דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 3 מדרגים

יום האישה הבינלאומי במסורת הרוסית

סבתא עולה ונכדות צבריות
סבתא עולה ונכדות צבריות
www.lehaim.co.il
אם ובת
אם ובת
יוליה רסקזוב , נינה לובוביץ
ברוסיה
אם ובת
אם ובת
www.lehaim.co.il
אם ובת
אם ובת
דליה בר-אור
איגור יבדוסין, עוז אלמוג, דוד פז

נוצר ב-6/11/2008

רקע

יום האישה הבינלאומי, הוא אחד משלושת החגים האזרחיים שייבאו עולי חבר העמים לישראל בשנות ה-90', וסייעו בהחדרתו לתודעת הציבור הרחב. שני החגים האחרים הם הנוֹבֵיי גוֹד (השנה האזרחית החדשה) בסוף דצמבר, ויום הניצחון של הצבא האדום על הנאצים במלחמת-העולם השנייה, ב-9 במאי.

יום האישה הבינלאומי מצוין מדי שנה ברחבי העולם, ובכלל זה בישראל, ב-8 במרץ. היום מוקדש לזיכרן של נשים בכל העולם שנאבקו למען שיוויון זכויות, כמו גם לנשים שממשיכות להילחם ללא לאות בממסד ובדעות קדומות, על-מנת לשפר את תנאי החיים שלהן ושל אחיותיהן ברחבי תבל.

חגיגת יום האישה הבינלאומי היא ההכרה בכך, שקידום השלום והחברה כרוכים בהשתתפות פעילה של נשים, ובהכרה בתרומתן לשלום ולביטחון העולמיים. בישראל מציינים את יום האישה הבינלאומי בעצרות, בהפגנות של עמותות חברתיות הדוגלות בשיוויון הזדמנויות לנשים ובדיונים על מצב האישה בישראל בתחומים השונים, כגון תנאי שכר, קידום במקום-העבודה, הטרדות מיניות, אלימות במשפחה, ועוד.

ציוני-דרך היסטוריים

להלן ציוני-הדרך ההיסטוריים, שהובילו לכינונו של יום האישה הבינלאומי. המידע מתבסס על נתונים שפורסמו בשני אתרי אינטרנט רוסיים (ראו "יום האישה הבינלאומי. ציוני-דרך היסטוריים" בביבליוגרפיה):

8 במרץ 1857. מאות פועלות במפעלי הטקסטיל וההלבשה בניו-יורק, פותחות בשביתת מחאה על שכרן הנמוך, על שעות העבודה הארוכות ועל תנאי-העבודה הבלתי-אנושיים. הן יוצאת לרחובות העיר כדי להפגין, והמשטרה מפזרת אותן בכוח. אך העובדה שהייתה זו אחת הפעמים הראשונות בהיסטוריה, בה נשים עובדות מתארגנות להילחם על תנאיהן, מותירה רושם אדיר בדעת-הקהל.

8 במרץ 1907. פועלות ענף ההלבשה בניו-יורק יוצאות למצעד מחאה, בדרישה לשיפור תנאי העסקתן. כוחות משטרה מוגברים חוסמים את כוונתן לפלוש לשכונות העשירות בעיר. המחאה אולי לא משיגה את היעד שהציבה לעצמה, אך סוללת את הדרך להמשך המאבק לשיוויון זכויות.

8 במרץ 1908. חברות אירגון הנשים הסוציאליסטי בארצות-הברית, מצטרפות להפגנת מחאה של הסופרג'יסטיות (תנועה עולמית שנאבקה למען שיוויון זכויות אזרחי לנשים, ובעיקר זכות הצבעה. מאבקה הוכתר בהצלחה עם הכנסת התיקון לחוקה האמריקנית, ב-1920). באותה הפגנה צועדות בסך 15,000 נשים ברחובות ניו-יורק, בדרישה ליום-עבודה קצר יותר, להעלאת שכר ולזכות הצבעה לנשים.

אוגוסט 1910: בכנס של נשות הסתדרות הפועלים הבינלאומית (האינטרנציונל) בקופנהאגן, מציעה קלרה צֶטְקִין, ממייסדות האינטרנציונל הסוציאליסטי, להנציח את זכר השביתה הראשונה ב-1857 והשובתות האמיצות. הצעתה להכריז על ה-8 במרץ כ"יום האישה הבינלאומי", מתקבלת פה אחד.

8 במרץ 1911. כמיליון בני-אדם באוסטריה, דנמרק, גרמניה ושווייץ, חוגגים לראשונה את היום בתהלוכות ובהפגנות. שבוע לאחר מכן, מעברו האחר של האוקיינוס, פורצת שריפה במתפרה בניו-יורק. 140 נשים מקפחות את חייהן, בגלל היעדר תנאי בטיחות מינימליים במפעל.

8 במרץ 1917. פועלות מכל קצוות ברית-המועצות נוהרות לסנט פטרבורג, כדי ליטול חלק בהפגנת-הענק שכותרתה "למען הלחם והשלום". הפגנה זו היא נדבך נוסף למהפכת פברואר, שבסופו של דבר מביאה להדחת הצאר ניקולאי השני במהפכת אוקטובר 1917 ולעליית הבולשביקים לשילטון.

אירועי יום האישה הבינלאומי נמשכו לאורך שנות ה-20' של המאה הקודמת, ואז, בגלל מיכלול סיבות (בהן פרוץ מלחמת העולם השנייה), דעך העניין בהם. יום האישה הבינלאומי חודש בשנות ה-60', עם התעוררות הפמיניזם.

דצמבר 1977. העצרת הכללית של האו"ם מאמצת את ההחלטה בדבר כינונו של יום, המוקדש לציון זכויות האישה ולשלום עולמי.

יום האישה הבינלאומי בברית-המועצות

בברית-המועצות הקומוניסטית, נהנה ה-8 במרץ ממעמד מיוחד בלוח החגים, בעיקר בשל ההיסטוריה שלו ושל יוזמותיו - הסוציאליסטית הגרמניה קלרה צטְקִין והפמיניסטית והמהפכנית הרוסיה, אלכסנדרה קוֹלוֹנְטָאי. שתיהן נטלו חלק באירגון ההפגנה ההיסטורית "למען הלחם והשלום", ב-8 במרץ 1917 (ראו לעיל).

כשמונתה קולונטאי לשרה לעניינים חברתיים בממשלתו של לנין, היא ניסתה לשכנע אותו להפוך את ה-8 במרץ לחג לאומי. אבל רק ב-1966, בתקופת שילטונו של ניקיטה חרושצ'וב, הוכרז יום האישה הבינלאומי כיום חג לאומי ושבתון. בזיכרונם של יוצאי ברית-המועצות לשעבר חרותים אירועים המוניים, שכללו טקסי הענקת פרסים לעובדות מצטיינות, מתנות ופרחים לנשים במקומות-העבודה, כרזות בנוסח "אנו גאים בנשים שלנו" בכל קרן-רחוב והצהרות של מנהיגי המפלגה בדבר הישגי המהפכה הקומוניסטית בתחום השיוויון בין המינים.

המהפכה הסובייטית ומעמד האישה

שיחרור האישה באידיאולוגיה המרקסיסטית

מהפכת אוקטובר 1917 הייתה לא רק ערש לידתו של המשטר הקומוניסטי הראשון בעת החדשה, אלא אף אבן-דרך חשובה בהתפתחות מעמדן השיוויוני של נשות רוסייה.

על-פי האידיאולוגיה הסוציאליסטית מבית-מדרשם של קארל מרקס ופרידריך אנגלס, החברה האנושית מחולקת לשני מעמדות - שולטים ונשלטים - שהיחסים ביניהם מושתתים על מאבק, עימות, ניצול ותלות. הניצול והעימות נובעים מהרצון של בעל אמצעי הייצור (השולט) להרוויח כמה שיותר, תוך כדי ניכוס הערך העודף שמייצר עבורו המעמד חסר אמצעי הייצור (הנשלט).

תיאוריה זו של המאבק המעמדי, הועתקה על-ידי אנגלס ליחסים השוררים בחברה הבורגנית בין גברים ונשים. בספרו "מוצא המשפחה, הקניין הפרטי והמדינה" (1894) ערך אנגלס ניתוח היסטורי של התפתחות התא המשפחתי. לשיטתו, המשפחה בתקופה התעשייתית מייצגת את הקונפליקט המעמדי הבסיסי ביותר בהיסטוריה, שבו צד אחד מתפתח ונהנה מרווחה באמצעות דיכוי הצד השני.

אנגלס טען, כי עם התמסדות הרכוש הפרטי בחברה, האישה הפכה להיות תלויה בבעלה ואילו אצל הגבר התפתח אינטרס מובהק לשמור על רכושו הפרטי ולדאוג שיעבור לידי יורשיו הלגיטימיים (ילדיו הביולוגיים). לשם כך הוא מחייב את אשתו למוסד הנישואין ולמסגרת מונוגמית. במילים אחרות, קיומו של רכוש פרטי מנציח מערכת יחסים של מנצל ומנוצלת.

הגבר, על-פי אנגלס, הוא קפיטליסט שקוצר את פירות עמלה של אישתו. בעיניו, היא אינה אלא 'יצרנית' של יורשים לגיטימיים, וספקית שירותי מין ועבודות בית. את התא המשפחתי הגדיר הפילוסוף הגרמני כלא פחות מאשר "זנות ממוסדת": הגבר תומך בה כלכלית ודואג לצרכיה, ובתמורה היא מבטיחה לו נאמנות מינית. מכאן שהמשפחה היא אמצעי לשימור ההון, וכל המליצות על אהבה ונאמנות הן "תודעה כוזבת" ותו לא.

לפי אנגלס, שיחרור האישה מותנה במימוש שני תנאים. האחד, ביטול הרכוש הפרטי. השני, העסקת נשים במשרות ציבוריות. דבר זה יבטיח להן עצמאות כלכלית ויקטין את תלותן בתמיכת הבעל. רק אז חיי הנישואין יתבססו על אהבה ושיוויון.

"המעמד הקפיטליסטי - המדכא האמיתי של הנשים"

מי שלקח את האידיאולוגיה הזו צעד אחד קדימה ופעל למימושה, היה ולאדימיר איליץ' לנין, הוגה הקומוניזם בגירסתו הרוסית ומראשי המהפכה הבולשביקית ב-1917. לנין ושותפו-לדרך, לאון טרוצקי, הציבו את שיוויון ההזדמנויות לנשים בראש סדר-היום הלאומי, כבר בצעדיה הראשונים של המהפכה. לנין טען שחברה סוציאליסטית אמיתית המבוססת על משק ריכוזי והקרבת היחיד למען הכלל, לא תוכל להתקיים כשחלק נכבד ממנה (קרי, הנשים), משועבד לילדים, למטבח ולכנסייה, כהגדרתו. בנאום היסטורי שנשא בקונגרס הנשים העובדות, בנובמבר 1919, הכריז כי הצלחתה של המהפכה הסובייטית תלויה בהשתתפותן של הנשים במאמץ הלאומי.

"דיכוי האישה הוא הדיכוי העתיק ביותר בהיסטוריה האנושית, ושורשיו נטועים בחברה המעמדית", אמר המנהיג הקומוניסטי. "ברוסיה נעשה הניסיון הראשון לבנות חברה ללא מעמדות... די לאותה תרמית נבזית! לא יכול להיות, אין בנמצא ולא יהיה שיוויון בין מדוכאים למדכאים, בין מנוצלים לנצלנים. לא יכולה להיות, אין בנמצא ולא תהיה חירות, כל עוד הנשים לא ישתחררו מזכויות-היתר שהחוק מקנה לגברים".

בנאומו הדגיש לנין את ההבדל בין תנועות ליברליות קפיטליסטיות לשיחרור האישה, לבין התנועה הסוציאליסטית מהפכנית של מעמד העובדים. "אי-אפשר להילחם נגד דיכוי נשים בלי להילחם נגד המדכאים האמיתיים - המעמד הקפיטליסטי", קבע והוסיף: "רק מאבק כתף אל כתף של הנשים העובדות והגברים העובדים, יסלול את הדרך לשינוי".

מדליות ל"אמהות מצטיינות"

ההצהרות של מנהיג המהפכה בדבר שיחרור האישה ושיוויון מגדרי, לא נשארו בגדר מילים בעלמא, אלא קיבלו ביטוי בצעדים מעשיים. ניתן לומר כי הקומוניזם חולל מפנה בכל הקשור בפמיניזם, בכך שקבע בחוק את זכויות הנשים להתגרש, להפיל, לבחור ולהיבחר לתפקידים ציבוריים או פוליטיים ולרכוש השכלה גבוהה. בשעתו, היו אלה חוקים מהמתקדמים בעולם המערבי. יש הטוענים שהמהפכה הפמיניסטית החלה ברוסיה, אם כי תפישת הפמיניזם כפי שהיא מוכרת במערב, לא נדונה בשום פורום פומבי בברית-המועצות. שם העניקו לפמיניזם את ההגדרה "שיחרור האישה מכבלי הקפיטליזם המשחית מימי הצארים".

במסגרת הצעדים לשיחרור האישה מעול הבית, הוחל בבניית תשתית של מוסדות ושירותים, כגון מכבסות ציבוריות, מעונות יום, מרכזים לבריאות האישה, שירותי רווחה לנשים עובדות, חנויות הלבשה עממית בגדים ואולמות הסעדה המוניים לעובדים. כל זאת, כמענה של השילטון לשירותים שבדרך כלל מעניקות נשות המשפחה. במקביל, נאסרה אפליה מינית ומגדרית מכל סוג. המפלגה הבולשביקית לא הסתפקה בכך, והקימה מנגנון פיקוח שנקרא ,"האגף הנשי" (ז'נאוטדֵייל) לשמירה על זכויות הנשים. אגפים דומים הוקמו גם במפעלי התעשייה ברחבי ברית-המועצות.

ביולי 1944 פירסמה "מועצת הסובייט העליון" ( Президиума Верховного Совета СССР- הזרוע המבצעת של ממשלת ברית-המועצות), צו להגדלת הקיצבאות לנשים הרות, חד-הוריות ומשפחות מרובות ילדים. בסוף אותו עשור החל המשטר להעניק תעודות הוקרה ומדליות ל"אמהות מצטיינות". תארי כבוד שנקראו "תהילה אמהית", הוענקו לנשים עובדות שנבחרו על-ידי ועד העובדים במפעלן שלהן, לאמהות לילדים מצטיינים בלימודים או בתחומי האמנויות ועוד.

בסעיף 122 בחוקה, שבו עוגנו זכויותיהן של הנשים, נאמר כך: "נשות ברית-המועצות תהיינה שוות-זכויות לגברים במישור התרבותי, הציבורי והמדיני. לנשים תוענק זכות שווה לעבודה ולעיסוק, שכר שווה, חופש, ביטוח סוציאלי וזכות שווה לרכישת השכלה. למדינה הסובייטית אינטרס עליון בהגנת האינטרסים של האמהות והילדים. המדינה תדאג לאמהות חד-הוריות ואמהות מרובות ילדים. יולדת תהיה זכאית לחופשת לידה, והמדינה תעמיד לרשותה מעונות-יום, גני ילדים ורשת ביטחון סוציאלית, לרווחתה ולרווחת ילדיה".

נשים רוסיות כגיבורות תרבות

בתהליך השיחרור מכבלי השיעבוד המיני והמגדרי, שודרג מעמדן של הנשים הרוסיות מעקרות-בית אפרוריות ומדוכאות לגיבורות תרבות עממיות. גיבורות מעמד הפועלים, אפשר לומר. לוחות המודעות בערים ובמוסדות הציבור נתמלאו בכרזות צבעוניות שבהן נראות נשים נאות ומטופחות בעיסוקים גבריים מובהקים, דוגמת נהגות בולדוזרים, טרקטורים, מהנדסות, רתכות, פועלות בניין, סוללות כבישים ומסילות ברזל. תעשיית הפוסטרים עבדה בקצב קדחתני, ויצקה שמן על גלגלי מכונת התעמולה הקומוניסטית.

לאורך השנים, החברה הסובייטית הצמיחה כמה וכמה גיבורות תרבות בולטות. הדמות הנשית הנחשבת הראשונה בהיסטוריה הסובייטית הייתה אלכסנדרה קוֹלוֹנְטָאי (1952-1872), דיפלומטית בכירה, קומיסארית לענייני רווחה בממשלת לנין ובהמשך, ראש מחלקת הנשים של המפלגה הקומוניסטית. קולונטאי, כזכור, גם הגתה את "יום האישה הבינלאומי בברית-המועצות. נשים מפורסמות נוספות בעידן הסובייטי: 

• הקוסמונאוטית ואלנטינה טֶרֶשְקובָה (ילידת 1937), ששוגרה ביוני 1963 בחללית ווסטוק 6, להקיף את כדור הארץ, ועשתה היסטוריה כאישה הראשונה בחלל.
• שחקנית הקולנוע והטלוויזיה טטיאנה דוֹרוֹנִינָה (ילידת 1933), "הגברת הראשונה של התיאטרון הסובייטי", שקיבלה ב-1981 את עיטור המופת "אמנית העם הסובייטי" (People's Artist of the USSR).
פאינה רונייבְסְקָאיָה, שחקנית תיאטרון וקולנוע מובילה.
מאיה פְּלִיסֶצְקָאיָה, פרימה-בלרינה בלהקת הבאלט האגדית בּוֹלְשוֹי, מענקיות המחול הקלאסי בכל הזמנים. זכתה ב"פרס לנין", הפרס הגבוה ביותר המוענק ברוסיה לאמנים.
• אלכסנדרה פָּחְמוּטוֹבָה (ילידת 1929), נחשבת למשוררת והמלחינה הלאומית. הוציאה תחת ידיה קרוב ל-400 מאות שירים פטריוטיים. בין הידועים: "רכות", "והמאבק נמשך", "להתראות, מוסקבה" (שיר הנושא של אולימפיאדת מוסקבה 1980), ועוד. זכתה במספר מדליות רשמיות של ברית-המועצות.
אֵלָה פוּגָאצ'וֹבָה, הדיווה של הזמר הסובייטי והפוסט-סובייטי, מכונה גם "טינה טרנר הרוסייה". פוגאצ'ובה, מהזמרות הוותיקות והמצליחות ברוסיה בכל הזמנים ומעמודי-התווך של הפופ הרוסי, הגיעה מספר פעמיים להופעות בישראל בתחילת שנות ה-2000, ואפילו נישאה כאן (בכנסיית השילוש בירושלים) לבחיר-ליבה, מלך הפופ הרוסי הצעיר פיליפ קירקורוב.
ייקטרינה פוּרְצֶבָה (1910-1974), האישה המשפיעה ביותר בפוליטיקה הסובייטית בתקופת שילטונו של ניקיטה חרושצ'וב. פורצבה הייתה האישה הראשונה שהתקבלה לפּולִיטבְּיוּרוֹ (קיצור של "פוליטיצ'סקויה ביורו", הגוף המבצע של המפלגה הקומוניסטית) וב-12 השנים האחרונות לחייה כיהנה כשרת התרבות של ברית-המועצות.

המוּדעוּת לחשיבות החג הוקנתה כבר מגיל צעיר. ילדים בבית-הספר היסודי נתבקשו להכין מתנות כמיטב הדימיון היצירתי שלהם, לבנות כיתתם, למורה ולאמא. נשים וגברים דוברי רוסית בישראל מספרים בציניות, שזה היה היום שבו גם גברים אלכוהוליסטים ומכים היו נוטלים פסק-זמן, ומביאים לאישה פרחים.

שעת המחנך בבתי-הספר הוקדשה להעברת המסר לדור ההמשך, כי מדובר ביום שהוא שיר הלל לנשיות, "הצד היפה והנעלה של האנושות". למען הדיוק, מסע יחסי הציבור לנשים ולתרומתן לחברה ולמולדת, החל כבר בגן הילדים. הן הגננת והן ההורים נהגו לספר לזאטוטים על סגולותיו הטרומיות של המין הנשי, והחדירו בהם את הכבוד וההערכה לנציגותיו (אמהות, אחיות, חברות לגן וכיוצא באלו).

העיתונות המגויסת של ברית-המועצות, ובראשה פְּרָאבְדָה (ביטאונה הרשמי של המפלגה הקומוניסטית מתחילת המהפכה ועד קריסת ברית-המועצות), הקדישה לרגל יום האישה הבינלאומי עמודים שלמים לכתבות מפרגנות על נשים "גדולות מהחיים" בחברה ובתעשייה. עיתונאים יצאו מגדרם להלל פועלות עמלניות בלול או ברפת בקולחוז נידח, לצד מנהלות מפעלי תעשייה, רופאות רבות-תושייה שהצילו חיים ומנהיגות פועלים נערצות. אף אחד מהכותבים לא העלה בדעתו להשתמש בתואר "המין החלש".

הערוצים הממלכתיים נרתמו אף הם (לפי הוראה מגבוה, כמובן) להאדיר את תרומתן של הנשים לחברה ולקולקטיב. לוח השידורים היה גדוש בתוכניות תעודה ובראיונות עם נשים במקצועות גבריים מובהקים, מחייכות ומאושרות כמי שהגשימו חלום-ילדות. עשרות מיליוני צופי הטלוויזיה נחשפו למנת-יתר של כתבות וסקירות על "הגיבורות האמיתיות" של המולדת הסובייטית - גננות ומורות המופקדות על חינוך דור העתיד, לוחמות אמיצות במדי טייסות-קרב או צנחניות בשורות הצבא האדום, פועלות בניין, סוללות כבישים ושאר פורצות-דרך.

נשים שקיבלו תעודת הוקרה על פועלן, הוצגו כמופת לחיקוי, כשהמראיין פונה בקול נרגש לצופות בבית, ומפציר בהן לקחת דוגמה אישית. את יום השידורים הגדוש חתם, בדרך כלל, מופע בידור מרכזי בהשתתפות מיטב אמני ברית-המועצות, שהתחרו זה בזה בהרעפת שבחים על בנותיה המהוללות של "אמא רוסייה".

השינוי במעמד האישה ו"פולחן האמהות"

 למען האמת, הסיסמאות חוצבות הלהבות בתחילת העידן הקומוניסטי בדבר שיוויון זכויות לנשים, היו, במקרים רבים, עלה תאנה שכיסה על האמת העירומה. התנועה לשיחרור האישה הסובייטית צברה נקודות בעיקר בשוק העבודה, אך גם שם בהצלחה חלקית. אומנם, נשים רבות כיהנו במשרות רמות ונהנו ממעמד חברתי דומה עד זהה לזה של הגברים, אך נאלצו להסתפק בשכר נמוך משמעותית מזה של גברים באותן משרות (פערי השכר היו סוד גלוי, אף שהקרמלין מעולם לא טרח לפרסם נתונים רשמיים).

חייהן של נשות ברית-המועצות היו דלי הזדמנויות, אך עתירי חובות. בכל ימות השנה, האישה הסובייטית הממוצעת עבדה כפליים מהגבר, כעבד נרצע למדינה ומשפחה גם יחד. וכך, בשעה שנשים במערב נאבקו על זכותן לצאת לעבוד, אחיותיהן בברית-המועצות נאבקו על זכותן לעבוד קצת פחות קשה.

אומנם, המדינה העמידה לרשותן שירותי רווחה ותמיכה מתקדמים, אך עדיין היה עליהן להתמודד עם הנטל הכפול של עבודה במשרה מלאה ומטלות ביתיות שוטפות (קניית מצרכים, בישול, ניקיון, טיפול בילדים). אך מעָז יצא מתוק. 

ההשתתפות המאסיבית בשוק העבודה, והמאבק היומיומי לשיפור תנאי החיים (ובכלל זה, ייצוג המשפחה מול הרשויות) שנכפה עליהן, תרמו רבות לחישולן ולעצמאותן. זה אחד ההסברים המקובלים להשתלבות המהירה והמוצלחת יותר של עולות חבר העמים בישראל, בהשוואה לגברים. 

בתקופת כהונתו של ליאוניד ברז'נייב כשליט ברית-המועצות (בין השנים 1982-1964), הידרדרה הכלכלה הסובייטית לשפל והמשק נקלע למיתון קשה. אחת התוצאות הייתה שינוי לרעה במעמד הנשים. בניסיון לפנות מקומות-עבודה לגברים, פתחו השילטונות במסע הסברה מתוזמר היטב, שהדגיש את תפקידיה המסורתיים של האישה ותכונותיה 'הנשיות'. הכוונה הייתה ברורה: עידוד נשים להתפטר ולהתמסר למטלות הביתיות והמשפחתיות. הפוסטרים של גיבורות מעמד הפועלים נאספו ונקברו במרתפי הקרמלין. 

וכך, החל מהמחצית השנייה של שנות ה-70' ועד לקריסתה של ברית-המועצות ב-1991, הציגה מכונת התעמולה המשומנת את הנשים כשומרות גחלת התא המשפחתי, חינוך הילדים ותחזוקת הבית. מערכת החינוך גויסה אף היא, על-מנת לחדד את התכונות הנשיות המגדריות והציפיות השונות משני המינים: נשים סובלניות, פגיעות, רגישות ובעלות טעם אסטטי, שנועדו לשמש עקרות-בית, אמהות מסורות ורעיות נאמנות. גברים חסונים, שאפתניים ורבי תושייה שנועדו לשאת על כתפם את עול פרנסת המשפחה. 

במקביל, נולד "פולחן האמהות" - מונומנטים ופסלים של דמויות נשיות כגיבורות מסוג חדש, כאלו המוותרות על שאיפותיהן האישיות למען המולדת. המדיניות החדשה השליכה, מטבע הדברים, גם על ציביונו של יום האישה הבינלאומי: מאירוע לאומי שבעבר האדיר את "שיוויון הזכויות לנשים", הוא הפך ליום חג המעלה על נס את נשיות האישה ואת תפקידיה המסורתיים כאם ורעייה. 

יום האישה הבינלאומי בישראל

סקר שהוזמן ב-2005 על-ידי משרד הפירסום לאה גרינשפן (המתמחה במגזר דוברי הרוסית בישראל), העלה ממצאים מעניינים: 97% מעולי מדינות חבר העמים שהשתתפו בסקר, מודעים לקיומו ולמשמעותו של יום האישה הבינלאומי, לעומת 15% בלבד מקרב כלל האוכלוסייה. גם לגבי הדרך בה יש לציין את החג, נרשמה הסכמה רחבה: 74% ענו כי יקנו לבת-זוגם פרחים ויזמינו אותה לארוחה חגיגית במסעדה. זאת, לעומת 35% בלבד בקרב כלל האוכלוסייה.

בעלי חנויות פרחים בריכוזי אוכלוסייה של יוצאי חבר העמים, מצפים ל-8 במרץ בכיליון-עיניים. ביום זה, הם יודעים מניסיון, העסקים פורחים במיוחד, תרתי משמע. גבר ממוצא רוסי יתקשה לעבור לסדר-היום מבלי לקנות זר או סידור פרחים לאישתו, חברתו, אמו, אחותו או חברתו למקום-העבודה. לרוב, הוא יצמיד לזר כרטיס ברכה צבעוני (ברכות מעוצבות נמכרות בחנויות הספרים של המגזר).

ספקי הפרחים בדרום הארץ, למשל, כבר מכירים את "החג של העולים", ולרוב מעלים את המחירים לקראתו. גם חברות שמוצריהן מיועדים בעיקר לקהל הצרכנים הנשי (קוסמטיקה, הלבשה תחתונה וכדומה), נערכות לקראת החג בשלל מבצעים מפתים. ספקיות התקשורת הבינלאומית מציעות תעריפי שיחה מוזלים למדינות חבר העמים ולחו"ל, בידיעה שהעולים נוהגים לברך את הידידות, קרובות-המשפחה והמכרות שמעבר לים.

עבור רוב הישראלים הוותיקים, יום האישה הבינלאומי הוא בעיקר במה לדיונים באקדמיה ובתקשורת על מצב הנשים בישראל, על רקע נתונים עגומים של אירגוני הנשים והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדבר קיפוח ואפליה מגדרית. לעומת זאת, בקרב דוברי הרוסית זהו יום חג לכל דבר, מעין מיזוג של חג האהבה ויום האם.

ביום זה תקבל האישה פרחים (לפחות פרח אחד), לרוב ורדים אדומות, מתנה מבן-הזוג (מוצרי קוסמטיקה, בושם וכדומה), ותצפה לטלפונים וברכות מחוג אוהביה. לפעמים, הברכה של הבעל תכלול גם סיפרון שירים רומנטיים (פרי עטו, או קובץ שירי אהבה שקנה בחנות הספרים) עם הקדשה. 

גברים רבים אינם מסתפקים בזר פרחים מהודר, אלא משתדלים לתת לזוגתם הרגשה של "מלכה ליום אחד". הם נוטלים על עצמם את כל מטלות הבית, מצחצחים את הדירה ואף מארגנים ארוחת ערב רומנטית לאור נרות. העיקר שהאישה לא תטרח ביום החשוב הזה, שכולו אירוע הצדעה לה ולתפקידה כאם ורעיה נאמנה. 

"יום האם" ברוסיה ובישראל

בנוסף ליום האישה הבינלאומי, החלו לחגוג ברוסיה, משנת 1998, גם את יום האם. החג הזה חל בשבוע האחרון של נובמבר, ומיוחד לאמהות או נשים הרות. הפרחים והמתנות שמרעיפים עליהן, מהווים ביטוי של הוקרה לתפקיד שהן ממלאות בגידול הילדים ובטיפוח התא המשפחתי. יוצא, איפוא, שאמהות רוסיות חוגגות פעמיים בשנה - פעם את יום האם בנובמבר, פעם שנייה את יום האישה הבינלאומי במרץ.

חגיגות יום האם בישראל די דומות לחגיגות ה-8 במרץ של העולים דוברי הרוסית. אצלנו חוגגים את יום האם לפי הלוח העברי, בתאריך ל' בשבט (יום פטירתה של הנרייטה סולד, מחנכת ופעילה ציונית, ממייסדות אירגון הנשים הדסה ומי שעמדה בראש אירגון עליית הנוער. למרות שלא היו לה ילדים משלה, הנרייטה שימשה אם לרבים מהילדים שעלו ארצה במסגרת עליית הנוער). לפי הלוח הלועזי, תאריך זה חל בשבוע הראשון או השני של פברואר. ביום זה נוהגים ילדי הגנים ובתי-הספר להכין מתנות סמליות לאימותיהם. אגב, העיר הראשונה בישראל בה נחוג יום האם הייתה חיפה, בשנת 1951.

לאחר תקופה ארוכה, ובעקבות שינויים חברתיים ותרבותיים במדינת ישראל, שונה שמו של יום האם ליום המשפחה (יש המשלבים את השניים ומגדירים את החג כיום האם והמשפחה), כשהדגש עובר אל התא המשפחתי.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • לנין ו"א, כתבים נבחרים, לויטה ל' ודורמן מ' (עורכים), גולדברג חיים (מתרגם), הקיבוץ המאוחד, תש"י – תשי"ג.
  • Atkinson, Dorothy, Alexander Dallin, and Gail Warshofsky Lapidus, eds. Women in Russia. Stanford, CA: Stanford University Press, 1977
  • Attwood, Lynne. The New Soviet Man and Woman: Sex-Role Socialization in the USSR. Bloomington and Indianapolis: Indiana University Press, 1990
  • Курганов И. А. Женщины и коммунизм. Нью Йорк, 1968.
    (קורגנוב א', נשים וקמוניזם, ניו-יורק, 1968) 

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • В. И. Ленин. "О задачах женского рабочего движения в Советской республике". Речь на IV московской общегородской беспартийной конференции работниц 23 сентября 1919 г. В. И. Ленин. Сочинения. Изд. 4-е, т. XXX, стр. 23.
  • Temma Kaplan, "On the Socialist Origins of International Women’s Day", in: Feminist Studies, 11, 1985, S. 163—171
  • Atkinson, Dorothy. "Society and Sexes in the Russian Past", Women in Russia. eds. Atkinson, Dorothy, Alexander Dallin and Gail Warshofsky Lapidus. Stanford, CA: Stanford University Press, 1977. 3-38.

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • Wikipedia contributors, 'The left and feminism', Wikipedia, The Free Encyclopedia, 1 May 2008, 01:22 UTC, [accessed 11 June 2008]

כתבות ומאמרים בעיתונות

  • גלילי לילי, "יום האישה נוסח רוסיה", עכבר העיר, 10.3.2008.
  • חרומצ'נקו יולי, " הרוסים יודעים לחגוג את יום האשה ", הארץ, 8.3.2005.

ארכיונים ומאגרי מידע

  • סעיף 122 בחוקה הסובייטית, המעגן את זכויות הנשים. תרגום חופשי.

אתרי אינטרנט

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.