דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 2 מדרגים

דפוסי חיסכון והשקעה באוכלוסיה החרדית

היתר עיסקא
היתר עיסקא
בקהילה, 10.5.07, עמוד 39
חתימת היתר עסקה לבנק מרכנתיל דיסקונט
חנן אלפר, עוז אלמוג, הדס חנני

נוצר ב-8/18/2008

רקע

קודם שנדון בהשקעות האופייניות למגזר החרדי, מן הראוי לעמוד על הבדל כלכלי משמעותי בין ציבור זה לציבורים אחרים במדינת ישראל (ומן הסתם בכל העולם). רוב הנמנים על האוכלוסייה היהודית הלא-חרדית נישאים בין גיל עשרים לשלושים (עם נטייה ברורה לכיוון השלושים), לאחר שרכשו מקצוע ואפשרויות להתפרנס. לאחר הנישואים הם רוכשים דירה באמצעות חסכונות ומשכנתא "מכובדת", ומכאן ואילך עובדים כדי לעמוד בהחזר החובות לבנקים.

צעירים חרדיים לעומתם, נישאים בתחילת שנות העשרים ולעיתים אף מוקדם יותר. ברוב המקרים כבר עם נישואיהם נמצאת בבעלותם דירה, אותה רכשו עבורם הוריהם (עיינו ערך "הפן הכלכלי של הנישואין במגזר החרדי"), אך מעבר לכך אין ברשותם ממון רב, ומלאכת הפרנסה קשה עבורם. ברוב המקרים הבעל חסר השכלה מקצועית, ואילו האישה, גם אם היא בעלת מקצוע, מתקשה לפרנס משפחה מרובת מנפשות ממשכורתה.
מהרגע, בו נולד הילד הראשון, מרחפת מעל ראשם הידיעה כי בהגיעו לעת השידוכים יאלצו להעניק לו ולאחיו, שייוולדו לאחריו, דירה.

מסיבה זו המודעות לחיסכון בקרב זוגות צעירים חרדיים גבוהה מאד. מרגע, בו נולד תינוקם הראשון, הם משתדלים לחסוך עבורו סכומי כסף, וכאשר אלו מצטברים לכדי סכום משמעותי, הם בונים דרכים להשקיע אותו על מנת להגדילו.

"מאזן האימה"

המגזר החרדי נחשב כמגזר עני. משפחות לא מעטות כורעות תחת נטל הפרנסה היומיומי. עם זאת נושא החיסכון לעתיד אינו נעלם מעיניהם, והוא מעסיק אותם חרף עול הפרנסה בהווה.

הגורם המרכזי המדרבן צעירים לעשות את הבלתי אפשרי ולהצליח לסיים את החודש עם 'משהו בצד' הוא "מאזן האימה".

כאמור, כשזוג חרדי נישא הוא מקבל דירה על מגש של כסף. מאחורי דירה זו עומדים שני זוגות הורים הכורעים תחת הנטל הכלכלי הכרוך בהשאת ילדיהם. במידה שהצליחו לחסוך, מצבם יחסית טוב, אך במידה שלא (או שחסכונותיהם קטנים מדי, מה שקורה ברוב המקרים) הם נידונים להתרוצץ מיום ארוסי בנם הבכור ועד בכלל בין הגמ"חים השונים, ולעסוק בגלגולי כספים ובניסיונות נואשים להשיג את הסכומים הנדרשים. הזוגות הצעירים חוזים בכאב ובחרדה במצבם הקשה של הוריהם והדבר מדרבנם לחסוך בכל מחיר.

ממה חוסכים?

החיסכון הקלאסי הוא קצבת הילדים. רבים 'שמים בצד' את קצבאות הביטוח הלאומי הדלות, בתקווה כי בבוא היום יוכלו להגדיל את החיסכון לסכומים יותר משמעותיים.

יש לציין, כי במרבית המשפחות החרדיות, גם אלו הנהנות מהכנסות נאות המאפשרות קיום בכבוד, מעדיפים בני המשפחה להסתפק במועט, ובלבד שיוכלו להגדיל את סכומי החיסכון. "אין ברירה, כדי לחתן אותו חייבים לחסוך מהלחם ממש" התבטא באוזנינו אברך צעיר, אב לילד בן חמש.

נושא ההוצאות הכבדות, עימן מתמודדים הורים בעת נישואי ילדיהם, העלה את השאלה ההלכתית, האם לא יהיה נכון יותר לחסוך את כספי המעשר (צדקה) למען הילד, ולא ליפול לחובות כבדים עם נישואיו.

שאלה זו הובאה לפני גדולי הפוסקים, ואלו נחלקו בדעותיהם. הרב משה פיינשטיין זצ"ל (1895-1986 נחשב כ"פוסק הדור") קבע כי מותר ואף רצוי לחסוך את כספי המעשר למען הילדים, ואילו הרב שמואל הלוי ואזנר, מגדולי הפוסקים בארץ ישראל, פסק כי מותר לחסוך עד חמישים אחוז מכספי המעשר.

למרות האפשרות ההלכתית הנ"ל, הרי שבפועל, כספי המעשר של רוב בתי האב בציבור החרדי, מופנים כלפי חוץ ולא לחיסכון "למען הילדים" (זו התרשמות שלנו בלבד, והיא לא נבדקה מבחינה אמפירית).

תוכניות ההשקעה והחיסכון הנפוצות במגזר

פק"מ בלטה

 'פק"מ בלטה' הוא מושג שהיה שגור בישראל בשנות השמונים, והוא שימש לתיאור תופעה של אחסנת שטרות של דולרים מתחת לבלטות בחדר השינה.

במגזר החרדי נחשבת תופעה זו לשכיחה גם כיום, בעיקר בקרב אנשים מבוגרים, שרמת האמון שלהם במערכת הבנקאית נמוכה.

מעשה בזוג אנשים מבוגרים, המנהלים במשך שנים יקב לא רשמי. את הרווחים הם אוגרים במזוודה ההולכת איתם לכל מקום. באחת הפעמים הופקדה המזוודה אצל שכנתם למשמרת. הגברת לא כבשה את סקרנותה, ובדקה את תכולת המזוודה, בתוכה נחו כמיליון דולר מסודרים בתוך גרביים (הדבר סופר לנו מפיה).

נתון זה לא נבדק מדעית, אך הרושם הוא כי "משקיעי הבלטות" נעלמים אט אט מהנוף. החרדי הסטנדרטי מעדיף כיום לחסוך בצורה ממוסדת ומסודרת, וזאת לאור התחזקות האפיקים השקליים והתנודות בשער הדולר.

פק"מ

עד תחילת שנות האלפיים היה הפק"מ אפיק השקעה אטרקטיבי עבור רבים במגזר החרדי. מילת המפתח היתה 'ריבית', וכל עוד זו הייתה גבוהה, העדיפו רבים להשקיע את כספם באפיק זה. (ראו להלן 'היתר עיסקא')
החל מתחילת שנות האלפיים, עם הירידה החדה בשיעורי הריבית, פונים החוסכים אל אפיקים אטרקטיביים יותר.

התוכנית השוויצרית

אחד מאפיקי ההשקעה הפופולאריים במגזר החרדי הוא "פוליסת הביטוח השוויצרית".
חברות הביטוח השוויצריות מציעות בארצן פוליסת ביטוח, שהתשואה בה תלויה בגיל הנישואין. חברות הביטוח התבססו על הסטטיסטיקות המקומיות, שהראו שגיל הנישואין הממוצע עומד על כ-25, על בסיס נתון זה מציעות חברות הביטוח למבוטחיהן פוליסה, שמהווה בעצם תכנית השקעה לטווח של כעשרים שנים, שבמהלכן מפרישים הורי הילד תשלומי פרמיה לחברת הביטוח. הפוליסה אמורה להיפדות עם חתונת הילד, אולם גובה הפדיון תלוי בגיל הנישואין של הילד. הפוליסה העניקה תשואה גדולה למתחתנים עד גיל עשרים וחמש, ותשואה נמוכה באופן ניכר לאלו שמתחתנים בגיל מאוחר יותר.

גיל הנישואין הנמוך בחברה החרדית הופך את הפוליסה הזו לנטולת סיכון ולרווחית במיוחד.
בשנות השמונים והתשעים מכרו סוכנים חרדים ממוצא שוויצרי פוליסות כאלו להמונים, ו"החגיגה" נמשכה במשך מספר שנים.
בתחילת שנות התשעים איתרו ממוחי בנקאות בשוויץ את הסיבה להרשמה ההמונית לתוכנית הפוליסה, ומיהרו לשנות את תנאיה ולהגבילה למבוטחים שהם תושבי שוויץ בלבד.

השקעות נדל"ן

רקע

כאשר בתוכנית החיסכון מצטבר סכום מכובד, יש המחפשים לו אפיק השקעה שיגדיל אותו בצורה משמעותית. בדרך כלל יעדיף החרדי המצוי להשקיע בנדל"ן ופחות בשוק ההון, וזאת משתי סיבות עיקריות: האחת, רכישת נדל"ן מעניקה את התחושה הטובה של 'משהו ביד', בעוד שוק ההון מעניק תחושה של משחק וירטואלי; והשנייה, מרבית בני המגזר החרדי חסרי ידע והכרות עם שוק ההון.

דירות סטודיו לזוגות צעירים

מחירי קניה ושכירת דירה בריכוזים החרדיים הגדולים (קרי בני-ברק או ירושלים) נוסקים באופן עקבי. תופעה זו הביאה את מרבית הזוגות הצעירים לחפש אלטרנטיבות מחוץ לעיר הגדולה (עיינו בערך "קניית דירה במגזר החרדי" במדריך זה), אך לא בתקופה הראשונה לאחר הנישואים. בתקופה זו מקובל לגור בעיר מגוריהם של הורי האישה, כדי להניח לה להתנתק מסינר האם בשלבים ולא בחטף. ריבוי הזוגות הצעירים השוכרים דירה ב'ערי האם', נוסף על מחירי השכירות הגבוהים הביא רבים לחשוב על רעיונות יצירתיים כיצד ליצור דירה להשכרה 'יש מאין' ולהתפרנס ממנה בכבוד.

זוג צעיר, לכל היותר עם תינוק אחד, לא צורך יותר מדירת חדר בעלת מטבחון זעיר. לפיכך מצאו בעלי בתים רבים בבני-ברק ובירושלים דרך להפיק רווח נאה על ידי בניית דירות קטנות מסוג זה והשכרתן לזוגות הצעירים.

היכן מוקמות 'דירות הגמדים' הללו? בכל מקום אפשרי. יש אשר מסבים את מחסן ביתם לדירונת זעירה, שהכניסה אליה נעשית דרך החניון במקרה הטוב או דרך קומת המחסנים הלא סימפטית של הבניין במקרה הפחות טוב. בעלי דירות גג בונים דירות שכאלה על גג ביתם (במקרה שהגג רחב ידיים יבנו עליו אף שתי דירות ויותר). דירות אלו נהנות בדרך כלל מהיתרון של מרפסת צרה, אך לא פעם הכניסה אליהן עוברת דרך סלונו של בעל הבית. בעלי דירות גג שניחנו בפחות מרץ וחשק להתעסק עם שוכרים, ימכרו את הגג ליזם חרוץ, אשר יקים עליו דירות שכאלו. אחרים ירכשו דירה זולה בשולי העיר, או כזו הזקוקה לשיפוץ משמעותי, ויחלקו אותה למספר דירות סטודיו, שיושכרו לאחר מכן לזוגות צעירים.

מחירי השכירות ל"יצירות פאר" אלו גבוהים ביותר. בבני ברק ישלם זוג עבור דירת חדר כ-500 דולר בחודש, ואילו בירושלים, הנהנית מריבוי זוגות צעירים 'חוצניקים' בעלי אמצעים, תעלה דירה שכזו במרכז העיר לא פחות מ-1200 דולר בחודש (נכון ל-2008).

מאליה עולה השאלה כיצד מגיבים השכנים בבנין על תוספת הדיירים (עומס על המעלית, על הצנרת). יש והם נלחמים בכל כוחם ומנסים לסלק את המפגע, אך פעמים רבות הם יבלעו את הצפרדע וישתקו, מתוך תקווה כי ביום מן הימים יהיו בעליה של דירה כזו בעצמם.

הפיכת בתי מגורים לעסקים

התופעה של הפיכת בתי מגורים לעסקים קיימת בעיקר במרכזי המסחר של בני-ברק או ירושלים. בבני ברק יהיו אלה דירות ברחוב רבי עקיבא או צמוד אליו, ובירושלים שכונת גאולה היא המרכז.

בעלי דירות בקומה הראשונה של בניינים אלו (קומת הקרקע מוגדרת מלכתחילה כקומת עסקים) הופכים אותן לעסקים: מקימים חלון ראווה הפונה אל הרחוב ומשנים את מבנה הדירה בכדי שיתאים לעסק. חלקם דואג לקבלת רישיון מהעירייה, וחלקם האחר משחק ב"חתול ועכבר" עם הרשויות שלא אישרו את שינוי היעוד של הדירה.

כעסק, הדירה מושכרת בסכומים גבוהים בהרבה מדירת מגורים, ובפרט מדירת מגורים הממוקמת באזור המסחרי של העיר, הנחשב לפחות אטרקטיבי לשוכרים.

במקרים אלו, התנגדות השכנים תהיה בדרך כלל תקיפה. הם יפנו לדין תורה, יביעו התנגדות בעירייה ויעשו הכל כדי למנוע ירידה נוספת בערך דירותיהם.
כמות העסקים הקיימים כיום בקומה הראשונה של בניינים רבים מלמדת כי ברוב המקרים התנגדות השכנים לא נושאת פרי.

רכישת דירה לילד מראש

יש הרוכשים דירה באזורים זולים, שבהם הם צופים התייקרות. הדירה מושכרת ומניבה הכנסה חודשית שבה מממנים הרוכשים את תשלומי המשכנתא אותה נטלו לצורך רכישת הדירה. כאשר מגיע הילד לפרקו, קיימת עבורו דירה מן המוכן, שרובה כבר שולם.

דירות אלו נרכשות לרוב באזורי עוני הצמודים לריכוזים החרדיים, כדוגמת שכונת פרדס כץ הבני-ברקית ושכונת קרית יובל שבירושלים. שכונות אלה התחרדו בשנים האחרונות, והדירות בהן התייקרו בעשרות או מאות אחוזים.

עם זאת, לא תמיד התחזית עומדת במבחן המציאות. כך, למשל, סיפר לנו פלוני שקנה דירה לפני כעשרים שנים בשכונת פרדס כ"ץ' הבני ברקית. הוא הניח כדבריו, "שבתוך שנתיים שלוש יוכפלו ואף יושלשו מחירי הדירות בה מאחר ואוכלוסיה חרדית תנהר אליה". תחזיתו התגשמה במדוייק, אך לאחר כעשרים שנים.

יש שקנו דירות כנ"ל בפרויקטים חדשים, בהם מחירי הדיור זולים בשלב "ההשקה". המדובר בערים חרדיות חדשות שהוקמו בעשרים השנים האחרונות: ביתר עלית, קרית ספר ואלעד.

קיימים אפיקי השקעה נדל"ניים נוספים בהיקפים קטנים יותר. לונדון נחשבת להשקעת נדל"ן אטרקטיבית. רבים קנו בעיר בניינים המיועדים להשכרה, כשחלק מהסכום הם שילמו מהון עצמי וחלק אחר ממשכנתא (מה שחייב את המשקיעים להיות בעלי אזרחות בריטית). שכר הדירה כיסה הן את המשכנתא והן את ההשקעה העצמית, ובתוך זמן קצר הפך הנכס למניב רווחים.

לאחר התפוררות הגוש הקומוניסטי היתה גם מזרח אירופה יעד להשקעות, כשאנשים רכשו דירות במחירים אפסיים, ובתוך זמן קצר טיפס ערכן ועלה לגבהים.

באר שבע, פתח תקווה וערים אחרות בהן מתגוררים עולים חדשים וסטודנטים, הפכו אף הן יעד להשקעה, כשהרעיון הוא לרכוש דירה, לחלק אותה למספר יחידות דיור ולהשכירן לשוכרים הזקוקים ליחידות דיור קטנות. האטרקטיביות של שיטת השקעה זו נובעת מן הסיכון המועט שבה. הדירה ממושכנת בשלמותה לבנק למשכנתאות המעניק משכנתא לעשרים שנים והמממן את קנייתה עד ל90% מערכה. תשלומי שכר הדירה של השוכרים מאפשרים עמידה בתשלומי המשכנתא החודשיים ואפילו רווח נלווה, ולאחר עשרים שנים "יש לי דירה ביד". 

כמובן, לכל מטבע ישנן שני צדדים והחיסרון בשיטה נובע מ'כאב הראש' הנגרם בה, הן מהמרוץ אחר שוכרים (בכל חודש שהנכס אינו מושכר, נאלץ המשקיע לשלם את המשכנתא מכיסו.), הן מן ההתחככות המתמדת בהם שאינה תמיד נעימה (בראיונות שמענו תיאורים של מריבות בין שוכרים , תלונות של שכנים, ואף דלת שנפרצה על ידי משטרה שהגיעה 'לבקר' את אחד השוכרים) והן מירידת ערך הדירה והדאגה לאחזקתה. 

מובן מאליו שלא כל אברך יכול לעסוק בתחום זה. מלבד החושים העסקיים יש צורך בידע בסיסי בנדל"ן ובמשא ומתן, בידע משפטי (יש צורך בעו"ד ללווי העסקאות העוקבות) בסכום כסף בסיסי המאפשר את ההשקעה הראשונית ובעיקר ב'חברהמניות'.

ואם כבר נדל"ן, הראש היהודי ממציא פטנטים נוספים. אברך ירושלמי שחיתן את בנו ללא פרוטה מצא פיתרון. במקום לקנות 'דירונת' של שלשה חדרים, הוא קנה דירה גדולה של ארבעה חדרים. קניית הדירה מומנה על ידי משכנתא גבוהה שנלקחה מבנק למשכנתאות. הדירה חולקה לשנים. והפכה לשתי דירות בנות 2 חדרים כ"א. בדירה אחת מתגורר הזוג הצעיר, הדירה השנייה מושכרת, ומתשלומי שכר הדירה ממונים החזרי המשכנתא. בעוד עשרים שנים יחוברו הדירות, והדירה תחזור למתארה המקורי כשהיא נקייה מחובות ומשעבודים.

השקעות בשוק ההון

בשנים האחרונות מגלה השוק החילוני את הציבור החרדי. רשתות גדולות פותחות סניפים ייעודיים הפונים אליו, מותגים מפרסמים במדיה וב'שפה' החרדית, הבנקים משתדלים להעמיק את אחיזתם בו ועוד (ראו בערך "צרכנות במגזר החרדי"). תופעה זו אינה פוסחת גם על בתי ההשקעות הגדולים בישראל. אלו פונים אל הציבור בפרסומות ענק המנסות לשכנע את החרדי המצוי להשקיע אצלם.

במקביל, חלה אקדמיזציה זוחלת בקרב הצעירים החרדיים (עיינו בערך "תעסוקה ופרנסה במגזר החרדי") וממילא חלה היפתחות לשוק. החרדים החלו ללמוד את כללי שוק ההון ולהתעניין בו, ואט אט גדל החיבור בינם לבינו. העולם הפך לכפר גלובלי המאפשר בלחיצת כפתור להשקיע כמעט בכל פינה בעולם, והחרדים משתלבים (אם כי עדיין בהסתייגות מה) במשחק.

ניתן לאפיין את הציבור החרדי ככזה המחפש תוכנית השקעה המניבה את הרווח הגבוה ביותר אך בסיכון קטן ככל האפשר.

פריצתן של חברות ההשקעה

כאמור, ההתעניינות שמגלה הציבור החרדי בהשקעות מקומיות וגלובליות הביאה את חברות ההשקעה הותיקות והגדולות במשק לנסות ולחדור אליו. בשורות הבאות נסקור אחדות מהן.

חברת מיטב היא חברה ישראלית ותיקה הפעילה מאז 1979. החברה המעסיקה 230 עובדים ומנהלת יותר מ-12 מיליארד ₪ בתיקי השקעות, קרנות נאמנות, קופות גמל ופנסיה. החברה זיהתה את הפוטנציאל במגזר החרדי, המתעורר כלכלית, והחליטה להעמיק את אחיזתה בו.
החברה מינתה מנהל מיוחד למגזר החרדי (משה דרנגר) והחלה במסע פרסום במדיה החרדית, המציע אפיקי השקעה סולידיים ודינאמיים המתאימים למגזר.

פריזמה הינה חברת השקעות המנהלת תיקים של מוסדות ותיקים פרטיים כעשרים שנה. בחודש ינואר 2007 הודיעה החברה על מיזוגה עם בית השקעות הדתי "רקיע שוקי הון". פריזמה רכשה את רקיע שוקי הון מתוך אמונה כי הדבר יגדיל את מאגר הלקוחות שלה וימשוך אליה את הלקוח הדתי והחרדי, המחפש בית השקעות העונה על צרכיו הייחודיים (להלן).

כאמור, הציבור החרדי אוהב להשקיע בנדל"ן, אם למטרות השקעה ואם בכדי לקנות דירות לילדים. חברת המשכנתאות הוותיקה EMI (מקבוצת AIG) זיהתה את הפוטנציאל ופרצה בראשית 2007 לתודעת הציבור במסע פרסום אגרסיבי. החברה מציעה משכנתא בסכום של 95% מערך הנכס, כשאת ההחזרים היא מחלקת בצורה נוחה. במקרה של קניית דירה לילד מציעה החברה חלוקה ייחודית המתאימה לציבור החרדי: שליש משלמים הורי הכלה, שליש הורי החתן ושליש אחרון בני הזוג.

חברות נוספות הפונות בפרסומיהן אל המגזר החרדי הן: מילניום, אילנות דיסקונט, גילת שוהם (מבית מנורה), טי ג' איי ופאונדרס השקעות נדל"ן.

כל החברות המפורטות לעיל (ועוד רבות שלא הוזכרו כאן) מקפידות כי העובדים הבאים במגע עם הלקוחות החרדיים יהיו חרדים בעצמם, פונות לציבור בפרסומות ייחודיות המדברות אליו ומשתדלות לקבל 'הכשר' על השקעותיהן.

השקעות בסיכון גבוה

לצד אותם המחפשים השקעות סולידיות בעלות סיכון נמוך, קיימים אחרים המוכנים לסכן את רכושם ולהשקיע בצורה המזכירה יותר הימור מאשר עסקה סולידית.
אלה משקיעים בהשקעות "אקסטרים", לאמור: מסחר במניות בסיכון גבוה, כמו מניות הייטק וטכנולוגיה. הרווח, במידה והוא קיים, אכן גבוה, אך הסיכון עצום. כדי להימנע מתשלום למס הכנסה, יש המשקיעים דווקא בבורסות בחו"ל (צעד שאינו ייחודי למגזר החרדי).

מט"ח

חרדים רבים משקיעים באופציות "פוט" על הדולר. זוהי אופציה על חוזה עתידי. היא מאפשרת לסוחר המחזיק בה למכור חוזה עתידי כלשהו במחיר מסוים עד לתאריך הפקיעה של האופציה. לדוגמא, "אופציית זהב דצמבר 2007 פוט 680" מעניקה למחזיק בה את הזכות למכור חוזה זהב במחיר 680$ לאונקיה בכל זמן שימצא לנכון עד לרגע פקיעת האופציה בחודש דצמבר 2007. במקרה הנ"ל, גם אם מחיר הזהב יֵרֵד למחיר 620$ לאונקיה, עדיין תישאר לְמחזיק האופציה הזכות למכור את חוזה הזהב במחיר 680$ לאונקיה. 

באותו אופן אופציה "פוט" על הדולר שומרת על זכותו של המחזיק בה למכור דולרים לפי שער קבוע מראש, שעושי להיות גבוה מהשער שבו רכש את האופציה וגם משער המכירה שיהיה ידוע ביום המכירה.

מגבלותיו ההלכתיות של המשקיע הדתי

לכסף אומנם אין ריח, אך לחרדי הרוצה להשקיע, חשוב כי כספו יתנהל על פי כללי ההלכה. בראש ובראשונה ללא חשש ריבית, ולשם כך הוא מקפיד כי העסק – הבנק בו הוא מפקיד את כספו יחזיקו ב'היתר עיסקא' (להלן). בנוסף, אין הוא מעוניין להשקיע בחברות מחללות שבת או כאלו שעוברות על איסורי תורה שונים (כמו יצור חמץ בפסח וכו'). כדי להתגבר על מכשול זה הוקם ועד כשרות מיוחד המפקח על בתי השקעות.

היתר-עסקא

ההלכה היהודית אוסרת גביית ריבית. איסור הריבית נתפס כאקט סוציאלי, כלומר - אָסור לנצל את מצוקתו של מי שזקוק להלוואה ולתבוע ממנו תשלום תמורת ההלוואה, שהרי חובה להלוות לו (הלכות ריבית בטור ובשולחן-ערוך נמצאות בחלק "יורה דעה", העוסק בדיני האיסור וההיתר ה"דתיים", ולא כפי שהיה אפשר לצפות ב"חושן משפט", העוסק בדיני ממונות).

"היתר-עסקא" הוא הכלי המאפשר מתן הלוואה בריבית במסגרת ההלכה היהודית. תעודת "היתר-עסקא", תלויה על קיר הבנק. משמעות הכתוב בתעודה היא שכל ההלוואות שהבנק נותן או מקבל ניתנות למעשה לצורך עסקאות שאמורות להניב רווחים, והמלווה מסכים מראש לקבל אחוז מסוים מסכום ההלוואה (שנקרא "ריבית"), כדי לוותר ללווה על הצורך להוכיח את רווחיו או את הפסדיו. תעודה זאת היא משמעותית לכל הציבור הדתי, אבל החרדים מקפידים יותר ובעת חתימת הסכם ההלוואה בבנק הם מבקשים להכניס לתיק ההלוואה גם "היתר-עסקא".

כל הבנקים בישראל ללא יוצא מן הכלל (וגם בנקים במקומות אחרים בעולם) חתומים על "היתרי-עסקא" המתייחסים לכל פעילותם הבנקאית על-מנת לאפשר ללקוחותיהם שומרי המצוות ללוות מהם כסף. היתרי- עסקא אלה הם מעין חוזים שהנהלת הבנק חתומה עליהם, ובכולם קיימת התניה מפורשת, לפיה כל עסק שיעשה הבנק יהיה אך ורק על-פי היתר זה (הרחבה בנושא היתר עסקא ראו בערך "קניית דירה במגזר החרדי" במדריך זה).

כשרות להשקעות כלכליות

בתחילת 2008 הודיע בד"ץ העדה החרדית (גוף הכשרות המקובל ביותר בציבור החרדי) על הקמת ועד כשרות לעניינים פיננסיים. הגוף החדש נושא את השם "ועד הפיקוח לעניינים פיננסים", ותפקידו לדאוג לכך כי חרדי המשקיע את כספו לא יכשל באיסורי תורה (כפי שפורט לעיל).

הסיבה הישירה שהביאה להקמת גוף הכשרות הזה היתה חוק הפנסיה החדש, המחייב כל מעסיק לפתוח קופת פנסיה לכל עובדיו. קרנות הפנסיה מתעסקות כולן בשוק ההון, וכך מצא עצמו גם המגזר החרדי משתתף במשחק, וממילא נוצר צורך במתן כשרות לבתי השקעות.
הכשרות מתבטאת בקביעת כללים ברורים של מה מותר ומה אסור, חתימת הסכמים עם חברות ההשקעה וזכות לבוא ולבדוק ניירת בכל שעה – כלומר: זכות פיקוח תמידית.

לימודי יעוץ השקעות

כניסת הציבור החרדי לשוק ההון הכשירה את הקרקע לפתיחת קורסים ללימודי יעוץ השקעות. במסגרת הפרויקט שהוא מפעיל, תחת השם "פרנסה בכבוד" (שמטרתו לשלב את החרדים בשוק העבודה) יזם ארגון הג'וינט בשיתוף עם משרד התמ"ת קורסים המקנים ידע בתחום שוק ההון. הקורסים מכשירים אברכים ובוגרי ישיבות לשמש כיועצי השקעות וכמנהלי תיקים.

לסטודנטים הלומדים את המקצוע כמעט תמיד תימצא עבודה, אם באחד מבתי ההשקעות הוותיקים שחדרו לאחרונה למגזר החרדי, ואם באחד מבתי ההשקעות החרדיים למהדרין שהוקמו לאחרונה.

נוסף על הקורסים הללו, יוזמות רבות מחברות ההשקעה ימי עיון וסדנאות להכרת שוק ההון ולהשקעה נבונה. בדרך כלל, מיועדות סדנאות אלו לגברים בלבד, ובין שאר הכוונות הטובות, הן מיועדות לשכנע את המשתתף מהי החברה שבאמצעותה כדאי לו להשקיע.

הכלכלה במדיה החרדית

ההתעניינות ההולכת וגוברת של בני המגזר החרדי בעולם הכלכלה ושוק ההון הביאה לפתיחת מדורי כלכלה נרחבים בעיתונות החרדית. עיתונים שבעבר הסתפקו בכתבה פה כתבה שם, או לכל היותר מדור זניח, מקדישים היום מספר מכובד של עמודים למדורי הכלכלה.

היומון החרדי 'המודיע' מוציא מוסף כלכלה שבועי בשם "מדורים". ל'יתד נאמן' מדור כלכלי קבוע בשם "כלכלה" וכמובן גם השבועונים לא טומנים ידם בצלחת. ל"משפחה" מדור מרובה עמודים בשם "ממונות", ל"בקהילה" מדור הנושא את השם "על הכלכלה" וב"קול העיר" קיים מדור "מחלקת עסקים".

מדורים אלו מסקרים את כל ענייני הכלכלה, ומכילים ידיעות, כתבות, שערים יציגים, מדדי בורסה, מדורי הסבר מונחים להדיוטות ופינת צרכנות.
גם הרדיו החרדי – דתי "קול חי" מתהדר בפינות כלכלה יומיות ובתוכנית מקיפה שבועית.

התייעצות עם רבנים

מאפיין ייחודי של המשקיע החרדי (או לפחות של חלק ניכר מהמשקיעים החרדיים) הוא הנוהג להתייעץ עם רב לפני כל עסקה משמעותית. לקבלת הייעוץ מהרב מסוגל המשקיע לנסוע עד לקצה הארץ - מנהרייה שבצפון ועד נתיבות שבדרום - לעמוד שעות ארוכות בתור ואפילו לוותר בסופו של דבר על העסקה באם התקבלה הוראה שכזו.

ישנם רבנים הנחשבים ל"רבני החצר" של אנשי עסקים "כבדים". רבנים אלו מבינים דבר או שניים (ולפעמים הרבה יותר.) בעסקים, ומייעצים בשמחה לפונים אליהם. רבנים אחרים, בעיקר אדמו"רים חסידיים לא יעניקו יעוץ, אלא יסתפקו באיחול "ברכה והצלחה". במידה והאדמו"ר לא איחל, כלומר לא בירך בהצלחה, ימשוך החסיד את ידיו מן העסקה.

השקעות כושלות

סיפורי השקעות כושלות שהפילו רבים וטובים בפח יכולים למלא ספרים רבים עבי כרס. מובן שבעניין זה אין בלעדיות לציבור החרדי, אך ל"נפילות" שאירעו במגזר זה קיימים כמה קווי מתאר מאפיינים. בשורות הבאות נבחן את המאפיינים להשקעה כושלת בציבור החרדי.

בדרך כלל מתעוררות בעיות כאשר אברכים חסרי כל ניסיון כלכלי מנסים למצוא את הדרך להתעשר בקלות.

בסתר ליבו חולם כל אברך על המצב האוטופי בו הוא יושב בכולל והוגה בתורה בעוד חשבון הבנק שלו הולך ותופח. לא מעט האברכים טווים בדמיונם עסקאות ענק המשפרות את מצבם הכלכלי לעין ערוך וכמובן משאירות מספיק כדי 'לחתן ילדים'. ציטוט מפי אשת אברך: "בעלי יושב בכולל עם החברותא, ויחד הם מתכננים להקים אולם שמחות. הם עסוקים כל היום בחישוב עלויות ורווחים. המון רווחים..." היא לא דואגת. בעלה לא יעזוב מהר את הכולל, ואולם השמחות שלו ימשיך לקרום עור וגידים בחלומותיו.

הבעיה מתחילה כשהאברך הצעיר מחליט לעשות מעשה ולהוציא לפועל את "השקעת חייו".
"תראי, החלום שלי להישאר אברך כל החיים. לכן אני חושב לעבוד בנדל"ן, להשקיע בכל העולם, ליהנות מהרווחים ובינתיים ללמוד בכולל". כך הסביר באוזנינו אברך צעיר שהחליט להשקיע 20 אלף דולר (אותם לווה מגמ"ח) בנכס ברומניה. על רמת ההבנה שלו בתחום ניתן ללמוד מדבריו, וכל מילה נוספת מיותרת. נציין רק כי הרווח היחיד שהניב לו הנכס המדובר ברומניה הוא חוב של 20 אלף דולרים, והרבה הרבה עוגמת נפש...

מי משקיע?

כאמור, ה'חברהמנים' בעלי החוש העסקי, מצליחים להגיע להשקעות מניבות רווחים, כשהם משלימים את החסר בהשכלתם הפורמאלית על ידי אינטואיציה ובלמידה מעשית "בשטח". האנגלית שלהם אינה תמיד "משופשפת" אך הם יודעים כיצד לנהל מו"מ, לשאול את השאלות הנכונות, להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולבסוף 'לסגור עסקא' עם לקוח. כמשקיעים מנוסים הם יתרחקו מעסקאות "נוצצות" ויטילו פקפוק בנכונותן. 

לצידם, רבים רבים שאינם מעיזים 'לקפוץ לבריכה'. הם בני עשרים וחמש או יותר, הרואים את ילדיהם גדלים, הם מפנימים את העובדה כי בתוך שנים ספורות עליהם להעניק לכל אחד מהם דירה או חציה וזאת, מבלי לחשב את הוצאות החתונה. הם בוחנים את המצב בעיניים מפוכחות, מודעים לכך כי גם אם מצליחים הם לסיים את החודש ללא 'אובר', מכך עדיין לא ניתן לשלם אפילו רבע חתונה, והם ממתינים לאותה השקעה, שתפתור את המשוואה הבלתי פתירה של רכישת הדירות. זה השלב בו פרסומות קורצות המבטיחות תשואה גבוהה להשקעה קטנה תופסות את תשומת ליבם. לאחר מספר 'פגישות עבודה', יהפכו הם לקרבנותיהם של הנוכלים ונביאי ההתעשרות המהירה למיניהם.

האברך המדובר הוא ברוב המקרים גבר צעיר ללא ידע בסיסי בכלכלה ובחישובי ריבית. על מתמטיקה הוא מעולם לא שמע (ב'חדר' לומדים רק חשבון) ופעמים רבות אין הוא מכיר אף את אותיות ה-ABC כראוי. ביחס הפוך לכל הנ"ל, במקרים רבים ראיית העולם שלו נאיבית והאמון שלו באנשים מרקיע שחקים. כאשר הוא פוגש בסוכן מכירות ממולח, לבוש כראוי ונוהג ברכב יפה – הוא נכנס למלכודת כמעט ברצון. כשסוכן המכירות (וניתן לקבוע כי ברוב הפעמים מדובר בנוכל) מדבר ב'מילים גבוהות' ובמושגים שהאברך מעולם לא שמע עליהם – הוא זוכה להערצה עיוורת.

השקעות קורצות ונפילות משקיעים

ההשקעה שתדבר יותר מכל לליבו של המשקיע הבלתי מנוסה היא כזו המניבה תשואה גבוהה ביותר. לא פעם פרסומות המבטיחות תשואות גבוהות במיוחד, צדות את עיניו, והוא נוטעה להאמין להן. לא עולה על דעתו כי רווח שכזה רחוק מלהיות סביר.

המשקיע ה'טרי' מעדיף בדרך כלל את תחום הנדל"ן. כאמור, הסיבות לכך הן החשש מנפילות בהשקעות וירטואליות (שליען השמע האברך) לצד חוסר בקיאות בשוק ההון, וכן התחושה כי השקעה נדלני"ת מביאה את המשקיע "להחזיק ביד נכס ממשי ולא סתם נייר".

לעיתים מתפרסמת בלוח העיתון מודעה קטנה המספרת על "השקעה כדאית 13% רווח בשנה". יש ומתפרסמות מודעות צבע על פני עמודים שלמים. במודעות אלו משולבות תמונות של הנכס, שתמיד נראה מזמין וקורץ, וכמובן הבטחה לתשואה עצומה.

במקרים אחרים עוברת השמועה מפה לאוזן, ולא פעם נופלים משקיעים תמימים לידיהם של נוכלים.
מקרה שכזה אירע לפני מספר שנים. בבני ברק רצה שמועה כי איש עסקים ידוע מהעיר מגייס כספים להשקעה הנושאת 36% רווח. מאחר שמדובר היה באדם ידוע, אנשים עמדו בתור כדי להפקיד את כספם. יש שמיהרו לשבור חסכונות בני שנים כדי להגדילם בצורה כה משמעותית. הנ"ל דחה את הבאים בטענה כי "הרשימה סגורה", אך בסופו של דבר נעתר לתחנונים והסכים לקבל את הכסף. חלפו ימים ספורים ואיש העסקים נעלם עם הכסף כולו.

לאחרונה אירעו מספר פרשיות נוכלות שהסעירו את הרחוב החרדי. הבולטת שבהם היא פרשת "ליופווב".

פרשת ליופווב

לייפווב היא חברה למכשור רפואי הנסחרת בבורסה, כמו חברות רבות נוספות. המצאה חדשנית שנצפה לה עתיד מזהיר גרמה לעלייה מתונה של מניית החברה. בשלב זה רכשו חלק ניכר ממניותיה מספר "אושיות מוכרות" בציבור החרדי. אז החלו לרוץ השמועות, שסיפרו על מניית קסמים שערכה צפוי לעלות באחוזים ניכרים בתוך זמן קצר. 

רבים שלא ידעו להגות נכון את שם החברה, וגם כאלו שידעו להגותו אך לא היה להם מושג בעולם הבורסה, רכשו את המניה. אנשים פתחו חשבונות חיסכון כדי לזכות ולהחזיק במניה שערכה אכן טיפס ועלה בקרוב ל1000% בתוך ימים ספורים! בשלבי השיא מכרו הקונים הראשונים את כל המניות שברשותם, והצפת השוק גרמה לירידה תלולה בערכה של המניה, ולהפסדים עצומים לכל אלו שהתפתו ורכשו את המניות.
הרשות לניירות ערך חקרה בעניין, אך לא מצאה ראייה לכך כי בוצעה כאן "הרצת מניות".

ראוי לציין כי המניה ממשיכה "לרוץ" בבורסה וכי לטענת מנהלי החברה, הוכפשו על לא עוול בכפם.

ליופוב אינה בת יחידה. הרצון להגדיל את סכומי החיסכון, ומהר, מביא לא מעטים להשקיע במה שמכונה "השקעות אקסטרים". כך היה גם לגבי סחר בקפה, נדל"ן בטקסס, נדל"ן בירושלים ועוד. המשותף לכל ההשקעות הללו הוא חוסר הבנה מוחלט בתחום הנדון, ראיית הרווח העתידי והתעלמות מוחלטת מהסיכון הגדול הכרוך בכך. ככלל, מבין החרדים המשקיעים בשוק ההון, מעדיפים רבים מניות טכנולוגיה, סטארט-אפ, נדל"ן וכל מניה אשר אופציה לרווח גדול ומהיר בצידה.

הנהירה ההמונית אחר "מניית פלאים" קיימת בחברה הישראלית ואינה ייחודית לציבור החרדי דווקא. בכל מספר שנים מבכים נפגעי מניות את השקעתם בתרנגולת מניבת ביצי זהב שהתגלתה כ'מלכודת פתאים' .

פרשיית הנדל"ן ברומניה

ב-2007 הפציע כוכב חדש בשמי הנדל"ן – נכס ברומניה. סוכנים חדי לשון החלו לפרסם פרויקט בניה חדש העתיד לקום על יד בוקרשט. אישורי הבניה והתשתית כבר היו קיימים, ואלו הוצגו בפני כל דורש. ההשקעה הנדרשת 20,000$, והרווח – מי יישורינו.
החברה שכרה משרדים מפוארים, ואפילו הוכנה מצגת מרשימה, המתארת את הפרויקט לאחר הבניה.

השמועה על התרנגולת מטילת ביצי הזהב עשתה לה כנפיים, ונידונה כמעט בכל מקום אפשרי, בדרך לכולל, בכולל, בחזרה ממנו... סופו של דבר – כ-280 אברכים חתמו על "עסקת חייהם" ורכשו "דירה על הנייר" בבוקרשט. חלקם לקחו לשם כך הלוואות גמ"ח, ואילו חלק אחר השתמש בכסף שההורים העניקו לזוג לרכישת דירה. 

זמן קצר בלבד חלף, והתברר כי אישורי הבניה אכן אמיתיים, אך מיקום הפרויקט המדובר התברר כ"אמצע שום מקום", ללא דרכי גישה וללא סיכוי שאי מי ירכוש שם פעם בית. יתרה מכך, הסתבר גם שערך הקרקע האמיתי לא עולה על 700$...
במקרה זה התגייסו עורכי דין בניסיון להוציא את הכסף מידי בעלי החברה, ללא תוצאות בשלב זה.

"דירות יוקרה בטורונטו"

מודעות ענק צבעוניות ויפות בישרו על עסקה כדאית במיוחד בטורונטו הקפואה. דירות יוקרתיות במגדל יוקרתי ובמיקום מושלם: מאחורי האוניברסיטה המקומית, מה שמבטיח דמי שכירות גבוהים במיוחד מסטודנטים מקומיים. במודעות הופיע צילום מרשים של המגדל, שאכן נראה יוקרתי מאד, ואפילו תוכנית מתאר של הדירות פורסמה.

החברה שהציעה את הדירות הנ"ל למכירה לא הייתה מוּכּרת, אך עובדה זו לא הפריעה לאותם אלה ש'נדלקו' על העסקה.
בתוך זמן קצר נמכרו כל הדירות בבניין, וכשהחלו הרוכשים לנסות ולהשיג שוכרים התגלתה התרמית: הבניין אכן ממוקם מאחורי האוניברסיטה, אך בשכונת פשע שאפילו המשטרה המקומית נמנעת מלהיכנס אליה. אין אפילו סיכוי דל שסטודנט כלשהו ישכור שם דירה... שוב שילמו אברכים תמימים הרבה מעבר לשווי הנכס, וכמובן שלא ראו כל רווח.

אחד המרואיינים סיפר לנו כי מאחורי אותה עזקה עומד יזם, שאינו אלא קבלן בני ברקי בעל רזומה בעייתי במיוחד.

"הריבית הגבוהה" בבני ברק

סיפור ישן יותר התרחש בשנות התשעים בבני ברק. שני אנשי עסקים ידועים הציעו ריביות מדהימות לאותם שיפקידו אצלם את כספם. האחד הציע ריבית של 26% לשנה, והשני הציע 24% לשנה. גם במקרה זה הפקידו אנשים את כל רכושם, אך בהסתייגות מסוימת: היו שהפקידו אצל זה שהציע 24% ריבית, כיוון שריבית שכזו נשמעה להם "הגיונית" יותר, וכנראה שהוא ישר יותר מחברו המציע ריבית מופרזת.

כצפוי, יום אחד הכול התפוצץ. מציע הריבית הגבוהה נעלם מהארץ, כשהוא מותיר אחריו רבים המומים שהפסידו את כל רכושם וחסכונותיהם, וכמו כדי להוסיף שבר על שבר, התברר כי מציע הרבית הנמוכה יותר נהג פשוט להשקיע את הפיקדונות שהופקדו אצלו אצל הראשון.

אך כאן ראוי לציין כי אותו אחד שהבטיח 24% ריבית נהג בתום לב, כמו כולם. במשך הזמן הוא דאג להחזיר את כל הכספים שהופקדו אצלו. "הוא דפק אצלי בדלת ואמר לי "בערל מבטיח בערל משלם" הוציא מעטפה וספר חמשת אלפים דולרים".

תגובות הרחוב

סיפורים אלו ואחרים גרמו לסערה רבתי ברחוב החרדי. מעשי הנוכלות, מי נפל, מה נפל ואיך, נילושו שוב ושוב בכל מקום. לאחר התפוצצות סיפור כזה, לאן שרק הולך אדם, הוא שומע מהסיפור "דרישות שלום". יש המתייחסים לאלו הנופלים בפח בזלזול, נוסח "איך התמים הזה לא קלט שעובדים עליו", ויש הנאנחים ומפטירים "משמיים..." כשהכוונה היא שעוגמת הנפש הזו נגזרה מלמעלה, ואינה קשורה לתמימות או לחוכמה של הנופלים.

העיתונות החרדית גם היא לא טומנת ידה בצלחת. סיפורי צבע בליווי ראיונות (בעילום שם כמובן) נוגעים ללב מפורסמים שוב ושוב. "ע.ל., אברך מקרית ספר מספר כיצד הוציאו ממנו במרמה כך וכך דולרים..." ועוד ועוד.

ההתגייסות הציבורית נגד

מקרי הנפילה הרבים, על תוצאותיהם העגומות הביאו גורמים רבים בציבור החרדי להתנגד לתופעת ההשקעות, ובדרכים אקטיביות.
הפעולה החדה והתקיפה ביותר היתה הודעת וועדי קופות הצדקה כי אדם שייפול לחובות בעקבות עסקה כושלת לא ייהנה מסיוע הקופה ולא יוכל להטיל את עצמו על הציבור.
חלק מן הרבנים פנו לציבור בעצות מעשיות. האדמו"ר מבעלז התבטא ואמר כי "אם מבטיחים לך 20% ריבית אינך צריך היתר עסקה, כיוון שגם את הקרן לא תראה".

הרב מנדל שפרן, דיין בבית הדין של הרב לנדא (רב העיר בני ברק) הוא בעל ניסיון עגום בנושא. כדיין, תחת ידיו עברו אין ספור תיקים העוסקים בהשקעות כושלות ובנוכלויות. מתוך ניסיונו העשיר פרסם הרב שפרן מספר עצות / אזהרות למשקיע המתחיל. דבריו של הרב שפרן התפרסמו בעיתון 'בקהילה' תחת הכותרת "דרך טובה שיבור לו האדם". ניתן גם ללמוד מהן את מיגוון המקרים וההסתבכויות הכלכליות המגיעות אל בית דינו.

  1. אם אמרו לך "אל תגיד לאף אחד" או "זה סוד" - ברח מיד מהעסקה.
  2. כל ההבטחות בנוסח "רווחים בטוחים", "אפס סיכונים", הן במקרה הטוב דמיונות. 
  3. הבטחות על "רווחים גדולים" הם דמיונות או רמאות (דברים כאלו יכולים להתרחש רק בעסקאות סמים או נשק ולשם כך הם לא צריכים אותך).
  4. זכור, הרוצה לשקר ירחיק הצעתו (מברכים את בעה"ב שיהיו נכסיו קרובים לעיר).
  5. השקעות המוצעות בעיתונים בפיתויי פרסומות או מודעות קטנות, מדורגות מחשודות מאוד ועד וודאי רמאות.
  6. אם מצאת סתירה. חור או טיוח בדבריו של מציע העסקה או משפט בנוסח "אתה לא תבין", הוא רמאי.
  7. אף פעם אל תשקיע אצל אברך צעיר בשנות העשרים.
  8. גם סוחר ידוע שפתאום מציע השקעות כנראה נקלע לקשיים ומנצל את הרקורד והשם שלו.
  9. לעולם תברח ממטאור פתאומי שמתחיל לתת סכומים גדולים לצדקה או נוסע ברכב יוקרתי.
  10. אם מעורב בעסקה אפילו אדם אחד מפוקפק, לא משנה באיזו צורה, ברח ממנה מיד. אל תחשוב שתרוויח יחד עמו מאיזה רמאות, מעילה או גניבה. הוא יגנוב אותך.
  11. מי שצריך להגיע למשקיעים קטנים כמוך, הוא בקשיים.
  12. גם אם אחרים כבר הרוויחו ממנו, זו עדיין "ההשקעה שלו" או בתהליך ההסתבכות שלו.
  13. אם יש טעויות בחוזה בכתיב או בכללי הכתיבה (גם זניחות) באנגלית, אין צורך לחקור יותר.
  14. אין השקעה בלי מסמכים, אין תורה שבעל פה בעסקים.
  15. אל תחתום עסקה בלי עורך דין אמין מטעמך ולא עו"ד שהוא מציע. לא כל עו"ד מבין ויודע מה לבדוק.
  16. לעולם אל תחתום לפני שיעברו כמה ימים אפילו אם "העסקה בוודאי תברח לך". לפחות הכסף יישאר אצלך.
  17. אל תעשה עסקה שאשתך שוללת אותה.
  18. אף פעם אל תעשה שום עסקה בלי להתייעץ עם מבין בעניין שאין לו אינטרסים: רב, רבי, ידיד טוב (הוא בוודאי יפסול בצדק 90 אחוז מההצעות).
  19. אם רבך שלל עם נימוק, אין הנימוק צריך להיות נכון, עצם השלילה הוא הנכון (לא תמיד הוא יכול להגיד לך את הנימוק האמתי).
  20. סוחרים (משחקים, מהמרים) במניות בבורסה - התרחק מהם בכל מישור שהוא.
  21. אנשים עם "מידע פנימי" על "מניה פלונית" שבויים באמונות מוטעות. אם זה נכון, אינם צריכים אותו ואותך.
  22. חשב אם יכול להיות: בהשקעה של 20 אלף דולר שלך. עד שהכסף מגיע ליעד, דרך הסוכן וסוכן המשנה וכו', נשארים עשרת אלפים דולר לעצם ההשקעה. אם הצפי הוא 100 אחוז, כלומר 40 אלף דולר,הוא להרוויח 400 אחוז (שכן לעסק הגיע רק 10 אלפים דולר). כל זה אחרי מסים (40 -35 אחוז), היטלים, החלפות מטבע, הוצאות ניהול משרד, רו"ח, עורכי דין ורווחים ש'הסוחר הגדול' צריך להרוויח. כלומר בלא פחות מ- 800 אחוז. האם זה יכול להיות?

העיתונות החרדית התגייסה אף היא למלחמה נגד ההשקעות הבלתי זהירות, בנוסף על כתבות הצבע שנראו לא פחות ממסע הפחדה, פורסמו בעיתונות אזהרות הרבנים, קריאותיהם וכמובן חוות דעת של יועצים כלכליים.

לאחרונה, (חורף 2008) הצליח היומון 'המודיע' להרגיז רבים וטובים מבני המגזר. ה'דסק הכלכלי' של העיתון יזם ועידת עסקים אשר נתנה במה לבתי השקעות שונים להציג את מרכולתם. חלק מבתי ההשקעות שהשתתפו בוועידה נחשבים לכאלה הפועלים בסיכון גבוה ואפילו במסחר במט"ח.

רבים מאותם שקראו את מודעות הפרסומת של 'ועידת העסקים של המודיע' הסתפקו בהרמת גבה ובהבעת פליאה, הכיצד נותן חסות "העיתון הנפוץ בציבור החרדי" להשקעות מסוכנות שכאלה. הרב מנדל שפרן (לעיל) והרב יהודה סילמן, דיין בבית הדין של הרב ניסים קרליץ, לא הסתפקו בהרמת גבה ויצאו ב'פשקווילים' נזעמים נגד העיתון ובהם מוזהר הציבור מפתויי ההתעשרות המהירה. כמו כן הוזהרו המפרסמים והמרצים בכנס כי הם עוברים על איסור "לפני עיוור" (למרות שמשמעותו המילולית הישירה של האיסור "לפני עיוור לא תיתן מכשול" מתייחסת לסומא, הרי שפרשני התורה הרחיבו בפרשנותם את האיסור לכל אדם המטעה ביודעין את חברו אשר אינו יכול לוודא את אמיתות דבריו). 

'המודיע' המשיך לפרסם את הועידה אך במודעות הפרסומת נוספה שורה המזהירה את הצרכן לבדוק היטב מה מוצע לו, וכמובן מתנערת מכל אחריות של העיתון לעסקאות.

ביביליוגרפיה

ספרי קודש והלכה

  • ויקרא, יט, 14.
  • שבט הלוי, חלק ט' סימן ר"א אות ג'.

כתבות ומאמרים בעיתונות

אתרי אינטרנט

ראיונות

  • ראיון עם ח"ב, סוכן מכירות, בני-ברק, 2008.
  • ראיון עם א"צ, משקיע בלונדון, בני-ברק, 2008.
  • ראיון עם הגב' ט"ה, בני-ברק, 2008.
  • ראיון עם ר"ל, אברך, בני-ברק, 2008. 
  • ראיון עם י"ר, מתווך, בני-ברק, 2008.
  • ראיון עם הגב' צ"פ, בני-ברק, 2008.
  • ראיון עם ש"א ועם מ"ק, בעלי "דירות מחולקות", 2008. 

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.