דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 2 מדרגים

העיתונות הקיבוצית

"הדף הירוק"
יעל צלאל
עיתון
עיתון "הקיבוץ"
29.9.04
עיתון
עיתון "הקיבוץ"
דף שער, 29.9.04
יובל שחל ז
יובל שחל ז"ל
מחבר הערך העיתונות הקיבוצית
2006 - 1958
יובל שחל

נוצר ב-11/30/2008

מאפיינים כלליים

מתפישה קולקטיבית לתפישה אינדיווידואלית

עיתוני הקיבוצים, הן הארציים (אלה של התק"ם והקיבוץ הארצי) והן העלונים הפנימיים שהפיקו קיבוצים רבים לחבריהם, היוו נושא למספר מחקרים ומאמרים אקדמיים בשני העשורים האחרונים.

ש' שור, במאמרו האיזון התוכני בעלון הקיבוצי (1985), הגדיר שני רובדי תוכן עיקריים בעלונים אלה, אינסטרומנטאליים ואקספרסיביים. הרובד הראשון, הוא מידע וסיוע לקוראים להתמצא טוב יותר במתרחש בקיבוצם בפרט ובקיבוצים ברחבי הארץ בכלל. הרובד השני, הוא טיפוח הזהות הקהילתית ותחושת ה'ביחד'. שור לא מצא פער כמותי ניכר בין שני הרבדים בעיתונות הקיבוצית דאז: כ-53% מהתכנים היו אינסטרומנטאליים, כ-47% אקספרסיביים.

בשני העשורים שחלפו מאז, ירדה קרנם של שני הרבדים הנ"ל. למרכז הזירה התקשורתית הקיבוצית נכנס, תחילה בצעדים מהוססים ובהדרגה בכל העוצמה, רובד שלישי - האדם, הפרט, הקבוצה הקטנה (המשפחה הגרעינית, קבוצת בעלי עניין, קבוצות לחץ).

המהפך התוכני הזה התחולל בד בבד עם המגמה המתפשטת בחברה הישראלית, של מעבר מקולקטיביזם לאינדיווידואליזם, מ'אנחנו' ל'אני', מחתירה להגשמת יעדים לאומיים למימוש אישי. אומנם, נקודת הפתיחה בקיבוץ ובעיתון הייתה שתפנית, אידיאולוגית והדוקה יותר משאר חלקי החברה הישראלית. אך עם הזמן, הפער האידיאולוגי בין הקיבוץ לחברה שבחוץ הצטמק עד מאוד וכמעט נעלם.

עיתונות מגזרית, עיתונות חלופית ומיקרו-מדיה

קבוצות שונות בחברה נוטות להקים לעצמן אמצעי תקשורת ייחודיים, הנמצאים בשליטתם המלאה, הן מבחינת תכנים, הן מבחינת הפקה והפצה. בז'רגון המקצועי קוראים לזה עיתונות מגזרית. למעשה, קיימות שתי הגדרות נוספות למדיה זו: עיתונות חלופית ומיקרו-מדיה (מדיה זעירה).

  • עיתונות מגזרית מתמקדת בענייני המגזר שלה, ונותנת להם עדיפות מוחלטת על-פני שאר הנושאים שעל סדר-היום המקומי או הלאומי. עיתונות זו אינה מתיימרת להחליף את העיתונות הארצית (המיינסטרים), לייצר לקוראיה הוויה חדשה, או אפילו סדר-יום חדש. היא בגדר תוספת בעלת דגשים ופרשנויות משלה, ובעיקר ערוכה לטפל בכאן ועכשיו שלה. ידיעה על הקמת מפעל חדש בקיבוץ כלשהו, שתקבל שורות ספורות בעמוד פנימי של עיתון ארצי (ולעיתים גם זה לא), תתפרס על-פני כפולת עמודים בעיתון תנועתי-ארצי, ותזכה למהדורה שלמה של עלון הקיבוץ המסוים.
     
  • עיתונות חלופית מציעה קריאה ופרשנות שונות בעליל מזו של עיתונות המיינסטרים. עורכיה וכותביה יוצאים מהנחה שהעיתונות המרכזית מועלת בתפקידה, או למצער אינה מבצעת אותו כהלכה, בדיווחיה על מגזר או פלח חברתי שהשקפותיו והתנהלותו שונות. השונוּת עשויה להתבטא בענייני דת, חברה, פוליטיקה, כלכלה, שפה, תפישת-עולם, גבולות מוסר וכדומה.

    העיתונות החלופית קוראת תיגר - בסמוי או בגלוי - על העיתונות המרכזית, ומתיימרת להיכנס לנעליה הגדולות. הואיל ולרוב דבר זה אינו מעשי, היא 'מתפשרת' על אספקת התכנים הנכונים (מבחינתה, כמובן) לקוראיה הנאמנים.

    יצוין כי ישנה יותר מאשר דרך אחת לאבחן, ודאי להגדיר, עיתונות חלופית. למעשה, השימוש במונח "תקשורת חלופית" הינו גמיש, במידה מסוימת אמורפי, ובעיקר לא חד-משמעי. ואולם, למרות מנעד ההגדרות הרחב, כולן מתכנסות אל תופעת האחרוּת (otherness), שעיקרה: "אנחנו שונים, טובים יותר, ולכן המסר שלנו נכון וצודק יותר. כמותית אנחנו קטנים מהאחרים, אך הדבר אינו מעלה ואינו מוריד מאמונתנו המוחלטת במסרים שלנו".
      
  • מיקרו-מדיה (מדיה זעירה). עיתונות מקומית, קלטות, עלונים משוכפלים המועברים מיד ליד, וכיוצא באלה. פרופ' מאג'יד טהרניאן ((Teheranian, מומחה בעל מוניטין עולמיים לתקשורת בינלאומית, כיום מרצה באוניברסיטת הוואי, התייחס לתופעת המיקרו-מדיה כבר באחד ממחקריו הראשונים, בשנת 1979. טהרניאן קבע, כי מיקרו-מדיה משגשגת בעיקר בחברות שסועות מבחינה תרבותית ואידיאולוגית. כאשר שילטון ריכוזי ובירוקראטי מפעיל מכבש לחצים על קבוצות שונות באוכלוסייה, על-מנת שיישרו קו עם האידיאולוגיה שלו, הוא בהכרח דוחף אותן לזרועות המיקרו-מדיה:

    המיקרו-מדיה לסוגיה אינה מגזרית במובן הצר של המושג, וגם אינה לגמרי חלופית, אם כי יש בה מאפיינים רבים של מדיה חלופית, כגון הצגת מציאות שונה מזו של השילטון. מיקרו-מדיה, קבע טהרניאן, נוצרת כאשר נחסמת הדרך בפני מובילי-דעה באותו פלח אוכלוסייה להעביר מסרים השונים במובהק מאלה של אמצעי התקשורת הגדולים.

עיתוני הקיבוצים, הן הארציים (תנועתיים) והן של הקיבוץ היחיד, אינם מדיה חלופית ואף לא מתיימרים להיות כזו. העיתונות הארצית (ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ) נפוצה ביותר בקיבוצים ולא ידוע על חרם, ודאי לא קולקטיבי, נגדה, למרות שאין בה מענה לרִיק האידיאולוגי שהותירו עיתוני הבוקר דבר ועל המשמר לאחר היסגרם (דבר, ביטאון פועלי ארץ-ישראל וחביבה של ההתיישבות העובדת, נסגר בשנת 1996. על המשמר, ביטאון השומר הצעיר ובהמשך מפ"ם, נסגר שנה קודם לכן).

הסבר אפשרי לכך הוא שהעיתונות הארצית הינה יומית, בעוד זו הקיבוצית - שבועית. אך דומה שזה לא ההסבר העיקרי. תכני העיתונות הקיבוצית לסוגיה אינם חלופיים, לרוב אפילו לא חתרניים. זאת, משום שהפער בהשקפת-העולם בין הקיבוץ לשאר החברה הישראלית אינו גדול. אומנם, מעת לעת נוקטת העיתונות הקיבוצית עמדה פוליטית אופוזיציונרית (בעיקר למפלגות הימין), אך מכאן ועד שלילת תכני עיתונות המיינסטרים, עוד רבה הדרך.

המיקרו-מדיה, האופיינית לחברות השסועות בסיכסוכים פנימיים, הולמת את העיתונות הקיבוצית רק באופן חלקי. אומנם קיים שסע כלשהו, ואפילו פער, בין אורח-החיים ותפישת-העולם בחלק מהקיבוצים, לבין המיינסטרים הישראלי, אך כאן תם הדימיון. אפשר להקביל את העיתונות הקיבוצית לשידורי הטלוויזיה במעגל סגור, שהונהגו בחלק מהקיבוצים בשנות ה-80' וה-90' של המאה הקודמת. גם אם בקיבוץ זה או אחר הוכתר המהלך בהצלחה, איש לא התיימר לטעון כי מדובר בתחליף לטלוויזיה הארצית.

תכני העיתונות הקיבוצית מתאימים אומנם יותר לקהל ממוקד, אך באופן כללי הם נעדרי חזון פוליטי או קריאה יוקדת לתיקון עולם. חשוב לציין כי לעיתונות הקיבוצית בימינו קודים ועולם דימויים משלה, אך לא שפה וסיגנון שונים מאלה הנקוטים בעיתונות הארצית. קשה לדבר על 'דיאלקט קיבוצי', לכל היותר ניתן לאבחן פה ושם סוציולֶקְט (שפה של מעמד חברתי מסוים). לעיתים הכתיבה חוטאת בארכאיות - טקסטים שנושאם, קיצבם או גיבוריהם כמו נתקעו אי-שם בעבר.

ההגדרה המתאימה ביותר, אפוא, לעיתונות הקיבוצית היא "עיתונות מגזרית", בתוספת רכיבים מסוימים של עיתונות-מיקרו וקורטוב של עיתונות חלופית.

שלושה מעגלי עיתונות

בעידן של ארץ-ישראל הסוציאליסטית (או לפחות, בעלת אתוס כזה), המתוחם בין השנים 1977-1920, התקיימו שלושה מעגלים של עיתונות קיבוצית, או תומכת הרעיון הקיבוצי. במעגל החיצוני הייתה העיתונות הארצית, למרחב, הבוקר, ובעיקר דבר ועל המשמר. את דבר ניתן היה להגדיר כעיתון תומך קיבוצים, ואת על המשמר - כעיתון שיש לו קיבוצים, שלא לומר קיבוצים שיש להם עיתון (דני רוזוליו, מזכיר הקיבוץ המאוחד בשנות ה-70', טען בזמנו, כי "הקיבוץ הארצי נשא בעיקר הנטל של החזקת מפ"ם ועיתונה, על המשמר").

במעגל האמצעי הייתה העיתונות הקיבוצית הכלל-ארצית: הקיבוץ של התק"ם [התנועה הקיבוצית המאוחדת, מיזוג איחוד הקבוצות והקיבוצים עם הקיבוץ המאוחד) והדף הירוק של הקיבוץ הארצי (השומר הצעיר).

המעגל הפנימי כלל את העיתונות הקיבוצית המקומית - זו שקיבוצים רבים הפיקו בכוחות עצמם. כל מעגל 'התכתב' עם המעגלים האחרים. הקו הוכתב מבחוץ: העיתונות הכללית סימנה כיוונים וקבעה יעדים.

דבר לא היה סתם עיתון, אלא "עיתון פועלי ארץ-ישראל", כפי שנכתב תחת הלוגו. תווית זו השתמרה גם אחרי הקמת המדינה. על המשמר הרחיק לכת עוד יותר, כשהגדיר את ייעודו "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים". העיתונות התנועתית לא תיווכה בין זו הארצית לבין חברי הקיבוצים, פרטים או קולקטיב, אלא הוסיפה עליה, תוך שהיא מתאימה אמיתות גדולות לכאן ועכשיו של קיבוץ מסוים ואנשיו. פה ושם, הביטאון המקומי חרג מההגדרה הרשמית של עיתון, אבל תמיד שיקף את רוח הזמן והמקום בהם ראה אור.

המעגל החיצוני (דבר ועל המשמר) לא קיים עוד. נשארו שני המעגלים האחרים, שגם בהם ובקשר ביניהם חלו שינויים, שיפורטו להלן.

תפקידי העיתונות הקיבוצית

סיקור סביבת הקיבוץ

העיתונות הקיבוצית לסוגיה וגווניה, נועדה לסקור את עולמו הפנימי של הקיבוץ. סיקור הסביבה נעשה כאן מחצר הקיבוץ היחיד ופנימה, כשבין הכותב לקורא יש מכנה משותף רחב של ידע, אמונות, תפישות-עולם וחוויות משותפות.

תיאום וקישור

באשר לתיאום וקישור, הסבר ופרשנות של המתרחש, כאן דווקא יש משקל רב יותר לתכני עיתון הקיבוץ (עיתון התק"ם). העיתונות הגדולה שקרסה לא סיפקה צורך זה גם בשיא כוחה; העיתונות התנועתית מנסה להתמודד האתגר, במגבלות התקינות הפוליטית ומבלי לפגוע באינטרסים של המו"לים והבעלים שלה (הקיבוץ מוצא לאור ומופץ על-ידי ידיעות אחרונות, והדף הירוק על-ידי מעריב).

שני המו"לים הגדולים לא רואים בקיבוצים 'שלהם' מגזר איכותי במיוחד, אחר או שונה. מבחינתם זהו עוד מקומון, אחד מני רבים שהם מפיצים מדי שבוע. מנגד, קוראי העיתונים בקיבוץ אינם מייחסים כל משמעות לזהותו של המו"ל. אחת היא להם אם הורתו של העיתון הייתה בבית המפלגה/התנועה, או בבית מעריב, שהיה משך שנים שופרו של הימין החברתי-כלכלי, וייצג תפישת-עולם הפוכה לזו של רבים מהם, ודאי הדור המבוגר.

הנחלת המורשת הקיבוצית לדורות הבאים

ההמשכיות (העברה בין-דורית) מסתמנת כתחום הפעיל והיעיל ביותר בעיתונות התנועה. ההווה בעייתי, העתיד לוט בערפל ההתכתשות הנדל"נית בתוך הקיבוצים ומחוצה להם, עם נופך אתני מאיים (החיכוך עם הקשת הדמוקרטית המזרחית, תנועה חברתית ש'עשתה בית-ספר' להתיישבות העובדת בבג"ץ הקרקעות המפורסם ב-2001), אבל העבר הוא קלף מנצח. לקיבוצים יש ערכים, שפה, היסטוריה, תרבות, חגים ומועדים (חלקם שלהם, חלקם כלליים), תפישת-עולם, סיפורי גבורה, וכל אלה הולכים ונדחקים ממערכת החינוך הכללית. עיתונות התנועה מציעה להם במה רחבת-ידיים וחיבוק חם.

מדורי בידור

מדורי בידור ורכילות מגזרית אינם נתפשים כחלק אינטגרלי של עיתונות התנועה. אולי משום שהמציאות אינה מצדיקה זאת, אולי משום שחלק גדול מהבדיחות, העקיצות, הפרפראות, ההווי ודברי ההבאי הם פנימיים, כאלה שלא יאמרו דבר וחצי דבר למרבית הקוראים. אגב, גם בעיתונות הפנימית, זו של הקיבוץ היחיד, מופיעים פחות ופחות חידודים של "צברינו החמודים והעוקצניים" (אפילו כותרת מיתולוגית זו נמוגה), ואולי ההסבר לכך הוא התבגרות הכותבים והקוראים כאחד.

גיוס למטרות קולקטיביות

כאן יש בעיה מקדמית: אם העיתון התנועתי אמור לשכנע ישראלים מן השורה להצטרף לקיבוץ, או אפילו רק להחזיק בדעות הנחשבות ל'נכונות' בעיני קיבוצניקים רבים, סיכויי ההצלחה נמוכים ביותר עקב התפוצה הדלה. התגייסות העיתון למטרות כלל-קיבוציות מוסכמות, אף היא אינה דבר של מה-בכך. ראשית, לא בטוח שישנן מטרות רבות הנהנות מקונצנזוס, וגם אם יש (לדוגמה: תמיכה בהתנתקות מרצועת עזה וצפון השומרון; הדברים נכתבו בקיץ 2005, ערב ביצוע התוכנית), ספק רב אם בכוחם של חברי הקיבוצים לשנות מהלכים פוליטיים או חברתיים.

מפרט טכני

עלוני הקיבוצים מופיעים במגוון סיגנונות ואיכויות. רובם, עדיין, אסופה של דפי פוליו המהודקים בסיכות שדכן, ככל הנראה בשל אילוצי תקציב ואמצעי ייצור. מספר העמודים נע מעשרה ועד שלושים בממוצע. ישנם כמה עלונים באיכות הדפסה וגרפיקה גבוהים, המודפסים בנייר כרומו. בשנים האחרונות, הודות לזמינות של תוכנות העימוד והגרפיקה, חל שיפור עצום בתחום זה.

שיטת המחקר

במחקר שערכתי נותחו עיתונים משני סוגים:

  • העיתונות הקיבוצית הארצית, שנציגיה הם הקיבוץ והדף הירוק, שבועונים היוצאים לאור באורח סדיר וקבוע. נדגמו 200 טקסטים שפורסמו בהם מינואר 2004 ועד מחצית ספטמבר 2005 (לאחר סיום ההתנתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון - י.ש.).
  • עלוני קיבוצים: נותחו מאה עלונים, ביטאונים ודפי מידע שבועיים שיצאו לאור בעשרים קיבוצים שונים, במהלך אותו פרק-זמן. גם מעיתונות זו נדגמו 200 טקסטים, עשרה מכל ביטאון. הקיבוצים מהם נלקחו ונדגמו פירסומים אלה, הם מצפון הארץ ומדרומה, מבוססים יותר ומבוססים פחות, חלקם שייך לקיבוץ הארצי / השומר הצעיר, חלקם לתק"ם.

שני מקבצי הטקסטים נותחו וסווגו על-פי תחומי העניין שהם מכסים. בשלב שני, נערכה השוואה בין שתי הרשימות, אשר הניבה מיפוי איכותני וכמותני. בעזרתו ניתן היה להתחקות אחר הנושאים והתחומים המעסיקים עיתונות זו, כותביה וממילא גם קוראיה - וכמה. ה'כמה' מתייחס לעושים במלאכה והתכנים, לא בהכרח לקוראים (בעבודה זו לא נעשה סקר קריאה). מעבר להשוואה הכמותית, אותרו וצוינו גם מגמות מרכזיות בעיתונות הקיבוצית. להלן יוצגו הממצאים.

הנושאים המטופלים בעיתונות הארצית

נתונים

הקטגוריות המרכזיות בעיתונות הקיבוצית הארצית (התנועתית), על-פי סדר אלפאביתי:

  • הפרטה ושינויים נוספים (הקיבוץ החדש).
  • הסדרי בנים - שכונות קהילתיות (חופף חלקית את "הקיבוץ החדש"). 
  • יצירה אישית של חברי קיבוצים (שירה, אמנות, תרבות, מוזיקה). 
  • לוח השנה הישראלי / כללי (חגים וכיוצא באלה). 
  • מבט אל קיבוץ יחיד. 
  • מידע על קיבוצים (כלכלה, דמוגרפיה ועוד). 
  • פוליטיקה (כולל צבא וביטחון) ומעורבותו של הקיבוץ בה. 
  • פנאי בקיבוצים ומחוצה להם. 
  • ראיונות עם בעלי תפקידים ואנשי ציבור ברמת התנועה הקיבוצית.
  • ראיונות עם חברי קיבוצים שאינם בעלי תפקידים רשמיים.

נושאים שטופלו בעיתונות התנועתית-ארצית, ינואר 2004 - ספטמבר 2005
הנושא אחוז מסך תכני העיתונים הארציים אחוז מסך תכני עיתון הקיבוץ אחוז מסך תכני הדף הירוק
פוליטיקה (כולל צבא וביטחון) ומעורבותו של הקיבוץ בה 19 16 22
הפרטה ושינויים נוספים (הקיבוץ החדש) 16 20 12
ראיונות עם בעלי תפקידים ואנשי ציבור ברמת התנועה הקיבוצית 14 13 15
הסדרי בנים – שכונות קהילתיות 10 12 8
לוח השנה הישראלי / כללי (חגים וכו') 9 8 10
מידע על קיבוצים (כלכלה, דמוגרפיה ועוד) 8 7 9
מבט אל קיבוץ יחיד 7 5 9
ראיונות עם חברי קיבוצים שאינם בעלי תפקידים 6 7 5
יצירה אישית של חברי קיבוצים (שירה, אמנות, תרבות, מוסיקה) 6 7 5
פנאי בקיבוצים ומחוצה להם 5 5 5
סה"כ 100 100 100

פרשנות

ללא ביקורת תנועתית

זהו כנראה המוסד הקיבוצי האחרון שלא הכיר, הכיר חלקית או מתעלם מהתמורות המעצבות מחדש את פניה של החברה הישראלית. מפ"ם נעלמה, מפלגת העבודה מדשדשת, ח"כים חברי קיבוץ - נער יספרם, שרים קיבוצניקים אין כבר מזה שנים, סרוגי הכיפות דחקו את  בני הקיבוצים ממעמד הבכורה ביחידות העילית, כמו גם במסלולי הפיקוד הצבאי. כל אלה מוזכרים בעיתונות הקיבוצית הגדולה, אבל יותר בכיוון של "עסקים כרגיל".

מידע כמותו ואיכותי

לרוב, עיתון מגזרי אינו העיתון היחיד הנקרא במגזר מסוים. הוא נותן לקוראיו את מה שהעיתונות הארצית אינה רוצה או מסוגלת לתת. עיתון כזה עשוי לספק את צרכיו הייחודיים של המגזר, בראש ובראשונה בהיבט הכמותי (התעסקות אינטנסיבית בזירה הפנימית), אבל גם בהיבט האיכותי (תחקירים, ראיונות, כתבות עומק, כל מה שהמגרש הביתי יכול לספק ומספק).

ההבדל המהותי בין העיתונות התנועתית היום לבין דבר ועל המשמר עליהם השלום, נעוץ במינון. נכון שקהל המנויים של שני עיתוני-הבוקר הנ"ל הולעט במנה גדושה של מידע קיבוצי. ברם, עמודים רבים הוקדשו גם לנושאים אחרים, שאינם מצויים ברווח שבין חדר האוכל והרפת.

בידול תקשורתי שנועד לשקף פער בין המדינה והקיבוץ

כאמור, זו משימה קשה וכמעט בלתי-אפשרית, בהתחשב בזהות המו"לים (כאמור, ידיעות אחרונות ומעריב). ובכל זאת, ניתן לזהות ניסיון מתמשך לבדל את עיתונות הקיבוץ, אם לא כמי שמתרפקת על עברה המפואר של ההתיישבות, לפחות כאנטי-תזה לתקשורת הארצית. העיתונות היומית, בעיקר ידיעות אחרונות ומעריב, נוטה יותר ויותר לעבר הסנסציה והפרובוקציה - אולי משום שהיא משקפת חברה צעקנית, גסה ותוקפנית. לעומתה, העיתונות הקיבוצית מעבירה מסר ש"אנחנו לא כאלה".

אלא שמסר זה אינו עולה תמיד בקנה אחד עם המציאות, והקיבוצים כמיכלול אינם טלית שכולה תכלת. בקיבוצים רבים נחשפו בשנים האחרונות פרשיות מכוערות לרוב, ובהן הטרדה מינית, אונס (הידועה מכולם, "פרשת האונס בקיבוץ שמרת"), מעילות, אלימות, שיכרות, סמים, רדיפת בצע וכדומה. ההצבר המפוקפק הזה הביא זה מכבר לטישטוש ההבדלים בין ארץ-ישראל היפה והעובדת, לבין ישראל שמחוץ לגדרות הקיבוץ.

בהקשר זה נזכיר שתי פרשיות בולטות שסוקרו בתקשורת הישראלית ולא החמיאו לתנועה הקיבוצית: האחת, השקעות ספקולטיביות של הקיבוצים בבורסה, בתחילת שנות ה-80, שהסתיימה במפולת מניות הבנקים ובקריסה כלכלית מהדהדת של קיבוצים רבים, אשר חייבה הזרמת מיליארדי שקלים להצלתם, במה שנודע כ"הסדר הקיבוצים". השנייה, "פרשיית לה נסיונל", שהתפוצצה באמצע העשור הקודם, שבה מזכירי קיבוצים שיתפו פעולה עם חברת הביטוח "לה נסיונל", בהונאה בהיקף ענק: הם רכשו מהחברה פוליסות ביטוח חיים פיקטיביות לחברי קיבוצים קשישים, שוכבים על ערש דווי או אף כאלה שנפטרו, כדי להגדיל את מחזור הפעילות שלה באופן מלאכותי, ולאחר מכן ביטלו אותן תמורת נתח מההכנסות.

הנושאים המטופלים בעיתונות המקומית

נתונים

הקטגוריות המרכזיות בעלונים הקיבוציים, על-פי סדר אלפאביתי:

  • הסדרי בנים - שכונות קהילתיות (חופף חלקית את 'הקיבוץ החדש').
  • הפרטה ושינויים נוספים (הקיבוץ החדש).
  • ימי איזכור של הקיבוץ (עלייה לקרקע, הישגים משמעותיים, אסונות).
  • יצירה אישית של חברי הקיבוץ (שירה, אמנות, תרבות, מוזיקה).
  • לוח השנה הישראלי / כללי (חגים וכו').
  • מידע: ענפים, מצב כלכלי, תנועת אוכלוסייה, כרוניקה שוטפת.
  • פוליטיקה (כולל צבא וביטחון) ומעורבות הקיבוץ בה.
  • פנאי בקיבוץ ומחוצה לו.
  • ראיונות עם בעלי תפקידים.
  • ראיונות עם חברים שאינם בעלי תפקידים.


נושאים שטופלו בעיתונות הקיבוץ היחיד, ינואר 2004 – ספטמבר 2005
הנושא אחוז מסך תכני העלונים הקיבוציים
מידע: ענפים, מצב כלכלי, תנועת אוכלוסייה, כרוניקה שוטפת 14
הפרטה ושינויים נוספים (הקיבוץ החדש) 13
ראיונות עם חברים שאינם בעלי תפקידים 13
ראיונות עם בעלי תפקידים 11
לוח השנה הישראלי / כללי (חגים וכו') 10
יצירה אישית של חברי הקיבוץ (שירה, אמנות, תרבות, מוזיקה) 9
פנאי בקיבוץ ומחוצה לו 8
ימי איזכור של הקיבוץ (עלייה לקרקע, הישגים משמעותיים, אסונות) 8
הסדרי בנים – שכונות קהילתיות (חפיפה חלקית עם 'הקיבוץ החדש') 8
פוליטיקה (כולל צבא וביטחון) ומעורבות הקיבוץ בה 6
סה"כ 100

פרשנות

גאוות יחידה

ניכר כאן מבט כלפי פנים. "כאלה אנחנו", בדגש על ערכים חיוביים (צניעות, יושר, תרומה ומעלות תרומיות, הסתפקות במועט), וגם מבט אל החוץ הקרוב, קיבוצים אחרים, אלה שעזבו את הקיבוץ, לעיתים גם את הארץ, אך העלון נשלח אליהם. פה ושם מיישירים מבט ביקורתי אל המדינה, זו שפעם הייתה שלנו, בעיקר שלנו, גם שלנו. הפער בינינו ובינה הולך ומתרחב, אבל לא באשמתנו. היא זו שסטתה מדרך הישר.

התרפקות על חקלאות הולכת ונעלמת

הדיווחים מהרפת המצטמקת, משדות הכותנה הנמוגים, מהגידולים האינטנסיביים (ירקות, מטעים) שחלקם קמל ואת הנותר מעבדים עובדים שכירים ופועלי דחק (תאילנדים, ערבים-ישראלים, פלסטינים) - תופסים מקום של כבוד בעיתונות הקיבוץ היחיד, בלי שום יחס לתשואה שהם מניבים לקופת הקיבוץ, אם בכלל.

אם בידולו של הקיבוץ נשען בין היתר על היצמדות לענפים ערכיים, ובראשם כאלה המחוברים לקרקע, הרי שהעלון המקומי (כבר לא מדורת השבט, אך עדיין טוען לתואר שומר החותם) לא בנקל יוותר עליהם.

ראיון עם מנהל מפעל היי-טק בבעלות הקיבוץ, או הממוקם בשטחו, הוא לרוב חומר עיתונאי פחות עסיסי מאשר עונה חקלאית בוערת, המצטלמת היטב, מתנסחת היטב, מזמנת עילה להדפסת "שירי עמל ועמק", ובכלל, נהנית מרוח גבית אוהדת. סקירת עלון קיבוץ בצפון שחלק נכבד מהכנסותיו בא ממפעל אופטיקה, העלתה עיסוק מתמיד דווקא בחקלאות, שתרומתה הכלכלית זניחה ביחס למפעל. עורך העלון טען להגנתו, שאינו מכיר אף לא שיר מרגש אחד על משקפיים או עדשות מגע. מנגד, שירי קציר, בציר וחציר יש לו למכביר, גם אם תיובש או "תנודל"ן" (כך במקור) חלקת השדה האחרונה של הקיבוץ.

הרבה כתיבה טכנית ופרוצדורלית

עיתון הקיבוץ משמש את החברים גם כלוח מודעות, בנוסף על הלוח המיתולוגי שבחדר האוכל וזה האלקטרוני, בערוץ הטלוויזיה הפנימי. ככזה, הוא מייחד אינצ'ים רבים להחלטות של ועדות ואסיפות, לעיתים עד כדי פירסום פרוטוקולים שלמים או עיקריהם. עליהם יש להוסיף דו"חות מענפים שונים בקיבוץ, חלקם משופע במושגים טכניים ובהרצאות מייגעות, כמו לדוגמה: יתרונותיה של קטפת הכותנה החדשה שזה עתה נקנתה (או שתיקנה מיד לכשיימצא מימון), על זו הישנה או על אחרת שגם היא מועמדת, או הייתה מועמדת לקנייה.

רישום ושימור תולדות העיתים והקיבוץ

לעיתון הקיבוץ נודעת חשיבות רבה בתחום השימור, ובלשון מליצית יותר, רישום תולדות העיתים (במקרה דנן, של הקיבוץ היחיד). העיתון נשמר בארכיון ושפע המידע, גם כזה הנתפש לעיתים כמוגזם וטרחני במועד פירסומו, עשוי לשרת את הדורות הבאים בחגי הקיבוץ, בהתנצחויות עתידיות ולצרכים מחקריים.

כל אלה מצדיקים כתיבה המשרתת שתי אמיתות, האחת גדולה, האחרת קצת פחות. האמת הגדולה היא שהעלון הוא המתווך המרכזי בין בעלי תפקידים בקיבוץ (אליטות?) לבין החברים מהשורה, והשיתוף והשיוויון מתמצים כאן גם במידע. האמת הקטנה יותר מסתתרת מאחורי האילוצים של העורך, שצריך לגייס, לכתוב, לערוך ולעצב חומרים לעלון שלם (לא רק דף מידע בודד) אחת לשבועיים או שלושה, והמידע ההיסטורי מהווה חומר מילוי ראוי לכל הדעות.

שירי קונצנזוס, שירי ארץ-ישראל של פעם

שירים של פעם, שירי הו-הו ו"עמק עמק עבודה", כז'אנר, ממשיכים לפאר את עלוני הקיבוצים, בעיקר אלה המופיעים ערב חגים ו/או אירועים חגיגיים, אך לא רק. כדאי לזכור כי לקיבוצים היו (וחלקית עדיין יש) גם לוחות שנה ואירועים מכוננים משלהם, מחקלאיים וכלליים יותר - חריש, זריעה, השקיה, תפילה (חילונית) לגשם בעיתו וחוזר חלילה, ועד יומן האירועים הפרטי של הקיבוץ: עלייה לקרקע, נקודת הקבע, התלם הראשון, הבן הראשון, התרומה למערכות ישראל, ההרוג הראשון...

כל אלה תועדו ואפילו גובו לאורך השנים בשירה עברית-ישראלית, לעיתים בעלת מאפייני זיכרון ושימור, לעיתים בעלת מאפיינים סמי-דתיים. שירים אלה, שחלקם נכתבו ו/או הולחנו בידי יוצרים קיבוצניקים, תקעו בעבר יתד בלב הקונצנזוס הישראלי, אך משסר חינה של ההתיישבות העובדת, נאלצו לסגת אל מגרשם הביתי: עלוני הקיבוצים. חלקם איבד רלוונטיות אפילו מעל במה זו, והפך הד קלוש לכיסופים וגעגוע יותר מאשר ביטוי של מציאות עכשווית. ואולי זה סוד קסמם, וכל עוד הם שם, מרגישים הקוראים, הכותבים והעורכים שיש להם לא רק תפקיד עכשווי, אלא גם היסטורי.

עיסוק מתמיד באבל ובשכול

חלק נוגה זה בעלון הקיבוץ היחיד, מופיע בשתי תצורות עיקריות: האחת, שירטוט דיוקן חיובי של מי שנפטרו בגיל מבוגר יחסית, מזיקנה או ממחלה. השנייה, עיסוק במשפחת השכול הצבאית-ביטחונית. חללי מערכות ישראל מקרב בני הקיבוץ ובנותיו, חברי גרעיני נח"ל, בוגרי חברות נוער שהיו בקיבוץ, ילדי-חוץ שגדלו בו וחברים אחרים שנפלו, מוזכרים בדפי העלון בתדירות גבוהה, לרוב ביום השנה לנפילתם וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

לעיתים חל עירבוב בין שני סוגי המתים, באיזכור נפילת הנכד שנים לפני מות הסב. המצב בו אבות וסבים קוברים את בניהם ונכדיהם, מזמין זעקה נגד 'סדר העולם' הישראלי, שאינו אלא שיבוש סדרי בראשית - זקנים אמורים להסתלק מהעולם לפני צעירים - אך זו אינה נשמעת, בדרך כלל. 

השוואה כמותית - נושאים המטופלים בעיתוני הקיבוץ התנועתיים ובעלוני הקיבוצים
הנושא אחוז מסך תכני העיתונים הארציים אחוז מסך תכני העלונים הקיבוציים
פוליטיקה (כולל צבא וביטחון) ומעורבות הקיבוץ בה 19 6
הפרטה ושינויים נוספים (הקיבוץ החדש) 16 13
ראיונות עם בעלי תפקידים ואנשי ציבור ברמת התנועה הקיבוצית (בעלונים: עם בעלי תפקידים בקיבוץ) 14 11
הסדרי בנים – שכונות קהילתיות (חפיפה חלקית עם 'הקיבוץ החדש') 10 8
לוח השנה הישראלי / כללי (חגים וכו') 9 10
מידע על קיבוצים: כלכלה, דמוגרפיה (בעלונים - ענפים, מצב כלכלי, תנועת אוכלוסייה, כרוניקה שוטפת) 8 14
מבט אל קיבוץ יחיד (בעלונים: ימי איזכור של הקיבוץ - עלייה לקרקע, הישגים משמעותיים, אסונות וכו') 7 8
ראיונות עם חברים שאינם בעלי תפקידים בקיבוץ / בתנועה 6 13
יצירה אישית של חברי קיבוצים (שירה, אמנות, תרבות, מוסיקה) 6 9
פנאי בקיבוצים ומחוצה להם 5 8
סה"כ 100 100

פרשנות

ה'אנחנו' מפנה מקום ל'אני'

בהשוואה בין שתי הטבלאות, בעיקר בסעיפים דומים ואפילו חופפים, מזוהה בבירור נטייתה של העיתונות התנועתית לדבוק בנושאים יותר קולקטיביים, או במה שנותר מהם, מול דגש על הפרט (אינדיווידואליזציה) ברמת עיתון הקיבוץ היחיד. אם העיתונות משקפת מציאות (ואין סיבה להניח שלא זה המצב במקרה דנן), מתקבלת תמונה שאולי אינה מפתיעה במגמת פניה, אך מפתיעה מעט בעוצמתה: הקיבוץ, סמל הקולקטיביזם וה'ביחד', הישראלי איננו עוד כזה, ואיש אינו מנסה להסתיר זאת. כאלה הם פני הדברים, שחור על גבי לבן, בכלי התקשורת המרכזי, ולרוב גם היחיד, של הקיבוץ.

העיתונות הקיבוצית כמו מאשרת בדיעבד מהלכים ואירועים שכבר התרחשו: היחלשות הקולקטיב ומעברם של יחידים, או קבוצות קטנות (משפחה גרעינית, למשל), אל מרכז התמונה. ה'אנחנו', שהיה לאורך שלושה או ארבעה דורות נשמת אפו של הקיבוץ, מתחלף ב'אני', והעיתונות הקיבוצית לסוגיה נותנת לכך גושפנקא, מרצון או מכורח.

חמישה מקורות כוח

עיתון הקיבוץ היחיד יונק את כוחו מארבעה מקורות מרכזיים, וממקור נוסף הנראה למועד כתיבת הדברים (סוף שנת 2005 - י.ש.) שולי יחסית לשלושת קודמיו, אך בעל פוטנציאל גדילה והשפעה:

  • היעלמות העיתונות הארצית תומכת הקיבוצים.
  • אי-יכולתה של העיתונות התנועתית-ארצית למלא את הריק שנוצר.
  • כישלון מיזמי טלוויזיה בקיבוצים (ערוץ לקיבוץ ודומיו).
  • תהליכי ההפרטה בקיבוצים והצבת הפרט במרכז.

לכך אפשר, כאמור, לצרף מקור נוסף: תגובת ציבור הקוראים בקיבוצים לרדידות שהשתלטה על העיתונות הארצית. המסר: "אנחנו רוצים משהו שלנו, איכותי, אחר, אבל גם כזה שיודע להתכתב עם השכנים, בשפתם". זה גם מה שעושה את עיתון הקיבוץ היחיד למה שהוא: פיסת איכות.

זאת ועוד, לאחר לא מעט שנים בהן הופיעו עלוני קיבוץ פנימיים, "כי צריך", מופיעים עכשיו עלונים "כי רוצים". עם מחנה הרוצים נמנים קיבוצניקים צעירים שיצאו ללמוד וחזרו הביתה, ובקצה השני של הסקאלה - מבוגרים, חלקם פנסיונרים (מושג זר במידה רבה לרוח הקיבוץ, המצריך דיון נפרד) שזמנם בידם, תמיד רצו לכתוב, להביע, לשתף אחרים בחוויותיהם ומעולם לא הסתייע. תמיד היו עניינים בוערים יותר, אישיים פחות. למשל, אם חבר פלוני ניחן בכישרון כתיבה, יתכבד וילמד ספרות בבית-הספר או במוסד החינוכי בשעות הבוקר, ירכז את ועדת החינוך ובמעט הזמן הפנוי שנותר לו, יעביר חוג ספרות בקיבוץ ו/או במועצה האזורית. קרנבל האינדיווידואליזם שפשט כאש בשדות הקוצים של קיבוצים רבים, הביא רבים וטובים להעלות את הגיגיהם על הכתב.

כל אלה דוחפים למרכז הבמה התקשורתית-קיבוצית את עיתון הקיבוץ היחיד: משוחרר מכבלים אידיאולוגיים שלא רק חיבקו אותו משך שנים, אלא גם חנקו אותו, מודע לכך שאין כמעט עיתונות קיבוצית (או תומכת קיבוץ) אחרת, מסוגל לייצג יותר מאשר אמת קיבוצית אחת ומעבר לכל אלה, חף יחסית מפוזת המוכיח בשער. בנסיבות שנוצרו, העיתון יכול להיות רק מה שהוא באמת - ביטאון הבית של הקיבוץ.

דילמה בשאלת ההובלה האידיאולוגית

עיתון הקיבוץ היחיד מוצא עצמו מתמודד במגרש זר לו, ועם זאת, מגרשו הביתי והטבעי. זר לו, כי בהיעדר הורים אידיאולוגיים גדולים ובהיחלש האידיאולוגיה בכללה, עליו לקחת אחריות שהייתה במשך שנים על כתפי אחרים. מנגד, זהו עיתון הבית, והבית יקבלנו כך או אחרת, ובלבד שיראה אור באורח סדיר. העיתון אולי מעלה על הכתב מה שכולנו יודעים. זה חשוב, אבל משני לרעיון ולביצוע של העיתון שלנו, כמעט משוואה האומרת "העיתון שלנו = הקיבוץ שלנו" (שלא לומר, "זה מה שנשאר מהקיבוץ שלנו").

שני סוגי העיתונות מתכתבים זה עם זה, אבל אין ביניהם יחסים הירארכיים או יחסי מרכז-פריפריה. הם יותר נוגדים זה את זה מאשר משלימים, ומהווים הד לשינויים שעברו ועוברים הקיבוצים: עלון הקיבוץ היחיד יושב על גדר הקיבוץ, אמיתית או וירטואלית, ומשקיף פנימה. המחויבות הגדולה, הארצית, האידיאולוגית (או מה שנשאר מכל אלה) מוטלת על כתפיה של העיתונות התנועתית.

בלי ביקורת ורכילות

הגדרת עלון הקיבוץ כ"עיתון הבית", זה שצרכניו-קוראיו יקבלוהו כפי שהוא, לטוב ולרע, חוסמת כל סיכוי לדיון בעניינים רציניים, שנויים במחלוקת, בעיקר ברמה האישית. אחרי הכל, איזה בן קיבוץ ירצה לפתוח את 'עיתון הבית' שלו - זה שאמור להיות מלטף, אוהד - ולגלות ביקורת, רכילות, שלא לומר השמצות, אודותיו?

הניסיון לחמוק ממצבים כאלה בעיתון הקיבוץ היחיד מחזק ודאי את הקולקטיב, לפחות למראית עין, אבל במבט מעמיק יותר ניתן להגיע לתובנה הפוכה: בעיות ותופעות חברתיות שאינן נדונות בכלי הביטוי והדיון המרכזי בחברה בה הן מתרחשות, מעידות יותר על ניוונה והיחלשותה של חברה זו, מאשר על עוצמתה ואחדותה.

העיתונות התנועתית עסקה ועוסקת בעיקר באנשי ציבור בקיבוצים, ברמת התנועה, ועד לפני כעשור ויותר - גם בשרים וחברי כנסת יוצאי קיבוץ. הסיכוי למצוא ביקורת או השמצה אישית בעיתון גדול, ארצי (דבר, על המשמר) שאף לאפס, אלא אם היה מדובר באיש ציבור, ששיתף פעולה עם העיתון.

מבט לעתיד

לקיבוץ שמור מקום של כבוד, על מדף הסמלים המובהקים ביותר של היהדות החילונית המתחדשת בארץ ישראל. העלון הקיבוצי היה, ונותר, שופר של מפעל התיישבות החלוצי. בימי תור הזהב של הקיבוצים על מפלגותיהם ודגליהם, היה הביטאון שלישי בסדר החשיבות, אחרי דבר ועל המשמר המיתולוגיים ועיתוני התנועות הקיבוציות (איחוד הקבוצות והקיבוצים, הקיבוץ המאוחד, הקיבוץ הארצי). ואז, לעת בלותם של כל האחרים, הייתה לו עדנה.

העיתונות המפלגתית הגדולה נחלשה, דעכה ונעלמה. אל הריק שנוצר חשו העיתונים התנועתיים, אך הם אבדו בתוכו, או כשלו בניסיונם למלאו. מי ששרדו, ולעיתים אף פרחו, בסערת המהפכה המתמשכת העוברת מזה כשני עשורים על קיבוצי ישראל, כמעט ללא הבדלי גודל, גיל, מיקום, מצב כלכלי ומשתנים נוספים - הם עלוני הקיבוצים.

ייתכן כי הנראטיב של הקיבוצים שסופר לאורך עשרות שנים, הגיע למבוי סתום, או שהוא ומושאיו בדרכם לשם, נעים במהירות על מסלול התרסקות שהם היו, ועודם, שותפים מרכזיים בסלילתו. ייתכן שמכאן ואילך יסופר סיפורו של הקיבוץ בלשון יחיד, ועלון הקיבוץ היחיד הוא המצע הנכון לדון, להרהר ולעשות חשבון נפש עם אמיתות חדשות הנובטות בערוגות הקיבוץ. בעצם, נגיעה בכל מה שהעיתונות הגדולה, נזהרה ממנו כמו מאש, מחשש שהדבר עלול להפר סדר כמעט עולמי קיים.

ואולם, משהופר סדר זה (ומה שמתחולל בקיבוצים בעשור האחרון מוגדר במונחים של מהפכה או מפץ), דווקא העיתון המקומי חש משוחרר מכבליו, אמיתיים או מדומים. נגמרו המילים הגדולות והסיסמאות חוצבות הלהבות. עכשיו הבית הוא בית, העיתון הוא עיתון הבית, המזכיר והעורך אינם נציגי מפלגה, סוכני רעיון, מורמים מעם - והעיתון הזה הוא של כולם.

ומה באשר לקיבוץ ולדף הירוק? נראה שיש להם זכות קיום, הן בהיבט הטכני-קפיטליסטי (יש מי שרוצים להוציאם לאור ויודעים למה, ויש מי שרוצים לקרוא ויודעים למה), והן במובן התוכני-ענייני. חלק מהתכנים יכול להתפרסם רק בהם, כגון דבר מזכירי התנועות הקיבוציות, דיונים על מקומה של התנועה הקיבוצית במפת הישראליות המשתנה, על הקיבוץ החדש וכיוצא באלה. כל אלה הם לצרכי פנים. לקוראי עיתונות זו הבאים מחוץ למעגל הקיבוצי, על אף שקשה לדעת כמה כאלה יש ומיהם, היא משמשת אישור, אולי אפילו מעט ציני, לעוד אמירה שחוקה על הקיבוץ: "ניסיון שטרם נכשל..."

עלוני הקיבוצים ועיתוני התנועות אינם יכולים לזקוף לזכותם חשיפות, תחקירים מושקעים שזיעזעו אמות סיפים, או סקופים עסיסיים. ייחודם (בדגש על עלוני הקיבוצים) היה ועודנו בכך שאין בהם כמעט כל רבותא. ייעודם העיקרי הוא ככלי לחיברות פנימית, ראי של חיי הקיבוץ, לעיתים שבור או דהוי מעט, אבל לרוב חף מכל זדון או שנינה. הם אינם מובילים מציאות, ודאי לא ממציאים אותה, ייתכן שאפילו לא באמת שותפים ביצירתה. ומכלל לאו אתה לומד על ההן: תמימות, חברות ורצון לספר סיפור יפה על ארץ-ישראל הישנה והטובה, ועל אחד מתוצריה המשובחים - הקיבוץ.

חברי קיבוץ רבים אינם חשים בשום הבדל בין שני עיתוני התנועה - הדף הירוק והקיבוץ - ולמרות זאת הם רואים חשיבות עצומה בהמשך קיומם זה לצד זה. לכן, אך טבעי שהחלטתה של מזכירות התנועה הקיבוצית, באוגוסט 2007, לאחד את שני השבועונים, עוררה התנגדות עזה בקרב לא מעט חברים.

דובר התנועה הקיבוצית, אביב לשם, הסביר לכתב הארץ מה עומד מאחורי הרעיון: "בהחלטה על המיזוג נענתה התנועה לרחשי-ליבם של חברי קיבוצים רבים. הם אינם מבינים איך זה ששבע שנים לאחר איחוד התנועה הקיבוצית, עדיין קיימים שני שבועונים נפרדים, המנציחים ומשמרים, כביכול, את הפירוד שהיה בין התנועות".

מי שלא קנה את ההסברים הללו, היו אנשי הדף הירוק. "משאוחדו התנועות הקיבוציות הייתה הסכמה שבשתיקה, שכל אחד משני השבועונים ימשיך לייצג את אחד משני הכוחות הפוליטיים המובילים בתנועה: הקיבוץ את מפלגת העבודה ("מחוז הקיבוצים") והדף הירוק את מרצ", הבהירו לכתב הארץ. 'המיזוג' או 'האיחוד', טענו, הוא בעצם מזימה של ראשי התנועה הקיבוצית לסגור את הדף הירוק, להגיש לחברי הקיבוצים עיתון 'מטעם' ולחסל בכך את הפלורליזם התקשורתי הקיים כיום בתנועה הקיבוצית. עובדה, הצוות לבדיקת התכנים של השבועון המאוחד המשותף, שמינתה מזכירות התנועה הקיבוצית, החל לנהל משא-ומתן עם ידיעות אחרונות, מו"ל הקיבוץ, על הוצאתו לאור של השבועון החדש.

הדובר, אביב לשם, מיהר להכחיש כי הוחלט על סגירת הדף הירוק או מקבילו, הקיבוץ. "התקבלה החלטה לאחד אותם לעיתון גדול אחד, עם שם חדש, שיכיל בתוכו את שני העיתונים ויופץ על-ידי אחד מכלי התקשורת הגדולים גם לציבור הרחב, מה שלא ניתן לעשות במסגרת של שני שבועונים מתחרים", הבהיר.

בחודש מאי 2008 בישר העיתון הכלכלי דה-מארקר, בכותרת מאירת עיניים: "ידיעות תקשורת השתלטה על עיתון הקיבוץ. בגוף הידיעה נאמר, כי מועצת התנועה הקיבוצית החליטה ברוב גדול על סגירת שני שבועוני התנועה. במקומם הוחלט להוציא עיתון אחד, שיופק על-ידי ידיעות תקשורת, רשת המקומונים של ידיעות אחרונות.

בהמשך ציין הכתב, עמירם כהן, כי "ידיעות תקשורת המפיקה את השבועון הקיבוץ, ניצחה במכרז התנועה הקיבוצית את קבוצת מעריב המפיקה את הדף הירוק. זאת, לאחר שהתחייבה להוסיף עמודי תוכן בעיתון, להגדיל את תקציב ההפקה ולסייע בפעולת השיווק תוך חשיפת תכני העיתון באתר Ynet...עוד הוחלט להקים צוות היגוי שיציע מועמדים לרשות הציבורית לעיתון החדש, שם לעיתון, עורך וחברי המערכת".

מזכירי התנועה הקיבוצית הצהירו, כי הנהגת התנועה לא תהיה מעורבת בשום צורה בתכני העיתון המשותף ובבחירת חברי המערכת. לעומתם, חברים רבים בתנועה הקיבוצית ממשיכים להתנגד למהלך האיחוד, בטענה כי הוצאת עיתון אחד תפגע בפלורליזם והיא בבחינת חזרה לימי פראוודה, בהם הכתיבו ראשי התנועה את תכני העיתונות הקיבוצית.

נכון לנובמבר 2008, הנושא נמצא עדיין בשלבי תיכנון מתקדמים. עורך הקיבוץ, ערן שחר, מעריך כי המערכת תתבסס על כוח-האדם של השבועון שלו. מכל הידוע לו, קבוצת מעריב תמשיך להוציא עיתון משלה לקיבוצים, כנראה בשם אחר.

ד"ר יובל שחל ז"ל

ד"ר יובל שחל ז"ל (2006-1958), מחבר ערך זה על העיתונות הקיבוצית, גדל בקיבוץ עין גדי והיה אחד מששת תלמידי כיתה א' הראשונה בקיבוץ. כשעברו ילדי עין גדי ללמוד בתיכון בערד, הפסיק את לימודיו ועבר לעבוד במשך שנה בגן הירק בקיבוץ. 

את רוב שירותו הצבאי עשה בחיל המודיעין, ביחידות שדה, וסיים כקצין. במסגרת שירותו במילואים הגיע לדרגת רס"ן.
ב-1986 החל ללמוד מדע המדינה ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, ובהמשך עיתונאות ותקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים. 

בין לבין שימש שליח של הסוכנות היהודית במוסקבה. זאת, לאחר שלמד את השפה הרוסית. במהלך שהותו שם אסף נתונים לעבודת הדוקטוראט שלו, "עיתונות יהודית ברוסיה בסוף שנות ה-90: היבטים תרבותיים, חברתיים, פוליטיים".
 
יובל לימד תקשורת, תחילה כמתרגל ובהמשך כמרצה, במספר מוסדות להשכלה גבוהה ובראשם, המכללה למינהל (בה שימש, בשנתו האחרונה, דיקאן הסטודנטים) ומכללת עמק יזרעאל. כמו כן שימש מנחה בקורסים שונים באוניברסיטה הפתוחה. בשהותו ברוסיה, בתחילת העשור, שימש מרצה אורח במכון ללימודי אסיה באפריקה באוניברסיטת מוסקבה. 

יובל אהב ספרים, ספרות, שירי משוררי והצגות. הוא אהב גם את השפה העברית, והקפיד על שפה תקנית. לצד אלה, הוא התעניין בספורט, ואף קיים שיעורים בנושא מדיה וספורט בארץ ובעולם. את אהבותיו אלה ניסה להעביר לתלמידיו. 

יובל שחל נפטר באופן פתאומי מדום לב, ב-11.5.2006. יהי זכרו ברוך.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • אברהם א', ישראל הסמויה מעיני התקשורת, אקדמון, 2001.
  • הורוביץ ד' וליסק מ', מצוקות באוטופיה, עם עובד, 1990.
  • טופל מ', המנהלים החדשים; הקיבוץ על דרך אחרת, מכון בן-גוריון ויד טבנקין, 2005.
  • כ"ץ א' וגורביץ' מ', תרבות הפנאי בישראל, עם עובד, 1973.
  • כ"ץ א' ואחרים, תרבות הפנאי בישראל: תמורות בדפוסי הפעילות התרבותית 1970-1990, מכון גוטמן למחקר חברתי שימושי, 1992.
  • לניר י', הקיבוץ בחברה הישראלית – פתולוגיה של משבר, יד טבנקין, 2004.
  • לפידות א', אפלבום ל' ויהודאי מ', מפרח-בר מוגן לצמח בר-תחרות; השפעת התהליכים בסביבה על הקיבוץ, יד טבנקין, 2000.
  • פווין א', השתקפות המשבר בעיתונות הקיבוצית - מחקר: "הקיבוץ במפנה המאה – משבר, שינוי, המשכיות", חוברת א', יד טבנקין, 1992.
  • רוזוליו ד', השיטה והמשבר - משברים, הסדרים ושינויים בתנועה הקיבוצית, עם עובד, 1999.
  • תמיר א', טלוויזיה אחרת: ערוצים פתוחים בקהילה, ספריית המינהל, 1993.
  • Atton C., Alternative media, London: Sage, 2002.
  • MacQuail D., Mass Communication Theory: An Introduction, London: Sage, 1984.
  • Todorov T., Mikhail Bakhtin: The Dialogical Principle, Minneapolis: University of Minnesota Press, 1984.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • נוסק ה', "קול העם" לכל העם? טלוויזיה קהילתית בישראל", קשר 30, 2001, 51.
  • שוהם א', "תגובת העיתונות לאונס בשומרת: היערכות שלילית מול פאניקה מוסרית", מפגש 10-11, 1998, 208.
  • שור ש', "האיזון התוכני בעלון הקיבוצי", שורשים ד', 1985, 219.
  • Barthes R., "Rhetoric of the Image", Image-Music-Text, London: Flamingo, 1977, 32.
  • Lasswell H., "The Structure and Function of Communication in Society". The Communication of Ideas, Bruson L. (ed.), New York: Harper, 1948.
  • Teheranian M., "Iran: Communication, Alienation and Revolution" 7 (2)  Intermedia, 1979, 6.
  • Wright C.R., "Function Analysis and Mass Communication", 24 Public Opinion Quarterly, 1960, 605.

כתבות ומאמרים בעיתונות

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על העיתונות הקיבוצית (1)

    דקל

    אני חובב גדול של העיתונות הקיבוצית. רק בקריאה של המאמר, הבנתי שמקצת שהדברים שאני כל כך אוהב, שלא ידעתי להגדיר, הם ממש הליבה של העיתונות הזו, והיא זו שנותנת לה את רוחה המיוחדת. ההתייחסות לשכול בעיתונות הייתה מעניינת במיוחד, והצבתה בהקשר הרחב.
    יום חמישי כ' בחשון תשע"א 28 באוקטובר 2010

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.