דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 11 מדרגים

פרק 3: שמות פרטיים מסורתיים בעדה הצ'רקסית

משפחת חתוקאי
משפחת חתוקאי
משפחת חתוקאי
סילי בת 13, הלנה בת 8, מאיה בת 6, טניה בת שנתיים
שלטי הכוונה למוזיאון הצ'רקסי
שלטי הכוונה למוזיאון הצ'רקסי
עוז אלמוג
כפר כמא
כפר כמא
כפר כמא
נטי סדי וענת סקה
מסגד בכפר כמא
מסגד בכפר כמא
עוז אלמוג
סמדר בלנדר

המאמר נכתב במסגרת סמינריון "שמות פרטיים" שנתנו פרופ' עוז אלמוג ופרופ' מיכל אורנן-אפרת, בשנת 2008 באוניברסיטת חיפה.


נוצר ב-7/29/2008

רקע

ניתוח השמות שניתנו לילודים בכפר הצ'רקסי כפר קמא שבגליל התחתון המזרחי, בין השנים 2008-1940, שופך אור על ההיבטים הלשוניים והשינויים החברתיים-תרבותיים שפקדו עדה זו. השינויים מתבטאים במעמד הגבר, תפקידיו ומיקומו בבית, ובמעמד האישה כראש המשפחה.

בחברה המוסלמית קיימים הבדלים עמוקים בדפוסי ההתייחסות לבנים לעומת בנות, והדבר משתקף גם בדפוסי מתן השמות הפרטיים. בחברה הצ'רקסית מוסלמית, לעומת זאת, ההבדלים אינם כה גדולים, אולי בשל העובדה שמעמדה של האישה אינו נחות באותה מידה מזה של הגבר.

תמורות רבות עברו במהלך השנים על מקומה של האישה הצ'רקסית בבית, כמפרנסת וכאחראית על חינוך הילדים, השכלתה ומקום-העבודה שלה, והייתה להן השלכה גם על השמות הפרטיים. ככל שמתקדמים על ציר הזמן, כך מתחזקת המגמה של התרחקות משמות ערביים ומוסלמיים דתיים, לטובת שמות צ'רקסיים ולועזיים ופה-ושם אפילו שמות עבריים לכל דבר.

מתן שם לרך הנולד בעדה אינו פריבילגיה של אחד ההורים. גם האב וגם האם יכולים להחליט על כך. יתירה מזו, יש הורים המעניקים לבנם הבכור את הכבוד לבחור שם לאחיו או אחותו שזה עתה נולדו.

מרכיב חשוב בתרבות השמות אצל הצ'רקסים, הוא הרצון לתת לילוד שם של מישהו בעל תכונה טובה. הם מאמינים שתכונה זו עוברת למקבל השם. כך על-פי עדנאן גרכד, חוקר העדה הצ'רקסית ובעצמו יליד כפר קמא.

בהקשר של הענקת שמות בעדה הצ'רקסית, נתגלתה תופעה מעניינת: לאורך כל העשורים לא ניתן אפילו שם דו-מיני אחד. מימצא זה מתיישב עם התפישה של מיקום הגבר והאישה בחברה הצ'רקסית והתפקידים המוגדרים של כל מין.

מקורות השמות

על-מנת לקבל תמונה מקיפה ומלאה של התפתחות השמות הפרטיים בעדה הצ'רקסית, ערכנו מחקר-עומק שהתבסס על מספר מקורות:

  • שמות המצביעים מפנקס הבוחרים לכנסת משנת 1998 (הכולל את ילידי 1940 ואילך).
  • רשימות שמיות של ילידי המחצית הראשונה של 2008 (ינואר-מאי), שליקטנו מתחנת טיפת חלב בכפר קמא.
  • רשימות שמיות של תלמידי בית-הספר היסודי ממלכתי בכפר קמא (מוסד חינוכי חילוני לחלוטין), וכן של חטיבת הביניים אדיגה. חטיבה זו הוקמה כמענה לצרכים של ילדי כפר קמא, שלאחר סיום לימודיהם יעברו ללמוד בתיכון החקלאי כדורי, בתיכון המקצועי אורט עפולה, או בתיכון העמק המערבי בקיבוץ יפעת.

ברשימות נמצאו שמות שונים, שאחת האותיות שלהם זהה בהגייתה לאות אחרת (לדוגמה: טָנֶיָה, תָנִיָה). שמות אלה נרשמו כשם אחד. דוגמאות נוספות: אִסְחָק, אסחאק, איציק, כולם שמות הנגזרים מאותו שם תנ"כי, יצחק, ולכן נספרו כשם אחד. בכפר קמא, השם יצחק משנה את צורתו בהתאם לתקופה, גילו של בעל השם ומקום הימצאו. בילדותו בכפר הוא ייקרא אסחאק (ח' גרונית ומודגשת) או יצחק. בהגיעו לתיכון שבו לומדים גם ישראלים, ולאחר מכן בצבא, הוא יאמץ לרוב את שם-החיבה הנפוץ איציק. יש לציין כי קיימים הבדלים בפנייה לילד. בפי חבריו הוא ייקרא איציק, הוריו או מבוגרים אחרים (מורים לדוגמה) יפנו אליו בשם אסחאק.

במחקר נבדקו, כאמור, שמות בני העדה הצ'רקסית ב-68 השנים האחרונות (2008-1940), ילידי כפר קמא. בכל שנה נולדים בכפר בין 45 ל-60 תינוקות בממוצע. זהו הממוצע השנתי לאורך כל שבעת העשורים האחרונים.

חשוב לציין, כי ישנם ילדים שנולדו בכפר, אך אינם מופיעים ברשימות שפורטו לעיל. לפי הערכות, יש בכל שנת לימודים כעשרה ילדים הלומדים מחוץ לכפר, חלק בגלל שיקולי דת (ההורים האדוקים שולחים אותם לבתי-ספר דתיים בנצרת או בכפר הערבי דָבּוּרִיָה שלמרגלות הר תבור), חלק בגלל טובת הילד (ההורים רוצים להקל את השתלבותו העתידית בחברה הישראלית, ורושמים אותו לבית-ספר יהודי באזור) וחלק בגלל אילוצי פרנסה (ההורים עובדים הרחק מהכפר וכל המשפחה עוברת להתגורר איתם סמוך למקום-העבודה. זה יכול להיות בחדרה, באילת ואפילו בחו"ל). ישנם ילדים שלא למדו בבית-הספר היסודי בכפר, אך שבו אליו כדי ללמוד בחטיבת הביניים, ואז קיימת אפשרות ששמם לא הוקלד ברשומות.

השמות נחלקו לעשורים, מוינו לבנים ובנות וסווגו לחמש קטגוריות: שמות מוסלמיים, צ'רקסיים, לועזיים, עבריים ו/או בעלי זהות כפולה ונוצריים.

כמו כן, נסקרו אירועים מכוננים בעדה הצ'רקסית בפרט, ובחברה בכלל, בכל עשור. בנוסף, נבחנו השינויים במעמד האישה בחברה הצ'רקסית לאורך השנים, תוך השוואה לסוגי השמות של הבנות הצ'רקסיות.

מושגי-יסוד

לפני שנגלוש למחקר עצמו, מן הראוי להבהיר מספר מושגי-יסוד.

  • שם פרטי צ'רקסי: שם אופייני לעדה הצ'רקסית בלבד, ממקור טורקי או פרסי, אך לא ממקור ערבי (כלומר, אינו נפוץ בקרב ערביי ישראל). באותה מידה, אין זה שם עברי או לועזי.
  • שם פרטי מוסלמי: שמות שלרוב שאולים מפרקי הקוראן, נפוצים בקרב ערביי ישראל.
  • שם פרטי ישראלי/עברי: שמות שאינם ממקור מקראי, אלא לקוחים מהשפה העברית. דוגמאות: אלון, שני.
  • שם פרטי לועזי: שמות נפוצים בעולם המערבי. התעתיק העברי שלהם שומר על ההגייה המקורית. דוגמאות: אדם, דין, תום.
  • שם פרטי נוצרי: שמות שמקורם בדמויות מהברית החדשה. דוגמאות: זָכָּרִיָה, עִיסָא (שמו המוסלמי של ישו, שנחשב לאחד מנביאי האיסלאם, ולפי גירסה אחרת - שם שנגזר משמו של עשיו).
  • שמות בעלי זהות כפולה: שמות בעלי זיקה לשפה העברית, אך נהגים מעט שונה מהמקובל. שמות אלו לקוחים מהמקורות של שלוש הדתות (יהדות, איסלאם, נצרות). דוגמאות: אדַם, אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, נח.

ההיסטוריה של הצ'רקסים

הצ'רקסים היו קבוצת שבטים ועממים עתיקי-יומין בצפון הקווקז (אזור הררי בין הים הכספי והים השחור, חלקו באסיה וחלקו באירופה), פגאנים במקור שהתנצרו במאה החמישית והתאסלמו במאה ה-18. על-פי דתם הם מוסלמים סונים, אך אינם רואים עצמם חלק מהאומה הערבית. טקסים ומנהגים נוצריים ואחרים מתקופות שונות בתולדותיהם, נשתמרו אצלם עד היום. הצ'רקסים מכנים עצמם אדיגים (אָדִיגָה בשפתם פירושו "האדם המושלם", ביטוי לשאיפתם לשלמות בכל דבר).

אזור הקָווקָז נכבש על-ידי האימפריה הרוסית במאה ה-19, אחרי מאה שנות מלחמה, שהמיטו שואה על העם הצ'רקסי: קרוב למיליון וחצי צ'רקסים נרצחו ומרבית הנותרים הוגלו ממולדתם. האימפריה העותמאנית, ששלטה במרבית הטריטוריות שמדרום לרוסיה וראתה בהם לוחמים אמיצים ומנוסים, קלטה אותם בשטחיה ועודדה אותם להתיישב באזורי-ספר.

באמצע המאה ה-19, בתקופת הסולטאן עבד אל חמיד השני, התגייסו צ'רקסים רבים לצבא העותמאני ונשלחו להקים יישובים חקלאיים באזורי גבול בסוריה ובארץ-ישראל (הגולן והגלעד). יישובים אלה שימשו חיץ נגד פלישה של שבטים בדואיים והגנו על מסילת הרכבת החיג'אזית (קו הרכבת שנסלל בתחילת המאה הקודמת בין דמשק לחיג'אז שבחצי האי ערב). הכפר הצ'רקסי הראשון, ריחניה, בגליל העליון, נוסד ב-1869. הכפר השני, כפר קמא, הגדול מבין השניים, נוסד שבע שנים לאחר מכן. בשלהי המאה ה-19 היה ניסיון להתיישב גם באזור חדרה, שנכשל בגלל מגיפת המלריה. האימפריה העותמאנית שלטה בארץ-ישראל עד שלהי מלחמת-העולם הראשונה.

העדה הצ'רקסית בישראל, המתרכזת בשני הכפרים הנ"ל, מונה כ-4000 נפש, נכון ל-2008. הם נחשבים למיעוט לאומי בעל ציביון מקורי, השואף להדגיש את ייחודו, ובה בעת מתערה בחיי המדינה, אך לא מתבולל. צעירי העדה החלו להיחשף לערכים מערביים. במקביל, התא המשפחתי המלוכד החל להיסדק, עקב יציאת הגברים והנשים לעבודה מחוץ לכפר, כמו גם עקב פער ההשכלה המתרחב והולך בין הדור הצעיר והמבוגר, שבחלקו היה נבער.

האדיגית (השפה הצ'רקסית) שהייתה סמל תרבות, חוותה אף היא משבר כתוצאה מהתמורות בעדה ונדחקה הצידה. את מקומה תפסה, במידה רבה, השפה העברית הנלמדת כבר בבית-הספר היסודי וחטיבת הביניים, ומהווה שפת הוראה רשמית. משבר הזהות יצר בקרב הצעירים כמיהה לחזור לשורשים ולשקם את המורשת הצ'רקסית. הם עושים זאת בדרכים שונות ומגוונות, בהן האזנה לשירים לאומיים, סיפור אגדות עממיות ומשלים, הפצת עלונים, הפעלת תחנת רדיו ואתר אינטרנט בשפה האדיגית ושמירה על קשר עם אחיהם הצ'רקסים בפזורה.

ציוני-דרך במתן שמות בעדה

שנות ה-40': בידוד

ב-1917, עם כיבוש ארץ-ישראל בידי הבריטים, בשלהי מלחמת-העולם הראשונה, תמו ארבע מאות שנות שילטון עותמאני. שילטון זה הטביע את חותמו על הצ'רקסים, והדבר ניכר בבחירת שמות מוסלמיים לילדים. לעומת זאת, המנדט הבריטי בארץ-ישראל נמשך תקופה קצרה יחסית (כשלושים שנה), ולא הותיר עקבות.

קווי שביתת-הנשק שנקבעו בין ישראל ושכנותיה הערביות בסיום מלחמת העצמאות, ניתקו את הצ'רקסים בישראל מאחיהם שמעבר לגבול, בסוריה ובירדן. הקשרים התרופפו ונעשו אקראיים, הבידוד העמיק וההשלכות על התפתחותם כלאום ומיעוט המרוחק מארץ-המוצא, הפכו משמעותיות ביותר. הבידוד השפיע גם על האיזון הדמוגראפי, עד שבאמצע שנות ה-40' פרץ "משבר נשים" - עודף נשים על גברים בעדה, שנבע מהניתוק מהמדינות השכנות. אף-על-פי-כן, הגברים לא חשבו שיש להם זכויות יתר, והנשים לא חשו רגשי נחיתות.

בשנותיו הראשונות תחת שילטון ישראלי, כפר קמא התבסס על חקלאות כמקור קיום עיקרי. אי לכך, האב היה הגורם הדומיננטי במשפחה, אם כי גם האם נהנתה ממעמד ויחס מיוחדים. את ההסבר ליחס כלפי נשים מצאו חוקרי הפולקלור הצ'רקסי בסיפור-עם עתיק, שגיבורתו היא אישה בשם סתנאי, דמות נערצת שהפכה סמל הנשיות הצ'רקסית.

שמות שניתנו לבנים בשנים 1949-1940

באמצע המאה הקודמת, כמאה שנים לאחר שהתאסלמו, רוב השמות (72%) שניתנו לילודים היו מוסלמיים דתיים. ניתן להניח, כי הצ'רקסים נאחזו בדת כגורם עדתי מלכד. 

שמות בנים, 1940 - 1949


שני השמות הפרטיים הנפוצים בעשור זה היו אחמד ועָבְּד-אֵל (מילולית: "עובד או עבד של", כשהכוונה היא לעובד האל). אחמד נקרא על שמו של אחמד איבן-חנבל היה קנאי קיצוני לאיסלאם שחי במאה השמינית לספירה. הוא הציג עצמו כנביא מתקן וכמשיח, שחסידי הדתות השונות ציפו לבואו. אחמד האמין כי ייעודו בחיים הוא לכנס את האנושות כולה תחת כנפי האיסלאם. באותו עשור ניתנו גם שמות שעשויים לשמש נוצרים ומוסלמים (פָרִיד, שָפִיק, סָבְּרִי, יוּנֵס), ושמות בודדים שהם נוצריים נטו, כמו עיסא (אחד משמותיו של ישו) או זָכָּרִיְה.

שמות שניתנו לבנות בשנים 1949-1940

שמות הבנות בעשור זה ברובם מוסלמיים (81%), מאותה סיבה שיוחסה לשמות הבנים. לדוגמה: סָמִירָה, רָחְמָה ומָרְיָם. לנשים יועד תפקיד מרכזי בגידול ובחינוך הדור הבא, ולכן פתיחות לתרבות אחרת נתפשה כלא-רצויה. 12% משמות הבנות באותו עשור היו שמות צ'רקסיים, שמקורם טורקי או פרסי. אפשר שהדבר ביטא כמיהה לשיבה למולדתם ההיסטורית בקווקז.

ב-1948, לקראת סוף העשור, כשהוקמה מדינת ישראל הריבונית, 12% מכלל השמות שניתנו לנקבות הצ'רקסיות (9% לזכרים) שנולדו באותה שנה, היו בעלי זהות כפולה. סביר להניח כי הדבר נבע מתחושת אי-הוודאות של הצ'רקסים בנוגע לגורלם ולעתידם תחת השילטון הישראלי. דוגמאות לשמות: בָרָכָה (במשמעות של ברכה), פָרָח (במשמעות של שמחה). מעניין למצוא בשנים אלו שמות נוצריים, אם כי באחוזים נמוכים מאוד. ניתן להניח כי הייתה זו התרפקות נוסטאלגית על "העידן הנוצרי" של הצ'רקסים. 

שמות בנות, 1940 - 1949


בעניין אי-הוודאות בנוגע לגורלם תחת השילטון הישראלי, יש לציין כי הצ'רקסים היו לאורך כל הדרך יותר לצד ישראל מאשר לצד אחיהם-למחצה הערבים. במלחמת השיחרור (1948) הם נמנעו מלהצטרף לכנופיות הפורעים הערבים, התנדבו לשירות ונלחמו כיחידה נפרדת ופעילה. לאחר הקמת המדינה שירתו בהתנדבות ביחידת המיעוטים ובפלוגת הפרשים הצ'רקסים. לאחר שפורקה הפלוגה הוקם במקומה 'חיל הספר', שהפך ברבות הימים למשמר הגבול".

שנות ה-50': התחברות לחברה הישראלית

הסביבה החברתית שבה חייתה האוכלוסייה הצ'רקסית, עוברת שינויים. טווח אפשרויות הנישואים בקרב הצ'רקסים מצטמצם, ורקמת היחסים המשפחתיים נקטעת. הצ'רקסים, כמו הדרוזים, התחתנו בינם לבין עצמם, ולכן, לאחר שנחסם בפניהם המעבר לסוריה או לירדן, הצטמצם טווח אפשרויות השידוך. משפחות שלמות, שיש ביניהן קשרי נישואים או קשרים משפחתיים אחרים, פשוט נותקו זו מזו. ידוע על משפחות בכפר קמא שלהן קרובים בירדן. יישובי עולים קמים בשכנות לשני הכפרים הצ'רקסיים, ומתחילה אינטראקציה בינם לבין הסביבה היהודית.

צעירים צ'רקסים שירתו בצה"ל בהתנדבות, במסגרת יחידת המיעוטים, מאז מלחמת העצמאות. אך הם לא הסתפקו בכך כביטוי לנאמנותם למדינה והביעו נכונות לגיוס חובה מלא. ביוני 1958 הודיע דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, לראש מועצת כפר קמא, עבד אל עזיז שוגאן, כי: "... לאחר עיון ובדיקה בבקשתך לגייס את צעירי הצ'רקסים גיוס חובה לצה"ל, החלטתי לקבל הצעתך. זאת אני עושה מתוך הוקרה לאומץ הלב, שבני עדתכם הצטיינו בו מאז ומעולם, והנאמנות למדינה שהנכם מגלים כל השנים הללו..."

הצ'רקסים הצעירים משרתים במשמר הגבול ובמשטרת ישראל. במסגרות אלו הם נחשפים לערכים מערביים ולדפוסי התנהגות 'ישראליים', ולרוב מאמצים אותם, או את חלקם. בשובם לכפרם לאחר השירות, הם מפיצים את דפוסי ההתנהגות החדשים.

בעשור זה, אחוז השמות המוסלמיים פוחת משמעותית, ככל הנראה, בעקבות השתלבות הצ'רקסים בכוחות הביטחון והרצון להיטמע בחברה הישראלית. לעומת זאת, מספר השמות בעלי הזהות הכפולה הוכפל בהשוואה לעשור הקודם. גידול מסוים חל בשמות הצ'רקסיים. שיעור השמות הנוצריים נמצא בירידה מתמדת עד כדי היעלמות.

שמות שניתנו לבנים בשנים 1959-1950

השמות המוסלמיים ממשיכים להוביל, אם כי חלה ירידה בשיעורם בהשוואה לעשור הקודם (58% לעומת 72%). השמות הפופולאריים בעשור זה הם יחְיְא ואַחמָד. אחוז השמות העבריים/בעלי הזהות הכפולה (21%) גבוה מזה של השמות הצ'רקסיים (15%).

שמות בנים, 1950 - 1959

שמות שניתנו לבנות בשנים 1959-1950

שיעור השמות המוסלמיים של הבנות קטן במחצית בהשוואה לעשור הקודם (50% לעומת 81%). שם מוסלמי נפוץ: סוּעָאד. שיעור השמות כפולי-הזהות גדל פי שתיים (18%). השמות הנפוצים בקטגוריה זו: מָרְיָם ושָרָה.

שמות בנות, 1950 - 1959

שנות ה-60': מסע שורשים

ניצני התעוררות לאומית נראים בשטח. צעירים צ'רקסים חשים בחסרונה של מורשת שניתן להיאחז בה, ויוצאים למסע שורשים. הם לומדים את האל"ף-בי"ת של השפה הצ'רקסית, הנמנית עם השפות הקווקזיות של הענף האבחזי-אדיגי, משננים שירים לאומיים ומתרפקים על אגדות עממיות. עם זאת, מדובר בגישושים ראשוניים של צעירים תועים, שלא סגורים עם עצמם עד הסוף באשר לתכלית, ולכן היקפה צר והדיה מועטים. דבר זה בא לידי ביטוי במצבת השמות הפרטיים בעשור זה.

שמות שניתנו לבנים בשנים 1969-1960

שיעור השמות המוסלמיים נוסק ל-58%. השמות הפופולאריים בעשור זה הם: עָלי, יוּסֵף, מירְזֶה. השמות שאובים מהדת המוסלמית, אף שרבים מבני העדה נמצאים בתחילתו של תהליך התעוררות הלאומיות וגיבוש זהותם הצ'רקסית. שיעור השמות הצ'רקסיים נמצא בירידה (13% בלבד לעומת 29% בעשור הקודם). בשנים אלו לא נוצר עדיין קשר עם הצ'רקסים ברחבי העולם, ולכן השמות דורכים במקום. שיעור השמות בעלי זהות כפולה (עבריים ומוסלמיים) שומר על יציבות.

שמות בנים, 1960 - 1969

שמות שניתנו לבנות בשנים 1969-1960

גם אצל הבנות יש רוב לשמות מוסלמיים, אם כי לא רוב מוחץ (38%). אחריהם השמות הצ'רקסיים (27%), שמות כפולי זהות (19%) ושמות נוצריים (9%).
שמות מוסלמיים: אָמאל, וָפָא, זִיקְרַת.
שמות צ'רקסיים: אָקוֹאָנְדָה, אִסְמַאן, דָנְיָה.
שמות בעלי זהות כפולה: חָוָה, שָרָה.
שמות נוצריים: מָרְיָם, דָלִילָה.

שמות בנות, 1960 - 1969

שנות ה-70': מהכפר אל העיר

יותר ויותר משפחות צ'רקסיות מוצאות את פרנסתן מחוץ לכפרים. רבים מתקבלים לעבודה במפעלי נייר חדרה. בודדים בעשור זה יוצאים ללימודים גבוהים. משפחות רבות מעתיקות את מגוריהן לערים שכנות בצפון (נצרת, חיפה, חדרה), אחדות מרחיקות לתל-אביב ואף לאילת. ברם, למרות שהן משתקעות בערים, הכפר ממשיך להיות בסיס-האם שלהן. מימדי ההגירה העירונית מצומצמים (כשלושים משפחות), אך הם מניחים את התשתית להתפרסות הארצית החדשה של הצ'רקסים.

ההגירה מהכפר אל העיר היא תוצאת שילוב של שני גורמים: ביקוש גובר לידיים עובדות במשק הישראלי וצמצום מקורות המחיה בכפרים הצ'רקסיים עצמם, שעתודות הקרקע שלהם דלות ביותר. אפשרויות התעסוקה מחוץ לכפר פתרו את מצוקתן של משפחות, שהקרקע בבעלותן הופקעה לבנייה ציבורית (מרכזים קהילתיים וכדומה), או נקרעה לגזרים במאבקי ירושה.

בעשור זה חלים שינויים גם בהתייחסותם של הצעירים בכפר קמא, בנוגע לניהול ענייני הכפר. זאת, בעקבות החלת חוק הבחירה הישירה לראשות המועצות המקומיות. ואכן, ב-1978 נבחר לראשונה, בבחירות אישיות וישירות, מועמד צעיר לראשות מועצת כפר קמא – נפסו יחיא, שכיהן בתפקיד אחת-עשרה שנים ברציפות.

שמות שניתנו לבנים בשנים 1979-1970

חל גידול משמעותי בבחירת שמות עבריים ובעלי זהות כפולה (30%) בהשוואה לעשור הקודם (19%), אך עדיין פחות מהשמות המוסלמיים (42%) ויותר מהשמות הצ'רקסיים (22%). אפשר שהגידול נבע מהאופוריה ששררה בתחילת העשור, בעקבות מלחמת ששת הימים, כמו גם מתהליך הנדידה לערים הגדולות והרצון שלא להתבלט ב'שם ערבי'. השמות הנוצריים והלועזיים משתרכים הרחק מאחור (3% כל אחד).
שמות בעלי זהות כפולה: אִסְחָאק, דָאוּד, אָדָם.
שמות מוסלמיים: עָלי, מוּחָמָד.
שמות צ'רקסיים: קוּגָ'אן, פְשימָאף.
שמות לועזיים: אָדָם, רוֹני.

שמות בנים, 1970 - 1979

שמות שניתנו לבנות בשנים 1979-1970

מעמד הנשים נשאר כשהיה, אך השמות הלועזיים צועדים בראש (30% מכלל השמות שניתנו לבנות באותו עשור). שיעור השמות הצ'רקסיים הולך ופוחת (17% בעשור זה בהשוואה ל-27% בעשור הקודם), וכך גם השמות המוסלמיים (25% בהשוואה ל-38%, בהתאמה).
שמות בעלי זהות כפולה: אוֹסְנָת, דינָה, חָוָה, יָסְמין.
שמות מוסלמיים: זִינָב, חיכְמָאת, הָנָא.
שמות צ'רקסיים: אימָאן, גושָאן.
שמות לועזיים: בלָה, זָ'נֵט.

שמות בנות, 1970 - 1979

שנות ה-80': קשר עם הפזורה הצ'רקסית

במהלך עשור זה מתחדשים הקשרים עם הפזורה הצ'רקסית בקווקז ובמדינות אחרות. מהפכת המדיה והנגישות לתקשורת הבינלאומית מקצרות מרחקים ומאפשרות לצ'רקסים של כפר קמא "להיות כאן ולהרגיש שם". עם זאת, הצ'רקסים שומרים אמונים למדינת ישראל ללא סייג. נאמנותם יונקת מתחושת הזדהות ושותפות גורל עם העם היהודי.

שמות שניתנו לבנים בשנים 1989-1980

השמות הפרטיים בעשור זה מתחלקים כך: 33% צ'רקסיים, 31% מוסלמיים, 26% עבריים/בעלי זהות כפולה. את הגידול הקל בשמות הצ'רקסיים (4% יותר מהעשור הוקדם), ניתן ליחס לחידוש הקשר עם הפזורה הצ'רקסית. שיעור השמות הלועזיים גדל פי שלושה (9% לעומת 3% בעשור הקודם), ככל הנראה בעקבות החשיפה לתרבויות חדשות ולהרחבת לקסיקון השמות.

שמות בנים, 1980 - 1989

שמות שניתנו לבנות בשנים 1989-1980

אצל הבנות הסתמנה בעשור זה תמונה שונה: השמות הצ'רקסיים מהווים כמעט מחצית (49%) מכלל השמות. השמות המוסלמיים בירידה (18% לעומת 25% בעשור הקודם). השמות העבריים/בעלי זהות כפולה מצטמקים מאוד (8% לעומת 20% עשור קודם לכן). בשמות לועזיים מוצאים לא מעט שמות רוסיים, על רקע חידוש הקשרים עם הקווקז. השמות הרוסיים קרובים יותר לקווקזיים, מצד אחד, ואינם גורמים להרמת גבה בארץ, מצד שני. במובן מסוים, אלו שמות בעלי זהות כפולה, שנשמעים טוב הן כאן והן בקווקז. הקשר המתחדש עם הקווקז מחזק את זהותן הצ'רקסית של הבנות.

שמות בנות, 1980 - 1989

שנות ה-90': תחיית השפה העברית

בכפר קמא מתחיל מהלך חינוכי מקיף, שבו השפה העברית נותנת את הטון. בחטיבת הביניים בכפר, המוקמת לקראת סוף העשור (1998), כל המקצועות נלמדים בעברית ומותאמים לדרישות בתי-הספר התיכוניים, שבהם ישתלבו התלמידים מאוחר יותר. שינוי זה מביא להישגים לימודיים גבוהים יותר, פתיחות לסביבה ונכונות להתאים את מורשת העבר הצ'רקסית להווה הישראלי.

השפה העברית פולשת לשני היישובים הצ'רקסיים בצפון. היא נלמדת בבית-הספר היסודי ושולחת זרועות לכל הכיוונים. השירות של צעירי העדה בצה"ל מחזק את אחיזתה. צעירים צ'רקסים מדברים ביניהם עברית ביומיום, לצד שפת-האם.

המפסידה העיקרית במערכה היא השפה הערבית. היא אומנם ידועה ושגורה היטב בפי כל צ'רקסי; היא לשון הקוראן, וממנו היא שואבת את עיקר כוחה. אך מאז קום המדינה פוחת השימוש בה, בעיקר בקרב הנוער.

שמות שניתנו לבנים בשנים 1999-1990

הקידמה מקבלת ביטוי מובהק: אחוז השמות הלועזיים עולה משמעותית (14%), אחוז השמות עבריים/בעלי זהות כפולה שומר על יציבות (22%). בשמות הצ'רקסיים נרשם גידול, בין היתר בשל הקשר המתהדק עם האחים הצ'רקסים בחו"ל. בשמות המוסלמיים נרשמת ירידה. נראה כי עם הפתיחות והחשיפה לעולם המערבי, הדת תופסת מקום מישני בחשיבותו אצל הצ'רקסים. דוגמאות:
שמות לועזיים: דין, דָּנִיאֵל.
שמות בעלי זהות כפולה: עומָר, דינָה. חשוב לציין שאחוז השמות משתנה, אבל אין גיוון בשמות. יש הרבה עומָר, אָדָם, דין, הרבה טינה, טָטיאָנה.
שמות צ'רקסים: שאן, רוֹסְלָאן, ריאָן.
שמות מוסלמיים: מוּחָמָד נוּר, נוּר.

שמות בנים, 1990 - 1999

שמות שניתנו לבנות בשנים 1999-1990

השמות הלועזיים בקרב הבנות גדל, השמות הצ'רקסיים פוחתים (38% לעומת 49% בעשור הקודם), אחוז השמות בעלי זהות כפולה גדל מעט (12%), אחוז השמות המוסלמיים מצטמצם (10%). דוגמאות:
שמות לועזיים: אָלין, אֶלֶן, אָניטָה.
שמות צ'רקסיים: גוּפְסָה, גוּרינָאז.
שמות בעלי זהות כפולה: דינָה, זָהָרָה, חָוָה.
שמות מוסלמיים: זָרימָה, חַנָאן, חָמְזָה.

שמות בנות, 1990 - 1999

שנות האלפיים: תנועת ההשכלה

רמת ההשכלה נעשית מרכיב חשוב בסולם הערכים, ועל פיה נקבע המעמד החברתי בכפר. בתי-הספר בכפר מתפתחים ומתרחבים, חוק חינוך חובה מיושם במלואו, מספר תלמידי התיכון המסיימים בגרות עולה בהדרגה. הדור הצ'רקסי הצעיר משגר חיל חלוץ למוסדות להשכלה גבוהה בצפון (אוניברסיטת חיפה, הטכניון, מכללות נוספות). אופקים חדשים נפתחים בפניו.

השכלה גבוהה עולה כסף רב, ולפי שעה היא בהישג ידם של בני משפחות צ'רקסיות אמידות בלבד. ההשכלה גם משנה את יחסי הכוחות בין גורמי ההשפעה הפוליטית בכפר. אם בעבר, הגורם המכריע היה גודל הקרקעות שבבעלות המשפחה, כיום רמת ההשכלה של בניה מהווה פרמטר שאין להתעלם ממנו.

אחוז גדול מהנשים יוצאות ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה. רבות מהן מתקבלות בהמשך למשרות המחייבות השכלה אקדמאית. עם זאת, אין לשכוח שעדיין מדובר בחברה מסורתית בעלת קודים מוסלמיים, אם כי מתונים. לכן, יציאת הנשים לעבודה מחוץ לכפר יוצרת לעיתים חיכוכים ומתחים.

שמות שניתנו לבנים בשנות האלפיים

בעשור זה, אחוז השמות המוסלמיים והצ'רקסיים כמעט זהה (33% ו-31% בהתאמה). אחוז השמות בעלי זהות כפולה (לדוגמה: אָדָם, יצְחָק, אַבְרָהָם, יוסֵף) גדל מעט, אך האחוז של השמות העבריים תופס חלק נכבד בפריסת השמות ביחס לשנים עברו. דוגמאות: אָלון, מָתָן, שָני. שיעור בעלי השמות הנוצריים בעשור זה - אפס אחוזים! 

שמות בנים, 2000 - 2008


פועל יוצא של יציאה ללימודים מחוץ לכפר הוא התאקלמות בסביבה החדשה. נותני השמות הם ילידי הארץ שכבר יצאו ללימודים או לעבודה מחוץ לכפר. הם נחשפים לשמות חדשים ומעריכים אנשים שאיתם הם באים במגע.

שמות שניתנו לבנות בשנות האלפיים

האישה בחברה הצ'רקסית ממלאת תפקיד מרכזי בגיבוש המשפחה, ובהנחלת ערכים לאומיים ותרבותיים לדור ההמשך. במציאות המשתנה במהירות, יש חשיבות גבוהה לשמירה על זהותה של הבת. הדבר נעשה, בין היתר, באמצעות מתן שם בעל צביון צ'רקסי. ואכן, מחצית מכלל השמות שניתנו בעשור זה לבנות, הם שמות צ'רקסיים.

שמות בנות, 2000 - 2008

תפוצת השמות בשנות האלפיים

אָדָם הוא השם הפרטי הנפוץ ביותר בעדה הצ'רקסית (23% מכלל השמות). מדובר בשם קוסמופוליטי שאינו מעורר מחלוקת, ובנוסף, בעל זהות משולשת - מוסלמית, יהודית ולועזית.

ריאָן: השם השני הנפוץ בעשור זה בקרב הצ'רקסים בכפר קמא (17%).

אחריהם, בסדר יורד: עומָר, דין (15%), יוּסֵף (13%), נָארְת (10%) ואיבְרָהים (7%). יוסף ואיברהים הם שמות בעלי זהות כפולה. נארת הוא השם היחיד בקבוצה זו שהוא צ'רקסי מהקווקז, ללא השפעות של תרבויות אחרות ופירושים הניתנים בארצות שונות. אין ויכוח על מקורו ופירושו של השם, ולמרות זאת הוא בתחתית דירוג השמות הנפוצים.

גילגוליו של השם יוסף

יוסף הוא שם בעל זהות כפולה (יוֹסֵף בעברית, יוּסֵף או יוּסוּף בערבית) וכמובן שם בינלאומי, שזכה לשלל גירסאות (ג'וזף, ג'ו, ז'וזה, יוזף, חוזה ועוד).

בשנות ה-40' היה בכפר קמא אדם אחד בלבד שנקרא יוסף. שם זה לא היה פופולארי בקרב הצ'רקסים. מדינת ישראל עדיין לא קמה, והצ'רקסים לא חשו שייכות למדינה המארחת. באותו עשור הם היו עדיין עדה סגורה ומבודדת, והדת תפסה מקום מרכזי ומאחד.

בשנות ה-50' חל גידול. חמישה צ'רקסים בשם זה כבר רשומים במשרד הפנים. השם מקובל על המוסלמיים, ובה בעת נפוץ למדי בקרב הישראלים אזרחי המדינה שקמה זה לא מכבר.

בשנות ה-60' השם יוסף מכפיל את עצמו, ובכפר קמא חיים תשעה גברים בשם זה. בעשור זה, יוסף מפנה את מקומו לשם-החיבה יוסי. ידוע על לפחות שני צ'רקסים שנקראו במקור יוסף, אך התעקשו להיקרא יוסי.

בשנות ה-70', נמשכת תפוצת השם יוסף, ובשיא מגיע מספרם של בעלי שם זה לתריסר. השמות הָרוּן ומוּסָא, בעלי זהות כפולה, נפוצים בעשור זה מעט יותר (15 גברים מכל שם). מדינת ישראל עוברת טלטלות רבות בשנות ה-70', מהאופוריה שאחרי מלחמת ששת הימים, השבר לאחר מלחמת יום הכיפורים, המהפך הפוליטי ועליית הליכוד לשילטון ועד הסכם השלום עם מצריים. לאירועים אלה יש השפעה לא-מבוטלת על בחירת השמות הפרטיים לילידי העשור. השמות המוסלמיים מתמעטים, ומנגד חל גידול בשמות כפולי הזהות ובשמות הצ'רקסיים.

בשנות ה-80', רק ארבע משפחות צ'רקסיות נותנות לילדן את השם יוסף. הסבר אפשרי לירידה הוא החשיפה לחברה הישראלית ולמגמה הרווחת בה, לתת פחות שמות תנ"כיים-ארכאיים ויותר שמות עכשוויים. בעשור זה, הצ'רקסים החלו לתת לילדיהם שמות עבריים מובהקים, יותר שמות לועזיים ופחות שמות מוסלמיים.

בשנות ה-90', השם יוסף ניתן רק לארבעה ילדים. את הבכורה נוטל דין, שם פופולארי גם בקרב הישראלים.

בעשור הנוכחי, שנות האלפיים, יש עדנה לשם יוסף (תשעה צ'רקסים נושאים אותו). אָדָם הקוסמופוליטי הוא השם הנפוץ ביותר. עוֹמָר, שם בעל זהות כפולה, ניתן לאחד-עשר ילדים.

השם יצחק וגילגוליו לאורך השנים

יצחק או איסחאק הוא שם בעל זהות כפולה וכמובן שם בינלאומי, שזכה לשלל גירסאות (ז'קי, איזאק, איזאקו, אייזיק, צחי, צח, ועוד).

בשנות ה-40' לא היה בכפר קמא אף לא אדם אחד שנקרא יצחק. שם זה לא היה פופולארי בקרב הצ'רקסים. מדינת ישראל עדיין לא קמה, והצ'רקסים לא חשו שייכות למדינה המארחת. באותו עשור הם היו עדיין עדה סגורה ומבודדת, והדת תפסה מקום מרכזי ומאחד.

בשנות ה-50' היו שני ילדים בכפר שנקראו איסחאק. השם מקובל על המוסלמים, ובה-בעת נפוץ למדי בקרב הישראלים, אזרחי המדינה שקמה זה לא מכבר.

בשנות ה-60' חל גידול, ובכפר קמא חיים חמישה גברים העונים לשם אסיחאק. בעשור זה, השם יצחק מתחיל לחלחל. למרות התעוררות הלאומיות הצ'רקסית, הורים אינם נרתעים מלתת לילדם שם יהודי-ישראלי מובהק.

בשנות ה-70', השם איסחאק ממשיך לגדול מספרית, ומגיע לשיא של שמונה גברים.

בשנות ה-80', השם נעלם כמעט לחלוטין. רק משפחה אחת נותנת לבנה את השם איסחאק. הסבר אפשרי לירידה הוא החשיפה לחברה הישראלית ולמגמה הרווחת בה, לתת פחות שמות תנ"כיים-ארכאיים ויותר שמות עכשוויים. בעשור זה, הצ'רקסים מתחילים לתת לילדיהם שמות עבריים מובהקים, יותר שמות לועזיים ופחות שמות מוסלמיים.

בשנות ה-90', השם איציק ניתן רק לילד אחד.

בעשור הנוכחי, שנות האלפיים, השם נעלם כליל.

היבטים לשוניים

מאפיינים סמנטיים

שלושה אמצעים לשוניים הרווחים בחברה הישראלית, משפיעים גם על השמות הפרטיים שניתנו לילדים צ'רקסים ילידי הארץ, על אף הסגירות והבדלנות של עדה זו, לפחות בעשורים הראשונים:

1. מטונימיה (מבע לשוני שנוצר תוך כדי החלפה של מילה אחת במילה אחרת השייכת לאותו הקשר, סיבה, יחס רעיוני או ייצוג. כל קשר במציאות או במחשבה בין שני עצמים או בין שני מושגים, עשוי להעביר את השם של האחד לשני). דוגמה: השם מאי לילדה. ניתן לה כיוון שנולדה בחודש מאי.

2. מטאפורה (ביטוי לשוני המשמש להארת מושג אחד בתכונותיו של מושג אחר). לדוגמה: השם יָאן. מילה סינית במקור שמשמעותה "סנונית". במקרה זה, האב רצה להעניק לילדו שם מקורי, שאינו קיים בכפר. דוגמה נוספת: השם אָדָם, שמו של האדם הראשון, ובהשאלה - הבן הראשון במשפחה.

3. אטימולוגיה עממית (ביאור הניתן למוצאה של מילה או לקשריה עם מילים אחרות, שאינו נסמך על מבחנים לשוניים, כי אם על תחושה 'עממית'). אטימולוגיה היא מדע העוסק בחקר מוצאן, התפתחותן ומשמעויותיהן של מילים. דוגמה: אָמיר, שם ערבי שמשמעותו "נסיך". שם זה הוא בעל זהות כפולה, הנהגה בעברית בדיוק כמו בערבית. משמעות השם בעברית, "צמרת", מתקשרת במידת-מה עם משמעותו בערבית (נסיך הוא בדרך כלל מורם מעם).

ניתוח מורפולוגי של שמות במגזר

השמטה

נוּר. קיצור שמו של שייח' עלי נור א-דין, מייסד את מסדר הדרווישים בעכו, במאה ה-13 לספירה.
נָסְטִיָה. שם לילדה. קיצור השם אנסטסיה (נסיכה, בתו של הצאר הרוסי האחרון, ניקולאי השני).

שמות קיצור, חיבה וכינויים

שמות בעלי שתי הברות ומעלה, מתקצרים והופכים לשמות חיבה או כינויים בני הברה אחת. כינויים אלו אינם נרשמים כשמות בתעודת הזהות, ואינם עוברים מדור לדור. כשהילד מתבגר, שם הקיצור נעלם והוא שב להיקרא בשמו המקורי. דוגמאות:
מוסא - מוס
סווסאר - סאו
הארון - הר
דנה - דאן.
נסטיה - נס.
ווסלי - ווס.
סינה - סין.

סיומת

מאפיין בולט של השמות הצ'רקסיים היא הסיומת אָן (דוגמאות: ריאן, שאן, רוסלאן, חנאן). מקורם עשוי להיות צ'רקסי, אבל גם טורקי או פרסי. עדנאן גרכד, חוקר צ'רקסי ויליד כפר קמא, סבור כי לסיומת זו אין כל משמעות. בעצם, הוא טוען כי להוציא שמות בודדים, לרוב המכריע של השמות הפרטיים הצ'רקסיים אין משמעות.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • אצ'מוס שומאף וחתוקאי רגב, הצ'רקסים, 1991.
  • אצ'מוס שומאף וחתוקאי רגב, עולם הצ'רקסים, 2000.
  • גרכד עדנאן, הצ'רקסים, 1993.
  • יצחקי טל, הצ'רקסים בישראל, עדה בסבך הזהויות, תואם תזה במסגרת השלמות לתואר שלישי אונ' חיפה.
  • מנברג אלי, החינוך הצ'רקסי בכפר קמא, 1997.
  • שאבסו אסעד, היסטוריה ומורשה צ'רקסית, 1994. 
  • שטנדל אורי, הצ'רקסים בישראל - ראיון עם עדנאו, 1968.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • אפרת מיכל, "שמות פרטיים כתחדישים פרי דחיסה והתקה", העברית ואחיותיה ו-ז, תשס"ו, 55.
  • וייטמן סשה, "שמות פרטיים כמדדים תרבותיים: מגמות בזהותם הלאומית של ישראלים, 1980-1982". עמדת תצפית, גרץ נורית (עורכת), האוניברסיטה הפתוחה, 1988. 

מילונים אינציקלופדיות ולקסיקונים

  • זקוביץ יאיר,"שם, שמות עצם פרטיים בישראל", אנציקלופדיה מקראית, כרך ח', עמ' 29-67.

פרסומים מדעיים מקצועיים ודוחו"ת

  • צוות חטיבת הביניים הניסויית, "אדיגה", כפר קמא, כתבתי אליך, 28 מכתבים על ניסוי אחד, 2008.
  • קרנצלר אביאל, ניקול, דניאל ומה שביניהם: מגמות באוריינטציה התרבותית של עולי שנות התשעים כפי שהיא משתקפת בשמות שהם בוחרים לילדיהם, סדרת ניירות עבודה מספר 6, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2004.

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על שמות פרטיים מסורתיים בעדה הצ'רקסית (7)

    ללא שם

    יש דווקא 3 שמות דו- מיניים שנאני זוכרת שפיספסתם:
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    ללא שם

    בשיטוט לילי הגעתי לאתר שלכם דרך קפטן אינטרנט. ברצוני לחזק את ידכם על כך שאתם חושפים רובדים נסתרים בישראל כמו החברה הצ'רקסית המקסימה.
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    ללא שם

    1. גושן - אין לי מושג לגבי הפירוש.
    יום ראשון ט"ו בסיון תשס"ט 7 ביוני 2009

    סמדר - כותבת הערך

    האם אלו שמות הניתנים לבנים ולבנות? האם שמות אלו קיימים בכפר קמא? אם תשובתך היא "כן" לשתי שאלות אלו - אזי משום מה הם לא מופיעים אצל אחות טיפת חלב בכפר, וגם לא רשומים ברשימות השמיות של בתי הספר בכפר. אשמח אם תצייני את שנת הולדתם של ילדים אלו. ואת תרגום שמם לעברית.
    שבת ג' בחשון תשס"ט 1 בנובמבר 2008

    תגובה של עוז

    יש לי סטודנט שכותב תזה מקיפה על החברה הצ'רקסית. כאשר יסיים נפרסם ב"אנשים ישראל" את ממצאיו המעניינים, שנוגעים לתחומים מגוונים בעדה
    יום שלישי א' בתשרי תשס"ט 30 בספטמבר 2008

    מערכת

    תודה רבה על המשוב החם.
    יום שלישי א' בתשרי תשס"ט 30 בספטמבר 2008

    ליאני יעקב

    לדעתי על אף שתוצאות המחקר המוצג כאן מצביעים על שינויים אשר חלו במהלך השנים וכן כתוצאה מהשפעות סביבתיות משתנות, נראה לי מתוך הכרותי עם החברה הצרקסית,כי רמת השמרנות החברתית והתרבותית היא מזערית.והשיניים בבחירת שמות נעשת אוליי מתוך צרכים אחרים שאוליי היה ראוי לבצע מחקר גם עליהם.
    יום רביעי כ"ז בתמוז תשס"ח 30 ביולי 2008

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.