דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 18 מדרגים

דפוסי מגורים בקרב עולי אתיופיה

בכניסה לבניין המגורים
בכניסה לבניין המגורים
נתיב רחמים, רחל זילברמן
בכניסה לבניין המגורים
בכניסה לבניין המגורים
נתיב רחמים, רחל זילברמן
עוז אלמוג


נוצר ב-4/22/2008

נתונים על המגזר

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה בשנת 1999 נתוני-תשתית אודות מגזר יוצאי אתיופיה בישראל, וחלק מהנתונים שהופיעו בפרסום הזה לא עודכנו עד היום. כיוון שמקצת מהמידע בערך זה מבוסס על פרסום זה, חשוב להדגיש את הדברים הבאים: אפשר להניח בביטחון רב כי ברוב המשתנים לא חל שינוי משמעותי מאז פרסום הדו"ח ב-1999 (למשל התפלגות אוכלוסיית המגזר על פי ישובים או מחוזות), בעיקר בשל שיעורי הגירה פנימית נמוכה בשנים האחרונות. באותה מידה אפשר לשער שבחלוף תשע השנים מאז פרסום הדו"ח חלו אי אלו שינויים שלא באים לידי ביטוי בפרסום של הלמ"ס. 

להלן שני סייגים נוספים לנתונים המובאים להלן: 

  • הלמ"ס אינה מביאה בחשבון את ילידי הארץ שאביהם אינו יליד אתיופיה, אף אם אימם כזו (כלומר את צאצאי הזוגות המעורבים ואת בני הדור השלישי של עולי אתיופיה - אם כי נכון לשנת 1999 מספרם של אלו זעום) 
  • מקצת מהנתונים מתייחסים לעולים בלבד מקרב המגזר, כלומר לילידי אתיופיה ואינם כוללים את צאצאיהם שנולדו בישראל.

נוסף על נתוני הלמ"ס התבססנו בכתיבת ערך זה על מפקד ומחקר גדול שנעשה בתחילת שנות האלפיים על ידי מכון ברוקדייל בשמונה ערים, בהן קיימים ריכוזים של מגזר יוצאי אתיופיה, ועל דו"ח מקיף שנערך על ידי שלמה סבירסקי וברברה סבירסקי בשנת 2001 במלאת עשור למבצע שלמה.
חלק אחר של הנתונים נשאבו מפרסומים עדכניים יותר שהתקבלו מהלמ"ס וממקורות נוספים. 

תפרוסת המגזר לפי מחוזות

לפי נתוני הלמ"ס לשנת 1999, העולים מאתיופיה (לא כולל צאצאיהם שנולדו בארץ) מרוכזים בעיקר במחוז המרכז (35.6% מקרב העולים) ובמחוז הדרום (25%). במחוז חיפה מתגוררים 18.8% מקרב העולים. אחוזים קטנים יותר מהעולים מתגוררים במחוז צפון (9%), במחוז ירושלים (6.1%) ובמחוז תל אביב (3.6%). 1.6% מהעולים מתגוררים בשטחי יהודה שומרון. 

קיימים הבדלים בין המחוזות בכל הנוגע לשיעור העולים שהגיעו לארץ לפני 1989 לעומת אלה שעלו אחרי 1990. בקרב העולים החדשים יותר שיעור המתגוררים במחוז מרכז גבוה יותר ושיעור המתגוררים במחוז הדרום נמוך יותר בהשוואה לעולים הוותיקים. שיעורי העולים החדשים המתגוררים במחוזות ירושלים וחיפה גבוהים אף הם מאלו של הוותיקים, ואילו שעורי המתגוררים במחוז צפון ובמחוז תל-אביב נמוכים יותר. 

התפלגות העולים מאתיופיה לפי מחוזות, 1999, באחוזים
מחוז כלל העולים מאתיופיה יוצאי אתיופיה שעלו עד 1989 יוצאי אתיופיה שעלו בין השנים 1990 - 1999
מחוז ירושלים 6.1 3.6 7.2
מחוז הצפון 9.0 13.6 7.2
מחוז חיפה 18.8 14.4 20.7
מחוז המרכז 35.6 30.9 37.7
מחוז תל אביב 3.6 6.7 2.3
מחוז הדרום 25.0 28.9 23.2
אזוריהודה שומרון וחבל עזה 1.6 1.8 1.5
סך הכל 100 100 100

התפלגות העולים מאתיופיה לפי מחוזות ותקופת עלייה, באחוזים, 1999


כאמור, נתונים אלה לא כוללים את צאצאיהם של העולים (המהווים כ-25% מכלל המגזר). עם זאת יש לשער שהבאתם של הצאצאים בחשבון לא תשנה באופן משמעותי את התמונה הכללית, מאחר וההערכה היא שהצאצאים, שרובם עדין צעירים, מתגוררים יחד עם הוריהם באותו יישוב. 

עם זאת יש לזכור כי בקרב העולים החדשים יש יותר ילדים (יש יותר צעירים ושיעורי הפיריון שלהם גבוהים יותר) ולכן ייתכן שצירוף הילדים תטה במעט את התמונה הכוללת של המגזר, כלומר שיעורים גדולים יותר יימצאו במחוז מרכז ובמחוז חיפה. 

מאידך ייתכן כי בשל הוותק של עולי שנות השמונים, מספר הצאצאים שהם הספיקו להביא לעולם בישראל גבוה יותר ולכן ייתכן כי הכללת הצאצאים בנתונים הנ"ל תטה אתצ התמונה כללית לכיוון התפרוסת המקובלת בקרב עולי שנות השמונים, כלומר פער קטן יותר בין מחוז דרום ומחוז מרכז, ושיעוטרי קטנים יותר של המגזר במחוז חיפה.

ישובים בהם מתגוררים בני המגזר

כלל המגזר

נכון לסוף שנת 2006, מתגוררים יוצאי אתיופיה במספר קטן של יישובים. ב-14 ישובים נמצאים ריכוזים של יותר מ-3,000 נפש מבני המגזר – מתוכם ב-7 ישובים מתגוררים למעלה מ-5,000 מבני המגזר. היישובים הם: חיפה, ראשון לציון, אשדוד, באר שבע, אשקלון, רחובות ונתניה. נתניה הוא היישוב, בו מתגורר המספר הגדול ביותר של בני המגזר – 10,200 איש. 

ישובים נבחרים בהם קיימים ריכוזים* של מגזר יוצאי אתיופיה, 2006 - חלק א'

  מגזר יוצאי אתיופיה    
שם היישוב סה"כ ילידי אתיופיה ילידי ישראל סה"כ תושבים ביישוב שיעור בני מגזר
יוצאי אתיופיה מתוך אוכלוסיית היישוב
אבן יהודה 163 151 12 9,711 1.7
אופקים 598 338 260 24,447 2.4
אור יהודה 903 833 70 31,255 2.9
איילת השחר** 512 480 32 1,195 42.8
אילת 331 244 87 46,349 0.7
אריאל 105 60 45 16,432 0.6
אשדוד 6,191 3,956 2,235 204,153 3.0
אשקלון 5,132 3,050 2,082 107,759 4.8
באר יעקב 1,039 897 142 9,356 11.1
באר שבע 6,216 4,016 2,200 185,443 3.4


ישובים נבחרים בהם קיימים ריכוזים* של מגזר יוצאי אתיופיה, 2006 - חלק ב'

  מגזר יוצאי אתיופיה    
שם היישוב סה"כ ילידי אתיופיה ילידי ישראל סה"כ תושבים ביישוב שיעור בני מגזר
יוצאי אתיופיה מתוך אוכלוסיית היישוב
בית צבי**   165   540 30.6
בית רבן**   207   670 30.9
בית שאן 230 130 100 16,432 1.4
בית שמש 2,470 2,042 428 69,482 3.6
בני ברק 461 405 56 147,940 0.3
בת ים 1,502 994 508 129,437 11.2
גדרה 1,380 940 440 15,462 8.9
גן יבנה 501 369 132 15,826 3.2
הוד השרון 210 127 83 44,567 0.5
הודיות**   158   278 56.8


ישובים נבחרים בהם קיימים ריכוזים* של מגזר יוצאי אתיופיה, 2006 - חלק ג'

  מגזר יוצאי אתיופיה    
שם היישוב סה"כ ילידי אתיופיה ילידי ישראל סה"כ תושבים ביישוב שיעור בני מגזר
יוצאי אתיופיה מתוך אוכלוסיית היישוב
הרצלייה 271 166 105 84,129 0.3
חדרה 4,828 2,891 1,937 76,332 6.3
חולון 825 497 328 167,080 0.5
חיפה 5,484 4,713 771 266,280 2.1
חרב לאת**   165   796 20.7
טבריה 483 413 70 39,996 1.2
טירת כרמל 635 507 128 18,734 3.4
טללים**   102   270 37.8
יבנה 2,102 1,399 703 31,884 6.6
יהוד 172 99 73 25,464 0.7


ישובים נבחרים בהם קיימים ריכוזים* של מגזר יוצאי אתיופיה, 2006 - חלק ד'

  מגזר יוצאי אתיופיה    
שם היישוב סה"כ ילידי אתיופיה ילידי ישראל סה"כ תושבים ביישוב שיעור בני מגזר
יוצאי אתיופיה מתוך אוכלוסיית היישוב
יקנעם עילית 772 579 193 18,453 4.2
ירושלים 4,526 3,571 955 733,329 0.6
כפר הנוער הדתי**   327   576 56.8
כפר הרא"ה** 138 133 5 1,521 9.1
כפר יונה 413 242 171 14,118 2.9
כפר סבא 665 380 285 81,265 0.8
כרמיאל 667 345 322 44,108 1.5
לוד 3,176 2,311 865 66,776 4.8
מבשרת ציון** 1,417 1,352 65 22,974 6.2
מגדל העמק 882 453 429 24,705 3.6


ישובים נבחרים בהם קיימים ריכוזים* של מגזר יוצאי אתיופיה, 2006 - חלק ה'

  מגזר יוצאי אתיופיה    
שם היישוב סה"כ ילידי אתיופיה ילידי ישראל סה"כ תושבים ביישוב שיעור בני מגזר
יוצאי אתיופיה מתוך אוכלוסיית היישוב
מזכרת בתיה** 250 178 72 8,800 2.8
מעלה אדומים 506 368 138 31,754 1.6
מקווה ישראל**   268   745 36.0
קיבוץ מרחביה**   209   759 27.5
נהרייה 309 269 40 50,439 0.6
ניר עציון** 212 206 6 879 24.1
נס ציונה 986 702 284 30,951 3.2
נצרת עילית 596 300 296 43,577 1.4
נשר 166 112 54 21,246 0.8
נתיבות 1217 713 504 24,919 4.9


ישובים נבחרים בהם קיימים ריכוזים* של מגזר יוצאי אתיופיה, 2006 - חלק ו'

  מגזר יוצאי אתיופיה    
שם היישוב סה"כ ילידי אתיופיה ילידי ישראל סה"כ תושבים ביישוב שיעור בני מגזר
יוצאי אתיופיה מתוך אוכלוסיית היישוב
נתניה 10,200 6,777 3,423 173,820 5.9
עיינות**   131   396 33.1
עפולה 3,123 1,743 1,380 39,274 8.0
עפרה 131 95 36 2,531 5.2
ערד 602 411 191 23,323 2.6
פרדס חנה - כרכור 1,333 903 430 29,835 4.5
פתח תקווה 4,041 2,846 1,195 184,196 2.2
צפת 1,439 1,330 109 28,094 5.1
קדומים 104 74 30 3,208 3.2
קריית אתא 350 219 131 49,466 0.7


ישובים נבחרים בהם קיימים ריכוזים* של מגזר יוצאי אתיופיה, 2006 - חלק ז'

  מגזר יוצאי אתיופיה    
שם היישוב סה"כ ילידי אתיופיה ילידי ישראל סה"כ תושבים ביישוב שיעור בני מגזר
יוצאי אתיופיה מתוך אוכלוסיית היישוב
קריית ביאליק 524 333 191 36,497 1.4
קריית גת 3,062 1,781 1,281 47,794 6.4
קריית ים 1,672 1,139 533 37,201 4.5
קריית מוצקין 769 439 330 39,707 1.9
קריית מלאכי 3,372 2,215 1,157 19,519 17.3
קריית עקרון 735 483 252 9,900 7.4
ראש העין 424 256 168 37,453 1.1
ראשון לציון 5,004 3,637 1,367 222,041 2.3
רחובות 6,179 3,937 2,242 104,545 5.9
רמלה 3,297 2,054 1,243 64,172 5.1


ישובים נבחרים בהם קיימים ריכוזים* של מגזר יוצאי אתיופיה, 2006 - חלק ח'

  מגזר יוצאי אתיופיה    
שם היישוב סה"כ ילידי אתיופיה ילידי ישראל סה"כ תושבים ביישוב שיעור בני מגזר
יוצאי אתיופיה מתוך אוכלוסיית היישוב
רמת גן 101 69 32 129,658 0.1
רעננה 385 329 56 72,832 0.5
רתמים** 159 151 8 214 74.3
שדה יעקב**   272   921 29.5
שדרות 522 280 242 19,841 2.6
תל אביב 970 799 171 384,399 0.3



היישובים, בהם מתגוררים יוצאי אתיופיה, אינם מרוכזים באזור גיאוגרפי אחד (כפי שהוסבר לעיל), וגם מבחינה רמתם הכלכלית-חברתית מדובר ביישובים מגוונים. לצד ישובים פריפריאליים, כמו קריית מלאכי, נתיבות, קריית עקרון, קריית גת ועפולה, ניתן למצוא ריכוזי אוכלוסיה אתיופית גם ביישובי מרכז מבוססים, כגון רעננה, כפר סבא והרצלייה. עם זאת, השכונות שבהן מתגוררת אוכלוסייה אתיופית ביישובי המרכז המבוססים הן שכונות עוני הממוקמות באזורים עירוניים שאינם נחשבים יוקרתיים.

בתוך יישובי הפריפריה שיעור התושבים יוצאי אתיופיה מתוך כלל האוכלוסייה המקומית גבוה באופן ניכר משיעורם הכללי באוכלוסיה. בקרית מלאכי מהווים בני המגזר למעלה מ-17% מהתושבים, בעפולה 8% בקרית עקרון 7.4%, בקרית גת 6.4% ובנתיבות 4.9% מהתושבים המקומיים.

במילים אחרות: אף שבתמונה הארצית הכוללת רוב בני המגזר לא מתגוררים בעיירות פיתוח וביישובי הפריפריה, הרי שבאופן יחסי לגודלם של ישובים אלה, מספר יוצאי אתיופיה שנקלטו בהם היה גדול באופן ניכר מהיישובים האחרים. (על הסיבות לכך ראו להלן). לכן, גם העליה מאתיופיה נעשתה מזוהה עם הערים הללו.

חשוב לציין כי בחלק מהיישובים שבטבלה הנ"ל גרים עולים במסגרת מרכזי קליטה או בתי הארחה. מדובר בעיקר ביישובים קטנים, כמו קיבוצים, ולכן שיעור בני המגזר בישובים אלה גבוה. אחד המאפיינים הבולטים של בני המגזר ביישובים אלה הוא שרובם (ובדרך כלל כולם) הם ילידי אתיופיה, כלומר עולים שזה עתה הגיעו לארץ. חשוב לזכור כי מדובר במגורים זמניים ולא במגורי קבע ובמספר מצומצם של עולים בכל יישוב, ולכן לא ניתן לייחס חשיבות רבה לשיעורם הגבוה של העולים ביישובים אלה. (יישובים אלה סומנו בשתי כוכביות בטבלה).

ישובים בהם מתגוררים עולים מאתיופיה שעלו לארץ בתקופות שונות

כפי שצוין לעיל, קיימים הבדלים קלים בין הישובים, בהם התיישבו עולי שנות השמונים, והיישובים שבהם התיישבו עולי שנות התשעים ולאחריהן. הטבלאות שלהלן מציגות את היישובים הנבחרים בהם התגוררו העולים מאתיופיה נכון לשנת 1999. המספרים אינם כוללים את בני המגזר שנולדו בארץ. כמו כן עורכות הטבלאות הבחנה בין עולים מתקופות שונות.

בשמונה ישובים נמצאים ריכוזים של כשלושת אלפים עולים או יותר (עליהם יש להוסיף את צאצאיהם שנולדו בארץ ושאינם כלולים בנתונים אלו). הישובים הם: באר שבע, אשדוד, אשקלון, חדרה, חיפה, נתניה, רעננה ורחובות. 

עולים מאתיופיה בישובים נבחרים - חלק א'
יישוב סך הכל עלו עד 1989 עלו בין 1990 - 1999 סך הכל עלו עד 1989 עלו בין 1990 - 1999
  באלפים באחוזים
סה"כ 55.3 16.5 38.8 100 100 100
אופקים 0.4 0 0.4 0.7 0.1 0.9
אשדוד 2.8 0.7 2.1 5.1 4.2 5.5
אשקלון 2.7 1.0 1.7 4.9 6.3 4.4
באר שבע 3.0 1.4 1.6 5.4 8.3 4.2
בית שמש 0.4 0.1 0.3 0.7 0.4 0.8
בת ים 0.7 0.3 0.3 1.2 2.0 0.8
גדרה 0.7 0.1 0.7 1.3 0.5 1.7
חדרה 2.9 0.7 2.2 5.3 4.4 5.7
חולון 0.4 0.3 0.1 0.8 1.9 0.3
חיפה 3.3 0.3 2.9 5.9 1.9 7..6

עולים מאתיופיה בישובים נבחרים - חלק ב'
 
יישוב סך הכל עלו עד 1989 עלו בין 1990 - 1999 סך הכל עלו עד 1989 עלו בין 1990 - 1999
  באלפים באחוזים
סה"כ 55.3 16.5 38.8 100 100 100
 יבנה 1.3 0.2  1.1  2.3  1.0  2.9 
יקנעם עילית 0.3 0 0.3 0.6 0.3 0.8
ירושלים 1.8 0.5 1.3 3.3 3.0 3.4
כפר סבא 0. 0.2 0.2 0.6 1.0 0.5
כרמיאל 0.4 0.3 0.2 0.8 1.7 0.4
לוד 1.1 0.3 0.8 2.0 1.6 2.2
מבשרת ציון 1.1 0 1.1 2.0 0 2.8
מגדל העמק 0.5 0.3 0.2 1.0 2.0 0.5
נס ציונה 0.4 0.1 0.2 0.7 0.8 0.6
נצרת עילית 0.5 0.4 0.1 0.9 2.3 0.3

עולים מאתיופיה בישובים נבחרים - חלק ג'
 
 
יישוב סך הכל עלו עד 1989 עלו בין 1990 - 1999 סך הכל עלו עד 1989 עלו בין 1990 - 1999
  באלפים באחוזים
סה"כ 55.3 16.5 38.8 100 100 100
נתיבות 0.7 0 0.7 1.3 0.1 1.8
נתניה 4.1 1.1 2.9 7.3 6.9 7.5
עפולה 1.8 0.9 0.9 3.3 5.6 2.4
פרדס חנה - כרכור 0.9 0.1 0.8 1.6 0.7 2.0
פתח תקווה 1.3 0.7 0.6 2.4 4.5 1.5
קריית גת 1.7 1.0 0.7 3.1 5.8 1.9
קריית ים 1.0 0.4 0.6 1.8 2.4 1.6
קרית מוצקין 0.5 0.2 0.3 0.9 1.3 0.7
קריית מלאכי 1.6 0.3 1.3 2.9 1.5 3.4
קריית עקרון 0.5 0.1 0.4 0.9 0.3 1.1

עולים מאתיופיה בישובים נבחרים - חלק ד'
 
 
יישוב סך הכל עלו עד 1989 עלו בין 1990 - 1999 סך הכל עלו עד 1989 עלו בין 1990 - 1999
  באלפים באחוזים
סה"כ 55.3 16.5 38.8 100 100 100
ראשון לציון 1.5 0.6 0.9 2.7 3.3 2.4
רחובות 3.7 0.6 3.1 6.7 3.9 7.9
רמלה 2.0 0.6 1.4 3.6 3.4 3.6
רעננה 3.0 0.2 0.1 0.6 1.1 0.4
ישובים אחרים 8.5 2.6 5.9 15.4 15.8 15.2

שכונות בהן מתגוררים בני המגזר

בתוך היישובים מרוכזים עולי אתיופיה לרוב בשכונות מסוימות. במרבית המקרים מדובר בשכונות חלשות מבחינה סוציו-אקונומית (גם אם היישוב עצמו מבוסס וחזק), לדוגמא: קרית משה ברחובות, שכונות ג' ו-ד' באשדוד, שכונת פאר בחדרה, קרית נורדאו, אזורים ושיכון חפציבה בנתניה, גבעת המורה ועפולה עילית בעפולה, והשכונות שמשון ועתיקות באשקלון. בחלק מהמקרים מדובר בשכונות מעורבות, בהן גרה גם אוכלוסיה חלשה ממגזרים אחרים, למשל מהמגזר החרדי.

צורת ההתיישבות המרוכזת נובעת בין היתר מרצונם של העולים להתקבץ יחדיו. בחלק מהמקרים מדובר במעבר של עולים אשר עזבו את מרכזי הקליטה או את אתרי הקרוונים, וביקשו להתגורר בסמוך לבני משפחתם הוותיקים יותר, וכך נוצרו ביישובים השונים מובלעות של שכונות ורחובות, ולפעמים גם בנייני מגורים, המאוכלסים ברובם המוחץ על ידי בני המגזר.

עם זאת רצונם של בני המגזר להתגורר בסמיכות לקרוביהם לא היה הסיבה היחידה לריכוזם בשכונות. חברו אליו סיבות נוספות, אשר הביאו לריכוז של בני המגזר דווקא בשכונות חלשות, כמו גם לריכוזם ביישובים הנחשבים לפריפריאליים (מדיניות ממסדית, אפלייה וסטריאוטיפים של האוכלוסיה הישראלית הרחבה כלפי העולים מאתיופיה, מצבם הכלכלי ועוד). להלן הפירוט.

גורמים המשפיעים על התפרוסת הגיאוגרפית של המגזר

התפרוסת הגיאוגרפית של עולי אתיופיה מושפעת מחמישה גורמים עיקריים:

מדיניות קליטת העולים

העולים מאתיופיה (להבדיל מהעולם ממדינות חבר העמים) לא נקלטו בקליטה ישירה לאזור מגוריהם הקבוע (כלומר קליטה ללא מעורבות שלטונית בהחלטות כגון בחירת מקום מגורים, תעסוקה וניהול אורח החיים) אלא רוכזו תחילה במרכזי קליטה ובאתרי קרוונים.

ההחלטה לקלוט את העולים מאתיופיה באמצעות הסוכנות היהודית ולא בקליטה ישירה נומקה ברמת ההשכלה הנמוכה של העולים ובמשאבים המועטים שהביאו עמם לארץ. גם היעדרה של מסה קריטית של יוצאי אתיופיה ותיקים בישראל, שיכולים היו לשמש קולטים ישירים לפחות בימי מבצע משה, שימש סיבה לצורת קליטה זו. יש הטוענים כי צורת קליטה זו אף שימשה קרש הצלה למערכת המוסדית של הסוכנות היהודית, שעמדה על סף פירוק לאור העובדה שקליטה ישירה של העולים ממדינות חבר העמים ייתרה את הצורך בה, והותירה אותה חסרת מעש. פרויקט קליטת עולי אתיופיה במרכזי הקליטה של הסוכנות החייה אותה מחדש והעשיר את קופתה בתרומות מיהדות ארה"ב ובכספים מהממשל האמריקאי ומממשלת ישראל.

מיקומם של מרכזי הקליטה

מיקומם של מרכזי הקליטה ושל אתרי הקרוונים בארץ השפיע באופן משמעותי על מיקומם של מגורי הקבע של העולים. במילים אחרות, מרכזי הקליטה היוו גורם חשוב בתפרוסת הנוכחית של מגזר יוצאי אתיופיה בארץ. מרבית העולים שעזבו את מרכזי הקליטה עברו להתגורר ביישובים סמוכים. מכאן גם נובעים ההבדלים בין עולי מבצע שלמה ועולי מבצע משה. בעוד שרבים מעולי מבצע משה הובאו עם הגיעם ארצה אל מרכזי קליטה גדולים באשקלון ובבאר שבע, ונשארו לגור ביישובים אלה גם לאחר מכן, הרי שעולי מבצע שלמה ולאחריו הובאו בעיקר לאתרי קרוונים במחוזות חיפה (93% מעולי מבצע שלמה לפני 1999 הופנו לאתר חצרות כרמל), ירושלים (במהלך 1999 הופנו כמחצית העולים למרכז הקליטה במבשרת ציון) והמרכז, ועם עזיבתם עברו להתגורר בערים סמוכות.

הגירה פנימית לאחר הקליטה

תופעה ההגירה הפנימית אופיינית מאד לאוכלוסיה של עולים, והיא מוסברת בעיקר בקשיי התאקלמות ומציאת מקום מגורים ומקום תעסוקה קבועים. בישראל שיעורי ההגירה של עולים בכלל גבוהים מאלו של כלל האוכלוסייה ובתוכם שיעורי ההגירה הפנימית של העולים מאתיופיה גבוהים מיוחד.

ככל שעולה הוותק בארץ קטנים שיעורי ההגירה הפנימית. שיעורי ההגירה הפנימית של עולי מבצע שלמה גבוהים מאלו של עולי מבצע משה. ככל שחולפות השנים יורדים שיעורי ההגירה של העולים (משתי תקופות העלייה) ומתקרבים לשיעורי ההגירה המקובלים בכלל האוכלוסייה. 

שיעור משני הכתובת בקרב עולים מאתיופיה בין השנים 1996 - 1999 לפי תקופות עליה
שנה כלל האוכלוסייה היהודית כלל העולים מאז 1990 עולי אתיופיה
      סך הכל עולי שנות השמונים עלוי שנות התשעים
1996 52.3 96.4 101.3 60.2 123.5
1997 50.1 95.9 95.5 52.7 117.4
1998 46.8 ** 76.2 69.2 46.7 79.6
1999 47.0 ** 71.9 57.1 46.6 61.7


הסיבה לשיעורי ההגירה של העולים מאתיופיה היא סיום שלב קליטתם הראשונה במרכזי הקליטה ובאתרי הקרוונים. יש לציין כי בשנת 1996 החל תהליך סגירת אתרי הקרוונים, ומרבית יושביהם עברו למגורי קבע. שיעור משני הכתובת בקרב העולים מאתיופיה ירד מ-101.3 לכל אלף איש לשיעור של 57.1 לכל אלף איש בשנת 1999 (שיעור זה גבוה מעט משיעור ההגירה בקרב כלל האוכלוסייה היהודית). 

שיעור משני הכתובת בקרב עולי מבצע משה ירד והגיע לשיעור ההגירה של כלל האוכלוסייה היהודית (כ-47 לכל אלף איש). שיעור ההגירה בקרב עולי מבצע שלמה ואחריו גבוה יותר (61.7 לכל אלף איש) אך חשוב לזכור כי שיעור זה משקף ירידה של 50% בהשוואה ל-1996.

היעד העיקרי של ההגירה של עולי אתיופיה הינו מחוז המרכז. בשנת 1999 פנו מרבית המהגרים ממגזר עולי אתיופיה לנפת השרון ונפת רחובות. באותה שנה היווה גם מחוז הדרום מקור משיכה למהגרים מקרב המגזר ככל הנראה בשל ריכוז אוכלוסיה אתיופית מעולי מבצע משה. עם זאת לאורך השנים לא ניתן להצביע על מחוז אחד מסוים מלבד מחוז המרכז שהיה מחוז מועדף. בשנת 1996 היה מחוז תל אביב השני בעדיפותו אחרי מחוז המרכז, בשנת 1997 היה זה מחוז הצפון ובשנת 1998 מחוז ירושלים.

במקביל לשיעורי הגירה חיוביים אל המחוזות השונים ניכרו במחצית השנייה של שנות התשעים שיעורי הגירה שליליים ממחוז חיפה. הסיבה לכך היא סגירת אתר הקרוונים חצרות כרמל ועזיבת תושביו למחוזות אחרים.

בבדיקת שיעורי ההגירה של עולים מתקופות שונות (עולי שנות השמונים ועולי שנות התשעים) נמצא דמיון בהעדפת מחוז המרכז בקרב העולים משתי התקופות. אולם בבדיקת שיעורי ההגירה הפנימיים במחוזות האחרים נמצאו הבדלים ביניהן. למשל, בשנת 1999 היה שיעור ההגירה של העולים הוותיקים במחוז ירושלים גבוה מזה של החדשים (50.2 לאף לעומת 33.8 לאלף בהתאמה). בשנת 1996 ניכר הבדל גדול יותר עם נטייה הפוכה, כאשר שיעור ההגירה בקרב הוותיקים היה שלילי (כלומר יותר עוזבים מאשר נכנסים) ועמד על 62.8 לכל אלף, בעוד שבקרב העולים החדשים יותר עמד שיעור ההגירה על 30.4 לכל אלף. הסיבות לכך אינן ידועות לנו, והן קשורות ככל הנראה לקשרים בין קרובים ומשפחות או לחילופין לתהליכים בשוק העבודה.

גם בשיעורי ההגירה השליליים ממחוז צפון וממחוז חיפה ניכרו הבדלים בין שתי קבוצות העולים, כאשר שיעורי ההגירה השליליים בקרב העולים הוותיקים היו קטנים יותר בהשוואה לעולים החדשים יותר, וזאת מכיוון שמרבית העולים הוותיקים ישבו כבר ביישובי קבע. (עם זאת יש לציין כי שיעורם של העולים החדשים המתגוררים במחוז חיפה מתוך כלל העולים החדשים גבוה יותר משיעורם של העולים הוותיקים יותר, ככל הנראה בשל ההפניה של רבים מהעולים עם עלייתם לארץ למחנה הקרוונים בחצרות כרמל).

מדיניות פיזורם הגיאוגרפי של העולים

לאחר תקופת הקליטה הראשונה במרכזי הקליטה נדרשו העולים לעזוב את מרכזי הקליטה ולעבור למגורי קבע. לעולים ניתנה האפשרות לבחור את מקום מגוריהם, והם לא הופנו על ידי הממשלה לאזורים מסוימים. המדיניות המוצהרת של מדינת ישראל היתה לפזר את אוכלוסיית העולים מאתיופיה ברחבי הארץ ולהימנע מריכוזם באזור גיאוגרפי אחד. המטרה היתה למנוע "גטאות" של יוצאי אתיופיה במספר קטן של ישובים.

המשרד לקליטת עלייה קבע בשנות השמונים כי יש להימנע ככל האפשר מריכוז של יותר מ-30 עד 50 משפחות יוצאות אתיופיה בשכונה אחת וממגורים של יותר משתיים עד שלוש משפחות מהמגזר באותו בניין או באותה כניסה לבניין. המטרה שעמדה ביסוד קביעה זו היתה להביא לטמיעתם של העולים בקרב האוכלוסייה הוותיקה ולהימנע מכיסי עוני המאפיינים מקומות עם ריכוזים של אוכלוסיות חדשות. גם החשש מיצירת דימוי "אתיופי" למקום, שעשוי היה לחהביא לנטישה של אוכלוסיות וותיקות, היווה גורם חשוב למדיניות זו.
בשנת 1991 נקבע כי עולי אתיופיה לא יהוו יותר מ-2% עד 4% מאוכלוסיית השכונה או היישוב.

כמו כן ביקשה הממשלה להימנע מריכוז של העולים במקומות שבהם יש ריכוזים גדולים של אוכלוסיות חלשות (כמו ישובי פיתוח בצפון הארץ ובדרומה), ועל כן הצהירה הממשלה על רצונה לכוון את העולים מאתיופיה ליישובים ולשכונות בעלי חוסן חברתי כלכלי "בינוני", כלומר יישובים שאינם עניים במיוחד ושאינם עשירים במיוחד. 

היישובים, שאליהם הוחלט להפנות עולים מאתיופיה לדיור קבע 1985
ישובים בסיווג "פחות מבינוני" ישובים בסיווג "בינוני" ישובים בסיווג "בינוני ומעלה" ישובים קטנים ללא סיווג
אור יהודה באר שבע אילת גבעת שמואל
אשדוד גדרה בת ים כפר יונה
אשקלון כרמיאל הוד השרון מזכרת בתיה
בני ברק לוד הרצליה מעלה אדומים
טבריה נצרת עילית חדרה עתלית
טירת הכרמל נשר חולון קצרין
יבנה נתניה יהוד קריית ארבע
מגדל העמק עפולה כפר סבא קריית עקרון
נס ציונה ערד נהריה שדרות
עכו פרדס חנה נס ציונה  
צפת קריית גת פתח תקווה  
קריית גת קריית אתא קרית אונו  
קריית מלאכי קרית ים קריית ביאליק  
רמלה   קריית טבעון  
    קריית מוצקין  
    ראשון לציון  
    רחובות  
    רעננה  


על רשימת היישובים הנ"ל נוספה רשימה של שכונות בערים הגדולות שהוגדרו אף הן כמתאימות לעולי אתיופיה: יד אליהו בתל אביב; קריית חיים, קריית שמואל, קריית אליעזר ובת גלים בחיפה; רמות, קריית יובל, ארמון הנציב, פסגת זאב, גבעת מרדכי וגילה בירושלים.

מדיניות הקליטה של שנות התשעים שכפלה את עקרון הפיזור והכניסה שינויים קלים בלבד ברשימת היישובים המומלצים.

הממשלה ביקשה לעודד את העולים לרכוש דירות במרכז הארץ ולא בפריפריה על מנת להתגורר בקרבה למקומות תעסוקה ולשירותים חברתיים. מסיבה זו ריכוזם הגבוה של עולי אתיופיה (וצאצאיהם) הוא דווקא במחוז המרכז. החשיבות של הפניית העולים מאתיופיה לערים הגדולות במרכז ארץ הודגשה במיוחד במסגרת מסמך המדיניות של המשרד לקליטת העלייה בשנת 1991. אפשר שזו הסיבה לכך כי ריכוזם של עולי שנות התשעים במחוז מרכז גבוה מריכוזם של העולים הוותיקים יותר.

לשם כך ניתנו לעולים מאתיופיה הטבות בשכר דירה ובמשכנתאות לרכישת דירה. ההחזרים הכספיים למשכנתא היו נמוכים מאוד, ולמעשה המשכנתא הייתה הופכת למענק לאחר שנים אחדות (החל מ-2003 בוטלה ההטבה שהפכה את ההלוואה למענק אך לגבי העולים מאתיופיה גובש הסדר מיוחד שיאפשר את המשך קבלת המענק). העולים מאתיופיה קיבלו סכומי סיוע גדולים יותר מעולים ממדינות אחרות.

גובה ההלוואות נקבע לפי סוג האזור. באזורים יקרים יותר ניתן סיוע גדול יותר, כדי לאפשר לעולים לגור גם ביישובים מבוססים (ראו להלן: "בעלות על הדירה").

מדיניות הפיזור הושפעה במידה מסוימת מהמשקעים שנותרו בעקבות קליטת העולים מארצות ערב בשנות החמישים והשישים. אלה הופנו למחנות זמניים, למעברות ולעיירות פיתוח, שהיו רחוקים ממרכזי תעסוקה ותרבות, והתאפיינו ברמה נמוכה של שירותים ציבוריים.

כשלון מדיניות הפיזור

למרות מדיניותה המוצהרת של הממשלה על פיזור עולי אתיופיה, בפועל מתגוררים מרביתם כמספר ריכוזים גדולים יחסית, במספר יישובים קטן (בעיקר במחוז המרכז והדרום), ובחלק ניכר מהמקרים ביישובים ובשכונות בעלי מעמד חברתי-כלכלי נמוך.
גם דירות, שרכשו עולים במסגרת מבצע המשכנתאות ביישובים במרכז הארץ, היו ממוקמות ב"פריפריה החברתית והכלכלית" של אזור המרכז. לפי נתוני האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה משנת 1994, למעלה מ-56% מהדירות שנרכשו בתקופה הראשונה של מבצע המשכנתאות היו ממוקמות בשכונות מצוקה (816 מתוך 1,234).

ניתן להציע מספר סיבות לכך:

  • רוב העולים שהגיעו במבצע משה היו חסרי משאבים והופנו בעיקר לדירות שכורות במסגרת הדיור הציבורי. דירות אלה נמצאות בדרך כלל בעיירות פיתוח ובשכונות שמעמדן הכלכלי-חברתי נמוך. 
  • רבים מהעולים חששו ליטול על עצמם התחייבויות כספיות גדולות (מגורים ביישוב מבוסס יותר ונטילת הלוואה גדולה יותר - פירושה התחייבות כספית חודשית גבוהה יותר לאורך זמן). 
  • כניסת משפחות עולים רבות לשכונה אחת גרמה להגירה שלילית של התושבים הוותיקים ולירידת ערך הדירות. בשכונות נשארו רק קבוצות אוכלוסייה חלשות ביותר, כשכנים וכקולטים לעולים החדשים. 
  • חלק ממרכזי הקליטה מוקמו מלכתחילה בשכונות חלשות (למשל שכונת שמשון באשקלון ושכונת שאול המלך בבאר שבע). בתום הקליטה הראשונית לא הוצעו לעולים אלטרנטיבות אחרות, והם נאלצו להמשיך להתגורר באותם המבנים של מרכזי הקליטה, כפתרון דיור קבע. באופן זה נוצר ריכוז גבוה של עולים בשכונות מצוקה אלו.
    יתרה מכך, בתקופת מבצע משה הוסבו ארבעה מרכזי קליטה בשלושה ישובים שמעמדם החברתי-כלכלי נמוך (נצרת עילית, אשקלון ועפולה) לדיור קבע, וזאת בניגוד להמלצות המפורשות של מסמך המדיניות של המשרד לקליטת העלייה משנת 1985. הדיירים במרכזים אלה לא נשאלו לרצונם. יש הטוענים כי צעד זה נעשה עקב מחסור בתקציב ומסירוב משרד האוצר להקצות את המימון הדרוש ליציאה ממרכזי הקליטה. 
  • כאשר הגיע גל העלייה של מבצע שלמה בראשית שנות התשעים, שוכנו העולים באתרי קרוונים שמוקמו באזורים כפריים או באזורי תעשייה בפאתי הערים הגדולות. האתרים אלה נבנו עבור העולים ממדינות חבר העמים, אלא שאלה סירבו לגור בהם או שעזבו אותם תוך זמן קצר, דבר שיצר מלאי של "פתרונות דיור" זמינים וזולים יותר (בהשוואה לדירות בבנייני מגורים בתוך הערים) והעולים מאתיופיה הופנו לאתרים אלה בהמוניהם (לאחר שהייה קצרה בבתי הארחה). 
  • העולים עצמם ביקשו להתיישב ביישובים בהם כבר היו קיימים ריכוזים של עולים מאתיופיה. רצון העולים לשמור על המסגרת המשפחתית-קהילתית הביאה אותם לקנייה מרוכזת באזור אחד. הריכוזיות הגיאוגרפית של עולי אתיופיה מבטאת את הצורך בקרבה למשפחה ולקבוצת המוצא ואף רצון לשמר את אורח החיים הקולקטיבי שהיה נהוג באתיופיה (תופעה זו פחות בולטת בקרב עולי מדינות חבר העמים). וכך, למרות כוונתה המקורית של הממשלה להפנות את העולים באמצעות מבצע המשכנתאות ל-52 היישובים שנקבעו מראש, נאלצה הממשלה להוסיף לרשימה יישובים נוספים, שבהם כבר נוצרו ריכוזים של יוצאי אתיופיה, וזאת בשל לחץ של עולים עצמם, שהגיע אף לכדי הגשת עתירה לבג"ץ, בה טען עולה מאתיופיה כי מבצע המשכנתאות אינו מאפשר לו לרכוש דירה במחוז חפצו. 
  • תהליך הרכישה של עולי אתיופיה במסגרת מבצע המשכנתאות שימש קרקע פורייה להופעתם של מיני מתווכים, חלקם עולים ותיקים מאתיופיה, שראו במבצע הרכישה במשכנתאות הזדמנות פז לעשיית רווחים. עבור המתווכים דווקא העסקאות בעיירות הפיתוח היו המשתלמות ביותר. מחירי הדיור במקומות אלה נמוכים יחסית, ומרגע שנודע גובהן של המשכנתאות "התאימו" מחירי הדירות באזורים אלה את עצמם לגובה המקסימאלי של המשכנתא כאשר המתווכים שיחקו תפקיד מרכזי בהתאמה זו, באופן שמחיר הדירות כבר גילם בתוכו את דמי התיווך. לפעמים נופח מחיר הדירה על ידי שמאים באמצעות הכללת מרכיבים נוספים בתוכו כמו ציוד ביתי. העולים היו טרף קל, ורבים גזרו על גבם קופון: אנשי קשר, מתווכי נדל"ן, עורכי דין ואף הבנק, ששימש צינור להעברת הכסף מקופת המדינה. הבנק סיכן מעט, שכן בפועל 95% מהכסף לקנייה ניתנו לעולים כמענק. לבנק נותר רק לגבות את העמלה שלו מהמדינה ולהבטיח שהקונים יחזירו מדי חודש את חלקם במשכנתא, תשלום של כמה מאות שקלים, שבדרך כלל הצליחו לעמוד בו. במקרים מסוימים היו מעורבים במעשי מרמה גם עובדי מדינה. בירושלים, למשל, אחד המנהלים של מרכז קליטה מסר לעולים מידע שקרי על מחירן של דירות שרצו לקנות, ואת ההפרש בין הסכום שקיבל מהם לבין המחיר האמיתי של הדירות שילשל לכיסו.
    עבור הדיירים המקוריים בעיירות הפיתוח (רובם עולי שנות החמישים והשישים ממדינות ערב) הייתה זו הזדמנות פז לשדרוג תנאי הדיור שלהם, וכך עולי אתיופיה מצאו עצמם רוכשים דירות במחיר מנופח בשכונות שערך הדירות בהן נמוך.

סטריאוטיפים ודעות קדומות

אפשר להניח בבטחון (אף שלא נעשה מחקר אמפירי בנושא) שפיזורם של העולים ברחבי הארץ הושפע בין השאר מדעות קדומות וסטריאוטיפים של האוכלוסיה הוותיקה (ממגזרים שונים) כלפי העולים. תושבים רבים הביעו בגלוי ובסמוי התנגדות ליישוב העולים בסביבת המגורים שלהם ורבים אף סרבו למכור או להשכיר דירה לעולים מאתיופיה. העולים, מצדם, חשו בעוינות הנושבת כלפיהם והעדיפו במקרים רבים להתגורר בשכונות וברחובות שבהם ישנם במילא ריכוזים של בני עדם.

הריכוז של מגזר יוצאי אתיופיה בשכונות מצוקה בתנאי דיור רעועים לא נעלמו מעיני הממשלה. בשנת 2005 המליצה ועדת מנכלי"ם בין משרדית בראשות שמואל אבוהב (מנכ"ל משרד השיכון דאז) על תוכנית חומש לשכונת קריית משה ברחובות שתכלול חילופי אוכלוסיות על ידי משיכת אקדמאים ותושבים מרקע סוציו-אקונומי גבוה לשכונה ובמקביל על ידי פינוי ואכלוס מחדש של משפחות גדולות המתגוררות כיום בשכונה. לשם ביצוע התוכנית מפרט דו"ח הוועדה שורה של צעדים, ובהם עידוד זוגות צעירים להתגורר בשכונה על ידי משכנתאות מוגדלות בהלוואה ומענק מותנה במגורים וכן פטור מאגרות והנחות במיסוי. כדי לעודד תושבים לעזוב ביקשה הוועדה לרכוש דירות גדולות מחוץ לשכונה על ידי גרירת משכנתה. לפי התוכנית, הדירות שיתפנו ישופצו או ייבנו מחדש ויימכרו בשוק הפרטי. 

יחידת המגורים

הקדמה

בין השנים 2000 – 2003 נערכו בשמונה ערים, בהן יש ריכוזי אוכלוסיה של מגזר יוצאי אתיופיה, מפקדים של משקי הבית, בהם נאסף מידע בתחומי חיים שונים. הישובים הם: נתניה (שכונת אזורים-דורה), רחובות (קרית משה), חדרה (אלרום פאר ועובדים), עפולה (עפולה עילית ועפולה הצעירה), רמלה (בן גוריון, צה"ל, וילנה והרחובות הסמוכים), אשדוד (רובע ג', רובע ו' ורובע ח'), לוד (כל העיר) ויבנה (בה נעשה מדגם בלבד של 120 משפחות בארבע שכונות, בהן מרוכזים יוצאי אתיופיה – 30 משפחות בכל שכונה. המשפחות נבחרו באופן אקראי). הקהילות בערים אלה שונות בהרכבן מבחינת הוותק בארץ:

  • קהילות וותיקות – עפולה, חדרה ורמלה, בהן שיעור גדול יחסית של בוגרים מעל גיל 18 הנמצאים בארץ למעלה מ-15 שנים. בקהילות אלה לא היו עולים שהגיעו לארץ בחמש השנים שקדמו לעריכת המפקד. 
  • קהילות חדשות – רחובות נתניה ואשדוד, בהן שיעורים גדולים של עולים שהגיעו לארץ בחמש השנים, שקדמו למפקד. 
  • קהילה בינונית – יבנה, שבה 74% מהבוגרים הם בעלי ותק של 3 – 10 שנים בארץ. 
  • קהילה משולבת – לוד, שבה 33% מהבוגרים נמצאים בארץ למעלה מ-15 שנה ו-30% מתחת לחמש שנים.

אפיון יחידות הדיור שלהלן וכימותן מסתמכים בין היתר על מפקדים אלה (שיכונו להלן יחד "מפקד שמונה הערים"), שממצאיהם נכתבו על ידי יהודית קינג, רוית אפרתי ונגה נצר, וכן על דו"ח שהוכן בשנת 2002 על ידי שלמה סבירסקי וברברה סבירסקי במלאת עשור למבצע שלמה.

בעלות על דירה

רובה של האוכלוסייה במגזר יוצאי אתיופיה מתגורר בבית אשר נמצא בבעלות המשפחה.
רכישתן של הדירות התאפשרה הודות להלוואות משכנתא נוחות בתנאים מועדפים שהעמידה ממשלת רבין בתחילת שנות התשעים לטובת העולים מאתיופיה במסגרת העידוד לעזוב את מרכזי הקליטה ואת אתרי הקרוואנים ולהשתלב בישובי הקבע ברחבי הארץ. שר הקליטה דאז, יאיר צבן, שהגה את תוכנית המשכנתאות, ראה בה הזדמנות לאפשר לעולים להפוך לבעלי נכסים וליישם את מדיניות הפיזור של העולים ביישובים בעלי חוסן כלכלי חברתי בינוני במרכז הארץ, בסמוך למוקדי תעסוקה ולא בפריפריה ובשכונות מצוקה. צבן העדיף זאת על פני הצעה של משרד השיכון ליישב את עולי מבצע שלמה בדירות הריקות שנבנו בערי פיתוח עבור עולי חבר העמים ואשר נותרו ללא ביקוש. מספרן נאמד בכ-5,000 כמספר המשפחות יוצאות אתיופיה שהמתינו לדיור קבע.

גובה ההלוואה ותנאיה היו עדיפים בהשוואה למגזרים אחרים באוכלוסיה ואף בהשוואה לעולים ממדינות חבר העמים. גובהה המקסימאלי של משכנתא לעולי אתיופיה עמד על 110,000$ (נכון לאמצע שנות התשעים), והיא כיסתה עד 99% ממחיר הדירה.

גובה המשכנתא נקבע לפי גודל המשפחה (משפחות בנות 4 ילדים ויותר זכו למשכנתא הגדולה ביותר) ולפי סוג היישוב המבוקש. ככל שהיישוב סווג ברמה גבוהה יותר, גובה הסיוע שניתן היה גדול יותר, וזאת על-מנת לאפשר לעולים להשתלב גם ביישובים מבוססים. עם זאת, ממחקרם של שלמה סבירסקי וברברה סבירסקי עולה כי המשכנתאות המוגדלות סייעו לעולים רבים להשתקע במרכז הארץ, אולם הדירות שקנו ממוקמות בפריפריה החברתית והכלכלית של אזור המרכז.

המשכנתאות הגבוהות ביותר נקבעו ליישובים הבאים: אבן יהודה, אור יהודה, בני ברק, בת ים, גבעת זאב, גבעת שמואל, גבעתיים, גני תקווה, הוד השרון, הרצליה, חולון, יהוד, ירושלים, כפר סבא, מבשרת ציון, מעלה אדומים, נס ציונה, נתניה, פתח תקווה, קריית אונו, ראש העין, ראשון לציון רחובות, רמת גן, רמת השרון, רעננה ותל אביב. בישובים אלה עמד גובה המשכנתא על 235,000 ₪ לזוג ללא ילדים, 300,000 ₪ למשפחה עד שלושה ילדים ו-365,000 ₪ למשפחה עם ארבעה ילדים ויותר. שאר היישובים חולקו לחמישה אזורים לפי עלות הדירות, והמשכנתאות ביישובים אלה הותאמו לכך.
ההחזרים הכספיים למשכנתא היו נמוכים מאוד (כ-150 ₪ לחודש), ורוב ההלוואה (כ-80%) הפך למענק לאחר שנים אחדות.

בתוכנית הכלכלית לשנת 2003 הוחלט להפוך את רכיב המענק במשכנתאות להלוואה. משמעות החלטה זו היא גידול בגובה ההחזר החודשי. עם זאת סוכם כי לגבי עולי אתיופיה יישאר ההסדר הקיים (כלומר רכיב המענק יישאר) במהלך שנת 2003, ויוקצה לשם כך סכום של 100 מיליון ₪.
תקופת הזכאות למשכנתא נקבעה בתחילה לשבע שנים מיום קבלת מעמד של עולה אולם היא הוארכה לגבי כל מי שעלה לאחר 1989.

מספר הדירות שרכשו עולי אתיופיה במסגרת מבצע המשכנתאות היה גבוה באופן ניכר מתחזיות משרד האוצר שהסכים לממן אותו. מספר הדירות שצפויות היו להימכר במסגרת מבצע זה לפי הערכת משרד האוצר עמד על 500. בפועל על פי נתונים שנאספו במרכז המחקר והמידע של הכנסת, מספר הדירות שרכשו עולים מאתיופיה בסיוע משכנתא בשנים 1991-2003 עמד על 12,696 דירות. 

מספר הדירות שרכשו עולי אתיופיה בסיוע משכנתאות בשנים 1991 - 2003
שנה מספר דירות שנרכשו
1991 798
1992 1,208
1993 1,762
1994 1,845
1995 1,050
1996 563
1997 439
1998 564
1999 1,035
2000 531
2001 1,312
2002 1,000
2003 (עד יוני) 589
סך הכל 12,696
 


במפקד שמונה הערים הסתבר כי ברחובות (קהילה חדשה) 97% מהמשפחות גרו בדירות בבעלותן. ואילו בעפולה (הנחשבת ו"וותיקה" שבין ערי המפקד) רק 16% מהמשפחות התגוררו בדירה בבעלותן. בשאר ערי המפקד עמד שיעור המשפחות שבבעלותן דירה על 72%-85%, כאשר לקהילות הוותיקות שיעורים נמוכים במעט מהאחרות. ניתן להעריך בזהירות רבה כי שיעור הבעלות על דירות בקרב העולים החדשים יותר הוא גבוה יותר מאשר בקרב הוותיקים. אפשר להסביר זאת בכך שבקרב העולים הוותיקים יש יותר זקנים, ולכן יש בקרבם יותר אנשים הזכאים לדיור ציבורי.

אחוז המשפחות ממגזר יוצאי אתיופיה המתגוררות בדירה בבעלותן ביישובים נבחרים, 2003

מגורים בדיור ציבורי

הדיור הציבורי שהעמידה המדינה לרשות העולים בשנות התשעים כלל דירות ציבוריות (דירות בבעלות המדינה או חברות משכנות מטעמה), הוסטלים לקשישים ומקבצי דיור (מבנה שבו לא פחות מ-80 יחידות דיור ולא יותר מ-200 יחידות. שטחה של כל יחידה הוא לפחות 25 מ"ר ליחיד ו-36 מ"ר לזוג. בעל המקבץ מתחייב לספק שירותי ניהול ותחזוקה ולשאת בתשלומי המסים על השטחים הציבוריים במקבץ).

רוב משקי הבית שאינם מתגוררים בדירה שבבעלותם, מתגוררים בתנאי שכירות בדיור הציבורי.
נכון לשנת 2001, התגוררו 3,563 משפחות של יוצאי אתיופיה בדיור ציבורי של חברת "עמידר" וחברת "עמיגור". סך הכל התגוררו בשנה זו בדיור הציבורי כ-23,300 נפשות המהוות 29% ממגזר יוצאי אתיופיה (נכון לחודש יוני 2001). בקרב האקדמאים במגזר יוצאי אתיופיה שיעור הגרים בדיור ציבורי נמוך יותר (17% נכון לשנת 1999) ככל הנראה עקב אי זכאותם לדיור ציבורי (ראו להלן) וכן בשל גילם, מצבם הבריאותי ומצבם המשפחתי. 

היישובים העיקריים שבהם מתגוררים עולים מאתיופיה בדירות ציבוריות, 2001
ישוב מספר דירות עמידר מספר דירות עמיגור * סך הכל דירות
אופקים   140 140
אשדוד   245 245
באר שבע 326   326
בת ים 92   92
חדרה 122   122
מגדל העמק   81 81
נתניה 333   333
עפולה 234   234
פתח תקווה 83   83
צפת 72   72
קריית גת 165   165
קריית ים   136 136
ראשון לציון 183   183
רחובות 96    96 **
רמלה 127    127 **
שדרות ונתיבות   187 187 
תל אביב יפו 2 81 83
ישובים אחרים 477 381 858
סה"כ 2,312 1,251 3,563


כאמור, צורת מגורים זו היא השכיחה ביותר לאחר הבעלות על דירה. כך גם עולה ממפקד שמונה הערים, בהם הרוב המוחץ של משפחות שאין ברשותן דירה, התגורר בדיור ציבורי.

יש לציין כי הקריטריונים להקצאת דירות לעולים בדיור הציבורי שונים מאלו של התושבים הוותיקים. הזכאות לדיור ציבורי מוקנית לעולים שהם נכים, קשישים או משפחות חד הוריות (ללא צורך במבחן הכנסה המהווה קריטריון חשוב במתן דיור ציבורי לוותיקים). 
נכון לשנת 2005, העולים צריכים לעמוד באחד מהקריטריונים הבאים:

  • זוג גמלאים (בעבר גיל הפרישה עמד על 65 לגבר ו-60 לאישה. גיל זה עולה). 
  • גמלאי יחיד זכאי למקום בהוסטל או לדירה בשטח של עד 30 מ"ר. 
  • משפחה חד הורית 
  • משפחה שאחד מבניה סובל ממחלה קשה או שהוא נכה לצמיתות עם 75% אחוזי נכות ומעלה. 
  • משפחה מרובת ילדים (עם חמישה ילדים לפחות).

מגורים בשכר דירה בשוק הפרטי

מקצת מהעולים מתגוררים בדירות שכורות. נראה שמספרם של אלה קטן ובלתי משמעותי. למרות הסיוע שמעניקה הממשלה גם בשכר הדירה בשוק הפרטי, מרבית העולים שאין בבעלותם דירה מעדיפים את הדיור הציבורי. במפקד שמונה הערים עלה כי רק 1%-2% מבין המשפחות, שאין בבעלותן דירה, מתגוררות בשכירות פרטית. 

סיבה אפשרית היא חוסר היכרות עם מנגנון השכירות וחשש מפני התקשרות משפטית עם אדם בלתי מוכר להבדיל מהתקשרות עם המדינה. באזורי דיור מסוימים נתקלו צעירים אתיופים בבעלי בתים שהסתייגו מהם או סירבו להשכיר להם דירות, וייתכן שזו סיבה נוספת למיעוט השכירות הפרטית בקרב המגזר. 

גם מצבן הכלכלי של משפחות רבות בקרב העולים הגביר את החשש מפני דמי שכירות בערים הגדולות. לחלק מהעולים לא היתה עבודה קבועה, ואילו התחייבות לתשלום שכירות חודשית הטילה עליהם לחץ כלכלי ותחושת חוסר יציבות. 

סיבה אפשרית אחרת היא גודלן של המשפחות במגזר יוצאי אתיופיה. משפחות רבות במגזר הינן מרובות ילדים, וזקוקות לדירה גדולה יחסית, ששכר הדירה עבורה גבוה. יתרה מכך, עצם העובדה כי המשפחה הינה מרובת ילדים, הקנתה לה זכאות אוטומטית לדיור ציבורי. 

בהנחה שמרבית המשפחות שבבעלותן דירה הן משפחות של עולים חדשים יותר (ומכאן גם צעירים יותר), הרי משפחות שאין בבעלותן דירה הן במקרים רבים משפחות מבוגרות, שמעצם גילן המבוגר הן עונות על הקריטריונים לקבלת דיור ציבורי, וזו סיבה נוספת המסבירה את שכיחותו של הדיור הציבורי בקרב מגזר יוצאי אתיופיה ואת עדיפותו על פני שכירות פרטית.

יש לציין כי בקרב האקדמאים במגזר יוצאי אתיופיה שיעור המתגוררים בשכירות פרטית גבוה יותר בהשוואה לכלל מגזר, והוא עומד על כ-8%. ייתכן שהסיבה לכך קשורה לעובדה שהם עברו לגור באזור מוסד הלימודים האקדמי, ועזבו את בית הוריהם. מצבם הכלכלי מאפשר שכירות בשוק הפרטי ומאידך מצבם הכלכלי הבריאותי והמשפחתי אינו מזכה אותם בדיור ציבורי.

מגורים במרכזי קליטה

נכון לשנת 2001, התגוררו במרכזי הקליטה כ-3,000 עולים, בדרך כלל עולים חדשים שהגיעו בשנים האחרונות. השהיה במרכזי הקליטה הינה זמנית עד למעבר למגורי קבע. נכון לאמצע שנת 2006, התגוררו במרכזי הקליטה כ-7,500 עולים מאתיופיה ב-35 מרכזי קליטה. למרות הסיוע שניתן לעולים על מנת שיעברו לדיור קבע, נשארים חלקם במרכזים לתקופות ארוכות שמגיעות לעתים למספר שנים. הממשלה קיבלה לאחרונה החלטה על סגירת מרכזי הקליטה תוך העברת דייריהם לדיור קבע, אולם בשנים האחרונות הוגבר קצב העלאת בני הפלשמורה לארץ ועקב כך ממשיכים המרכזים לפעול, והחלטת הממשלה אינה מיושמת .
יש לציין כי משפחה שממשיכה להתגורר במרכז הקליטה מחויבת כעבור שנה בתשלום שכירות שנע סביב 600-800 ₪ לחודש.

מגורים באתרי קרוונים

בשנות ה- 90 נפתחו 22 אתרי קרוונים שנועדו לקליטת עולים. אתרים אלה אכלסו במהלך השנים למעלה מ-32 אלף עולים, כמעט כולם יוצאי אתיופיה. 

באמצע שנות התשעים החליט משרד הקליטה והשיכון לפתוח בתהליך סגירתם ולפזר את העולים שנותרו בהם בישובי קבע ברחבי המדינה. התושבים שנותרו באתרים אלה היו בעיקרם עולים "טריים" בתקופה הסמוכה למועד עלייתם, רובם המוחץ רווקים צעירים. בשנת 2001 נאמד מספרם בכ-2,000. 

בשנת 2004 נסגר אתר הקרוונים האחרון, חצרות יסף (ליד נהריה). באתר זה גרו עולים שהגיעו לישראל בשנות ה- 90. הוא הפסיק לקלוט עולים כבר בשנת 2000, כארבע שנים לפני סגירתו הסופית.

בחירת מקום המגורים

כאמור לעיל, בקרב דור העולים (בכל תקופות העלייה) הושפעה ההחלטה על מקום המגורים ממספר גורמים, ובהם: מדיניות הפיזור והסיוע של הממשלה, שביקשה למנוע ריכוזי אוכלוסיה אתיופית, במיוחד לא בשכונות חלשות (מדיניות שלא הצליחה); המצב הכלכלי של העולים, שלא אפשר למרביתם רכישת דירה בשכונות מבוססות, זכאותם לדיור ציבורי (אשר קשורה אף היא למצבם הכלכלי) אשר הניעה את אותם זכאים לעבור ולהתגורר במקומות בהם קיים מלאי של דירות ציבוריות; מיקום מרכזי הקליטה (רבים מהעולים בחרו להשתקע בישובים סמוכים למרכזי הקליטה); הרצון להתגורר בסמיכות למכריהם או קרוביהם, שהניעה רבים מהם לעבור ממרכזי הקליטה לישובים בהם כבר התגוררו עולים מאתיופיה וכו'.

אין בידינו עדיין מידע על דפוסי בחירת מקום מגורים של הזוגות הצעירים ממוצא אתיופי, ילידי הארץ. עם זאת מתוך ראיונות שערכנו (עם צעירים אתיופים, עם אנשים ברשויות המקומיות, ועם מומחים בעולם הנדל"ן) מסתמן באופק שינוי, כאשר לא מעט זוגות הצעירים, בעיקר המשכילים, מצליחים לצאת מ"הגטו" האתיופי ולרכוש דירה בשכונות ללא זהות אתנית, מקצתן שכונות ברמת מגורים הגבוהה יותר מזו של הוריהם (למשל באשדוד, בחדרה או בנתניה).

המבנה, העיצוב והמצב הפיזי של דירה

דירות שנמכרו לעולים

במקרים רבים מצבן הפיזי של הדירות שנמכרו לעולים מאתיופיה היה רעוע ביום המכירה. לא פעם ניאותו העולים לרכוש דירה זו כתוצאה מלחץ שהופעל עליהם וממעשי מרמה שבוצעו כלפיהם על ידי גורמים שונים, מתווכים, עובדי בנק, אנשי נדל"ן עורכי דין ואחרים. 

השיטה פעלה כך: אנשי השיווק של בנק המשכנתאות פנו למרכזי הקליטה והציעו לעולים עזרה במימוש זכאותם למשכנתא. איש קשר מן העדה ומתווך דירות לקחו את העולים לראות נכס, לא אחת בשעות החשיכה. לפעמים הראו להם דירה אחרת. בדרך כלל לחצו עליהם לחתום מהר על חוזה הקנייה, שאם לא כן, יאבדו את זכאותם. 

באורח פלא, השמאים ששלח הבנק העריכו את הדירות בסכום זהה או קרוב לסכום הזכאות. בבנק טפחות מסבירים זאת בכך, שהיה ביקוש רב לדיור והיצע נמוך, ולכן גם מחסנים ומרתפים הוערכו בסכומים גבוהים. הבנק עצמו לא נטל סיכון ממשי בהעמדת הלוואה גדולה מאחר וחלקה הגדול הפך למענק וכוסה על ידי המדינה ואילו ההחזרים החודשיים ששולמו על ידי העולים עצמם היו בסכומים קטנים אותם הצליח לגבות. גם עובדי מדינה היו מעורבים במעשי המרמה ולא פעם גורמים, אשר העולים נתנו בהם אמון, מסרו מידע שקרי לעולים על מחירן של דירות שרצו לקנות, ואת ההפרש בין הסכום ששילמו העולים לבין מחירן האמיתי של הדירות שילשלו לכיסם הפרטי.

הדירות עצמן פשוטות גם בעיצובן הפנימי. הריהוט בעיקרו פונקציונאלי (שולחנות, מיטות, ספות, טלוויזיה וכו'). בבתים רבים מקובל לתלות תמונה מסורתית המבטאת את הקשר לאתיופיה או תמונות בעלות גוון דתי מסורתי אחר.

דירות במרכזי קליטה

הדירות במרכזי הקליטה קטנות יחסית ולפעמים הן בנות חדר אחד בלבד. בכל דירה מתגוררות מספר נפשות, לפעמים בני דורות שונים. הדירות מכילות מיטות, ולעיתים כיריים ושידת טלוויזיה. מצבן של חלק מהדירות במרכזי הקליטה רעוע.

בשנת 2007 התעוררה מחאה גדולה של תושבי מרכז הקליטה באיילת השחר (במקור היה זה בית הארחה שעקב כישלונו הושכר לסוכנות היהודית שהסבה אותו למרכז קליטה) בשל תנאי המחיה ומצבן של הדירות במרכז. בין היתר הועלו טענות על טיח מתקלף, על קירות מוכתמים ועל צפיפות גדולה בחדרים, שנובעת מגודל החדרים שאינם מתאימים לאכלוס מספר נפשות (לפעמים ארבע נפשות בחדר שיועד במקור לשמש כחדר זוגי בבית ההארחה).

אחזקת הבית

העולים מאתיופיה נתקלו בבעיות דיור נוספות מלבד רכישת הדירה. הוצאות הדירה כוללות גם את החזקתה. כיוון שהכנסת עולי אתיופיה נמוכה, אין ביכולתם של רבים לתחזק את הדירה. עם הזמן חלה ירידה במצבן הפיזי של הדירות שבבעלותם, הגם שמצבן של חלק מהדירות היה ירוד מלכתחילה. הדבר גורם לירידת ערך הדירות, וזאת נוסף לירידת הערך שהתרחשה עם כניסתם ההמונית של עולי אתיופיה לשכונות מסוימות שלוותה בעזיבה המונית של תושבים וותיקים. בחלק מהמקרים נרשמה ירידה של 50% בערך הדירה בהשוואה למחיר ששילמו עליה העולים בעת רכישתה.

קשר עם שכנים שאינם בני מגזר יוצאי אתיופיה

מפקד שמונה הערים בדק את הקשר בין בני מגזר יוצאי אתיופיה לשכניהם שאינם בני המגזר. יש לציין כי היו הבדלים בפיזור של הבניינים בשכונות השונות שנבדקו. בחלק מהשכונות (למשל בחדרה וברחובות) כמחצית המשפחות גרו בבניינים שלהערכת העולים, כל הדיירים או מרביתם הם יוצאי אתיופיה. בערים האחרות היה שיעור המתגוררים בבניינים כאלה נמוך יותר (בין 5%-20%).

עם זאת בכל הערים העידו רוב העולים כי הם מקיימים קשרים חברתיים עם שכניהם שאינם בני המגזר.
52%- 80% העידו כי קשריהם עם שכניהם שאינם יוצאי אתיופיה הינו מעבר לאמירת שלום. חלק קטן יותר מהמשפחות (בין 18% - 42%) ציינו כי הן נוהגות לבקר את שכניהן ואף לארח אותם בבתיהם. שיעור זה עולה עם הוותק בארץ. בשכונות הוותיקות יותר נמצא שיעור גדול יותר של משפחות, המארחות את שכניהן ונוהגות גם לבקר אצלם. 

אחוז המשפחות המבקרות בבתי שכניהן שאינם יוצאי אתיופיה, 2003


עם זאת, חשוב לציין כי במקרים רבים מדווחים יוצאי אתיופיה על יחסים מתוחים ששוררים בין מגזר יוצאי אתיופיה לאוכלוסיות ותיקות ממגזרים אחרים. הדבר מתבטא בנטישת השכונות על ידי התושבים הוותיקים, בסירוב להשכיר דירות ליוצאי אתיופיה ולעתים בהאשמות הדדיות של התנכלות (למשל בקיבוץ איילת השחר קיים מתח בין התושבים במרכז הקליטה לבין תושבי הקיבוץ אשר מאשימים אותם בלכלוך הקיבוץ, בגניבות ובחבלה מכוונת במתקנים, אוסרים עליהם להיכנס למתקני הקיבוץ, כמו חדר אוכל ובריכה).

ביביליוגרפיה

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • סבירסקי שלמה וסבירסקי ברברה, "היהודים יוצאי אתיופיה בישראל: דיור, תעסוקה, חינוך", מידע על שוויון 11, פברואר 2002.

פרסומים מדעיים מקצועיים ודוחו"ת

  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - מבחר נתונים דמוגרפיים מתוך השנתון הסטטיסטי מס' 56, 27.9.2005.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האוכלוסייה האתיופית בישראל: תכונות דמוגרפיות 1999-1996, 2003. 
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ישראל במספרים, 2006. 
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 58, 2007. 
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 57, 2006.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 53, 2002.
  • האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, שיקוף מצבה של קהילת יוצאי אתיופיה בישראל, 14.2.2006. 
  • יהודית קינג, רוית אפרתי ונגה נצר, נתונים נבחרים ממפקדים של עולי אתיופיה בשמונה ערים - פרויקט המוקדים השכונתיים, ג'וינט - מכון ברוקדייל, 2003.
  • אלנבוגן- פרנקוביץ שרית, קונסטנטינוב וצ'יסלב ולוי דגנית, בוגרי מוסדות על תיכוניים ואקדמיים יוצאי אתיופיה: דוח מחקר מעקב - תמצית המחקר, אתר מכון ברוקדייל, 1999.

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה (2008). ביתא ישראל. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 22:04, ינואר 28, 2008. 

כתבות ומאמרים בעיתונות

ארכיונים ומאגרי מידע

  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מצבם של עולים קשישים בישראל - מוגש לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, 2006.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע לדיון בנושא: מדיניות והתערבות בקליטת נוער וצעירים עולי אתיופיה – מעקב אחר יישום דוחות והחלטות בנושא - מוגש לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, 2005.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע בנושא: הגברת קצב העלאת הפלשמורה לישראל - מוגש לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, 2005.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע בנושא: קהילת יוצאי אתיופיה: תמונת מצב, פערים וטענות לאפליה - לחה"כ מיכאל איתן, 2003.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע בנושא: העלאת שכר הדירה בדיור הציבורי - מוגש לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, 2005.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע לדיון בנושא: קשייהם של גמלאים עולים בהחזר המשכנתה - מוגש לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, 2004.
  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע בנושא: הטבות הניתנות לעולים חדשים יוצאי מדינות ברית-המועצות לשעבר, אתיופיה ותימן – מוגש לחה"כ גילה גמליאל, 2003.

אתרי אינטרנט

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.