דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר לא דורג

רדיו רק"ע בשפה הרוסית

אתר רשת קליטת עליה
אתר רשת קליטת עליה
דף הבית, 14.7.2008
ליזה רוזובסקי

נוצר ב-7/8/2008

נתונים כלליים

זהות

רדיו רק"ע (רשת קליטת עלייה)  היא תחנת הרדיו הייעודית הראשונה בשפה ברוסית

שפה

רוסית

התחלת השידורים

 24 באפריל 1991

מנהלים

שמואל בן-צבי, מנהל השידורים לחו"ל ולעולים ברשות השידור. אחראי מתוקף תפקידו על שידורי רדיו רק"ע בכל 14 השפות שבהן הוא משדר.

דורית גולנדר, מנהלת שידורי רדיו רק"ע ברוסית משנת 1996. החלה לעבוד בקול ישראל בשנת 1968, שנתיים אחרי שעלתה ארצה עם הוריה. החלה את הקריירה כמגישת מהדורת חדשות ברוסית בת רבע שעה, ששודרה מדי יום לתושבי ישראל (תחת שמה הרדיופוני שלומית לידור). התקדמה במהירות לתפקידי ניהול שונים בקול ישראל ברוסית. כחצי שנה לאחר הקמת רדיו רק"ע, מונתה למנכ"לית המחלקה הרוסית של התחנה.

מיכאל גלבוע (במקור גרצמן), מנהל תוכניות האקטואליה של רק"ע. עלה ארצה בשנת 1969 מהעיר צ'רנובצי (צ'רנוביץ) שבאוקראינה, שם עבד תקופה קצרה כעורך תוכניות מוסיקה בתחנת רדיו מקומית. זמן קצר לאחר עלותו לארץ, החל לעבוד במחלקה הרוסית של קול ישראל, ששידרה לברית-המועצות. מי ש'גילה' אותו הייתה דורית גולנדר. הם נפגשו במסיבה וקולו הרדיופוני ערב לאוזניה. גלבוע החל לעבוד ככתב ועורך של תוכנית האקטואליה היומית עם המיקרופון בארץ. מאוחר יותר מונה למנהל תוכניות האקטואליה בתחנה.

כתבים ומגישים

פרדי בן-נתן, טאניה בארסקי, סוניה טל, יבסיי טרוסטן, דניאלה לינור, יוסף דן, אילנה צביון, טדי סנדר, ארסן דניאל, אולגה לבדב, אולג קלוטץ, יוליה צודקס, נטליה קנבסקי. 

שיעורי האזנה

לדברי דורית גולנדר, שיעור ההאזנה לתחנה, שנה לאחר הקמתה, עמד על שיא של 92%. מדידת רייטינג שנערכה בדצמבר 2006 העלתה, כי 86% מכלל דוברי הרוסית בישראל מאזינים לשידורי התחנה. מניתוח הממצאים עולה, כי מרבית המאזינים (63.6%) הם גילאי 64-55, כאשר שיעור ההאזנה יורד עם הגיל: רק 31% בקרב גילאי 34-25.

"טבעי, שיש לנו אחוז גבוה יותר של מאזינים מבוגרים", אומרת גולדנר. "אבל בשבת, לדוגמה, יש לנו תוכנית ילדים, ואני פשוט נדהמת מהמספר הרב של ילדים שמתקשרים לאולפן. גם לתוכניות לצעירים יש מאזינים קבועים".

סקר של שפ"ם מדיה, שנערך באמצע 2007, מצא כי כ-73% מדוברי הרוסית בישראל מאזינים לתחנה באופן קבוע.

היסטוריה

שידורים לברית-המועצות מהמחלקה הסודית

ויקטור גרייבסקי, עיתונאי יהודי יליד פולין (2007-1925), קנה את עולמו בפברואר 1956, במבצע יוצא-דופן: הוא הצליח להניח ידו על עותק מנאומו הסודי של שליט ברית-המועצות, ניקיטה חרושצ'וב, בוועידת המפלגה הקומוניסטית, ובו חשף והוקיע את פשעי סטאלין. הוא העביר את המסמך לידי 'המוסד' הישראלי, ופירסומו היכה גלים בכל העולם. בתחילת 1957 הצליח גרייבסקי לעלות לישראל, ולאחר שהתאקלם, התקבל כעורך וקריין בשידורי קול ישראל בגלים קצרים בשפה הפולנית. שנה אחת לאחר מכן הקים וניהל את המחלקה הרוסית בקול ישראל, אשר שידוריה כוונו ליהודי ברית-המועצות. השילטונות הסובייטיים עלו על תדר השידור ושיבשו אותו, כפי שעשו גם לתחנות רדיו ידועות במערב, שניסו לפרוץ את מסך הברזל.

מיכאל גלבוע, לימים מנהל תוכניות האקטואליה ברדיו רק"ע ברוסית, התחיל לעבוד במחלקה הרוסית של קול ישראל בשנת 1969. "זו הייתה מחלקה סודית, ששכנה בקומה השלישית של בניין ברחוב הלני המלכה. הכניסה לקומה זו הייתה מותרת אך ורק לעובדי המחלקה", הוא נזכר.

"נתיב" שולטת על מקורות המידע

השידורים היו, במידה רבה, תעמולה ישראלית מובהקת. תחילה הייתה המחלקה הרוסית כפופה ללשכת ראש הממשלה ולא לקול ישראל. גם בהמשך, כשסופחה לקול ישראל, עדיין הייתה תחת פיקוחה של נתיב (לשכת הקשר ליהודי ברית-המועצות במשרד ראש הממשלה). נתיב חלשה על שני תחומים: המאבק של יהודי ברית-המועצות לעלייה לישראל והמאמצים של המערב לשיחרורם, והיא זו שאמרה את המילה האחרונה בכל הנוגע לתוכן השידורים.

לכל אחד ואחד מעובדי המחלקה היו קרובי-משפחה שנשארו בברית-המועצות, ולכן הם נתבקשו לאמץ לעצמם שם בדוי. החשש היה שהקג"ב (המשטרה החשאית הסובייטית) יחשוף את זהותם של השדרנים ועובדי המחלקה, ויבוא חשבון עם קרוביהם. "בפועל, זו הייתה משימה בלתי-אפשרית. אחרי יומיים כולם כבר ידעו שם מי מסתתר מאחורי השמות הבדויים", מספר גלבוע.

נתיב דגלה בשמירה על פרופיל נמוך וניהול מערכה תקשורתית שקטה, ללא מהומות ופרובוקציות. זה התבטא גם במספר שעות השידור המצומצם (כארבע שעות ביום). אך ככל שהמאבק של יהודי ברית-המועצות, ובראשם אסירי ציון, התלהט והלך, כך גדל הכיסוי הרדיופוני, ובסופו של דבר הוכפל לשמונה שעות שידור ביום. גם אופי השידורים השתנה בהדרגה, לאחר שאנשי נתיב הבינו, כי ככל שיש יותר רעש, כך יש יותר תוצאות.

למעשה, אנשי נתיב שלטו בלעדית על מקורות המידע. ברית-המועצות הייתה סגורה ומסוגרת בפני עיתונאים מהמערב, הידיעות המעטות חילחלו החוצה באמצעות אנשי-קשר ומודיעים – ולנתיב היו כמה וכמה כאלה מעבר למסך הברזל. למעשה, אנשי נתיב העבירו למחלקה הרוסית רק את הידיעות שרצו לפרסם. כדי למלא את שעות השידור, נוספו ידיעות וכתבות על המצב בארץ. "טיפלנו בנושאים שמעניינים את היהודים בברית-המועצות", מספר גלבוע. "סיפרנו על העולים החדשים, איך הם מסתדרים בארץ. באותן שנים, המצב היה שונה, כל העולים, ללא יוצא מן הכלל, הופנו למרכזי קליטה, כך שלא התעוררו בעיות קליטה כמו שיש היום".

מערכת קול ישראל ברוסית כללה כארבעים איש, רובם באולפנים בירושלים. שישה עובדים איישו את המחלקה הרוסית באולפני קול ישראל בקרייה בתל-אביב. בכך הנוגע למקורות מידע, המערכת נשענה באופן מוחלט על מחלקת החדשות של רשת ב' בקול ישראל. מבזקי הרשת תורגמו לכל השפות, שבהן שידר קול ישראל, כולל רוסית. פה ושם תרמו אנשי המערכת ברוסית מידע משלהם למבזקים - אך ורק כזה הקשור לעולים החדשים.

לעומת זאת, תוכניות האקטואליה היו עצמאיות, והופקו בידי המערכת. בתוכנית עם המיקרופון בארץ, לדוגמה, הועסקו לא פחות משמונה כתבים, שסיקרו תחומים שונים. מיכאל גלבוע: "הכתבים התרוצצו עם מיקרופונים ניידים ממקום למקום, מאירוע לאירוע, סיקרו כל מה שמעניין את המאזינים היהודים שמעבר למסך הברזל. לא סיקרנו את ישיבות הכנסת או הממשלה, כי לא רצינו להציג בפני יהודי ברית-המועצות פרלמנט שבו מאה ועשרים חברים רבים ומתקוטטים זה את זה. העדפנו כתבות שטח ומרואיינים שהציגו את ישראל באור חיובי יותר".

טבילת אש בשידור חי במלחמת המפרץ

בשנים 1990-1989 הגיעו לארץ כ-420 אלף עולים חדשים מברית-המועצות לשעבר. בינואר 1991, עם פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה, הם נקלעו למציאות מלחיצה ביותר. מדינה שלמה נכנסה לכוננות, עם חדרים אטומים, מסיכות אב"כ, טילי סקאד שנופלים בכל חלקי הארץ, אזעקות, מתכונת שידורי חירום - והם, שרובם לא הבינו עברית - היו חסרי אונים ומבולבלים. לקול ישראל ברוסית לא היה מענה מיידי למצוקה. תכני השידורים נועדו ליהודי ברית-המועצות לשעבר, שנשארו בארצותיהם, ולא לאלה שעלו ארצה. מגבלה נוספת: כל התוכניות היו מוקלטות, והמחלקה הרוסית לא הייתה ערוכה לעלות לאוויר בשידור חי.

אך מצב החירום חייב היערכות בהתאם, ועובדי המחלקה הרוסית של קול ישראל עשו את טבילת האש שלהם בשידור רדיופוני חי, בתרגום ההודעות של דובר צה"ל, נחמן שי. המעבר מתוכניות מוקלטות לשידור חי לא היה פשוט, ולעיתים לווה בחריקות. אנקדוטה מפורסמת מאותם ימים מספרת על פליטת פה מביכה של מרדכי כרמון, אחד השדרנים הוותיקים והמנוסים במחלקה. בתום צפירת ההרגעה שהושמעה לאחר אחד מעשרות מטחי הסקאדים העיראקיים, הוא נשמע אומר: "הרגע הסתיימה הפצצה גרעינית נוספת על ישראל!"

"התחלנו לשדר תוכניות חיות כבר במהלך המלחמה", מספר גלבוע. "לצורך זה היקצו לנו שעות אולפן וגם תדר חדש, אם כי המשכנו לשדר גם בתדר הישן. הייתה לכך סיבה: עולים רבים הביאו איתם מרוסיה מקלטי רדיו, שהיו מכוונים לתדר השידורים לברית-המועצות. שידרנו במשך כל שעות היממה ברציפות. כשדובר צה"ל פירסם התראה על נפילה קרובה של טיל סקאד, מייד נכנסנו לאולפן והסברנו לציבור המאזינים כיצד עליו לנהוג במקרה של אזעקת אמת. בין האזעקות שידרנו מוסיקה ודברים אחרים".

רדיו רק"ע עולה לאוויר

שידורי החירום והצמא למידע עדכני, זמין ומהיר בשפה הרוסית, זירזו את הקמתה של תחנה שתשדר אך ורק עבור אותם עולים דוברי רוסית, שאינם שולטים בשפה העברית. את ההחלטה קיבל ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר. כך בא לאוויר העולם רדיו רק"ע (רשת קליטת עלייה). לנוכח גל העלייה הגדול יחסית מאתיופיה, הוחלט להקצות גם מספר שעות שידור באמהרית.

משימת ההקמה של התחנה החדשה הוטלה על המערכת התל-אביבית, שבראשה עמד מיכאל גלבוע. ששת עובדיה הפכו לוועדת קבלה, שריאיינה מועמדים לעבודה. מי שענה על קריטריונים בסיסיים התקבל, ולמד את המקצוע תוך כדי עבודה. "גייסנו כ-50 עובדים, אולי יותר, כי הודיעו לנו שאנחנו הולכים לשדר 12 שעות ביממה. חלק היו עיתונאים במקצועם, ויקטוריה דולינסקי, לדוגמה. אחרים, כמו אלכסנדר דב וסוניה טל, היו עולים חדשים ללא רקע בעיתונות וללא ידיעת השפה העברית. ב-24 באפריל 1991 עלה רדיו רק"ע לראשונה על גלי האתר, בתדרים החדשים שקיבלנו – 101.2FM ו-495 AM".

המערכת הירושלמית, שהמשיכה לתפקד כקול ישראל ברוסית ולמקד את שידוריה ברוסיה וברפובליקות של חבר העמים, איבדה בהדרגה את ההגמוניה והצטמצמה מבחינת כוח-אדם, בין היתר, כיוון שמרבית בני דור המייסדים שלה פרשו לגימלאות. או-אז הוחלט להפסיק את השידורים לשטחי ברית-המועצות לשעבר, ולהסב את המערכת בירושלים לדסק חדשות של רדיו רק"ע. מקור המידע העיקרי המשיכו להיות מבזקי החדשות של רשת ב', שתורגמו לרוסית.

סינתזה של תחנות-הרדיו הממלכתיות בעברית

רדיו רק"ע מייצג מסורת רבת שנים של אספקת מידע חשוב וחיוני לעולים החדשים, שכמעט ואין להם גישה למקורות מידע אחרים. יש הסבורים, כי זו מסורת פטרנליסטית משהו המניחה שתפקידו של כלי תקשורת אינו רק מידע ובידור, כי אם גם חינוך ומתן כלים להתמודדות עם מציאות חדשה ולא-אחת קשה. ראוי לציין, כי הנחה זו נשארה אקטואלית עבור רבים ממאזיניה של התחנה, בעיקר מבוגרים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, שלא הצליחו (או לא טרחו) ללמוד קרוא וכתוב בעברית.

דורית גולנדר, מנהלת שידורי רדיו רק"ע ברוסית: "רק"ע היא תחנת הרדיו הממלכתית היחידה בשפה הרוסית. אנו כפופים לכללי רשות השידור, ולכן חייבים לתת במה לנושאים, שאינם מסוקרים בתחנות אחרות. הרעיון שמאחורי הקמת רק"ע היה ליצור מעין סינתזה של כל תחנות-הרדיו הממלכתיות המשדרות בעברית - רשת א', רשת ב', רשת ג' וקול המוסיקה. אני מצרה במקצת על הכיוון, שבו בחרו תחנות-רדיו מסוימות המשדרות בשפה הרוסית. זוהי זכותן, כמובן, אבל אי-אפשר לבנות לוח שידורים מלא אך ורק על מוסיקה רוסית, פופ רוסי ותוכניות בידור קלילות.

"אנחנו רדיו ישראלי בשפה הרוסית, והדגשנו זאת לא פעם. לכן, יש אצלנו מקום גם להרצאות של האוניברסיטה הפתוחה המוקדשות למאבק על הקמת המדינה, למלחמות ישראל, לנושאי תרבות ואמנות, לצד תוכניות דת, חגי ישראל, פרשת השבוע, וכדומה. בעיני, רדיו זה כמו סופרמרקט. אדם שנכנס לסופר, בוחר את מה שהוא אוהב ולפעמים מחליט לנסות מוצר חדש. אסור לכוון את השידורים לחוג מסוים של מאזינים. צריך להציע מגוון תוכניות ולהשאיר להם את הבחירה".

מתעדכנים עם רדיו רק"ע ברקע

הנחת-העבודה של מנהלי רדיו רק"ע היא, שאין לתחנה מתחרים רציניים. אף רדיו מסחרי ברוסית, חוקי או פיראטי, אינו יכול לספק תוכן אקטואלי בהיקף וברמה של רק"ע. לדעתם, תפקידה העיקרי של התחנה הוא לספק מידע חיוני לאנשים, "שבלעדיו היו הולכים לאיבוד".

בשנת 2003 עמדה ד"ר נלי אליאס, מרצה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בראש קבוצת חוקרים שיזמה סידרת מחקרים תחת הכותרת "התקשורת המגזרית בישראל". המשימה: למפות ולחקור את ערוצי התקשורת של שש קבוצות תרבות בישראל בשלהי המאה הקודמת. אחת הקבוצות שנחקרו היו דוברי הרוסית בישראל. במחקר, שממצאיו התפרסמו ב-2005, נטלו חלק עולים חדשים ועולים ותיקים מחבר העמים, צעירים ומבוגרים.

בפרק ההאזנה לרדיו בשפה הרוסית, טענו גם אלה שאינם נחשבים מאזינים קבועים (בדרך-כלל, גילאי 30-50), כי הם נוהגים להאזין לחדשות ברוסית בזמן אירועים דרמטיים, כמקור להשלמת ולהבהרת המידע שהתפרסם בכלי התקשורת בעברית

מישה (55), עולה ותיק, הודה שהוא בדרך-כלל לא מאזין לרדיו רק"ע, "כי אף פעם לא אהבתי את התחנה הזאת. אבל כשקורה משהו נורא, כמו פיגוע , אז אני יושב ומקשיב רק לרק"ע , כי את החדשות בעברית הרבה יותר קשה לי להבין. למשל, מרגע שהתחילו לדווח על הפיגוע בדולפינריום בתל-אביב (פיגוע טרור קטלני שהתרחש ביוני 2001, בו נהרגו 18 צעירים וצעירות, רובם עולי חבר העמים), הטלוויזיה אצלנו הייתה מכוונת לערוצים ישראלים וברדיו שמענו את רק"ע ".

אולג (33), עולה ותיק, פעול בדרך דומה. "כשקורה אירוע של ממש, אני מנסה קודם כל לקבל מידע ממקור ברוסית. אחר כך, כשאני עוקב אחרי זה בטלוויזיה, זה כבר יותר קל להבין , כי קיבלתי מידע ברוסית. אם קורה פיגוע, אני מדליק טלוויזיה ישראלית כדי לראות מה קרה, ומדליק את רדיו רק"ע ברוסית כדי לקבל את כל המידע באופן מדויק".

הצורך במידע אקטואלי נעשה דחוף הרבה יותר במהלך שנת 2001. מרואיינים רבים באותו מחקר העידו על עצמם, כי מאז פרוץ האינתיפאדה הם החלו להאזין בתדירות גבוהה יותר לשידורי החדשות של רדיו רק"ע, על חשבון תחנות אחרות שנצרכו יותר לצרכי רגיעה ובידור .

"אני מאזין לרק"ע מאז שעלינו לארץ, אבל בעבר לא שמעתי חדשות כל יום, אולי כמה פעמים בשבוע", סיפר אחד הנשאלים, פליקס, עולה ותיק בן 65. "עכשיו אני מאזין לחדשות כמעט כל שעה, כי הכל בוער. מעניין אותי מה יהיה איתנו מחר, מה יהיה עם ישראל. גם סקירה כלכלית אני אוהב לשמוע, כי המצב הכלכלי גם הוא מאוד לא יציב. פעם, כשהמצב היה רגוע יותר, הייתי מאזין המון לקול המוסיקה. אבל עכשיו קודם כל אני שומע תוכניות חדשות ואקטואליה, מה שיכול לסכן את החיים שלנו, ואם אין שום דבר חשוב, רק אז אני מעביר לקול המוסיקה..."

ביקורת על רדיו רק"ע

לא כולם גומרים את ההלל על שידורי רדיו רק"ע. אחת מהם היא יוליה חרומצ'נקו, כתבת הארץ, בעצמה עולה מברית-המועצות לשעבר. במאמר מאוגוסט 2004, היא לא חסכה בחיצי ביקורת והערות עוקצניות. וכך כתבה, בין היתר: 
"קשה לחשוב על תחנת רדיו מיושנת ואנכרוניסטית יותר, תכונות המורגשות בעיקר בטון הרווי פאתוס של המגישים ובהיעדר המוחלט כמעט של מוסיקה שגילה פחות משלושים שנה...זהו הרדיו הראשון בשפה הרוסית בישראל, שעיקר עיסוקו בחדשות ובתוכניות דיון בהשתתפות פוליטיקאים ועיתונאים דוברי רוסית. בעבר האשימו פוליטיקאים את התחנה באפליה לטובה של יריביהם הפוליטיים, עד שנמצא הסטאטוס-קוו המיוחל - התחנה מתייחסת לכל הפוליטיקאים הרוסים בכפפות של משי והם, בתמורה, מקימים קול זעקה בכל פעם שרשות השידור מכריזה על כוונתה לסגור את התחנה. קהל-היעד העיקרי: בני גיל הזהב, האמונים על עידכון בני הבית החוזרים מהעבודה בחדשות היום".

מצוקת כוח-אדם בתחנה

לדברי גלבוע, רדיו רק"ע לא יכול היה להרשות לעצמו הפקה עצמאית של חדשות, כיוון שהדבר דרש אנשי-מקצוע במספרים גדולים, בעוד שבפועל, התחנה סבלה ממצוקת כוח-אדם. הוותיקים פרשו לגימלאות ותקנים חדשים לא אושרו. רק בשנת 2004, שלוש-עשרה שנים לאחר שהוקם, קלט רדיו רק"ע שלושה עובדים חדשים - נטשה קנבסקי, יוליה צודוקס ואולג קלוץ'. נכון ל-2008, מצבת המערכת מונה 40 עובדים, כולל מזכירות.

את יומן האקטואליה של רדיו רק"ע מכין אדם אחד. הוא מחליט אלו קטעים ייכללו ביומן, מתרגם בעצמו לרוסית קטעים מעברית, מטפל אישית בשמונה מתוך עשרת הקטעים - בין אם זה ראיון או כתבה – ואף מגיש אותם. שני אייטמים מתוך עשרה מכינים על כתבי המחלקה.

"כאשר כתב מתבקש להכין דיווח על ישיבת ממשלה, הוא לא מגיע פיזית לכנסת, כי לא משלמים לו הוצאות נסיעות", מגולל גלבוע את תמונת המצב העגומה. "במקום זה הוא עוקב אחרי הידיעות, שמספקים כתבי החדשות של רשת ב', ומתרגם אותן. כדי לסבר את האוזן, רשת ב' מעסיקה קרוב לארבעים כתבי שטח, אנחנו רק שניים. לפעמים אנחנו גם מעלים כתב של רשת ב' לשידור ומתרגמים את דבריו מיידית".

מדוע הם לא דורשים בתוקף להגדיל את מצבת כוח-האדם? גלבוע מודה שזה לא הזמן לצאת למאבק. "גורמים המקורבים לרשות השידור המליצו לנו לשבת בשקט ולא לבוא בדרישות, כי על סדר-היום עומדת רפורמה ברשות השידור, עם קיצוצים כואבים ופיטורים של כ-40 אחוזים מכלל עובדי הרשות".

איומי סגירה, קיצוצים ופיטורים 

 נכון להיום, רדיו רק"ע הוא כלי התקשורת היחיד בשפה הרוסית הממומן מכספי משלם המיסים. כחלק מרשות השידור, רדיו רק"ע היה חשוף מאז היווסדו ללחצים פוליטיים ותקציביים, המאפיינים את האירגון הגדול (ולטענת מבקריו, גם מגושם) הזה.

במהלך שנות קיומו עמד רדיו רק"ע לא אחת על סף סגירה. מנגד, תלונות על התקציב הדל של התחנה, הציוד המיושן, המחסור הכרוני בכוח-אדם והמשכורות המבזות לעובדיה, עלו שוב ושוב בדיונים על גורל התחנה, בעיקר על-ידי ח"כים ממוצא רוסי.

כבר באמצע שנות ה-90' איים מוטי קירשנבאום, אז מנכ"ל רשות השידור, כי בכוונתו לסגור את רדיו רק"ע. בדיון בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת צוטט קירשנבאום כך: "מי צריך את רק"ע? אני אסגור את רק"ע!"

ב-2003 איימה הנהלת רשות השידור להפסיק את שידורי רק"ע, עקב קיצוצים בתקציב. בתגובה הודיע שר התעשייה והמסחר דאז, אהוד אולמרט, והשר האחראי על רשות השידור, כי לא ייתן לרשות השידור לסגור את התחנה. "ישראל כמדינה קולטת עלייה חייבת כלי שידור שידבר אל העולים בשפתם, ויאפשר להם לקבל מידע וסיוע חשובים בזמן אמת", אמר.

בספטמבר 2003 התכנסה ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, לדון בתנאים הפיזיים הקשים של עובדי רשת רק"ע, במחסור בכוח-האדם ובמצב הגרוע של הציוד הטכני, המונע את קליטת השידורים באזורים רבים ברחבי הארץ. ורה ידידיה, עורכת תוכניות ברדיו, גילתה כי למרות שהיא ועמיתיה עובדים שש שנים ברשות השידור ונחשבים עובדים קבועים, אין להם פנסיה ותנאים סוציאליים אחרים. "בשש השנים האחרונות סגרו אותנו עשר פעמים", טענה.

בדצמבר 2004 התנהל דיון סוער נוסף בוועדת הקליטה של הכנסת, סביב היעלמם של 2 מיליון שקלים מהתקציב של רדיו רק"ע לאותה שנה. ח"כ יורי שטרן, יוזם הדיון, הביע מחאה על היחס המפלה לתחנה ואמר: "זהו אבסורד שעלינו להתכנס מדי שנה, כדי לדון בבעיות של רדיו רק"ע". תגובתה של חברת-הכנסת מרינה סולודוקין הייתה חריפה הרבה יותר: "הכסף לא נעלם כי אם נגנב. לא ייתכן שלאחר שהושג תקציב ייעודי לרדיו רק"ע, לאחר מאבקים, הוא ינותב לקופה הכללית [של רשות השידור]", האשימה.

ב-2006 דנה אותה ועדה בכוונה לפטר שמונה מעובדי התחנה, במסגרת הקיצוצים בתקציב רשות השידור.

לקראת סוף אותה שנה העבירה מפלגת ישראל ביתנו סכום של 5 מיליון שקלים מתקציבה (כספים ייחודיים שקיבלה ממשרד האוצר במסגרת חוק ההסדרים) לרשות השידור, לטובת רכישת מָשדרים חדשים לרדיו רק"ע. זאת, לאחר שהתברר כי תושבי הצפון דוברי הרוסית לא קלטו את הנחיות פיקוד העורף והתראות על נפילות טילים, במהלך מלחמת לבנון השנייה (יולי 2006). הסיבה: חלק ממָשדרי התחנה באזור הצפון לא היו תקינים ולא פעלו כראוי.

אך בכך לא נפתרה מצוקת המשדרים. ב-16 במאי 2007 קיימה ועדת הכספים של הכנסת, בראשות ח"כ סטס מיסז'ניקוב ("ישראל ביתנו"), דיון נוסף בתקציב רדיו רק"ע. מיסז'ניקוב תקף את רשות השידור, על שעדיין לא החליפה את המָשדרים, למרות שחלפה כמעט שנה מאז קיבלה את הכספים למטרה זו.

עוד טען מיס'ניקוב, כי "40% מהשעות הנוספות [של עובדי התחנה] בוטלו, יש מחסור בציוד, מבטלים הסעות של מרואיינים אורחים, אתר האינטרנט לא פועל, וגם אין שקיפות בתקציב". יו"ר ועדת הכספים גילה, כי בין השנים 2007-2004 הועברו לרדיו רק"ע תקציבים בסכום של 8 מיליון שקל. התקציב השנתי של הרדיו הוא כמיליון שקלים. כלומר, כחמישה מיליון שקלים 'נעלמו'. "משהו קורה בתוך רשות השידור בהקשר לרדיו רק"ע", טען והוסיף: "דרושה שקיפות כדי להבין לאן הולך התקציב שמועבר לשם". 

ח"כ שלי יחימוביץ ("העבודה") שהשתתפה בדיון, תמכה ללא סייג לא רק בהמשך קיומו של רדיו רק"ע, אלא בעיקר בחיזוקו. "רדיו רק"ע הוא חשוב מאין כמוהו", אמרה מי שהייתה עד היבחרה לכנסת אשת-רדיו ותיקה ומוערכת. "מדובר בצורך חיוני למדינת ישראל ובאוכלוסייה ענקית שזקוקה לפילטר התרבותי הזה, והיא משתמשת בו באינטנסיביות. מדובר ברדיו טוב שעושה עבודה מקצועית עם אנשים טובים שמקבלים משכורות מאוד נמוכות...מגיע להם [לעולי חבר המדינות] לצרוך תרבות וחדשות ברוסית והרדיו הזה חייב להתקיים בסמכות וברשות ובמימון המדינה, ולא בהסכם קואליציוני כזה או אחר".  

לוח השידורים, תכנים ותוכניות בולטות

לוח השידורים של רדיו רק"ע אינו רציף. בין מקבצי השידורים ברוסית, התופסים את חלק-הארי של זמן השידור, שזורות תוכניות במגוון שפות התפוצה היהודית - אנגלית, צרפתית, גרוזינית, ערבית, בוכרית, ספרדית, לדינו, רומנית, פרסית, אמהרית, הונגרית ויידיש.

רדיו רק"ע משדר ברוסית בין השעה 07:00 ל-12:30, לאחר מכן מ-15:00 עד 19:00 ובדרך כלל, מ-22:00 עד חצות, והכל בשידור חי. אחרי חצות יש שידורים חוזרים של התוכניות ברוסית. עד שנת 1998 עמדו לרשות המחלקה הרוסית 16 שעות שידור ביממה. משנת 2004 החל רדיו רק"ע לשדר 24 שעות ביממה, מחציתן תוכניות ברוסית ומחציתן בשאר השפות. באותה שנה גם החלו שידורים חיים של רק"ע באינטרנט.

לוח השידורים הקטוע אינו תורם לרייטינג, או לגיבוש הקונספט התוכני. עם זאת, החטיבה הרוסית של רדיו רק"ע שומרת על יציבות ועקביות מבחינת שיעורי ההאזנה ומדיניות התוכן גם יחד, ללא שינויים דרמטיים מאז החלו השידורים.

שידורי רדיו רק"ע ברוסית נפתחים מדי בוקר בשעה 07:00, בסקירת העיתונות העברית. ב-08.00, תוכנית הבוקר על גל של בוקר, קוקטייל של ידיעות וסיפורים קלילים וצבעוניים. אחריה, יומן האקטואליה תולדות היום, המובא בשידור חוזר ב-16:00.

מדי יום בשעות הבוקר או אחר הצהריים, משודרת התוכנית מיקרופון פתוח. באולפן מתארחים נציגים של משרדי ממשלה, מומחים או אנשים בעלי מוניטין וניסיון, אשר עונים לשאלות מאזינים במגוון תחומים - בריאות, צבא, מיסים, ביטוח לאומי, חינוך, רווחה, תעסוקה, מחשבים, ייעוץ משפטי ועוד. המאזינים מוזמנים להתקשר לאולפן במהלך התוכנית.

פינת העברית, תוכנית בת מספר דקות המוקדשת לקושיות בשפה העברית וללימוד מילים חדשות, משודרת פעמיים ביום, בבוקר ואחר-הצהריים. בנוסף, מאזיני רדיו רק"ע מקבלים מדי יום 'מנה עיקרית' של עברית - משדר בן שעה שנקרא שיעור עברית.

תוכניות כגון יומן עלייה, חיפוש קרובים, קָארְט בְּלָאנְש (תוכנית צרכנות), לוח מודעות (מידע על קורסים ותעסוקה) וייעוץ פסיכולוגי, עולות בקנה אחד עם האג'נדה של רק"ע: כלי תקשורת ממוקד סיוע, תמיכה חברתית, כלכלית ונפשית, חינוך והסברה לעולים.

אנשי רדיו רק"ע אינם מכחישים, כי נתח ניכר מקהל המאזינים הם גימלאים. ואכן, הרכב התוכניות מצביע על כך, שהדור המבוגר זוכה ליחס מועדף. תוכניות כגון הכל ביידיש, מָאמֶע לוּשְן (שפת אם), לייטמוטיב בהגשת פרדי בן-נתן, אלילי העבר בהגשת סוניה טל (תוכניות מוסיקה נוסטלגית), גיל הזהב ונכדים עם יבסיי טרוסטן, מיועדות באופן מובהק לבני 60 פלוס.

עם זאת, התחנה אינה זונחת את הקהל הצעיר. תוכניות לילה כמו מעל הגג בהגשת ארסן דניאל, דאווין של עשירים
(ברוסית, "בָּארְסְקִי זָמָשְקִי", משחק מילים המבוסס על שמה של המגישה, טאניה בארסקי), אהבה מהמילה הראשונה בהגשת סוניה טל, נועדו לאוזניהם של בני ה-20 וה-30.

יש תוכניות אינטלקטואליות לקהל אליטיסטי, ובהן תוכנית הספרות לִירָה (ברוסית, נֵבֶל), בהגשת דניאלה לינור ופרדי בן-נתן, הרצאות של האוניברסיטה המשודרת והתוכנית דפי ההיסטוריה עם יוסף דן.

מקצת מתוכניות הבידור והשעשועונים המשודרות ברדיו רק"ע, אף הן מהולות לעיתים במסרים חינוכיים. דוגמאות: מקורות (חידון על תולדות התנועה הציונית) בהגשת אילנה צביון, חידון מוסיקת שנות ה-60, ה-70 וה-80, שעשועון נושא פרסים, יהיה לך מזל, בהנחיית טדי סנדר וטאניה בארסקי, ועוד.

מלבד זה, רדיו רק"ע פותח את המיקרופונים שלו לראיונות עומק עם אישים שונים, דיוקן של אישים, תוכניות דיון העוסקות בפוליטיקה, שיחות עם מאזינים, סיקור אירועי תרבות בארץ וברוסיה, ועוד. בסך-הכל משדר רדיו רק"ע כמאה תוכניות שונות בחודש, תפריט מגוון למדי המכסה את מרבית תחומי העניין של ציבור דוברי הרוסית בישראל.

ביביליוגרפיה

מאמרים בכתבי עת וספרים

ארכיונים ומאגרי מידע

כתבות ומאמרים בעיתונות

אתרי אינטרנט

ראיונות

  • ראיון עם דורית גולנדר, 2008.
    ראיון עם מיכאל גלבוע, 2008. 

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על רדיו רק"ע בשפה הרוסית (1)

    דניאלה אליאסוב

    eliyasov94@gmail.com
    שלום רב! ביום שבת משודרת תוכנית ברדיו רק"ע בשפה הרוסית עם הקריין פרדי בן נתן. במהלך התוכנית הקריין משמיע מנגינה לכל אורך התוכנית ואני מאוד אשמח אם תוכלו לשלוח לי את השם של המנגינה (הדבר מאוד ישמח אתא אמא שלי!). תודה רבה, דניאלה:)
    יום שלישי ט"ו בסיון תשע"ו 21 ביוני 2016

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.