דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 32 מדרגים

פרק 1: שמות פרטיים מסורתיים בקרב יוצאי אתיופיה

גן טרום חובה בנהריה
גן טרום חובה בנהריה
רחל אגניהו ונגוסה דרסו
תג עם שם על החולצה
תג עם שם על החולצה
שרון הורנשטיין
תג עם שם התלמיד
תג עם שם התלמיד
שרון הורנשטיין
תגית עם שם
תגית עם שם
שרון הורנשטיין
תג עם שם התלמידה
תג עם שם התלמידה
שרון הורנשטיין

אביבה שיפמן, טל איגרא



המאמר נכתב במסגרת סמינריון "שמות פרטיים" שנתנו פרופ' עוז אלמוג ופרופ' מיכל אורנן-אפרת, בשנת 2008 באוניברסיטת חיפה.



נוצר ב-7/21/2008

השפות המדוברות באתיופיה

באתיופיה, שאוכלוסייתה מונה כיום כ-77 מיליון בני-אדם, יש לא פחות מ-75 שפות, רובן נקראות על שם המחוזות בהם הן מדוברות. אָמְהָרִית, לדוגמה, השפה הנפוצה ביותר באתיופיה, היא השפה הרשמית במחוזות אמהרה וגונדר. תיגְרִינִית מדוברת בחבל תיגראי שבצפון המדינה. יהודי אתיופיה דיברו בשתי שפות עיקריות אלו, שהן שֵמיות במקורן.

ראוי לציין שקיים הבדל בהגייה בין השפות תיגרינית ואמהרית. בתיגרינית האותיות הגרוניות (ח' ה' ע') מאוד מודגשות בעת ההגייה. האות צ' נהגת בהדגשה יתרה ומופיעה בשפה בשכיחות גבוהה. באמהרית, אין הבלטה של האותיות הגרוניות בעת הגייתן. האמהרית נכתבת משמאל לימין, בגירסה של הכתב האתיופי, שבו כל תו מייצג הברה (כלומר, כל עיצור מופיע תמיד עם תנועה). אמהרית מדוברת בעיקר באזור גונדר (כ-80%) ובתיגרינית, שהיא לשון מדוברת בלבד (כ-20%) משתמשים באזור תיגרי (צפון/מזרח).

מחוז נוסף בו התגוררו יהודים נקרא ווֹלְקָאיט, שם דוברים אמהרית ותיגרינית. צפונה לוולקייט שולטת השפה התיגרינית ודרומה לו שולטת השפה האמהרית. הערה: באתיופיה מכנים את השפה תיגריניָה ובארץ תיגרינית או תיגרית. קיימת שפה נוספת בשם תיגרֶה, שמדוברת באריתריאה ואינה קשורה לתיגרינית. יהודי אזור קווארה, ממערב לאגם טאנה (דרום-מערב אתיופיה), דיברו בשפת הקְוָוארִינְיָה. בשונה מהאמהרית והתיגרינית, שהן שפות אתיופיות, הקְוָוארִינְיָה נחשבת שפה ייחודית של יהודי המחוז, מעין מקבילה ליידיש של יהודי מזרח אירופה.

גֶעֶז היא השפה השמית הקדומה ביותר באתיופיה. זו הייתה השפה הרשמית בחבש עד המאה ה-12, אז נטלה האמהרית ממנה את הבכורה. כתבי הקודש של יהודי אתיופיה, ובראשם האורית (התורה), כתובים בשפה זו. מעטים, בעיקר הקֶסִים (כוהני העדה), יודעים לקרוא את ספרי הקודש שנכתבו בגעז.

הקליטה בישראל

רקע

לקראת מבצע משה (המבצע הראשון להעלאת יהודי אתיופיה בדרך האוויר, נובמבר 1984) הוקמה מערכת אירגונית לקליטה ראשונית של העולים. הצורך בהיערכות מיוחדת נבע מאופיו החשאי של המבצע, שבמסגרתו הוברחו יהודי אתיופיה ממחנות המעבר בסודאן, בהסכמה שבשתיקה ובהעלמת עין של בודדים מראשי המדינה האיסלאמית. ואכן, המבצע הופסק כעבור פחות מחודשיים, לאחר שפרטים אודותיו דלפו לעיתונות. נוסף לכך, נתגלו בעיות ייחודיות לאוכלוסיית העולים מאתיופיה, כגון אי-שימוש בשם משפחה, מחסור במסמכים, מצב בריאותי ונפשי קשה ורקע תרבותי שונה.

רישום השמות

בכל טיסה במסגרת "הרכבת האווירית" מסודאן לישראל, הגיעו מאות עולים שחולקו לקבוצות לפי משפחות מורחבות או חמולות (זֶמֶד, באמהרית). לכל קבוצה הוצמדו מדריך-מתורגמן וסומכת, שליוו אותה בכל שלבי הקליטה הראשונית. סומכות הן מדריכות שתפקידן היה לרכך את הלם התרבות של העולים במפגש הראשון שלהם עם העולם המודרני.

בתחילת התהליך נרשמו העולים כמשפחות גרעיניות במרכזי הקליטה והמיון שנפתחו ברחבי הארץ. צוות שכלל נציגים ממשרדי הפנים והקליטה ועובדים סוציאליים מטעם הסוכנות, ריאיין אותם בסיוע מדריכים-מתורגמנים, וניסה לדלות מהם פרטים אישיים. רובם ככולם הגיעו ללא מסמכים או תעודות, כך שכל המידע הדרוש לזיהוי ולרישום, נשאב מהם במהלך הראיון.

היעדר מסמכים לא הייתה הבעיה היחידה. מהר מאוד התברר לצוות המראיינים, כי ליהודי אתיופיה אין שמות משפחה והם נקראים בשמם ובשם אביהם. לדוגמה: טיגְסְט (שם פרטי-נקבה) מְקוֹנָן (שם האב), דַסָלין (שם פרטי -זכר) אַבֶּבָה (שם האב). זאת ועוד, בשונה מהנוהג בשאר קהילות ישראל, אתיופית שנישאה אינה מוותרת על שם בתוליה לטובת שם הבעל, אלא ממשיכה לשאת את שם אביה. לפיכך, כל אחד מבני המשפחה מתהדר ב"שם משפחה" שונה.

גורמי הקליטה היו חייבים לגבש נוסחה, שתאחד כל משפחה גרעינית תחת שם משפחה אחד, כמקובל בארץ. אי לכך קבע משרד הפנים כלל, ולפיו שם הסב מצד האב יירשם כשם משפחה. אם הסב עודו בחיים, יאומץ שמו של אבי הסב.
במקרים מסוימים, אותו שם יכול היה לשמש שם משפחה לאחד ושם פרטי לאחר.

השמות החדשים יצרו בעיה נוספת, כפי שהעיד אחד המתורגמנים: "הורים שעלו ארצה אחרי ילדיהם התקשו לאתר אותם כאן, כיוון שהילדים כבר נקראו בשמות אחרים. לא אחת נדרשה עבודת בלשות כדי לעלות על עקבות הילדים".

דפוסים ותופעות המשפיעים על בחירת השם

עיתוי מתן השם

יהודי אתיופיה אימצו לעצמם מנהגים ייחודיים, בכל הקשור לטומאה וטהרה בכלל ולטומאת נידה ויולדת בפרט. מייד כשתקפו אותה צירי לידה ראשונים, עזבה היולדת את ביתה והסתגרה בבקתה שמחוץ לכפר, שנקראה מרגם גוג'ו (בית הטמאות). קרובות משפחה ושכנות התלוו אליה כדי לסייע לה בשעת הלידה. בבקתה זו היא ילדה את תינוקה ושהתה עמו עד סוף היום השביעי ללידתה.

לאחר היום השביעי בלידת זכר, או היום הארבעה-עשר בלידת נקבה, עברה היולדת אל הארס גוג'ו (בית היולדת). בבקתה זו, הממוקמת אף היא מחוץ לכפר, התקיים טקס ברית המילה, ושם שהתה היולדת עד מלאות ארבעים יום ללידת בן זכר, או שמונים יום ללידת בת.

בבוקר היום הארבעים ללידת הבן (או היום השמונים ללידת הבת), כשהיא בצום, ירדה האם הטרייה אל שפת הנחל הסמוך בלוויית חברותיה, שהתה שם לאורך היום כולו, כיבסה את בגדיה, סרקה את שיערה, גזזה את ציפורניה וטבלה שוב ושוב במים הזכים. גם התינוק הוטבל באותו יום במי הנחל. זאת, משום שאין ערך לטבילת היולדת ללא טבילת התינוק, מכיוון שבשעת ההנקה הוא יטמא את אמו.

עם שקיעת החמה לבשה האישה את בגדיה הנקיים ושבה אל ביתה שבכפר. סמוך לביתה או למָסְגִיד (בית התפילה) המתינו לה כל אנשי הכפר ליד שולחנות עמוסי כל טוב. הקס הרעיף ברכות על ראשה וראש תינוקה, ובמעמד זה ניתן שם לרך הנולד. קיימות עדויות למנהג של מתן שם לבן זכר ביום השמיני להולדתו, אך ורק לצורך טקס ברית המילה. השם שניתן לו ביום הארבעים להולדתו, הוא שמו האמיתי והסופי.

שמות המושפעים מאירועים ונסיבות

שמות אתיופיים ניתנים מתוך מניע ולא באופן שרירותי או סתמי. השמות תלויי מקום, זמן, קשר בין-אישי או מצבים. כל אירוע כמעט עשוי להשפיע על בחירת השם (בסוגריים: הפירוש המילולי של השם באמהרית):

תינוק שנולד בעת מלחמה (קונפליקט אלים)

אַצֶ'נֶפֶה ("מנצח בקרב או העימות"). שם לבן זכר.
אְנִיוּ ("יהיה טוב"). אחד מבני המשפחה נפצע במלחמה. האם מקווה שהשם שניתן לרך הנולד, ישפיע לטובה על מצב אחיו הגדול.
טַסָאוּ ("לפנות דרך"). פרץ סיכסוך אלים שהבריח אותנו. האֵם, שהייתה בהריון מתקדם, נאלצה ללדת ביער.
אַדֶלַדָאי ("אדם מסודר"). פרצה מלחמה והאב גויס לצבא. בנו נולד בשובו משדה-הקרב והכל בא על מקומו בשלום.

שמות הקשורים במחלה

אַדָנֶה ("מרפא, הבריא"). שם לבן זכר.
אַדָנוֹ ("להחלים, להבריא"). שם לנקבה. כשהיא נולדה, בן-משפחה החלים ממחלה קשה.
מַדָהִינִיט ("תרופה"). שם לנקבה.
גֶלַאגֶאי ("בעזרת האל"). שם לזכר. האֵם הייתה חולה בשבועיים שקדמו ללידה. ביום הלידה נעלמו הכאבים והיא ילדה בן בעזרת האל.
בִּימֵרוֹ ("שאלוהים ישלח רפואה שלמה"). שם לבן זכר, שהיה חולה קשה בהיוולדו.

שפל או שפע כלכלי

מִינְאַלוּ ("שפע"). שם לנקבה. אֵם התינוקת לא ידעה מחסור. למשפחת היילוד היו רפת ורכוש.
טָגָאוּ ("אני שבע"). שם לזכר, המבטא שפע כלכלי.
יָלְפָל ("יחלוף"). שם לזכר, המבטא כמיהה לכך שהימים הרעים יחלפו.

לידה זמן קצר לאחר מוות במשפחה

וָוארָטָה ("נחמה"). שם שניתן לזכר ולנקבה.
תֶסְפָה ("תקווה"). שם שנועד לבטא שינוי חיובי בחיים.
מִיסְגָנָאוּ ("הודיה"). שם לבן זכר. נגזר מהמילה מִיסְגָן ("תודה לאל")
לוֹאוּטֶה ("שינוי כתחליף לאובדן"). שם שניתן להנצחת אח או אחות של התינוק שנפטרו קודם היוולדו.
קָסַהוּן ("תחליף"). שם לבן זכר. להוריו הטריים היו תאומים שנפטרו והרך הנולד הוא מעין תחליף.
אַסְמָלֶש ("לא לשכוח"). שם לנקבה. כשהאם הייתה בהריון, נפטר אחד מילדיה. השם ניתן לזכרו.

פרידה מאדם קרוב / אהוב

הִיאְלֶם ("הוא נמצא"). שם לזכר. אחי האב עלה ארצה והפרידה הייתה קשה. הרך הנולד הוא מעין תחליף לאח.
מָלָסָה ("חזר"). האב יצא למסע בסודן והאֵם, שהייתה בהריון מתקדם, נשארה בכפר. התינוק נקרא כך בתקווה שהאב ישוב ויתאחד עם המשפחה באתיופיה או בישראל.
אַנְלֵיי ("לעולם לא ייפרדו עוד"). שם לזכר ולנקבה. הרך הנולד וזה שהעניק לו את שמו, לעולם לא ייפרדו.

הריון קשה / לידה לאחר קושי להרות

סָמָאן ("שמע"). אלוהים שמע את סבלי והעניק לי אותך.
טַפָלֶגָה ("חיפשתי, מצאתי"). שם לנקבה. שנים רבות אמרו לה שלעולם לא תוכל ללדת, אך היא ילדה נגד כל הסיכויים.
מוּלוּאַלֶם ("מלא עולם"). האֵם הייתה בשמירת הריון במהלך תשעת החודשים, ועם הלידה שבה השמחה לשרות במעונה.
צ'וּלוּט ("סבלנות ואיפוק"). האישה הייתה עקרה במשך שנים וכולם הציעו לבעלה להתגרש ממנה, אך הוא המתין בסבלנות עד שהרתה.
בֶּקֶסְקֶס ("בא לאט"). שם לזכר שבא לעולם אחרי שנים של ניסיונות להרות.

לידה בגיל צעיר/ מבוגר

אּיַאיוּ ("לנגד עיני, כשראיתי אותו"). האֵם עצמה הייתה ילדונת בעת שילדה את בנה הבכור, ולא הספיקה לטעום את החיים.
צַ'קוּלָה ("באה מהר"). שם לנקבה. האֵם שנתנה שם זה לבתה, נישאה בגיל צעיר, הרתה מיד עם נישואיה בניגוד לציפיותיה וילדה את בתה בגיל ארבע-עשרה. 
מוּצִ'יט ("אחת קטנה"). ככל הנראה ניתן לתינוקת שנולדה לאֵם מבוגרת.
דֶנֶקֶה ("הפתעה"). מניחים שהשם ניתן לילד שנולד להורים בגיל מבוגר.

הריון לא-מתוכנן, לידה מוקדמת

דוּבָּלֶה ("הוא הגיע במפתיע"). יתכן שהשם ניתן לפג, שלידתו המוקדמת הפתיעה את הוריו.
סַלִילֶאוּ ("לא חשבתי עליו"). שם לזכר שנולד בעקבות הריון לא-מתוכנן. הכוונה להריון לא-צפוי של אישה מבוגרת מאוד, או  מיניקה. האתיופיות מאמינות שאישה מיניקה אינה צפויה להתעבר.

לידה בסמוך לאירוע משמח

בַּנְצִי ("הביאה מזל"). שם לנקבה. שמונה שנים המתינה המשפחה לעלות ארצה. סמוך ללידת התינוקת, נתבשרה המשפחה כי קיבלה אישור לעלות לישראל. השם מסמל את סמיכות הזמנים בין הלידה לקבלת הבשורה.

מקומו של הנולד בהיררכיה המשפחתית

בן בכור / בת בכורה

אַנְדוּאָלֶם ("עולם אחד"). שם שניתן לבן בכור, מסמל שמחה.
אַבִּייֶה ("בני בכורי"). האם הייתה יתומה מאב וכשנולד בכורה הוא היה בשבילה כל עולמה; בן, חבר ואב.

בת/ בן שאינם בכורים

פָנְטָה ("חלק שלי"), במשמעות של שמחה בחלקי. שם לבת שנולדה אחרי שמונה בנים.
דֶמְבֵּר ("גבול"). מניחים שהשם ניתן לבת-הזקונים במשפחה.
צֶ'מְרֶאוּ ("הוסיף לו"). כנראה ניתן לילד שני, המהווה מעין תוספת לילד הקודם.

שמות תנ"כיים

אבות הבקיאים בסיפורי התנ"ך, נתפשו בחברה האתיופית כמשכילים. הם נהגו להעניק לילדיהם שמות של גיבורים תנ"כיים. לדוגמה:
בנים - אברהם, מוּסֶה (משה רבנו), שמעון, סַלומון (שלמה המלך), סַמוּאֵל (שמואל הנביא).
בנות - רחל, אסתר, רבקה, מַרְיָם (מִרים הנביאה).

מאפייני השמות האתיופיים המסורתיים

קבוצת השמות האתיופיים הגדולה והמשמעותית ביותר, היא בשפה האמהרית, אחריה שמות בשפה התיגרינית ומעטים בשפת הגעז. שמות בגעז ניתנו לרוב לילדים, שאחד מבני משפחתם היה קֵס (כוהן).

ריבוי שמות

באתיופיה, מתן שם לרך הנולד היה, בראש ובראשונה, בסמכותו של האב. לעיתים, ועל אף המבנה הפטריארכלי של המשפחה, ניתן גם לאם חופש בבחירת השם. למעשה, לא רק ההורים. סבים, דודים, דודות, שכנים, זקני השבט, או כוהני הדת, אף הם היו רשאים לתת שם לילד. מנהג זה יצר תופעה ייחודית של ריבוי שמות לכל אדם, בהתאם לקודים המקובלים בעדה האתיופית:

  • לעיתים, כשאין תמימות-דעים בין ההורים, כל אחד מהם רשאי לבחור עבור הבן/ת המשותפים שם שונה. תופעה זו שכיחה למדי.
  • כל אחד מבני המשפחה המורחבת רשאי לבחור לילד שם שונה מזה שבחרו לו הוריו, כך שקיים שם עיקרי ולצידו שמות מישנה. הילד יגיב לכל שם שבו יפנו אליו, ויכיר את מכלול השמות שנבחרו עבורו.

למסורת ריבוי השמות יש שני היבטים. האחד, מבוגרים המעניקים שם נוסף לילדים, נכדים וכלות. השני, שמות כבוד שמעניקים  בני כל הגילים: ילדים למבוגרים מהם (אחים, הורים, בני משפחה שכנים, זקנים), מבוגרים לזקני העדה ולנכבדים אחרים.

מנהגים אלה רווחו באתיופיה וחלקית גם בארץ, בעיקר בקרב המבוגרים. סבתא/סבא ימשיכו להעניק שמות נוספים לנכדיהם וכן לכלתם. ואולם, ככל שהעולים הצעירים מתערים בארץ, חלה התרחקות מסוימת ממסורת זו ולא כולם מקפידים עליה, ודאי לא הילדים הצברים. לדברי המרואיינים שלנו, שעלו בגיל שמונה-תשע, הם עדיין שומרים על גינוני הכבוד ומכנים בשמות אחרים את המבוגרים מהם, אך ילדיהם נולדו למציאות אחרת והם אינם משתמשים בשמות כבוד כלפי אחיהם הבוגרים. השמות הנוספים אינם מופיעים בתעודת הזהות, שכן אינם שמות רשמיים, אלא כאלה המשמשים את המשפחה והקהילה. 

לדוגמא ראו טבלה 1 להלן.

כבוד והיררכיה

כבוד הייתה מאז ומעולם מילת-מפתח בקודים החברתיים של החברה האתיופית. צעירים מתייחסים בכבוד למבוגרים מהם, גברים ונשים כאחת, גם כאלה שאינם קרובי-משפחה. ילד לעולם לא יפנה למבוגר בשמו המקורי, אלא ישתמש בשם כבוד חלופי ו/או במילת הקדמה לשם המבטאת כבוד. מנהג זה רווח גם בארץ, בעיקר בקרב מבוגרים או עולים, שהגיעו ארצה כילדים ומסורת זו עדיין מושרשת בהם.

שמות כבוד לאנשים מבוגרים

טָאלֵם ("אחות עולמית", במשמעות של בעלת סמכות). כך יקראו האחים הצעירים לאחותם הבכורה. גם ילדי השכונה וחבריהם הצעירים יכולים לבחור בשם זה לבת המבוגרת מהם, או לבחור לה שם כבוד אחר.
נָטֶה או טָאלֵם. כך יקראו הילדים לאימם. זהו אחד ממבחר שמות המיוחסים לאימהות. כל ילד בוחר שם להוריו כראות עיניו. גָשֶה-אָיֶיָה ("מגיני"). תואר כבוד לגבר מבוגר יותר מהפונה, שגילו בערך כגיל אחיו הגדולים.
אַבּוֹיְנָאִימוֹי ("אבי ואימי"). ביטוי להערכה כלפי מבוגרים.
אֶמַמָה ("אמא", במשמעות של כבוד). שם כבוד לאימו של חבר.
אַבָּבָּה ("אבא", במשמעות של כבוד). שם כבוד לאביו של חבר.

שמות כבוד לאחים הבוגרים

אחים בוגרים זכו ליחס של כבוד מצד אחיהם הצעירים, ואלה מעולם לא פנו אליהם בשמם המקורי. כבוד זה בא לידי ביטוי בבחירת שם נוסף, שאותו העניקו הצעירים לאחיהם הבוגרים. מנהג זה עדיין רווח בקרב העולים הוותיקים, שהגיעו ארצה בגיל צעיר. כאמור, ילדיהם הצברים אינם נוהגים כך.
וָנְדֶמְאָלֶם ("אח עולמי"). האח הכי טוב.
וָאנְדִים ("אח"). כינוי כבוד לאח גדול.
אִיהִית ("אחות"). כינוי כבוד לאחות גדולה.

שמות כבוד לכלה

עם נישואיה, זכתה הכלה הטרייה לשם נוסף שהעניקו לה הורי הבעל, אחיו ואחיותיו. דוגמאות: מָבְרָטֶה ("האור שלי"), תְהוּנֶה ("שתהייה שלי"), מֶלְקָמָיֶהוּ ("לראות טוב").

משמעות השמות

השפה האמהרית עמוסה בסמליות, והדבר ניכר בין היתר גם בתחום השמות. לכן, לרוב השמות יש משמעות. ניתן לחלק את השמות האתיופיים למספר מקבצים סמנטיים (הערה: מקבצי השמות מעולם הטבע, שמות הקשורים למלאכות, שמות המביעים אופטימיות ותחושות חיוביות, שמות של מקומות ושמות המנציחים בני משפחה, מנהיגים ואישים, לקוחים ממאגר השמות של בית התפוצות בתל-אביב):

שמות מעולם הטבע

אַבְבֶה ("פרח"). שם לזכר ולנקבה.
נֶגָה ("אור השחר"). שם לזכר.
אַדֵייָגוּאַל שם בשפה התיגרינית לזכר ולנקבה. פירושו: הרך הנולד הוא כמו הפרח הראשון באביב.
אַמְבָּה-ווּהוּ ("הר-מים"). שם לזכר. דימוי ליופי.
ווָיְנְיוּ ("מים"). שם לזכר.
אַבֵּיְינֶה, אַבֵּיְינֶש ("כמו הנילוס"). שמות לזכר ולנקבה בהתאמה. הנילוס כמקור מים חיים. שם שמתאר נדיבות גדולה.
בִּיקָאיָה ("נצר של צמח"). שם לזכר. מסמל את הצמיחה והגדילה של הרך הנולד.
בּוֹגָאלֶה (לבן זכר), בּוֹגָאלֶץ', בּוֹגָאלוּ (לנקבה). מילה שפירושה "האור עלה". במשמעות זריחה.
צ'וֹרִיט ("קרן שמש"). שם לנקבה.
דַגֶט ("גבעה"). שם לזכר. מבטא את הכוח הנדרש להתמודדות עם מיכשולים גבוהים.
דָמֶנָה ("ענן"). שם לזכר.
דֶבֶּרִי ("הר"). שם לזכר. מסמל את הר סיני התנ"כי.
פֶלְפֶלוּ ("פלג מים"). שם לנקבה. מבטא מראה יפהפה.
דֶמֶקֶה, דֶמֶקוּ ("ירח מלא"). שמות לזכר ולנקבה בהתאמה. מסמל משאלה שהרך הנולד ימצה את מלוא יכולותיו ויאריך ימים ושנים.
אַטַאקִילְט ("שתיל"). שם לזכר.

שמות הקשורים למאכלים ומשקאות

סִירְנֵי ("חיטה"). שם לנקבה.
קוֹקוּ, קוֹקִית ("אפרסק"). שמות לזכר ולנקבה בהתאמה.
מָרוּ ("דבש שלי"). השם ניתן לזכר ופירושו המילולי הוא: "הוא דבש". מר= דבש. כל תוספת למילה מוסיפה משמעות למילה דבש (ראו מאגר שמות להבעת רגש).
מֵנָה, מֵנו (המָן שאכלו בני ישראל במדבר). שמות לזכר ולנקבה בהתאמה. במשמעות של עזרה משמיים, ממש כפי שהמן ירד משמיים.
פִיטְפְטֶה. שם לנקבה. שמו של מאכל לחם וגבינה, שנאכל ממגש משותף. השם המדויק הוא פִטְפְט. זהו לחם ביתי, הנאכל בשבת בבוקר. נהוג לפורר את הלחם ולאכול אותו עם שמנת חמוצה או חלב שמבשלים עם יוגורט. פִטְפְט הופך שם לנקבה על-ידי הוספת הסיומת טֶה- פִיטְפְטֶה= ה'פִטְפְט' שלי.
מִיסָנֶש ("ארוחת אמצע היום"). שם לנקבה. התינוקת החדשה חיונית ואהובה כמו אוכל.
סִינְקִי ("מזון למסע"). שם לזכר ולנקבה. הילד חיוני ואהוב כמו צידה לדרך. בלעדיו המשפחה לא תתקיים.
דוּבֶּה ("פרי"). שם לזכר.
אַרֶקִי ("חזק כמו עראק"). שם לזכר. באתיופיה נהוג לשתות עראק בחגיגות סיום הקציר.

שמות הקשורים למלאכות

זָרוּ ("לזרוע"). שם לזכר.
אַנְגוּאַץ' ("אופת נגוצ'ה"). שם לנקבה. נְגוֹצָ'ה הוא לחם ביתי קטן, שנאפה על-ידי הכפריים באתיופיה.
דָמְטִי ("קוטף כותנה"). שם לזכר. בהשאלה: מסדר דברים, מחליק עניינים.
מֶקְרִי ("הקוצר שלי"). שם לזכר.
אָרָש ("איכר"). שם לזכר.
בַּזֶטוֹ ("עיבוד כותנה"). שם לנקבה. באתיופיה, עיבוד כותנה נעשה רק על-ידי נשים.

שמות המבטאים כיסופים ומשאת-נפש

שאיפות חיוביות - חומרניות או רוחניות

גֶטָהוּן ("היה עשיר, היה שולט"). שם לזכר.
חַבְטָמוֹ ("היה עשיר"). שם לזכר.
תֵסְפַאי ("תקווה"). שם לזכר. מסמל את תקוות האב להגיע לציון, לירושלים.
דֶמְלֵאוּ ("לאסוף"). ניתן לילד שנולד למשפחה שהתפזרה בעת ההגירה לישראל. השם מבטא משאלה לאיחוד מחדש.
אַבְּרָרוֹאוּ ("לפתור"). שם לזכר. מבטא משאלה שהרך הנולד יפתור את בעיות המשפחה.
אַבֶּגֶ'ה, אַבֶּגָ'ח'. שמות לזכר ולנקבה בהתאמה (בתיגרינית). משמעותם: יש בעיות במשפחה והתינוק/ת ישפרו את המצב.
מִירְקוּז ("מקל הליכה מסורתי לגברים"). שם לזכר. שאיפה שהרך הנולד יגדל ויהווה משענת למשפחתו, כמו המקל.
אַלֶמְווֹרֶק ("עולם מוזהב"). שם לזכר. נותן השם מאחל לצאצא הטרי את כל העושר בעולם.
אַלֶמְאַצָ'אש ("עושר של כלה"). שם לנקבה. נותן השם מייחל שיופיה של התינוקת יהיה שווה יותר מכל עושר.

שאיפה למנוע דברים שליליים

בִּירְסַאוּ ("אם הוא ישכח"). שם שניתן בעקבות מות ילד במשפחה בסמוך ללידת התינוק החדש.
אַנֶמוּט ("שלא תמות"). שם לזכר.
בִּיסֶווּר ("להסתתר"). שם לזכר. נותן השם מאחל לילד שיידע להתגבר על כל הקשיים בחייו.
בִּיווֹטָה ("צא החוצה"). שם לזכר. נותן השם מאחל לילד שיידע להיחלץ ממצבים קשים.

שמות המביעים אופטימיות ותחושות חיוביות

בתרבות האתיופית, הפגנת רגשות היא דבר נדיר. לכן, במקרים רבים, הענקת השם נתפשת כתחליף מקובל להפגנת רגשות כלפי הרך הנולד.
אָנְדִינֶה ("אתה האחד"). שם לזכר.
טְלָאנֶש ("את הצל שלי"). שם לנקבה.
הַפְטֶנִיש ("את האושר שלי"). שם לנקבה.
אִיָווּיוּ ("אתה הציפייה שלי"). שם לזכר.
מַבְרָטֶה ("אתה האור שלי"). שם לזכר.
קְמָמֶה ("את התבלין שלי, טעם חיי"). שם לנקבה. (קְמָאם באמהרית, תבלין).
מַרֶנֶש ("דבש שלי, דובשנית שלי"). שם לנקבה. המילה יכולה להופיע בהטיות שונות: מַרְנֶש= את דבש, מַרֶנֶש מָרֶה = דבש שלי.

שמות של מקומות

סַפָאר. שם לנקבה. המשמעות המילולית של המילה היא מקום, אזור. 
קַטָמָאוּ. שם לזכר. על שם עיר באתיופיה.
גִ'יבְּטֶה ("מצריים"). שם לנקבה.
שִיווָאנֶה, שִיווָיֶיה. שמות לזכר ולנקבה בהתאמה. שִיוָוה הוא מחוז מרכזי אתיופיה, שבתחומיו נמצאת עיר הבירה אדיס-אבבה. משמעות השם: כוח ומנהיגות. בעליו אינו חייב להיות בהכרח יליד מחוז שִיוָוה.
הַבֶּשָה. שם לנקבה. נגזר מאַבִּיסִינְיָה, שמה העתיק של אתיופיה (מזכיר גם את חבש, עוד שם קדום של אתיופיה).
אתיופיה. שם נפוץ לנקבה.
ירושלים. שם נפוץ לנקבה.

שמות המנציחים בני משפחה, מנהיגים ואישים

פִיטְגו ("משהו טוב"). נקרא על-שם סבתא פִיטְגֶה. המרואיינת ממרכז הקליטה סיפרה, כי קראה לתינוקה הפג על שם אימהּ האהובה.
פַסִיל. שם לזכר. פסיל הוא שמו של מלך נוצרי מהמאה ה-17. לאחר שהוכתר, ייסד את העיר גוֹנְדָר. נודע ביחסו הטוב ליהודים.
אַצִיבַּחָה ("עלה השחר"). שם לזכר (בשפה התיגרינית). שם ההכתרה של כָּלֵב, קיסר אקסום במאה השישית לספירה.
סִיהִין. שם לנקבה. שמה של אחת ממלכות אתיופיה.
סַאבָּה. שם לנקבה. שמה של מלכת שבא.
מֵקֶדָה, אַזֶבּ. שמות לנקבה. שני שמות נוספים של מלכת שבא.
בּוֹנוּ. שם לזכר. כך נקראו האבות המייסדים של קהילת ביתא ישראל באתיופיה.
סִירָאק (במסורת ביתא ישראל, שמו של יועץ המלך שלמה). שם לזכר.
טֶווֹדְרוֹס (שליט אתיופיה בשנים 1868-1855, שלפי האמונה היה יהודי). שם לזכר. המשמעות היא שהבן היילוד יהיה מוערך ונערץ.
מַנָגִיסְטוּ ("מנהיג כריזמטי"). שם לזכר.

שמות תנ''כיים

שמות תנ"כיים אופייניים לקהילת ביתא ישראל, ופחות שכיחים בקרב בני הפָלָאשְמוּרָה, יהודים אתיופים שהתנצרו בעל-כורחם.

שמות תנ"כיים הנהגים מעט שונה מהמקור

אהרן. באמהרית: אָרוּן או אָרני
ראובן. באמהרית: רוּבֶל או רוּבֶן
לוי. באמהרית: לוֹ-וִי
פנחס
. באמהרית: פֶנָס
משה. באמהרית: מוּסֶה
דוד. באמהרית: דָאוִויט
מיכאל. באמהרית: מִיכַּאל
אסתר. באמהרית: אַסְתֵר
עמרם. באמהרית: אֶנוּאֶרֶם
ישעיהו. באמהרית: אִיסָאיָאס
יהושע. באמהרית: אִיָאסוּ
דניאל. באמהרית: גֶטָדָנֶל
ירמיהו. באמהרית: אֶרְמָאיָאס
מנשה. באמהרית: מִינָאסֶה

שמות תנ''כיים ששמרו על הגייה זהה למקור

לזכרים: אברהם, יצחק, יעקב.
לנקבות: שרה, רבקה, רחל, דינה.

שם אחד יוצא מהכלל הוא שלמה, שנהגה כסלומון וניתן ליילודים בכל רחבי אתיופיה ללא הבדל דת. עם זאת, השם מזוהה עם המלך שלמה.

אלוהים, דת ואמונה

אַיָנָאֶגְזִי ("עין האלוהים"). שם לזכר. ניתן לרך הנולד בתקווה שיגדל לקיים את מצוות האל.
בַּנְץ' ("בגלל אלוהים"). שם לנקבה. נותן השם מודה לאל על הבת העניק לו.
בַּנְצַ'ה-אָמְלָק, בַּנְטֶה-אַמְלָק ("בעזרת אלוהיך"). שמות לנקבה ולזכר בהתאמה.
טֶגוּאַדָה ("בעזרת האל"). שם לנקבה. האֵם עברה הפלות רבות. כשזכתה סוף-סוף לפרי בטן, היא הודתה לאל.
סִיבַּהטוּ, סִיבְּהַטָה (מהמילה "שבח" בעברית). שמות לזכר ולנקבה בהתאמה. המשמעות: להלל ולשבח את ה'.
בֶּטִיבֶּבּוּ ("חוכמת האל"). שם לזכר.
פִירְדוּ("חוקי האל"). שם לזכר.
סֶטֶיי ("אלוהים נתן"). שם לזכר. ניתן לרך שנולד לאם צעירה מאוד.
אַבְּצִ'יווּ. שם לנקבה בשפה התיגרינית. ניתן לרוב לנקבה שנולדה בראש חודש. משמעותו: תן שזה יהיה ראש חודש.
גֶדָאמוּ (לזכר), גֶדָאמְנֶש, גֶדָאם (לנקבה). שמות בתיגרינית. כינוי למקום קדוש לנוצרים וליהודים באתיופיה.
גֶ'נֶט, גֶ'נֶטוּ ("גן-עדן"). שם לזכר ולנקבה.

שמות ממקור עברי

קְדְסְט. שם לנקבה. מהמילה העברית "קדוש".
בַּרְכּוֹ, בַּרְכֵּווּ, בַּרְכּוֹלִיגְן, יִתְבַּרַכְּ. שמות לזכר. נגזרות של "ברך" או "מבורך".
אוֹרִית ("תורה", בשפת געז). שם לנקבה. מהמילה הארמית "אורַיְיתא", תורה.
מֶלַאכּ, מֵלַאכּוּ. שמות לזכר. מהמילה "מלאך".
הוֹנֶה, הֶנִי. שמות לזכר. מהמילה "הנני" (להיות).
כַּבֶּדֶץ'. שם לזכר. שיהיה חזק ורב-כוח. מהמילה "כבד".
כּוֹכֵּבּ ("כוכב"). שם לזכר ולנקבה. שיפיצו אור כמו כוכב.
דֶמָאם (מהמילה "דם"). שם לנקבה. נותן השם משווה את הפעוטה לדם, במשמעות של נוזל חיוני, נותן חיים.
אַסֵמָה ("אלוהים שמע"). שם לזכר. משורש ש.מ.ע. המשמעות היא, שאלוהים נשמע לתחינה לילד.
אֶהְלִיֶה ("האוכל שלי"). שמות לזכר ולנקבה. אֶהִיל באמהרית - אוכל. הצליל דומה למילה "אוכל". משמעות השם: הילד חיוני ויקר למשפחתו כמו מזון (יש לזכור, כי יהודי אתיופיה חיו ברובם בכפרים והיו תלויים לקיומם בתנובת האדמה).
פַסִיקָה ("חג הפסח" בפי קהילת ביתא ישראל). ניתן למי שנולד בפסח. לחלופין, השם מבטא שמחה ואווירת חג.

הבדלים מגדריים

הבחנה על-פי מוספיות

בתרבות האתיופית יש סימנים המבדילים בין שמות של בנים ובנות. גם אם בסיס המילה זהה, תבדיל המוספית (צורן הנוסף אל בסיס המילה בתחילתה, בסופה או באמצעה) בין השם הנקבי והשם הזכרי: לשמות נקביים מוסיפיםSH , WA, IT. לשמות זכריים מוסיפים A, H ,U. דוגמאות:
אבבה (ABBEVE), פרח. לזכר / אבבש (ABBEVESH), פרח. לנקבה.
אַסְצִ'ילוֹ (ASCHILO) מאופק, סובלני / אַסְצִ'ילָה (ASCHILA), מאופקת, סובלנית.
(הערה: הסיומת A היא לרוב לשמות של בנים, אך יש יוצאים מן הכלל כמו בדוגמה שלעיל).
ווֹרְקֶנֶה (WORKENE). זהב. לזכר / ווֹרְקֶנֶשׁ (WORKENESH), זהבית, זהבה.

הבחנה על-פי תכונות מגדריות

שמות מסוימים, אף שאינם נושאים מוספיות מגדריות, מזוהים עם מגדר נשי או גברי. שמות הניתנים לבנים בלבד יבטאו לרוב גבורה, אומץ, חוכמה, סמכות, כריזמה, הנהגה ונחישות. דוגמאות:
אַנְדַרְגָצֵ'אוּ. אתה תאחד ותארגן אותם.
מֶקוֹנֶן. פקיד רם-מעלה.
צ'וֹלֶה. חכם.
לַדֶלֶאוּ. הצלחה.
מֶנְגֶשָה. מלך.
אַמְבֶּלוּ. מפקד, מנהיג בעל עוצמה.

שמות הניתנים לבנות בלבד יבטאו לרוב יופי, עדינות, קישוט. דוגמאות:
דֶנְסָה. שקטה, מתנהגת יפה.
אַסֶלֶפֶץ'. את כל-כך יפה שמחזריך לעתיד יעמדו בתור.
פִירְנוּס ("שמנמנה, עגלגלה"). במשמעות של יופי ובריאות.
קֶלֶבֶּט ("טבעת"). במשמעות של יופי.
שָאשִיטוּ ("משי"). שם המבטא רכות ויופי.
אֶמִירֶסֶט. רעיה חכמה ומיומנת.
אַפֶווֹרְק ("פה זהב"). אינה אומרת דברים רעים על איש.

שמות דו-מיניים

במאגר השמות האתיופי יש גם שמות זהים הניתנים לבנים ולבנות כאחת. דוגמאות:
מוּלוּ. מלא, מושלם.
אָדִיסַאלֶם. עולם חדש.
קַאסוּ (בשפה התיגרינית). את/ה מפצה.
אֶגִ'יגָיֶהוּ. ראיתי הרבה לפני שהגעת לעולם (שם שניתן לרוב על-ידי הסב או הסבתא).
בִּירֶה. יקר/ה כמו כסף. למעשה יש למילה משמעות כפולה: גם כסף כחומר וגם שם המטבע האתיופית.
גוּאָדָה. מזווה או גומחה לאִיחסון מזון, במשמעות של משהו מוגן, יקר ופרטי.

כינויים ושמות חיבה

יהודי אתיופיה נמנעו משימוש בכינויים או בשמות-חיבה. כתחליף, וכפי שצוין לעיל, הם נהגו להעניק לרך הנולד שם נוסף כביטוי של אהבה וחיבה. המנהג רווח גם בארץ, בעיקר בקרב מבוגרים השומרים על המסורת. אין הוא שכיח בקרב הצעירים .

עם זאת, קיים דפוס ייחודי של מתן כינויים להורים. בתרבות האתיופית לא מקובל, שילד פונה להוריו בשם "אמא" (אֵנָט) או "אבא" (אַבָּט), אלא יותר בכינוי מתוך מאגר של שמות קרובים מבחינה הָגָאית (פונטית). דוגמאות: 

דליה, יוצאת אתיופיה ואחת המרואיינות לתחקיר זה, פונה אל אמה בשם אֵנָטֶה (מילולית, אימי), או אֵנָנָה. אגב, בקרב עולים שהגיעו לאחרונה מאתיופיה, אֵנָנָה זה שם לכל דבר ולא רק כינוי-חיבה לאמא. לאביה היא פונה בשם החיבה אֵבָּטֵה או אֵבָּבָּה (יש משפחות המשתמשות בכינוי כפנייה לאח).

משה, עולה ותיק מאתיופיה, פונה אל אימו בכינוי טָטֶה. את אביו הוא מכנה גָשֵה (הצל שלי).

שמות שכיחים

סוֹסְנָה ("שושנה"), סמל ליופי. שם פופולארי ונפוץ. שושנים גדלים פרא ביערות אתיופיה.
ווֹרְק ("זהב"). מרכיב שכיח בשמות האתיופיים. מופיע גם בצירופים.
אַלֶם ("עולם"). מרכיב שכיח בשמות האתיופיים. מופיע בצירופים שונים.

שמות נדירים

אַנְבָּסָה ("אריה"). שם המשדר עוצמה ומנהיגות.
גוֹשֶן ("בופאלו", "תאו"). במשמעות של בעל-חיים מועיל לבני-אדם.
קֶבְּטִי ("הבקר שלי". מהמילה קֶבְּטוּ, בקר). מסמל עושר ועוצמה.
נפתלי. שם יוצא-דופן לאישה שעלתה מאתיופיה במרץ 2008.
נֶצ'וֹ ("צבע לבן"). שם לזכר.

הענקת שם בישראל - עיברוּת השם

הסיבות להענקת שם חדש

שמם העברי של רוב עולי אתיופיה ניתן להם סמוך לאחר הגעתם ארצה, בנמל-התעופה, באולפן, בפנימייה, או על-ידי רבנים ישראלים בעת הטבילה הראשונה במקווה. לדברי החוקר דניאל בארגמן, השיקולים שהניעו את הממסד לעברֵת את שמות העולים מאתיופיה (דבר שלא נעשה עם העולים מחבר המדינות!), היו:

  • הליך המסמל את המעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית.
  • גישה אדנותית כלפי העולים, שנתפשו כילדים הזקוקים ליד מכוונת ולכן קיבלו שם מ'ההורים' הקולטים.
  • שלילת ערכי התרבות שלהם כחלק מתהליך הגיור, בלחץ של הממסד הרבני.
  • האצת תהליך הפיכתם ל"ישראלים".

אופן הענקת השם החדש

שני גורמים השפיעו על אופן הענקת השם לעולים החדשים: מסת העולים שהגיעה בזמן נתון ותדירות גלי העלייה.
ככל שהמסות היו גדולות יותר ובתדירות גבוהה יותר, כך עלה מספר השמות שניתנו באופן שרירותי על-ידי הפקיד הקולט. לרוב היה זה שם שנשלף באקראי מהתנ"ך, או ממאגר השמות הישראליים הקלאסיים, כגון: ישעיהו, רפאל, אברהם, רחל, לאה, יפה. עולה שנשא במקור שם עברי תנ"כי, 'זכה מן ההפקר' ושמו לא שונה.

גלי עלייה קטנים יותר איפשרו לפקידי הקליטה להקדיש זמן ולגלות רגישות רבה יותר לעולים החדשים, על-ידי שימור משמעות שמם המקורי בשם החדש. כשלא נמצאה משמעות בת-תרגום, נקבע השם החדש על-פי צליל דומה לשם המקורי.

שינוי השם על-פי משמעות

עדי. במקור: בַּזיט, שמשמעותו תכשיט.
תקווה. במקור: תֶסְפָה (המילה האמהרית לתקווה או נחמה).
אורית. במקור: מֶבְרַט ("אור").

שינוי השם על-פי צליל

דניאל. במקור: דַסְלין ("שימח אותי").
מאיר. במקור: בִּימֵרוֹ ("הוא המוביל").
הדס. במקור: אַדיסִיֶה ("חדשה שלי").
מיטל. במקור: אַלָמִיטוּ ("יום טוב ויפה").
אדינה. במקור: אַדָנוֹ ("החלמה, הבראה"). אדינה ולא עדינה, כך במקור.
ציפורה. במקור: סַפָאר (במשמעות של אזור, מקום).

שינוי שם שרירותי

ראובן. נקרא במקור יוּבֵיֶה, שמשמעותו דברים טובים, הודיה לאלוהים על הולדת בן אחרי בן.

דליה (נאווה). נקראה במקור בּוּרְתוּקָן ("תפוז"), שם נפוץ בקרב עירוניים, שמסמל אור ובהירות. בינקותה הייתה תינוקת עגלגלה ובהירה יחסית, ומכאן שמה. את השם דליה אימצה לעצמה, כשם הסומכת שטיפלה בה בארץ כשעלתה בגיל שמונה. השם נאווה ניתן לה על-ידי פקיד ההגירה, שלא טרח ליידע אותה. כשנוכחה לדעת כי לכל הסובבים אותה שם ישראלי ולה אין, החליטה להציג עצמה כדליה. גם מאוחר יותר, כשגילתה ששמה במשרד הפנים הוא נאווה, היא המשיכה להציג עצמה כדליה. בגיל 18 הוסיפה את השם דליה לתעודת הזהות, לצד שמה המקורי.

עובדיה. נקרא במקור בִּיאָמְר ("הלוואי שיהיה יום יפה"). אימו ילדה אותו בבית סבתו, בתקופה של שפל כלכלי ומחסור במצרכי מזון בסיסיים. בדרכה חזרה לכפר עם בנה הפעוט, עצרה אותה קבוצת חיילים וביקשה לדעת איזה שם תיתן לתינוק. היא חששה פן יבולע לה מידם, ובניסיון לרצותם אמרה: "אקרא לו קְנוּ אַמָרָה" (באמהרית, יום יפה). החיילים שמחו מאוד ונתנו לה במתנה מצרכי יסוד. השם בִּיאָמְר הוא הטיה של אַמָרָה.

בת-שבע. שמה המקורי: יֶמַקֶר (באמהרית, "להטיף"). עלתה בגיל שבע לארץ. פקיד העלייה שאל לשמה. כשנוכח לדעת ששמה קשה לתרגום, שאל את שמה העברי מתוך גילה, בת-שבע.

עמדות העולים ביחס לעיברות שמם

בשנים האחרונות ניכרת בקרב צעירי העדה מגמה של החייאת השם האתיופי המקורי, כחלק מתהליך חיזוק הזהות והחזרה לשורשים. התהליך נתפש כהתרסה כלפי החברה הקולטת. אלא שהסיפור אינו פשוט כפי שהוא נשמע. שכן, שם זה זהות וכידוע, זהות לא לובשים ופושטים חדשות לבקרים.

אברהם אדגה, מהנדס בניין, סופר והוגה-דעות, שעלה לארץ בגיל שמונה, טוען בספרו עם הפנים קדימה (2000), כי גורמי הקליטה השונים התייחסו לעולי אתיופיה כאל קבוצה ולא יחידים, ולא איפשרו להם לבחור בעצמם את שמם החדש. שמם העברי ניתן להם מיד עם רדתם מהמטוס, במטרה למחוק את עברם ולאפשר להם לפתוח דף חדש בארץ החדשה.

באותה עת חשבו העולים לתומם שהחלפת השם עשויה להקל את חבלי הקליטה, לקולטים יהיה נוח יותר לתקשר איתם בשמם העברי, והם לא יצטרכו 'לשבור את השיניים' בהגיית שמות קשים לביטוי. אך בחלוף השנים החלו עולים רבים לתהות על מידת התבונה שבדבר. מזל, אחת המרואיינות לתחקיר זה, אף טענה: "אם הייתי אז במודעות של היום, לא הייתי מסכימה שיחליפו לי את השם. היום אין כבר טעם להחליף לשם המקורי, כי התרגלתי".

עולה בת 16 שעלתה במבצע משה סיפרה: "כשבאתי לישראל נתנו לי שם חדש. לא שאלו אותי ולא את הורי, אבל זה שם טוב. אפילו אמא קוראת לי בשם הישראלי כשאני בחוץ. בבית היא קוראת לי לפעמים בשם הישן, כמו באתיופיה".

עדותו של עולה בן 65: "אחרי ארוחת-הבוקר הזמינו אותנו לראיון. ידעתי את השמות של כולם. שאלו אותי אם לתרגם את השמות לעברית. שמחתי שיתנו לי שם עברי וכבר הרגשתי ישראלי. את הילדים רשמו בשני שמות - השם המקורי שלהם באמהרית והשם החדש שנתנו להם בעברית. הייתי מלא התלהבות ושמחה וברצון שיתפתי פעולה. כשהילדים הלכו לבית-הספר, וביקשו לבטל את השם המקורי ולהיקרא רק בשם החדש - לא התנגדתי. אפילו בבית אנחנו קוראים לילדים בשמם העברי".

עדותו של עובד סוציאלי: "עולים ששמם שונה, לא הגיבו כלל כשקראו בשמם לעלות לאוטובוס. הם פשוט לא קלטו שמתכוונים אליהם. אך מרות הבילבול והמבוכה, לא הייתה להם התנגדות לשינוי השם. 'לבני-העור' שטיפלו בהם ייצגו בעיניהם את הרשות ואת הסמכות, והיו נציגיה של ירושלים שעליה חלמו. לכן, הם קיבלו באהבה כל מה שהוצע להם, מבלי שיעלה בדעתם להתנגד, למחות, או לשאול שאלות. הם היו בהלם".
(שלושת הציטוטים הנ"ל לקוחים מספרה של נורית בנאי, קליטת אתיופים: האתגר הנסתר).

שמות כפולים

שמות כפולים - ישראלי ואתיופי - הם תופעה שכיחה ומקובלת בעדה. כפילות שמית זו קיימת הן בקרב העולים מאתיופיה והן בקרב הדור שנולד בארץ.

שמות כפולים בקרב ילידי אתיופיה (שעלו לארץ)

חלק מהעולים, שקיבלו שם ישראלי בעת עלייתם ארצה, בוחר להשתמש בשם העברי במגעיו עם החברה הישראלית ומוסדותיה, ובשם האתיופי במסגרת המשפחתית והקהילתית.

שמות כפולים בקרב ילידי הארץ

עולים, שהגיעו ארצה בגיל צעיר, התחנכו ונישאו כאן, בוחרים לרוב להעניק לילדיהם שם ישראלי. לעיתים, הסבא או הסבתא נותנים לילד שם נוסף, אתיופי. השם הישראלי משמש אותם הן בבית והן בחברה, ואילו השם האתיופי הינו בשימושם של זקני המשפחה בלבד.
הואיל והשם האתיופי שהעניקו להם סבא או סבתא כמעט ואינו בשימוש בחיי היומיום, לא נדיר למצוא צעירים ששכחו אותו. דליה ומשה, שניים מהמרואיינים לתחקיר זה, נעזרו בבני-משפחה מבוגרים כדי לרענן את זיכרונם, לא תמיד בהצלחה. להלן שמות ילדיהם:
עמית (בת). הסב מצד אמהּ נתן לה את השם אַיְינָה ("עיניים שלי"). סבתא רבא מצד אביה קוראת לה מְנָה, שמשמעותו מַן (הלחם שאכלו בני ישראל במדבר).
ליאב (בן). סבו מצד אמו העניק לו את השם דְרְסוֹ (באמהרית, "הגיע למשהו טוב").
שרון ורעות. בנותיה של דליה. היא לא זכרה את שמן באמהרית.
שירלי (בת). הסבתא מצד האב קוראת לה הַפְטֶנִיש ("אושר").
נתנאל (בן). סבו מצד אביו העניק לו את השם דְבֶב ("אדם מכובד, חכם").
טלי (בת). סבתה מצד אביה העניקה לה את השם בָּזָטוּ ("ילדה יפה וחמודה").

פולקלור עדתי סביב השמות

סיפורים ומשלים

בראיית-העולם האתיופית, חיי אדם מתנהלים על-פי ארבעת יסודות הטבע הקלאסיים: ילדות (אוויר), התבגרות (אש), אמצע החיים (מים) וזיקנה (אדמה). סיפורים ומשלים שמוסר-השכל בצידם, היו נפוצים מאוד בפולקלור של קהילת ביתא ישראל באתיופיה. אהובים במיוחד היו משלים שגיבוריהם בעלי-חיים, המייצגים תכונות אנושיות. החוכמה והתושייה שהפגינו בהיחלצותם ממצבים קשים, הפיחו בלב השומעים תקווה כי יום יבוא ואף הם ייחלצו ממצבם העגום.

ניבים הממחישים את חשיבות השם

  • ''המוות הוא בלתי-נמנע, שֵם לעולם אינו מת''.
  • ''אדם חלש מקלקל שם, כפי שחמור עקום משחית שדה''. 
  • ''שמו של האדם ניתן לו בביתו, אך נפוץ לכל עבר''.
  • ''שם טוב מפצה על פנים מכוערות''.

אמונות תפלות

הסתרת השם מחשש למעשי כשפים וקללות. בני העדה אינם ששים לחשוף את שמם המקורי בפני זר, מחשש שהלה עלול להשתמש בו למטרות כישוף וקללה. לפיכך, הם עשויים לטעון ששכחו את שמם, או שכלל אין להם שם נוסף (המנהג הזה רווח בעיקר באתיופיה והרבה פחות כאן, בישראל).

שינוי השם כאמצעי לריפוי מחלות. אדם שנפל למשכב עשוי לאמץ לעצמו שם חדש, המסמל חיים ארוכים. לדוגמה: אְדֶג אְלִי, שפירושו "שתגדל עבורי".

שינוי השם כאמצעי למניעת מוות בטרם עת. תופעה זו נולדה בעקבות תמותת התינוקות הגבוהה באתיופיה, בשל תנאי היגיינה ירודים, היעדר תרופות וחיסונים לפעוטות, ריחוק ממרכזים רפואיים בערים, ועוד. במסגרת זו ניתנו לילדים שמות כמו בִּיטָאווּלִין (באמהרית, "שיניח לי", כשהכוונה היא למלאך המוות), ונוספה המילה "זקן" לשם הילד כסגולה לחיים ארוכים.


לבן זכר שנולד אחרי ששניים או יותר מאחיו הזכרים מתו בלידתם, נהוג לתת שם של בת, בתקווה שהדבר יבלבל את מלאך המוות. לדברי אחת המרואיינות שלנו, השם הנקבי נבחר בעצה אחת עם נכבדי הקהילה. האֵם מקפידה לפנות אל בנה בלשון נקבה, על אף שבשל כך הוא עלול להיחשף לעלבונות ולהקנטות של בני גילו. 

דוגמה לשמות פרטיים במשפחה ממוצא אתיופי


שמות פרטיים במשפחה ממוצא אתיופי*
קירבה משפחתית השם באמהרית ובעברית
(שמות כפולים)
משמעות השם שמות נוספים
(ריבוי שמות)
משמעות השם
אח בכור אַדָרָג'וּ-
עודד
סידר הכל, הוא נולד וכעת הדברים יסתדרו. יה-יה
(ע"י הצעירים)
 
אח מִיסְגָנֵאוּ- מאיר מִיסְגָנֵאוּ (מהמילה מִיסְגָן= תודה לאלוהים). טְלָיֶה
(ע"י הצעירים)
טְלָיֶה (טְלָה= מטריה), מטריה שלי, מגונן
אחות מְגְב אוכל טְאוּלָלָה
(ע"י הצעירים)
אחותי הלבבית. הְטָה (אחותי) אוּלָלָה (הלבבית), שתי המילים חוברו למילה אחת: טְאוּלָלָה
אחות יָנְטְפוּ- יוספה כשנולדה שמה היה טָרָפוּ (נותרו), עקב בעיות בריאות, מרפא הכפר המליץ להחליף את שמה ליָנְטְפוּ (להציע את המיטה, כשהכוונה היא לקבל אנשים בלבביות. תֶמָר
(ע"י הצעירים)
אחות דבש.
תֶמָר = אְהְתָה מָר, חיבור של שתי מילים.
אחות תְגָב-
אורנה
תְגָב- בפי האם
קְמָאם- בפי האב
תְגָב= יותר מדי טוב, מלאים בטוב. הקונוטציה יכולה להיות חיובית או שלילית, בהתאם למצבה של המשפחה והאירועים המתרחשים.
קְמאָם= תבלין
קְמָאמֶה= תבלין שלי
   
אח יָיוּ- יואב בזמן שראו, כשהיו רואים... נולד לעיני כל.    
אח וּוָרְטָאוּ- דניאל וּוָרְטָאוּ- ווָרָטָה= תמורה, שינוי חיובי, כנראה- שינוי לטובה במצב הכלכלי.
דניאל- נקרא כך עוד באתיופיה ע"י הסבתא מצד אבא
   
אח בִּיאָמְר- עובדיה ראו הרחבה בתת-הפרק "שינוי שם שרירותי"    
דליה
(המרואיינת)
בּוּרְתוּקָן
דליה(במקור נאוה).
ראו הרחבה בתת-הפרק "שינוי שם שרירותי" נָנִיֶה
(ע"י הצעירים)

דֶנְסִיָה
כך נקראה ע"י האחות הגדולה שטיפלה בה.

בָּזְטוּ
כך נקראה ע"י הדודה.
דנְסִיָה= דֶנְסָה (נוח) סוֹ (אדם). האחות קראה לה כך מפני שהיא הייתה ילדה מאוד נוחה.

בָּזְטוּ= משהו טוב.
 

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • אדגה אברהם, עם הפנים קדימה, צ'ריקובר מוציאים לאור, 2002.
  • בנאי נורית, קליטת אתיופים: האתגר הנסתר, המגבית המאוחדת לישראל והמחלקה לעליה וקליטה של הסוכנות היהודית, 1988.
  • בן-עזר גדי, כמו אור בכד: עלייתם וקליטתם של יהודי אתיופיה,ראובן מס, 1992.
  • ולדמן מנחם, יהודי אתיופיה עדת ''ביתא ישראל'', ג'וינט ישראל, 1985.
  • נצר ורדה ופולני חנה (עורכות), אגדה של עלייה יהודי אתיופיה וקליטתם הלשונית, משרד החינוך והתרבות- האגף לחינוך מבוגרים, תשמ''ח.
  • ברגמן דניאל, השמות של יהודי אתיופיה ושינוים בישראל, השתקפות של תמורות במערכת סמלית, עבודת גמר לתואר מוסמך בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה חברתית, האוניברסיטה העברית בירושלים, נובמבר 1986.

אתרי אינטרנט

ראיונות

  • ראיון עם אידית אברהם, נציגת משרד הקליטה בקריות ובנהריה, 2008.
  • ראיון עם חיים גיוזלי, מנהל אגף מאגרי מידע, בית התפוצות, רמת אביב, 2008.
  • ראיון עם אלון זארו, עולה ותיק מאתיופיה, 2008.
  • ראיון עם מזל, מגשרת בבית-הספר הממלכתי-דתי 'מוריה', כרמיאל, 2008.
  • ראיון עם אורלי פנחס, מורה לעולים מבוגרים מאתיופיה באולפן בצפת, 2008.

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על שמות פרטיים מסורתיים בקרב יוצאי אתיופיה (14)

    זדיינו

    UrhgxjdnhA@123walla.com
    מה זה טיגיסט???
    יום ראשון כ"ז בסיון תשע"ו 3 ביולי 2016

    ורד וקנין

    תודה על סקירה מעניינת למדתי והחכמתי עולם מלא דימויים יש בשפה המרתקת הזו האמהרית יישר כח
    יום שישי י"ח בסיון תשע"ו 24 ביוני 2016

    איל אורגל

    תודה רבה על עבודת מחקר מקיפה ומרתקת.
    שבת כ"ז בתשרי תשע"ו 10 באוקטובר 2015

    טלהון סבחט

    daniyefet7@gmail.com
    הי השם שלי הוא טלהון אשמח לדעת מה הפירוש שלו והשם של אמא שלי ז"ל היה גבייה
    יום רביעי ה' בניסן תשע"ה 25 במרץ 2015

    נעמי

    adifr333@gmail.com
    רציתי לדעת מה פירוש השם "קסתה" באמהרית... תודה!
    יום ראשון י' באדר תשע"ה 1 במרץ 2015

    נעמי

    adifr333@gmail.com
    רציתי לדעת מה משמעות השם "קידנו" באמהרית... תודה רבה!נעמי
    יום ראשון י' באדר תשע"ה 1 במרץ 2015

    גבי

    gabi495@gmail.com
    אשמח לדעת מה הפירוש של השם "אסמרו"?
    יום חמישי כ"ו בכסלו תשע"ה 18 בדצמבר 2014

    מרגלית

    maggi545454@gmail.com
    רציתי בבקשה לדעת מה פירוש השם היוט השם של האמא ניצו
    יום שלישי ו' בתשרי תשע"ה 30 בספטמבר 2014

    ש.

    נהניתי מאוד מקריאת המאמר והכי חשוב, השכלתי!
    יום שישי ד' בניסן תשע"א 8 באפריל 2011

    מערכת

    תודה רבה. זה מחמם את לבנו.
    יום שני א' בכסלו תשע"א 8 בנובמבר 2010

    הילה

    מצטרפת למחמאות של אסתי. זה היה מאמר מרתק. בשנים האחרונות יצא לי לעבוד עם תלמידים צעירים עולים מאתיופיה. המאמר הזה מעשיר ביותר ומסייע להתקרב ולהכיר מעט טוב יותר - תהליך שנראה לי חשוב ביותר.
    יום ראשון ל' בחשון תשע"א 7 בנובמבר 2010

    אסתי

    שמתי לב לזה רק אחרי שכתבתי את התגובה. אז אני מצדיעה גם לך..
    יום חמישי י"ג בחשון תשע"א 21 באוקטובר 2010

    עוז

    תודה רבה אסתי. בראש כל מאמר במדריך מצוין שם המחבר/ת. זאת סטודנטית שלי שכתבה את העבודה במסגרת סמינר מ"א. וכמובן את יכולה לשער מי ערך לה את החומר.......
    יום שלישי י"א בחשון תשע"א 19 באוקטובר 2010

    אסתי

    esti_7707@walla.com
    אין לי מילים. הטקסט כתוב בצורה כה ברורה, מעניינת, מושכת ומקסימה.. אינני יודעת מי המוכשר\המוכשרת שערך, עיבד וכתב את הטקסט, אבל הוא השאיר אותי בלי מילים... כל הכבוד. זה היה לי לעזר רב.
    שבת ח' בחשון תשע"א 16 באוקטובר 2010

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.