דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 10 מדרגים

פרק 7: השכלה בחברה הדרוזית בישראל

נערים מבית ג'אן
נערים מבית ג'אן
עביר זידאן
גן חובה בכפר כיסרא
גן חובה בכפר כיסרא
מוניא עבדאללה וסברין אבו חמיד
תמונת מחזור בגן ילדים, כפר יאנוח
תמונת מחזור בגן ילדים, כפר יאנוח
שריף עבאס
הרצאה של אנשי דת
הרצאה של אנשי דת
בית ספר רונסון הר הכרמל
פרופ' פאדל מנסור, חוקר בנווה יער ושיח', מרצה בבית ספר רונסון במסגרת סדרת הרצאות של אנשי דת.
פינת ציור בגן
פינת ציור בגן
ענאיה חלבי אחלאס ווהבה
דלית אל כרמל
תלמידות בפעילות מיכא
תלמידות בפעילות מיכא"ל
בית ספר רונסון הר הכרמל
קורס מיכא"ל - מיצוי כישורים אישיים למצויינות. בית ספר רונסון הר הכרמל
ריקוד דבקה של התלמידים
ריקוד דבקה של התלמידים
יסמין חסון
טקס סיום שנת הלימודים תשס"ז - בית ספר יסודי ניסויי קהילתי "פארוק" - עוספייא
מסיבת סיום בית ספר, יאנוח
מסיבת סיום בית ספר, יאנוח
רונית נסראלידן ועתאב סייף
ריקודים בכנס המועצה הציונית לנוער
ריקודים בכנס המועצה הציונית לנוער
עביר זידאן
בית ג'ן
מחנה הצופים הדרוזים - חורשת טל
מחנה הצופים הדרוזים - חורשת טל
עוז אלמוג
מחנה הצופים הדרוזים - חורשת טל
מחנה הצופים הדרוזים - חורשת טל
עוז אלמוג
גן חובה בכפר כיסרא
גן חובה בכפר כיסרא
מוניא עבדאללה וסברין אבו חמיד
גן טרום חובה בירכא
גן טרום חובה בירכא
שבאט בדר ועטאללה נאיל

נוצר ב-4/21/2008

רקע היסטורי

התבדלות הדרגתית מהחינוך הערבי

עם קום המדינה, זוהה המגזר הדרוזי בחברה הישראלית עם המגזר דובר הערבית, ואחת ההשלכות של זיהוי זה היתה הכללת התלמידים הדרוזים בתוך מערכת החינוך הממלכתית הערבית.

במהלך השנים חלה עלייה רציפה ברמת ההשכלה במגזר הדרוזי, המתבטאת הן במספר התלמידים בכל רמות הלימוד והן בשיעור הזכאים לבגרות. עלייה משמעותית במיוחד חלה בשיעורי הלמידה ובשיעורי הזכאות לבגרות בקרב הבנות הדרוזיות.

בסוף שנות ה-60' החלו ראשי העדה הדרוזית לחשוש מהיטמעות הדור הצעיר במגזר הערבי, שעלולה היתה להערכתם להביא להתנתקות מהדת, התרבות והמסורת הדרוזית. כצעד ראשון הם ביקשו להינתק ממערכת החינוך הערבית ולהקים מערכת נפרדת. ההינתקות מהחינוך הערבי איפשרה להם לשבץ תכנים ייחודיים למגזרם, ויש אף שהעדיפו ללמד בעברית חלק מהמקצועות במקום בערבית.

הקמת היחידה לחינוך ולתרבות דרוזית וצ'רקסית

המפנה המשמעותי התחולל באמצע שנות ה-70', כשהממשלה קיבלה את המלצתן של מספר ועדות להפריד בין המגזרים. משרד החינוך היה מהראשונים ליישם את ההחלטה, וב-1977 הוציא את הטיפול בדרוזים ובצֶ'רְקֶסִים מידי אגף החינוך לערבים  (במקור, הצ'רקסים היו שבטים לוחמים שחיו בצפון קווקז, טורקיה והמזרח התיכון, עם פזורה פחות משמעותית בשאר העולם. בארץ יש קהילה קטנה של צ'רקסים, המרוכזים בשני כפרים בגליל - כפר קמא וריחאניה).

לצורך המשך הטיפול במגזר, הוקמה "היחידה לחינוך ולתרבות דרוזית וצ'רקסית" - יחידה עצמאית במזכירות הפדגוגית, שטיפלה בצד המינהלי והפדגוגי הקשור למערכת חינוך זו ולצרכיה הייחודיים. היחידה טיפלה במגוון נושאים: בתי-ספר ישנים שופצו והורחבו ובתי-ספר חדשים הוקמו; נבנו תוכניות לימוד חדשות שקידמו את שימור המורשת; נכתבו ספרי לימוד חדשים; כוחות ההוראה תוגברו וגדל נתח המורים המוסמכים מתוך כלל המורים במגזר.

בשנת 1992 שולבו בתי-הספר הדרוזיים והצ'רקסיים במחוזות חיפה והצפון, ו"היחידה לחינוך" המשיכה כיחידת מטה של המזכירות הפדגוגית במשרד במחוז חיפה. היחידה מתווה מדיניות, מתכננת פעולות פדגוגיות ומטפלת בכל הנושאים שלהם זיקה לחינוך ולתרבות ביישובים הדרוזיים והצ'רקסיים, תוך תיאום ושיתוף פעולה עם יחידות המשרד השונות במטה ובמחוזות ועם הרשויות המקומיות ומוסדות החינוך. היחידה ממוקמת במשרד החינוך בחיפה, ובראשה עומד (נכון ל-2010) מוהנא פארס, הממונה על החינוך הדרוזי והצ'רקסי.

על-פי פרסומים באתר לחינוך דרוזי וצ'רקסי, היחידה מתמקדת בתחומים הבאים:
• גיבוש תפיסה כללית של מטרות ויעדי החינוך הדרוזי והצ'רקסי.
• הכנת תוכניות לימודים ותכנים ייחודיים.
• טיפוח ערכים ייחודיים, ישראליים ואוניברסליים.
• הבטחת חינוך איכותי ועשייה חינוכית קשובה ומטפחת.
• קידום ושיפור ההישגים הלימודיים והעבודה החינוכית, על-ידי העמקת תהליכי הוראה ולמידה, הכשרה והשתלמות עובדי הוראה.
• קידום וטיפוח תחומים ייחודיים ופרויקטים חינוכיים.
• השתלבות מערכת החינוך בעידן המדעי-טכנולוגי המשתנה.
• ייעוץ והכוונת יחידות המשרד בנושאים הנוגעים למגזר.

שינוים במדיניות משרד החינוך כלפי המגזר הדרוזי

בשנת 1991 מונתה ועדה מייעצת מטעם ממשלת ישראל, לבחינת שינויים במדיניות החינוכית המגזר הדרוזי. המלצות הוועדה נועדו להשוות את החינוך הדרוזי, לזה של הזרם המרכזי במדינה. הוועדה הצביעה על הצורך להעניק לחינוך הדרוזי את המשאבים הנחוצים לקידומו, באמצעות תוספת טכנולוגיה, מעבדות ומחשבים, וכן שיפור התנאים הפיזיים של הלמידה וההוראה. כמו כן, הומלץ לבטל את משרת הממונה על החינוך הדרוזי במשרד החינוך, ולהטיל את הטיפול במערכת החינוך בכפרים הדרוזיים, על המחוז אליו הם משתייכים. 

ב-1992, בעקבות שתי החלטות ממשלה בדבר סגירת הפערים בין המשאבים המוקצים ליישובים דרוזיים לעיירות פיתוח יהודיות, הנהיג משרד החינוך תוכנית חומש לצימצום פערים חינוכיים ותקציביים ולהשוואת רמת החינוך במגזר הדרוזי למקובל במערכת החינוך בכללה.
 
כיום, החינוך הדרוזי מציג מגמה רצופה של עלייה במספר התלמידים, ונראה שהמערכת מתבססת. עם זאת, שיעורי ההצלחה בבגרויות עודם נמוכים מהאופטימום, אף שגם אלה נמצאים במגמת עלייה איטית. חלק לא מבוטל בתהליך יש לזקוף לזכות המודרניזציה שחדרה למגזר וההשתלבות הנמשכת של תלמידים דרוזים במערכת החינוך הממלכתית היהודית.

חינוך טרום יסודי

נתונים כלליים

ב-2004, על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיו בישראל 794 אלף ילדים בגילאי אפס עד חמש. כ-26% מתוכם (היינו, כ-208 אלף ילדים) מהמגזר הערבי (מוסלמים ונוצרים) וכ-2% (שהם כ-15,700 ילדים) מהמגזר הדרוזי. 

מטפלות ופעוטונים

אמהות צעירות שיוצאות לעבודה משאירות, בדרך כלל, את ילדיהן אצל הסבתא (אימה של האישה העובדת). במידה וזה לא מסתדר, יושארו הילדים להשגחתה של הסבתא השנייה (אימו של הבעל). 

בעיקרון, אין מניעה להעסיק מטפלת בשכר. ואולם, בשל העלויות, זמינות הסבתות (רובן אינן עובדות מחוץ לבית וגרות בסמוך לבנותיהן) והקשר המשפחתי החם בין הדורות, יעדיפו ההורים בדרך כלל להשאיר את ילדיהם אצל הסבתא. סיבה אפשרית נוספת להימנעות מהעסקת מטפלת זרה, כשהאם מחוץ לבית, היא הרצון להימנע משהות משותפת של אשה, שאיננה אם, אחות או רעיה, עם הבעל. 

שליחת הילדים למשפחתון/פעוטון, הופכת בשנים האחרונות לעדיפות השנייה במעלה. אין גיל מסוים להוצאת הפעוט מהבית למסגרת חדשה, אם כי מקובל לרשום אותו בגיל שנתיים. ההחלטה מתקבלת בכפוף לשיקולי נוחות ותקציב, ולמועד יציאת האם לעבודה. עם השנים נעשה מקובל יותר ויותר לשלוח ילדים לפעוטונים, בעיקר בעקבות העידוד של האמהות לצאת לעבודה. אין נתונים רשמיים על מספר הפעוטונים במגזר הדרוזי. עם זאת, מעריכים שהמספר נע בין שמונה ל-12 פעוטונים ליישוב. 

הזאטוטים שלא נשלחים לפעוטון, מבלים במרבית שעות היום בבית, בצפייה בטלוויזיה ובמשחקים. זאת, כיוון שהמתנ"סים בכפרים וביישובים לא מציעים פעילויות רבות לגילאים אלה. 

מסגרות קדם-יסודי

מספר גנים ותלמידים

לפי נתוני משרד החינוך, נכון לשנת 2007/8, פועלים במגזר הדרוזי 284 גני טרום-חובה וחובה: 230 במחוז צפון
ו-54 במחוז חיפה. בגנים אלה לומדים 9050 זאטוטים, מהם 7400 במחוז צפון והיתר במחוז חיפה.

מספר ילדים בכיתת גן

גן הילדים בעבר כלל קבוצה אחת בהדרכת גננת אחת, שנעזרה בסייעת. עם השנים נוצרו מתחמים של גנים, הכוללים מספר קבוצות. לכל קבוצה ("כיתת גן") יש גננת וצוות מלווה משלה, כאשר בראש פירמידת המתחם עומד/ת מנהל/ת פדגוגי/ת, החולש/ת על כל הקבוצות. מבנה זה מזכיר את מבנה בית-הספר, על המורים והמנהל/ת שלו.

במסמך שפורסם ביולי 2007 על-ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת (לקראת דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט בשתי הצעות חוק שעניינן הגבלת מספר הילדים בגני-ילדים), הובאו נתונים לגבי צפיפות הילדים בכיתות-גן במגזרים השונים. שיעור כיתות-הגן במערכת החינוך הדרוזית שבהן למדו יותר מ-28 ילדים, עמד על 57%. שיעור גבוה בהשוואה למערכת החינוך במגזר היהודי (54%), אך נמוך מהחינוך הבדואי (59%) ונמוך בהרבה מהחינוך הערבי (69%). 

מדידת צפיפות התלמידים בגני חובה, טרום-חובה וגנים מעורבים (חובה וטרום-חובה יחדיו), בשנת הלימודים 2006/7, נתנה את התמונה הבאה:
שיעור כיתות גן חובה שבהן למדו יותר מ-28 ילדים במגזר הדרוזי, היה נמוך יחסית למגזרים האחרים ועמד על 60% (בהשוואה למגזר היהודי 61%, המגזר הבדואי 68% והמגזר הערבי 69%). כיתות שבהן יותר מ-35 תלמידים, לא נמצאו במגזר הדרוזי, אך כן נמצאו במגזרים האחרים, אם כי בשיעורים נמוכים: 5% במגזר היהודי ו-3% במגזר הערבי והבדואי. 

שיעור כיתות טרום-חובה שבהן למדו יותר מ-28 ילדים במגזר הדרוזי, היה נמוך יחסית למגזרים האחרים ועמד על 53%, בהשוואה למגזר היהודי (55%), הבדואי (57%) והערבי (69%). כיתות צפופות מאוד שהכילו יותר מ-35 תלמידים: 2.5% במגזר הדרוזי, שיעור דומה (2%) במגזר היהודי ושיעור גבוה יותר במגזרים הבדואי (3.5%) והערבי (5%).

שיעור כיתות מעורבות (טרום-חובה וחובה יחדיו) שבהן למדו יותר מ-28 ילדים, במגזר הדרוזי, עמד על 63%. שיעור גבוה בהרבה בהשוואה למגזר היהודי (52%) והבדואי (58%), ונמוך ביחס למגזר הערבי (69%). כיתות צפופות מאוד שהכילו יותר מ-35 תלמידים: 2% במגזר הדרוזי, לעומת 3% במגזר היהודי, 4% במגזר הדרוזי ו-7% במגזר הערבי.

גני טרום-חובה

עד שנת 1988 לא היו במגזר הדרוזי גני טרום-חובה ראויים לשמם. הבודדים שפעלו היו גנים פרטיים, שלא עמדו בדרישות המינימום של תנאים פדגוגיים או פיזיים. מאז החלטת הממשלה ב-1987 להשוואת השירותים במגזר הדרוזי לאלה שבמגזר היהודי - נפתחו בהדרגה גני טרום-חובה במימון משרד החינוך והתרבות. גנים אלה פועלים באחריות הרשויות המקומיות. 

לפי נתונים שפורסמו ביולי 2007 על-ידי מרכז המידע והמחקר של הכנסת, בשנת הלימודים 2005/6 פעלו במגזר הדרוזי 163 כיתות גן טרום-חובה

גני חובה

גני חובה נפתחו במגזר הדרוזי, כמו בכל הארץ, עם הקמת המדינה, על-פי חוק לימוד חובה תש"ט-1949. היה זה אחד החוקים הראשונים שנחקקו בכנסת הראשונה, בספטמבר 1949. החוק (שעם השנים שובש שמו ל"חוק חינוך חובה" ונתקבע כך בתודעה הציבורית) מחייב את הורי התלמידים לשלוח את ילדיהם למוסד חינוך מוכר על ידי משרד החינוך.

רוב מכריע של המשפחות במגזר שולחות את ילדיהן לגן חובה. לאחר שעות הפעילות נשאר בגן מספר מועט של ילדים (בדרך כלל אלה שהוריהם עובדים), להמשך השהייה במסגרת "צהרון". לפי נתונים שפורסמו ביולי 2007 על-ידי מרכז המידע והמחקר של הכנסת, בשנת הלימודים 2005/6 פעלו במגזר הדרוזי 72 כיתות גן חובה ו-50 גנים מעורבים (טרום-חובה וחובה).

יום הפעילות נפתח בריכוז הילדים לקריאת סיפור, או שיחה בנושא כלשהו (עונות השנה, חגים וכדומה). לאחר מכן הם אוכלים ארוחת בוקר, מבלים במשחקים ובעבודות יצירה ובסיום מתקבצים לריכוז נוסף. חלק מהתכנים וההפעלות בגן הם במסגרת הכנה לכיתה א'.

משרד החינוך משלם ישירות את שכר הגננות, שהן על תקן עובדות מדינה, ומעביר לרשות המקומית את שכרן של המורות האחרות והסייעות. מספר המשרות נקבע לפי מספר הילדים - 35 ילדים בקבוצה לכל היותר.

תכולה וחזות

מתוך סקירה של כ-10 גני ילדים ופעוטונים ביישובים הדרוזים מצטיירים המאפיינים הבאים:

  • היישובים הדרוזים טובלים בירק והדבר מקרין גם על גני הילדים. התחושה הכללית היא שהגן הוא חלק מאזור כפרי פסטורלי.
  • באופן כללי הגנים דומים מאד לגני ילדים במגזרים אחרים (ובכלל זה היהודיים) ולא ניכרים הבדלים מהותיים. הגן מסביר פנים לילדים וניכר "החותם האימהי" של הגננות.
  • מקצת מהגנים ממוקמים בתוך בתי הספר היסודיים. הדבר נובע ככל הנראה מכך ששיעור הגנים הפרטיים במגזר אינו גבוה.
  • רוב הגנים מצוידים היטב: מזגן, תנור, שטיחים, וילונות, תאורה מותאמת לילדים, ארוניות ועוד. בחלק מהגנים גילנו להפתעתנו מתקן של מים מינרלים ואפשר והדבר קשור לרגישות הגבוהה של הדרוזים למים נקיים (משפחות רבות אוגרות מי גשמים באמצעות באר פרטית).
  • הגנים כוללים בדרך כלל פינות להפעלה ויצירתיות, במתכונת המקובלת ברוב הגנים בישראל. למשל: פינת רפואה, מדעמוסיקה, ספרים, מטבח, חנות.
  • בניגוד לחצר הטיפוסית במגזר היהודי החילוני ובניגוד לפנים הגן הדרוזי, ברוב הגנים הדרוזים החצר אינה מטופחת ולעתים ממש מוזנחת (זו התרשמות בלבד). אין לנו הסבר מניח את הדעת לתופעה זו.
  • בניגוד לגנים במגזר הערבי, גני הילדים במגזר הדרוזי מטפחים את הזיקה למדינת ישראל באמצעות סמלי שייכות, כגון: סמל המדינה, מפת הארץ, דגל ישראל, תמונת נשיא המדינה ואפילו שירי ביאליק. הדבר משקף את התפישה של רוב העדה הדרוזית. הם משדרים לעצמם ולסביבתם היהודית: אנחנו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, אזרחים נאמנים האוהבים את מדינתם וחשים הזדהות עם אחינו היהודים.
  • לצד הזהות האזרחית מטופחת הזהות הדרוזית המסורתית ומועבר המסר של שייכות גאה לעדה עתיקת הימים. כך למשל, באמצעות תמונות השייחים הדרוזים, השכיחות גם בבתים הפרטיים.  

בתי-ספר

נתונים כלליים

לפי נתוני משרד החינוך, המתפרסמים באתר לחינוך הדרוזי והצ'רקסי, נכון לשנת הלימודים 2007/8 קיימים במגזר הדרוזי והצ'רקסי (ללא חינוך מיוחד) 77 בתי-ספר יסודיים ועל-יסודיים, הפזורים על-פני 22 יישובים. עשרים מהיישובים שייכים למחוז צפון של משרד החינוך ושניים למחוז חיפה. אומנם, נתוני המגזר הדרוזי והצ'רקסי מתפרסמים כמקשה אחת (כיוון שבמשרד החינוך קיימת יחידה משותפת לשניהם), אך האיחוד הזה אינו מטה את הכף מבחינה סטטיסטית, כיוון שהאוכלוסייה הצ'רקסית בישראל מונה כ-3000 נפש בסך-הכל, בהשוואה לכ-100 אלף הדרוזים החיים בישראל.

בתי-ספר יסודיים

43 בתי-ספר (כיתות א'-ו' או א'-ח'), מהם 36 במחוז צפון ושבעה במחוז חיפה.

פיזור בתי-הספר היסודיים במגזר הדרוזי והצ'רקסי
שם היישוב שם בית הספר
אבו סְנָאן יסודי א, יסודי ב, יסודי ג
בוקעתא יסודי
בית גא'ן יסודי א, אמא, אל-אמל
ג'וליס יסודי א, יסודי ב
ג'את הגליל אל חכמה
דָלִיָית אל-כרמל יסודי א, יסודי ב, יסודי ג', חדשני
חורְפֵיש יסודי א, יסודי ב
יאנוח יסודי סלמאן פרג', יסודי ב
יָרְכָּא אל-אמל, יסודי ב, חדשני, אל-נהדא
כּיסרא-סמיע יסודי א-כיסרא, יסודי ב-כיסרא, יסודי-אחווה
כפר קמא יסודי
מג'אר יסודי א, יסודי ב, יסודי ג, יסודי ד, יסודי ה
מָגְ'דָל שָאמְס יסודי א, יסודי ב
מָסְעָדָה יסודי
סאג'ור יסודי
ע'אג'ר יסודי
עוּסְפִיֵה יסודי א, יסודי ב, אלערפאן
עין אל-אסד אל ביאדר
עין קניה יסודי
פקיעין אל-חכמה, יסודי ב
ריחאניה יסודי

בתי-ספר על-יסודיים

ביישובים המעורבים (רָאמֶה, כפר יאסיף, שפרעם ותרשיחא) פעלו זה שנים בתי-ספר תיכוניים, שבהם למדו דרוזים מהיישוב ומיישובים סמוכים. הוועדה לחינוך ולתרבות לדרוזים שהוקמה ב-1977, העניקה תנופה להקמת בתי-ספר תיכוניים אזוריים ומקומיים, וכן לפיתוח בתי-ספר קיימים. 

ב-1968 הוחלט על רפורמה במערכת החינוך, במסגרתה הורחב מספר שנות הלימוד הנכללות בחוק לימוד חובה עד לכיתה ט' וכן הוחלט על הקמת חטיבות ביניים לכיתות ז'-ט'. כיתות ז' וח' 'נמשכו' מבית-הספר העממי, וכיתה ט' מבית-הספר התיכון. 

מאז שהוחל בביצוע הרפורמה נפתחו במגזר הדרוזי שש-עשרה חטיבות ביניים, שבהן לומד הרוב המכריע (מעל 95%) של גילאי כיתות ז'-ט'. מבין אלו, שישה בתי-ספר יוחדו לחטיבות הביניים בלבד. מבחינה זו, מערכת החינוך הדרוזי התקדמה מהר יותר מהמגזרים האחרים. 

נכון לשנת 2007/8 ישנם במגזר הדרוזי והצ'רקסי: 16 חטיבות ביניים (כיתות ז'-ט'), מהן 14 במחוז צפון ושתיים במחוז חיפה. בנוסף, 15 בתי-ספר תיכוניים (כיתות י'-י"ב או ט'-י"ב), מהם 13 במחוז צפון ושניים במחוז חיפה. 

פיזור בתי-הספר העל יסודיים במגזר הדרוזי והצ'רקסי
שם היישוב שם בית הספר
אבו סנאן חטיבת ביניים אבו סנאן, חטיבה עליונה מקיף אבו סנאן, טכנולוגי
בוקעתא חטיבת ביניים בוקעתא
בית ג'אן חטיבת ביניים בית ג'אן, חטיבה עליונה מקיף בית ג'אן
ג'וליס חטיבת ביניים ג'וליס, תיכון ג'וליס
עיר הכרמל חטיבת ביניים דליה, חטיבת ביניים עוספיא, תיכון- רונסון
חורפיש חטיבת ביניים חורפיש, תיכון חורפיש, כפר הילדים
יאנוח- ג'את חטיבת ביניים יאנוח-ג'את, תיכון יאנוח-ג'את
ירכּא חטיבת ביניים ירכא, תיכון, מדעים לדרוזים
כיסרא-סמיע חטיבת ביניים כיסרא סמיע, תיכון
מג'אר חטיבת ביניים מג'אר, חטיבת ביניים ב' מג'אר, תיכון א' מג'אר, 
תיכון ב' מג'אר
מג'דל שאמס חטיבת ביניים מג'דל שאמס, תיכון מג'דל שאמס
מסעדה חטיבת ביניים מסעדה, תיכון מסעדה
סאג'ור מקיף סאג'ור
ע'אג'ר חטיבת ביניים ע'אג'ר, תיכון ע'אג'ר
פקיעין חטיבת ביניים פקיעין, תיכון פקיעין

כיתות

בשנת הלימודים 2006/7, לפי נתוני משרד החינוך, פעלו 802 כיתות במסגרת החינוך הדרוזי הרגיל (ללא חינוך מיוחד). זו עלייה של כ-8% ביחס לשנת הלימודים 1999/2000, אז פעלו 737 כיתות.

תלמידים

רקע היסטורי

לפני קום המדינה למדו רק דרוזים ספורים בבתי-ספר על-יסודיים. אין נתונים סטטיסטיים על תלמידים דרוזים בחינוך העל-יסודי בעשור הראשון למדינת ישראל. על סמך נתונים משנת הלימודים 1958/9 משערים, כי עם קום המדינה למדו במסגרת החינוך העל-יסודי כעשרים מתוך 981 תלמידים דרוזים בכל המערכת. עשור מאוחר יותר, בשנת 1958/9 היו כבר 4000 תלמידים מהמגזר הדרוזי במערכת החינוך, מתוכם רק 111 במסגרת החינוך העל-יסודי. שיעור הבנות בחינוך העל-יסודי היה נמוך ביותר - 7 בלבד.

שני עשורים מאוחר יותר, ב-1979/80, כבר נרשם גידול מרשים: מספר הדרוזים בבתי-הספר העל-יסודיים עמד על 1939 (מהם 1399 בנים ו-540 בנות). מספר הבנים אמנם עלה בשיעור ניכר (פי 18), אך במספר הבנות חל מהפך של ממש: גידול של פי 77! המודרניזציה שחדרה למגזר הדרוזי, הוציאה יותר ויותר בנות מהבית ללימודים בתיכון וללימודים גבוהים (ראו בהמשך). יש להדגיש שהבנים והבנות לומדים יחדיו בבתי הספר בכיתות מעורבות.

בשנות ה-80' חל גידול משמעותי במספר התלמידים הדרוזים בחטיבה העל-יסודית. באמצע אותו עשור למדו 6700 מהם בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות (כ-27% מכלל 25,000 התלמידים הדרוזים במערכת החינוך). תוך עשור, בשנת הלימודים 1995/6, הוכפל מספרם ל-12,400 (או כ-40% מכלל 31,000 התלמידים במערכת).

המצב היום

לפי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים 2007/8 למדו בבתי-הספר 30,650 דרוזים וצ'רקסים, מהם 25,000 במחוז צפון ו-5650 במחוז חיפה, לפי הפירוט הבא: 17,450 בבית-ספר יסודיים, 7450 בחטיבות הביניים, 5750 בחטיבות העליונות.

שיעור התלמידים בחינוך היסודי במגזר הדרוזי בשני העשורים האחרונים, שמר על יציבות עם מגמת עלייה קלה. בשנת הלימודים 1984/5 למדו 15,800 מהם בבתי-הספר היסודיים, בשנת 1995/6 עמד מספרם על 16,500 ובשנת 2007/8 על 17,450. 

עלייה נוספת במספר התלמידים בחינוך העל-יסודי, אם כי מתונה יותר, חלה בעשור האחרון: בשנת 2007/8 הגיע מספר התלמידים מהמגזר בבתי-הספר העל-יסודיים (חטיבות ביניים ותיכונים) ל-13,200 (מתוך סך של 30,650 תלמידים).

הסיבות לגידול במספר התלמידים

הגידול הרב במספר התלמידים בחינוך העל-יסודי בשנות ה-80, היה תוצאה של קיטון במספר הנושרים מבתי-הספר, בין היתר בשל מינוי קציני ביקור סדיר לטיפול בנושא (ראו בהמשך). עד אז, משרד החינוך והרשויות המקומיות הדרוזיות, לא נלחמו בתופעת הנשירה של תלמידים בכלל ותלמידות בפרט. המשרד נקט במדיניות של אי-התערבות, מחשש שהדבר עלול להיתפש כפגיעה בדת ובערכים מוסריים-חברתיים של העדה. 

סיבה נוספת לעלייה במספר התלמידים מהעדה בשנות ה-80', הייתה פתיחת חטיבות הביניים בכל היישובים, פרט לסאג'ור ועין אל-אסד. יש המייחסים את הגידול גם להתחזקות ההכרה בצורך בחינוך על-יסודי כמפתח להצלחה בחיים, ובשינוי יחסה של החברה הדרוזית לחינוך נשים. שינוי זה נבע ממספר גורמים:
• מגמת החילון, שבעקבותיה, יותר ויותר הורים התירו לבנותיהם לצאת מהמרחב הביתי המוגן, בין היתר ללימודים ולמפגשים עם בנים בבית-הספר.
• השיפור במצב הכלכלי של המשפחה הדרוזית, שנבע בין השאר מהצטרפות הנשים לשוק העבודה, איפשר לשחרר את הבנות הגדולות במשפחה מתפקידן המסורתי - שמירה על אחיהן הקטנים בבית. המצב הכלכלי המשופר גם איפשר להורים קיום בכבוד של המשפחה, גם ללא הסיוע של הבנות העובדות. הצעירות נקלטו בעבודה במפעלים, ובעיקר במתפרות שנפתחו בכל הכפרים הדרוזיים, בראשית שנות ה-90'.
• דחיית גיל הנישואים של הבנות, איפשרה להן לרכוש השכלה קודם שיקימו משפחה. 

סגל הוראה

מספרים לאורך השנים

בשנת הלימודים הראשונה במדינת ישראל (1948/49) מנה סגל ההוראה הדרוזי שמונה אנשים בלבד (שישה מורים ושני מנהלים). 30 שנה מאוחר יותר, בשנת 1976/7 הגיע מספרם לכ-500. למרות הגידול המרשים, לא היו הדרוזים מרוצים מכך שכמחצית מהמורים בכפריהם לא השתייכו לעדתם. לטענתם, מערכת החינוך הדרוזית נועדה, בין היתר, לחזק את המורשת (מסורת, ערכים, חברה ותרבות), והעובדה שכמחצית מהמורים לא היו דרוזים, חיבלה בכך. 

לפי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים 2000/1 היו 2577 מורים פעילים בבתי-הספר של החינוך הדרוזי. במהלך שש שנים חל גידול נוסף של כ-13%, וסגל ההוראה ב-2006/7 גדל ל-2962 מורים ומורות. 

כאשר בוחנים את הגידול במספר המורים העל-יסודיים בלבד, מוצאים גידול מרשים בהרבה: בין השנים 2000 ל-2007 חלה עלייה של למעלה מ-25 אחוזים (מ-1070 ל-1355) במספר המורים הדרוזים בבתי-הספר העל-יסודיים. 

כיום, רוב המורים בבתי-הספר הם בני המגזר, אך ניתן למצוא גם מורים ממגזרים ודתות אחרות: יהודים (בעיקר למקצועות אנגלית ומדעים), מוסלמים ונוצרים. 

הכשרה והשתלמות מורים

עד 1964, רק 11 דרוזים סיימו את לימודיהם בסמינר למורים. המצב השתפר הודות להסדר עם צה"ל ב-1972, להקמת עתודה פדגוגית. בעקבותיו, נתאפשר ל-15 צעירים בממוצע בשנה להמשיך את לימודיהם העל-תיכוניים בסמינר למורים, להצטרף ליחידות לחיילות-מורות ולהורות בבתי-ספר דרוזיים במסגרת שירותם הצבאי. מקומן של הדרוזיות נפקד מהסמינרים למורים, ועד שנת 1977 סיימו רק שתיים מהן את חוק לימודיהן בסמינר. 

בשנת 1976 היו 60% מן המורים בבתי-הספר הדרוזיים לא-מוסמכים, וכמחצית מכלל המורים - לא דרוזים. נתונים אלה היקשו על הוועדה לחינוך ותרבות לדרוזים, לשנות את מדיניות המשרד ולהבליט את הייחודיות של התרבות הדרוזית. 

שנה מאוחר יותר, ב-1977, חל מפנה היסטורי בנושא הכשרת המורים. לראשונה, נפתחה כיתת סמינר מיוחדת למורות דרוזיות בבית-הספר המקיף בכפר יָרְכָּא. הכיתה סונפה לסמינר למורים במושב נהלל, ולמדו בה 24 בנות מהכפרים ירכא, ג'וליס, אבו-סנאן וחורפיש. כעבור שנתיים הועברה הכיתה לסמינר גורדון בחיפה, ומאז פועלות בו שלוש כיתות להכשרת מורות מהמגזר הדרוזי. 

מספר התלמידים בסמינר מוגבל, כדי לא ליצור עודף מורים ביחס להיצע בכפרים. מצב כזה עלול ליצור עוינות כלפי מורים מבוגרים, או מורים שאינם דרוזים, כמו גם להגדיל את מספר המועסקים במשרה חלקית.

בבית-הספר המקיף בכפר ירכא נערכו השתלמויות להסמכה של אלפי מורים ערבים ודרוזים, וכן השתלמויות להעשרה. כך, שיעור המורים הלא-מוסמכים במגזר הדרוזי באמצע שנות ה-90' עמד על 3% בלבד - הנמוך בכל המגזרים. זהו אחד היתרונות של מגזר קטן, המאפשר לחולל שינויים בקנה-מידה גדול בזמן קצר יחסית. 

נכון ל-2008, עומדים לרשות המורים במגזר הדרוזי והצ'רקסי שני מרכזי הכשרה, אחד בצפון ואחד בחיפה; ארבעה מרכזי פסג"ה (פיתוח סגל הוראה) ביישובים ירכא, מע'אר, עוספיא ופקיעין ושני מרכזי הדרכה, בפקיעין ובדליית אל-כרמל.

יחסי מורים והנהלה

במבחני המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית) לשנת הלימודים 2005/6, נמדדה מידת ההסכמה בין מנהלים ומורים לגבי קדימויות בית-ספריות. כל אחד מהם התבקש לציין מה הן שלוש הקדימויות המרכזיות שבית-ספרו החליט לאמץ. במגזר הדרוזי השתתפו 38 מנהלים ו-580 מורים, מכיתות ה' וח' (ראו פירוט בהמשך).

בחינוך היסודי: קיימת מידה רבה של הסכמה (81%) בין הצוות והמנהלים בבתי-הספר במגזר הדרוזי, בהשוואה למגזרים האחרים: 73% בחינוך הערבי, 61% בממלכתי ו-51% בממלכתי-דתי. 

בחטיבת הביניים: קיימת מידה רבה של הסכמה (67%) בין הצוות והמנהלים בבתי-הספר במגזר הדרוזי, בהשוואה למגזרים העבריים: 25% בחינוך הממלכתי ו-21% בממלכתי-דתי. מידת הסכמה דומה נמצאה גם בחינוך הערבי - 68%. 

מידת ההסכמה בין מורים למנהלים בכל המגזרים נמוכה בחטיבת הביניים בהשוואה לחינוך היסודי ונמוכה גם במגזר הדרוזי. את הירידה במידת ההסכמה ניתן לזקוף לסיגנונות הניהול השונים. בית-הספר היסודי אינטימי וקהילתי יותר באופיו, ומושתת על ניהול משתף. לעומת זאת, בחטיבת הביניים, שבה מושם דגש על הלימוד האקדמי, בית-הספר הופך 'תעשייתי' יותר ושיטת הניהול סמכותנית-ריכוזית. ייתכן והשינוי חד פחות בחינוך הדרוזי והערבי, בהם גם בחינוך היסודי הניהול מאופיין בסמכותנות.

קציני ביקור סדיר

נוסף על המורים והמנהלים, כולל הסגל גם קציני ביקור סדיר (קב"סים), המופקדים על אכיפת חוק לימוד חובה. עבודתם מתמקדת בשני תחומים עיקריים: טיפול בתלמידים שנשרו מבית-הספר (או שאינם מבקרים בו באופן סדיר) וטיפול חינוכי מונע נשירה. אוכלוסיית-היעד הם תלמידים המתקשים לתפקד במוסדות החינוך הפורמאליים, תלמידים בקבוצת סיכון גבוה ותלמידים במצבי מעבר במסגרות החינוך השונות. 

מבנה פיזי וציוד

מ-1993 חלה עלייה תלולה בסכומים, שהקציב משרד החינוך למגזר הדרוזי לצורך הצטיידות במחשבים. הוכשרו מנחים לבתי-ספר ותורגמו חומרים ממוחשבים לשפה הערבית. בשנים 1996-1994 הקציבו מפעל הפיס ומשרד החינוך והתרבות סכום של כשלושה מיליון שקלים, למיחשוב כשלושים בתי-ספר דרוזיים. בכספים אלה נרכשו 'חבילות מיחשוב בית-ספריות', הכוללות חומרה, תוכנה, לומדות ועזרים, הדרכה והשתלמות. 

ימי לימוד וחופשות

לפי לוח החגים והחופשות שמפרסם מדי שנה אגף החינוך לערבים, בשנת הלימודים 2007/8 היו 220 ימי לימודים בבתי-הספר היסודיים ו-211 בבתי-הספר העל-יסודיים, שבהם לומדים שישה ימים בשבוע. במוסדות החינוך שבהם לומדים חמישה ימים בשבוע, היו 184 ימי לימודים בבתי-הספר היסודיים ו-176 בבתי-הספר העל-יסודיים. 

פרט ליום הזיכרון וליום העצמאות ולחופש הגדול ביולי אוגוסט, התלמידים הדרוזים שובתים מלימודים לרגל ארבעה חגים ייחודיים לעדה. בכל שנת לימודים, לוח החופשות הייחודיות למגזר הדרוזי משתנה במעט. נכון לשנת הלימודים 2007/8 ימי חופשות החגים הם: חג הנביא סבלאן (יום אחד); חג אל-אדחא (חג הקורבן, כלול בחופשת החורף); חג הנביא אל-ח'אדר (יום אחד) וחג הנביא שועייב (שבעה ימים). בנוסף, נהנים התלמידים משתי חופשות 'עונתיות': חופשת חורף (עשרים ושניים ימים) וחופשת אביב (שנים עשר ימים).

בבתי-ספר בהם מלמדים ולומדים גם מורים ותלמידים מוסלמים או נוצרים, משתדלים לאפשר להם לצאת לחופש גם בחגים שלהם. הדבר תלוי במספר היחסי של בני הדתות האחרות ובשיקול-דעתה של הנהלת בית-הספר.

מקצועות, תכניות ותכני לימוד

המורשת הדרוזית

עד להפרדת החינוך הדרוזי מהערבי ב-1977, כל התכנים בתוכנית הלימודים היו ערביים כלליים, ללא התייחסות לתרבות הדרוזית. לא היו שיעורי דת בבתי-הספר, בשל מעטה החשאיות הכבד האופף את הדת הדרוזית והתנגדותם הנחרצת של אנשי-הדת. דרוזים רבים טענו במשך שנים, שאפשר ללמד במקום זאת היסטוריה דרוזית, מנהגים ומוסר. אך, כאמור, בספרי הלימוד של אותן שנים לא היה זכר למורשת ולתרבות הדרוזית. 

בשנת 1976, במסגרת המדיניות להבלטת הייחוד הדרוזי, הוחלט לחנוך את לימודי המורשת בבתי-הספר. למרות שהדרישה באה מהדרוזים עצמם, מצאו עצמם המופקדים על החינוך הדרוזי במאבק עם שני כוחות של מתנגדים: האחד, כוהני-הדת, שחששו מחשיפת סודות הדת; השני, "ועד היוזמה הדרוזי" (לג'נת אלמבאדרה א-דרזיה - אירגון שהוקם בשעתו על-ידי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, רק"ח) וקבוצות מיעוט נוספות בקרב הדרוזים, שהעדיפו להדגיש את המשותף לדרוזים ולערבים והתנגדו לטיפוח המורשת הדרוזית, מתוך מניעים אידיאולוגיים-פוליטיים.

התנגדותם של אנשי-הדת הומרה בהדרגה בתמיכה נלהבת בלימוד המורשת, ובקיום אירועי שבוע המורשת הדרוזית. לעומתם, אנשי המיעוט הפוליטי הרדיאקלי המשיכו להתנגד, בטענה שהמורשת הדרוזית הינה חלק מהמורשת הערבית-פלסטינית, והדגשת הייחוד עלולה להרחיק את הדרוזים מאחיהם הערבים וליצור ישות דרוזית עצמאית. לטענתם, טיפוח המורשת הדרוזית אינו אלא מזימה של השלטונות היהודיים, שמטרתה להפריד בין הדרוזים לערבים. מאבקם של גורמים אלה לא עשה נפשות בקרב העדה. 

ההתלהבות שבה קיבלו ראשי הדת ומנהיגי העדה בלבנון את פירסומי המורשת הראשונים, חיזקו את ידי אנשי החינוך הדרוזים. רמת החומר ואיכותו גם הן תרמו לאמון. 

משרד החינוך והתרבות הוציא לאור ספרי לימוד במורשת לכיתות ג'-י"ב, ומדריך למורה. המודעות למורשת ולתרבות הייחודית שהתעוררה בעקבות כך, מצאה את ביטויה בפיתוח סמלים הקשורים לדת, לדגל הדרוזי ולאתרים היסטוריים מקודשים, ובתלייתם בבית, ברכב או בעסקים השייכים לבני העדה. מודעות זו גם העצימה את הגאווה בהשתייכות לעדה והבליטה את הייחוד, על אף עיקרון התאקיה - נאמנות הדרוזים לשליטי הארץ בה הם חיים וטישטוש ייחודם מחשש לרדיפות. 

דוגמה מעניינת מצאנו באתר האינטרנט של בית-הספר הקהילתי יסודי ב' חורפיש. התלמידים הקימו אתר לתרבות הדרוזית שנקרא "מוזיאון הילדים למורשת הדרוזית", וכל כיתה קיבלה נושא לטיפול: כיתות א' עוסקות בחגים, כיתות ב' במאכלים, כיתות ג' במנהגים, כיתות ד' ב"כפר שלי", כיתות ה' ברפואה עממית וכיתות ו' בהיסטוריה. חלק מהחומרים כתוב בעברית וחלק בערבית. החומרים מלווים בתמונות רבות. דוגמא אחרת לקוחה מבית ספר רונסון בכרמל, שם מקובל לארח אנשי דת מספר פעמים בשנה לשיחה עם התלמידים. 

לאחרונה פורסמה תוכנית לימודים חדשה בנושא המורשת הדרוזית, שפותחה על-ידי האגף לתיכנון ולפיתוח תוכניות לימודים. התוכנית מיועדת לתלמידים בחינוך הדרוזי מהחטיבה הצעירה, גן וכיתות א'-ב' עד לכיתה י"ב. נכון לחודש מרץ 2008, התוכנית עדיין לא אושרה על-ידי יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. 

היסטוריה

תוכנית הלימודים בהיסטוריה לבתי-הספר הדרוזיים, כוללת ארבעה תחומים: היסטוריה כללית, היסטוריה ישראלית, היסטוריה ערבית והיסטוריה דרוזית. כלומר, נוסף על ההיסטוריה הכללית והישראלית שלומדים במגזר היהודי, ועל ההיסטוריה הערבית, שלומדים במגזר הערבי, הדרוזים לומדים על ההיסטוריה של עדתם. 

מכיוון שלא ניתנה תוספת שעות לצורך זה, נאלצו המורים לדחוס את ארבעת התחומים לסד שעות הלימודים הקיים. מסיבה זו, החומר בהיסטוריה כללית וישראלית קוצר, עובדה תוכנית מיוחדת בהיסטוריה הערבית שתענה על צורכי התלמיד הדרוזי, ונוספה התוכנית החדשה והייחודית בהיסטוריה דרוזית. לשם השוואה, בתוכנית הלימודים בהיסטוריה בבתי-הספר היהודיים, מחצית השעות מוקדשת להיסטוריה הכללית והמחצית האחרת - לזו הישראלית. בבתי-הספר הערביים, החלוקה היא 40 אחוזים מהשעות להיסטוריה הכללית, אחוז זהה להיסטוריה הערבית, ולהיסטוריה הישראלית מוקדשים 20 האחוזים הנותרים. לעומתם, בבית-הספר הדרוזי החלוקה היא 30, 30, 20, 20 להיסטוריה הכללית, הערבית, הישראלית והדרוזית בהתאמה. 

תוכנית הלימודים בהיסטוריה דרוזית, מכסה את תולדות העדה מאז ייסודה ב-1017 ועד ימינו. למעשה, מדובר בתוכנית לימודים ראשונה מסוגה בעולם הנלמדת בבתי-ספר ממלכתיים כמקצוע חובה. קיימת אומנם תוכנית דומה בלבנון, אך זו נלמדת בבתי-הספר העדתיים הדרוזיים ולא בבתי-הספר הממלכתיים. לראשונה בתולדות העדה נכתב ספר לימוד המגולל את קורות העדה באלף שנות קיומה, וערוך מבחינה דידקטית לשימוש תלמידי בתי-הספר הדרוזיים. ספר זה, וסדרת ספרי המורשת הדרוזית, משמשים יחד מקור חשוב למידע, כמו גם בסיס עבודות חקר של התלמידים. ספרים אלה הוכנסו גם למערכת הלימודים בבתי-הספר הדרוזיים העדתיים בלבנון, והם משרתים גם חוקרים וכותבים דרוזים במקומות שונים בעולם.

אזרחות

תוכנית הלימודים הכללית באזרחות מכסה שני תחומים: לימודי האזרחות, המשטר ומוסדות השילטון במדינת ישראל; ו"תולדות עמנו" בדורות האחרונים. התחום הראשון אחיד בכל המגזרים, התחום השני משתנה בהתאם למגזר. בבתי-ספר יהודיים מלמדים את תולדות עם ישראל בדורות האחרונים, בבתי-ספר ערביים - את תולדות הערבים, ובבתי-ספר דרוזיים - את תולדות הדרוזים בזמן החדש. 

תוכנית הלימודים החדשה באזרחות לבתי-ספר דרוזיים כוללת שתי יחידות - יחידת אזרחות ויחידה בלימודי חברה, הכוללת מבוא כללי לסוציולוגיה ולכלכלה.

ערבית

המקצוע ערבית כולל לשון וספרות ערבית. לימודי הלשון סטנדרטיים למדי. לעומתם, קיימת ספרות דרוזית ייחודית, הכוללת יצירות פרי עטם של סופרים, משוררים ומחברים דרוזים, וכן יצירות על העדה שנכתבו על-ידי יוצרים לא-דרוזים.

תוכנית הלימודים הייחודית בערבית המופעלת כיום בבתי-הספר הדרוזיים, כוללת ספרות ערבית, כללית ודרוזית. גם כאן, כמו בהיסטוריה, לא נוספו שעות לימוד מעבר למה שנקבע במקור. הספרות הדרוזית מכסה את המילניום האחרון, וכוללת פרקים מן הספרות הקלאסית, קטעים מיצירות דרוזיות מימי הביניים, ויצירות מהתקופה המודרנית, לצד יצירות חדשות שחוברו לאחר קום המדינה.

ב-1977 יצאה לאור אסופה ראשונה, בעריכת סלמאן פלאח, ובה 30 יצירות ספרותיות, פרוזה, שירה ומסות, פרי עטם של דרוזים ולא-דרוזים. ב-1983 יצא לאור הקובץ בתרגום עברי, תחת השם "צילו של קול - קובץ יצירות מחיי הדרוזים". עד כה יצאו לאור ספרים (לכיתות ז'-י"ב) לפי התוכנית הזאת. 

עברית

מקצוע העברית כולל לשון וספרות עברית, יהדות, תנ"ך, תורה שבעל-פה והגות יהודית. המטרה היא להקנות לתלמיד ידע בסיסי בתרבות היהודית. כך נהוג גם בתוכניות הלימודים בערבית ואיסלאם בבתי-הספר היהודיים. תוכנית הלימודים הייחודית במקצוע זה, שיצאה לאור בשנת תשמ"ז-1986, אושרה על-ידי הוועדה הציבורית המשותפת. 

התוכנית כוללת יצירות ספרותיות בתחומי הפרוזה והשירה, הנוגעות לחיי הדרוזים ולתרבותם, וכן יצירות שנכתבו במקור בעברית על-ידי דרוזים, או נכתבו בערבית ותורגמו לעברית. הצוות המשותף למשרד החינוך ולאוניברסיטת חיפה, הכין ספרי לימוד המותאמים לתוכנית לימודים זו לכיתות ז'-י"ב. הספרים יצאו במסגרת "שורש", סדרת ספרי לימוד בעברית לבתי-הספר הדרוזיים. 

לרשות המורים והתלמידים גם עומד אתר אינטרנט מטעם צפונט - "שפה וספרות עברית בחינוך הדרוזי". האתר כולל מידע, מבחנים, אתרים מומלצים, דיונים הודעות ועדכונים.

חינוך חברתי

פעילות בתחום החינוך החברתי מתקיימת בכל בתי-הספר הדרוזיים. פעילות זו כוללת שעות חברה במערכת השיעורים, מועצות תלמידים ופרויקטים חינוכיים, כגון הכנה לשירות בצה"ל, מחוייבות אישית ותרומה לקהילה, דיונים בנושאים אקטואליים, חינוך לאורח חיים דמוקרטי והכשרת מנהיגות צעירה.

הנתיב הטכנולוגי

הדרוזים נטו להסתייג מהחינוך המקצועי, וזה בלשון המעטה. הדימוי הקלאסי של בית-הספר המקצועי כתשתית להכשרת עובדי כפיים, מפריע להורים דרוזים, שרובם גדלו בחברה חקלאית והיו רוצים להבטיח לילדיהם עתיד אחר. עמדה זו עודדה "עריקה" של ילדים רבים מבתי-הספר המקצועיים, ובחלק מהמקרים, נשירה ממערכת החינוך. 

הקמת בתי-ספר מקיפים בשנות ה-90', ופתיחת מגמות יוקרתיות כגון חשמל, אלקטרוניקה, ביוטכנולוגיה ומחשבים בבתי-הספר המקיפים ביָרְכָּא, במג'אר, במרכז הגליל ובבית-ספר אורט רונסון המשותף לעוספיה ולדליית אל כרמל (עיר הכרמל), תרמו לשיפור תדמיתו של החינוך הטכנולוגי בעיני ההורים. כתוצאה, חלה עלייה משמעותית במספר התלמידים בני העדה שהצטרפו לנתיב הטכנולוגי. בשנת הלימודים 1995/6 הגיע שיעורם ל-29.2% מכלל התלמידים הדרוזים בחינוך העל-יסודי. 

יחד עם זאת, עדיין קיימים במערכת החינוך הדרוזית שלושה בתי-ספר להכשרה מקצועית, הנותנים מענה לתלמידים המתקשים בלימודים עיוניים ומעוניינים לרכוש מקצוע: בית-הספר הטכנולוגי באבו-סנאן, בית-הספר להכשרה מקצועית בדליית אל כרמל ובית-ספר "מפתן" במג'אר.

קדימויות והדגשים במערכת החינוך הדרוזי

במבחני המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית) 2005/6, נמדדה מידת ההסכמה בין מנהלים ומורים לגבי קדימויות בית-ספריות. מהמגזר הדרוזי השתתפו 38 מנהלים ו-580 מורים מכיתות ה' וח' (ראו פירוט בהמשך). 

בתי-ספר יסודיים

בבתי ספר יסודיים נרשמה קדימות גבוהה מאוד לקידום הישגים לימודיים (78% לעומת 75% בחינוך הערבי, 59% בחינוך הממלכתי ו-49% בחינוך הממלכתי-דתי) וקדימות בעדיפות שנייה למניעת אלימות והשגת משמעת (38% לעומת 44% בחינוך הערבי, 20% בחינוך הממלכתי ו-15% בחינוך הממלכתי-דתי). 

קדימויות בית הספר היסודי על פי דיווחי המורים, לפי המגזר
  ממלכתי ממלכתי דתי ערבי דרוזי בדואי כלל ארצי
קידום הישגים לימודיים 59% 49% 75% 78% 77% 61%
אקלים בית הספר 41% 25% 11% 17% 17% 31%
מניעת אלימות, משמעת 20% 15% 44% 38% 31% 24%
חינוך חברתי וערכי 37% 43% 22% 19% 20% 34%
הוראה, למידה וסביבה לימודית 27% 19% 6% 7% 5% 20%
ארגון וניהול 7% 3% 2% 3% 0% 5%
צמצום פערים וטיפול דיפרנציאלי 23% 17% 10% 12% 9% 18%
יהדות, דת ומורשת 12% 40% 1% 3% 3% 15%

חטיבות ביניים

בחטיבות הביניים נרשמה קדימות בעדיפות ראשונה לקידום הישגים לימודיים (81% לעומת 76% בחינוך הערבי, 41% בחינוך הממלכתי ו-38% בחינוך הממלכתי-דתי) וקדימות בעדיפות שנייה למניעת אלימות והשגת משמעת (41% לעומת 50% בחינוך הערבי, 36% בחינוך הממלכתי ו-14% בחינוך הממלכתי-דתי). נושא האלימות והמשמעת במגזר הדרוזי מקבל משקל-יתר עם העלייה לחטיבה (מ-31% ל-41%). הסיבה לכך יכולה להיות, כמו במגזרים אחרים, העלייה בתופעות אלה עם העלייה בגיל.

קדימויות חטיבת הביניים לפי דיווחי המורים, לפי המגזר
  ממלכתי ממלכתי דתי ערבי דרוזי בדואי כלל ארצי
קידום הישגים לימודיים 41% 38% 76% 81% 78% 47%
אקלים בית הספר 26% 15% 18% 19% 9% 22%
מניעת אלימות, משמעת 36% 14% 50% 41% 23% 33%
חינוך חברתי וערכי 33% 41% 23% 22% 17% 33%
הוראה, למידה וסביבה לימודית 17% 11% 5% 2% 3% 13%
ארגון וניהול 4% 4% 1% 1% 1% 3%
צמצום פערים וטיפול דיפרנציאלי 30% 17% 8% 11% 5% 23%
יהדות, דת ומורשת 7% 29% 1% 1% 0% 11%
 

הישגים וקשיים של מערכת החינוך הדרוזי

כללי

מערכת החינוך הדרוזית עומדת בשנים האחרונות בסימן תמורות ושינויים משמעותיים. להלן כמה מההישגים החשובים שהושגו, כפי שנרשמו באתר לחינוך דרוזי וצ'רקסי. זוהי אמנם הצגה עצמית, הנוטה מטבעה להאדיר את ההצלחות ולהצניע את הבעיות והכישלונות, ואף על פי כן היא עדיין ממחישה את תהליך ההתקדמות ובעיקר את המודעות הגוברת במגזר הדרוזי לערכו וחשיבותו של החינוך:
גיבוש תרבות עבודה של מפקחים ומנהלים המאמינה בהעצמה, בדו-שיח, בפתיחות וביצירתיות המבוססות על סמכות ואחריות משותפת.
• הכנת תוכניות פדגוגיות שנתיות ורב-שנתיות בכל הרמות: בית-הספר, היישוב, אזור הפיקוח, המחוז והמגזר.
• העמקת שיתוף-הפעולה והאמון הדדי בין כל המעורבים בעשייה החינוכית ברמה המקומית, היישובית והמגזרית.
• פיתוח תפיסות פדגוגיות עדכניות ותהליכי שינוי בבית-הספר.
• הכשרה וטיפוח מנהיגות חינוכית וקהילתית מקומית.
• הקמת מוסדות חינוך חדשים: בתי-ספר, מרכזי תמיכה יישוביים-אזוריים, גני ילדים, מרכזי פסג"ה, מרכזי הדרכה.
• הכנת תוכניות לימודים, חומרי לימוד ומפעלים חינוכיים בנושאים הייחודיים.
• שיפור בהישגים הלימודיים בבית-הספר היסודי ובחטיבת הביניים.
• שיפור בהישגי הבגרות - עלייה באחוז המסיימים, הניגשים לבגרות והזכאים לבגרות רגילה ואיכותית.
• קידום החינוך המדעי והטכנולוגי בתכנים ובציוד.
• קידום ילדים בעלי צרכים מיוחדים באמצעות טיפול במסגרות השילוב והחינוך מיוחד.
• טיפוח התלמידים המחוננים באמצעות שלוש מסגרות העשרה.
• תיגבור משמעותי של מערך הפיקוח, ההדרכה וההשתלמויות.
• עידוד וקידום יוזמות חינוכיות, מקומיות ומגזריות.
• התמודדות ברמת שונות עם תופעת האלימות והסמים.
• זכייה בפרס חינוך בכל אחת משבע השנים האחרונות.
• יישום והפעלת תוכניות ומדיניות המשרד. 

מבחני בגרות

מנתוני אגף הבחינות במשרד החינוך לשנת הלימודים 2005/6 במגזר הדרוזי, עולה התמונה הבאה:

ניגשו לבחינות הבגרות

94.3% ניגשו לבחינות - אחוז גבוה יותר מאשר במגזר הערבי (92%) והמגזר היהודי (90.9%), כאשר המגזר היהודי אינו כולל את תלמידי המגזר החרדי; המגזר הערבי אינו כולל את תלמידי מזרח ירושלים. 

זכאים לתעודת בגרות 

54.4% זכאים לתעודה - אחוז גבוה יותר מאשר במגזר הערבי (46.3%), אך נמוך בהשוואה למגזר היהודי (60.2%). הנתונים הם לאחר מועדי החורף העוקב. 

מספר יחידות לימוד בממוצע

מספר יחידות הלימוד הממוצע גבוה במגזר הדרוזי והערבי (29.2) ביחס למגזר היהודי (27.3). יותר משליש (36.7%) מהתלמידים הזכאים לבגרות במגזר הדרוזי למדו מעל 31 יחידות לימוד. המספר דומה במגזר הערבי (37.7%), אך נמוך בהרבה מהמגזר היהודי (20.4%). 

רמת הלימוד וסוג המקצוע: 

תלמידים רבים במגזר הדרוזי (48%) בוחרים בלימודים ברמה גבוהה, מתוגברת. 14% בוחרים בלימודי מדעים ברמה גבוהה, בהשוואה ל-11% במגזר היהודי. 34% בוחרים בלימודי מקצועות לא-מדעיים ברמה גבוהה, בהשוואה ל-27% במגזר היהודי. רק 52% מהתלמידים במגזר הדרוזי מסתפקים ברמת לימוד רגילה, בהשוואה ל-62% במגזר היהודי.

ציונים במבחני הבגרות

על-פי נתונים של משרד החינוך, שהוצגו בפני חברי וועדת הכנסת לזכויות הילד, באוקטובר 2006, דירוג הציון הממוצע במבחני הבגרות בקרב הזכאים לתעודת בגרות, בשנת הלימודים 2004/5, נראה כך: 76 בקרב הבדואים בנגב, 78.23 במגזר הדרוזי, 81.54 במגזר היהודי ו-83 במגזר הערבי.

הפער בציון הממוצע בין המגזר הערבי לדרוזי לכאורה מפתיע. אולם כשלוקחים בחשבון את העובדה ששיעורי הזכאים לתעודה במגזר הדרוזי גבוהים בהרבה משיעוריהם במגזר הערבי מתקבלת תמונה מובנת יותר. כלומר, אפשר שבמגזר הערבי ההתפלגות של התלמידים היא דיכוטומית יותר: או שאתה תלמיד טוב ואז אתה עובר את רף הזכאות לתעודת בגרות בציון גבוה, או שאתה נכשל. במגזר הדרוזי לעומת זאת, יש כנראה תלמידים רבים שנמצאים בתווך, כלומר מסוגלים לעבור את הרף אבל לא בציון גבוה. 

עומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות

העמידה  בדרישות הסף של האוניברסיטאות משקפת את איכות התעודה. רק 71.8% מהתלמידים הדרוזים עמדו בדרישות הסף לקבלה למוסד אקדמי. אחוז נמוך מזה של המגזר הערבי (79.6%) ונמוך בהרבה מזה של המגזר היהודי (88.9%). 

הסבר אפשרי לאחוז הנמוך של תלמידים דרוזים העומדים בדרישות הסף האקדמיות, הוא מספר יחידות הלימוד הגבוה והבחירה בלימודים ברמה גבוהה. כנראה שקל יותר לעמוד ב'דרישות המינימום' האקדמיות (מספר מועט של נקודות ומקצועות מוגברים) בציונים גבוהים, מאשר בניסיון להשיג תעודת בגרות עשירה בנקודות ובמקצועות מוגברים, אך בציונים נמוכים יותר. 

הסבר נוסף עשוי להיות הציון הנמוך יחסית באנגלית, שהיא שפה שלישית אחרי ערבית ועברית. בבדיקה של ציון ממוצע (כולל בונוס אוניברסיטאי) שנעשתה על-ידי המרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה במכון ואן ליר, נמצא כי הציון הממוצע בשנת הלימודים 2003/4 במגזר הדרוזי היה 82, נמוך מהמגזר הערבי (88) והיהודי (90). אחד ההבדלים המשמעותיים בין התעודה של המגזר היהודי לזו של הערבי והדרוזי, היה בציון במקצוע האנגלית.

הישגים במבחני הבגרות לאורך השנים

בשנת 2005 השלים מכון ואן ליר מחקר מקיף, שבדק זכאות לתעודת בגרות על-פי פרמטרים שונים. אוכלוסיית המחקר הקיפה כ-155 אלף תלמידי י"ב יהודים, ערבים (כולל בדואים) ודרוזים, שלמדו בשנים 2004-1997. בין הממצאים הבולטים:
• במקצוע המתמטיקה, לא היו פערים משמעותיים בין המגזר הערבי והיהודי.
• באנגלית, מקצוע חשוב ביותר עבור מי שמבקש להתקבל לאוניברסיטה, היה פער של כמעט יחידה וקרוב ל-10 נקודות בין המגזרים.
• הישגי המגזר הדרוזי בשני המקצועות הנ"ל, נמוכים מאלה של המגזר היהודי והערבי.
• שיעור הדרוזים שלמדו מתמטיקה ואנגלית ברמה של חמש יחידות, נמוך במיוחד. 

חוקרי מכון ואן ליר זוקפים את הישגיהם של תלמידי המגזר הערבי והדרוזי במתמטיקה, לזכות המוטיבציה הגבוהה שלהם להצליח בלימודים ריאליים. שכן, הם נתפסים כחשובים לטווח הארוך. ההישגים הנמוכים במקצוע האנגלית, לעומת זאת, משקפים את הקושי של התלמידים במגזר הערבי והדרוזי ללמוד שפה שלישית, נוסף על ערבית ועברית. 

מבחני המיצ"ב

רקע

משרד החינוך מקיים, מאז שנת הלימודים 2001/2, סקר מקיף של "מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית" (מיצ"ב) בכיתות ה' וח'. הסקר, המתבצע באמצעות שאלונים וראיונות, נועד לספק לצוות בית-הספר משוב על עבודתו. נבדקים בו מדדים מגוונים, ובהם הישגי התלמידים בשפה, במתמטיקה, במדע וטכנולוגיה ובאנגלית. כל בית-ספר משתתף בסקר אחת לשנתיים.

בשנת 2005/6, כפי שפורסם על-ידי הרשות הארצית למדידה והערכה של משרד החינוך, השתתפו במבחני המיצ"ב 38 בתי-ספר (26 יסודי ו-12 חטיבות ביניים), 580 מורים (390 ביסודי ו-190 בחטיבות הביניים) ו-8693 תלמידים (3695 ביסודי ו-4998 בחטיבת הביניים) מהמגזר הדרוזי. סך-הכל השתתפו במבחני המיצ"ב באותה שנה, בכל המגזרים, כ-210 אלף תלמידים. מספר הנבחנים הגדול מאפשר לקבל תמונה רחבה של רמת ההישגים בכל מגזר. 

רוב בתי-הספר מהמגזר הדרוזי שהשתתפו במיצ"ב - כל היסודיים וארבעה מחטיבות הביניים – השתייכו בהגדרת "רמת הטיפוח" ל"בתי-הספר הלא-מבוססים" (מדד 8-10, הנמוכים מתוך 10), חמש חטיבות השתייכו ל"בתי-הספר ברמת הביניים" (מדד 4-7) ושלוש חטיבות השתייכו ל"בתי-הספר המבוססים" (מדד 1-3).

ממוצע הציונים של תלמידי כיתות ה'


אנגלית: 72 במגזר הדרוזי. דומה למגזר הערבי (73), גבוה מהמגזר הבדואי (66) ונמוך מהמגזר היהודי (79).
מדע וטכנולוגיה: 71 במגזר הדרוזי. גבוה מהמגזר הערבי (69), והבדואי (60) ונמוך מהיהודי (82).
מתמטיקה: 55 במגזר הדרוזי. גבוה מהמגזר הערבי (54) והבדואי (46) ונמוך מהיהודי (73).
שפת אם: 74 בשפה הערבית במגזר הדרוזי. גבוה מהמגזר הערבי (71) והבדואי (62). נמוך במקצת מהממוצע של המגזר הממלכתי (76) והממלכתי-דתי (75) בבחינה בעברית. 

מנתוני הבחינות של כיתות ה' ניתן לראות, כי התלמידים הדרוזים מוציאים בדרך כלל ציונים ממוצעים גבוהים משל בני-גילם הערבים והבדואים - אך נמוכים מבני-גילם היהודים.

ממוצע הציונים של תלמידי כיתות ח' 

אנגלית: 52 במגזר הדרוזי. כמו במגזר הערבי, גבוה בהרבה מהבדואי (40), נמוך בהרבה מהמגזר היהודי (67)
מדע וטכנולוגיה: 65 במגזר הדרוזי. גבוה בהשוואה למגזר הערבי (60) והבדואי (48), אך נמוך מהיהודי (71).
מתמטיקה: 51 במגזר הדרוזי. גבוה מהמגזר הערבי (44) והבדואי (36), נמוך מהמגזר היהודי (60).
שפת אם: 67 בשפה הערבית במגזר הדרוזי. גבוה מהמגזר הערבי (65) והבדואי (55). נמוך מהמגזר היהודי (78) בבחינה בעברית (בחינה שונה ולא תרגום של אותה הבחינה). 

על-פי נתוני המיצ"ב, הישגי המגזר הדרוזי גבוהים בדרך כלל מאלה של המגזרים הערבי והבדואי ונמוכים בהשוואה למגזר היהודי. פערים אלה נפתחים כבר בכיתות הנמוכות. בכיתות ה' בולטים במיוחד הפערים בהישגים בשפה, במתמטיקה ובמדע וטכנולוגיה; לעומת זאת, הפערים באנגלית קטנים מאוד. בכיתות ח' מתרחבים הפערים באנגלית ובמתמטיקה במידה ניכרת, ואילו הפער במדע וטכנולוגיה מצטמצם מעט. רק במבחני השפה בכיתה ח' הגיעו תלמידים במגזר הדרוזי, שנבחנו בערבית, להישגים גבוהים יותר מתלמידים במגזר היהודי, שנבחנו בעברית. 

בבדיקה של ציוני התלמידים לפי עשירוני טיפוח, נמצא כי בחינוך היסודי אין כמעט הבדל בין תלמידי העשירונים המבוססים (3-1). עם זאת, נמצא פער ניכר בכל המקצועות בין תלמידים במגזר היהודי לתלמידים במגזרים האחרים בעשירונים הבינוניים (7-4) והלא-מבוססים (10-8). 

מבחני מיצ"ב בנושא ציונות

בשנת הלימודים 2004/5 הכליל משרד החינוך את החוברת "מאה מושגים במורשת בציונות ובדמוקרטיה" בחומר הלימוד בכל חטיבות הביניים בארץ, כולל במגזר הערבי, הדרוזי והבדואי. 

תוכנית הלימודים 'הציונית' עוררה התנגדות עזה במגזר הערבי. נמתחה ביקורת על כך שהמגזר הערבי נבחן על מושגי ציונות כמו "כ"ט בנובמבר", או שמות ארגונים צבאיים לפני קום המדינה. לעומת זאת, העדה הדרוזית קידמה אותה בברכה. הדבר ביטא את רצונם של הדרוזים להשתלב בחברה הישראלית-ציונית. 

בשנת הלימודים 2005/6 התקיים מבחן המיצ"ב על מאה המושגים בחוברת. שיעור ההצלחה במגזר הדרוזי (74%) היה מרשים, בהשוואה ל-75% במגזר הממלכתי-דתי, 74% במגזר הממלכתי, 66% במגזר הערבי ו-60% במגזר הבדואי בדרום. 

אגב, רשימת מאה מושגי היסוד ספגה ביקורת חריפה לא רק מהמגזר הערבי, אלא גם מאנשי חינוך באוניברסיטאות. אלה טענו כי בניית רשימה מצומצמת של מושגים היא מעשה שאינו מקצועי ואינו חינוכי, וכי המושגים נותנים ידע חלקי בלבד. כמו כן, קיימת בעייתיות בעריכת הרשימה ללא דיון ציבורי הולם. ביקורת נוספת נגעה לתוכנה של הרשימה, לאי-איזכור מושגי מפתח כמו השואה ולהטיות פוליטיות. באוקטובר 2006 החליט משרד החינוך לגנוז את התוכנית.

בסוף חודש מרץ 2008 הודיע משרד החינוך, כי התוכנית המקורית תוחלף למתווה חדש. המטרה: ללמוד את מושגי היסוד דרך חוויית למידה ולא באמצעות שינון. הלימוד יתבצע באמצעות מוסיקה, סיורי ארכיאולוגיה, ספרות עברית חדשה והתמודדות עם המשנה והתלמוד. בין הנושאים בתוכנית החדשה: הורים, אחים, משפחה, חברים, אהבה, מיעוטים, אלימות, שיוויון חברתי, מעורבות חברתית וחמלה, איכות סביבה, העם והארץ. התוכנית תושק כפיילוט בשנת הלימודים 2008/9, ב-70 חטיבות ביניים. 

נשירה מבית-הספר ומניעתה

על-פי הגדרות משרד החינוך, "נושר" הוא נער או נערה בגיל חינוך חובה (17-5) שאינו לומד בבית-ספר הנתון בפיקוח משרד החינוך. הנשירה הגלויה היא תוצאה של תהליך מתמשך, בדרך כלל לאחר תקופה ארוכה של נשירה סמויה (שמאפייניה הם היעדרויות תכופות, תחושות ניכור כלפי בית-הספר, דחייה חברתית, התנהגות אלימה וכדומה). 

עיקר הנשירה במערכת החינוך הדרוזית היא בחטיבות הביניים, בעיקר בקרב הבנות, ובחטיבה העליונה בקרב בנים ובנות.  תוכנית מנ"ע ("מניעת נשירה עכשיו") מיועדת לתת לסגל המורים בבתי-ספר אלה כלים להתמודדות יסודית ושיטתית עם התופעה, ולחזק את התלמידים המועדים לנשירה. 

אחוז הנשירה בחטיבות העליונות (כיתות ט'-י"ב) של המגזר הדרוזי בשנת הלימודים 2004/5, עמד על כ-6%, בדומה לשיעור במגזר הערבי. 

במסגרת המאבק בנשירה, הקים משרד החינוך והתרבות מועדוניות משני סוגים: 

מועדונית משפחתית 

מועדונית לטיפול אינטנסיבי בילדים ממשפחות מצוקה, הנחשבים כבעלי סיכון גבוה לנשירה. מסגרת זו מאפשרת טיפול פרטני בכל אחד מהילדים, מבלי להפרידם ממשפחתם ומסביבתם הטבעית. הטיפול במועדונית נעשה תוך התמודדת עם בעיותיהם הלימודיות, החברתיות וההתנהגויות של הנערים-נערות. 

מועדונית בית-ספרית

מסגרת לימודית-חברתית הפועלת בתוך מבנה בית-הספר, לאחר שעות הלימודים. מיועדת לתלמידים הסובלים מהזנחה ועלולים לנשור. מנהל בית-הספר וקצין הביקור הסדיר ממונים על מועדוניות אלה.

יוזמות וחידושים חינוכיים

בתי-ספר ניסויים

ברשימת בתי-הספר היסודיים במגזר הדרוזי, שביקשו לשמש כבתי-ספר ניסויים, כפי שמופיע באתר הגף לניסויים ויזמות של משרד החינוך, נמצאו שלושה:

בית-הספר היסודי עוספיא ב' 

בית ספר יסודי ניסויי קהילתי עוספיא ב' על שם פארוק (גן עד כיתה ו') החל את הניסוי בשנת הלימודים 2002/3. הניסוי, שכותרתו "שפה ותרבות על רקע מציאות החיים במגזר הדרוזי", מקיף את תחומי השפה, החברה, האמנות ותהליכי הלמידה. הלימודים מבוססים על העיקרון ששפה ותרבות שלובות זו בזו. שילוב האמנויות ודרכי למידה חווייתיות ואותנטיות בתהליכי הוראה-למידה, תורם להפנמה יעילה של שפות זרות ולרכישת ביטחון בשפות אלו. הניסוי כולל גם את "שפת המתמטיקה", ובמסגרתו, צוות בית-הספר השתתף בכתיבה ובתרגום לערבית של ספר הלימוד "למידה חקרנית בחשבון". 

בית-הספר היסודי דליה

בית הספר היסודי בדליית אל-כרמל (כיתות א'-ו'), החל את הניסוי בשנת הלימודים 2004/5. הניסוי עוסק בלמידה מהצלחות. מטרותיו: לאמץ את הלמידה מהצלחות כחלק משיגרת בית-הספר, ולהתייחס להצלחה כאורח חיים ולא כשיא זמני.

בית-הספר החדשני ירכא

בית הספר החדשני בירכא (גן עד כיתה ו') החל את הניסוי בשנת הלימודים 2002/3. הניסוי עוסק בתהליכים תרבותיים, הסתגלות והשתלבות, כאשר המטרה היא לפתח את התלמיד מול עצמו ומול הסביבות השונות שבהן הוא חי - החברתית, התרבותית, הדתית והלאומית.

בית-ספר תיכון על-אזורי למצטיינים במדעים

בשנת הלימודים 2002/3 הוקם בכפר ירכא תיכון על-אזורי למצטיינים במדעים. בית-הספר התחיל כבית-ספר צומח (בכל שנה מצטרפת שכבה נוספת), שמנה 68 תלמידי כיתות י' בלבד. פרט מעניין: שני-שלישים מתלמידיו בשנה הראשונה היו בנות. בבית-הספר שלוש מגמות: ביו-טכנולוגיה, מתמטיקה-פיזיקה פלוס, ומיכשור ואוטומציה. נלמדים גם מקצועות ייחודיים כמו אתיקה ופילוסופיה של המדע. יום הלימודים ארוך ונמשך עד שעה חמש אחר-הצהריים. 

מנהיגי העדה נימקו את החלטתם להקים תיכון למצטיינים במדעים, ברצון לראות את הצעירים תופסים בעתיד עמדות מפתח ומשרות יוקרתיות במכוני מחקר, באוניברסיטאות ובתעשיית ההיי-טק. המימון לבית-הספר מגיע משלושה מקורות: משרד החינוך (שתמך בתוכנית ומעניק לה ליווי צמוד), הרשויות הדרוזיות וקרן סָקטָא-רש"י (אחת הקרנות המשפחתיות הפרטיות המובילות בישראל. מתמקדת בילדים ובאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים, בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית). 

מסלול הקבלה לתיכון לא קל. תנאי-סף הוא ציונים טובים מאוד בכיתה ט'. בנוסף, יש מבחני כניסה במתמטיקה ובאנגלית, מבחן פסיכומטרי ולבסוף ראיון אישי בוועדת קבלה. גם צוות ההוראה נבחר בקפידה, בדגש על בעלי תואר שני או דוקטורנטים ולא בהכרח בני העדה הדרוזית.

נכון לשנת הלימודים 2007/8, לומדים בבית הספר 220 תלמידים בכיתות י' עד י"ב, מכל היישובים באזור הצפון.

אוכלוסיות מיוחדות

מחוננים

בשנת הלימודים 1987/8 החל משרד החינוך לטפח תלמידים מחוננים במגזר הדרוזי. גובשה תוכנית ייחודית ובשנת 1993 הוחל ביישומה. במשך השנים הורחבה הפעילות בתחום, וכעת היא מקיפה את כל היישובים הדרוזים. בשנת הלימודים 1996/7 למדו במרכזי ההעשרה לילדים מחוננים 214 תלמידים שאובחנו ככאלה. התוכנית כוללת יום העשרה שבועי, שמתקיים בשלומי ובכרמיאל (לתושבי מחוז הצפון) ובתיכון המקיף רונסון (לתושבי מחוז חיפה). כיום, מתקיימים ימי ההעשרה במרכזי פסג"ה (מרכז לפיתוח סגלי הוראה) בהיקף של מפגש שבועי של מספר שעות.

תוכנית מופ"ת

עמותת מופ"ת (ראשי תיבות של מתמטיקה ופיזיקה תרבות), היא יוזמה של אנשי חינוך, עולים מרוסיה, שבמקור נועדה לספק לילדי עולים חלופה למערכת החינוך הישראלית. העמותה, שהציבה לעצמה כמטרה את "קידום ההוראה והמצוינות בחינוך", החלה לפעול בשנת הלימודים 1997/8, בבתי-ספר על-יסודיים. בשנה שלאחר מכן התרחבה הפעילות גם לבתי-ספר יסודיים. כיום, תוכנית מופ"ת פרושה בכל רחבי הארץ, במגזר היהודי ממלכתי, ממלכתי-דתי ובמגזר הדרוזי, במסגרות פורמאליות ובמסגרות לא-פורמאליות (מרכזי העשרה).

במופ"ת מאמינים ביכולת של כל תלמיד, מצטיין או בינוני בעל פוטנציאל, להגיע להישגים באמצעות פיתוח החשיבה והקניה של כלים ויכולת ניתוח. התוכנית מקדמת את הוראת המדעים, מתוך תפיסה שיש להקנות את השפה המתמטית ככלי בסיסי לקידום ולחיזוק דור העתיד.

בשנת הלימודים 2003/4 שובצו 60 תלמידים מעוספיא בשתי כיתות ז' בחטיבת הביניים עוספיא בעיר הכרמל, זאת, לאחר שהשתתפו במכינת קיץ. התוצאות שהשיגו שתי הכיתות הללו בבחינות של משרד החינוך במתמטיקה ובערבית, בסוף שנת הלימודים, היו הגבוהות במחוז, עם ממוצע גבוה מ-90. לדברי מנהל חטיבת הביניים עוספיא, פוזאת חמדאן, כיתות מופ"ת יצרו תחרות חיובית בקרב התלמידים ועודדו רצון להגיע להישגים. התלמידים סיפרו כי הם משקיעים כשלוש-ארבע שעות לימוד ביום בבית, נוסף לשבע שעות הלימוד בבית-הספר, ובסך-הכל די מרוצים ממעמדם המיוחד בבית-הספר ובמשפחה.

גם המורים, אמר המנהל חמדאן לכתבת הארץ, חדורי מוטיבציה ומשקיעים שעות מזמנם החופשי בתיגבור התלמידים. המורים עוברים הכשרה וליווי צמוד של צוות מופ"ת. מהשיפור ברמה נהנו לא רק תלמידי התוכנית. מנהל החטיבה קיבץ את שאר תלמידי השיכבה בשלוש כיתות קטנות, שבהן התלמידים החלשים זכו לתיגבור נוסף.

המנהלת הפדגוגית של מופ"ת, לריסה מרקו, זקפה את ההצלחה למוטיבציה הגבוהה של התלמידים והמורים. לדבריה, יש קווי דימיון רבים בין הדרוזים לעולים מברית-המועצות לשעבר: ההורים מייחסים חשיבות רבה להשכלה, מעודדים את ילדיהם להשקיע ומחדירים בהם ערכי כבוד למורה ולידע. "כפי שאנחנו ברוסיה תמיד היינו חייבים להוכיח את עצמנו, להראות שאנחנו שווים ולהשקיע מאמצים גדולים כדי להצליח ולהתקדם בחברה - כך גם הדרוזים בישראל", אמרה לכתבת הארץ.

בשנת הלימודים 2005/6 פעלה התוכנית בשלושה יישובים דרוזיים - דליית אל-כרמל, ירכא ומג'אר. 

חינוך מיוחד

לפי נתוני משרד החינוך, נכון לשנת הלימודים 2006/7, למדו בחינוך המיוחד 2.76% מכלל התלמידים במערכת החינוך הדרוזי. זהו גידול של כ-15% ביחס לשנת 1999/2000, אז למדו רק 2.34% מהתלמידים. 

בשנת הלימודים 2001/2 פעלו במגזר הדרוזי 104 כיתות חינוך מיוחד, מתוכן 44 כיתות בבתי-ספר לחינוך מיוחד, 13 בגני ילדים מיוחדים, ו-50 בבתי-ספר רגילים. באותה שנה, מספר התלמידים הממוצע בכיתה נע בין שישה לעשרה, בכפוף לרמת החריגות שלהם. ככל שהחריגות קשה יותר, כך מספר התלמידים קטן יותר. בכל כיתה הייתה סייעת מלווה למורה. 

בשנת הלימודים 2007/8 פעלו במחוז הצפון ששה מוסדות לחינוך מיוחד, ששירתו דרוזים, ערבים ובדואים מגילאי פעוט ועד בגרות (21-3). חלקם פועל במתכונת פנימייה, בה התלמידים שוהים 24 שעות ביממה, חלקם במתכונת פנימיית-יום (עד שעה 17.00) והנותרים במסגרת של יום לימודים ארוך (עד שעה 14.30). רשימת המוסדות כוללת את בתי הספר לחינוך מיוחד באבו-סנאן, בכיסר-סמיע ובמג'אר; מעונות עדנאן ודרור בירכא ומרכז טיפולי בבית ג'ן. 

אחת הבעיות של החינוך המיוחד במגזר דוברי הערבית, היא המחסור בכלי איבחון בשפה הערבית ובכלים המותאמים לתרבות הערבית והדרוזית. כמו כן, יש מחסור בכוח-אדם מיומן בתחום האיבחון. עקב כך, ניתן להניח כי היו מקרים שבהם ילדים דוברי ערבית הסובלים מלקויות למידה, אובחנו בטעות כלוקים בפיגור שכלי. 

בעבר נקבע "מדד טיפוח" אך ורק לתלמידים יהודים. בשנת הלימודים 1994/5 הגדיר משרד החינוך, בפעם הראשונה, "מדד טיפוח" שונה במקצת לחינוך הערבי, הדרוזי והבדואי. מדד זה משמש להקצאת שעות הטיפוח לבתי-הספר. שעות הטיפוח נועדו לפצות על חסך חינוכי שמקורו בתנאי-חיים משפחתיים וחברתיים, כמו גם בתנאים בית-ספריים בלתי-מספקים.
 
יישום המדד החדש מגדיל את ההקצאה לפעולות הטיפוח במגזר הדרוזי, ומאפשר תיגבור והעשרה של האוכלוסיות החלשות. 

נוסף על שעות התקן הבסיסי, כל בית-ספר - יסודי וחטיבת-ביניים - מקבל מיכסת שעות לנושאים מוגדרים, מתוך מאגרי השעות שנקבעו לכל נושא ונושא ("סלים מרכזיים"); אין מחויבות לאשר בכל שנה היקף שעות קבוע ממאגרים אלה, וההקצאות משתנות לפי הפרויקטים והצרכים. 

נכון ל-2008, עומדים לרשות המורים במגזר הדרוזי שלושה מרכזי תמיכה יישוביים-אזוריים לתלמידים עם צרכים מיוחדים, ביישובים יאנוח, מג'אר ועוספיא. 

תנועות נוער

תנועת הצופים הדרוזים

הפעילות השכיחה ביותר בחינוך הלא-פורמאלי של הנוער הדרוזי, היא במסגרת תנועת הצופים הדרוזים. התנועה גדולה מאוד ביחס למספר הדרוזים בישראל. חבריה מהווים כ-10% מכלל חברי תנועת הצופים בישראל, בעוד ששיעורם באוכלוסייה עומד על 1.5% בלבד.

המדריכים של הצופים הדרוזים מקבלים שעות הוראה והדרכה דרך שעות תקן של בתי-הספר, כחלק מהשלמת תוכנית הלימודים בתחום הייחודי הדרוזי. זאת, במסגרת תמיכה ייחודית של משרד החינוך לפעולות מיוחדות בקרב תלמידים דרוזים, להעמקת הידע שלהם עם מורשת עדתם.

לפי פירסומים באתר הצופים הדרוזים, התנועה הוקמה ב-1954 על-ידי ד"ר סלמן פלאח, אז תלמיד י"א בבית-הספר הריאלי בחיפה. פלאח, מזרחן ומשפטן, נבחר ב-1975 ליושב-ראש האירגון לכל החיים. נכון ל-2008, הוא מכהן כממונה על החינוך הדרוזי במשרד החינוך. 

התנועה, שאינה מזוהה עם שום גורם פוליטי, נהנית מפופולאריות במגזר בזכות הנהגתה היציבה והפעילויות המגוונות שהיא מארגנת, בין היתר בחגים הדרוזיים. אחד האירועים הבולטים הוא "שבוע המסורת הדרוזית", שהחל כיוזמה של מערכת החינוך הדרוזית והפך, במעורבותם הפעילה של הצופים הדרוזים, לאירוע המוני וחגיגי הסוחף אחריו את הציבור הדרוזי כולו.

בנוסף לפעילויות הייחודיות למגזר, הצופים הדרוזים נוטלים חלק בפעילויות של עמיתיהם היהודים ובאירועים של תנועת הצופים העולמית. קינים של התנועה פועלים כיום בכל היישובים הדרוזיים.

לצופים הדרוזים יש הימנון משלהם, ושמו "גורי בני החסד". את ההימנון כתב ג'מאל קעואר והלחין מוניר אבו-שקראה.

תנועת הנוער הדרוזי בישראל

תנועת הנוער הדרוזי בישראל נוסדה בשנת 2001 והיא מוכרת ונתמכת על ידי משרד החינוך משנת 2005. מייסדי התנועה וחברי הנהלתה הם: עמאר חמד, עזאם נאיל, אמיר עלי, מוניב אבו ריש ומוניר מלאק.

התנועה פועלת בכל היישובים הדרוזים. ב"אני מאמין" של התנועה המופיעה באתר האינטרנט שלה נכתב: "התנועה דוגלת בהקניית ערכים של המסורת והמורשת הדרוזית, של גאווה ישראלית, אהבת המולדת ואזרחות טובה. התנועה מחנכת לערכי אנוש אוניברסאליים כגון אמת, מוסר וצדק, תוך שימת דגש על שוויון בין בני אדם ועל כבוד האדם וחירויותיו".

סמל התנועה מורכב מכוכב הצבעים המחומש הדרוזי וממגן הדוד היהודי והוא מייצג את הדרוזים הישראלים

להלן מטרות התנועה, כפי שהופיעו בדף שלה באתר מת"ן (מועצת תנועות הנוער):

  • טיפוח ולימוד התרבות הדרוזית והמורשת הדרוזית ושימורן.
  • טיפוח התודעה הישראלית, אהבת המולדת ואזרחות טובה.
  • חינוך לדמוקרטיה.
  • חינוך לסובלנות ולפלורליזם ולדו-קיום.
  • עידוד פעילות התנדבותית למען הקהילה.
  • קליטת נוער חסר אמצעים ושילובו בתנועה בקהילה ובחברה.
  • אימוץ ילדים ונערים יתומי צה"ל.
  • קליטת נערים נושרים מבתי הספר ושילובם בפעילות התנועה.
  • טיפוח ושילוב ילדים ונערים נכים במסגרת פעילות התנועה.
  • הקמת מועדונים בהם יכונסו ילדים ובני נוער מכיתה ד'-י"ב למען יישום מטרות העמותה והגשמת דרכה הרעיונית.
  • הקמת מרכזי הדרכה ברחבי הארץ.
  • הכשרת דור של הנהגה צעירה נאמנה לדרכה של התנועה.

תנועת נוער נוספות

לתנועת הנוער העובד והלומד ייצוג ביישובים דרוזיים רבים, בדמות למעלה מעשרה קינים. ארגון "צמר"ת" - ארגון נוער חדש יחסית, שנוצר משילובם של שני ארגונים ותיקים – נוער לנוער והמועצה הציונית לנוער. הארגון פועל במגזר כתנועת נוער ציונית דרוזית. 

בנוסף, בני-נוער רבים לוקחים חלק פעיל, כמדריכים, בפעילות שיוזם משרד החינוך ושמתקיימת בבית הספר: כמדריכי של"ח צעירים (מש"צים) במסגרת שיעורי של"ח (שדה לאום חברה) – שיעורים שנלמדים בבתי ספר על יסודיים כתחליף לגדנ"ע, וכמנהיגים/מדריכים צעירים (מד"צים), שעוסקים בהדרכת קבוצות ובמילוי משימות חברתיות וקהילתיות במסגרת פעילויות של מנהל חברה ונוער של משרד החינוך.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • פלאח סלמאן, צלו של קול - קובץ יצירות מחיי הדרוזים, הקיבוץ המאוחד, 1983.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

כתבות ומאמרים בעיתונות

  • חדיד רשי, "הצלחה מפתיעה במגזר הערבי במבחני המיצב על הציונות", ידיעות חיפה, 16.6.2006, 56.
  • שפירו אינה, "המהפכה הרוסית של מערכת החינוך הדרוזית", הארץ, 17.5.2004. 
  • זמר אפרת, "השיטה החדשה שתחליף את תוכנית 'מאה המושגים'", מעריב, 26.3.08, 7.

ארכיונים ומאגרי מידע

פרסומים מדעיים מקצועיים ודוחו"ת

ראיונות

  • ראיון עם מאהר נסאר-אלדין, מנהל אורט רונסון, עיר הכרמל, מרץ 2008.
  • ראיון עם איאד קיזל, רכז אקדמיה, בית-הספר אורט רונסון, עיר הכרמל, מרץ 2008.

אתרי אינטרנט

שונות

  • עמותת מופת, תוכנית מופת בחינוך הפורמלי, 2006.

מילות מפתח

חינוך | השכלה | בית ספר | דרוזי | בנים | בנות | הצופים-הדרוזים | טרום-יסודי | פעוטון | גנון | גיל-רך | גן-חובה | גן-ילדים | יסודי | על-יסודי | הכשרת-מורים | מורשת-דרוזית

הערות שוליים

    הפרק הבא

    צפה בתגובות  תגובות על השכלה בחברה הדרוזית בישראל (2)

    אבי שרון

    מבקש ליידע כי אמורים להגיע לארץ בשבועות הקרובים צוות טלביזיה מטייוואן , הם מצלמים ברחבי העולם חברות ,עמותות , ארגונים , יישובים ,מגזרים ייחודיים בעמים שונים , ואנשים הדואגים לשמור על האקולוגיה של כדור הארץ , ובעלי חיים במיוחד , הם הביעו רצונם להפגש ולראיין את הגברת תמר אלמוג לפרטים נוספים בבקשה צרו קשר עם אבי שרון 054-3290959
    יום שני כ"ד בחשון תשע"א 1 בנובמבר 2010

    ללא שם

    יום ראשון כ"ד בטבת תש"ע 10 בינואר 2010

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.