דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 32 מדרגים

פרק 4: שמות פרטיים מסורתיים בקרב עולי הקווקז

גברים ממוצא קווקזי
גברים ממוצא קווקזי
אולגה גוזנקוב
קרית ים
עפרה זורע

המאמר נכתב במסגרת סמינריון "שמות פרטיים" שנתנו פרופ' עוז אלמוג ופרופ' מיכל אורנן-אפרת, בשנת 2008 באוניברסיטת חיפה.


נוצר ב-8/7/2008

מבוא

עליית יהודי קווקז לישראל נתפשת כחלק מגל העלייה הגדול של יהודי ברית-המועצות לשעבר. לאמיתו של דבר, יהודי קווקז הם קבוצה בעלת מאפיינים ייחודיים, הנבדלת מהותית מעולי חבר המדינות בפרט, ומקבוצות רבות בחברה הישראלית בכלל. ניתוח שמותיהם הפרטיים, על כל מרכיביהם, מחייב היכרות מעמיקה של הקהילה ומאפייניה. אי לכך, מן הראוי להקדיש את חלקו הראשון של המחקר לרקע ההיסטורי, הגיאוגרפי, החברתי, התרבותי והערכי של קהילה זו.

קווקז אינו מדינה, כפי שרבים חושבים בטעות, אלא חבל-ארץ הררי, הגובל בים הכספי, בים השחור, ברוסיה, באיראן ובטורקיה. לא פחות משלושים-ושישה עמים ושפות שונות מכונסים באזור הזה. האזור מחולק כיום בין רוסיה, גיאורגיה (גרוזיה), ארמניה ואזרבייג'ן. הרי הקווקז מפרידים בין אירופה ואסיה, ולכן האזור נחשב אירופי ואסיאתי כאחת.

מקורם של עולי קווקז מקהילות היהודים בצפון ובמזרח הרי הקווקז, ובעיקר ברפובליקות המזרחיות אָזֵרְבָּייגָ'ן, צֶ'צְ'נְיָה, דָגֵסְטָאן וקָבָּרְדִינוֹ-בָּלְקָרְיָה. יהודי ההרים מכנים עצמם ג'וּהוֹר ("יהודים") ואת שפתם ג'וּהוֹרִי (מילולית: "יהודית"). למעשה, זהו תמהיל של עברית, פרסית וארמית, כשהניב משתנה לפי האזור הגיאוגרפי שבו חיו.

הכינוי "יהודי ההרים" (ברוסית: גוֹרְסְקִי יֶברֶאי), ניתן להם במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה, עם כיבושו של חבל-ארץ זה על-ידי האימפריה הרוסית. בישראל הם ידועים בכינוי "קווקזים". כיום ישנם בקווקז עמים שונים הטוענים, כי אבותיהם הם יהודים שאולצו להתאסלם.

יוצאי הקווקז בישראל, המונים כיום כ-120,000 איש, מפוזרים בחמש-עשרה ערים ברחבי הארץ. הם עלו ארצה בשני גלים גדולים, בשנות ה-70 ובשנות ה-90 של המאה הקודמת, בהותירם מאחור 2700 שנות מסורת עתיקה של תרבות, היסטוריה, מדע, כלכלה וממשל.

לפי המסורת, היהודים חיים באזור הקווקז כבר משנת 775 לפני הספירה, עוד מימי שָלְמָנְאֵסֶר מלך אשור. יהודי קווקז הם צאצאיהם של גולי אשור ובבל. הנפוצה שבין הגירסאות טוענת, כי אבותיהם של הקווקזים הוגלו מארץ-ישראל כבר לאחר חורבן בית ראשון. לפי אחת הסברות, הם הגיעו מדרום איראן של היום, כלומר מוצאם העתיק הוא פרסי. בעקבות הרדיפות על-ידי שליטי פרס בין המאות השלישית והשביעית לפני הספירה, הם מצאו מיקלט בהרי הקווקז.

יש הרואים לפחות בחלק מיהודי הקווקז צאצאים של הכּוּזָרִים (שבטי נוודים שהתלכדו לממלכה רבת-עוצמה, ששלטה בחלקים נרחבים ממזרח אסיה בין המאות השביעית והאחת-עשרה), אשר בשלב מסוים קיבלו על עצמם את הדת היהודית. יש הסבורים כי הכוזרים התגיירו בהשפעת הקהילה היהודית. החוקרים אריאל ונועה ישי, זוג נשוי בני העדה הקווקזית, מסרבים לאמץ גירסה זו. לטענתם, העדויות למוצאם הקדום של יהודי הקווקז הן בגדר אגדות, שנוצלו לרעה בעיקר בפירסומים שראו בשעתו אור בברית-המועצות, מתוך מגמה לנתק אותם מכלל ישראל. אריאל הוא חוקר עצמאי ופעיל בעמותת גאולה (מורשת יוצאי קווקז, חקר ותיעוד). נועה, עובדת קול ישראל לשעבר ששידרה בשפת יהודי קווקז, היא (נכון ל-2008) ראש תחום שילוב יוצאי קווקז באגף הרווחה בעיריית חדרה.

הזוג ישי מסתמך על מקורות ארמניים ואָזֵריים, ולפיהם, הקהילה נוסדה רק בסוף המאה ה-16 ובתחילת המאה ה-17, בידי יהודים מצפון פרס שנמלטו מהכובש העותמאני. על כך יעידו גם מצבות בבית-הקברות היהודי באבאסוּבּוּ, יישוב מדרום לעיר דרבנט, ובסביבותיה. היהודים התיישבו שם בשנות ה-80' של המאה השבע-עשרה. על-פי אחת הגירסאות, השם מורכב מהמילים "אבא" ו"סבא", שמות שנשתמרו עד היום במסורת השמות הפרטיים של קהילת דרבנט. אגב, אריאל ישי חקר את השמות של קהילת מזרח קווקז באמצעות מצבות, וכן תיעד את שמות בני הקהילה בשנות ה-70.

בנוסף, היגרו לקווקז גם יהודים מטורקיה, אחרי פרשת שבתאי צבי (משיח-שקר יהודי בן המאה ה-17, יליד איזמיר בטורקיה של היום. מחולל תנועת השבתאות. לאחר שנאסר על-ידי השילטונות, בחר להתאסלם, צעד שהוביל להטלת גזירות על היהודים) וגם יהודים אשר במאות ה-16 וה-17 נרדפו על-ידי המלכים הקנאים של אוסטריה. לפיכך, ניתן להסיק שקהילת קווקז הינה תמהיל של יהודים מן המזרח ומן המערב.

ההיסטוריה של יהודי קווקז

אזורי המוצא

אזור הקווקז מחולק לשניים: צפון קווקז ועֵבֶר הקווקז (או טרנס-קווקז), שהוא, מנקודת מבטם של הרוסים, החלק הדרומי. בעבר הקווקז יש כיום שלוש מדינות עצמאיות: גיאורגיה (או בשמה הקודם, גרוזיה), ארמניה ואָזֵרבָּייגָ'ן. במדינות הללו חיו קהילות השונות לגמרי זו מזו: ליהודי גיאורגיה שפה, תרבות והיסטוריה שונות מאלו של אחיהם, יהודי אזרבייג'ן, שאף הם חלק מיהדות קווקז.

יהודי ההרים הגיעו לקווקז מאזורי-מוצא שונים במזרח החבל ובצפונו:

  • אזרבייג'ן העצמאית שבדרום קווקז. יהודי אזרבייג'ן התיישבו בעיקר בעיר הבירה בָּאקוּ, ובעיר קוֹבָּה, שנודעה בכינוייה "ירושלים של הקווקז", בשל מספרם הרב של בתי-הכנסת והרבנים שפעלו בה.
  • הרפובליקה האוטונומית דָגֵסְטָאן ("ארץ ההרים") בצפון-מזרח קווקז, המהווה חלק מהפדרציה הרוסית. צפונה מאזרבייג'ן ישנו מעבר צר בין אסיה לאירופה, היחידי באזור שדרכו ניתן להגיע לים הכספי. במעבר זה הוקמה לפני אלפי שנים העיר דֶרְבֶּנְט (נקראת גם דֶרְבֶּנְד), או בשמה העתיק, בָּאבּ אֵל אָבּוואבּ ("שער השערים"). בעיר זו היה מרכז חשוב של יהודי קווקז. בדגסטאן עצמה יש קבוצות אתניות רבות, והיהודים חיו בעולם זה של "מיעוטים ללא רוב" במספר קהילות: מַחַצ'קָלָה, בוינאקסק ועוד.
  • הרפובליקות האוטונומיות קָבָּרְדִינוֹ-בָּלְקָרְיָה, צֶ'צְ'נִיָה, אִינְגוֹשֵטְיָה ואוֹסֵטְיָה בצפון הקווקז, המהוות חלק מהפדרציה הרוסית. בגרוֹזְנִי, בירת צ'צ'ניה, ובנָאלְצֵ'ק, בירת קָבָּרְדִינוֹ-בַּלקָרְיָה, היו קהילות גדולות של יהודי הקווקז.
  • מחוז סְטַווֹרוֹפּוֹל בצפון הקווקז השייך לרוסיה עצמה. מערבה משם, בעיר פִּיאָטֶגוֹרְסְק ובסביבתה, יש עד היום קהילות של יהודים.
  • ערים בברית-המועצות לשעבר (מוסקבה, סנט פטרבורג וערים נוספות) ובגרוזיה.

יהודי ההרים או טאטים

שם הקבוצה הוא נושא מורכב ורגיש, הן בשל המורכבות הגיאוגרפית והדמוגרפית והן בשל סוגיות הקשורות לסטריאוטיפים ולדימויים. הגירסה המקובלת היא כי יהודי קווקז ישבו בעבר בכפרים הרריים. מאוחר יותר, כחלק ממגמת ההגירה הכללית בקווקז, הם ירדו והקימו ביתם בערים ובעיירות אשר לחופי הים הכספי.

ההגירות המשמעותיות ביותר של יהודי ההרים היו בימי המרד הגדול בקווקז נגד הכובש הרוסי (1859-1828), ובשנות המהפכה ומלחמת האזרחים בברית-המועצות (1921-1917), כאשר הם גורשו ממקומות מושבם, או נמלטו מפחד האוכלוסייה הסובבת. עם זאת, כינוים דאג ג'והור ("יהודי ההרים") נותר בעינו. בני העדה, לפי אריאל ונועה ישי, כינו עצמם ז'וּהוּר או ישרואיל נוּמֶא ("בשם ישראל").

בני עממים שונים שחיו בשכנות ליהודים, הצמידו להם את כינוי-הגנאי ז'וּהוּד (בתרגום חופשי, יהודונים. בדומה לז'יד ברוסית). היו כאלה אשר כינו אותם יהודים טאטים או סתם טאטים. היהודים ראו בכך כינוי-גנאי ("טאט" בשפה הפרסית פירושו טמבל). בנוסף, כינוי שנוי-במחלוקת זה עורר לא מעט בעיות, בכך שיצר בילבול בין הטאטים, קבוצה אתנית של מוסלמים ונוצרים שחייתה באזור, לבין היהודים. לדברי האנתרופולוג והפסיכולוג חן ברם, הכינוי טאטים רומז על מדיניות אתנית סובייטית, שבאה להוציא את הקבוצה של יהודי קווקז מכלל ישראל.

מאפיינים משותפים ומפרידים

יוצאי קווקז תופסים את עצמם כקבוצה אתנית ייחודית, ובה בעת לא מתכחשים לזהותם היהודית במובנה הרחב. בישראל, הם מכלילים עצמם בהגדרה של עולי ברית-המועצות לשעבר, אם כי היחס בין רכיב זהות זה לתפיסתם את עצמם כקווקזים, תלוי ברקע שלהם בקווקז ובהקשר של מיקומם בארץ. יוצאי קווקז מייחסים חשיבות רבה לשימור הגבולות הקבוצתיים, והדבר מתבטא בין היתר בדפוסי האנדוגמיה (נישואים בתוך הקהילה) שלהם.

בצד הרכיבים המאחדים והגבולות הקהילתיים המשותפים, קיימת שונוּת פנימית בקרב הקהילה המהווה יסוד מרכזי בהבנת המבנה החברתי של יהודי ההרים. במאות השנים שבהן חיו בקווקז, נפרסו הקהילות היהודיות על פני שטח רחב-ידיים, רובו בעל תנאים טופוגראפיים קשים, שהכבידו מאוד על הניידות. משתנה זה מעורר ספק בכך שמדובר בקהילה אחת גדולה, ומעלה את הסבירות של מספר רב של קהילות קטנות בעלות מכנה משותף. בנוסף, חוקרים זיהו שונוּת גם באופי היישוב ובסגנון המגורים, אשר נוצרה עקב תהליכים היסטוריים ובידול חברתי-לשוני.

סוגי השונוּת כרוכים זה בזה, ויחדיו הם יוצרים תמונה מורכבת של המבנה הקהילתי. מורכבות זו אופיינית לאזור הקווקז בכללותו, פרשת דרכים בין יבשות, תרבויות ודתות, אזור עתיר קבוצות אתניות, לשונות והיסטוריה רבת-תהפוכות.

החלוקה הפנימית של יהודי ההרים

האנתרופולוג חן ברם חילק את יהודי ההרים לארבע קבוצות, על-פי הניבים (דיאלקטים) העיקריים של השפה הטאטית:

  • ניב דֶרְבֵּנְדִי של תושבי דֶרְבֵּנְט ומזרח דגסטאן.
  • ניב קוֹבָּאי של תושבי קוֹבָּה באזרבייג'ן של היום.
  • ניב חַיְטוֹרִי, בעיקר של יהודי צ'צ'ניה וקברדינו-בלקריה.
  • ניב וַארְטַאשֶן (שם של יישוב), שהולך ונעלם. שורשיו בניב השִירְווֹנִי.

חלוקה אחרת המבוססת על כלל המשתנים, שהיא גם הרחבה של שיטת החלוקה הכללית ליהודי צפון קווקז וליהודי אזרבייג'ן, מונה שלוש קבוצות:

  • יוצאי דגסטאן.
  • יוצאי רפובליקות אוטונומיות ואזורים אחרים בצפון קווקז.
  • יוצאי אזרבייג'ן.

קבוצות אלו נבחנות לא רק על-פי מוצאן, אלא גם בהתארגנות הקהילתית, ביחסים התוך-קהילתיים, בדפוסי מנהיגות, במבנה המשפחה ובחינוך וכיוצא בזה. יהודי ההרים ספגו גם השפעות תרבותיות ומנטאליות משכניהם הגויים. לדוגמה: יהודי אזרבייג'ן שמרניים יותר מיהודי דגסטאן, משום שאזרבייג'ן היא רפובליקה מוסלמית, בעוד אשר דגסטאן מושפעת יותר מהתרבות הרוסית-האירופית. בנוסף, יש לקחת בחשבון משתנה כמו שנת העלייה לארץ.

עליית יהודי קווקז לארץ

יהודי קווקז שמרו על קשר הדוק עם ארץ-ישראל לאורך מאות שנים, וקשר עם התנועה הציונית מימיה הראשונים, באירופה של אמצע המאה ה-19. הם השתתפו בכל העליות לארץ-ישראל, החל במחצית השנייה של המאה ה-19, עד ששילטונות ברית-המועצות חסמו את שערי היציאה, במחצית השנייה של המאה הקודמת. בסך-הכול נמנו 400 משפחות טאטים על היישוב הוותיק בארץ לפני הקמת המדינה, שחלק מצאצאיהם התערבבו והתמזגו עם בני עדות אחרות.

העליות הגדולות של יהודי קווקז לארץ היו בשנות ה-70' ובשנות ה-90' של המאה הקודמת. בין השנים
1981-1971 עלו לישראל כ-12,000 בני-אדם ממזרח הקווקז ומצפונו. עולים אלה העדיפו להתיישב בריכוזים גדולים, ובכך התנתקו חברתית מסביבתם החדשה. הם מאופיינים בשמירה על נורמות מסורתיות, ומתייחסים למשפחה הרחבה כמסגרת מתווכת בין היחיד לסביבתו. עם זאת, אין להמעיט בהשפעות הממסד על תהליך קליטתם: מרבית העולים רוכזו באזורי מצוקה, כאשר רק בעלי ההשכלה האקדמית הופנו ללימודי עברית באולפן. מדיניות מפלה זו קיבעה את חוסר שליטתם של מרבית העולים בשפה העברית.

גל העלייה השני, בין השנים 1996-1989, היה גדול בהרבה, והביא עימו כ-50,000 יהודים קווקזים. עולי קווקז נוטים להתגורר בריכוזים גיאוגרפיים, בקירבת המשפחה המורחבת. מתוך כך הגיעו רבים מהעולים החדשים, בייחוד בשנים הראשונות של גל העלייה הנוכחי, ליישובים בהם מרוכזים עולי קווקז הוותיקים. בשנים שלאחר מכן הם יצרו קהילות קטנות ביישובים בפריפריה, כמו מצפה רמון, וזאת בשל הדיור הזול.

תפרוסת עולי קווקז בארץ

כפי שצוין לעיל, עולי קווקז התרכזו במספר יישובים, בשל נטייתם להתגורר בקירבת המשפחה המורחבת. אפשר ששורש הנטייה נעוץ בדפוסי המגורים שלהם בקווקז, שם התגוררו בשכונות יהודיות נפרדות (מאהדול). ניתן להצביע על מספר ריכוזים מובהקים של עולי קווקז בארץ:

  • בצפון: חיפה והקריות, עכו, נהריה וטירת כרמל.
  • בגליל: מגדל העמק, נצרת עילית וכרמיאל.
  • בשרון: נתניה, חדרה, פרדס חנה, אור עקיבא, קציר וחריש.
  • במרכז: ירושלים, דרום תל-אביב, בת ים, ראשון לציון, לוד ויבנה.
  • בדרום: באר שבע, אופקים, שדרות וקריית גת.

תלונות על קשיי קליטה

להוציא מידע מחקרי מוגבל, מקור המידע המרכזי על קליטתם של יהודי קווקז, היו עדויות של עובדי רווחה ועובדי מערכת החינוך. הללו דיווחו על מכלול מצוקות של העולים, ובהן מצב כלכלי קשה, קיום דחוק מעבודות מזדמנות, אבטלה בקרב חלק מהגברים בעוד הנשים נושאות בנטל פרנסת המשפחה, מגורים בתנאי דיור צפופים, אי-שליטה בעברית, נשירה ממערכת החינוך בשל הצורך לסייע בפרנסה ועוד. לאלה נוספו קשיים אובייקטיביים שנגזרו מהשונוּת המובנית שלהם, והתבטאו בסגירות קהילתית ועוד. מנגד, העולים דיווחו על ניכור מצד החברה הישראלית כלפיהם, ועל שינויים לרעה במרקם החברתי הפנים-קהילתי.

על אף פער של שני עשורים בין העליות, קיימת זיקה עמוקה ביניהן, בין היתר באמצעות קשרי משפחה. עולי שנות ה-70' שנקלטו בארץ, שימשו סוכני קליטה עיקריים לעולי הגל השני. עם זאת, קיימים הבדלים ניכרים בין שתי העליות. בזו של שנות ה-70' היה שיעור נמוך של בעלי השכלה גבוהה, בהשוואה לעלייה השנייה. בנוסף, 'הוותיקים' עלו מתוך בחירה ומניעים ציוניים, ואילו 'החדשים' עלו עקב מצוקה ואי-יציבות בקווקז. ההבדלים הללו השפיעו על אופי הקשר עם הממסד, והתבטאו גם ביחס להשכלה, למסורתיות ועוד.

תרבות יהודי קווקז

יהדות קווקז הייתה אחת מאבני הפסיפס האנושי המגוון של הקווקז, שבו חיו זו לצד זו קבוצות אתניות בנות דתות ואמונות שונות. למרות השונות האתנית התפתחה בקווקז תרבות בעלת מרכיבים ייחודיים, שלכל אוכלוסיות האזור, כולל היהודים, היו יחסי גומלין איתה. לדעת החוקר חן ברם, המשותף לעמי קווקז אינו דת, אלא מעין אתוס - זהות אזורית הקשורה לקודים משותפים של התנהגות ומסורתיות. היהודים אימצו משכניהם אמונות תפלות, קמעות ומנהגים זרים, ובהם נקמת דם. לדברי מיכאל בוטרשווילי, עובד סוציאלי בעיריית באר שבע, ידוע על מקרים שבהם מימשו יהודים אוחזי נשק נקמת דם בשכניהם המוסלמים, אלא גם בבני עדתם.

דת ומסורת

השם ג'והור מרמז על מורכבותה של קבוצת יהודי ההרים. מצד אחד הוא מצביע על זהות קבוצתית ייחודית של יהודי קווקז, ומצד אחר - על שייכות דתית לאומית יהודית כללית. תרבותם של יהודי קווקז התעצבה תוך כדי מגעיהם עם האוכלוסיות שמסביבם. ועם זאת, זיקתם ליהדות ולארץ-ישראל לא נסדקה כהוא-זה.

יהודי ההרים דבקו בדת ובמסורת היהודית. אולם בהיעדר חינוך יהודי מסודר וכתוצאה מהנתק הכפוי משורשי יהדותם, זו הייתה דתיות ללא לימוד תורה. ההזדהות והדבקות הרגשית העזה מצאו את ביטוין באימוץ סממני מסורת סמליים. בהווי הקהילתי בקווקז נשמר מקום של כבוד לטקסי מעבר ולחגים. מצוות ברית מילה קוימה בקפדנות, נישואים נערכו כדת משה וישראל בחופה וקידושין, וזאת לאחר שבני-הזוג נרשמו כחוק במשרד ממשלתי.

במועדי ישראל התקיימו תפילות בבית-הכנסת, ולאחריהן סעודה חגיגית עם מאכלים מסורתיים. סעודות החג נערכו אצל הסב והסבתא, בהשתתפות כל בני המשפחה. אווירה חגיגית במיוחד הורגשה בפורים (הוֹמוּנוּ) ובפסח (נִיסוֹנוּ). יהודי קווקז מאמינים כי בליל הושענא רבה (שביעי של סוכות), נגזר גורלו של האדם, ולכן באותו לילה נהגו הבנות ללבוש בגדים לבנים ולצאת במחולות.

בהכללה אפשר לומר, כי כיום רוב יהודי קווקז אינם 'דתיים' במובן המקובל בחברה הישראלית. היינו, אינם שומרי מצוות, אינם מקפידים על שמירת שבת וכיוצא בזה.

שפת הדיבור והכתיבה

חוט השני העובר בין כל הקהילות היהודיות ומלכד אותן לקבוצה אחת הוא השפה המשותפת. יהודי קווקז מכנים אותה ג'וּהוֹרִי. בספרות המחקרית היא מכונה ג'וּדֵאוֹ טָאט, או בקיצור טָאטִית. הטאטית היהודית שייכת לקבוצת השפות האיראניות, והיא קרובה לשפה הפרסית. משולבים בה יסודות טורקיים, עבריים וארמיים, ובמידה פחותה, גם השפעות ערביות, רוסיות ושפות קווקזיות אחרות.

השפה הייתה לא רק גורם מלכד, אלא גם אמצעי לאבחנה בין קבוצות שונות בהתאם לדיאלקט האופייני לכל אחת מהן. הכתב הטאטי עבר מספר גלגולים. הוא החל באל"ף-בי"ת העברי, עבר ללאטינית והתייצב על האל"ף-בי"ת הקירילי. ראוי לציין, שמכלל דוברי הטאטית, רק היהודים משתמשים בה כשפה כתובה וכל האחרים - כשפה מדוברת בלבד. לעובדה זו משמעות רבה מבחינת מעמדה של הקהילה היהודית הקווקזית ביחס לשאר הקהילות היהודיות בפרט, ולשאר עמי הקווקז, בכלל.

שפת יהודי קווקז היא 'שפת בית', בעלת מטען סמלי כבד. עם זאת, יוצאי הקווקז בישראל כמעט ואינם משתמשים בה, כיוון שהדבר מחייב בקיאות בניבים השונים של תת-הקהילות.

הספרות העממית

ליהודים הטאטים ספרות עשירה משלהם, המתארת ברוב המקרים את גבורתם מול אויביהם במשך מאות בשנים. לספרות בכתב קדמה ספרות עשירה בעל-פה, שהורכבה משני נדבכים: אוֹבוֹסוּנֶה (סיפור עם) ומֶעְנִי (שיר פיזמון). האובוסונות כללו סיפורים שמקורם בתנ"ך, באגדה ובמדרשים; מעשיות פלאים, משלים על בעלי-חיים וסיפורי פולקלור חביבים על גבול המהתלה. גיבור מרכזי בסיפורים אלה היה שימי מדרבנט (מהעיר דרבנט) בן-דמותם של ג'וחה הערבי או הרשל'ה אוסטרופולר היהודי. נושאי השירים עסקו באהבה ובגבורה, וברוב המקרים לא הייתה בהם התייחסות לאלמנטים יהודיים.

סיפורי-העם הועברו בדרך מקורית על-ידי מספר מקצועי, שנקרא אוֹבוֹסוּנַצִ'י. על-פי המסורת, הגברים בלבד נהגו להתכנס במקום פתוח או במרכז הכפר, שם האזינו לסיפורים. מכאן נגזר שמה של ההתכנסות, אוּצַ'ר (בשפה הטאטית, שטח פתוח בו מבלים הגברים בשעות הפנאי שלהם).

מבנה התא המשפחתי של יהודי קווקז

המשפחה ניצבת בראש סדר העדיפויות של יהודי קווקז, והיא מסגרת ההתייחסות העיקרית של הפרט. מבנה המשפחה המורחבת הוא פטריארכאלי. מדובר בחברה מסורתית, שהתאפיינה בעבר (וגם כיום) בפיקוח חברתי הדוק על נשים בפרט ויחסים בין המינים בכלל. נישואי תערובת, שהם הצעד הראשון בדרך להתבוללות, כמעט ולא היו בעדה הקווקזית.

זוגות צעירים התגוררו, בדרך כלל, בבית הורי הבעל, ולעיתים הצטופפו גם אחים נשואים נוספים תחת אותה קורת-גג. בדפוס המסורתי הזה מילאה החמות (אם האב) תפקיד מרכזי כמנהלת ענייני הבית, וכמפקחת על האישה. בארץ חל פיחות במעמדה. עם זאת, ראוי לציין שמעמדה של האישה במבנה החברתי של כל עמי הקווקז, היה נחות בהרבה מזה של הגבר.

לדברי מיכאל בוטרשווילי, המשפחה המורחבת רואה בראש המשפחה (האב או הסב), סמכות עליונה ומכרעת לכל דבר ועניין. פסיקותיו והחלטותיו מתקבלות ללא ערעור. הורים וזקנים זכו (ובמידה רבה, זוכים גם כיום) ליחס של יראת כבוד. הדבר מתבטא, בין היתר, בסדר הישיבה במפגשים ובאירועים חברתיים: כל המבוגרים יושבים בשורה קדמית אחת והצעירים מאחור.

ההבדל ביחס לבנים ולבנות, קיבל ביטוי זמן קצר אחרי הלידה. לדברי משה יוספוב, חוקר תולדות יהודי קווקז, בהיוולד בן זכר בעדה שררה על-פי רוב שמחה רבה, ונערך משתה במשך שבעה ימים. לעומת זאת, בהיוולד בת ירדה עצבות על המשפחה, והאירוע צוין בטקס קצר לצורך קביעת שמה. הקווקזים ייחסו חשיבות עצומה להולדת בנים, שיוכלו בבוא היום לומר קדיש על הוריהם. לכן, עד לפני כמה עשרות שנים, אישה שילדה רק בנות הייתה משולה לעקרה.

סולם הערכים של יהודי קווקז

על מנת להעמיק את ההיכרות עם התרבות של יהודי קווקז, חשוב להתוודע לערכים המשמשים נר לרגליהם:

  • שמרנות: האופי השמרני של יהודי קווקז נועד לשמור על שלמות הקהילה, אך בה בעת מעכב את התערותם בחברה הישראלית.
  • יהדות: החינוך לנאמנות לערכים היהודיים ממשיך גם בארץ.
  • משפחה: העזרה למשפחה על כל מרכיביה עומדת בראש סולם העדיפויות, ולכן קשה למצוא בקרב הקווקזים (לפחות המבוגרים) אינדיווידואליסטים או אנשי קריירה.
  • הכנסת אורחים: מצווה ראשונה במעלה, שהתבטאה ברחיצת כפות-רגליו של האורח על-ידי האישה. האורח זכה לכבוד מלכים, כולל סעודה חגיגית, כאשר ראש המשפחה הוא זה שהגיש את המטעמים. בארץ, כשמשפחה קווקזית אינה יכולה להרשות לעצמה אירוח כיד המלך (לרוב, בשל מצוקה כלכלית), הביטחון העצמי שלה נפגע קשות.
  • כבוד האדם: יהודי קווקז מחנכים את ילדיהם מגיל צעיר לכבד את הזולת כמו שהוא. ואכן, מקרי האלימות וגילויי העבריינות בקווקז היו נדירים ביותר. 
  • עזרה הדדית ונתינה: סעד וסיוע לנזקקים בתוך המשפחה ומחוצה לה. לקהילה הקווקזית מסורת מכובדת של גמילות חסדים. בכפרי הקווקז כמעט לא היו עניים רעבים. תמיד היה מי שיעזור, יתרום בסתר או יספק מצרכים. בחג הפורים היה נהוג להזמין את עניי הכפר לסעודה כיד המלך.
  • כבוד עצמי: אסור לוותר על הכבוד. כשמישהו פוגע בכבוד זולתו, חובה להגיב, כיוון שפגיעה בכבוד כמוה כאלימות פיזית.
  • כוח: אמצעי הרתעה מפני אויבים פוטנציאליים. יהודי ההרים במאות הקודמות נחשבו ללוחמים אמיצים, והגבורה הייתה מאז ומתמיד מרכיב חשוב במנטאליות ובאופי שלהם.
  • כבוד למבוגר: יש לציית למבוגר באופן מוחלט וללא ערעור.

אמונות וטקסים בקהילות יהודי קווקז

האמונות והטקסים הרווחים בקהילה, הינם בני מאות שנים ורובם מתקיימים עד היום. רוב האמונות והמנהגים הקשורים בהם, אפיינו את כלל עמי קווקז, ובכללם היהודים. כך, על-פי מחקרה של לאה מקדש-שמעאילוב, משנת 2001. שנה לאחר מכן שימשה מקדש-שמעאילוב, בעצמה בת העדה, כאוצרת התערוכה "יהודי ההרים - אורחות חיים ומנהגים בקהילות הקווקז", שהוצגה במוזיאון ישראל. המוצגים בתערוכה התבססו על מחקר מקיף שערכה. באוקטובר 2002, בהמשך לתערוכה, התקיים בירושלים כנס בינלאומי ראשון בנושא "היהודים ההרריים - מקווקז לישראל", בהשתתפות חוקרים בעלי שם מהארץ ומחו"ל.

עין הרע

עין הרע היא מושג מיסטי, לפיו גורלו של אדם מושפע מרגשי הזולת כלפיו, בדגש על רגש הקנאה. בתרבויות שונות, וגם ביהדות, ננקטים אמצעים שונים להגנה מפני עין הרע, ובהם קמעות, טקסים פולחניים ותפילות. לפי האמונה העממית, כל אדם חשוף לעין הרע, אך אנשים רמי-מעלה, גברים ונשים מצליחים, יפים ומאושרים, וכן תינוקות, הם בדרגת סיכון גבוהה מהממוצע.

האמונה בעין הרע מושרשת בקרב הקווקזים, ורובם נוקטים אמצעים שונים ומשונים לנטרל את פגיעתה הרעה, כדלקמן:

  • במקרה ונתקלים בדרך באדם שצבע עיניו ירוקות או כחולות, חובה לחזור לאחור ולא להמשיך. בבסיס מנהג זה האמונה התפלה, כי מי שצבע הקשתית שלו מתמזג עם לובן העין, עלול להטיל עין הרע גם מבלי שהתכוון לכך.
  • יש להימנע מוויכוחים עם מבוגרים עריריים, יתומים, עניים וחולי-נפש. האמונה היא כי מוכי-גורל אלה חוסים בצילו של האל, וקללותיהם מגיעות הישר לאוזניו.
  • חל איסור להשליך לרשות הרבים קווצות שיער או ציפורניים שנגזזו, או לדרוך על אלו של אחרים. בקווקז האמינו כי רוחות רעות נעזרות ב'עודפים' אלה כדי להטיל כשפים.

קמעות

האמצעי הבדוק ביותר לנטרול השפעתה של עין הרע, הם קמעות מחומרים טבעיים, שהוכנו על-ידי רבנים וידעונים. מבוגרים שענדו קמע נהגו להסתירו, ולעומת זאת, הובלטו קמעות שנועדו להגן על ילדים ופעוטות.

להלן סוגי הקמעות שהיו נפוצים בקווקז:

  • פיסת בד כהה ובה גרעיני שעורה ופחם עץ. קמע זה נחשב פשוט יחסית.
  • פסוקים מן התלמוד בכתיבה תמה. לרוב נתלו מעל עריסת הפעוט, ולצידם מחרוזות מחומרים טבעיים.
  • מחרוזות מאבני חן.

כיצד לזהות עין הרע ולהיפטר מן הרע

ישנן שיטות שונות ומשונות לזיהוי האחראי למצב הביש של אדם (מחלה קשה, לדוגמה):

  • משליכים כדורי בצק לאש, ואגב כך קוראים בשמות אויביו של האדם. במידה ואחד הכדורים התפוצץ, יש לתלוש פיסת בד מבגדו של האויב, לשרוף אותה ולמשוח את מצחו של החולה באפרה.
  • משליכים גוש שעווה או עופרת מותכת לכלי המכיל מים, ואז מתקבלות צורות המדמות את זה שעשה עין הרע. כאשר נחשפת דמותו של המזיק, הידעוני מפזר מלח על האש כדי לעוור את עיניו ולהשמידו.
  • נוטלים רגב אדמה מקברו של קרוב-משפחה, ומפזרים על מיטתו של האויב.

רוחות רעות

  • שֶעֶטו. רוח רעה שבכוחה להטריף את דעתו של מי שלגופו נכנסה. הרוח מסתתרת בבתים נטושים, ליד מקווי-מים, בשדה פתוח או במעבה היער, ויוצאת לשוטט בשעות החשיכה. הקווקזים האמינו כי השעטו פוחדת ממים חמים ומשתוללת בקרבתם. לכן, אסור לשפוך מים חמים על הרצפה. כמו כן, כשמקבלים פני אורח, אין להשתהות יתר על המידה במפתן הדלת, מפני ששם שוכנת הרוח. כשיוצאים לנסיעה ארוכה נהוג להצטייד בכלי מתכת, המרתיעים את הרוח, ולומר נוּם חוּדוֹאִי ("בשם האל האחד").
  • נוּם נֶגִיר ("לא תקרא בשמו"). רוח רעה המהלכת אימים על הקווקזים. מייחסים לה יכולת רצחנית לחנוק ילדים והוריהם. הואיל ואין יודעים מה מעורר את זעמה, נמנעים מלהעניק לה שם. ניתן לפייסה על-ידי אהבת הזולת, אהבת ילדים והכנסת אורחים.
  • סֶר-אוֹבִי ("ראש מים") או דֶדֵיי אוֹבִי ("אם המים"). רוח רעה הזוממת למשוך זוגות נאהבים ונשים הרות לנהר, במטרה להטביעם. לפיכך, מומלץ לנשים הרות לא לטייל בגפן. דרכים להתמודד עם "אם המים": לתפוס אותה ולגזוז את שיערה, או לנפנף מולה בטבעת פלדה.

ברקים, רעמים וגשמים

יהודי קווקז התייחסו לרעמים ולברקים ביראת כבוד. מי הגשם הראשון נחשבו קדושים, ויוחסו להם סגולות לאדם ולאדמתו. כשהחל היורה לרדת, נהגו לאגור את מימיו לרחצה מתוך אמונה כי בכוחם לסייע לצמיחת השיער ולמנוע מחלות שונות.

בקווקז היה טקס מיוחד לריסון תופעות טבע, הפוגעות ביבולים החקלאיים. הטקס נקרא גוּדִיל (בובת דחליל עשויה ענפים וסמרטוטים) והוא נועד הן לסיכול בצורת והן לעצירת גשמי זעף. תהלוכה של ילדים, ובובת הדחליל בראשה, התנהלה בסמטאות הכפר. נשים מבוגרות שניצבו בצידי הדרך מלמלו תפילה לעצירת הבצורת ושפכו מים קרים על הדחליל, מעין המחשה למשאלת-הלב שארובות השמיים ייפתחו. בטקס שנועד לעצור גשמי זעף, צבעו את הדחליל באדום וקראו לשמש להפציע.

אש

האש נתפשת כמקור הטוב. היא מופקדת על שלום בני הבית, ממלאת תפקיד מרכזי בטקסי אשכבה ובחתונות ומבריחה רוחות רעות. מכאן האיסורים הקשורים באש, והעונשים הצפויים למי שיפר אותם:

  • אין להשליך לאש שערות כדי שלא לטמא אותה.
  • אין להשליך לאש קליפות בצל, מחשש שהמשליך ומשפחתו יהפכו חסרי כל.
  • המשליך לחם לאש עלול להיענש בעיוורון.

בעלי-חיים

  • נחש ("מַאר"). הנחש, בניגוד לדימוי הקטלני והמאיים שלו, נתפש באמונה הקווקזית כמופקד על שלום בני הבית. בסיפורים עממיים רבים, הנחש הוא סמל למזל ולרווחה ומיוחסות לו תכונות כגון חוכמה, יושר, אצילות ומתינות. הקווקזים מאמינים, כי הזוחל הארסי הזה יודע לגמול טובה למי שעשו עימו חסד, ואף להעניק עושר. אדם שלכד נחש ומגדלו בביתו, חזקה שיצליח בכל מעשה ידיו.
  • סנונית ("בַּעַוְוצֶ'ה"). ציפור-שיר קטנה זו זוכה ליחס אמביוולנטי במרחב האווירי של קווקז. הקן שהיא מקימה מהווה מטרד, ועם זאת חל איסור להרוס אותו, או לגרשה ממנו. יהודי קווקז ניהלו יחסי אהבה-שנאה עם הסנונית. מחד גיסא הם העריצו אותה ומאידך גיסא החרימו אותה, כיוון שנתפשה כציפור קדושה לאיסלאם (לפי אמונת המוסלמים, הסנונית הגיעה מהעיר מֶכָּה).
  • יונה ("קוֹבְטֶר"). סמל הבדידות והתמימות. היהודים האמינו,כנראה, בהשפעת שכניהם המוסלמים, שכנפי היונה יגנו עליהם מאש הגיהינום, כשייקראו לבית-דין של מעלה.

צמחים

הקווקזים ייחסו לצמחים רבים תכונות מאגיות וסגולות מרפא שונות. שתי דוגמאות:

  • עץ האגוז: מונע עקרות ומחלות ילדים, אך אין לישון למרגלותיו, כי הוא רגיש לפגיעת ברק. כמו כן, אין לכרות את ענפיו מחשש להכעסת הרוחות המקננות ביניהם.
  • עץ זוּגוֹל (cornel). בעברית, מורן, עץ או שיח ירוק-עד. ידוע בסגולות המרפא שלו. עליו נחשבים אמצעי יעיל נגד עין הרע.

אובייקטים מקודשים בטבע

בגלל החיים בסביבה מוסלמית הפכו חפצים מהטבע למקודשים, הן לעמים הקרובים והן ליהודים. סלעים, מבנים ועצים שניזוקו מפגיעת ברק, נטענו בכוחות מיוחדים שהגנו מפני מחלות, עקרות ועין הרע.

שמות פרטיים

שמו הפרטי של אדם מלווה אותו, לרוב, מיום הולדתו ועד יומו האחרון. זהו התג הראשוני שהאדם מציג לסביבתו החברתית, סימן ההיכר שלו, עוד בטרם ניתן לעמוד על תכונות מהותיות יותר שלו. לדברי ד"ר מרים רייטר-צדק, מחנכת, פסיכולוגית וחוקרת סוציולוגיה יהודית, זיהוי ה'אני' של הפרט קשור בזהותו החברתית והלאומית, קובע את התנהגותו ומעניק משמעות מיוחדת לשמו (לדוגמה: הביטוי "שמו הולך לפניו").

חקר השמות עשוי להניב מידע עשיר על אורח חייהם ואמונותיהם של עמים, היחסים בתוך המשפחה וציפיותיהם של הורים מילדיהם, היחס לאלוהים, לטבע וכיוצא באלו. שמו הפרטי של אדם משקף את זיקתו לחברה מסוימת וללאום מסוים. החוקרות פרופ' אורה שורצולד-רודריג (ראש החוג ללשון העברית באוניברסיטת בר-אילן) ועופרה מלכה בירנבוים, גורסות כי בבחירת שם לילד מעורבים שיקולים כבדי משקל, הקשורים בלשון ובחברה. את השם בוחרים בדרך כלל ההורים, לאחר מחשבה ומתוך רצון להתאימו למסגרת החברתית שבה הם חיים. בשיקולי הבחירה מעורבות מערכת האמונות והמנהגים, כמו גם התקוות שהם תולים ברך הנולד.

לדברי ד"ר רייטר-צדק, תהליך ההזדהות החברתית-לאומית של הפרט עם האומה מסייע לו להעריך את עצמו, וכך הוא מנכס לעצמו ערכים לאומיים וגא בשמו היהודי. לשם היהודי יש לא רק משמעות אישית, אלא גם לאומית, בכך שהוא מנציח דמויות היסטוריות וגדולי הדורות ביהדות.

האמונה בכוחו של השם מושרשת עמוק בתרבויות שונות, והראיה לכך היא החשיבות הרבה שמייחסים להמשכיות השם, כמו גם הייחול לילד, רצוי בן זכר, שימשיך את השושלת המשפחתית על-ידי נשיאת שמו של קרוב שנפטר.

במסורת ובתרבות היהודית שמור מקום של כבוד לנושא השמות. לפי החוקרת רחל דינור מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, נהוג היה להעניק ליילוד שם הקשור לאירוע מסוים בטבע, שם המבטא תקוות ומאוויים של ההורים מילדם, וכן שם המכיל בתוכו את השם האלוהי כאות הודיה ובקשת חסד מהאלוהות ביחס לנולד.

בקרב היהודים בפזורה, כמו גם בקרב יהודי קווקז, דפוסי השמות הושפעו מתהליכים היסטוריים, חברתיים, תרבותיים וגיאוגרפיים. יהודי קווקז שמרו על זיקה למורשתם, בכך שנתנו לילדיהם שמות פרטים עבריים בעיקר מהמקורות. כפי שכתב הסופר, המבקר והמתרגם מרדכי אבישי במחקרו על יהודי ההרים (1991): "מה שנשתמר בקרב היהודים להפליא הם השמות העבריים, גם כאשר נוספה להם סיומת רוסית. ברוב המקרים לא נעשו ניסיונות להסתיר, להסוות או להחליף את השמות העבריים, כפי שעשו רבים מן היהודים בחלקים אחרים של ברית-המועצות".

המחקר

חקר השמות הפרטיים של יהודי קווקז התגלה כמשימה מורכבת ביותר, תחילה בניסיון להתחקות אחר מקור השמות ובהמשך, במיון השמות לקטגוריות. לדברי אריאל ישי, בן העדה שחקר בשעתו את הנושא לעומק, הקשיים נובעים ממורכבות הקהילה הקווקזית הבנויה מתת-קהילות, כמו גם מהשפעות של עמים שונים ושל שפות שונות.

חלק מהקשיים בסיווג השמות ובזיהוים, נובע ככל הנראה משיבושי תעתיק או הגייה. ככלל, השמות הפרטיים אצל הקווקזיים אינם מתועדים והם עברו מפה לאוזן. התיעוד היחידי נעשה בספר הקהילה שנשמר בבית-הכנסת, ובו נרשמו שמות הנולדים והנפטרים. מידת הדיוק ברישום השם הייתה כפופה לרהיטות כתב-ידו של גבאי בית-הכנסת ולשליטתו בשפה העברית, וכך נוצרו במרוצת השנים לא מעט שיבושים. ברם, מטעמי כבוד לשם לא התפתח פולקלור סביב השמות המשובשים, כי "על שמות לא צוחקים", כפי שהגדיר זאת אחד המרואיינים.

דבר דומה אירע גם בעת עלייתם ארצה. האיות המדויק של שמות העולים היה נתון לחסדי חדות השמיעה של פקיד משרד הפנים ויכולת התעתיק שלו, ולכן בהחלט אפשרי שנפלו שגיאות סופר בכתיבתם.

בסופו של דבר, גוף המחקר מתבסס על שתי רשימות של עולי קווקז:

  • עולי קווקז המתגוררים בנצרת עילית. 407 שמות שנתקבלו משני מקורות: רשימת המצביעים הפוטנציאליים למועמד בן העדה הקווקזית בבחירות לכנסת ה-17 מטעם רשימת קדימה, אביגדור יצחקי, ורשימה של תלמידי מערכת החינוך בנצרת עילית, מגיל הגן ועד כיתה י"ב, ילידי 1981 עד 1996. שתי הרשימות נמסרו לנו על-ידי אמיר חנוך, עובד עיריית נצרת עילית ופעיל בקהילת עולי קווקז, שגילה נכונות רבה לסייע, ועל כך תודתנו.
  • רשימה שמית של יהודי קהילת מזרח קווקז (דרבנט), שנאספה על-ידי החוקר אריאל ישי בתחילת שנות ה-70. הרשימה מכילה 296 שמות וממוינת לזכר/נקבה, מראה מקום למקור השם ותעתיק הגייה באותיות לטיניות.

שמות פרטיים של כלל עולי קווקז

כמות נכבדה של 407 שמות פרטיים יחידאים (המופיעים פעם אחת בלבד) מתוך 1047 השמות הכלולים בשתי הרשימות הנ"ל, מעידה על מגוון שמות רחב ביותר, כמו גם על שכיחות נמוכה ביותר של שמות דומיננטיים ופופולאריים. נתון זה נתמך במנהגם של יהודי קווקז לשמור 'זכות' ו'בעלות' על השם הפרטי, גם במחיר מריבות ועימותים בחוג המשפחה המורחבת והסביבה הקרובה.

מעדויות ומסיפורים של בני הקהילה, עולה רצון עז להמשיך את השושלת המשפחתית ולדאוג שהשם לא יאבד. הדבר מתבטא בכך, שהבן הבכור במשפחה מעניק לילדיו את השמות הפרטיים של הסבא והסבתא מהצד שלו. ישנן גרסאות שונות לגבי העברת השם. חלק טוענים שהשם עובר רק לאחר שהסבא והסבתא הלכו לעולמם (לפי הרב הקהילה בנצרת עילית, מרדכי גלעדוב, "לא טוב לתת שם של בן-אדם חי לילד, כי לשם יש חיים משלו במשך מאה ועשרים שנה, וכשנותנים לעוד מישהו את השם, משך החיים מתחלק לשניים"). מנגד, יש הסבורים שאין כל מניעה לקרוא לילד על שם סבו, גם בעודו בחיים.

ראוי לציין, שלהבדיל מעדות אחרות, השם ניתן אך ורק לצאצא אחד במשפחה, ומובטחת לו בלעדיות. שם היילוד נקבע לאחר התייעצויות במשפחת האב וקבלת ברכתם של הסבא והסבתא. השם שמור רק לילד או ילדה מקרבה ראשונה, ודודים או בני-דודים מנועים מלהשתמש בו. במקרים חריגים של זהות שמית בין אבי הכלה ואבי החתן, מותר להעניק את השם פעמיים באותה משפחה. במשפחה שבה יש רק בנות, אחת מהן רשאית לקרוא לילדיה על שם הוריה. כמו כן, בחלק מהמשפחות בהן יש יותר מבן אחד, 'הבעלות' על שמות ההורים מתחלקת בין הבכור לזה שנולד אחריו. הבכור זוכה ב'בעלות' על שם האב, אחיו הצעיר ממנו - על שם האם.

אחד המרואיינים במחקר סיפר לנו: "מרינה, אחות של אשתי, קרויה על שם מיכל, אחות של סבה, וזה שמה היהודי. היא אינה משתמשת בשם זה. כשבתי נולדה ורציתי לקרוא לה מיכל, התערבה הדודה של אשתי, והזהירה אותי. לטענתה, זה פוגע בכבוד, על אף שמרינה עצמה לא מרגישה כך... לדוד שלי בן ה-65 קוראים יוסף-דויד. כשקיבל את תעודת הזהות בחו"ל בגיל 18, הוא רשם רק את השם יוסף. כמעט חמישים שנה הוא מוכר רק בשם יוסף. כשרציתי לקרוא לבני דָוִיד, אמי התנגדה באומרה שזה השם של הדוד..."

יהודי קווקז נהגו במשך שנים לתת לילדיהם שמות יהודיים-עבריים. מאחר ובמקורות היהדות יש פער עצום לרעת הנשים (כעשירית בלבד מכלל השמות), מסורת זו מומשה בעיקר אצל הגברים. ככלל, לבנים זכרים ניתן תמיד שם עברי, בין היתר, כיוון שלא רצו להשתמש בשם נוכרי בעת העלייה לתורה בבית-הכנסת. מפאת מיעוט השמות העבריים לנשים, ומפאת הפטור שלהן מטקסים דתיים שונים, ניתנו להן הרבה שמות כלליים, עבריים או זרים.

שם עברי ושם לועזי

מתי-שהוא במאה הקודמת החלו יהודי קווקז להעניק לילודים שני שמות. מתי בדיוק? על כך חלוקות הדעות. חלק מרחיק עד תחילת ימי המהפכה הבולשביקית, לפני קרוב למאה שנים, אחרים טוענים שה'אופנה' החלה לפני חמישים שנה בלבד. כך או אחרת, רפרוף על רשימת השמות מגלה ערב-רב של שמות מתקופות שונות בהיסטוריה היהודית (מקרא, מישנה, תלמוד), לצד שמות רוסיים וקווקזיים. ניכרת השפעה סביבתית הן של עמי הקווקז והן ש הלאום הרוסי אירופי, עד כדי הענקת שמות שהם נגזרת של שמות-חיבה אירופיים. כפי שצוין לעיל, רשימה זו אינה מבחינה בין הקהילות השונות, וניכרת בה המורכבות של יהודי קווקז, שאינם משתבצים בקטגוריות המקובלות בישראל: הם לא בדיוק 'רוסים' ולא בדיוק 'מזרחיים', אלא קצת מזה וקצת מזה.
המנהג להוסיף לשם העברי שם לועזי מקומי, הוא תופעה נפוצה ומקובלת. זהו ביטוי לקשרים ההדוקים של היהודים עם האוכלוסייה המקומית שבקרבה חיו, כמו גם לרצונם להיטמע בכלל האוכלוסייה. אומנם, רוב המרואיינים במחקר זה טענו שהשם הרשום בתעודת הזהות הוא השם העברי, אך מתוך הממצאים בקובץ עולה תמונה שונה ומגוונת בהרבה, כדלקמן:

  • השם הרשום בתעודה הוא השם היהודי-עברי, אך האדם מוכר בשמו הלועזי-מקומי.
  • השם הרשום בתעודה הוא השם הלועזי-מקומי. השם העברי משמש לצרכי עלייה לתורה בבית-הכנסת ומוכר בחוגי המשפחה כנכס של הנושא אותו.
  • השם הרשום הוא שם יהודי-עברי שחלו בו מעתקים לשוניים ושיבושים בהתאם לשפה המקומית. לדוגמה: אַבְנִיל (שיבוש של אבנר), אוֹבּוּ (אבא), גְרֶצֶן (הרצל) ועוד.
  • השם הרשום הוא ההגייה המקומית של השם היהודי-עברי. לדוגמה: יוּסוּף (יוסף), דְבֶּרְיָיה (דבורה).

כמו כן, ניתן למצוא שילובים יוצאי-דופן של שמות פרטיים, שהקשר בינם לבין המקור עשוי להיות אות ראשונה זהה, או זהות צלילית של העיצור הראשון.

  • שמות גברים: אַבְנִיל (אבנר)-אֶרְוִין, עֲקִיבִא-אַרְנוֹלְד, יְרוֹחָם-יוּרִי, בֶּן-צִיּוֹן-בּוֹרִיס, אֲרִיאֵל-אַרְקָדִי.
  • שמות נשים: בִּלְהָה-בֶּלה, רָחֵל-רַעְיָה, דְּבוֹרָה-דִיאָנָה, יָפָה-יָאנָה, שָרָה-סַמִירָה, זֶהָבָה-זוֹיָה.

שמות לועזיים רבים נגזרים מיותר ממקור אחד. בשם הלועזי מִישָה, לדוגמה, ייקראו אנשים ששמם הפרטי משה או מיכאל. בכל הרשימות לא נמצאו שמות משותפים לגברים ולנשים. גם המרואיינים במחקר זה הדגישו, שיש שמות ייחודיים לגברים ושמות ייחודיים לנשים, אבל לא שמות דו-מיניים.

שכיחות השמות

השמות הפרטיים רוכזו בטבלאות לפי מין, גיל, ארץ לידה.
התקבלו שש טבלאות: זכר בוגר, זכר צעיר, זכר צעיר צבר, נקבה בוגרת, נקבה צעירה, נקבה צעירה צברית. בכל טבלה מוינו השמות לשדה סמנטי, פירוש השם, מקור השם והזדהות. השמות הפרטיים מוצגים בסדר יורד, לפי שכיחותם.

שדה סמנטי

נגזר מן המשמעות של השם. רשימת השדות הסמנטיים מגוונת ורחבה, כפועל יוצא מן השיעור הגבוה של שמות פרטיים יחידאיים. שדות סמנטיים לדוגמה: אלים, דת, מקרא, מישנה, משאלת לב, כוח, תכונות, יופי, רגש, מלוכה ועוד.

מקור השם

כל השמות מוינו לשלושה מקורות - עברית, קווקזית ורוסית.

  • עברית. שמות שמקורם במקרא, במישנה או שמות ישראלים מודרניים. בקטגוריה זו נכללו גם שמות מקראיים שהגייתם שובשה עקב מעתק פונטי, או תקלה אחרת, וכן שמות-חיבה הנגזרים משמות מקראיים.
  • קווקזית. שמות בשפות המקומיות, ובהן אָזֵרִית, פרסית, טורקית, ערבית, גרוזינית, צ'צ'נית וארמנית.
  • רוסית. שמות רוסיים מקוריים או שמות המושאלים ומושפעים מארצות אירופה.

הזדהות

שיטת מיון נוספת המסתמכת על מחקר השמות הפרטיים שערך ד"ר סשה וייטמן, מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (1988), ובו הגדיר חמישה סוגים של הזדהות לאומית:

  • הזדהות כלל-יהודית - קטגוריה זו כוללת שמות יהודיים קלאסיים, אם כי רובם נושאים זהות נוספת נוצרית, אי לכך ההזדהות שלהם כפולה ולא כלל-יהודית, כמו: דָּוִד, בִּנְיָמִין, יוֹסֵף, מִיכָאֵל, שָרָה, חַנָּה וחַוָּה. דוגמאות לשמות בעלי הזדהות כלל-יהודית: אַבְנֵר, אַהֲרן, בֶּן צִיּוֹן, לֵוִי, שָאוּל, צָדוֹק, בּלְהָה, נָעֳמִי.
  • הזדהות ישראלית ילידית - לקטגוריה זו משתייכים שמות עבריים עכשוויים: אָסָף, אָרִיק, אוּרִיאֵל, אֱלִיאֶל, אִילָן, גִלְעָד, יונָתָן, יִפְתָח, נעֲמָה, מֶרַב, תָּמָר, פּוּעָה, עֲנָת, מִיכַל, חֵרוּת ועוד.
  • הזדהות גלותית - בקטגוריה זו נכללים שמות האופייניים לגלות אחת או יותר, כמו: חֲתֻנָּה, פִּיסַח, הֶרְצֵל, זַלְמָן, מַנְקִיל, זִיבּוּ, רִיבָה, טַיְילוֹ, סִימָה, יַרְשָה, מַזָּל ועוד. לקבוצה זו שויכו גם כל השמות בעלי הגייה ייחודית ליהודי קווקז.
  • הזדהות נוכרית - לקטגוריה זו שויכו כל השמות הרוסיים והקווקזיים, כפי שפורט במקור השם. דוגמאות: מַקְסִים, אֲלֶכְּסַנְדֶּר, גַאגַי, גָסִיגוֹ, סָמִיר, רוֹדוֹלְף, רָשִיד, אַלְבֶרֶט, גוּלוֹצְ'מָן, רִיטָה, מַרְתָה, אַלְנֶרָה, גָלִינָה ועוד.
  • הזדהות כפולה - בקטגוריה זו נכללים שמות שניתן לשייכם לשני סוגי הזדהויות, כמו: גּבְרִיל (גבריאל) ורְפָאֵל לגברים, שָרָה ואֶסְתֵּר לנשים.

זכרים בוגרים

סך-כל ההִיקָרוּיוֹת בקבוצה זו הוא 310 שמות, הכוללים 146 שמות פרטיים . רבים משמות הזכרים הבוגרים לקוחים ממקורות היהדות, ואת חלקם נהגו היהודים לתרגם או לבטא בהתאם להגייתם: חִסְדוֹ (חסד, חסדאי), בָּנוֹרוּ (בן יהודה, בניהו), גַּבְרִיל (גבריאל) ועוד. על הדומיננטיות של השמות העבריים ניתן ללמוד מהדיאגרמה הבאה: 

מקור השמות של זכרים בוגרים בעדה הקווקזית


עם זאת, השמות הנפוצים הם דווקא שמות בעלי זהות לועזית ממוצא רוסי: אֲלֶכְּסַנְדֶּר (13 פעמים), וְלָדִימִיר (11 פעמים), אֶדוּאַרְד (8 פעמים) ומִיכָאֵל או מוּכָאִיל (6 פעמים). השמות העבריים השכיחים הם: יַעֲקב, יוֹסֵף או יוּסוּף ופִּנְחָס (6 פעמים כל אחד). בולטים בהיעדרם שמות כמו אברהם ויהודה, הנפוצים במגזרים אחרים. שיקולים אפשריים לבחירה זו או אחרת עשויים להיות: העדפה אישית, משמעות שלילית שדבקה בשם במקורות או בתפוצה, שכיחות נמוכה במקרא או שיוך השם לעמים או לשבטים אחרים.

בין השמות הרוסיים, נפוצים שמות ממקור יווני עם הסיומות –iy, -ey, ay-: גֶּרְגוֹרִי, אַרְקָדִי, גְנָאדִי, דֶמִיטְרִי, אֲלֶכְּסֵיי ועוד.

בהתאמה לדיאגרמה של מקור השם, הציפייה היא שאף הזהות הנפוצה תהיה זהות כלל-יהודית, או שלכלל הזהויות היהודיות יהיה משקל רב יותר מן הזהות הנוכרית. ציפייה זו אינה מתממשת, כפי שניתן לראות בדיאגרמה הבאה: 

זהות השמות של זכרים בוגרים בעדה הקווקזית


דיאגרמת השדות הסמנטיים ממחישה את הדומיננטיות של השמות המקראיים, חיזוק למה שנאמר לעיל, בדבר חשיבותו של שם מקראי לצורך עלייה לתורה. עוד שדות בולטים הם: כוח ותכונות. לכוח שויכו שמות כמו: פְּיוּטֶר ("אבן"), וָאלֶרִי ("להיות חזק"), שוּרָה ("איש הגנה"). לתכונות שויכו שמות כמו רַחְאוֹ ("מסוגל, כשיר"), אְַרקָדִי ("נועז, אמיץ"), אִילְחָם ("חוכמה, אינטואיציה"), קָמִיל ("מושלם"). 

שדות סמנטיים של שמות זכרים בוגרים בעדה הקווקזית


הממצאים ברשימת שמות הגברים, מאששים את הנטייה הברורה לשמות מן המקרא. עם זאת, ישנה מגמה של מתן שמות בעלי זהות כפולה, וכן שני שמות. ישנם שמות רבים בעלי הזדהות גלותית האופייניים בעיקר לקהילת יהודי קווקז, ובהם פּוּרִים, חֲנֻכָּה, אֵלִיָה (אליהו), יַזְגִיל (יחזקאל), סְבִּי (צבי), איִסָאי / איִסָיי (יצחק), זָכָר (זכריה), ונְתָנִיל (נתנאל).

זכרים צעירים

פיזור השמות בקבוצה זו, גדול יותר מאשר בקבוצת הזכרים המבוגרים: 135 היקרויות הכוללות 92 שמות פרטיים . כאן כבר קשה להצביע על דומיננטיות של העברית (אחוז השמות העבריים זהה כמעט לשמות הרוסיים). ברשימה זו נמצאו שמות עבריים מקראיים, שלא מופיעים אצל הזכרים הבוגרים: יִצְחָק (לעומת איסאיי, איסיי או יזיק), אֶרְצִיל או גֶרְצֶן (חלופות לשם הרצל), זוֹבּוּלוֹ (זבולון), נַחוּם (לעומת נזחנום בקבוצת המבוגרים), גָּדִי, זְאֵב, גְּדַלְיָה, נָתָן, נָתִי, נָתִיק.

במגזר השמות הרוסיים אובחנה נטייה לאימוץ שמות חיבה: סְטָס (סטניסלב במקור), נִיקִי (ניקולאי), קוֹסְטִיָה (קונסטנטין), דִימָה (דימיטרי), וגם וְלָדִיסְלָב, פָּאבֵל, מָארְק, יוּלְיָאן ועוד. כמו כן נוספו מספר שמות קווקזיים, ובהם סָעִיד, עָזִיז וגֶרְחָד.

השמות הנפוצים ביותר בקבוצה זו הם: יוּרִי (5 שמות), מִיכָאֵל, מָארָק, נָתָן, נָתִי, נָתִיק (4 שמות כל אחד). להוציא את השם מִיכָאֵל, לא נמצאה חפיפה בין השמות הנפוצים בקבוצה זו לבין קבוצת המבוגרים. 

מקור השמות של זכרים צעירים בעדה הקווקזית


בקבוצת הזכרים הצעירים, ההשפעה הסביבתית (בעיקר רוסית) על בחירת השמות בולטת אף יותר. חלק מן השמות הרוסיים נחשבים לשמות מודרניים. 

זהות השמות של זכרים צעירים בעדה הקווקזית


על אף האמור לעיל, השדה הסמנטי המקראי עודנו בראש, לפני השדות הסמנטיים של כוח ותכונות. פלח ה"אחרים" כמעט כפול מזה של המבוגרים, וזאת בשל מגוון שדותיו הסמנטיים (בעלי-חיים, יופי, לוח שנה, מישנה, ספרות, רגש ועוד). בקטגוריית הכוח נמצא שמות חדשים, כמו עָזִיז ("עוצמה"), ואילו בקטגוריית התכונות נמצא את קוֹסְטִיָה ("קבוע, יציב") ופָּאבֵל ("ענו, צנוע"). 

שדות סמנטיים של שמות זכרים צעירים בעדה הקווקזית


הממצאים מראים על נקודות דימיון בין שתי הקבוצות, ובכל זאת משתקפת מגמת שינוי ליתר הזדהות רוסית.

זכרים צעירים צברים

בקבוצה זו המונה 47 שמות פרטיים מתוך 53 היקרויות , בולטת השפעת הסביבה העברית הארץ-ישראלית, מצד אחד, ומגמה של שמות חד-פעמיים, מצד שני. דָּוִד מופיע בקבוצה זו שלוש פעמים, אִילָן, טַל, מִיכָאֵל, מְנַחֵם, עָמִית, רוֹמָן ושְמוּאֵל, מופיעים פעמיים כל אחד. כל שאר השמות מופיעים פעם אחת בלבד. השם מיכאל משותף לשלוש קבוצות הזכרים. 

מקור השמות של זכרים צעירים צבריים בעדה הקווקזית


מגמת הישראליות ניכרת גם בהזדהויות, באמצעות ההזדהות הישראלית ילידית. בהזדהות הנוכרית חלה ירידה משמעותית, מ-58% ל-21%. 

זהות השמות של זכרים צעירים צבריים בעדה הקווקזית


השדה הסמנטי המקראי עודנו דומיננטי ביותר, באחוזים גבוהים, ואף נוספו לו שמות, כגון אֶפְרַיִם, נַפְתָּלִי, מְנַחֵם, יוּבַל, עִמָּנוּאֵל, בָּרוּך ועוד. ניתן להסביר זאת במגמה המובחנת של החייאת שמות מקראיים (יובל, לדוגמה), לצד בחירת שמות ותיקים שלא נמצאו עד כה בקבוצות הגברים הקווקזיים (אפרים, לדוגמה). לצידו, ממשיך לבלוט שדה הכוח, ואליו נוסף שדה משאלת-הלב, המחליף את שדה התכונות. בשדה הכוח נוספו שמות כמו מָרִיק ("מלחמתי"), ובשדה משאלת-הלב שמות כמו יָנִיב, עָמִית וסִימָן טוֹב. כמו כן, ניתן לזהות מגמת מעבר לשמות ישראליים מודרניים (טַל, עָמִית, עוֹפֶר, מָאוֹר, יוּבַל, יָנִיב, אוֹפִיר ועוד).

שדות סמנטיים של שמות זכרים צבריים בעדה הקווקזית

נקבות מבוגרות

קבוצת הנשים המבוגרות כוללת 144 שמות פרטיים ב-318 היקרויות . נשים נזכרות בתנ"ך הרבה פחות מגברים, ובנוסף, בתפוצות ישראל מיעטו מאוד לתת לבנות שמות תנ"כיים. כך גם אצל יהודי קווקז. הנשים נשאו שמות בעלי אופי חילוני, עובדה המשתקפת בדיאגרמה הבאה: 

מקור השמות של נקבות בוגרות בעדה הקווקזית


השמות הנפוצים בקרב המבוגרות הם לרוב רוסיים: גָלִינָה (14 היקרויות), סְוֵוטְלָנָה (10 היקרויות), אָלָה, בֶּלָה, וסוֹפְיָה (8 היקרויות כל אחת). שָרָה וחַוָּה (6 היקרויות כל אחת) הם שני השמות המקראיים השכיחים בקבוצה זו, ועם זאת גם בעלי הזדהות כפולה.

השמות הרוסיים מתאפיינים בסיומות ייחודיות: -na / -ina אָלְוִינָה, אָלִינָה; –ta: מֶרְגָרִיָטה, אֱלִיזָבֶּטָה; –lla: נָטָלָה, אָלָה. סיומת a היא סיומת צורת הנקבה הרוסית, בדומה לסיומת בעברית. 

זהות השמות של נקבות בוגרות בעדה הקווקזית


ההזדהות הנוכרית בשמות הפרטיים של הנשים המבוגרות נושקת ל-80%. המגמה החילונית בשמות בולטת מאוד גם בשדות הסמנטיים, בהם המקרא מהווה רק 13%. כל שאר השדות מביעים ערכים של אור, יופי, מלוכה, צמחים, דת, טבע ועוד, לצד משאלות-הלב והייחולים של האימהות. דוגמאות:

  • משאלת לב: זוֹיָה ("חיים"), נָדָגְ'דָה ("תקווה"), גִילִיבְיקָה ("מעמד גבוה"), אָמָה ("טהור, לבן").
  • מלוכה: פָאִינָה ("כתר מלכות"), תָּמָרָה (שם של מלכה).
  • יופי: יֶבְגֵנְיָה ("נולדה יפה"), יַבְדוֹקְיָה ("להיראות טוב ויפה").
  • תכונות: שְקִיר ("מתוקה"), מָאיָה ("גדולה"), גָלִינָה ("שקט ושלווה"), אַלְבִּינָה ("זוהר, ברק").
  • צמחים: גוּלֶצְ'מָן, גוּלְנֶרָה (שמות של צמחים).

שדות סמנטיים של שמות נקבות בוגרות בעדה הקווקזית


מרבית השמות העבריים לנשים בקבוצה זו נלקחו מהתנ"ך: חַוָּה אמנו, שָרָה, רִבְקָה, רַחֵל ולֵאָה (ארבע האמהות), זִלְפָּה, מִרְיָם, תָּמָר, סַפִירָה (צפורה), דִּינָה, אָסְנַת, אֳלִישֶבַע, פּוּעָה, בַּתְיָה, דְּבוֹרָה, חַנָּה, בַּת שֶבַע, מִיכַל, רוּת ואֶסְתֵּר. ניכרת נטייה להימנע מנתינת שמות של נשים מקראיות שנויות במחלוקת, דוגמת הגר, ושתי או אבישג.

שמות עבריים ממקורות נוספים: אַדֶלְיָה, טַיְילוֹ (תהילה), חֵרוֹת, חַיָּה, בַּתְיָה, יַרְשָה, שוֹשָנָה, מַלְכָּה, בַּת צִיּוֹן, זיבּוֹ (צילה או זיווה), עֲנַת וגְאוּלְיָה.

נקבות צעירות

מאגר שמות הנשים הצעירות מכיל 109 פריטים שונים מתוך 174 היקרויות . בדומה לאחיותיהן המבוגרות, אף אצלן השמות הרוסיים הם דומיננטיים. בשונה מהמבוגרות, יש אצלן עלייה ב-5.5% בשמות הקווקזיים וירידה של 4% בשמות העבריים. נראה שהבדלים אלה נובעים מהשפעות מקומיות ומהרצון להשתייך לסביבה הקרובה. אי לכך, כל השמות הנפוצים הם לועזיים: דִיאָנָה (5 פעמים), אוֹלְגָה, אָלִינָה, אָנָה, אַסְמִירָה, יֶלְנָה, מִילֶנָה ומָרִינָה (4 פעמים כל אחד). 

מקור השמות של נקבות צעירות בעדה הקווקזית


במיון להזדהויות השונות לא ניתן להצביע על שינויים משמעותיים בין קבוצות הנשים, מלבד מגמת הדעיכה של השמות הגלותיים. הדבר מלמד על נטייה למודרניזציה גם אצל הקווקזים. 

זהות השמות של נקבות צעירות בעדה הקווקזית


בקטגוריה זו התרחב מאגר השמות ונוספו פריטים לתת-קטגוריות. להלן דוגמאות אחדות:

  • מקרא: חַנָּה, יַטְקוּ (יהודית), צִילָה.
  • משאלת לב: חֵרוּת.
  • תכונות: אִינֶסָה ("ידידותית, הגונה"), אֶלְדָה ("קטנה"), גִיאִה ("נעימה"), אֶמִילְיָה ("שאפתנות, הצטיינות").
  • אלים: פּוֹלִינָה, אַלּוֹנָה, טוֹרָנָה.
  • יופי: יָפָה, גֶרֱטָה ("יופי, פנינה").
  • צמחים: נַרְגִיז ("נרקיס").
  • אור: אַלּוֹנָה ("ירח, אור"), אוֹרִית.

שדות סמנטיים של שמות נקבות צעירות בעדה הקווקזית


על-פי הדיאגרמה, ניתן להסיק כי חל שינוי מזערי במיון לשדות סמנטיים בין המבוגרות לצעירות, על אף השינוי במקור השם ובהזדהות הגלותית. לסיכום, ניתן לומר כי לא נמצאה שונות מהותית בין שתי קבוצות הנשים, וכי יש קווי דמיון רבים.

נקבות צעירות צבריות

קבוצה זו מונה 51 שמות פרטיים ו-57 היקרויות . באופן טבעי נוספו לה שמות רבים בעלי הזדהות ישראלית ילידית: אֲבִיטַל, אוֹרְטָל, אֲרִיאֵלָה, הֲדַס, עָפְרָה, רוֹנִית, שָרוֹן, שָרִית ועוד. כמו כן התרחב מאגר השמות הלועזיים, הן הרוסיים (וָלֶרְיָה, וָרוֹנִיקָה, דַרְיָה) והן הקווקזיים (דַגְ'מִילָה, גוּלְפָה).

מהשוואת הפילוחים של שלוש אוכלוסיות הנשים, עולה מגמה מובהקת בקרב הנקבות הצבריות ממוצא קווקזי להעדיף שם עברי, וזאת על-מנת להשתלב בחברה הקולטת ולהיות חלק ממנה. כיוון זה דומה לדפוסי השמות הפרטיים של הנשים בהיותן בגולה. גם שם מרבית השמות היו חילוניים וחשופים להשפעות רוסיות וקווקזיות. 

מקור השמות של נקבות צבריות בעדה הקווקזית


דפוס זה מתבטא ביתר שאת בהזדהויות השונות. ניכרת ירידה דרסטית בהזדהות נוכרית ועלייה מתונה בהזדהות הישראלית ילידית, לעומת הנשים הצעירות העולות. 

זהות השמות של נקבות צבריות בעדה הקווקזית


מגמת השינוי ממשיכה גם בשדות הסמנטיים. בראש מובילים מקרא ומשאלת-לב, כאשר שדה התכונות נמצא רק במקום השלישי. הבולטות של השמות המקראיים חריגה לכאורה, אך ניתן להסבירה במגמת ההחייאה של שמות מקראיים (אֲבִיטָל, יָעֵל), וכן הוספת שמות מקראיים במסווה של עברית ילידית (מִירִית, שָרִית, אֲרִיאֵלָה).

תזוזה לעבר הישראליות מסתמנת הן בקבוצת הזכרים הצבריים והן בקבוצת הנקבות הצבריות. אך בעוד אצל הראשונים השינוי מזערי, אצל הנקבות ניתן להבחין בדפוס מובהק. פער זה בין שתי הקבוצות מחזק את דברי המרואיינים במחקר זה, כי לשמות הנשים אופי חילוני בעוד שלשמות הגברים אופי דתי יותר.

שדות סמנטיים של שמות נקבות צבריות בעדה הקווקזית

שמות יהודי קהילת דרבנט

פלח זה מונה 296 שמות עבריים מן המקרא, התלמוד והמישנה, אך גם שמות עבריים שלא נמצא להם מראה מקום, כמו: בֶּטַח, בַּת עַמִּי, ישוּעָה, מְגִלָּה ועוד . מתוכם 76% שמות של גברים ו-24% שמות של נשים. הייחודיות של רשימה זו מתבטאת בתעתיק השמות על-פי הגייתם המדויקת של יהודי הקהילה. נמצאו גם שמות שזהותם היהודית מוטלת בספק, כמו: בֶּגִי ( Begi) לזכר וגָאגָי (Gagai) לנקבה, ושמות זרים לחלוטין, כמו אֲלֶכְּסַנְדֶר

מקור השם של זכרים בקהילת יהודי דרבנט


מן הדיאגרמות ניתן ללמוד כי רוב שמות הגברים (74%) מקורם מן המקרא, ואילו אצל הנשים האחוזים נמוכים יותר, כמצופה (61%). בהקשר זה חשוב לציין, כי מלכתחילה נאספו רק שמות עבריים, ולפיכך אין נתונים על שמות לועזיים של בני שני המינים. 

מקור השמות של נקבות בקהילת יהודי דרבנט


מאגר השמות של יהודי דרבנט מכיל שמות נפוצים ומקובלים, ובהם אַבְרָהָם, אָדָם ואַהֲרֹן לגברים ואֶסְתֵּר, אֲבִישַג ובִּלְהָה לנשים. לצידם נמצאו שמות נדירים ויחידאיים, כגון: אִלְקִיָה ובֶּטָח לגברים, מְגלָּה וסְלִיחָה לנשים.

סקירת השמות הפרטיים של יהודי מזרח אסיה, חושפת ארבע תופעות ייחודיות:

שמות פרטיים שנוצרו מצירוף שֵמַני

שמות שנוצרו עקב צירוף, שנשואו הוא שם עצם או שם תואר ולא פועל:

  1. צירוף סמיכות: בֶּן זוֹמָה, בֶּן סִירָא, בֶּן פּוֹרַת, רַב עֵינָא ועוד, לגברים; שוּשַן פּוּרִים, בַּת זָהָב, בַּת עַמִּי ועוד, לנשים.
  2. שם עצם ותוארו: סִימָן טוֹב, עָמָל טוֹב לגברים, מַזָּל טוֹב, מַלְכָּה טוֹב לנשים.

שמות פרטיים שנוצרו ממאגר שמות העצם הכללי ושמות התואר

  • גברים - שמות עצם: יְשוּעָה, מָשִיחַ, פֶּסַח, פּוּרִים, רִמּוֹן, שֵבֶט, שָלִיחַ; שמות תואר: יָשָר.
    נשים - שמות עצם: יְרוּשָה, זָהָב, מְגִלָּה, סְלִיחָה, תְרוּמָה. שמות תואר: יָפָה.

 ראשי תיבות כשם פרטי

  • רמב"ם, רש"י ואף רב חיד"א.

שם עצם ברבים

  • מְלָכִים, פּוּרִים ואף חַיִּים ורַחֲמִים השכיחים יותר.

כאמור, יהודי קווקז נמנעו מלתת לילדיהם שמות דו-מיניים. בכל זאת נמצא בן זכר שנקרא בשם המקראי יִסְכָּה (בת הרן, אחי אברהם אבינו) חריג זה תמוה ביותר, ואף החוקר ישי אריאל לא ידע להסבירו.

הגיית השמות

שמות פרטיים הם פרק מורפולוגי עצמאי במדע הלשון, והם הותכו והשתלבו בשפה הטאטית כמו מילים עבריות וארמיות אחרות. לפיכך ניתן למצוא שתי קבוצות של שמות מבחינת הגייתם:

  • הגייה עברית וקווקזית זהות: חַי, אָסְנַת, נַחוּם, רוּת ועוד.
  • הגייה בהתאם למקובל בקרב יהודי קווקז: אָבְרוֹם (אברהם), אִיסְתִיר (אסתר), בִּילוֹ (בלהה), בָּטְסִיאִין (בת ציון), דֵבְרוּ (דבורה), ועוד.

שינויים רווחים בהגיית יהודי קווקז

  • סמ"ך במקום צד"י: סְבִי במקום צבי, סָדִיג במקום צדיק.
  • קו"ף משתנה לגימ"ל: אֶגוּטִיל במקום יִקוּתִיאֵל, חִיזְגִיל במקום יְחֶזְקֵאל, מוּגְדוֹשִי במקום מִקְדָשִי.
  • עיצורי למנ"ר מתחלפים ביניהם: אַבְנִיל במקום אַבְנֵר, לִיבְגוֹ במקום רִבְקָה, שוּנַּמית במקום שוּלַּמִית, מִירְיוֹן במקום מִרְיָם.
  • השמטת האות האחרונה: אַהֲרוּ במקום אַהֲרן, אֲחִיטוּ במקום אֲחִיטוּב, זוֹבוֹלוּ במקום זְבוּלוֹן, מַזָּלְטוּ במקום מַזָּל טוֹב.
  • שינוי הסופית: מֶנֶשִיר במקום מְנַשֶּה.
  • ה"א באמצע המילה נעלמת: אַבְרוֹם במקום אַבְרָהָם, זוֹב במקום זָהָב, זוֹבִית במקום זְהָבִית.
  • הסיומת "אל" משתנה לסיומת "יל": דּוֹנִיל במקום דָּנִיּאֵל, גַּבִרִיל במקום גַבְרִיאִל, יִשְמָעִיל במקום יִשְמָעֵאל, עָתְנִיל במקום עָתְנִיאֵל.
  • מעתקי תנועות: 
    תנועת a >0  – גָּד > גוֹד , דָּן > דוֹן, דָּנִיאֵל > דּוֹנִיל, יָפָה > יוֹפוֹ
    תנועת e > I – אֶלְדָּד < אִילְדוֹד, אֶלְחָנָן < אִילְחָנוֹן, אָשֵר < אוֹשִיר, הֶבֶל < הִיבִּיל.
  • חילופין בין תנועת o ותנועת u: גִּדְעוֹן > גִּדְעוּן, גֵּרְשוֹם > גֵּרְשוּם, יוֹנָה > יוּנוֹ.

כמו כן, ישנם שמות עבריים אשר עברו גילגולים שונים וקיבלו צליל לועזי. שְלמה הפך לסַלוֹמוֹן, יַעֲקב התגלגל למַנְקִיל, שְמוּאֵל לשְמִיל, ועוד.

שמות חיבה, כינויים ופולקלור

כמו בקהילות רבות בעולם, גם הקווקזים העניקו שמות חיבה וכינויים לגברים ולנשים. אלא שאצלם חלה התפתחות מעניינת - שמות חיבה הפכו להיות שמות פרטיים רשמיים. הרקע לכך הוא, ככל הנראה, הרצון להידמות לשכנים הרוסיים, היהודים והלא-יהודים. את שמות החיבה המשמשים כשמות פרטיים רשמיים לכל דבר, ניתן לחלק לשתי קבוצות:

שמות חיבה עבריים

אָרִיק (אֲרִיאֵל במקור), אָזִיק (יִצְחָק במקור), אֵלִי (אֵלִיּהוּ), לָזָר (אֱלִיעֶזֶר), מַנְקִיל (יַעֲנְקֶל, יַעֲקב). שני השמות האחרונים מקורם בקיצורים המקובלים בקהילות אשכנז. יענקל האשכנזי התגלגל ליהודי קווקז ונהיה מנקיל. כן נמצאו השמות: נָתִיק, נָתִי (נָתָן במקור) ורָאפִיק (רְפָאֵל במקור). לשם ראפיק ניתן לייחס גם השפעה מוסלמית. כך גם השם שְמִיל, המשתמע לשתי פנים: שם חיבה אשכנזי או שם קווקזי בהשפעה צ'צ'נית (שָמִיל). אצל נשים נמצא השם יַטְקוּ (יהודית, במקור) שמצלצל כמו שם-החיבה האשכנזי יוֹטְקוֹ.

שמות חיבה רוסיים

אַלֶכֱס (אלכסנדר במקור), דִימָה (דימיטרי), נִיקִי (ניקולאי), סְלָוִוי (סְלָוָוה), מָרִיק ואֶלִיק (סיומת ההקטנה הרוסית "יק"). שמות-חיבה לנשים: אַנְגֶ'לִינָה (אנג'לה במקור), אַסְיָה (אנסטסיה), גָלָה או גָלְיָה (גלינה), זִינָה (זיניאדה), לוֹבָּה (ליובוב), נָדְיָה (נדג'דה), נָטַלִי (נטליה).

מן הראיונות שערכנו עם עולי הקווקז עולה, כי גם שמות החיבה הלא-רשומים הם רבים ומגוונים. חלקם נוצר בעקבות השפעות מקומיות ואזוריות, חלקם תלוי-משפחה. שמות חיבה רבים נוצרו באמצעות סיומות ההקטנה "יק" או "ציק", כמו יוֹזִיק ליוסף, דוּדִיק לדוד ואִיצִיק ליצחק. מקובלת גם הסיומת "קו" או "יקו", כמו חַיְימִיקוֹ לחיים ואֶסְתֶרִיקוֹ לאסתר. במקרים אחרים, שם חיבה יכול להיגזר מכינוי רוסי מקובל (סְיוֹמָה משמעון-סימון, מִילֶנוּצְ'קָה ממילנה), או על-ידי קיצור השם (מִיל או מִילָה ממילנה, סָם מסמירה, מָז ממזל-טוב).

הכינויים שאימצו יהודי קווקז אינם קשורים בהכרח לשם הפרטי הרשמי של פלוני או אלמוני, אלא נובעים מעיסוקו, תכונותיו, מראהו, הרגליו והתנהגותו, או מהצורך להבחין בין שני אנשים הנושאים שם זהה. דוגמאות:

  • מַצְ'קֶה: כינוי לזכר שמשמעו קטנצ'יק, או בּוּבָּלֶ'ה, שדבק באדם ששמו הפרטי באסף.
  • פַּפִיק: גילגול של כינוי-החיבה פָּפָּה לאבא.
  • לַנְק ("צולע"): כינוי המוצמד לגבר בשל נכותו.
  • מַדְבִיקִי ("גבוה"): כינוי על-פי תכונה שנועד להפריד בין שני אנשים באותו שם, שבמקרה שמם הפרטי משה.
  • שֶנְדָה ("זרוק"): על שום מותו של האב בגיל צעיר יחסית, במשמעות של הזנחה, כאילו זרקו אותו.
  • בִּלְהָה של יצחק: שם גנאי בעדה בשל התדמית השלילית שדבקה באישה בשם זה.

את הכינויים שדבקו באנשים, ניתן להמחיש באמצעות הסיפור הבא: "סבתי נקראה מזלות וגם לאחות של סבא קראו באותו שם. כשסבתא התחתנה ועברה לגור בבית של סבא עם משפחתו, התעוררה בעיה. על-מנת להפריד בין שתי ה'מזלות' הצמידו לסבתא את הכינוי 'כלה'. השם דבק בה וליווה אותה לאורך כל חייה."

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • ארזי אברהם, ואלה שמות בני ישראל, לשורשים, תשמ"ב.
  • בוטרשווילי מיכאל, עלייתם ודרכי קליטתם של יהודי קווקז, עיריית באר שבע, 1979.
  • בן-ברית יוסף, שמות פרטיים ושמות המשפחה של היהודים, מכון חקר עמנו, 1990.
  • דינור רחל, שמות פרטיים כמקבלי זהות לאומית בישראל, עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך בפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה, 1985.
  • מקדש-שמעאילוב לאה, יהודי ההרים - אורחות חיים ומנהגים בקהילות קווקז, מוזיאון ישראל, 2001.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • "היבטים בקליטה – ישראל כחברה רב-תרבותית - יהודי קווקז: היסטוריה, תרבות והתמודדות עם קליטה בארץ - ראיון עם חן ברם", הד האולפן החדש 92 2007, 72.
  • אבישי מרדכי, "היהודים ההרריים – בין עבר להווה", יהודי ברית המועצות 14, 1991, 154.
  • ברם חן, "עיצוב זהות קבוצתית בתהליכי הגירה: יהודי קווקז וחשיבותה של שונות פנימית", פעמים 111-112, 2007, 145.
  • גנוז יצחק, "שמות פרטיים כמאפיינים של תכונות ומעמד בספרות ובפולקלור" מהות יט, 1997, 13. 
  • וייטמן סשה, "שמות פרטיים כמדדים תרבותיים: מגמות בזהותם הלאומית של ישראלים 1980-1882", עמדת תצפית, נורית גרץ (עורכת), האוניברסיטה הפתוחה, 1988.
  • זנד מיכאל, "ספרות יהודי-ההר של קאווקאז", פעמים 13, 1982, 21.
  • טולמס חנה, "שינוי דפוסי הרשמה בקרב יהודי בוכרה בעת החדשה", ואלה שמות – מחקרים באוצר השמות היהודיים 3, דמסקי אהרן (עורך) אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ב.
  • יוספוב משה, "לא תמוש מתוך האוהל", עת-מול 191, 2007, 24.
  • ישי אריאל, "היישוב היהודי במזרח קווקז", פעמים 81, 1999, 91.
  • שורצולד-רודריג אורה, "השמות הפרטיים העבריים בספרדית-היהודית", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי י', תשמ"ח, 94.
  • שורצולד-רודריג אורה ובירנבוים עופרה מלכה, "עיוני צורה ומשמעות בשמות פרטיים של דתיים וחילוניים ילידי 1992-1983", תלפיות: שנתון המכללה, תשס"א-תשס"ב, 465.

פרסומים מדעיים מקצועיים ודוחו"ת

  • ברם חן, בין קווקז לישראל. עליית יהודי ההר: מאפייני קהילותיהם בקווקז וסוגיות השתלבותם בישראל מנקודת מבט אנתרופולוגית, ג'וינט מכון ברוקדייל, 1999.
  • קניג יהודית, קליטתם של עולי קווקז בשנות התשעים, ג'וינט מכון ברוקדייל, 1998.

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • זקוביץ י', "שם, שמות עצם פרטיים בישראל", אנציקלופדיה מקראית, כרך ח'.
  • תורמי ויקיפדיה, "עין הרע," ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, (אוחזר אוגוסט 7, 2008).

אתרי אינטרנט


מילות מפתח

שם | שם-פרטי | עולה | עולים | קווקז

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על שמות פרטיים מסורתיים בקרב עולי הקווקז (9)

    ז'אנה צ'רניחובסקי

    jannacher2704@gmail.com
    התרשמתי ממחקר.עדיין ,לי חסר הסבר, למה בשפה טטית, מדברים גם קבוצת מוסלמית שגם נקראת טטים? קראתי עוד ברוסיה, שמצב דתי של יהודי. קווקז היה לא לפי מסורת יהודית נניח אשכנזית, אלא בערך. מי שגילה את עדת יהודי קווקז, זה אשכנזים, שהיגעיו לקווקז, אחרי כיבוש של רוסים, והם הדריכו את קווקזים בכל המסורות דתיות. התרופפות של יהודי קווקז מדת, לפי דעתי, נבע,מחוסר קשר עם יהודים אחרים, ואולי, בהתיהדות של עמים קווקזיים, לכן לא נשמרה מסורת יהודית לפי הלכות אלא לפי זיכרון רחוק. אני אישית הרגשתי, שבקהילת נאלצ'יק,לא הייתה זיקה לדת, אלא רק מסורות.
    יום שני א' באב תשע"ז 24 ביולי 2017

    סעדיה רפאלוב

    sadyarefaelov@gmil.com
    כולהכבוד על המיחקר היפה הזה פשות אין מילים
    שבת ו' באדר תשע"ז 4 במרץ 2017

    ג'והור

    yoyo428@gmail.com
    כמעט כל השמות שיש בתנך יש בקרב הזקנים הקווקזים. הבירור שנעשה פה הוא לא מקיף כלל. חלק מהשמות לא בהגייה מדויקת בגלל תנועות ועיצורים שלא קיימים בשפה הגו'והורי ( כמו צ למשל שהיא ס'). וכל הסיומות של -וב בשמות המשפחה, הם סתם המצאה או כפיה רוסית שלמות העבריים של היהודים בימי הרישום במפקדי האוכלוסין. וכל קווקזי שמעברת את שמו זה קל מאוד בשבילו שפוט מוריד את הסיומת -וב וחוזר לשם של סב סבו שבשמו ניתן שם המשפחה. עברי נטו. קווקזי שמעברת את שם המשפחה שלו, לא עברת כלום. זה השם האמתי שלו. והיום קווקזים רבים עם שמות משפחה הכי עבריים מכל העדות, לא יודעים אפילו לכתוב אותם נכון או להבין אותם. איזראלוב= בן ישראל. יובדייב= בן יהודה. חבל שלא יודעים. העדה היחידה שכל כולה הגיעה עם שמות משפחה עבריים. מרשים. ככלל לחלק מהשמות הפרטיים ונגזר מכך שמות המשפחה,יש תעתיק והגייה שונים, בגלל השפה. יהודה= יובדו. יצחק= יסחוק. צביה= סביו. זילפו= זלפה. ליאו= לאה. שיפרו= שפרה. כל השמות העברים שעולים לי בראש מאנשים זקנים ומבוגרים שנתקלתי בהם בעדה: אדם, נוח, ישעיהו,ירמיה, זבולו, חיזקיל, יוסף חיים, דוד, שאול, אבא שאול, בן ציון (בן סיאין), ציון (סיאין), נחמיה, אלחנן, חגי, בועז, אליעזר (אילעיזיר), שמאי, ישי, מישאל(מושואיל),יותם, יהונתן, רפאל,דן (דון), יעקב, גד (גוד), שלום, יקותיאל, חנוך, מרדכי, אהרון, ששון, יוחאי, שמשול (שמשון), עימוניל (עמנואל), אילהו (אליהו), בורוך (ברוך), ברכיה, גבריל (גבריאל), אפריים, ני, פסח, חנוכה, ועוד המון. לגבי הנשים היו המון שמות יהודיים-אסתר, פורים, שושן פורים, שושן, יפה, חוה, מרים,ועוד. כמעט כל אישה המוזכרת במקורות. אף אחד מהקווקזים שהגיע לישראל לא ניתן לו שם יהודי ע"י הסוכנות ולא היה צריך להמציא לעצמו שם משפחה עברי. זה היה שמור לעדות אחרות. הקווקזים אף פעם לא שינו את שמות המשפחה שלהם בגלות, כי חיו חיים די מבודדים בכפרים משלהם במשך דורות שלמים. יש לציין ש ה ח וה ע גרוניות. ובתפילה של רב מבוגר קווקזי(אם יש עוד כאלה) שומעים את ה ח, ע, ת, ט, ק, ו כ אמיתיים כמו בימי המקרא, ולא כמו החזנים הקווקזים הצעירים שלא יודעים את ההבדלים בין הגיית האותיות באלה. הכל נשכח ודור חדש משתנה, נקווה לטוב.
    יום שלישי ו' בתמוז תשע"ו 12 ביולי 2016

    ג'והור

    מעניין שבשום ספר היסטוריה לא לימדו לא מלמדים וכנראה שלא ילמדו את הדברים האלה. כי יהודיי קווקז לא עושים רעש ואף אחד לא טורח לתעד וללמד לגביהם. וגם כשיתחילו ללמד על יהדות צפון אפריקה ועירק, את יהודי קווקז כנראה יזנחו. מעניין שהעדה היחידה שיש לה שפה יהודית מדוברת משל עצמה, שפתה הולכת להיכחד. ואף אחד לא מתעד ומשמר, לפחות שיהיה במוזיאון בית התפוצות. כל הקווקזים המבוגרים- ואני מדגיש כל, כל כל, היו להם שמות עבריים וכל האלכס וכל מה שכתבתם פה התחילו אצל הצעיריםבשנות ה 60 והלאה, שהתביישו בשם העברי שניתן להם בקרב הגויים בקווקז. הקווקזים לא נקלטו היטב בעליה הראשונה והיו בקרבם הרבה קשיים, אך בגלל שסיווגו אותם סטטיסטית כיהודי ברה"מ הם נעלמו בין ההצלחות של האשכנזים הרוסים. יש לציין שהקווקזים כמעט 100 אחוז לא התבוללו וחיו באופן מדהים והתחתנו רק עם יהודים, אפילו באזורים קשים טופוגרפית. היו פרעות של מוסלמים שפשטו על כפרים קווקזיים רצחו וחטפו נערות יהודיות. מפה נוצר המצב, שנכפה עליהם, שהם אחזו בחרב ובפיגיון והפכו לוחמניים ביותר. את זה הזקנים שכבר מתו ידעו לספר. הצעירים לא יודעים יותר מדי. עוד לציין העליה של שנות ה 70 הייתה ממש קווקזית- השפה הג'והורית הייתה שגורה בפיהם. העליה של שנות ה 90 הגיעה הרבה יותר רוסית בהשפעות. אנקדוטה: עד היום הקווקזים קוראים לעצמם גם בישראל כדי להבדיל עצמם מעדות אחרות בשם ג'והור( היהודים). קווקזי שהגיע לאירוע בעיר אחרת הדריך קווקזי אחר, אמר שהמקום לא קרוב לשכונות היהודים ( מחליי ג'והורו)- שכונות הקווקזים. מצחיק.יש לציין במאפיינים של העדה את הגאוותנות- קווקזי יגווע ברעב ולא ידעו מזה, כי לא יספר. קווקזי יהיה בחובות אבל יעשה מסיבה עם מנות האוכל הכי יקרות. ודרך אגב, המקום היחידי שקראו לקווקזים קווקזים זה רק בישראל. הם אף פעם לא קראו לעצמם כך. קווקזים קוראים לעצמם - ג'והורו (יהודים). נא להעביר הלאה, שילמדו.
    יום שלישי ו' בתמוז תשע"ו 12 ביולי 2016

    סבי

    sergsce@gmail.com
    כתוב "שמות ותיקים שלא נמצאו עד כה בקבוצות הגברים הקווקזיים (אפרים, לדוגמה)". זה לא נכון, לאבא שלי קוראים איפרואים (אפרים) ובכל הדורות נתנו את השם הזה.
    יום שלישי כ"ט בסיון תשע"ה 16 ביוני 2015

    רבקה גרינברג

    kikigreenberg@gmail.com
    אנו נכדים ממוצא קווקזי שהקימו את המדינה , ממקימי ראשון לציון ובאר יעקב . אנו מאד גאים במוצאינו , ובמסורת עלי גדלנו . לצערי הקווקזים שהיגיעו בשנים האחרונות הם לא בדיוק אותם קווקזים במסורתם ובשפתם . סבי היגיע מדרבנט וסבתי מבקו זיכרונם לברכה . אנו מאד אוהבים את האוכל הקווקזי הריקודים והמסורת אם מישהו יכול להתחבר למה שכתבתי אשמח בשמחה להיות בקשר ולהחליף חוויות תודה רבה רבקה
    יום ראשון כ"ד בסיון תשע"ד 22 ביוני 2014

    רומי יצחק

    ritzik@hispeed.ch
    סבתי הייתה בשם DANA BAKU האם זה שם יהודי מקווקז אשמח אם מישהוה יודע ומכיר יצור קשר
    יום שישי כ"ב בסיון תשע"ג 31 במאי 2013

    יאיר

    בתחקיר ציינו עליית עליית יהודי קווקז בשנות ה- 80-70 , יש לעדכן כי עלייה החלה למעשה בתחילת המאה הקודמת , הקמת ביהכ"נ המיתולוגי עץ החיים בת"א שהיה יחודי לבני העדה באותם השנים .
    יום שלישי כ' בתשרי תשע"א 28 בספטמבר 2010

    זאב

    יהודי קווקז הם אנשים בעלי מזג חם. משוגעים על כל הראש ריב ומדון זו מנת חלקם היומית קנאים.. ועוד איך. מכניסי אורחים.. אין כדוגמתם.. שתיינים . שותים יין כמים..אבל ליבם לב חם..עם כל המגרעות האילו אני אוהב אוהב אותם..את כולם בלי יוצא מהכלל.אגב שמי זאב קווקזי שמשפחתו הגיע ארצה 1917
    יום ראשון י"א בניסן תשס"ט 5 באפריל 2009

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.