דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 1 מדרגים

אירוסין בחברה המוסלמית בישראל - מאפיינים ומגמות

קריאת הפאתח'ה ביום האירוסין
קריאת הפאתח'ה ביום האירוסין
היגא אשרף
החתן ושאר הגברים קוראים את הפאתח'ה, לאחר חתימת מסמך הנישואין. צולם בבית משפ' היגא יונס בטמרה.
אירוסין במגזר הערבי-מוסלמי בשפרעם
אירוסין במגזר הערבי-מוסלמי בשפרעם
סטודיו אל-דיכ – שפרעם
קריאת הפאתחה בתחילת טקס האירוסין
אירוסין במגזר הבדואי (כפר זרזיר)
אירוסין במגזר הבדואי (כפר זרזיר)
סטודיו ענאן – זרזיר
קריאה נוספת של "אל פאתחה" לפני תחילת החתימות על חוזה הנישואין
אירוסין במגזר הבדואי (כפר זרזיר)
אירוסין במגזר הבדואי (כפר זרזיר)
סטודיו ענאן – זרזיר
החתן חותם על הסכם הנישואין
ענידת טבעת אירוסין, כפר זרזיר
ענידת טבעת אירוסין, כפר זרזיר
סטודיו ענאן – זרזיר
אירוסין במגזר הבדואי (כפר זרזיר)
אירוסין במגזר הבדואי (כפר זרזיר)
סטודיו ענאן – זרזיר
בני הזוג מצטלמים עם בני משפחותיהם למזכרת
אירוסין במגזר הבדואי (כפר זרזיר)
אירוסין במגזר הבדואי (כפר זרזיר)
סטודיו ענאן – זרזיר
מקובל לחלק לאורחים (בעיקר לאורחות) מתנות סמליות למזכרת מהאירוע (צורות גבס או חפצי זכוכית קטנים)
טקס אירוסין במגזר הבדואי
טקס אירוסין במגזר הבדואי
נערני בותינה
הכלה חותמת על חוזה הנישואין במהלך טקס האירוסין בנוכחות השייח' (عقد القران), בסמת טבעון
טקס אירוסין במגזר הבדואי
טקס אירוסין במגזר הבדואי
נערני בותינה
החתן עונד לכלה צמיד זהב, בסמת טבעון
אירוסין במגזר הבדואי (כפר זרזיר)
אירוסין במגזר הבדואי (כפר זרזיר)
סטודיו ענאן – זרזיר
הכלה לובשת שמלה מפוארת והחתן אף הוא לובש בגדים שנרכשו במיוחד לאירוע
עוז אלמוג

תחקירנים: שרון הורנשטיין, אשרף עואודה


נוצר ב-5/17/2008

הערת פתיחה

ערך זה נכתב בעיקרו על סמך ראיונות עם משפחות מוסלמיות (רוב הראיונות נערכו על ידי סטודנטים באוניברסיטת חיפה) וכן עם אנשי מקצוע מתחומים שונים הרלוונטים לנושא.

חשוב להדגיש שרוב הדפוסים המתוארים להלן מאפיינים בעיקר משפחות מסורתיות. בקרב חלק מהשכבה המשכילה והפחות דתייה, ובעיקר בקרב צעירים, חלים תהליכי שינוי הגורמים לשחיקת הנורמות הישנות ולאימוץ נורמות המקובלות בעולם המערבי החילוני.

אופי הטקס ומיקומו

את האירוסים במשפחה המוסלמית נוהגים לציין בשני אירועים: האחד – טקס, הנערך במסגרת מצומצמת ובנוכחות הגברים בלבד, מלבד הכלה, והשני – חאפלה בהשתתפות המשפחה המורחבת, שכנים, ידידים ונכבדים, הנערכת מיד בתום הטקס.

כיום מעדיפים רבים להימנע מעריכת חאפלה רבת משתתפים ולהסתפק בטקס המצומצם, וזאת בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בעריכת החאפלה. החלופה: הארוס מגיע עם משפחתו הקרובה לבית ארוסתו, עונד לה מספר תכשיטים, ובכך תם הטקס. עם זאת, כשהארוס הוא הראשון מבין אחיו העומד להתחתן (ואז מדובר ב"שמחה ראשונה" במשפחה), הנטייה היא לקיים טקס אירוסים מושקע, כולל חאפלה כיד המלך.

מיקום הטקס והמסיבה נקבע במשותף על-ידי שתי המשפחות המחותנות, בכפוף למספר המוזמנים ומגבלות התקציב. זה יכול להיות ברחבה שבחזית בית משפחת הארוס, או הארוסה, במבנה ציבור ביישוב (בית התרבות, חצר בית-הספר וכדומה), והמהדרים ישכרו אולם אירועים. לרוב, הארוס ומשפחתו הם המממנים את כל עלויות הטקס והמסיבה, ובכלל זה הבגדים החגיגיים (שלו ושל ארוסתו), התכשיטים והתספורת של הארוסה (ולעיתים, גם של שושבינותיה).

ההכנות לטקס

לאחר ההחלטה על מיקום האירוע וגיבוש רשימת המוזמנים, מפיקים את ההזמנות ומוסרים אותן במסירה אישית לכל המוזמנים. משלוח בדואר נחשב להפגנת חוסר כבוד כלפי המוזמנים. לקראת האירוע שוכרים כיסאות כמספר המוזמנים (הישיבה באירוע אינה סביב שולחנות!) ובמה מוגבהת, שעליה יעמוד הזוג במהלך טקס התָלְבִּיסָה (ענידת תכשיטים לגופה). ביום האירוסין מקושט אזור המסיבה בבלונים ובקישוטים אחרים.

במהלך השבועות שלפני האירוע קונה הארוס לבחירת-ליבו תכשיטי זהב. בדרך כלל בוחרת הכלה את התכשיטים בעצמה. לעתים נעזר החתן באמה או האחיותיה ולפעמים קונה את התכשיטים לפי טעמו. יש הנוגים לאחסן את התכשיטים בתיבה מעוצבת, הנקראת עֶלְבָת אַל-חוטִבֵה (علبة الخطبة) ובמהלך מסיבת האירוסין נוהגת אמו להסתובב עם התיבה בין האורחים, על-מנת שיתרשמו מהתכשיטים שמעתיר בנה על ארוסתו.

לפני הטקס נוהגים בני-הזוג להצטלם בסדרת צילומים אמנותיות, על רקע נופים באתרים שונים או בסטודיו. יש הנוהגים להצטלם לאחר הטקס והמסיבה. ביום האירוסים עומדת לרשותם מכונית מקושטת, המסיעה אותם לאירוע וממנו (ממש כמו שנהוג אצל היהודים).

בני-הזוג שואפים להיראות במיטבם בטקס, ולצורך זה קונים בגדים חגיגיים. בדרך כלל מדובר בלבוש אופנתי מודרני - חליפה לארוס, שמלת ערב יוקרתית לארוסתו. הבגדים נרכשים מחנויות ביגוד הנחשבות יוקרתיות בתוך היישוב או מחוצה לו. לעיתים, הארוסה שוכרת (ולא קונה) את השמלה, בעלות שעשויה להגיע לכמה אלפי שקלים כאמור, הארוס נושא בכל העלויות.

מהלך הטקס

בקשת ידה של הכלה וקריאת אל פאתחה

חלקו הראשון של טקס האירוסים מתנהל תוך הפרדה מוחלטת בין נשים וגברים, ולמעשה, הארוסה היא האישה היחידה הנוכחת בו (שאר הנשים ממתינות ברחבה שמחוץ לבית או לאולם האירועים). הטקס נפתח כשאחד מזקני החמולה של הארוס מברך את המוזמנים ופונה לאבי הארוסה או לאפוטרופוסה, ומבקש את ידה. הבקשה נענית בחיוב, כמובן, ומצוינת בלגימת ספלי קפה. בשלב זה ניגש החתן המיועד לבני משפחת ארוסתו ולוחץ את ידיהם.

פרק זה של בקשת ידה של הכלה, נקרא טוּלִבה (طلبة). לאחריו, פותחים כל הנוכחים בקריאת אֵל פאתֶחֳה (פסוק הפתיחה, الفاتحة) - הפרק הראשון בקוראן, כאשר ידיהם מונפות אל על וכפות הידיים פתוחות כלפי מעלה. הנוכחים קוראים זאת בדממה כל אחד לעצמו, ויש הממלמלים בלבד תוך כדי הנפת הידיים. בחלק מהמשפחות מקובל כי החתן מתיישב מול נציג ממשפחת הכלה והשניים קוראים את "אל פאתחה" פעם נוספת. המוסלמים הסונים מייחסים חשיבות רבה לקריאת האֵל פאתֶחֳה, מתוך אמונה כי האל יברך את הזוג הצעיר, הפותח את חייו המשותפים בקריאת פסוקים מהקוראן.

הקראת חוזה הנישואין

בשלב זה מקריא השייח (عقد القران) לנציג הארוסה את התחייבות הארוס, כפי שסוכם בהסכם הנישואים. חשוב לציין כי השיח חייב להיות מוסמך ומוכר על ידי משרד הדתות לערוך נישואין.

חוזה הנשואים כולל בעיקר את התחייבות החתן לתשלום המוהר (ראו להלן) אך הורי הכלה רשאים להתנות ולנסח סעיפים נוספים, כדי להבטיח את זכויותיה ולוודא שהבעל לא יתנכר לחוזה ויזנח את אשתו. ברוב המקרים מסתפקים במוהר בסכום סביר ומשתדלים שלא להגזים בדרישות, שעלולות 'להבריח' את החתן. למעשה, מדובר בחוזה סטנדרטי, שנחתם בנוכחות בני המשפחה הקרובים של החתן והכלה. העדים הם ארבעה קרובים מדרגה ראשונה (אב-אח-דוד-בן דוד) של בני הזוג (שנים מכל צד).

המוהר הינו התחייבות כספית של הארוס לבחירת-ליבו, בדומה לכתובה, הנחלקת לשני סכומים: 
אִל-מוּקָדָם (המקדמה. المقدم): בדרך כלל, סכום סמלי הניתן בשטר מזומן ובחתימת השייח' ונמסר לנציג הכלה.
אִל-מוּאָחָר (המאוחר יותר. المؤخر)סכום שאותו מתחייב החתן לשלם לכלה במהלך חייהם המשותפים, או במקרה של גירושים.
הסכומים משתנים ממקרה למקרה. 

לאחר הקראת סעיפי ההסכם ומסירת אִל-מוּקָדָם לנציגה של הארוסה, מאשרים אותו הארוס ובחירת-ליבו בתקיעת כף, ופונים לטקס החתימה בנוכחות השייח'. החותמים הם בעלי השמחה (לאחר שהארוסה מאשרת את רצונה להינשא), נציג הארוסה ושני עדים. בזאת תם הטקס. יש מוסלמים המקיימים את טקס החתימה בנפרד מטקס האירוסים, במועד מאוחר יותר. בכל מקרה, החתימה תיעשה לפני החתונה עצמה.

בסיום הטקס הפורמאלי, הארוס מתחבק עם חבריו הקרובים ובני-משפחתו, הולך לרחבת הריקודים ופוצח בריקוד עם ארוסתו. מדובר בריקודים מסורתיים למשמע מוזיקה ערבית קצבית.

הטולבה והאל פאתחה הנם טקסים עתיקי-יומין. ואולם, חרף הגרורות המודרניות המשתלטות על מסיבות האירוסים במגזר הערבי-מוסלמי, עדיין לא מוותרים על הקטע המסורתי הזה.

המסיבה

לאחר הטקס וריקוד הסולו, מגיעה שעתו של טקס התָלְבִּיסָה: שני בני-הזוג עומדים על במה מיוחדת, ועונדים זה לזו טבעת אירוסים. בנוסף, הגבר עונד לבחירת-ליבו תכשיטי זהב, שאותם רכש במיטב כספו. לרוב, גם בני משפחתה הגרעינית (הורים, אחים, אחיות) מייפים אותה בעדיים. יש הנוהגים להדביק שטרות של מאה דולר על דש חולצתו של הארוס, כשברקע מתנגן כל העת שיר מסורתי שנכתב במיוחד לטקס הענידה.

בתום שלב זה מוזמנים האורחים לרחבת הריקודים, לפזז לצלילי מוסיקה מודרנית, לרוב מוזיקה ערבית מזרחית קצבית, עליה אמון תקליטן מקצועי. יש המשרבבים לשמחה גם מחולות ערביים מסורתיים.

הארוסה נוהגת להסתובב בין האורחים, עם סלסלה עמוסת מתנות, ולחלק להם שי סמלי שהוכן מבעוד מועד (פיסלונים, סוכריות או ספלי קפה זעירים, עטופים בנייר צבעוני), כהוקרה על כך שטרחו לכבד בנוכחותם אותה ואת בעלה-לעתיד. כמובן שבאירוע לא נפקד מקומה של התקרובת, לרוב כיבוד קל הכולל פירות, דברי מתיקה, עוגיות (כנאפה), קפה ושתייה קלה.

בסיום המסיבה נוהגים בני הזוג להצטלם עם החברים ועם קרובי המשפחה.

מתנות

בעבר, היה מקובל להביא למסיבת האירוסים מתנות שימושיות (כלי-בית, מגבות, מפות שולחן וכדומה). כיום, מקובל להביא כסף מזומן (שטרות כסף ולא צ'קים!). מתנה זו נקראת נְקוּט (قوط), שמשמעה, מעטפה ובה שטרות כסף. יש שעדיין מעדיפים להביא מתנה שימושית, אך מספרם של אלה הולך וקטן עם השנים. קרובי הארוסה ירעיפו עליה לרוב תכשיטי זהב. לחתן מעניקים שטרות של 100 דולר, המודבקים, כאמור, על דש חולצתו.

יחסי הזוג לפני החתונה

בילויים חברתיים

משפחות מוסלמיות מסוימות (בעיקר הדתיות יותר), אינן רואות בעין יפה התרועעות של הזוג המאורס מחוץ לכותלי הבית. משפחות אדוקות פחות אינן מגבילות את הזוג ביציאה לבילויים משותפים, כגון ארוחה במסעדה, טיול על חוף הים או שוטטות בקניון. מקובל שהגבר ייקח את ארוסתו לביקור היכרות אצל בני משפחתו המורחבת, או שכניו. בילוי משותף במסיבות נישואים או אירוסים של חברים וקרובי-משפחה, אף הוא אינו חורג מגבולות המותר.

סידורים משותפים לקראת החתונה

זמן-מה לפני החתונה, הולכים בני-הזוג לקנות תכשיטים וביגוד לאירוע החגיגי. למסע הקניות מתלוות שתי האמהות, ולעיתים גם אחות מכל צד. נהוג שהארוס יזמין את הפמליה לארוחה במסעדה נחשבת, כמחווה של קירבה. האוכל מהדק את הקשר בין האנשים. בערבית מגדירים זאת עֵיש ומֵלֵחְ (לחם ומלח. عيش وملح) כלומר, אכלנו מאותה צלחת על אותו שולחן, ובכך כרתנו ברית בינינו.

מסע הקניות המשותף מסמל גם סוג של אינטימיות חדשה, בכך שהגבר מקבל דריסת רגל בטריטוריה נשית מובהקת. במילים אחרות, משעה שהסתפח לחוג האינטימי של חמותו-לעתיד, הוא נחשב בן-משפחה לכל דבר, וכפוף לכללי הטאבו שחלים על בני-המשפחה הביולוגיים.

מתנות

נהוג שהגבר מביא מתנה לארוסתו ביום הולדתה. המתנות המקובלות הן בשמים, זר-פרחים או מוצרי הלבשה.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • מנאע עאדל וחאג' יחיא קוסאי, מברוכּ: תרבות החתונה הערבית בישראל, המרכז לחקר החברה הערבית בישראל, 1995.
  • חג' יחיא אבו אחמד נסרין, זוגיות והורות במשפחה הערבית בישראל: תהליכי שינוי ושימור בשלושה דורות, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת חיפה, 2006.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • סער עמליה, "על מיניות של רווקות בקהילה הפלסטינית בישראל", תיאוריה וביקורת 25, 2004, 13.

פרסומים מדעיים מקצועיים ודוחו"ת

  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 58, 2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 57, 2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 56, 2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 55, 2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 54, 2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 53, 2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 52, 2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 51, 2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 50, 2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 49, 2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 48, 2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשים וגברים, סטטיסטיקל 40, פברואר 2004.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האוכלוסיה הערבית בישראל, סטטיסטיקל 26, יולי 2002.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - השנתון הסטטיסטי לישראל 2007 - מס' 58, 10.9.2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - סקירה דמוגרפית בישראל לשנת 2006 – הבהקות, 3.12.2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות – לקט נתונים לרגל יום הילד הבין-לאומי החל ב-20 בנובמבר 2007, 19.11.2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות – דפוסי פיריון בישראל בשנת 2004, 30.8.2005.

כתבות ומאמרים בעיתונות

ראיונות

  • ראיון עם מר סעדה אל זואג' בנצרת, מנהל משרד שידוכין בנצרת, 2008.

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על אירוסין בחברה המוסלמית בישראל - מאפיינים ומגמות (1)

    אמל

    נושא חשוב ומעניין
    יום ראשון ז' באב תשע"א 7 באוגוסט 2011

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.