דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 6 מדרגים

פרק 10: דפוסי נישואין בקרב עולים מחבר המדינות

איגור יבדוסין, עוז אלמוג

נוצר ב-3/31/2008

רקע

מאמר זה אינו מתבסס על סקר מדעי, אלא בעיקר על אינטגרציה של מקורות כתובים ועל שיחות עם מומחים שונים הקשורים בנושא המחקר. המאמר הוא בבחינת נסיון ראשוני בלבד לגבש תמונה בנושא מעניין זה. אין ספק שיש מקום למחקר נוסף כדי לאמת ולהשלים את התמונה ששירטטנו.

החתונה החילונית בברה"מ ובחבר המדינות

מאז ומעולם נתפסה החתונה בתרבות הרוסית כאירוע מרכזי בתולדות המשפחה – נקודת שיא בחיי בני הזוג. דוברי הרוסית מתייחסים לחתונה כאל אירוע של פעם בחיים, שזוכרים אותו בערגה ומתמוגגים ממנו גם זמן רב לאחר התרחשותו. לכן עבור העולים התפישה הרווחת היא שהחתונה צריכה להיות חגיגית ומפוארת במיוחד. בכל התקופות, גם הקשות בימי בריה"מ, נחשבה חתונה יפה ומכובדת כנקודת התחלה חשובה לחיי נישואים וזוגיות מוצלחים וארוכים.

כמקובל בחברות חילוניות, טכס החתונה הוא אירוע פומבי שבו בני-זוג מצהירים באופן פורמאלי לעיני כל על מיסוד היחסים הרומנטיים ביניהם, בתוך מסגרת של חיים משותפים תחת קורת גג ומשפחה אחת.

חתונת היהודים בבריה"מ לשעבר ולאחר מכן במדינות חבר העמים נשאה אופי אזרחי חילוני והייתה חסרת מאפיינים יהודיים מובהקים, כגון חופה וקידושין. 

הסיבה הראשונה לאופיו החילוני של הטקס היא מאפייני המשטר הסובייטי, קרי הדיכוי וצעדי הטשטוש והאיסורים שהטילו השלטונות הסובייטים על מרכיבים דתיים באשר הם בחיי האזרחים (גם טכסים נוצריים נאסרו). למעשה לא הותרה אלטרנטיבה דתית לחתונה החילונית. 

הסיבה השניה היא זיקתם החלשה של יהודי ברה"מ לדת ומסורת היהודית, שהיתה עבורם בעיקר יהדות פורמאלית והתבטאה בלא יותר מרישום הלאום היהודי בפספורט. 

למעשה זהותם התרבותית העיקרית של היהודים הייתה רוסית והם תפשו עצמם כמי שמשתייכים בעיקר למעמד הבינוני הרחב (הדבר נכון לכל המדינות הסלאביות, אוקראינה, בלארוס, מולדובה).

רק עם התפוררות בריה"מ ותחיית הקהילות היהודיות ברחבי חבר העמים, בין היתר תודות להשפעת פעילותה של תנועת חב"ד, חדר מרכיב הזהות היהודית לתוך הטכסים והאירועים המשפחתיים ומשפחות יהודיות התחילו לערוך את טכס הנישואין לפי המסורת היהודית האורתודוכסית עם חופה ורב. עם זאת, שיעור החתונות הדתיות במדינות חבר העמים הוא עדיין נמוך מאד והרוב ממשיכים להינשא בעיקר בטקס האזרחי שמציעה המדינה (הטקס מוכר בישראל כחתונה לכל דבר, כולל כל הזכויות המוקנות לזוג הנשוי).

המורשת החילונית האזרחית ואי קיומה של מסורת החתונה הדתית, הסלידה הכללית מאלמנטים דתיים, שנובעת בין השאר מהניסיון הלא נעים עם הרבנות בישראל (שדורשת מהעולים לעבור שלבים רבים בדרך להוכחת יהדותם בכדי להינשא לבחיר/ת ליבם בטקס יהודי - פרוצדורות שעולים רבים תופסים אותן כמשפילות ומייגעות), כמו גם מספרם הגבוה של הזוגות המעורבים שאינם יהודים לפי ההלכה היהודית – כל אלה גורמים לרבים מהעולים לתבוע להנהיג בארץ אלטרנטיבה אזרחית וחופשית לטקס הנישואין האורתודוקסי היחידי המוכר היום בארץ. 

הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בהצבעה למפלגות מרכז-ימין המבטיחות בתוך מצעם הרשמי הסדרה בחקיקה של מעמד הנישואים האזרחיים. לרעיה, סקרים רבים הראו אחוזי הצבעה גבוהים יחסית של עולים למפלגת "שינוי" בבחירות לכנסת ב2003 ,בין השאר בעקבות הבטחתה של האחרונה להעביר בכנסת את "חוק ברית הזוגיות", שיאפשר נישואים אזרחיים למעוניינים בכך.

החתונה בברית המועצות התחלקה בין שלושה מוקדים מרכזיים: בית הכלה, בניין המחלקה לרישום נישואים אזרחיים (Zaks ראשי תיבות ברוסית) ומסעדת האירוע.

ארגון החתונה החל לרוב מספר חודשים לפני תאריך החתונה המיועדת, מייד לאחר שהזוג הצעיר הגיש טופס בקשה רשמי למחלקת רישום הנישואים האזורית (ה- Zaks).

תחנה ראשונה - בית הכלה. ביום החתונה, שנקבע על ידי רשם הנישואים, היה נהוג שהחתן היה מגיע בלבוש חגיגי עם משפחתו וחבריו הקרובים לבית הכלה בכדי לאסוף אותה לטכס הנישואין האזרחי (ה-brakosochetaniya). החתן היה מגיע לבית הכלה ברכב מהודר שקושט – לרוב על ידי הכלה וחברותיה - בסרטים צבעוניים, פרחים ובלונים. בחזית הרכב נהוג היה לתלות דמויות קטנות של החתן והכלה. החתן היה מביא עימו זר פרחים גדול ומעניקו לארוסתו ואשתו לעתיד.

כאשר רכב החתן (מלווה לעיתים בשיירה של מכוניות של חבריו) היה מתקרב לבית הכלה, הוא וחבריו היו צופרים ממושכות בהפגנתיות מספר תרועות ארוכות, תוך כדי הנסיעה. המנהג נועד לשתף את הסובבים בשמחה המשפחתית, להודיע להורי הכלה המצפים להם על בואם, ולהעלות את מפלס ההתרגשות.

מנהג הצפירה עם המכונית חזר על עצמו לאחר שהזוג הטרי יצא מטכס החתונה, התיישב במכונית המקושטת ודהר מהZaks לאולם האירועים. משמעות הצפירה בשלב הזה היא לסמן לסובבים שבתוך המכונית נמצאים חתן וכלה טריים, לפנות דרך לזוג 'המלכותי' ולשתף את העוברים ושבים בחגיגה (מקצתם בוודאי מנופפים לזוג). מנהג זה של צפירה התמסד גם בארץ ורבים מהזוגות מקיימים אותו בנסיעה מבית הכלה לאולם האירועים.

"המכשולים בדרך לאהובה"

על פי המסורת הרוסית, כאשר החתן מגיע לבית הכלה בכדי לאספה לטקס הנישואין, הוא אינו מורשה לראות את הכלה מיד (הכלה מוסתרת על ידי החברים בחדר צדדי). עליו לעמוד במספר מבחנים בדמות קושיות ובקשות מבדחות המוצגות לו על ידי חברי הכלה. אם ענה נכון יותר לו לעבור את הסף ולהיפגש עם בחירת ליבו. חלק ניכר מ'הקושיות' המופנות לחתן הן שאלות אישיות על הכלה ומשפחתה, למשל את מי העריצה כשהייתה נערה או מהו תאריך היום הולדת של חמותו לעתיד. כדי 'להסתלבט' על חשבונו, נהוג היה לדרוש ממנו לענות על השאלות בקול רם כדי שהשכנים ישמעו. בקשה שכיחה אחרת מהבעל המיועד היא לספר לכולם עד כמה הוא אוהב את אשתו לעתיד ולהסביר מדוע הוא בחר בה מכל הנשים.

נהוג שחברי הכלה מתחפשים לשומרי סף קשוחים ומונעים כביכול מהחתן להיכנס לבית הכלה על ידי חסימת דלת הכניסה (כחלק מכללי המשחק המקובלים, לא בכוח הזרוע). לעתים, לצד הקושיות המופנות לחתן נהוג לבקשו (כתנאי למתן הכלה) לשלם לחברים סכום כסף סמלי ואף לתבוע ממנו לשיר ולרקוד לפניהם – כמובן לקול שאגות צחוק.

הטקס הזה נועד לסמל ככל הנראה מספר דברים:
א. את המאמץ להשיג את הכלה (ויש בכך אלמנט שוביניסטי מובהק). כלומר החתן צריך כביכול 'להזיע' כדי 'להרוויח' את הסכמתם של חברי הכלה (השומרים על האינטרסים שלה) ולהוכיח להם שהוא ראוי ומתאים לחברתם הטובה, לאחר שלמד את עברה, אופייה וצרכיה הייחודיים.

ב. בעקיפין הטקס מסמל את חשיבות ערך החברות בתרבות הרוסית ואת המעמד החשוב של מעגל החברים הקרובים - מעמד של מעין משפחה (כשם שמבקשים את יד הבת מהורים). הטקס כמו מזכיר לבעל המיועד שחברי הכלה הם 'חלק מהחבילה'.

ג. להכניס נימה של עליצות לחגיגה ולשמח את האורחים באמצעות משחק היתולי של פטרנליזם (אנשים אוהבים בדרך כלל לחוש בעלות ועליונות וגם 'טקסי כאילו' מספקים צורך זה).

פרט פיקנטי, המשקף את רוח הזמן דאז, הוא שלפעמים החתן יכול היה לעקוף את המכשול המסורתי הזה בדרכו אל הכלה עם מעט "שוחד" ולקנות את ליבם של החברים בזרי פרחים, בונבוניירות וכוסות שמפניה - כחלק מהמשחק.

הטקס ההיתולי לא מסתיים בדרך כלל עם מילוי מבוקשם של החברים ונהוג להמשיך לשטות בו. מוציאים אליו מהחדר בו הוחבאה כביכול כלתו בחורה אחרת (לרוב החברה של הכלה) בלבוש כלה והינומה ושואלים אותו לכל צחוקם של הנוכחים: 'האם זו הכלה שרצית?" תשובה שלילית מצידו לא מספקת ועליו להשיב לקושיה נוספת כדי לזכות בכלה האמיתית. מרכיב זה נועד ככל הנראה לסמל את ערך הנאמנות וההקרבה בחיי הנישואין.

כשהיה סוף-סוף מורשה החתן לראות את כלתו ואשתו לעתיד, הוא נכנס לחדר בו "הוחבאה" על ידי החברים. זו הפעם הראשונה שבה הוא רואה את ארוסתו לבושה בשמלת הכלולות. חשוב להדגיש שלראות את הכלה בשמלה בטרם החתונה נתפס בתרבות העממית הרוסית כדבר שעלול לטרפד את קיום החתונה ולהוות סימן שלילי לבאות. על פי המסורת הוא מגיש לה זר פרחים שהביא עימו וכל הנוכחים שותים כוסית שמפניה לכבוד הזוג הצעיר. 

המחלקה לרישום נישואים

התחנה שנייה היא המחלקה לרישום נישואים  אזרחיים (Zaks). לאחר שהחתן אוסף את הכלה מבית הוריה, הזוג נכנס לרכב ונוסע בשיירת מכוניות לעבר בניין המחלקה לרישום נישואים אזרחיים, שבו נערך הטכס הרשמי של הנישואין (המקבילה האזרחית לטכס החופה). נהוג שהזוג מתייצב במקום עם ההורים וחוג מצומצם של חברים קרובים, בני משפחה ושני עדים שמייצגים כל צד (לרוב חברה קרובה של הכלה וחבר קרוב של החתן).

הזוג ובני הלוויה עולים במדרגות ארוכות אל אולם רישום הנישואים (המשמעות הסמלית כאן דומה למשמעות של "מדרגות הרבנות" בישראל – קרי עליה משותפת לפסגת החיים). בכניסתם לאולם רישום הנישואים האזרחיים מושמעת מנגינה של מארש החתונה של מנדלסון (המנון הנישואים הרשמי של רוסיה ומדינות חבר העמים) והזוג פוגש בנציג המדינה הממונה על רישום הנישואין ומנהל טכס הנישואין. האחרון דורש בפניהם דרשה קצרה מלאת פאתוס, שהוכנה מראש, על מהות החיים המשותפים במסגרת ברית הנישואין, על קדושת האהבה ועל האחריות שנדרשת בחיי המשפחה.

לאחר סיום הדרשה מתנהל טקס דומה לטקסים אזרחיים במקומות אחרים בעולם. מנהל הטקס שואל את הזוג אם הם מוכנים להתחייב זה לזה ולהינשא לבחיר/ת ליבם (בני הזוג אמורים לענות בחיוב). לאחר מכן כל אחד מבני הזוג מתבקש בתורו לחתום על תעודת הנישואין ואחר כך חותמים עליה העדים.

בתום החתימות מכריז מנהל הטכס על הזוג "כבעל ואישה על פי החוק", מבקש מהזוג להחליף טבעות (לענוד אותם זו על ידו של זה) כאקט המסמל אהבה, נאמנות והתחייבות הדדית. הוא מורה לחתן לנשק את הכלה לכל מחיאות הכפיים של הנוכחים. החל מרגע הנשיקה הזוג נחשב לבעל ואישה והוא זוכה לברכות, חיבוקים ונישוקים של החברים ובני המשפחה הקרובה לקול מחיאות הכפיים של האורחים ולצלילי מוזיקה קלאסית שמתנגנת לרוב ברקע.

הנוכחים בטקס (כאמור החברים ובני המשפחה הקרובה) מעניקים לכלה זרי פרחים והגברים שבחבורה מוזגים לאורחים שמפניה לכוסות ארוכות ומיוחדות. הכול מרימים כוסות ומריעים לחיי הזוג הטרי . לאחר ששותים מגיע שלב הצילומים עם האורחים וסבב ברכות נוסף להצלחה ואושר בחיי הנישואים מצד החברים.

עם סיום הטכס יוצא הזוג המאושר מבניין הZaks. אחרי הכניסה מסתדרים האורחים בשתי שורות מקבילות כשבאמצע שטיח אדום, כדי לערוך לזוג 'מסדר' כבוד ופרידה. הזוג צועד בגאון בין שורות בדרך למכונית המקושטת, לקול תרועת האורחים. נהוג להמטיר על הזוג עלי כותרת של ורדים (סמל לבריאות ושגשוג), מטבעות מכסף וזהב (סמל ליציבות כלכלית במסגרת התא המשפחתי) וזרעי חיטה (סמל של רווחה). לעיתים החתן ירים גם את הכלה אל זרועותיו ויצעד כשהיא בחיקו, בכדי לסמל את אהבתו לרעייתו הטרייה ואולי גם את הפטרונאז' הגברי עליה.

בעבר היה מקובל שהזוג יוצא מבנין הZaks לעבר המונומנטים (פסלי ענק) לזכר הנופלים במלחמת העולם השנייה ופסלי החייל האלמוני (הפזורים כמעט בכל עיר ברחבי ברה"מ) ומניח זרים בכדי לחלוק כבוד ולסמן את הוקרתו לאלה שהגנו עליו והבטיחו בקורבנם את עתידו. לאחר מכן היו עושים טיול קצר בעיר ומצטלמים בפארק העירוני, על גדות הנהר ובמקומות אקזוטיים אחרים. בעוד הזוג היה מטייל , ההורים היו פונים למסעדת האירועים ומקבלים את פני האורחים המוזמנים.

מסעדת האירועים

התחנה השלישית היא מסעדת האירועים. לאחר שטיילו בעיר פונה הזוג הטרי למסעדת האירועים לחלק האחרון של החגיגות. במדינות חבר העמים נהוג לסדר בחתונות את השולחנות צמודים אחד לשני בצורת האות הרוסית פֵה ( п ). מנהג זה אינו קיים עוד במסעדות האירועים של המגזר הרוסי בישראל.

האורחים שכבר הספיקו להגיע ולמלא את האולם מריעים לזוג עם כניסתו ואלו האחרונים מתיישבים בראש השולחן בסמוך להוריהם ולעדים. מימין לכלה היו יושבים המוזמנים מהצד שלה ומשמאלו של החתן המוזמנים מהצד שלו - וזאת לפי סדר היררכי מתוכנן: החברים הקרובים וחברי ילדות, חברי המשפחה הקרובה ואחריהם יתר האורחים. ככל שהאורח קרוב יותר לזוג (מבחינה של קירבה נפשית, חברות, שנות הכרות) כך הוא ישב קרוב יותר אליהם. בזמן האחרון גם בחבר העמים מקובל, כמו בישראל, להציב שולחנות עגולים וכך להתגבר על הקושי שבקביעת ההיררכיות הללו.

את אות הפתיחה הרשמי לחגיגות במסעדה נותן אחד העדים (כאמור חבר קרוב) הנושא דרשה, ברכה toast ואיחולים לזוג הצעיר שמסתיימת תמיד במילים "Za molodih!" (זא מלדוז'יניך) שפירושו ברוסית : לחיי הזוג שזה עתה נישא!.

לאחר שסיים ממלאים האורחים את הכוסות במשקאות חריפים, לרוב ודקה או שמפניה, ותוך כדי הלגימה הראשונה מישהו מהחוגגים (אין מישהו מוגדר מראש) צועק ב"פתאומיות" Gork'o ! (גורקו ! פירושו "מר" ברוסית) בהתייחסו למשקה ואחריו כל קהל הנוכחים חוזר כהד דבריו כמעין קריאת עידוד של קהל במגרש הספורט : "Gor'ko! Gor'ko!" (זה מר!,מר!...) כמה פעמים ברציפות. הקריאה נועדה לאותת לזוג "להמתיק" את המרירות של המשקה החריף על ידי נישוק החתן את כלתו.

בעוד האורחים צועקים גורקו!, הזוג אמור למלא את "דרישתם" - לקום ממקומם ליד השולחן ולהתנשק כמה שיותר זמן, בעוד האורחים מונים ברוסית בקול גדול את השניות שמחזיקה הנשיקה (1, 2, 3, 4 , 5…). אם הנשיקה קצרה מדי לטעמם הם עשויים לחזור על הדרישה באמצעות קריאה חוזרת של גורקו! למעשה, הזוג חוזר על הנשיקה אחרי כל ברכה של אחד מהאורחים שמתרחשת בממוצע מדי כל 10 דקות (עם קריאות Gork'o נלוות).

לאחר קריאת ה Gork'o הראשונה מקבלים הורי החתן והכלה את זכות הדיבור. הם מברכים את ילדיהם ומשיאים עצות נבונות מניסיונם לחיי זוגיות מוצלחים. לאחר שסיימו, החתן והכלה, כל אחד בתורו, מודה להוריו על שגידלו אותו ועזרו לו "להגיע עד הלום". טקס זה נועד לסמל ולאושש את חשיבות הקשר ההדוק והחם בין הורים לילדים בתרבות הרוסית, ואת חשיבות החינוך. הוא גם מחנך לנימוס, קרי: הכרת תודה להורים על המאמצים הרבים שהשקיעו בחינוך ילדיהם.

לאחר שסיימו ההורים את נאומיהם מגיע תורם של שאר האורחים לברך את הזוג החדש. כל אחד בתורו (מי שחפץ בכך), לרוב על פי סדר השולחנות מקבל לידיו את המיקרופון ונושא דברי ברכה ואיחולים. בתום כל ברכה לוגמים החוגגים מכוסית המשקה החריף ומברכים לחיי הזוג.

לאחר שכולם שתו ואכלו את המנות הראשונות ו"התחממו" מספיק, האורחים פונים לרחבת הריקודים ורוקדים כל הערב עד לשעות הקטנות של הלילה לקול צלילי להקה חיה. מדי פעם נקטעים הריקודים על ידי מופע של רקדנים וברכות ואיחולים מצד אורחים נוספים. מקובל לקרוא קטעי פרוזה – איחולים המורכבים מציטוטים מכתבי משוררים או ברכות מחורזות בחיבור אישי על נושאי אהבה וזוגיות.

כדי שאיש לא ישתעמם וכדי לשמור על אווירה עולצת ממנים מספר אורחים (לרוב חברי החתן והכלה) לבדרני הערב. תפקידם להמציא " תסריטי חתונה" . 

תסריטי חתונה טיפוסיים הם הקראה של שירים בחרוזים, הצגה של סיפורי מעשיות, בדיחות וחידונים שונים, ותחרויות זמר וריקוד נושאות פרסים. מנהג זה נמשך בחלק מהחתונות הנהוגות בארץ.

החתונה של דוברי רוסית בישראל - רקע

מרבית הנישאים במגזר דוברי הרוסית נוהגים להינשא לבן זוג מאותו מוצא, כלומר למי שמוצאו הוא מבריה"מ לשעבר. לפי נתוני הלמ"ס, בשנת 2006 69% מהנישאים יוצאי בריה"מ לשעבר (כלומר אלה שהם או אביהם נולדו בבריה"מ לשעבר) נישאו לכלות מאותו מוצא. 14% מהנישאים מקרב המגזר נישאו לכלות ממוצא ישראלי (כלומר כלות שגם הן וגם אביהן נולדו בארץ). 

למרות זאת, דפוסי החתונות של המגזר דוברי הרוסית דומים לאלה הרווחים בקרב המגזר היהודי הוותיק ובמיוחד נוטים לאמץ את האופנות והטרנדים הצצים בקרב המעמד החילוני המשכיל והמבוסס.

לחגיגת החתונה נודעת חשיבות עצומה עבור בני הזוג ומשפחתם ובהפקתו מושקע סכומי כסף ניכרים. על פי התרשמותנו (הדבר לא נבדק בסקר סטטיסטי) אף שרוב הזוגות במגזר מחפשים ליישר קו עם האופנות המובילות בתחום החתונות בציבור הכללי החילוני, עדיין הנטיה היא להוסיף לאירוע משהו ייחודי שיבטא הן את טעמם האישי, המיוחד בעליל (כפרטים) של בני הזוג והן את זהותם התרבותית והקהילתית. 'הרוסיות' באה לידי ביטוי בעיקר בסוגי המוזיקה והמופעים המלווים את מסיבת החתונה.

בדומה לאופנה הרווחת בקרב המעמד החילוני המשכיל והמבוסס, גם בקרב ציבור העולים קיימת נטיה להפוך את מסיבת החתונה לחוויה חד פעמית ובלתי נשכחת, הן עבור הזוג ובעיקר עבור האורחים. יש להדגיש שזוהי מגמה כללית במגזר החילוני בישראל והיא משקפת את תהליכי האינדיווידואליזציה בחברה ואת התחזקות האוריינטציה ההדוניסטית ואתוסים של יצירתיות ואנינות אסתטית וחזותית. החגיגה אמורה לבטא את אישיותם הייחודית של בעלי השמחה ואת כישרון היצירה והיזמות שלהם. השאיפה לבדל את עצמך באמצעות הכנסת אלמנטים אישיים לחגיגה נועדה גם להדגיש את עצמאותו של הזוג ולחזק את פולחן האהבה הרומנטית (תפישת הנישואים כרגע שמימי של איחוד רוחני).

בהשקעה הרוחנית והכספית הגדולה בהפקה ובהכנות לחתונה (בחירת התפריט, המוסיקה, הקישוטים וכו') משתקפות לא רק מגמות מערביות עכשוויות אלא גם ערכים ותפישת עולם המאפיינים את אוכלוסיית העולים יוצאי חבר העמים, לאמור: שמחת חיים, תאווה לבלות ו'לעשות חיים', צורך לשבור את המשמעת היומיומית באמצעות רגעים מתוחמים של 'פריקת עול' (בעיקר שתיה וריקודים אכסטטיים) ושאיפה להרשים את החברים.

מטבע הדברים בקרב אוכלוסיה כה גדולה קיימת שונות לא מבוטלת בין החתונות. עם זאת אפשר לנסח שני כללי ברזל המשותפים לחתונות של יוצאי חבר העמים: א. תפריט גדוש המבטיח שכולם יאכלו לשובע אוכל טעים וישתו כמות מספקת של אלכוהול. ב. מנה גדושה של מוסיקה קצבית שתקפיץ את האורחים ותיצור אווירה שמחה וקלילה. 

חשוב להדגיש כי בשל האוריינטציה הרציונליסטית לא נוטים להוציא כספים על החגיגה במידה כזאת שתכניס את המשפחה לחובות כבדים – דפוס המאפיין מקצת מהמגזר היהודי הוותיק (בעיקר את יוצאי עדות המזרח). למעשה, בהכללה גסה (וללא בדיקה מדעית שיטתית) אפשר לומר שהגם שהעולים לא 'מתקמצנים' על הוצאות החגיגה היא רהבתנית מעט פחות מזו של ילידי הארץ. באותה מידה אפשר לומר שרמת האנרגיות של האורחים והנטיה להשתחרר ולבלות עם כל הלב, מובהקות יותר בקרב העולים בהשוואה לאוכלוסיה היהודית הוותיקה. כמובן שמינון האלכוהול ותרבות השתייה תורמים לכך.

ההכנות לחתונה

לאחר שבני הזוג מחליטים על מועד חתונה פוטנציאלי (ע"ע הצעת נישואין) ומודיעים על כך להורים ולחברים הקרובים נערכת בדיקה של אפשרות קיום החתונה במועד זה. במקביל נערכת בדיקה קפדנית של התקציב שיוקצה לאירוע. תכנון החתונה נעשה בדרך כלל כחצי שנה לפני מועד האירוע והוא כולל דיונים על מספר המוזמנים וזהותם, ועל אופייה של החגיגה: מקום קטן או גדול, גן אירועים או אולם וכו'. התכנון נעשה תוך התייעצות עם ההורים משני הצדדים, הן בשל כבוד ההורים והן בשל התפישה שהאירוע הוא לא רק של הילדים אלא גם של הוריהם.

עם זאת, ראוי לציין כי למרות שמשתדלים להתחשב ברצון ההורים תפקידם של אלו מסתכם לרוב בייעוץ בלבד (בכל שלבי התכנון וההכנות לחתונה) ואילו ההחלטות המחייבות והסופיות בנוגע לחתונה מתקבלות על ידי הזוג עצמו.

לצורך גיבוש ההחלטה פוקד הזוג מקומות פוטנציאלים לקיום החתונה. לאחר בחירת המקום הכול משריינים את תאריך החתונה וההזמנות נשלחות לרשימת המוזמנים.

מיקום החתונה

רוב החתונות במגזר דוברי הרוסית נערכות בשלושה מוקדים מרכזיים:

המוקד הראשון, והזול יחסית מבין השלושה, הוא חגיגה במסעדות אירועים המיועדות למגזר הרוסי. אלה מתפקדות על תקן של אולמי חתונה ומציעות מנות ומטעמים מוכרים מבית אבא. רוב מסעדות האירועים מציעות תפריט שאינו כשר, למעט שולחנות מיוחדים המיועדים לשומרי כשרות (הם בדרך כלל מיעוט זניח).

מוקד נוסף לחגיגות הוא אחד ממאות אולמות האירועים הפזורים ברחבי הארץ והמשרתים את הציבור הישראלי הרחב. מקומות אלו מספקים לחגיגה מימד של גרנדיוזיות ו'סטייל' ומציעים לחוגגים תפריטים עשירים, ומרחב גדול ומעוצב היטב (צמחיה, תאורה וכו') לבלוי. במקומות רבים נבנה אולם צדדי קטן יותר המאפשר לערוך את טקס החופה בנפרד מזה המיועד לאכילה וריקודים. במקצת מהמקומות קיימת האפשרות לקיים את החופה לא רק באולם אלא גם על גג האולם, בדשא שבגינה או על גשר מעל בריכה. אלה נועדו להוסיף ממד רומנטי לטקס והם אהובים במיוחד על העולים.

מוקד שלישי לחגיגות הוא גני האירועים שקמו בשנים האחרונות בישראל, לרוב בשטחי המושבים והקיבוצים. גני האירועים המוקמים בשטחים פתוחים, רחבי ידיים המספקים תפאורה של צמחיה מעוצבת, פלגי מים ופינות ישיבה מרווחות ובעלות 'שיק'. אלה פופולריים בעיקר בקרב המעמד הבינוני הגבוה של העולים. כיום מקומות רבים משלבים בין גן אירועים פתוח לאולם סגור ומאפשרים ליהנות משני העולמות גם יחד. מקומות נוספים בהם חוגגים העולים חתונות הם אולמי אירועים בתוך מתחמי בתי המלון (למשל המלונות דניאל והשרון בהרצליה) וכן מועדוני לילה שנסגרים לצורך האירוע (למשל מועדון הלילה "Torantino" בתל-אביב).

הגורמים המשפיעים על בחירת מקום האירוע

א. התקציב המשפחתי המשפיע גם על מספר המוזמנים. חתונה אינטימית תיערך במסעדת אירועים ולעתים אפילו בבית, ואילו חתונה מרובת משתתפים (מעל ל200 איש) תיערך באולם או בגן אירועים. מספר המוזמנים משפיע על בחירת המקום בין השאר בשל העובדה שמקצת מבעלי האתרים דורשים מינימום מוזמנים.

ב. טעמם של הזוג ובני משפחתם.

ג. לחץ חברתי (השפעת החברים) כלומר: הרצון להידמות לחתונות קודמות של חברים.

ד. מקום המגורים של החתן והכלה ושל האורחים. אם בני הזוג גרים במקומות שונים ומרוחקים זה מזה בארץ, מקובל להתפשר על מקום באמצע. מקובל גם לשכור שירותי הסעה לאורחים המגיעים מרחוק וכן לסדר טרמפים לאורחים שאין ברשותם מכונית (עם אורחים אחרים מאותו אזור).

בחתונה ממוצעת של עולים נוכחים כ -300-400 אורחים. לעיתים עולה המספר ל- 650- 700 מוזמנים אך לעולם לא יגיע למספרים עצומים (למשל, 1000 איש) כפי שאפשר למצוא לעתים במגזר היהודי הוותיק.

במגזר הרוסי מתקיימות גם לא מעט חתונות "צנועות" של 150- 200 אורחים בלבד. הדבר נובע מרמה כלכלית לא גבוהה של משפחות רבות, מהמספר המצומצם של חברים ובני משפחה, המאפיין את המגזר, ומהעובדה שרבים מהחברים ובני המשפחה מפוזרים במולדת הישנה או בארצות הגירה אחרות. 

סיבה נוספת היא העובדה שעולים רבים אינם נוטים להזמין את כל מי שהם מכירים, כפי שמקובל בציבור היהודי הוותיק, אלא רק את חוג החברים הקרובים. זאת ועוד, חתונות רבות חסרות את המעמד המרגש של החופה והקידושין, היות והזוג נישא קודם בנישואים אזרחיים בחו"ל. החגיגה היא אפוא לפרוטוקול בלבד ולא רגע האיחוד הרשמי.

ארגון החתונה ועלויות

לפי הערכות של העוסקים בענף החתונות בקרב מגזר דוברי הרוסית, עלותה של חתונה ממוצעת במגזר, הכוללת 300 אורחים, הוא בין 150-70 אלף שקל. טווח המחירים הוא רחב בהתאם לבעלי המקצוע השונים (תקליטנים, צלמים,מעצבי פרחים וכדומה) והוא שונה בין איזור המרכז לפריפריה. כמו כן קיים מגוון רחב של תוספות שמייקרות משמעותית את העלות הכוללת של החתונה. למשל, מופעים, זיקוקי דינור, אפקטים של תאורה, עשן וקול וכדומה.

מן הראוי לציין שהחתונה היא אחת ההוצאות הגדולות ביותר שיוציא הזוג במהלך חייו, פרט לרכישת דירה אך למרות זאת, בהשפעת החברה הישראלית הוותיקה, חלה עליה במספר הזוגות במגזר הרוסי המוכנים להשקיע סכומים גבוהים על גימיקים ותפאורה גרנדיוזית ובכך לחרוג מהתקציב הראשוני שהציבו לעצמם וזאת על מנת להגשים פנטזיה ולעשות חתונה ראוותנית ומרשימה. הדבר עומד לכאורה כניגוד לערכים של חסכנות, שיקול דעת ושליטה על ההוצאות המאפיינים את המגזר ומעידים על ההשפעה המקומית הגוברת.

רוב הזוגות מממנים את הפקת הענק של החתונה בעזרת ההורים ומחסכונותיהם מעבודה. רווחת השאיפה של בני הזוג לעמוד בעלויות החתונה לבד, ללא עזרת הורים, בכדי להפגין עצמאות כלכלית, אך לא תמיד הכנסותיהם מהעבודה מאפשרות זאת. מקצת מהזוגות אף נוטלים הלוואות מתוך תקווה שהצ'קים שיביאו האורחים יכסו את כל ההוצאות ואולי אף יופקו רווחים מהאירוע.

רבים חוסכים לחתונה במשך שנים רבות מתוך ידיעה שהם מתכוונים להוציא סכום נכבד, למרות שמדובר בשעות ספורות בלבד.

כשמספר האורחים משני הצדדים של הזוג שווה ומצבם הסוציו-אקונומי דומה, מקובל לשאת בהוצאות החתונה שווה בשווה. אם יש הבדל גדול בין מספר האורחים של הצדדים, נהוג שכל צד ישלם עבור האורחים שהזמין.

זוגות רבים והוריהם משקיעים ממון רב וזמן ניכר בתכנון האירוע לפרטי פרטים: בודקים אולמות וגנים, הולכים למפגשי טעימות עם חברות קייטרינג, מקשיבים לתקליטנים, מעלעלים באלבומי צלמים, בודקים מעצבים, תאורנים, תפאורנים, מודדים שמלות וחליפות ומתנסים בתסרוקות. 

לאחרונה, בכדי לקצר את תהליך הבחירה ולייעל את ההכנות לאירוע הוקם על ידי יזמים צעירים מהמגזר אתר אינטרנט מרוכז בשפה הרוסית ובו רשימה קטלוגית של מציעי שירותים שונים בתחום החתונות. הרשימה מקוטלגת לפי קטגוריות: אולמי חתונה, מוזיקה, לבוש, ביגוד, זרים. האתר מאפשר גם השוואת מחירים וכלי התקשרות עם בעלי מקצוע שונים הקשורים בהפקה.

אלה שבוחרים לחסוך לעצמם את 'כאב הראש' של פנייה לספקי שירותים שונים, שוכרים את שירותיהם של מפיקי חתונה. המפיק הוא מעין 'אח גדול' המנתח את צרכי הזוג ,מתאים לו את ההפקה הראויה ומלווה את התהליך כולו, החל באיתור מקום האירוע וספקי השירותים, דרך בדיקת האישורים וכלה בחתימת החוזים ופיקוח על האירוע עצמו.

לרוב, המפיק שולח את המתחתנים לבחון שניים-שלושה מקומות לעריכת החתונה ומספר דומה של שירותי קייטרינג. בדרך כלל המפיק מכיר את מגוון הספקים ואת איכות עבודתם, והלקוח נהנה מניסיונו זה. יתרון נוסף הוא שהספקים עובדים כמעט תמיד יחד עם המפיק ולכן מיומנים ומתוזמנים היטב בהפקת האירוע ובעבודה המשותפת. המחירים למפיק אירוע משתנים בהתאם לכמות העבודה וההשקעה באירוע ובעיצובו. עלות שירותיו של המפיק נעות סביב 25%-10% ממחיר החתונה, ופירוש הדבר בין מספר מאות לאלפי דולרים. אחת מסוכנויות הפקת החתונות הותיקות במגזר הרוסי היא סוכנות חגיגה, הדואגת לכל הפרטים הקטנים בארגון החתונה עבור העולים, החל מסגירת אולם וכלה בהזמנת לימוזינה ותקליטנים.

הזמנות לחתונה

לרשות הזוג הצעיר עומד היום מבחר עשיר של מאות נוסחים וסגנונות של הזמנות חתונה. בהזמנות חתונה של זוגות יוצאי חבר העמים יופיע על פי רוב כיתוב מעוצב בשתי שפות - ברוסית ובעברית עם שם הזוג, שם ההורים מכל צד, מועד החתונה ושם המקום בו יתקיים האירוע בכיתוב מוזהב או מוכסף. ההזמנות לרוב עשויות נייר כרומו, אך יש הבוחרים, ברוח האופנות האחרונות, הזמנות עשויות קרטון או נייר פרגמנט שקוף המאפשר שילוב ססגוני של צבעים.

מראיונות עם העוסקים בתחום עולה שרוב הזוגות נוטים לבחור בהזמנות חתונה מאופקות ואלגנטיות (בשונה מהנטיה הרווחת היום בקרב צברים להכניס אלמנטים קלילים ואף הומוריסטים), כמעט ללא עיטורים בצבעים סולידיים כגון אפור ולבן. רבים מעטרים את ההזמנה בתמונה של הזוג מחובק או צילומים מתקופת ילדותם. כמו כן פופולאריות הזמנות שנפתחות וששזור בהן חוט או סרטים צבעוניים, בהתאם לטעם השמרני-הדור המאפיין את העולים בתחומים אחרים.

קיים ביקוש רב להזמנות מתקפלות, הנפתחות כמו אקורדיון והזמנות בעיצוב היי טקי - הדפסה דיגיטאלית צבעונית שמעניק להזמנה חזות של גלויה או פלייר של מועדון. מטבע הדברים, אפשר ככל שההזמנה מעוצבת יותר והנייר יקר ואיכותי יותר, כך עולה מכירה.

הנטיה הרווחת היא שההזמנה תהיה לשביעות רצונם של הזוג וההורים גם יחד. כמות ההזמנות המומלצת היא 75% ממספר המוזמנים (אחת לכל המשפחה) בהנחה שבני המשפחה יבואו יחד עם הילדים, וחלוקתן מתבצעת לרוב כחודש לפני האירוע עצמו.

מקובל לרשום בתחתית ההזמנה טלפונים של שני זוגות ההורים ושל הזוג הצעיר, כדי שכל אורח יוכל לאשר את הגעתו. נהוג גם לצלצל לאורחים בכדי לוודא שקיבלו את ההזמנה.

מוזמנים ומתנות

כאמור, בחתונה טיפוסית של המגזר ישנם כ-300 עד 400 מוזמנים. בדומה למגזר היהודי החילוני מקובל להזמין לחתונה את בני המשפחה המורחבת, כולל הקרובים הרחוקים (הדודים והדודות,האחיינים, בני דודים וכדומה), חברים קרובים וידידים רחוקים (מהתיכון, הלמודים, הצבא והעבודה) ושכנים.

כמקובל במגזר היהודי, מעל 95% מהאורחים בחתונה מביאים כמתנה צ'ק והזוגות עצמם מעדיפים לקבל צ'ק שמן מאשר מתנה. המתנות שאינן צ'קים כוללות לרוב כלי בית, ואזות, כלי פורצלן ואפילו מכשירי חשמל כמו מעבד המזון או מכונת אספרסו להכנת קפה.

על פי הערכה של מפיקי חתונות במגזר הרוסי שאיתם שוחחנו, סכום צ'ק ממוצע שמביא זוג אורחים בחתונה עומד על כ-300 שקל (המכסה לרוב את עלות המנה) . גובה הצ'ק מושפע מהקרבה לזוג הצעיר ומההכנסה של האורחים (אורחים מבוססים נותנים יותר), כאשר בני המשפחה הקרובים והחברים הקרובים לרוב נוטים לתת המחאות בסכום הגבוה מהממוצע .

כמקובל במגזר החילוני היהודי, האורחים נוהגים לשלשל את המעטפה עם הצ'ק בתוך כספת מיוחדת המוצבת לרוב במבוא של אולם קבלת הפנים.

סידור הישיבה

סידור מפת הישיבה של האורחים הוא עניין חשוב שמוקדשת לו מחשבה רבה. למעשה, ההחלטה על סידור הישיבה של האורחים היא אחת ההחלטות המסובכות ביותר בהכנות לחתונה, שכן נכנסים כאן שיקולים שונים – רובם רגשיים ועדינים. למשל, שאלות של מידת הקרבה לחתן והכלה ולמשפחותיהם, מערכת היחסים עם האורח ובינו לבין מוזמנים אחרים (נזהרים מלהושיב זה ליד זה אורחים שיש מתיחות ביניהם או שאינם מסתדרים זה עם זה). ההורים פעילים מאד בסידור הישיבה משום שמקצת מהאורחים שלהם לא מוכרים היטב לבני הזוג.

נעשה גם מאמץ לבנות את סידור הישיבה גם על פי נושאי שיחה משותפים בין האורחים, היות וקיימת הנחה רווחת שאם לאורחים מסביב לשולחם יהיה על מה לדבר הם ירגישו נינוחים יותר ולא ימהרו לעזוב את האירוע.

שיקול נוסף בסידור הישיבה הוא גיל האורחים. זוגות רבים משתדלים שטווח הגילאים בשולחן יהיה דומה, כלומר שהמבוגרים לא ישבו עם צעירים ושצעירים ישבו עם בני גילם שאיתם יש 'כימיה' טובה יותר. לרוב משתדלים למקם את האורחים הצעירים קרוב יותר לאזור רחבת הריקודים ואילו את האורחים היותר מבוגרים רחוק ממנה. זאת, מתוך ההנחה שצעירים יותר ממילא רוקדים רוב הזמן ולעומתם, המבוגרים יעדיפו לשבת, להתבונן ברוקדים ולנהל שיחה נעימה ביניהם מבלי שהווליום של המגברים יפריע להם.

סידור אחר הוא לפי שיוכם של האורחים. למשל, משפחת החתן תושיב את אורחיה מימין, משפחת הכלה תתמקם בצד שמאל והחברים המשותפים של הזוג ישבו באמצע.

צילום החתונה

הצילום נתפס כמרכיב חשוב ביותר בחתונה, שכן זו המזכרת של הזוג מהערב המרגש. הצילום בחתונה מאפשר הן לשוב ולהתענג שוב ושוב על הרגעי הקסם והן לגלות דברים שנעלמו מעיני חתני השמחה בעת האירוע בשל ההתרגשות והלחץ.

הריקוד השלומיאלי וחסר הכישרון של אורח זה או אחר הוא תמיד מקור לצחוק בריא, וכך גם גלוי מוזמנים שאיש מבני הזוג אינו מכיר. נהוג לצפות בסרט הוידיאו של החתונה אינספור פעמים לבד וביחד עם חברים וקרובי משפחה – בעיקר כאלה שהגיעו לביקור מחו"ל. מקובל גם לשלוח עותקים לקרובים בחו"ל ובכך לאפשר להם להיות שותפים בדיעבד בשמחה המשפחתית.

כמעט כל הזוגות הנישאים בוחרים להנציח ולתעד את היום המאושר, הן בצילומי וידאו והן בתמונות סטילס, ומעדיפים שהצילום יעשה על ידי אנשי מקצוע מיומנים ובעלי ניסיון. אף שמדובר בעלויות לא מבוטלות לא חוסכים בתחום זה בשל התפישה שהחתונה היא אירוע גדול וחשוב מכדי להשאיר את המלאכה של הסרט המשפחתי בידי חובבנים. קיימת כאן גם קונפורמיות ורצון ליישר קו עם המוסכמה הרווחת.

צילומי הוידיאו דומים למקובל בציבור היהודי החילוני הוותיק, וכוללים את ההתפתחויות והמגמות האחרונות בתחום: תוספות עריכה ואפקטים ממוחשבים, כתובות ברכה (למשל צמד המילים "מזל טוב!") , כותרות מיוחדות בשפה הרוסית או האנגלית המודיעות על שלבי החתונה: למשל לפני שלב החופה, יופיע בסרט החתונה הכיתוב ברוסית או באנגלית "טקס חופה" (Хупа) או Our Ceremony (הטקס שלנו). בתחילת סרט טיפוסי יופיעו לרוב שמות הזוג בשפה הרוסית באותיות מוזהבות, התאריך הלועזי של החתונה ושם המקום או האולם בו נערכה החתונה.

רוב הצלמים הם מהמגזר. מספרם עלה באופן משמעותי בשנים האחרונות ומגיע היום לכדי עשרות אולפני 'סטודיו לצילום' הקיימים כמעט בכל עיר מרכזית בה מקובצים העולים.

כמות המצלמות תלויה על פי רוב במספר האורחים. עד 150 אורחים מספיקה מצלמת וידאו אחת, מעבר לזה משתמשים בשתי מצלמות ויותר, כאשר אחת מהן מתעדת את הריקודים, האמנים או הלהקה והשנייה נעה על פני האורחים בשולחנות ומצלמת אותם מברכים, משוחחים וחוגגים. כמובן בסופו של דבר הכול נערך באולפן לסרט מקצועי ודינמי.

איכות הצילום נעשתה כה מהותית לחוגגים עד שמשתמשים לא רק במצלמות יד וכתף אלא אפילו במצלמות רחף המופעלות באמצעות מנוף ומצלמות אלחוטיות. גם הסאונד נעשה איכותי בדומה להפקה של סרט תיעודי. היום מקובל גם להשתמש באפקטים של צילום כגון שחור-לבן, ספיה (חום עתיק, כמו הצילומים המצהיבים באלבום של סבא וסבתא), חלוקת המסך לתמונות קטנות ועוד.

המטרה העיקרית של הצלם היא לתעד את כולם ולהמחיש את האווירה השמחה והחמה של הערב. בעריכה ישנה מגמה להוסיף ולקשט את הסרט הסופי באפקטים של מולטימדיה, כגון בקבוקי שמפניה נפתחים, קטעי סרטים מצוירים (למשל מסרטי דיסני) – כדי להגיש לחוגגים תוצר מקצועי ארוז היטב (במקרים רבים מעט סכריני).

מבנה סרט הווידיאו הטיפוסי לחתונה

צילומי ההכנות

צילומים המתעדים את מהלך ההתארגנות לקראת החתונה החל משעות הצהריים של יום החתונה: התסרוקת, האיפור צביעת הציפורנים, סגירת השמלה, קשירת העניבה וכיוצא באלה.

צילום טיפוסי של ההכנות יתחיל בשוט ארוך על שמלת הכלה, התלויה על ארון, פרושה על מיטה או מונחת בעדינות על כיסא. הספר מטפל בכלה ומעצב את תסרוקתה, החתן והכלה מתלבשים - כל אחד בנפרד - ויסתיים בצילום בגודל מלא של הכלה והחתן המהודרים. לאחר מכן יבואו צילומי הכלה והחתן עם הוריה והורי החתן בביתם, תמונת נשים: הכלה עם אמה, עם החתן, אחיות וגיסות לעתיד ותמונת גברים: החתן רגע לפני סיום ההכנות עם אביו או חברו הטוב. לבסוף קטע בו החתן והכלה מוכנים ליציאה, החתן אוסף את הכלה מביתה לרכב רכב החתונה וקטע סיום בו החתן והכלה על רקע או בתוך הרכב, בדרך לאולם האירועים.

צילומי לוקיישן

צילומי חוץ הנעשים באתרים שונים בדרך לחתונה – רובם סכרינים מאד. ישנם אתרי צילום החביבים במיוחד על זוגות מהמגזר: הכותל המערבי, יפו העתיקה, הגנים הבהאיים בחיפה, חוף הים והטיילת של תל-אביב, נמל קיסריה העתיקה והאקוודוקט, לובים של בתי מלון יוקרתיים ומפוארים, כגון מלון דן פנורמה בירושלים, וכן גנים פסטורליים שופעי פרחים, עצים וירק - למשל, הפארק הלאומי ברמת-גן, פארק הירקון גני יהושע, גן הורדים בירושלים, הגן היפני בחולון, והגנים הציבוריים בכרמיאל ובנתניה.
צילום לוקשיין יעקוב אחר טיול רומנטי של הזוג לפני החתונה, תוך שהם מחליפים מחוות אהבה. למשל, החתן נושק לכלה בצווארה, הזוג מתנשק פה אל פה, מסתכל אחד לשני בעניים במבט ענוג ומאוהב, או מחזיק ידיים על רקע השקיעה. מקצת מתמונות הסטילס מבוימות בהוראת הצלם. למשל החתן נושק לכלה בידה כאביר, כורע לרגליה ומגיש לה זר פרחים, וקד קידה. משולבים גם תמונות של מחוות ספונטיות שאחריהן עקב הצלם, כגון מבטים שהצטלבו, נגיעות ומגע גוף אקראי וכו'.

בדומה למקובל בקרב האוכלוסייה היהודית הותיקה, גם במגזר הרוסי מקובל להפיק קליפ אירוסין המורכב ממבוא ביוגראפי של הזוג. הוא כולל צילומים נוסטלגיים שנלקחו מהאלבומים המשפחתיים וקטע קצר המתאר את סיפור פגישתם הראשונה של הזוג - מה שמכונה "כך הכול התחיל ".... הקליפ, שנהוג להקרינו בעת החתונה, מעוצב ברוח הטלנובלות הסכריניות: אהבה ממבט ראשון וסצנת סיום בו החתן והכלה פוסעים מאושרים לעבר השקיעה.

לקליפ זה נודעת חשיבות רבה בכך שהוא מתאר את ההתאהבות והחיים בתא המשפחתי כאידיליה – חיי נסיך ונסיכה. סמליות זו באה לידי ביטוי בבחירה של זוגות רבים לסיים את סרט החתונה בקיטוב "והם חיו באושר ועושר..." כמקובל באגדות ילדים רבות. אפשר לשער שמסר זה משקף את התפיסה הרומנטית של האהבה בתרבות הרוסית - אהבה יציבה, השומרת על גחלת החיבה ההדדית במשך שנים רבות. 

חשוב לציין שחשיבות היציבות בחיי הנישואין באה לידי ביטוי גם בשכיחות הגבוהה של חגיגות 'חתונת כסף' (25 שנות נישואים) ו'חתונת זהב' (50 שנה) שנערכות בדרך כלל עם המשפחה וחברים במסעדה.

נהוג לקבל מצלם הוידאו את סרט החתונה באורך מלא וכן סרט תקציר ערוך המהווה מעין קליפ ארוך ועשיר באפקטים שמטרתו להציג את הרגעים הגדולים של הערב. רובם של סרטי החתונה מגיעים בפורמט קלטות וידאו, אך בשנים האחרונות ישנו מעבר לקלטות DVD.

צילום סטילס

נוסף על צילומי הוידיאו, מקובל גם לתעד את החתונה בצילומי סטילס. לפני החתונה זוגות רבים נוהגים להצטלם צילומי סטודיו, כלומר החתן והכלה נעמדים בהתאם להוראות הצלם בשלל תנוחות על רקע יריעת בד שעליה מודפסים מוטיבים קיטשיים כגון הכותל, פרחים ושמים.

זוג ממוצע מזמין מהצלם לפחות 250 תמונות סטילס שנבחרות מתוך כאלף התמונות שצולמו בעת האירוע (בוחרים את התמונות המוצלחות). זוגות רבים מזמינים לתמונות הסטנדרטיות גם תוספות מיוחדות, כמו פוטו-קולאז' צבעוני המורכב מגזרי תמונות נבחרות מהחתונה. יש הבוחרים לעצב ולמקם את התמונות בתוך מסגרות ורקעים שונים, לעצבם כפאזל או להדפיס את התמונות בצורה של חוברת המעוצבת כמגזין כרומו (מה שמכונה אלבום 'פלאש אמריקאי').

התמונות הנבחרות נשמרות בתוך אלבומי כיסים מפוארים ומהודרים שאותם מראים בגאווה לחברים ולבני המשפחה בעת האירוח. זוגות צעירים רבים ממסגרים במסגרת מסוגננת תמונה נבחרת מהחתונה ותולים אותה במקום בולט בסלון או בחדר השינה. התמונה נועדה לבטא את רגע הכינון הרשמי של התא המשפחתי ואת הקשר הזוגי הנמשך מאז. כיום, מוצע לציבור החרב דיסקים המכילים את תמונות החתונה בפורמט דיגיטלי, והדבר מאפשר לשלוח אותן באי-מייל לחברים ולהפוך אותן לשומרי מסך במחשב.

מנחים

לרוב חתונות העולים נשכר מנחה מקצועי, המכונה בתואר השאול מצרפתית "קונפרנסייה" Конферансье או ברוסית וידוּשיִיה (Vedu-shii').

תפקידו של המנחה (שיכול להיות גבר או אישה, לרוב בסביבות גיל ה-30-40) לשמש הן ככרוז (למשל, להודיע על כניסת הורי החתן והכלה או הזוג לאולם) של הערב והן כפרשן של ההתרחשויות. למשל הוא יסביר לאורחים ברוסית את מרכיבי טכס החופה היהודי ("כעת כמקובל אצלנו במסורת ישראל, החתן יכסה את פני הכלה בהינומה ויובילה לחופה...").

תפקיד נוסף של המנחה הוא לדאוג למצב הרוח הטוב של החוגגים ולעודדם לשמוח, כפי שמקובל במועדונים.

להלן תיאור טיפוסי של אופן ההנחיה של הערב :
לפני כניסת הזוג לאולם, לקראת טקס החופה, מכריז המנחה  בקול מלא פאתוס ובדרמטיות, בשפה הרוסית:

 "גבירותיי ורבותיי, הגיע השלב החשוב ביותר של הערב, אני רוצה שתקבלו את החתן והכלה במחיאות כפיים סוערות,ידיים מעל הראש כולם", "קדימה יותר חזק, הם (הזוג) ראויים ליותר, אני רוצה שתרימו את התקרה מרוב התלהבות".


לאחר החופה מזמין המנחה את האורחים אל השולחנות לסעודת החתונה או לרחבת הריקודים. הוא מכריז על תכנית הערב ("לאחר החופה הזוג ירקוד ריקוד ראשון כזוג נשוי ואחריו כולכם מוזמנים להצטרף"), מכריז על החברים שרוצים לברך את הזוג מהבמה ומקריא פקסים ומיילים של קרובים וחברים שלא היה באפשרותם להגיע לחתונה.

אחד האמצעים השכיחים שבהם המנחה מבדר את האורחים ומחזק את אווירת החג הוא סיפורים (באמצעות המיקרופון) מעשיות ובדיחות על חיי הזוגיות – מעין מופע סטנד אפ משעשע.

המנחה יהיה לבוש תמיד בהידור בבגדי ערב מגוהצים, לעיתים בחליפה בצבע אדום או בחליפה שחורה חגיגית שיוחלפו במהלך ללבוש שמח ומשוחרר יותר כמו ווסט פסים. לא אחת הוא יחבוש מגבעת ויענוד עניבת פרפר.

מטבע הדברים רוב המנחים הם דוברי רוסית. לאורחים הצברים נהוג לתרגם מקצת מהדברים לעברית, כדי שלא יחושו מבודדים וכדי שיוכלו ליטול חלק פעיל בשמחה.

בין המנחים המפורסמים העורכים חתונות ניתן למצוא אנשי בידור, עיתונאים ידועים ושדרני רדיו מהמגזר הרוסי. המנחה נבחר בקפידה ובדקדקנות על ידי הזוג בדומה לבחירת להקה . הוא חייב להיות רהוט, אקספרסיבי ומוחצן ובמקרים רבים בעל רקע ספרותי (רבים מהמנחים בוגרי המגמות לשפה רוסית ובלשנות) – זאת כדי שיוכל לתבל את ההנחיה ודברי הברכה בשפה רוסית עשירה ותקנית. אלמנט זה מצביע על הכבוד והחשיבות הרבה שהעולים רוחשים לשפה הרוסית ותרבותה.

לעתים מכונה המנחה בשם נוסף: "טאמדה" (Tamada) . בשונה מהמנחה הרגיל, הטאמדה לא רק ינחה את הערב אלא גם ישא דברי ברכה (טוסט) פיוטיי שירה מחורזים לכבוד הזוג הצעיר וישלב בדבריו עצות והנחיות לחיי זוגיות מוצלחים ומאושרים. הטאמדה ידאג גם כן לבדר את האורחים על ידי עריכת תחרויות היתוליות שונות ,למשל תחרויות טריוויה מבדחות ונושאת פרסים עם שאלות על בני הזוג או מכירה פומבית של פרוסות מעוגת החתונה שהכנסותיה יועדו לזוג הצעיר .

לבוש

הכלה

תהליך בחירת שמלת כלה מתחיל לרוב כמה חודשים לפני מועד החתונה בסיור מוקדם בסלון כלות. הכלה תבקר בסלון לבדה או עם אנשים קרובים שיכולים להקל ולייעץ בבחירה: אמא, אחות, חברה או קבוצת חברות קרובות. הכלה מתחילה בהצצה בחלונות הראווה של סטודיו מיוחדים לשמלות ומדי פעם תכנס למדוד. בחירת השמלה הסופית תעשה כחודשיים לפני מועד החתונה. לאחר שהכלה המיועדת בוחרת בדגם השמלה הרצוי לה מתוך המבחר בסלון כלות, המעצבת לוקחת את מידותיה ובונה את השמלה המתאימה לה . הכלה יכולה להעיר בקשר למחשוף, לאורך ולמידת הכתפיות הרצוי .

בחירת השמלה תלויה באופייה וטעמה של הכלה כמו גם בגזרתה. יש כלות הבוחרות בשמלות מרשימות ונוצצות העשויה משי, בשילוב תחרות, רקמות שונות וקישוטי קריסטל 'סברובסקי' ויש הבוחרות בשמלות צנועות ופשוטות בסגנון נקי, סולידי ושמרני-סטנדרטי (כלומר ללא קישוטים ותוספות מיוחדות).

במגזר הרוסי אין נטייה לנועזות בצבעים וכל שמלות הכלה הן בצבע לבן או אוף וויט. בקרב הכלות אין כל הגבלות על מידת החשיפה של הגוף מטעמי צניעות כמקובל בחברה הדתית וישנם רבות הבוחרות בשמלות כלה בעלות מחשופים נדיבים באזור החזה והגב. 

מחיר שמלת הכלה תלוי באיכות הבד, העיצוב והחומרים ממנה היא עשויה, כמו גם ממיקום הסלון ומידת פרסומו (שמלת מעצבים עולה לרוב יותר). בהכללה רחבה, שאינה נסמכת על מחקר שיטתי אלא על ראיונות עומק בלבד, ניתן לטעון כי רוב העולות בוחרות לשכור את שמלת הכלולות ולא לרכוש אותה . יש לשער כי מנהג זה נובע מהמחיר הזול יותר של ההשכרה וממחשבה תכליתית ורציונאלית שאין מה לעשות עם השמלה אחרי החתונה (לא ניתן ללבוש אותה שוב מפאת המטען הסמלי המיוחד שהיא נושאת ושמיוחד לערב אחד).

בקרב העולים לא נהוג להוריש שמלות חתונה בנדוניה או להתחתן בשמלה של האם, כפי שמקובל בקבוצות שמרניות שונות במזרח אירופה לפני כמה עשורים . בבריה"מ היה נהוג שהכלות תופרות את השמלה בעצמן, אך מנהג זה לא נמשך בארץ כי הוא משדר כביכול מסכנות והעדר יוקרה, ובגלל הנגישות של שמלות מפוארות בסלוני הכלות.

ישנן כלות שבוחרות לשכור שתי שמלות כלה שאותן הן מחליפות בזמן שהאורחים נהנים מהארוחה: אחת לטקס החופה ולקבלת הפנים ואחת נוחה יותר לריקודים. לשמלת הכלה יבחרו בהינומה תואמת. ההינומות נעות בטווח גווני הלבן , בצבעי השמנת או אוף וויט. רובן יבחרו בהינומות מסורתיות - ארוכות ושקופות - אך יש הבוחרות בהינומות בעיצוב מודרני הדומות למעין כובע עם קצוות משתפלים בתוספות של פאייטים, אבנים נוצצות, בצורת כיווצים, יהלום תלוי ובדים תפוחים.

נוסף על השמלה וההינומה מראה טיפוסי של כלה מהמגזר הרוסי יכלול גם תכשיטי זהב או כסף (לרוב עגילים וצמידים) בגימורים יוקרתיים וכן שרשראות ומחרוזות. שרשרת הוא פריט שנחשב לנשי וסקסי ורבות מהכלות בוחרות לענוד שרשראות מוזהבות או כסופות ומחרוזות עשויות פניני 'פימו'.

החתן

לרוב, ילבש החתן חליפת שלושה חלקים איכותית ומחויטת בצבעים קלאסיים כהים (אפור,שחור) ויענוד עניבה. יש הבוחרים ללבוש חליפה ונעליים בצבע לבן אחיד בכדי להתאים את עצמם לבגד הלבן של הכלה .

לאחרונה, אופנה זו מתחלפת במכנסיים אלגנטיות, חולצת פשתן בצבע כהה עם עניבה ובחורף חולצת ווסט עם ז'קט מאיכות טובה ומכנס בצבע תואם. החתן לרוב נועל נעליים מאיכות טובה עם סוליה עבה , כדי למנוע תקלות בזמן שבירת הכוס.

האורחים

ערב החתונה הוא 'תהלוכה' אופנתית שבה מציגם לראווה המוזמנים ובעיקר המוזמנות, את מלבושיהם הנוצצים. נהלי החתונה הבלתי רשמיים דורשים להתלבש בלבוש המיועד ליציאות ערב מיוחדות, ורוב המוזמנים יקפידו להגיע לחתונה בבגדים הדורים (שמירה על ה'פאסון') ולא בג'ינס או בלבוש יומיומי סטנדרטי.

רוב המוזמנות חשות צורך לכבד את הכלה בבגדי נשף הדורים ויבחרו ללבוש לחתונה שמלות ערב או חליפות מכנסיים במראה מכובד שהולם את המעמד המחייב של ערב החתונה.

לבן הוא הגוון המייצג של הכלה ואף אישה נוספת בסביבה אינה מורשית, באופן בלתי רשמי, לעטות על עצמה שמלה לבנה, גם לא שמלה בגוונים דומים כגון שמנת. האורחות לרוב יבחרו בגוונים שמדגישים היטב את השמלה הלבנה של הכלה, דהינו גוונים עזים וכהים כמו כחול, שחור, אדום, סגול וירוק.

בקרב נשים מקובל ללבוש לחתונה שמלה שחורה מבדים נוחים עשויות בד סאטן או עור עם כיווצים. השמלות השחורות לרוב יהיו צרות, הדוקות וישרות. כמו כן, נהוג ללבוש לחתונה שמלות ערב עכשוויות וארוכות הנחלקות לרוב לשני סוגים: הסוג הראשון שמלות קוקטייל בתשלובת סטרפלס דמויות מחוך המגיעות עד מעל הברכיים בתוספות שונות. הסוג השני, שמלות קו מותניים גבוה המגובה בסרטי קישוט, תחרה ועמוס פייטים. רווח מאד המראה החושפני המדגיש את מיניות האישה, כלומר שמלות בעלות שסעים נועזים ומחשוף עמוק, שמלות החושפות כתפיים וגב. דומה שיש בכך כדי להדגיש הנשיות, הפוריות והחיוניות הזוגית באירוע המסמל את המפגש והאיחוד בין המינים.

בעונת הקיץ נשים רבות לובשות לחתונה שמלות הוואי בעיצוב מסוגנן של הדפסים צבעוניים מלאי חיות עשויות מבדים קלילים ואווריריים. לחתונה ינעלו נעלי עקבים דקים איכותיים או מגפי עור בצבע שחור או זרחני (ירוק , ורוד, כתום, אדום) – גם כן להדגשת האירוטיות.

הגברים נוטים ללבוש לחתונה חולצות צווארון או חולצות פלאנל בצבעים שקטים וחגיגיים (שחור, לבן,אפור, כחול). החלוצה תמיד בתוך המכנסים הכהים התואמים לצבע החולצה. הגברים המבוגרים יותר לובשים בדרך כלל חליפות כהות או אפורות המשדרות רצינות ואחריות. הנעלים המקובלות בקרב הגברים הן נעלים סגורות אלגנטיות מעור או דמוי עור. למשל נעלי 'לקוסט' בצבעים סולידיים של חום או שחור.

לפי סקר האופנה של i-Geo מקבוצת גיאוקרטוגרפיה, שנערך בשנת 2007, עולה כי 35.7% מהעולים דוברי הרוסית מוכנים להוציא עד 3,000 ש"ח בקניית בגד לאירוע משפחתי מקרבה ראשונה, 18.4% עד 1000 ש"ח ו-16.4% מוכנים להוציא עד 500 ש"ח.

 יום החתונה

ההכנות

הכלה מתחילה את יום החתונה בסלון כלות בו היא לובשת את שמלת הכלה. לאחר מכן היא פונה לסלון יופי שבו תזכה לאיפור ותספורת מיוחדת ומושקעת. כחלק מהכנת התספורת כלות רבות בוחרות להוסיף לשיערן הטבעי תוספות שיער מלאכותיות או הדבקה של קוקו או פוני.

הגעה לאולם

יש חתנים המעדיפים לאסוף את כלתם הישר מסלון הכלות ולהגיע עימה ישר לאולם ויש שמעדיפים להגיע לאולם במכונית נפרדת מהכלה ולפגוש אותה שם.

כאשר החתן מגיע לאסוף את הכלה מסלון הכלות הוא נוהג להגיש לה זר פרחים קטן.

כמקובל בציבור החילוני הוותיק וכמקובל בבריה"מ ובמדינות חבר העמים, העולים נוהגים לקשט את הרכב שעימו הם מגיעים לאולם האירועים בשלל סרטים צבעוניים, בלונים, פרחים (חיים או סינטטיים) ומדבקות המסמלות אושר ואהבה, כגון לבבות ורודים ואדומים. נהוג גם להציב על פגוש הרכב דמויות קטנות שמסמלות את החתן והכלה או לחילופין את סמל הנישואין הרוסי: שתי טבעות נישואין מוזהבות השלובות זו בזו.

בדרך לאולם החתונות צופרים לעוברים ושבים בכדי לחלוק עימם את השמחה, כמקובל בברית המועצות. 

יש זוגות השוכרים לימוזינה עם נהג צמוד, או לחילופין רכב מפואר ויוקרתי כגון יגואר או מרצדס, שאיתו יגיעו לאולם השמחות. עם זאת, הרוב מעדיפים להגיע לחתונה במכונית המשפחתית או במכונית של חבר. יש מתי מעט שמגדילים לעשות ומגיעים לאולם האירועים במסוק (נוחתים בחצר או בגג האולם) לאחר שחגו בשמי הארץ לקול תרועת האורחים. במרבית המקרים יעשו זאת זוגות מבוססים בני המעמד הבינוני בקרב העולים.

מקובל גם המנהג שבו האורחים מחכים לזוג בכניסה לאולם ומלווים אותו הישר לטקס החופה.

בתחילת הערב נערכת קבלת פנים לאורחים. הורי החתן והורי הכלה מקבלים את הבאים בכניסה לאולם, מתחבקים ומתנשקים עימם או לכל הפחות לוחצים ידיים בחום. לאחר מכן האורחים מתערים זה בזה ומשוחחים על הא ועל דא.  בעת קבלת הפנים מגישים המלצרים מתאבנים קלים - שתייה, חטיפים, קוקטיילים.

לאחר שהאורחים התיישבו במקומם מגיע שלב החופה. האורות נכבים או מעוממים ולקול תשועות החוגגים והכרזת המנחה מגיחים ונכנסים לאולם, כל אחד בנפרד ובתורו, הורי החתן, אחריהם הורי הכלה ואחריהם הזוג המאושר. 

עולים בעלי אוריינטציה יהודית-מסורתית חזקה יותר מאמצים את המנהג היהודי שבו אמהות החתן והכלה מובילים את הכלה לחופה ואילו אבי החתן וחמו החדש מובילים את החתן .

החופה

החופה הטיפוסית בחתונה של עולים לרוב עטורת בדים לבנים ופרחים כשבתחתיתה מפוזרים עלי כותרת של ורדים אדומות. אל החופה מוביל שביל מיוחד או שטיח אדום ארוך וחגיגי המעוצב ברוח טקס פרסי האוסקר ועליו יצעד הזוג לעבר החופה. החופה עצמה מקושטת מסביבה בבלונים, פרחים ונרות צבעוניים ומוארת בתאורה צבעונית.

יש הבוחרים גם בחופות מסורתיות והלכתיות, דהיינו, חופות פשוטות עשויות יריעת בד וארבעה מוטות, כשבכל מוט אוחז חבר או קרוב משפחה של החתן-כלה.

על אף הרתיעה ולעתים הסלידה של העולים מהדת, בשל הקשיים שהיא מציבה לפניהם בתהליך הוכחת יהדותם, רבים מהעולים (לא ידוע עדיין שיעורם הכולל) בוחרים בכל זאת לבוא בברית הנישואים על פי ההלכה היהודית האורתודוכסית – כלומר, חופה וקידושין.

הרב

את החופה עורך רב שבקיא בהלכות הנישואים ושקיבל הסמכה לכך מהרבנות הראשית ומורשה לערוך חופות. לרוב הרב הוא רב השכונה או מקום המגורים, היישוב או העיר. נהוג גם לבקש מהחברים הנשואים להמליץ על רב.

בשנים האחרונות קמו עמותות מתוך הציבור הדתי-לאומי, כגון 'בנין שלם', 'צהר' ו'מכון חופה' המעמידות לרשות הזוגות הנישאים רבנים 'מודרניים' לעריכת חופה בתשלום מופחת או ללא תשלום כלל. אלה זוכים לפופולאריות רבה בקרב העולים. תפקידו של הרב הוא לא רק לערוך את הטקס אלא גם להסביר לזוגות על משמעותו ומהלכו.

הרב לרוב נפגש עם הזוג לפני מועד הטקס בכדי לשמוע את רצונותיהם, מסביר להם את הנוסחים ההלכתיים ומוודא שבני הזוג מכירים את כל הפרטים המרכיבים את מעמד החופה.

ישנם רבנים המוסיפים דברי פתיחה, פונים ומסבירים לציבור את מהלך הטקס. יש המפליגים בשבחי הזוג והמשפחות או בדברי תורה ויש המסתפקים בטקס קצר וענייני. ישנם רבנים העורכים את החופה באווירה קלילה ועליזה ומתבדחים עם הקהל והזוג , בעוד אחרים מעדיפים לשוות למעמד רצינות וכובד ראש. בקרב זוגות העולים ישנה נטייה לבחור בסוג הקליל בכדי להקל על המעמד אשר במקרים רבים נתפס כמכביד מפאת אי ההכרות הקרובה עם ההלכות של הטקס והיעדרם של מרכיבים דתיים בחייהם היומיומיים.

נהוג להזמין את הרב סמוך לשעה בה מבקשים להתחיל בחופה. לפני החופה הרב יושב אב הכלה, החתן ומספר עדים בכדי לחתום על הכתובה . במהלך מעמד החתימה הרב מסביר לחתן את משמעותה ומבהיר שהכתובה באה להיטיב עם האישה והיא בעצם שטר התחייבות של החתן לכלה.

כנהוג בחתונות של הציבור החילוני הוותיק, לאחר החופה ושבירת הכוס הזוג מקבל חיבוקים ונשיקות מהמוזמנים שעולים לבימת החופה לברך. לאחר מכן יוצא הזוג הטרי מהאולם לחדר צדדי בעוד האורחים מסבים לשולחנות האוכל. את הארוחה מלווה מוסיקת רקע ולא מוסיקת ריקודים רועשת.

טכס פירמידת השמפניה

לאחר זמן מה, כאשר האורחים קרובים לסיום המנות הראשונות, מכריז המנחה על הכניסה של הזוג במעמדם החדש כבעל ואישה. הזוג חוזר לאולם לאחר זמן שהייה קצר בחדר הצדדי לקול מחיאות הכפיים סוערות של האורחים. 

הזוג ניגש לשולחן עליו מסודרת פירמידה של כוסות ריקות בצבעים שונים ולצדם שני בקבוקי שמפנייה. הזוג או המלצרים פותחים את הבקבוקים ומוזגים את המשקה לתוך הכוסות מלמעלה למטה, כך שכוס אחת שמתמלאת למעשה עולה על גדותיה והמשקה נוזל לכוס שמתחתיה עד למילוי אחרונת הכוסות. לאחר שכל הכוסות התמלאו, נוטל הזוג את שתי הכוסות בראש הפירמידה ושותה אותן בתנועה מתואמת לקול קריאות "לחיים"! של הקהל (נהוג לקרוא 3 פעמים לחיים !, כאשר כל פעם הקריאה נאמרת בקול חזק יותר).

לעיתים האורחים מוסיפים לקריאת ה'לחיים' גם קריאת גורקו! לזכר המנהג בימי ברה"מ. לאחר שהזוג לוגם בפעם הראשונה מהשפנייה הם מתנשקים לקול תשואות החוגגים. טקס השמפניה בה ככל הנראה לסמל את השפע החומרי הצפוי לזוג בחייו המשותפים.

ריקודים

לאחר טכס השמפניה פוצח הזוג הטרי בריקוד סלואו צמוד (זוהי מסורת עתיקת יומין) ולאחריו מתחילה מסיבת הריקודים עד השעות המאוחרות של הלילה.

התוכנית "רוקדים עם כוכבים" העלתה את הפופולריות של הריקודים הסלוניים בקרב הדור הצעיר של משפחות העולים. עד כדי כך שרבים מהזוגות העומדים להינשא שוכרים מורה פרטי לריקוד או לומדים בעצמם במיוחד לאירוע את מיומנות הריקודים הסלונים.

בעת ריקוד הסלאו נהוג לבחור בשלל גימיקים סמליים – וסכרינים בעליל - כדי לבטא את הרגע הרומנטי. למשל, מקובל מאוד שברגע הריקוד על כתפי הזוג יצנחו שלל ניירות קונפטי, בלונים צבעונים או פתיתי שלג מלאכותיים (עשויים חומר סינטטי) שהוכנו מבעוד מועד על ידי המארגנים והותקנו בתקרת האולם. יש זוגות הבוחרים שבעת הריקוד יבערו סביבם עמודי זיקוקים או שילוו אותן קרני לייזר מרצדות. יש המזמינים את שירותיה של להקת רקדניות בלט שירקדו מסביב לזוג בעת הריקוד.

גימיקים נוספים, הפופולאריים בקרב העולים בשלב ריקוד הסלואו הם: הפרחת מספר יונים לבנות כסמל לתקווה ולשלום , או ריקוד עם יונים חיות על הידיים. ישנן חברות המציעות לזוג גימיק נוסף של הפרחת פרפרים חיים (שנלכדים קודם לכן ומוצאים מתוך מיכל מיוחד) - אבל רק בעונה, בין מאי לאוקטובר. הדבר ניתן לביצוע בחוץ או באולמות סגורים.

לאחר הריקוד הראשון של הזוג, נהוג שהכלה רוקדת עם אביה ואילו החתן רוקד עם אימו. בשלב זה שאר האורחים מצטרפים לרחבת הריקודים.

הריקודים המקובלים

א. ריקודי מעגל, כאשר האורחים אוחזים זה בידו של זו והזוג הצעיר רוקד במרכז. בשירים קצביים נהוג שהחברים עומדים במעגל סביב הכלה ואוחזים בשולי שמלתה בעודה רוקדת.

ב. ריקודי שורות.

ג. ריקוד אישי חופשי – כלומר כל אחד בקצב ובסגנון שלו מבלי להתאים עצמו לרוקדים האחרים. במקרה כזה מתקבל קולאז' צבעוני ו'דמוקרטי': צעירים בתנועות דאנס או סלסה, כמקובל במועדונים, לצד מבוגרים המנענעים גוף וידיים בתנועות ריקוד שרווח בברה"מ בשנות השישים והשבעים.

ד. ריקודי זוגות צמודים (סלואו), בסגנון סלוני שנקטעים להפוגת נשיקות.

ה. ריקוד חברי החתן. החברים קורעים ברך בעיגול סביב לכלה ויחד עם החתן או בלעדיו מריעים לכלה בעודה רוקדת. הם מלווים את הכלה במחיאות כף. אפשר והדבר מסמל את האישרור שהם נותנים לבחירת חברם ו/או את המשך החברות איתו גם אחרי הנישואים. בשירים קצביים נהוג שהחברים עומדים במעגל מצידי הכלה אוחזים ומנופפים בשיפולי שמלתה של הכלה בעודה רוקדת.

ה . הכלה והחתן רוקדים עם האורחים, במיוחד עם חברים קרובים ובני משפחה. למשל, מקובל מאד שהכלה רוקדת עם האחיינית הקטנה ובכך כמו מסמנת לה – תורך עוד יגיע.

ו. מקובל לרקוד עם החתן והכלה כשהם על כתפי החסונים שבין האורחים או להרים אותם על כסאות כמו בימי הולדת. או אז מקרבים את שני הכיסאות המורמים כדי לאפשר להם להתנשק בעודם באוויר.

ז. ריקוד פופולארי במיוחד הוא "ריקוד הרכבת". האורחים נעמדים בשורה עורפית וזזים כשהם אוחזים זה בכתפי זה שלפניו, תוך נענוע ישבנים. 'רכבת' האורחים נעה ברחבי האולם לכל תרועת האורחים. הרכבת נוצרת לעתים מעצמה, על ידי מספר רוקדים שהסתדרו בשורה, ולעתים להקת הבידור היא זו הקוראת לחוגגים להסתדר בשורה, לרוב בעת בצוע פזמונים לטיניים.

ח. ריקוד אהוב על העולים, שמקורו הוא בחתונות של הציבור הצברי-חילוני, הוא "תעלת הגלים" ('יש לנו תיש'). החוגגים עומדים בשורות אחד מול השני, מחזיקים ידיים ויוצרים מעין גשר שתחתיו יעבור כל זוג בתורו.

ט. בעת השמעת מוזיקה ים תיכונית מקובל לרקוד ריקודי בטן תוך נפנוף ידיים, כמקובל בריקודים מזרחיים. זהו ריקוד המשלב בין אירוטיות להיתוליות. הגברים יורדים על ברכיהם לפני הנשים, ואילו הנשים רוכנות לבני זוגן ומנענעות ישבן וכתפיים.

מוסיקה

להקות

רוב העולים מעדיפים להזמין לחתונה להקה מקצועית שתבצע מוסיקה חיה כל הערב.

להקה טיפוסית כוללת זמר וזמרת ששרים חליפות בנפרד וביחד – בהתאם לאופי השיר והביצוע המקורי שלו. למשל, הגבר יישיר להיטי אהבה לועזיים (אנגלית, צרפתית וכו') והזמרת תבצע שירים ברוסית. רוב הקטעים אינם שירים מקוריים של הלהקה, אלא חיקוי של זמרים מפורסמים מרוסיה וממדינות מערביות. שירים בעברית תבצע כל חברי הלהקה.

את הזמרים מלווה צוות נגנים (לרוב גיטריסט, קלידן ומתופף) ומספר רקדנים מקצועיים (נשים וגברים צעירים). לרוב אלו יהיו מבני המגזר.

הרקדניות המקצועיות תרקודנה לצלילי המוסיקה בצמוד לרחבת הריקודים על גבי במה מוגבהת בקדמת האולם ובסמוך לזמרים ולנגנים. תפקידם להלהיב ולעורר את קהל הרוקדים ברחבת הריקודים. לפעמים ירדו מהבמה אל קהל הרוקדים ויצטרפו לריקוד סוער עם החוגגים.

הלבוש של הרקדניות הוא צבעוני וארוטי. למשל, לבוש רקדניות גו-גו, רקדניות בטן או תחפושת 'להקת בנות' פופולרית מחבר העמים (למשל הלהקה הידועה reflex). גם בגדי בגדי קברט, לבוש צועני או בגדי נשף מפוארים המדמים את מנהגי הלבוש בימי הביניים, מקובלים בהופעות כחלק מה'שואו'.

לא אחת מופע הרקדניות נפרד מזה של הזמרים ומהווה חלק ממופע הבידור של הערב, המתקיים בשלב שבו האורחים חוזרים מרחבת הריקודים לשולחנות, לאכול את מנות הביניים (ע"ע מופעי בידור).

כלייזמרים

זוגות רבים בוחרים להזמין לחתונה, בנוסף ללהקה הרגילה גם להקה בסגנון היהודי-המסורתי של כלייזמרים. היא מורכבת לרוב מנגן סקסופון, חצוצרן, נגן קלרינט וכנר. האופנה הזאת משקפת את הנטיה של העולים לקיטש רומנטי ומבטאת את האהדה וההערכה שהם רוכשים לנגינה מקצועית ולמוסיקה הקלאסית. אפשר ויש בכך גם ביטוי לזהותם היהודית, שאותה חיזקו ואוששו בהגירתם ארצה.

הכנר והסקסופוניסט ילוו את האורחים לאולם בראשית הערב, תוך ביצוע נעימות רקע של מוזיקה יהודית, קלאסית, ג'אז ובלוז. מקובל גם שהכנר והסקסופוניסט ילוו בנגינה את כניסתם החגיגית של הזוג לאולם האירועים לפני החופה או בעת ריקוד הסלואו הראשון.

תקליטן

בשנים האחרונות, בהשפעת האופנות העדכניות בציבור הכללי החילוני, גם במגזר הרוסי קיים מעבר הדרגתי מליווי מוזיקלי של להקות וזמרים לתקליטנים (די. ג'י ). במקרים רבים יש שילוב ביניהם. למשל, כאשר הלהקה תפנה לנוח או תסיים להופיע הדי ג'י ינגן מנגינות טראנס המיועדות בעיקר לקהל הצעיר.

בקרב ציבור העולים מקובלים שני סוגי תקליטנים: הראשון הוא מה שמכנים בעלי המקצוע בתחום המוזיקה 'תקליטן שותק'. הוא מכונה כך משום שתפקידו מסתכם בלהיות קשוב לקהל, להשמיע לו דברים ערבים לאוזן, להרקיד אותו ולא לדבר יותר מדי. לכל היותר מצופה ממנו להכריז בקול על שלב החופה או הארוחה. 

"תקליטן שותק" אמון על קריאת מצב רוחם של המוזמנים בכל רגע נתון ולכוון את המוזיקה בהתאם, על פי שיקול דעתו המקצועי. כך, למשל אם הקהל צעיר ומלא אנרגיה הוא יזין אותו במוסיקה קצבית. את זמנו של קהל מבוגר ועייף הוא ינעים באמצעות מוסיקה רגועה ושקטה.

הסוג השני הוא תקליטן אשר משמש גם בתפקיד מנחה ובדרן. לצד השמעת המוסיקה הוא יתבדח עם הקהל ויעודד אותו לשמוח ולרקוד (כמובן שיקפיד לעשות זאת בטאקט ובטעם טוב).

בטרם יבחרו את התקליטן, הזוגות המתחתנים נוטים לבדוק ולהתרשם מעבודתו מקרוב באופן בלתי אמצעי. רבים מבקרים באירועים שבהם הוא מופיע או צופים בקלטות וידאו המתעדות את ביצועיו לפני שישכרו את שירותיו.

הזוג ישב יחד עם התקליטן בפגישה מוקדמת ויגבש את רשימת השירים ואת הסגנון המוזיקלי של הערב . בחירת סוגי המוזיקה תעשה בהתאם להרכב הגילאים ואופיים המשוער של האורחים.

אם ידוע לזוג המתחתן שקהל האורחים הצפוי יהיה מעורב, דהיינו מורכב מאורחים צברים רבים ומאורחים עולים התפריט המוזיקלי של הערב יהיה מורכב מחלוקה שווה פחות או יותר של להיטים לועזיים, ישראלים (שירים מזרחיים) ושירים ברוסית, אם דגש על שירים לועזיים ששני הצדדים מכירים היטב. 

אם ידוע שרוב האורחים יהיה דוברי רוסית ומספר מועט של חברים צברים, יבחרו להשמיע יותר שירים בשפה הרוסית.

שיקול נוסף שמשפיע על סוג המוזיקה הוא גילם המשוער של האורחים. אם הציפייה היא שרוב האורחים יהיו בגילאי הביניים (גילאי 30-45), התקליטן יקפיד להשמיע יותר שירים של מוזיקת 'אמצע הדרך' קלילה. במידה וקהל מורכב בעיקר מצעירים ובני נוער (בגילאים 12-30) התקליטן משמיע יותר שירי דאנס, טראנס, דיסקו וסגנונות מוזיקליים קצביים אחרים בדומה למקובל במועדונים.

בנוסף להשמעת המוזיקה התקליטנים אחראים גם על הפעלתם של מסכי ה vj. משמעות צמד המילים VJ הוא וידאו ג'וקי ("תקליטן וידאו") והוא הרחבה של מושג התקליטן המסורתית (DJ). כלומר תפקידו של התקליטן היום הוא לא רק לנגן את המוזיקה אלא גם לדאוג להצגה של תמונות וידאו ואפקטים ויזואליים שונים על מסכי ה-VJ.

מסכי הVJ אלו הם מסכי פלזמה ענקיים המוצבים ליד במת התקליטן ואליהם מוקרנים תמונות של התרחשויות מהאירוע עצמו בזמן אמת. התמונות, המצולמות על ידי הצלם מתוך רחבת הריקודים וממוקדים אחרים באולם, נערכות בו במקום ובמהירות על ידי התקליטן ומוצגות על גבי המסכים בדיליי של מספר שניות.

מקורה של אופנת מסכי ה-VJ בתרבות מסיבות הדאנס וההאוס במועדוני לילה באירופה ובארצות הברית. במסיבות אלו מקובל במשך שנים ללוות את המוזיקה בהקרנה של אפקטים אודיו-ויזואליים (וידאו-ארט) וצילומי תקריב של הרוקדים על גבי מסכי ענק. בשנים האחרונות אופנה זו עברה בהדרגה מרחבות הריקודים במועדונים אל אולמי האירועים והחתונות.
בנוסף לקטעי וידאו המתעדים את ההתרחשויות בזמן אמת, מוקרנות על גבי מסכי הVJ הקלפים המקוריים של השירים המתנגנים כמו גם תמונות סטילס של בני הזוג והאורחים מהאירוע עצמו, ברכות מוקלטות של האורחים או חלקים מקליפ האירוסין של הזוג.

סגנונות מוזיקליים

בחתונה טיפוסית של עולים תושמע בעיקר מוזיקה עכשווית בשפה הרוסית, שירים לועזים (בשפות האנגלית,צרפתית ואיטלקית) ומעט מוזיקה מזרחית (ים תיכונית) עבור האורחים הצברים ועל מנת להדגיש את המרכיב הישראלי בזהותם של העולים.

הפלייליסט המושמע בחתונות של עולי חבר העמים כולל מגוון עשיר של סגנונות ומקצבים מוסיקליים שנקבע לפי ההעדפות האישיות והטעמים של הזוג המתחתן - החל ממלהיטים לטיניים חמים (מוסיקת רומבה בספרדית ופורטוגזית) , דרך שאנסונים צרפתיים, להיטי פסטיבל סן-רמו בשפה איטלקית ועד למוזיקה צעירה ועדכנית ממיטב להיטי הדאנס , הראפ , הפופ, הדיסקו, היפ-הופ והטראנס לגווניו. 

כמובן שמושמעים גם לחנים ומוזיקת דאנס עכשווית בשפה הרוסית, הישר מראש מצעדי הפזמונים של מדינות חבר העמים.

בניגוד לחתונות של האוכלוסייה הצברית שבהן מושמעת כמעט אך ורק מוסיקה עכשווית (לועזית וישראלית), בקרב העולים מקובל מאד להשמיע מוסיקה נוסטלגית, בעיקר מלהיטי הפופ של שנות השבעים, השמונים והתשעים. בין הפופולאריים אפשר למנות את להיטי הלהקות Boney M, Modern Talking, ביג'יז, אה-הא וכן גם להיטי מדונה , סלין דיון ואנריקה אגלסיאס. את התופעה הזאת אפשר להסביר בתפקיד שמילאו הלהיטים הללו בתקופת ברה"מ (הושמעו בסתר בקלטות שעברו מחבר לחבר) – בבחינת 'מים גנובים ימתקו'. גם הנטייה לקיטש והחיבה למוסיקה עם עומק יכולים להסביר את אהדתם של העולים למוסיקה זו (בניגוד למוסיקה המתועשת, הקרה והשבלונית של היום, בשנות השבעים והשמונים הופקה כמות גדולה של להיטים שליחם לא נס).

שירים אהובים נוספים גרסאות כיסוי (עיבודים מחודשים) של להיטים רוסיים מימי ברה"מ. הפופולריים והשכיחים במיוחד הם (כאלה המרכיבים כמעט כל פליי ליסט של חתונות במגזר): "אוך מאמא אודסה" (אמא אודסה), "איך משכרים הלילות במוסקבה" וממבחר שירי הזמרת האוקראינית ורקה סרדיוצ'קה ("צ'יטה דריטה", "חראשו וסיו בודייט חארושו","צ'ילה הופ"). גם פסי קול של סרטים סובייטים זוכים לאחרונה לעדנה.

בחתונה של עולים מושמעים בדרך כלל גם מספר שירים "ישראלים", לרוב אלו להיטי הדאנס של המוזיקה הים תיכונית העכשווית: שרית חדד ("לך הביתה מוטי" ,"אתה תותח"), מושיק עפיה ("אני לא זמין"), קובי פרץ ("בלבלי אותו") ,להקת חמסה ("אתה חייב למות עלי") וכיוצא באלה. אף שהציבור הרוסי אינו ידוע בחיבתו למוזיקה המזרחית ולסלסולים, בשנים האחרונות הוא נפתח להם ממספר סיבות: הפיזמונים הללו מבטאים את התערותו של המגזר בארץ; הם קצביים ותורמים לאווירה המשוחררת של החתונה; במדינות חבר העמים החלו לחדור מקצבי המוסיקה התורכית, בעיבודים עדכניים (למשל, עיבודי הזמר הרוסי הפופולארי פיליפ קירקורוב).

בחתונות, כמו בחגיגות משפחתיות במסעדות הרוסיות, מקובל להשמיע, לטובת הדור המבוגר (בני 50 ומעלה) והזקנים, מקבץ שירי אידיש ופזמוני חסידות והווי יהודי כגון: "הבה נגילה",""הבאנו שלום עליכם", "טוּם-בליילקה", "צ'יריבים צ'יריבום", Icht Hob Dich Zifeel Lieb ("אני אוהב אותך כל כך").

חשיבות רבה מיוחסת לנעימה המלווה את כניסת הזוג לחופה וכן לשיר הראשון המושמע אחריה. כניסת הזוג לחופה תלווה לרוב בנעימה דרמטית ומרגשת. פופולאריות במיוחד הן הנעימות: Only Time של הזמרת Enya ו-Final countdown" " בביצוע להקת הרוק Europe. הפזמון שמושמע מיד אחרי שבירת הכוס ותחילת טקס הנשיקות והברכות, הוא לרוב פזמון אהבה רומנטי לועזי עדכני, כמקובל גם במגזר הצברי: "I feel so good" או " I'm so excited". במקרים רבים מושמעת לאחר החופה נעימה חסידית בביצוע הכליזמרים או התקליטן.

בדומה למקובל בציבור החילוני הוותיק, גם במגזר דוברי הרוסית מקובל שהכלה או החתן מקדישים שיר לבן\ת הזוג כמחווה רומנטית. בהשראת 'כוכב נולד' נוצרה אופנה חדשה שבה החתן והכלה מזמרים זה לזה. לדוגמא, באחת החתונות שתעדנו עלתה הכלה לבמה וביצעה עבור החתן את השיר "אתה תותח" של שרית חדד ואילו החתן זימר לבחירת ליבו שיר האהבה משנות ה-60 'And I Love You So' ('אני אוהב אותך כל-כך' ). בקרב דוברי הרוסית נוצר טרנד משנה לפיו החתן מלחין שיר אישי במיוחד לכלתו ומבצע אותו תוך ניגון בגיטרה קלאסית או בליווי מוזיקלי של הלהקה.

מופעי בידור

כמעט בכל חתונה של עולים מוגשת תוכנית אמנותית המיועדת לבידור הקהל. בקרב ציבור העולים מקובל להזמין מופעי בידור מקצועיים ולספק למוזמנים שואו מגוון ועשיר. ההופעות מתחילות בדרך כלל במחצית הערב ונערכות במרכז רחבת הריקודים, בהפוגה שבין הריקודים. המנחה או הכרוז מכריז על הפסקה שנועדה לאכילת המנות העיקריות והקהל מתפנה מרחבת הריקודים ומתפזר לעבר השולחנות לסעוד ולצפות במופע.

מבחר מופעי הבמה כולל: ריקודים סלוניים וריקודים צועניים או עממיים רוסיים של רקדנים מקצועיים, מופעי קסמים, ריקודי קברט צרפתיים סטייל מולין רוז' ,מופע פלמנקו ספרדי, ריקודים ברזיליים (סלסה, למבדה), ריקודי בטן, ריקודי ברייקדאנס, סטפס ובלט.

כמו כן מקובל להזמין הופעות קרקס של לוליינים, אקרובטים, ליצנים, נערות גומי ופעלולנים שונים (בליעת אש וחרבות, הליכה על זכוכית ברגליים יחפות וכיוצא באלה).

נהוג לשלב את הרקדנים, ובעיקר הרקדניות לא רק במופע אלא גם בשלב קבלת הפנים, לפני הכניסה לאולם. הן תופענה בשלל תלבושות (גיישות יאפניות, בגדי נשף מימי הביניים ועוד) ולעתים תבצענה מופע פנטומימה או 'מוצגים' (עמידה כפסל מבלי לנוע).

עיצוב

מקובל להשקיע מחשבה ומאמץ בעיצוב אולם החתונות. רוב הזוגות מוודאים היטב שהאולם יהיה מרווח ורחבת הריקודים כזו שתכיל את כל החוגגים ללא צפיפות. 

האלמנט הדקורטיבי הבסיסי שיופיע בכל חתונה של עולים יהיה בלונים צבעוניים וזרי פרחים. קשת של בלונים מעטרת בדרך כלל את הכניסה לאולם. בלונים יתלו לרוב גם מעל רחבת הריקודים וצמוד לשולחנות האורחים. בדרך כלל מסדרים בלונים בצורת של לבבות (סמל הרומנטיקה) בצמוד לשולחן החתן והכלה.

בכל שולחן יוצבו זרי פרחים טריים או סינטטיים על גבי מעמד דקורטיבי מיוחד לנרות. על השולחנות מקובל לפזר "פוטפורי" ( עלי כותרת של פרחים מיובשים) בצבע של המפיות.

פק"ל העיצוב לשולחנות כולל: מספר לכל שולחן, פמוטים עם נרות ארוכים, קנקני שתייה קרה, מספר בקבוקי יין ושתייה חריפה (ודקה או שמפניה) וסלסילות לחם. מערכת סכו"ם תונח על גבי המפיות. לעתים המפיות מונחות בצורה אסטטית בתוך הכוסות.
כלי האוכל, הצלחות והכוסות יהיו בדרך כלל מחומרים איכותיים דוגמת פורצלן, בדולח וזכוכית. השולחנות יכוסו במפות בד או סטן בצבעים בהירים: לבן, מוזהב, אדום או צהוב. והכיסאות יכוסו בבדים בצבע לבן, כסף או זהב כדי לחזק את האווירה המלכותית.

במת הריקודים תואר בדרך כלל בתאורה צבעונית ותוצמד לבמת הלהקה בחזית האולם. בגני אירועים רבים בנוסף לשולחנות בתוך האולם מסדרים בחוץ (באוויר הפתוח) פינות ישיבה מעוצבות ונוחות בצורה של ספות וכסאות נוח (מה שמכונה "זולה").

אוכל ושתיה

בשלב קבלת הפנים בתחילת הערב, מחולקים בבאר משקאות אלכוהוליים קלים יחסית, למשל מרטיני וקמפרי. מטרת ה'אפריטיפים' הלל היא להכניס את הבאים למצב רוח טוב כבר על ההתחלה ולגרות את תאבונם לקראת הארוחה. בהמשך הערב מוגשים בבר משקאות עם מינון אלכוהול גבוה יותר, כגון וויסקי, וודקה, ג'ין, רום, ברנדי, טקילה, מרטיני, ליקרים, יגר מייסטר ואחרים.

בחתונות רבות מקובל גם להזמין בר אקטיבי. הכוונה לברמנים הנושאים איתם משקאות אל רחבת הריקודים ובתנועות ריקוד מגישים אותם לפי הרוקדים. תפקידו של הבר האקטיבי הוא להפוך את השתייה לזמינה ונגישה לרוקדים ו'לתדלק' את החוגגים. בדרך כלל מתואם הבר האקטיבי עם החתן והכלה שמשלמים על שירות זה אקסטרה. 

הבר האקטיבי, שהתפתח בתרבות המועדונים, כולל רכיבים טקסיים שונים כגון: התזת המשקאות הצבעוניים מכוסות דמוי מבחנה ישר לפי הרוקדים – באמצעות אקדחי צעצוע, צינוריות, בקבוקי תינוקות וכלים אחרים. אחד מהלהיטים האחרונים הוא הבאת אבטיח, קוקוס או מלון שמולאו במשקה חריף למרכז הרחבה, הרוקדים יונקים מתוך 'הקערה' הזאת את המשקה המשכר (יניקה באמצעות קש מאיצה את תהליך ההשתכרות).

דפוס מקובל נוסף הוא הגשת המשקאות על ידי ברמניות הלבושות באזורי חלציים, בסגנון הקרנבל הברזילאי או בתחפושת נערות הוואי עטויות מחרוזות פרחים. הדבר נועד להלהיט את היצרים ולהגביר את ההתלהבות ואווירת הפורקן.
הברמנים יעטו לבוש בוקרים, יחבשו סומבררו ויחגרו חגורת כדורים, אלא שאת הכדורים מחליפות כוסות טקילה זעירות שיוגשו לרוקדים. לעתים מחולקים לאורחים לצד המשקאות שיפודי פירות וסוכריות על מקל.

המשקאות החריפים שמקובל להשקות בהם את הרוקדים בטקס הבר האקטיבי הם: טקילה, רד-בול עם וודקה, רד-בול רגיל, מרגריטה, דקירי, בריזר ושנאפס. כן, מקובל לחלק בתוך המבחנות קוקטיילים אקזוטיים: קוסמופוליטן (קוקטייל המורכב מוודקה, מיץ אוכמניות ומיץ ליים), אפל מרטיני (שנפס תפוח עץ עם וודקה) ובליני (שמפניה עם שנפס אפרסק). 

מחוות של אורחים וחברים

בדומה למקובל בברית המועצות, במקצת מהחתונות הנערכות בארץ החברים מכינים תוכנית אמנותית. היא כולל בדרך כלל משחקים ותחרויות שנועדו לבדר את האורחים ואת החתן והכלה ובני משפחתם. למשל תחרויות משיכת חבל בין האורחים, תחרויות קישוט עוגות או תחרויות שקשורות במיומנויות חיי המשפחה, למשל חיתול תינוקות (שני אורחים מתמודדים מי יצליח יותר מהר לחתל בובה). תחרויות אלו נערכים לרוב בפורום מצומצם כלומר כאשר מספר המוזמנים לא עולה על 50 איש.

מנהג נוסף בו מעורבים החברים הוא תעלול "חטיפת הכלה". בעת מסיבת הריקודים החברים או המוזמנים מושכים את תשומת ליבו של החתן במן פעולת הסחה (למשל ייקחו אותו לפינה "לדבר על משהו חשוב"), בעוד ששאר החברים מחביאים את הכלה בחדר צדדי או לוקחים אותה לרכבם ומסיעים אותה מרחק קצר מהאולם (פעולה זו נקראת "חטיפת הכלה"). כמובן שהכל נעשה בשיתוף פעולה מלא של הכלה.

כאשר החתן חש בחסרונה של הכלה ומתחיל לתור אחריה, החברים דואגים שהחתן יקבל שיחת טלפון או פתק ובו תביעה ל "כופר" תמורת השבת כלתו הטרייה (כמובן שאין מדובר בכופר אמיתי והכול נעשה בצחוק וכחלק מכללי משחק). הכופר יכול להיות משהו סמלי - למשל שטר כסף או בקבוק וודקה שהחתן צריך ל"שלם" לחברים - או רקוד/שירה בפני האורחים. אפשר לשער שהמנהג נועד לא רק להוסיף מצב רוח לחגיגה אלא גם לסמל את הקשר החם וההדוק שבין החברים הקרובים בתרבות הרוסית. יתכן שיש בכך גם איתות למעמדו החזק של הגבר.

נהוג שהחברים הקרובים עולים לבמה ומקדישים שיר כלשהוא לזוג הטרי ושרים אותו בעצמם כמחווה של ידידות. הדבר נעשה ללא קשר לכישרון השירה של החברים ולעתים תוך זיופים שגורמים לקהל לפרוץ בצחוק. באחת החתונות שבהן נוכחנו שני חברים קרובים של החתן (שהכירו אותו בתקופת השירות הצבאי) הקדישו לו שיר ברוסית בשם "Moi Drug" ("חבר אמת שלי,איזה דרך עברנו ביחד..") של הזמרים איגור ניקולייב ואיגור קרוטוי. השיר מבטא תודה לחבר על יחסי הרעות הנמשכים כל השנים.

מקובל גם שקבוצת חברים עולים לבמה ומקריאים בפני האורחים והמשפחה החוגגת ברכות ואיחולים קולקטיביים מטעם חוגי חברים שונים של החתן והכלה (מקום הלימודים, קבוצת התחביב, העבודה וכו'). הברכות נקראות בחרוזים ובהומור וכוללות עצות לחיי נישואין מוצלחים. מקורו של המנהג הוא במסורת הסובייטית לחגוג את ימי ההולדת במסגרת מקומות העבודה ולברך את בעלי השמחה מטעם כל הצוות. בישראל מנהג זה התרחב גם לחגיגות החתונה.

מחוות של הזוג לאורחים

בחתונות של עולים בולטת השפעתה של מסורת החתונות המערבית, שלא הייתה מקובלת בברית המועצות. 

אחת הדוגמאות לכך הוא טכס "זריקת הזר" . בסוף הערב, הכלה זורקת לעבר קהל של נשים רווקות את זר הפרחים שלה, וזו שתופסת אותו 'זוכה' להיות הבאה בתור להינשא. הכלה עושה זאת כאשר היא נמצאת בגבה אל קבוצת הנשים.

לקראת סוף החגיגה, מגישים המלצרים לזוג את עוגת החתונה המלכותית . לרוב, העוגה תקושט בזיקוקי יד, ותעוטר בראשה בדמויות קטנות של חתן והכלה ומעוצבת בצורת מספר קומות. כלומר, ממספר עוגות המסודרות אחד על פני השנייה במבנה מיוחד. 

הזוג הטרי יחתוך יחדיו את העוגה (החתן יחזיק ביד כלתו בעודה חותכת את הפרוסות) ויאכל ממנה, תוך שהם מאכילים זה את זו בכף. לאחר שהזוג טעם שתי פרוסות מעוגת החתונה נהוג לחלק לשאר האורחים (המלצרים חותכים את הפרוסות ומעבירים בין השולחנות).

ביביליוגרפיה

פרסומים מקצועיים מדעיים ודוחו"ת

  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות - לקט נתונים לרגל ט"ו באב, 14.8.2008.

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על דפוסי נישואין בקרב עולים מחבר המדינות (2)

    מקסים טלסין

    Hagiga1@013.net
    אני טלסין מקסים מבקש בבקשה להוריד את התמונות שפרסמתם! תודה http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7620 052-3517011
    יום ראשון כ"ז בטבת תשע"ה 18 בינואר 2015

    מושה

    מאמר מצויין. מסביר את כל הסיבות לחוסר הנושא הדתי בקרב עולי ברית המועצות
    יום שני כ"א בניסן תשע"ג 1 באפריל 2013

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.