דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 5 מדרגים

גירושין במגזר הדתי לאומי

אתר בתי הדין הרבניים
אתר בתי הדין הרבניים
דף הבית, 18.7.2008
סימה זלצברג, עוז אלמוג

נוצר ב-7/16/2008

רקע

מאמר זה אינו מתבסס על סקר מדעי, אלא בעיקר על אינטגרציה של מקורות כתובים ועל שיחות עם מומחים שונים הקשורים בנושא המחקר (מקצתם ביקשו להישאר בעילום שם). המאמר הוא בבחינת נסיון ראשוני בלבד לגבש תמונה בנושא מעניין זה. אין ספק שיש מקום למחקר נוסף כדי לאמת ולהשלים את התמונה ששירטטנו.

השיח החברתי בנושאים הקשורים לגירושים בציבור הדתי-לאומי, הולך ומתעצם בשנים האחרונות, וזאת בעקבות העלייה בשיעור הזוגות הנשואים בחברה זו שהחליטו להיפרד.

במקביל לעלייה בשיעור הגירושים בחברה הכללית (העומד על כ-26%, נכון לשנת 2008), ניתן לזהות עלייה גם בחברה הדתית-לאומית. על אף שהנושא לא נבדק במסגרת מחקרית, ניתן לשער כי למרות שמדובר בשיעור נמוך בהרבה מזה שבחברה הכללית, הוא עדיין גבוה בהרבה מכפי שהיה עד לעשור האחרון (קשה לתת הערכה סטטיסטית, בין השאר משום שההגדרה של דתי בעיני הרבנים השונים ובתי הדין הרבנים אינה חד משמעית. זוג שייתפש כדתי בעיני רבני צוהר, למשל, עשוי להיתפש כחילוני בעיני רבנים חרדים, שהם הרוב השולט בבית הדין הרבני).

את הגידול ניתן לייחס במידה רבה לאותם גורמים שהשפיעו על הגידול בשיעור הגירושים בחברה החילונית, ואשר מחלחלים יותר ויותר גם לחברה הדתית-לאומית. אלה כוללים בעיקר:

  • עלייה בשיעור הנשים המשכילות ובעלות מקצוע מכניס. התוצאה: תלות כלכלית פוחתת והולכת שלהן בבעל ורצון עז יותר למימוש עצמי, מעבר לתפקידי המגדר המסורתיים.
  • שינויים שחלו במבנה המשפחה המסורתי, המחלחלים אט-אט גם לחברה הדתית-לאומית. אחד מהם הוא השינוי במעמדה של המשפחה כערך מרכזי שיש לשמרו בכל מחיר, לרבות ויתור על מימוש עצמי, זוגיות מוצלחת ועוד.
  • חשיפה לחברה המודרנית. צעירים דתיים רבים נישאו בגיל צעיר יחסית (תחילת שנות העשרים לחייהם), בטרם צברו ניסיון חיים ורכשו השכלה ומקצוע. מאז נישואיהם הם עברו כברת דרך, רכשו השכלה ומקצוע ונחשפו 'לעולם הגדול', לחברה המודרנית. חשיפה זו עודדה אותם לבחון מחדש את מצבם האישי, הזוגי והמשפחתי. 
  • הפמיניזם הדתי, אשר מעודד, מגבה ונותן לגיטימציה למימוש עצמי. נשים דתיות החשות כלואות במוסד הנישואים, שואבות תעצומות נפש, אומץ ולגיטימציה לפרק את המסגרת, הנחשבת מזה דורי דורות ערך עליון ומקודש ביהדות. 

הקשיים והמצוקות של הגרושים בציבור הדתי-לאומי

על אף שיעור הגירושים הגבוה, כמעט שאין כל התייחסות לתופעה במישור הציבורי-הדתי. הייתה זו רבקה בן-ששון, גרושה, אשר העזה להעלות לראשונה את סוגית מעמדם של הגרושים, ובעיקר הגרושות, בציבור הדתי לאומי, בהרצאתה "הגרושה השקופה" בכנס קולך (פורום נשים דתיות) שהתקיים בקיץ 2007 בירושלים.

בהמשך מנתה את הסיבות להתעלמות ממצבן של הגרושות בחברה הדתית-לאומית: חוסר תשומת-לב לנושא, אדישות, ובעיקר התעלמות מכוונת מצד הרבנים, מחשש שהשיח הפתוח עלול לעודד נשים אחרות לשבור את המסגרת. בנוסף, היא התייחסה למספר קשיים עימם נאלצים להתמודד גרושים בחברה הדתית. על אף שדבריה התייחסו בעיקר לגרושות, הם רלוונטיים במידה זו או אחרת גם לגברים באותו מצב, כמפורט להלן.

היעדר טקס מעבר מסטאטוס של נשוי לגרוש

גרושים בחברה הדתית-לאומית נאלצים להתמודד עם הסטאטוס החדש שלהם לא רק בבית פנימה, אלא גם מול הקהילה והחברה הסובבת אותם. כדי למחיש זאת, ערכה בן-ששון אנלוגיה בין מצבו של האָבֵל למצבה של הגרושה, ומצאה כי בעוד שמנהגי האבלות היהודים מכתיבים השתתפות חברתית, תמיכה, חמלה והזדהות עם האָבֵל - לגרושה אין מסגרת חברתית תומכת, או לפחות מזדהה עם תחושות האובדן, הנתק ולעיתים העלבון המציפות אותה. וכך, הגרושה/הגרוש אמורים לשוב לשיגרת חייהם סמוך לאחר תום טקס הגירושים, ואם אין להם משפחה או חברים תומכים ומחבקים, הם נשארים לבד עם רגשותיהם.

הבדל נוסף: כשאדם נפטר, יש פירסום על כך במודעות אבל, או מפה לפה, כמתחייב ממצוות חסד של אמת (הטיפול בנפטר, לוויה וניחום אבלים). לעומת זאת, מי שהתגרש אינו מכריז על כך בראש חוצות, ועליו ליידע בעצמו את מכריו וקרוביו בדבר השינוי במעמדו האישי.

בן-ששון קובלת על חסרונו של טקס מעבר ממעמד של נשוי-נשואה למעמד של גרוש-גרושה, בחברה היהודית - חברה הנותנת מקום של כבוד לטקסים, במיוחד טקסי מעבר. לנוכח זאת, היא קוראת ליצור אב-טיפוס של טקס שכזה, אשר יכלול סממנים של אבל, אך בה בעת ידגיש את המשכיות החיים.

מצוקת השבתות והחגים

גרושים וגרושות ללא משפחה מורחבת משלהם - או כאלה שהתנתקו ממשפחתם בעקבות גירושיהם - חווים קושי מיוחד בעיקר בשבתות ובחגים. שכן, במועדים אלה, הנחשבים לאירועים משפחתיים מובהקים, הם עלולים למצוא עצמם בגפם. הגרושה הדתית סובלת הרבה יותר, משום שמעבר לבדידות הרגשית, היא נאלצת להתמודד בשבתות ובחגים הן עם תחומים 'גבריים', שבעבר בוצעו על-ידי הבעל, והן עם מנהגים ומטלות דתיות, שכעת עליה לבצע בכוחות עצמה, כמו: קידוש, ברכת "המוציא" [ברכה שמברכים על הלחם: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ"], הבדלה, הדלקת נרות חנוכה, ועוד.

כמו כן, אין מי שייקח את ילדיה לתפילה בבית-הכנסת בשבת, ינחה וידריך אותם במהלך התפילה, או יסייע להם לגלול את ספר התורה. ממנה נבצר לעשות זאת, שכן היא "עומדת חסרת אונים בעזרת נשים", כלשונה של בן-ששון. בנוסף, כאשר בתום התפילה מתעכבים הזוגות מחוץ לבית-הכנסת ומשוחחים ביניהם, והגרושה עומדת לבדה מבלי שאיש ייגש אליה, היא חשה דחויה, בודדה, כמעט מנודה.

המצוקה היא בעיקר מנת חלקן של הנשים הגרושות ופחות של הגברים הגרושים. רבות מן הגרושות הדתיות מדווחות, כי הקהילה נוהגת בהן איפָה ואיפָה. הדבר מתבטא בירידה בהזמנות להתארח אצל קרובים ומכרים בשבתות ובחגים, ובהוצאתן אל מחוץ למעגל החברתי בבית-הכנסת.

משוא-הפנים כלפי הגרושה הדתית נובע מכך, שהיא נתפשת בעיני זוגות נשואים בפרט והחברה הדתית בכלל, כאיום פוטנציאלי על שלמות המשפחה וחיי הזוגיות, ולפיכך רבים מעדיפים לשמור מרחק. בדומה, נשים שבהיותן נשואות נהגו לארח בביתן קרובים ומכרים בשבתות ובחגים, מדווחות כי בעקבות השינוי במעמדן האישי, הקרובים והמכרים חשים אי-נוחות עקב חסרונו של אב המשפחה, גבר שיעשה קידוש, וכדומה, ומדירים רגליהם מביתן.

קבוצות תמיכה לגרושות דתיות

לנוכח המציאות העגומה, החלה אמונה (תנועת האישה הדתית-לאומית) ליזום קבוצות תמיכה לגרושות דתיות, במסגרת המרכז לייעוץ וטיפול במשפחה (מיט"ב) שלה. לא מכבר הסתיים המחזור השישי, ורשימת ההמתנה למחזורים הבאים הולכת ומתארכת. מדובר בפרויקט ייחודי ומבוקש בקרב הגרושות הדתיות, בשל הדגש המושם על מצבן הייחודי.

עמליה אהלי, מנהלת מיט"ב אמונה בתל-אביב, ומי שהשתתפה בהנחיית מפגשי הקבוצה, מסבירה כי גרושות דתיות טרודות ומוטרדות משאלות נוספות לאלה המעסיקות את אחיותיהן-לצרה החילוניות. "אמא שהולכת עם בניה לבית-הכנסת, למשל, צריכה לשאול את עצמה מי יישב לצידם בעזרת הגברים, מי יראה להם באיזה קטע בסידור נמצא החזן, מי יעשה קידוש בליל שבת. אנחנו מנסות לענות ביחד על כל השאלות הללו, בנוסף לשאלות ההתמודדות עם הילדים והסטיגמה שנדבקת אליהם. לצערי, למרות הקידמה, הציבור שלנו ממשיך להדביק סטיגמה לגרושה, והיא מוצאת עצמה לא אחת נאלצת לענות על שאלות בנוסח 'איפה טעיתי'".

במקביל, צצות ועולות במפגשים שאלות גם לגבי פרק ב'. הנשים מבקשות לדעת איך לעשות את זה נכון בפעם הבאה ואיך לא לחזור שוב על טעויות. כמו כן, דנים בסוגיות הלכתיות הנוגעות למעמדה האישי הייחודי של הגרושה, ובהן כיסוי הראש. אהלי:" ניהלנו דיון שבמהלכו שאלנו כל אחת מהמשתתפות, איך תרגיש ללא כיסוי הראש. בחנו גם את תחושותיה כלפי הדת בכלל, בעקבות המציאות החדשה אליה נקלעה. אנחנו בעצם מדברות על הכל, תוך ניווט מקצועי".

דרכים להקלה על תהליך הגירושים וקבלת הגט

בן-ששון ציינה בהרצאתה, כי לא תמיד צריך טקס אבלות, משום שלעיתים הגירושים הם חגיגה, בעיקר כשמדובר במסורבת גט שזכתה סוף-סוף לצאת לחופשי. שהרי ללא ספר כריתות, נאסר על האישה מבחינה הלכתית להינשא מחדש, לקיים יחסי אישות וללדת ילדים.

לנוכח זאת, ובמידה רבה בעקבות הפמיניזם המחלחל בשנים האחרונות לעורקיה של חברה הדתית-לאומית, ננקטו שני צעדים מרכזיים שיש בהם להקל, ולו במקצת, את הליך הגירושים וקבלת הגט. מדובר בהכשרת טוענות רבניות לייצוג נשים וגברים הנמצאים בהליכי גירושים, בבתי הדין הרבניים, ובחיבור הסכם לכבוד הדדי קודם הנישואים, כמפורט להלן.

הכשרת טוענות רבניות

במסגרת החתירה לשיוויון מעמד לנשים, הקימה בשנת 1989 הטוענת הרבנית נורית פריד את המכון להכשרת טוענות רבניות. עד לאותה עת, הוכשרו רק גברים לתפקיד זה, שעיקרו ייצוג גברים ונשים בבתי-הדין הרבניים. ואולם, משאישרו הממסד הרבני ואבות בתי-הדין לנשים ללמוד תורה שבעל-פה, תלמוד ושולחן ערוך, והסכימו לקבלן כטוענות רבניות בבתי-הדין, נפתחה הדלת לתחום משפטי-הלכתי זה גם בפני נשים דתיות.

חשיבותן של טוענות רבניות בכך שבהיותן נשים, הן מסוגלות להבין טוב יותר את מסכת הייסורים שעוברת מסורבת גט, ובהתאם לכך גם להעצים אותה בפני הדיינים, לרוב טוב יותר מכפי שהיה עושה זאת גבר טוען רבני.

העדפת טוענת רבנית עשויה לנבוע ממניעים רגשיים, כפי שמסבירה ענת נובוסלסקי, טוענת רבנית מהעיר מודיעין. לדבריה: "כשמדובר בגירושים ויש עיסוק בנושאים אישיים, לפעמים קל יותר לאישה, ובמיוחד לאישה דתייה, להיחשף בפני אישה ולא גבר. מנגד, יש גם גברים שיבחרו בייצוג נשי בבית-הדין, אך זאת על בסיס מקצועיות. כמו שבוחרים רופא או עורך-דין על סמך מקצועיותו וההמלצות עליו, כך בוחרים גם טוען רבני".

איך הדיינים מקבלים את הנוכחות הנשית בבית-הדין? לדברי נובולסקי, "מרבית הדיינים נמנים על חוגים חרדיים. חלקם מקבלים את הנוכחות הנשית בכבוד ובאהדה ולאחרים קשה יותר. רואים את זה ביחס שלהם. בהערות עוקצניות".

הסכם לכבוד הדדי למניעת סרבנות גט

מהות ההסכם

נוסח ההסכם לכבוד הדדי התפרסם לראשונה לפני כשנתיים, וגרר תגובות שונות ומגוונות של הממסד הרבני. הרב דוד בן-זזון, רב הקיבוץ עין צורים ואחד משלושת מחברי ההסכם (שני האחרים הם הרב אלישיב קנוהל והטוענת הרבנית רחל לבמור), מסביר, כי "ההסכם בא לסייע לבית-הדין הרבני ולזוגות שהחליטו להתגרש, לסיים את ההליך הכואב במהירות וביעילות. ההסכם מקל על בית-הדין הרבני במקרים שבהם לא ניתן לאכוף גירושים מבחינה הלכתית. לבני-הזוג הוא מאפשר סיום ההליך בזמן סביר ומניעת מצב של עיגון, או משיכת זמן מצד בן-הזוג שלא אצה לו הדרך".

ההסכם לכבוד הדדי תורגם למספר שפות (אנגלית, צרפתית וספרדית), ונוסף לו סעיף מיוחד המעניק להסכם אפשרות אכיפה בינלאומית, כאשר אחד מבני-הזוג אינו גר בישראל בעת הצורך למימושו. במקרה זה, ההסכם הופך להסכם בוררות, כאשר הבורר הממונה הוא "בית-הדין דאמריקא", הממוקם בניו-יורק.

מטרתו המרכזית של ההסכם היא למנוע סרבנות גט. ההסכם לבדו, מסבירה רחל לבמור, המתמחה בתיקים של עיגון וסירוב גט, "אין בו כדי לפתור את כל בעיות סרבנות הגט והעגינות בעם ישראל, אולם הוא מהווה פיתרון מעשי ראשון בשורה של פיתרונות הלכתיים נוספים, שכולם יחד יביאו למיגור התופעה".

ההסכם זהה ורלוונטי לכלל הציבור, דתיים וחילוניים כאחד, והגורמים השונים המעורבים והתומכים בחיבורו עסוקים בהעלאת הנושא לסדר היום הציבורי באמצעות מאמרים בנושא, ימי עיון המיועדים לקהל הרחב וכן הרצאות בנושא במוסדות שונים ובבמות ציבוריות; חלק מן הרבנים מסדרי הקידושין - אלה התומכים בהסכם - נרתמים למשימה, ותורמים להפצת ההסכם באמצעות מתן הסבר לבני הזוג על חשיבותו ומשמעויותיו.
חשו לציין כי ההסכם אמנם רלוונטי וזהה גם לחילונים, אך הוא משמעותי במיוחד לדתיים מן הסיבה הפשוטה שאשה עגונה חילונית לא בהכרח תמנע מעצמה חיי זוגיות אינטימיים עם גבר אחר, ואילו אשה דתית לא תעשה זאת מטעמים הלכתיים.

תוכן ההסכם

ההסכם לכבוד הדדי (להלן ההסכם) תקף הן מבחינה משפטית והן מבחינה הלכתית. ליבו הוא מנגנון המזונות המוגדלים שנועד למנוע סירוב גט. כאשר המבקש להתגרש מודיע על כוונתו, ובן-זוגו מסרב להתגרש תוך פרק-זמןם מוגדר מראש - יחויב המסרב בתשלום דמי מזונות מוגדלים. במסגרת ההסכם, כל אחד מבני-הזוג מתחייב לזון את האחר כמפורט להלן במאמרה של רחל לבמור "'הסכם לכבוד הדדי': סעיפיו ויתרונותיו":

סכום דמי המזונות: הסכום שעליו מתחייב כל צד הוא 1500 דולר בחודש, או חמישים אחוזים מהכנסתו החודשית הממוצעת (הגבוה מבין שניהם).

מועד החלת ההתחייבות: אם בני-הזוג עודם נשואים בתום תקופה של מאה ושמונים יום (או לחלופין מאתיים ושבעים יום, כפי שיבואר בהמשך) מיום שליחת הודעה על-ידי הצד המבקש להתגרש - יחויב הצד המסרב בתשלום דמי מזונות מגודלים.

תוכן ההודעה: המבקש להתגרש שולח הודעה בכתב לבן-הזוג, בדבר רצונו לממש את ההתחייבויות המופיעות בהסכם בסעיף ההתחייבות.

ההתחייבות בהסכם: חלה על בן-הזוג הנדרש להתגרש, שאינו פועל כדי לסיים את הנישואים. בן-הזוג שמוכן לסיים את הנישואים, פטור מההתחייבות.

עילה: בהסכם אין התייחסות כלל לעילה לגירושים. המבחן היחיד הקובע הוא מוכנות לסיים את הנישואים.

תנאי לגירושים: המוכנות לסיים את קשר הנישואים חייבת להיות ללא כל תנאי או דרישה, וללא קשר לנושאים אחרים הנלווים או הקשורים לסיומם. מי שמתנה את סיום הנישואים בהסדרת עניין כזה או אחר, נחשב למי שאינו מוכן לסיימם ולכן יהיה חייב לשלם דמי מזונות כפי שהתחייב בהסכם.

לבמור מסבירה, כי מנגנון ההסכם נכנס לפעולה מרגע שליחת ההודעה על-ידי כל אחד מבני-הזוג, ללא צורך בקבלת הסכמה של בית-משפט אזרחי או בית-דין רבני. דרישת הגט אינה תלויה בקבלת אישור של ערכאה שיפוטית, על אף שהליך הגירושים עצמו מתנהל בדרך המקובלת.

ההתחייבות לעמוד בלוח הזמנים מעודדת את בני-הזוג הנתונים במשבר, להגיע להידברות ולהסכמות מוקדם ככל האפשר. שהרי, השעון מתחיל לתקתק מרגע שליחת ההודעה, ומי שלא יזדרז עלול להיקלע להוצאה כספית כבדה. ההסכם מעודד, איפוא, את הצדדים להתעשת ולצאת ממערבולת הרגשות וההאשמות ההדדיות.

סיכול גירושים חפוזים

כאשר הצד המסרב לגירושים דבק בדרישתו לשלום-בית, מעניק לו ההסכם זכות לשקם את נישואיו בעזרת גורם מקצועי מוסמך. או אז, מחויב הצד שביקש את הגט להתייצב לפגישה אצל מטפל זוגי, עד שלוש פגישות בסך-הכל שבהן ינסה איש-המקצוע ליישר את ההדורים בין בני-הזוג. במידה שהצד המבקש מסרב, הוא יפסיד את מימוש ההתחייבות של הצד השני. ההתחייבות להיוועץ באיש-מקצוע חיצוני, נועדה, בין היתר, לסכל גירושים פזיזים ובלתי-שקולים.

בתום 180 יום, איש-המקצוע מסכם את ממצאיו ומעריך אם יש נכונות הדדית לשיקום הנישואים, אם לאו. אם הגיע למסקנה שאין טעם בהמשך הטיפול, אזי פתוחה בפני מבקש הגירושים הדרך לנקוט כל פעולה למימוש התחייבויותיו של האחר. ברם, אם המטפל הזוגי מתרשם כי יש עדיין סיכוי לשיקום, מעניק לו ההסכם אורכה של 90 יום נוספים, להמשך מאמצי ההצלה. איש-המקצוע הוא היחיד (פרט למבקש הגירושים) הרשאי לדחות את מימוש ההתחייבויות עד לפרק-זמן של מאתיים ושבעים יום, גם כאשר מבקש הגירושים מתנגד לכך.

הטוענת הרבנית רחל לבמור מציינת, כי ייחודו של ההסכם לכבוד הדדי בכך שהוא שיוויוני ומבסס את מערכת היחסים הבין-אישיים של בני-הזוג על כבוד הדדי. עם זאת, היא מדגישה, מדובר בהסכם שהוא למעשה שטר ממוני, "הממשיך את מסורת ישראל מדורי דורות, כאשר יהודים כתבו שטרי ממון כדי לענות על צורכיהם. ההסכם לכבוד הדדי עושה שימוש בדיני ממונות, כדי לענות על צורך חברתי שעלה בחיים היהודיים בדורות האחרונים. הוא אינו מטפל בבעיה דרך דיני אישות, ולכן אינו בא לערער עליהם..."

ביביליוגרפיה

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • בן זזון דוד, "ה'הסכם לכבוד הדדי' טרם הנישואין: בעד ונגד", להיות אשה יהודיה, כהן ט' (עורכת), גרפית, 2007, 313.
  • לבמור רחל,"הסכם לכבוד הדדי: סעיפיו ויתרונותיו", להיות אשה יהודיה, כהן ט' (עורכת), גרפית, 2007, 219.

ספרי קודש והלכה

  •  בבלי, גיטין צ, ע"ב.

מילונים, לקסיקונים ואנציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה, "הסכם לכבוד הדדי," ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, (אוחזר יולי 16, 2008).

מאמרים וכתבות בעיתונות

אתרי אינטרנט

  • אתר מועצת רבני ישראל הצעיר, תאריך כניסה: 18 בספטמבר 2008.
  • ראיונות

    • ראיון עם ר"י, ירושלמית דתית, אשת מחשבים בתחילת שנות הארבעים, גרושה, 2008.
    • ראיון עם נ"א, ירושלמית דתית, דוקטורנטית באוניברסיטה העברית, בתחילת שנות השלושים, גרושה, 2008.
    • ראיון עם י"מ, עו"ד, ירושלמי, דתי, באמצע שנות הארבעים, גרוש, 2008.
    • ראיון עם ח"ש, רופא, תל אביבי דתי, באמצע שנות הארבעים, גרוש, 2008.
    • ראיון עם ב"ז, מורה, באחת מההתנחלויות בשומרון, באמצע שנות הארבעים, גרושה, 2008.
    • ראיון עם י"כ, איש אקדמיה דתי מאזור המרכז, באמצע שנות הארבעים, גרוש, 2008.

    שונות

    • בן ששון רבקה, הגרושה השקופה, הרצאה שניתנה בכנס "אשה ויהדותה", הכנס החמישי בישראל, מלון רמדה רנסס, ירושלים, 2007. 

    הערות שוליים

      צפה בתגובות  תגובות על גירושין במגזר הדתי לאומי (2)

      יונית

      אתר מתגרשרות מחפש חוויות של נשים במגזר הדתי לאומי שיספרו על חווית הגירושין שלהן. אם רלוונטי לכן אז אתן מוזמנות לשתף, אבל כולן מוזמנות גם לקרוא http://www.mitgarshot.co.il/ מחכים לכן
      יום חמישי י"א באב תשע"א 11 באוגוסט 2011

      טל גנוניאן

      ראשית, מאמר זה נוגע אלי אישית והרגשתי שמאוד התיברתי אליו בשל העובדה שההורים של בעלי (שכאמור אנחנו דתיים לאומיים) התגרשו בדיוק לפני שנה... אין ספק שיש הבדל עצום בין ההתמודדות של הגברים הגרושים שיחסית מצליחים למצוא מהר מאוד את דרך החיים החדשה שלהם, ומוצאים מהר יותר בת זוג חדשה, לעומת הנשים הדתיות שחוות משבר קשה מאוד, מרגישות בודדות ועזובות שהם כבר לא האמא הטובה והחזקה שעומדת מאחורי הילדים שלה ומחזקת אותם... הבעיה של הנשים הדתיות לעומת החילוניות בבניית מערכת יחסים חדשה זה שהנשים הדתיות יותר סגורות, פחות נמצאות במקומות בילוי שבהם יש סיכוי גבוהה להכיר גברים, גם אם היא הכירה בן זוג חדש, היא לא יכולה לגור אצלו ולישון ביחד כי זה אסור מבחינה דתית ועוד סיבות רבות שגורמות לכך שלצערי, קשה לי לראות את חמותי מתחתנת פעם נוספת (בעוד שחמי מצא חברה חדשה 3 חודשים אחרי הגרושין והוא המשיל בחייו המאושרים) לסיכום, המאמר נכון ומדוייק בצורה מדהימה וחידד לי הרבה דברים שאני מרגישה בשנה האחרונה אבל מעולם לא קראתי על זה חומר מקצועי.
      יום ראשון ל' בחשון תשע"א 7 בנובמבר 2010

      הוספת תגובה




       

       

      * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.