דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 1 מדרגים

דפוסי מגורים באוכלוסיה הדרוזית בישראל

בית בג'וליס
בית בג'וליס
עזאת ביסאן
מעקות ועמודים דקורטיביים שוברים את רצף החלל בסלון. ברקע: תמונת קיר ענקית של השיח אמין טריף.
דיוואן בג'וליס
דיוואן בג'וליס
עזאת ביסאן
הדיוואן ממוקם ליד פינת הישיבה בסלון (מימין כורסת ישיבה מודרנית) על מנת לאפשר לכולם לשבת יחד.
בית מסורתי ישן בג'וליס
בית מסורתי ישן בג'וליס
עזאת ביסאן
למעלה: המסטבה הגבוהה (אל-סירה) - המפלס העליון המשמש ללינת המשפחה. על התקרה הגבוהה תלויה נברשת גדולה
פינת ישיבה בסלון בג'ת
פינת ישיבה בסלון בג'ת
עזאת ביסאן
הסלון מופרד מהמטבח באמצעות חצי קיר ועמוד דקורטיבי. הישיבה על גבי ספות בצבע חום. רצפת אזור הישיבה מכוסה בשטיח.
כניסה לבית בג'ת - מבט מבפנים
כניסה לבית בג'ת - מבט מבפנים
עזאת ביסאן
דלת כניסה יוקרתית מעץ. מעליה תלויה תמונת שיח אמין טריף. בקיר הפונה לסלון תלויים מפתחות.
גג בג'ת
גג בג'ת
עזאת ביסאן
הגג שטוח ועליו מותקנים דודי מים, קולטי שמש וצלחות לווין.
עוז אלמוג, שרון הורנשטיין

נוצר ב-4/21/2008

בחירת מקום המגורים

עבור זוג צעיר דרוזי מרחב הבחירה של מקום המגורים הוא מצומצם ביותר, זאת כיוון שההורים (של הבעל) הם אלה המעניקים לבניהם את חלקת האדמה.
מיקום הבית נקבע על פי מיקומה של הקרקע שבבעלות משפחת הבעל, ולכן האישה היא זו שעוברת לגור באזור בו בנה בעלה את ביתו.

בשנים האחרונות, בעיקר עם ריבוי הנישואין בין בני זוג מכפרים שונים, חל כרסום בנוהג זה, ויותר גברים עוברים לגור דווקא באזור המגורים של משפחת נשותיהם. תופעה זו נובעת ממחסור חמור בקרקעות (בכפר של הבעל), שבעקבותיו נאלצים הזוגות הצעירים לרכוש מגרשים (למשל בשכונות "חיילים משוחררים") לצורך בניית ביתם.

זאת ועוד, בשנים האחרונות נעשה מקובל שההורים מקצים חלק מהקרקעות של המשפחה גם לבנות ולא רק לבנים. הדבר תלוי כמובן בהיקף הנכסים והקרקעות שברשותם.
כאשר ברשות הבעל אין קרקע לבניה, ואילו להורי האישה אין בנים זכרים מקובל שהורי האישה מעניקים לבתם (ולבעלה) קרקע או שמורישים לה את ביתם לאחר מותם.

חשוב לזכור כי במגזר הדרוזי הבן הצעיר הוא זה היורש בדרך כלל את בית הוריו. לקראת נישואיו עוברים ההורים להתגורר בקומה התחתונה בבית, ואילו הבן ישפץ את הקומות העליונות ויתאימן לצרכיו. מסיבה זו מיקום המגורים שלו ושל אשתו קבוע מראש, והוא לא יעבור לאזור מגוריה של המשפחה של אשתו.

בעלות על דירה רכישה והשכרה

בחברה הדרוזית לא מקובל לשכור ולהשכיר בתים לבני העדה. זוג צעיר ייכנס כמעט תמיד לבית חדש שנבנה עבורו.

בעלות על בית (שבנייתו הסתיימה או החלה) מהווה תנאי הכרחי למציאת שידוך. גבר לא יוכל להינשא אם אין ברשותו בית. הורי הכלה המיועדת נוהגים לוודא זאת בטרם יתנו הסכמתם לשידוך. לעתים עקב עיכובים לא צפויים, מתעכבת בניית הבית גם לאחר מועד הנישואין. במקרים כאלה ישהו בדרך כלל בני הזוג בבית הורי הבעל עד להשלמת ביתם, ובמקרים חריגים ישכרו בית עד להשלמת הבנייה של ביתם.

יש לציין כי בשנים האחרונות מתפתחת בכפר עוספיא, הסמוך לאוניברסיטת חיפה, תופעה של השכרת יחידות דיור לסטודנטים (בדרך כלל יהודים) בבתים הדרוזיים. יחידת הדיור המושכרת נמצאת בדרך כלל בקומת העמודים מתחת לקומת המגורים של המשפחה הדרוזית, ויש לה כניסה נפרדת.

קבלת אישורי בנייה

הנוהג המקובל לגור בקרבת המשפחה (ובוודאי באותו יישוב) יוצר מתח ההולך ומחריף בין האזרחים הדרוזים לרשויות, שכן עתודות הקרקע הולכות ומצטמצמות עם השנים, ומנגד שטחי השיפוט של היישובים אינם מורחבים, דבר היוצר מחסור חמור בקרקע לבנייה. יתרה מכך, חלק מהקרקעות, הנמצאות בבעלות פרטית, אינן מיועדות למגורים ולא ניתן לבנות עליהן בתים כלל. כתוצאה מכך לא מעט מהתושבים הדרוזים בונים את בתיהם באופן בלתי חוקי, כלומר ללא אישורי בנייה.

זאת ועוד, לא לכל התושבים יש קרקע בבעלותם, לא כל שכן קרקע לבנייה. במקרים אלה בונים אותם תושבים את בתיהם בשטחים שאינם בבעלותו של איש, כלומר על שטחים ציבוריים, כדוגמת שטחים שבבעלות המועצה ושיועדו לצרכי ציבור, או אף בשטחים הנמצאים מחוץ לתחומי השיפוט של היישובים (כלומר בשולי היישוב). בניה זו מעצם טבעה אינה חוקית ובעלי הבתים אינם טורחים כמובן לפנות בבקשה לקבל היתרי בנייה.

יתרה מכך רבים מהדרוזים אינם נוהגים לבקש אישורי בניה גם בשל העלויות והבירוקרטיה ובשל העובדה שרוב תוספות הבניה לא מאושרות על ידי הוועדה לתכנון ובנייה (בין השאר משיקולים סביבתיים של הגנה על הטבע) או שאישורן אורך זמן רב מדי. לפני מספר שנים אף הוכרז בדלית אל כרמל חרם על ועדת התכנון והבנייה, ונאסר על התושבים לפנות אליה.

להרחבה עיינו בערך "בנייה בלתי חוקית במגזר הדרוזי". 

רישום בטאבו

מי שברשותו קרקע פרטית נוהג לרשום את בעלותו בלשכת רישום המקרקעין. העברת חלקה מאב לבנו נרשמת אף היא בלשכות הרישום ומדווחת לרשויות המס. בדרך כלל העברת הקרקע מהאב לבניו נעשית על ידי צוואה, הפטורה מתשלום מס שבח, או בדרך של מתנה ללא תמורה, הכרוכה בתשלום מס שבח בשיעור נמוך. הרישום של החלקה או של פעולת ההעברה מהאב לבן הינה פעולה הכרחית על מנת שהבן יוכל לפעול להשגת היתרי בנייה ואישורים שונים (מיפוי המגרש, בקשה לחיבור לתשתיות וכו'). 

אנשים הבונים את ביתם באופן בלתי-חוקי אינם פונים ללשכות הרישום.

מימון הבית

מימון הבית מגיע, לפחות בחלקו הראשון, ממשפחת הבעל. בדרך כלל משתתפים אביו וסבו של הילד בעלות הגבוהה של הבנייה. האישה ומשפחתה משתתפות בעלויות אבזור הבית, למשל רוכשים את מכשירי החשמל ואת הריהוט. מקובל שבני הזוג הם אלה שנושאים בעול תשלום המשכנתא. יש לציין כי מרבית הדרוזים נהנים מתנאי משכנתאות נוחים יותר מאלה של בני המגזר הערבי, שכן רובם עונים על קריטריון "העבר הצבאי", המעניק הטבות בתנאי המשכנתא.

תכנון הבית

בעבר נבנו הבתים על פי המתווה המסורתי והיו דומים זה לזה. כיום נהוג שכל אחד בונה לפי טעמו, ומרבית הדרוזים לא יחלו בבניה בטרם ייוועצו באדריכל.

השיקולים המדריכים את בעלי הבית הם יופי ונוחות (גישה לבית וכו').
בשנים האחרונות ניכרת השפעת האדריכלות הישראלית הפופולרית – בעיקר ה'בנה ביתך' - על בתי הדרוזים. למשל, צורה לא רגולרית של המבנה, שילוב גג רעפים, איחוד בין פינת האוכל לסלון והגדלת מספר חדרי השירותים.

תהליך הבנייה

משהוחלט על בניית הבית ולאחר הכנת התוכניות, פונה בעל הבית (לרוב הגבר הוא זה המנהל את תהליך הבניה) לקבלנים ומקבל מהם הצעות מחיר. הקבלנים הם לרוב מהמגזר הערבי או מהמגזר הדרוזי.

לאחר שבחר את ההצעה הנוחה לו, מסכם בעל הבית עם הקבלן מועד תחילת העבודה. בדרך כלל יעדיף בעל הבית לפנות בעצמו לכל קבלני המשנה (קבלן בנייה, חשמלאי, אינסטלאטור, רצף, טייח וכו'), ולסכם עם כל אחד בנפרד את מועדי תחילת העבודה וסיומה. 

בדרך זו מוזלות עלויות הבנייה שכן נחסך פער התיווך (פער שקיים כאשר הקבלן הראשי מספק את כל השירותים ומעסיק בעצמו את קבלני המשנה, שעה שהוא גובה מבעל הבית סכום גדול יותר מזה שהוא משלם לאותם קבלני משנה). פנייה ישירה (ללא מתווכים) אל קבלן המשנה מאפשרת לבעל הבית גם להתמקח עם כל אחד מהם בנפרד על המחיר ולהוזיל אותו. 

סיבה אחרת לפניה הישירה היא שבעצם ההתקשרות הישירה בין בעל הבית לקבלן המשנה יכול בעל הבית לוודא כי המוצרים המסופקים עשויים מחומרים איכותיים. גברים רבים במגזר דרוזי נהנים מתהליך הבניה, והמגע עם בעלי מקצוע שונים הופך אותם למעורבים ושותפים פעילים יותר. רבים מהם ניחנו ב"ידיים טובות" ובניסיון בבניית דברים, ולעתים קרובות הם מסייעים במו ידיהם לבעל המקצוע. 

זאת ועוד, כאשר בעל הבית נעשה הקבלן הראשי, הדבר מאפשר לו להעסיק קרובי משפחה כקבלני משנה ובכך לסייע לפרנסתם.

התשלום לקבלני המשנה נעשה במזומן (בדרך כלל ללא רישום או קבלות), דבר התורם אף הוא להוזלת העסקה. ההסכמים עם קבלני המשנה נעשים בדרך כלל בכתב.

בניגוד לאוכלוסייה היהודית במגזר הדרוזי הפיקוח על הבנייה והתיאום בין הקבלנים נעשה ע"י בעל הדירה עצמו ולא על ידי אדם שלישי המועסק בשכר. בכך חוסך בעל הבית את עמלות התיווך וההשגחה. סיבה נוספת לכך היא חוסר האמון הקיים בתחום הפיקוח, שכן לא פעם מקבל המפקח שכר מבעל הבית ובמקביל מקבל מהקבלן "דמי שתיקה" על מנת שלא יקפיד בעבודתו.

עם סיום בניית השלד דואג בעל הבית להעסקת בעלי מקצוע נוספים, נגר, זגג וצבע.

נהוג שעם התקרבות מועד החתונה מסייעים החברים וקרובי המשפחה של בני הזוג ברכישת ציוד לבית, כגון ריהוט, אביזרי חשמל ואף דוד מים. הנוהג הוא שהקרובים פונים לבני זוג ושואלים אותם מה חסר להם בביתם שנבנה.
למעשה יש כאן מסורת של חליפין, שכן הציפייה והנוהג הם שכאשר הקרובים והחברים יתחתנו בעצמם, יסייע להם הזוג הצעיר באותו אופן. 

כיום עם יציאת האישה הדרוזית לעבודה מקובל כי משכורתה מושקעת אף היא בבית בעלה לעתיד, כך שהבעל הוא זה אשר בונה את השלד, והיא מסייעת לו בריהוט הבית ובאיבזורו, אף טרם נישואיהם.

בנייה עצמית ובנייה בהמשכים

רוב הקבלנים הבונים במגזר הדרוזי באים מקרב העדה עצמה ומקצתם מהמגזר הערבי. חשוב לזכור כי חלק מהאוכלוסייה הדרוזית מתגוררת ביישובים ערביים ועל כן החיכוך היום-יומי, ובכלל זה העסקי, עם המגזר הערבי נפוץ ומקובל. בעבר רוב הדרוזים בנו את ביתם בעצמם הודות לתבונת הכפיים ולניסיון הרב שרכשו בתחום הבניה. בדרך זו הוזילו את עלויות הבנייה.
כיום, על פי רוב מתבצעת עבודת הבנייה על ידי קבלנים, ואילו בעל הבית הוא זה שמפקח על הבנייה.

בניגוד למגזר הערבי, במגזר הדרוזי אין מקובל להיכנס לגור לבית שבנייתו טרם הושלמה. גם מי שנקלע למצוקה כספית ואינו יכול לשאת בהוצאות הדרושות להשלמת הבנייה, ידאג לצביעה חיצונית של הבית ולא ישאיר בלוקים חשופים. בכל מקרה, לא ייכנסו בני הזוג להתגורר בבית אם בניית הבית לא הושלמה לפחות בחלקו הפנימי.

במהלך השנים מקובל לערוך שיפוצים והרחבות בבית – בדרך כלל בנייה בקומת העמודים והוספת קומות. במקרים אלה ממשיכה המשפחה להתגורר, אף כי המבנה כולו נתון בשיפוץ ובבנייה.

כניסה לבית החדש

בני הזוג נכנסים לביתם החדש בדרך כלל לאחר החתונה. טקס האירוסין יכול להיערך בזמן הבניה, אך הנישואין נערכים רק לאחר שהבית הושלם (לפחות בחלקו הפנימי). במקרים חריגים שבהם בניית הבית לא הושלמה עד הנישואין, מתגוררים בני הזוג בבית הורי הבעל ובמקרים נדירים שוכרים בית בקרבת מקום לתקופת הביניים.

תחזוקת הבית שיפוצים והרחבות

מקובל לבצע הרחבות בבית במהלך החיים, על פי הצרכים המשתנים, כגון התרחבות המשפחה וגדילתם של הילדים, הזדקנות ההורים ומעברם לקומה התחתונה לצד התאמת הבית לצרכי המגורים של הבן הצעיר וכו' .
שיפוצים גדולים נהוג לבצע פעם או לכל היותר פעמיים בחיים. ההרחבות והשיפוצים נעשו בעבר באופן עצמאי (בעל הבית נטל בהם חלק פעיל). היום הדבר מבוצע על ידי קבלן או על ידי בעל הבית, במידה וזה תחום עיסוקו.

מבנה הבית הטיפוסי

צורת הבית וגודלו

לבית המסורתי העתיק היה מבנה אחיד למדי. הוא התאפיין בגודל מצומצם, במבנה קובייתי, בריבוי קשתות ובמספר מפלסים ללא חדרים (כל מפלס שימש למטרה מסוימת, כמו: לינה, ארוחה ובישול, הלנת בהמות קטנות וכו'). הפינות והמפלסים לא היו מופרדים בקירות. 

משטח הכניסה לדירה, שנקרא "ראויה" (راويه), שהיווה בין 1/3 ל-1/2 מהדירה. ה"ראויה" היתה מוגבהת במדרגה מהחצר ונמוכה בכ-30-60 ס"מ מפני החדר המרכזי בדירה. במשטח זה היו מאחסנים את הכלים ואת הבהמות הקטנות יותר. (בהמות גדולות הושמו בחצר הפנימית או ברחבה החיצונית בין הבתים של החמולה). לעתים ה"ראויה" היתה קטנה ולא נמשכה לכל רוחב הקיר. היא נבנתה כריבוע קטן, נמוך מרצפת החדר, סמוך לדלת הכניסה. במקרים אלה שימשה לחליצת נעלים לפני הכניסה לחדר המרכזי של הבית. 

דלת הכניסה לבית היתה עשויה עץ וחלקה עליון היה קשתי. בחלק מהבתים העתיקים שנשתמרו ואשר בהם מתגוררות עדיין משפחות דרוזיות, נשתמרו דלתות העץ המקוריות ולא הוחלפו בדלתות מודרניות.

משטח הדירה המרכזי נקרא "מסטבה" (مسطبه), והוא היה גבוה מה"ראויה" ומקושר אליה בשתיים-שלוש מדרגות. הגבהת המסטבה נבעה מהשיפוע הטבעי של הקרקע (הבתים היו נבנים במעלה ההר על שיפוע, וחלקה הפנימי של הדירה היה קרוב יותר לצלע ההר המשופעת). לעתים בוצעה ההגבהה על ידי מילוי עפר. בקצה המסטבה הגובל עם ה"ראויה" היו מאחסנים את האבוס לבהמות. המסטבה שימשה לפונקציות הדיור השגרתיות: בישול, אכילה, שינה וקבלת אורחים בחורף. לפעמים נבנתה במסטבה הגבהה נוספת לאורך הקירות שנקראת "אל-סירה" (السيره) או "מסטבה" (مسطبه) בדומה למסטבה המרכזית, והיא שימשה לישיבה ביום וללינה בלילה. 
בבתים הישנים שנשתמרו ושעדיים מאוכלסים משמשת המסטבה כסלון.

משטח נוסף שהיה בבית הישן היה היציע, שהיה ממוקם מעל לראויה ומקושר אליה בסולם או במספר מדרגות. היציע, היה ממוקם בגובה ניכר יחסית מעל מפלס ה"ראויה" ובגובה החלון (החלונות בבתים הדרוזים הישנים היו גבוהים) ועל כן נחשב למאוורר במיוחד. מסיבה זו שימש לקבלת אורחים בימי הקיץ ולשינה בלילות החמים (אם לא ניצלו את הגג למטרה זו).

בנוסף למשטחים אלה הייתה בבית הדרוזי המסורתי מרפסת או גג של מבנה נמוך (הנפרד ממבנה הדירה, אך מוקם בסמוך לדירה). משטח זה, כמו גם משטח הגג של הדירה, שימש ללינה ולשהייה בימי הקיץ. בשל גובהו התאפשרה בו זרימת אוויר שהקלה את השהייה בימות הקיץ החמים. העלייה לגג התבצעה באמצעות מדרגות חיצוניות לבית.
הגג שימש גם לתליית כביסה, עיבוד וייבוש תוצרת חקלאית, תצפית על הנעשה אצל השכנים, קשר בין נשות הפלאחים ועריכת אירועים וחתונות. 

חצר פנימית קישרה בין הרחוב (רשות הרבים) לבית. שטח החצר נע בין 20 – 50 מ"ר, והיא שימשה לאחסון חלק מהבהמות ולביצוע חלק ממטלות הבית, כמו בישול, כביסה, יבוש הכביסה ורחצה. קיר החצר היה בנוי מאבן וגובהו 2-4 מטר. הכניסה לחצר הייתה דרך פתח ברוחב של 1 מ' שהיה סגור על ידי שער עץ. הסיבה לרוחבו של השער היתה הצורך להעביר דרך השער בהמות משא כמו גמלים. 

התקרה בבית הישן הייתה גבוהה בעלת מבנה קשתי ולרוב עשויה עץ. בחלק העליון של הקירות נחצבו בדרך כלל חלונות ופתחים. בניה זו אפשרה לצנן את הבית (האוויר החם עולה למעלה) וענתה על צרכי הפרטיות והצניעות המסורתיים (אדם שחולף ליד הבית לא יכול לראות מה נעשה בתוכו). סיבה נוספת לבניה זו קשורה במצב הביטחוני. מראשית ההיסטוריה של הדרוזים הם נרדפו ונאלצו להתגונן. החלונות הגבוהים, לצד מיקום הכפר כולו, הקנו תחושת בטחון גדולה יותר מפני התקפות.
דפוס זה אינו מקובל כיום. בנייתו של בית עם תקרות גבוהות כרוכה בעלויות גבוהות. על הפרטיות ניתן לשמור באמצעות תריסים, וילונות, עצים בחצר וכיו"ב. צינון הבית נעשה באמצעות מזגן. גם תחושת הביטחון של הדרוזים איתנה יותר מבעבר, בפרט שרבים משרתים בכוחות הבטחון. 

עם הזמן נעלם המבנה הישן (אם כי עדיין ניתן למצוא משפחות דרוזיות המתגוררות גם כיום בבתים העתיקים), והבית הטיפוסי גדל.

מרבית הבתים ביישובים הדרוזים הם צמודי קרקע (השיכונים נדירים) בעלי קומה אחת או שתיים ומשתרעים על שטח של 100-300 מ"ר. בתוספת הגינה, המקיפה את הבית, מגיע השטח הכולל לכ-500 מ"ר בממוצע.

חלק גדול מהבתים בנוי על עמודים שאינם סגורים בקירות. הסיבות לבניה זו הן: הגנה מפני רטיבות הקרקע, התמודדות עם המבנה הטופוגרפי של הקרקע (הבתים נבנים על צלע ההר באזור שאינו תמיד מישורי), ניצול השטח בין העמודים לצרכים שונים, כמו חנייה, אירוח או משחקים, וניצול העמודים הקיימים לסגירה קלה של המרחב כדי להשיג קומת קרקע נוספת (כך אין צורך לבנות עמודים חדשים על גג הקומה העליונה). סגירת הקומה הינה פשוטה יחסית מבחינה הנדסית, שכן אינה מצריכה יציקת עמודים ומילוי מלט. ייתכן שמסיבה זו גם אין טורחים בעלי הבית לבקש אישור לסגירת הקומה, ומסתפקים באישור הראשוני שניתן לבניית הבית על העמודים, שכן היכולת של השלטונות לאתר את סגירת הקומה (להבדיל מתוספת בניה חדשה הבולטת במרחב) בתוך הכפר הינה מוגבלת. בכך חוסך בעל הבית לעצמו הליך בירוקרטי מסורבל הכרוך גם בעלויות כספיות.

בשנים האחרונות, בשל המחסור בקרקע לבנייה, החלה תופעת של בניית בתים בני שלוש וארבע קומות, המשמשים למגורים של בני אותה משפחה בדורות שונים. בכל קומה מתגורר בן אחר עם אשתו וילדיו. רשויות התכנון והבנייה מעודדים בנייה בסגנון זה על ידי מתן אישורי תוספות בנייה על בתים קיימים ואישור חיבור לתשתיות. מנגד, יש רבים המבכים את התמורה שפוגעת ביופי המסורתי והטבעי של היישובים הדרוזים.

חומרי הבנייה

בעבר היה נהוג לבנות את הבתים באבן המקומית. היום רוב הבתים נבנים מבלוקים ובטון, אך האבן עדיין שכיחה בבניה, בעיקר כציפוי דקורטיבי לקירות החיצוניים או לגדרות.

צבע הבית

הבתים הדרוזים מעוצבים כיום באופן רב גוני, איש איש לפי טעמו. מסיבה זו ניתן למצוא בכפר הדרוזי בתים בצבעים שונים (לפעמים יותר מצבע אחד על בית), צבעים פסטליים, צבע לבן, אוף-וויט וכו'. בחלק מהבתים משולבים מספר אלמנטים שונים (כמו שילוב של טיח ואבן ירושלמית). שילוב זה מקנה לבית מספר גוונים. מגמה זו קשורה במגמה רחבה בישראל של מעבר מבתים עם קירות בנים ואפורים לבתים עם קירות צבעוניים. הופעת השליכט הצבעוני האיצה מאד את המגמה הזאת.

חדרי מגורים ושינה

רוב הבתים כוללים שלושה חדרי שינה וסלון.
קיימת הקפדה על הפרדה בין חדר ההורים, חדר הבנים וחדר הבנות. החדר המוקצה לבנים בדרך כלל רחב מזה של הבנות ונועד גם לאירוח חברים.

בחברה הדרוזית מקובל שהבן הצעיר מקבל בירושה את בית הוריו, ועל כן לפני נישואיו הוא עורך בו שיפוצים על מנת להתאימו לצרכיו. ההורים ממשיכים להתגורר בבית ולשם כך מקובל לבנות עבורם "יחידת-הורים" בקומת הקרקע (קומת העמודים), כדי שיוכלו להיכנס בקלות ללא צורך בעלייה במדרגות. במקביל מקובל לבנות מדרגות חיצוניות לקומת השניה כדי לאפשר פרטיות לזוג הצעיר. המדרגות הללו הפכו לאחד מתווי ההיכר של הבית הדרוזי והערבי.

בקרב הדתיים מקובל לבנות חדר ללימודי דת, ובו מאוחסנים גם ספרי הקודש, אשר אסורים לעיון בפני מי שאינו דתי.

סלון וחדר אירוח (דיוואן)

בשל מסורת האירוח בחברה הדרוזית מקובל לבנות סלון גדול שבו ניתן יהיה לארח מספר גדול של אורחים. 
בדרך כלל מחובר הסלון לכניסת הבית ולמטבח, והוא מעוצב בסגנון מגוון. על מנת לשבור את האחידות בעיצוב ואת המבנה הרגולארי המלבני מקובל לבצע הנמכות תקרה באזורים מסוימים בסלון, לבצע הפרדה בין חללים שונים בחדר על ידי בניית חצאי קירות (קיר המתנשא לגובה של כמטר אחד בלבד) ולהתקין עמודים דקורטיביים. כל אלה מקנים לבית מראה עשיר ומגוון.

בבתים רבים מקובל לבנות גם חדר ישיבה (דיוואן), שבו המושבים צמודים לרצפה (מזרון ומשען). החדר מיועד לאנשים דתיים אשר מעדיפים מטעמי נוחיות ומסורת לשבת על מזרון ולא על כסאות וספות. הדיוואן משמש גם כסמן זהות ומבטא מסורת ושורשים (קשר לאדמה). הדיוואן ממוקם בסמוך לסלון, לפעמים באותו חלל של הסלון ולפעמים בחלל נפרד.

חדרי שירותים ומקלחת

בבתים הדרוזים מקובל לבנות מספר חדרי שירותים (שניים או שלושה). מקובלת ההפרדה בין חדר השירותים המשרת את המשפחה (עם אמבטיה) וחדר שירותים המיועד לאורחים (שירותים בלבד).
בדרך כלל יכלול חדר השירותים גם כיור לשטיפת הידיים. במקצת מהבתים מקובל לבנות כיור גם מחוץ לחדר השירותים של האורחים על מנת לאפשר להם להחליט היכן הם מעדיפים לרחוץ את ידיהם. בחדר השירותים של המשפחה ממוקם הכיור בתוך החדר.
בחלק גדול מהבתים מקובל לבנות חדר שירותים ומקלחת בצמידות לחדר השינה של ההורים ולשימושם הבלעדי. חלק מהצעירים הדרוזים אף בונים ג'קוזי בחדר המקלחת הצמוד לחדר השינה.

חדר כביסה

כיום מקובל לבנות חדר קטן על מנת שישמש כחדר כביסה. חדר זה מכיל בדרך כלל נוסף על מכונת הכביסה גם מייבש כביסה.

המטבח

המטבח נחשב לאחד החללים החשובים ביותר בבית הדרוזי.
כיום מקצים הדרוזים בביתם שטח גדול למטבח (5X5 ומעלה). הסיבות לכך הן: החשיבות הגדולה המיוחסת לאוכל ולאירוח והצורך לאחסן את הכלים הרבים הדרושים להכנת האוכל ולאירוח.

המטבח בנוי לרוב בצורה ריבועית והוא תחום בשלושה קירות בלבד, כאשר קיים רצף בין המטבח והסלון (חלל אחד). משטח העבודה מורכב משיש. הכיור נמצא במרכז השיש ומעליו בדרך כלל נפתח חלון לאיוורור ותאורה. 

מטבחים רבים מכילים גם פינת אוכל, כמקובל בעולם המערבי. במטבחים רבים גם קיימת דלת יציאה לחניון ולמחסן קטן, המשמש גם כמזווה. המטבח מהווה חלק מ"חלון הראווה" של המשפחה ועל כן מקפידים על מראהו וניקיונו. 

במקצת מהבתים קיים מטבחון צדדי, בו מתבצעת מלאכת הבישול על מנת למנוע מריחות ומלכלוך להיכנס לשטח המטבח והסלון. 

המטבח נחשב לסמל סטאטוס חשוב בתרבות הדרוזית ולכן עיצובו המהודר נעשה לאחר תכנון קפדני והוא כרוך בהשקעה כספית ניכרת. המשפחה הדרוזית מקפידה על שלמות עיצובו של המטבח עד הפרט האחרון. העיצוב המסורתי של המטבח נעלם בהדרגה מנוף הבתים הדרוזים והעיצוב המערבי המודרני תופס את מקומו ברוב הבתים.
המטבח נחשב לממלכתה של האישה הדרוזית ולכן היא דומיננטית בהחלטות על מבנהו ועיצובו. 

כיום נוהגים רבים מבני העדה הדרוזית להזמין את המטבח מנגריה פרטית (ולא מרשתות) כדי שהנגר יתאים אותו למידות הבית ולרצונות המשפחה. גם השיקול הכספי מוביל לבחירה בנגר.
הצבע הדומיננטי של הארונות והמגרות הוא עץ טבעי (לרוב כהה) — אולי כדי לשוות למטבח אופי כפרי יותר ההולם את אורח החיים הדרוזי. 

להרחבה עיינו בערך "תרבות האוכל במגזר הדרוזי" .

מרפסת

ברוב הבתים קיימות מרפסות מקורות על ידי בטון או רעפים. המרפסות פונות לכיוון שממנו נשקף הנוף. במקצת מהבתים קיימות ארבע מרפסות לארבעה כיווני- נוף. המרפסות בד"כ גדולות, והן משמשות לישיבה ולרענון, בעיקר בעונת הקיץ. תקופת הקיץ מקובל לערוך בהן ארוחות (במיוחד הכנת בשר על האש) ולארח קרובים וידידים.

גג

הגגות בבתים הדרוזיים בדרך כלל שטוחים. הגג השטוח משמש לייבוש, לאחסון ולהתקנת דודי שמש ומים. מסיבה זו גגות רעפים אינם שכיחים בבתים הדרוזים (אם כי קיימים). במקצת מהבתים הדרוזים ניתן להבחין בחיפוי דקורטיבי של רעפים באזורים שונים בבית (בעיקר במרפסת), אולם החלק הארי של הגג יהיה שטוח ללא רעפים.

כמעט בכל בית קיים דוד מים על הגג. דוד זה משמש לחימום מי השתייה ולרחצה. הנוהג להשתמש בדוד מים קשור ככל הנראה למסורת ולאינסטינקט ההישרדות הדרוזי של מוכנות לעת צרה או תקלה בזרימת המים. חשוב לציין כי בעבר לא היתה אספקה סדירה של מים לבתים בישובים הדרוזים (בישובים הדרוזים לא היו דודי מים כפי שהיה מקובל בישובים היהודים), ועל כן שימש הדוד כמקור מים לשעת חירום.

מחסן

בכל בית קיים מחסן שמשמש בעיקר לאחסון מזון וכלי בישול. מסיבה זו ממוקם המחסן בסמוך למטבח. מקובל לאחסן במחסן גם כלים שאינם בשימוש יומיומי.

חצר וגינה

ברוב הבתים פרושות בחזית הבית גינות גדולות של דשא, פרחים ותבלינים. מקובל לנטוע עצי זית בגינה, המשמשים לנוי ולצל. עץ הזית מסמל את החיבור לשורשים, ועל פי האמונה הוא נחשב לעץ המביא מזל. עצי הזית בגינה אינם נועדו להפקת שמן זית. השמן מופקע ממטעי העצים הנמצאים באזורים החקלאיים.
בחצרות רבות ישנו מתקן למנגל.

גדרות

נהוג לתחום את החצרות בגדר גבוהה, כדי לסמן את הטריטוריה הפרטית, לשמור על אינטימיות, למנוע חיכוכים עם שכנים ולחדד את הבעלות על המגרש. עצים שניטעים בסמוך לגדר נועדו לסייע בהסתרת הבית מהשכנים ולשמירה על פרטיות. הגדרות בשכונות החדשות נמוכותיותר מאלו שבבתים הישנים יותר שבגלעין.

בעבר נבנתה הגדר מאבן מקומית. היום אפשר לקנות אבנים וחיפויי אבן מסוגים שונים ולעטר את הגדר הפרטית במעקות מסולסלים ופרזולי נחושת. הדרוזים אוהבים את העיטורים הללו, שקולעים לטעמם ומחדדים את תרבותם הערבית והים תיכונית. חלק מהבתים הדרוזיים מוקפים בגדרות מבטון.

נוסף על הגדרות נוהגים הדרוזים לעטר את המבנה הקובייתי של ביתם בקישוטים בסגנון מזרחי וקלאסי (לרוב חיקוי, עם נטייה לקיטש מסחרי).

דלת הכניסה

בדומה לבניה צמודת הקרקע במגזר היהודי, משקיעים הדרוזים בעיצוב החיצוני של הבית ומקפידים על כל פרט. דלת הכניסה מושקעת במיוחד. במקרים רבים היא מכילה פרזולים וניכר שהיא עוצבה במיוחד לטעמו האישי של בעל הבית (כלומר לא ייצור המוני). 

באר או מאגר מים

כמעט בכל בית קיימים באר או מאגר מים פרטיים, המשמשים לאגירת מי גשמים או שאריות מים שנותרו לאחר שטיפת הגג. בחלק מהבתים משמשים מים אלה להשקיה בלבד, אולם בבתים דרוזים רבים משמשים מים אלה גם לשתייה.
הדרוזים ממעטים לשתות מי ברז, ומי שאין ברשותו באר נוהג ליטול מים מהבאר של שכניו. 

ניתן להציע מספר סיבות למנהג זה: 

  • הדרוזים אינם בוטחים בטיב המים בברז, ומעדיפים מים טהורים. 
  • הדרוזי, חקלאי במקורו, לא יבזבז כסף על קניית מים, כאשר הפתרון להשגת מים הוא זול ופשוט ונמצא בהישג יד. 
  • בהתקנת הבארות יש צד אופנתי של חזרה אל השורשים. 
  • סיבה נוספת נעוצה בתחושת חוסר הוודאות לגבי המשך הקיום וההישרדות (תחושה שהתחזקה מאז ימי מלחמת המפרץ שחשפה את העורף). חציבת הבארות נותנת מענה פסיכולוגי לסכנה של חסרון במים, שעליהם נשען עיקר הקיום. 
  • על פי המסורת הדרוזית, אין לאכול אוכל שהגיע שלא מעמל כפיים או שלא בדרכים כשרות. מי הגשמים עונים על שני קריטריונים אלה. הם הגיעו מהטבע ללא תיווכו של אדם זר (אין סכנה שהמים נגנבו או הושגו בדרכים לא כשרות). כמו כן מי השתייה שנשאבו מהבאר מעניקים תחושה של דבר שהושג בעמל כפיים.

עיצוב הפנים של הדירה

צבע הקירות

בעבר היה הצבע הנפוץ שעל קירות הבית הדרוזי לבן בלבד. כיום נצבעים הקירות בתוך הבית בשלל צבעים על פי טעמם האישי של הדיירים. יתרה מכך, מקובל לצבוע חדרים שלמים ביותר מצבע אחד.
מגוון הצבעים ועזותם בולטים במיוחד בחדרי הילדים (הבוחרים בעצמם את הצבע הרצוי להם) אולם גם בסלון מקובל לצבוע את הקירות בצבעים שאינם לבן.
כיום מקובל גם להוסיף טקסטורות לצבע הקיר, שמקנות לקיר חזות עתיקה.

מעקות מעוצבים

בתי הדרוזים בנויים במספר מפלסים או קומות, המחוברים בגרם מדרגות פנימי. בצדי גרם המדרגות וכן במפלסים גבוהים, המשקיפים על המפלסים שמתחתיהם, מקובל להתקין מעקה,  בדרך כלל מברזל, מעוצב בפרזולים ובדוגמאות אומנותיות.  בחלק מהבתים מקובל להקים מעקה באותו מפלס על מנת לתחום אזורים מסויימים (כנו פינת אירוח) ולהפרידה משאר חלקי החדר.

ריהוט וקישוטים טיפוסיים בסלון

הריהוט בבתים נבחר בקפידה על ידי שני בני הזוג. הסגנון השכיח כיום הוא מודרני-קלאסי וערבי-עתיק (לעתים משלבים בין שני הסגנונות). מקובל לקשט את הסלון והדיוואן באלמנטים עדתיים מסורתיים. 
להלן המרכיבים הנפוצים בעיצוב הפנים של הסלון הדרוזי: 

ריהוט, קישוט ואביזרי נוי כלליים

  • ספות – הספות בסלון הן לרוב מודרניות, ומותאמות לעיצוב הכולל של הסלון. צבע הספות הנפוץ הוא חום, אם כי בשנים האחרונות ניתן למצוא גם ספות בצבעים פחות סטנדרטיים, שעולים בקנה אחד עם עיצובו הנועז יותר של הבית. 
  • שטיחים – הרצפה בסלון ברובה אינה חשופה והיא מכוסה לפחות בשטיח אחד, המוצב במרכז הסלון. השטיח מותאם אף הוא לעיצוב הכולל של הדירה. בדרך כלל מונחים בסלון מספר שטיחים נוספים שכן שטחו של הסלון גדול. 
  • שולחנות – במרכז הסלון מוצב שולחן, המשמש לכיבוד האורחים (לפעמים מספר שולחנות בגדלים שונים). לעתים מוצב שולחן נוסף נמוך ויתר בפינה המשמשת לדיוואן, באופן שגובהו מתאים למי שיושב על המזרונים. על השולחן בסלון מקובל לשים אביזרי נוי שונים כמו: מאפרה או אגרטל.  
  • מזנון – במרבית הבתים הדרוזים מקובל להציב מזנון עשוי עץ בעיצוב מודרני. המזנון משמש להנחת טלוויזיה, להצבת אביזרי נוי (למשל פריטים מהמזרח הרחוק), כלים מסורתיים, וכיו"ב. 
  • וילונות – הוילונות שכיחים בבית הדרוזי ונועדו להוסיף חום ותחושה של ביתיות וכן לשמור על פרטיות. הוילונות עשויים בדרך כלל משתי שכבות, לרוב השכבה הפנימית לבנה והשכבה מעליה בגוון כהה יותר, התואם את צבע הריהוט (בסלון יהי זה חום אולם בחדרים הוא עשוי להיות בגוון אחר). 
  • טלוויזיה - ברוב המכריע של הבתים ישנה טלוויזיה אחת גדולה, הממוקמת בסלון. מקובל לצפות בה בצוותא (כל המשפחה). בשנים האחרונות מקובל כי גם בחדרי השינה תהא טלוויזיה בכל חדר. שידורי הטלוויזיה נקלטים באמצעות חברות הכבלים (שידורי הוט) או שידוריי הלוויין (YES). לפעמים ההתחברות נעשית באופן פיראטי. 
  • ריהוט מיוחד לדיוואן – ברוב הבתים הדרוזים מקובל להקצות חלל שישמש כדיוואן. בחלל זה המושבים צמודים לרצפה, ובו יימצאו אך ורק שטיחים ומזרונים (ולפעמים שולחן נמוך במרכז). 
  • קמין - בבתים הדרוזים מקובל להתקין בסלון קמין - אח לחימום הבית. הקמין ממוקם במרכז הסלון, בדרך כלל בקרבת הדיוואן על מנת לאפשר לכל יושבי הסלון ליהנות מהחום שהוא מפיץ, מהריח הטבעי של המדורה (במידה ומדובר בהסקת עצים) ומיפי הלהבות. יש אשר נוהגים לנצל את הקמין אף לשם חימום האוכל ולבישול של ממש. 
  • נברשות גדולות מפוארות - ריהוט ואבזור הבית נעשה בקפידה עד הפרט האחרון. הנברשות מפוארות ומודרניות ותואמות את עיצובו הכולל של הסלון. גם בבתים הישנים מקובל לתלות נברשות גדולות (הדבר מתחיב גם מהחלל הגדול של הבית המחייב תאורה חזקה). 
  • ריהוט וקישוטים בעלי אופי חילוני-מערבי - בקרב המשפחות הלא-דתיות ובעיקר בקרב הצעירים, מקובל לקשט את הבית באביזרים אומנותיים קלאסיים, כמו תמונות ויצירות אומנות מערביים או מזכרות מהמזרח. אלו מוצבים לצד האלמנטיים המסורתיים. בשנים האחרונות קישוטים בצורת מפתחות ממתכת הפכו לפופלאריים בקרב משפחות דרוזיות רבות, התולות אותם במקומות שונים בסלון ובכניסה לבית.

כלים מסורתיים וחפצים בעלי זיקה לעדה

  • דגל הדרוזים – דגל המכיל חמישה צבעים (ירוק, אדום, צהוב, כחול ולבן) המייצגים את הדת הדרוזית. הדגל מופיע בשתי צורות: דגל פסים או דגל בצורת כוכב הבנוי מחמשת הצבעים. 
  • כרזות הכוללות ציטוט מהקוראן ומהספר הקדוש של הדרוזים, למשל: ''הוקם בגלל רצון האל'' או ''מי שמקנא באחרים תמיד מת עצוב". 
  • "העין הכחולה'' - קישוט בדמות עין בצבע כחול, אשר לפי המסורת הדרוזית וגם האסלאמית, מגן מפני עין הרע. 
  • "טבק" - מגשי קש עשויים בעבודת יד. 
  • תמונות של מקומות קדושים, כגון קבר נבי שועייב (המכונה גם יתרו). 
  • תמונות של שיחים מכובדים מהעדה. ההבדל בין בתים דתיים לחילוניים יתבטא בכמות התמונות ובגודלן.
  • כלים עתיקים להכנת אוכל (כמו ג'ארושה, מטחנות ידניות, ערכות קפה וכו').
  • חרבות וסכינים עתיקים בגדלים ובעיצובים שונים.

חשוב לציין כי כלים מסורתיים נתלים לנוי גם במקומות אחרים בבית, ובעיקר באזורי המעבר בין החללים השונים, כמו מתחם הכניסה לבית, המסדרונות וחדרי המדרגות הפנימיים.

אביזרים משפחתיים

  • תמונות של קרובי משפחה שנפטרו. מתחת לתמונות השיחים וקרובי משפחה שנפטרו מקובל להניח פיסות בד שנלקחו מקברי נביאים או ממקומות קדושים אחרים. פיסות בד אלה נקראות "סתארה" (ستاره). 
  • תמונות של הבנים שהתחתנו עם נשותיהם.
  • עבודות יד של אם הבית מתקופת האירוסין.

אביזרים הקשורים בסטאטוס וכבוד בעל הבית

  • מזכרות מתקופת הצבא - תמונות מתקופת הצבא, סמלי היחידה הצבאית וכן תעודות הוקרה מהשירות הצבאי. 
  • תמונות משותפות של בעל הבית עם אישים רבי מעלה - בבתים דרוזים רבים מקובל לתלות תצלומים של בני המשפחה (בעיקר של הסבא) במפגשם עם "פונקציונרים" רבי מעלה (בעיקר פוליטיקאים ואנשי צבא) מהמגזר היהודי. המנהג בה להמחיש למבקר את הקשר החם עם היהודים ובעיקר לציין את מעמדו וכבודו של אב הבית (בבחינת: ראו מיהם הידידים שלי).

עיצוב פנים טיפוסי של חדר השינה

בדומה למטבח, גם לחדרי השינה חשיבות רבה במשפחה הדרוזית. הריהוט בחדרי השינה מיוצר על ידי נגר ובעיצובים מגוונים על פי דרישתם של שני בני הזוג. בחדר השינה ניתן למצוא מיטה זוגית, ארון בגדים וטואלט לצרכי הפרפומריה של האישה. מקובל לתלות תמונות של בני המשפחה. הוילונות נפוצים גם בחדר השינה של ההורים. ברוב הבתים החדשים מקובל לבנות חדר שירותים ומקלחת צמוד לחדר השינה. בשנים האחרונות יותר ויותר דרוזים מתקינים גם ג'קוזי המשמש את ההורים.

עיצוב פנים טיפוסי של חדר הילדים

בחדרי הילדים שכיחות ספות נוער ומיטה עם 'מזרון וחצי', בהתאם לצו האופנה ולטעמו של הילד.
כמו כן שכיחים בחדר שולחן כתיבה, ספריה, מחשב (כיום מקובל מחשב אחד בחדר הבנים ומחשב שני בחדר הבנות).
בחדרי הצעירים שכיחים היום פוסטרים ותמונות של ידוענים שונים (גם מחו"ל), בעיקר מתחום הכדורגל המוסיקה והטלוויזיה. התופעה ממחישה את ההשפעה הגוברת של הטלוויזיה והאינטרנט על חיי העדה. כיום מקובל כי בכל חדר תהא טלוויזיה ולתופעה זו, השכיחה גם בקרב משפחות יהודיות, השלכות מרחיקות לכת על אורח החיים המשפחתי.
הריהוט, המצעים והקירות לרוב צבעוניים, כמקובל בחדרי ילדים.
בדומה לבתים הערביים, גם בבתים הדרוזיים מקובל כי הילדים בני אותו מין מתגוררים כולם באותו חדר, ועל כן יימצאו בדרך כלל מספר מיטות (זהות בעיצוצבן) בכל אחד מחדרי הילדים.
עיצובו של החדר משתנה עם הגיל של דייריו, וכאשר הילדים מתבגרים יכלול החדר גם דגלונים ומגני הוקרה מהצבא.

דפוסי מגורים בבית

כיום נדיר שבדירה אחת תתגורר יותר ממשפחה גרעינית אחת, אולם במקרים בהם אחד מהורי הבעל נסעד על ידי משפחת בנו, מקובל כי יעבור להתגורר בה. כאמור, בדרך כלל בן הזקונים נשאר לגור בבית הוריו, והוא אף מקבל אותו בירושה. במקרה כזה עוברים ההורים לגור ביחידת הורים שנבנית בקומת הקרקע ואילו הבן ממשיך להתגורר בבית עם אשתו.

לא מקובל שרווק או רווקה עוזבים את הבית. עזיבת בית ההורים נעשית רק לאחר החתונה עם כניסת בני הזוג לביתם. בתוך הבית מקובל לסגור את דלת החדר ולסמן בכך את ההקפדה על פרטיות.

בעבר נהגו בני המשפחה לישון יחד באותו חלל (ה"מסטבה"). כיום מקובלת הפרדה בין ההורים לילדיהם. ההורים ישנים בחדר שינה משלהם במיטה זוגית על גבי מזרון אחד. הבנים ובנות גרים בחדרים נפרדים כאשר לכל אחד מהילדים מיטה משלו. נוהג זה משותף הן לדתיים והן לחילוניים.

דפוסי מגורים בשכונה וביישוב

החברה הדרוזית נחשבת לתומכת חומרית ורגשית. האנשים ביישוב מעורבים איש בחיי רעהו.
אנשים מכירים זה את זה היטב ומעורים בחיי שכניהם. השכנים מוזמנים ונוטלים חלק באירועים ושמחות משפחתיות. במקרים רבים מדובר גם בקרבה משפחתית בדרגות שונות (השכנים נמנים במקרים רבים על אותה משפחה ו/או חמולה ובין בני הכפר ובנותיו נרקמים גם קשרי נישואין).

בעת אבל מקובל להגיע ולנחם גם אנשים שלא מכירים באופן אישי.

מריבות בין שכנים פורצות לרוב על רקע השגת גבול ומריבות בין ילדים. מריבות עשויות להתפתח לכדי קללות ואף לתגרות ידיים ואלימות, אם כי הדבר אינו שכיח, שכן הדרוזים משתדלים שלא להפר את השלווה המקומית.

בהשכנת הסדר משתדלים לא לערב משטרה. משברים מקומיים נפתרים בתוך העדה ע"י מתווך - לרוב שיח או אדם מבוגר המוכר כאדם חכם והוגן. הפניה נעשית על ידי אנשים חיצוניים למריבה (שכנים חברים וכו').

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • חיידר עזיז (עורך), ספר החברה הערבית בישראל: אוכלוסייה, חברה, כלכלה, מכון ון-ליר הקיבוץ המאוחד, 2005.
  • אל-חאג' מאג'ד, חינוך בקרב הערבים בישראל: שליטה ושינוי חברתי, 1996.
  • פאלח סלמאן, הדרוזים במזרח התיכון, משרד הביטחון- ההוצאה לאור, 2000.
  • דנה נסים, הדרוזים: עדה ומסורת, משרד הדתות- המחלקה לענייני דרוזים, ירושלים 1974.
  • דנה נסים, הדרוזים, 1998.
  • אולמרט יוסף, מיעוטים במזה"ת- יחסי רוב-מיעוט בחברה משתנה, משרד הביטחון- ההוצאה לאור, 1986. 
  • אולמרט יוסף, מיעוטים במזרח התיכון, משרד הבטחון, 1986.
  • וילנאי זאב, המיעוטים בישראל, 1959.
  • עזריאלי יהודה, אחווה שעמדה במבחן - הדרוזים במערכות הישוב והמדינה, ההסתדרות הציונית העולמית, 1989.
  • רוזנהק זאב, מדיניות השיכון והערבים בישראל 1948 – 1977, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 1996. 
  • שנל יצחק ופארס אמין, לקראת בנייה רוויה ביישובים הערביים בישראל, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 1996. 
  • חמאיסי ראסם, לקראת הרחבת תחום השיפוט של יישובים ערביים בישראל, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 2002.
  • חמאיסי ראסם, מתכנון מגביל לתכנון מפתח בישובים הערביים בישראל, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 1993. 
  • חמאיסי ראסם, פיתוח תשתית התחבורה ביישובים ערביים בישראל, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 1995. 
  • בר ליאור, מאפיינים פיזיים, אנושיים והתנהגותיים של תופעת הלינה הכפרית ביישובים ערביים ודרוזים בגליל, עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת חיפה, 2000. 
  • סגל יורם, הבניה הכפרית בגליל והתפתחותה, משרד הפנים המחלקה למעוטים בשיתוף הטכניון, 1967

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • חליחל אחמד ס', "שינויים דמוגרפיים באוכלוסייה הערבית בישראל מאז שנות החמישים", ספר החברה הערבית בישראל: אוכלוסייה, חברה, כלכלה, עזיז חיידר (עורך), 2005.
  • ח'יר סלמאן, "הדרוזים בישראל – ברית חובות בלבד", ספר השנה של העורכים והעיתונאים בכתבי עת ישראליים, תשנ"ד, 379-380.
  • וינשל אריה, "מדינה דרוזית – אגדה או מציאות", האומה ל 75-78. 
  • סופר ארנון, "הדרוזים בישראל – היבטים גאוגרפיים", הדרוזים, נסים דנה (עורך), אוניברסיטת בר-אילן, 1998. 
  • מוסא אווה, "שוויון בחלוקת הקרקעות במדינה? לא כל כך מהר", דו-עט, אפריל 2005, 12. 
  • חמאיסי ראסם, "ביצוע תוכניות מיתאר בכפרים הערביים", אופקים בגאוגרפיה 17 – 18, 1986, 161. 
  • חמאיסי ראסם, "היישובים הערביים הקטנים בישראל: מכפר לפרבר" אופקים בגאוגרפיה 48 – 49, 1998, 111. 
  • חמאיסי ראסם, "הבעלות על הקרקע כגורם מעצב מרחבים בישובים הערביים", אופקים בגאוגרפיה 40 -41, 1994, 43. 
  • חמאיסי ראסם, "השונות בעוצמת ההתחדשות בין גלעיני היישובים הערביים בישראל", אופקים בגאוגרפיה 52, 2000, 19.

פרסומים מדעיים מקצועיים ודוחו"ת

  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - סקירה דמוגרפית בישראל לשנת 2005 - הבהרות, 27.11.2006.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות – האוכלוסייה הדרוזית בישראל, 24.4.2006.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות – האוכלוסייה הדרוזית בישראל, 19.4.2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - דתיות בישראל - ממצאי סקר חברתי 2002-2004, 9.4.2006.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - לקט נתונים לרגל יום הילד הבין-לאומי החל ב-20 בנובמבר 2006, 15.11.2006.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות – נתונים לרגל יום הקשיש הבין-לאומי, 27.9.2006. 
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - פרסום השנתון הסטטיסטי לישראל 2007 - מס' 58, 10.9.2007.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - מבחר נתונים דמוגרפיים מתוך השנתון הסטטיסטי לישראל, מס' 57, 17.9.2006.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האוכלוסייה הערבית בישראל, סטטיסטיקל 26, 2002.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשים וגברים, סטטיסטיקל 40, 2004.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האוכלוסיה הערבית - מימדים והרכב, סטטיסטיקל 48, 2003.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 58, 2007.
  • מנהלת פרוייקט תכנית אב מתאר במגזר הערבי בראש משרד הפנים ובשיתוף מינהל מקרקעי ישראל ומשרד ראש הממשלה, לקראת הפעלת דרכים וכלים למימוש הגדלת פוטנציאל המקרקעין לפיתוח היישובים הערביים – דו"ח מסכם, 2000. 
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסומי מפקד האוכלוסין והדיור 1995, בתוך אתר הלמ"ס.

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה (2006). דרוזים. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 17:53, אפריל 15, 2006.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). עיר הכרמל. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 18:34, פברואר 3, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). ירכא. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 16:25, ינואר 26, 2008.  
  • תורמי ויקיפדיה (2008). מע'אר. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 16:57, ינואר 26, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). בית ג'ן. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 10:37, פברואר 11, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). מג'דל שמס. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 16:47, ינואר 26, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). כסרא-סמיע. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 13:52, פברואר 9, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). בוקעאתא. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 22:15, ינואר 25, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). ג'וליס. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 22:19, ינואר 25, 2008.
    תורמי ויקיפדיה (2008). יאנוח ג'ת. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 00:15 פברואר 9, 2008.  
  • תורמי ויקיפדיה (2008). חורפיש. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 11:18, ינואר 26, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). שפרעם. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 00:26, פברואר 1, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). פקיעין. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 06:12, פברואר 3, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). סאג'ור. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 17:22, ינואר 26, 2008.  
  • תורמי ויקיפדיה (2008). מסעדה (יישוב). ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 16:57, ינואר 26, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). אבו סנאן. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 22:07, ינואר 25, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). ראמה (יישוב). ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 17:55, ינואר 26, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). עין קנייא. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 17:23, ינואר 26, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). עין אל-אסד. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 01:51, פברואר 9, 2008.

כתבות ומאמרים בעיתונות

מאגרי מידע

  • רכס אלי (עורך), הערבים בישראל: קובץ נתונים סטטיסטיים, 2005.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מענקי איזון לרשויות המקומיות הדרוזיות והצ'רקסיות - מוגש לוועדת הפנים ואיכות הסביבה, 2006. 
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע בנושא: הבנייה הבלתי-חוקית במגזר הדרוזי, 2006. 
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע לדיון בהצעה לסדר יום בנושא: "ביטול איחוד הרשויות הדרוזיות בגליל" - איחוד הרשויות הדרוזיות בגליל - היבטים שונים - מוגש לוועדת הפנים ואיכות הסביבה, 2003.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, הרשויות של הדרוזים ושל הצ'רקסים, תמונת מצב - מוגש לוועדת הפנים והגנת הסביבה, 2007. 
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע בנושא: בנייה בלתי חוקית – מוגש לחה"כ רוחמה אברהם, 2004.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע בנושא: תופעת הבנייה הבלתי חוקית בישראל – מוגש לוועדה לענייני ביקורת המדינה, 2005. 
  • מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הדרוזים והצ'רקסים בישראל – דף מידע, 13.2.2007.
  • הכנסת ועדת המשנה של ועדת הפנים ואיכות הסביבה לנושא תכנון ופיתוח עיר הכרמל, פרוטוקול מס' 2, 21.5.2005.
  • הכנסת ועדת הפנים ואיכות הסביבה, פרוטוקול מס' 448, 20.6.2005.

ראיונות

  • ראיון עם עזאם חלבי, דלית אל כרמל, 2003.
  • ראיון עם משפחת חלבי, דלית אל כרמל, 2003. 
  • ראיון עם משפחת מנסור, עוספיא, 2003. 
  • ראיון עם משפחת פורו, עוספיא, 2003. 
  • ראיון עם משפחת סעיד, בית ג'אן, 2003.

אתרי אינטרנט

  •  אתר סנונית, תאריך כניסה: 14 בפברואר 2008. 

שונות 

  • משרד הפנים, תכנית מתאר ארצית משולבת לבניה לפיתוח ולשימור תמ"א 35 - הוראות התכנית, 2005.
  • מותגים, מצגת המגזר הערבי 2007 מגמות וכיוונים, 2007.

מילות מפתח

דרוזים | מגורים | בתים | יישובים

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על דפוסי מגורים באוכלוסיה הדרוזית בישראל (2)

    מערכת

    המאמר לא עוסק ביישוב אחד אלא במכלול היישובים הדרוזים. כך או אחרת, אתה טועה מאד. אנחנו מביאים נתונים רבים במאמר שממחישים את היקף הבניה הבלתי חוקית. במאמר גם מובאים הסברים מגוונים לבעיה, כולל אלה שצוינו על ידיך
    יום שלישי כ"ח בשבט תשע"ב 21 בפברואר 2012

    ללא שם

    מר עוז ומר שרון לגבי הנאמר במאמר לגבי בנייה בלתי חוקית אתם טועים כך שאני בן 30 עוד ראיתי אנשים שבנו בקרקעות ציבוריים אני מתגורר בבית גאן ואין מקרים כאלה כל מי שבונה רק בחלקתו האישית אם אין בה היתר בנייה זה פתרון אחרון מחוסר ברירה,הנובע מניהול כושל של הרשויות בעניין. בית ג'אן למשל משנת 1988 לא פותחה תוכנית מיתאר והורחבו חלקות לבנייה כולל השכונה לחיילים משוחררים אני אישית ממתין משנת 2003 לשיכון,כאשר בשנת 88 בכפר גרו כ6000 נפשות והם מונים כיום כ 13000 נפשות שתבינו עד כמה המדינה הזאת מטפלת ודואגת לאזרחיה בנתיים הם עושים קופת מדינה על חשבוננו מתשלופ קנסות.
    שבת כ"ה בשבט תשע"ב 18 בפברואר 2012

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.