דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 8 מדרגים

תפישת החברים והחברוּת במסורת הרוסית

אירוח חברים
אירוח חברים
אוליסה בבוצ'נקו, טטיאנה ברישב
בילוי עם חברים
בילוי עם חברים
סיוון רביב, לאה ילין
עולים צעירים מבלים עם חבריהם בפיקניק
חברים מתאספים לבילוי במסעדה בנתניה
חברים מתאספים לבילוי במסעדה בנתניה
רומה דניסיוק
חבר נושא ברכה ביום הולדת במסעדה
חבר נושא ברכה ביום הולדת במסעדה
רומה דניסיוק
חברים ביום ההולדת
חברים ביום ההולדת
איגור יבדוסין
חברים מבלים במועדון בחיפה
חברים מבלים במועדון בחיפה
www.clubber.co.il
חברים מברכים ושרים שיר לכבוד החתן בחתונה
חברים מברכים ושרים שיר לכבוד החתן בחתונה
http://www.hagiga.org
מסיבת חברים
מסיבת חברים
רומה דניסיוק
מסיבת יום הולדת בנתניה
מסיבת יום הולדת בנתניה
רומה דניסיוק
איגור יבדוסין, עוז אלמוג, דוד פז

נוצר ב-7/10/2008

מושג החברות באידיאולוגיה הסוציאליסטית

כחלק מתפישת-העולם השיוויונית של הקומוניזם, וכתגובת-נגד להיררכיה המעמדית בתקופה הצארית, התמסד בברית-המועצות המנהג לפנות לזולת בשם משפחתו ולהקדים לכך את התואר "חבר" (טוֹבַארִיש товарищ). זאת, מתוך רצון להדגיש רעות ואחווה ערכית. במילים אחרות, "כולנו חברים במאמץ הקומוניסטי הגדול להפוך את העולם טוב וצודק יותר". נוצר אתוס של אחוות אזרחים שהחליף, רק לכאורה, את החברה המעמדית ברוסיה הצארית. בהדרגה שודרג התואר טוֹבַארִיש לשימושים פוליטיים (לדוגמה: פנייה לחבר המפלגה הקומוניסטית) או צבאיים. כך קרא לובש מדים אחד לרעהו, וכך פנו לקצינים בכירים (לדוגמה: טוֹבַארִיש גנרל).

טוֹבַארִיש נגזרת מהמילה טוֹבָאר (סחורה). בתקופה הצארית היא שימשה להגדרת שותף למסע עסקים או מסע קניות. בתקופת המהפכה הבולשביקית ב-1917, השם קיבל משמעות שונה: טוֹבַארִיש הפך כינוי-גנאי לבולשביקים 'האדומים', בפי אויביהם, הכוחות 'הלבנים' תומכי שילטון הצאר.

המהפכה הסתיימה והקומוניסטים, שתפסו בינתיים את השילטון, התחילו להשתמש בעצמם בשם התואר הזה, כתחליף ל"גברת" או "אדון" (לדוגמה: טוֹבאַרִיש אלכסנדרוב). שימוש זה רווח בעיקר בציבור הרחב. מנגד, בשיחות ובמגעים רשמיים (למשל 'עם נציגי הממשל), היה מקובל יותר לפנות לזולת בתואר המכובד גרוֹז'דַאנִין (אזרח).

מובנים נוספים של המילה טוֹבַארִיש הם בעל ברית, שותף, עמית או חבר (Comrade באנגלית). המילה קומראד מקורה בקָמָרָדָה הספרדית, שמשמעותה חברים שותפים לחדר. במאמר מוסגר יצוין, כי בני דור המייסדים של הקיבוצים בישראל (חלקם עולי מזרח אירופה שהיו חדור אידיאולוגיה סוציאליסטית), נהגו לפנות זה לזה בשם "חבר". מכאן נגזר בין היתר גם המושג "אסיפת חברים".

עם השנים הפך התואר קומראד, בעיקר במערב, כינוי-גנאי כללי לקומוניסט, מרקסיסט או טרוצקיסט. קומראד נכנס לשימוש נרחב גם בתרבות הפוליטית והפופולארית האמריקאית, להגחכת דמות 'הרוסי'.

יחסי חברות בצל המשטר הטוטאליטרי

התפישה הטוטאליטארית ולפיה כל האזרחים משועבדים למדינה בגופם ובנשמתם, שיחקה תפקיד מכריע בכינון ובעיצוב יחסי החברות בחברה הרוסית. המשטר הקומוניסטי אכף מערכת בקרה ושליטה משומנת על הפרט בשם "טובת הכלל", וחש חופשי לחטט בכל תחומי החיים של נתיניו, כולל ביחסים שבינו לבינה.

הפיקוח ההדוק והמעיק של "האח הגדול", דחף רבים לזרועותיהם של ידידים ומכרים, שמילאו עבורם תפקיד של חברים לצרה ושותפי-גורל. ככל שגברו הלחצים והמתחים בחיי היומיום, כך הואצו החיפושים אחר מסגרת חמה ותומכת. היו שמצאו בחיק חבריהם את הניחומים והפירגון שחסרו להם בחייהם האישיים. זאת, בהינתן שהתא המשפחתי הסובייטי התאפיין בחוסר יציבות, בשיעור גבוה של גירושים ומשפחות חד-הוריות.

חשיבותו של מוסד החברוּת כמסגרת תומכת, נבעה גם מכך שבחברה הרוסית הסגורה, בניגוד לחברה המערבית, כמעט ולא היו קבוצות תמיכה, טיפולים פסיכולוגיים, 'קווים חמים' למצוקות נפשיות לסוגיהן, סדנאות רוחניות וכדומה. החברים הקרובים היו האוזן הקשבת והכתובת היחידה לתמיכה נפשית ולמילה חמה.

בחיי היומיום ובמרחב הציבורי, אנשים העטו על פניהם מסכה אחידה, מתוך ציות לצו הקולקטיב. רק בחוג הידידים הסגור והמוגן, הם הירשו לעצמם לקרוע את המסכה ולחשוף את פרצופם האמיתי. כאן הם יכלו למתוח ביקורת נוקבת על השליט, ולקטר על הפער העצום בין סיסמאות השיוויון והאחווה למציאות החיים האפרורית והשוחקת.

בין כותלי מוסד החברוּת, המושתת על אמון הדדי מוחלט, יכול היה כל משתתף לחשוף את אישיותו האותנטית ללא חשש. רק בקרב חוג חברים שנבחר בקפידה, הם יכלו להתבטא בחופשיות, לומר כל אשר על ליבם, להתלוצץ על מחדלי השיטה הקומוניסטית, מבלי לחשוש שהדברים יגיעו לאוזניים לא-רצויות. חוש הומור לא היה הצד החזק של המשטר הטוטאליטרי, וגם הלצה תמימה לכאורה הייתה עלולה להתגלגל ככדור שלג למעצר, הרשעה ואפילו עונש הגליה לסיביר.

במציאות זו של חשדנות, מעקבים, ציתותים, הלשנות ורדיפות, נוצקו מערכות יחסים אינטימיות בין חברים קרובים, שחלקו ביניהם סודות משותפים. מי שנטל על עצמו סיכון ושפך את ליבו באוזני רעהו, ציפה שגם הלה יפגין פתיחות מוחלטת וינהג כמוהו. כל דבר פחות מזה היה מעורר חשד ונתפש כעלבון. אגב, תופעה זו קיימת עד היום בקרב העולים הוותיקים. אדם שתפס את חברו הטוב בשקר או בהסתרת מידע (לדוגמה: הלה ערך מסיבת יום-הולדת, לא הזמין אותו ולאחר מכן ניסה להכחיש שבכלל הייתה מסיבה), עשוי בהחלט לנתק את הקשרים איתו, גם אם האחרון יתנצל ויבקש אלף סליחות. במילים אחרות, יוצאי מדינות חבר העמים נוטים להיעלב בנקל מכל מה שנתפש בעיניהם כ'מעילה באמון' מצד חברים, גם אם זה דבר של מה-בכך. "או שתגיד את האמת, או שלא תגיד כלום!" זה היה המוטו של מוסד הרֵעוּת בברית-המועצות.

במפגשים האינטימיים הייתה לעיתים גם 'תוכנית אמנותית', שכללה שירי מחאה של המשורר-זמר הנערץ ולדימיר ויסוצקי (1980-1938). ויסוצקי כתב באירוניה על צביעות המשטר, על קשיי החיים בברית-המועצות, החיים בכלא הסובייטי ועוד. הקרמלין לא אהב את התכנים הסאטיריים, והצר את צעדיו של ויסוצקי. למרות זאת, השירים מצאו את דרכם אל המעריצים מעל גבי קלטות פיראטיות. אחד השירים היותר ידועים של ויסוצקי, אם חבר נעשה אחר (1966), מספר על שני חברים המטפסים על הר גבוה ותלול. המסר: חברוּת אמת נבחנת במצבים של סכנת חיים. להלן מילות השיר:

אם חבר נעשה אחר / לא חבר, לא אויב בלב / ואתה לא יודע כבר / מה לחשוב, מה לומר. / אז לכו להרים הגבוהים / וטפסו יחדיו למעלה. / שם, באוויר הפסגות הצלול / תגלה במהרה מי הוא מי / אם הלך הוא, אך נאנח, / רק למטה השפיל מבט, / על הקרח ירד מיד / הוא נבהל ורעד. / אז עליך לומר: הוא זר! / ונקשרת אליו לשווא - / כי אותו לא רוצים הרים, / ועליו לא שרים! / ואם הוא לא ייבב מכאב, / כן שמח, לא שמח - הלך! / כשתחתיך הצוק החליק - / הוא בחבל החזיק, / אם אחריך צעד ישר, / אם עמד על ההר ושר, / אז תדע כי לטווח ארוך / רק עליו יש לסמוך...

חבר אמיתי באותן שנים היה תחליף לתמיכה הרגשית והחומרית, שהמדינה לא יכלה (או לא הייתה מעוניינת) להעניק לנתיניה. החברים הטובים סייעו ככל יכולתם במציאת מצרכי מזון בשנות הצנע (דיפיציט), המליצו על סוחרים ב'שוק השחור' שמכרו ג'ינסים מוברחים, או מצרכים שלא נמכרו בחנויות הממשלתיות. בעלי האמצעים היו מלווים כסף לחברים שנקלעו למצוקה.

חברים למודי ניסיון שעברו את מסלול המיכשולים של הבירוקרטיה הסובייטית, העבירו לחוג ידידיהם הקרובים את המידע שצברו - איך לקבל טובות הנאה מסוימות, להשיג דברים בקומבינה, לעגל פינות ולעקוף את הבירוקרטיה. בשנות ה-70', לדוגמה, האזרח הפשוט נאלץ להיכנס לרשימת המתנה של חודשים ארוכים על כל מכשיר חשמלי שביקש לקנות, כמו מקרר או מכונת כביסה, שלא לדבר על דירה. מכל הסיבות הללו, חברוּת אמיתית (בעיקר עם חברים בעלי קשרים) הייתה בגדר נכס שערכו לא יסולא בפז.

מינוחים שונים של חברים ומשמעותם

בתרבות הרוסית, אין הגדרה אחת ויחידה לחבר אמיתי. יש מי שעבורו, חבר זה שותף ללגימת משקה חריף בצוותא, מה שנקרא "חבר לבקבוק" (סָבּוּטִילְנִיק, ברוסית). יש מי שבעיניו, חבר הוא מי שמוכן לקבל אותך כפי שאתה על מעלותיך ומגרעותיך, ויש מי שרואה בחבר אמיתי לא פחות מאשר נפש תאומה.

בשפה הרוסית קיימות מספר הגדרות לקשרי חברות, בדרגות שונות של קירבה ואינטימיות. ניתן לתאר אותן כשלושה מעגלי חברוּת, שהפנימי בהם הוא האינטימי ביותר:

1. מכר טוב (חָארוֹשִיי זְנָאקוֹמִיי): דרגת הקירבה הנמוכה ביותר. לדוגמה: אדם שהכרת במסגרת מסוימת (שירות צבאי, לימודים, שכן). היחסים אינם חורגים משיחות חולין מזדמנות, או שתיית קפה בצוותא.

2. ידיד (פְּרִיאָטֶל): דרגת קירבה בינונית. אדם שחולק איתך אינטרסים משותפים. אתם נפגשים מעת לעת, משוחחים על החיים באופן כללי, לוגמים יחד משקה חריף.

3. חבר (דְרוּג): דרגת הקירבה הגבוהה ביותר. קשר אינטנסיבי, טוטאלי ואינטימי. שמור לחבורה מצומצמת של אנשי סוד. דְרוּג הוא מי שאפשר לסמוך עליו בעיניים עיוורות. "דְרוּג יהיה מוכן ללכת באש ובמים, ואפילו לחרף את נפשו למענך", אומר אחד המרואיינים, וממחיש זאת בדוגמה קיצונית: "אתה יכול להתקשר לדְרוּג ולומר לו: 'שמע, הרגע הרגתי בן-אדם, ואני רוצה שתעזור לי להיפטר מהגופה'. הדְרוּג, בלי לשאול שאלות ובלי להסס, יגיד לך: 'חכה לי, אני מגיע!'"

מרואיין אחר מסביר: "בתרבות הרוסית, חבר אמת תמיד יהיה לצידך בשמחות וגם במשברים. לרוב, חברים בלב ובנפש חולקים השקפת-עולם דומה או זהה. יחסי הרעוּת בין רוסים מאוד דומים ליחסים בין חברים לנשק בישראל שאכלו מאותו המסטינג. להיות חבר של מישהו פירושו, בראש ובראשונה, לחשוב כל הזמן איך אני יכול לתת ולעזור ולא מה ייצא לי מזה".

לחברים בלב ובנפש שמור מקום מיוחד לא רק בלב, אלא גם בחיים האמיתיים. כשגבר מחליט להתחתן, הוא בא ומבקש מהחברים רשות 'לקחת' מהם את הכלה. אף שמדובר באקט סמלי, יש בכך כדי ללמד שהחברים מהווים לא אחת מעין תחליף למשפחה המורחבת. חברים אמיתיים אינם נפרדים, גם לאחר שאחד מהם התחתן ולהלכה, בחר לעצמו שותף אחר לחיים. הם מלווים אותו כצל בחייו החדשים, נמצאים שם תמיד כדי לתמוך, להשיא עצה, להשתתף בשמחות המשפחתיות, ולהבדיל, לספק לו משענת כשנישואיו עולים על שירטון (ראו הרחבה בערך "נישואין במגזר דוברי הרוסית", בתוך "מגזר דוברי הרוסית/ זוגיות ומשפחה")

חברות גברית וחברות נשית

בתרבות הרוסית יש הבחנה מגדרית ברורה בין מה שנחשב "נשי" ו"גברי". התרבות הפופולארית (ספרים, סרטים) מוסיפה לחברוּת גברית נופך הרואי ומיליטריסטי. החברים מתוארים כמושיטים יד זה לזה על קצהו של צוק, מושיטים יד לחבר פצוע ומדמם בשדה-הקרב ומחפים עליו בעת ההסתערות על האויב. במחקרים פסיכולוגיים שונים נמצא, כי הרוסים נוטים להזכיר את המושג "חברוּת גברית" (Mujzskaya drujba) בנשימה אחת עם הקרבה עצמית, אחווה ורעות, אמון ונאמנות אין-קץ, עזרה הדדית בעת צרה ובכל מצב. זו חברות שאינה תלויה בדבר, רעוּת שבה האחד יילך באש ובמים למען האחר.

לעומת זאת, החברוּת הנשית נתפסת כמערכת יחסים רגשית יותר, שעיקרה שיתוף הדדי בסודות, קשיים ולבטים. לחברות זו יש ביטויים מוחצנים, הבעת רגשות, דגש על ההיבט 'הנפשי' ופחות על המעשי, ובעיקר, היא פחות טוטאלית מזו של הגברים. לדוגמה: בחורה שהתאהבה בבחור תצא איתו, גם אם הדבר יהיה כרוך בניתוק הקשר עם חברתה הטובה. בניגוד לה, בנים רבים מוכנים לוותר על קשר רומנטי עם בנות, אם זה בא על חשבון החברים הטובים שלהם. בנוסף, חברות בין נשים נתפשת כלא-אמיתית (חברות נוטות יותר להסתכסך ולריב ביניהן), ויש בה מרכיבים של תחרות, חמדנות, קנאה ורכילות (הגדרות שנבחרו על-ידי הנשים עצמן).

געגועים לחברים שנשארו במולדת הישנה

בתהליך ההגירה לישראל נותק הקשר של רוב העולים, צעירים ומבוגרים כאחת, עם החברים שנשארו במדינת המוצא, או שהיגרו למערב. העולים המבוגרים כואבים את הנתק מחברי-ילדות ונזכרים בגעגוע באותן שיחות-נפש על כוס תה מהביל במטבח, שגלשו לשעות הקטנות של הלילה. מפגשי חברים חגיגיים, נערכו בליל השנה האזרחית החדשה ובימי הולדת. ברוסיה, ההתכנסות בחבורה הייתה על בסיס קבוע ובתדירות גבוהה (מספר פעמים בשבוע). כאן, הם קובלים, נפגשים עם חברים אולי פעם בשבועיים.

כאמור, הרוסים בעידן הסובייטי יחסו חשיבות עצומה לקשרי החברוּת. רבים מהמרואיינים לתחקיר זה תיארו בערגה מערכת יחסים רגשית, חמה, קרובה ותומכת, שכל-כך חסרה להם בישראל. אחת השאלות בסקר שערכה ב-2003 הסוציולוגית, פרופ' לריסה רמניק, בקרב צעירים וסטודנטים עולים (בגילאים 29-20) באוניברסיטת בר-אילן, הייתה: "מהם הגורמים העיקריים אשר היקשו עליכם את ההשתלבות בחברה הישראלית?" 22% ציינו את הגעגועים לחברים האהובים שנשארו מאחור, במולדת הישנה.

נתון זה מתחדד לנוכח העובדה שרבים עלו לישראל בגיל ההתבגרות, תקופה שבה החברים ממלאים תפקיד מכריע בתמיכה נפשית ובהתפתחות האישיות. קשיים נוספים שצוינו באותו סקר: הבדלים מנטאליים ותרבותיים בינם לבין הצברים (41%), הדרה ועוינות מצד בני-גילם הצברים (20%), אי-שליטה מספקת בעברית (30%).

בילבול, בדידות ועלבונות

כל הגירה הינה תהליך טראומטי באופיו, המורכב משני נדבכים מרכזיים: מחיקה (חלקית לפחות) של המציאות החברתית המוכרת שממנה התנתקו, ומפגש עם חברה ותרבות חדשה ולא-מוכרת. עד עלייתם לישראל, חיו יהודי ברית-המועצות בתוך מעטפת יציבה, ידידותית ומגוננת - בית, משפחה והורים שסיפקו את הביטחון הקיומי. כולם דיברו רוסית, כולם הכירו את כללי ההתנהגות, המוסכמות החברתיות והציפיות.

בישראל, כל זה התהפך. הנורמות, הערכים והקודים התרבותיים הישנים הפכו בלתי-רלוונטיים במקרה הטוב, מטעים ומכשילים במקרה הרע. מי שביקש להיטמע במדינה החדשה מבחינה תרבותית וחברתית, היה חייב ללמוד את ספר הכללים והקודים המקומי מהאות הראשונה.

היעלמות הערכים של אמא רוסיה לוותה, לעיתים קרובות, בתחושת אבל ואובדן. המפגש עם המציאות החדשה, מאופיין לעיתים בבילבול, חוסר התמצאות, תחושה קשה של בדידות, דיכאון, תלישות, זרות ושחיקת הערך העצמי. הבילבול בולט במיוחד אצל מתבגרים עולים, אשר נוטים להגיב בחריפות על היתקלויות לא-נעימות עם החברה הזרה.

הדימוי העצמי הירוד של חלק מהמתבגרים המהגרים (בעיקר ממשפחות במעמד כלכלי-חברתי נמוך המתגוררות בשכונות מצוקה), מעצים את הפגיעוּת והנטייה ולהיעלב. כך, כשהם נתקלים בדפוסי התנהגות בוטים של נוער ישראלי - בעיקר צעירים משכבות פחות מבוססות ומשכילות (דחיפות, גידופים בנוסח "רוסי מסריח" וכדומה), הם נוטים, מהר יותר מהמבוגרים, להיעלב ולחוש בושה וזעם. תחושות אלו יוצרות חיץ בינם לבין המקומיים. התוצאה: חבורות צעירים על טהרת יוצאי מדינות חבר העמים, מכונסים בתוך עצמם ואינם יוצרים יחסי חברות עם בני-גילם ילידי הארץ.

הנטייה להיעלב תלויה במידה רבה במבנה האישיות ובכושר הספיגה של הפרט. עם זאת, ניתן להצביע על מספר תופעות תרבותיות המקוממות את כלל בני המגזר. להלן הבולטות שבהן:

עולים דוברי רוסית נוטים להיעלב, להיפגע ולעיתים אף להגיב בחריפות, כשמעירים להם על המבטא הרוסי הכבד, או על שיבושי לשון (בעיקר כשההערה נאמרת בבוטות. הערה שנאמרה בנימה חיובית ומתוך רצון כן לתקן, תתקבל בברכה ותאומץ. זאת, כיוון שרוב העולים שואפים לדבר עברית ללא שגיאות). 

רבים נעלבים לנוכח גילויי אטימות, אפס סובלנות כלפי 'האחר', חוצפה ישראלית (הידחפות בתור, קללות, ניסיון לכופף את החוק, ועוד), תרבות החפיף ("סמוך", "יהיה בסדר", "שחק אותה"), או התנהגות שאינה מתחשבת בזולת (נהיגה פרועה בכביש תוך סיכון הנהגים האחרים, דיבור קולני במקומות ציבוריים, השמעת מוסיקה בעוצמה גבוהה). זאת, כיוון שהדברים עומדים בניגוד מוחלט לקוד ההתנהגות שעליו גדלו. הם חונכו לסדר, משמעת ואירגון, ואלה מתנגשים עם דפוסי התגובה הבוטים, חסרי העידון ושוברי המסגרות של חלק מהישראלים הוותיקים. ביטוי קולע לכך הם המערכונים בכיכובה של לוּבָּה, הקופאית הרוסייה, בתוכנית הסאטירה ארץ נהדרת (ערוץ 2 בטלוויזיה, 2006).

רבים נבוכים כשהם אומרים "תודה רבה" או "בבקשה" על מחווה או שירות, שהישראלי המחוספס תופש כמובנים מאליהם ואינו טורח להודות עליהם - ונתקלים בתגובת לעג. 

פנייה לעולה לא בשמו האמיתי אלא בשם עדתי כוללני, כמו "בוריס" או "ולדימיר", מעוררת סלידה. למעשה, הם מתקוממים נגד כל מה שרומס את כבודם, נתפש כמתנשא ואדנותי ומקבע את מעמדם החברתי 'הנחות'.

פנייה לדמות סמכותית תוך התעלמות ממעמדה, נתפשת כזילזול ועלבון. יוצאי חבר העמים נותנים כבוד לבוס, למנהל או לעובד הציבור. הם פונים אליו בנימוס, לרוב בשם המשפחה שלו, אינם קוטעים את דבריו, לא מתחילים את השיחה בטפיחה על הכתף, וכיוצא באלה. לעומתם, הישראלי הסחבקי מרשה לעצמו לרוב לפנות לאלה שמעליו בשמם הפרטי, ולהתייחס אליהם כאילו היו חברי-ילדות.

לרוב, יוצאי חבר העמים שומרים בקנאות על המרחב הפרטי שלהם. זה עומד בסתירה לפתיחות (המוגזמת לעיתים, ולבטח בעיניהם) של ישראלים רבים, שאין להם בעיה 'להתנפל' על אדם שהם בקושי מכירים, לחבק, לטפוח לו על השכם ולגלוש לשיחה אינטימית פולשנית. ברוסיה, מי שנתקל באדם שאיתו יש לו היכרות שטחית, לרוב יימנע משיחת חולין חודרנית ויסתפק בברכה מנומסת.

התכנסות והסתגרות בסביבה ידידותית ומגוננת

כל האמור לעיל הניע את עולי חבר העמים להסתגר בסביבת מגורים רוסית, לפחות בשלבי הקליטה הראשונים. בחירה זו ריככה במשהו את הנחיתה על קרקע המולדת החדשה והקשה. היא דחתה למועד מאוחר יותר את הצורך למחוק לחלוטין את עקבות עברם, והעניקה להם את הפריבילגיה של חיים עם רגל אחת על קרקע מוכרת וידידותית, ורגל שנייה על קרקע חדשה יחסית.

למעשה, מדובר בתופעה גלובלית האופיינית לקהילות מהגרים, שהיא הרקע להיווצרותם של רבעים אתניים במדינות קולטות הגירה בעולם המערבי - רובע סיני (צ'יינה טאון), רובע איטלקי (Little Italy) בעשרות ערים בארצות-הברית ובמדינות אחרות, רובע הודי, רובע מוסלמי (במדינות רבות באירופה שקלטו בעשור או שניים האחרונים מיליוני מהגרים מוסלמים ממדינות ערב, מטורקיה, מדרום-מזרח אסיה ומצפון אפריקה) וגם רובע רוסי, כמו בקוני איילנד, ניו-יורק.

עם זאת, התהליך טומן בחובו פרדוקס מסוים. כשמהגר חי בסביבה אתנית ידידותית ומגוננת (גטו, בהגדרה בוטה יותר), הוא אינו חש בהילות לצאת החוצה ולהתערות בחברה הקולטת. הוא אומנם מודע לכך, כי מעבר לסביבה הטרוגנית יזרז את תהליך היטמעותו בחברה החדשה, אך זאת במחיר ויתורים כואבים על תרבות המקור.

בישראל התרחש תהליך של יציאה הדרגתית (למעשה, די מהירה) מהגטאות הרוסיים (שכונות במרכזי ערים כמו חיפה, בת-ים או חולון, שמרבית תושביהן עולי חבר העמים). הצעירים ובעלי האמצעים עזבו, הזקנים וחסרי האמצעים נתקעו. התוצאה הבלתי-נמנעת הייתה סביבה רוסית מאוד, אבל גם זקנה וענייה מאוד. ישראלי ותיק שנקלע לשכונה כזו, עלול להתרשם כי כך חי הרוסי הממוצע, בעוד שבמציאות המצב הפוך. רוב יוצאי חבר העמים בחרו להתגורר בשכונות הטרוגניות יחסית.

"הרבעים הרוסיים" בישראל הולכים ומתפוגגים, אבל כאן קרה דבר מעניין. במקום לברך על היעלמותם הצפויה מהנוף, החלו גורמים לא מעטים לחשוב על דרכים לשימורם. אם לניו-יורק יש רובע רוסי אתני שוקק, המוסיף צבע לעיר, למה לא גם לבת-ים, לדוגמה? ואכן, בתחילת 2008 הכריזה עיריית בת-ים על תחרות לתוכנית מיתאר חדשה לעיר, שתכלול הצעות לשימור ולמיתוג הרובע הרוסי בעיר. היוזמה הזו, במידה ותצא לפועל, תוסיף צבע לעיר, תקהה את הדימוי הסטיגמטי שלה, תמשוך אליה מבקרים ותיירים מהארץ ומחו"ל (כפי שכל תייר המבקר בעיר גדולה במערב, לא יחמיץ קפיצה לצ'יינה-טאון המקומי) ותביא לפיתוח מקורות תעסוקה ופרנסה נוספים לתושבי הרובע.

המעגל החברתי של העולים

גל העלייה הגדול מברית-המועצות לשעבר, בתחילת שנות ה-90', הביא בכנפיו גל של מחקרים חברתיים, סקרים ומשאלים בנושא קשרי חברות בין עולים לוותיקים. המספר העצום של העולים (כמיליון נפש) לא רק חולל שינוי דמוגראפי דרמטי, אלא גם טמן בחובו פוטנציאל לשינוי חברתי-תרבותי. אין תימא, אם כן, שמיטב החוקרים והסוציולוגים באותן שנים 'הסתערו' על העלייה הרוסית וניתחו אותה מכל היבט אפשרי. בין הנושאים שסיקרנו אותם יותר מכל, מעבר לחבלי הקליטה האופייניים של חברת מהגרים, היה פוטנציאל ההיטמעות החברתית במולדת החדשה.

המחקרים נעשו לאורך זמן, בשלבים שונים של תהליך הקליטה, ולכן חלק מהממצאים, הגם שיש בהם עניין רב, כבר פחות רלוונטיים לזמננו. זאת, בגלל שתהליכי הקליטה בישראל, בעיקר כשמדובר במגזר הרוסי, מתרחשים בקצב מהיר. כיום, לקראת סוף העשור השני, נוספים גוונים לתמונה. יש אומנם לא מעט איים של ניכור והתבדלות, בעיקר בקרב דור המבוגרים ובאזורים שבהם גרה אוכלוסיה ענייה, אבל מרבית הצעירים שנולדו וגדלו כאן מרגישים יותר ישראלים מרוסים, וגם מתנהגים בהתאם. בישראל נולדים מדי שנה כמאה אלף צברים למשפחות מהגרים מברית-המועצות לשעבר. מרגע שהם עומדים על דעתם, ישראל נתפשת בעיניהם כביתם הטבעי. גם הסביבה כבר לא רואה בהם זרים, ולבטח לא מהגרים.

מה בכל זאת ניתן ללמוד מאותם מחקרים? ראשית, בשנים הראשונות של העלייה ממדינות חבר העמים, שררו נתק ותחושת זרות עמוקה בכל הרבדים. באותן שנים, כשהישראלים לא הכירו עדיין את העולים ולהיפך, הניכור ההדדי היה בשיאו. ניתן לראות זאת במימצאי מחקרו של ד"ר משה טטר, מבית-הספר לחינוך באוניברסיטה העברית (1994), על מדגם מייצג של תלמידים עולים ב-20 בתי-ספר, יסודיים ותיכוניים: שני-שלישים מהתיכוניסטים, וקרוב למחצית מתלמידי היסודי דיווחו, כי כל החברים הטובים שלהם הם עולים חדשים כמותם.

חיזוק נוסף נמצא בסקר של המכון לחקר הטיפוח בחינוך באוניברסיטה העברית, שנערך בשנים 1997-1995 בקרב עולים תלמידי בתי-ספר יסודיים וחטיבות הביניים, אשר נמצאים בארץ למעלה מארבע שנים. למעלה ממחצית טענו, כי במולדתם היו להם יותר חברים, וכאן, בישראל, החברים הטובים שלהם גם הם ילידי ברית-המועצות. זאת ועוד, הקשר עם בני-גילם הצברים מתמצה בפגישות אקראיות בקניון, בקולנוע או באולם הספורט. נושאי השיחה לרוב שטחיים וקשורים בפעילות מוגבלת (לדוגמה, משחק כדורגל או שיעורי-בית).

שנית, בישראל, כמו בארצות אחרות בעולם, ככל שהמהגר מגיע לארץ החדשה בגיל צעיר יותר, כך חבלי הקליטה שלו קצרים יותר: הוא רוכש את שפת המקום ביתר קלות, קל לו יותר לנער מעליו את המשא התרבותי של ארץ-המקור (שאינו כבד באותה מידה כמו אצל הוריו המבוגרים), הוא הולך לבית-ספר מעורב ומטבע הדברים, יש לו אינטראקציה יומיומית עם האוכלוסייה הוותיקה.

עם זאת, אין להסיק מכך שהדור הצעיר של המהגרים מתערה בחברה החדשה בנקל. על אף האמור לעיל, המהגר הצעיר עדיין מדבר בדרך כלל בשתי שפות, עדיין מזוהה כזר, הרבה פעמים מתבייש בהוריו שלא התאקלמו. לא מעט עולים צעירים נרתעים מיצירת קשר עם בני-גילם הצברים, בשל חששם מהמבוכה שעלולה להיגרם להם במפגש של החבר/ה עם ההורים. רבים חשים אי-נוחות לנוכח ה'רוּסיוּת' המודגשת של הוריהם (במבטא, בלבוש, באוכל, בגינונים), שמחדדת את זרותם.

זאת ועוד, בקרב הדור המבוגר שכיחות דעות קדומות על הצברים (בעיקר אלה ממוצא מזרחי) ולכן, צעירים רבים חוששים שהחבר לא ימצא חן בעיני הוריהם. מכאן שבבואם לברור את חבריהם הם עושים זאת, במודע ושלא במודע, על-פי הציפיות של הוריהם. מנגד, צברים רבים נמנעים מיצירת קשר חברי עם בני-גילם עולים, הן מחשש לתיוגם על-ידי חבריהם כ"רוסים" והן בשל המכנה המשותף הטבעי הרחב יותר עם הדומים להם.

שלישית, בבתי-הספר, כשהעולים הם מיעוט קטן בכיתה, תהליך הקליטה קל יותר, כי לא נוצר זיהוי קבוצתי, אין מחנאות. מנגד, כשנוצרת קבוצה גדולה, יש נטייה להתלכד.

הסיבה לכך מובנת מאליה - קל יותר לאדם להסתדר עם הדומים לו. אין "חובת הוכחה" ולא קיימת סטיגמה הדדית. יתירה מזאת, המכנה המשותף המשפחתי בין העולים גדול יותר, ובגיל ההתבגרות יש לכך חשיבות רבה ביותר (היכולת לשתף אחד את השני בחוויות דומות).

הגדרות שונות של מוסד החברות

 מתחים בין העולים (ילדים ובני-נוער כאחד) לילידי הארץ, קיימים מאז החל גל העלייה הגדול ממדינות חבר העמים. במרוצת השנים, הם לבשו צורה ופשטו צורה ואף עוצמתם השתנתה מעת לעת, אך הם עדיין מורגשים עד היום. הסבר שכיח לכך הוא "הבדלי מנטליות" (אי-הלימה של דעות, עמדות, ציפיות וכדומה) הנובעים מהבדלים תרבותיים. ההסבר האמיתי הוא שילדים ובני-נוער מרבים לתייג את הסובבים אותם, תוך התמקדות בנקודות-החולשה שלהם.

זרוּת (המבטא של ההורים, לדוגמה) היא נקודת חולשה שקל להיטפל אליה. לעיתים, הרקע לכך הוא קינאה, הנובעת מכך שרבים מילדי העולים מצטיינים בלימודים. לעיתים, ילדים שבאו מרקע עני או ממשפחה חד-הורית מידרדרים לפשע, ומתויגים על-ידי הסביבה בבית-הספר כעבריינים. במקרים אחרים, הצברים הצעירים קולטים מסרים שליליים על העולים, מההורים או מהתקשורת.

בשנים הראשונות שלאחר הגעת המשפחה ארצה, ההורים שקועים במאבק הישרדות חברתי וכלכלי, ואינם מסוגלים להקדיש לילדיהם את מלוא תשומת-הלב הדרושה. בהרבה מקרים, ההורים מתקשים להתמודד מול המערכות החדשות, ומשדרים לילדיהם בילבול וחוסר אונים. בצר להם, ובניסיון נואש למצוא חלופה הולמת, הצעירים מוצאים אוזן קשבת אצל בני-גילם בני אותה תרבות ומנטליות, שעוברים תהליכים דומים וחווים תחושות דומות.

בעוד ההורים והמבוגרים נאלצים לבוא במגע עם החברה הישראלית (במקום-העבודה, במרכול, ברשות המקומית או במשרדי הממשלה), המתבגרים פטורים מכך ויכולים להסתגר בקרב בני-גילם דוברי רוסית. לעיתים, הדבק המלכד בחבורות הרוסים הצעירים, הוא פועל יוצא של תחושת עימות, אמיתית או מדומה, של "אנחנו" (הרוסים) מול "הם" (הצברים שהעולים מכנים "הישראלים" או "המרוקאים", כשם כולל לילידי הארץ בלא קשר להשתייכות עדתית).

בתחילת הדרך, רוב העולים סבלו מסטיגמה ומהצקות של סביבתם החדשה. מחקר שנערך באמצע העשור הקודם, על-ידי המכון לחקר הטיפוח באוניברסיטה העברית, אושש זאת. קרוב למחצית מהנשאלים, תלמידים עולים, טענו כי התלמידים הישראלים הוותיקים מציקים להם ומדביקים להם תוויות.

במחקר שנעשה בתקופה מאוחרת יותר (2002), על-ידי הסוציולוג ד"ר אלכס אפשטיין מהאוניברסיטה העברית, התגלתה נקודה מעניינת, ששופכת אור על הנתק בין בני-נוער ממשפחות עולים לבני-גילם ממשפחות ותיקות. ניתוח המימצאים מעלה, כי הנתק נובע מהגדרות שונות של מוסד החברוּת, ממערכת ציפיות שונה, שהיא תולדה תרבותית (לדוגמה: שהחבר יידע לשמור סוד, לא יעליב אותם, יהיה בעל חוש הומור ויתייחס יפה למשפחתם). ניתן להניח שציפיות אלו הוטמעו בהם על-ידי הוריהם. מימצא חשוב נוסף: לשני-שליש מהעולים חשוב שהחבר יהיה מקובל חברתית.

ניתן להסיק מתוצאות המחקר הנ"ל ניתן לגזושתי מסקנות חשובות:
א. הציפיות שמפתחים העולים הצעירים ממוסד החברוּת (הן מבחינת תוכן החברות והן מבחינת עוצמת המחויבות) גבוהות מאלה של הצברים (ככל הנראה בהשראת ההורים). הם מצפים מחבר שיגלה עניין בהם ובמשפחתם ושיידע לכבד אותם.

ב. פעמים רבות, חבר מקובל עשוי לשמש כרטיס כניסה חברתי. זה נכון לכל ילד, אבל בעיקר לילדי עולים, שמתחילים את הדרך מנקודת פתיחה נחותה. יצירת קשר חברי עם דמות מקובלת, פותחת בפניהם הרבה דלתות. לכן, יש חשיבות רבה לכך שבכיתה יצמח לפחות מנהיג חברתי אחד מקרב העולים. הוא כבר ימשוך אחריו את כל האחרים. 

קשרי חברות בקרב סטודנטים עולים

ב-2003 ערכה פרופ' לריסה רמניק, מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, מחקר בקרב סטודנטים עולים מחבר העמים, גילאי 29-20, בנושא הקשרים החברתיים ומעגל החברים שלהם.

היה אפשר לצפות שצעירים בגיל האוניברסיטה יקיימו קשר יותר ספונטאני וטבעי עם חבריהם מהאוכלוסייה הוותיקה. אחרי הכל, מדובר בצעירים אחרי שירות בצה"ל, שחלקם עברו יחד את כור ההיתוך הצבאי, חלקם למדו יחד בתיכון ורובם ככולם דוברי עברית רהוטה. למרות זאת, מגמת ההפרדה וההיבדלות בינם לבין בני-גילם הצברים, ניכרה היטב בתשובותיהם. רובם ענו, כי יעדיפו לפנות אל חבר-לספסל מהמגזר, כדי לקבל חומר שקשור בלימודים. מחוץ לשעות הלימודים והעבודה, היחסים עם הצברים היו בעיקר נקודתיים ומוגבלים לצרכים מסוימים. רובם העדיפו להעביר את שעות הפנאי ולקיים קשרי חברות ויחסים רומנטיים, עם בני-מינם.

יש מספר הסברים להתנהגות סגרגטיבית זו, על אף העובדה שמדובר בצעירים ללא משקעי-עבר תרבותיים, המעורים היטב בחברה הישראלית הכללית:

ראשית, הסטריאוטיפים ההדדיים עדיין לא פסו מהעולם, ומסתבר שהם מושרשים מאוד באוכלוסיה הוותיקה כלפי העולים ויותר מזה, בקרב העולים (מבוגרים וצעירים גם יחד) כלפי הוותיקים. עולים צעירים רבים סבורים כי מה שמאפיין את הישראלים זה חוצפה, חוסר טאקט ונימוסים גרועים. הסטריאוטיפים הללו יונקים, ברוב המקרים, מהחינוך שקיבלו בבית, השונה מהותית מהחינוך במשפחה ישראלית.

שנית, מחקרים רבים מצביעים על תחושת התנשאות ואדנות של עולי חבר העמים. רבים מהם משוכנעים עד היום, כי
התרבות והשפה הרוסית עשירות יותר וקודי ההתנהגות הרוסיים נעלים יותר. זאת, בהשוואה ל"דפוסי
התנהגות נחותים" (גירבוצים, ענידת גורמטים, צעקות וקללות בכביש, דחיפות בתור, נפיחות בפומבי וכדומה)
של הצברים. 

שלישית, ההיבדלות וההתכנסות עדיין קוסמות להם. הם מזהים את עצמם כמגזר, וברור שאנשים נמשכים באופן טבעי לדומים להם. המסקנה הבלתי-נמנעת: גם כיום, קרוב לשני עשורים לאחר תחילת העלייה הגדולה מברית-המועצות לשעבר, העולים עדיין לא נטמעו לחלוטין בחברה הישראלית וממשיכים להגדיר עצמם כמגזר.

רביעית, ההיבדלות והנתק בולטים במיוחד בינם לבין צברים ממוצא מזרחי. במחקר שבו נתבקשו העולים לדרג את העדות בישראל על-פי הערכתם כלפיהן, תפסו האשכנזים (יוצאי מערב אירופה) את המקום הראשון, אחריהם יוצאי צפון-אמריקה, במקום השלישי יוצאי מזרח-אירופה ובמקום הרביעי, עולי חבר המדינות. יוצאי ארצות המזרח (להוציא יוצאי מרוקו) דורגו במקום השביעי בלבד. יוצאי מרוקו דורגו בתחתית הרשימה.
הנתק מתבטא ביתר שאת בתחום הנישואים. יש מעט מאוד נישואים בין יוצאי חבר העמים ומזרחים.

לסיכום, ההתחברות עם אחיהם באוניברסיטה נתפשת בעיני העולים כמובנת מאליה ו"טבעית", בשל הרקע והחוויות המשותפים. חלקם מאשים את בני-גילם הישראלים, כי הם "מתעלמים" ו/או "אינם מתעניינים" בהם. אחרים מקבלים על עצמם את האחריות לנתק, ומנמקים זאת בתחושת עליונות תרבותית והתנשאות כלפי הישראלים הוותיקים, בעיקר המזרחים.

הסטודנטיות ממוצא רוסי נוטות להתחבר אל הצברים בקלות רבה יותר מהסטודנטים ממוצא רוסי. אפשר להסביר זאת בכך שנשים הן לרוב יותר פתוחות וליברליות ופחות שמרניות ומקובעות מאשר גברים. הסבר אפשרי נוסף: נשים ממדינות חבר העמים הן לרוב אסרטיביות ובעלות ביטחון עצמי ונטייה לחיברוּת יותר מאשר גברים במגזר. אלה לרוב חשדניים יותר ואינם להוטים לצרף את המקומיים לחוג חבריהם.

נשים גם מקיימות מגע שוטף עם החברה הכללית, מתוקף עבודתן במקצועות הכרוכים בקשר יומיומי עם ציבור רחב (ענפי הקמעונות, המכירות והשירותים), ולכן מתחברות ביתר קלות לחברה הישראלית. מהמחקר עולה גם שהן קולטות ומפנימות מהר יותר טעמים, ערכים, השקפות-עולם וקודי התנהגות ישראליים, כולל סלנג עכשווי.

עובדים עם דוברי עברית, מבלים עם דוברי רוסית

 ההעדפות החברתיות של האוכלוסייה הבוגרת מקבלות חיזוק גם במחקר מ-2003 של פרופ' לריסה רמניק, על האינטגרציה החברתית של העולים, הרכב חוג החברים הפורמאלי ורשת חברים אישית בלתי-פורמאלית. הרוב המכריע של הנשאלים טען, שהוא מעדיף לבלות את שעות הפנאי עם חברים רוסים.

בין מסקנות המחקר: למרות שהעולים והצברים לרוב מתחככים זה בזה ברמה היומיומית (לימודים, צבא, עבודה), חוג חבריהם הקרובים עדיין מורכב כמעט באופן בלבדי מרוסים, או כפי שתיארה אחת המרואיינות: "כל השבוע אנחנו עובדים עם ישראלים ומדברים עברית, אבל ביום שישי בערב, כשאנחנו רוצים לנוח או לצאת לבלות, נעדיף לעשות את זה כמקובל בתרבות הרוסית, עם חברים דוברי השפה שלנו, בעלי מנטאליות דומה לשלנו, עם האוכל והמשקאות המוכרים מהבית".

סקר שערך באותה שנה מכון מותגים, המתמחה במגזר הרוסי, חיזק את התמונה: כ-60% מהחברים של משתתפי הסקר הם דוברי רוסית.

הנתק קיים גם מצידו השני של המתרס. סקר שנערך ב-2002, העלה כי לכמחצית מהישראלים הוותיקים לא היה שום חבר עולה מחבר העמים, רק חמישית מהנשאלים ציינו שהם בקשר עם מספר קטן של חברים עולים. מימצאים אלה מעידים על חוסר הלהיטות של ישראלים ותיקים ליצור קשרי ידידות עם העולים. ייתכן שהדבר נובע מתפישתם את העולים כשמרניים, חשדניים ומסוגרים בתוך עצמם, ומכאן החשש להיתקל בתגובה צוננת על כל ניסיון קירבה.

לאחרונה, ניתן לזהות מגמה מעניינת הקונה לה אחיזה בקרב העולים הצעירים. בשנותיהם הראשונות בישראל הם דיכאו את זהותם הרוסית מתוך רצון ושאיפה להתערות, כמו גם מתוך המבוכה בה היו שרויים עקב זרותם. דווקא כשהרגישו ביטחון עצמי והתערו יפה בארץ, הם החלו לשוב לשורשיהם הרוסיים. צעירים שעדיין לא גיבשו את אישיותם, נוטים לחפש זהות ערכית שתיתן תוכן ומשמעות לחייהם. לפתע פתאום התחוור להם שרוסיוּת זה גם איכות. כך הולכת ונוצרת בשנים האחרונות אצלם אחווה רוסית, שלא משקפת זרות אלא דווקא תחושה של ביטחון וגאווה. התחברות לשורשים לא ככורח וכתגובת-נגד על דחייה של החברה החיצונית, אלא להיפך, מבחירה חופשית ומתוך גאווה. זו אחת הסיבות לפריחתם של המועדונים ומוקדי הבילוי הייחודיים למגזר.

נתונים על התלכיד הפנימי במגזר הרוסי, סיפק גם אתר החדשות הישראלי הפופולארי בשפה הרוסית NEWSru.co.il. בסקר שערך בפברואר 2007 בקרב כשלושת אלפים גולשים בוגרים (מעל גיל 18) דוברי רוסית. המימצא המרכזי: קרוב למחצית מהנסקרים ציינו שאין להם כלל חברים צברים. נתון זה חשוב במיוחד, לנוכח העובדה שמרבית משתתפי הסקר הם אנשים צעירים, בקבוצות-הגיל שבהן מתרחש תהליך האסימילציה.

עולי חבר העמים מותחים קווים ברורים בין חבר וידיד. מחבר יש להם ציפיות הרבה יותר גבוהות. לכן, כשהם נשאלים בנוגע ליחסי ידידות שהם מקיימים עם ילידי הארץ (סקר של אתר החדשות המוביל בשפה הרוסית, www.isra.com. מרץ 2007), קרוב למחצית אומרים, שהם מקיימים יחסי ידידות ברמה כזו או אחרת עם צברים ממקום העבודה או הלימודים.

הסיבות לזיקה ולהעדפה של חברים דוברי רוסית

תמיכה רגשית וחברתית

המעבר למדינה חדשה הוא תהליך מייגע, קשה ומורכב הדורש יכולת הסתגלות והתמודדות. ההגירה כרוכה בעקירת השורשים מקרקע הגידול הטבעית והמקורית שלהם, ונטיעתם מחדש בקרקע חדשה, זרה ולעיתים דוחה. חבלי הקליטה מחייבים אימוץ נורמות, ערכים, קודי התנהגות ולמידת שפה ותרבות מקומית. עולים שזה מקרוב באו חווים לרוב תחושת תלישות, זרות וניכור, בנוסף על המשוכות שהן מנת חלקו של כל מהגר - דיור, תעסוקה ומקור הכנסה.

במצב-ביניים זה, החברים הוותיקים שעשו את המסלול הם מקור התמיכה והמשענת העיקרית. הם ממריצים ומעודדים, מציעים כתף שאפשר לבכות עליה, משיאים עצות והכוונה מקצועית, מהדברים הבסיסיים ביותר כמו קנייה בסופרמרקט ופתיחת חשבון בבנק ועד לקבלת משכנתא ובדיקות רפואיות. החשיבות של החברים קריטית עבור ילדים ונערים הנאלצים להתמודד עם המציאות והחברה החדשה בכוחות עצמם, הואיל והוריהם טרודים בבעיות קיום ואינם מוצאים את הזמן וכוחות-הנפש לסייע.

תמיכה חומרית ועזרה מעשית

בשונה מהעליות הקודמות, ממשלת ישראל כמעט ולא התערבה בתהליכי הקליטה של העלייה הרוסית בתחילת שנות ה-90'. היא החליטה על מדיניות "הקליטה הישירה", שעיקרה צימצום חד של השירותים הישירים לעולים שנתנו הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה, כולל תחנה ראשונה במרכז קליטה (כפי שניתנה לעולי אתיופיה). במקום זאת, כל עולה קיבל "סל קליטה" (סכום כסף שווה-ערך לשירותים הישירים שניתנו במרכז הקליטה), ונשלח לרכוש באמצעותו את השירותים והמוצרים על-פי צרכיו בשוק החופשי. כאן נכנסו החברים לתמונה וסייעו להם בהלוואות לקניית מכונית, ערבות בלקיחת משכנתא לדירה או רכישות כלכליות אחרות.

סל הקליטה ניתן כדמי מחייה בתקופת הלימודים באולפן (שישה חודשים), וכולל שכר דירה עבור 12 החודשים הראשונים בישראל. זכאי לסל קליטה כל מי שנכנס לראשונה לישראל באשרה זמנית, ומי ששהה בישראל לא יותר מ-18 חודשים רצופים או מצטברים, במשך שלוש השנים שקדמו לקבלת מעמד עולה. אדם זכאי לסיוע של סל הקליטה בתוך שנה מיום שקיבל מעמד של עולה. תשלום ראשון ניתן לעולים בנמל-התעופה - חלקו במזומן וחלקו בהפקדה בנקאית. היתרה משולמת בשבעה תשלומים חודשיים.

מספר דוגמאות לסלי קליטה (מעודכנים לינואר 2006): זוג הורים עולים מקבלים 30,100 ש"ח; תוספת של 9338 ש"ח עבור כל ילד עד גיל ארבע; תוספת של 6203 ש"ח לכל ילד מגיל ארבע עד שמונה-עשרה; 25,524 ש"ח למשפחה חד-הורית; 15,789 ש"ח לעולה יחיד.

חברים כמקור מידע וייעוץ

החברים עשויים להוות מוקד מידע וייעוץ בנושאים שונים ומגוונים, חלקם קריטיים, כגון קניית דירה, רכישת מוצר בר-קיימא, נסיעה לחו"ל, מידע על מבצעים, הנחות ומציאות ברשתות השיווק, לימודים אקדמיים, מסלולי שירות צבאי, וכדומה. חשוב לציין שהעולים מציעים עזרה רק לאחר שנתבקשו, במפורש או במשתמע. לרוב, הם לא יציעו זאת ביוזמתם, כדי שלא להביך את הצד האחר.

חברים כתחליף לאחים

משפחה רוסית גרעינית ממוצעת היא, לרוב, מעוטת נפשות, 1.8 ילדים למשפחה בממוצע (נכון ל-2006). החברים מהווים מעין פיצוי על היעדר אחים ואחיות שאפשר לשחק איתם, לשתף אותם בבעיות של גיל ההתבגרות שנרתעים מלספר להורים (התאהבות, אכזבות, ציפיות), להתייעץ איתם בנושאים אינטימיים וכדומה.

תגובה לפתיחות ולחוסר הפורמאליות הצברית

הישראלי הממוצע מאופיין בפתיחות ובסחבקיות, המותירות מרחב פרטיות מצומצם ביותר לזולתו. לעומתו, העולים אינם חסידי הפלישה של זרים לחייהם הפרטיים, וזה בלשון המעטה. הם יחשפו את רגשותיהם האמיתיים (ציפיות, אכזבות, תקוות, סודות כמוסים) רק בפני החברים הנאמנים ביותר.

מענה לתרבות הקומבינה והפרוטקציה

ישראלים צברים נוטים לעזור לחבריהם ולמכריהם, למצוא מקום עבודה, לקצר תהליכים בירוקרטיים, ובקיצור, להסתדר בחיים (פרוטקציה). העולים, שאינם נמנים עם האליטה המקומית, חשים תיסכול וחוסר אונים לנוכח תרבות הקומבינות והפרוטקציות. מחקרים לא-מעטים הראו, כי עולי מדינות חבר העמים, בעיקר המבוגרים, מתקשים ליצור רשתות חברתיות יציבות עם ילידי הארץ, בעיקר משום שלא עברו תהליכי חיברוּת משותפים במסגרת בית-הספר, תנועת הנוער והצבא. כתחליף, הם בונים על מערכות יחסים עם עולים אחרים, בתקווה ליצור עם הזמן אליטה משלהם. רבים מהעולים המועסקים בענף ההיי-טק, לדוגמה, ולומדים במקביל במוסדות להשכלה גבוהה עם רוסים אחרים, מנסים לסדר להם ג'וב, או לפחות למסור להם מידע על משרה פנויה בחברה בה הם עובדים.

תרבות ואינטרסים זהים

העולים חולקים עבר ותהליכי סוציאליזציה משותפים במדינות ברית-המועצות. יש להם עוגני תרבות ועולמות תוכן משותפים, המאוגדים תחת ההגדרה הכוללת של "פולקלור רוסי": ספרים שקראו, פתגמים, שירי ילדים, מטבעות לשון, הומור ובדיחות, סלנג, השקפת-עולם ופרשנות למצבים שונים, מערכת ערכים דומה בנושאי מגדר, פוליטיקה, כלכלה ועוד.

מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מראים, שבני-אדם נוטים לחבב בדרך כלל את הדומים להם חיצונית, כמו גם את הדומים להם בעמדות ובדעות. קווי הדימיון הללו מקהים את הדיסוננס, ומאפשרים קיום יחסי גומלין משוחררים מלחצים. הרוסים נמשכים, איפוא, לדומים להם לא רק מבחינה חיצונית, אלא גם מבחינת השקפת-עולם ששורשיה בחינוך ובתהליך החיברוּת הסובייטי. מַחְבָּרִים נוספים הם תחומי עניין ותחביבים משותפים, כגון: שירה בָּארְדִית, (שירים אישיים של זמרים-מלחינים, לרוב בעלי תכנים סאטיריים ואנטי-מימסדיים. הנציג הבולט של סיגנון זה היה ולדימיר ויסוצקי), ספרות (רומנים, ספרי פנטזיה והרפתקאות), תורת הקבלה וענפי הניו-אייג' מהמזרח (רייקי, יוגה, פנג שואי), מוסיקה פופולארית, צילום, מחשבים, כתיבה יוצרת, ועוד.

קשרי חברות נרקמים גם בעקבות קירבה פיזית. ילדי משפחות המתגוררות באותו בית מגורים, או בשכונה רוסית, נפגשים בחצר, משחקים כדורגל מגיל צעיר ביחד ונקשרים זה לזה. תופעה דומה מזוהה גם בקרב המבוגרים, המתגוררים בשכנות, נתקלים זה בזה במרכול המקומי או באוטובוס בדרך לעבודה. הקשר הראשוני מתפתח במקרים רבים לעבותות חברוּת אמיצה.

העדפה לבילוי בחברותא רוסית

עולים רבים נהנים יותר מבילוי בחברת בני-גילם הרוסים, במסעדה, בפאב או במועדון, לפי כל הכללים הבלתי-כתובים. לדוגמה: מקובל שגברים שמבלים בחברותא בבית או בחוץ, ילגמו משקה חריף כחלק מהבילוי. התקשורת הישראלית פירסמה בהרחבה נתונים מדאיגים של הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול לשנת 2007, לפיהן כ-90% מהצעירים יוצאי חבר העמים דיווחו כי שתו אלכוהול בשנה האחרונה (לעומת 49% מקרב ילידי הארץ), מהם כשליש הגיעו למצב שיכרות. ברם, חוקרי הרשות התעלמו מהעובדה, כי שתיית משקה אלכוהולי בחברותא נתפשת בעיני הרוסים כחלק בלתי-נפרד מהִבילוי המשותף ומיצוק הקשר עם החברים.

כמו כן, עולים בני כל הגילים נוהגים לבלות בחבורה (קוֹמְפָּנְיָה, ברוסית), או במילה ספציפית יותר, טוּסוֹבְקָה, שמשמעותה קליקה או בראנז'ה. במילים אחרות: מפגש חברתי במקום מסוים, לבילוי משותף או לשיחה בנושאים שברומו של עולם. לרוב, במפגש הנקרא טוּסוֹבָטְסֵייה (נגזרת מהמילה טוּסוֹבְקָה), מוגשים מאכלים ומשקאות.

טוּסוֹבְקָה יכולה להיות בילוי של צעירים בפיקניק בחיק הטבע עם אוכל, שתייה ושירים בליווי גיטרה. טוּסוֹבְקָה יכולה להיות התארגנות של חברים לטיול משותף בארץ או בחו"ל. באחרונה, בעקבות התברגנותם של חלק מהעולים הצעירים, נפוצות מאוד טוּסוֹבְקות משפחתיות לאתרי סקי בחו"ל ולהפלגות נופש. עוד פעילויות שעושים עם החברים: דייג, משחקים שונים (שחמט, קלפים, דומינו, שש בש, פינג פונג, טניס), נופש פעיל (ספורט אתגרי, קאייקים, ראפטינג, טיולים רגליים), שיחות על ספרות, האזנה משותפת למוסיקה אהובה, קונצרטים והצגות, צפייה בטלוויזיה ועוד.

כמו כן, קיימים אתרי אינטרנט ספציפיים בשפה הרוסית (www.tusovka.co.il או rusisrael.com), שבאמצעותם יכולות קבוצות חברים לתאם בילוי משותף. חשוב לציין שהמפגשים לא בהכרח מתוכננים מראש ויכולים להיות ספונטאניים לחלוטין. מתקשרים לחבר, שואלים אם הוא פנוי באותו ערב ומסכמים על בילוי משותף.

לפי דו"ח המועצה הלאומית לשלום הילד לשנת 2006, פעילות הפנאי הנפוצה של כלל בני-הנוער (82%) בישראל היא בילוי בקניונים ובמרכזי קניות. במקום השני עומדים קריאת ספרים ומסעדות (למעלה מ-50%). פעילויות הפנאי הפחות נפוצות הן הצגות תיאטרון, מוזיאונים ומופעי בידור למיניהם (אחוזים בודדים). סביר להניח כי אחוז הקוראים והמבקרים במסעדה ובאירועים תרבותיים בקרב נערים עולים, גבוה יותר מזה של ילידי הארץ.

הרוסים חוגגים יחד עם חברים אירועים או ציוני-דרך שונים בחיים : קידום בעבודה, קבלת דרגת קצונה, סיום לימודים בבית-ספר או באוניברסיטה, סיום טירונות או שירות צבאי, ימי הולדת, בריתות, השנה החדשה (נוֹבֵיי גוֹד), חגים יהודיים (חנוכה, פסח, ראש השנה), ולהבדיל, ניחום אבלים או תמיכה בשעת משבר.

קשרים עם החברים בחו"ל

ניצול כל ערוצי התקשורת הזמינים

מאפיין חשוב של הרשתות החברתיות וקשרי החברות בקרב העולים, הוא הקשר שהם מקיימים עם חבריהם בפזורה. לפי מימצאי המחקר של פרופ' רמניק: 15% ציינו כי הם מקיימים קשר קבוע עם חברים שנשארו במדינות חבר העמים, 34% נוספים שומרים על קשר כזה מעת לעת. 35% שומרים על קשר קבוע עם חברים, שהיגרו מברית-המועצות לשעבר למערב. 42% שומרים על קשר כזה מעת לעת.

הקשר עם החברים בחו"ל נשמר באמצעות שיחות טלפון ((60%, דואר אלקטרוני (47%), מכתבים בדואר רגיל (26%) וביקורים הדדיים (10%). מחצית מכלל הנשאלים ציינו שיש להם קשר אינטרנטי כלשהוא, קבוע או מזדמן, עם דוברי רוסית אחרים בעולם, באמצעות אתרי היכרויות, צ'טים, פורומים, מיסרונים, תוכנת ICQ וכיוצא באלה.

לשמירה על קשר עם החברים מהמולדת בחו"ל, יש גם היבט תועלתי. ממימצאי המחקר עולה, כי כרבע מהנשאלים התכוונו להמשיך ללימודי תואר שני במערב, או להשתקע שם למטרות אחרות. לכן, הקשרים נוצלו גם לקבלת מידע רלוונטי ויצירת עוגן מקומי לעתיד לבוא. עוד נמצא במחקר קשר בין גיל העלייה לישראל והנטייה לשמור על קשר עם חברים מעבר לים. בקרב גילאי 17 ומעלה, שעלו לישראל לאחר שסיימו תיכון ברוסיה, 46% שמרו על קשרים קבועים ותכופים עם חבריהם במדינות חבר העמים. לעומת זאת, בקרב מי שעלו בגיל צעיר, שיעור הקשר עמד על 8% בלבד.

טיולים וביקורים בארצות-המוצא

הקשר של משתתפי המחקר לתרבות הרוסית ולחברים, בא לידי ביטוי גם בטיולים ובנסיעות לארצות המקור. 7% ציינו כי חזרו לביקור מולדת בתדירות של פעם בשנה לפחות; 16% ציינו כי ביקרו אצל משפחתם וחבריהם במדינות חבר העמים מספר פעמים מאז שעלו לישראל; 24% עשו זאת פעם אחת בלבד. 33% שלא ביקרו היו רוצים לעשות זאת, אבל אינם יכולים לממן את הנסיעה. 20% כלל לא הביעו רצון לשוב ולבקר במולדת הישנה.

לסיכום: הנטייה לשוב לביקור במולדת הישנה, עמדה ביחס הפוך למספר שנות החיים במולדת החדשה. בנוסף, הנטייה לבקר חברים בארץ-המוצא בלטה יותר בקרב העולים הלא-יהודים לפי ההלכה.

רשתות חברתיות באינטרנט

סקר של מכון מותגים (2005) שבדק את דפוסי הגלישה באינטרנט של דוברי הרוסית, העלה כי 84% מהם משתמשים באינטרנט כדי לתקשר עם החברים.

ישראלים רבים מחוברים לרשתות חברתיות באינטרנט דוגמת פייסבוק (מעל רבע מיליון גולשים, נכון לנובמבר 2007), מייספייס או חבר'ה. לעולים יש רשתות חברתיות משלהם, דוגמת Odnoklasniki http://odnoklassniki.ru ("חברים לכיתה"). נכון ל-2007, יש באתר קרוב לשישה מיליון רוסים חברים, מהם כמה מאות אלפי ישראלים דוברי רוסית. מדובר במבוגרים וצעירים כאחת מכל מדינות הפזורה הרוסית וברית-המועצות לשעבר.

הרעיון הבסיסי של האתר דומה לזה של אתר חבר'ה הישראלי: אפשרות לאַתֵר חברים מבית-הספר היסודי ועד סוף התיכון, השירות הצבאי והמוסד האקדמי. האתר נותן מענה לצורך אנושי-חברתי בסיסי של חידוש הקשר עם חברי ילדות. רוסים רבים גם מנהלים בלוגים, התכתבויות וצ'טים באתר LiveJournal , אתר הבלוגים הגדול, התוסס והפעיל (מעל למיליון הודעות בכל יום) בשפה הרוסית.

שש נקודות לסיכום

 1. תחילת הדרך אופיינה בניכור הדדי ובתחושה של זרות.

2. בהמשך הדרך, גברים ונשים שנכנסו למעגל העבודה, רכשו לעצמם חברים ישראלים ותיקים במקום-העבודה. ועם זאת, מדובר בחברים מדרגה שנייה. החברים הקרובים ביותר, בני המעגל הפנימי, הם עדיין רוסים.

3. במקביל, דור חדש של ילדים שהשתלב בחברה הישראלית, בעיקר הודות למסגרת החינוכית המשותפת לו ולבני-גילו הצברים, נעשה יותר צברי באופיו

4. הנוכחות הרוסית בחיי היומיום של החברה הישראלית הופכת יותר ויותר טבעית, לא עוד נטע זר. שמות רוסיים (איגור, אלכס, נטליה) ודמויות רוסיות, כבר לא גורמים להרמת גבה. תרמו לכך במידה רבה החשיפה שקיבלו צעירי המגזר בתוכניות פופולאריות בטלוויזיה (טלנובלות, תוכניות ריאליטי, כוכב נולד, הישרדות, ועוד).

5. ההיטמעות, נכון ל-2008, איננה מוחלטת. אדרבא, ניכרת נטייה להדגיש את השונה, להעדיף את המעמד המגזרי. עדיין יש העדפה ברורה בכל הגילאים לחברים מאותו מוצא. אוהבים לבלות בחברת עצמם, בין היתר בגלל קודים משותפים, אחווה משותפת, גורל משותף, ובעיקר, הגאווה בתרבות הרוסית והרצון לשמר אותה.

6. הקשר החברתי תלוי במידה רבה במצב הכלכלי ובמקום המגורים. ככל שמשתלבים יותר כלכלית בחברה, כך גדל מספר החברים הישראלים.

ביביליוגרפיה

ביבליוגרפיה

Remennick,L “Transnational Community in the Making: Russian Jewish Immigrants of the 1990s in Israel”, Journal of Ethnic and Migration Studies, vol. 28 (3), 2002, pp. 515-530.

Remennick, L. The 1.5 Generation of Russian Jewish Immigrants in Israel: Between Integration and Socio-Cultural Retention. Diaspora: A Journal of Transnational Studies 2003, 12(1), 39-66.

Adoni, H., Cohen, A.A. & Caspi, D. (2002). The Social Construction of Hybrid Identities: Media Consumption in Cultural Minorities. Communications: European Journal of Communication Research, 27, 411-436.

Mirsky, J. (2001). Already not there – not yet here: Identification with Israel among immigrant students from the former Soviet Union. In: M. Sikron & E. Leshem (Eds.). From Russia to Israel: Identity and Culture in Transition. Tel-Aviv, HaKibbutz HaMeuchad Publishing House (Hebrew).

El-Haj M. and Leshem, E. 2000. Immigrants from the Former Soviet Union in Israel : Ten Years Later. Haifa : University of Haifa

Fran Markowitz, "Russkaia Druzhba: Russian Friendship in American and Israeli Contexts," Slavic Review 50, no. 3 (1991): 637-45

http://www.intersol.co.il/ispr/index.php?page=3622

http://www.intersol.co.il/ispr/print.php?page=83

http://www.intersol.co.il/ispr/index.php?page=1350

אפשטיין אלק (2000). "אתגר המצוינות כמענה לקשיי ההיקלטות. העולים במערכות החינוך בישראל". יהודי ברית המועצות במעבר, (19) 4, עמ' 181-195.

בר-צורי רוני והנדלס שוקי, "עמדות הציבור כלפי עולי ברית-המועצות. ניתוח מתוך סקר דעת קהל", כלכלה ועבודה 8, 1992, עמ' 52-48.

סומך א', "סקר: יוצאי חבר המדינות מעריכים את יוצאי מרוקו פחות מאשר את ערביי ישראל", הארץ, 17 באוגוסט 1998, עמ' 1.

סיני, רותי, מחקר: כ-90% מבני הנוער עולי חבר העמים דיווחו על שתיית אלכוהול, הארץ, 18/09/07
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/904833.html

ישראלים - סיפורי הגירה. מאת יוליה מירסקי. הוצאת צבעונים

אפשטיין אלק [2002] התרחקות על אף ההידמות: הירהורים על היחסים בין בני-נוער ילידי הארץ. יהודי ברית-המועצות לשעבר בישראל ובתפוצות", כרך 20-21. עמ' 217-238

לוינסון, ש., רוזמן, מ. (1993). מפי מתבגרים עולים חדשים מחבר העמים. בתוך: ש. לוינסון (עורכת), פסיכולוגיה בבית ספר ובקהילה בעת רגיעה ובימי חירום. תל-אביב: ראם.

טטר, משה, דרורה כפיר, ריטה סבר, חיים אדלר וחנה רגב (1994). מחקר חלוץ לבדיקת סוגיות נבחרות בתחום קליטת תלמידים עולים בבתי-ספר יסודיים ועל-יסודיים. האוניברסיטה העברית: המכון לחקר הטיפוח בחינוך.

פרס יוחנן וליסיצה סבינה. עולי חבר העמים – גיבוש זהות ותהליכי האינטגרציה. דו"ח מחקר, מרכז ע"ש יצחק רבין לחקר החברה הישראלית, 2000.

לילי גלילי, החברה הישראלית? את מי זה מעניין בכלל. הארץ 10.8.2003 / http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=327794

טובאריש-קומראד. http://en.wikipedia.org/wiki/Comrade

אם חבר נעשה אחר. שיר מאת ולדימיר ויסוצקי. תירגום: זאב גייזל (2003). http://www.wysotsky.com/1037.htm?20

לוח סלי קליטה. http://www.moia.gov.il/Moia_he/FinancialAssistance/TableAmountsBasket.htm

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על תפישת החברים והחברוּת במסורת הרוסית (2)

    JimmiNi

    jimosa4ccf2@hotmail.com
    ulcYBf http://www.FyLitCl7Pf7ojQdDUOLQOuaxTXbj5iNG.com
    יום ראשון ב' בחשון תשע"ח 22 באוקטובר 2017

    נייטרלי

    לא כולם דיברו רוסית,לא כולם מרוסיה ומסביבה דוברת רוסית.די לערבב-אני דובר יידיש ובאתי ממשפחה של דוברי יידיש גרמנית ורומנית.באיזור שלי במערב אוקראינה דיברו אוקראינית ורומנית-וגם לי נימס מכם עם הרוסית שלכם ושמות רוסיים האלא.פשוט סטליניזם טהור.
    יום ראשון ט' בניסן תשע"ו 17 באפריל 2016

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.