דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 7 מדרגים

פרק 14: תרבות האוכל בחברה החרדית

קמחא דה פסחא
קמחא דה פסחא
יוסף אגיון
חסידות בעלזא, חיפה
הדס חנני
ערך זה מבוסס על פרק בעבודת הדוקטורט, שהוגשה בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, בהנחיית פרופ' עוז אלמוג

נוצר ב-7/24/2008

מהות המטבח וחשיבותו

המטבח בבית החרדי הינו חלק בלתי נפרד מהמהות הדתית של המשפחה. בתוך המטבח מרוכזים תחומים חשובים ביותר הנוגעים בשמירת מצוות הדת היהודית. ראשית – המזון, ההקפדה על כשרותו הן מבחינת מרכיביו, הן מבחינת המכשירים שבהם נעזרים לצורך הכנתו והן מבחינת אופן הכנתו. שנית - שמירת שבת - אִבזור המטבח במכשירים אשר לא יגרמו לבני הבית לחלל שבת עקב השימוש בהם.
הבית החרדי יכול להתנהל למופת גם אם ארון ספרים יהיה פשוט ולא מפואר, אבל אם המזון או הכנתו לא יהיו בכשרות מהודרת או חלילה לא יהיו כשרים כלל, אין לכך סליחה ומחילה.

מהות האכילה ביהדות

מֵעֵבֶר לשמירת דיני הכשרות, היהודי החרדי אוכל מתוך מוּדעוּת, מתינות וקדושה. "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג' ו') אמר שלמה המלך, "כל מעשיך יהיו לשם שמים" אמר ר' יוסי בפרקי אבות (פרק ב', משנה י"ב). היהודי עובד את האל לא רק באמצעות לימוד התורה, התפילה ושמירת המצוות, אלא גם בכל פעולה שהוא עושה, כולל פעולות שהן לכאורה גשמיות, כגון - אכילה.
בזמנים מסוימים האכילה עצמה היא המצווה – אכילת מצה בפסח, למשל. אך גם במקרים אחרים, היהודי אינו פשוט אוכל. הוא אוכל "לשם שמַיִם" – מתוך כוונה לנצל את האנרגיה הנובעת מהאכילה לשם עבודת האל. בקבלה מוסבר כי כאשר האדם אוכל בתשומת-לב, הוא "מעלה" את האוכל לדרגה גבוהה יותר, וכך משתחרר ה"ניצוץ האלוהי" שבאוכל. מובן מאליו כי כוונות נעלות אלו הינן דרגה גבוהה שלא כל יהודי מגיע אליהן בכל ארוחה. המקפיד על אכילה שכזו משתייך לסקטור ה"צדיקים".
"קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוהיכם" (ויקרא י"ט ב'). הרמב"ן הסביר: "משום שהתורה הזהירה רק נגד מאכלים אסורים...יכול אדם להניח שהוא יכול להיות אוהב תענוגות ברשות התורה. לכן לאחר מניית הדברים שהתורה אוסרת במפורש, אומרת התורה: 'קדושים תהיו' - קדש עצמך במותר לך." זהו אחד העקרונות המונחים בבסיסה של תורת החסידות הטוענת ל"אתכפיא" (כיבוש היצר). האדם אינו בעל-חיים האוכל רק כדי להשביע את דחפיו ואת צרכי גופו, אלא יצור רוחני השולט בגופו ומפעיל שליטה על מה שהוא אוכל ולמה הוא אוכל.
חז"ל קבעו ש"אסור להנות מן העולם הזה בלא ברכה" (תלמוד בבלי, סדר זרעים, מסכת ברכות, ל"ה א'). אמירת ברכה לפני האכילה כמוה כ"בקשת רשות" מהאל והכרה בכך ש"לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה" (תהילים כ"ד א') - האל הוא המקור האמיתי לכל מתנות החיים.
יש לברך לפני האוכל ולאחריו. האוכל מקבל את הכבוד הראוי לו, ושולחן האוכל הוא כמו המזבח בבית-המקדש. האכילה היא עוד דרך לשרת את האל.
ערך מוסף: הברכה שלפני האוכל, מחנכת את האדם להתאפקות, שלא להיות "זולל וסובא". גם אם תאב הוא "לטרוף" את האוכל, חייב הוא לעצור ולהמתין ולו מספר שניות עד אשר תסתיים הברכה.
הברכות מותאמות לכל סוג של מאכל או משקה, ונחלקות לברכות ראשונות (לפני האכילה) וברכות אחרונות (לאחר האכילה).

הצום ביהדות

שלא כנצרות, המעלה על נס את הנזיר המתענה ומכנה אותו קדוש, דוגלת היהדות בעידון של החומריות ולא בהימנעות ממנה. "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על מה שראו עיניו ולא אכל ממנו" התפישה היא, שאת האוכל העניק לנו הבורא, עלינו לברך לפניו ולאחריו וליהנות ממנו. בניגוד אליו נמצא הצום שהוא הימנעות רצונית מאכילה ומשתייה למשך פרק זמן מסוים. הצום נקרא גם "תענית", מהשורש ע.נ.ה. - עינוי הגוף על-מנת להגיע להיטהרות הנפש או כאות אבל. עם זאת, גם לצום ולעינוי מיוחד מקום במסגרת היהדות..
ביהדות קיימים ימי צום אחדים אשר שונים זה מזה באיסורים החלים בהם, במטרתם, באורכם ובחשיבותם.
1. יום הכיפורים – חל ביום י' בתשרי, והוא הצום החשוב ביותר. הוא נחשב ביהדות כיום גזירת הדין, והוא היום הקדוש ביותר בשנה (אף-על-פי שמבחינת חומרת העונש, חילול השבת חמור ממנו). הצום של יום הכיפורים הוא היחיד המוזכר בתורה: "וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁתֵיכֶם, וְכָל מְלָאכָה לא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מכּל, חַטּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁתֵיכֶם חֻקַּת, עוֹלָם" (ויקרא ט"ז כ"ט-ל"א). צום זה הוא היחיד היכול לחול אף בשבת. מטרת הצום ביום הכיפורים היא עינוי הגוף לצורך התעלות הנפש והיטהרותה. הצום מתחיל בשקיעת השמש והוא נמשך עד צאת הכוכבים ביום המחרת. ביום הכיפורים נוהגים "חמשה עינויים" הכוללים את האיסורים על הפעולות הבאות: אכילה, שתיה, סיכה (נעילת נעלי עור) ותשמיש המיטה (קיום יחסים)
2. תשעה באב – לציון היום בו חרבה ירושלים וחרבו שני בתי המקדש. הצום מתחיל בשקיעת השמש והוא נמשך עד צאת הכוכבים ביום המחרת. בסעודה המפסקת אסרו חז"ל לשתות יין ולאכול בשר, וכן אסור לאכול שני תבשילים. יש הנוהגים לאכול בסיום הסעודה המפסקת ביצה קשה ולשים עליה אפר. הביצה העגולה מסמלת את מחזוריות החיים, והאפר הוא מנהג אבלים. ברוב עדות ישראל נוהגים להחמיר ולא לאכול בשר או לשתות יין מראש חודש אב ועד ט' באב. ימים אלו מכוּנים "תשעת הימים". גם בתשעה באב אסורים חמשת העינויים.
3. י"ז בתמוז – לציון היום בו הובקעה חומת ירושלים. הצום ביום זה נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים.
4. ג' בתשרי – צום גדליה. לציון היום בו נרצח גדליה בן אחיקם, מנהיג שארית הפליטה בארץ-ישראל אחרי החורבן וההגליה לבבל. זהו אחד מארבעת הצומות הקשורים לחורבן בית-המקדש הראשון. מבחינה כרונולוגית, צום זה מתייחס לאירוע המאוחר ביותר בסדרת ארבעת הצומות - אל התקופה שלאחר חורבן הבית עצמו. לאחר מותו של גדליה הושלם חורבן הבית הראשון, ולא נותרה כל ריבונות יהודית בארץ ישראל למשך שבעים שנה - עד שיבת ציון. הצום ביום הזה נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים.
5. י' בטבת – לציון היום שבו החל המצור של נבוכדנצר השני, מלך בבל, על ירושלים, אותו מצור שהסתיים בחורבן ממלכת יהודה, בחורבן ירושלים ובחורבן בית-המקדש הראשון. זהו אחד מארבעת הצומות הקשורים לחורבן בית-המקדש הראשון. הצום ביום הזה נמשך מעלוֹת השחר ועד צאת הכוכבים.
6. י"ג באדר - תענית אסתר. זכר לַצום של אסתר המלכה, כמפורט במגילת אסתר.
7. תענית שובבי"ם - נהוגה במשך שישה שבועות, בימים שני וחמישי שבין פרשת שמות לבין פרשת משפטים (השם שובבי"ם הוא ראשי תיבות של שמות פרשת השבוע בתקופה זאת: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים).
8. מנהג נוסף שמקורו בקבלה - לצום במרבית ימי שני וחמישי בשנה. מנהג זה קיים בקהילות הספרדיות, במיוחד אצל הזקנים והמקובלים.
9. צומות על אי ירידת גשמים, המלווים גם בתפילות מיוחדות, אשר מפורטות במסכת תענית. אלה הן תפילות הציבור הקדומות ביותר שנשתמרו בידינו. הצומות הללו על אי ירידת הגשמים הם סדרה המתחילה בחודש חשוון. מכאן –ואילך הצומות נעשים חמורים יותר ויותר, ככל שעובר הזמן ואין יורדים גשמים.
10. תענית יחיד – כל אדם יכול לגזור על עצמו תענית אם הוא מרגיש צורך בכך, כגון - תענית חלום אם חלם חלום רע וחש צורך להעביר את השפעתו. אדם זה צריך לקבל עליו את התענית על-פי נוסח מיוחד בתפילת מנחה ביום שלפני התענית. כמו-כן אפשר להתענות זמנים קצרים יותר - עד חצות היום או עד זמן מנחה.
למרות שיכול אדם לגזור על עצמו תענית, ממליצים רבנים לבל יקבל על עצמו צומות ועינויים חדשים. בעל ה"חפץ חיים" המליץ כבר לפני כ-80 שנים כי עדיף לערוך "תענית דיבור" מאשר צום מאכילה ושתיה המחליש את הגוף. ואכן, רבים נוהגים להתענות "תענית דיבור", כלומר: הימנעות מדיבורים שאינם של קדושה (תורה ותפילה) במקום צום פיזי.

כשרות המזון

המילה העברית "כשר" משמעותה - מתאים, ראוי. כשרות היא מערכת הכללים הקיימים ביהדות והיא עוסקת בסוגי מזון המותרים באכילה ובאלה האסורים באכילה. הכללים חלים על כל יהודי שומר מצוות באשר הוא. החרדים מקפידים יותר בבדיקת הכשרות, ולכן מוצרים מסוימים זוכים לתעודת כשרות מהודרת יותר המעידה על ההקפדה היתֵרה.

הכללים העיקריים של הכשרות

  • אכילה של בעלי חיים כשרים והימנעות מאכילת בעלי חיים שאינם כשרים. בעלי החיים המותרים במאכל הם: חיות ובהמות יבשה - המפריסות פרסה ומעלות גֵּרָה כגון - פרות, כבשים, עיזים וצבאים; דגים וחיות ים שיש להם סנפיר וקשקשת כגון - דג סלמון, דג טונה, דג בקלה, דג סול, דג קרפיון, דג מקרל; בעלי הכנף שאינם טורפים כגון - תרנגולות, ברווזים, אווזים, תרנגולי הודו ויונים. כל הזוחלים, דו-חיים, תולעים וחרקים – אינם כשרים.
  • בשר "גלאט" או "חלק" – היהדות אוסרת על אכילת בהמה שיש בה מום חיצוני או פנימי (ואם יש כזה, הבשר טָרֵף ואסור למאכל). אחד המומים האפשריים הוא נקב ברֵיאה. הקביעה הַאִם הבהמה הינה בעלת מום נעשית על-ידי הוצאת ריאותיה של הבהמה וניפוחן. אם יש נקב הוא יהיה מורגש. אם יש פגם בריאות (היינו - נקב), הבשר נפסל. לעיתים קרובות, אף-על פי-שאין נקב בריאות, ישנה הצטברות ריר או גוש רקמה על-גבי הריאות - ההצטברות הזאת נקראת "סירכא" - ואז הבשר מאבד מהידור הכשרות. "גלאט" באידיש פירושו חלק. כינוי זה מבטא כי לא נשאלה כל "שאלה" על כשרותו של בשר זה. (למרות שהרב הכשיר את הבשר).
  • היוצא מן הטמא – טמא, היוצא מן הטהור – טהור. האמירה הזאת מתייחסת למוצרים נלווים מן החי. כך, למשל, החלב של הפרה טהור מפני שהפרה היא בע"ח טהור. הדבש טהור אף-על-פי שהדבורה איננה בע"ח טהור, מפני שייצור הדבש אצל דבורים אינו קשור במנגנון הפיסי שלהן. הג'לטין העשוי רסק של עצמות בע"ח או דגים, טהור אם הוא נעשה מעצמות של חיות טהורות.
  • מזון שמקורו מהצומח צריך שתקויַמנה בו המצוות התלויות בארץ ישראל, כגון - תרומות ומעשרות: פירות משלוש השנים הראשונות לנטיעתו של עץ הפרי אסורים באכילה וכן יש חוקים מיוחדים לתוצרת השנה השביעית (שנת שמיטה), שהיא שנת שבתון לאדמה.
  • שחיטה כשרה של בעלי החיים הכשרים. על פי הרמב"ם, המטרה באופן השחיטה הכשרה היא שלא לגרום לחיות צער וכאב. בשחיטה הכשרה יש לנתק את העורק הראשי ואת קנה הנשימה בחתך אחד. המתה שכזאת הינה מהירה וגורמת לסבל מינימלי לבעל החיים.
  • הכשרת הבשר (מדם האסור לאכילה) במלח. על-פי תפיסת היהדות - הדם הוא הנפש, ולכן קיים איסור אכילת דם. שמים על הבשר מלח עד שכל הדם נספג ממנו או שצולים את הבשר.
  • הפרדה בין מאכלי בשר ובין מאכלי חלב. האיסור "לא תבשל גדי בחלב אמו" מופיע בתורה שלוש פעמים (שמות כ"ג י"ט, שמות ל"ד כ"ו, דברים י"ד כ"א). הצורך בָּאִזכור של האיסור הזה שלש פעמים נָדוֹן באריכות במכילתא דרבי ישמעאל (משפטים פרשה כ'). הובאו שם. תשע דעות של תנאים. הידועה ביניהן היא דעתו של רבי שמעון בן יוחאי - "ר' שמעון בן יוחאי אומר: אחד איסור אכילה, ואחד איסור הנאה, ואחד איסור בישול". כלומר - אסור לבשל בשר בחלב, אסור לאכול מתבשיל כזה, ואסור להנות ממנו – למשל, למכור אותו.
    הכורח באלימות: חליבת הפרה יש בה חסד מפני שהימצאות חלב עודף בעטיניה של הפרה מכאיבה לה. באכילת הבשר, לעומת-זאת, יש ממידת האכזריות כלפי בעלי החיים. אמנם האדם זקוק לבשר על-מנת לשמור על בריאותו, אך ההתייחסות לכך היא שזהו כורח ולא עיקר בחיים. לפי ספר הזוהר מקורו של האיסור הזה הוא בכך שהחלב הלבן מסמל את מידת הרחמים ואילו הבשר האדום מסמל את מידת הדין ואסור לערבבם. מכאן שיש להרחיק בין בשר לבין חלב, וחז"ל קבעו כי יש לעשות זאת גם על-ידי שמירת מרחק הזמן שבין אכילת בשר לבין שתיית חלב, וגם על-ידי הרחקת הכלים שבהם מבשלים בשר או חלב. פרק הזמן "מסעודה לסעודה" נקבע בהלכה כפרק הזמן שיש להמתין בין אכילת בשר לבין שתיית חלב. בהגדרת פרק הזמן הזה קיימים מנהגים אחדים. המנהג הנפוץ והידוע ביותר - והוא על דעתם של רוב פוסקי ההלכה - שיש להמתין פרק זמן של שש שעות, מפני שזהו פרק הזמן בו מתעכל הבשר הנמצא במעיו של האוכל וכמו כן אם נותרו שיירי בשר בין שיניו, מאבדים הם בפרק זמן זה את "בשריותם". בין אכילת חלב לבין אכילת בשר אין צורך להמתין כלל, אלא די לנקות היטב את הפה.
  • אין לשתות יין נסך (כל יין שגוֹי נגע בו). כאשר היין מבושל או מפוסטר, נגיעת הגוי איננה אוסרת אותו.
  • חל איסור לאכול כל מזון מבישול גויים מפני שאינם נוהגים הקפדה על כללי הכשרות היהודיים. כך, למשל, פת עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות). נוהגים למרוח שומן על הלחם ומפני שאין יודעים מהו הרכב השומן חל איסור לאכול לחם שנאפה על-ידי גויים.
  • חלב ישראל – חלב נחשב כשר אם נחלב ע"י יהודי או בנוכחות יהודי.

    בפסח מוחמרים כללי הכשרות הכלליים בנושא המזון ונוספים עליהם איסורים וסייגים שונים. למשל: אין משתמשים במהלך החג בסוכר אלא בסירופ סוכר (מים +סוכר שבושלו יחד) שהוכן לפני החג וצריך להספיק לכל ימי החג. המחמירים אינם משתמשים בשמן אלא בשמאלץ (שומן אווזים), רוב החרדים האשכנזים משתמשים בשמנים שמקורם אינו בקטניות, כגון - שמן זית ושמן אגוזים. יש להכין לפני החג ביצים קשות בכמות שתספיק לכל ימי החג. אין לבשל במהלך החג ביצים קשות. מותר להכין חביתה וכד', אך במשפחות מחמירות, כשהטיגון הוא בשמאלץ החביתה הופכת לבשרית וזה מאד מגביל את הארוחה. המחמירים נמנעים מצריכת ירקות, למעט גזר, קישוא, כרוב ותפוחי-אדמה. אסורים פירות שאין מקלפים אותם. האיסור הידוע ביותר הוא האיסור על אכילת חמץ. כחמץ מוגדר כל אחד מחמשת מיני הדגנים (כגרעיני תבואות או כקמח) אשר בא במגע עם מים ותפח. להגבלת מזון זאת ישנה השפעה המתמשכת אף מעבר לימי החג עצמו. "חמץ שעבר עליו הפסח" הוא חמץ שהיה ברשותו של יהודי לפני הפסח ובמהלכו, ואסור להשתמש בו לאחר החג. בגלל הסיבה הזאת נהוג למכור את החמץ לגוי לפני החג. עקב ההחמרה הננקטת בחברה החרדית ביחס לתחומי חיים רבים,

    הערת ביניים: קיימים במהלך הדורות דיונים רבים בהלכה בנוגע למכירת חמץ (למעט דעת יחד). אף פוסק אינו קורא לה פיקטיבית. מאחר והעונש על אחזקת חמץ בפסח הוא "כרת" – ודאי וברור שאדם מעדיף שגוי ייקח את כל חמצו (ואפילו שלא בשוויו האמיתי) כדי שלא יעבור על איסור זה.

    קיימים דיונים האם ניתן לסמוך על מכירת חמץ שאינה על ידי 'שומר תורה ומצוות'. רבי משה פיינשטיין מצדד בקיום מכירה שכזו אצל עו"ד כדי שיהיה ברור למוכר כי אין מדובר ב"פיקציה".

    גם כאן רבים נזהרים שלא למכור במכירת זו חמץ ממש ( ויסקי / בירה /מוצרי דגן). אחרים נוהגים להביא את החמץ לביתו של הרב כדי שלא יהיה ספק במוחלטותה של המכירה, ויש הנוהגים להעניק לרב בעת מכירת החמץ את המפתחות לביתם כדי שימסרם לקונה באם יידרש לכך. החברות הגדולות שמוצריהן מכילים קמח שולחות ממילא לחנויות במגזר החרדי לאחר הפסח מוצרים שעליהם נרשם כי "נאפו לאחר הפסח". המקפידים נוהגים לבדוק זאת במשך חודשים רבים לאחר הפסח. הם בודקים גם את הכיתוב ההצהרתי וגם את קוד הייצור. בעיתונות החרדית מתפרסמות הדרכות לציבור כיצד יש להבין את קוד הייצור. למשל: לאחר פסח תשס"ז (2007) הקוד שיהיה רשום הוא – 7100 – כלומר, 7 זוהי השנה 2007, 100 זהו מספר הימים שעבר מראשית השנה הלועזית עד יום הייצור.
    בעולם היהודי מושקעים משאבים רבים בפיקוח על הכשרות אצל יצרני מזון וספקי מזון. רבים מיצרני המזון ומספקי המזון בישראל מצטיידים בתעודת כשרות מהודרת ככל האפשר על-מנת להיות אטרקטיביים למקפידים על הכשרות.

הכשרות במדינת ישראל

הכנסת התייחסה במהלך השנים פעמים אחדות לנושא הכשרות וחוקקה חוקים אחדים הקשורים בכך: 

חוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם-1980 [תיקון אחרון: 17/2/04].
בסעיף 2 המגדיר את תפקידי המועצה [תיקון: תשס"ד], מצוין בסעיף קטן 3 כי היא אחראית על מתן תעודות הכשר על כשרות.
חוק בשר ומוצריו, התשנ"ד-1994 [תיקון אחרון 4/1/95].
בסעיף 2 נאמר: "לא ייבא אדם בשר אלא אם כן קיבל לגביו תעודת הכשר." נוסף על כך, מצויין בפירוש בסעיף קטן 5 כי חוק זה תקף על אף האמור בחוק יסוד: חופש העיסוק.
חוק איסור גידול חזיר, תשכ"ב-1962
בסעיף 1 מוגדר האיסור, והוא ברור וחד-משמעי - "לא יגדל אדם חזירים, לא יחזיקם ולא ינחרם." (לנחור היא מילה תלמודית שפירושה - לשחוט בסכין).
חוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת), תשי"ז-1956 [תיקון אחרון 2/8/62].
1. איסור גידול חזיר והחזקתו ומכירת בשר חזיר ומוצריו [תיקון:תשכ"ב]
"על-אף האמור בכל דין אחר, תהא רשות מקומית מוסמכת להתקין חוק שיגביל או יאסור מכירת בשר חזיר ומוצריו הנועדים לאכילה."
2. תחולת האיסור
"רשות מקומית רשאית להטיל הגבלה או איסור כאמור בסעיף 1 על כל איזור שיפוטה או על חלק מסויים ממנו, ובלבד שיחולו על כל האוכלוסייה באותו איזור או באותו חלק ממנו."
חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983 [תיקון אחרון 15/12/05]
בסעיף 3: "איסור הונאה בבית אוכל. כלומר, (א) בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר. (ב) בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה."
בסעיף 4: "איסור הונאה בייצור. כלומר, (א) יצרן של מצרך לא יציין על מצרך שייצר או על אריזתו כי הוא כשר ולא יציגו ככשר בפרסום או בדרך אחרת, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר. (ב) יצרן של מצרך שניתנה עליו תעודת הכשר, לא ישווק מצרך שאינו כשר לפי דין תורה בציון שהוא כשר."
בסעיף 5: "איסור הונאה במכירה. כלומר, העוסק במכירת מצרכים לציבור לא ימכור ולא יציע למכירה מצרך שאינו כשר לפי דין תורה תוך הצגתו בכתב ככשר."
בסעיף 7: "איסור הונאה בשחיטה. כלומר, לא יעסוק אדם בשחיטה תוך הצגת שחיטתו ככשרה, אלא אם כן ניתנה לו תעודת שוחט מאת מועצת הרבנות הראשית לישראל או מאת מי שהיא הסמיכה לכך או מאת רב עיר, לצורך עירו."
בסעיף 10: "חובת הצגה. (א) מי שבידו תעודת הכשר, יציג אותה במקום גלוי במקום עיסוקו. (ב) לא יציג אדם תעודת הכשר כאמור בסעיף קטן (א) אלא בתקופה שבה התעודה בתוקף."
חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 [תיקון אחרון 01/01/06] .
בסעיף 40. "פטור מטעמי הכרה דתית, מצוין כי מיועדת לשירות ביטחון שהצהירה בכתב לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 25, בפני שופט או דיין בבית דין רבני, שלושה אלה: (1) טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון ; (2) היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו (3) היא אינה נוסעת בשבת. תהא פטורה מחובת שירות ביטחון לאחר שתמסור את התצהיר, באופן ובמועד שייקבעו בתקנות, לפוקד שהוסמך לכך."

כשרויות מקובלות בחברה החרדית

מסקר שנערך על-ידי התאחדות התעשיינים ומכון גיאוקרטוגרפיה בנושא דפוסי קניית מזון במגזר החרדי בפברואר 2007 עולה כי הציבור החרדי משתמש ב- 23 סוגי כשרויות בקניית מוצרי מזון. הכשרות המקובלת והמהודרת ביותר (בקרב כ-80% מהמגזר) ברכישת מוצרי מזון (שאינם מוצרי בשר או עוף מעובדים) הינה של בד"צ (בית-דין-צדק) העדה החרדית ירושלים (זאת - בהשוואה ל-58% לפני כ-8 שנים בסקר הקודם). אצל 47% מהציבור החרדי מקובלת הכשרות של הרב לנדא, (לעומת 27% בסקר הקודם); הכשרות של הרב רובין מרחובות מקובלת על כ-30% מהמגזר החרדי (לעומת 11% בלבד בסקר הקודם); הכשרות של שארית-ישראל מקובלת על 21%; הכשרות של חתם-סופר בני-ברק – מקובלת על 14%; הכשרות של הרב מחפוד, יורה-דעה – על 12% (בהשוואה ל-9% בסקר הקודם); הכשרות של אגודת-ישראל מקובלת על 12% מהמגזר החרדי; כשרות בית-יוסף מקובלת על 11% מהציבור החרדי.
מהסקר עולה גם כי בקניית מוצרי בשר ועוף מעובדים מקובלים על אנשי המגזר החרדי כשני סוגי כשרויות (בממוצע), ואילו בקניית מוצרי מזון שאינם מוצרי עוף ובשר מקובלות כשלוש כשרויות (בממוצע). 

פירוט הכשרויות המקובלות במגזר החרדי
בד"ץ העדה החרדית
נוסד עוד לפני קום המדינה בידי רבני "העדה החרדית" - המהווים את החוג הקיצוני והשמרני ביותר בציבור החרדי. מנוהל גם כיום ע"י אנשי העדה החרדית בירושלים.
תחילתו - כמערכת כשרות מקומית בעבור אנשי היישוב הישן בירושלים, ובעיקר - שכונת "מאה-שערים" וסביבותיה.
במהלך 30 השנים האחרונות התפתח בד"ץ העדה החרדית לגוף כשרות רחב וחזק ביותר, הנחשב כקפדני ביותר בין הבד"צים בדרישות הכשרות שלו, וזוכה לפופולריות ולהכרה מצד כל שכבות הציבור החרדי, אף אצל המחמירים ביותר.
מפעלים גדולים כגון "אסם", "עלית", "תלמה" "סוגת" ו"פפסי" מקבלים את אישורו של הבד"ץ.
הרב לנדא
הכשרות נקראת בשם זה על שם הרב יעקב לנדא רב העיר בני-ברק, שנפטר בשנת תשמ"ו והוא בן 93. עם פטירתו, ירש בנו הרב משה יהודה ליב את תפקידו כרב העיר ואת האחריות על מערכת הכשרות שלו. הרב לנדאו נחשב למחמיר ולמקובל על ציבור נרחב. הוא ידוע בדרישות הכשרות הקפדניות והבלתי מתפשרות שלו. כשרותו נחשבת לכשרות מהודרת ואמינה ביותר. אמינותה ויוקרתה של מערכת הכשרות של הרב לנדא (כך גם נקרא בנו) למעט בקרב הציבור הליטאי בבני ברק, עקב השתייכותו לחסידות חב"ד ופסיקותיו בהתאם למקובל בחסידות זו, השנואה על ידי הליטאים.
זוהי מערכת כשרות מקומית, ולכן לא נגבה תשלום תמורת מתן ההכשר לבתי העסק בבני-ברק, והמשגיחים ממומנים מתקציב עיריית בני-ברק
מעניק כשרות בעיקר לבתי עסק בבני-ברק, אך גם למפעלים דוגמת "שטראוס-עלית", "ויטמן", "רמדיה", "סלטי מיקי" ו"קוקה-קולה", אשר ראשיה הסכימו לגלות לו את הסוד השמור ביותר - מרכיבי המשקה.
בד"צ מחזיקי הדת
שייך לחסידות בעלז שמרכזה בירושלים. נוסד בסוף שנות השמונים של המאה העשרים כמהלך פוליטי פנימי בציבור החרדי עקב המחלוקת שנתגלעה אז בין חסידות בעלז לבין העדה החרדית ולצורך קריאת תיגר על ההגמוניה של בד"ץ העדה החרדית. מעמדו בציבור החרדי נמוך. ישנם עוררים רבים על טיב הכשרות שהוא מעניק, ורבים מתנזרים ממוצריו.
זוכה לפופולריות בעיקר בקרב חסידי בעלז.
מעניק הכשר למספר מצומצם של בתי עסק בירושלים ולמפעלים ברחבי הארץ - מפעל "תוחלת" לעיבוד בשר, קו יצור מעדני חלב במחלבת "תנובה" תל-אביב, "סלטי שמיר" ועוד.
בד"ץ שארית-ישראל
השגחת כשרות שהוקמה באמצע שנות השמונים של המאה העשרים. משתייכת לקהילת הליטאים ("דגל התורה"). הוקמה כחלק מ"מאבק העצמאות" של הליטאים מתנועת האם "אגודת ישראל" ששיאו היה הקמת תנועת "דגל התורה". מקימי המערכת הצהירו כי תהיה זו מערכת כשרות "לבני תורה" ללא פשרות וללא עיגולי פינות. הרב שך, מנהיג הציבור הליטאי ,תמך ועודד את הקמת "שארית ישראל"
כאשר נוסדה, עמד בראשה הרב שאול חיים קרליץ. עם פטירתו ירדה יוקרתה של המערכת. אין דמות של "גדול" העומד בראשה למרות שהיא זוכה להנחיותיו של הרב אלישיב.
חסידי חב"ד שאינם שוכחים לה את נסיבות היווסדה, דואגים לפרסם בראש חוצות כל "נפילה" של המערכת (וכאלה קיימות בכל מערכת) וגם עובדה זו תרמה לירידת קרנה היחסית.
הכשרות המעניקה הכשר למפעלים דוגמת "סלטי שטראוס", "מאפיית עין-בר" ו"משקאות קריסטל".
בד"צ אגודת-ישראל
גוף כשרות המשתייך לתנועת "אגודת-ישראל", ומנוהל בידי מרכז אגודת-ישראל ירושלים. בראשו - הרב פישביין-לבדוק, מקורבו של האדמו"ר מגור והרב אדלר, פוסק כשרות ותיק מתחום השחיטה.
הוקם בראשית שנות הששים של המאה העשרים כמתחרה לבד"ץ העדה החרדית.
רמת הכשרות שלו מוגדרת כ"בינונית עד חלשה ביותר" והוא משויך פוליטית לתנועת "אגודת-ישראל". (מיקומו ברח' פרס 2 – בסיסה הפוליטי המיתולוגי של משפחת פרוש הירושלמית תורם לתדמיתו ה'פוליטית') בתור שכזה, אינו מוכר בידי הפלג השמרני והמחמיר יותר בציבור החרדי, ורבים מהם מתנזרים ממוצרים הנושאים את תעודת ההכשר שלו.
"טרה" היא היצרנית הבולטת הנהנית מכשרותו.
בד"ץ מהדרין בראשות הרבנים רובין וקוק
הרב רובין החל את דרכו כאחראי על כשרות הרבנות רחובות. בזכות הקפדתו על קוצו של יו"ד התקבל בציבור גם מחוץ לעירו.
חוג חתם-סופר בני-ברק
נוסד בראשית שנות השבעים של המאה העשרים בידי הרב וואזנר והרב אונגר, מרבני קהילת יוצאי הונגריה בבני- ברק.
מעניק כשרות למחלבות "טנא-נגה", "גלידות נסטלה", "יקבי אליעז" ועוד.
חוג חתם-סופר פתח-תקוה
גוף כשרותי חדש יחסית המנוהל על-ידי הרב דייטש, רב קהילת יוצאי הונגריה בפתח-תקוה. התפשט במהירות, בעיקר עקב יעילותו.. בין לקוחותיו "פריגת", "פרימור", "קליית יוסי", "יקבי ברקן", "גידרון", "טירת-צבי" ו"משק צוריאל".
בד"ץ יורה-דעה
מיסודו של הרב מחפוד, איש אשכולות, מומחה גדול לשחיטה. נוסד על-מנת לתת לציבור הספרדי מענה בהתאם להלכותיו.
הרב מחפוד היה "ראש השוחטים" במערכת הכשרות היוקרתית של הרב לנדאו במשך שנים רבות ועל כן רבים מהאשכנזים החרדים סומכים על כשרותו.
ידוע כהכשר מהודר. מסעדות רבות בגוש דן ותל-אביב שוכרות את שירותיו.
הכשר 'מחלקת מהדרין' רבנות ירושלים
מחלקת כשרות למהדרין אשר ליד הרבנות ירושלים. "מחלקת מהדרין" באה לענות על דרישותיו של הציבור החרדי בירושלים ובסביבתה, ולהוות תחרות לבד"צים השונים.
מחלקת הכשרות הזאת מעניקה כשרות מהדרין בעיקר לבתי-מלון בירושלים, כגון - מלון שרתון פלאזה, המלך שלמה, רמדה רנסנס, קונקורד וכן למסעדות רבות. ההכשר בא לענות על צרכי התיירים החרדיים מארה"ב ואירופה המרבים לשהות במלונות אלה.
המחלקה מעניקה תעודת כשרות למפעלי מזון אחדים, ברובם בשיתוף עם בד"ץ העדה החרדית בירושלים. עם צרכניה נמנה הציבור החרדי הליברלי והמודרני, ביניהם אנשי אגודת-ישראל, דגל-התורה וש"ס.
ועדת מהדרין - הרב וייטמן רב תנובה
הכשר המורכב מהרב וייטמן הנחשב למומחה מס' 1 בכשרות החלב ומוועדה ובה נציגים של כל חוגי היהדות הדתית והחרדית. עקב כך - מקובלת על כלל הציבור.
או-קיי
ועד כשרות עולמי שנוסד ע"י הרב לוין. מקובל בעולם כולו. אם כי אינו מגיע ברמתו להכשר "העדה החרדית" ו"הרב לנדא". מנוהל בארץ ע"י הרב חסקל. מהמפעלים הבולטים שבהשגחתם הוא "יקבי רמת הגולן".

המטבח החרדי

ארונות המטבח

בדירות חדשות או משופצות הארונות עשויים לרוב פורניר עץ או פורמייקה דמויית עץ בגוונים בהירים. בדירות הישנות רוב הארונות עשויים פורמייקה חלקה בגוונים בהירים.
הארונות נחלקים לארונות תחתונים, המורכבים מתחת למשטחי העבודה ולארונות עליונים, המורכבים מעל למשטחי העבודה, בחלק מהדירות ארונות אלה מגיעים עד לתקרה. בדירות הישנות, במיוחד בשכונות הוותיקות בירושלים, שטח המטבח מצומצם ביותר, ולכן מותקנים בו מעט מאד ארונות.

משטחי העבודה

משטחי העבודה המותקנים על הארונות התחתונים עשויים בדרך-כלל שיש הנקרא גרניט סרדו – זוהי אבן בגוונים לא אחידים, מעין כתמים בצבעי חום-שחור, חום-קרם או שחור-אפור. הסוג הזה של השיש מקובל מפני שהוא נחשב ליוקרתי ולמכובד יחסית לסוגים אחרים, כגון אבן חברון. עם-זאת - מחירו של השיש הזה זול יחסית לסוגי גרניט אחרים. שיקול נוסף בהעדפת השיש הזה הוא מגוון הצבעים שבהם הוא מופיע, והעובדה כי ערבוב הצבעים יעיל בשמירה על מראה נקי.
במטבחים מודרניים נמצא שימוש גם באבן קיסר בגוֹני חום או קרם. כאשר משתמשים באבן קיסר למשטח העבודה, נוהגים להשתמש בה גם כחיפוי קיר, במקום אריחי הקרמיקה או החרסינה.

שולחן האכילה במטבח

בדירות שביקרתי בהן היה במטבחים מקום אכילה מצומצם - שולחן קטן או דלפק ונוסף על כך 3-4 כיסאות או שרפרפים. השולחנות היו מכוסים בשעוונית פלסטיק בצבעים שונים לא רועשים. מעל שולחן האוכל או דלפק האכילה נהוג לתלות את "סדר ברכת המזון".

כיורים

בהתאם לדרישות הכשרות, נוהגים להתקין במטבח כיורים נפרדים לבשר ולחלב. ההלכה איננה מחייבת שני כיורים נפרדים, אך הדבר מקל מאד על שמירת הכשרות. אם יש כיור אחד, אסור להניח בו כלים. מניחים את הכלים על השיש (החלבי או הבשרי - בהתאם לכלים), ואז מדיחים אותם ומניחים אותם לייבוש.

במחקרם של צ'רצ'מן ופרנקל נמצא כי 81% מהמשפחות העדיפו כיורים נפרדים, ורק 19% העדיפו כיורים צמודים. בדירות שבהן הכיורים הורכבו בצמידות הפרידו ביניהם על-ידי "קיר" בגובה 20-30 ס"מ, העשוי מאותו שיש המשמש למשטחי העבודה.

הכיורים המועדפים הם בצבע לבן או פרגמון, בדרך-כלל בהתקנה תחתונה. לכל אחד מהכיורים מותקן ברז נפרד. במרבית הדירות ההעדפה היא לברזים פשוטים, לא נשלפים, המותקנים על משטח העבודה,ככל הנראה - משיקולי תקציב.

לעתים מהמטבח החרדי נעדרת המטלית לניגוב משטחי העבודה המונחת דרך קבע על משטח העבודה ליד הכיור במטבח החילוני. הסיבה לכך נעוצה באיסור לסחוט את המטלית הזאת בשבת. האישה החרדית איננה רוצה להתקרב לתחום האיסור שמא תשכח לפני השבת להצניע את המטלית הזאת, ולכן היא מעדיפה להניח מגב קטן בקרבת הכיור ולהשתמש בו לגריפת מים שֶׁנִּתְּזוּ על משטח העבודה (ראו - תמונה 8). פתרון אחר הוא אחזקת שתי מטליות: האחת לימי חול והאחת לשבת.

ריצוף וחיפוי

הריצוף המקובל הוא בגוונים בהירים – בֶּז', קרם, חום בהיר וכד'. בבתים הישנים הריצוף הוא בדרך-כלל מסוג טרצו בגווניו הבהירים בגודל 20X20 ס"מ. בבתים חדשים או משופצים מעדיפים אריחי קרמיקה או גרניט פורצלן המשדרים יוקרה, בגדלים 33X33 ס"מ או 40X40 ס"מ.
בדירה החרדית מתגוררות נפשות רבות, וקשה לשמור על הניקיון.לכן משתדלים למצוא אריחים שלא ייראו עליהם הכתמים מהר מידי.

שטח החיפוי העשוי קרמיקה (מעל למשטח העבודה) במטבח החרדי הוא נרחב. בציבור החילוני מעדיפים לצמצם את שטח החיפוי (ולעיתים אף לוותר עליו), ואילו בציבור החרדי מצפים את כל המרווח שבין הארונות העליונים והתחתונים (כ- 50-60 ס"מ), ונוסף על כך - גם את הקיר שלידו ניצב שולחן האכילה או הדלפק. החיפוי הנרחב נובע מטעמים פרקטיים. במשפחה החרדית המטבח "עובד שעות נוספות", והקרמיקה קלה לניקוי הן במהלך השנה והן בהכנות לפסח. גודל האריחים אינו קבוע (20X20 ס"מ, 20X30 ס"מ, 10X10 ס"מ ועוד). הצבע המועדף הוא קרם, אוף ווייט, חום בהיר וכד'.

מכשירי חשמל

חלק מהחברות מייצרות בעבור הציבור החרדי מכשירי חשמל כשרים המצוידים בתעודת כשרות. חברות אחרות רק מבצעות התאמות קלות כך שמוצריהן יוכלו לענות על דרישות הכשרות.

תנור אפייה וכיריים

תנור האפיה הכשר הוא זה שאין בו כל קשר בין תאי האפייה כל אחד מהתאים בנוי כיחידה נפרדת, ללא דפנות משותפות ונוסף על כך חייבת להיות הפרדה בין התאים באמצעות אוויר או חומר מבודד כלשהו, כך שאחד התאים מיועד לאפיית בשר והשני - למאפי חלב או פרווה (שו"ת אגרות משה, יורה דעה, סימן כ"ח סעיף כ"ט).

ישנם תנורים המאפשרים להפעיל את תאי האפייה כפלטות שבת. כלומר - המנוע לא יתחיל לעבוד בתגובה לפתיחת דלת התא וכניסת אוויר קר, אלא יעבוד כל הזמן בטמפרטורה קבועה.

ברוב המשפחות החרדיות מעדיפים מכשיר משולב של כיריים המופעלים בגז ומתחתם תנור אפייה בעל שני תאים. במשפחות שאין נוהגים בהן לאפות הרבה מאפי חלב נוהגים לקנות "טוסטר-אובן" גדול, והוא משמש כתנור אפייה למאפי החלב.

מקרר

בדרך-כלל המקרר הוא בגודל של 500-600 ליטר, וכולל תא הקפאה עליון ותא קירור תחתון. הצבע המועדף הוא לבן.

המנועים של תא הקירור ושל תא ההקפאה במקרר הכשר אינם מתחילים ומפסיקים את פעולתם בעקבות פתיחת הדלת. אפשר להשיג זאת כאשר מנטרלים את הלחצנים הגורמים לכך שבעת פתיחתה של דלת המקרר נדלק האור והמנועים מתחילים לעבוד על-מנת לקרר את האוויר החם שנכנס. נִטרול הלחצנים גורם לכך שהמנועים "חושבים" שדלת המקרר סגורה כל הזמן, ולכן הם "עובדים" בטמפרטורה קבועה. בנִטרול הלחצנים נמנעת גם הדלקת האור עם פתיחת הדלת, כך שאין מניעה לפתוח את דלת המקרר בשבת.
חברות אשר אינן מייצרות מראש את המקרר בצורה זאת מאלתרות פתרונות, כגון - פקקים מיוחדים המותקנים על הלחצנים לפני כניסת השבת.

מיקרוגל

 ברוב המטבחים מונח על השיש מכשיר מיקרוגל המיועד לחימום "בשרי". ההעדפה היא למכשיר בצבע לבן.

מדיח כלים

מעט מאד משפחות חרדיות מרשות לעצמן לרכוש מכשיר יקר ו"זולל חשמל ומים" זה. ישנן שתי דרכים לשימוש נאות במדיח כלים. על-פי דרך אחת - המשפחה יכולה להחליט האם מעוניינים להשתמש בו רק להדחת כלים בשריים או רק להדחת כלים חלביים. על-פי הדרך השנייה - אפשר לרכוש שתי מערכות של סלסלות ומגשים שבהם מונחים הכלים בתוך המדיח ולהועיד את המערכת האחת להדחת כלים חלביים ואת האחרת - להדחת כלים בשריים (שו"ת אגרות משה, חלק י' סעיף כ"ח וכ"ט).

שיפורים

בשנים האחרונות, עם הגידול שחל במעמד הביניים החרדי, המטבח הוא הראשון לשיפור ולהשקעה עקב חשיבותו הרבה. משפחות רבות משקיעות כסף רב ומחשבה מעמיקה (בדרך- כלל - בעזרת איש מקצוע) על-מנת לנצל באופן מקסימלי את שטח המטבח.
במטבח החרדי המשופר ההעדפה היא להפריד לחלוטין בין האיזור החלבי לבין האיזור הבשרי. בצד אחד של המטבח נמצא האיזור הבשרי, שהוא החלק הגדול והמשמעותי יותר במטבח. הוא כולל משטח עבודה גדול, כיור גדול ונגישות לכיריים ולתנור האפייה. בצד אחר של המטבח נמצא האיזור החלבי הקטן יותר, ובו משטח עבודה מצומצם וכיור קטן. הכיורים והברזים במטבח החרדי החדש איכותיים יותר.

מכשירי החשמל הינם מסוג Built In – בנויים כחלק בלתי נפרד מהארונות.

מאחורי הדלתות "מסתתרים" עזרים נוספים לנוחות עקרת הבית, כגון - מיקסר גדול המשמש בעיקר ללישת הבצק לחלות השבת או פח-אשפה גדול על גלגלים. כך מתאפשר ניודו של פח-האשפה לכיוון איזור העבודה ואיסוף האשפה הנוצרת תוך-כדי הבישול. 

מטבח פסח מקובל אצל מעמד הביניים או אצל "מחמירים" המקריבים חלק משטח הדירה עבור מטבח (קטן אמנם) הפועל במשך שבוע בשנה בלבד.

תפקודי יום-יום של המטבח

אִחסון

על-מנת להבין את גודל המקום של האִחסון הדרוש לאוכלוסייה החרדית (כמו גם לאוכלוסייה הדתית) עלינו להתייחס לשני מדדים בסיסיים: ראשית, דרישות הכשרות המחייבות הפרדה בין בשר וחלב, כלומר - הדרישה שתהיינה מערכות נפרדות של תנורים, סירים, סכו"ם, כלים, משטחי עבודה ומפות השולחן למאכלי בשר ולמאכלי חלב. שנית, המשפחות הגדולות המונות לעיתים קרובות 10 נפשות ויותר. צירוף הנתונים האלה מוביל למסקנה כי השטח הנדרש לאִחסון כלי היום-יום הוא כפול ואף יותר מזה הקיים באוכלוסייה הכללית. על כך יש להוסיף מקום אחסנה נוסף למערכת כלי אוכל חלבית ובשרית מהודרת המיועדת לשימוש בשבתות ובחגים ולמערכת כלי אוכל מהודרת ביותר וכשרה לפסח, המוחזקת בנפרד משאר הכלים במשך כל השנה.

כלי האוכל החלביים והבשריים - כולל צלחות, כוסות, סכו"ם, סירים וכלי הגשה - שונים מאד במראם - הן מבחינת הצבעים המעטרים אותם והן בצורתם הפיסית. דבר זה מאפשר לבני המשפחה להבחין ביניהם בקלות רבה. אִחסונם נעשה בהתאם לַנוחיותה של אֵם המשפחה בתפעול המטבח. כלומר - אין קשר, למשל, בין השיש החלבי לבין הארונות שבהם יאוחסנו הכלים החלביים. אפשר שמתחת לשיש חלבי יאוחסנו סירים בשריים. כך - במטבח הבנוי בצורת האות 'ר' יש בארון הפינתי מקום נרחב לאִחסון סירי הבשר הגדולים והרבים יותר, ובו ישתמשו גם אם השיש שמעליו הוא חלבי. 

על-מנת להקל על העומס בניהול הבית, נהוג במגזר החרדי לעשות שימוש רב בכלים חד- פעמיים. השימוש בכלים אלו מועיל בשני מישורים: האחד – חיסכון בשטיפת כלים. הן בעבודה הכרוכה בכך והן בעלויות המים והסבון. המישור השני – חיסכון במקום אִחסון. באופן כזה אין צורך בהחזקת מערכות גדולות של כלי אוכל חלביים ובשריים. הכלים החד-פעמיים משמשים הן לארוחות חלביות והן לארוחות בשריות. הכלים החד-פעמיים הפשוטים ביותר - בצבע לבן -משמשים בעיקר בימי החול. אם יש צורך להשתמש בכלים חד-פעמיים בשבת או בחג, (עקב אורחים רבים, למשל) קונים סוג משובח יותר של כלים שבהם הפלסטיק הוא צבעוני, עבה יותר וקשיח (לחג ולשבת עדיפים צבע כסף או זהב, לאירועים משפחתיים משתמשים בשלל הצבעים האחרים).

בקופסאות אִחסון חד פעמיות משתמשים גם לצורך הקפאת מזון במנות אישיות. כך, למשל, מרק עוף, מרק ירקות או לפתן שבושלו בכוונה בכמות גדולה לקראת שבת וחלק מהכמות מוקפא לשימושם של בני המשפחה במשך השבוע. הקופסאות המקובלות לצורך זה הן קופסאות פלסטיק עגולות בעלות מכסה תואם ובנפחים שונים המקובלות גם במעדניות החילוניות למכירת סלטים. אותן קופסאות משמשות גם לאחסון כמויות מזון קטנות בקירור. כך, למשל, מעט חומוס שנותר באריזה הגדולה שנקנתה מועבר לקופסא קטנה על מנת לחסוך מקום במקרר.

בהתאם לדרישה הצרכנית, ישנן רשתות וחנויות פרטיות המתמחות בכלים חד-פעמיים. בירושלים ישנן כ- 30 חנויות רשמיות ועוד מספר בלתי ידוע של מחסני מכירה המשתייכים ל"מסחר-הלילה". המבחר בחנויות אלה גדול ביותר הן מבחינת האיכות והן מבחינת העיצוב. אפשר למצוא בהן צלחות, כוסות, קערות, קעריות, מגשים, תבניות אפייה, קופסאות אִחסון, מפיות, מפות, קישוטים לחגים שונים, שקיות קרטון מהודרות למתנות, סרטים וכד'.
הכלים החד-פעמיים משמשים את המשפחה החרדית הן בחיי היום-יום והן לאירוח שאיננו בשבת ובאירועים שאליהם מוזמנים אנשים רבים, אך הם נערכים בבית, כגון - בת-מצווה, "שולם זוכר", שמחת הכרזת האירוסין ועוד.
על-פי נילסן, 95% מהמשפחות החרדיות קנו בשנה האחרונה כלים חד-פעמיים (לעומת 57% מהמשפחות שאינן חרדיות).

אכילה

 האכילה היום-יומית נעשית במטבח. בדרך-כלל המשפחה אינה יושבת לאכול יחד את ארוחותיה. הבנים לומדים עד שעות אחר-הצהרים או הערב המוקדמות ואוכלים בבית רק ארוחת ערב. הבנים הצעירים והבנות אוכלים ארוחת צהריים בשעות שונות על-פי זמני הגעתם הביתה. האב וְהָאֵם אוכלים בהתאם לשעות שבהן הם נמצאים בבית. מכאן - שאין צורך בשולחן אכילה גדול במטבח, אלא רק במספר מצומצם יחסית של מקומות ישיבה. לפיכך - ברוב המטבחים היו רק כ – 3-4 מקומות ישיבה במטבח ליד שולחן או דלפק וזה סיפק בהחלט את צרכי המשפחה, אף-על-פי שרוב המשפחות הינן ברוכות ילדים.

קניית מזון

המשפחה החרדית נוהגת לערוך קניית מזון גדולה פעם בשבוע - ביום שלישי או רביעי. בשאר הימים עורכים השלמות קטנות בהתאם לצורך. מקובל מאד שהגבר עורך קניות עם רשימה שקיבל מהאשה. המכוניות הפרטיות אינן נפוצות, כאמור, ולכן רבים נעזרים במונית על-מנת להוביל את המצרכים מהסופרמרקט הביתה.

דפוסי הקנייה של המשפחה החרדית

המשפחה החרדית עורכת את קניותיה ברשתות החרדיות - כמפורט להלן על-פי סקר שערכה חברת נילסן :
רשת "אלף" – 29%
רשת "שפע שוק" – 26%
מינימרקטים פרטיים – 20%
רשת "בר כל" – 10%
רשת "זול פה" – 4%
אחרים – 11%

האשה החרדית מעדיפה לקנות מזון ברשתות המוגדרות כרשתות חרדיות הן בגלל סוגי הכשרות המהודרים הנלווים למוצרים אשר נמכרים ברשת והן בגלל סוגיית ה"מעשֵׂר". על האדם החרדי מוטלת החובה "לְעַשֵּׂר" ירקות, פירות וקטניות שאותם הוא צורך ואשר גדֵלים באדמת ארץ-ישראל. החובה הזאת מוטלת גם על הזרמים הדתיים האחרים, אך בדרך-כלל הם אינם מקפידים לבצעה. המעשֵׂר הוא חלק מהיבול שהיו בני ישראל מצווים להעביר לכהנים וללוויים בבית-המקדש. יבול שלא הועשׂר אינו ראוי למאכל יהודים ונקרא "טבל". ברשתות החרדיות מבצע משגיח הכשרות של החנות את פעולת ה"עישׂור" בעבור כל הסחורה הנמכרת בחנות. עם קבלת ארגזי הירקות והפירות לחנות הוא לוקח את המעשֵׂר (בהתאם לכללים הנהוגים), משמיד את הפירות ואת הירקות האלה באמצעות ריסוקם בפטיש והשלכתם לפח- האשפה. לאחר שהדבר נעשה, עקרת הבית החרדית אינה צריכה עוד להיטרד בשאלת העישׂור.

משפחה חרדית מוציאה בממוצע 101 ש"ח לסל קניות (לעומת 123 ש"ח במשפחה לא חרדית), מגיעה לקניות 131 פעמים בשנה (לעומת 118 פעמים במשפחה לא חרדית), כלומר כל 2.8 ימים (לעומת כל 3.1 ימים במשפחה לא חרדית). מכאן - שהמשפחה החרדית עורכת יותר קניות, אולם היא מוציאה פחות כסף בכל קנייה.

אופי הצריכה של המגזר החרדי מושפע באופן ישיר מן העובדה שהמשפחות במגזר הן ברוכות ילדים. ב

מדרג קטגוריות הרכישה לפי שכיחותן במגזר הכללי ובמגזר החרדי
כלל האוכלוסיה (ללא חרדים) חרדים  
לחם חיתולים  
חלב שתייה טרי לחם  
דגני בוקר חלב שתייה טרי  
משקאות מוּגזים גבינות רכות וגבינה לבנה  
גבינות צהובות ומותכות חטיפים מלוחים  
גבינות רכות ולבנה תחליפי חלב-אם  
סלטים ארוזים שמן, חומץ, ומיץ לימון  
יוּגוֹרט עם פרי משקאות מוּגזים  
קוטג' דגני בוקר  
חטיפים מלוחים גבינות צהובות ומותכות  


בטבלה מס' 1, המציגה את מדרג קטגוריות הרכישה לפי שכיחותן, בולטת לעין העובדה כי בראש הרכישות במגזר החרדי עומדים מוצרים הקשורים למספר הילדים, ובמיוחד - מספר התינוקות הרב באוכלוסייה הזאת. חיתולים ותחליפי חלב-אם (עקב שכיחות ההנקה) מופיעים בהתאמה במקום הראשון והשישי ברשימת עשר הקטגוריות הראשונות במגזר החרדי, ואינם נכללים כלל ברשימה המקבילה המתייחסת לכלל האוכלוסייה. גם שאר המוצרים ברשימה המתייחסת למגזר החרדי הינם בסיסיים - לחם, חלב שתייה טרי, גבינות רכות וגבינה לבנה. החטיפים המלוחים הנצרכים בעיקר על-ידי ילדים נמצאים במקום גבוה במגזר החרדי ובמקום נמוך בכלל האוכלוסייה שבה מספר הילדים במשפחה נמוך יותר.

מה קונה המשפחה החרדית? 
אחוז התושבים מקרב אוכלוסיית היעד אשר רכשו את הקטגוריה המצויינת לפחות פעם אחת בשנה האחרונה
משפחה שאיננה חרדית   משפחה חרדית
  תחום המזון  
24% "דמוי בשר" 65%
19% תחליפי חלב-אם 41%
40% חטיפים מלוחים 50%
68% קטניות 88%
71% לֶבֶּן ואשל 89%
81% מנות עיקריות בשריות קפואות 49%
79% וופלים 96%
52% פיצות קפואות ומצוננות 32%
69% גבינות שמנת 32%
76% משקאות יוגורט 18%
78% גומי לעיסה 64%
73% נקניקים ופסטרמה ארוזים 55%
53% חטיפי גרנולה 23%
58% בונבוניירות 43%
  תחום המשקאות  
43% מיץ ענבים 70%
77% משקאות חלב בטעמים 80%
51% בירה 30%
69% יינות 68%
82% מים מינרליים ומים מזוככים 71%
43% אבקות להכנת שוקו 61%
78% מיצים טבעיים ונקטרים 65%
69% תה קלאסי 73%
51% תה ירוק 44%
28% תה קר 6%
  תחום טיפוח הבית  
33% חומרי ניקוי למדיח כלים 5%
57% כלים וסכו"ם חד-פעמיים 95%
37% מגשיות אלומיניום 55%
11% מסירי אבנית למדיח 1%
13% ניקוי אמבטיה 11%
40% ניקוי חלונות 17%
23% ניקוי רהיטים 15%
9% ניקוי שטיחים 2%
34% שקיות אשפה 50%
55%  שקיות לעטיפה 71%
47% נייר אפייה 34%
  תחום הטיפוח האישי  
26% חיתולים 68%
54% ממחטות אף 76%
32% צבע לשיער 42%
83% שמפו 88%
64% דיאודורנט 51%


בטבלה מס' 2, המציגה את אחוז התושבים מקרב אוכלוסיית היעד אשר רכשו את הקטגוריה המצויינת לפחות פעם אחת בשנה האחרונה, ניכר כי הדגש באוכלוסייה החרדית הוא על קניית מוצרי מזון בסיסיים ולא על קניית מוצרי מזון מוכן וקפוא היקרים יותר, למעט בתחום "דמוי הבשר", כלומר - מוצרים העשויים מפולי סויה הנצרכים במשפחות החרדיות בארוחות המוגדרות "פרווה" בעיקר בימי החול. בקטגוריות של "מנות עיקריות בשריות קפואות" ו"פיצות קפואות ומצוננות" בכלל האוכלוסייה הרכישה היא באחוזים גבוהים יותר מאשר במגזר החרדי.
בתחום המשקאות ההבדל בין שתי האוכלוסיות ניכר, למשל, בצריכת "מיצים טבעיים ונקטרים". המשקאות האלה נרכשים יותר בכלל האוכלוסייה עקב עלותם. ובתחום התה - באוכלוסייה הכללית מעדיפים לרכוש יותר תה ירוק הנחשב לבריא, ובאוכלוסייה החרדית מעדיפים תה קלאסי שעלותו זולה יותר. צריכת היין גבוהה באוכלוסייה החרדית עקב השימוש ביין לקידוש בכל שבוע.

בתחום טיפוח הבית ניכר ההבדל הגדול בין שתי האוכלוסיות בצריכת הכלים החד-פעמיים ומגשיות האלומיניום – במגזר החרדי אין כמעט משפחה שאיננה משתמשת בכלים החד- פעמיים על בסיס יום-יומי לעומת השימוש בכלים אלו לעיתים רחוקות יותר באוכלוסייה הכללית. חומרי הניקוי היקרים יותר המיועדים למדיחי כלים, לחלונות, לשטיחים וכד' נצרכים במגזר החרדי בתדירות נמוכה יותר מאשר בכלל האוכלוסייה עקב עלותם, אך גם עקב כך שיש מעט מאד בתים במגזר החרדי שיש בהם מדיחי כלים ושטיחים.

בתחום הטיפוח האישי, החיתולים הם, כמובן, מצרך מבוקש ביותר במשפחות ברוכות הילדים של המגזר החרדי וכך גם ממחטות האף והשמפו הנדרשים לילדים. קניית צבע לשיער הינה גבוהה באוכלוסייה החרדית יותר מאשר בכלל האוכלוסייה לא מפני שהנשים החרדיות צובעות את שערן יותר מאשר נשים אחרות, אלא שהן עושות זאת בבית, והנשים האחרות מעדיפות לעשות זאת במספרה. 

דרוג המוצרים הנמכרים ביותר במגזר החרדי ובשאר האוכלוסייה בתחום המזון
המגזר הכללי המגזר החרדי  
קרטון חלב 3% שקית חלב 3%  
קוטג' תנובה 3% מטרנה חלב ישראל  
שקית חלב 3% גבינה לבנה תנובה 750 גר'  
גבנ"צ עמק במשקל גבינה לבנה תנובה 500 גר'  
קוקה קולה 1.5 ליטר בבקבוקים יחידים קוטג' תנובה מהדרין  
קוטג' מועשר לבן גילה  
סימילאק סוכר סוגת 1 ק"ג  
מים מינרלים שישייה עין גדי שמן טעמן  
ביצים תנובה מטרנה פרימיום  
קרטון חלב 1% מועשר קורנפלקס תלמה הכשר בד"צ  
מים מינרליים שישייה מי עדן גבנ"צ אחוזה  
שקית חלב 3% תנובה מהדרין גבינה לבנה תנובה 250 גר'  
גבנ"צ עמק לייט נקניקיות טבעול פרי ברכה  
נס קפה טיסטר צ'ויס שקית חלב טרה 3%  
קרטון חלב יטבתה 3% תירוש  
קוקה קולה שישיה RC קולה שישייה  
סוכר לבן 1 ק"ג סוגת קמח לבן 1 ק"ג טחנת קמח נתניה  
שקית חלב טרה 3% לחם פרוס ארוז ברמן  
אקטימל תריסר לבן גיל תנובה 125 גר'  
שמנת מתוקה תנובה שניצל זוגלובק טבע  

דרוג המוצרים הנמכרים ביותר במגזר החרדי ובשאר האוכלוסייה בתחומים שאינם מזון
המגזר הכללי המגזר החרדי  
האגיס ג'וניור 46 יחידות טיטולים מקסי 50 יחידות  
האגיס מקסי 50 יחידות האגיס מקסי+ 50 יחידות  
האגיס מקסי 54 יחידות האגיס ג'וניור 46 יחידות  
ניר טואלט לילי לבן 32 גלילים האגיס מקסי 54 יחידות  
ניר טואלט שופרסל 48 גלילים טיטולים מידי 60 יחידות  
האגיס 64 יחידות טיטולים מקסי+ 46 יחידות  
אקונומיקה סנו 4 ליטר טיטולים ג'וניור 42 יחידות  
ניר טואלט מולט 40 גלילים טיטולים האגיס מידי 54 יחידות  
ניר טואלט לילי ורוד 32 גלילים ליטופים מקסי 40 יחידות  
ניר טואלט שמורת טבע 40 גלילים פאמפרס מקסי 40 יחידות  
ניר טואלט לילי אלוורה 32 גלילים אבקת כביסה אריאל אלפיין 6 ק"ג  
ניר טואלט לילי פנטזי 32 גלילים טיטולים 74 יחידות  
ניר טואלט מולט 40 גלילים ליטופים ג'מבו 36 יחידות  
ניר טואלט שמורת טבע 48 גלילים ממחטות אף מולט  
ניר טואלט מולט 48 גלילים כוסות חד פעמיות שופרסל  
אבקת כביסה טייד פאמפרס סופר מידי 54 יחידות  
מגבות נייר 6 גלילים פאמפרס ג'מבו 64 יחידות  
אולדייז 60 יחידות אקונומיקה סנו 4 ליטר  
אולווייז לונג+ 24 יחידות ממחטות אף שפע שוק  
אולווייז נורמל+ 28 יחידות ניר טואלט שמורת טבע 48 גלילים  

בטבלאות מס' 3 ומס' 4 מדורגים המוצרים הנמכרים ביותר בשתי האוכלוסיות. טבלה זאת מחזקת את ממצאי שתי הטבלאות הראשונות. בפירוט המוצרים באה לידי ביטוי הצריכה במגזר החרדי המוּנעת בעיקר משיקולי עלות ומספר ילדים רב. בתחום המזון בשתי האוכלוסיות עומד בראש החלב. ההבדל הוא בסוג האריזה המועדף - קרטון או שקית - המשפיע על המחיר. שקית החלב זולה יותר ולכן היא מקובלת במגזר החרדי. במגזר החילוני נקנות הגבינות באריזות הקטנות (250 גר') ובמגזר החרדי - באריזות הגדולות (500 גר' ו- 750 גר'). סוכר, קמח ושמן – מוצרי היסוד – נקנים הרבה יותר באוכלוסייה החרדית. משקאות קלים נקנים במגזר החרדי באריזות של שישיות ולא כבקבוקים בודדים, והסוג המועדף הוא RC הזול יותר לעומת קוקה קולה היקר יותר, המועדף בכלל האוכלוסייה. מוצרים כגון נס-קפה, מים מינרלים, שמנת מתוקה, קוטג' מועשר ודומיהם אינם נכללים כלל בסל הקניות של המשפחה החרדית עקב מחירם היקר.

בתחומים אחרים שאינם מזון - במגזר החרדי תופסים את מרבית הדירוג חיתולים חד-פעמיים בגדלים שונים ומתוצרת חברות שונות, ולצידם אבקת כביסה באריזה גדולה (6 ק"ג), ממחטות אף, כוסות חד-פעמיות וסוג אחד של נייר טואלט. בכלל האוכלוסיה, לעומת-זאת, נמצאים ברשימה סוגים שונים של חיתולים חד-פעמיים, סוגים שונים של נייר טואלט, סוגים שונים של תחבושות היגייניות וגם אקונומיקה, אבקת כביסה ומגבות נייר. מגבות הנייר והתחבושות ההיגייניות חסרים לחלוטין במגזר החרדי. מגבות הנייר יקרות ולכן כמעט ואין שימוש בהן. התחבושות ההיגייניות והטמפונים הם מוצרים שכמעט ואינם נצרכים. מעט הנשים שאכן משתמשות בהם נבוכות מעצם הקניה, ולכן ייתכן כי הקנייה נעשית בחנויות הנמצאות מחוץ לשכונות החרדיות.

מהטבלאות שהוצגו לעיל עולה כי סך הקניות במגזר החרדי מצביע על דפוסי חיסכון, תכנון ומחשבה הן בקניית מזון והן בקניית מוצרים אחרים שאינם מזון.

בישול

עיקר הבישול נעשה בימים רביעי- חמישי- שישי - לקראת השבת. נשים רבות נוהגות לבשל כמות גדולה יותר של חלק מתבשילי השבת ולהקפיא את הכמות הנוספת מיד עם תום הבישול לצורך שימוש בשאר ימי השבוע.

ההקפאה נעשית בכלי פלסטיק בנפחים שונים. חלק מכלי הפלסטיק הללו מיועדים למָנות אישיות, וחלקם מיועדים למנות אחדות. ההקפאה במנות אישיות יעילה מאד מבחינת החיסכון, שכן כל אחד מבני הבית יכול להפשיר את מנת המזון הרצויה לו ולאכול אותה, ואין בזבוז וזריקה של מזון. האשה החרדית נוהגת כך במנות עיקריות, בתוספות, במרק, בלפתן וכד'.
במהלך השבוע נוהגות מרבית הנשים לבשל אוכל פשוט אשר איננו דורש השקעה בשעות הכנה ארוכות. למשל, פסטה, אורז, קטניות, שניצלים שהוכנו חלקית מראש, הוקפאו ועתה צריך רק להפשירם ולטגנם. לעיתים רחוקות אף קונים אוכל מוכן (קפוא או טרי), בעיקר פיצות. בימי החול נוהגות נשים חרדיות רבות לעשות שימוש במוצרים המהווים תחליף לבשר (על בסיס סויה). הגשת ארוחת צהריים פרווה מקילה על אֵם המשפחה בהכנת ארוחת הערב, מפני שהבנים חוזרים הביתה בשעה מאוחרת יחסית, ועם שובם אוכלים ארוחה חמה. אִם הארוחה תהיה בשרית תיווצר בעיה עקב קִרבת הזמן לארוחת הערב החלבית בדרך-כלל.

ספרי בישול ומתכונים

עקרת הבית החרדית המבוגרת איננה צרכנית של ספרי בישול. היא מבשלת בדיוק כפי שלימדה אותה אִמָּהּ, ולעיתים גם חמותה. התפריטים לשבתות ולחגים קבועים, וכל המתכונים נמצאים בראשה.
עקרת הבית הצעירה, המודרנית יותר, אשר סופגת חלקי תרבות מהחברה הישראלית הכללית, פתוחה יותר לחידושים בתחום הקולינרי. נשים אלה לא תְּשַׁנֶּינָה לחלוטין את התפריטים לשבת או לחג. הן תדבקנה במסורת אך תנסינה לגוון. בארוחת השבת לא תשנינה את התפריט, אך במקום מנת הגפילטע פיש המסורתית תָּכֵנָּה דגים בסגנון שונה כגון נסיכת הנילוס ברוטב עגבניות. גם באירועים קטנים כגון - הזמנה לארוחת ערב בסוכה - הן תָּכֵנָּה מנה של עוף בנוסח סיני או מרק ירקות.

הנשים המתעניינות יכולות למצוא בשבועונים החרדים מדורי בישול. בעיתון "בקהילה" מופיעים באופן לא סדיר מתכונים פשוטים או "טיפים" שונים הקשורים לבישול כגון: איך לבשל תירס רך? בעיתון "משפחה" כותבת השֶפית אביגייל מייזליק מדור מקצועי ומגוון – "אורחת לשבת" - שאיננו שונה מכל מדור בישול בעיתונים החילוניים. השוני העיקרי הוא בכיתוב בכותרת המדור – מתחת לשם המדור מצויין כי "על-פי ההלכה אין לעיין במתכונים בשבת". האיסור נובע מכך שאין לעשות בשבת משהו המיועד לשימוש ביום חול. עיון במתכונים עלול להביא למחשבות על הכנת המתכון, והמחשבות עלולות להביא לביצוע ביום חול, כלומר - העשייה החלה בעצם במהלך השבת תוך-כדי עיון במתכון.
נוסף על כך - מידי-פעם לועגת מייזליק במדורה להתעסקות בשטויות הקשורות לבישול בקֶרב החילונים. היא מסבירה מהו "סופלה" וכמה תשומת-לב דורשת הכנתו, ומוסיפה "ורק תראו באילו שטויות עסוק מי שאינו מונח בתורה...".

ספרי בישול של כותבות חרדיות יוצאים לאור בעיקר בהוצאת פלדהיים, שהיא הוצאת הספרים המובילה במגזר החרדי. אביגייל מייזליק הוציאה לאור את ספריה "אורחת לשבת", "אפייה בריאה", "טעם של פסח" ו"מאכלים חלביים" בהוצאת מודן. בימים אלו (2007) היא מקימה הוצאת ספרים משלה לצורך הוצאת סְפָרֶיהָ.
בדור הראשון של ספרי הבישול אשר נועדו לציבור החרדי תפסה מקום מרכזי ציפורה קריזמן אשר הוציאה סדרת ספרים –"ניחוחות שבת וחג", "ניחוחות המאפה" : קרוב ל - 200 מתכונים להכנת כל סוגי העוגות, העוגיות והליקרים, "ניחוחות בירוק" : יותר מ- 200 מתכוני ירקות, "ניחוחות הפשטידה" : יותר מ - 150 מתכונים להכנת כל סוגי הפשטידות, "ניחוחות הפסח" : קרוב ל - 250 מתכוני פסח לסוגיהם. אמנם הספרים הללו הם בכריכה קשה ובפורמט אלבומי, אך אין בתוכם צילומי כרומו צבעוניים, אלא איורים פשוטים. חלק מן האיורים האלה הם רק לצורך קישוט ועיטור דף המתכון, וחלקם משמשים כהסבר מעשי לפעולה כלשהי, כגון - דרך קליעת חלות. ספריה של קריזמן הינם דיירי קבע במטבח החרדי. הם מקבילים בתפוצתם לספריה של רות סירקיס במטבח החילוני. אין כמעט בית שבו לא יימצאו ספריה.
בדור השני של ספרי הבישול השפית אביגייל מייזליק היא הכוהנת הגדולה. גב' מייזליק היא "בעלת תשובה" אשר הביאה איתה לעולמה החדש את הַיֶּדַע ואת ההבנה העמוקה בבישול. ספריה הינם בפורמט אלבומי. בעיקר היא אוהבת ללקט מתכונים משפחתיים, פשוטים להכנה, לא יקרים וטעימים. על ספרה "מאכלים חלביים" נכתב: "עוגות גבינה ופשטידות, לזניה ובלינצ'ס, בורקס ופיצה. מתכונים שעוברים מסבתא לאמא ולבת". ספריה פונים לציבור החרדי והכללי כאחד (ונמצאים גם בחנויות ספרים "חילוניות" כגון, "סטימצקי" ו"צומת ספרים"). כפי שנכתב על ספרה "טעם של פסח": "מכיל מתכונים רבים, שאמורים לתת מענה לכל המחמירים מכל הצדדים וכולל מתכונים קלאסיים ומתכונים נוספים עם רוח חגיגית של פסח. בכל מתכון מצוין זמן הכנתו ויש הצעות רבות למתכונים חלביים, דגים, בשר ועוף וקינוחים."
ספרה "אורחת לשבת" הוא, למעשה, לקט סיפורים ומתכונים מתוך המדור שהיא מפרסמת בשם זהה בעיתון "משפחה".
ספרה "אפייה בריאה" מיועד להביא בפני חולי סכרת אפשרויות אפייה שיעזרו להם לשמור על דיאטה טובה לבריאותם.

הספר "לקראת חלה", שנכתב על-ידי האחיות שירה וינר ואילת יפרח, כולל מתכונים לחלות ולמיני מאפה שונים, ונוסף על כך - הסברים על מגוון צורות קליעה, על מהות הקיום של מצוות הפרשת חלה ועל דרך הקיום של המצווה הזאת. בספר צילומי צבע מרהיבים והוא פופולרי מאד ומשמש כמתנה לבנות-מצווה ולכלות צעירות.

יש במגזר החרדי כותבות נוספות, כגון דבורה מן שכתבה את הספר "תזונה כהלכה" העוסק בתזונה בריאה, אך הן אינן מפורסמות והוציאו בדרך-כלל ספר בודד.

מחירי הספרים זולים יותר מאשר מקביליהם החילוניים. המחירים נעים מ-35 ש"ח לספר "תזונה כהלכה", ועד לכ- 100 ש"ח לספר של מייזליק.

את ספרי הבישול קונות נשים המעוניינות לגוון מעט את התבשילים במטבחן. הנשים הבוגרות יותר בגילאי 50 ומעלה הקונות את הספרים הן אלה המגדירות את עצמן כמודרניות. בגילאים הצעירים יותר קניית ספרי הבישול נפוצה בכל החוגים. בדרך-כלל יש לאשה החרדית מספר קטן של ספרי בישול ולא מדף שלם - כמקובל בקרב הנשים החילוניות. ספרי בישול משמשים כמתנה מקובלת לאירוסין. חלק ניכר מספרי הבישול היוצאים לאור בישראל עוסקים בבישול כשר, ולכן אין בדרך כלל מניעה לרכוש גם ספרים אשר לא נועדו במקורם לאוכלוסייה החרדית, אך יש לשים לב לצילומים המלווים את הספר. חלק מצילומים אלו עלולים להיות בעייתיים אם מצולמת בהם אשה – למשל, מחברת הספר. ההבדל בין ספרי הבישול החילוניים לבין ספרי הבישול החרדיים טמון גם בעלות המצרכים הנדרשים לבישול כל מנה. סוגיה נוספת היא מחיר הספר עצמו. נוסף על כך - רק חלק קטן מהנשים החרדיות מעיזות להיכנס לחנות ספרים חילונית המחזיקה גם ספרים מסוגים שאינם מקובלים בחברה החרדית גם אם הכוונה היא לרכוש ספרי בישול לגיטימיים.

מסעדות ואוכל מוכן

על תופעת המסעדות הכשרות למהדרין בתל-אביב כתבה העיתונאית שרי מקובר-בליקוב. "עד לפני מספר שנים הציבור החרדי הקפיד לאכול בבית. שומר מצוות אדוק שכיבד את עצמו לא נכנס למסעדה, אלא אם נקלע לעיר זרה וגווע ברעב. ישיבה במסעדה נחשבה למעשה זול, וגם בושה גדולה לעקרת הבית שכנראה לא יודעת לבשל. אבל היום, בהשראת תרבות המסעדות החרדית האמריקנית, ריבוי אנשי עסקים חרדים והקריצה הכללית של החרדי-לייט אל העולם שבחוץ, מגיעים רבים למסעדות הגלאט. הם עושים את זה בדרך כלל דווקא בתל אביב, בה אפשר למצוא מסעדות כשרות בסגנון סיני, צרפתי, איטלקי, ים תיכוני, חלבי, גריל ודגים. מסעדות כגון: 'אלהמברה', 'צ'יינה לי', 'אלטר נתיב', 'השגריר', 'טוסקנה', 'דרבי בר' ועוד.'"

"מסעדות וחתונות הן אופציות הבילוי היחידות שיש לחרדים", אומר כוכב הרדיו החרדי, מנחם טוקר. "ובגלל שלאכול במסעדה זה לא עבֵרה, רק סייג חברתי, תל-אביב 'משחירה'. כבר מזמן אף אחד אצלנו לא מסמיק כשתופסים אותו מול צלחת מרק שלא בישלה אשתו".

אומר איש עסקים חרדי: "אני ואשתי רוצים לבלות ולהתאוורר, כי מה האופציות שלנו? קולנוע? טלוויזיה? לכן אנחנו יוצאים לתל אביב. אני מרגיש גאה ונוח לסעוד בחברת חילונים. אני מטופח יותר מהם, מלומד יותר ובטח שמנומס לא פחות. אנחנו מגיעים בלבוש מכובד, לא כמו לקוחות חילונים שבאים בטריקו כאילו חזרו הרגע מג'וגינג. אנחנו קליינטים טובים, יודעים להעריך אוכל טוב ולהשאיר טיפ. חילונים רגילים לאכול קבב בפיתה, אבל לנו יש ארוחות שבת וחגים, האישה עורכת שולחן ואנחנו יודעים להבדיל בין סכין לדגים ולבשר ובין סוגי הצלחות".
האמריקנים, שהכניסו את טרנד המסעדות לרחובות בני-ברק הסגפנית, לימדו את הדתיים המודרנים שמותר לחפש את החיים הטובים ולא תמיד צריך לדקדק בחומרי חומרות. שסטייק אנטרקוט אינו אסור על-פי ההלכה, אלא רק נתפש כלא הולם בגלל חוקים חברתיים.
"החרדי בטבעו הוא איש של פנאי", אומר אליעזר קליין, סוחר כיפות, "סמול טוק מקובל אצלנו הרבה יותר מאשר אצל החילונים. אנחנו גם חיים הרבה יותר בשאנטי, ושיחות הסלון שלנו מפותחות מאוד. שולחן השבת הרכילותי עובד אצלנו נהדר. לכן המסעדות, שמבוססות על אוכל, חברה ושיחה, תפסו כל כך. הרי מסעדה לא עובדת על מנוע מיני. אוכלים, שותים ומדברים".
"היום יותר ויותר אנשים בציבור החרדי יוצאים לשוק העבודה ולא יקחו איתם סנדוויץ' בתיק מהבית", מצטדק סועד חרדי על עסקית כשרה למהדרין בתל אביב.
יש גם פלח שוק נכבד של סועדים חילונים המחפשים מקומות בילוי כשרים לעמיתים ולאורחים חרדיים. שולחנות ארוכים שאליהם מסובים אנשי עסקים חילונים אמידים ואנינים הם תופעה נפוצה במסעדות היוקרה הכשרות בלב תל אביב. "אתה נכנס ואומר מה, לעזאזל, הם עושים פה?", צוחק יהלומן חרדי המקפיד להגיע לתל אביב ממתחם הבורסה ברמת-גן. "ואז אתה מגלה בפינת השולחן איזה גמד קטן עם כיפה שחורה גדולה, החשב של החברה או בן משפחה רחוק של איש העסקים, ומבין שבגללו באו כולם".

האווירה, העיצוב ומוזיקת הרקע של מסעדות הגלאט מעודכנים על-פי האופנה האחרונה בבני- ברק. ב"דרבי בר" גריל בשרים ודגים. מוזיקת הרקע דתית, משגיח כשרות צמוד, ברכונים וספרי תפילה, חדרים פרטיים ווילונות.

ב"אלהמברה" המלצריות לבושות בצניעות ובשיק אירופי. במסעדת "השגריר" המלצריות הולכות בשרוולים ארוכים מתחת לחולצות המדים הקצרות, נעימת הרקע חסידית אותנטית, ותעודת הכשר מפוארת מתנוססת על המקרר.

בעל מסעדה כשרה מספר: "החומרים של הגלאט לא זולים, החוקים מכבידים ומשגיחי הכשרות קורעים אותנו במשכורות. משגיח מרוויח בסביבות 7,000 שקל. ויש שני משגיחים צמודים, כי המסעדה לא יכולה להיות דקה בלי השגחה. אסור לפתוח לפני שהם מגיעים. אז לנו, בעלי המסעדה, אין מפתחות למקררים, לפריזר, לתנורים. הכל נעול. קורה שהמשגיח מאחר וצריך להתחיל לעבוד, אבל ממתינים. אנחנו צוחקים לפעמים שהם בעלי הבית האמיתיים. אנחנו מייצרים לבד לחם בריוש, ולא יכולים לקחת אפילו לעצמנו לחמנייה קטנה עד שהמשגיח מגיע ועושה הפרשת חלה. אני מביא ירקות מהשוק, מחנויות של כשר מהדרין גלאט, ובכל זאת המשגיח עושה להן 'מעשר'. אני מביא ארגז ורואה את המשגיח זורק ממנו ירקות ופירות לפח. זה משגע אותי. אחת המנות המיוחדות שלנו היא פילה דג דניס עם אורז בר. בגלל הצבע החום של האורז, המשגיח המסכן יושב כל היום ובורר, והוא לא מצליח לעמוד בעומס. אז לעתים קרובות אין לנו מספיק מנות."

בבני-ברק קיימות אמנם מסעדות אך הן שונות מהמסעדות של תל-אביב ברמת הפאר שלהן. פעמים רבות הן מכונות על-ידי אנשי המגזר החרדי "בתי אוכל" או "בתי תבשיל". האכילה צריכה להיעשות בצורה מכובדת, ולכן אין זה יאה ששולחנות המסעדה יוצבו על המדרכה או שעוברים ושבים יוכלו להביט אל תוך המסעדה, ולכן תלויים וילונות על חלונות המסעדה, כך שאי-אפשר להביט מבחוץ פנימה.

מסעדות הממוקמות בשכונות החרדיות מציעות לסועדים תפריטים המותאמים לנוהגי האכילה של הציבור החרדי. כך, למשל, ב"תשעת הימים" (א' – ט' באב) בהם נהוג שלא לאכול בשר, מציעות המסעדות תפריטי דגים או מנות צמחוניות מגוונות.

תחום ה - Take Away זוכה לפריחה הן במעדניות בשכונת גאולה בירושלים והן ברחוב רבי עקיבא בבני-ברק. במעדניות האלה ארוזים מזונות מסורתיים שונים כגון - רגל קרושה, קוגל, טשולנט, סלטים שונים וכד' בקופסאות פלסטיק קטנות. חלק לא מבוטל מהלקוחות הם תלמידי ישיבות המגיעים בעיקר ביום חמישי בערב, בסיום הלימודים, וקונים לעצמם אוכל בטעם של הבית על-מנת לאכול ארוחת ערב גם במהלך הלילה בו נוהגים ללמוד - עד בוקר יום שישי בו הם נוסעים לבתיהם.

וריאציה ייחודית למגזר החרדי של מזון מוכן בחלקו נמכרת במאפיית הצבי בבני-ברק. המאפייה הזאת מציעה למכירה "בצק איכותי לפני הפרשת חלה". קניית בצק שכזה חוסכת לאשה החרדית עבודה רבה אך היא איננה מבטלת את מצוות הפרשת חלה שבה היא מחוייבת.

תרומת מזון

במגזר החרדי קיימות עמותות חסד ועזרה לזולת הנוגעות בכל תחומי החיים. העמותות הגדולות ביותר עוסקות באיסוף מצרכי מזון ותרומות לרכישת מצרכי מזון בעבור משפחות נזקקות.

העמותה הגדולה ביותר היא "חסדי נעמי" אשר הוקמה בשנת 1985 על-ידי הרב יוסף כהן. כיום מתנדבים בעמותה כ- 3,000 איש בכל הארץ. הם מחלקים מִדי שבוע כ- 300 טון מזון. המזון נארז בארגזים ונשלח באמצעות חברת שליחים על-מנת להסוות את מטרת השליחות וכדי למנוע מבוכה מהמשפחות. חברות רבות, ובהן מהגדולות במשק הישראלי, תורמות באופן קבוע לעמותה. עם החברות האלה נמנות: "אסם", "טבעול", "טרה", "מטרנה", "סנו", "שטראוס", "גלידות נסטלה", "פמפרס", "פריגת", "צבר", "קוקה-קולה", "רמדיה", "עץ-הזית", "תנובה", "סלקום", "פלאפון", "בזק" ועוד.
אחד ממבצעי ההתרמות הגדולים ביותר נערך מזה מספר שנים בשיתוף עם חברת "מטרנה". במסגרת המבצע מתבקשים הצרכנים לאסוף את כפיות "מטרנה" או את אריזות הדייסות ולשולחם ל"חסדי נעמי". תמורת הכפיות והאריזות מקבלת העמותה מחברת "מטרנה" תרומה של אריזות תחליפי חלב לחלוקה בעבור משפחות נזקקות. החברה תורמת אריזה אחת של מזון תינוקות על כל ארבע כפיות/אריזות המתקבלות בעמותה. במבצע שנערך ב- 2007 נאספו כ- 130,000 כפיות ושקיות של מוצרי מטרנה. זוהי כמות נכבדה ביותר המעידה על כך שהציבור החרדי קשוב, אינו מתעלם מהחלשים בחברה ומוכן לעשות מאמץ לעזור - שלא על- מנת לקבל פרס.
ישנן חלוקות מזון נקודתיות המעוגנות במסורת היהודית, וחוזרות על עצמן מִדי שנה בשנה. כך, למשל, "קמחא דפסחא", מיני מזון המחולקים לנצרכים לפני חג הפסח על-מנת שיוכלו לערוך את ליל הסדר כהלכתו. כחלק מהעידוד לאברכים הממיתים עצמם באוהלה של תורה, פורסמה ידיעה בעיתון "בקהילה" אודות מבצע שהולך ומתרחב: ביום חמישי לפנות ערב עת האברכים יוצאים מהכולל הם פוגשים בטנדר עמוס ארגזי פירות וירקות. הם מוזמנים למלא את סליהם ככל אשר תחפץ נפשם. המחיר הוא שקל אחד לשקית - ללא קשר לתכולתה. המבצע נערך בכמה וכמה "כוללים" ברחבי הארץ ומסתמך על תרומות של חקלאים ועל נדיבות ליבם של אנשי עסקים חרדיים.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • וינר שירה ויפרח אילת, לקראת חלה, הוצאת ראשית, עפרה, 2005.
  • מייזליק אביגייל, מאכלים חלביים, הוצאת מודן, בן שמן, 2005.
  • מייזליק אביגייל, טעם של פסח, הוצאת מודן, בן-שמן, 2005.
  • מייזליק אביגייל, אורחת לשבת, הוצאת מודן, בן-שמן, 2005.
  • מייזליק אביגייל, אפיה בריאה, הוצאת מודן, בן שמן, 2007.
  • צ'רצ'מן ארזה ופרנקל אמנון , קווים מנחים לבנייני מגורים לאוכלוסייה החרדית, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון מכון טכנולוגי לישראל, חיפה, 1992. 
  • קריזמן ציפורה, ניחוחות שבת וחג, הוצאת אבידע – פלדהיים, 1990.
  • קריזמן ציפורה, ניחוחות המאפה, הוצאת אבידע – פלדהיים, 1993.
  • קריזמן ציפורה, ניחוחות בירוק, הוצאת אבידע – פלדהיים, 2000.
  • קריזמן ציפורה, ניחוחות הפשטידה, הוצאת אבידע – פלדהיים, 1997.
  • קריזמן ציפורה, ניחוחות הפסח, הוצאת אבידע – פלדהיים, 1995.
  • שביט יעקב, מוסקוביץ דפנה וסואעד צאלח, לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : אל אחד ושלוש דתות, מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 2005. פורסם גם באתר מט"ח.

פרסומים מקצועיים מדעיים ודו"חות

  • הולצברג ניצן, נתונים מתוך כנס שיווק למגזר החרדי, 11.7.2007.

ספרי דת וקודש

  • רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג' - פרק כ'.
  • תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין דף מח. עמ' ב'.

כתבות ומאמרים בעיתונות

  • מייזליק אביגייל, "אורחת לשבת", משפחה, מוסף בתוך המשפחה, 21.12.2006, עמ' 46.
  • מקובר-בליקוב שרי, "גפילטע פיוז'ן", מעריב, מוסף סופשבוע, 24.2.2006, עמ' 70-73. 
  • רייניץ יעקב, "מבצע לכוללים: שקית פירות וירקות בשקל", בקהילה, 12.7.2007, עמ' 10.
  • "קוד ייצור מוצרי חמץ", המודיע, מוסף מדורים, 17.4.2007, עמ' 2. 
  • מודעת פרסום, המודיע, 12.4.2007, עמ' ו'.

אתרי אינטרנט


מילות מפתח

אוכל | מזון | פינת-אוכל | מסורת | כשרות | צום | צומות | תרומת-מזון | אוכל-יהודי

הערות שוליים

    הפרק הבא

    פרק 15: חדר האוכל בקיבוץ

    עריכה: עוז אלמוג

    צפה בתגובות  תגובות על תרבות האוכל בחברה החרדית (4)

    tekqfjtf

    1
    יום רביעי ל' בניסן תשע"ז 26 באפריל 2017

    tekqfjtf

    sample@email.tst
    1
    יום רביעי ל' בניסן תשע"ז 26 באפריל 2017

    fvavgrwv

    1
    יום רביעי ל' בניסן תשע"ז 26 באפריל 2017

    fvavgrwv

    sample@email.tst
    1
    יום רביעי ל' בניסן תשע"ז 26 באפריל 2017

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.