דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 26 מדרגים

משפחה, חמולה וחברים בעדה הדרוזית בישראל - מסורת ושינוי

ילד עם הוריו
ילד עם הוריו
מוראד סעיד
אם ובתה
אם ובתה
גנאם סולימאן
מג'אר
שתיית קפה
שתיית קפה
גנאם סולימאן
אישה דתייה וחברותיה החילוניות שותות קפה, מג'אר
טיול עם חברים
טיול עם חברים
אבו-דולה פואד
ילדות בבית הספר
ילדות בבית הספר
גנאם סולימאן
ילדה ממשפחה מסורתית וחברתה החילונית בבית הספר, מג'אר
ארוחה משפחתית
ארוחה משפחתית
מוראד סעיד
ארוחת צהריים משפחתית
עוז אלמוג

תחקירנים: עזאת ביסאן, עביר זידאן


נוצר ב-7/8/2008

הערת פתיחה

ערך זה נכתב בעיקרו על סמך ראיונות עם משפחות דרוזיות (רוב הראיונות נערכו על ידי סטודנטים באוניברסיטת חיפה) וכן עם אנשי מקצוע מתחומים שונים הרלוונטים לנושא.

חשוב להדגיש שרוב הדפוסים המתוארים להלן מאפיינים יותר משפחות מסורתיות. בקרב חלק מהשכבה המשכילה והפחות דתייה, ובעיקר בקרב צעירים, חלים תהליכי שינוי הגורמים לשחיקת הנורמות הישנות ולאימוץ נורמות המקובלות בעולם המערבי החילוני. מאמר זה הוא בבחינת נסיון ראשוני בלבד לשרטט תמונה בנושא מעניין זה. אין ספק שידרש מחקר נוסף כדי לאמת ולהרחיב את התמונה ששירטטנו.

רקע

החברה הדרוזית הקדומה הורכבה משבטים ורסיסי שבטים. במהלך הדורות הלך ונעלם המבנה החברתי הבסיסי של דבוקת חמולות, ואת מקומו תפס מבנה המורכב ממספר רב של בתי-אב. המשפחה הדרוזית המורחבת החליפה את השבט כיחידה החברתית-כלכלית-מדינית הבסיסית.

למוצא המשפחתי נודעת עד היום חשיבות רבה, והנאמנות למשפחה היא ערך עליון. כל פגיעה במשפחה פירושה פגיעה אישית בכל אחד מבניה, ולהיפך. באופן דומה, כל משפחה היא בשר מבשרה של העדה כולה, ופגיעה בה נתפשת כפגיעה בכל הדרוזים.

כבוד המשפחה

כבוד המשפחה עומד בראש סולם הערכים בחברה הדרוזית. התרגום המעשי של ערך עליון זה, הינו מתן כבוד להורים ולקשישים עד יומם האחרון.

כבוד פירושו למלא את רצון ההורים ולסייע להם בכל דרך אפשרית. בן או בת שאינם מכבדים את הוריהם, ממיטים בושה וקלון על ראשם.

ילדי המשפחה מתחנכים מגיל צעיר לכבד את המבוגר, ובראש ובראשונה את ההורים. אחד הביטויים לכך הוא החובה המוטלת על כל אחד מהם להשתתף באירועים משפחתיים, שמחים או עצובים, של כל אחד מבני החמולה.

טוהר המשפחה

אנדוגמיה עדתית

טוהר המשפחה הינו אחד מאבני-היסוד של העדה הדרוזית, וסוד הישרדותה במשך למעלה מאלף שנים. לפי הדת הדרוזית הסודית, דרוזי אינו יכול להמיר את דתו. מי שלא נולד להורים דרוזים, לעולם לא יוכל לקבל על עצמו את הדת הדרוזית, או להסתפח לעדה. לפיכך, עיקרון האֶנְדוֹגָמְיָה (חוק או נוהג המחייב את כל בני היחידה החברתית להתחתן רק בינם לבין עצמם) נשמר בקנאות.

נישואי תערובת

נישואי תערובת אסורים על-פי הדת הדרוזית, ומי שאינו מקפיד על כך - מנודה מבחינה דתית, משפחתית וחברתית. קיימים עשרות מקרים של צעירים דרוזים בישראל שהתחתנו עם נשים לא-דרוזיות, אך כולם גרים מחוץ ליישוביהם. זאת מכיוון שהכפר כולו, ואף הוריהם, מנתקים עמם כל מגע.

מבנה המשפחה

מקומו של הגבר במשפחה

המבנה הפיאודלי-פטריארכלי של העדה הדרוזית מאז ייסודה, מכתיב שילטון מוחלט של האב בבני משפחתו המורחבת (חמולה או דאר), כלומר, באשתו, ילדיו, כלותיו וצאצאיהם, וכן בבנותיו שלא נישאו. עם השנים, בשל תהליכי מודרניזציה וחדירת תפישות חדשות של פלורליזם מערבי, נחלש מעמדו של ראש המשפחה. עם זאת, החברה הדרוזית היא עדיין פטריארכלית למדי בתפישותיה ובאורח-חייה.

בני המשפחה גרים בדרך-כלל בצמוד לביתו של ראש המשפחה, או בסמוך לו. סמכויות האב במשפחתו רחבות ביותר, וכוללות בין היתר:

  • ניהול קופה משותפת, אליה זורמות הכנסותיהם השוטפות של בני המשפחה. כספים אלה משמשים למימון הוצאותיהם השוטפות.
  • מעורבות פעילה בבחירת כלותיו וחתניו.
  • זכות הכרעה בדבר השייכות הפוליטית של בני משפחתו.

מקומה של האישה במשפחה

הדרוזים מאמינים שהאישה היא מרכז החברה האנושית והעולמית. תפקידה המסורתי היה לדאוג לבית, לבעל ולילדים. אך כיום חל כרסום בהגדרות התפקיד, בין היתר כתוצאה מחדירת השפעות פמיניסטיות לחברה הדרוזית הסגורה (אם כי במידה פחותה בהרבה בהשוואה לחברה היהודית החילונית) ויציאת נשים לעבודה. הנשים הדרוזיות עשו צעד גדול קדימה, בעיקר בתחום ההשכלה, אך לא על חשבון תפקידיהן המסורתיים בבית ובמשפחה, גם בקרב משפחות צעירות. דואליות זו בולטת בעיקר בקרב משפחות דתיות ומסורתיות.

מהאישה מצופה לטפל בילדים, על כל הכרוך בכך, ולרצות את בעלה. חשובה מאוד ההרמוניה ביחסים לא רק עם הבעל, אלא עם כל בני משפחתו. לא מקובל, למשל, לריב עם החמות. עוד מצופה ממנה לשמור על צניעות ולהימנע מהתנהגויות 'גבריות', כגון התבדחות עם חברים, ויכוחים פוליטיים וכיוצא באלה.

מקומם של הילדים במשפחה

מספר הילדים

עקרונות הדת מגבילים את מספר הילדים במשפחה לשניים ובנוסף להם עוד שניים, המותרים רק למשפחות בעלות אמצעים, המסוגלות לספק להן את צרכיהן ברמה גבוהה. במציאות, רק בודדים נצמדים לעקרונות אלו. בפועל, זוג דרוזי מודרני מביא לעולם שלושה עד חמישה ילדים בממוצע. יצוין כי בעבר, שיעור הילודה היה גבוה בהרבה, ועמד על שישה עד שמונה ילדים בממוצע למשפחה.

בנים זכרים נחשבים למיוחסים יותר, אם כי המוסכמה הזאת הולכת ונשחקת בהדרגה. ההחלטה להפסיק להביא ילדים לעולם, נתונה לשיקול-דעתם של בני-הזוג, אם כי לרוב היא תתקבל רק לאחר שהביאו בן זכר לעולם.

מגורי הילדים

קיימת הקפדה על הפרדת מגורי הבנים והבנות. כל הבנים מרוכזים בחדר אחד, כל הבנות בחדר אחר. חדר פרטי לכל ילד הוא תופעה נדירה, והדבר נחשב לבזבוז.

חינוך הילדים

על-פי אל אמיר אל-סייד, מפרש הדת הדרוזית, שחי במאה החמש-עשרה, חייב להיות שיוויון מוחלט בחינוך הילד והילדה. האב והאם נדרשים להתייחס לילדיהם בכבוד ולהקנות להם חינוך והמושתת על ערכים נשגבים והומאניים, עד שימלאו להם 15 שנים. בה בעת, נקבעה חלוקת תפקידים בין ההורים: האב יחנך את הבנים, האם את הבנות.

על ההורים מוטל להשמיע באוזני צאצאיהם דברי חוכמה, סיפורי נביאים וצדיקים ומעשיות שיש בהן מוסר השכל.
בפרק שנקרא "חינוך הילד", הוסיף אל-סייד ופירט את רשימת המטלות החינוכיות: [ההורים] ילמדו אותם דרך ארץ ויקנו להם ערכי מוסר כמו לומר אמת, לרדוף צדק, לאכול מזיעת אפם. כמו כן יזהירו את ילדיהם שלא למעוד בשני החטאים הגדולים שעונשם חרם דתי [רצח וניאוף], לא להתחבר לרעים, לא להתגנדר, להעדיף חיי צניעות ופשטות ומעשי חסדים ועוד כהנה וכהנה.

מומלץ לשתף ילדים באירועים ובמפגשים של מבוגרים, כדי שישמעו מפיהם דברי חוכמה. כלומר, עולמם הערכי של הילדים מתעצב במידה רבה על-פי החומרים שהם סופגים מהוריהם ומהמבוגרים האחרים במשפחתם. הדרוזים נותנים לכך ביטוי בשתי אימרות-כנף: "פָרְח' אַלְבָט עָוָאםְ" (فرخ البط عوام), כלומר, הבן גדל כאביו, ו"אׁדְרׁבְ אֵל בִנִתְ עָלָה כוׁמְהַא בתִטְלָע לָאֶמְהָא" (اضرب البنت على كمها بتطلع البنت لامها), כלומר, הבת תמיד דומה לאמה, והיא לומדת הכל מנשים שבחברתן היא נמצאת. פתגם זה דומה לפתגם העברי "התפוח אינו נופל רחוק מהעץ".

כיום אין מקפידים על כללים אלה באופן דווקני, אולם ההורים מקפידים לבלות בחברת ילדיהם ולהעניק להם מיומנויות בסיסיות.

רוב ההורים מעודדים את בניהם (ובשנים האחרונות, גם את בנותיהם) ללמוד ולרכוש השכלה. זאת, בשל מעמדם היוקרתי של המשכילים בעדה, ובשל המודעות למשקלה של ההשכלה עבור מי שמבקש לבסס לעצמו מעמד חברתי-כלכלי בישראל.

על אף ההכרה בצורך לקדם נשים, החברה הדרוזית עודנה שוביניסטית בהשקפת-עולמה, ולכן יוצרת ציפיות מגדריות מובחנות מגיל צעיר. הדבר משתקף בין השאר בצעצועים הנקנים לילדים: בובות לבנות, מכוניות לבנים.

מקומם של הזקנים במשפחה

מעמד הזקנים בעדה

"כבד את אביך ואת אמך" היא אחת המצוות הדומיננטיות גם בדת הדרוזית. במילים אחרות, הדור הצעיר מחויב לחלוק כבוד הן להורים והן לזקנים, אשר עבור כברת-דרך ארוכה בחיים, חינכו את ילדיהם, שמרו על אדמות המשפחה, פירנסו והגנו על משפחתם.

במסורת הדרוזית, אדם בא בימים נחשב לבעל כוחות מיוחדים, כאלה המקשרים בין העולם הגשמי והעולם הרוחני. המבוגר נתפש כמקור סמכות, דמות המייצגת חוכמת-חיים, תבונה ושיקול-דעת. לפיכך, כשמתעוררת בעיה או מתגלע סיכסוך, הפוסקים האחרונים יהיו לרוב זקני המשפחה או זקני העדה.

לרוב, הסבים והסבתות זוכים ליחס של כבוד והערכה מצד משפחתם המורחבת, אולם עם השנים חל כירסום במעמדם. בעבר, הייתה לזקן החמולה זכות המילה האחרונה (הטלת וטו על החלטות) במגוון נושאים, חלקם קריטיים, לרבות החלטה אם הנכד יתחתן עם מישהי מסוימת. סוג זה של מעורבות הולך ופוחת.

פער הדורות מתעצם על רקע תהליכי המודרניזציה של הדור הצעיר. הזקנים, שחלקם הגדול דתיים ואינם דוברי עברית רהוטה, מתקשים להדביק את קצב השינויים. אפילו השיחה עם הצעירים קשה להם, בשל העובדה שהאחרונים מרבים לערבב בין עברית לערבית, ולהתעניין יותר בנושאים הרחוקים מעולמם של הזקנים (תוכניות טלוויזיה, מחשבים ואינטרנט, מוסיקה דיגיטלית וכדומה).

יש לציין כי בקרב הקשישים קיימת נטייה לחזור בתשובה. אחד המניעים לכך הוא, ככל הנראה, הכבוד האחרון שחולקים לקשיש הדתי לאחר מותו ובטקס קבורתו.

גינוני כבוד

  • מקובל לנשק את ידו של הזקן.
  • למבוגרים שמורה הזכות להיכנס ראשונים לכל מקום. הם יוזמנו ראשונים להסב אל שולחן האוכל, והכיבוד או המזון יוגש להם תחילה.
  • כשאדם מבוגר נכנס לאולם או למוסד ציבור, וכל המקומות תפוסים, נהוג לפנות עבורו מקום ישיבה.
  • את חובת "והדרת פני זקן" משננים באוזני הילדים השכם והערב.
  • מי שהבחין בזולתו הנוהג באופן מזלזל בקשיש ברשות הרבים, רשאי ואף חייב לגעור בו.

שימור המסורת

תפקיד חשוב נודע לזקנים בשמירה על המסורת. בכל מפגש משפחתי ניתן לשמוע מהם דברי חכמה והטפה למוסר ולערכים. הם משמיעים סיפורים מניסיון-החיים שלהם, כדי שהדור הצעיר ישמע, ילמד וישכיל.

מעורבות בחיי המשפחה

הסב והסבתא אינם מתערבים בשיגרת חיי המשפחה ברמת היומיום, אלא בעיקר בנסיבות מיוחדות.
לרוב, האישה מקפידה לשמור על מערכת יחסים טובה עם הורי בעלה, והבעל עם הורי אישתו. זאת, גם כי החברה הדרוזית מצפה מהם לנהוג כך.

מגורים

בחברה הדרוזית לא מקובל לנתק את הזקנים מסביבתם הטבעית, ולשלח אותם לבית-אבות. מי שנוהג כך, פוגע קשות בכבודם ובמעמדם. לכן, בדרך כלל, הזקנים מתגוררים עד יומם האחרון בסמוך לבית ילדיהם. נוהג זה יוצר בעיות ודילמות קשת, בעיקר כאשר הקשישים הופכים סיעודיים וזקוקים לסיוע צמוד.

יש לציין, כי במגזר הדרוזי פועל בית-אבות אחד, בכפר יָרְכָּא. לרוב, הקשישים המתגוררים במוסד זה אינם מנותקים מבני משפחתם, אשר מקפידים לפקוד ולסעוד אותם בתדירות גבוהה.

תמיכה כלכלית

חלק ניכר מזקני העדה מתקיים מקיצבת זיקנה והשלמת סיוע מצד הבנים.
לעיתים, הסב והסבתא שחסכו במשך שנים ליום סגריר, עשויים לתמוך כלכלית בילדים ובנכדים. זה קורה לרוב בנסיבות של גירושים (כשאחד מבני-הזוג, לרוב האישה, נותר ללא מקור הכנסה), או כשמתעוררת בעיה הקשורה בחלקת האדמה. למשל, כאשר לא נותרו ברשות המשפחה מספיק חלקות אדמה לצורך הורשתן לצאצאים, ונוצר צורך לרכוש חלקת אדמה מאדם אחר. לאחר שהסב או הסבתא נפטרו, מקפידים ילדיהם ונכדיהם לדאוג לצרכיו של בן-הזוג שנותר בחיים.

חברים וחברויות

היווצרות חברויות

חברויות נוצרות בעיקר במקום-העבודה או במפגשים משפחתיים. בשל ההומוגניות של מקום המגורים והלכידות הפנימית, רוב החברים הקרובים הם מבני העדה. עם זאת למרבית הדרוזים יש לא מעט חברים יהודיים, כמו גם חברים מוסלמיים ונוצריים. 
חבר אמיתי נחשב כמעט בן-משפחה.

כיוון שנשים דרוזיות אינן מרבות לצאת מתחומי יישובן, כמעט ולא נוצרים קשרי ידידות בינן לבין נשים מעדות אחרות.

אירוח חברים

חבר מן השורה, שהקשר איתו נוצר במקום-העבודה או בדרך אחרת, המוזמן לביקור בבית ידידו הדרוזי, ייחשב לאורחו של בן-המשפחה בלבד. ישנם מקרים בהם גבר מזמין בחורה לביתו אולם במקרה כזה השניים יסתירו את העובדה שמדובר בקשר אינטימי אלא יספרו לקרוביהם שהם עובדים יחד או משרתים יחד בצבא (כמובן שמדובר בבחורה שאינה מהמגזר הדרוזי, שכן בקרב העדה לא ניתן להעמיד פנים אודות מקור הקשר, שכן קל לברר פרטים אודות הבחורה).

לעומת זאת, כשמדובר בחבר מיוחס ורם-מעלה, הוא ייחשב כאורח של המשפחה כולה. במקרה זה נהוג לשתף באירוח את הסב ואת השייח' הגדול במשפחה. יש כאלה שלוקחים את מצוות הכנסת האורחים צעד אחד קדימה, ויוצאים עם האורח המכובד ל'סיבוב הופעות' בכפר או ביישוב. הם עוברים איתו מבית לבית, מציגים אותו בגאווה ודואגים שיארגנו לו מראש קבלת פנים חמה, כולל כיבוד. 

חברויות בין זוגות

חברויות בין זוגות (מאורסים או נשואים) מקובלות מאוד בעדה הדרוזית. בדרך כלל, מערכות החברויות הללו לובשות צורה של בילויים משותפים וביקורים הדדיים, זה בביתו של זה. 

בעבר, ביקורים כאלה נעשו תוך הפרדה מלאה בין המינים. גברים ונשים ישבו בחדרים נפרדים ושוחחו על נושאים שעניינו אותם. עם הזמן, המחיצות החלו נופלות, פשוטו כמשמעו, וכיום מקובל לשבת באותו חדר, אם כי לרוב הגברים יושבים בצד אחד, והנשים בצד האחר. כיוון שכולם נמצאים באותו חלל, כולם גם נוטלים חלק בשיחה.

בדרך כלל אין נרקמים יחסים בין זוגות שאינם נשואים (שכן לרוב מתראים בני הזוג בפרהסיה רק לאחר האירוסין).

מתנות בין חברים

מקובל להביא מתנה באירועים שונים ובנסיבות מגוונות כגון: ימי הולדת, אירוסין, חתונה, קידום בעבודה, מסיבת גיוס, מסיבת שחרור מהצבא, קבלת תואר אקדמי וכיו"ב.

בדרך-כלל, מקובל להעניק לחבר מתנה בשווי המתנה האחרונה שנתקבלה ממנו. לפעמים, הנותן יעניק מתנה יקרה מעט יותר מזו שקיבל. המתנות יכולות להיות כסף מזומן, בגדים, בושם, שעון, מגן וכיו"ב.

מריבות בין חברים

עימותים ומריבות בין חברים מצטמצמים, לרוב, לחילופי דברים, לא חילופי מהלומות. תיגרה או הפעלת אלימות פיזית אינן שכיחות. חברים שהמריבה ביניהם יצאה מכלל שליטה, נוהגים לרוב לבחור בשייח' המקובל על שניהם, לצורך פיוס ('סולחה').

ביביליוגרפיה

ספרים ומאמרים

  • גרנות יגאל, הדרוזים, משרד החינוך והתרבות, 1982.
  • דנה נסים, הדרוזים: עדה ומסורת, משרד הדתות- המחלקה לענייני דרוזים, 1974.
  • פאלח סלמאן, הדרוזים במזרח התיכון, משרד הביטחון, 2000.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • מעדי כמאל, "האשה הדרוזית", הדרוזים, נסים דנה (עורך), אוניברסיטת בר-אילן, 1998.

פרסומים מדעיים מקצועיים ודוחו"ת

  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשים וגברים, סטטיסטיקל 40, פברואר 2004.
    הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 58, 2007.

כתבות ומאמרים בעיתונות

ראיונות

  • ראיון עם נביל נסר אלדין, רכז המורשת הדרוזית בדלית אל-כרמל, 2005.

כנסים וימי עיון

  • חלבי עטא, "המבנה הפיזי של הכפר הדרוזי", הרצאה ביום העיון: "הדרוזים בגולן", 10.5.1990.

אתרי אינטרנט

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על משפחה, חמולה וחברים בעדה הדרוזית בישראל - מסורת ושינוי (2)

    ירחמיאל

    נראה שמשפט זה לא עומד בעקרון "חוסר השיפוטיות" שהצהרתם שאתם מחוייבים לו בעמוד "מי אנחנו". הלא כן?
    יום חמישי ח' באייר תשע"א 12 במאי 2011

    מורד

    המאמר מציג פרטים מסוימים, ומדבר על עקרונות חברתיים וערכים המתקשרים עם הדרוזים, בצורה מצוינת. לפי דעתי, במקום מסוים עקרונות כמו כבוד המשפחה וטוהר המשפחה מוסברים בצורה מצוינת, ומוצגים כפי שהם באמת, או לפחות אמורים להיות.
    יום ראשון ל' בחשון תשע"א 7 בנובמבר 2010

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.