דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 1 מדרגים

פריון באוכלוסיה החילונית הותיקה בישראל

תינוק ואימו
תינוק ואימו
רן ויזן
חיפה
אמא ותינוק במנשא
אמא ותינוק במנשא
דליה בר אור
אישה בהריון
אישה בהריון
אורי לוי
הריון ראשון שנהוג לתעד בתמונות רבות, חיפה
תינוקת
תינוקת
שרון גולן
קריית אתא
עוז אלמוג, שרון הורנשטיין
חלקים נרחבים מערך זה נלקחו תוך עיבודים קלים מתוך ספרו של משה סיקרון, דמוגרפיה: אוכלוסית ישראל - מאפיינים ומגמות, וכן מתוך פרסומי הלמ"ס השונים.

נוצר ב-6/30/2008

פריון מפרספקטיבה בינלאומית

הגדרות

שיעור הילודה (הגולמי) הוא מספר הנולדים בתקופה מסוימת לכל 1000 תושבים מכלל האוכלוסייה. מספר הנולדים ושיעור הילודה הם תוצאה של מספר הילדים שנשים יולדות בכל קבוצת גיל, ושל מספר הנשים בגילי הפריון השונים.

שיעור הפריון הסגולי הוא מספר הנולדים לנשים בקבוצת גיל מחולק במספר הנשים באותה קבוצת גיל.

שיעור הפריון הכולל הוא מדד שאינו מושפע מהרכב הגילים, אלא אומדן למספר הילדים הממוצע שייוולדו לאישה במשך חייה, בהנחה ששיעורי הפריון הסגוליים לא ישתנו עם הזמן.

חשוב לציין שכדי שאוכלוסייה תשמור על גודלה (תאפשר תחלופה שלה), על שיעור הפריון הכולל להיות ברמה של 2.1 לאישה לאורך זמן (בהנחה שמאזן ההגירה הוא 0).

השפעות על רמת הפריון

חוקרים בעולם בדקו סדרה ארוכה של גורמים ואת עוצמת השפעתם על רמת הפריון. בין המרכזיים נציין את הבאים:

היקף הפוריות, עקרות ודרכי הטיפול בה

בעולם המערבי, ובכלל זה ישראל, גדלו הקשיים להיכנס להיריון. חלק מהקשיים קשורים לבעיות של הגבר, וחלקם האחר לבעיות של האישה. לצד הקשיים השתכללו טיפולי הפוריות באופן ניכר (ובכלל זה הפריה חוץ גופית), והם מאפשרים לזוגות, שבעבר לא יכלו להביא ילדים לעולם, להפוך להורים.

נורמות בנושא יחסי המין

העולם המערבי, ובכלל זה ישראל, נעשה מתירני יותר, והלגיטימציה לקיום יחסי מין שלא במסגרת הנישואים עולה. עם זאת, כמעט כל הלידות בישראל (כ-94% נכון לשנת 2004) הן של נשים נשואות. התופעה של לידות של אמהות רווקות היא שולית בישראל. כ-3.3% מהלידות של נשים היהודיות בשנת 2005 היו של אמהות רווקות.

עם זאת, חשוב לציין כי היקף התופעה הזאת הולך וגדל, בעיקר בקרב נשים מבוגרות. בשנת 2004 כ-6% מהתינוקות שנולדו לנשים יהודיות, נולדו מחוץ למסגרת הנישואין. כ-60% מהם לנשים רווקות והשאר לנשים גרושות ואלמנות. אחוז זה עדיין נמוך בהשוואה למדינות מערביות אחרות כדוגמת בריטניה (41%), ארה"ב (44%), צרפת (44%), שוודיה (56%) ואיסלנד (62%), שבהן נפוצה התופעה.

מאז שנות התשעים ניכרת עלייה מתונה בשיעור הלידות בקרב נשים רווקות. לפי נתוני הלמ"ס (המתייחסים ליהודיות בלבד), בשנת 2005 עמד השיעור על כ-6.6 לידות לכל 1,000 נשים רווקות, לעומת 3.6 לידות לכל 1,000 נשים בשנות התשעים המוקדמות. עיקר העלייה בשיעור הלידות בקרב נשים רווקות היא אצל בנות שלושים ויותר, ושיאה בגילים 35-39.

שיעור הלידות של נשים רווקות בגילי העשרה הוא הגבוה ביותר. 14.9% מכלל הלידות בשכבת גיל זו הן של נשים רווקות לעומת 9.9% בגילי 40 ומעלה. בשאר שכבות הגיל האחוזים נמוכים יותר (נכון לשנת 2005).

תכנון המשפחה ושימוש באמצעי מניעה

במרבית הארצות המפותחות ובחלק מהארצות המתפתחות גדלה המודעות לתכנון המשפחה באופן ניכר. התכנון קשור גם בנגישות לאמצעי מניעה. מגוון אמצעי המניעה והיקף השימוש בהם התרחב מאד במערב וכך גם בישראל. האמצעים משמשים להגבלת מספר הלידות ולוויסות המרווחים ביניהן. לפי אומדן לא מדויק, בסוף שנות התשעים השתמשו כ-75% מהנשים היהודיות באמצעי מניעה, שני שלישים מהן בשיטות מודרניות יעילות (גלולה, התקן תוך רחמי וכו'). נשים דתיות ואף מסורתיות השתמשו יותר מהחילוניות בשיטת "הימים הבטוחים" ובהארכת תקופה ההנקה (אשר בדרך כלל מונעת כניסה להיריון במהלכה) כדי להגדיל את פערי השנים בין הלידות.

היקף ההפלות

הגישה להפלות משתנה ממדינה למדינה בעולם. באופן כללי אפשר לומר שהגישה בעולם המערבי נעשתה פלורליסטית יותר ביחס להפלות (התפישה כי לאישה יש זכות לשלוט על גופה). גם בישראל התפישה בקרב החברה החילונית (בניגוד לחברה הדתית והחרדית) פלורליסטית למדי.

בשנת 2006 נרשמו 21,253 פניות של נשים לוועדה להפסקת הריון. רובן המוחץ (20,886 המהוות 98%) אושר. 19,830 הפלות בוצעו בפועל. אלה נתונים רשמיים, אולם קיימות הערכות כי בישראל מתבצעות עוד כ-5000 הפלות בלתי חוקיות בשנה.

שיעור הפניות להפסקת היריון (נכון לשנת 2005) עמד על 11.2 פניות לכל 1,000 נשים בגיל הפריון (15-49). שיעור הפניות של נשים מוסלמיות (5.7) ושל נשים דרוזיות (6.4) הוא הנמוך ביותר ואילו שיעור הפניות של נשים שדתן לא סווגה (כלומר עולות לא יהודיות) הוא הגבוה ביותר (21.8). שיעור הפניות של כלל הנשים הנוצריות הוא 14.1 פניות לכל 1,000 נשים, כאשר שיעור הפניות בקרב נוצריות ערביות נמוך יותר (11.2). שיעור הפניות של נשים יהודיות עומד על 12.3.

בקרב עולות ממדינות חבר העמים, שעלו החל משנות התשעים, נמצא שיעור פניות גבוה יחסית (20 פניות נכון לשנת 2003).

שיעור הפניות לוועדה להפסקת הריון הוא הגבוה ביותר בגילי 20-34 (בין 14-16 פניות לכל 1,000 נשים), ואילו בקרב נשים בגילי 40 ומעלה שיעור הפניות הוא הנמוך ביותר (7.1 בקרב גילים 40-44 ו-0.8 בגילי 45 ומעלה).

החל משנות התשעים נמצאים שיעורי הפניות לוועדה להפסקת הריון במגמת ירידה - מרמה של 17 פניות לכל 1,000 נשים בשנת 1990 ל-11.2 בשנת 2006. הירידה התלולה ביותר נרשמה בקרב היהודיות (מ-19 ל-11.4). בקרב המגזרים האחרים נרשמה ירידה מתונה יותר.

הירידה קיימת בכל שכבות הגיל למעט בשכבת הגיל 19 ומטה.
חלקן של נערות בגילים אלה מקרב כלל הפונות לוועדה עמד בשנת 2005 על 14.3% לעומת 11% בתחילת שנות התשעים. (אם כי שיעור זה נמצא בירידה מאז 2003).

שיעורי הפניות לוועדה להפסקת הריון בישראל הינם נמוכים בהשוואה למדינות מערביות אחרות כמו ארה"ב ואנגליה (בהן עמד השיעור על 16 בשנת 2001) וכמו קנדה (15 נכון לשנת 2001). 

שיעור הפניות לוועדה להפסקת היריון בישראל*, 2005
  סה"כ עד גיל 19 20 - 24 25 - 29 30 - 34 35 - 39 40 - 44 45+
כלל הנשים בישראל 11.2 9.6 14.0 14.2 16.0 13.4 7.1 0.8
יהודיות 11.4 11.0 14.8 14.3 16.4 13.9 7.4 0.8
מוסלמיות 5.7 1.6 6.3 8.5 8.5 8.6 5.2 0.8
דרוזיות 6.4 - 6.1 9.9 11.1 10.7 5.0 -
נוצריות 14.1 8.2 17.1 23.0 22.9 16.7 8.2 -
ערביות נוצריות 11.2 2.0 11.1 20.1 20.4 15.9 7.7 -
ללא סיווג דת 21.8 28.7 32.6 28.9 29.5 18.6 9.3 1.0

הנורמות באשר למספר הילדים הרצוי

בחברות שונות קיימות נורמות תרבותיות שונות ביחס למספר הילדים "האידיאלי", הרצוי. בכמה ארצות ננקטת מדיניות של ריסון הילודה (למשל בסין) ובמדינות אחרות (בעיקר במערב אירופה הסובלת מאחוז תחלופה שלילי) מנסים לעודד את הילודה.

בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל הונהגה מדיניות רשמית של עידוד הילודה, מתוך שאיפה להגדיל במהירות האפשרית את האוכלוסיה היהודית במדינה הצעירה. היום הגישה הרווחת היא שהמדינה אינה צריכה להתערב בנושא, אולם בפועל מעודדת המדינה את הילודה באופן עקיף, בעיקר בקרב המגזרים העניים, כמו החרדים והבדואים, וזאת באמצעות תשלומי קצבאות הילדים ותמיכות נוספות, שהושגו באמצעות הסכמים קואליציוניים. סוגיה זו מעוררת מחלוקת ציבורית שלא שכחה עד היום.

בקרב הקבוצות האחרות בישראל חל שינוי בנורמה, המתיחסת למספר הילדים הרצוי, ועקב כך ניכרת ירידה בשיעורי הפיריון (אם כי חדות הירידה אינו זהה בכל מגזר). שינוי זה קשור לעליה ברמת החיים ובהתחזקות התפישה הקפיטליסטית והאינדיבידואליסטית, בשיפור במעמדן של הנשים וכניסתן לשוק העבודה, בעליית גיל הנישואים ובהתרחבות ההשכלה התיכונית והעל תיכונית.

מגמה זו הינה חלק ממגמה כלל עולמית, הניכרת בדורות האחרונים, של ירידה בפיריון, ואשר נובעת מתהליכי מודרניזציה ופיתוח.

באופן טבעי קיימים הבדלים ברמות הפיריון במדינות שונות. הבדלים אלה הקשורים להבדלים בהתפתחות הכלכלית, הטכנולוגית וההשכלתית של כל מדינה. שיעור הילודה בארצות המפותחות (העשירות והמשכילות) בעולם עדיין נמוך בהרבה (כ-11 ל-1000 תושבים) משיעור הילודה בארצות המתפתחות (העניות ופחות משכילות) (כ-28 ל-1000 תושבים).

פריון במדינת ישראל

תהליכים היסטוריים

מאז הקמת המדינה ועד לשנת 2007 ירדו שיעורי הפיריון הכוללים והכלליים בכ-25%. עיקר הירידה התרחשה עד סוף שנות השמונים. בעשור של שנות התשעים נרשמה יציבות ברמת הפריון.
שיעור הפיריון הכולל לאישה עמד בשנת 2006 על 2.88. חשוב להדגיש שמדובר בנתונים כוללים המתיחסים לכלל האוכלוסייה בישראל, ובפועל ניכרים הבדלים משמעותיים בשיעורי הפיריון ובשיעורי הירידה שלהם ממגזר למגזר. 

שיעורי פיריון של האוכלוסיה בישראל לפי דת

שנה

מוסלמים

נוצרים

דרוזים

יהודים

כלל האוכלוסייה

1959-1955

8.17

4.56

7.21

3.56

 

1964-1960

9.23

4.68

7.49

3.39

3.85

1969-1965

9.22

4.26

7.30

3.36

3.83

1974-1970

8.47

3.65

7.25

3.28

3.80

1979-1975

7.25

3.12

6.93

3.0

3.47

1984-1980

5.54

2.41

5.40

2.80

3.13

1989-1985

4.70

2.49

4.19

2.79

3.07

1994-1990

4.67

2.18

3.77

2.62

2.93

1999-1995

4.67

2.56

3.24

2.62

2.93

2004-2000

4.57

2.35

2.87

2.67

2.92

2005

4.03

2.15

2.59

2.69

2.84

2006

3.97

2.14

2.64

2.75

2.88



מאז תחילת שנות התשעים הייתה זו האוכלוסייה הדרוזית שעברה את השינוי הגדול ביותר ברמת הפריון, מרמה של 4.1 ילדים לאישה בשנת 1990 לרמה של 2.6 בשנת 2005. ירידה ברמת הפריון נצפתה גם בקרב האוכלוסייה הנוצרית ערבית - מ-2.7 בשנת 1996 ל-2.2 בשנת 2005. בקרב האוכלוסייה המוסלמית ניכרת מאז שנת 2000 מגמת ירידה בשיעורי הפריון. לאחר תקופה של יציבות ברמת הפריון שנמשכה כ-15 שנה (מאמצע שנות השמונים), ירד שיעור הפריון הכולל מ-4.6-4.7 ילדים לאישה ל-4.0 בשנת 2005.

שיעורי הפריון הנמוכים ביותר שנצפו במהלך העשור האחרון היו בקרב אוכלוסיית הנשים שדתן לא סווגה במשרד הפנים – רובן עולות חדשות שאינן מגדירות עצמן כיהודיות. בשנת 2005 היה שיעור הפריון הכולל בקרב אוכלוסייה זו 1.5 ילדים לאישה, שיעור הגבוה במעט מזה השכיח בארצות מזרח אירופה (1.3), שהן ארצות המוצא של רוב אוכלוסייה זו.

שיעור הפריון הכולל לאישה יהודיה ירד מרמה של 3.6 ילדים לאישה בשנות החמישים לרמה של 2.6 ילדים בתחילת שנות התשעים. עיקר הירידה התרחשה אצל הנשים המסורתיות והחילוניות. בשנת 2006 עלתה מעט הרמה והגיעה ל-2.75 לאישה (כאשר שיעור הפיריון של נשים חילוניות ומסורתיות עמד על 2.4)

הסיבות העיקריות לירידה ברמת הפריון בקרב היהודיות המסורתיות והחילונית הן: העליה ברמת החשיבות של העושר החומרי על סולם הערכים החילוני (פחות ילדים = פחות השקעה כספית), העליה בהוצאות על גידול ילדים (בגדים, מחשבים, מורים פרטיים וכו'), העליה בחשיבות האתוס הפיידוצנטרי התובע מההורים להשקיע יותר זמן בילד היחיד (הרבה ילדים = פחות זמן פנוי לכל ילד), התחזקות ההשקפה וסגנון החיים האינדיווידואלי והאגוצנטרי ('ילדים גוזלים ממני זמן'), והעלייה בגיל הנישואין והולדת הילד הראשון (בין השאר בשל רצונן של נשים לרכוש השכלה לפני הקמת משפחה).

כמובן שיש הבדלים משמעותיים בפריון בין נשים יהודיות ממגזרים שונים, מארצות מוצא שונות ומרמות הכנסה והשכלה שונות. שינוי משקלן של קבוצות שונות באוכלוסיה משפיע אף הוא על הממוצע הכללי של פריון הנשים היהודיות.

משקל הלידות של נשים ילידות הארץ גדל במשך השנים. ב-2002 80% מהלידות של נשים יהודיות היו של נשים ילידות הארץ מכל המוצאים (שיעור דומה נמצא גם בשנת 2006). 32% מהלידות באותה שנה היו של נשים שנולדו באסיה ואפריקה (מזרחיות) או שאביהן נולד שם, 41% מהלידות היו של נשים שנולדו באירופה ואמריקה (אשכנזיות) ו-28% של נשים שאביהן יליד ישראל.

הפריון של נשים ממוצא מזרחי גבוה במקצת מזה של נשים ממוצא אשכנזי. לנשים ילידות ישראל, בנות לאב יליד אסיה ואפריקה (בנות הדור השני), רמת פריון נמוכה מזה של הדור הראשון, והדבר משקף תהליך מוביליות שעברה הקבוצה הזאת במהלך השנים האחרונות. 

הפריון של נשים ממוצא מזרחי ירד בקצב מהיר בשנות החמישים והשישים והמשיך בירידה מתונה בשנות השבעים והשמונים (מ-6 ילדים בשנות החמישים ל-3 ילדים בשנות השמונים). הפריון נשאר באותה רמה בשנות התשעים המאוחרות.

הפריון של נשים אשכנזיות עלה במקצת במשך השנים. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא העליה ברמת הפריון של הנשים החרדיות האשכנזיות, והעליה במשקל של המגזר החרדי האשכנזי באוכלוסייה בישראל. לעומתן רמת הפיריון של נשים חילוניות ממוצא אירופי, שהן בדרך כלל בעלות השכלה גבוהה, הינה נמוכה, ועומדת על פחות מ-2 ילדים (פחות מרמת התחלופה).

יש להדגיש כי הנתונים הנ"ל אינם עורכים הבחנה בין המגזרים השונים, ובמיוחד בין המגזר החרדי לבין המגזר הצברי הלא דתי. מגזרים אלה נבדלים באופן ניכר אחד מהשני בכל הקשור לשיעורי הפריון. 

בבדיקת שיעורי פיריון כולל לפי ישובים שערכה הלמ"ס בין השנים 1998 – 2002, נמצא כי מבין הישובים שבהם למעלה מ-10,000 תושבים נמצאו שיעורי פיריון (כולל) גבוהים במיוחד בישובים החרדים: בית"ר עילית (8.8), מודיעין עילית (8.2), אלעד (7.6) ובבני ברק (5.4), כל זאת כאשר הממוצע הארצי באותה שנה היה נמוך מ-3. (יש להדגיש כי הרשימה אינה כוללת את כלל הישובים). 

מבין הישובים שבהם קיימים ריכוזים של המגזר הצברי הלא דתי ניתן למנות את מודיעין (עם שיעור פריון הגבוה במעט מ-3) ובית שאן (שיעור פיריון הנמוך במעט מ-3) כישובים שבהם שיעור הפיריון הכולל של הנשים גבוה מהממוצע הארצי. בשאר הישובים, שבהם מרבית האוכלוסייה נמנית על המגזר הצרי הלא דתי, היה שיעור הפיריון הכולל של נשים נמוך מהממוצע הארצי (יש להדגיש כי הרשימה אינה כוללת את כל הישובים).
במילים אחרות: שיעורי הפירון של הנשים במגזר הצברי הלא-דתי נמוכים משיעורי הפריון של כלל הנשים היהודיות.

ניתן לומר כי שיעורי הפיריון של השכבה הצעירה יותר, המשכילה והמתירנית יותר, נמוכים מאלו של דור הוריהם ואף יורדים אל מתחת לרמת התחלופה. הדבר ניכר בישובים בהם ישנם צעירים רווקים רבים, כגון תל אביב ורמת גן. לעומת זאת בשכבה המסורתית יותר והפחות משכילה, שיעורי הפיריון הכולל (כמות הילדים שאישה צפויה ללדת בימי חייה) נעים סביב שלושה ילדים.

הנשים בישראל יולדות היום בגיל מאוחר יותר מבעבר. נכון לשנת 2006, גיל האם הממוצע בעת הלידה בישראל עומד על 29.61 שנים. מתחילת שנות ה-80 ועד לשנת 2006 עלה גיל זה בלמעלה משנתיים – מ-27.3 שנים. עלייה זו נובעת מנטייה גוברת של נשים בארץ ללדת בגיל שלושים ומעלה ופחות בגיל צעיר יותר. הסיבה לנטייה זו היא עליית גיל הנישואים ושיפורים מפליגים בטיפולי הפוריות והגניקולוגיה.

חלקן של הנשים בכלל האוכלוסיה הישראלית שילדו בגיל 30 ומעלה עלה ב- 17% - מ-29% ב-1980 ל-46% ב-2006. במקביל ירד חלקן של הנשים שילדו בגיל צעיר מ-30. הירידה הגדולה ביותר חלה בקרב נשים בגילים 20-24 - מ-31% ב-1980 לרמה הנמוכה מ-20% ב-2006. 

לידות בגיל 30 ומעלה רווחות במדינות מפותחות רבות. באירלנד, הולנד, ספרד, ואיטליה גיל האם הממוצע בעת הלידה עבר את סף ה-30 כבר באמצע שנות התשעים. לעומתן במדינות אירופה, שהשתייכו בעבר לגוש הקומוניסטי, שכיחה הלידה בגיל צעיר יותר.

בשנת 2006 היה גילה הממוצע של אישה בלידה הראשונה 26.8 (עשרים ושש שנים ושמונה חודשים). גיל זה נמצא בעלייה מתמדת מאז שנות התשעים. למשל בשנת 1994 עמד גילן הממוצע של אמהות החובקות את ילדם הראשון על 26 וחודש. בשנת 2004 עמד גיל זה על 26 וכחמישה חודשים, והוא עלה בכחמישה חודשים נוספים כעבור שנתיים.

הנשים היהודיות יולדות את ילדן הראשון בגיל המבוגר ביותר - 27.3 בעוד הנשים המוסלמיות הן האמהות הצעירות ביותר - 23.28 בלידה הראשונה (נכון לשנת 2006).

ניתן להסביר את העלייה בגיל הלידה הראשונה בדחיית עיתוי הנישואין (נשים נישאות כיום בגיל מאוחר יותר) וגם ברצון של נשים לרכוש השכלה ולקדם קריירה, דבר המביא אותן לדחיית הכניסה להריון.

מאז תחילת שנות השבעים עלה גיל הנישואין הממוצע של כלל הגברים בישראל מ-27 שנים בשנת 1970 ל-28.9 שנים בשנת 2005. גיל הנישואין הממוצע של כלות בישראל עלה באופן דומה מ-23.3 בשנת 1970 ל-25.5 בשנת 2005.

בקרב היהודים עלה הגיל הממוצע של הנישואין מ-27.1 ל-29.3 בקרב הגברים, ומ-23.6 ל-26.5 בקרב הנשים. באוכלוסיה היהודית שאינה דתית גיל הנישואין גבוה עוד יותר. גם באוכלוסיה הערבית נצפתה עליה בגיל הנישואין, אך היא קטנה מזו שבאוכלוסיה היהודית. 

גיל הנישואין הממוצע של חתנים בישראל 1970 - 2005


גיל הנישואין הממוצע של כלות בישראל 1970 - 2005

השוואה למדינות המערב

שיעור הפריון הכולל בישראל (2.84 ילדים לאישה נכון ל-2005) עדיין גבוה מזה הרווח במדינות המפותחות. במדינות רבות שיעור הפריון בשנים האחרונות נמוך מ-2.1 ילדים לאישה, דהיינו, פחות מרמת התחלופה הנחוצה לשמירה על יציבות גודל אוכלוסייתן של המדינות. כך לדוגמה המצב בארה"ב, סרי לנקה וקוסטה ריקה (2.0), בריטניה, הולנד ותאילנד (1.7), יפן, איטליה וספרד (1.3), אוקראינה, וטייוואן (1.2) . שיעור הפריון בישראל דומה יותר לשיעורי הפריון במדינות מתפתחות כדוגמת הודו (3.0), בחריין (2.8), דרום אפריקה (2.8) אוזבקיסטאן וונצואלה (2.7).

שיעור הפריון הכללי בארץ גבוה בעיקר בשל רמת הפריון הגבוהה של שני מגזרים: המגזר החרדי והמגזר הערבי (בעיקר בדואים). בקרב האוכלוסיה היהודית-חילונית שיעורי הפריון דומים לאלה המקובלים בארצות המערב, אף שמעט גבוהים יותר: שיעור הפריון הכולל המשוער לאישה מסורתית-חילונית שנמדד ב-2007 בישראל על ידי ה-CIA הוא 2.38 ילדים לאישה, בעוד שבארה"ב שיעור הפריון היה 2.09, ובצרפת – 1.98.

שיעור הפריון בקרב משפחות יהודיות מסורתיות וחילוניות בארץ גבוה איפוא בכחצי ילד יותר ממדינות המערב. הסיבות העיקריות לכך הן שתיים: החשיבות הגדולה שמייחסת התרבות הישראלית להקמת משפחה ולהולדת ילדים (אישה שלא מביאה ילדים לעולם בישראל זוכה לסטיגמה וחשה כמי שלא מימשה את עצמה) והכמות הגבוהה יחסית של לידות מרובות. בעשור האחרון נצפתה בישראל מגמת עלייה של 30% באחוז הלידות המרובות, שהציבה אותה כאחת המדינות עם אחוזי לידות מרובות הגבוהים ביותר בעולם. שכיחותן הגבוהה של הלידות המרובות בישראל נובעת, בין היתר, מטיפולי הפוריות הנפוצים בארץ ויעילותם הגבוהה. גם הלגיטימיות החברתית למשפחות חד הוריות וחד מינות תרמו למגמה זו. נכון לאמצע שנות האלפיים, כ-800 תינוקות נולדים מדי שנה באמצעות תרומות זרע מבנק הזרע.

מסיבות אלה גם שיעור הילודה (סך הלידות לכל 1,000 איש באוכלוסיה) בישראל גבוה ממדינות המערב. 

שיעורי ילודה בארצות ה- OECD בשנת 1990 (ל-1,000 איש)


שיעורי ילודה בארצות ה- OECD בשנת 2003 (ל-1,000 איש)


מהנתונים המוצגים בתרשימים 3 ו-4 אפשר להבחין כי שיעור הילודה בישראל ל-1000 איש גבוה במידה ניכרת מזה של מדינות ה-OECD. כמו כן אפשר לראות כי ברבות מהמדינות האלה חלה ירידה ניכרת בשיעור הילודה בעשור האחרון.  בישראל ירד שיעור הילודה מ-22.2 לידות ל-1000 איש ב-1990 ל-18.7 לידות ל-1000 איש ב-2003.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • סיקרון משה, דמוגרפיה: אוכלוסית ישראל - מאפיינים ומגמות, 2004.
  • סופר ארנון וביסטרוב יבגניה, מדינת תל אביב - איום על ישראל, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה אוניברסיטת חיפה, 2006.

פרסומים מדעיים מקצועיים ודוחו"ת

  • אדלר שמואל, הירידה בקרב עולי ברית-המועצות לשעבר שעלו בתקופה שבין 1.1.89 ובין 31.12.02, המשרד לקליטת העלייה – האגף לתכנון ולמחקר, פברואר 2004.
  • ברודסקי ג'ני, שנור יצחק ובאר שמואל (עורכים), קשישים בישראל: שנתון סטטיסטי 2005, משאב, מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל ואשל, אפריל 2006.
  • גולד אריק ומואב עומר, בריחת המוחות מישראל, מרכז שלם המכון הכלכלי-חברתי, מאי 2006.
  • פרידברג אשר, הירידה מן הארץ: ביבליוגרפיה מוערת, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 1996.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיה, סטטסיטיקל 14, 2001.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות – דפוסי פיריון בישראל בשנת 2004, 30.8.2005.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות – דפוסי פריון בישראל בשנת 2006, 5.11.2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - דתיות בישראל - ממצאי סקר חברתי 2002-2004, 9.4.2006.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - השנתון הסטטיסטי לישראל 2007 - מס' 58, 10.9.2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - לקט נתונים לרגל יום הילד הבין-לאומי החל ב-20 בנובמבר 2006, 15.11.2006.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - מבחר נתונים דמוגרפיים מתוך השנתון הסטטיסטי לישראל, מס' 57, 17.9.2006.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - נתונים לרגל יום הקשיש הבין-לאומי, 27.9.2006.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - סקירה דמוגרפית בישראל לשנת 2005 - הבהקות, 27.11.2006.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - פרסום השנתון הסטטיסטי לישראל 2007 - מס' 58, 10.9.2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - משפחות ומשקי בית בישראל – לקט נתונים לקראת "יום המשפחה" נתוני 2005, 13.2.2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לוחות תמותה שלמים של ישראל 2000-2004, 2001-2005, 2006.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משקי בית ומשפחות: תכונות דמוגרפיות 2001 – 2002 – על פי סקרי כוח אדם, 2006.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשים וגברים, סטטיסטיקל 40, 2004.
    הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקרי כוח אדם, לקט ממצאים סטטיסטיים 2003/9, 2003.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 58, 2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 57, 2006.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 58, 2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 57, 2006.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 56, 2005.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 55, 2004.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 54, 2003.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 53, 2002.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 52, 2001.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 51, 2000.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד הבריאות - האגף לכלכלה וביטוח בריאות, פרופיל בריאותי-חברתי של היישובים בישראל 2002-1998, 2006.

ארכיונים ומאגרי מידע

  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, גיל הפרישה לפנסיה, שיעורי הילודה והתמותה בישראל ובארצות ה-OECD, תשואות קופות הגמל וחברות הביטוח בשנים האחרונות בישראל - מוגש לחבר הכנסת חיים כץ, 2003.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, הקשיש במדינת ישראל: זכויות, חובות ושירותים, 2006.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מצבם של עולים קשישים בישראל - מוגש לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, מרכז 2006.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, תופעת בריחת המוחות וגיוס המוחות בעולם ובישראל, 2006.

כתבות ומאמרים בעיתונות

אתרי אינטרנט

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.