דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 13 מדרגים

חג החנוכה בחברה החילונית בישראל

ילדה מדליקה נרות חנוכה
ילדה מדליקה נרות חנוכה
הדס נעמן
הרצליה
דוד פז, עוז אלמוג, שי רודין

נוצר ב-4/5/2008

מקורות החג

חג החנוכה אינו נזכר בתנ"ך כלל, ובתלמוד מוקדשות לו שורות מעטות. את שמונת ימי ההודיה תיקנו חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני. לחנוכה שני היבטים. הראשון, ההיבט ההיסטורי-הצבאי: ניצחון החשמונאים על היוונים, טיהור בית-המקדש מעבודת האלילים שהייתה בו, וחידוש עבודת ה'. היבט זה של חג החנוכה מתואר היטב בספר חשמונאים.

ההיבט השני הוא נס פך השמן: כאשר החשמונאים טיהרו את בית-המקדש, הם נזקקו לשמן כדי להדליק את מנורת המקדש. ההלכה קובעת כי במקדש חובה להשתמש בשמן טהור, שלא נגעו בו זרים או גויים. שמן כזה לא נמצא, מלבד פך קטן, שהיה בו שמן ליום אחד. ואז אירע נס והשמן הספיק לשמונה ימים. לזכר נס זה מדליקים נרות בחנוכה.

על פי ספרי חשמונאים, חנוכת המזבח הוא האירוע המרכזי של חנוכה, והוא קשור לניצחון החשמונאים על היוונים ולחידוש הריבונות היהודית בארץ-ישראל. ואולם, במקורות מאוחרים, שנכתבו לאחר חורבן הבית השני - מאות שנים לאחר ימי המכבים - האירוע המרכזי קשור להדלקת המנורה ולנס פך השמן. מקורות אלה משקפים את תפיסת חז"ל, שבחרו להמעיט במשמעות הלאומית והצבאית, ולהדגיש את המשמעות הרוחנית והדתית של החג ונס פך השמן.

בחינת תולדותיו של החג מלמדת ששלושה ערכים או מוטיבים - האור, הנס והגבורה - התקיימו זה לצד זה מאז נחוג לראשונה, אלא שכל דור בחר את הערך שהתאים לו על-פי צרכיו המיוחדים לאותה עת, הדגיש וטיפח אותו באמצעות טקסטים ומנהגים. כך נולדו המנהגים והטקסים המגוונים של חג זה. חלקם התגבשו במשך הדורות והפכו לנחלת הכלל, חלקם דעכו ונמוגו.

ההסבר המקובל לשם החג הוא "חנוכה" מלשון חנוכת המזבח. על-פי פרשנות אחרת, חנוכה = חנו כ"ה. כלומר, בכ"ה בחודש כסלו (יום טיהור בית-המקדש) חנו ישראל מאויביהם. יש הגורסים כי חנוכה הוא ראשי תיבות של ח' נרות והלכה כבית הלל (שקבעו כי בלילה הראשון יש להדליק נר אחד, ובכל לילה להוסיף עוד נר).

רקע היסטורי

לאחר מותו של המלך אלכסנדר מוקדון, בשנת 323 לפני הספירה, עבר השילטון בארץ-ישראל מיד ליד בין יורשיו: מלכות בית תלמי, שמרכזה במצריים, ומלכות בית סלווקוס שמרכזה באנטיוכיה שבסוריה. בימי אנטיוכוס הרביעי, התפשטה מאוד התרבות היוונית-הלניסטית, שכן אנטיוכוס ראה בה כלי לביצור שילטונו על עמים ותרבויות, וכך הגיעה גם לירושלים. הצבא היווני-סורי פלש לירושלים, הרס את חומת העיר ואת חומת הר הבית, ועל מזבח-העולה בהית-המקדש נבנה מזבח לזאוס. אנטיוכוס לא הסתפק בכך וגזר על היהודים גזירות שמד, על-מנת לשרש את מנהגיהם ולהעבירם על דתם.

את נס המרד נגד השילטון הסלווקי הניף, בשנת 167 לפני הספירה, מתתיהו החשמונאי, בן למשפחת כוהנים שישבה בעיר מודיעין. גם לעירו הגיעו שליחי הקיסר וציוו על תושביה לזבוח לאלוהי היוונים. מתתיהו סירב, המית את אחד מאנשי העיר שקרב לזבוח ואת שליח המלך, וניתץ את הבמה. מאותו הרגע חל המפנה. שנה לאחר מכן נפטר מתתיהו ובנו יהודה המכבי תפס את הפיקוד, איחד את העם סביבו ובשנת 164 לפני הספירה הביס את צבא אנטיוכוס, שיחרר את ירושלים ושיקם את בית-המקדש.

בספרי חשמונאים (ארבעה ספרים חיצוניים שנכתבו, בחלקם הגדול, על-ידי יהודים, בעיקר בתקופת בית שני, ולא נתקבלו ככתבי-יד מקודשים בעת חתימת התנ"ך) מופיעים שני הסברים לכך שחג החנוכה נמשך שמונה ימים. האחד, חנוכת המזבח שעשו המכבים נמשכה שמונה ימים. השני, כיוון שלא יכלו לחגוג באותה שנה את חג הסוכות בעלייה לרגל לבית-המקדש המחולל בעיר הבירה הכבושה, חנוכה הייתה בעצם חגיגה מאוחרת של סוכות בירושלים המשוחררת. כמו שנאמר: "ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות... ובדעת כולם נמנו וקבעו לכל עם היהודים לחג מידי שנה בשנה את הימים האלה".

אפשר להניח כי מוטיב האור הושאל מחג הסוכות. מקורות היהדות מרבים לתאר את שפע האורות, האבוקות והלפידים שהציפו את רחובות ירושלים בלילות חג הסוכות, במהלך שמחת בית השואבה: "ולא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה באור בית השואבה..." ואכן, במקורות נקרא חג החנוכה גם "חג הסוכות אשר בכסלו".

ההיסטוריון יוסף בן-מתתיהו, שחי כמאתיים וחמישים שנה לאחר האירועים המסופרים בספר חשמונאים, מתאר בספרו קדמוניות היהודים את חג החנוכה במילים הבאות: "השמחה בגלל האפשרות לחדש את עבודת ה' בבית המקדש היתה כה רבה, שקבעו חוק לדורות, לחוג מדי שנה בשנה שמונה ימים את חנוכת בית המקדש... אנו חוגגים את החג הזה מן הזמן ההוא ועד ימינו אנו וקוראים לו חג האורים [חג האש] או חג הנרות, מכיוון, כפי שאני סבור, שהאפשרות לחיות לפי דתנו ניתנה לנו באופן כה בלתי-צפוי, כמו ברק אור, הבא פתאום".

חקירה מעמיקה בתולדותיו של החג חושפת אפשרות סבירה, שמקורו של מנהג הדלקת הנרות קדם בהרבה לאירוע ההיסטורי של חנוכת בית המקדש. על-פי תיאוריה זו, מקורו של חג החנוכה בחג חורפי קדום, שבמסגרתו התגייסו בני האדם לצד האור והשמש במאבק נגד האפלה והקרה של ימות חורף. הדלקת הנרות הייתה, אם כן, אקט מאגי שהפך במרוצת הדורות למנהג עממי האופייני לחגי חורף של עמים רבים. המכבים, מעצביו הקדומים של חנוכה, ניצלו את המנהג העממי להדליק נרות במשך שמונה ימים, בתפר שבין כסלו לטבת (שבו חל יום המהפך החורפי), והסבו את תכניו ומנהגיו לתחום הלאומי והדתי.

מנהגי החג

הדלקת נרות חנוכה

הדלקת נרות היא המצווה העיקרית בחנוכה, ולפיה יש להדליק נר בכל אחד מערבי החג (החל מיום כ"ד בכסלו בערב, ואילך). ההדלקה נעשית בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים. מצווה זו מוזכרת במרומז כבר במשנה, אולם כתובה באופן מפורש רק בתלמוד. המצווה היא לפרסם את הנס בכל שמונת ימי החנוכה, לכן יש להניח את החנוכייה בפתח הפונה לרשות הרבים.

בניגוד לדתיים ולחרדים שמקפידים להניח את החנוכיה על אדן החלון, אצל החילונים זה לא הכרחי. במשפחות חילוניות רבות, בעיקר אצל האשכנזים, לא מקפידים על כיסוי-ראש של כל הנוכחים בטקס הדלקת הנרות, או על אמירת שלוש הברכות במלואן. יתירה מזאת, רבים מהם לא מקפידים להדליק בכל שמונת ימי החג, ומסתפקים ביום הראשון ואולי גם האחרון. על כל פנים, גם אם מדליקים, ההדלקה הטקסית נעשית ביום הראשון. בשאר הימים מחפפים.

ועם זאת, מחקר מטעם מרכז גוטמן למחקר חברתי שימושי שפורסם בשנת 1993, הראה, כי 72% מכלל האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל (נתון זה כולל ישראלים ותיקים, עולים, דתיים וחילוניים) מציינים, כי הם מדליקים "תמיד" נרות חנוכה. סקר משנת 2002 שערך מרכז גוטמן הניב נתון כמעט זהה: 71% מהאוכלוסייה היהודית בישראל מדליקים נרות חנוכה תמיד. סקר עדכני יותר שערך מכון PORI בדצמבר 2007, עבור העיתון מעריב, העלה כי 80% מהאוכלוסייה חוגגים את החנוכה. סביר להניח כי חלק נכבד ממדליקי הנרות, אוכלי הסופגניות ומסובבי הסביבונים הם חילונים.

הדלקת החנוכייה מגובה בשורה של טקסים, שעורכת מערכת החינוך בגנים ובבתי-הספר היסודיים. נר ראשון של חנוכה מצוין במסגרת אירוע חגיגי הנערך בגן או בבית-הספר, אליו מוזמנים הורי הילדים.

במשפחות רבות, החנוכיה עוברת בירושה מדור לדור. לכן, כשמדליקים את החנוכיה, גם מדליקים מעין נרות זיכרון להורים או לסבים שאינם עוד בין החיים. יש משהו בחנוכיה שמסמל את שרשרת הדורות במשפחה. זו אחת הסיבות לחיבה שרוחשים החילונים לחג הזה.

בעבר, טקס הדלקת החנוכיה היה ביטוי לפטריארכליות המשפחתית - האב הוא זה שמדליק את החנוכיה (גם במשפחה החילונית) וכולם אומרים אחריו אמן. היום, המונופול הזה הופקע מידיו. גם האם או הבת יכולות להדליק, ובמקרים רבים, מאפשרים זאת גם לילדים הקטנים במשפחה. זאת ועוד, אם יותר מילד אחד מעוניין להדליק, לא יעמדו בדרכם ויאפשרו להם להדליק נרות משלהם בחנוכיה נפרדת, לרוב בחנוכיה שאותה עיצבו בעצמם בגן או בבית-הספר.

בדרך כלל, ילדים מאוד פוחדים מאש. כאשר נותנים לילד קטן להדליק את החנוכיה, הוא נורא מתרגש. מבחינתו, זה מין טקס קטן של בגרות. ההורים סומכים עליו ומרשים לו 'לשחק באש'. לכן, הילדים מצפים בדריכות לטקס ההדלקה היומי ומאוד אוהבים אותו. דבר נוסף, להדלקת הנרות יש ערך מוסף חינוכי: הילד לומד לספור מאחד עד שמונה, ומפנים את עיקרון המספרים הגדלים בהדרגה (אתמול הדלקנו שני נרות, הערב שלושה ומחר ארבעה).

סעודה חגיגית

באלפי שנות הגלות, חג החנוכה היווה הזדמנות לכינוס משפחתי. גם מי שעבדו במרחק ניכר מביתם, השתדלו לשוב לחיק משפחתם לקראת חג החנוכה, כדי להדליק נרות ולהסב לסעודת החג. גם כיום, בבתי-אב רבים בישראל, עדיין מקובל ללוות את הדלקת נר ראשון של חנוכה, בארוחה משפחתית חגיגית. לארוחה מוזמנים בני המשפחה הגרעינית או המורחבת, ומוגשים בה מאכלים המזוהים עם החג.

שני סוגים של מאכלי-חנוכה מקובלים בקהילות ישראל בתפוצות זה מאות בשנים: מטעמים מטוגנים או אפויים בשמן, ואחרים בחלב. למה אוכלים בחנוכה מאכלים מטוגנים בשמן? על שם האותיות ש.מ.ן החוזרות כמה פעמים בפרשת החג: שמונה ימים, חשמונאים (בשתי המילים מצוי שורש ה"שמן"), ולכבוד פך השמן הטהור.

אכילת לביבות תפוחי-אדמה (לַטְקֶס ביידיש) הוא מנהג 'חדש' יחסית, ששורשיו ברוסיה של המאה ה-16 או ה-17. הנוצרים ברוסיה נהגו לאכול לביבות תפוחי-אדמה בחג המולד ובחג הפסחא. היהודים אימצו את המנהג וייחסו אותו לחנוכה, החל בסמיכות לחג המולד. יהודי מזרח אירופה הכינו לביבות מתפוחי-אדמה או מקמח מרובך בשמן. יהודי דמשק הוסיפו ללביבה נתחי בשר. יהודי בוכרה מילאו את הבצק בבשר כבש. בטורקיה ובעדות בלקן אחרות היו אלו סופגניות ממולאות גבינה. במרוקו טיגנו לביבות זלאבייה (קמח, שמן, סוכר וביצים) וספינג' (סופגניות) ובאלג'יר הכינו לביבות מקוסקוס, ממולאות בשר ומתובלות יין. יהודי הונגריה, לעומת זאת, נהגו לאכול לחם מטוגן בשום, כדי 'להבריח' את השכנים הנוצרים, שבימי החנוכה חגגו את חג המולד, נהגו לשתות לשוכרה ולעיתים לאבד שליטה.

בעבר, כמעט כל משפחה הייתה מכינה את הסופגניות והלביבות בעצמה. הילדים מאוד אהבו לסייע במלאכה, כך שבנוסף ליתרונות של סופגניה מתוצרת עצמית (טעם ביתי, חיסכון בעלויות), זו הייתה גם הזדמנות להידוק הקשר בין האם לילדיה. מנהג זה רווח גם כיום בקרב משפחות דתיות וחרדיות ברוכות ילדים, כמו גם במשפחות מעוטות יכולת, הן משיקולי כשרות והן משיקולים כלכליים. האוכלוסייה החילונית, בעיקר זו המבוססת כלכלית, אינה מוטרדת בדרך כלל משיקולים אלה, ולרוב מוותרת על הטירחה הכרוכה בהכנת סופגניות ביתיות. הם מעדיפים את הנוחות, המיידיות והמגוון של פס הייצור התעשייתי.

ואכן, בתי מאפה ורשתות שיווק מציעים מבחר עשיר של סופגניות לכל טעם ולכל כיס. אם בעבר, ברירת המחדל הייתה סופגניה שמנמנה ועתירת קלוריות במילוי ריבה, בשנים האחרונות ניתן למצוא על המדפים סופגניות במילוי חלבה, ריבת חלב, ריבת קיווי, ריבת תאנים, קונפיטורות שונות, סופגניות בטעמי קרם פטיסייר, קרם שוקולד, רוזמרי וגם במילוי גלידה איטלקית; סופגניות מצופות בפניני סוכר, שוקולד אגוזים וקוקוס קלוי. לשומרי המשקל מוצעות סופגניות מקמח מלא המועשרות בסיבים תזונתיים (110 קלוריות) וסופגניות ללא סוכר. בנוסף, יש מבחר סופגניות אפויות ולא מטוגנות בשמן.

זה המקום לציין, כי פרט לסופגניות והלביבות אין מאכלי חג ייחודיים נוספים. זאת ועוד, במקרים רבים זו סעודה ממש קצרה, מעין יציאה ידי חובה. בשנותיה הראשונות של המדינה, חנוכה היה חג מאוד ציוני, בגלל אתוס הגבורה שנכרך סביבו. באותם ימים רחוקים, כאשר בני הבית שרו בפאתוס "בימים ההם בזמן הזה", הם התכוונו לכל מילה. רוצה לומר, אנחנו יורשיהם המודרניים של החשמונאים, שנלחמים ביוונים הרעים ויכולים להם. אלא שעם השנים, ישראלים רבים נעשו ביקורתיים, ספקנים וציניים יותר בכלל וכלפי האתוסים הציוניים בפרט, והתוצאה הבלתי-נמנעת - החשיבות והתמימות המגולמות בחג הזה נשחקו עד דק.

מאכלי חלב

בחנוכה נהוג להרבות גם במאכלי חלב, זכר למעשה הגבורה המופלא של יהודית, בתו של יוחנן כהן גדול, שהרגה במו ידיה את הוֹלוֹפֶרְנֶס, שר הצבא האשורי של נבוכדנצר. הולופרנס פלש לארץ-ישראל, בדרכו לכבוש את ירושלים. הוא הטיל מצור על העיר בתוליה, שבצפון השומרון. לאחר שהגברים בעיר נואשו ועמדו להרים ידיים, קמה יהודית, אלמנה עשירה ויפה, וביקשה לעשות מעשה. היא התגנבה למחנה הולופרנס ורכשה בעורמה את אמונו. במהלך משתה שערך לכבודה היא פיטמה אותו במאכלי חלב, וגרמה לו לשתות לשוכרה ולהירדם. או-אז שלפה את חרבו מנדנה, התיזה את ראשו, הכניסה לתרמילה וחמקה מהמחנה. כשגילו האשורים שמפקדם נהרג, נפל עליהם פחד גדול, והם נסוגו.

יצוין, כי רוב האוכלוסייה החילונית אינה מודעת למנהג הדתי של אכילת מאכלי חלב בחנוכה, ואינה מקיימת אותו. מנהג אכילת מאכלי חלב מיוחס ונחגג אצל החילונים בעיקר בשבועות. הוכחה מובהקת לכך ניתן למצוא בתקשורת וברשתות המזון. לקראת חנוכה, אין כמעט התייחסות תקשורתית ושיווקית לנושא מאכלי החלב, למרות שמדובר בחג בן שמונה ימים. מנגד, לקראת חג השבועות נפתח 'פסטיבל חלב' ארצי ממוסחר בכל הערוצים האפשריים - מדורי מתכונים מורחבים שכולם מבוססים על חלב ומוצריו, כתבות בטלוויזיה, ראיונות 'חלביים' עם שפים וקונדיטורים, שלל מוצרי חלב ברשתות המזון, פסטיבלי טעימות וכיוצא באלה.

שירי חנוכה

רבים משירי החנוכה שנכתבו במאה ה-20, הם ביטוי לתפיסה הציונית של חג החנוכה. אך יש בהם גם כאלה, הנותנים ביטוי לתפיסה המסורתית, ואחרים המשלבים את שתי התפיסות. על כל פנים, שירי חנוכה תמיד היו מהאהובים ביותר על ילדים ומשפחות. להלן הידועים:

לכבוד החנוכה/ מילים: ח. נ. ביאליק, לחן: עממי

אבי הדליק נרות לי/ ושמש לו אבוקה/ יודעים אתם לכבוד מה?/ לכבוד החנוכה! /
מורי הביא כרכר לי/ בן- עופרת יצוקה/ יודעים אתם לכבוד מה?/ לכבוד החנוכה!/
אמי נתנה לביבה לי/ לביבה חמה, מתוקה/ יודעים אתם לכבוד מה?/ לכבוד החנוכה?/
דודי נתן תשורה לי/ פרוטה אחת שחוקה/ יודעים אתם לכבוד מה?/ לכבוד החנוכה!

הבה נרימה/ מילים: לוין קיפניס, לחן: על-פי האורטוריה "יהודה המכבי" של הנדל

הבה נרימה נס ואבוקה -/ יחד פה נשירה/ את שיר החנוכה./ מכבים אנחנו, דגלנו רם, נכון,/
ביוונים נלחמנו - ולנו הניצחון./ פרח אל פרח/ זר גדול נשזור, לראש המנצח -/ מכבי גיבור

ימי החנוכה/ מילים ביידיש: מ. רויטמן, תרגום לעברית: אברהם אברונין, לחן: עממי

ימי החנוכה חנוכת מקדשנו,/ בגיל ובשמחה ממלאים את לבנו./ לילה ויום סביבוננו ייסוב/ סופגניות נאכל גם לרוב./ האירו, הדליקו, נרות חנוכה רבים,/ על הניסים ועל הנפלאות/ אשר חוללו המכבים

כד קטן/ מילים: לוין קיפניס, לחן: נחום נרדי

כד קטן, כד קטן,/ שמונה ימים שמנו נתן./ כל העם התפלא:/ מאליו הוא מתמלא./
כל העם אז התכנס/ והכריז: אך זהו נס!/ אילולא כד זה נשאר/ מקדשנו לא הואר.

אנו נושאים לפידים/ מילים: אהרן זאב, לחן: מרדכי זעירא

אנו נושאים לפידים בלילות אפלים,/ זורחים השבילים מתחת רגלינו./
ומי אשר לב לו הצמא לאור -/ יישא את עיניו ויבוא אלינו לאור - ויבוא! /
נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו -/ לעמק הלכנו, ההרה עלינו,/ מעיינות האורות הגנוזים גילינו./
נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו -/ בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור. 

מי ימלל/ מילים: מנשה רבינא, לחן: אנגלי עממי

מי ימלל גבורות ישראל, אותן מי ימנה/ הן בכל דור יקום הגיבור גואל העם./
שמע, בימים ההם בזמן הזה/ מכבי מושיע ופודה/ ובימינו כל עם ישראל/ יתאחד, יקום וייגאל

חנוכה, חג יפה כל כך/ מילים: לוין קיפניס, לחן: עממי

חנוכה, חנוכה, חג יפה כל כך/ אור חביב מסביב, גיל לילד רך/
חנוכה, חנוכה, סביבון סוב סוב/ סוב נא, סוב נא סוב/ מה נעים מה טוב

סביבון סוב סוב סוב/ מילים: לוין קיפניס, לחן: עממי

סביבון סוב סוב סוב/ חנוכה הוא חג טוב/ חנוכה הוא חג טוב/
סביבון סוב סוב סוב/ סוב נא סוב סוב סוב/ נס גדול היה פה

באנו חושך לגרש/ מילים: שרה לוי-תנאי, לחן: עמנואל עמירן

באנו חושך לגרש,/ בידינו אור ואש/
כל אחד הוא אור קטן/ וכולנו - אור איתן/
סורה חושך, הלאה שחור!/ סורה מפני האור!

נר לי דקיק/ מילים: לוין קיפניס, לחן: דניאל סמבורסקי

נר לי נר לי נר לי דקיק/ בחנוכה נרי אדליק/
בחנוכה נרי יאיר/ בחנוכה שירים אשיר

חנוכיה לי יש/ מילים: שרה גלוזמן, לחן: ניסן כהן מלמד

חנוכיה לי יש,/ דולקת בה האש/ ושחה לי בלאט,/ על כד קטן אחד/ חנוכיה שלי - אורך נא העלי

משחק הסביבון

בשנותיהם בגלות נהגו יהודי אירופה הנוצרית להסתגר בבתים בחג המולד, מחשש שמא יפגעו בהם הנוצרים החוגגים. יש הסבורים כי הסֶגֶר הוא שהוליד כמה ממנהגי החנוכה, ובהם משחק הסביבון. מוצאו של הסביבון ככל הנראה בהודו העתיקה, והא מעין פיתוח של משחק מזל. לסביבון ארבע פאות, שעל כל אחת מהן מסומנת אות, המייצגת גורל או תוצאה מסוימת שאין לחזותה מראש. ילדי גרמניה, נוצרים ויהודים, השתמשו בסביבון כבקוביית משחק. האותיות על פאותיו סימנו: זכייה (גוּט, בגרמנית), דילוג על התור (ניכטס), הפסד (שְלֵעכְט) או מחצית (הָאלְב) מסכום ההימור. האותיות הלאטיניות היו N, G, H, S, וביידיש נ, ג, ה, ש. המשחק בסביבון אומץ בהדרגה על-ידי היהודים, שכרכו אותו עם מסורת חג החנוכה וניסָיו ונתנו לאותיות פירוש עברי: נס גדול היה שם. בארץ החליפו את ה-ש' באות פ', המייצגת את המילה "פה".

בעבר, בעידן טרום-המחשב, ילדים רבים קיבלו במתנה (או בנו בעצמם) סביבונים פשוטים ובילו שעות רבות במשחק איתם, עם האחים הקטנים, החברים לכיתה או החברים בשכונה. היום, הסביבון נתפש כפריט אנכרוניסטי שאינו בר-תחרות לשלל משחקי הילדים של שנות האלפיים (בעיקר משחקי המחשב). במשפחות חילוניות, קהל-היעד העיקרי של הסביבונים הם ילדים בגיל הרך, שעדיין לא נחשפו לפעלולי הסוני פלייסטיישן. אבל גם הזאטוטים האלה כבר מורגלים בצעצועים מתקדמים, והם לא יסתפקו בסביבון-עץ פשוט. למענם, הוקם פס ייצור של סביבונים בעיצובים מודרניים ומתוחכמים, חלקם בעלי תאורה פנימית, חלקם מופעלים באמצעות מנגנון קפיצי.

דמי חנוכה

נהוג לתת לילדי הבית "דמי חנוכה" - סכום כסף כלשהו, שבמקור שימש להימורים במשחק הסביבון, בדומה למשחקי הימורים באגוזים של פסח. ייתכן שהמנהג לתת דמי חנוכה קשור למתנות שמקבלים ילדי הנוצרים בחג המולד (שחל בדרך כלל במהלך ימי החנוכה). דמי חנוכה חיבבו על הילדים את ימי החג ובנוסף, שימשו גם למטרה חינוכית - חינוך הילדים לתת מדמי החנוכה מַעֲשֵׂר (עשרה אחוזים) למטרות צדקה, והרגלתם לתרום לנזקקים. יש הורים שהעדיפו לתת לילדים מתנות (ולא כסף), ובכלל זה, ממתקים ומטבעות משוקולד.

עד לפני שניים-שלושה עשורים, דמי חנוכה היו אירוע יוצא-דופן בחייהם של ילדים רבים בישראל. ילדים לא קיבלו כסף מזומן לידיהם (לפחות לא סכומים גדולים), וכל צרכיהם סופקו על-ידי הוריהם. חנוכה היה אולי החג היחיד בשנה שבו קיבלו סכום כסף משמעותי, כדי שיוכלו לקנות משהו שעליו פינטזו במשך חודשים. קצת כמו האפיקומן של פסח. היום, בעידן החומרנות ופינוק-היתר, כולם מקבלים כסף ומתנות מההורים או מסבא וסבתא כמעט בכל הזדמנות, חגיגית וחגיגית פחות. הדור הצעיר נעשה דור שקשה לרגש ולפנק אותו. דמי החנוכה איבדו את ייעודם החברתי והחינוכי, והפכו לסתם עוד מתנה ברשימה.

סקר שערך מכון המחקר מדגם בשנת 2006, העלה כי 74% מבתי-האב נוהגים לתת דמי חנוכה לילדים, בסכום ממוצע של 160 שקלים לילד. הורים צעירים יעניקו דמי חנוכה בסכום ממוצע של כ-90 שקלים, בעוד הסבא והסבתא הרבה יותר נדיבים ומעניקים דמי חנוכה בסכום של מעל 200 שקלים (ראו הרחבה בפרק "חנוכה כחגיגת צרכנות").

החנוכיה

המילה "חנוכיה" אינה מופיעה בספרות ההלכה, שם היא נקראת "מנורה". בגולה, השם הנפוץ לתשמיש הקדושה היה "מנורת חנוכה" או סתם "מנורה". השם "חנוכייה" נקבע רק בסוף המאה ה-19 בירושלים, בידי חמדה בן-יהודה, אשתו של אליעזר בן-יהודה, מחיה הלשון העברית.

החנוכייה מורכבת משמונה קנים המותאמים לקבלת שמונה נרות, וכן קנה נוסף המיועד ל'שמש', הנר המשמש להדלקת יתר הנרות. ההסבר המקובל למספר הקנים הוא, שהם מסמלים את שמונת ימי הנס. ייתכן שהסיבה שנעשו שמונה קנים בחנוכיה ולא שבעה כבמנורת המקדש, נובעת מן המחלוקת התלמודית בשאלה: האם מותר לעשות מנורה הזהה למנורת המקדש או לא? בחנוכייה כשרה כל שמונת הנרות חייבים להיות בקו ישר, בגובה אחיד ובמרווחים שווים, ואילו על השמש להיות נבדל מיתר הנרות באופן כלשהו.

החנוכיה בזמן הקדום הייתה שורת מנורות שמן עשויה חֵמר או מתכת, שהוצבו על כן אופקי מוארך או עגול עם שמונה פתחים לפתילות. כוסיות זכוכית הגנו על הפתילות מרוחות וגשמים.

בימי הביניים התפתחו חנוכיות המתכת וחנוכיות החרסינה. בספרד החל המנהג להוסיף לחנוכיה קיר אחורי ששימש לתלייה. בגרמניה עצבו את המנורה בצורת כוכב. בתימן עיצבו חנוכיות עגולות מאבן בהט. במשך השנים קמו אומנים שיצרו חנוכיות מחומרים שונים ובצורות שונות - מקושטות בעיטורים עשירים ומגוונים.

בשנים עברו, היו שיעורי מלאכה בבתי-הספר היסודיים ובגני הילדים, ולקראת החג הוקדשו שיעורים מיוחדים להכנת חנוכיות מכל הבא ליד. היה זה מבחן לכושר היצירתיות והאילתור של הילדים. החנוכיה הפופולארית ביותר באותן שנים הייתה קרש מלבני, שאליו הוצמדו במסמרים תשעה פקקי מתכת של בקבוקי שתייה. היו גם חנוכיות עם בָּלוּטים (פרי עץ האלון, שתחתיתו דמוית כוסית), אבל היוקרתית ביותר הייתה "החנוכיה הצבאית": במקום קנים רגילים, תרמילים ריקים של קליעי רובה. בהתחלה היו אלה תרמילים ארוכים של המאוזר ("הרובה הצ'כי"), שהגיע לארץ בשנות ה-40', השתתף בקרבות מלחמת השיחרור ושרד בצה"ל עד שנות ה-60'. בהמשך, החליפו אותם התרמילים הקצרים של העוזי. את 'התחמושת' סיפקו אבות ששירתו בצבא, בסדיר או במילואים, וילדים שהביאו את התרמילים לכיתה היו נושא לקינאה.

בשנים האחרונות מתקיימות ברחבי ישראל, לקראת החג, הפעלות שבמהלכן מכינים הורים וילדים חנוכיות ייחודיות המחליפות את החנוכיות המסורתיות. כמו כן, כיום אמנים ורשתות שונות מציעים למכירה מגוון רחב של חנוכיות מסוגננות משלל חומרים (קרמיקה, זכוכית, מתכות יקרות) מתוך ראייתן כפריט אמנותי.

מגמה נוספת של העשור או שניים האחרונים, היא הוצאת החנוכיה מדל"ת אמות הפרט אל המרחב הציבורי. רשויות מקומיות וערים רבות מציבות בכניסה אליהן, במקומות ציבוריים או בחזית מוסדות ציבור. חנוכיות ענק המוארות בנורות חשמליות. הסנונית הראשונה הייתה, ככל הנראה, "מנורת הכנסת", הניצבת מאז שנת 1966 בגן הוורדים מול משכן הכנסת. כיום, ניתן לראות חנוכיות ענק בכל מקום, מבנייני משרדים ועד קניונים.

עם השנים, התפתחה תחרות סמויה על תואר "החנוכיה הגדולה ביותר בעולם". הראשונה שזכתה בתואר (ובכניסה לספר השיאים של גינס) הייתה חנוכיית ענק שבנתה תנועת חב"ד בפארק מרכבות לטרון, ליד ירושלים, בשנת 1997. בבניית החנוכיה, שהתנשאה לגובה 23 מטרים ולרוחב 16 מטרים, הושקעו עשרה טון ברזל ועוד כמות דומה של בטון ליציקת הבסיס.

בדצמבר 2004 השיקה עיריית ירושלים, בשיתוף עם אירגון מאיר פנים, את התשובה שלה ל"חנוכיית לטרון": חנוכייה בשטח כולל של כ-800 מ"ר, בגובה 22 מטרים ובמשקל של 50 טון, המוארת בלא פחות מ-1800 נורות. החנוכייה, שהוצבה בכניסה לעיר, הייתה אטרקציה תיירותית שזכתה לכיסוי תקשורתי עולמי.

המכבים כאתוס ציוני

חג החנוכה הפך חג מרכזי עם התעוררות התנועה הציונית, שביקשה לקדם אתוס פעיל של יהודי לוחם, אשר אינו מוכן להשלים עם גורלו כנשלט ונרדף. על אף שספרי החשמונאים מציגים מאבק לאוטונומיה דתית, הציונות תפסה את מאבק המכבים כמלחמת שיחרור לאומית המקבילה למאבק השיחרור הלאומי המודרני. בהיסטוריה היהודית בולטת תקופת החשמונאים כתקופה של עצמאות מדינית בארץ-ישראל, שלא הייתה כמותה מתקופת הבית הראשון ועד הקמת מדינת ישראל. תקופה זו נמשכה כשבעים שנה, אך היא נחרתה עמוק בזיכרון ההיסטורי של עם ישראל, והתמורות שחוללה התקיימו דורות רבים.

שניאור עינם, מרצה למורשת ישראל בסמינר הקיבוצים ובסמינר אפעל, מוצא קווי דימיון רבים בין חג החנוכה ויום העצמאות. בימים ההם, קומץ ארץ-ישראלים שלף חרבו מנדנה, יצא למלחמה והביא עצמאות לישראל למשך כשמונים שנה, ועל כך נקבעו ימי החנוכה. בזמן הזה, קומץ ארץ-ישראלים שלף חרבו מנדנה, יצא למלחמה והביא עצמאות לישראל, ועל כך קבענו את יום העצמאות.

לדבריו, חנוכה הוא החג הראשון שתנועת חובבי ציון, אימצה כחג חילוני (תנועת חובבי ציון הוקמה ברוסיה וברומניה בסוף המאה ה-19, בתגובה לאנטישמיות וכחלק מן ההתעוררות הלאומית באירופה בכלל ואף בקרב היהודים. התנועה הייתה הבסיס לתנועה הציונית, שנוסדה בקונגרס הציוני הראשון בבאזל). וכך אמר מנחם אוסישקין, מראשי התנועה, בנאומו לפני הסתדרות המכבי באודסה ב-1917: "המכבים מצוינים ומפוארים מאין כמוהם ברוחם, רוח עז. ובימינו אלה אשר הפשרה והוויתור והדלות הרוחנית הם מסימניהם המובהקים, ראוי לכם צעירי ישראל שתזכרו ותעריצו את זכרו של אותו הנער (אחד משבעת בניה של חנה, שהקריב עצמו ולא אכל טריפה מול אנטיוכוס). אל פשרה, צעירי ישראל, אל ויתורים בחייכם ובשאיפותיכם הרוחניות".

במלחמת-העולם הראשונה הוקמו הגדודים העבריים, יחידות של לוחמים יהודים מבריטניה, ארצות-הברית וארץ-ישראל, במטרה לסייע לצבא הבריטי לכבוש את ארץ-ישראל מידי הטורקים. מייסד הגדודים העבריים, זאב ז'בוטינסקי, ראה בהם בסיס לצבא עברי שיקום בעתיד. הלוחמים הציונים הזדהו עם המאבק הלאומי של החשמונאים ועם הניצחון הצבאי. כפי שאמר ז'בוטינסקי עצמו: "כמו המכבים בשעתם, יהיו אנשי הגדוד העברי נזכרים בדברי העם העברי. אנו נוכיח… לכל העולם כי בעורקינו עוד זורם דם גיבורינו הקדומים".

זה בדיוק מה שתנועה לאומית צעירה המנסה להמריץ עם מנוון ונרגן, זקוקה לו: מלחמת שיחרור מוצלחת, עם גיבורים, אש, אור וכיוצא באלה. הציונות חיפשה מסורות של גבורה יהודית, ויהודה המכבי ואחיו נפלו לחיקה כפרי בשל. התנועה הציונית ניכסה את חג החנוכה ואת המכבים כסמלים של התחייה הלאומית החדשה, הקשורה למורשת העבר ממשיכה ומחדשת אותה. וכך התגלגלו המכבים של ימי החשמונאים, מהמאה השנייה לפני הספירה, לדמויות של מכבים חדשים בארץ-ישראל (ובמדינת ישראל) במאה ה-20.

אגודת הספורט היהודית הראשונה, שנוסדה בארצות שונות בתחילת ימי הציונות, נקראה מכבי. אגודה זו הייתה חלק מתנועת מכבי העולמית, שהוקמה על-ידי העסקן הציוני מאקס נורדאו, הוגה רעיון "יהדות השרירים". בשנת 1929 נוסדה בצ'כיה תנועת-הנוער החלוצית המכבי הצעיר, שאחר-כך הוקמה גם בארצות-הברית (ועדיין פועלת שם). המכבי הצעיר עסקה בחינוך נוער יהודי לעלייה ולהתיישבות בארץ-ישראל, ולא רק בספורט.

בשנת 1932 התקיימה בישראל המכבייה הראשונה, שהיא מעין אולימפיאדה יהודית בהשתתפות ספורטאים יהודים מכל העולם. מאז שנת 1950 מתקיימת המכבייה בישראל כל ארבע שנים. בעניין זה של הספורט בולטת השפעת היוונים דווקא - ולא של המכבים: טיפוח הספורט ותרבות הגוף היו חלק מן התרבות ההלניסטית העתיקה.

כיום, יש בישראל אגודת ספורט מכבי, קופת חולים מכבי, בירה כחול-לבן מכבי ועוד. וכשקבוצת הכדורסל מכבי תל-אביב משחקת נגד קבוצת יוונית ומנצחת אותה, הכותרת במדורי הספורט תהיה, כמעט בכל המקרים "המכבים ניצחו את היוונים". ואם חלילה, הקבוצה מפסידה בהיכל הספורט, הכותרת תזעק "נס חנוכה לא קרה לנו בהיכל".

החג החילוני האהוב ביותר

חג החנוכה הוא החג היחידי שהאוכלוסייה היהודית בישראל - דתיים, חילוניים ומסורתיים - חוגגת כהלכתו. רובם ככולם מקיימים את המצווה העיקרית של החג - הדלקת הנר. קל היה לחילונים הציוניים לאמץ את חנוכה בהתלהבות, בין השאר משום שזהו חג כמעט נטול מצוות ואיסורים, חג של כיף. ואכן, חנוכה הוא החג האהוב ביותר בלוח-השנה של הציבור החילוני. אחת הדרכים לבדוק זאת היא באמצעות מספר השירים שהוקדשו לו. מתברר, כי לחג החנוכה נכתבו שירים רבים יותר מאשר לכל חג אחר, והם אף מוכרים ומושרים במילותיהם ובלחניהם עד עצם היום הזה.

מרבית השירים חביבים וקליטים, מבחינת המילים והלחן גם יחד. כאשר כל בני הבית שרים אותם במקהלה, נוצרת מעין אחווה משפחתית ואף סולידריות לאומית. סוג של "הנה מה טוב ומה נעים" בחיק המשפחה. חילונים, יותר מאחרים, זקוקים לטקסים שיאשררו להם את היהודיות שלהם, והשירים המסורתיים "עושים את העבודה". זאת, למרות שכמו בשירי חג אחרים, פעמים רבות זוכרים רק בית אחד ופיזמון ולא את השיר כולו. לרוב, גם לא ממש שמים לב למילים ואפילו משבשים. למשל, את השורה "שמונה ימים שָמְנוֹ נָתָן", מסרסים בתום לב ל"שָם יוֹנָתָן".

הדגשת מוטיב הגבורה וההקרבה באה פעמים רבות לידי ביטוי, במקביל לביטולו של מוטיב הנס ולנטישתו הבוטה. דוגמה מובהקת הוא שירו הידוע של אהרן זאב, אנו נושאים לפידים: "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו! בסלע חצבנו עד דם ויהי אור!" די להיזכר בסערה הציבורית שהתעוררה עם דרישת המפלגות הדתיות, שלא להשמיע שיר זה בטקס הדלקת משואות יום העצמאות, על-מנת להבין את המטענים הערכיים והרגשיים הטמונים במאבק המוטיבים.

שיר אחר משירי החנוכה פותח בשאלה: "מי ימלל גבורות ישראל?" במקום "מי ימלל גבורות ה'?" ככתוב בספר תהלים (פרק ק"ו, ב'), וממשיך: "שמע! / בימים ההם בזמן הזה / מכבי מושיע ופודה". וגם זאת, בניגוד לברכה המסורתית, המייחסת את הישועה והניצחון לניסים שעשה ה' לחשמונאים "בימים ההם בזמן הזה". והמסקנה הציונית של השיר: "ובימינו כל עם ישראל / יתאחד יקום וייגאל".

בשיר הבה נרימה, לדוגמה, ניכרת השפעה יוונית על סמלי החנוכה בציונות: בתרבות היוונית (והרומית) נהגו לעטר את ראשו של המנצח בזר דפנה - ובזר הזה קישטו גם את יהודה המכבי, המנצח. כפי שכתב לוין קיפניס: "פרח אל פרח / זר גדול נשזור / לראש המנצח / מכבי גיבור..."

חנוכה כסמל לאומי

המנורה והשמן, שהם לב-ליבו של החג, אומצו כסמל הלאומי של מדינת ישראל. עם הקמת המדינה התעורר צורך בסמלים לאומיים - דגל, סמל מדינה והימנון. מועצת המדינה הזמנית פנתה אל תושבי המדינה וביקשה לקבל הצעות ורעיונות לסמל רשמי. מתוך מאות ההצעות שהוגשו, נבחרה לבסוף (בחודש שבט תש"ט) זו של האחים המעצבים שמיר.

במרכז סמל המדינה - מנורה ובה שבעה קנים, המעוטרת משני צדדיה בענפי זית, שהם המקור לאור המנורה: שמן הזית שימש להדלקת מנורת הזהב בבית-המקדש. בתיאור שבספר זכריה מסמלים שני עצי הזית את שני סוגי המנהיגים של עם ישראל בזמן העתיק - הכוהן הגדול ממשפחת אהרן הכהן והמלך מבית דוד. את שניהם היו מושחים בשמן זית בטקס הכתרתם.

עם זאת, יש לציין כי החיבוק החם שמעניקה האוכלוסייה החילונית לחג החנוכה, לניצחונם של קנאי הדת החשמונאים, טיהור בית המקדש ונס פך השמן, אינו לרוחם של דתיים רבים. לטענתם, הישראלי החילוני אינו אלא גילגול מודרני של המתייוונים. מתתיהו הכהן ובניו היו משפחה של קנאים, קנאים לה', והמלחמה שאסרו על היוונים הייתה מלחמת דת לכל דבר. לו קמו היום מקברם, טוענים כותבי מאמרי המערכת בעיתונות החרדית, ללא ספק אתכם היו הורגים ראשונה, שהרי אתם מתייוונים בני ימינו, והמכבים היחידים שאתם מעריצים הם שחקני כדורסל, רובם גויים.

ד"ר רם פרומן, משפטן וחוקר חגים, סבור כי החילונים החוגגים את חנוכה מתעלמים מכך שהם "מזכירים את המתייוונים יותר מאשר את מתתיהו ובניו" ו"רובם רוצים לראות בירושלים מוזיאון לפיסול ולא בית-מקדש שלישי". לדבריו, קנאים נוסח המכבים מצטיירים בעיניהם כמעין "חמאס יהודי".

מחקרו של פרומן עוסק בחילונים החדשים, אלה שלא הציונות בראש מעייניהם אלא האינדיווידואליזם. בין השאר, הציע לקבוצת חילונים לוותר על חנוכה, שהרי החג מסמל את 'תבוסתם' ההיסטורית כמתייוונים. כולם דחו את הצעתו על הסף והסבירו לו, שמבחינתם אין כל קשר בין החג שלהם לסיפור ההיסטורי. החילונים החדשים, מסביר פרומן, רוקנו את החגים מערכיהם הדתיים והציוניים גם יחד, ונותרו עם הטקסים בלבד. לדבריו, שרידותם של החגים כרוכה גם "בפוטנציאל הקולינארי שלהם", כלומר, במאכלי החג. "האכילה היא הפעילות התרבותית המרכזית בחברה החילונית בישראל", הוא קובע.

חנוכה כחג אוניברסלי

חג החנוכה חרג מזמן מגבולות הבית היהודי, והפך לחגיגת אור חובקת עולם. כשהמוני בית ישראל מדליקים את החנוכיה הפרטית שלהם בסלון, נדלקות באותה שעה חנוכיות ענק בכל רחבי תבל, מוושינגטון ועד בואנוס איירס, מרומא ועד סידני. לקמפיין השיווק הגלובלי הזה אחראית, במידה רבה, תנועת חב"ד העולמית, שנתנה פירוש מעשי (ואפשר לומר, מדליק) למושג "אור לגויים".

חשוב לציין, כי לא מדובר בטקס הדלקת נרות בבתי משפחות יהודיות בתפוצות, אלא באירוע ציבורי, רשמי וממלכתי. המפורסם מכולם הוא טקס הדלקת החנוכיה בבית הלבן בוושינגטון, מסורת של שנים בהשתתפות נשיא ארצות-הברית. ב-2007 התכבד שר המשפטים האמריקני בהדלקת החנוכיה הענקית, שהוצבה על מדשאת הבית הלבן.
למחרת, בחוף המערבי של ארצות-הברית, אירח מושל קליפורניה, ארנולד שוורצנגר, את טקס הדלקת החנוכיה בחצר בניין המימשל. הטקס הועבר בשידור חי למיליוני צופים בקליפורניה, וברחבי היבשת.

חנוכיות נוספות הוצבו בכיכר הראשית של קליבלנד, אוהיו; בעיר שוגר לנד בטקסאס; במעונו של מושל פלורידה; בניו ג'רזי ובבסיס הצבא האמריקני בצפון מדינת ניו-יורק.

ארצות-הברית אינה היבשת היחידה ש'נכבשה' בידי גייסות חב"ד. בחנוכה 2007 הם ציינו מלאות 20 שנה לטקס הדלקת הנרות ברומא; 25 שנה להדלקת החנוכיה הפומבית הראשונה באנגליה (טקס בעיר לידס, שבו נכחה הנסיכה אן, בתה של מלכת אנגליה); הפיקו מופע "חנוכה על הקרח" לתושבי מנצ'סטר, אנגליה; הציבו חנוכיה במרכז העיר וינה (שבהדלקתה התכבד שר התרבות האוסטרי); הציבו חנוכיה ענקית, במשקל עשרה טון, ברחבת בית-הכנסת הגדול בטביליסי, בירת גיאורגיה (המדליק: נשיא המדינה, מיכאיל סקאשווילי); הביאו אלפים לטקסי הדלקת נר חנוכה ברואסריו שבארגנטינה, בבונדי ביץ', סידני, אוסטרליה ובעוד עשרות ערים, שתקצר היריעה מלפרט.

חנוכה כחגיגת צרכנות

כמיטב המסורת המערבית, גם מועדי ישראל נהפכים למכונה משומנת לסחיטת כספים מההורים. אבל נדמה שחנוכה צועד בראש: כרטיסים להופעות, צעצועים, דמי חנוכה, קניות מזדמנות בקניונים, נרות, חנוכיות, סופגניות וסביבונים.

מופעים והצגות

ההוצאה המרכזית של הורים לילדים צעירים, היא על כרטיסים למופעי הבידור של החג, ובראשם הפסטיגלים למיניהם. הבעיה שהמפיקים גובים מחיר מלא עבור ההורים והילדים. אומנם, חלק ניכר רוכש כרטיסים בהנחה (בין אם דרך ועד העובדים, או במבצעים שונים של רשתות השיווק וחברות כרטיס האשראי), אבל גם כך, זוג הורים עם שלושה ילדים עשוי לשלם 500-400 שקלים בממוצע להופעה (כולל כיבוד בהפסקה במיזנון והוצאות נלוות). יש לקחת בחשבון שמדובר בשמונה ימי חג, כולם ימי חול, וכולם עמוסים בשלל מופעים והצגות לכל המשפחה. זאת, בנוסף לאטרקציות ופעילויות בקניונים, במוזיאונים ובחיק הטבע.

דמי חנוכה

סקר שערך מכון המחקר 'מדגם' בשנת 2006 העלה כי 74% מבתי-האב נוהגים לתת דמי חנוכה לילדים. נתונים נוספים מאותו סקר: הסכום הממוצע עומד על 160 שקלים, כאשר הורים צעירים או דודים יעניקו דמי חנוכה בסכום ממוצע של כ-90 שקלים, בעוד הסבא והסבתא הרבה יותר נדיבים ומעניקים דמי חנוכה בסכום של מעל 200 שקלים. בפילוח לפי המינים נמצא, כי גברים מעדיפים יותר מנשים להעניק לילדים כסף מזומן כדמי חנוכה: 78% לעומת 64% מהנשים.

חיזוק לרוחב-היד של סבא וסבתא נתן סקר של מכון גיאוקרטוגרפיה משנת 2004 בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בגילאי 65 פלוס בישראל. המימצאים: 90% מבני הדור השלישי מתכוונים להעניק לנכדיהם דמי חנוכה. הרוב המכריע (54%) מעדיף לתת להם כסף מזומן. 19% מתכוננים לקנות להם צעצועים ו-11% יעניקו ספר במתנה.

קניונים

הקניונים זיהו את הפוטנציאל הכלכלי של החג, ומנצלים אותו ביעילות רבה ביותר. הם מספקים להורים ולילדים חלופה למופעי החג שבתשלום ומעלים הצגות, סדנאות ופסטיבלים, רובם ברוח החג. בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה, לדוגמה, קיימו בחנוכה 2007 מגוון פעילויות לילדים, שהמכנה המשותף לכולן הוא הסביבון. הכניסה חינם, אבל כשנמצאים עם הילדים בקניון, מסחטת הכסף מתחילה לפעול. סקר שנערך ב-2007 עבור העיתון דה-מרקר, מצביע על עלייה חדה במספר המבקרים בקניונים בחנוכה של 25%-50% ועלייה של כ-45% במכירות. ההוצאות השכיחות ביותר בחג מתקיימות ברשתות הצעצועים, המזון המהיר והבילויים.

סופגניות

פעם, סופגניה פשוטה ממולאת בריבת תות ואבקת סוכר, נמכרה בשני שקלים. ב-2007, כשהמבחר כולל סופגניות גורמה בשלל ציפויים ומילויים מקוריים, המחיר הממוצע לסופגניה זינק ל-7 שקלים, והיו גם כאלה שגבו עשרה שקלים ליחידה. סקר שערכה התאחדות התעשיינים על שוק הסופגניות בישראל ב-2007, הצביע על ירידה של כ-4% במכירות בהשוואה לשנה קודם לכן, אולי בגלל המחירים הגבוהים ואולי בגלל טרנד הבריאות. נתונים נוספים: במהלך החג צרכו הישראלים כ-17.5 מיליון סופגניות, והכניסו לכיסי היצרנים כ-54 מיליון שקלים.

חנוכיות

בבתים רבים יש "חנוכיה לדורות", חנוכיה שעוברת בירושה, נשלפת מהבוידעם לקראת החג ומוחזרת אליו לאיחסון עד החג הבא. אבל יש כמובן רבים הרוכשים לעצמם חנוכיה חדשה לקראת החג, ובהם זוגות צעירים, כאלה הרוצים להתחדש או להשקיע בחנוכיה איכותית, שתשמש פריט-נוי במשך כל ימות השנה. סקרים שנערכו ב-2007 מצביעים על מכירה של עשרות אלפי חנוכיות, ובהן כ-7000 חנוכיות מכסף טהור. טווח המחירים נע בין עשרות שקלים בודדים לדגם הפשוט, עד עשרות אלפי שקלים לחנוכיה מכסף טהור.

נרות

בחנוכה 2007 הדליקו הישראלים הרבה יותר נרות מאשר בחג שנה קודם לכן: 40 מיליון נרות בסך-הכל, גידול של 15%-10% לעומת 2006. כך, על-פי נתונים של חברת הסקרים נילסן-ישראל והתאחדות התעשיינים. מחיר חבילת נרות נע בין 20 ל-49 שקלים, בהתאם לטיב הנר, איכות השעווה, ריח הנר, צבעו, זמן הבעירה, וכמובן המראה שלו. בסך-הכל גילגל ענף זה כ-4.5 מיליון שקלים.

סביבונים

פעם, ילדי ישראל הסתפקו בסביבון עץ קטן ופשוט. הסביבון של היום הרבה יותר מתוחכם, וגם המחיר בהתאם. ברשת הצעצועים טויס אר אס (שאשתקד דיווחה על גידול של 50% במכירות הסביבונים), הלהיט של חנוכה 2007 היה סביבון פטנט בעל משגר לייזר שקוף (20 שקל). ההיצע כלל גם סביבונים שקופצים בספירלה, או סביבונים המסתובבים בקומות אחד על גב השני. המהדרים יכלו לרכוש ברשת הצורפים סביבונים מכסף טהור ב-100 שקל ליחידה.

צעצועים

לפי נתוני טויס אר אס, בחנוכה נרשם גידול של 50% במכירות בהשוואה לחודשים רגילים. במהלך חנוכה 2007 ביקרו בסניפי הרשת כ-200 אלף איש.

ממתקים

הסופגניות עמוסות הריבות למיניהן, מקפיצות את צריכת המרקחות המתוקות הללו בעשרות אחוזים. לפי נתוני התאחדות התעשיינים, במהלך דצמבר 2007 נצרכו קרוב ל-300 אלף טון של ריבות וקונפיטורות. בנוסף, נרשם גידול גם בצריכת הממתקים. סקר של חברת המחקר נילסן-ישראל מצביע על גידול מדהים של 840% במכירות מטבעות שוקולד בדצמבר.

חנוכה כחג הפלורליזם הדתי

בטקסי חג החנוכה בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות שונות, מדגישים את רעיון היות המכבים "מעטים מול רבים" - אך זאת לא כחלק ממיתוס הגבורה היהודי, אלא כחלק ממאבקם של המכבים לעמוד על זכותם לבטא את שונותם הדתית. מאבקם של המכבים הינו, אם כן, מאבק לפלורליזם דתי. הבנה זו של חנוכה עולה בקנה אחד עם מאבק היהודים נגד הימין הנוצרי בארצות-הברית לשמור על הפרדת הדת מן המדינה, ואת המאבק ללגיטימציה ממסדית של התנועות הליברליות הקטנות בישראל.

יו"ר התנועה הקונסרבטיבית, הרב אהוד בנדל, סבור שדווקא בתקופה שבה ישראל היא הצד החזק והכוחני, כדאי להבליט את ההפטרה של שבת חנוכה מספר זכריה, ובה הפסוק: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות". הוא מציע לצקת לחג תכנים של ריסון עצמי והכרה במגבלות הכוח.

חג החנוכה נקשר בשלושה סיפורי גבורה נשיים: סיפור חנה ושבעת בניה ("סיפור אם הבנים"), סיפור יהודית והולופרנס וסיפורה של יהודית בת מתתיהו. בסיפורים אלו מוצג אומץ-הלב הנשי וכן מודגשת פעולת הצלה נשית למען הקולקטיב היהודי. סיפורים אלו ממחישים, כי נשים מהוות חלק מכריע במלחמת ההישרדות של העם היהודי ותפקידן אינו מתמצה בספירה הפרטית בלבד.

חלקן של נשים בחג אינו רק בפולקלור העוטף את החג, אלא גם הלכה למעשה. התלמוד מציין כי "אשה ודאי מדליקה" בסוגיית נרות החג. ואכן, נשים מדליקות את נרות החנוכייה ומורשות לעשות כן לבדן, גם אם לא נמצא גבר בשעת ההדלקה.

החג של החגים

יש הטוענים, כי חג החנוכה מהווה מעין תחליף יהודי לחג המולד. שני החגים חלים באותו חודש, ולשניהם יש מוטיבים דומים. בעיריית חיפה, עיר מעורבת שבה חיים יהודים, נוצרים וערבים זה לצד זה, לקחו את הרעיון צעד אחד קדימה, ובשנת 1993 ייסדו את החג של החגים, מסורת הנמשכת עד היום הזה.

מדובר בפסטיבל שנתי המתקיים בשכונת ואדי ניסנאס בחיפה, במשך כל חודש דצמבר. הפסטיבל שם לעצמו מטרה לחגוג ביחד את חגי שלוש הדתות החלים בתקופה זו - חנוכה, חג המולד והרמאדאן - וכן לקדם ולטפח את הסובלנות באמצעות תרבות ואמנות.

פסטיבל החג של החגים מופק על-ידי עיריית חיפה ובית הגפן (המרכז הערבי-יהודי בחיפה) בשיתוף עם ועד תושבי שכונת ואדי ניסנאס. אירועי הפסטיבל עשירים ומגוונים, וכוללים: תערוכות אמנות, תערוכות צילומים, מפגשים ודיונים ביצירות של סופרים ומשוררים יהודים וערבים, קונצרטים של מוסיקה ליתורגית בכנסיות ובאולמות בעיר, תהלוכות צופים, תהלוכת סנטה קלאוס, יריד אמנויות, דוכני מכירה של אומנות ואוכל ביתי, מוסיקה ולהקות אתניות, מופעי פולקלור ומחול ועוד.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • קם מטיה, משחקים ומאכלים (ועוד) - לימי החנוכה, מט"ח וקרן אביחי, פורסם גם באתר מט"ח.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

מילונים, לקסיקונים ואנציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה (2008). חנוכייה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 14:15, פברואר 9, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). סביבון. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 22:14, מרץ 24, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). יהודית. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 13:32, מרץ 24, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). חנוכה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 13:44, מרץ 8, 2008.

פרסומים מקצועיים מדעיים ודוחו"ת

  • לוי שלומית, לוינסון חנה וכ"ץ אליהוא, אמונות, שמירת מצוות ויחסים חברתיים בקרב היהודים בישראל, מכון גוטמן למחקר חברתי שימושי, דצמבר 1993. 

כתבות ומאמרים בעיתונות

אתרי אינטרנט

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על חג החנוכה בחברה החילונית בישראל (1)

    מנחם ליס

    menliss45@gmail.com
    המנורה הגדולה המוצבת כיום בגן הוורדים, ליד משכן הכנסת. מלכתכילה הוצבה מספר שנים, ב"בור שיבר", [גן הסוס}שליד משכן הכנסת בבית פרומין, ברח' המלך ג'ורג'. אח"כ הועברה למשכן החדש. נא לדייק...
    שבת ח' בניסן תשע"ה 28 במרץ 2015

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.