דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 1 מדרגים

דפוסי קריאת עיתונים וכתבי עת בחברה החרדית

נשיונל גיאוגרפיק חרדי
נשיונל גיאוגרפיק חרדי
אורי פז
קריאה בעיתון
קריאה בעיתון "יתד נאמן"
נתי טוקר, 'מרכז העניינים' בחדרי החרדים
איש לרעהו
איש לרעהו
אורי פז
אורי פז, עוז אלמוג

נוצר ב-8/9/2008

כללי

קריאת עיתונים נוגסת נתח נכבד משעות הפנאי של הציבור החרדי. לרשותו עומדים שלושה עיתונים יומיים (המודיע, יתד נאמן, יום ליום) שכל אחד מייצג פלג במגזר, שבועונים וירחונים (משפחה, בקהילה, בשעה טובה) וכן רשת מקומוני קו עיתונות דתית. העיתונות החרדית משמשת במה להפצת תכנים פנים-קהילתיים, מידע ערכי וחינוכי, מהדרג הרבני אל הקהל הרחב, כמו גם נושאים כלליים (כלכלה, צרכנות נבונה וכדומה) בדגש על הקשר לקהילה.

העיתונות המודפסת מאפשרת לקורא החרדי להתעדכן במה שקורה בקהילה, בארץ ובעולם, ומייתרת את העיתונות החילונית. כיום, כמעט כל בית-אב במגזר קונה בקביעות, או מנוי על ביטאון חרדי אחד לפחות. קיימים מספר הסברים עיקריים לביקוש שממנו נהנית העיתונות החרדית בישראל:
• זהו כלי חברתי המלווה ומדווח על תהליכים פנימיים בציבור החרדי.
• העיתונות ממלאת את שעות הפנאי בתכנים מועילים ומרחיבי דעת.
• זו חלופה לתקשורת החילונית, כשירות לקהל החרדי והדתי-לאומי.

ריבוי אמצעי התקשורת הוליד תחרות על ליבו של הקורא. הדבר התבטא בתחקירים וכתבות-עומק, שלא היססו לעיתים לגעת בעצבים חשופים. לדוגמה: תופעת הנשירה של הנוער החרדי מהישיבות (המכונים "שבאבניקים"), אפליית ספרדים במוסדות חינוך אשכנזיים, המצוקה הכלכלית לה נקלעים הורים המחתנים את ילדיהם ועוד. יותר ויותר בתי-אב חרדיים החלו מפנים עורף לביטאונים המפלגתיים, לטובת הניו-ג'ורנליזם העסיסי. כיום, העיתונות החרדית, ברובה המכריע, מחוברת לעידן המודרני בכל הנוגע לעיצוב, ובעיקר לתכנים.

בשנים האחרונות עולה כפורחת עיתונות הנשים במגזר. לעיתונים היומיים (יתד נאמן, המודיע) ולשבועונים המובילים (משפחה, בקהילה) מצורפים מוספי נשים צבעוניים ומושכי-עין. בולט בהם ז'אנר הסיפורים בהמשכים שנמתחים מגיליון לגיליון, ומרתקים אליהם קהל קוראות נאמן.

המדורים המדוברים ביותר בעיתונות החרדית

המדור 'החם' ביותר בעיתוני המגזר הוא רשימת הזוגות המתארסים (בנו של פלוני עומד לשאת לאישה את בתו של אלמוני, נכדו של הרב המהולל התארס עם בתו של העסקן הידוע, וכך הלאה), המתפרסמת מדי בוקר בעמודים הראשונים של המודיע ויתד נאמן. הידיעה מכילה פרטים כמו שמות ההורים, השכלתם של בני-הזוג ומקום המגורים שלהם ושל משפחתם.

השבועונים החרדיים זיהו את הביקוש, והחלו לפרסם מודעות אירוסין חינם אין כסף. בתחילת 2007 שידרג משרד הפירסום המגזרי בולטון פוטנציאל, את החשיפה: רשימת המתארסים מוקרנת על מסכי הפלזמה בסניפי בנק דיסקונט שבשכונות החרדיות, ומעודכנת מדי יום.

מדור מדובר נוסף הוא "מכתבים למערכת", המתפרסם בעיתונות החרדית היומית והשבועית. בשונה מהעיתונות הכללית, המקדישה לנושא מדור יומי, בביטאוני המגזר זהו מדור שבועי. בהמודיע ממוקמים מכתבי הקוראים במוסף הכלכלה והצרכנות של יום שלישי וביתד נאמן - בעיתון של יום רביעי (המופץ חינם בתיבות הדואר, במסגרת הפירסום העצמי של העיתון).

מדור המכתבים של המודיע נותן פיתחון-פה לקוראיו בקשת רחבה של נושאים, החל משמירה על זכויות הפרט החרדי בישראל, המשך בעצות טובות בנושאי פנאי ובריאות וצרכנות וכלה בשלמי תודה לבעלי מלאכה ונותני שירותים ש"יצאו צדיקים". מדור המכתבים הענק מתפרס על כשלושה עמודים עמוסי מלל, ומטבע הדברים הוא המדובר ביותר. מדורי המכתבים בעיתונים האחרים מוקדשים בעיקר לתגובות על תכנים המתפרסמים בהם, ולעיתים אף להבעת עמדות פוליטיות וחברתיות של אנשים פרטיים מהמגזר.

התקשורת החרדית מייחסת למדורי המכתבים למערכת חשיבות רבה, כמייצגי הלך-הרוחות ברחוב החרדי, בעניינים שעל סדר-היום הציבורי. זו גם אחת הסיבות להשתתפות הערה במדורים אלה ולדיונים הפנים-חברתיים המתנהלים סביב תכניהם המתחדשים.

ירחונים חרדיים פופולאריים

המגזין "משפחה"

משפחה החל להופיע כירחון בדצמבר 1987, והיה הסנונית הראשונה בשדה המגזינים החרדיים. כעבור שלוש שנים, הפך לשבועון. משפחה, הנחשב שבועון סולידי, מדווח על אירועים מהעולם התורני, מפרסם כתבות אווירה על היבטים שונים של חיי החברה החרדית, כתבות דיוקן על גדולי התורה בעבר ובהווה, ראיונות עם פוליטיקאים חרדים, תחקירים בנושאים פנים-חברתיים, ועוד.

מרבית המבוגרים החרדים שמכניסים את משפחה הביתה, נוהגים לעיין בו בליל שישי אחרי הסעודה, או בשבת בבוקר אחרי התפילה. הילדים הם הקוראים האדוקים והמכורים לסיפורים בהמשכים, בכתב או בקומיקס. התכנים משמשים נושא שיחה במשפחה, בעיקר כשמדובר בכתבה על דמות שבני-הבית מכירים אישית. רווח גם המנהג של השאלת שבועונים וירחונים, לשכנים ולבני-משפחה רחוקים.

עת לחשוב

עת לחשוב, ירחון למחשבה יהודית, בעריכת הרב יוסף ברוק, יוצא לאור בהוצאת ישיבת נתיבות עולם בבני ברק. הירחון, שנקרא במקור עת לשוב, החל את דרכו בשנת 1999, כמורה נבוכים לחוזרים בתשובה ו'מתחזקים'. עם השנים, הקו המערכתי התחרד וקהל המנויים העיקרי שלו הם חרדים מבני-ברק. אלה קוראים בו בשקיקה, ולאחר שסיימו, מעבירים אותו מיד ליד, מבית לבית, בין המשפחות ובתוך הפנימיות בישיבות הגדולות. הירחון מזכיר את כתב-העת החרדי ניצוצות (שיצא לאור אחת לשנה במשך עשור ונסגר מסיבות טכניות בשנת 1992), בעיקר בעיצובו הגראפי המושקע, אבל יש קוראים הסבורים, כי ניצוצות היה ברמה גבוהה בהרבה וכי עת לחשוב מרבה למחזר חומרים ישנים.

נשיונל ג'יאוגרפיק

כתב-העת הבינלאומי National Geographic, מכסה מגוון נושאי מדע וטבע, כגון גיאוגרפיה, היסטוריה, גיאולוגיה, מדע פופולארי, סביבה וכדומה. בשנת 1998 החלה לצאת לאור המהדורה העברית של המגזין. משנת 2006 יוצאת לאור מהדורה מיוחדת לציבור החרדי. הפקת המהדורה המיוחדת נועדה לתת מענה לעניין הגובר, שמגלה ציבור זה בתחומי המדע הפופולארי.

הפירסומאית רחל בולטון, מסבירה את ההיגיון שמאחורי התופעה: "ברור לכולנו כי העיתונים מגיעים גם לילדים, ובבית החרדי קיימת חשיבות רבה לשמירה על הילדים ועל חינוכם הטהור. כדי לעמוד בכך, בנו לעצמם העיתונים מערכות סינון, כל אחד על-פי רמתו וערכיו. הודות לכך, קוראי העיתון יודעים כי כל מה שנכתב בסופו של דבר, עבר את כל הבדיקות והסינונים, והמידע שמגיע אליו הינו 'כשר' ואמין".

הקומיקס החרדי

סיפורי הקומיקס בהמשכים כובשים את העמודים האחוריים של מוספי הילדים בעיתונים החרדיים, ממש כמו בעיתוני הנוער החילוניים משנות ה-60' ואילך. על פניו, צירוף המילים "קומיקס חרדי" נשמע הזוי. אלי אשד, חוקר התרבות הפופולארית הישראלית, אומר ש"החרדים הם אנשי המילים. הדבר האחרון שמעניין אותם זה הוויזואליה". אפשר לתלות זאת באחד מעשרת הדיברות: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ', ג), אבל במקרה של הקומיקס דומה שההתנגדות נבעה בעיקר מציביונו. "המימד הפרוע והאנרכיסטי שלו נתפש כמסוכן לתינוקות של בית רבן", מסבירה העיתונאית תמר רותם.

החלוץ לפני המחנה היה ירחון הילדים הדתי זרקור, שהופיע לראשונה בסוף שנות ה-60', ועליו גדלו דורות של דרדקי קומיקס. העיתון ישב על קו התפר בין הציבור החרדי והדתי-לאומי, ונכנס בעיקר לבתיהן של משפחות מתונות. זה היה הקומיקס החרדי העברי היחיד באותן שנים. כיום, מאיירת סיפורי הקומיקס בזרקור היא רות בייפוס.

הקומיקס חילחל לזרם החרדי המרכזי, רק בתחילת העשור הקודם. בזה אחר זה החלו העיתונים החרדיים, המפלגתיים והעצמאיים, לפרסם סיפורי קומיקס במוספי הילדים שלהם. כך נהגו יתד שלנו (מוסף הילדים של יתד נאמן, ביטאונה של תנועת דגל התורה), המודיע צעיר (של המודיע, ביטאונה של אגודת ישראל), וביטאון הילדים של תנועת ש"ס, יום ליום צעיר. במוסף ילדים, המצורף לשבועון משפחה, מתפרסמים שני סיפורי קומיקס, וכך גם בעיתון השבוע לילדים של השבועון החרדי בקהילה.

מה יש בקומיקס החרדי? לרוב, יהודי נרדף, אקשן וחטיפות של ילדים, ולבסוף ניצחון הטובים בעזרת השם והמידות הטובות. אין בקומיקס דמויות של נשים.

בשנות ה-70' אייר אשר דיקשטיין את הקומיקס "הארץ שלנו", שכתב פנחס שדה, עיצב עטיפות לספרי ההרפתקאות של איש הקראטה פטריק קים ואף הוציא תחת ידיו סידרה של פוסטרים פסיכאדליים. היום הוא חב"דניק חוזר בתשובה המתגורר בצפת. "קשה לעשות קומיקס חרדי", הוא אומר בראיון להארץ. "כל דבר עובר ביקורת של ההורים. מה שהולך זה סיפורים חסידיים, עלילות צדיקים, חז"ל, דברי ימי התנאים, דברים כאלה. כשבוחרים צדיק, צריך למצוא אחד שיהיה מקובל על כולם. אם הוא חסידי, הליטאים לא יקראו, ולהיפך".

בעקבות הביקוש הרב, החלו להתפרסם סיפורי הרפתקאות בעלי תכנים דתיים המאוירים בסיגנון קומיקס. כזה הוא האוצר הגנוז באי של תיקון המידות, של הרב ברוך חייט והמאייר גדי פולק. שני ספרי קומיקס נוספים הנוחלים הצלחה הם: גילגולה של מזוזה, מאת אלי וגולד, ומשלי המגיד מדובנא, שאותו אייר גדי פולק. לא במקרה האנשים שהעניקו לגיטימיות לקומיקס, באים מחוץ לחברה החרדית הישראלית. פולק הוא חוזר בתשובה, אלי וגולד הם עולים משווייץ והרב חייט הוא עולה מארצות-הברית.

להצלחה תורמת גם העובדה, שלרוב המכריע של קוראים חרדים אין טלוויזיה בבית. שי צ'רקה, מאייר פוליטי בעיתון הימין מקור ראשון, הוא גם מאייר-הבית של עיתון הילדים והנוער הדתי אותיות. מאז שנת 2000 הוא פירסם באותיות כשמונה סדרות קומיקס, חלקן יצאו לאור בהמשך כספרים. בראיון להארץ הוא מעריך, שהחרדים רואים בקומיקס תחליף לטלוויזיה.

כמו צ'רקה, גם אלי אשד סבור שהקומיקס החרדי הוא יותר מסתם קוריוז. "בארצות-הברית, הביקוש לקומיקס בירידה, כי הטלוויזיה והמחשב תפסו את מקומו. אצל החרדים המצב הפוך: ילדיהם חשופים לגירויים חזותיים מועטים ולכן הם עדיין מתרשמים מהתמונות. וחוץ מזה, לילדים חרדים עדיין יש סבלנות לחכות להמשך הסיפור בשבוע הבא, מה שקשה לצָפות מילד חילוני המורגל בסיפוקים מיידיים". להערכתו, "קרוב לוודאי שהקומיקס ישתמר אצלם, בדומה לדברים אחרים שנכחדים בחברה החילונית, כמו קריאת ספרים".

עלוני פרשת השבוע

מבול של עלונים מציף את בתי-הכנסת בכל יום שישי. רובם ככולם עוסקים בפרשת השבוע, ומקשרים אותה לאירועי האקטואליה של השבוע החולף. כל עלון והשקפת-העולם של עורכיו. העלונים באו לאוויר העולם בתחילת שנות ה-80', כהפקה צנועה של גורמים בציונות הדתית, ומאז גדלו והתרחבו. בעשור האחרון הצטרפו לחגיגה גם קבוצות במחנה החרדי.

העלונים אינם מתיימרים לספק חדשות וכתבות, אלא משמשים במה רעיונית. מאחורי רובם עומדות קבוצות דתיות ואידיאולוגיות בקשת הרחבה שבין חסידי בְּרָסְלָב לחסידי חב"ד, בין ש"ס לליטאים. רובם מתקיימים ממודעות של גני אירועים, תזמורות חתונות, דירות יוקרה, קונצרטים לחזנות ועוד. גם גופים ממסדיים כמו עיריית ירושלים, קונים אצלם שטחי פירסום.

העיתונאי יאיר אטינגר (הארץ) מספר כיצד באחד מימי שישי של תחילת 2007 נחתו בבתי-כנסת בירושלים ובבית שמש, מאות עותקים מגיליון הבכורה של נטורי קרתא - פלג זעיר בעולם החרדי, המונה לא יותר מכמה עשרות משפחות. היה זה דף מקופל לארבעה שכותרתו זעקה: "יהודי אינו ציוני!" בגוף המאמר, התוקף את נציגי הפלג הקיצוני של נטורי קרתא, חרדים אנטי-ציונים, שהשתתפו בכנס מכחישי השואה בטהראן, בדצמבר 2006, נכתב: "אלו הבודדים ההולכים שלובי זרוע עם הערביים ונהפכים לעצם מעצמם ולבשר מבשרם, הפכו את כל עניין ההתנגדות והמלחמה בציונות, להתנגדות 'מדינית', 'ארצית', 'גויית'".

העלונים, יש לציין, אינם מאיימים על תפוצתם של עיתונים חרדיים ותיקים. לדברי שמואל פפנהיים, עורך השבועון העדה (ביטאון העדה החרדית), דווקא קבוצות המיעוט בחברה החרדית מפיצות עלונים בחינם. היום, כמעט כל חסידות בינונית ומטה, שאנשיה חשים כי אינם זוכים לכיסוי תקשורתי נאות בעיתונים הגדולים, ממהרת להפיק עלון משלה.

עלוני פרשת שבוע מובילים

שיחת השבוע

עלון של צעירי חב"ד המוקדש לפרשנות אקטואלית מנקודת-מבט חב"דניקית. תכנים: סיפור חסידי, דברי תורה של הרבי מלובאוויטש, אימרות כנף חסידיות, לימוד ענייני הגאולה, אסופת חידושים על פרשת השבוע מספרי חסידות, פינת הלכה אקטואלית, ראיון עם אישיות מעניינת ועוד.

מטעמים לשולחן השבת

עלון לילדים ולנוער חרדי. תכנים: פרשת השבוע בהיבט אקטואלי, סיפורים עם מוסר השכל. בשל העניין הרב בתכניו, העלון מופיע בארבע שפות (עברית, אנגלית, צרפתית ורוסית) ומופץ גם בחו"ל. בבתים חרדיים רבים נוהגים אבות לעיין בו ליד שולחן השבת, ולהקריא לילדיהם את הסיפורים עם מוסר ההשכל.

איש לרעהו

עלון חרדי כלל-חסידי, שעוסק בענייני מוסר וערכים בהקשר אקטואלי ברחוב החרדי. תכנים: לקט אימרות חז"ל, רעיונות חסידיים, ציטוטים מדברי חכמי ישראל על מידות טובות המביאות לאהבת הזולת, וכיוצא באלה.

הפשקווילים (מודעות קיר) במגזר החרדי

הפָּשְקְוויל, שם-נרדף בעגה החרדית למודעת-קיר, הם כרזות מאירות עיניים, עמוסות מלל וחפות מכל צילום או אפקט גראפי אחר, הגודשות את לוחות המודעות בריכוזי האוכלוסייה החרדית, דוגמת היישוב הישן (כינויו של היישוב היהודי בארץ-ישראל, שקדם להתיישבות הציונית) והשכונות החרדיות בירושלים, בני ברק, בית שמש ועוד. לאורך רחוב גאולה לבדו, בשכונת גאולה החרדית שבמרכז ירושלים, יש לא פחות מתריסר לוחות מודעות כאלה. החשיפה להם מירבית, בשל העובדה שחרדים מרבים ללכת ברגל, בעיקר מסיבות חברתיות-כלכליות (למעטים יש רכב פרטי).

מקור השם פשקוויל, באיטליה. בשנת 1501 נחשף במרכז רומא פסל רומי עתיק של דמות קטועת ידיים, שהרומאים נהגו לכנותו פָּסְקְווינו (pasquino). הפסל הוצב בכיכר קטנה, שזכתה עקב כך לשם פיאצה די פסקינו. קרדינל איטלקי החליט להפיח רוח חיים בפסל ויזם טקס דתי שנתי, שבמהלכו הולבש הפסל בגלימה רומית ולמרגלותיו הונחו שירים וחרוזים בלאטינית. אחד האזרחים החליט שפעם בשנה זה מעט מדי, והחל לתלות על הפסל, בתדירות גבוהה, מודעות היתוליות בגנות האפיפיור ומוסד הכנסייה. במרוצת השנים, הפכו הכיכר והפסל שם נרדף לכרוז ביקורת. פסקווינו נכנס גם לשפה האיטלקית כשם-פועל, pasquinare, שפירושו "ללגלג".

לרוב, הפשקוויל משמש למתיחת ביקורת, לא אחת נוקבת ונוטפת ארס, על אדם או רעיון כלשהו. עיקר חיצי הביקורת מופנים נגד התנהלותם של עסקני ציבור, כמו-גם נגד תופעות ציבוריות שיש להוקיען, לדעת החתומים על הכרוז. הפשקוויל מנוסח בעברית ארכאית ולרוב מליצית ודרמטית (בריכת שחייה מעורבת לגברים ונשים גוררת זעקת שבר בנוסח "ירושלים, חִגרי שק", נשים המהלכות בלבוש לא-צנוע בפרהסיה, סוחטות את הכותרת "הזדעזעי ארץ"). בחלק מהכרוזים אין הקפדה על עברית תקנית. זכר ונקבה משמשים בערבוביה ("השבת תובע את עלבונו", "השבת האחרון", "הטמאים והצבועים שהם רגל רביעי למרכבת הטומאה הציונית", וכיוצא באלה). בין שלל החתומים על הפשקווילים ניתן למצוא רבנים וגדולי תורה, לצד גורמים עלומי-שם כמו "ועד השכונה" או "משמרת הצניעות".

קובי אריאלי, בוגר ישיבה חרדית ואיש תקשורת פעלתן (בעל טור במעריב, מגיש תוכניות בערוץ 2, ובהן המהפכנים, מרואיין מבוקש בפאנלים העוסקים במגזר הדתי), היטיב לתאר את התופעה: "זה גם סיפורה של עיתונות-המונים במובנה הראשוני. עולם הפשקווילים יצר עם השנים מכונה משומנת היטב - גם אם פרימיטיבית מעט - של העברת מסרים, של חינוך המונים ושל תעמולה. על גבי הקירות נשפכו מרירות, לכאן תועלו רגשות נקם ואיבה, קדושה וקנאות".

בכל שבוע יוצאים לאור מעל עשרים ביטאונים ועיתונים חרדיים, ואף-על-פי-כן, הסוּגָה הזו משגשגת. מדוע נזקקים החרדים לפשקווילים? שואל אריאלי, ועונה: "החרדים הם קהל סקרן המכור מטבע ברייתו למילה הכתובה. הפשקווילים הם חומר קריאה, וגם חומר בידורי ההופך את השהות ברחוב לדבר חווייתי. רק אחר כך - ואולי בניגוד לאופן שבו מקובל לתפוס אותם - הפשקווילים הם כתבי פלסתר... הפשקווילים הפכו לתרבות. כשם שאי-אפשר לה לשכונה בלי בית כנסת ומקווה, אי-אפשר לה בלי קיר מכוסה פשקווילים".

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • שלג יאיר, הדתיים החדשים – מבט עכשווי על החברה הדתית בישראל,  כתר, 2000, 148.
  • פרידמן מנחם ובהרוזי ברעוז ניצה, פשקווילים – מודעות קיר וכרזות פולמוס ברחוב החרדי, דולב גניה (עורכת), יד יצחק בן-צבי ומוזיאון ארץ-ישראל, 2005.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  •  שטאובר גבריאל , "תרבות כבר אינה מילה גסה", פנים 27, 2004.
  • מיכלסון מנחם, "עיתונות חרדית בישראל", קשר 8, 1990, 11.
  • קפלן קימי, "כלי התקשורת בחברה החרדית בישראל"‬, קשר 30, 2001, 18.
  • אריאלי ‬ קובי, "גם שופר, גם צינור", פנים 16, 2001, 38.
  • פפר אנשיל, "מלחמת העצמאות – מאבק השבועונים החרדיים על מקומם", העין השביעית 32, 2001, 26.
  • פרידמן ישראל, "למה עיתון חרדי?", ספר השנה של העורכים והעיתונאים בכתבי העת בישראל, 1992, 165.
  • רפל יואל, "עיתוני בתי הכנסת", קשר 10, 1991, 109.

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה (2007). פשקוויל. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 17:48, דצמבר 18, 2007. 

כתבות ומאמרים בעיתונות

  • קרפ עלית, "הפי אנד בעזרת השם: הצצה אל ספרות החול החרדית", הארץ -  תרבות וספרות, 20.07.07.
  • הליי שרלוט, "בדרך מהאוניברסיטה נהפכת פרופסור שפס לסופרת החרדית רחל פומרנץ", הארץ, 12.3.03.
  • אילן שחר, "מוסף כלכלי עם מדור חזנות", הארץ, 2.1.06. 
  • שוב רוני, "המספר הנוסף - ראיון עם פרופ' מלכה שפס", מקור ראשון - מוסף דיוקן, 23.11.07.
  • שנקר יעל, "כמו בספרות החרדית, גם אצל רם אורן כולם בסוף חוזרים הביתה", הארץ - ספרים, 13.7.05.
  • שנקר יעל, "מה בעצם כל כך נורא בספר חרדי?", הארץ - ספרים, 14.12.05.
  • באומל יהודית, "החרדים מקבלים פסי רכבת, החילונים סוכן שב"כ עם משקפי שמש ואקדח", הארץ - ספרים, 14.12.05.   
  • אילן שחר, "המשפחה הרביעית", מוסף הארץ, 13.7.06.
  • חתן גלית, "סקס לא מוכר", מוסף "ליידי גלובס", גיליון מס' 101, פברואר 2007, 48.
  • יפה רבקה, "גן עדן למשווקים", NRG, 24.5.06.
  • רותם תמר, "בתפקיד הרע: הקיבוצניק הטיפש יוסקה. בתפקיד סופרמן: הגולם מפראג", הארץ, 25.5.04.
  • צימרמן עקיבא, "עלונים לפרשת השבוע כבר היה לעולמים", הצופה, 20.11.92, 8.
  • אטינגר יאיר, "מי אמר שהעיתונות הכתובה גוססת"‬, הארץ, 2.4.07.
  • ברושי מגן, "מנין השנאה? מהאיסיים", הארץ - תרבות וספרות, 5.5.06.
  • גרסיאל עדי, "מדברים מהקירות", בשבע, גיליון מס' 159, 8.9.05.
  • רותם תמר, "אלה תולדות הפשקוויל", הארץ, 24.6.05.
  • דויטש חיותה, "עולם הפשקוולים", הצופה.

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על דפוסי קריאת עיתונים וכתבי עת בחברה החרדית (14)

    מני

    ישנה טעות קטנה עיתון יום ליום הוא שבועון ויש עוד יומון ששמו "המבשר"
    יום חמישי ד' באב תשע"ד 31 ביולי 2014

    יובל

    הייתי שמח עם היה קצת דוגמאות (תמונות או לינקים) לעיתונים השונים ובמיוחד למדורים המיוחדים שלהם. חוץ מזה נראה לי גם כדאי לגעת בדפוסי הקריאה במדיה החדשה (אינטרנט) אצל החברה החרדית..
    יום שני כ"ד בחשון תשע"א 1 בנובמבר 2010

    קרן

    בתאריך ה9/6 פרסמתי כי ברצוני לדעת מאיזה לקוח המאמר? הבנתי שיוסי טישלר כתב אותו אבל האם הוא פורסם איפה שהוא? מעין נלקחו המקורות? אין ביבליוגרפיה למאמר זה...
    יום שלישי ג' בתמוז תש"ע 15 ביוני 2010

    מערכת

    בתחתית המאמר מופיעים התאריכים. במקרה של מאמר זה: נוצר ב-8/9/2008 | עודכן לאחרונה ב-9/16/2009
    יום שלישי ט' באדר תש"ע 23 בפברואר 2010

    הילה

    היה נחמד לדעת, במיוחד לצרכי רשימה ביבליוגרפית והבנה מדוייקת יותר של הנכתב במאמר "כיום...." ממתי הוא? מתי נכתב?
    שבת ו' באדר תש"ע 20 בפברואר 2010

    ללא שם

    בהחלט יש מקום להרחיב בנושא העליות השונות לישראל. נעשה זאת בהמשך, בעיקר בהקשר של קבוצות מוצא שונות (עולי רומניה, תימן, מרוקו וכו').
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    ללא שם

    כל הכבוד על האתר המושקע והרציני. נראה לי שחשוב להשלים גם היבטים גיאוגרפיים.
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    ללא שם

    ברצוני לתקן את הפסקה הבאה מתוך המאמר:
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    מערכת

    את צודקת. אנחנו מתכוונים בעתיד להקדיש לפחות ערך אחד במדריך לכל ארץ מוצא (עדה). אם יש ביכולתך לתרום בנושא, נשמח.
    שבת י"א באב תשס"ט 1 באוגוסט 2009

    אריקה

    yahavben@013.net.il
    מה שמרתק אותי מעבר לעניין ההגירה בפני עצמו -אגב אני יוצאת רומניה ותיקה והגעתי הנה בשנות ה-70 - הוא השתלבות העדת אלה באלה והתפלחותם (בפה דגושה) במגזרים השונים, באיזו מידה הן שומרות על מאפייניהן ולמה ואיך כל זה משפיע ומעצב את החברה הישראלית.
    שבת י"א באב תשס"ט 1 באוגוסט 2009

    מערכת

    חלק (לא הכל) ממה שאתה מציין קיים גם קיים במדריך שלנו. אתה מוזמן להציץ בערכים במגזרים השונים תחת הקטגוריה "מגורים" (בחלק מהם מידע ממש חדש שלא פורסם עד היום). לגבי תחזית - כאן באמת אנחנו נזהרים. הדגש שלנו זה על המצב בהווה. בכל מקרה נשמח להצעות ספציפיות.
    יום שני י"א בכסלו תשס"ט 8 בדצמבר 2008

    אילן

    נראה לי שיש מקום להקדיש פרק לנושא העליה וההגירה בחתך של ארצות מקור יעד, וכן במימד הכרונולוגי.
    יום שני י"א בכסלו תשס"ט 8 בדצמבר 2008

    לירון נגלר-כהן

    יישר כוח על האתר...
    יום ראשון י' בכסלו תשס"ט 7 בדצמבר 2008

    מערכת

    תודה על המידע. נעדכן בהקדם. זה היופי במדריך פתוח, שהוא מאפשר את הדברים הללו.
    יום ראשון י' בכסלו תשס"ט 7 בדצמבר 2008

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.