דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 3 מדרגים

החתונה בחברה הדתית לאומית

חתונה במגזר הדתי-לאומי
חתונה במגזר הדתי-לאומי
שגב אוראל
הגברים מרקדים סביב הכלה בעזרת הגברים
חתונה במגזר הדתי-לאומי
חתונה במגזר הדתי-לאומי
שגב אוראל
החתן והכלה נישאים על ידי החוגגים
גברים רוקדים בחתונה
גברים רוקדים בחתונה
סימה זלצברג
נשים רוקדות בחתונה
נשים רוקדות בחתונה
סימה זלצברג
סימה זלצברג, עוז אלמוג

נוצר ב-7/17/2008

הטקס המסורתי

רקע

חופה וקידושין בציבור הדתי-לאומי מתנהלים על-פי כללי הטקס והמסורת, כדת משה וישראל. טקס הקידושין נערך במעמד ציבורי מתחת לחופה (טלית או יריעת בד מעוטרת), הנמתחת בין ארבעה מוטות, תחת כיפת השמיים. החופה מהווה תחליף סמלי לתקרה המשותפת, תחתה מסתופפים בני-הזוג.

את הטקס עורך רב (המכונה "מסדר הקידושין"), על-מנת להבטיח כי יתבצע על-פי הכללים ההלכתיים. על-פי תקנה הלכתית עתיקה, נדרשת נוכחות של לפחות מניין (עשרה) גברים בוגרים.

הטקס נפתח בשתי ברכות של הרב מסדר הקידושין אחת על כוס יין ("בורא פרי הגפן") ואחת על מצוות הקידושין ("ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על העריות, ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות לנו על-ידי חופה וקידושין ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על-ידי חופה וקידושין"). הרב נותן לחתן לשתות מהכוס, ולאחר מכן מועברת הכוס לאם הכלה שנותנת לבתה ללגום מהיין.

החתן פונה לכלתו, אומר לה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ועונד טבעת על אצבע יד ימינה. נהוג שלאחר נתינת הטבעת אומר הקהל, "מקודשת מקודשת". טבעת הנישואים מבטאת את הקשר והזיקה בין בני הזוג.

השלב הבא הוא הקראת נוסח שטר הכתובה על-ידי הרב. החתן מאשר את תוכנה, ומוסר אותה לכלה. לבסוף, החתן מזכיר את חורבן בית-המקדש באמירת "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. תדבק לשוני לחִכִּי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי", ומנפץ ברגלו כוס זכוכית.

עד כאן, מהלך טקס חופה וקידושין דתי סטנדרטי, שהתנהל כך במשך דורות רבים. בשנים האחרונות נוספו לו כמה וכמה 'חידושים' וגיוונים ברוח הזמן, ובהם:

שימוש בטלית בקרב האשכנזים

בעוד שבעבר רק בני עדות המזרח נהגו להתעטף בטלית בשעת החופה, כיום קיימת נטייה גם בקרב חלק מן האשכנזים לעשות זאת. אימוץ מנהג זה נובע מכך שהחתן מתעטף תחת החופה בטלית חדשה, המצדיקה ברכת "שהחיינו" (ברכת הודיה לאל על הגעה לזמן מיוחד מסוים וחגיגי, כגון: חגים, אכילת פרי חדש, לבישת בגד חדש, וכיוצא באלה. נוסח הברכה הוא: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"). חתנים אשכנזים רוצים אף הם לברך "שהחיינו" תחת החופה, והטלית החדשה מספקת להם עילה טובה לכך.

"חדר הייחוד" בעדות המזרח

בקרב האשכנזים נהוג, כי בני-הזוג אינם מתראים זה עם זו שבוע לפני החתונה. לאחר טקס החופה הם פורשים ל"חדר ייחוד", חדר סגור וריק, ננעלים בפנים ושוהים שם בגפם מספר דקות. שני עדים כשרים (לרוב עדי הקידושין) מוודאים מראש שהחדר אכן סגור וריק, ולאחר כניסת החתן והכלה ונעילת הדלת, הם נשארים לשמור עליו מבחוץ. הרעיון הכללי הוא יצירת מתחם סגור ומבודד, בו יכולים החתן והכלה לממש פיזית את ברית הנישואים שכרתו דקות ספורות קודם (ההלכה מגדירה זאת כ"ייחוד הראוי לביאה"). הנוהג הוא שהחתן והכלה מנצלים את שהותם בחדר לשיחה ולאכילת משהו קל, לשבירת הצום, ולא לפעילות אינטימית.

בשנים האחרונות, יש יותר ויותר יוצאי עדות המזרח המאמצים את המנהג שלא להתראות שבוע לפני החתונה, משום שלדבריהם הנתק הקצר מעצים את הכמיהה ההדדית.

כיסוי ראש הכלה לאחר החופה

בדרך כלל, בנות המגזר הדתי-לאומי המכסות ראשן עם נישואיהן, עושות זאת רק לאחר ליל הכלולות. משמע, במהלך טקס החתונה הן עדיין גלויות ראש. ואולם, לפני מספר שנים הוציא הרב דב ליאור פסק הקורא לכלות לכסות את ראשן מייד לאחר החופה, בצאתן מ"חדר הייחוד". הרב ליאור, ראש ישיבת ההסדר בקריית ארבע, נמנה עם הזרם הימני ביותר (מבחינה פוליטית ודתית כאחת) במחנה החרד"לי.

פסק זה היווה ביטוי מובהק למגמת ההחמרה בציבור הדתי-לאומי. כלות חרד"ליות רבות החלו מכסות ראשן, מייד עם צאתן מ"חדר הייחוד". הנושא הפך בזמנו אחד ממוקדי השיח החברתי במחנה זה. עם הזמן התברר, כי מדובר בפסק מחמיר במיוחד, גם לטעמם של החרד"לים. השיח בנושא דעך בהדרגה ובמקביל, ירד מספר הכלות הממהרות לכסות ראשן מייד לאחר החופה.

"כנראה שזו גזירה שהציבור [הנשים] אינו יכול לעמוד בה, ולכן היא ירדה במידה רבה מסדר-היום של זוגות ערב כלולותיהם. גם הרבנים כבר כמעט שלא מתעסקים בזה", הסבירה לנו טובה מאיר, בת המגזר שנישאה לפני שנים ספורות.

חופה ברוח פמיניסטית-שיוויונית

בשנים האחרונות נשמעים יותר ויותר קולות של פמיניסטיות דתיות משכילות, הקוראות תיגר על טקס הנישואים המסורתי. הן סבורות כי הטקס בעייתי מבחינה זו שהוא מנציח את מעמדה של האישה כקניינו של הבעל. "ריטואלים המציבים אותן בעמדת-כוח נחותה מבחינה משפטית מול בני-זוגן", כהגדרתה של ד"ר עירית קורן, בוגרת התוכנית ללימודי מיגדר באוניברסיטת בר-אילן, שכתבה עבודת דוקטורט בנושא. כוונתה בעיקר לריטואלים כמו הקפת הכלה את בן-זוגה שבע פעמים בתחילת החופה, שתיקתה בשעה שהחתן עונד את טבעת הנישואים לאצבעה, ועוד.

זוגות המבקשים להינשא באווירה שיוויונית, נוקטים כיום צעדים, שתכליתם לחדד את סממני השיוויון ביניהם ולהקהות את התחושה שהכוח מצוי רק בידי הגבר. עם זאת, חשוב להקדים ולומר, כי הצעדים שיפורטו להלן, אינם רווחים בחתונות של בני המגזר הדתי-לאומי. מדובר לפי שעה בקומץ קטן של זוגות, שהמחצית הנשית שלהם הן פמיניסטיות דתיות משכילות (השכלה כללית ותורנית כאחת), עם מחויבות להלכה ברמה זו או אחרת, שנחשפו לסביבה דתית אנגלו-סקסית. עירית קורן סבורה כי מדובר בתופעה מתפשטת, המשליכה על הציבור האורתודוקסי בכללו ועל השיח הדתי בפרט.

עריכת ה"הסכם לכבוד הדדי"

ההסכם לכבוד הדדי הוא "חוזה בעל תוקף משפט והלכתי, הקובע תנאים כספיים נוקשים על כל אחד מבני-הזוג במקרה שבו אחד מן הצדדים יסרב להעניק או לקבל את הגט", כהגדרתה של ד"ר עירית קורן (להרחבה ראו בערך "גירושין במגזר הדתי לאומי" במדריך זה, בפרק העוסק ב"הסכם לכבוד הדדי").

הסכם זה, חרף חשיבותו, לוקה בשתי מגרעות. האחת, אין בו מענה לבעיית העגונות, משום שכאשר בן-הזוג נעלם או מאבד את שפיותו, אין את מי לתבוע. השנייה, עדיין מתאפשר לבן-הזוג שלא לתת גט, אם בחר לשלם לצד האחר את מלוא הסכום כמתחייב מן ההסכם. בנוסף, הליך האכיפה של הסכם זה בבית-משפט אזרחי עלול להתארך מאוד. עיכוב זה משמעותי, לעיתים קריטי, עבור מי שמבקשת להינשא מחדש וללדת ילדים.

עריכת "טיש" על-ידי כל אחד מבני-הזוג בנפרד

בחתונות בציבור הדתי לאומי מקובל כי לפני החופה, בעת קבלת הפנים, החתן, אביו, אבי הכלה והרב מסדר הקידושין, יושבים באיזו פינה באולם או בתוך חדר צדדי, וממלאים את שטר הכתובה. בחלק מן החתונות, בעיקר מן הזרם המרכזי ומן הזרם הליברלי החתן עורך במעמד זה מעין "טיש".
 
טיש (ביידיש: שולחן) הוא אירוע שמקורו בחצרות החסידיים במזרח אירופה, ועיקרו הסבת האדמו"ר וחסידיו סביב שולחן לרגל סעודה חגיגית (שבת, חג, שמחת בר-מצווה, חתונה ועוד). אלה מצטופפים סביב רבם הנערץ, מביטים במעשיו ואכילתו, שרים ניגוני שמחה ותפילה, ושותים בצמא את דברי התורה היוצאים מפיו. הלחם שעליו מברך האדמו"ר ושאר המאכלים שמהם הוא טועם (הנחשבים לבעלי סגולה), מחולקים לצאן מרעיתו.

בדומה לטיש החסידי, גם ל"טיש" שעורך החתן, מגיעים חברים ומכרים מן המוזמנים לחתונה (כל החפץ בכך, מקרב המוזמנים), מתיישבים סביבו, שותים ל"חיים", שרים ואומרים דברי תורה. בשנים האחרונות, בחתונות אורתודוקסיות בעלות אופי שיוויוני, יש כלות המקיימות מעין טיש לפני החופה, במהלכו הן אומרות דבר תורה, מברכות, מקבלות ברכות ושרות עם הנשים החוגגות עימן – מרבית הנשים המגיעות לחתונה. יתרה מזאת, יש חתונות, בעיקר של נשים פמיניסטיות דתיות, שבהן מתקיים טיש רק סביב הכלה.

כיסוי פני הכלה

על-פי המנהג המסורתי, לפני שהכלה נכנסת לחופתה, החתן קרב אליה, מעיף בה מבט ואחר מכסה את פניה בהינומה. טקס זה נקרא "בָּאדֶעקְן" (ביידיש: בדיקה). כלומר, החתן בודק ומוודא שהכלה אותה הוא עומד לשאת היא אכן בחירת ליבו. מקורו בפגישתם של רבקה אמנו ויצחק אבינו, שם נאמר "ותקח הצעיף ותתכס" (בראשית כ"ד, ס"ה). או-אז, היא אומרת את ה"תפילה לכלה" וצועדת עם הוריה לעבר החופה.

במהלך טקס החופה והקידושין נותרת הכלה כשפניה מכוסות בהינומה, עד להרמתה בידי חתנה, לצורך לגימה מכוס יין הקידושין שבידו. ואולם, לאחרונה, יש כלות המפשילות את ההינומה ממש עם תחילת החופה, כדי להפגין את רצונן להיות נראות בטקס המשמעותי של חייהן, כפי שעשתה עירית קורן בחופתה שלה.

התפילה לכלה

'התפילה לכלה' היא תפילה שחלק מן הכלות הדתיות נוהגות לומר לפני החופה. תוכנה מתייחס לבקשת הכלה למחילת חטאים ולחיי נישואין מוצלחים. תפילת הכלה אינה הלכה אינה מנהג, ועל כן אין מדובר בתפילה בעלת נוסח אחיד ומוסכם. יש הנוהגים כי חברותיה של הכלה מכינות עבורה תפילה זו על כרטיס מעוצב ובעיטורים מיוחדים.

באתר כיפה, בתשובה לשאלת גולשת, עונה הרב חיים רטיג, ראש ישיבת ההסדר "בינות" רעננה: "ברכת כלה אינה חיוב, ולכן, כראות עינייך ניתן לבחור את התפילה היפה ביותר, זו שמדברת אלייך הכי הרבה. זו התפילה החביבה עלייך".

אותו אתר מציע לא פחות מחמישה נוסחים. להלן שתי דוגמאות, שתכניהן והנוסח בהן משקפים את אלה של יתר התפילות לכלה המקובלות.

"ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו.
ויבן ה´ אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה
ויביאה אל האדם ויברך אותם אלוקים ויאמר להם:
"פרו ורבו ומלאו את הארץ".
- רבונו של עולם, הריני באה לפניך בשמחה רבה
להודות לך על שהחייתני וקיימתני והגעתני לזמן הזה,
וזיכיתני ביום הזה להנשא ל ....
הנה כי כן, הריני מתחרטת חרטה גמורה על כל מה שעשיתי
נגד עצתך הטובה ועל כל מה שקציצרתי בעבודתך,
- אבינו שבשמים - אני ,
הניצבת לפניך היום, מוכנה להנשא ל_______
בקדושה ובטהרה על ידי חופה וקידושין ושבע ברכות.
יהי רצון מלפניך שתתן לי את האיש שאני נכנסת לחופה עמי,
בסימן טוב ובמזל טוב לאורך ימים ושנות חיים
ונגילה ונשמחה יחד בבנים ובבנות ורוב טוב.
'שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם'
אמן כן יהי רצון"

"אדון יחיד מלא רחמים , צופה ומביט עד סוף כל הדורות,
המנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים ,תהא השעה הזאת שעת רחמים
ועת רצון מלפניך. רבנו של עולם , הרי אני באה אליך בשמחה רבה, להודות לך
על שהחייתנו וקיימנו לזמן הזה,ויגל כבודי ובשעה הקדושה הזו ,עת מוחלים כל העוונות,
הריני מתחרטת חרטה גמורה על כל מה שעשיתי נגד רצונך הטוב,ועל כל מה שקיצרתי
בעבודתך,ואני רוצה בלב שלם ובנפש חפצה לעבדך באמת מכאן והלאה לתמיד... ונזכה לבריאות הגוף ולאור עליון,ותרחם על כנסת ישראל עם קודשיך. ותבטל ותמתיק כל הדינים מעל כל עמך ישראל
בגשמיות וברוחניות. אבינו שבשמים ,אני___________ בת__________
הניצבת לפניך היום מוכנה להנשא ל__________ בן _________
בקדושה ובטהרה ע"י חופה וקידושין ושבע ברכות.
יהיה רצון מלפניך שתתן לי את האיש שאני נכנסת לחופה עמו בסימן טוב
ובמזל טוב לאורך ימים, ונזכה לדור באהבה ובשלום,
בקדושה ובטהרה כרצונך באמת, נגילה ונשמחה
יחד בבנים ובבנות ורוב טוב..."

אחיזת כלונסאות החופה

בחתונות אורתודוקסיות נהוג למנות ארבעה גברים שיאחזו בכלונסאות החופה, כשעצם המינוי נחשב מעין הערכה והוקרה. ואולם, בשנים האחרונות ניתן לראות גם נשים האוחזות במוטות החופה. מבחינת הכלה, כמו גם חברותיה האוחזות בכלונסאות, מדובר בשבירת המונופול הגברי על עוד היבט בטקס דתי.

הן מנצלות את העובדה, שאין איסור הלכתי על אחיזת הכלונס בידי אישה, ומבצעות אקט פמיניסטי סמלי, המבטא שיוויון בין המינים, בכלל, ובין הבעל לאשתו, בפרט. לגבי דידן, אין עיתוי מתאים יותר לצעד הפגנתי שכזה, מאשר הטקס שבו קושרים גבר ואישה את גורלם.

הקפות תחת החופה

בחתונות אשכנזיות נהוג, כי הכלה מבצעת שבע הקפות סביב בן-זוגה בתחילת החופה. המקור למנהג זה הוא הפסוק "כי ברא ה' חדשה בארץ, נקבה תסובב גבר" (ירמיהו ל"א, כ"א). פשטו של מקרא הוא שהנקבה מחזרת אחר האיש. כאן נענית הכלה לחיזורי החתן, ומגיע תורה שלה לחזר אחריו... היא בונה כעין חומה מסביבו, שאינה מאפשרת לפגוע בנמצא בתוכה, וגם גורמת לכך שלא יפזול מחוצה לה.

פרשנים בני זמננו מצביעים על הדימיון בין הקפת הכלה את החתן להקפת חומות יריחו עד להפלתן, כפי שציווה אלוהים את יהושע (בשני המקרים, מדובר בשבע הקפות). לשיטתם, כשם נפילת חומות יריחו מסמלת את כניסתם של בני ישראל לנחלתם, כך גם 'נפילת החומות' שבין בני הזוג מסמלת את הנחלה אותה הם עתידים לבנות.

נשים רבות בוחרות לוותר לגמרי על חלק זה של הטקס, שאין לו תוקף הלכתי. מנגד, עירית קורן העדיפה שלא לבטלו כליל, אלא לבצעו בשינוי קל, אם כי דרמטי. "לא רציתי לוותר על המרכיב הזה שסברתי שהוא יפה מבחינה ויזואלית ויש בו אלמנטים נשיים הקשורים לשלמות ולמעגליות", היא מתארת. "אולם גם כאן רצינו לבטא תפישה שלפיה אין מרכז מחד ושוליים מאידך. לכן, לאחר שלושה סיבובים וחצי שהקפתי את בן-זוגי, הוא הקיף אותי שלושה סיבובים וחצי. הקהל היה המום לנוכח השינוי הזה והגיב תחילה בצחוק קל, אך לפתע פרץ במחיאות כפיים סוערות".

ענידת טבעת לחתן על-ידי כלתו

חלק בלתי-נפרד מכל חתונה אורתודוקסית הוא המעמד, שבו עונד החתן את טבעת הנישואים על אצבע יד ימינה של בחירת-ליבו. לא מקובל שהכלה תענוד במקביל טבעת על אצבעו של בחיר-ליבה. זאת, על אף שאין כל איסור הלכתי לבצע זאת (להרחבה ראו בערך "טבעת נישואין" בפרק על לבוש הגברים).

ואולם, בשנים האחרונות, יותר ויותר נשים עומדות על זכותן לענוד טבעת נישואים לבעלן, מייד לאחר הקראת הכתובה. מבחינתן, מדובר באקט פמיניסטי שיוויוני בעל משמעות סמלית, המבטא הדדיות בהליך הקניין בין הגבר לאישה.

הכתובה והקראתה

הקראת נוסח שטר הכתובה נתפשת כחלק מתפקידיו המסורתיים של הרב המסדר את הקידושין. באחרונה, יש כלות המעדיפות להטיל את המשימה החשובה הזו על אישה, אשר ביקרה הן חפצות. זו יכולה להיות בת משפחה, חברה, וכל דמות נשית אחרת אותה רוצים לכבד. בכך הן "מכניסות עוד קול נשי תחת החופה", כפי שהגדירה זאת עירית קורן, וגייסה למשימה את חברתה הטובה. הכתובה בנוסחה המסורתי כוללת רק את מחויבויותיו של הבעל כלפי אשתו. יש נשים המוסיפות לה גם את מחויבותן כלפי בעלן. לפיכך, הקראת מסמך הכתובה, שביסודו הוא מסמך חד-צדדי, על-ידי אישה דווקא, מעניקה לו גם "קול ונופך נשיים".

אולם השמחות

כשרות

זוגות בציבור הדתי-לאומי נישאים, לרוב, באותם אולמות אירועים המשמשים זוגות חילונים. ואולם, הם מקפידים לוודא כי לאולם יש תעודת הכשר מהרבנות הראשית. יש זוגות (בעיקר בקרב המחנה החרדי-לאומי) המקפידים על הכשרים נוספים, הנחשבים ל'מחמירים' יותר.

מספר המוזמנים

מרבית החתונות בציבור הדתי-לאומי (כ-500 מוזמנים בממוצע) גדולות יותר מבחינת מספר האורחים בהשוואה לחתונה חילונית ממוצעת, וזאת כפועל יוצא של מספר גורמים:

  • מספר הנפשות במשפחה ממוצעת במגזר הדתי-לאומי, גבוה יותר מזה של משפחה חילונית. לאירוע שמחה כמו חתונה, נהוג להזמין את כל המשפחה המורחבת. 
  • השתתפות בחתונה, כמו גם בסעודת החתונה, נחשבת למצווה (מצוות שימוח חתן וכלה).
  • החברה הדתית-לאומית היא הרבה יותר קיבוצית וקהילתית באופייה. משפחות ויחידים שייכים לקהילה ולבית-כנסת, ולפיכך נהוג להזמין לשמחה המשפחתית גם את חברי הקהילה ומתפללי המניין הקבוע בבית-הכנסת.
  • צעירי המגזר מקושרים למעגלים חברתיים רבים, וחשוב להם להזמין לחתונתם כמה שיותר בני-גילם, קרובים יותר וקרובים פחות, כדי "שיעשו שמח".

השירה, הריקודים ו"עשיית השמח" בחתונה, מהווים נדבך מרכזי בחתונות במגזר זה. בציבור הדתי-לאומי יש ציפייה גבוהה במיוחד שהחבר'ה – חבריהם של החתן והכלה - ידאגו "לעשות שמח". הדבר בולט במיוחד בקרב צעירים מן הזרם המרכזי ומן הזרם החרד"לי, בהם רבנים מן החתנים הם בוגרי ישיבות הסדר וישיבות תורניות. חתן הלומד בישיבת הסדר או בישיבה גבוהה, נוהג להזמין את כל 'השיעור' שלו (כלומר, בני המחזור שלו בישיבה). הכלה, מצידה, תזמין את הבנות עימן שירתה בשירות הלאומי או בצבא, חברות לספסל הלימודים, ועוד.

מאחר שמדובר במשפחות מרובות ילדים, שבחלקן (בעיקר החרד"ליות) מתקיימת חתונה בקצב של אחת לשנתיים-שלוש (בשל פער הגילאים המצומצם בין הילדים), טבעי שהעומס הכלכלי על הורי החתן או הכלה אינו מאפשר את קיומה באולם בעלות גבוהה מדי. מרבית החתונות מתקיימות, אם כן, באולמות צנועים יחסית, אך רחבי-ידיים דיים כדי להכיל את מאות המוזמנים. זאת, בנוסף לרחבת ריקודים גדולה, שהיא קריטריון בסיסי לבחירת האולם המתאים לאירוע.

רבים במגזר, במיוחד בפלג החרד"לי שלו, נמנעים מעריכת שמחה באולם פאר גם מטעמים ערכיים. הם נרתעים מראוותנות לשמה, ומעדיפים לשים דגש על מצוות שימוח החתן והכלה, כולל השירה והריקודים של החבר'ה.

ואולם, יש בציבור הדתי לאומי, בעיקר בקרב הזרמים המרכזי והליברלי, ציבור מבוסס למדי, שאינו בוחל באולמות/גני אירועים מפוארים ויוקרתיים. משפחות הנמנות עם ציבור זה משקיעות את מירב מרצן וכספן להפקת אירוע יקר ומקורי, תוך הקפדה על כל תו ותג, החל מן התפריט וכלה בעיצוב הברכונים.

אולמות שמחה מבוקשים בציבור הדתי-לאומי

רוב הצעירים מן הציבור הדתי לאומי, גם אלה שמשפחותיהם גרות בצפון ובדרום, מעדיפים להינשא באזור המרכז ובירושלים. מרביתם לומדים, עובדים ומתגוררים באזורים אלה. לפיכך, חלק מהוצאות החתונה של תושבי הצפון או הדרום, כולל תחבורה מאורגנת לאורחים לאולם השמחה הנמצא באזור המרכז או בירושלים וסביבותיה.

בירושלים וסביבותיה: גני האירועים בקיבוצים רמת רחל, שורש, מעלה החמישה וצרעה. אולמות האירועים העירוניים פאלאס, מרכז הקונגרסים, שערי העיר, דיפלומט, אולמי יאיר ואחוזה (למבוססים ביותר).

באזור הצפון: גן השלושה (הסחנה, עמק בית שאן), גינת אגוז (כפר רופין), יער חדרה (ליד חדרה), גני הקונגרסים (חיפה). אולמות בעלות נמוכה יותר: בברלי הילס (טירת הכרמל), רקיע, מילניום ( אזור הקריות), הינומה (נשר), אולמי רון (קרית אליעזר).

באזור המרכז: כינור דוד (נתניה), הגן הרומי (ראש העין), כתר הרימון (בני ברק), היכל הפאר והדר דימול (תל-אביב), ויטראז' (נס ציונה), אולמי השרון (כפר סבא).

באזור הדרום: ירוק על המים (ליד צומת ביל"ו), אחוזת גן (צומת בילו), אגדתא (צומת ראם, בני ראם), לוגסי, גן עדן, אחוזת דניאל (נתיבות), חצר המלכה (צומת כנות), גני אירועים בקיבוצים: משמר הנגב, סעד וחפץ חיים.

סעודת המצווה

חלק מן האולמות או גני האירועים הפונים למגזר הדתי, מציעים קייטרינג משלהם, אחרים מאפשרים הבאת שירות קייטרינג חיצוני, כפי שמקובל גם בחתונות חילוניות. גם תפריט האירוע דומה בקווים כלליים בשני המגזרים. ואולם, בציבור הדתי לאומי, בעיקר בזרמים החרד"לי והמרכזי, יש העדפה להגשה אישית. 

(יש לציין שברוב האולמות וגני האירועים קיים בר משקאות וכיבוד קל המשמש את האורחים לפני החופה. המנה העיקרית מוגשת לשולחנות).

ואולם, בארבע-חמש שנים האחרונות, נוספו לתפריט מנות, המכונות "מנות המשמחים". מדובר במנות צנועות וזולות, ללא אפשרות בחירה, המיועדות לחבריהם הצעירים של החתן והכלה. "מנת משמחים" מורכבת בדרך כלל ממאפה (בורקאס) וסלטים למנה ראשונה, רבע עוף, אורז ושניצל למנה העיקרית.

יוזמי "מנות המשמחים" הם ארבעה רבנים מרכזיים בציבור הדתי-לאומי (ובהם הרב צפניה דרורי), שביקשו לצמצם במשהו את העלות הכספית הגבוהה של האירוע. אותם צעירים (שמספרם עשוי להגיע לעשרות רבות) מוזמנים בעיקר כדי לשמח חתן וכלה, ולכן הוריהם של בני-הזוג אינם חשים מחויבות להגיש להם מנה מלאה ויקרה, כמו לשאר המוזמנים.

מכאן נולד הרעיון לערוך שולחנות מיוחדים לחבר'ה הצעירים, בהם תוגשנה "מנות המשמחים". חשוב לציין, כי זר לא יבחין בהבדל בין שולחנות אלה ליתר השולחנות באולם. מי שכן מודע לכך הם המלצרים, שמקבלים הנחיה מראש להגיש ליושביהם את התפריט הצנוע יותר.

נוהג זה קנה לו אחיזה בציבור הדתי-לאומי והפך עניין שבשיגרה בחתונות רבות. החבר'ה הצעירים עצמם יודעים מראש, כי יושיבו אותם בשולחנות "המשמחים". הם מקבלים באהבה את מנת המזון הבסיסית, ואינם מרגישים מקופחים. זאת ועוד, הם יודעים כי בבוא יומם להיכנס לחופה, הם עצמם יפצלו את התפריט למנות יקרות ול"מנות משמחים". אגב, בעלי אולמות מסוימים (בהם הדר דימול ברמת-גן), מסרבים להגיש מנות שכאלה, בטענה שהדבר פוגע במוניטין שלהם.

בשונה מן החרדים, המקפידים על הפרדה באמצעות מחיצה בין נשים לגברים במהלך סעודת המצווה, מרבית הציבור הדתי-לאומי אינו מדקדק בכך. עם זאת, בחלק מן החתונות בזרם החרד"לי, גוברת בשנים האחרונות הנטייה להפרדה בין המינים בשעת הסעודה. לעיתים, ההפרדה מוגבלת למוזמנים הצעירים (היינו, החברים הרווקים של בני הזוג), ואילו המשפחות והזוגות הנשואים יושבים בשולחנות מעורבים.

הברכות

בירכונים

בציבור הדתי-לאומי רווח זה שנים הנוהג של הפקת בִּירְכּוֹן (סיפרון או דף עבה שמצידו האחד מודפסת ברכת המזון, ולעיתים זמירות וברכות נוספות, ומצידו האחר שמות החתן והכלה). בסיום האירוע, ולאחר ברכת המזון, יכולים המוזמנים לקחת את הבירכון כמזכרת צנועה

כיוון שמדובר בהשקעה גבוהה יחסית, זוגות רבים החלו מאמצים חלופה זולה יותר: בירכונים סטנדרטיים ללא כיתוב מיוחד, שניתן לקבלם חינם אין כסף מגמ"ח של בירכונים. בציבור הדתי בכללו ישנם גמ"חים (עמותות וארגונים של גמילות חסד) רבים ומגוונים, המשאילים חינם או בעלות נמוכה ציוד וכלים לצרכים שונים. בין השאר, ניתן לשאול ציוד לחתונות, כגון שמלות כלה, חליפות לחתנים ובירכונים, אותם נהוג להחזיר לאחר החתונה. לעיתים, הם נקנים על-ידי בני-הזוג והמוזמנים יכולים לקחתם למזכרת.

יש בעלי שמחה שמראש מוותרים על הבירכונים, ומעדיפים להעניק לאורחיהם מזכרות אחרות, מקוריות יותר, כגון: מגילת אסתר, בחתונה המתקיימת סמוך לפורים; טקסט יום העצמאות (הכולל ברכות ותפילה מיוחדת שנהוג לומר בבתי הכנסת בליל העצמאות). בחתונה המתקיימת סמוך ליום העצמאות; תפילה מיוחדת של רבי נחמן מברסלב, וכיוצא באלה שירים ומזמורים.

"שבע ברכות" בקול נשי

בתום ברכת המזון נוהגים לברך שבע ברכות (המכונות גם "ברכות נישואים" או "ברכת חתנים"), שאותן תיקנו חז"ל, כחלק מטקס הנישואים. מוטיב בולט בשבע הברכות הוא המעבר מהכלל אל הפרט. מבריאת העולם, יצירת אדם הראשון וגאולת ישראל, עד לשמחת החתן והכלה. שבע הברכות גם צופות פני עתיד: יוצאי חלציו של הזוג הטרי, התקוות הרבות שתולים בהם והציפייה לשמחה הגדולה שתבוא עם התגשמות תקוות אלה.

להלן נוסח הברכות ומשמעותן

1. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן.
(ברכה על היין, כי אין שמחה אלא ביין)

2. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהכל ברא לכבודו.
(ברכה על בריאת העולם, שהרי בני הזוג הזה, כל העולם כולו מתחדש עליהם עתה, עם נישואיהם)

3. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, יוצר האדם.
(ברכה על יצירת האדם, כאילו הוא נוצר עכשיו)

4. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בניין עדי עד. ברוך אתה ה', יוצר האדם.
(ברכה על הזיווג שהקדוש-ברוך-הוא זיווגם יחד)

5. שוש תשיש ותגל עקרה, בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה. ברוך אתה ה', משמח ציון בבניה.
(ברכה על ציון וירושלים. שכן, חייב אדם להעלות את ירושלים על ראש שמחתו).

6. שמח תשמח רעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. ברוך אתה ה', משמח חתן וכלה.
(ברכה על שמחת חתן וכלה, הודיה ותפילה שתהא שמחתם שלמה).

7. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה רינה, דיצה וחדווה, אהבה ואחווה, ושלום ורעות, מהרה ה' אלוהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם, ונערים ממשתה נגינתם. ברוך אתה ה', משמח חתן עם הכלה.
(ברכת הודיה לה' על אשר המתיק את החיים על פני תבל בשמחתם ובששונם של חתן וכלה ועל שנתן בהם אהבה, אחווה, שלום ורעות)

נוהג שבעולם הוא, שהברכות נאמרות על-ידי גברים בלבד, בני משפחה וחברים קרובים של בני-הזוג. מבחינה הלכתית, אין מניעה לשתף אישה בשבע הברכות. ואכן, בשנים האחרונות יש כלות המבקשות מאישה היקרה לליבן לעשות זאת. לרוב, מדובר בכלות שחשוב להן להגביר את עוצמת הקול הנשי בפולחן הדתי.

הריקודים

רבים מקרב הציבור הדתי-לאומי, גם זוגות מן הזרם המרכזי, נמנעים מריקודים מעורבים בחתונה (הכוללים מעגל ובו רוקדים בצוותא נשים וגברים). יתרה מזאת, יש שאינם מסתפקים במעגלים נפרדים אלא טורחים להציב מחיצה בין מתחמי הריקודים של הגברים והנשים. כלומר אנו מדברים על שלוש דרגות: 1. ריקודים מעורבים – מעגלים מעורבים של נשים וגברים. 2. ריקודים נפרדים – מעגלים נפרדים לנשים ולגברים, אך ללא מחיצה (יצא מהאופנה) 3. ריקודים נפרדים באמצעות מחיצה ולעיתים בקצוות שונים של האולם (רווח יותר ויותר בשני העשורים האחרונים).

יש לציין כי בעבר הרחוק (לפני שנות השבעים), המושג של מחיצה בחתונות של הציבור הדתי-לאומי כלל לא היה קיים. הריקודים ברוב החתונות היו מעורבים, בנים ובנות יחד, בסיגנון הורה, כפי שהיה מקובל בתנועת הנוער בני עקיבא. ואולם, מאמצע שנות ה-70', עם ההחמרה הדתית שהחלה פושטת בקרב פלחים מסוימים במגזר והניסוח מחדש של גדרי הצניעות, רבים מצעירי המגזר החלו להקפיד על מעגלים נפרדים לגברים ולנשים בעת הריקודים, והחל גם עידן המחיצות. ההקפדה על הצבת מחיצה בין מעגלי הגברים למעגלי הנשים החלה רווחת במיוחד בתחילת שנות ה-90, בעקבות העלייה המשמעותית שחלה במספר ישיבות ההסדר והישיבות התורניות.

זאת ועוד, בשנים האחרונות יש מהדרים שאינם מסתפקים במחיצה, ומציבים מה שמכונה בפי הצעירים "מכלאה" או "כלוב". מדובר ביריעת בד עבה, העוטפת את מתחם הריקודים של הבנות ואוטמת אותו לחלוטין, ובלבד שעין גברית לא תשזוף אותן, רחמנא ליצלן. "כיום", מספרת טובה מאיר, "יש הפרדה ויש הסתרה. הפרדה באמצעות המחיצה, הסתרה באמצעות הכלוב או המכלאה שמבודדת לגמרי את הבנות הרוקדות".

המהדרים שבמהדרים יטילו את מלאכת צילום המחוללות על צלמת (ולא צלם). ואם לא די בכך, הם מבקשים מעורך הווידיאו לשבץ קטעי צילום אלה כקובץ נפרד בסוף קלטת או דיסק החתונה. בדרך זו מתאפשר לנשים ולגברים לצפות בסרט בצוותא, עד לקטע הריקוד של הנשים, שבו קמים הגברים ופורשים.

דרכה של כל הקצנה שהיא מחוללת, במוקדם או במאוחר, תגובת-נגד. ואכן, בשנים האחרונות מזהים מגמה של התרופפות הקודים הדתיים וגדרי הצניעות, בקרב חלק לא-מבוטל של צעירי המגזר. אחד הביטויים לכך הוא שובם של הריקודים המעורבים לזירת החתונות. הריאקציה הביאה בכנפיה גם גיוון בתפריט הריקודים. בעוד שבעבר היו אלה מחולות הורה מעורבים, כיום רבים מצעירי המגזר, בעיקר מהזרם הליברלי, מקפצים ברחבה לצלילי דיסקו ופה ושם גם מפגינים מיומנות בצעדי ריקוד סלוני זה או אחר.

לרוב, בכל חתונה יש שני שלבים עיקריים של ריקודים. בראשון, מייד לאחר החופה ועם כניסת החתן והכלה לאולם, מתמלאת רחבת הריקודים במעגלי רוקדים, מהחברים הצעירים של הזוג ועד המבוגרים. בשלב שני, לאחר המנה העיקרית, עוברים למתכונת יותר אינדיווידואלית, בה כל אחד רוקד לעצמו או עם בן/בת-זוגו.

המוסיקה

בדרך כלל, מקובל להזמין תזמורת ולא תקליטן. את הטון נותנת המוסיקה החסידית - שירים חסידיים בלחנים קצביים ("חסידיסקו"). בחתונות של זוגות מהזרם הליברלי ובחלק מחתונות הזרם המרכזי, ניתן לשמוע גם להיטים עדכניים, ישראלים ולועזיים כאחד. שני הטרנדים החמים הם מוסיקה אירית ומוסיקת קאנטרי.

הלהקות המבוקשות בחתונות המגזר הן משני סוגים עיקריים. האחד, להקות "המקפצים", שחלק מחבריהן הם כליזמרים. הרפרטואר המגוון מורכב משירים חסידיים קלאסיים, פיוטים של הרב קרליבך, לצד מוסיקת רוק, מוסיקת עולם, מוסיקה ים-תיכונית, בתוספת אפקטים קוליים ייחודיים (כינור, סקסופון, חמת חלילים, תופים אפריקניים, וכדומה). המוסיקה שלהן מכוונת לכך שכל חוגג יוכל לרקוד ולקפץ בגפו, ועל כן הן מכונות "המקפצים". עם להקות "המקפצים" הנפוצות נמנות ירמיהו וחברים, לכתחילה (להקה חסידית בניחוח רוק אתני), עניין אחר (חמישה נגנים מקצועיים בוגרי ישיבות הסדר), קומי אורי (חמישה בוגרי ישיבות) וכיכר החתונות (שישה מוסיקאים צעירים בעלי רקע מוסיקלי מגוון, מקלאסי ועד ג'ז).

הסוג השני הן להקות "קונבנציונליות", המנגנות מוסיקה חסידית ושירים עבריים במהלך הריקודים, ומוסיקה קלאסית בין המנות. בין הלהקות הידועות בז'אנר זה: ענבי הגפן (להקה ותיקה שנוסדה בתחילת שנות ה-90'. הסולן רועי ידיד הוא יוצא להקת הרבנות הצבאית), איילת השחר (סולן ושישה נגנים, כולם יוצאי ישיבת ההסדר במעלות), שלהבת (שבעה מוסיקאים. להקה ותיקה שהוקמה ב-1994. להקה זו הוציאה עד כה שבעה דיסקים) ולהבה (תזמורת חסידית בהגדרתה. ששת חבריה הם פורשי להקת שלהבת המקורית).

מרבית הזוגות מזמינים להקה ורק שיעור נמוך יחסית של זוגות מזמינים לחתונתם גם זמרים בני המגזר, דוגמת נתנאל קופרמן, שלומי גרטנר ודניאל אהביאל.

הופעות לבני-הזוג

על-פי-הרוב, לאחר הגשת המנה העיקרית יש הפסקה בריקודים, המוקדשת להופעות של בני משפחה וחברים. לדוגמה: אחיינים צעירים של החתן או הכלה, הפוצחים בשיר הלל שחובר על-ידי הוריהם, לצלילי מנגינה מוכרת. פעמים רבות, כאשר החתן הוא בחור ישיבה, חבריו לספסל הלימודים יפזזו ויכרכרו לפניו, לשמח לב חתן וכלה. לעיתים, חברותיה של הכלה ידקלמו שיר, או נאום קצר בשבח בני הזוג.

בשנים האחרונות, בעיקר בחתונות חרד"ליות, רווח "ריקוד החברות", המקבילה הנשית להופעתם של חברי החתן. מדובר בריקוד שחברותיה של הכלה מכינות מראש, והמוקדש לה אישית. הן מבצעות אותו לעיניה ולעיניהן של הנשים בלבד, מאחורי מחיצת ההפרדה.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • קורן עירית, "קול ברמה נשמע": נשים דתיות ודרכיהן לאתגר טקס הנישואין האורתודוקסי, עבודת דוקטור, לימודי מגדר, אוניברסיטת בר אילן, 2007.

ספרי קודש והלכה

  • בראשית, כ"ד, פס' ס"ה.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה, "טיש," ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, (אוחזר יולי 17, 2008). 
  • תורמי ויקיפדיה, "חדר ייחוד," ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, (אוחזר יולי 17, 2008).
  • תורמי ויקיפדיה, "חופה וקידושין," ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, (אוחזר יולי 17, 2008).
  • תורמי ויקיפדיה, "נישואים," ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, (אוחזר יולי 17, 2008).
  • קטגורית "להקות חסידיות", ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, תאריך כניסה: 17 ביולי 2008.

אתרי אינטרנט

ראיונות

  • ראיון עם דשן מיכל, בת המגזר הדתי לאומי, בוגרת "חורב", מורה בתיכון חילוני, 2008.
  • ראיון עם וסרמן דינה, 2008.
  • ראיון עם מאיר טובה, מורה, מן המגזר הדתי לאומי, 2008.
  • ראיון עם מ"ד, "אברכית" לשעבר של "מרכז", מורה באולפנת "סיסי", 2008.
  • ראיון עם מ"ו, בוגר ישיבת ההסדר חיספין, 2008.
  • ראיון עם מ"י, בוגר ישיבת הסדר ירוחם, 2008.
  • ראיון עם ספיר ראומה, יועצת ארגונית, רס"ן בצה"ל, 2008.

שונות

  • קורן עירית, קול ברמה נשמע: נשים דתיות ודרכיהן לאתגור טקס נישואיהן האורתודוכסי, הרצאה שניתנה בכנס אשה ויהדותה, הכנס הבינלאומי הרביעי בישראל, מלון רמדה רנסס, ירושלים, 2005.

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על החתונה בחברה הדתית לאומית (7)

    דתייה לאומית

    בצילום החתן והכלה אוחזים בכתובה ולא ב"תפילה לכלה". נא לתקן, נראה כמו בורות מוחלטת.
    יום שני י' ב אדר א תשע"א 14 בפברואר 2011

    ללא שם

    תודה רבה על ההתייחסות והעדכונים
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    ללא שם

    ככלל המתנות בציבור הד"ל נמוכות מאשר בציבור החילוני, בין היתר בגלל שאנשים מותצאים את עצמם משתתפים בהרבה חתונות - בגלל המספר הגדול של המוזמנים.
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    מערכת

    תודה רבה. נבדוק ונתקן
    יום חמישי י"ג בתשרי תש"ע 1 באוקטובר 2009

    ללא שם

    יש לסדר את התמונות בהתאם לטקסטוכן את הכיתוביות מעל התמונה .
    יום רביעי י"ב בתשרי תש"ע 30 בספטמבר 2009

    מערכת

    יום רביעי ה' באב תשס"ח 6 באוגוסט 2008

    רפאל

    פרוש המילה "באדקן"באידיש משמעותו לעניות דעתי זה לכסות וזה מתאים להסברכם על מהות המנהג נא בדיקתכם
    יום רביעי ה' באב תשס"ח 6 באוגוסט 2008

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.