישה, אלא רק את שם-משפחתה, לעיתים בתוספת האות הראשונה של שמה הפרטי. מודעות בתחום הרגיש של בינו לבינה, מוקצות מחמת מיאוס. המודיע לא יפרסם בשום מחיר גם מודעות בנושא מחשבים.

פרק בפני עצמו הוא נושא התארים והאיזכורים של רבנים, אדמו"רים ועסקנים בעיתונות החרדית. התואר המקדים את שמה של האישיות, משדר לקורא את יחסו של העיתון כלפיה. הדברים מגיעים לידי כך שבעיתון פלוני תקבל אותה אישיות תואר מסוים ובעיתון אלמוני - תואר שונה. דוגמה בולטת הוא הרב ישראל מאיר לאו, לשעבר הרב הראשי לישראל. מעל דפי המודיע הוא יקבל את כל הכבוד הראוי לו, ואילו ביתד נאמן שמו יוזכר בראשי תיבות ללא התארים המקובלים במגזר החרדי ובמקרים אחרים הוא מכונה הרה"ר – ראשי תיבות של הרב הראשי. מחד אין נותנים לו כבוד של רב ומאידך אין משמיטים ממנו כל תואר.

ככלל, למילה הכתובה במגזר החרדי מיוחסת משמעות אדירה. לכל מילה בעיתון יש השלכות, ובהתאם לכך גם התייחסותם של הכותבים והקוראים. לא אחת, העורכים מתלבטים ממושכות בשאלת התואר שיצמידו לשמו של עסקן זה או אחר, ובהשלכותיו.

מבנה העיתונות החרדית

נוכחותה של העיתונות החרדית על המדפים באמצע השבוע, מצומצמת למדי. עיתונים יומיים יש רק שניים, והמבנה שלהם מאוד ענייני ותכליתי: בדרך כלל 8-10 עמודים, המוקדשים ברובם לסיקור חדשותי ופוליטי. בחלק מהימים מתפרסמים מדורים מסוימים, אך התכנים ברובם הגדול הם חדשותיים. חשוב לציין כי בימי שלישי גם המודיע וגם יתד נאמן מוציאים לאור מהדורות רחבות יותר.

מהדורות יום שישי מגוונות בהרבה, וגם מספר העמודים גדול יותר. לכל עיתון מצורף מוסף (גירסה חרדית של מוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, או מוסף סופשבוע של מעריב) העוסק בנושאים שטופלו בתקשורת הכללית במהלך השבוע. לצורך האיזון, מצורפת "תוספת" (בתקשורת החרדית לא משתמשים בהגדרה "מוסף", שהוא שמה של תפילה) תורנית, המוקדשת לנושאים תורניים אקטואליים, כמו פרשת השבוע, מאמרים על ימי זיכרון שחלים באותו שבוע, סיפורי צדיקים וכדומה.

עיתונות סוף-השבוע מורכבת ממספר חלקים: עמודי החדשות והאקטואליה, עמודי הפרשנות הפוליטית ומדורים הפונים יותר למשפחה. ישנם עיתונים המצרפים מוסף מגזיני ייחודי לילדים.

על אופיו של כל עיתון והתכנים הייחודיים לו - ראו ערכים נפרדים במדריך זה.

רק בעיתונות החרדית

  • מודעות אירוסין. פירסום יומי של פרטי זוגות שהתארסו יום קודם לכן, ובו שמותיהם, שמות הוריהם, המוסדות בהם למדו ומקום מגוריהם. המודעה בתשלום.
  • זמנים. פירסום יומי של זמני עלות השחר, הנץ החמה, זמנים אלה חשובים למועדי התפילות.
  • השבת אבידה. עמוד לוח המודעות היומי כולל מדור השבת אבידה. כאן מתפרסמות עשרות מודעות על דברים שנאבדו או שנמצאו, ובאמצעות העיתון תרים אחר המאבד או המוצא הישר. חשוב לציין כי מודעות אלה מתפרסמות חינם אין כסף, כשירות לציבור הקוראים.
  • גמ"ח (גמילות חסדים). בעמוד הלוח מתפרסם מגוון רחב של מודעות גמ"ח, מעשי צדקה וחסד, כמו השאלת שמלות כלה, השאלת ציוד רפואי או תרופות וכיוצא באלה. המודעות בתשלום.
  • סגולות. מעת לעת מתפרסמות בעיתונות החרדית כל מיני סגולות למגוון רחב של נושאים. מי שניסה סגולה מסוימת ונרפא, נחלץ מצרה או יצא נשכר, נוטה לשתף בה את הציבור הרחב, בבחינת: "עשיתי כך וכך ונושעתי".
  • הזמנות לשמחות. אנשי ציבור המשיאים את ילדיהם, מפרסמים בעיתון מודעה עם פרטי האירוע, ומציינים שההזמנה מיועדת למי ממכריהם שלא קיבל הזמנה בדואר.
  • מודעות לגיוס כספים. אירגוני צדקה משקיעים עשרות אלפי שקלים בפירסום מודעות, הקוראות לציבור לתרום למטרות שונות. ניתן למצוא בעיתוני אמצע השבוע ובעיקר סופי השבוע, מודעות של עמוד שלם עם פנייה לציבור לתרום.

התקשורת החרדית הכתובה אינה מסתכמת בהמודיע ויתד נאמן. להלן כמה מהביטאונים הבולטים, שחלקם מסוקר בערכים נפרדים במדריך זה.

  • יום ליום. שבועון חרדי היוצא לאור מאז 1994, מזוהה עם ש"ס, ונחשב לאחד משלושת הביטאונים המפלגתיים המובילים במגזר. 
  • יום השישי. שבועון.
  • המחנה החרדי. מוגדר כ"שבועון קהל מחזיקי הדת".
  • משפחה. שבועון חרדי בלתי-מפלגתי (נוסד ב-1987).
  • זרקור. עיתון ילדים חרדי (נוסד ב-1970).
  • בקהילה. שבועון חרדי המופיע מאז 1997.
  • שעה טובה. שבועון חרדי המזוהה עם מפלגות הימין (נקרא בגילגולו הקודם השבוע). 
  • עונג שבת. קונטרס תורני המצורף לעיתון יום ליום.
  • בית משיח. שבועון רשמי של הפלג המשיחי בחב"ד, יוצא לאור בניו-יורק ומופץ גם בישראל.
  • כפר חב"ד. השבועון הרשמי של חסידי חב"ד

ביביליוגרפיה

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • גלבוע מנוחה, לקסיקון העיתונות העברית במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה, מוסד ביאליק, בשיתוף בית-הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל-אביב, 1992.

אתרי אינטרנט


מילות מפתח

המאסף | עיתונות | המגיד | המליץ | הלבנון | חבצלת | המודיע | יתד-נאמן | חדשות | העולם-כולו | העולם-החרדי

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על מאפייני התקשורת החרדית (12)

    שחר

    בתור בורה מוחלטת בתחום, השכלתי ולמדתי, על החלוקה בין הזרמים השונים וקצת על הפוליטיקה ביניהם. כמו שצויין כאן בתגובה הראשונה, באמת יש הרגשה שיש עוד הרבה מה להגיד על הנושא - אולי באמת בעתיד.
    יום חמישי כ' בחשון תשע"ב 17 בנובמבר 2011

    לא חשוב

    לא חשוב
    יום חמישי כ"ח בסיון תשע"א 30 ביוני 2011

    הרבנות הראשית לישראל

    יום שני כ"ו באייר תשע"א 30 במאי 2011

    יותם ברזני

    ימשוגעת חסוייי יתמבלית זה עניין הרבנות ואת מתעסקת בשטיות !!!
    יום שני כ"ו באייר תשע"א 30 במאי 2011

    חסוייייי

    חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחססססססססססססססססססססססססססססססססססוווווווווווווווווווווווווווווווווווויייייייייייייייייייייייייייייי
    יום שני כ"ו באייר תשע"א 30 במאי 2011

    לא חשוב

    5322939@co.il
    אין כניסה לאשכנזים
    יום חמישי ט"ו באייר תשע"א 19 במאי 2011

    יונית אהרון

    לא לרשום ככה יחתיכת ג'סטין ביבר המדומה הוא לא עושה קונדס הוא בסך הכל ילד מוכשר שאם אני היתי אישת תקשורת היתי מסכמה לקחת אותו בתור כתב למה? ביגלל שהוא יעשה כותרת מושכת אנשים מתענינים וקוראים.
    יום שלישי כ"ט בניסן תשע"א 3 במאי 2011

    ג'סטין ביבר

    למרות שאין דרכי לרשום דברים כאלו אבל זה מושך במיוחד שזה מעניין מי זה הרב הראשי הבא ופתאום אתה מגלה ילד שהצליח לעשות ממך קונדס גדול זה מעניין מאוד ברצוני להודיע לך שאתה יודע למשוך קלינטים דפוקים לתוך כתבה קטנה שתומנת בחובה הפתעה גדולה זה יפה וזה הדבר הכי מעניין שראיתי אי פעם בחיי ילד בן 12 וחצי עושה קונדס מאנשים בני 30 זה הכי קורע!
    יום שלישי כ"ט בניסן תשע"א 3 במאי 2011

    מירי ברמזון

    אהבתי את הנוסח זה מושך מעניין ומגוון
    יום שלישי כ"ט בניסן תשע"א 3 במאי 2011

    נחמן חיים מרום

    הרב הראשי לישראל משנת תשע"ג עד שנת תשפ"ג היהיה הילד נחמן חיים מרום. הרבנות הראשית לישראל
    יום חמישי כ"ד בניסן תשע"א 28 באפריל 2011

    עוז

    קימי, אתה צודק. זה לא ערך אלא מאמרון קטן. בזמנו ביקשנו את אישורך להכניס את המאמרים המונומנטליים שלך בנושא התקשורת החרדית והסכמת (קיבלנו גם את אישור ההוצאה לאור בתל אביב). פשוט עדיין לא הגענו לזה, כתוצאה ממחסור בכוח אדם. זה יכנס בזמן הקרוב וכך יוכלו הגולשים הרבים שפוקדים את האתר שלנו להשכיל מזה.
    יום חמישי ו' בחשון תשע"א 14 באוקטובר 2010

    קימי קפלן

    מצער ומעציב לראות ערך שאינו כולל התייחסות לכמה וכמה מחקרים מהשנים האחרונות העוסקים בעיתונות החרדית בפרט ובמאפייני אמצעי תקשורת ההמונים החרדים בכלל מחד, במיוחד נוכח העובדה שנזכרים בו דברים שנכתבו זה מכבר. לדבר זה יש השלכות עם איכותו, וחבל שכך. הערך אינו מכבד את האכסנייה המכובדת בו הוא מופיע.
    יום חמישי ו' בחשון תשע"א 14 באוקטובר 2010

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.