דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר לא דורג

פרק 22: בתי ספר יסודיים בחברה הדתית-לאומית

בית ספר נועם מוריה
בית ספר נועם מוריה
אורית מזרחי
גבעת המורה, עפולה
בית ספר נועם מוריה
בית ספר נועם מוריה
אורית מזרחי
גבעת המורה, עפולה
בית ספר נועם מוריה
בית ספר נועם מוריה
אורית מזרחי
גבעת המורה, עפולה
תלמידה בסווצ'ר אדום
תלמידה בסווצ'ר אדום
סימה זלצברג
בית ספר נועם מוריה
בית ספר נועם מוריה
אורית מזרחי
גבעת המורה, עפולה
בית ספר נועם מוריה
בית ספר נועם מוריה
אורית מזרחי
גבעת המורה, עפולה
תלמידה בסווצ'ר ורוד
תלמידה בסווצ'ר ורוד
סימה זלצברג
בית ספר נועם מוריה
בית ספר נועם מוריה
אורית מזרחי
גבעת המורה, עפולה
בית ספר נועם מוריה
בית ספר נועם מוריה
אורית מזרחי
גבעת המורה, עפולה
יוסי טישלר, תמר אלמוג

נוצר ב-5/25/2008

רקע

מערכת החינוך היסודית של הציבור הדתי לאומי מורכבת ממערכת החינוך הממלכתית דתית (החמ"ד) ומבתי ספר פרטיים. אלה כוללים בתי ספר במסגרת החינוך המוכר שאינו רשמי ו"תלמודי תורה" המשרתים את הציבור החרד"לי (חרדי דתי לאומי) ונחשבים "מוסדות פטור".

בתי ספר ממלכתיים דתיים

393 בתי ספר יסודיים פעלו ב-2007 לפי נתוני משרד החינוך במסגרת החינוך הממלכתי – דתי. רובם שש שנתיים, חלקם כוללים גם גן וחלקם עממי - א - ח'.

תלמידים

רקע

בשנת הלימודים2006/7 למדו, לפי טבלה שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 588,990 תלמידים בחינוך היסודי העברי (לא כולל חינוך מיוחד): 54.6% בפיקוח הממלכתי הכללי, 26.5% בפיקוח החרדי ו-18.9% בפיקוח הממלכתי דתי.

מערכת חינוך דתית מיועדת באופן טבעי לילדים שבאים מבית דתי, כאשר הוריהם מעוניינים לתת להם חינוך דתי. אולם מאז ומתמיד לא חסמה מערכת החמ"ד את דרכם של ילדים מבתים שאינם דתיים, ללמוד במערכת החינוך הדתית. שתי סיבות לכך, האחת - אידיאולוגית והשניה - חוקית.

הסיבה האידיאולוגית

אם יש הורים שרוצים שילדיהם ילמדו יהדות, באיזו "זכות" אנחנו יכולים למנוע זאת מהם. אדרבא, שהילד ילמד יהדות, ואולי הלימוד ישפיע עליו לכיוון אורח חיים דתי יותר.

הסיבה החוקית

לפי הוראות משרד החינוך, לכל בית ספר יסודי יש 'איזור רישום', והילדים הגרים באיזור זה הולכים אך ורק לבית ספר זה. אין בית הספר רשאי לקבל ילדים שאינם מ"איזור הרישום", אלא באישור מיוחד. הדבר נכון הן בחינוך הממלכתי והן בחינוך הממלכתי דתי. ולכן בית ספר ממלכתי דתי אינו רשאי למנוע מילד שאינו דתי, הגר באיזור הרישום של בית הספר הדתי - שהוריו רוצים שילמד בבית ספר זה - מללמוד בו.

עם השנים התרבו מאוד מספר הילדים מבתים שאינם דתיים במערכת החמ"ד, ובית הספר לא תמיד השכיל ליצור את האווירה הדתית הניאותה. לאחר הקמתן של רשתות החינוך הפרטיות שבתי הספר שלהן "דתיים יותר", הופר עוד יותר האיזון בין הילדים מבית דתי ומבית שאינו דתי.

הפרדה בין בנים ובנות

בעבר, בכל מערכת החמ"ד היו כתות מעורבות של בנים ובנות. לא רק אילוץ מספרי - מספר קטן של ילדים בבית הספר - גרם לכך. זו היתה מדיניות מכוונת של ראשי מערכת החמ"ד, מאז הקמתה. היו לכך מספר סיבות: ראשית הם האמינו שכשם שבכל מערכות החיים יש שיתוף של גברים ונשים כך גם מערכת החינוך צריכה להיות משותפת. הייתה גם השפעה מהנעשה במערכת החינוך הממלכתית על מערכת החמ"ד. היה בכך גם סממן של בידול מהעולם החרדי על רקע הויכוח הגדול בעולם הדתי על היחס לתנועה הציונית. בציבור החרדי, לכל גווניו, החינוך הינו נפרד בכל הגילאים, ואחד מסממני הבידול היה החינוך המעורב. 

בעשורים האחרונים עלתה דרישה מצד קבוצות הורים מהציבור הציוני דתי, שהם עצמם בוגרי החמ"ד, להפרדת הכיתות באותו בית הספר. דרישה זו באה מצד אלה שלמדו בישיבות הגבוהות הציוניות ובישיבות ה"הסדר", שרצו שילדיהם יתחנכו במערכת חינוך נפרדת, כי מבחינתם זוהי הדרך הנכונה יותר מבחינה דתית. 

מערכת החמ"ד התנגדה לכך, והורים החלו להתארגן ולהקים מערכות נפרדות, כמו בתי ספר של רשת "נועם". עם השנים הדבר תפס תאוצה ונפתחו הרבה בתי ספר בעלי תפיסת עולם ציונית דתית שבהם יש הפרדה לכיתות לבנים ולכיתות לבנות. כתגובה מאוחרת לכך החלו גם בחמ"ד להפריד את הכתות.

כיום ברוב בתי הספר של החמ"ד הכתות נפרדות לבנים ולבנות, אם כי כל הכתות הם באותו בית הספר. אין, כמעט, בחמ"ד בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות.

"מיתוג" בתי הספר

בשנים האחרונות החלו בתי ספר יסודיים ממלכתיים חילוניים "למתג" את עצמם: 'בית ספר מדעי', 'בית ספר לאמנויות' וכדומה. גם בתי הספר בחמ"ד הצטרפו. אולם במערכת החמ"ד יש סיבה נוספת ל"מיתוג" זה: התחרות מול בתי הספר הפרטיים. 

הסיבה העיקרית להקמת מערכות חינוך פרטיות הייתה אי נחת של ההורים מהרמה הדתית של בית הספר הממ"ד הרגיל. לאחר שהוקמו והתבססו בתי הספר הפרטיים, החלו כתגובה מאוחרת "למתג" את בית הספר הממלכתי דתי.

תחילה הופיעו בתי ספר עם הלוגו: "בית ספר ממלכתי דתי תורני", כדי לנסות ולשכנע את ההורים היותר דתיים שישלחו את ילדיהם לבית ספר זה, ולא לבתי הספר הפרטיים.

יותר מאוחר הופיעו בתי ספר עם הלוגו: "בית ספר ממ"ד תורני מדעי" כדוגמת בי"ס "יבנה" בקרית אתא או בית ספר "דעת מבינים" בפתח תקוה; או "בית ספר ממ"ד תורני לאומנויות" או "בית ספר ממ"ד קהילתי" כדוגמת בית ספר "מצפה" בקרית מוצקין ו"אהרון- הרא"ה" בקרית שמואל.

הסיבה לכך היא, שבבתי הספר הפרטיים של הציבור הדתי לאומי הדגש הוא על הלימודים התורניים, ולא על תחומים כמו מדע או אמנות, ולכן זו עוד דרך למשוך הורים המעוניינים לתת לילדיהם גם דגשים נוספים, מלבד לימודי קודש.

מורים ומנהלים

צוות ההוראה והניהול של בית הספר הממלכתי דתי מורכב מאנשים דתיים. איוש המורים אינו נתון בידי הנהלת בית הספר אלא בידי המפקח/ת של בית הספר. כל מועמד/ת להוראה בחמ"ד צריך לעבור ועדת קבלה של הפיקוח על החינוך הדתי, מלבד העמידה בתנאי כניסה פרופסיונליים.

לעיתים יאשרו גם מורה מקצועי שאינו דתי, כשאין למערכת מורה מקצועי דתי, אך לעולם לא ישמש אדם שאינו דתי כמחנך.

כיום רוב סגל ההוראה והניהול בחמ"ד הן נשים, מורים גברים מלמדים בעיקר משנה, תלמוד וחינוך גופני לבנים.

לפי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים 2002/3 לימדו 11,640 מורים בבתי הספר היסודיים של החמ"ד, מתוכם 1741 גברים ו-9899 נשים.

רב בית הספר

משרד החינוך מקצה לבתי ספר של החמ"ד תקן ושעות על מנת שבית הספר יוכל לשלב אישיות תורנית בצורה אינטגראלית בחיי בית ספר. תפקיד זה נולד מתוך העובדה שבמשך השנים נעלמו מורים גברים ממערכת החינוך היסודי, וכמעט כל צוותי ההוראה והניהול הם על טהרת המין הנשי. כתוצאה מכך נוצר חסר בבית הספר באנשים שיהיו מעורים בידע הלכתי ודתי היכולים לתת מענה הלכתי והדרכה דתית לצוות בית הספר ולתלמידים. חלק מהפתרון הוא לאפשר הכנסת גברים בעלי הסמכה לרבנות למערכת החינוך – רב בית הספר

מבנה עבודתו של הרב הוא גמיש וניתן להתאמה לפי אישיותו של הרב וצרכי בית הספר. יש והרב הינו גם מורה מן המניין, בדרך כלל למשנה ותלמוד, ומלבד זאת הוא מתפקד כרב בית הספר. ויש בתי ספר בהם הוא אינו מורה מן המניין, אלא רק רב בית הספר.

תפקידו כרב הוא לעבור במשך השבוע בכל כתה וכתה לשוחח עם התלמידים. בדרך כלל השיחה תהיה על פרשת השבוע, ועל לקח חינוכי – מוסרי הנלמד ממנה. אורך המפגש עם כל כתה הוא פונקציה של מספר השעות שהוקצבו לו במשרתו ומספר הכתות בבית הספר. יש רבנים המוציאים דפי לימוד של הלכה יומית הנלמדת בכל כתה לאחר התפילה. רבנים אחרים מארגנים מבצעים בית ספריים, כגון: חידונים בהלכה, לימוד בעל פה של משניות, מבחנים במשנה/ גמרא, כאשר השלב האחרון נעשה בנוכחות ההורים. 

רב בית הספר משתתף גם בישיבות צוות המורים, ומנחה את הצוות בהיבטים רוחניים - דתיים של בעיות חינוכיות העומדות על הפרק.

תפילה בבית הספר

יום הלימודים נפתח בבית הספר הדתי בתפילה. בכיתות הנמוכות התפילה מתקיימת בכיתה. בדרך כלל נמצא/ת אתם בכתה מחנך/כת הכתה. על שעה זו המורים/רות אינם מקבלים שכר. 

בבתי ספר שמונה-שנתיים מתפללים הבנים של הכתות הגבוהות בבית כנסת ובמניין, כיון שיש בהם תלמידים שהם כבר בני מצווה וצריכים להתפלל במניין. את כתות הביניים מצרפים לכיתות הגבוהות לפי שיקול הדעת של הצוות החינוכי, אין בזה כללים קבועים. 

כיום רוב בתי הספר היסודיים בחמ"ד הנם שש- שנתיים ואין בהם תלמידים בני מצווה, ועל כן אין אפשרות להתפלל במניין. למרות זאת ישנם בתי ספר בהם מתפללים תלמידי כתות ה'- ו' בצורה המדמה תפילה במניין: הם מתפללים כולם יחד באולם גדול, ואחד הילדים משמש כ"חזן" – שליח צבור, והתפילה נערכת כמו בבית הכנסת. בחלק מבתי הספר נוכח בתפילה, מלבד המורים והמורות גם רב בית הספר, והוא למעשה אחראי לארגון התפילה. 

יש בתי ספר שרק הבנים מתפללים ב"מנין", ויש בתי ספר שגם הבנות מצטרפות לתפילה זו. כמו בכל בית כנסת רגיל גם פה קיימת הפרדה מוחלטת ביניהם: הבנים – בעזרת הגברים, והבנות – בעזרת הנשים.

בתי ספר יסודיים דתיים פרטיים

רקע

בתחילה הוקמו בתי הספר הפרטיים על ידי קבוצות הורים במקומות שונים בארץ בלי קשר ארגוני ביניהם. עם השנים התארגנו חלק מבתי הספר ברשתות. הרשת הגדולה בתחום זה היא רשת "נועם", שהתאחדה יותר מאוחר עם רשת של בתי ספר תיכוניים לבנות – "צביה".

למרות השייכות לרשת אחת יש הבדלים בין בתי ספר במקומות שונים בארץ. בתוך הרשת יש בתי ספר השומרים בקנאות על היותם פרטיים בכל המובנים, כגון: בית ספר "נועם" בפתח- תקוה. דבר זה נותן להם עצמאות מלאה בבחירת צוות ההוראה והניהול, עצמאות בבחירת התלמידים ועצמאות בבחירת תכני הלימוד (משרד החינוך מאפשר הקמתם של בתי ספר פרטיים, ופיקוח מינימאלי עליהם דרך האגף לבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים). עצמאות זאת מחייבת את ההורים לשאת בכל העלויות הכספיות.

מאידך קיימים בתי ספר שהוקמו כבתי ספר פרטיים, אך ההורים עשו כל שביכולתם על מנת שמערכת החמ"ד תכיר בהם ותיקח אותם תחת חסותה, כגון: בית ספר "נועם" בקרית אתא. מאבקם של ההורים בקרית אתא (כותב ערך זה היה חבר בועדת החינוך של בית ספר זה) היה עקרוני: לא להיות נבדלים מהציבור הדתי, אלא להיות חלק ממנו ולהרים את הרף הדתי של בתי הספר. בקרית אתא מאבק זה הוכתר בהצלחה אחרי מספר שנים, אך כפיפות זאת כמובן פוגעת במידה מסוימת בעצמאות ההורים.

מלבד רשת "נועם" יש גם בתי ספר יסודיים פרטיים שאינם שייכים לשום רשת. הם עצמאיים לחלוטין, בעיקר תלמודי תורה.

כיתות נפרדות

למרות המגוון של בתי הספר הפרטיים הכיתות הנפרדות משותפות לכולם. הדילמה היא האם להסתפק בכתות נפרדות לבנים ולבנות בבית ספר אחד, או להקים בתי ספר נפרדים. את התשובה נותנת המציאות בשטח: במקום שיש מספיק בנים ובנות מקימים שני בתי ספר, וכשאין די תלמידים – מסתפקים בכתות נפרדות ובבית ספר אחד.

תלמידים

לבית ספר פרטי אין "איזור רישום", ולכן הוא אינו מחויב לקבל כל ילד. בבתי הספר הפרטיים לחלוטין, ילמדו אך ורק ילדים מבתים דתיים מאחר והנהלת בית הספר רשאחת לבחור את התלמידים. בנוסף לכך, הורים שאינם דתיים לא ישלחו את ילדיהם לבית ספר תורני. כמובן, יש קושי להגדיר "מהו דתי", כי יש רמות שונות של קיום מצוות, ואכן אין אחידות בין בתי הספר הפרטיים בקריטריונים לקבלת תלמידים. כל בית ספר קובע מדיניות לעצמו. גם לאותם בתי הספר של רשת "נועם" הכפופים לחמ"ד יש מידה מסוימת של אפשרות בחירת תלמידים מ"איזור הרישום", ומאידך, בית הספר רשאי לקבל ילדים גם מחוץ "לאיזור הרישום". לדוגמה, בית ספר "נועם" בקרית אתא מקבל תלמידים מ"איזור הרישום" שלו וגם משאר חלקי העיר. כמו כן הוא מקבל תלמידים מכל הקריות וכן מישובים מרוחקים יותר כמו מושב אחיהוד ואף מכרמיאל. כמובן, שהורה שאינו מעוניין בחינוך תורני לא ישלח כל יום את ילדו בהסעה, לעיתים מרחקים גדולים. רק הורים שהנושא חשוב להם, יעשו זאת, ובדרך כלל הורים אלו מנהלים בעצמם אורח חיים דתי – תורני.

סגל הוראה

צוות ההוראה בבתי ספר פרטיים מורכב מאנשים דתיים, שעברו ועדת קבלה של ועד ההורים או ועדת משנה של ועד ההורים לאיתור מורים. גם בבתי הספר הכפופים למשרד החינוך יש הסכמה עם משרד החינוך שלא מצוותים מורים לבית הספר ללא אישור ועד ההורים.

אין קביעה שאת הבנים ילמדו דווקא גברים ואת הבנות דווקא נשים. רוב צוות ההוראה מורכב מנשים. אך מחפשים אנשי צוות ברמה דתית גבוהה יותר מאשר במערכת החמ"ד. כמורים גברים יחפשו בוגרי ישיבות. גם לגבי המורות יחפשו מורות המנהלות אורח חיים דתי ברמה גבוהה. לא תתקבל מורה נשואה, אם אינה מכסה את ראשה באופן קבוע, ולא רק בבואה לבית הספר, כי כיסוי ראש הוא אחד החובות בהם מחויבת האישה הנשואה.

קיימים בתי ספר, כדוגמת "נועם" ברחובות, שבהם לכתות הבנים בגיל הצעיר, א' – ג', יש מחנכות ואילו לכתות ד' – ו' יהיו רק מחנכים גברים.

תלמודי תורה

בתי ספר

"תלמוד תורה" הוא סוג של מערכת חינוך שבין ה"חדר" הקלאסי – שבו למדו רק לימודי קודש – לבין בית הספר היסודי הדתי, ומיועד רק לבנים.

מערכת זו היא מערכת חינוך פרטית ששייכת ל"מוסדות פטור" בהגדרה של משרד החינוך. היא הוקמה לראשונה בתחילת שנות ה-90 בירושלים על ידי הורים בוגרי ישיבת "מרכז הרב". הורים אלה, שהם עצמם בוגרי החינוך הממ"ד או "נועם", כבר לא הסתפקו במערכת החינוך שהם למדו בה, ורצו מערכת יותר תורנית, אפילו מזו של רשת "נועם", שגם היא הוקמה על ידי בוגרי ישיבת "מרכז הרב", כ-15 שנה קודם לכן.

הדבר קשור בתהליך ההתחרדות שעבר על הציבור הדתי לאומי, ובעיקר על תלמידי "מרכז הרב". המאפיין העיקרי של תהליך התחרדות הוא יתר הקפדה בקיום מצוות, מבלי לוותר על תפיסת העולם הציונית דתית. ציבור זה נקרא כיום – חרד"ל: חרדי דתי לאומי. בתהליך זה הם אמצו את המבנה החינוכי של "תלמוד התורה" המקובל בחינוך החרדי. (ראו ערך תלמוד תורה בחינוך החרדי)

המגמה במערכת החינוך הזו היא לגדל ילדים באווירה חינוכית המכוונת לכך שכבר מגיל צעיר (כיתה א') יהיו עסוקים כל הזמן בתורה וככל שיתבגרו יתרבו ידיעותיהם ויגדל חשקם להעמיק עוד ועוד בתורה. מתוך כך, כאשר יתבגרו הם יוכלו לשמש כעתודה הרוחנית–דתית של עם ישראל, ובסלנג המקובל בישיבות – ל"גדול בתורה". דוגמאות: תלמוד תורה "מורשה" בירושלים, תלמוד תורה ביישוב 'עלי' שבשומרון, תלמוד תורה "נחלת צבי" באלון מורה.

"תלמודי התורה" רובם ככולם הינם מוסד שמונה שנתי. למרות שכמעט כולם הוקמו לאחר החלטת משרד החינוך על קיום בתי ספר שש שנתיים. שתי סיבות לכך: האחת, למנוע מהילדים יותר מדי מעברים בין בתי ספר. השניה, כדי לאפשר קיום מנין לתפילה מדי יום, וזה אפשרי רק כאשר ישנם ילדים שעברו בר מצווה – ילדי כיתות ז' ח'. למניין זה מצטרפים גם המחנכים. יש בכך כדי לתת לתלמידים דוגמא אישית כשהילדים רואים איך מחנכיהם מתנהגים בעת התפילה וכיצד הם מתפללים.

תלמידים

ל"תלמוד תורה" שולחים את ילדיהם הורים בוגרי ישיבות גבוהות כמו "מרכז הרב" או "הר המור", או הורים המגדירים עצמם כחרד"לים.

סגל הוראה

צוות ההוראה של תלמודי התורה מורכב כמעט כולו מגברים. רק בכתות הצעירות מלמדות לעיתים מורות. המחנכים – כולם גברים.

כל המורים יעברו ועדת קבלה של עמותת ההורים. הם יהיו רק בוגרי ישיבות גבוהות כמו "מרכז הרב" או "הר המור", או אברכים בוגרי ישיבות "הסדר" שלמדו מספר שנים לאחר נישואיהם.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • דגן מתתיהו, החינוך הציוני הדתי במבחן הזמן והתקופה, משרד הביטחון ומכללת ליפשיץ, 2006. 
  • דקל חיה, חינוך בנות - בין מסורתיות ומודרנה, עבודה לקראת תואר מוסמך, בית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית. 
  • רז שמחה (עורך), מאה שנות חינוך ציוני דתי - קובץ הציונות הדתית, המחלקה לחינוך, הסתדרות המזרחי-הפועל המזרחי, המרכז העולמי, 2006.
  • מאה שנות חינוך "המזרחי" ויובל לחמ"ד - "החינוך הדתי - עבר, הווה ועתיד": יום עיון באוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, ה’ בכסלו תשס"ה. המחלקה לחינוך, המזרחי העולמי, 2005. ‬‬
  • גרוס זהבית ודרור יובל (עורכים), חינוך כאתגר חברתי – אסופת מאמרים על החינוך הממלכתי דתי ועל החינוך הבלתי פורמלי, רמות, 2004.
  • אלאור תמר, בפסח הבא – נשים ואוריינות בציונות הדתית, עם עובד, 1998.
  • חוג ידידי מדרשת נעם, במשוך היובל – חמישים שנה למדרשית נעם.
  • גזיאל אדית, החינוך הממלכתי דתי בישראל: ביבליוגרפיה ותקצירים 1956-1992, מכון הנרייטה סאלד, 1992.
  • א"ר, חנוך הבת, מזכירות הקיבוץ הדתי, 1980.
  • אורבך אורי, סבא שלי היה רב, 2002.
  • עזריאלי יהודה, החינוך הדתי בגבורותיו – 80 שנה לחינוך דתי לאומי בארץ ישראל, 1987.
  • שלג יאיר, הדתיים החדשים, כתר, 2000.
  • לסלוי אברהם ובר-לב מרדכי, עולמם הדתי של בוגרי החינוך הממלכתי דתי, המכון הסוציולוגי לחקר קהילות, אוניברסיטת בר-אילן, 1993.
  • בר-לב מרדכי, חינוך דתי ונוער דתי: דילמות ומתחים, אוניברסיטת תל אביב, 1992.
  • סטוקמן אילנה, מגדר, אתניות ומעמד בחינוך ממלכתי דתי לבנות, חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור", האוניברסיטה העברית בירושלים, 2005.
  • כהן אלדד, הציונות הדתית – בין חרדים לאומיים לדתיים ליברלים: השתקפות הפילוג החברתי-דתי בציונות הדתית במערכת החינוך, חיבור לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, 2003.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • לאו בנימין, "על חינוך ל'תפארת שביל הזהב' בעידן של תמורות", הגות בחינוך היהודי 7, 2005, 217.
  • קרן רחל, "תופעת הנשים הלומדות תורה כאתגר וכמענה לבעיות החינוך הדתי", להיות אישה יהודיה, שילה מרגלית (עורכת), אורים, 2001, 270.
  • אילן טובה, "על חינוך לאמיתיות בחברה הדתית", תרבות יהודית בעין הסערה - ספר היובל ליוסף אחיטוב, הקיבוץ המאוחד, 2002, 39.
  • גרוס זהבית, "תפקידיו החברתיים של החינוך הממלכתי-דתי, ומדיניות בציונות הדתית", הציונות הדתית-עידן התמורות, 2003, 129.
  • זיוון גילי, "הרהורים על שבחה של מעט ספקנות בחינוך הדתי", הציונות הדתית בראיה מחודשת, רוט מאיר (עורך) נאמני תורה ועבודה, 1998, 93.
  • בר-לב מרדכי, "השפעת העולם המודרני על גילויי חילון בנוער הדתי", הציונות הדתית בראייה מחודשת ,רוט מאיר (עורך) נאמני תורה ועבודה, 1998, 119.
  • גרוס זהבית, "תפקידיו החברתיים של החינוך הממלכתי-דתי", מאה שנות ציונות דתית, שגיא אבי ושוורץ דב (עורכים), אוניברסיטת בר-אילן, 2003, 129.
  • גרוס זהבית, "הזהות הציונית-דתית של בוגרות החינוך הממלכתי דתי", תרבות יהודית בעין הסערה, שגיא א' ואילן נ', (עורכים), הקיבוץ המאוחד ומרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות, 2002, 200.
  • זאבי עמי, "החנוך הדתי-ציוני מ'המזרחי' עד לחמ"ד", הציונות הדתית בראיה מחודשת, רוט מאיר (עורך), נאמני תורה ועבודה, 1998, 115.
  • זיוון גילי, "הרהורים על שבחה של מעט ספקנות בחנוך הדתי", הציונות הדתית בראיה מחודשת, רוט מאיר (עורך), נאמני תורה ועבודה, 1998, 93.
  • רודיק יוחאי, "האם לנער הזה אנו מפללים?" שמעתין 141, 2001, 151.
  • ירחי רפאל, "הרהורים אודות החינוך הציוני הדתי ביום העצמאות ה-50", דרך אפרתה 8, 1999, 85.
  • שרלו יובל, "תלמוד תורה של נשים – סיכויים וסיכונים", להיות אישה יהודיה, שילה מרגלית (עורכת), אורים, 1999, 67.
  • שילה מרגלית, "חינוך נערות כאמצעי לעיצוב אישה חדשה וחברה חדשה: המקרה של בית הספר אוולינה דה-רוטשילד, 1854-1914", העבריות החדשות, שילה מרגלית, קרק רות, חזן-רוקם (עורכות), יד יצחק בן צבי, 2001, 229.
  • רוזנק מ', "בין סמכות לאוטונומיה בחינוך הדתי", בין סמכות לאוטונומיה במסורת ישראל, ספראי זאב ושגיא אבי (עורכים), הקיבוץ המאוחד, 1997.
  • הנקין יהודה, "פמיניזם, הלכה ולימוד תורה", להיות אישה יהודיה, שילה מרגלית (עורכת), אורים, 1999, 73.
  • בן נון יואל, "כלים הולכים ונשברים - על הדילמות העכשויות של החינוך הציוני דתי", פנים 15, 2000, 10.
  • לוי יהודה, "הצורך להכשיר את מורי החמ"ד לשילוב הקודש עם המדעים", מים מדליו, תשנ"ז, 201.
  • הדני יעקב, "הרהורים על שילוב לימודי הקודש ולימודי החול בחינוך הדתי", מים מדליו, תשנ"ה, 273.
  • ממו ראובן, "בית הספר הייחודי בממ"ד: 'סוף מעשה במחשבה תחילה'", מורשתנו ט', תשנ"ה, 163.
  • פליקס יהודה, "חינוך דתי - לכל ובכל", טללי אורות ג', תשנ"ב, 99.
  • דגן מתתיהו, "הממלכתיות בחנוך הדתי", תלפיות – שנתון המכללה, תשמ"ז, 193.
  • טאוב דוד, "מהותו של הסטטוס-קוו בקונפליקט הלאומיות והדתיות בחינוך הדתי-לאומי והממלכתי-דתי", דור לדור - קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות 29, 2007, 174.
  • טאוב, דוד, "מעורבות רבנים בחינוך הדתי-לאומי", דור לדור - קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות 29, 2007, 24.
  • טאוב דוד, "קונפליקטים בעניין מינוי מורים ופסילתם בחינוך הממלכתי-דתי", דור לדור - קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות 29, 2007, 146.
  • טאוב דוד, "קבלת תלמידים לחינוך הממלכתי-דתי", דור לדור - קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות 29, 2007, 157.
  • טאוב דוד, "קונפליקטים בתכנון תכניות לימודים לחינוך הדתי-לאומי והממלכתי-דתי", דור לדור - קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות 29, 2007, 174
  • גיגר יצחק, "אזרחות מושכלת בחברה שסועה: על חינוך אזרחי בבית-הספר הדתי", אקדמות 18, 2006, 101.
  • שורין תמר, "בשבת יזרקו סוכריות? - על מקומו של בית הכנסת בתכניות הלימודים בבית הספר היסודי", דרך אפרתה 12, 2005, 143
  • טאוב דוד, "פרופיל התלמיד בחינוך הממלכתי-דתי", דור לדור - קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות 16, 1999, 47.

פרסומים מקצועיים מדעיים ודוחו"ת

  • גרוס זהבית, עולמן של בנות ציוניות דתיות בין כריזמה לרציונליזציה - דו"ח מחקר, המכון לחקר החינוך הדתי וקידומו ע"ש אליעזר שטרן, בית ספר לחינוך, אוניברסיטת בר-אילן, 2002.
  • המכון לחקר האישה ביהדות, המכון לחקר החינוך הדתי ולקידומו, אתגרים בחינוך הבת הדתית בעידן המודרני, אוניברסיטת בר-אילן, 2000.
  • הלשכה מרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 58, 2007.

כתבות ומאמרים בעיתונות

  • שלג יאיר, "בעצם יש להם שר חינוך", הארץ, 29.12.03.

אתרי אינטרנט


מילות מפתח

דתי | דתי-לאומי | בית-ספר | יסודי | בנים | בנות | חינוך | ציוני

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על בתי ספר יסודיים בחברה הדתית-לאומית (7)

    יודלביץ

    ברצוני לעניין את התלמודי תורה שלומדים את מסכת סוכה, בלמעלה מ30 סוכות שאני בונה אותם מעץ וכל אחד בצורה אומנותית יוצאת מן הכלל בגודל 20=20 ס"מ להמחשת הסוכות לילדים בצורה מקורית ומרתקת, איך אוכל בעזרתכם למצוא את הדואר האלקטרוני של התלמודי תורה הללו שלומדים ןמעוניינים שאשלח להם תמונות לראות ולהתרשם, יודלביץ 025710873
    יום רביעי ה' ב אדר א תשע"א 9 בפברואר 2011

    ללא שם

    יום רביעי ה' ב אדר א תשע"א 9 בפברואר 2011

    מערכת

    מן הסתם אתה צודק. אבל זה אופייני בעצם לכל המגזרים.
    יום ראשון ב' בתשרי תש"ע 20 בספטמבר 2009

    ללא שם

    כותבי הערך הדגישו את רצונם של הורים רבים להעניק לבניהם ובנותיהם חינוך תורני יותר מאשר המצוי בחמ"ד ולדאוג שהילדים יחונכו במסגרות שבהם לומדים רק ילדים מבתים דתיים-תורניים. אין ספק כי חלק גדול מההורים מוּנעים ממטרות אילו, אך לצד זה יש לא מעט הורים שהסיבה האמיתית העומדת מאחורי הבחירה במוסדות פרטיים היא מתוך תפיסה אליטיסטית מתנשאת שאינה מעוניינת ללמוד עם אנשים שונים מהם- שצבע עורם שונה (ע"ע פתח תקווה) שרמתם הסוציו-אקונומית שונה וכו'. הבורגנים השולחים את בניהם לבתי הספר הללו אינם תמיד גדולי המדקדקים במצוות אלא גדולי הבדלנים!
    יום שני כ"ה באלול תשס"ט 14 בספטמבר 2009

    עוז אלמוג

    תודה רבה!
    יום שני ט' בניסן תשס"ח 14 באפריל 2008

    שוקי

    אתר מאוד מעניין, שיכול עוד להתפתח לסוג של דבר שלא נראה קודם. שווה עוד תקופת הרצה כדי לבדוק עניינים שונים. בכל מקרה, בהצלחה !
    יום ראשון ח' בניסן תשס"ח 13 באפריל 2008

    רם אלמוג

    יום ראשון א' בניסן תשס"ח 6 באפריל 2008

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.