דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 22 מדרגים

דפוסי בחירת בני זוג בחברה הדתית-לאומית

בחור ובחורה בדייט
בחור ובחורה בדייט
סימה זלצברג
בחור ובחורה בדייט
בחור ובחורה בדייט
סימה זלצברג
שיעור כמקום מפגש
שיעור כמקום מפגש
סימה זלצברג
אתר ההיכרויות שניים שהם אחד
אתר ההיכרויות שניים שהם אחד
דף הבית, 18.7.2008
אתר ההיכרויות קשרים
אתר ההיכרויות קשרים
דף הבית, 18.7.2008
זוג על אופנוע
זוג על אופנוע
סימה זלצברג
סימה זלצברג, עוז אלמוג

נוצר ב-7/16/2008

רקע

מאמר זה אינו מתבסס על סקר מדעי, אלא בעיקר על אינטגרציה של מקורות כתובים ועל שיחות עם מומחים שונים הקשורים בנושא המחקר (מקצתם ביקשו להישאר בעילום שם). המאמר הוא בבחינת נסיון ראשוני בלבד לגבש תמונה בנושא מעניין זה. אין ספק שיש מקום למחקר נוסף כדי לאמת ולהשלים את התמונה ששירטטנו.

במדעי החברה והרוח מקובל להבחין בין שני דפוסי נישואים - מסורתיים ומודרניים. הדפוס המסורתי מציב את הקמת המשפחה והבאת הילדים לעולם בראש סולם הערכים. התאהבות, רומנטיקה והתאמה מינית הן בדרגת חשיבות משנית.

נישואים בדפוס המסורתי נועדו בין השאר להרחיב ולהדק קשרים בין משפחות, ולכן מתבקש שבחירת בן-הזוג ואירגון החתונה נעשים תוך מעורבות פעילה, שלא לומר שליטה, של המשפחה המורחבת. כפועל יוצא, שיקולי הבחירה של בן/בת-זוג הם 'אובייקטיביים', ולוקחים בחשבון בעיקר את ייחוסם המשפחתי ומעמדם הכלכלי-חברתי של המיועדים. משתנים אישיים ורגשיים, כמעט שאינם משחקים תפקיד.

הדפוס השני, נישואים מודרניים, מייחס חשיבות עליונה למערכת היחסים האישית בין בני-הזוג, לחיבה, אהבה ומשיכה מינית הדדית. למשפחות החתן והכלה משקל נמוך ביותר, ולכן המשפחה המורחבת (ולעיתים גם הגרעינית) ממלאת תפקיד זניח בתהליך בחירת בן-הזוג.

בחברה הדתית-לאומית, המהלכת על החבל הדק שבין המסורת למודרנה, תהליך הבחירה מושפע הן משיקולים 'אובייקטיביים' ומנוכרים, והן משיקולים 'סובייקטיביים'. איזה שיקול גובר על משנהו? התשובה נגזרת משיקלול המשתנים הבאים: אופיים של בני-הזוג, הרקע המשפחתי והתרבותי שלהם, והזרם הדתי אליו הם משתייכים.

התפישות השונות לגבי תהליך בחירת בני-הזוג

מפתח להבנת התפישה הדוגלת בנישואים מסורתיים, ניתן למצוא, בין היתר, במאמרו של הרב יובל שרלו, מראשי עמותת רבני צוהר וראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה, "ברית בעלת משמעות עילאית" (מגזין ארץ אחרת, 2002). הרב שרלו מצטט את ברכת האירוסין, הפותחת את טקס החופה ("...אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על-ידי חופה וקידושין, ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על-ידי חופה וקידושין"), ומקיש ממנה כי התפישה הדתית והאמונית רואה בנישואים, בראש ובראשונה, חובה דתית. "היענות לציווי השמיימי להקים בית בקדושה", כהגדרתו, ולא מהלך גשמי המנציח את האהבה והמשיכה המינית של בני-הזוג.

חלקים נרחבים בחברה הדתית-לאומית, רובם מהזרם החרד"לי (חרדי לאומי), רואים בנישואים גם מילוי חובה ציבורית. לגבי דידם, זהו המהלך הראוי ביותר לשמירה על טוהר המחנה, להבטחת רמתם המוסרית ומצבם הדמוגרפי של היחיד והחברה ומעל הכל - ערובה להמשכיותה של הקהילה. תפישות אלה, האופייניות לחברה החרדית, עשויות לעיתים לדחוק לשלב נמוך יותר בסולם החשיבות את מקומן של הרומנטיקה וההתאהבות בתהליך בחירת בן-הזוג, ולהעניק קדימות לשיקולים של טובת הכלל על פני טובת היחיד, כמקובל בחברות מסורתיות וקולקטיביסטיות (יש לסייג כי במקרים רבים האהבה, או לפחות החיבה וההערכה ההדדית, באה אחרי מיסוד היחסים).

מנגד, הזרם הליברלי בציבור זה מייחס משקל רב יותר למימד האישי. לגבי דידו, רומנטיקה ואהבה הם רכיבים מרכזיים ביותר בתהליך בחירת בן-הזוג, כפי שמקובל בחברה החילונית המקדשת את האינדיווידואליזם.

השיקולים המנחים את הציבור הדתי-לאומי בתהליך מציאת בן-זוג לחיים, אינם שונים בהרבה מאלה של החברה הכללית. ניתן לסווגם לשתי קטגוריות מרכזיות:

  • מאפיינים הנוגעים לבן-הזוג המיועד, כמו: הופעה חיצונית; גיל; מוצא; כישורים אינטלקטואליים ולימודים; מקצוע; הכנסה; מאפייני אישיות; מצב בריאות (גופנית ונפשית); שירות צבאי/לאומי; רמת דתיות/הקפדה על קיום מצוות; עמדות פוליטיות; כישורי ניהול משק-בית.
  • מאפיינים הנוגעים למשפחתו של בן-הזוג המיועד, כמו: ייחוס משפחתי; מצבה הכלכלי; התאמתה למשפחת הצד השני; המצב הגופני והנפשי של בניה ורמת דתיותם.

חשוב להדגיש כי השיקולים שנמנו לעיל אינם מופעים לפי סדר חשיבותם, אלא משתנים מאדם לאדם, מהציפיות ומהדרישות של האחד כלפי האחר. מרבית השיקולים דומים לאלה הרווחים בחברה החילונית, להוציא אחדים הייחודיים לחברה הדתית-לאומית, כמפורט להלן.

הופעה חיצונית

ביחס לבנות

הפסוק "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל" (משלי, ל"א, ל') מלווה את בנות המגזר הדתי-לאומי מגיל צעיר, ורובן הגדול נוהגות לפזם אותו לפני קידוש ליל שבת, כאחד הפסוקים במיזמור "אשת חיל". אף על פי כן, "הבל היופי" מעסיק את רובן יומם ולילה, ממש כמו אחיותיהן החילוניות. חשוב להן להפגין הופעה נאה ומושכת בעיני מחזריהן. שהרי, גם הבנים והגברים המזמרים בכל ליל שבת את "שקר החן והבל היופי", מעוניינים בבת-זוג נאה ומצודדת.

בשונה מהסטנדרט של החברה החילונית, "הופעה חיצונית" בחברה הדתית כוללת רכיב מרכזי נוסף - צניעות. בעיני רבים במגזר, צניעותה של הנערה היא ביטוי לרמת דתיותה (כמאמר הפסוק בתהילים "כל כבודה של בת מלך פנימה"). יש גברים המעדיפים הופעה שמרנית וצנועה של בת-זוגם לעתיד (לבוש לא צמוד לגוף ולא חושפני, הימנעות מלבישת מכנסיים), ויש הסולדים מאיפור כבד וצעקני. לא מעט, בעיקר בני הזרם החרד"לי, טורחים לברר פרטים אלה עוד לפני הפגישה הראשונה, או במהלכה. על-פי 'הממצאים', הם מחליטים אם הבחורה עונה על ציפיותיהם.

מנגד, יש גברים, בעיקר מהזרם הליברלי, שמתעלמים לחלוטין ממשתנים אלה, או מתייחסים אליהם בגישה הפוכה. כלומר, הם דווקא חושקים בבחורה הלובשת מכנסיים, לדוגמה, משום שעבורם זה מדד חיצוני לנאורות ולפתיחות שלה לעולם הגדול.

ביחס לבנים

בדומה לאחיותיהן החילוניות, רבות מבנות המגזר מעוניינות בגבר בעל הופעה נאה. אך בשונה מהחילוניות, הן מודדות את הופעתו החיצונית של בן-הזוג המיועד בסרגל דתי . במילים אחרות, הראה לי עד כמה אתה מדקדק בלבושך, ואומר לך עד כמה מדקדק במצוות.

בנות הזרם החרד"לי עשויות להעדיף בחור מזוקן (ובשנים האחרונות גם מגודל פאות), הנוהג לחלוץ את פתילי ציציותיו מחוץ למכנסיים. יש שיטרחו לבדוק בציציותיו, תרתי משמע, קודם ה'דֵייט' הראשון. מבחינתן, המראה הזה אופייני לעלם ירא שמיים, בר אוריין, העשוי להיות בעל נאמן ואב למופת.

מנגד, יש בנות, בעיקר מהזרם המרכזי ולבטח הליברלי, הסולדות ממראה מזוקן ומצויץ. לגבי דידן, ציציות בחוץ, זקן ופאות, הם סממנים מובהקים של הקצנה דתית, התנתקות מהעולם החילוני והמודרני ושמרנות המרוחקת שנות אור מעולמן הנאור והמתקדם.

גיל

מרבית הגברים בחברה הכללית, מעדיפים בדרך כלל נשים צעירות מהם. הדבר אמור גם לגבי גברים דתיים, אך ביתר שאת. שכן, מבחינתם, תכלית הנישואים היא להביא ילדים לעולם, ובמובן זה, גיל האישה הוא בעל משקל רב. הנשים הצעירות נוטות לבחור בן-זוג בגילן, או מבוגר מהן במספר שנים. בקרב המבוגרות, התמונה מעט שונה: שיעור לא-מבוטל מוכנות (ולעיתים אף מעדיפות) לקשור את גורלן עם גבר צעיר מהן.

מוצא עדתי

בחברה החרדית, המוצא העדתי ממלא תפקיד מרכזי בבחירת השידוך, ולכן, מרבית החרדים מקפידים על נישואים אנדוגמיים (נישואים בין חברי העדה לבין עצמם). מנגד, בחברה הדתית-לאומית לא מייחסים משקל מכריע למוצא, והראיה לכך היא מספרם של הזוגות הנשואים המעורבים.

לימודים, השכלה וכישורים אינטלקטואליים

ביחס לבנים

רבות מבנות הזרם החרד"לי, וחלק מהזרם המרכזי, יעדיפו לקשור את גורלן עם בן-זוג "שקובע עיתים לתורה". כלומר, בחור המתפנה מעיסוקיו היומיומיים ולומד תורה בקביעות.

יש המעדיפות בחור שעשה את שירותו הצבאי במסגרת לימודיו בישיבת הסדר, ולא במסלול הצה"לי הרגיל (המסלול המשולב הוא בן חמש שנים, מתוכן שלוש שנים וחצי לימודי ישיבה ושנה וחצי שירות צבאי). המהדרות לא יסתפקו בסתם בוגר ישיבת הסדר, אלא יבררו באיזו ישיבה הוא למד. שכן, גם לישיבות יש מדרג. חלק מהישיבות נחשבות למקפידות ומחמירות ואחרות ליברליות ופתוחות.

חרד"ליות מסוימות עשויות להציב 'תנאי קבלה' מחמירים יותר: על בחיר-ליבן להיות תלמיד ישיבה גבוהה (מוסד חינוך על-תיכוני, שכל-כולו קודש ללימודים תורניים), או לפחות כזה המתכנן ללמוד בישיבה גבוהה מיד לאחר השירות הצבאי. יש צעירים הנרשמים ללימודים בישיבה גבוהה עם סיום לימודיהם בתיכון, ודוחים את גיוסם לצה"ל, או בוחרים שלא לשרת כלל בצבא.

מנגד, צעירות רבות מהזרם המרכזי ומהזרם הליברלי בציונות הדתית, מעדיפות דווקא בן-זוג הלומד באוניברסיטה ורוכש השכלה כללית. מבחינת הרקורד הצבאי, יש מהן המעדיפות בן-זוג שעשה שירות במסלול הרגיל ולא במסגרת ישיבת הסדר - נתונים המצביעים על מידת פתיחותו של המיועד למודרנה ולחברה החילונית.

בשל העובדה שבנים רבים לומדים בישיבות הסדר, או ישיבות גבוהות, בעוד הבנות לומדות באוניברסיטה או במכללה, ונחשפות להשכלה כללית ולעולם המודרני, נוצר לעיתים פער גדול בין עולמם התרבותי של הצדדים. לא אחת, פערים אלה בלתי-ניתנים לגישור, והתוצאה - היעדר שפה משותפת בין שני המינים וקושי גובר והולך למצוא בן-זוג מתאים. היטיבה לבטא זאת סיגל, סטודנטית למדעי החברה באוניברסיטה העברית: "נפגשתי עם בחור שלא מזמן סיים ישיבת הסדר, ולא מצאנו שום נושא שיחה משותף. כאילו שכל אחד מאיתנו חי בעולם אחר לגמרי. יותר מזה, הבחור גם לא ידע איך להתנהג עם בחורה!"

ביחס לבנות

ההתייחסות לכישוריה האינטלקטואליים של הבחורה, משתנה מבחור לבחור. רבים מעוניינים בבוגרת אוניברסיטה או מכללה אקדמית. עם זאת, השכלה 'גבוהה מדי' (תואר שלישי ולעיתים גם תואר שני), מרתיעה בחורים מסוימים. הרתיעה נובעת משני טעמים עיקריים:

  1. רבים עודם שבויים במוסכמות פטריארכליות, ומתקשים להשלים עם כך שבת-זוגם משכילה מהם. יעיד על כך סיפורה של אילנה, צעירה דתייה שהחלה לימודי תואר שלישי במדעי הטבע, באוניברסיטת בן גוריון, "הבחור שאיתו נפגשתי התחיל לשחק איתי משחקים. הוא היה נחמד, אבל בכל פעם שקבענו להיפגש, הוא ביטל את הפגישה ברגע האחרון בכל מיני תירוצים. החלטתי לשים לזה סוף ושאלתי אותו, ישר ולעניין, אם הוא מעוניין בקשר או לא. הוא התחיל לגמגם וענה לי שזה לא קשור אלי, אבל מאוד מפריע לו שאני שוקדת על התואר השלישי, בעוד הוא תקוע עם התואר השני ולא רואה את הסוף. 'קשה לי עם זה שאני יוצא עם מישהי שהיא כבר בדוקטורט', אמר".
  2. יש צעירים הרואים בהשכלה גבוהה של רעייתם-לעתיד, איום על שלמות התא המשפחתי. כפי שציין באוזנינו אהרן, סטודנט למחשבים במכון הטכנולוגי הגבוה מכון לב, בירושלים, "חשוב לי שאשתי תהיה משכילה, אבל אני רוצה שתהיה גם עקרת-בית למופת ואם מסורה לילדינו. אם היא תכנס למסלול לימודים תובעני, אני לא בטוח שהיא תוכל לעמוד בכל המטלות הללו".

כללית, ניתן לומר כי צעיר מהזרם החרד"לי, יותר מאחיו המתון או הליברלי, עשוי להירתע מבחורה משכילה במיוחד. עם זאת, אין לראות בכך הגדרה כוללנית, והגישה משתנה מבחור לבחור. בנוסף, על אף ששיעור ניכר מהדתיים המתונים מודעים לחשיבות ההשכלה של נשים ואף מעודדים אותן להמשיך וללמוד, ניתן לומר עליהם שהם אולי נאה דורשים, אך לא נאה מקיימים. בפועל, יש המהססים ליצור קשר זוגי עם בחורה שהשכלתה גבוהה משלהם.

לימודים במדרשות לבנות

בדיון על חשיבות הכישורים האינטלקטואליים של הבחורות כשיקול בבחירת בת-הזוג, אין להתעלם ממגמה הקונה לה אחיזה בקרב בנות בציבור הדתי-לאומי: דחיית השירות הצבאי או הלאומי בשנה, או דחיית הלימודים האקדמיים לטובת לימודי תורה ויהדות במדרשה תורנית לבנות.

ניצני התופעה נראו לפני כשני עשורים. באותה העת, בנות ספורות בלבד דחו את לימודיהן האקדמיים לטובת המדרשה. המגמה הלכה והתחזקה וכיום, רבות מצעירות המגזר מחליטות ללמוד לפחות שנה אחת במדרשה, קודם שיירשמו ללימודים אקדמיים באוניברסיטה או במכללה.

בנוסף, שיעור לא-מבוטל של בנות דתיות לומדות במדרשה, במקביל ללימודיהן האקדמיים. הדבר שכיח במיוחד בקרב סטודנטיות באוניברסיטת בר-אילן, המנצלות את עובדת קיומה של מדרשה לבנות במתחם. כמו כן, רבות נרשמות ללימודים (במקביל ללימודים האקדמיים או בסיומם) במכונים שונים הפזורים ברחבי הארץ. פרופ' תמר אלאור, אתנרופולוגית באוניברסיטה העברית, המתמחה בחקר נשים חרדיות ודתיות, הגדירה בשעתו את התופעה כ"מהפכה הפמיניסטית הדתית".

לכל זרם מוסדות לימוד משלו. בנות מהזרם המרכזי או הליברלי, חובשות בעיקר את ספסלי מדרשת לינדנבאום בירושלים, מדרשת הבנות בקיבוץ עין הנצי"ב ומתן (מכון תורני לנשים) בירושלים, עם סניפים ברעננה, רמת השרון, נתניה, בית שמש, חשמונאים, פתח תקווה, רמת אביב, זיכרון יעקב וכוכב יאיר. המוסד החביב על החרד"ליות היא מדרשת הרובע, מדרשה תורנית ברובע היהודי בירושלים.

המניע ההגיוני ללמוד במדרשה תורנית, הוא הרצון להעשיר ולהעמיק את הידע התורני. ואולם, לדעת רבים, למניע זה חובר מניע נוסף, בעל משקל בלתי מבוטל: לימודים במדרשה לבנות הפכו בשנים האחרונות סמל סטאטוס בחברה הדתית-לאומית, נורמה חברתית ותו היכר כמעט כמו שירות ביחידה מובחרת, או להבדיל, לימודים בישיבה גבוהה אליטיסטית. מכאן, שצעירות רבות רואות בלימודים במדרשה סעיף נכבד בקורות-החיים שלהן, שירשים כל מחזר.

היטיבה לתאר זאת סמדר, עובדת סוציאלית, בתחילת שנות השלושים לחייה, שאחותה בת העשרים החלה ללמוד במדרשה עם סיום השירות הלאומי: "לא שאחותי שקדנית או למדנית גדולה, בכלל לא, אבל כל החברות שלה נרשמו למדרשה, כי זה מה שמקובל היום. ובכלל, זה גם סימן V חשוב בשביל השידוך. הרבה בחורים בסביבה שלה מתרשמים מזה שהיא לומדת תורה".

הלימודים במדרשה נתפשים כיום כחולייה משמעותית בתהליך בחירת בת-הזוג, משום שהם מגדירים במידה רבה את שייכותה החברתית של הבחורה, לא פחות מציוני-דרך אחרים בחייה, כמו בית-הספר התיכון שבו למדה, תנועת הנוער אליה השתייכה, וכיוצא באלה. בנוסף, זהו כרטיס כניסה ל"מועדון הבחורות המלומדות". בחירת מדרשה המזוהה עם הזרם המרכזי או הזרם הליברלי, מרמזת על קווים פמיניסטיים באישיותה, ועשויה להעניק לה יתרון אצל בחורים החושקים בבת-זוג נאורה ואינטלקטואלית.

מנגד, יש בחורים, בעיקר מהפלג החרד"לי, שמאפיינים אלה דווקא ירתיעו אותם. בעולם המושגים שלהם, "בחורה פמיניסטית" שווה בחורה הקוראת תיגר על הנורמות המגדריות, על הסדר החברתי בחברה הדתית ועל חלוקת התפקידים המסורתית.

לימודים בתיכון

בית-ספר התיכון בו למד/ה הבחור/ה, מהווה אף הוא קריטריון משמעותי בבחינת בן-הזוג המיועד. עבור צעירים לפני השירות הצבאי ולפני לימודים גבוהים, התיכון מהווה מדד איכות עיקרי, אם לא יחיד. הוא מספק פרטים חשובים על רמת הלימודים, רמת הדתיות והשייכות החברתית. זאת, כיוון שבחברה הדתית-לאומית קיימת הבחנה (דיפרנציאציה) מובהקת בין התיכונים השונים. יש בתי-ספר, אולפנות וישיבות תיכוניות אליטיסטיים, שבהם נהוגים תנאי קבלה מחמירים בכל הנוגע לרמה הדתית ולהישגים בלימודים. מוסדות חינוך מסוימים אף מפשפשים בציציות הורי התלמיד או התלמידה, לוודא שהם שייכים לחוג החברתי 'הנכון'.

בחור עם תפישת-עולם חרד"לית, לדוגמה, יעדיף על-פי-הרוב בוגרת אולפנה חדורת ערכים חרדיים-לאומיים. לעומת זאת, הוא עשוי להסתייג מבוגרת פלך, תיכון בנות אליטיסטי החביב על הציבור הדתי-ליברלי בירושלים. בדומה, חרד"לית תעדיף בוגר ישיבה תיכונית על פני בוגר תיכון הרטמן או הימלפרב בירושלים, המזוהים עם קו מודרני וליברלי, ולהיפך.

מעניין לציין, כי במקרים מסוימים, בית-הספר התיכון נותר ברשימת שיקולי הבחירה של בן/בת-הזוג, שנים רבות לאחר סיום הלימודים. יעיד על כך סיפורה של רותי, פסיכולוגית הלומדת באוניברסיטת בר-אילן. בראיון עימה היא סיפרה לנו כי היא כמעט שטרקה את הטלפון לבחור, שתיחקר אותה בשיחתם הראשונה (ובדיעבד, גם האחרונה) באיזה תיכון למדה. 

הוא רמז לה בעדינות, שעל-פי תשובותיה, יחליט אם הוא בכלל מעוניין להיפגש איתה. "סיימתי תיכון לפני למעלה מעשר שנים. מה זה משנה לו איפה למדתי!" הגיבה בכעס. "מה, הוא יילך לבדוק איזה תלמידה הייתי בתיכון? ונניח שאז הייתי תלמידה גרועה, הרי היום אני על סף קבלת תואר שני!"

לא בכדי קצפה רותי. שכן, רבים מן הצעירים מהזרם החרד"לי, אך גם מהזרם המרכזי, נוהגים לפשפש בעברה הפדגוגי של המיועדת. פעמים רבות הם מכירים אנשים שלמדו איתה או לימדו אותה, ושואבים מהם מידע אודותיה קודם שיטריחו עצמם להיפגש עימה

מקצוע

רמת העניין במקצועו של בן-הזוג המיועד מקבילה, במידה רבה, לרמת העניין בהשכלתו. כללית, כל בחורה רוצה לדעת אם בחיר-ליבה יהיה מסוגל לכלכל את המשפחה שיקימו ביחד. עם זאת, בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בשיעור הנשים בכל רובדי החברה הדתית-לאומית, שהפכו מפרנסות עיקריות, חלקן מתוך בחירה ומימוש עצמי, חלקן בעל-כורחן.

בזרם הליברלי: מספרן של נשות הקריירה נמצא בקו עלייה, ויש לא-מעט המשתכרות יותר מהבעל. כשהאישה היא המפרנסת העיקרית, לוקח הבעל על עצמו להקדיש יותר זמן לטיפול בילדים, ולאפשר לה להתקדם במקצוע. לפי שעה, חלוקת תפקידים זו היא מנת חלקן של קומץ משפחות במגזר, אך המגמה ברורה והיא צוברת תאוצה ולגיטימציה.

בזרם החרד"לי: יותר ויותר גברים עושים תורתם אומנותם, לומדים בישיבה או ב'כולל', ועול פרנסת המשפחה נופל ברובו על כתפי האישה. דפוס זה של חלוקת תפקידים דומה לדפוס החרדי של "חברת הלומדים" (חברה שרוב הגברים בה לומדים ואינם עובדים). חלק מהמפרנסות ששות למלא את התפקיד, אחרות כורעות תחת הנטל. 

הרב אלישע אבינר, מראשי עמותת רבני צוהר, כותבת תמר רותם במאמר "ערכי המשפחה מעל הכל" (הארץ, 2.6.2005), "מוכן להודות כי הנשים נושאות בעיקר הנטל, בגלל הצורך לתמרן בין הבית, הלימודים והעבודה. לדבריו, נשים מתלוננות באוזניו, ומספרות לו עד כמה קשה להן עם הילדים והלימודים ועם העובדה שהן מפרנסות את הבעלים הלומדים".

שירות צבאי

ביחס לבנות

יש בחורים הפוסלים על הסף בת ששירתה בצבא, משום שבעשותה כן היא קראה תיגר על פסק הרבנות הראשית לישראל, האוסר על בנות דתיות לשרת בצבא. . הרבנות הראשית לישראל פרסמה ביום כ"א באדר א' תשי"א דעת תורה בחתימת שני הרבנים הראשיים לישראל - הרב הרצוג והרב עוזיאל זצ"ל. בפסק זה נאמר: "בדבר תיקון חוק שירות הביטחון העומד לפני הכנסת, הננו - אחר בירור המצב - מפרסמים דעת תורה שגיוס נשים, אפילו פנויות, במסגרת צבאית באיזו צורה שהיא אסור בהחלט". מאז ועד היום לא שינתה הרבנות הראשית פסק הלכה זה. 

בנוסף, השירות הצבאי נתפש בעיני רבים במגזר כמסגרת העלולה 'לקלקל' את הבת מבחינה דתית. ההנחה היא שחיילות דתיות מקפידות פחות על קיום מצוות, ובסך-הכל, רמתן הדתית נמוכה יותר בהשוואה לאחיותיהן שבחרו לעשות שירות לאומי. זאת ועוד, שירות צבאי מתייג את הבת כשייכת לזרם המרכזי או הליברלי. מסיבות אלו, צעירים מהזרם החרד"לי בעיקר (אך גם מהזרמים האחרים) לא מתלהבים, בלשון המעטה, מיוצאת צבא.

מנגד, ישנם אלה שמסמנים V גדול בצד סעיף השירות הצבאי של הבחורה, כנקודת זכות בשיקולי הבחירה שלהם. מבחינתם, זו עדות מובהקת לכך שמדובר בבחורה שהשכילה למזג דתיות עם אידיאליזם, תרומה למדינה, חשיבה מודרנית והשתלבות בחברה הכללית. יתר על כן, יש הסבורים כי בנות אלו "דתיות יותר" מאחיותיהן מהשירות הלאומי, משום שהקפדה על אורח-חיים דתי במסגרת צבאית קשה ותובענית הרבה יותר. העובדה שהבחורה מקפידה על קיום מצוות, גם אחרי השירות הצבאי, מוסיפה לה נקודות זכות.

זאת ועוד, צה"ל מציע כיום לחיילות מגוון תפקידים, חלקם כאלה הדורשים הכשרה מקצועית או אימונים מיוחדים, חלקם ביחידות מובחרות. חיילת דתייה ששירתה בתפקיד מאתגר, או ביחידה מובחרת, יכולה לראות בכך 'נדוניה' רצינית.

ביחס לבנים

כאמור לעיל, יש בחורות המעדיפות בן-זוג שלא עשה שירות צבאי רגיל, אלא במסגרת ישיבת הסדר. מבחינתן, העובדה שהבחור שילב שירות צבאי עם לימודים תורניים, מעידה על רמה דתית גבוהה.

מנגד, בחורות מהזרם הדתי המרכזי/הליברלי יעדיפו להינשא לבחור שעשה את המסלול הצבאי הרגיל, מה שמעיד על מידת פתיחותו ונאורותו. לרוב, יוצא יחידה קרבית או יחידה מובחרת ימיס את לבבן בנקל.

רמת דתיות / הקפדה על קיום מצוות

רמת הדתיות מהווה מרכיב ייחודי במערכת שיקולי הבחירה של בני ובנות המגזר. לרבים חשוב שבן-הזוג המיועד יהיה ברמת דתיות גבוהה, קרי, מקפיד על שמירת מצוות. הדרך לבדוק זאת, מבחינתם, היא באמצעות הצגת מספר שאלות בעל-פה. 

בחור עשוי להישאל מהי השכלתו התורנית (ישיבה תיכונית, ישיבה גבוהה וכדומה), האם הוא נוהג לקבוע עיתים לתורה, כמה פעמים ביום/בשבוע הוא מתפלל בבית-הכנסת, האם הוא נוהג להוציא את ציציותיו מחוץ למכנסיו, וכיוצא באלה. 

בחורה תתוחקר בעיקר בכל הנוגע להקפדתה על גדרי הצניעות (לבישת מכנסיים, אורך השרוולים והחצאית, כיסוי הראש לאחר הנישואים), וכן על תדירות ביקוריה בבית-הכנסת.

שאלות אלו ואחרות נשאלות לעיתים עוד קודם הפגישה הראשונה, במטרה לקבוע אם יש בכלל טעם במפגש. יש שהן נשאלות בשיחת הטלפון המקדימה, או באמצעות הגורם שתיווך בין השניים. ביטוי למשקל הרב המיוחס לרמת הדתיות של המיועד/ת, הם השאלונים שמתבקשים למלא פנויים-פנויות באתרי ההיכרויות לדתיים באינטרנט (ראו בהמשך הרחבה בנושא). חלק לא-מבוטל מהשאלות משמש מדד לרמת דתיותו של המשיב.

רבים נפסלים על הסף, בגין רמת דתיות 'בלתי-מספקת'. עם זאת, חשוב לציין כי יש כאלה הנרתעים מיצירת קשר עם בעלי רמת דתיות 'גבוהה מדי'. מבחינתם, מדובר ב'דוסים' שהולכים ומתנתקים מהחברה החילונית ומהעולם המודרני. הרתיעה נובעת הן מאי-ההסכמה עם השקפת-עולמם ואורח-חייהם, והן מן החשש כי אחרי הנישואים הם עלולים להשליט בבית משטר דתי מחמיר.

עמדות פוליטיות

לרוב, הנטיות הפוליטיות של בן-הזוג המיועד אינן פקטור משמעותי בשיקלול הסופי של היתרונות והחסרונות. שכן, מעגל ההיכרויות של רווקים חרד"ליים מורכב בדרך כלל מרווקות מהמחנה שלהם. הואיל והעמדות הפוליטיות בזרם זה הן פחות או יותר הומוגניות (נטייה ימינה, לעיתים אף לימין הקיצוני), לא צפויות 'הפתעות' בסעיף זה.

גם בזרמים המרכזי והליברלי, אין משקל רב לעמדה הפוליטית של המיועד/ת, אך מסיבה שונה. שם סבורים שגבר ואישה יכולים לנהל מערכת זוגית מוצלחת, גם אם הם חלוקים בהשקפתם הפוליטית. זאת, משום "שיש דברים הרבה יותר מהותיים באופיו ובאישיותו של בן-הזוג, מאשר עמדותיו הפוליטיות". 

יש, כמובן, יוצאים מן הכלל, כמו יוחנן, איש מחשבים בתחילת שנות הארבעים, שבמהלך הראיון עימנו סיפר כי ביטל פגישה עם צעירה שמכרים המליצו עליה באוזניו, לאחר שחיפש עליה מידע באינטרנט ומצא שהיא השתתפה בהפגנה של הימין הקיצוני.

מאפיינים של משפחת בן /בת-הזוג המיועד

בדומה לחברה החילונית, לרבים בחברה הדתית-לאומית חשוב שהמיועד יהיה "מבית טוב", קרי, משפחה יציבה ממעמד חברתי-כלכלי בינוני ומעלה. הציבור הדתי מוסיף לכך עוד משתנה - והוא ייחוס משפחתי. היינו, קירבה לרב חשוב, או אישיות דתית רוחנית מוערכת. לרוב, ייחוס משפחתי איננו שיקול מכריע בהחלטה על בחירת המיועד/ת, אך קיומו בהחלט מוסיף נקודות.

רמת הדתיות של בני משפחת המיועד/ת נכנסת אף היא למערכת השיקולים, לרוב לא כשיקול מרכזי, אך בהחלט נתון שיש לתת עליו את הדעת. לעיתים, רמת הדתיות חשובה יותר בעיני המחותנים-לעתיד, מאשר בעיני ילדיהם. נעמי, לבורנטית ירושלמית באמצע שנות החמישים, שבנה אהוד נשא לבחורה דתייה ממשפחה חילונית, שחה לנו בנימת אכזבה: "חבל, הייתי מעדיפה חותן שיוכל לשבת עם אהוד וללמוד ביחד דף גמרא".

ערוצי ההיכרות במגזר הדתי-לאומי

אורח-החיים של חלק ניכר מן הציבור הדתי-לאומי (בעיקר המתונים ופחות המתחרדים) מזמן במידה זו או אחרת, מפגשים של בנים ובנות כבר מגיל צעיר, במסגרת תנועות הנוער ולעיתים גם במסגרת הלימודים (אם כי במרבית בתי-הספר במגזר, אין כיום חינוך מעורב). מסגרות אלו מהוות קרקע פורייה לליבלוב קשרים זוגיים מגיל צעיר. ואכן, מספר לא מבוטל של חברויות שנרקמו בקן תנועת-הנוער, הבשילו לכלל נישואים.

בניגוד למוסכמות ברחוב החרדי, הקונצנזוס הדתי-לאומי אינו שולל מפגשים בין בנים ובנות גם בשלבים מאוחרים בחייהם, כמו למשל במסגרת לימודים גבוהים או מקום-עבודה. גם במקומות אלה נרקמו מערכות יחסים בין גבר ואישה דתיים, שהובילו אותם לחופה.

מי שלא מצא את העזר כנגדו באחת המסגרות הנ"ל, או מי שגדל במשפחה חרד"לית שהטילה וטו על מפגשים 'אסורים' בין המינים, נכנס ל"שוק הנישואים". התהליך שעוברים רווקי המגזר ב'שוק' זה, מתחלק לשלושה שלבים מרכזיים:

  • החיפושים אחר בן-זוג. איסוף מידע על אודות מאגרי פנויים-פנויות רלוונטיים וזירות ההיכרות.
  • בדיקת התאמה לבן-הזוג המיועד.
  • 'העיסקה'. מהלכים והסדרים לקראת מיסוד הקשר הזוגי.

החיפושים אחר בן-זוג

איסוף המידע על אודות רווקים ורווקות פנויים בחברה הדתית-לאומית, בדומה למקובל בחברה החילונית, נעשה במרבית המקרים באמצעות 'גורמי תיווך': רשתות חברתיות, חברים משותפים, מסיבות לפנויים ופנויות, סעודות שבת משותפות לרווקים ורווקות, בתי-כנסת, אירועים וכנסים פוליטיים, שיעורים ומפגשים אינטלקטואליים, שדכנים ואתרי היכרויות באינטרנט.

חברים משותפים

היכרות באמצעות חבר או מכר משותף, היא אחת האפשריות הנפוצות ביותר במגזר. מכר משותף חולק עם כל צד פרטים בסיסיים אודות הצד האחר, ומבקש לדעת אם יש להם עניין להיפגש. משנענה בחיוב, הוא מוסר בדרך כלל לבחור את המספר הטלפון של הבחורה.

החברה הדתית היא קהילה סגורה, וכמעט כולם מכירים את כולם. צעירים רבים, בעיקר חרד"ליים ותלמידי/בוגרי ישיבות הסדר, מנצלים עובדה זו כדי לקיים בירור דיסקרטי משלהם על הבחורה המומלצת. ברוב המקרים הם ימצאו מכר או ידיד, שיידע לספר על תכונותיה, מידותיה, רמת דתיותה והרקע המשפחתי שלה. בדומה, יש גם בחורות הטורחות להכין 'שיעורי בית' על הבחור המוצע, קודם שיתנו את הסכמתן למסור לו את מספר הטלפון שלהן.

יש הנעזרים גם בשירותי האינטרנט. מדובר בעיקר ברווקים ורווקות מהזרמים המרכזי והליברלי, שלעיתים, כדי לדעת "עם מי יש להם עסק", מחפשים את שמו בגוגל. שולה, לדוגמה, נפסלה על הסף על-ידי יוחנן, משום שמצא באינטרנט כי השתתפה בהפגנה של הימין הקיצוני, כאמור לעיל.

שדכנים ושדכניות

לפי מילון אבן-שושן, שדכן הוא "אדם העוסק בהצעות זיווגים בין איש לאישה, מתווך בשידוכים". כמו במשלחי-יד רבים אחרים, גם כאן ניתן למצוא שדכנים מקצועיים, שזיווג זיווגים הוא אומנותם ופרנסתם, ושדכנים חובבניים, שנכנסים לתמונה במקרים ספציפיים. אלה יכולים להיות בני-משפחה, חברים, מכרים, רבנים, רבניות, או דמויות מפתח בקהילה. פעילותם של האחרונים זהה במידה רבה לזו של המכרים המשותפים, כמתואר לעיל.

שדכנים מקצועיים מקבלים פניות מכל הזרמים, הקבוצות והגילאים בציבור הדתי-לאומי. מרבית הפונים הם בגילאים מבוגרים יותר, אלה שנחלו אכזבה ממאמצי השדכנים החובבניים בעניינם. רווקים או פנויים 'חפיפניקים', קרי, אלה שאינם מקפידים במיוחד מבחינה דתית, פחות נוטים לפנות לשדכנים.

השדכן/נית יוצרים בדרך כלל את הקשר הראשוני, וכל השאר נתון בידי בני-הזוג. בשונה מהנהוג בחברה החרדית, ההחלטה של דתי-לאומי אם לצאת לפגישה שיזם עבורו שדכן מקצועי, אינה טעונה הסכמה של ההורים. רק בשלב יותר מאוחר, כשהזוג מתחיל לחשוב ברצינות על מיסוד הקשר, נכנסים הורי שני הצדדים לתמונה ועורכים בירור מעמיק על בן/בת-הזוג, אופיו ומשפחתו. 

קשה לאמוד את מספר משרדי/ארגוני השידוכים הפעילים במגזר. מרבית המרואיינים עימם שוחחנו בנושא ציינו כי מדובר מעשרות ועד מאות משרדים/ארגונים, מרביתם קטנים ופועלים בצורה בלתי פורמאלית. חלק קטן מהם מפרסמים עצמם בעיתונות הנפוצה בציבור הדתי לאומי (כגון, מקור ראשון ובשבע) וברשת האינטרנט. ואולם, עיקר המידע על אודותם עובר מפה לאוזן. 

חלק ניכר מהם עושים מלאכתם בהתנדבות, חינם אין כסף, לשם מצווה. אלה הגובים תשלום - מחירם נע בין סכום סמלי הנועד רק לכיסוי ההוצאות, ועד אלפי שקלים. חיים פלק, מייסד ישפה ציין כי "התשלום שאנו גובים הוא סמלי ביותר ונועד אך לכיסוי הוצאות. יתרה מזאת, קושי כלכלי של אדם לא ימנע מאיתנו לספק לו שירות. מי שאינו יכול לעמוד בסכום [תשלום חד פעמי של 180 ₪ בלבד!] אינו נדרש לשלם". 

באשר למשרדי השידוכים הגובים תשלום גבוה עבור השירות, ציין פלק כי: "רוב המשרדים שקיימים הם עסקים בזויים, הם עוסקים בעושק מתמיד, הם שרלטנים, גובים כסף מאומללים בצורה של הוראות קבע. הם מנצלים את מצוקתם של הרווקים המשוועים להינשא ומוכנים לעשות כמעט כל דבר למציאת בן זוג ".

לנוכח העלייה בשיעור הרווקים הבוגרים במגזר, רבים מן הציבור הדתי לאומי התגייסו לעסוק בשדכנות באופן וולונטרי ולשם שמים, ובנו רשת בלתי פורמלית שתוביל להיכרויות. כזו היא, למשל, רות כהן, ירושלמית, תושבת שכונת קטמון, המתנדבת ב"קשרי קטמון". 

"קשרי קטמון" מורכב מקבוצת מתנדבים הדואגים לארגן פעילויות שונות לרווקים ורווקות מן המגזר, בטווח רחב של גילאים. הפעילויות כוללות קידוש קולקטיבי בשבת, סעודה שלישית, יציאה לקטיף של פירות וירקות למען נזקקים, הרצאות בתחומים שונים, יציאות לסופשבוע, ועוד. 

כהן הסבירה לנו כי "בתחילה, אני וכמה ממכרותיי ראינו שלחלק מאתנו יש לנו חברות ומכרות רווקות בסביבות גיל 40 ולאחרות חברים ומכרים בגיל דומה, והחלטנו לזמן אותם יחד במסגרת של סעודות שבת. המטרה היתה ליצור הכרות שתוביל לנישואין. ואולם, ראינו שהשיטה הזו הובילה לידידות בין האנשים אך לא לנישואין, והחלטנו לשנות גישה ולנקוט דרך אחרת להיכרויות - בצורה של ארגון פעולות משותפות. עם הזמן מספר המשתתפים הלך וגדל וכיום יש לנו רשימת תפוצה גדולה דרכה אנו מיידעים את המשתתפים הפוטנציאליים שלנו על מגוון הפעילויות באמצעות אימייל, העובר בקרב רבים מן הרווקים במגזר".

עמותות וסוכנויות היכרות

עמותת יָשְפֵה, מסביר ארי אנגלברג, שחקר את הנושא לצורך עבודת דוקטורט, היא אחד מערוצי השידוכים הפופולאריים ברחוב הדתי-לאומי. העמותה הוקמה בשנת 2000 על-ידי חיים פלק (בשעתו, יו"ר הדור הצעיר במפד"ל, עסקן פוליטי ופעיל מפלגה), וחברים בה הרבנים חיים דרוקמן, צפניה דרורי ורצון ערוסי, הרבנית יהודית שילת ואחרים. ייעודה: לספק מענה לצורך של פנויים ופנויות דתיים להכיר בני ובנות-זוג .

חיים פלק, מנהל העמותה, סיפר לנו כי כל מועמד הפונה לעמותה (לאחר ששילם בעת ההרשמה סכום חד-פעמי של 180 ש"ח לכיסוי ההוצאות הבסיסיות) מוזמן לשיחת היכרות עם אחד המתנדבים. לפני השיחה (בו במקום) הוא מתבקש למלא שאלון המתייחס למאפייניו האישיים ולמאפייני בן/ת הזוג שהוא/היא מחפש/ת. 

לאחר עיון בשאלון, שואב המראיין במהלך השיחה פרטים רלוונטיים אודות המבקש ואודות בן/בת-הזוג הנכסף/ת, ומעלה על הכתב, בצידו השני של השאלון, את התרשמותו האישית מן המועמד ומבן הזוג שמחפש. הפרטים מוזנים לתוך מאגר המועמדים של ישפה, הנגיש רק לרשת השדכנים של ישפה, הפרוסים ברחבי הארץ. אלה מצליבים נתונים אישיים, ציפיות ושאיפות, ועושים כל מאמץ למצוא את הזיווג המתאים ולייצר פגישה ראשונה.

כל השדכנים של ישפה עושים מלאכתם בהתנדבות. מדובר בכ-150 איש, כ-90% מהם נשים, "המכירות את המגזר והמוכנות לתת כתף", כלשונו של פלק.

יתרונו המובהק של מאגר הפנויים והפנויות של ישפה נעוץ בכך, שכלולים בו אך ורק מי שנפגש עם מראייני העמותה פנים אל פנים. זוהי שיטה בדוקה לחיזוק אמינות המידע שבידיה. כיום (קיץ 2008), רשומים במאגר העמותה כ- 2500 פנויים ופנויות. עד חודש יולי 2008 נישאו בתיווכה של ישפה כמאה ועשרים זוגות

ישפה מציעה את שירותיה הטובים גם לאלמנים/אלמנות וגרושים/גרושות, המבקשים לבנות בית חדש. כמו כן, היא מקיימת סדנאות נפרדות לרווקים ורווקות, המסייעות להם לפתח מיומנויות בתקשורת בין-אישית ולקבל את ההחלטות הנכונות. בנוסף, העמותה מעסיקה יועצת זוגית ומשפחתית ("מְלָוָות שידוכים"), המסייעת לנרשמים בחשיבה מעמיקה יותר על עצמם ועל הקושי המלווה אותם בתהליך של חיפוש בן-זוג.

פורום חברותא (http://forum.chevruta.googlepages.com/) היא סוכנות 'שידוכים' נוספת הנהנית מפופולאריות במגזר. המיזם הזה, המגובה באתר אינטרנט, מארגן מפגשים חברתיים חווייתיים, בהם גלומים היתרונות של שיטות ההיכרויות השונות במגזר, עם הערך המוסף הייחודי של התוכנית. משתתפי המפגש מתוודעים איש אל רעותו בדרך חווייתית, העשירה בתכנים אקטואליים, רוחניים, פסיכולוגיים, ועוד.

עידו ושלומית, הוגי ומייסדי פורום חברותא, הגיעו למסקנה שיש צורך אמיתי ליצור סביבה חברתית חווייתית אחרת, "מקומות בהם חבר'ה דתיים יוכלו להיפגש וליצור אינטראקציה חיובית, המשלבת משחקים, כיבוד קל, מצגת או הרצאה קצרה עם דבר תורה מעשיר". לדבריהם, תוכנית פורום חברותא מנסה לשמר את היתרונות של שיטות ההיכרויות השונות במגזר הדתי, ולצקת לתוכם את הערך המוסף שלה.

פורום חברותא החליטו להקפיא את פעילותם לאחר הפסח, מתוך תקווה לחזור בכוחות מחודשים.

בשנים האחרונות, יובאה לישראל מארצות-הברית שיטת ה- speed dating (היכרות בזק). הרעיון: מפגש של שש-עשר בנות עם שישה-עשרה בנים, לשיחה בת כעשר דקות של אחד על אחת. בכך מתאפשר לכל אחד מהמשתתפים לקיים שישה דֵייטים בשעה, ולחסוך מעצמו עשרות שעות של מפגשי 'בליינד דֵייט', שחלקם מסתיים במפח-נפש. 

המארגנים דואגים מראש להרכיב קבוצה בעלת נתוני פתיחה דומים, מבחינת גיל, השכלה ורמת דתיות. שיטה זו, הנפוצה במיוחד בקרב הציבור החילוני, נפוצה הרבה פחות בקרב הציבור הדתי לאומי. המרואיינים השונים עימם שוחחנו בנושא ציינו כי עד 3% מקרב רווקי ורווקות המגזר משתתפים ב- speed dating. מפגשים בסגנון זה התקיימו במנזה של אוניברסיטת בר אילן, בבית הכנסת "אוהל נחמה" – בירושלים, ובבית הקפה "נהורה" בתל אביב.

חיים כהן, רוקח ירושלמי, שהפעיל בהתנדבות מפגשים בשיטת ה- speed dating בבית הכנסת "אוהל נחמה", סיפר כי רוב רובם של הרווקים והרווקות שזימן למפגשים הללו גילו עניין בשיטה והגיעו, אך המפגשים הניבו "יציאות" בלבד ולא הובילו לנישואין. מסיבה זו, החליט כהן בשלב מסוים להפסיק את פעילותו בשיטת ה- speed dating. 

עם זאת, כהן ציין באוזנינו: "אני מאוד שמח שאתם כותבים על זה, זה מאוד חשוב, כי מה שקורה היום מבחינת הרווקות בציבור הדתי לאומי זו מגפה ממש. אולי העובדה שאתם כותבים על כך תוביל לעוד 'קונים' לשיטת ה-speed dating. אני מוכן לפעול מאחורי הקלעים ולדאוג לאולם ולכיבוד, ולהתחבר עם מישהו שיהיה מוכן לארגן את הפנויים והפנויות למפגש כזה".

מסיבות לפנויים-פנויות

מסיבות מהוות מקור לא-אכזב להיכרויות, בעיקר עבור פנויים-פנויות מהזרמים המרכזי והליברלי. ארי אנגלברג מסביר כי מדובר בערבי שירה בציבור או במסיבות ריקודים, המתקיימים הן בבתים פרטיים והן במועדונים גדולים, שהמארגנים שוכרים לצורך האירוע, וגובים דמי כניסה. 

המקומות הפופולאריים למסיבות אלה הם גני אירועים או מועדונים שונים באיזור ירושלים והמרכז. לדוגמא, מסיבות מעין אלה התקיימו בנאות קדומים, במועדון במושב אורה (הסמוך לירושלים), בגן האירועים של קיבוץ צרעה, באתר מיני ישראל (שבלטרון), במועדון לולה-בר (בירושלים) ועוד. האווירה החופשית והמשוחררת במסיבות אלה מקלה, לרוב, את יצירת הקשר הבלתי-אמצעי.

המסיבות מתקיימות לרוב בחגים בהם מותר לנסוע, דוגמת פורים, חנוכה ויום העצמאות, ואפשר להגיע ברכב למקום האירוע, אבל גם בימי חול, בהתאם לביקוש.

נדיר למצוא במסיבות אלו רווקים ורווקות מהפלג החרד"לי, משום שיש בהן ישיבה מעורבת (נשים וגברים בצוותא), שירה מעורבת ועל-פי-הרוב גם ריקודים מעורבים, שאינם עולים בקנה אחד עם השקפת-העולם החרד"לית.

סעודות ליל שבת

סעודות ליל שבת המשותפות של רווקי 'הבִּיצָה' (ראו הרחבה בפרק "רווקים ורווקות במגזר הדתי-לאומי") הן תחליף לסעודה המשפחתית, ובה-בעת גם אמצעי בדוק להרחבת מעגל ההיכרויות. ביטוי מוחשי לכך היא התנועה הערה של צעירים מסעודה לסעודה. בסיום הסעודה הראשונה אליה זומנו, הם קופצים לסעודה בבית סמוך, וכך הלאה. כמו דבורים המרחפות מפרח לפרח ומלקטות אבקת פרחים, כך גם הרווקים 'מרחפים' להם מסעודה לסעודה ומלקטים שמות פוטנציאליים להיכרות עתידית.

רווקים ורווקות שאיתם שוחחנו, דיווחו על תחרות סמויה סביב מספר ההזמנות לסעודה. לדבריהם, המעמד החברתי של רווק/רווקה מתקבע, במידה רבה, לפי מספר ההזמנות שהוא/היא מקבלים ל"סעודות הבִּיצָה".

בתי-כנסת

מעבר לייעודו העיקרי כבית תפילה, בית-הכנסת במגזר משמש מקום מפגש חברתי לרווקים ולרווקות, שאליו באים לראות ולהיראות. רבים בוחרים את בית-הכנסת 'שלהם' על-פי פרופיל ציבור המתפללים (בית-כנסת שמרבית מתפלליו מבוגרים או קשישים, לא ימשוך אליו צעירים רווקים), ולא על-פי קירבתו לביתם, או ביצועיו של החזן.

במתחמי 'הביצות' בערים הגדולות יש כמה בתי-כנסת החביבים על רווקי המגזר. ארי אנגלברג מונה אותם: בתל-אביב, איחוד עולם (המכונה גם "מניין בשמיים") ברחוב בן-יהודה בצפון העיר; בגבעת שמואל, לכו לרננה (המכונה גם "מניין קרליבך) ברחוב יוני נתניהו; בירושלים, אוהל נחמה, ברחוב שופן שבשכונת טלביה, יקר בשכונת קטמון הישנה ושירה חדשה (בית-כנסת שיוויוני לגברים ולנשים) ברחוב עמק רפאים, שבמושבה הגרמנית.

מניין בית הכנסת איחוד עולם מתקיים בקומה השישית של המרכז הקהילתי "איחוד שיבת ציון, חוג הנוער הדתי", בפינת הרחובות בן יהודה וסמילנסקי בצפון תל-אביב. הוא מכונה בפי חבריו גם "מניין בשמיים", משום שצריך לטפס אליו שש קומות ברגל. המניין הוקם לפני כחמש שנים על-ידי קבוצת עולים חדשים דוברי אנגלית, שהשתקעו בתל-אביב. היום חברים בו מעל מאה מתפללים צעירים, מרביתם בעלי מקצועות חופשיים וסטודנטים. 

התפילה מתנהלת בשילוב שירה, עם קטעים מהרפרטואר של הרב קרליבך. במהלך השנים התרחבה במניין הזה גם פעילות ההיכרויות הבלתי-אמצעית, ונוצרו זוגות שהקימו משפחה. הזוגות הללו נשארו באזור והם מגיעים לתפילה עם ילדיהם הפעוטים.

מניין בית הכנסת לכו נרננה משמש כמרכז תורני-רוחני תרבותי יחודי בגבעת שמואל. התפילות בו מתנהלות בנוסח הרב שלמה קרלביך תוך שמחה והתלהבות, והן מושכות ציבור מגוון ורב של מאות מתפללים מהישוב ומחוצה לו מדי שבת וחג. מרבית המתפללים הם רווקים או זוגות צעירים, אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים. במהלך השבוע מתקיימות תפילות ופעילויות מגוונות מידי יום ביומו. בנוסף, קיימת ועדת אירוח האמונה על אירוח לסעודות שבת את כל הרווקים החפצים בכך. בשל הביקוש הרב, צר בית הכנסת מלהכיל את כל המתפללים ולכן רבים נאלצים מדי שבת להתפלל במעברים או אף מחוץ למבנה. 

בעוד האוכלוסיה של שני בתי הכנסת המתוארים לעיל כוללת בעיקר רווקים ורווקות, בית הכנסת אוהל נחמה נועד מלכתחילה למשפחות. חלק ניכר מן המתפללים בו הם אנגלוסקסיים או עולים מצרפת. ואולם, בכל ליל שבת וחג, הופך בית הכנסת למוקד עליה לרגל לרווקי ורווקות המגזר, ישראלים כמו גם יוצאי ארה"ב ואירופה. אלה צובאים על מדרגות מתחם בית הכנסת בתום התפילה, על מנת לראות ולהראות. במהלך השבוע, מתקיימים בבית הכנסת תפילות ושיעורים הניתנים הן על ידי חברי המניין והן על ידי אנשי אקדמיה וסופרים מן המגזר. 

בית הכנסת יקר משמש כמרכז חינוכי ותרבותי בלב שכונת קטמון. מידי שבוע מבקרים ביקר כ- 1,000 אנשים - דתיים וחילוניים, ישראלים ואנגלו-סקסים. בית הכנסת כולל קהילה לומדת ומרכז למעורבות חברתית, המקשר בין לימודי יהדות לבין מעורבות בחברה למען שיפור איכות החיים היומיומית. בנוסף, מתקיימים במסגרת בית הכנסת שיעורי יהדות במשך השבוע. התפילה ביקר נחשבת לממושכת במיוחד ומאופיינת בניגונים ברוח ניאו-חסידית וקרליבך

בית הכנסת שירה חדשה מתנהל ברוח שיוויונית בין המינים. מטרתו "ליצור קהילה דתית המשלבת מחויבות להלכה, מחויבות לתפילה ופמיניזם", לאור הצורך של נשים וגברים דתיים רבים להגדיר מחדש את מקומן של נשים בבית הכנסת. הדבר מוצא ביטוי בכך שהתפילה בשבת אינה מתחילה ללא נוכחות של מניין נשים. בנוסף, הנשים משתתפות בפעילות במהלך התפילה: משמשות כשליחות ציבור בחלקים שונים בתפילה שבהם, לדידם של חברי הקהילה, מותר מבחינה הלכתית לנשים להתחזן (כמו "קבלת שבת", פסוקי דזמרה), עולות לתורה, נושאות דרשות ונושאות בתפקידי גבאות. בדומה לבית הכנסת לכו נרננה בגבעת שמואל, גם בשירה חדשה פועלת ועדת אירוח אשר תפקידה לדאוג מידי שבת וחג לאירוח לסעודות עבור המתפללים החפצים בכך, וגם בו בית הכנסת צר מלהכיל את המתפללים הרבים המגיעים, במיוחד בעזרת הנשים.

בבתי כנסת אלה עשרות הרווקים והרווקות אינם ממהרים להתפזר לביתם בתום התפילה, אלא נעמדים ברחבת הכניסה ומנהלים שיחות ערות על דא ועל הא. אגב כך, המבטים משוטטים סביב בניסיון לצוד דמות ששווה להתוודע אליה מקרוב. מטבע הדברים, הרווקים והרווקות מגיעים לבית-הכנסת במיטב מחלצותיהם, מטופחים למשעי. הואיל ומדובר במפגשים מעורבים (גברים ונשים בחברותא ללא מחיצה מפרידה), נדיר למצוא בהם רווקות או רווקים מהמגזר החרד"לי, המחמיר בכגון זה.

אירועים וכנסים פוליטיים

השתתפות בהפגנות פוליטיות ופעילות בתחום, הן אמצעי בדוק להרחבת מעגל ההיכרויות. מדובר בעיקר בהפגנות של תנועות ומפלגות הימין, אליהן מגיעים צעירים מכל רחבי הארץ בהסעות מאורגנות. המתבונן מן החוץ עשוי להתרשם, כי הן משמשות באותה מידה זירת התחככות חברתית (מינגלינג, בהגדרה מקצועית) לאלפי צעירים וצעירות מהמגזר.

צעירים רבים נטלו חלק בהפגנות ובפעולות המחאה סביב ההתנתקות מגוש קטיף, בחודשים שקדמו לה, במהלכה (אוגוסט 2005) ולאחריה. יש לא מעט עדויות על אהבות וזוגות שנולדו על ברכי המאבק. אחת מהן היא יהודית, שמשפחתה סייעה בשירותי כביסה למפוני גוש קטיף. היא התאהבה בצעיר מפונה שהביא לביתה סל כביסה, וכעבור זמן לא רב הם עמדו תחת החופה. היא לא היחידה.

חודשים ספורים לפני ההתנתקות הוקם באוניברסיטה העברית בירושלים תא כתום, גוף של "סטודנטים ואקדמאים למען ארץ-ישראל השלמה, ערכים יהודיים וציונות". המשימה הראשונה והדחופה הייתה להסביר לסטודנטים מדוע תוכנית ההתנתקות ("תוכנית העקירה", כהגדרתם) הינה טעות היסטורית ואסון לאומי. פעילי תא כתום חילקו עלוני הסברה וחוברות מידע, קיימו סיורים ביישובי גוש קטיף, ערכו 'יום כתום' בקמפוס במטרה לעורר את מודעות הסטודנטים, אירגנו הפגנה באוניברסיטת תל-אביב ובהמשך הקימו שם אוהל מחאה.

תא כתום אומנם לא הצליח לבלום את הדחפורים שעלו על בתי גוש קטיף, הרסו וכתשו אותם עד דק, אך מקימיו יכולים אולי להתנחם בכך, שבזכות פעילותם הנמרצת הוקמו כמה וכמה בתים חדשים בישראל. במובן מסוים, תא כתום תיפקד במהלך המאבק כמועדון פנויים ופנויות לא-רשמי. 

יעיד על כך סיפורם של רונן שובל וחמוטל, שני סטודנטים פעילים בתא. "במהלך צעדת מחאה שערכנו, נכחה תקשורת זרה", סיפר רונן בראיון לעיתון מקור ראשון (יולי 2007). "פתאום גיליתי שאני לא יודע איך אומרים 'התנתקות' באנגלית. אמרו לי שחמוטל יודעת אנגלית היטב וכך היא הצטרפה לצוות... בילינו כל היום ביחד בהעלאת רעיונות יצירתיים להחדרת ההתנתקות לתודעה הציבורית... זה לא היה דֵייט במובן הרגיל של המילה, אבל ככל שהעבודה נעשתה יותר אינטנסיבית, כך הלך הקשר בינינו והתהדק".

הפגנות ואירועים פוליטיים כמקום מפגש וזירת היכרויות, מנוצלים בעיקר על-ידי צעירים חרד"ליים. כאן, באיצטלה של פעילות לאומית, ניתנת להם הזדמנות בלתי-חוזרת, ולגיטימציה, להתחכך האחד עם בן המין השני.

שיעורים וערבים אינטלקטואליים

מדובר בשיעורים והרצאות בענייני הלכה, יהדות והגות המועברים על-ידי רבנים, אנשי אקדמיה ואנשי-רוח, הן במהלך השבוע והן בשבתות וחגים. חלקם מתקיימים במקומות ציבוריים (בתי-כנסת, מכונים שונים, בתי-מדרש למיניהם), וחלקם בבתים פרטיים. מרבית המשתתפים הם אנשים משכילים המבקשים להרחיב את אופקיהם. לצידם, רווקות ורווקים שבאים לא רק לשמוע אלא גם לראות ולהיראות, ובעיקר - להרחיב את מעגל ההיכרויות שלהם.

לפני כ-15 שנים, יזם יואב רוזנברג, אינטלקטואל ירושלמי דתי, יחד עם קבוצת חברים קטנה, שיעור שבועי בשבת אחר-הצהריים. השמועה עברה מפה לאוזן ומהר מאוד החלו צעירים רבים מכל קצווי הבירה להתייצב למפגש, שזכה לשם השיעור של יואב.

השיעור השבועי ממשיך עד היום במתכונת דומה, אחת לשבוע-שבועיים, בביתם של יואב ואשתו אליעד. כיום, חלק מן המרצים הם ממשתפי השיעור הקבועים ואחרים, מרצים אורחים. סביב כל שיעור מתפתח דיון אינטלקטואלי, המאפשר מתן ביטוי עצמי לכל אחד מהנוכחים, כמו גם שיחות אישיות בתום השיעור. השיעור של יואב הוליד לא מעט זוגות ומשפחות בישראל, ועד היום הוא מהווה מוקד משיכה לרווקים ורווקות דתיים.

שיעור מבוקש נוסף בירושלים מתקיים בביתה של אביגיל ליבמן, בת המגזר, העוסקת במחקר ובהוראה במדעי הרוח. השיעור, שנוסד בתחילת 2006, מתקיים בימי חול, אחת לחודש, וגם אליו מתייצבים רבים כדי להרחיב אופקים והיכרויות גם יחד.

היכרויות ושידוכים באינטרנט

אתרי ההיכרויות והשידוכים באינטרנט ממלאים תפקיד חשוב בתהליך של מציאת בן-זוג בחברה הדתית לאומית, לא פחות מאשר בחברה החילונית. בשנים האחרונות, זוגות רבים מהמגזר, בטווח-גילאים רחב, הכירו ובאו בברית הנישואים באדיבות 'משרד השידוכים הווירטואלי' ברשת. אפרת, רווקה באמצע שנות העשרים לחייה, תושבת אחת ההתנחלויות בשומרון, סיפרה לנו כי אמה, שהתאלמנה לפני שנים ספורות, הכירה את בעלה השני באחד מאתרי ההיכרויות, ומאז היא מפצירה בה שתנסה אף היא את מזלה בדרך זו.

מדיניות ההרשמה והשימוש באתרי ההיכרויות אינה אחידה. יש אתרים הגובים תשלום עבור השירות, יש המציעים התנסות חינם למשך תקופה מסוימת, שלאחריה נדרש המשתמש לשלם, ויש העושים זאת חינם אין כסף (לשם מצווה). להלן סקירה של אתרי ההיכרויות והפורומים המובילים, העומדים לרשות הפנויים והפנויות במגזר: 

דוסידייט נחשב לאחד האתרים הפופולאריים ביותר בקרב הציבור הדתי-לאומי. הוקם ביולי 2001 על-ידי גרייסון לוי. לפי הגדרתו, זהו "אתר ההיכרויות היחידי בישראל המיועד ליהודים דתיים בלבד. ההרשמה והחברות הן חינם, וההרשמה לחברים חדשים לוקחת מספר דקות". ההרשמה והחברות הן ללא כסף, אבל כדי ליזום קשר עם אחד החברים, יש לרכוש מנוי.

פרופיל הגולשים: גברים ונשים פנויים-פנויות שומרי מצוות, רובם דתיים לאומיים או מסורתיים ממגוון הזרמים והעדות, ממעמד כלכלי בינוני וגבוה. הקריטריונים לסיווג הגולשים מבוססים על אלמנטים באורח החיים, כגון: השקפה דתית ("מסורתי", "חרדי", "כיפה סרוגה"), תדירות לימוד התורה (פעם ביום, פעם בשבוע וכו'), סוג הכיפה וזמן לבישת הציצית – בהתייחס לגברים, איפיון החצאית והיחס לחבישת כיסוי ראש לאחר הנישואים – בהתייחס לנשים.

באתר מתפרסמים פרטיו האישיים של המנוי וכן תצלומו. אין אפשרות לצרף קטע וידיאו או מוסיקה. כמו כן, המשתמשים נדרשים להקפיד על לשון מנומסת ונקייה. נכון להיום, חברים באתר 35784 איש, 12% מהם מבקרים באתר פעם ביום, 40% פעם בחודש. לפי נתונים שמפרסם האתר, מדי יום נרשמים בו כ-30 חברים חדשים. 

כיפה נחשב לאתר האינטרנט המוביל בציבור הדתי מציע לגולשיו את פורום שידוכים לא כלה דרכנו. הפורום מקיים מפגשים אחת לחודש בערך, כולל כמה שבתות בשנה. המשתתפים הם גילאי 18-35, רווקים ורווקות מרחבי הארץ, שומרי תורה ומצוות, רובם בוגרי ישיבות הסדר ואולפנות. 

דאבל קליק  - אתר היכרויות וירטואלי, שנולד כיוזמה משותפת של אתר כיפה ועמותת ישפה, העוסקת בהיכרויות במגזר הדתי זה מספר שנים. נכון לתחילת 2009, האתר סגור לרגל שידרוג. 

בְּנֵה קִנְךָ - אתר לדתיים ולמסורתיים בלבד. הפונים הם בעיקר בני 30 ומעלה. פרופיל המשתמשים, כפי שהוא מוגדר באתר: "אלפים מכל הגילים ומכל רמות ההשכלה והעיסוקים...בוגרי ישיבות תיכוניות, ישיבות הסדר וישיבות גבוהות, מכון לב, הטכניון ואוניברסיטאות...בוגרות אולפנה, שירות לאומי, מכללות ואוניברסיטאות, בית יעקב וסמינרים". 

המעוניינים מתבקשים למלא טופס הרשמה המכיל כמה עשרות שאלות, בחלקן פרטים אישיים, חלקן נוגעות לציפיות מבן/בת-הזוג. לאתר שלושה סניפים (בירושלים, רמת-גן ובאר שבע), וגולשים המעוניינים בכך מוזמנים ליצור קשר ולתאם פגישה אישית. 

קשר של קיימא - אתר היכרויות חדש יחסית לציבור הדתי על שלל גווניו, שלדברי מקימיו "נבנה ומתוחזק בהתנדבות, לשם שמיים בלבד". הם מפליגים בשבחי האתר, ומספרים בין היתר כי "בשאלות לנרשמים בחרנו כל נושא בקפידה ונתנו אפשרויות מגוונות לתשובות, כדי לתת מענה לכל חלקי הציבור הדתי. בכרטיס האישי חיברנו את 'שאלון קיימא', שנועד לתת חשיפה מעמיקה לאישיות, מידות, ושאיפות בחיים. כך ניתנת ההזדמנות לבני-זוג פוטנציאליים לקבל ראייה מעמיקה על כל אחד ואחת ללא מאמץ". 

זאת ועוד, למייסדים יש יומרות לחולל מהפך בעולם ההיכרויות הדתי. "קשר של קיימא לא יהיה רק אתר היכרויות, אלא גם מרכז ליוזמות חדשות ופעולות שייערכו במקביל לפעילות האתר, ברחבי הארץ", הם מבטיחים. האתר מאפשר העלאת קבצי קול ותמונה (וידיאו), ומציע מערכת יצירת קשר מיידי, פורומים, צ'טים ועוד. 

שָדְכ-ָנֵט - אתר חינם לכלל הציבור המסורת, הדתי והחרדי. מבנה החיפוש, ההרשמה והשאלות מקיפים את הנושאים החשובים, לפי הבנתם של הוגי האתר. בטופס החיפוש ישנן שאלות המתארות תכונות שאדם היה רוצה לראות אצל בן/בת-הזוג. מי שמצא באתר מועמד מתאים, מוזמן ליצור איתו קשר באמצעות תיבת ההתקשרות שבעמוד התוצאות. ב"תיבת הפניות שלי", ניתן לראות אם החבר/ה אליהם פנה צפו בכרטיס שלו, מתי בדיוק ואם השיבו בחיוב או בשלילה. 

דתי דֵייט - הוקם כאתר היכרויות דתי ייחודי, לבוגרי תנועות הנוער בני עקיבא, עזרא ואריאל, ולבוגרי ישיבות ואולפנות. דתי דֵייט חוסה תחת כנפיו של אתר חבר'ה, רשת חברתית המאגדת את הקהילה המקוונת הגדולה בישראל. הואיל וחלק גדול מגולשי חבר'ה הם חבר'ה דתיים, הוחלט להקים למענם את אתר ההיכרויות. 

משימה בשניים - מגדיר עצמו כ"אתר היכרויות ארצי וייחודי העוסק במתן שירות לכלל הפנויים והפנויות מהמגזר הדתי והחרדי על כל גווניו". האתר אינו למטרת רווח והשירותים בו ניתנים חינם אין כסף. בנוסף, האתר מציע מגוון רחב של פעילויות ושירותים, כגון: סדנאות, טיולים, ימי עיון, החלפת מידע וחשיפה לשדכנים הפרושים בכל רחבי הארץ. 

כולנו שדכנים - יוזמה של הרב שלמה אבינר, רב היישוב בית אל וראש ישיבת עטרת כוהנים, שנועדה לתת מענה לתופעה ההולכת ומתרחבת של פנויים ופנויות בציבור בישראל. האתר מאפשר לכל אחד (ולא רק לפנויים) להמליץ על פנוי או פנויה שהוא מכיר, ולנסות לקבוע להם דייט עם פנוי/ה אחר באתר. כל משפחה המעוניינת למצוא שידוך עבור פנוי או פנויה שהיא מכירה, מתבקשת למלא שאלון המתפרסם באתר, להדפיס ולמסור לרכז שדכנים באזור מגוריה. האירגון מפעיל עשרות 'רכזי שדכנים', המאגדים את השאלונים בחוברת, שתישלח מאוחר יותר לכל ממלאי השאלונים, לצורך בחירה. 

קשרים - אתר ליהודים דתיים ושומרי מסורת המעוניינים להינשא ולהקים בית יהודי. מציע "מאגר איכותי וגדול של יהודים שומרי תורה ומצוות". לדברי המייסדים, "האתר תוכנן בהתייעצות עם שדכנים מקצועיים, רבנים ואנשי מעשה". לנוחות המשתמשים מתפרסמים באתר מספרי טלפון של שדכנים שפועלים לשם שמיים (חלקם בחינם וחלקם בתשלום מופחת). 

גֵ'יי-דֵייט  - השלוחה הישראלית של אתר ההיכרויות הבינלאומי www.jdate.com, שנוסד בשנת 1997. האתר מיועד לכלל הציבור היהודי בעולם - דתיים וחילונים כאחד - ובו גולשים גם בני המגזר, בעיקר מהזרמים המרכזי והליברלי. הפילוח באתר מבחינת הקריטריונים הקשורים לדתיות, מתייחס לשמירת כשרות (רק בבית, בבית ובחוץ, בכלל לא וכו') ולהגדרה עצמית של דתיות (כגון: אורתודוקסי, אורתודוקסי מודרני, קונסרבטיבי, רפורמי, חסידי, חילוני, וכו'). אין באתר התייחסות לנכונות הבחורה לכסות ראשה לאחר נישואיה, להיותה לובשת/לא לובשת מכנסיים, לאורך חצאיתה ולמשתנים נוספים הקשורים בדתיות האשה, כמו גם לתדירות לימוד תורה אצל הגבר, לסוג הכיפה שהוא חובש, לאופן לבישת הציצית, ועוד. עקב כך, נמנעים רבים מן הזרם החרד"לי להשתמש בשירותי האתר, ופונים לאתרים לאתרים המאפשרים קבלת מידע מדויק יותר על מידת ההקפדה הדתית של האדם.

דֵייטָה (http://www.datea.co.il) - אתר שעלה לרשת בדצמבר 2006, כיוזמה של שני צעירים דתיים, מציע פיתרון יצירתי לייעול שיטת ההיכרויות הנפוצה במגזר: הרווק ממלא את פרטיו האישיים בתוספת צילום. בסיום ההרשמה, הוא מקבל קוד אישי שאותו הוא מוזמן למסור לחבר, לשכנה או לקרוב-משפחה. אלה, מצידם, יעבירו את שמו ואת הקוד למשודך הפוטנציאלי, לטעמם. האחרון יוכל להיכנס לאתר, ולאחר הרשמה לצפות בכרטיס האישי. כעת, לאחר שפרטי שני הצדדים מצויים באתר, הם מוזמנים לעיין בהם ולהחליט אם יש טעם להיפגש. ההרשמה לאתר חינם. בבדיקה שערכנו בפברואר 2009 האתר כבר לא היה ברשת.

פופידֵייט (http://www.popidate.com) - אתר היכרויות ואירועים שניבנה במיוחד לציבור הדתי והמסורתי. האתר אינו מפרסם את פרטים ההתקשרות של החברים שנרשמו אליו (ההרשמה חינם). כשחברים מסוימים רוצים להתקדם עם הקשר, אחרי שכבר התכתבו באמצעות מנגנון ההודעות באתר, הם עצמם יחליפו ביניהם את פרטיהם האישיים (טלפון או אימייל), ובכך מובטחת להם דיסקרטיות מלאה. בבדיקה שערכנו בפברואר 2009 האתר כבר לא היה ברשת. 

עדן דֵייט - עוד אתר שמבטיח "מענה אמיתי לצרכים של גולשים דתיים ומסורתיים". באתר מנגנון חיפוש מהיר של בן/בת-זוג בכל רחבי הארץ. 

זיווג משמיים - אתר היכרויות וזוגיות ברוח היהדות. מערכת האתר מגדירה אותו כ"מערכת היכרויות מתקדמת המבוססת על מאגר חברים איכותי בעלי אותה מטרה רצינית (מציאת בן-זוג), ומאפשרת לסנן אנשים לא רציניים המסתפחים לאתר". האתר מאפשר לכל אחד ואחת לשלוח מאמר פרי-עטו בכל נושא שעולה על רוחו (חוויה אישית, שיר שחיבר וכדומה). מאמר שיימצא ראוי יפורסם, ובכך יחשוף צדדים באישיותו, מעבר למידע הבסיסי בטופס האישי או בתצלום. 

שניים שהם אחד – אתר היכרויות למנויים בתשלום, שהוקם על-ידי חברה משפחתית בעלת ניסיון רב בתחום השידוכים. מייסדיו "עושים הכל על-מנת שהאתר יהיה אתר ההיכרויות האיכותי והמוביל לציבור הדתי והמסורתי". עד שזה יקרה, הם מחויבים לדיסקרטיות, ומבטיחים לגולשים כי לא יעבירו את פרטיהם האישיים לחברים אחרים באתר. 

אור שמחה - אתר היכרויות למטרת נישואין בלבד. מיועד לכלל הפנויים והפנויות בקרב הציבור הדתי, הלאומי ,המסורתי, החרדי לגווניו ולמתקרבים לתורת ישראל, בארץ ובעולם. האתר מתגאה ב"מאגר גדול במיוחד של פנויים/פנויות, לכל רמות ההשכלה והעיסוקים, לכל הגילאים והזרמים". למרות זאת, בדף הבית של האתר טורחים להדגיש, כי פועלת בו "מחלקה מיוחדת לציבור הדתי-לאומי חובשי הכיפות הסרוגות". האתר פועל בשיתוף-פעולה נרחב עם שדכנים ושדכניות "מהמובילים בתחום בארץ ובעולם". 

דתילי נשי - הפורטל המוביל לאישה הדתית בישראל, חלק מרשת דתילי, רשת אתרי תוכן ומקומונים לציבור הדתי בישראל. במדור השידוכים באתר יכולים המעוניינים לפרסם את פרטיהם האישיים, בצירוף תיאור כללי קצר והדרישות הבסיסיות מבן-הזוג, בסיגנון מודעות דרושים הקלאסיות. דוגמאות למודעות מאמצע 2008: "בחורה דתית-לאומית בת 31, מחפשת בחור ממוצא אשכנזי בוגר תיכון דתי בגילאי 35-31, עד גובה 1.75 מ', עובד במקום מסודר". או: "שלום, קוראים לי יוסף. אני מעוניין להכיר בחורה מסורתית בוכרית וכמובן אשת חיל. אני מאור יהודה ומחפש בחורה מהאזור". מודעה נוספת: "אלמנה, דתית-לאומית, אם לשלושה מתבגרים מקסימים, גבוהה (1.78 מ'), מחפשת את האחד והיחיד שרוצה להיכנס לפרק ב' יציב ובטוח". 

ראש יהודי - עמותה ששמה לעצמה מטרה להעמיק את הזהות היהודית בכל שכבות האוכלוסייה, גישור בין אוכלוסיות ואחדות העם. בתחילת 2008 חנכה העמותה במשותף עם עמותת ישפה, פרויקט היכרויות לבעלי תשובה המעוניינים להכיר בן/בת-זוג לחיים. ישפה עוסקת בהיכרויות לציבור הדתי-לאומי על גווניו (ראו הרחבה בערך זה לעיל). ראש יהודי לקח על עצמו את הטיפול בבעלי תשובה, או 'מתחזקים' בלבד. לאחר ששילם דמי הרשמה חד-פעמיים (180 ש"ח), מוזמן החוזר בתשובה לפגישת היכרות ולראיון עם אחת משדכניות העמותה. היא זו שתלווה אותו לאורך כל התהליך, עד למציאת השידוך המתאים.

אופי הפניה

כאמור, כאשר הגורם המתווך בין בני-הזוג המיועדים הוא מכר משותף, שדכן וכדומה, מקובל בדרך כלל כי הבחור יוצר את הקשר הראשוני עם הבחורה. ואולם, בהיכרות באמצעות האינטרנט, אין לכך כל חשיבות. אחרי הכל, בחורה הגולשת באתר היכרויות עושה זאת בידיעה ברורה שעליה 'ליזום' ולפנות לגברים שפרטיהם האישיים מתאימים לפרופיל אביר החלומות שלה.

שבירת כללי המשחק המסורתיים, לפיהם הגבר הוא זה שפונה ראשון, מתבטאת בעלייה בשיעור הבחורות אשר פונות ישירות לבחור בו הן מגלות עניין (מחוץ למסגרת האתרים), מבלי להמתין ל'גורם מתווך' או לכך שהבחור יפנה אליהן תחילה.

אף כי דפוס זה של פנייה ישירה מצד הבחורה עדיין נדיר יחסית במגזר, לא ניתן להתעלם מהשלכותיו ביחס למקומה של האישה בחברה הדתית-לאומית. כך או אחרת, זו עוד הוכחה לכך שהפמיניזם מכה שורשים בחברה זו ומחולל שינויים בתפישתן של הנשים את עצמן ואת התנהגותן.

מעורבות ההורים

מידת מעורבותם של ההורים בתהליך חיפוש בן-הזוג של ילדיהם נגזרת, במידה רבה, מאופי הקשר ביניהם ומנכונותם של האחרונים לשתפם במאמץ. בלי קשר למידת המעורבות, מקובל בציבור הדתי-לאומי לבקש מההורים, שיבררו עבורם פרטים אודות בן/בת-הזוג המיועדים.

בדיקת ההתאמה בין בני-הזוג

ההתאמה בין בני-הזוג נעשית באמצעות בחינה הדדית, במסגרת המפגשים שהם מקיימים.

המפגש הראשון

בציבור הדתי-לאומי מקובל לקיים את ה'דייט' הראשון בבית-קפה סולידי. בדרך כלל, הבחור משלם בדייט הראשון, או לפחות מציע לשלם. ארי אנגלברג מציין, כי לא מעט בחורות מציעות להשתתף בתשלום, אם כי הן מעריכות שהבחור ידחה את ההצעה בתוקף. יש בחורות בעלות מודעות פמיניסטית, המתעקשות להשתתף בתשלום. מכל הנוגע להן, הנורמה המסורתית ש"הגבר תמיד משלם" חלפה זה מכבר מן העולם, ואין סיבה לכך שהאישה לא תשתתף בתשלום.

אפשרות נוספת החביבה על צעירי המגזר (גילאי 26-18) וגם על חלק מהחרד"ליים, היא טיול לילי רגלי באתרים מבודדים הנשקפים אל נוף מרהיב עין (דוגמת הטיילת בארמון הנציב בירושלים, שכונת משכנות שאננים, אזור בית-המשפט העליון בירושלים, הטיילת בתל-אביב, נמל תל אביב, יפו ונווה צדק). צורת בילוי זו אינה כרוכה בעבירה על איסור "ייחוד", מאפשרת לשוחח באווירה נינוחה והכי חשוב - אינה עולה אגורה. 

יואל, אחד המרואיינים העומד לסיים את לימודיו בישיבת הסדר, החליט "לקחת ברצינות את העניינים של מציאת בת-זוג", כלשונו. לכן, הוא קובע דֵייטים בקצב של אחד לשבוע. "ואם בכל פעם אני אוציא כסף על פגישה בבית-קפה, אני מהר מאוד אתרושש..."

תלמידי ישיבות ההסדר, שפרט למשכורת הצבאית אין להם הכנסה ממקורות אחרים, פיתחו מנגנון עוקף הוצאות: הם מעבירים מפה לאוזן מידע על מקומות, בהם אפשר לבלות עם בחורה ללא תשלום. ארי אנגלברג עצמו קיבל בשעתו המלצה על הלובי של מלון מוריה (כיום דן פנורמה), ברחוב קרן היסוד בירושלים, שאפשר לשבת שם שעות בלי להזמין, "וכשנכנסתי ללובי עם הדֵייט שלי, מצאתי שם את כל החבר'ה מהישיבה..."

יש המשלבים את השיטוט הלילי והקפה בדרך מקורית למדי. רחל, הנשואה זה מספר שנים, סיפרה בהומור כי תלמיד ישיבה שעימו יצאה לדייט, הציע את המסלול הידוע של הטיילת בארמון הנציב. "בעודנו מטיילים הוא שאל אותי אם אני רוצה שנשב ונשתה משהו. חשבתי לתומי שהוא מתכוון לבית-הקפה הסמוך, והשבתי בחיוב. להפתעתי, הוא התיישב על ספסל, שלף מהתיק תרמוס וספלים ומזג לי קפה. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות".

צעירים חרד"ליים מעדיפים טיול לילי על-פני ישיבה בבית-קפה, מטעמים כלכליים וערכיים כאחת. זאת, כיוון שהם עדיין שבויים בערכי תנועת-הנוער, שמעולם לא דגלו בישיבה בבית-קפה כצורת בילוי נורמטיבית.

לאחר המפגש הראשון

מקובל שלאחר הדייט הראשון, הבחור מתקשר לבחורה, בין אם יש לו עניין בהמשך הקשר, ובין אם לאו. במקרה השני, הוא רומז לה בעדינות שלדעתו הם אינם מתאימים, ובכך מסתיים הקשר. בשנים האחרונות חל פיחות בדפוס התנהגות זה, כשיותר ויותר בחורים שאינם מעוניינים במפגשים נוספים, לא טורחים להתקשר לבחורה ולומר לה זאת. בחלוף יומיים-שלושה של 'דממת אלחוט', הבחורה מגיעה בעצמה למסקנה המתאימה. מצב הפוך, שבו בחורה תתקשר לבחור למחרת המפגש הראשון ותציע סיבוב שני, נדיר למדי במחוזות המגזר.

במידה שיש עניין הדדי לפגישות נוספות, הקשר בין בני-הזוג מתהדק בהדרגה, כדרכם של נאהבים. הם יוצאים לבלות בסרטים ובהצגות, בתי-קפה ומסעדות, טיולים, הולכים יחד לשיעורים ולהרצאות, ולבסוף, גם מגיעים זה לביתה של זו ולהיפך. ההגעה למרחב המגורים הפרטי מותנית באופי הקשר, במידת הקפדתם של בני הזוג על "ייחוד", בגילם ובהיותם גרים עם ההורים או בנפרד מהם. 

באופן כללי ניתן לומר כי צעירים, הגרים עם הוריהם, מביאים את בן הזוג המיועד לביתם, בשלב זה או אחר, וכך גם רווקים הגרים עם שותפים או בגפם. החרד"לים, המקפידים על "ייחוד" ימנעו לשבת בגפם עם בחורה כשדלת החדר סגורה לגמרי. ואולם, מאחר שהם נישאים בגיל צעיר, ב"גיל היציאות" מרביתם עודם גרים בביתם או עם שותפים, כך שכמעט שלא קורה שעליהם להיות לגמרי לבד עם בת/בן הזוג.

כללית, לא יאה לזוג דתי להתגפף ולהתנשק בפרהסיה, בשל עיקרון הצניעות. לכל היותר הם מחזיקים ידיים וגם זאת, לרוב, לאחר שנישאו. עם זאת, בשנים האחרונות חל כירסום בקוד הצניעות וניתן להבחין ביותר ויותר זוגות (בעיקר "דתיים-לייט"), המפגינים בראש חוצות את המשיכה המינית ביניהם.

קיום יחסי מין לפני הנישואים

בדורות האחרונים, צעירים דתיים הקפידו על איסור "שמירת נגיעה". מושג הלכתי זה מתייחס לאיסור מגע גופני בין גבר ואישה שאינם נשואים. ההלכה מבחינה בין שני סוגים של מגע: האחד, מגע של חיבה, המבטא משיכה מינית, ולכן אסור. השני, מגע לצורך מסוים, ללא כל רמיזה מינית או ארוטית (רופאה הנוגעת בגבר במהלך טיפול רפואי, גבר המסייע לאישה לקום, לחיצת יד נימוסית בין גבר ואישה וכדומה), המותר הלכתית. 

כיום, בחברה הדתית הקרועה בין מתונים ומחמירים, יש בין האחרונים רבים הנוטים להימנע גם ממגע שאין בו אפילו קורטוב של מיניות. מנגד, ישנם אלה המתעלמים לחלוטין מאיסור "שמירת נגיעה", עד כדי קיום יחסי מין לפני הנישואים. מאחר שמדובר בפעילות אינטימית הנעשית בחדרי חדרים, קשה לאמוד את מספר הרווקים והרווקות ש"עושים את זה". עם זאת, סביר להניח כי מגמת "הרווקות המאוחרת" (ראו הרחבה בפרק "רווקים ורווקות במגזר"), תורמת את חלקה. 

חשוב לציין, כי סוגיה טעונה זו מדירה שינה מעיניה של ההנהגה הדתית, לנוכח העלייה בגיל הנישואים ובשיעור הרווקים והרווקות במגזר. סוגיה זו צפה ועולה לא רק בהתייחס לדחף הטבעי של זוגות לא-נשואים להשביע את רעבונם המיני, אלא גם בהקשר לרצונן של רווקות בגיל מתקדם להרות וללדת.

משך הקשר לפני הנישואים

מערכת היחסים של בני-זוג דתיים, מה'דייט' הראשון ועד החופה, אינה קצובה בזמן. הדבר נכון הן לזוגות שהכירו באמצעות מתווכים והן לזוגות שהכירו ביוזמתם, במסגרת תנועת-הנוער, מוסד הלימוד, מקום-העבודה או האינטרנט. יש חברויות שנמשכות גם מספר שנים, בעיקר כאשר מדובר בזוג צעיר. גם בפגישות לשם שידוך, אין המסגרת המשפחתית או החברתית קוצבת את מספר הפגישות או את מישכן. הכל נתון לשיקול-דעתו של הזוג. ברצותו מאריך וברצותו מקצר. 

על אף האמור לעיל, החברה הדתית מצפה מבני-זוג בראשית שנות העשרים לחייהם ומעלה, ה'יוצאים' למעלה משנה, לקבל החלטה פורמאלית אם למסד את הקשר או להיפרד. זאת, מחשש שקשר מתמשך ללא נישואים עלול להתגלגל למגורים משותפים ולקיום יחסי מין אסורים (אם כי, כאמור, ניתן למצוא פה-ושם זוגות 'ותיקים' שחיים ביחד לפני הנישואים).
בפלג החרד"לי, כשיש התלבטות לגבי המשך הקשר, נהוג לפנות לרב כדי להיוועץ בו, או לחלופין, לקבל את ברכתו לפני ההחלטה הסופית. משהחליטו בני-הזוג על מיסוד הקשר באמצעות נישואים, הם עוברים לשלב "העיסקה", כמפורט להלן.

"העיסקה"

שלב זה כולל את המהלכים וההסדרים הכרוכים במיסוד מערכת היחסים הזוגית.
משהחליטו בני-הזוג לבוא בברית הנישואים, הם מתייצבים בבית ההורים של כל אחד מהם ומבשרים להם על כך. בהקשר זה יש לציין, כי עומק ההיכרות של ההורים עם בן-הזוג המיועד נגזר מעומק הקשר שלהם עם ילדים, גילו, מקום מגוריו בתקופה האחרונה (בביתם או בנפרד) ומשך הקשר עם בן/בת-הזוג. צעירים המתגוררים עם הוריהם, מביאים את בן-הזוג המיועד לביתם, הרבה לפני שהחליטו להינשא. אחרים, המתגוררים בנפרד, יציגו את בן-הזוג בפני הוריהם, רק לאחר שגמלה בליבם ההחלטה להינשא.

השלב הבא הוא מפגש בין הורי הצדדים, לרוב בבית הורי הכלה. במהלכו, מרימים טלפונים לבני המעגל המשפחתי הקרוב, מיידעים אותם ולעיתים אף מזמינים אותם להרמת כוסית, גם אם זו שעת לילה מאוחרת. יש הנוהגים לשמור את המידע בסוד עד הרגע האחרון, מחשש עינא בישא.

כשמדובר בזוג צעיר או דל-אמצעים, נכנסים הורי הצדדים לעובי הקורה, ודנים בהיבטים שונים של החתונה. חלקם עושים זאת במסגרת טקס האירוסין ו/או "התנאים", אשר במהלכו חותמים שני הצדדים על שטר ה"תנאים" בנוכחות עדים. שטר ה"תנאים" הינו שטר בניסוח קבוע, שעליו ממלאים את אשר כל צד מתחייב להעניק לבני הזוג, וכן את המועד (ציון החודש, ללא היום המדויק) שעד אליו מתחייבים לקיים את טקס הנישואין. לאחר החתימה על שטר ה"תנאים", מקריאים את הכתוב בו בקול לאוזניהם של כל הנוכחים. עם סיום הקראת ה"תנאים" נהוג לשבור צלחת, וזאת ממספר טעמים: זכר לחורבן הבית, "כדי להבהיל ושלא תהיה השמחה במלואה", כדי "להבריח מזיקים שאורבים לבעלי השמחה", וכסימן ל"שבירת" הבתולים – בדומה למנהגי שבירה בתרבויות שונות.
חלק אחר, דנים בהיבטים השונים של החתונה והנישואין בפגישה מיוחדת לצורך העניין.

מעבר להיבטים הנידונים במסגרת ה"תנאים", דנים בני הזוג (ולעתים קרובות גם הוריהם) גם במספר המוזמנים, במקום החתונה, וברב שיסדר את הקידושין. בנוסף, דנים בני הזוג בסוגיות הקשורות במקום המגורים ורכישת/שכירת דירה. בני-זוג מבוגרים ומבוססים כלכלית, לרוב לא יערבו את ההורים בכל פרטי התהליך.

השלב הבא ב"עסקה", הינו טקס הנישואין. במסגרתו מוסר החתן לכלה את שטר הכתובה, המפרט את חובותיו אליה, כבעל, את הסכום אותו מתחייב לתת לה במקרה שיגרש אותה, וכן נרשם בכתובה הרכוש אותו מביאה האישה מבית אביה, שבהם לבעל זכויות חלקיות, ונשאר בבעלותה. זאת כמקובל בכל טקסי הנישואין הנערכים כדת משה וישראל.

בעשור האחרון, רבים מן הזוגות בציבור הדתי לאומי חותמים טרם נישואיהם גם על הסכם לכבוד הדדי, שהוא
הסכם ממון הכולל התחייבויותיהם של האיש והאשה הן הדדיות. מטרתו להוביל ליחסים של כבוד הדדי בין בני הזוג כך שגם בעת משבר בני הזוג יתנהגו בדרכים ראויות, ולמנוע סרבנות גט (להרחבה על כך ראו בערך "גירושין במגזר הדתי לאומי" במדריך זה תחת הפרק "הסכם לכבוד הדדי למניעת סרבנות גט").

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • אלאור תמר, בפסח הבא, נשים ואוריינות בציונות הדתית, עם עובד, 1998.
  • זלצברג סימה, עולמן של נשות חסידות 'תולדות אהרן': מעמדן כפרטים וכקבוצה, חיבור לשם קבלת דוקטורט, אוניברסיטת בר אילן, 2005.
  • פרידמן מנחם, האשה החרדית, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1988. 
  • שפרבר ד', מנהגי ישראל, מקורות ותולדות, מוסד הרב קוק, 1998.
  • Becker, G.S. 1981. A Treatise on the Family. Cambridge, MA: Harvard University Press.

ספרי קודש והלכה

  •  משלי, ל"א פס' ל'.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • בן זזון דוד, "ה'הסכם לכבוד הדדי' טרם הנישואין: בעד ונגד", להיות אשה יהודיה, כהן ט' (עורכת), גרפית, 313.
  • Ahuvia, A.C. & Adelman, M.B. 1992. “Formal Intermediaries in the Marriage Market: A Typology and Review”. Journal of Marriage and Family, 54, 452-463.
  • Becker, G.S. 1973. “A Theory of Marriage: Part I”. Journal of Political Economy, 81(4), 813-846.
  • Becker, G.S. 1974. “A Theory of Marriage”. In T.W. Schultz (ed.), Economics of the Family: Marriage, Children, and Human Capital (299-351). Chicago: University of Chicago Press.
  • Rodgers, R.H. & White, J.M. 1993. "Family Development Theory". In P.G. Boss & W.J. Doherty (eds.), Sourcebook of Family Theories and Methods: A Contextual Approach (225-257). New York: Plenum Press.
  • Shai, D. 2002. “Working Women/Cloistered Men: A Family Development Approach to Marriage Arrangements among Ultra-Orthodox Jews”. Journal of Comparative Family Studies, 33(1), 97-116.

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופידיות

  • אבן-שושן אברהם, המילון החדש. "קרית ספר" בע"מ, 1985.
  • תורמי ויקיפדיה, "שמירת נגיעה," ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, (אוחזר יולי 16, 2008).

מאמרים וכתבות בעיתונות

  • הרשנהורן איתי ורזי,"בבא מציעא", NRG, 3.12.2006.
  • רון שמרית וטרייטל שי, "חופה היא לפעמים געגועים", נשים 10. 27.7.07.
  • רותם תמר, "ערכי המשפחה מעל הכל", הארץ אונליין.

אתרי אינטרנט

ראיונות

  • ראיון עם אנגלברג ארי, בוגר ישיבת ההסדר ישיבת הכותל ודוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, חוקר את נושא הרווקות המאוחרת בחברה הדתית לאומית, 2008.
  • ראיון עם בן דוד עליזה, מפיקה בערוץ 7,  תושבת בית אל, אשתו של הרב אורן בן דוד, 2008.
  • ראיון עם ברק אפי, בוגר "מרכז", כותב, מנחה ומרצה בבית מדרש "אלול", 2008.
  • ראיון עם ב' שירה, מורה, ירושלים, 2008.
  • ראיון עם ג"כ, תושבת ירושלים, דוקטורנטית במדעי החברה, אוניברסיטת בר אילן.
  • ראיון עם וסרמן דינה, 2008.
  • ראיון עם ט' יעל, כלכלנית, תושבת ירושלים, 2008.
  • ראיון עם ל' מיכל, עורכת דין, תושבת ירושלים, 2008.
  • ראיון עם מ"ו, בוגר ישיבת ההסדר חיספין, 2008.
  • ראיון עם מ"י, בוגר ישיבת הסדר ירוחם, 2008.
  • ראיון עם יוסי, רווק תל אביבי, בתחילת שנות השלושים, 2008.
  • ראיון עם ספיר ראומה, יועצת ארגונית, רס"ן בצה"ל, 2008.
  • ראיון עם אילנה, דוקטורנטית למדעי הטבע, אוניברסיטת בן גוריון, 2008.
  • ראיון עם יניב מזומן, ראש מכינת מיתרים - מכינה קדם הצבאית פלורליסטית ללימודי ארץ ישראל, 2008.
  • ראיון עם אהרן, סטודנט למחשבים במכון הטכנולוגי הגבוה מכון לב בירושלים, 2008.
  • ראיון עם סמדר, עובדת סוציאלית, בתחילת שנות השלושים לחייה, 2008.
  • ראיון עם רותי, מאסטרנטית בפסיכולוגיה, באוניברסיטת בר-אילן, 2008.
  • ראיון עם יוחנן, ירושלמי, איש מחשבים בתחילת שנות הארבעים, 2008.
  • ראיון עם נעמי, ירושלמית באמצע שנות החמישים, אם לצעירים במגזר הדתי לאומי, 2008. 
  • ראיון עם חיים פלק, מייסד מנהל עמותת ישפה, 2008.
  • ראיון עם חיים כהן, רוקח ירושלמי, פעיל בהתנדבות בארגון מפגשי היכרויות במגזר הדתי לאומי, 2008.
  • ראיון עם רות כהן, פעילה בהתנדבות בארגון קשרי קטמון, 2008. 
  • ראיון עם אביגיל ליבמן, ירושלמית, עוסקת במחקר ובהוראה במדעי הרוח, 2008.
  • ראיון עם אפרת, רווקה מהמגזר, תושבת התנחלות בשומרון, 2008.
  • ראיון עם יואל, תלמיד ישיבת הסדר במרכז הארץ, 2008.
  • ראיון עם רחל, יועצת חינוכית מאזור המרכז, 2008.

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על דפוסי בחירת בני זוג בחברה הדתית-לאומית (8)

    אבי

    אם מחפשים אתר הכרויות לדתיים http://love4dat.co.il/ זה האתר המומלץ ביותר כיום
    יום שני ט"ז באלול תשע"ה 31 באוגוסט 2015

    שלומי

    הכרויות לדתיים-אהבה לדתיים http://ahava4all.co.il/sites/love4dat/ אתר שעובד בשיתוף פעולה עם אתרי הכרויות אחרים בישראל. לכן הרשומים באתר אהבה לדתיים יכולים להתכתב עם רשומים מאתרי הכרויות אחרים והלפך. מוזר שלא דברתם עליו
    יום חמישי כ"א באב תשע"ה 6 באוגוסט 2015

    ירון

    foxleyman@gmail.com
    זה כבר קיים בפלטפורמה חינמית מערכת השדכנים של ישראל www.or-haolam.com רשת אתרי היכרויות שהתאגדו לאתר אחד www.we1match.com וכל מי שרוצה לבנות אתר הכרויות ולהרוויח כסף מהבית www.we1.co.il וזה הכל שייך לאותה חברה www.goyerberg.com
    יום חמישי כ' בניסן תשע"ה 9 באפריל 2015

    חנלה

    we1@gmail.com
    כדאי להוסיף ולעדכן ברשימת אתרי האינטרנט הנפלאה שבדף זה את הרשת החברתית הגדולה we1 שמכילה מספר רב של פנויים פנויות ומועמדים לשידוך http://we1soul.com
    יום ראשון ג' באדר תשע"ה 22 בפברואר 2015

    doron

    doronkrief1@gmail.com
    עורך דין לפשיטת רגל שלומי אדמוני משרד אדמוני עורכי דין מספק שירותים בתחומים: ליטיגציה אזרחית, גבייה מנהלית,ביטוח ונזיקין, רשויות מקומיות, הוצאה לפועל, הסדרי חוב, דיני חדלות פרעון ופשיטת רגל. משרדנו מייצג חברות, פרטיים ורשויות מקומיות. כן ייצג עו"ד אדמוני חב' ביטוח, חב' השכרת רכב ופרטיים בתחום הביטוח והנזיקין. לעו"ד אדמוני ניסיון עשיר בתחום ההוצאה לפועל ופשיטת רגל, רשויות מקומיות, הסדרי חוב וגו'. יצויין בהקשר זה כי עו"ד אדמוני, היה בעברו פושט רגל ובעל חובות בהוצאה לפועל ואשר על כן אין הוא בקי רק ברזי הדינים ובתאוריה אלא חווה על בשרו את כל ההליכים, בבחינת "אל תשאל את הרופא שאל את החולה". היום שלומי אדמוני הוא עורך דין לפשיטת רגל לא זאת בלבד אלא, שלעו"ד אדמוני עורך דין לפשיטת רגל ניסיון עסקי עשיר במגוון חברות ותחומי עשיה. עו"ד שלומי אדמוני בעל תואר ראשון במשפטים ותואר נוסף במנהל עסקים. נמצא אפוא שעו"ד אדמוני בעל ראיה מקיפה ויחודית, ידע וניסיון אשר ערכה לא יסולה מפז. לשירותך באתרנו תמצאו מידע מקיף בתחומים בו עוסק משרדנו נשמח לעמוד שירותך ביעוץ ובייצוג.
    יום שני כ"ד בחשון תשע"ה 17 בנובמבר 2014

    ישכה

    שדך לי הוא אתר הכרויות דתי הכרויות לדתיים שומרי נגיעה אתר שידוכים לדתיים זיווגים לדתיים אתר שידוכים לבעלי תשובה אתר שידוכים למצוא אהבה לשומרי מסורת הכרויות למסורתיים. מסייע לכם במציאת שידוך. האתר פונה לכלל הקהל הדתי מכל הזרמים. האתר מהווה מקום מפגש בו תוכלו לנסות למצוא זיווג וזאת באמצעות התאמה על ידי צפייה בפרופילים של בני זוג פוטנציאליים שדומים לכם מבחינת הזרם הדתי, תכונות אופי, מראה ועוד. ניתן לשלוח לחברים אחרים הודעות מקוריות או מובנות מהמאגר. כמוכן, ניתן לשלוח קריצות או אף לשוחח בשליחת מסרים, ניתן להעלות תמונות כך שתוכלו ליצור רושם ראשוני ואחרים יוכלו לבחור בכם. בתקווה להקמת בית בישראל במהרה בימינו. http://we1soul.com
    יום חמישי ט' באלול תשע"ד 4 בספטמבר 2014

    doron

    doronkrief@gmail.com
    שלום לכולם אני דורון תמיד היה בעיה בתחום של ההכרויות יש יותר מידי אתרי הכרויות וגם יש המון שדכניות והמון מישרדים אז מה עושים??? הלקוח מאוד מבולבל לכן אנחנו ....... 1. בנינו מערכת של שדכניות מכל הארץ מאוד חכמה שגם עושה התאמות וגם מחפשת אצל כל השדכניות בארץ אני רוצה לספר לכם שהשדכניות מאוד מרוצות תמיד הם חלמו על מערכת כזאת 2. נתנו להם אפשרות חיפוש בכל האתרי ההכרויות שלנו ולכן הם מצליחות לעשות הרבה חתונות 3. קיבלנו הסכמה של כל גדולי הדור והרבנים הגדולים . הם אמרו זה הצלה לעם ישראל 4. המהלך הכי גדול שלנו זה שקיבצנו את כל האתרי ההכרויות הקטנים בארץ לאתר אחד ומהיום יותר קל מערכת השדכנים של ישראל זה הפיתרון הכי גדול שיש היום שידוכים לדתיים וגם שידוכים לחרדים הכרויות רק למטרת חתונה מאות אתרים היום עובדים יחד מערכת השדכנים של ישראל הוא הגוף הגדול בעולם להכרויות לדתיים/חרדים/מסורתיים/ שדכניות מכל העולם …. וכן מאות אתרי הכרויות מסוכרנים יחד רוצה להיתחתן?? אנו הכתובת 03-9743000 http://www.or-haolam.com http://www.we1match.com ניכנסת פנוי יצאת נשוי http://www.we1spirit.com
    יום שני ט' בתמוז תשע"ד 7 ביולי 2014

    ענת

    היה מעניין אם הייתם מעלים לאתר מאמר בנושא רווקות מאוחרת. שהוא אחד הבוערים בציבור הדתי-לאומי היום.
    יום שלישי ב' בכסלו תשע"א 9 בנובמבר 2010

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.