דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 3 מדרגים

פרק 24: בתי ספר על יסודיים לבנים בחברה הדתית-לאומית

חניכי תנועת הנוער עזרא
חניכי תנועת הנוער עזרא
סימה זלצברג
צעיר בסווטשרט
צעיר בסווטשרט
סימה זלצברג
תלמידים בסווטשרט
תלמידים בסווטשרט
סימה זלצברג
צעירים בחולצת טריקו וסווטשרט
צעירים בחולצת טריקו וסווטשרט
סימה זלצברג
יוסי טישלר, תמר אלמוג

נוצר ב-6/17/2008

רקע

רוב בתי הספר היסודיים במערכות החינוך של הציבור הציוני – דתי הם שש שנתיים, מלבד תלמודי התורה ומספר בתי ספר פרטיים, ומכאן שרוב הילדים (בנים ובנות) במערכת החמ"ד עוברים לחטיבות הביניים בסיום לימודיהם היסודיים.

בדרך כלל יהיו חטיבות הביניים צמודות, במבנה אחד, או במבנים סמוכים, לחטיבות העליונות שבהן ימשיכו התלמידים/ות עם סיום לימודיהם בחטיבת הביניים. לכן המעבר מחטיבה לחטיבה הוא ברוב המקרים מובן מאליו.

בעוד שברוב בתי הספר היסודיים כתות הבנים והבנות נפרדות אך נמצאים במבנה אחד, הרי שבחטיבות הביניים ובתיכון כמעט כל בתי הספר נפרדים לחלוטין: בתי ספר לבנים ובתי ספר לבנות.

הבנות של המגזר הדתי לאומי לומדות בתיכונים עירוניים או באולפנות והבנים לומדים באחת משלוש מסגרות: התיכונים הדתיים והישיבות העירוניות, החטיבות הפנימייתיות, כדוגמת רוב הישיבות התיכוניות השייכות לרשת "ישיבות ואולפנות בני עקיבא", והישיבות "הקטנות" שקבלו תנופה בשנים האחרונות.

חטיבות ביניים דתיות לבנים

תלמידים

חטיבות הביניים העירוניות או הצמודות לתיכון הדתי היישובי או לישיבה התיכונית העירונית קולטות כמעט את כל בוגרי בתי הספר היסודיים של החינוך הממלכתי דתי, למעט חלק מהתלמידים שאינם באים מבית דתי ולכן עוברים לחטיבות ביניים ממלכתיות (לא דתיות). בהרבה ישובים שבהם יש בית ספר יסודי פרטי, כדוגמת בית ספר של רשת "נועם", שאין לו המשך של חטיבת ביניים, יעברו גם תלמידיו לחטיבת הביניים העירונית. 

בשנת הלימודים2006/7 למדו, לפי טבלה שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 185,299 תלמידים בחטיבות הביניים העבריות: 80% בפיקוח הממלכתי הכללי, 0.1% בפיקוח החרדי ו-19.9% בפיקוח הממלכתי דתי (בנים ובנות).

סגל ההוראה

אפיון כללי

אנשי הסגל הם אנשים דתיים. לעיתים, כשלא נמצא מורה דתי, ילמדו גם מורים מקצועיים שאינם דתיים. מחנכי הכתות יהיו אך ורק גברים. בחלק מחטיבות הביניים תלמדנה גם נשים כמורות מקצועיות, ובחלק - בעיקר בחטיבות הקשורות לישיבות – ילמדו גברים בלבד.

מחנך הכיתה

בחטיבות הביניים הקשורות לישיבות, וכן בישיבות התיכוניות, יש למחנך הכתה כינוי – ר"מ. כינוי זה הוא ראשי תיבות של: 'ריש מתיבתא'. במקורו זהו ביטוי בארמית שפירושו – ראש ישיבה. כך כונה החכם שהיה ראש ישיבה בבבל. עם השנים החלו, בישיבות מזרח אירופה, קוראים לראש הישיבה "ראש הישיבה" והכינוי ר"מ הועתק אל אנשי הצוות שנתנו שיעורים בגמרא בישיבה. לדוגמה, המשפט הבא: "הרב כהן הוא הר"מ של שיעור א' ", פירושו שהרב כהן הוא זה שנותן שיעור בגמרא לתלמידי השנה הראשונה בישיבה.

כאשר הוקמו הישיבות התיכוניות בארץ, כינו גם שם את המורים לגמרא ר"מים, כדי להדגיש את חשיבותם. וכשהישיבות פתחו חטיבות ביניים קראו גם בהם קראו למורה לתלמוד, שהוא גם מחנך הכתה – ר"מ. בתפקיד ר"מ ישמש רק בוגר ישיבה או כולל. כיום, רוב הר"מים מוסיפים להשכלתם התורנית גם תעודת הוראה ובחלקם הגדול גם תואר B.Ed.

מקצועות ותכני לימוד

רוב מקצועות הלימוד הם לפי הוראות משרד החינוך. מעבר למקצועות אלה, יש גם מקצועות הייחודיים לבתי הספר לבנים במגזר הדתי לאומי – מקצועות הקודש. 

למקצועות הקודש מקדישים בחטיבת הביניים יותר שעות מאשר בבית הספר היסודי. בעיקר יותר שעות של לימוד גמרא. בדרך כלל יקדישו את השעות הראשונות במערכת מדי יום, ללימודי הקודש. זאת משתי סיבות: האחת, חינוכית – להרגיל את הילד שהאדם היהודי מתחיל את יומו בדברים שבקדושה ואחר כך פונה לעסקיו. השנייה, פרקטית – בבוקר לחלק גדול מהתלמידים קל יותר להקשיב ולקלוט, ולכן קל יותר ללמד בו גמרא, לימוד הדורש ריכוז רב ויכולת הפשטה.

תרבות בית ספרית

תפילה במניין

החל מאמצע כתה ז' חוגגים הילדים בר מצווה, ולפי ההלכה, על האדם הבוגר להתפלל את שלוש תפילות היום במניין [= עשרה גברים בוגרים]. במערכת החינוך הדתית על כל גווניה מתחיל יום הלימודים בתפילה בציבור שבה משתתפים כל התלמידים. לצורך זה קיים בכל מוסד חינוכי אולם המשמש כבית כנסת. בית כנסת זה מנוהל על ידי התלמידים, אם כי הר"מים (מחנכים ומורים של מקצועות הדת) משתתפים גם הם בתפילה.

התלמידים קובעים מי יהיה שליח הציבור ומי יעלה לתורה בימי שני וחמישי ובימי צום שבהם קוראים בתורה. ברוב החטיבות יתפללו התלמידים גם תפילת מנחה. לאחר תפילת שחרית אוכלים התלמידים ארוחת בוקר, כי לפי ההלכה אין לאכול ולשתות לפני התפילה, ואחר כך מתחילים השיעורים בכתות.

שעות הלימוד

בגלל התפילה ותוספת שעות לימודי הקודש, יום הלימודים בחטיבת הביניים הממלכתית - דתית ארוך יותר מאשר בחטיבת ביניים ממלכתית - חילונית.

יציאה למדרשה

אחת הפעילויות האופיינית לחינוך הדתי היא יציאה למדרשה לפעילות לימודית - חברתית. המדרשה היא מכון המתמחה בהעברת סמינרים בנושאי יהדות שונים. בדרך כלל, יש למדרשה גם חדרי אירוח, חדר אוכל ובית כנסת. בכיתות החטיבה מתקיים הסמינריון בימים שישי ושבת. התלמידים אינם נוסעים לבדם. מצטרפים אליהם הר"מים / מחנכים, ובהרבה מקרים גם בני משפחתם של אנשי הצוות. הפעילות במדרשה מועברת על ידי תלמידי ישיבות גבוהות או ישיבות "הסדר" מבוגרים או אברכים מאותן ישיבות.

תיכון דתי לעומת ישיבה תיכונית

לפני חלוקת מערכת החינוך לחטיבות ביניים ועליונה היו קיימות בחינוך הדתי שתי מסגרות חינוך תיכוניות עיקריות: בית הספר התיכון הדתי והישיבה התיכונית. ההבדל ביניהם התבטא בדברים הבאים:

אוכלוסיית התלמידים

לישיבות הלכו הילדים מבתים שבהם הקפידו יותר בקיום מצוות או שההורים רצו חינוך דתי יותר. האחרים הלכו לתיכון הדתי.

כתות מעורבות מול כתות נפרדות

 בתיכונים הדתיים היו הכתות מעורבות, בנים ובנות למדו באותה כתה ואת אותם המקצועות. הורה שלא רצה שבנו ילמד בכתה מעורבת שלח אותו לישיבה התיכונית.

השכלת המורים

בבית הספר התיכון הדתי המחנכים לא היו דווקא בעלי השכלה תורנית אלא בעלי השכלה פדגוגית, בוגרי סמינרים להוראה, או השכלה אקדמית. בישיבות, לעומת זאת היו המחנכים כולם בעלי השכלה תורנית – ר"מים (מורים לגמרא), שיכלו לתרום יותר בתחום לימוד הגמרא.

מורים ומורות

בתיכונים לימדו גם נשים ואילו בישיבות התיכוניות הקפידו שאת כל המקצועות ילמדו רק גברים.

מקצועות הלימוד

בישיבה התיכונית הקדישו הרבה יותר שעות ללימודי הגמרא בפרט, וללימודי הקודש בכלל. הורה שרצה שבנו ילמד יותר לימודי קודש, שלח אותו לישיבה.

תיכונים דתיים לבנים

מספר תלמידים

בשנת הלימודים2006/7 למדו, לפי טבלה שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 278,352 תלמידים בבתי הספר התיכוניים העבריים: 62.3% בפיקוח הכללי, 20.7% בפיקוח החרדי ו-17% בפיקוח הממלכתי דתי (ממ"ד – אין הפרדה בנתונים בין בנים לבנות).

מתיכון דתי לישיבה עירונית

עם השנים התרחש תהליך שבו הפכו חלק גדול מאוד מהתיכונים העירוניים לישיבות עירוניות, ללא פנימייה. לדוגמא: התיכון הדתי "יבנה" בחיפה הפך ל"ישיבה התיכונית עירונית יבנה". עד אז היתה בחיפה ישיבה תיכונית אחת – "פרחי אהרן" בקרית שמואל, ותיכון דתי אחד – "יבנה". מאז הפיכתו של תיכון "יבנה" לישיבה יש בחיפה שתי ישיבות תיכוניות ואף לא תיכון דתי אחד. כדי לספק פיתרון לתלמידים שאינם יכולים ללמוד או שאינם רוצים ללמוד בישיבה, הקצו בכל שכבה בבתי ספר אלה כתה אחת שאינה 'ישיבתית' לטובת אותם תלמידים. 

יש מקומות שבהם התיכונים לא הפכו לישיבות, לדוגמא: תיכון "במעלה" בירושלים, או תיכון "לוינסון" בקרית ים, אך גם בהם חלו שינויים מסוימים לכיוון דתי יותר, כגון: הפרדה בין המינים לכתות בנים ולכתות בנות.

לתהליך של הפיכת חלק גדול מהתיכונים הדתיים לישיבות עירוניות היו מספר גורמים:
הישיבות התיכוניות, שהיו בעיקרן פנימייתיות, נחלו הצלחה הן מבחינה חינוכית דתית והן בבחינות הבגרות. הן שאבו אליהן את מיטב הנוער הן מהפן הדתי והן מהפן הלימודי. גם הורים שלא רצו כל כך לשלוח את ילדם לפנימייה, הרגישו שאין להם ברירה ואם הם רוצים שבנם יצליח בבגרות עליהם לשלחו לישיבה (עם פנימייה).

נוצר מצב בו התיכונים נשארו עם התלמידים החלשים יותר מבחינה דתית ולימודית. לדוגמא: עד שהקימו בנתניה את ישיבת "בני עקיבא" בשיכון ותיקים היה בעיר רק התיכון הדתי "בר אילן" שבו למדו רוב ילדי נתניה הדתיים. משהוקמה הישיבה והתבססה, חל משבר בבית הספר התיכון שנמשך מספר שנים. הדבר חייב את התיכונים להתמודד עם המצב החדש.

גורם נוסף שהאיץ את התהליך הוא דרישה מצד ההורים. ישנם הורים שלא היו מעוניינים להוציא את ילדם מהבית לפנימייה, אך גם לא היו מוכנים להשלים עם רמה נמוכה של לימודים. בנוסף לכך, העלות של החזקת ילד בפנימייה התייקרה מאוד במשך השנים, דבר שהקשה על חלק מההורים לשלוח את ילדם לישיבה, והם נאלצו להשאירו בתיכון הדתי שבעיר. כאמור, הם לא רצו לוותר על רמת לימודים גבוהה.

שני הגורמים הללו יחדיו הביאו את הרשויות העירוניות והנהלות התיכונים הדתיים להחלטה להפוך את בתי הספר לישיבות עירוניות. ברשויות שלקחו ברצינות עניין זה, ובהן בית הספר הפך לישיבה איכותית, גדל מספר התלמידים, ופחות ילדים יוצאים מישוב זה לפנימיות. לדוגמא - הישיבה העירונית "יבנה" חיפה.

רצף בין חטיבת הביניים לחטיבה העליונה

עם הרפורמה ומעבר מערכת החינוך מעממי ותיכון לחטיבות ביניים וחטיבות עליונות, גם התיכונים הדתיים וגם הישיבות העירוניות הם, למעשה, החטיבה העליונה. החטיבה העליונה וחטיבות הביניים שוכנות בדרך כלל באותו מבנה, והמעבר מחטיבת הביניים לחטיבה העליונה הוא פורמאלי בעיקרו. לצמידות זו יש גם השפעות על מערכת הלימודים של שתי החטיבות, והמעבר מחטיבת הביניים לעליונה נעשה בהמשך טבעי, ללא קשיים לימודיים מיותרים וללא צורך בהסתגלות למערכת חדשה.

ישיבות עירוניות

תלמידים

הרוב הגדול של התלמידים בישיבה הם מבתים דתיים או מסורתיים. חלק מהתלמידים שבאו מבתים לא דתיים עובר במעבר לחטיבה העליונה לבתי ספר כלליים.

סגל הוראה

גם בישיבות העירוניות מחנכי כתות הבנים הם ר"מים (מורים לגמרא). כיום מעדיפים ר"מים שהם גם בעלי תעודת הוראה וגם בעלי תואר אקדמי.

בין המורים המקצועיים ניתן למצוא גם מורות.

מקצועות לימוד

תלמידי הישיבות העירוניות ניגשים לבחינות בגרות כמו בכל תיכון אחר. אך תלמידי הישיבות ניגשים גם לבחינות בגרות נוספות, ולכן מספר הנקודות שלהם לבגרות גבוה מאוד. התלמידים מחויבים במקצועות הבאים:
• תלמוד - ברמה של 5 יחידות לימוד, שהיא הרמה הגבוהה ביותר.
• מחשבת ישראל - ברמה שבין 2 ל-4 יחידות לימוד.
• תנ"ך - רוב התלמידים ניגשים לבגרות בהיקף של 5 יחידות לימוד.

סדר יום הלימודים

סדר היום עמוס מאוד, כיוון שלומדים גם לימודי קודש וגם לימודי חול. מהבוקר ועד הצהריים לומדים לימודי קודש כמו תלמוד, תנ"ך והלכה, ובחלקו השני של היום לומדים לימודים כלליים.
לאור תוכנית הלימודים העמוסה, ברור שהתלמידים לומדים יותר שעות מהתלמידים החילוניים. ברוב הישיבות ובתי הספר, ההורים משלמים עבור תוספת השעות הזו.

תרבות בית ספרית

המאפיינים של בתי ספר אלו דומים למאפיינים של חטיבות הביניים הדתיות, אך בכל זאת ישנם מאפיינים נוספים:

"חברותא"

עיקר הלימוד בעולם הישיבות הקלאסי הוא לימוד עצמי, וליתר דיוק לימוד עם בן זוג – חברותא. זו מילה ארמית שפירושה – חבר. כל תלמיד בישיבה יש לו בן זוג. עם החברותא מתכוננים לשיעור הגמרא, ועם החברותא חוזרים על השיעור, ועם החברותא לומדים, בדרך כלל, גם נושאים אחרים.

"סדר"

זהו הכינוי לזמן הלימוד עם החברותא. בישיבה הקלאסית אין מערכת לימודים. רוב הלימוד נעשה עם החברותא. בדרך כלל יש בישיבה שיעור אחד בלבד במשך היום – שיעור בגמרא שאותו נותן הר"מ. בבוקר לפני השיעור מתכוננים לשיעור עם החברותא. זמן ההכנה נקרא בעגה הישיבתית "סדר". ואחרי צהרים חוזרים על הנאמר בשיעור, כדי להבין טוב יותר את הסבריו של הר"מ. גם זמן הלימוד הזה נקרא "סדר".

כל זה נכון בישיבות הקלאסיות, שאינן ישיבות עם לימודי תיכון. כשהוקמו הישיבות התיכוניות נלקחו אלמנטים מהישיבה הקלאסית ושילבו אותם עם לימודים תיכוניים.

בשנים הראשונות להקמת הישיבות התיכוניות, כשלמדו לימודים תיכוניים בשעות אחרי צהרים היה יותר זמן ללימוד עם החברותא ב"סדר" בבוקר וגם אחרי הצהרים. עם השנים, עם הכנסת ההקבצות והמגמות למסגרת הלימודים, גם בישיבות התיכוניות, חלה נגיסה במספר השעות המוקדשות ל"סדרים". סיבה נוספת להמעטת שעות ה"סדר" היא העובדה שעם השנים התברר שהלמידה העצמית קשה מאוד לנערים, מאחר וחלה ירידה משמעותית בקריאת ספרים או טקסטים אחרים מול עליה בשעות הצפייה בטלוויזיה או גלישה באינטרנט. לכן שעות ה"סדר" לא מנוצלות. למרות זאת, ברוב הישיבות התיכוניות, משתדלים לשמור על מסגרת כל שהיא של לימוד בחברותא ב"סדר" במשך היום, בדרך כלל בשעות הבוקר, לפני השיעור בגמרא.

שבתות ישיבה

מאחר והתיכונים הדתיים והישיבות העירוניות הם בתי ספר ללא פנימייה, נוהגים מדי פעם לארגן עבור התלמידים, כמו עבור התלמידות בתיכונים הדתיים, שבת משותפת, שבה שוהים תלמידי שכבה מסוימת ביחד כל השבת. בדרך כלל עושים זאת באכסניה דתית או בפנימייה דתית הפנויה באותה שבת. לשבת זו מצטרפים המחנכים / הר"מים עם בני משפחותיהם. מטרת שבת כזו היא גיבוש שכבת התלמידים בפעילויות משותפות, ובאווירה של שבת ישיבתית. בשבת כזו התפילות וסעודת שבת הם באווירה שונה מאשר בבית: שרים שירים המקובלים בישיבות, אומרים דברי תורה תוך כדי הסעודה, ובדרך כלל מזמינים גם מרצה אורח שבכוחו לרתק את התלמידים.

הכנה לצה"ל או הכוונה לישיבות

על פי החוק כל נער ונערה בני שמונה עשרה ומעלה חייבים בשירות צבאי. בנים דתיים שלמדו בישיבה תיכונית, הרוצים להמשיך בלימודים תורניים גבוהים במסגרות כמו: ישיבה גבוהה, ישיבת הסדר או מכינה קדם צבאית יכולים לדחות את גיוסם כל עוד הם לומדים. לעומתם, בוגרי התיכונים לא יכולים לדחות את שירותם הצבאי, ועליהם להתגייס לאחר סיום לימודיהם.

בכתות י"ב עורכים פעילויות הכנה לצה"ל, כמו בתיכונים הכלליים, בתוספת הדגשים לחייל הדתי. בקרית החינוך בישיבת "שעלבים" קיים מכון המתמחה בקיום סדנאות הכנה לצה"ל בבתי הספר התיכוניים הדתיים.

בשנים האחרונות חל שינוי: גם בוגרי תיכונים דתיים יכולים לדחות את גיוסם לטובת לימודים בישיבות, כך שכיום נערכת הכנה בכתות י"ב לשתי האפשרויות: גיוס מיידי לצה"ל או המשך לימודים בישיבה. בישיבות מעדיפים להשקיע יותר בהכוונה להמשך לימודים בישיבות מאשר לגיוס מיידי לצה"ל.

ההכוונה לישיבות נעשית בצורות שונות. חלק מישיבות ה"הסדר" והישיבות הגבוהות שולחות נציגים - ראש הישיבה או ר"מ או תלמידים מבוגרים - לישיבות העירוניות לשוחח עם כתות י"ב ועם תלמידים בודדים ולהציג בפניהם את דרכה של ישיבתם. מלבד זאת בכתות י"א וי"ב שולחים את התלמידים בקבוצות קטנות לשהות מספר ימים בישיבה גבוהה / הסדר / מכינה על מנת להתרשם. בעגה המקובלת בישיבות זה נקרא – שבו"ש - שבוע ישיבה. בכל ישיבה גבוהה יש תלמיד מבוגר האחראי לטפל בתלמידי התיכון, הבאים לשבו"ש – לדאוג למקומות בפנימייה, לארגן להם מפגשים עם התלמידים ועם הר"מים.

ישיבות תיכוניות פנימייתיות

רקע

כמעט כל הישיבות התיכוניות הפנימייתיות שייכות לרשת ישיבות בני עקיבא. הישיבה הראשונה של בני עקיבא הוקמה בכפר הרוא"ה בשנת ת"ש (1939), על ידי הרב נריה ז"ל, ואחר כך הפכה הישיבה הבודדת לרשת המונה כיום עשרות מוסדות (על הקמת הרשת קבל הרב נריה ז"ל את פרס ישראל על מפעל חיים בשנת תשל"ח). אמנם יש מספר ישיבות תיכוניות שאינן שייכות לרשת בני עקיבא, אך רוב הציבור הדתי לאומי שולח את ילדיו לרשת זו.

מספר ישיבות תיכוניות

לפי מכון "כוון" להכוונת בוגרי חטיבת ביניים ללימודי המשך תורניים, בשנת 2008 היו 108 ישיבות תיכוניות בישראל. רובן (89) כללו פנימייה ו-19 ללא פנימייה.
בין הישיבות קיימות גם כאלה בעלות הדגשים ייחודיים, כמו: ישיבה תיכונית לאמנויות ומדעים בתל אביב, ישיבה תיכונית מוסיקלית ביישוב 'נוה צוף', ישיבה מדעית בבר אילן, ישיבה מדעית חקלאית "מי השילוח".

חשיבות הפנימייה

חשוב להדגיש כי החלטת ההורים לשלוח את בנם או את בתם למוסדות עם פנימייה אינה נובעת מתפקוד לקוי של ההורים בבית או ממצוקה כלכלית, החלטה זו באה מתוך הכרה כי בפנימייה יתחנך ילדם לערכים נוספים שאינם בבית ספר ללא פנימייה. במסגרת של פנימייה יוצרים אווירה דתית האופפת את החניכים במשך כל היממה וכך הם מתרגלים לאורח חיים דתי מלא. אין בפנימייה דברים שיקשו על החניכים לקיים מצוות ולהתנהג בצורה נאותה על פי רוח היהדות. בבית ספר ללא פנימייה, התלמיד יותר חשוף לאווירה מתירנית, הנוגדת את אורח החיים הדתי. הפנימייה היא מעין חממה לגידול נוער דתי בתנאים אופטימאליים.

מלבד זאת חיי הפנימייה מלמדים את החניכים לחיות ביחד עם עוד מישהו, לוותר כשצריך ולהתחשב בשני. לדוגמא: אחד החניכים הלך לישון מוקדם, על חבריו לחדר להשתדל לא להעיר אותו גם אם הם לא רוצים עדיין ללכת לישון אלא לשמוע מוזיקה. חיי הפנימייה מלמדים להתחלק עם עוד אנשים במה שיש לך. למשל, כשחוזרים מהבית אחרי שבת, כל אחד מביא ממתקים ודברים טובים. בדרך כלל החניך יתחלק בדברים אלו עם חבריו.

בפנימייה גם לומדים לעבוד ביחד. במשך השנים התלמידים עצמם מרימים פרויקטים משותפים של הצגות, מופעים, טקסים. יש צורך בהירתמות למשימות תוך השקעת זמן פנוי או כישורים מיוחדים, לטובת השכבה שלא על מנת לקבל שכר.

התלמידים שוהים בפנימייה שבועיים ואז הם נוסעים לביתם לחופשת שבת. בעגה המקובלת נוהגים לומר 'שבת – כן, שבת – לא'. מטבע הדברים השהייה המשותפת לאורך זמן יוצרת הווי חברתי ובמשך השנים נוצרת בכל ישיבה הווי ייחודי לה שעובר במסורת ממחזור למחזור.

מקצועות הלימוד

מבחינת תכני הלימוד דומה ישיבה זו לישיבות התיכוניות העירוניות. בכל הישיבות ישנן מגמות לימוד שונות והקבצות. הלימודים בישיבה התיכונית מכוונים להשיג תעודת בגרות בציונים גבוהים ככל האפשר ובכמה שיותר יחידות. מגמה זו הקשתה על השתלבות תלמידים חלשים בישיבות, כי לא נעים להיות חלש במקום הממריץ לציונים גבוהים. לעיתים עזבו החלשים את הישיבה, למרות שמבחינה חינוכית היא דווקא התאימה להם.

בשנים האחרונות נפתחו ישיבות בהן שמים יתר דגש על הצד החוויתי חברתי בלא שהתלמידים ילחצו לדברים שאינם יכולים להשיג. נפתחו ישיבות עם מגמות סיירות, צילום וכדומה, שם ילמד כל תלמיד באווירה נינוחה, כשכל התלמידים מסביבו הם ברמה לימודית דומה.

צוות הישיבה והפנימייה

מחנך – ר"מ

כמו בישיבות העירוניות גם כאן המחנכים הם ר"מים. עם הגידול של ישיבות בני עקיבא, לא היו בציבור הציוני דתי מספיק בוגרי ישיבות שיוכלו לשמש כר"מים. מאגר הר"מים בא מעולם הישיבות החרדיות. אברכים בוגרי ישיבות חרדיות שחיפשו דרך להתפרנס, מצאו בעבודה זו פתרון טוב. המשכורת היתה טובה, שעות העבודה היו בדרך כלל עד ארוחת הצהרים, ואחרי הצהרים הם היו יכולים להמשיך ללמוד תורה במסגרת "כולל" כלשהו, כך שמבחינת תפיסת עולמם הם לא עזבו את עולם התורה, ונשארו מחוברים אליו גם בעבודתם.

לאט לאט התעוררה בעיה: הר"מים שעבדו במוסדות של הציונות הדתית עם נוער ממשפחות ציוניות דתיות, לא דגלו בהשקפת העולם הציונית דתית, ולפעמים היו אפילו אנטי-ציוניים. דבר זה הביא למתח בין התלמידים לבינם. המתח פרץ בדרך כלל בהקשר ליום העצמאות וביחס הר"מים לתלמידים שלא רצו להמשיך בלימוד התורה.

עם השנים גדל מאוד מספר הישיבות הגבוהות הציוניות והר"מים הוחלפו בהדרגה. כיום כמעט כל הר"מים בכל הישיבות הינם יוצאי ישיבות ה"הסדר" והישיבות הגבוהות הציוניות, המזדהים עם דרכה החינוכית של הישיבה.

מדריך

לכל כתה יש מלבד מחנך הכתה גם מדריך, האחראי על ניהול הכתה בפנימייה. המדריך הוא בחור צעיר, בוגר ישיבה תיכונית לאחר שירות צבאי או בוגר ישיבת הסדר, בדרך כלל רווק, שלוקח עבודה זו לשנה שנתיים, כדי להרוויח קצת כסף. הוא דואג לפעילויות חברתיות כיתתיות וגם אחראי על המשמעת בפנימייה.

אם בית

בכל פנימייה יש גם אם בית האחראית על תחזוקת הפנימייה, והמשמשת, לפי הצורך, גם כאמא לילדים כאשר הם אינם מרגישים בטוב או כשמצב רוחם ירוד.

הארגון הפיזי של הפנימייה

בפנימיות לומדים נערים מכתות ט' – יב', כשלכל שכבה יש אגף משלה. התנאים הפיזיים של הפנימייה משתפרים והולכים עם השנים: חדרים עם שירותים צמודים, בדרך כלל 4 נערים בחדר, יש פנימיות שהחדרים גם ממוזגים. חדרי האוכל מרווחים וממוזגים. בכל ישיבה יש אולם ספורט ומגרש כדורסל, ויש גם ישיבות בהם עומד לרשות התלמידים חדר כושר עם מדריך.

שבת בישיבה

כל שבת שנייה שוהים התלמידים בפנימייה. מאחר ושבת אינו יום לימודים צריכים אנשי הצוות לדאוג לאווירה מיוחדת לשבת.

יש בשבת מרכיבים קבועים: התפילות וסעודות השבת. התפילות בשבת בישיבה מתנהלות בנחת ומלוות בהרבה שירה. לדוגמה, בשנים האחרונות החלו בחלק מהישיבות להתפלל תפילת קבלת שבת לפי ניגוניו של רבי שלמה קרליבך, והדבר תופס תאוצה. גם סעודות השבת מלוות בהרבה שירה. לכל ישיבה לפי הניגונים שלה, ומלבד זאת משלבים שירי שבת של עדות שונות שהילדים מביאים אתם מהבית. הסעודה השלישית של שבת, המתקיימת ביום שבת לפנות ערב, ידועה כסעודה שהשירים המושרים בה הם שירים שקטים, שירי נשמה, שירים עם רגש. השירה נמשכת בסעודה זו שעה ארוכה. בסעודות השבת אוכלים בחדר האוכל גם הר"מים עם משפחותיהם, על מנת ליצור יותר אווירה של משפחתיות. סעודות השבת מלוות באמירת דברי תורה, מפי תלמידים ור"מים.

למרות התכנים הקבועים, יש עדיין זמן פנוי רב בשבת, וצוות הישיבה משתדל למלא זמן זה בתכנים חינוכיים על מנת להנעים לילדים את שהייתם. בחלק מהישיבות עושים מאמץ גדול להביא אורח לשבת שיש בו משהו מיוחד שעשוי למשוך את התלמידים. לדוגמה, בגיל מסוים אוהבים הילדים לשמוע את סיפוריהם של חוזרים בתשובה. לעיתים מזמינים את אחד הבוגרים של הישיבה שיש לו סיפור מיוחד, כמו טייס בחיל האוויר, או בעל מקצוע אחר היודע לרתק. לעיתים האורח נשאר לשוחח אחרי הרצאתו עם התלמידים המעוניינים, ולפעמים הפגישות האלו נמשכות זמן רב, והתלמידים שבאים מרצונם נהנים מאוד.

יש ישיבות שבהם עורכים בליל שבת אחרי האוכל מעין "טיש" חסידי. התלמידים המעוניינים בכך מתאספים באחת הכתות, או בבית של אחד הר"מים, מגישים לשולחן פיצוחים ושתיה, שרים שירים שונים ומספרים סיפורי חסידים.

חגים בישיבה

התלמידים שוהים במסגרת הישיבה במספר חגים: ראש השנה, יום הכיפורים, פורים, יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום העצמאות, כח' באייר ושבועות. שהייה זו בחגים היא חלק מהתהליך החינוכי של הישיבה.

ראש השנה ויום הכיפורים

ראש השנה ויום הכיפורים הם במסורת היהודית ימי דין וחשבון נפש. לקראת ימים אלו נעשות בישיבה פעילויות של הכנת הלב, כך שימי החג, ובעיקר יום הכיפורים, יהיו נקודות שיא של חוויות רוחניות. הפעילויות האלו מתחילות מתחילת שנת הלימודים, ולעיתים מקדימים בישיבות את פתיחת שנת הלימודים כדי שהתלמידים ישהו ימים רבים יותר באווירה של הכנה ל'ימים הנוראים'.

הפעילויות כוללות שיחות [=הרצאות] של רבנים, של חוזרים בתשובה, ושל הצוות החינוכי על משמעות התשובה ועל לקיחת אחריות אישית. המסרים העיקריים בשיחות אלו הם שניים: להתכונן ברצינות ליום הדין ולהיות להבא אדם טוב יותר. המגמה היא שהדברים לא יישארו תיאורטיים, ולכן מנסים לדרבן כל אחד לקבל על עצמו לעשות מעשה טוב אחד ולהתמיד בו. כאשר כולם נמצאים כל הזמן באווירה כזו קל יותר לכל אחד להיכנס "לראש" הזה וההכנה לימי הדין היא יותר אישית ורצינית.

מלבד זאת נוסעים לתפילה ואמירת סליחות לכותל המערבי או למערת המכפלה בחברון, או לקברי צדיקים בגליל ובעיקר לקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון וקבר האר"י בצפת. לעיתים הנסיעות הללו נעשות בלילה, משלבים גם בהם מפגשים עם רבנים ואנשים מיוחדים ומארגנים את לוח הזמנים כך שאמירת הסליחות תהיה לפנות בוקר. יש בכך כדי להשרות אווירה מאוד מיוחדת.

בימי ראש השנה ויום כיפור התפילה היא מאוד מיוחדת. היא נעשית בניחותא תוך שילוב הרבה קטעי שירה, כל ישיבה לפי המסורת שלה. כמו כן משלבים שיחות ודברי תורה מענייני היום.

פורים

פורים הוא החג שמתבטא באווירה קלילה יותר. המסר החינוכי הוא שיש לשמוח בפורים אבל אין לעבור את הגבולות ההלכתיים – פורים אינו קרנבל. האווירה לקראת פורים מתחממת בהדרגה, החל מראש חודש אדר.

בימים הקרובים לפורים יוצאים התלמידים לפעילויות קהילתיות: לשמח ילדים ומבוגרים המאושפזים בבתי חולים או בבתי אבות או במוסדות לאנשים עם מוגבלויות, לאסוף מוצרי מזון ל"משלוח מנות" לארוז אותם ולחלקם למשפחות במצוקה.

מקובל בישיבות להכתיר "רב פורים" – תלמיד מהשמינית שהוא כאילו ראש הישיבה, והוא "מנהל" את הישיבה. כמובן, ש"רב פורים" עובד בשיתוף עם ראש הישיבה וכל הפעילויות שהוא מארגן מתואמות עמו. תלמידי השמינית מארגנים הצגה שבה הם מכתירים את "רב פורים". התלמידים משקיעים הרבה מרץ ומעוף בכתיבת הצגה, בבימויה, ובשילוב אפקטים שונים. לדוגמא: הורדת רב פורים בסנפלינג מתקרת האולם, או הורדתו ממסוק שכור לתוך הקהל, כאשר ההצגה נעשית במגרש פתוח. ככל שיש בהצגה יותר אפקטים כך היא נחשבת יותר בעיני התלמידים. הצגה זו היא סוג של ביקורת כלפי אירועים או תופעות בחיי הישיבה ולעיתים גם "חיסול חשבונות" עם מי מאנשי הצוות.

גם השבת שלפני פורים נחגגת באווירה שמחה יותר. ובליל חג הפורים לאחר קריאת המגילה מתחפשים התלמידים ושרים ורוקדים לצלילי תזמורת עד כלות הכוחות.

יום הזכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות

מוסדות החינוך ברשת "ישיבות בני עקיבא" שייכים בתפיסת עולמם לציונות הדתית, ולכן מציינים בהם את יום העצמאות בדרך המקובלת בציבור הציוני דתי. ואולי נכון יותר לומר שהדרך שבה נחוג יום העצמאות בציבור הציוני דתי, היא בדרך שהוא ספג כשהוא למד במוסדות אלו. חלק נכבד מאוד מדור ההורים של התלמידים הנוכחיים למד גם הוא באותו סוג של מוסדות.

הרוב המחלט של בוגרי הישיבות התיכוניות משרתים בצה"ל מתוך חינוכם ותפיסת עולם ציונית דתית, הרואה בשירות בצבא לא רק חובה אזרחית אלא גם מצווה דתית. הם משרתים בכל היחידות כולל הנבחרות שבהן. אין כמעט ישיבה תיכונית שאין בה פינת הנצחה / חדר זיכרון לבוגריה שנפלו בעת שירותם הצבאי.

יום הזיכרון לחללי צה"ל מצוין בכל ישיבה בצורות שונות. בכל ישיבה יתקיים לימוד משניות לעילוי נשמת חללי צה"ל, כמקובל בהלכה. כמו כן מקיימים טכסי זיכרון, כמקובל במערכת החינוך. יש ישיבות בהם חלק מהתלמידים יוצאים בצורה מאורגנת להשתתף בטכסי הזיכרון הממלכתיים בבתי הקברות הצבאיים. יש ישיבות בהם מקיימים טכסי מעבר לפנות ערב, כדי לחבר את יום הזיכרון ויום העצמאות.

לקראת כניסת יום העצמאות מתלבשים כל התלמידים חגיגית ומתכנסים בבית המדרש לתפילת ערבית חגיגית, המלווה בקטעי שירה, לפי הנוסח שקבעה הרבנות הראשית. עם סיום התפילה ושירת ההמנון מתכנסים התלמידים והר"מים עם משפחותיהם, לסעודה חגיגית בחדר האוכל. בדרך כלל מקשטים את חדר האוכל בכחול ולבן. הסעודה מלווה בשירי קודש ובדברי תורה המתאימים לאירוע. יש המשלבים גם שירי מולדת כשהמילים מוקרנות על מסך.

כח' באייר – יום שחרור ירושלים

כ"ח באייר הוא היום שבו מציינת הציונות הדתית את יום שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים בשנת תשכ"ז (1967). יום זה הוא יום הודאה להקב"ה על הניצחון במלחמה זו ועל החזרת שטחי ארץ ישראל, ובמיוחד ירושלים העתיקה, שהיו בידי מדינות ערב מהקמת המדינה. בערב זה האירועים דומים לאירועי יום העצמאות: תפילה חגיגית, סעודה עם דברי תורה ושירי ירושלים. למחרת מתקיימת תפילה חגיגית בתוספת ה"הלל" הנאמר בשירה. רוב הישיבות מעלות ביום זה את תלמידיהם לירושלים להשתתפות בצעדה ממרכז העיר בירושלים אל הכותל המערבי תוך כדי שירה וריקודים – "ריקודגלים".

שבועות

חג זה מסמל במסורת היהודית את יום קבלת התורה, שהיא הבסיס הרוחני של עם ישראל מאז יציאת מצרים, לפני כ-3500 שנה. האווירה בחג זה בישיבה מושפעת מתפיסה זו. הדגש המרכזי בחג השבועות הוא משמעות התורה לעם ישראל.

מלבד התפילות החגיגיות וסעודות החג מתקיים בישיבה לימוד לאורך כל הלילה, כמקובל בכל קהילות ישראל – "תיקון ליל שבועות". הלימוד נעשה בצורות שונות. חלק מהזמן לומדים גמרא בחברותות, חלק שומעים הרצאות וחלק בפעילויות שונות בקבוצות. ישיבות רבות מזמינות לחג משפחות צעירות של אברכים מהישיבות הציוניות, כדי לשוחח עם התלמידים.

ישיבה קטנה לאומית

בשנים האחרונות הוקמו ישיבות "קטנות" לילדי הציבור הציוני דתי. המושג "ישיבה קטנה" לקוח מעולם הישיבות הקלאסי – החרדי. אצלם לא לומדים לימודי תיכון ועם סיום בית הספר היסודי מתחיל הנער ללמוד בישיבה, שעיקר הלימוד בה הוא גמרא, ועד חתונתו הוא יהיה בישיבה. כדי להבחין בין ישיבות שבהם לומדים נערים צעירים, לבין ישיבות שבהם לומדים המבוגרים יותר, קוראים לישיבה מהסוג הראשון "ישיבה קטנה" – כלומר: לצעירים, ולישיבה למבוגרים – "ישיבה גדולה".

עד השנים האחרונות למד כל הנוער הציוני דתי בישיבות התיכוניות לסוגיהם מתוך תפיסת עולם של שילוב הקודש והחול. אולם בשנים האחרונות קמו מספר "ישיבות קטנות" על ידי הורים בעלי השקפת עולם ציונית דתית, שהיו מעוניינים בהרחבת לימודי הקודש על חשבון צמצום מקצועות החול והלימודים לקראת בחינות הבגרות. בוגרי ישיבת "מרכז הרב" בירושלים הקימו את ישיבת "מורשה". עד ל-2008 הוקמו עוד 4 ישיבות קטנות: "אדר היקר", "דרך חיים", "מעלה חבר" ו-"שלום בניך". כל חמש הישיבות הקטנות כוללות פנימייה.

יש כאן, במידה מסוימת, חיקוי של עולם הישיבות החרדי. אמנם הישיבות האלו מאפשרות לתלמידיהם, הרוצים בכך, ללמוד ולגשת לבחינות הבגרות - בכל מקום זה נעשה בצורה אחרת – אך עיקר הלימוד הוא בכל מקצועות הקודש. המגמה בישיבות אלו היא לגדל אליטה תורנית שתקדיש את כל זמנה להתעלות בתורה, כדי להוות את עמוד השדרה הרוחני של הדור הבא.

אורך ועיצוב שיער התלמידים בבתי ספר וישיבות

תלמידים במסגרת החינוך הפורמלי (בית-ספר יסודי, תיכון, ישיבה תיכונית) מאמצים בדרך כלל תספורת קצרה. אורך השיער ועיצובו מותנים, במידה רבה, בפתיחות של המוסד בו הם לומדים ובתקנותיו. במרבית הישיבות התיכוניות נאסר על התלמידים להאריך שיער. שכן, הם בני ישיבה לכל דבר ולפיכך עליהם גם להיראות בהתאם, קרי, חזות שמרנית ומסודרת המעידה על הקפדה דתית.

בחוברת שהוציאה לאור הנהלת תיכון עירוני תורני צייטלין (תיכון לבנות ובנים בצפון תל-אביב), מתפרסמות הנחיות מפורטות בנוגע ללבוש ולמראה החיצוני הכללי של התלמידים. בין היתר, יש בחוברת (המוגדרת כ"אמנה בית-ספרית") דרישה להקפיד על תספורת הולמת. על-פי חוקי המוסד, נאסר על התלמידים לעשות קרחת או לקצץ פאות. בנוסף, "שיער הבנים צריך להיות מסופר וללא אביזרים וקישוטים. אין לצבוע את השיער ואין להשתמש בתכשירי שיער, כגון ג'ל, צבע וכדומה".

ברם, מקצת מבתי-הספר התיכוניים מתירים לתלמידיהם לגדל שיער, כל עוד מדובר במראה נקי ומסודר. המגבלות: שיער גולש עד הכתפיים לכל היותר, אסוף בקוקו ולא פרוע ומפוזר.

את הארכת השיער, הקרחת או קיצוץ הפאות, ניתן לפרש כקריאת תגר על ההורים והמורים, כמרד במוסכמות ובמגבלות הנכפות עליהם וכניסיון להיראות יותר מגניבים בעיני קבוצת השווים. ככלות הכל, מדובר בנוער מתבגר, על כל המשמעויות הנלוות לכך.

ההורים והנהלות בתי-הספר (חלקם גם בזרם החרד"לי), מבינים מן הסתם את המניעים בגינם מאריך התלמיד את שיערו, ופעמים רבות מניחים לו. לנוכח שלל הפיתויים האחרים האורבים למתבגרים, ההורים והמורים סבורים כי מוטב שמרד הנעורים יתבטא בהארכת השיער ולא ינותב למחוזות אחרים, 'מסוכנים' יותר.

משיחת השיער בג'ל נפוצה יותר בקרב דתיים לייט, אלה הנחשבים ל'חפיפניקים'.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • דגן מתתיהו, החינוך הציוני הדתי במבחן הזמן והתקופה, משרד הביטחון ומכללת ליפשיץ, 2006. 
  • רז שמחה (עורך), מאה שנות חינוך ציוני דתי - קובץ הציונות הדתית, המחלקה לחינוך, הסתדרות המזרחי-הפועל המזרחי, המרכז העולמי, 2006.
  • מאה שנות חינוך "המזרחי" ויובל לחמ"ד - "החינוך הדתי - עבר, הווה ועתיד": יום עיון באוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, ה’ בכסלו תשס"ה. המחלקה לחינוך, המזרחי העולמי, 2005. ‬‬
  • גרוס זהבית ודרור יובל (עורכים), חינוך כאתגר חברתי – אסופת מאמרים על החינוך הממלכתי דתי ועל החינוך הבלתי פורמלי, רמות, 2004.
  • בר-לב מרדכי, בוגרי הישיבות התיכוניות בארץ ישראל בין מסורת לחידוש, חיבור לשם קבלת תואר 'דוקטור לפילוסופיה', אוניברסיטת בר-אילן, 1977.
  • בר-לב מרדכי, חניכי עליית הנוער בישיבות ובאולפנות, אוניברסיטת בר-אילן, 1989.
  • חוג ידידי מדרשת נעם, במשוך היובל – חמישים שנה למדרשית נעם.
  • גזיאל אדית, החינוך הממלכתי דתי בישראל: ביבליוגרפיה ותקצירים 1956-1992, מכון הנרייטה סאלד, 1992. 
  • אורבך אורי, סבא שלי היה רב, 2002.
  • עזריאלי יהודה, החינוך הדתי בגבורותיו – 80 שנה לחינוך דתי לאומי בארץ ישראל, 1987.
  • שלג יאיר, הדתיים החדשים, כתר, 2000.
  • רודיק יוחאי, חיים של יצירה – ישיבת מרכז הרב לדורותיה, 1999.
  • לסלוי אברהם ובר-לב מרדכי, עולמם הדתי של בוגרי החינוך הממלכתי דתי, המכון הסוציולוגי לחקר קהילות, אוניברסיטת בר-אילן, 1993.
  • בר-לב מרדכי, חינוך דתי ונוער דתי: דילמות ומתחים, אוניברסיטת תל אביב, 1992.
  • כהן אלדד, הציונות הדתית – בין חרדים לאומיים לדתיים ליברלים: השתקפות הפילוג החברתי-דתי בציונות הדתית במערכת החינוך, חיבור לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, 2003.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • לאו בנימין, "על חינוך ל'תפארת שביל הזהב' בעידן של תמורות", הגות בחינוך היהודי 7, 2005, 217.
  • דון יחיא אליעזר, "פונדמנטליזם דתי ורדיקליזם פוליטי: הישיבות הלאומיות בישראל", עצמאות – 50 השנים הראשונות, 1998, 431.
  • אילן טובה, "על חינוך לאמיתיות בחברה הדתית", תרבות יהודית בעין הסערה - ספר היובל ליוסף אחיטוב, הקיבוץ המאוחד, 2002, 39.
  • דון יחיא אליעזר. "הספר והסיף: הישיבות הלאומיות ורדיקליזם פוליטי בישראל", מאה שנות ציונות דתית, שגיא אבי ושוורץ דב (עורכים), אוניברסיטת בר-אילן, 2003, 187.
  • גרוס זהבית, "תפקידיו החברתיים של החינוך הממלכתי-דתי, ומדיניות בציונות הדתית", הציונות הדתית-עידן התמורות, 2003, 129.
  • זיוון גילי, "הרהורים על שבחה של מעט ספקנות בחינוך הדתי", הציונות הדתית בראיה מחודשת, רוט מאיר (עורך) נאמני תורה ועבודה, 1998, 93.
  • בר-לב מוטי, "תורה, עם דרך ארץ בישיבות התיכוניות", הציונות הדתית בראייה מחודשת, רוט מאיר (עורך) נאמני תורה ועבודה, 1998.
  • בר-לב מרדכי, "השפעת העולם המודרני על גילויי חילון בנוער הדתי", הציונות הדתית בראייה מחודשת ,רוט מאיר (עורך) נאמני תורה ועבודה, 1998, 119.
  • גרוס זהבית, "תפקידיו החברתיים של החינוך הממלכתי-דתי", מאה שנות ציונות דתית, שגיא אבי ושוורץ דב (עורכים), אוניברסיטת בר-אילן, 2003, 129.
  • גרוס זהבית, "הזהות הציונית-דתית של בוגרות החינוך הממלכתי דתי", תרבות יהודית בעין הסערה, שגיא א' ואילן נ', (עורכים), הקיבוץ המאוחד ומרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות, 2002, 200.
  • זאבי עמי, "החנוך הדתי-ציוני מ'המזרחי' עד לחמ"ד", הציונות הדתית בראיה מחודשת, רוט מאיר (עורך), נאמני תורה ועבודה, 1998, 115.
  • זיוון גילי, "הרהורים על שבחה של מעט ספקנות בחנוך הדתי", הציונות הדתית בראיה מחודשת, רוט מאיר (עורך), נאמני תורה ועבודה, 1998, 93.
  • רודיק יוחאי, "האם לנער הזה אנו מפללים?" שמעתין 141, 2001, 151.
  • כץ יעקב, "הישיבות התיכוניות והאולפנות לבנות במערכת החינוך העל-יסודי", יובל למערכת החינוך בישראל, פלד אלעד (עורך), משרד החינוך, התרבות והספורט, 1999.
  • ירחי רפאל, "הרהורים אודות החינוך הציוני הדתי ביום העצמאות ה-50", דרך אפרתה 8, 1999, 85.
  • רוזן-צבי ישי, "מטפיזיקה בהתהוותה: הפולמוס בישיבת מרכז הרב – עיון ביקורתי, ומדיניות בציונות הדתית", הציונות הדתית-עידן התמורות, 421.
  • רוזנק מ', "בין סמכות לאוטונומיה בחינוך הדתי", בין סמכות לאוטונומיה במסורת ישראל, ספראי זאב ושגיא אבי (עורכים), הקיבוץ המאוחד, 1997.
  • בן נון יואל, "כלים הולכים ונשברים - על הדילמות העכשויות של החינוך הציוני דתי", פנים 15, 2000, 10.
  • לוי יהודה, "הצורך להכשיר את מורי החמ"ד לשילוב הקודש עם המדעים", מים מדליו, תשנ"ז, 201.
  • הדני יעקב, "הרהורים על שילוב לימודי הקודש ולימודי החול בחינוך הדתי", מים מדליו, תשנ"ה, 273.
  • ממו ראובן, "בית הספר הייחודי בממ"ד: 'סוף מעשה במחשבה תחילה'", מורשתנו ט', תשנ"ה, 163.
  • פליקס יהודה, "חינוך דתי - לכל ובכל", טללי אורות ג', תשנ"ב, 99.
  • דגן מתתיהו, "הממלכתיות בחנוך הדתי", תלפיות – שנתון המכללה, תשמ"ז, 193.
  • טאוב דוד, "מהותו של הסטטוס-קוו בקונפליקט הלאומיות והדתיות בחינוך הדתי-לאומי והממלכתי-דתי", דור לדור - קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות 29, 2007, 174.
  • טאוב, דוד, "מעורבות רבנים בחינוך הדתי-לאומי", דור לדור - קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות 29, 2007, 24.
  • טאוב דוד, "קונפליקטים בעניין מינוי מורים ופסילתם בחינוך הממלכתי-דתי", דור לדור - קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות 29, 2007, 146.
  • טאוב דוד, "קבלת תלמידים לחינוך הממלכתי-דתי", דור לדור - קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות 29, 2007, 157.
  • טאוב דוד, "קונפליקטים בתכנון תכניות לימודים לחינוך הדתי-לאומי והממלכתי-דתי", דור לדור - קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות 29, 2007, 174
  • גיגר יצחק, "אזרחות מושכלת בחברה שסועה: על חינוך אזרחי בבית-הספר הדתי", אקדמות 18, 2006, 101.
  • טאוב דוד, "פרופיל התלמיד בחינוך הממלכתי-דתי", דור לדור - קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות 16, 1999, 47.

פרסומים מקצועיים מדעיים ודוחו"ת

  • הלשכה מרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 58, 2007

מילונים לקסיקונים ואינציקלופידיות

כתבות ומאמרים בעיתונות

  • שלג יאיר, "בעצם יש להם שר חינוך", הארץ, 29.12.03.

אתרי אינטרנט


מילות מפתח

דתי | לאומי | בית-ספר | על-יסודי | בנים | חינוך | ציוני | חמ"ד | ממלכתי-דתי | נועם | חטיבה

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על בתי ספר על יסודיים לבנים בחברה הדתית-לאומית (5)

    ריקה ברקוביץ

    rikab@013.net.il
    מידע על תחרות הכתיבה הארצית לילדים - תשע"ו - 2016 היוצאת בימים אלה לדרך שנת ה- 12 לקיומה במסגרת "אגודת הסופרים העברים בישראל" ובברכת בברכת משרד החינוך ומשרד התרבות, ביוזמתה ובהנהלתה של הסופרת ריקה ברקוביץ. החל מחודש ספטמבר 2015 עד סוף חודש ינואר 2016, במסגרת בית הספר או באופן ישיר,יכול כל תלמיד/ה מכיתה ג' עד ו' לשלוח לתחרות יצירה אחת בלבד, שיר או סיפור מקורי, עד 200 מילים, על גבי עמוד אחד בלבד. על דף היצירה עצמו או בגבו, יש לציין בכתב ברור את הפרטים הבאים: שם מלא של מחבר/ת היצירה, כיתה, שם בית הספר, טלפון של בית הספר והבית, כתובת פרטית מלאה כולל מיקוד. להנהלות בתי ספר יסודיים: ניתן ורצוי לשלוח לתחרות את יצירות התלמידים במרוכז, לאחר בדיקת מילוי כל הפרטים המבוקשים על דף היצירה או בגבו. למניעת הפרת זכויות יוצרים, על ההורים לוודא ולאשר שהיצירה שנשלחת לתחרות היא יצירה מקורית של בנם/ בתם. את היצירות יש לשלוח בכתב יד ברור (רצוי מודפס) אל: "אגודת הסופרים העברים בישראל", ולציין במען: לידי הסופרת ריקה ברקוביץ, תחרות הכתיבה הארצית, תשע"ו. כתובת למשלוח: "אגודת הסופרים" רחוב קפלן 6, תל-אביב, ת"ד 7111, מיקוד 6107002. שימו לב: יצירה שנכתבה ע"י יותר ממחבר אחד תפסל. כמו כן, לא יתקבלו לתחרות יצירות של תלמידים שזכו בה בעבר. 68 התלמידים זוכי התחרות, שמניינם כל שנה כמניין שנות המדינה, יזכו בתעוּדת מצוינוּת בכתיבה. לאחר מיון ראשוני המנפה יצירות שלא עמדו בכללי התחרות, כל הסיפורים והשירים הקצרים ייבחנו על פי רמת גילם של המחברים, מקוריותם ואיכותם היצירתית. לכ10% אחוזים מסך כל היצירות הזוכות בתחרות, תינתן העדפה מתקנת. כדי להימנע מתביעה בגין הפרת זכויות יוצרים, על הורי התלמיד/ה או מוריהם לאשר על דף היצירה, כי היצירה המומלצת לזכייה של בנם/בתם או תלמידיהם הינה יצירה מקורית. אם היצירה אינה מקורית, יש להודיע על כך לריקה ברקוביץ. מגמת התחרות, שאינה כרוכה בתשלום - להניע כמה שיותר מילדי ישראל לשוב ולעסוק בכתיבה ספרותית לחיזוק יכולת ההבעה בכתב ובעל-פה . עשרות אלפי תלמידים השתתפו עד היום בתחרות זו ונשמח אם גם תלמידיכם ישתתפו בה. הסופרת ריקה ברקוביץ מקיימת במהלך שנת הלימודים ברבים מבתי הספר ברחבי הארץ במסגרת "סל תרבות" או בקשר ישיר אתה " מפגשי הכנה לתחרות הכתיבה הארצית", מפגשים ספרותיים מניעי כתיבה עם תלמידי כיתות ג'- יא'. כמו כן, מסייעת מניסיונה בייעוץ למורים המעוניינים להנחות סדנאות כתיבה בבתי הספר. טל' של ריקה 03-9660057 050-8622276. מידע נוסף מצוי באתרה: www.rika.co.il בדף הפייסבוק של ריקה ברקוביץ, בדף הפייסבוק של תחרות הכתיבה הארצית ובאתר אגודת הסופרים. בברכת הצלחה, הרצל חקק, יו"ר אגודת הסופרים העברים "בית הסופר" ע"ש טשרניחובסקי, רח' קפלן 6, ת"א מיקוד 6473404, ת.ד. 7111 מיקוד 6107002
    יום שישי כ' באלול תשע"ה 4 בספטמבר 2015

    רפאל

    שלום הילד שלנו הוא בן 11.5 אנו רוצים לרשום אותו לפנימיה מה התנאים להרשם לפנמיה אם אפשר לתת לנו אינפורמציה תודה רפי
    יום שלישי ח' בניסן תשע"ג 19 במרץ 2013

    ללא שם

    שלום, ברצוני לדעת אם ישנם מסגרות פנימיתיות לבנים בגילאי י'-י'ב בחינוך החמ"ד שהינם בעלי רמה לימודית נמוכה ומעוניינים להצליח בחיים, מה שמונע מהם היא סביבת בית הספר שבה הם לומדים, ששם אין מוטיבציה ללימודים, אלימות גואה, והם חסרי ביטחון עצמי עקב כך. דבר נוסף שהנו חשוב הוא שלא יהיו תנאי קבלה קשים כיוון שזה מונע הצלחה שלהם ומקטלג אותם בעשירון התחתון.
    יום שלישי ט' בחשון תש"ע 27 באוקטובר 2009

    מערכת

    תודה רבה על ההערה. בהמשך נעדכן את המידע החשוב הזה בערך עצמו. אגב, נראה שאתה בקיא מאד בתחום. האם תרצה לשתף עימנו פעולה בכתיבת ערכים בנושא הזה? אם כן, צור עימנו קשר בדוא"ל
    יום שני י"ח בכסלו תשס"ט 15 בדצמבר 2008

    יצחק

    בשנים האחרונות, עקב ריבוי בעיות תקציביות, נוטות ישיבות תיכוניות רבות להמעיט את מספר שבתות הישיבה, ונמצאות ישיבות שלמעט שבת אחת בזמן אלול (לרוב שבת שובה, בין ר"ה ליו"כ) ושבת זכור (שבישיבות רבות מהווה "חצי פורים" עם מנהגים מיוחדים) שהן "חובה", כמעט ואין שבתות ישיבה נוספות. בנוסף, בשנים האחרונות ישנו דיון רחב על המסגרת הפנימיתית בשל העומס הכלכלי על ההורים.
    יום ראשון י"ז בכסלו תשס"ט 14 בדצמבר 2008

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.