דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 17 מדרגים

תפרוסת האוכלוסייה החרדית בישראל

מודיעין עילית
מודיעין עילית
הדס חנני
אלעד
אלעד
הדס חנני
שכונת מאה שערים
שכונת מאה שערים
אלינה קזקביץ
ירושלים
הדס חנני

נוצר ב-7/21/2008

דרכים לאיתור החרדים במרחב הישראלי

אחת הבעיות המרכזיות במחקר העוסק בחברה החרדית, היא הקושי להגדיר ולתחום את "המרחב החרדי". זאת, משום שהאוכלוסייה החרדית אינה נחשבת פלח דמוגראפי העומד בפני עצמו, ולפיכך לא נעשו לגביו רישום סטטיסטי או מיפוי נפרדים. עם זאת, התקבצותה של אוכלוסייה זו בריכוזים מובחנים, מייצרת מספר מחוונים (אינדיקטורים) המקלים את מלאכת הזיהוי והתיחום. חוקרים מבחינים בארבעה מחוונים כאלה:

דפוסי הצבעה בבחירות

הלכידות של הקהילה החרדית יחסית לאוכלוסיה החילונית, הפיקוח החברתי, הפונדמנטליזם הדתי ומידת הצייתנות למנהיגים הרוחניים, מתבטאים בין היתר בציות להנחיות כיצד להצביע בבחירות. קשה להניח שמצביעים שאינם חרדיים יצביעו עבור מפלגת יהדות התורה, ולכן אפשר לתחום את הקלפיות שבהן נרשם רוב מצביעים למפלגה זו, כאזור חרדי. תוצאות ההצבעה בבחירות מתפרסמות ברשומות לפי אזורים, ולפיכך הן יכולות לשמש כמחוון בדוק לתפרוסת של האוכלוסייה החרדית. עם זאת, וכפי שיובהר להלן, החרדים מצביעים לא רק ליהדות התורה, כי אם גם למפלגות דוגמת ש"ס.

מערכת החינוך החרדית

הקהילה החרדית מנהלת מערכת חינוך עצמאית וייחודית, המנותקת מאחיותיה הממלכתיות. למוסדות החינוך במגזר החרדי אין אזורי רישום, לא כולם מופיעים בסטטיסטיקות הרשמיות של משרד החינוך, ולפיכך קשה להשיג נתונים מלאים עליהם. אומנם, מערכות אלו מקבלות תקציב ענק מן הרשויות המקומיות והממלכתיות, שבאמצעותה ניתן לשאוב מידע אודותן ולמפותן על-פי אזורי מגורים. ברם, מידע זה נותן תמונה כללית בלבד, ואינו מאפשר תיחום מדויק של האזור.

סגירת רחובות לתנועה בשבת

ערים או שכונות שאוכלוסייתן חרדית, מקפידות לסגור את דרכי הגישה אליהן ומהן לתנועת כלי-רכב בשבתות ובחגים. הגדרות והמחסומים לא רק יוצרים חיץ פיזי בינן לבין העולם החילוני, אלא גם תוחמים אותן כמרחב חרדי מובהק.

עירוב

ההלכה היהודית אוסרת טילטול חפצים מרשות לרשות בשבת (לדוגמה: הוצאת כלי מהבית לרחוב, לחצר או לחדר המדרגות). ההגדרה הטריטוריאלית של 'רשות' גמישה למדי, ומאפשרת איחוד רשויות שונות לרשות אחת, באמצעות פעולה משפטית פורמאלית. הודות לכך, מותר לטלטל חפצים בשבת בתוך המרחב המוגדר של אותה 'רשות מאוחדת' (המינוח ההלכתי הוא "עירוב חצרות"). תחום העירוב מתעדכן מדי שנה על-פי תפוצת האוכלוסייה החרדית, ומתפרסם ב"מדריך הכשרות" השנתי שבהוצאת הבד"צ (בית-דין צדק) של העדה החרדית בירושלים. רישומו של העירוב אינו ניכר בשטח, אבל הוא מעין 'גבול סמוי' הידוע היטב לחברי הקהילה, תוחם את הטריטוריה שלה ומשפיע על התנהגותה המרחבית.

ההתכנסות של החברה החרדית

אוכלוסייה חרדית נוטה להקיף עצמה בחומות, בחלקן פיזיות ובחלקן וירטואליות, כהגנה מפני העולם החיצון. ככל שהאוכלוסייה קיצונית יותר מבחינת השקפת-עולמה הדתית, כך יילכו החומות ויתגבהו.

שורשי ההתבדלות נטועים באדמת אירופה של סוף המאה ה-18, אז באה לעולם תנועת ההשכלה ובמקביל לה, האמנציפציה (השוואת זכויות היהודים בארצות הגולה לאלה של שאר האוכלוסייה). התוצאה הבלתי-נמנעת הייתה חילון, התערות של יהודים בחברה האירופית המודרנית ואיום מוחשי על מרקם החיים היהודי-מסורתי שעיקרו לימוד תורה וקיום מצוות. אירוע היסטורי מכונן שני הייתה השואה במלחמת-העולם השנייה, שבמהלכה נכחדו הקהילות הגדולות של יהדות אירופה הדתית-חרדית. שני אירועים אלה, חרף מרחק-הזמן המשמעותי ביניהם, יצרו תחושה של איום קיומי ממשי. אוכלוסיה מאוימת נוטה להתגונן ולהתבצר, וזה בדיוק מה שעשו החרדים. החומות שבנו סביבם נועדו להגן עליהם מפני חדירת השפעות חילוניות פנימה, ובמידה מסוימת, מהוות תזכורת לגטאות היהודיים.

ההתכנסות החברתית יוצרת מרחב מוגן, שבתוכו ניתן לקיים חיים דתיים מלאים על כל דיקדוקיהם, מרכיביהם ומוסדותיהם. כאן פועלים באין מפריע בתי-כנסת, ישיבות, בתי מדרש, מקוואות ושאר שירותים קהילתיים. בתוך הגטו החרדי אין דריסת רגל לסממנים חילוניים, שעלולים לאיים על נפשם הרכה של תינוקות של בית רבן, או חלילה להוציא אברכים לתרבות רעה. במתחם החרדי הסגור הכל אפוף הילה של קדושה.

ועם זאת, החרדים מנהלים מערכת יחסים דיכוטומית עם העולם שבחוץ. יד שמאל דוחה תכנים וערכים תרבותיים חילוניים, יד ימין מקרבת מרכיבים מסוימים בעולם המודרני, שעשויים לשרת אותם, לשפר את מצבם הכלכלי, כמו גם את איכות חייהם. בין אלה ניתן למנות את המחשב, הטלפון הנייד, שירותי רפואה מתקדמים, האינטרנט (במגבלות מסוימות) ועוד. ניתן לומר שחרדים רבים נקרעים בין הגישה הקיצונית, השוללת כל מגע עם החילונים, לבין הגישה הפרגמטית, המודעת לחיוניות הקשר איתם. אחרי הכל, המגזר החרדי רחוק מלהיות משק אוטארקי, וקיומו ורווחתו תלויים במידה רבה באספקה סדירה של סחורות ושירותים מהמגזר החילוני.

בניגוד למצב בגולה, 'תחום-המושב' החרדי בישראל אינו כלוא מאחורי חומות ברזל. קצב הגידול הטבעי במגזר, השיפור במצב הכלכלי של משפחות צעירות רבות, ובמידה מסוימת, החשיפה לאיכות חיים גבוהה יותר - כל אלה יוצרים תנועה דו-סטרית, פנימה והחוצה. הסתגרות והתחפרות, מצד אחד, יציאה מהגטו העירוני, מצד שני.

התפתחות אזורי המחיה החרדיים

מרבית החרדים התרכזו לאורך השנים בשתי ערים מרכזיות - ירושלים ובני-ברק.

ירושלים

שכונת מאה שערים בירושלים היא שם נרדף למעוז חרדי בלב עיר חילונית לכאורה. השכונה הוקמה ב-1874, בתקופה בה החלו יהודי ירושלים להתיישב מחוץ לחומות העיר העתיקה. תחילה איכלסו אותה יהודים דתיים, אך מתונים. עם הקמת המדינה, החל תהליך איטי אך עקבי של התנחלות קבוצות חרדיות קיצוניות בשכונה, תוך דחיקת רגליהם של המתונים. בתוך שנים לא רבות הפכה מאה שערים למבצרם, תרתי משמע, של נטורי קרתא, הידועים בהתנגדותם התקיפה למדינת ישראל ולציונות.

מאה שערים גזרה על עצמה חיי גטו לכל דבר, ובמובן זה בלמה את התפתחותה האורבנית והכלכלית. שנים של הזנחה, לצד ריבוי טבעי מואץ, נתנו את אותותיהן בשכונה ובאיכות החיים של תושביה. מלבד מאה שערים היו בירושלים עוד שני מתחמים חרדיים - אזור רחוב שערי חסד ואזור הכנסת - שדרכו במקום. שלוש שכונות ירושלמיות ותיקות, זיכרון משה, גאולה וכרם אברהם, שבשנותיה הראשונות של המדינה היו בעלות אוכלוסייה מעורבת, הפכו בתוך שני עשורים שכונות חרדיות למהדרין, בין היתר בעקבות נטישה של תושביהן החילוניים.

לאחר ש'כבשו' את ליבת העיר, ובהיעדר עתודות קרקע סמוכות, החלו החרדים לנוע צפונה לעבר האזורים שמחוץ לשטח העירוני המפותח. באותן שנים, גם הקרקע הזמינה לבנייה שאותה היקצו הגורמים המוסדיים, הייתה זולה. כך הוקמו צפונית למאה שערים עוד שלוש שכונות חרדיות: בתי אונגרין (שאוכלסה על-ידי יהודים חרדים עולי הונגריה), בית ישראל וקריית חסידות שומרי אמונים. הטריטוריה החרדית התרחבה באופן משמעותי.

בני-ברק

בני-ברק, השוכנת בלב גוש דן, נוסדה בשנת 1924 על-ידי קבוצת חסידים מווארשה, פולין, על אדמות שנרכשו מכפר ערבי סמוך. בשנת 1949 הוכרזה בני-ברק כעיר. בשנותיה הראשונות אוכלסה העיר על-ידי עולים מהזרם הציוני-דתי, בעלי השקפת-עולם דתית מתונה. הם הקימו בה מספר שיכונים ואף ישיבה תיכונית של בני עקיבא. תקופה מסוימת היה נדמה, שבני-ברק ממצבת את עצמה כעיר חילונית, עם מיעוט דתי. עובדה: ההסתדרות הכללית הקימה שכונות לחבריה בעיר, בהן שיכון ההסתדרות.

תחילת המהפך הסתמנה לקראת סוף שנות ה-50', כשתושבים החילוניים ודתיים מתונים נטשו את מרכז העיר לטובת מגורים בשיכונים חדשים מחוץ לה. את החלל הריק מילאו חרדים, חלקם עולים חדשים. המגמה קיבלה תאוצה בתחילת שנות ה-80', עם היבחרו של חנוך אירנשטיין, מאגודת ישראל, לראשות העיר. אירנשטיין, עסקן רב-פעלים, שם לעצמו מטרה להפוך את בני-ברק למרכז חרדי ראשון במעלה בישראל, והוא אכן הצליח מעל המשוער.

מגמות חדשות בשנים האחרונות

קצב הגידול המהיר של האוכלוסייה החרדית בשנים האחרונות, מחד, ועליית מחירי הדירות בערים הגדולות כתוצאה מביקוש גדול, מאידך, אילצו לא מעט זוגות צעירים במגזר החרדי לנטוש את הערים החרדיות המרכזיות, בני-ברק וירושלים. שכן, הם - ובמיוחד הוריהם - התקשו לעמוד במחירי הדירות מרקיעי השחקים. ניתן להצביע על שני יעדים מרכזיים, שאליהם נדדה האוכלוסייה החרדית:

ערים ויישובים ותיקים

בערים וביישובים, שקודם לכן היו בהם ריכוזי חרדים קטנים, הוקמו שכונות חדשות, גדולות ומתוחמות, שאיפשרו קיום אורח-חיים כשר למהדרין. בין הערים והיישובים שהתחרדו חלקית, ניתן למנות את אשקלון, אשדוד, באר שבע, חצור הגלילית, טבריה, בית שמש, יבנאל, פרדס חנה, זיכרון יעקב, נס ציונה, פתח-תקווה, צפת, נתניה, חיפה, קדימה, רחובות וראשון לציון. שכונות חרדיות הוקמו גם ביישובי פריפריה דוגמת אופקים, שדרות, נתיבות, קריית מלאכי ומגדל העמק, בהם עלות הדיור נמוכה.

חשוב לציין כי הריכוזים החרדיים בערים הוותיקות (להוציא בני ברק) הם בדרך-כלל בקהילות מעורבות, אלא אם תוכננו מראש כשכונות חרדיות, כמו קריית צָאנְז בנתניה או שכונת בָּאבּוב בבת-ים.

"הפרויקטים"

בשנות ה-80 וה-90 הוקמו יישובים חרדיים חדשים מעבר לקו הירוק: עמנואל, מודיעין עילית, ביתר עילית ומתתיהו. בסוף שנת 1997 הוקם היישוב החרדי אלעד במרכז הארץ, מזרחית לפתח תקווה, וכעבור פחות מעשור קיבל מעמד של עיר. ב-2008, עקב הקפאת הבנייה במודיעין עילית ובביתר עילית, הפכה אלעד החלופה הכמעט יחידה לתוספת יחידות דיור למגזר החרדי. ואכן, משרד הפנים הקים ועדה מיוחדת שתבחן את הרחבת גבולות העיר.

יישובים אלה, המכונים בעגה החרדית "הפרויקטים", הוקמו על טהרת האוכלוסייה החרדית. הם מושכים אליהם זוגות צעירים מהמגזר, הן בשל אופיים החרדי והן בשל קרבתם היחסית לירושלים ולבני-ברק. יש לציין כי גם בשתי הערים החרדיות הגדולות, ירושלים ובני ברק, הואצה בנייתן של שכונות חדשות - רמות אלון, סנהדריה והר נוף בירושלים, רמת הרצוג, רמת אהרון ורמת אלחנן בבני ברק.

תפרוסת מרחבית של האוכלוסייה החרדית כיום

כאמור, קיים קושי רב לשרטט במדויק את תפרוסת המגזר החרדי במדינה. הדבר נובע באופן טבעי מהבעייתיות הכרוכה בתיחום המגזר החרדי וזיהויו.

מחקרים מהשנים האחרונות מראים, כי כ-80% מכלל החרדים מרוכזים ב-40 יישובים, ומצביעים על פיחות זוחל במעמדן של ירושלים ובני-ברק כשני ריכוזי החרדים הגדולים במדינה.

ריכוז נתונים על תפרוסת גיאוגרפית של תת-קבוצות בחברה החרדית, כמעט ואינו קיים. עם זאת, ידוע שבבני-ברק הקבוצות השונות פזורות בכל רחבי העיר, למעט חסידי ויז'ניץ המתגוררים ברובע מסוים. שכונת מאה שערים בירושלים ידועה כאזור הליבה של הקהילה החרדית וכמקום-מושבן של קבוצות חרדיות קיצוניות ("נטורי קרתא", לדוגמה). השיכונים שנבנו בעיירות הפיתוח, יועדו בחלקם לקבוצות ספציפיות, כגון חסידי גור.

סקר שערך מכון גיאוקרטוגרפיה בשנת 2000, הצביע על העדפות המגורים של הקבוצות השונות במגזר החרדי. התברר, כי הליטאים מעדיפים לרכוש דירה בבני-ברק או בירושלים וסביבותיה, בעוד החסידים ובני עדות המזרח בררניים הרבה פחות, ומוכנים להתגורר במרבית האזורים ברחבי הארץ. בני כל הזרמים נטו לבחור את ביתם על-פי מיקומו - בסביבה חרדית ובסמוך למוסדות הדת והחינוך של קהילתם.

מנקודת-מבטם של החרדים, ירושלים ובני-ברק הן הדגם הרצוי והראוי לחיקוי בכל הנוגע לאורח-חיים חרדי עצמאי ולפוטנציאל ההתרחבות. הבכורה שמורה בלא ספק לירושלים, לא רק בגלל קדושתה, אלא גם משום שתנופת ההתחרדות בה נחשבת לסיפור הצלחה (בעיני החרדים, כמובן. החילונים יגדירו אותה במונחים של אסון), שמטבע הדברים חולל שינויים גיאוגרפיים ודמוגרפיים מרחיקי לכת.

כאמור, בשנים האחרונות חלה תפנית במגמת ההעדפה של ירושלים, וזאת עקב עזיבה של צעירים חרדיים את העיר ליישובים דוגמת מודיעין עילית, ביתר עילית ואלעד. המניע העיקרי הוא כלכלי. שכן, אותם זוגות צעירים מתקשים לעמוד במחירי הקרקע ובעלויות הבנייה הגבוהות המאפיינות את העיר.

יחד עם זאת, ירושלים ובני-ברק שימשו ומשמשות עד היום השראה להקמת שכונות ויישובים חרדיים בכל רחבי הארץ, כמפורט לעיל. בריכוזים אלה מתקיימת שיגרת-חיים דומה לזו הנהוגה בשתי הערים הגדולות, על-פי הנחיות של ראשי ישיבות ורבנים ליטאיים, חסידים ומזרחיים.

ישובי המגזר החרדי בישראל

בשנת 2004 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) מחקר מקיף, במסגרתו נעשה ניסיון לאפיין יישובים ושכונות בתוך יישובים לפי מידת חרדיותם. לשם כך יצרה הלמ"ס מדד מדורג של יישובים, לפי דפוסי הצבעה למפלגות חרדיות בכנסת.

מדד ההומוגניות החרדית של היחידה הגיאוגרפית, נקבע על רצף שנע מדרגה גבוהה של הצבעה הומוגנית למפלגות חרדיות ("חרדי ביותר") ועד לדרגה נמוכה ביותר או אפסית של הצבעה למפלגות אלה ("לא חרדי כלל"). היחידות הגיאוגרפיות שסווגו כ"לא חרדיות כלל", כלומר, אזורים סטטיסטיים ויישובים שבהם נרשמה הצבעה של פחות מ-10% למפלגות יהדות התורה המאוחדת וש"ס גם יחד, לא נכללו במודל.

להלן פירוט הקריטריונים לקביעת רמת ההומוגניות החרדית. הערך 1 מצביע על כך שהאוכלוסייה הומוגנית מאוד, ואילו הערך 12 מציין שהיא הטרוגנית במידה רבה.

קריטריונים לדירוג הומוגניות חרדית

  1. 70% ומעלה מצביעים למפלגות יהדות התורה המאוחדת וש"ס, מתוכם אחוז מצביעי "יהדות התורה המאוחדת" הגיע ל-50% ומעלה.
  2. בין 50% ל-69% בוחרים במפלגות יהדות התורה המאוחדת וש"ס, מתוכם אחוז מצביעי "יהדות התורה המאוחדת" הגיע ל-50% ומעלה.
  3. 70% ומעלה מצביעים למפלגות יהדות התורה המאוחדת וש"ס, מתוכם אחוז מצביעי "יהדות התורה המאוחדת" הוא בין 40% ל-49%.
  4. בין 50% ל-69% מצביעים למפלגות יהדות התורה המאוחדת וש"ס, מתוכם אחוז מצביעי "יהדות התורה המאוחדת" הוא בין 40% ל-49%.
  5. 70% ומעלה בוחרים במפלגות יהדות התורה המאוחדת וש"ס, מתוכם אחוז מצביעי "יהדות התורה המאוחדת" הוא בין 25% ל-39%.
  6. בין 50% ל-69% בוחרים במפלגות יהדות התורה המאוחדת וש"ס, מתוכם אחוז מצביעי "יהדות התורה המאוחדת" הוא בין 25% ל- 39%.
  7. בין 25% ל-49% מצביעים למפלגות יהדות התורה המאוחדת וש"ס, מתוכם אחוז מצביעי "יהדות התורה המאוחדת" הוא בין 25% ל-39%.
  8. 70% ומעלה מצביעים למפלגות יהדות התורה המאוחדת וש"ס, מתוכם אחוז מצביעי "יהדות התורה המאוחדת" הוא בין 10% ל-24%.
  9. בין 50% ל-69% בוחרים במפלגות יהדות התורה המאוחדת וש"ס, מתוכם אחוז מצביעי "יהדות התורה המאוחדת" הוא בין 10% ל- 24%.
  10. בין 25% ל-49% מצביעים למפלגות יהדות התורה המאוחדת וש"ס, מתוכם אחוז מצביעי "יהדות התורה המאוחדת" הוא בין 10% ל- 24%.
  11. בין 10% ל-24% בוחרים במפלגות יהדות התורה המאוחדת וש"ס, מתוכם אחוז מצביעי "יהדות התורה המאוחדת" הוא מעל 10%.
  12. בין 25% ל-49% בוחרים במפלגות יהדות התורה המאוחדת וש"ס. מתוכם אחוז מצביעי "יהדות התורה המאוחדת" נמוך מ-10%.

מדד ההומוגניות החרדית איפשר לבנות רשימה של אזורים סטטיסטיים ויישובים, המאוכלסים בסבירות גבוהה על-ידי חרדים. לשם אימות התפרוסת, נעשה שימוש בכלי מדידה נוסף: מאפיינים דמוגראפיים, חברתיים וכלכליים של האוכלוסייה באזורים אלה, כגון גיל חציוני, מספר ממוצע של ילדים למשפחה, צפיפות דיור, אחוז לא-מועסקים, הכנסה ממוצעת לנפש, מקבלי קיצבאות מהביטוח הלאומי, הימצאות בתי-ספר חרדיים (מזרם החינוך העצמאי) באזור, ודירוג המעמד החברתי-כלכלי של האזור, כפי שנקבע על-ידי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה.

מקור המידע העיקרי היה נתוני מיפקד האוכלוסין והדיור (1995). חקירת מאפיינים אלה אִיפשרה לא רק לאַמת את הנתונים שהתקבלו מניתוח דפוסי ההצבעה, אלא גם לקבוע את מידת ההומוגניות של האוכלוסייה המתגוררת באזורים החרדיים ואת מידת החרדיוּת שלה.

סולם מדד החרדיות

באזורים החרדיים שאותרו במחקר, נקבע סולם של שלוש דרגות:

אזורי גרעין (רמה א')

אזורים שאוכלוסייתם משקפת במידה רבה תכונות מסורתיות של החברה החרדית, הנבדלות בבירור מהממוצע של כלל האוכלוסייה היהודית. אוכלוסייה זו היא ההומוגנית ביותר מבחינת רמת החרדיות הגבוהה שלה. קבוצה זאת כוללת את האזורים הסטטיסטיים ואת היישובים המדורגים ברמה 1.

אזורים מעורבים (רמה ב')

אזורים שנמצאו הומוגניים פחות מבחינת הרכב האוכלוסייה המתגוררת בהם ותכונותיה החברתיות-כלכליות. קבוצה זו כוללת את האזורים הסטטיסטיים ואת היישובים המדורגים ברמות 2-10. מתוך קבוצת יישובים אלה, הישובים והאזורים שדורגו ברמות 2-4 מהוות תת-קבוצה של אוכלוסיית הגרעין, במובן זה שלאוכלוסיות באזורים אלה תכונות חרדיות, אך רמת ההומוגניות בהן פחותה. אלו שדורגו ברמות 5-9 הם אזורים בהם האוכלוסייה הטרוגנית שבה קיימים ריכוזים חרדיים קטנים ויש לה תכונות שונות מאלו של כלל האוכלוסייה היהודית.

אוכלוסיית חרדים דלילה אך צומחת (רמה ג')

קבוצת יישובים מעורבת במידה רבה. סיווגה הגיאוגרפי מתבסס על אחוזי הצבעה גבוהים יותר לש"ס מאשר ליהדות התורה המאוחדת. אוכלוסייה זו משמשת בעיקר כקבוצת-מעקב אחר ריכוזים קטנים בהווה של אוכלוסייה חרדית, העשויים להתפתח ולהתרחב בעתיד. קבוצה זאת כוללת את האזורים הסטטיסטיים ואת היישובים המדורגים ברמות 10-12.

בשנים האחרונות גוברת המגמה של הקמת יישובים על טהרת האוכלוסייה החרדית, דוגמת ביתר עילית, אלעד ומודיעין עילית. על-מנת להתקבל אליהם יש לעמוד בקריטריונים של ועדת האִיכלוס המקומית, שתכליתה להבטיח את אופיו החרדי של היישוב (ולעיתים גם את ציביונו העדתי, תוך שמירה על רוב אשכנזי). חלק מיישובים אלה הופיע בפנקס הבוחרים רק משנת 1999, ולפיכך לא נכלל בבדיקת רמת ההומוגניות של הלמ"ס בשנת 1996.

אזורי הגרעין של ההתיישבות החרדית

למעט יישובים ספורים על טהרת האוכלוסייה החרדית, במרבית היישובים היא מרוכזת ברובעים ובשכונות מוגדרים בערים הגדולות ובמספר יישובים קטנים יותר בעלי אופי הומוגני. להלן השכונות והריכוזים, בהם נמצאה רמת ההומוגניות החרדית הגבוהה ביותר, והם מוגדרים כאזורי הליבה של האוכלוסייה החרדית.

ירושלים

סנהדריה המורחבת, רחוב מעגלי הרי"ם לוין.
שכונת סנהדריה, רחוב הרב בלוי.
השכונות תל ארזה, מחניים, גאולה ושערי פינה.
שכונת מאה שערים ובתי אונגרין.
מקור ברוך (מזרח), רחוב תחכמוני ומתחם שנלר.
השכונות אחווה ויגיע כפיים ורחוב הרב מאיר.
כרם אברהם, רחוב צפניה.
שיכון חב"ד, רחוב חנה.
שכונת עזרת תורה.
קריית צאנז, קריית בעלז (צפון), רחוב מנחם שדיב.
קריית בעלז (דרום), רחוב קדושת אהרן.
קריית שבע (מטרסדורף) צפון, רחוב פנים מאירות (צפון).
שכונת הר נוף (דרום-מזרח), רחוב החכם שמעון אגסי.
רמות אלון (צפון), רמת פולין וקהילת אונגוואר, רחוב בנימין מינץ.
נווה יעקב (מזרח), קריית קמניץ,רחוב הרב זווין.

בני ברק

הרחובות חבקוק והרב קוטלר.
קריית הישיבה, הרחובות רש"י והרב דסלר.
הרחובות: האדמו"ר מגור, בית שמאי, רבי נחמן מברסלב, בית הלל, דבורה הנביאה, רבי אסי, אמרי ברוך, האדמו"ר מוויזניץ, אהבת שלום ורב אשי.
מרכז בעלי מלאכה,הרחובות הרב עוזיאל והרב ניסים.
רמת אלחנן, הרחובות גיבורי ישראל והשיריונאים.
רמת אהרון, רחוב הרב סורצקין.
שיכון ה' (דרום), רחוב בן עזאי.

אשדוד

רובע ג' (צפון), הרחובות האדמו"ר מבעלז וחטיבת יפתח.
רובע ז', הרחובות רבי יהודה הנשיא ויוחנן בן זכאי.

בית שמש

קריית הרב ניסים, הרחובות אור שמח וחזון איש.

נתניה

קריית צאנז

ערים על טהרת האוכלוסייה החרדית

  • מודיעין עילית. נוסדה בשנת 1990, הפכה מועצה מקומית בשנת 1996 והוכרזה כעיר בשנת 2008. נקראה במקור קריית ספר בפי תושביה. אך ועדת השמות במשרד הפנים פסלה את השם, משום שזה היה שמה של חברת הבנייה שהקימה את היישוב וכן משום שקריית ספר המקראית רחוקה מאזור זה. כפשרה, ניתן השם לאחת השכונות בעיר.
  • אלעד. עיר במרכז הארץ, בין פתח תקווה וראש העין. נוסדה כיישוב חרדי בשנת 1998 וקיבלה מעמד של עיר בנובמבר 2007.
  • ביתר עילית. בדרום מערב הרי ירושלים. העיר החרדית הראשונה שהוקמה על-פי החלטת ממשלה מאוגוסט 1980. איכלוסה החל בשנת 1990. מגדירה עצמה כ"עיר התורה בהרי יהודה".

יישובים קהילתיים

  • מתתיהו. יישוב קהילתי במחוז יהודה ושומרון, בתחומי המועצה האזורית מטה בנימין. הוקם בשנת 1981 כמושב שיתופי, על-ידי גרעין של עולים מארצות-הברית.
  • מיצד. יישוב קהילתי בתחומי המועצה האזורית גוש עציון. הוקם ב-1984 על-ידי עולים מארצות-הברית, בריטניה, דרום אפריקה וצרפת. שייך לאירגון המושבים של פועלי אגודת ישראל. נקרא גם אָסְפָר (כשמה של באר קדומה שהייתה באזור).

מושבים חרדיים

  • בית חלקיה. באזור השפלה, ליד המועצה המקומית גדרה. שייך למועצה המקומית נחל שורק. הוקם בשנות ה-50' על-ידי יוצאי מעברה ותושבי ירושלים.
  • יסודות. בשפלת יהודה, בתחום המועצה האזורית נחל שורק. נוסד ב-1948. שייך לאירגון המושבים של פועלי אגודת ישראל.
  • תפרח. בנגב, בצד הכביש באר-שבע-עזה. בתחום המועצה האזורית מרחבים. נוסד ב-1949. שייך לאירגון המושבים של פועלי אגודת ישראל.
  • קוממיות. בשפלה הדרומית, צפונית-מערבית מצומת פלוגות. נוסד ב-1950. שייך למושבי אגודת ישראל.

אזורים מעורבים יותר (רמה ב')

אזורים עם ריכוזי אוכלוסיה בעלת תכונות חרדיות, אך ברמת הומוגניות נמוכה יותר.

ירושלים

רמת מוצא, מוצא תחתית ועמק הארזים.
שכונת הבוכרים, רחוב תלמודי אברהם.
שכונת בית ישראל (מזרח), רחוב חיים עוזר.
שכונת בית ישראל (מערב) רחוב לייב דיין.
הרחובות ארזי הבירה, שמריה, אתיופיה ואדלר;
השכונות כנסת בתי ברוידא ורחוב הלבנון.
מקור ברוך (מערב), רחוב החשמונאים.
שכונת רוממה עלית, רחוב זיכרון יעקב; שכונת קריית שבע (דרום).
גבעת שאול (מזרח), רחוב קוטלר.
שכונת הר נוף (מרכז), הרחובות מנחם מנדל משקלוב וכפר שאול.
שכונת הר נוף (דרום מערב), רחוב הרב יצחק חי טייב.
שכונת הר נוף (צפון מערב), רחוב הרב יצחק ניסים.
שכונת בית וגן (מזרח) - הרחובות מיכלין, יוסף חכמי, מלון הולילנד.
שכונת בית וגן (מרכז), רחוב החיד"א.
שכונת בית וגן (מערב), רחוב תורה ועבודה: בית-הספר בויאר.
רמות אלון (דרום), רחוב אידלסון.
השכונות שערי חסד ונחלת יצחק.
שכונת זיכרון משה, רחוב חפץ חיים.
שכונת רוממה, אזור התעשייה, כיכר אלנבי ותחנה מרכזית.
רמות אלון (צפון), רחוב סולם יעקב.
שכונת שמואל הנביא ומעלות דפנה (מערב).

בני ברק

רחוב שלמה המלך וכיכר התעשייה.
גבעת רוקח, הרחובות בן פתחיה והראשונים.
גבעת סוקולוב, הרחובות אבן גבירול ויהודה הלוי.
הרחובות השלושה ורבי יצחק נפחא.
שיכון ד' (הפועל המזרחי), רחוב יבנה ושד' כפר ציון.
קריית הרצוג (מערב), רחוב הרב אברמסקי.
רחוב הגר"א וכיכר דוד המלך.
שיכון ה' (צפון), הרחובות בר אילן ושח"ל.
קריית הרצוג (צפון), רחוב גניחובסקי.
שיכון א', הרחובות אנילביץ והשר דוד פנקס.
שיכון ו', שכונת נווה אחיעזר ורחוב עמרם הגאון.

חיפה

הדר (מזרח), שכונת גאולה ורחוב השילוח.
רמת ויז'ניץ ומעונות גאולה.

אשדוד

רובע ח' (מערב), הרחובות החרצית והיסמין.
רובע ג' (דרום), הרחובות רבי עקיבא וחפץ חיים.

צפת

קריית מאור חיים.
גני הדר.
שכונת עופר.
אזור תעשיה חדש (מערב).

אופקים

שכונת בן גוריון, הרחובות חפץ חיים ורבי עקיבא.

ישובים קהילתיים ואחרים

  • מעלה עמוס. התנחלות חרדית בדרום-מזרח המועצה האזורית גוש עציון. הוקמה ב-1981 על-ידי קבוצת אברכים.
  • קריית יערים. יישוב במבואות המערביים של ירושלים, ממערב לאבו גוש. נוסד ב-1975 כשכונת מגורים דתית, שנקראה "קריית טלז-סטון". ב-1992 הוכרז מועצה מקומית.
  • אלומה. יישוב קהילתי בדרום מישור החוף, צפונית מערבית לקריית גת. הוקם ב-1965 ככפר נוער, על-ידי צעירי אגודת ישראל. שנה לאחר מכן הוסב שמו לאלומה.
  • רכסים. יישוב עירוני בדרום עמק זבולון. צפונית מערבית לקריית טבעון. נוסד ב-1951.
  • כפר גדעון. מושב ותיק (נוסד ב-1923) של פועלי אגודת ישראל. בעמק יזרעאל, בצד הכביש עפולה-נצרת.

סיכום אזורי ההתיישבות החרדית

ירושלים

היישוב העיקרי שבו מתרכזת אוכלוסייה חרדית בעלת רמת הומוגניות גבוהה, הוא ירושלים. בשכונות הוותיקות בעיר (גאולה, זיכרון משה, בתי הורנשטיין, בית ישראל, מאה שערים, אוהל משה, בתי אונגרין, בתי ברוידא, בתי מונקאטש, בתי רַאנְד, בתי ורשא, בתי מינסק, כנסת ישראל ועוד), החרדים מהווים רוב מוחלט.

שכונות רבות שבעבר התגוררו בהן חילונים, מתחרדות והולכות. לדברי מטי כהן מסניף ירושלים של רשת הנדל"ן אמבסדור ישראל, "שכונות כגון רמת אשכול, מעלות דפנה, רמות ולאחרונה גם קריית יובל עוברות תהליך של התחרדות, שמבריח מהן את התושבים הלא-דתיים. מגמה זאת בולטת במיוחד בשכונת רמת אשכול, שעד אמצע העשור הייתה שכונה חילונית, והיום (2007) מהווה שכונה חרדית לכל דבר. בשכונת קריית יובל, לדוגמה, הוקם לאחרונה מקווה טהרה נוסף, ואפילו הבריכה השכונתית הוותיקה החלה לתפקד לפי לוח-זמנים דתי."

פועל יוצא של ההתחרדות היה שינוי קיצוני במחירי הנכסים באזור. להערכת מטי כהן, מהמחצית השנייה של 2005 ועד 2007 זינקו המחירים ב-70%. הצפי הוא שמחירי הדירות באזור ימשיכו לעלות, וישפיעו על שכונת קריית יובל כולה ועל השכונות הסמוכות לה, עיר גנים וקריית מנחם."

שכונות חרדיות חדשות בירושלים: בית וגן (80% חרדים), גבעת מרדכי (50% חרדים), גבעת שאול (80%), הר נוף (90%), מורשה-מוסררה (70%), מעלות דפנה (85%), רוממה (98%), רמות (50%), רמות פולין (98%) רמת אשכול (75%), רמת שלמה (95%), רמת שרת (50%), שמואל הנביא (93%) וכן סנהדריה, עזרת תורה, קריית צאנז, קריית בעלז וקריית מטרסדורף.

שכונות ירושלמיות שבהן מעל 10% חרדים: מקור חיים (10%), קטמונים (20%), הר חומה (13%), טלביה (15%), ימין משה (14%), המושבה היוונית (13%), עיר גנים וקריית מנחם (15%), פסגת זאב (10%), קריית יובל (15%), רחביה (25%), תלפיות-ארנונה (10%).

שכונות ירושלמיות שבהן פחות מ-10% חרדים: בית-הכרם (4%), הגבעה הצרפתית (5%), גבעת משואה (2%), המושבה הגרמנית (7%), מלחה (5%), עין כרם (5%), פת (8%), תלפיות מזרח (7%).

ישובים חרדיים בסביבות ירושלים

בית-שמש (בעיקר רמת בית-שמש וקריית הרב נסים, הרחובות אור שמח וחזון איש), מודיעין עילית, ביתר עילית,
תל ציון (שכונה חרדית, צמודה ליישוב כוכב יעקב, במועצה האזורית מטה בנימין), עמנואל (התנחלות ומועצה מקומית באזור יהודה ושומרון)

ריכוזים חרדיים באזור המרכז

בני-ברק (אם כי בעיר מתגוררת גם אוכלוסייה דתית-לאומית ואף חילונית), העיר אלעד, כפר חב"ד (על כביש תל-אביב רמלה), קריית צאנז בנתניה ורובעים ג', ז' ו-ח' באשדוד.

מושבים

בית-חלקיה ויסודות (בתחום המועצה האזורית נחל שורק), תפרח (בתחום המועצה האזורית מרחבים), קוממיות (בתחום המועצה האזורית שפיר) וכפר גדעון (מושב בעמק יזרעאל ליד עפולה).

ישובים קהילתיים ואחרים

היישובים הקהילתיים: מתתיהו (בתחום המועצה האזורית מטה בנימין), מיצד (אספר), מעלה עמוס (בתחום המועצה האזורית גוש עציון) ואלומה (ישוב קהילתי בדרום מישור החוף, צפונית מערבית לקריית גת).
היישובים קריית יערים (ליד ירושלים) ורכסים (מצפון מערב לקריית טבעון).

שכונות בערים הוותיקות

חיפה, צפת ואופקים.

ערים עתידיות

אזורי ההתיישבות של המגזר החרדי מוגבלים מבחינת קיבולת. הסיבה העיקרית: מגבלת בנייה של רבי-קומות, הנגזרת מאורח-החיים החרדי. הציבור החרדי נמנע משימוש במעלית בשבת ובחג, אף-על-פי שקיים פיתרון בדמות "מעלית שבת" (מעלית העוצרת אוטומטית בכל קומה). לכן, מפרט הבנייה לא יחרוג מחמש עד שש קומות לכל היותר. אלמלא מגבלת הגובה, ניתן היה לבנות על אותה יחידת קרקע בניין רב-קומות, להוזיל עלויות ולהגדיל את מספר הדיירים.

עתודות הקרקע בערים החרדיות החדשות הולכות ואוזלות, והדבר גורם לעלייה במחירי הדירות הקיימות. על-פי בדיקה שערך העיתון החרדי היומי יתד נאמן, נכון לשנת 2007, עתודות הקרקע בערים החרדיות הן כדלקמן:

  • בני-ברק: כ-200 יחידות דיור.
  • ירושלים: כ-40,000 יחידות דיור זמינות, ועוד כ-10,000 יחידות דיור בתיכנון. מחירי הדירות הגבוהים בירושלים, מאלצים חלק גדול מהציבור החרדי לחפש חלופות מחוץ לעיר.
  • אלעד: כ-2300 יחידות דיור עתידיות,
  • ביתר עילית: כ-10,000 יחידות דיור עתידיות,
  • מודיעין עילית: כ-25,000 יחידות דיור עתידיות
  • בית-שמש: כ-28,000 יחידות עתידיות.

חלק מהנתונים המוזכרים לעיל מתייחסים לדירות שייבנו רק לאחר הפשרת קרקעות ושינויי תב"ע (תוכנית בינוי ערים). תהליכים אלה עלולים להימשך זמן רב, מהסיבות הידועות (סחבת, בירוקרטיה).

על-פי הערכות שונות, קצב הגידול של האוכלוסייה החרדית מחייב תוספת שנתית של 5000-3000 יחידות דיור. עם זאת, אין אפשרות להפנות קבוצות קטנות לשכונות בערים החילוניות, מפני שציבור זה זקוק לשירותי קהילה (בתי-כנסת, מוסדות חינוך ומקוואות), שאין הצדקה כלכלית בהקמתם עבור מספר קטן של תושבים.

התארגנויות של חרדים לרכישה מרוכזת של דירות בשכונות חילוניות, הביאו לעליית מחירים ולהפסקת המהלך. כך קרה בשכונת הירושלמיות רמות א', רמות ב', נווה יעקב, קריית יובל, רמת אשכול וגילה.

הפיתרון המסתמן, כפי שבא לידי ביטוי בוועידת הדיור החרדי (שנערכה בפברואר 2007 בבנייני האומה בירושלים), הוא בניית ערים חרדיות נוספות בפריפריה, על-פי הדגם של ביתר עילית, אלעד ומודיעין עילית. ערי-השדה המתוכננות יביאו להוזלת מחירי הדירות, ויתנו מענה לביקוש שייווצר גם בעוד עשרים שנה.

שתי הערים המיועדות הן חריש (בקצה כביש 6 בוואדי ערה), וכסיף (על צומת כביש 80, בין באר שבע לערד). לטווח הרחוק יותר דנים בהקמת עיר נוספת, ליד המושב החרדי יסודות, שבמועצה האזורית נחל שורק.

חריש

על-פי תוכניות המתאר של משרד השיכון והבינוי, זו אמורה להיות הגדולה בערים החרדיות החדשות, עם 30,000 יחידות דיור המיועדות לאוכלוסייה של 150-200 אלף נפש. העיתון החרדי משפחה מציין כי "התוכניות שקרמו ניירות ושירטוטים מונחות על שולחן משרד השיכון, אך הן מעוררות שורה של ויכוחים וחילוקי דעות. לא היה פרויקט חרדי שטיעונים כה רבים לחיוב ולשלילה ניטשו עליו עוד לפני שעלה על הקרקע, בכל הקשור למיקומו, לאופן פתיחת הפרויקט, למספר היחידות שיקומו ועוד" (אפריל 2007).

המדינה מעוניינת להוציא למכרז כמה אלפי יחידות דיור בכל פעם, בעוד שנציגי הציבור החרדי בכנסת דורשים להכין תוכנית סטטוטורית, להכריז על העיר כבעלת 30,000 יחידות דיור ולתכנן שטחי מסחר ושטחים ירוקים. רק במצב כזה יוכלו, לטענתם, לאכלס את העיר במגוון הקבוצות המרכיבות את הציבור החרדי. מיקומה העתידי של חריש בוואדי ערה, כאשר מסביבה אוכלוסייה ערבית, מעורר חשש מסוים בלב חלק מהמגזר. ואולם, הדבר לא ירתיע אותם מלבוא ולהתגורר בחריש.

במאי 2007 הורה שר הבינוי והשיכון, מאיר שטרית, לאנשי משרדו לפעול לזירוז ההליכים לקראת הקמת העיר. הוא ביקש משר הפנים להכריז על תחום שטח השיפוט של העיר כ"מרחב תיכנון מיוחד", שמשמעותו הפקעת סמכות הוועדה המחוזית באזור הצפון לדון בתכניות הבנייה של העיר והעברתה לצוות מיוחד של משרד הפנים והדתות. כך עשוי הליך התיכנון להסתיים תוך חודשים ספורים, במקום שלוש עד חמש שנים.

כסיף

הליכי הקמת העיר החרדית הדרומית ביותר, מתקדמים במהירות. בדצמבר 2006 אותרה הקרקע המתאימה, ותוך ארבעה חודשים אישרה הממשלה את הקמתן של 20,000 יחידות דיור. צוותים מקצועיים החלו בתיכנון העיר ובמשרד השיכון מעריכים כי הבנייה תחל בתוך שבע שנים. החשש העיקרי נוגע לריחוקה ממרכז הארץ. הדוחפים להקמת העיר מדגישים כי הבעיה תתגמד מפני שהעיר קרובה לכביש 6, ובעתיד תגיע אליה גם רכבת ממרכז הארץ.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • אלעזרי יובל (עורך), ארץ ישראל, לקסיקון מפה, מפה, 2005.
  • גרייבסקי פנחס, ספר היישוב: הישוב העברי מחוץ לחומות העיר, דפוס סלומון, 1939.
  • זכריה שבתי, שכונות ירושלים, המחבר, 2004.
  • זכריה שבתי, שכונת בית ישראל בירושלים, תולדותיה, מיסדיה ובוניה, המחבר, 2005.
  • זכריה שבתי, שכונת מאה שערים, האגף לתרבות, עירית ירושלים, 1992.
  • חנני הדס, תרבות הדיור והמגורים בחברה החרדית האשכנזית בישראל, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת חיפה, 2008.
  • כהנר לי, תהליכי התפרסותה של האוכלוסיה החרדית בחיפה, עבודה המוגשת כמילוי חלק מהדרישות לקבלת תואר "מוסמך האוניברסיטה", אוניברסיטת חיפה, 2004.
  • סבירסקי שלמה, תקציבים ממשלתיים למגזר היהודי חרדי, מרכז אדווה, 1998.
  • פרידמן מנחם, החברה החרדית - רקע התפתחות ובעיות, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1991.
  • קרויאנקר דוד, ירושלים: שכונות ובתים - תקופות וסגנונות, כתר, ירושלים 1996.
  • קרויאנקר דוד, ירושלים, מבט ארכיטקטוני, כתר - מכון ירושלים לחקר ישראל, 1996.
  • קרק רות ואורן-נורדהיים מיכל, ירושלים וסביבותיה, רבעים, שכונות וכפרים 1800-1948, אקדמון, 1995.
  • שלהב יוסף ופרידמן מנחם, התפשטות תוך הסתגרות: הקהילה החרדית בירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1985.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • צפריר יואל, "החרדים - לא מה שחשבתם", ניהול 142, 2001, 34.
  • קפלן קימי, "חקר החברה החרדית בישראל : מאפיינים, הישגים ואתגרים". חרדים ישראלים השתלבות בלא טמיעה?, סיוון עמנואל וקפלן קימי (עורכים), הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, 2003, 224. 

ארכיונים ומאגרי מידע

  • דגני אבי ודגני רינה, הביקוש למגורים במגזר החרדי, מכון גיאוקרטוגרפיה, 2000.

פרסומים מדעיים מקצועים ודוחו"ת

כתבות ומאמרים בעיתונות

  • לביא שיר, "נדל"ן", מקור ראשון, 18.5.2007.
  • גיל ר', "דרושות: ערים חרדיות חדשות!", יתד נאמן, מוסף יתד השבוע, 2.3.07, 8.
  • ברזל שלמה, "הדיור על המפה", שעה טובה, י"א אדר תשס"ז, 8.
  • אפיק חנה, "חריש עמוק", משפחה, 12.4.07, 16.
  • כהן יואב, "חרשו חורשים", בקהילה, 10.5.07, 8.
  • אפיק חנה, "כסיף זה לא רק דג", משפחה, 19.4.07, 12, 39.

אתרי אינטרנט

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על תפרוסת האוכלוסייה החרדית בישראל (1)

    ללא שם

    יום שלישי כ"ח בטבת תשע"א 4 בינואר 2011

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.