דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 16 מדרגים

המשפחה החרדית - חוקים, מוסכמות ומנהגים

צעירה באירוסיה
צעירה באירוסיה
דליה בר אור
עם בנות המשפחה
חגיגת בר המצווה בחסידות ויז'ניץ
חגיגת בר המצווה בחסידות ויז'ניץ
דליה בר אור
מגבעות עם פרפר בצד שמאל ושטריימלים של החסידות
הדס חנני
מאמר זה מבוסס על פרק בעבודת הדוקטורט, שהוגשה בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, בהנחיית פרופ' עוז אלמוג.
תוספות למאמר: יוסי טישלר

נוצר ב-3/31/2008

רקע

בני זוג צעירים אשר זה עתה נישאו רואים לנגד עיניהם מטרה אחת משותפת שאליה הם חותרים מליל נישואיהם – הולדת ילדים. ההתנזרות ממין עד לאחר הנישואין, תאריך הטבילה המכוון בדיוק ליום הביוץ של האשה והידיעה כי עליהם למלא את מצוות "פרו–ורבו" מיועדים ליצירת התעברות מהירה ככל האפשר.

האשה החרדית הטיפוסית (באוכלוסיית הגרעין החרדי) יולדת בממוצע כ-7-8 ילדים. בשתיים-שלוש הלידות הראשונות חוזרת האשה בדרך-כלל לביתה לאחר הלידה, ובנות המשפחה או השכנות משתדלות לעזור לה ולהקל עליה עד כמה שאפשר במילוי חובותיה כעקרת-בית. בלידות הבאות המעמסה עליה גדלה, ולכן מקובל שבעלה לוקח על עצמו חלק ממטלות הבית והטיפול בילדים, ומאפשר לה מנוחה בת כשבועיים לאחר הלידה. המנוחה נעשית בבית אימה או בבית-החלמה ליולדות. בית-ההחלמה הוא בעצם מלון שבו שוהה האשה עם הרך הנולד כשהיא נטולת מחויבויות ויכולה לנוח ולאגור כוחות לקראת החזרה לחיי השגרה העמוסים והקשים.

הבן הראשון הנולד לבני זוג מכונה בחיבה "קדישל", כלומר - זה אשר יגיד קדיש על הוריו עם לכתם לעולמם.

מרגע שהילד הראשון נולד מוטלת על בני הזוג החובה לגדלו בדרך הנאותה. מטלה מתמשכת זו מגיעה לסיומה רק עם נישואיו המוצלחים של הצאצא.

החברה החרדית טרחה במשך שנים רבות להקיף את עצמה בחומה על-מנת להגן על חבריה מפני ההשפעות הרעות של החברה החילונית. הגנה זאת מועצמת פי כמה וכמה בכל הנוגע לילדים. ההורים החרדיים משתדלים ככל יכולתם להגן על הילדים מפני ההשפעות המזיקות האורבות להם, ולצורך זה כל האמצעים כשרים. כך, למשל, מגורים בשכונות מובדלות ומנותקות כגון בערים החרדיות החדשות שבהן הסביבה היא הומוגנית, כך שלא ייתקלו ב"זרים" מסוגים שונים. ככל שהקבוצה שאליה משתייכים היא קיצונית יותר ("ירושלמים", "תולדות-אהרן" וכד') הבידול רב יותר, כפי שסיפרה לנו שיינדל המשתייכת ל"ירושלמים": "הבנים שלי כשהיו קטנים אפילו לא ידעו שיש דבר כזה יהודים בלי כיפה. מי שאין לו כיפה הוא גוי. הם לא ראו אף פעם יהודים אחרים עד שגדלו." ההגנה והפיקוח מתבטאים גם בתחומים כגון, סוג הספרים, סוג הצעצועים, חינוך לערכי צניעות ועוד כמפורט להלן.

ילדוּת במשפחה החרדית

הטרמינולוגיה החרדית שונה מעט מזו החילונית. הכינוי "ילד" או "ילדה" מתייחס לילדים עד גיל בר/בת מצווה. הכינוי "בחור" או "בחורה" מתייחס לנער או לנערה מיום בר/בת המצווה ועד לנישואין. לאחר הנישואין הם הופכים ל"גבר" ול"אשה".

הילד החרדי מוכוון מרגע הולדתו לדרך אחת בלבד – מילוי רצון האל. הדרך להשגת המטרה היא תלויית מגדר. על הבנים מוטל "עול תורה ומצוות", כלומר - עליהם להתמיד בלימוד התורה ובמילוי המצוות. על הבנות להיות בעלות השקפה רוחנית מבוססת ומוצקה, כלומר - עליהן לקבל ולהפנים את ציוויי הדת לגבי מעמדן, מקומן ותפקידן בעולם הזה, קרי - להכיר בעליונותם של הבנים, לגדל משפחות שבהן הבנים ימשיכו בדרך לימוד התורה, והבנות תְּסַפֵּקנה להם תמיכה כדי שיוכלו ללמוד תורה ולקיים מצוות.

עזרה בבית

המשפחות החרדיות הן ברוכות ילדים, ולכן מוּטל על הָאֵם עומס רב בניהול משק הבית (במשפחות רבות - גם חלק נכבד מעול פרנסת הבית). על הבנות מוטלת החובה לקחת חלק במשימות היום-יום. בכך מתמלאות בו-זמנית שתי פונקציות: ראשית - עזרה לָאֵם והסרת חלק מהנטל מכתפיה ושנית - רכישת מיומנות במלאכות הבית השונות והפנמת חוקי היהדות הנוגעים בהן כחלק מהכנתן לקראת היותן נשים בעלות משפחות.
מטלות הבית שבהן נושאות הבנות כוללות שמירה על אחים קטנים, שטיפת כלים, טאטוא, שטיפת רצפות, כביסה (הכנסת בגדים למכונת-הכביסה, ייבושם, קיפול כביסה, גיהוץ), בישול ועוד. מילוי המטלות האלה נעשה באופן שונה בכל משפחה. יש משפחות שבהן לכל אחת מהבנות תחום אחריות קבוע, ויש משפחות שבהן כל הבנות עושות הכל בהתאם לַצורך ולהנחיותיה של הָאֵם. מובן שהדברים משתנים בהתאם לגילן של הבנות. ככל שעולה הגיל, עולה האחריות והמורכבות של המטלה. באופן עקרוני, התפיסה החרדית לגבי "מה יכולה לעשות ילדה באיזה גיל", כפי שבאה לידי ביטוי בציטוטים המובאים להלן, שונה מאד מהתפיסה החילונית:
"מדהים מה שבת 12 יכולה לעשות" .
"שרה-לאה (בת 9) נשלחת לבני-ברק באוטובוס כדי להביא עופות לשבת, בנימין-בער (בן 7) יוצא למרכז להביא דגים" .
"מגילאי העשרה המוקדמים הייתי שותפה מלאה באחריות של אחזקת הבית. בחברה החרדית הגישה היא לשתף את הילד בנטל העבודה. הָאֵם לא מתפקדת אצלנו על תקן של משרתת. כאשר כל הבנות התגוררו בבית, אמא שלי היתה נסיכה. היא יכלה ללכת לטייל ביום שישי."
תמר רותם מצטטת ילדה בכיתה ד' שאמרה למורתה: "אין לי זמן להכין שיעורים. יש לי אחים ככה", ותנועת היד שלה ציינה את הגבהים השונים.
"אחרי הצהריים זוהר (בת 10) מסייעת לאמא. היא מטאטאת את הרצפות ומסדרת את החדר.'אמא שלי ואני תמיד אומרים ליהונתן, תסדר, תסדר, תסדר, אבל הוא לא מסדר אף פעם', מתלוננת זוהר. אחרי עבודות הבית והשיעורים, זוהר משחקת עם חברותיה בחבל, גומי ודוקים. לקרוא - היא לא כל כך אוהבת, ואם כן, היא קוראת סיפורים על צדיקים שנפטרו."
באחד מהבתים שביקרנו בהם צפינו בדוגמא למידת העזרה והשותפות של הבנות בהכנות לקראת שבת. בשעות הצהריים חזרו הבנות הבוגרות הביתה מלימודיהן בסמינר (האחת בכתה י"א והשנייה בכתה י"ב). בדרכה הביתה ערכה אחת מהן קנייה קטנה במכולת. כשנכנסו הביתה החליפו מיד את בגדיהן לחלוקי בית, האכילו את שני אחיהן הקטנים (בן 3 ובת שנה וחצי), השכיבו אותם לישון (גם הָאֵם פרשה לחדרה לשנת צהריים) ורק אז ישבו לאכול ארוחת צהריים קלה. בסיום הארוחה הקלה החלו בניקוי הבית. באיזור הסלון - האחת החזירה חפצים מפוזרים למקומם, והשנייה ניגבה אבק והרימה כיסאות על השולחן לקראת ניקוי הרצפה. במטבח – הן רחצו כלים, ניגבו את משטחי העבודה ואת השולחן והכסאות. בחדרי הילדים – הן החליפו מצעים והכניסו צעצועים וספרים למקומם בתוך הארונות. הן מיינו את הכביסה המלוכלכת לפי הסוגים השונים והכניסו למכונת-הכביסה. את נקיון השירותים, טאטוא הרצפה ושטיפתה הן השאירו לעוזרת הגויה (עולה מחבר-העמים שיהדותה מוטלת בספק) המגיעה בשעות אחר-הצהריים. במהלך העבודה התעוררו הילדים הקטנים משנת הצהריים. הבנות הבוגרות הלבישו אותם והבנות הצעירות (בכיתה ג' וה', אשר סיימו בינתיים את הכנת שיעורי הבית שלהן) לקחו אותם למטה ושמרו עליהם עד שעת ארוחת הערב. לאחר שהעוזרת סיימה את עבודתה היה הבית נקי, אך הבנות טרם סיימו את עבודתן. הן הורידו את הכיסאות מהשולחנות, פרסו מפה לבנה על שולחן השבת, פרסו עליה ניילון שקוף לשמירת נקיונה, והחליפו גם את המפות האחרות (על שולחן הסלון ועל ארונית בפינת הסלון) למפות לבנות לקראת השבת.

הטכנולוגיה המודרנית אמנם מקילה בחלק מעבודות הבית, כגון - כביסה, ייבוש והדחת כלים, אך עדיין נשארת כמות גדולה של מטלות לביצוע.

בחלק מהמשפחות עוזרים הבנים באופן סמלי בעבודות הבית. למשל, קילוף ירקות לקראת בישול המרק, גיהוץ ציציות, שטיפת רצפה (נוספת) ביום שישי בשעות אחר-הצהריים והשקיית עציצים, כפי שסיפרה אשה חרדית: "כשיש רק בנים בבית, המצב קצת שונה. אמנם כאשר הם חוזרים הביתה מהישיבה יפנו את השולחן וידיחו את הכלים, אבל אלה עדיין ידיים של גבר".

הבנות זוכות להערכה רבה על פעילותן למען הבית ועל העזרה שהן מגישות לאימן. הערכה זאת נעימה להן, כמובן, ומדרבנת אותן להתמיד בעזרה וכפועל-יוצא מכך הן צוברות ניסיון ומיומנות בכל עבודות הבית לקראת נישואיהן.

עצמאות

 ההורים החרדיים מצפים לכך שילדיהם יהיו עצמאיים בגיל צעיר ככל האפשר. חלק מן העצמאות הזאת נרכש בעקבות אמונתן של האימהות, שהילדים שלהן מסוגלים למלא תפקידים בעלי אחריות כמו למשל - לשמור על אחיהם הקטנים או להכין ארוחת ערב, כפי שציינה אֵם חרדית: "היום יפי שלי הכינה לכל הילדים ארוחת ערב...יפי המדוברת בת שבע וחודש...פרסה ירקות לכולם, טיגנה חביתות."

לרוב המשפחות החרדיות אין רכב, וגם אם יש - הנשים החרדיות אינן נוהגות עקב הנוהג המקובל. כיוון שכך - בשעות אחר הצהריים אין הסעות ממקום למקום על-ידי ההורים - כמקובל בחברה החילונית, וגם ילדים צעירים לומדים להסתדר בכוחות עצמם, קרי - לנסוע בתחבורה הציבורית, לרכב על אופניים או ללכת ברגל.

הצורך להיות עצמאיים נובע גם מעצם העובדה שבמשפחה ברוכת ילדים לומד הילד מהר כי כדאי שֶׁיֵּדַע לדאוג לעצמו, מפני שאמא יש רק אחת אבל אחים – רבים, וכולם זקוקים לה.

הצטיינות בלימודים

היחס ללימודי נשים בעבר היה לא מעודד (בלשון המעטה), והעדוּת הטובה ביותר לכך היא אמירתו של הרב אברהם יוסף וולף, מייסד ומנהל סמינר "בית-יעקב" בבני-ברק: "אם נצליח להשריש לתלמידותינו שתכלית הלימודים לשאוף להדמות לאימותינו, שלא למדו דבר, סימן שהצלחנו בחינוך הבנות." עד לפני כעשור היה קיים רק סמינר אחד - "בית-יעקב" - ולמדו בו בנות מכל הזרמים. כיום הסמינר הוותיק של "בית-יעקב" בירושלים נקרא "הסמינר הישן", מפני שבשנים האחרונות החלו חסידויות שונות להקים סמינרים חדשים לבנות החסידות בהתאם להשקפה הדתית-רוחנית המקובלת באותה חסידות, בהתאם לתפיסת מקומה של האשה, ובהתאם למידת ההחמרה הנהוגה באותה חסידות. לפיכך - מספר הסמינרים עלה ונוצר מדרג יוקרה. כאשר בוחנים את הסמינרים המשתייכים לזרם המרכזי בעולם החסידי ניכר כי ככל שעולה מידת ההקפדה בסמינר, כך הוא נתפס כיוקרתי יותר. לעיתים משפיעה אישיותו של מנהל הסמינר על מידת היוקרה של המוסד. אני מציינת את ההתייחסות לזרם המרכזי מכיוון שמרבית המשפחות לא תַּסכמנה לשלוח את בנותיהן ללימודים בסמינרים המשתייכים לקצוות, לחסידויות הקיצוניות כ"תולדות-אהרן" או לזרמים המודרניים (בעיקר "חוצניקים" ו"בעלי-תשובה").

על "הסמינר הישן" סיפרה לנו אסתר, אשה כבת 40, אם לעשרה ילדים: "כשהייתי קטנה היה רק סמינר אחד ולשם כולם הלכו. אני שנאתי שם כל רגע. היה לי קשה. הלימודים היו קשים ולא רציתי להתאמץ. גם לא היו כל מיני מסלולים. למדתי הוראה וידעתי שאני לא יעבוד בזה. את הבנות שלי שלחתי לבית הספר ולסמינר של 'בית-מלכה' (שייך לחסידות בעלז, ה.ח.) ושם הכל שונה. יש הרבה פעילויות מעניינות והבנות מאד אוהבות להשתתף בהן." בית-הספר והסמינר של "בית-מלכה" נמצאים במרכז הסקלה מבחינת ההקפדה ומבחינת רמת הלימודים. הלחץ על הבנות לקראת הקבלה ללימודים בו קטן יותר, מפני שזהו מוסד השייך לחסידות ורוב הבנות תתקבלנה ללימודים מתוקף השתייכותן לחסידות בעלז. לעומתה - חנה'לה, אשה צעירה בשנות העשרים לחייה, אֵם לשני ילדים סיפרה: "התחלתי ללמוד ב'סמינר החדש' (שייך לרשת "בית-יעקב" ולומדות בו בעיקר בנות מבתים ליטאיים, ה.ח.) והיה לי קשה עם ההחמרות הנהוגות שם, אז ההורים שלי העבירו אותי ללמוד בסמינר יותר פתוח 'סמינר מעלות' (רוב התלמידות שם באות מבתים "חוצניקיים", ה.ח.) ושם סיימתי ללמוד. המזל שלי שההורים שלי יותר פתוחים ולא התעקשו איתי לגמור ללמוד ב'סמינר החדש' שסבלתי בו". ההבדלים הבין-דוריים בין שתי הנשים ניכרים כאן. לאסתר לא היתה אפשרות לעבור וללמוד במקום שיתאים יותר לאופיה ולהעדפותיה. וכך היא נאלצה ללמוד תוך סבל וחוסר התאמה. לעומתה - לחנה'לה כבר היתה לגיטימציה לבחור בסמינר אחר, כאשר התברר לה שהסמינר הראשון שלמדה בו ואשר הועדף עקב יוקרתו, אינו מתאים לה.

אפשרות הבחירה הינה חלק מהשינויים העוברים כיום על החברה החרדית. יותר-ויותר מתחזקת ההכרה כי בני-האדם שונים ואי-אפשר לצפות לכך שכל הגברים יהיו למדניים וכל הנשים תהיינה מורות וגננות. הלגיטימציה לבחירה ניכרת גם במידת ההקפדה בקיום המצוות ובהתאם לכך – במגוון הסמינרים. ישנם סמינרים מודרניים יותר וישנם סמינרים קפדניים יותר. יתרה מזאת - מסלולי לימוד של מקצועות שונים הופכים למקובלים ולנדרשים יותר-ויותר. ככל שהסמינר גדול יותר אפשר לפתוח בו מגוון גדול יותר של מסלולי לימודים. לרשות הבנות עומדים סמינרים שונים המכשירים אותן לעבודה במגוון מקצועות, ולגברים הבוגרים ישנה הלגיטימציה לבחור בין המשך לימודים ב"כולל" לבין יציאה לשוק העבודה.

בשנים האחרונות מפעילים ההורים החרדיים והחברה החרדית לחץ כבד על הבנות ובעיקר על הבנים להצטיין בלימודים. הבנים מחויבים ללמוד היטב על-מנת שיוכלו להתקבל ללימודים בישיבות יוקרתיות. מאוחר יותר יעלה הדבר את קרנם ב"שוק השידוכין" ויבטיח להם עתיד מכובד. על הבנות להצטיין כדי להתקבל לסמינר יוקרתי. גם זה יעלה את מידת האטרקטיביות שלהן בשידוך, ויעניק להן אפשרות לפרנסה טובה יותר בעתיד. כפי שסיפרה אֵם חרדית: "הדרישות שלנו מהילדים מאוד גדולות ותובעניות, כי התחרות במוסדות החינוך גדולה, יש הרבה ילדים שמתוסכלים מכך. הישיבות מקבלות בכל שנה תלמידים בעלי ציונים גבוהים יותר ויותר. בסמינרים לבנות מעלים מדי שנה בשנה את סף הקבלה. יש המון מגמות, והלימודים הולכים ונעשים קשים יותר. הלחץ להצטיין ולהצליח גדול, כי יש אבטלה מסוימת בציבור החרדי, וההורים מבינים שבנותיהן, מפרנסות בעתיד, יצטרכו להתחרות על מעט משרות."

הלחצים האלה באים לידי ביטוי גם בעיתונות הילדים. כך, למשל, במוסף הילדים של "יתד נאמן" כותבת ילדה: "סיימתי כתה ח' ועדיין אינני יודעת באיזה סמינר אמשיך ואם מישהו יקבל אותי. הוי... המחשבה הזו מעבירה בי חלחלה. כשאני חושבת עלי מה שעובר עלי, עולות הדמעות בעיני, אני כל כך מפחדת... זהו נסיון כה גדול... אני לא מצליחה לישון טוב, ולא לאכול כראוי, ואני רואה את פני הורי ויודעת עד כמה קשה להם... כל כך קשה להם בגללי." (כל סימני הפיסוק זהים למקור, ה.ח.). ניכר כי הילדה הכותבת מתייסרת מאד. חששותיה אינם מוגבלים לעצם הלימוד בסמינר זה או אחר אלא גולשים להשלכה שיש לכך על הוריה. היא בת 14, ורוצה להיות "ילדה טובה". לגרום נחת להוריה, ובד-בבד ללמוד במקום אשר יתן לה נקודות-זכות בהגיע זמן השידוכים.

העיתון "משפחה" פרסם במוסף "ילדים" במדור "ילדים מדברים" רב-שיח בנושא "הבנות והסמינרים" ורב-שיח אחר בנושא "הבנים והישיבות". מדור הבנות הופיע ראשון, ועל-מנת להכין את המדור של הבנים התבקשו הבנים לכתוב למערכת ולענות על שאלות אחדות, כפי שנעשה בכל שבוע בכל נושא. אך בהבדל אחד – לבנים נכתב: "אם אין לכם זמן אולי תוכלו לספר לאחיות שלכם והן תכתובנה בשבילכם?" כלומר, הבנים נתפסים כעסוקים בלימוד התורה ואילו הבנות נתפסות כבעלות "המון" זמן פנוי....

בשיח הבנות הן מציינות כי "החשש הכי מטריד הוא לקבל תשובה שלילית (לגבי קבלה לסמינר מסוים. ה.ח.)". ישנם מקרים לא מעטים שבהם התשובה היא אכן שלילית והפתרון לכך מצוי באמונה באל ובמעשיו כפי שבאה לידי ביטוי בדבריה של אחת הבנות: "אני מאחלת לכל בנות גילי, מסיימות כתה ח', שבעזרת השם תלמדו במקום המיועד לכן, ותזכרו לבקש שהשם יוביל אתכן לסמינר שטוב לכן כי לא כל מה שאנחנו מבקשים טוב בשבילנו. רק השם יודע מה טוב לנו באמת." שאיפותיהן של הבנות כפי שהובעו על-ידיהן בשיח הבנות הן: "להתעלות מבחינה רוחנית", "להצליח בלימודים" ו"לשפר את המידות". יתרה מזאת - הן פשוט רוצות להיות "בסדר" קרי - למלא את הציפיות של ההורים ושל החברה: "יש לי כמה מורות טובות שאני מרגישה שאני לומדת מהן לחיים – מה נקרא בת ישראל אמיתית", "אצלנו יש מורות מיוחדות שנותנות לי השקפה נכונה". במבט לעתיד הבנות מציינות כי "מי שקשה לה בסמינר, בשידוכים יהיה לה קל!", כלומר - מי שלמדה בסמינר יוקרתי הדורש מאמצים מהתלמידות, גמולה יהיה בכך שתהיה מבוקשת בשידוכים.

הבנות רוצות להצטיין בלימודים והחשיבות שהן והוריהן מייחסים ללימודים היא תוצר של שינוי בתפיסת מקומה של האשה בחברה החרדית (גם בתפיסתה העצמית) ושל ניצני פמיניזם מסוג מיוחד מאד המחלחל קמעה גם לחברה החרדית.

בשיח הבנים עולה הדאגה: "לפני הכל יש חשש שלא אתקבל", ואותה תובנה כמו הבנות "אם לא מתקבלים לישיבה שרוצים, שידעו שכנראה זו אינה הישיבה שמתאימה להם". בהמשך הבנים מייעצים לגבי החשיבות של ההשקעה בלימודים וההצלחה. הם מביעים הערצה והערכה לראש הישיבה: "הוא משדל ללמוד ועוזר בלימוד", "הוא צדיק גדול מאד", "משקיע המון בבחורים" ו"פקחותו והבנתו לעומקם של דברים (בלימוד בחינוך ובשאר הדברים)". המשגיח גם הוא דמות פופולרית, כפי שכתבו הבנים: "בן אדם שאפשר לספר לו הכל, בחורים מספרים לו על בעיות שלהם והוא מקשיב ומנסה לעזור", "בגלל הארת פניו הקבועה". פתרון הקשיים הכרוכים בלימוד בישיבה הוא בתפילה: "אחרי שהתפללתי להשם כל הבעיות הסתדרו בעזרת השם", "התפללו, לִימדו טוב ובקשו מהשם שיעזור לכם".

מעשים טובים

הצירוף של ההלכה המחייבת להפריש מעשֵׂר (שפירושו - עשירית או 10%) מההכנסות לצדקה והפסוק "כל ישראל ערבים זה לזה" מניעים רשת ענקית של מפעלי צדקה ועזרה-לזולת בחברה החרדית. הילדים החרדיים רואים את הוריהם עושים מעשים טובים ללא הרף. נוסף על הדוגמא האישית יש גם עידוד מעשי למעשים טובים על-ידי הקהילה. כך, למשל, בעקבות תלונות של אימהות על קושי בהתעוררות ובהגעה לגן בזמן, הכינה הגננת בגן לילדות בקריית- צאנז לוח שעליו נרשם "מי הגיעה היום ראשונה?" וסרט ועליו הספרות מ- 1 עד 35 (כמספר הילדות בגן). ליד הלוח ניצב שולחן ועליו סודרו לוחיות היכולות להיצמד ללוח, דף ועליו ספרות מ-1 עד 10, עפרונות וכוסית ובה עשר סוכריות. כל ילדה המגיעה לגן מצמידה לוחית ללוח ובכך היא מסמנת את מקומה בסדר ההגעה. אם היא בין עשר הילדות הראשונות שהגיעו לגן, עליה לרשום את שמה ברשימה שעל השולחן וכפרס - לקחת לעצמה סוכרייה מתוך הכוסית. מובן שנוצרה תחרות בין הילדות מי זוכה להיות בין עשר הראשונות וכך נפתרה סוגיית ההגעה לגן בבוקר. האימהות נשמו לרווחה והילדות הפנימו כי יש גמול למאמציהן, למעשיהן הטובים ולהיותן ילדות טובות להוריהן.

חברת הגלידות "ריאו" ערכה "מבצע הילד הטוב של ריאו". החברה פִּרסמה בעיתונים וחילקה בנקודות שונות טבלה שבה התבקשו ההורים לרשום לפחות עשרים מעשים טובים שהילד שלהם עשה: "אבא ואמא תלו על המקרר את הטבלה ועודדו את הילד לצבור כמה שיותר מעשים טובים". הטבלה התייחסה לשבוע ימים, וכללה מעשים כגון קימה בזמן, כיבוד הורים, ויתור, עזרה בבית, סידור החדר ושינה בזמן. כשהטבלה התמלאה היה הילד צריך להביא אותה חתומה על-ידי ההורים לאחת הניידות של "ריאו" ושם קיבל גלידות והפתעות. הילדים הפנימו את העובדה המוחשית כי יש גמול על מעשים טובים, ובעתיד יאמינו בגמול שאלוהים יעניק להם על מעשיהם הטובים.

בגרות והתבגרות

הילדוּת החרדית תחומה בפרק זמן קצר יחסית לילדות החילונית. הבון-טון החילוני מעריך "פיטר-פן" נצחי, ואילו הילדים החרדיים נדרשים לגלות בגיל צעיר יחסית בגרות, עצמאות ואחריות, כפי שתיארתי לעיל.

בחורים בגיל ההתבגרות

בגרותם המוקדמת של הבנים מקבלת דגש עם הגיעם לגיל מצוות בו משתנה חזותם החיצונית. עד לגיל בר-המצווה הילד החרדי לובש בעיקר מכנסיים כהים וחולצה עם פסים בגוונים כחולים, אפורים או חומים. יום לאחר היותו בר-מצווה משתנה הגדרתו מ"ילד" ל"בחור", והוא מחויב להתלבש כמבוגר. אם הוא חסיד – קפוטה, חולצה לבנה מכופתרת, מגבעת, גרביים עד הברכיים ונעליים ללא שרוכים. אם הוא ליטאי – חליפה, חולצה לבנה, עניבה ומגבעת. כאשר ילד לבוש בבגדי המבוגרים מובן שאין באפשרותו לרוץ לגן המשחקים, להתפלש בחול ולגלוש במגלשה. הוא מתנהג כמבוגר קטן - כפי שמצופה ממנו.

תפקידו של בחור ישיבה במהלך כל שנות התבגרותו הוא ללמוד תורה ולקיים את התפילות ואת הלכות השבת על כל פרטיהן ודקדוקיהן. לחסיד יש תפקיד נוסף והוא - להיות "קדוש" ו"טהור".

בישיבות קיים מושג שקיבל את שם הקוד "קדושת יוסף הצדיק". הוא מבוסס על ספר "בראשית" בו מסופר כי אשת פוטיפר שהיתה יפה ומושכת ניסתה לגרות את יוסף הצעיר והיפה לקיים עימה יחסי-מין. היא איימה כי אם לא יסכים תעליל עליו שניסה לאנוס אותה. על-אף הפיתוי האדיר התגבר יוסף על ייצרו, נס על נפשו ו"שמר על בריתו" (כינוי לשמירה על קדושת אבר המין). בזכות המצווה הזאת הפך יוסף לסמל הפרישות והקדושה.

דיכוי יצר-המין, הוא מהנושאים העיקריים המעסיקים את הבחור החרדי בגיל ההתבגרות. המלחמה בין הפיזיות לבין האידיאולוגיה וחוסר ההכנה הנפשית מַקשים מאוד על הבחור החרדי. בחור הישיבה מתנזר מגופו. לעולם לא יביט באיבר מינו וודאי שלא יגע בו. ההלכות מפרטות את ההתנהגות הנדרשת בעת הרחצה, בעת עשיית הצרכים ובאופן השכיבה במיטה. בחור ישיבה חסיד לא ישכב על בטנו ולא על גבו, הוא יקפיד לשכב על צידו. בחור הלומד בישיבה חסידית שהיה לו "מקרה לילה" ומצא כתם זרע על בגדיו בבוקר יימנע מלומר דבר תורה או דבר תפילה כלשהו (חוץ מתפילת "מודה אני") עד שיטבול במקווה ("טבילת עזרא" כמפורט בפרק "נקיון, כביסה ואסתטיקה בדירה החרדית") או ישפוך על גופו תשעה קבין (מידה תלמודית) מים, על-מנת להיטהר (מקלחת אינה מועילה, זה חייב להיות מים מכלי). על בחור הישיבה לשמור על עיניו, ולכן הוא מעדיף ללכת ברחובות צדדיים בעיניים מושפלות - שלא לראות נשים. בחור ישיבה הבא לבקר את חברו בביתו, לא יחליף מילה עם אחיותיו של החבר או עם אימו. בלית-ברירה, יפנה הבחור אל אשה תוך שהוא משפיל את עיניו כלפי הרצפה, ואינו מביט בה.

בישיבות לא קיימת היערכות מוסדית לסיפוק הסברים בנושא "אני וגופי" חלק קטן מהבחורים, בעיקר אלה הבאים מבתים מודרניים יותר, מלקטים רסיסי מידע ממקורות שונים (למשל, אחים בוגרים) אך מרבית בחורי הישיבה אינם יודעים כמעט כלום על גופה של האשה או על על אקט ההזדווגות: "אני הייתי בטוח במשך שנים רבות כי לנשים יש פתח בבית החזה בין השדיים. סברתי בשנות ילדותי כי ילדים נולדים מבית החזה...פעם סיפר לי מישהו על אשתו של חבר משותף, שלאחר נישואיהם, הגיעה לבית החולים כאשר הפופיק שלה שסוע. הבעל, ברוב בורותו חשב כי עליו לחדור לשם".

הבחור החרדי בודד בדרך כלל. אין לו אפשרות לדבר עם מי מהוריו או מוריו באופן גלוי ופתוח על הפרישות ועל מלחמת היצר. עליו לדכא את צרכיו ואת יצריו בעצמו. לבדו. כל שיחה בנושאי מין תגרום למשוחחים מבוכה. המורים בחיידר ובישיבה הקטנה מדלגים על הקטעים בתורה ובתלמוד שיש בהם תיאורים או דיונים הקשורים למין. כך, למשל, מתחילים ללמוד את מסכת כתובות מדף י"א, מכיוון שבדף ט' עוסקים בסוגיה מה יעשה גבר שמצא כי כלתו איננה בתולה.

בישיבות מתנדבים הבחורים החזקים לסייע לבחורים חלשי האופי ובעלי הצורך המיני המוגבר באמצעות לימוד ספרי מוסר, שיחות נפש ועידוד. ההתגברות על היצר יוצרת אצל הבחורים תחושה טובה, תחושת היטהרות מתאוות הבשר והתעלות רוחנית.

הסוגיות הרוחניות המטרידות את בחורי הישיבות מרוחקות מן המציאות של העולם הזה. הבחור החרדי חרד לגורלו בעולם הבא ולמעמדו אצל הקדוש-ברוך-הוא ועושה את כל שביכולתו על-מנת לרַצות את האלוהים. להלן דוגמות לשאלות המטרידות את הבחור החרדי:, האם זכר לברך ברכת-המזון בטרם הלך לישון? האם אמר את המילים המתאימות בתפילת שמונה עשרה ("מוריד הטל" בעונת הקיץ ו"משיב הרוח ומוריד הגשם" בעונת החורף)? האם זכר לברך ולספור את ספירת העומר? וכד'. רבים מה"בחורים" האלה סובלים מתסכול רב מפני שלדעתם לא הצליחו להגיע לרמה רוחנית גבוהה, לסיפוק רוחני.

צרכיו של הילד או של הבחור החרדי צנועים בהרבה מאלה של הילד או הנער החילוני. אופנת הבגדים של הנער החרדי איננה משתנה. צבע בגדיו לאחר גיל בר-המצווה הוא קבוע - שחור ולבן. גזרת הבגדים ידועה וכך גם סוג הנעליים שעליו לנעול. מותגים יוקרתיים ואופנות מתחלפות אינם מעניינים אותו.

מעמדם של בחורי הישיבה בחברה חשוב להם מאוד, קרי - מה אומרים עליהם המשגיחים בישיבה (האחראים על החינוך), המורים (המכונים רמי"ם או מגידי שיעור) וחבריהם ללימודים. הדבר חשוב בפני עצמו וחשוב אף יותר לשידוכים. ככל שירבו דעות טובות על בחור מסוים השידוך שיושג בעבורו יהיה טוב יותר.

בחורות בגיל ההתבגרות

אצל הבנות השינוי מתחיל קודם ליום בת-המצווה. מבחינה דתית - כאשר ילדות מגיעות לסביבות גיל תשע, חלות עליהן מגבלות חמורות מבחינת ההפרדה בין המינים ומתייחסים אליהן כמעט כאל נשים בוגרות. מגיל זה אסור לילדות להיכנס לעזרת-הגברים בבית-הכנסת ועליהן להפריד את עצמן מאחיהן. בחזותן החיצונית אין כמעט שינוי. מאז ילדותן הן לובשות חצאיות ארוכות, חולצות ארוכות שרוולים וסגורות עד צוואר וגרביונים. השינוי הוא מנטלי והדרגתי. הסביבה מצפה מהן להתנהג כבוגרות, ואכן - עם המעבר לסמינר הן תופסות את עצמן כבוגרות יותר ומשתדלות לדבר ולהתנהג בהתאם לכך.

לאחר בת-המצווה והמעבר ללימודים בסמינר מחצינות הבנות ביתר-שאת (בהתאם למגבלות הצניעות) את מהותן הנשית ומגלות רצון להתייפייפות ולגִנדור. בנות הסמינר יוצאות לבלות עם חברותיהן באזורי הקניות ורוכשות לעצמן במעט הכסף שקיבלו מהוריהן קישוטי שיער, תכשיטים זולים וכד'. עם התקרבות גיל השידוכין מקפידות הנערות (בעידוד אימהותיהן) הרבה יותר על הופעה מסודרת, נאה וראויה, מכיוון שאין לדעת מי מסתכל בנערה ומתי לצורך שידוך.

על הבנות לא חל איסור להביט בבנים, והן בוחנות את הבחורים בבית-הכנסת מעבר למחיצה. על-פי תפיסת היהדות, הבנות אינן קלות להתפתות מבחינה מינית כמו הבנים, ולכן אין סיבה להסתיר מעיניהן את הבנים. אם ישנם מועמדים לשידוך, הבנות באות לבית-הכנסת בליל-שבת ובשבת כדי לבחון את המועמד, בלי להצהיר על כך בפומבי, כפי שסיפרה לי גולדי, כלה צעירה: "כשהציעו לי את בעלי ידעתי מיהו אבל בכל זאת באתי ל'טיש' והסתכלתי קצת יותר כדי לראות אותו כי ככה לא רואים שאת מסתכלת עליו".

כל נושא הקשור למין, למיניות, להֵרָיוֹן, ללידה, להנקה וכד' זוכה להתעלמות מוחלטת. אלה אינם נושאים לשיחה. למרות-זאת - הטבע עושה את שלו, הבנות מקבלות וסת פעם בחודש ויש צורך להתמודד עם זה. במשפחות מחמירות וקיצוניות מתעלמים מהנושא המביך, כפי שסיפרה לי נחמי: "אמא שלי לא אמרה לי כלום על זה. כשקיבלתי את המחזור הייתי בטוחה שיש לי פצע. כמו ברגל או ביד. אבל נורא התביישתי ולא אמרתי כלום לאף אחד. שמתי כל מיני דברים עד שזה עבר, וככה המשכתי לעשות כל הזמן ורק כשהמדריכת כלות דיברה איתי הבנתי מה זה". בזמן המחזור משתמשות הבנות (וגם הנשים) בתחבושות לספיגת הדימום. השימוש בטמפונים כמעט שאינו קיים בקרב החרדיות, ובכלל זה גם "החרדיות המודרניות". בחלק מהמשפחות נוהגת הָאֵם להסביר לבנות בעיקר את הפרקטיקה כפי שסיפרה לי גיטל: "לבנות שלי הסברתי שעוד מעט יתחיל להיות לך דם מהמקום שם ואז תשימי תחבושת כמה ימים וזה יעבור". במשפחות מודרניות מיתוֹספת הרחבה לפרקטיקה כפי שסיפרה רבקי: "זה משהו שקשור להֵרָיוֹן שיהיה בעתיד בעזרת השם". ברגע שמוזכרת המילה "הֵרָיוֹן" ברור שהילדה לא תשאל יותר מִדי כי היא יודעת שאין מדברים על דברים כאלה, כפי שציינה אֵם חרדית: "אני דואגת איך להסתדר עם ההנקה של התינוקת, כי בני בן השבע פטפטן וסקרן, ונוטה לספר בחוץ כל מה שקורה בבית. זה יהיה לי לא נעים אם יספר בתלמוד- תורה שלו שהתינוקת אוכלת מאמא..." אשה אחרת העידה כי "כאשר אני נכנסת להריון אני מודיעה לבעלי שמגיע לנו מזל טוב ושאני ב- 'הא' - האות 'הא' בסגול. הוא מבין" . "בתי הבכורה בת שמונה. לקראת הלידה התלבטתי אם לספר לה מתי אני עומדת ללדת. שכן אהיה זקוקה מאוד לעזרתה כאשר נחזור הביתה, התינוקת ואני. התביישתי ולא אמרתי בסוף כלום" .

כמו אצל הבנים, כך גם לגבי הבנות, אין היערכות מוֹסדית למתן הסברים בנושא המין והמיניות. לפיכך מגיעות נערות חרדיות רבות להדרכת הכלות לקראת הנישואין כאשר אין להן מושג איך באים תינוקות לעולם. בסמינרים היותר פתוחים הבנות מדברות בינן לבין עצמן על נושא המין, כפי שהן מגלות אותו בכל מיני צורות. "לי, למשל" אמרה גיטי "היתה חברה שאחותה התחתנה ואז היא שמעה שמדברים על זה וסיפרה לי".

העידוד שהילדים מקבלים על-מנת שינהגו כמבוגרים מקבל משמעות שונה בפורים. בחג הזה נוהגים הילדים וגם המבוגרים לפרוק כל עול - לעשן סיגריות ברחוב ולשתות אלכוהול לשוכרה. בשנים האחרונות הדברים יצאו מכלל שליטה והסתבר שילדים בני פחות מעשר שתו אלכוהול ועישנו סגריות. על-מנת להחזיר את ההתנהגות לתלם פורסמו לקראת החג בעיתונות ועל כל קיר פנוי בירושלים מודעות ענק שכותרתן: "מסתבר שלפעמים אסור להיות גדול". בגוף המודעה נראה בצד אחד נער מעשן האומר "רציתי להיות גדול", ובצד השני נראה מבוגר בכסא גלגלים מחובר לבלון חמצן האומר "וטעיתי בגדול!" המודעה מכריזה על מבצע פרסים שתנאיו: "כל ילד מגיל 9 ומעלה שלא עישן ולא החזיק ברשותו סיגריות ומוצרי טבק וגם לא סייע לאחרים לעשן מיום תענית-אסתר ועד שבת 'כי תשא' רשאי להשתתף בהגרלה...כל משתתף ישלח אישור חתום על-ידי הוריו או מחנכו (מעל גיל 13 אפשר שנים מחבריו יחתמו) שבימי פורים לא עישן ולא עזר לאחרים לעשן. (יש לציין שם, גיל, טלפון, כתובת ושם הת"ת/ישיבה)."

איפוק ודחיית סיפוקים

הילדים החרדיים, כמו גם בזרמים דתיים אחרים, לומדים מגיל צעיר להתאפק ולדחות סיפוקים, ככתוב: "איזה הוא גיבור? הכובש את ייצרו" (משנה, סדר נזיקין, מסכת אבות, ד' א'). האיפוק כדרך-חיים נרכש בשני מסלולים עיקריים. הראשון - באמצעות מצוות הדת. הילדים לומדים להתפלל "מודה אני" לפני שיוכלו לרדת מן המטה בבוקר, להגיד את "קריאת שמע" לפני השינה בערב. עליהם לברך לפני שיוכלו להכניס אוכל לפיהם, הם לומדים לחכות את הזמן הדרוש בין אכילת בשר לבין אכילת חלב ועוד. המסלול השני - עצם החיים במשפחה ברוכת ילדים. במשפחה שכזאת מובן שאי-אפשר לקבל תשומת-לב בכל רגע. לעיתים צריך לחכות עד שהאוכל יהיה מוכן, אין ממתקים במשך השבוע, אלא רק בשבת, וצריך לחכות בסבלנות.

בגילאי ההתבגרות על הנערים והנערות לדחוק את העניין שלהם בבני המין השני עד לאחר נישואיהם (גם בזרמים הדתיים האחרים הדבר קיים, אך לא בצורה חד-משמעית כמו במגזר החרדי). לאחר הכנה ארוכה זאת לדרך-חיים של איפוק ברור כיצד בני הזוג החרדיים עומדים באיסורי הנידה ללא ערעור.

הסתפקות במועט

ההסתפקות במועט היא ערך המתבסס על האמירה "איזה הוא עשיר? השמח בחלקו" (משנה, סדר נזיקין, מסכת אבות, ד' א') כלומר - אם תשמח במה שיש לך תרגיש כעשיר. אל מול השפע הקיים בחברה המודרנית ניצבים הערכים הישנים, קרי - צניעות והסתפקות במועט. שלהב ופרידמן מתייחסים לנושא השפע החומרי בחברה החרדית ולמלחמה המתנהלת נגדו באמצעות החמרוֹת המוּצגות לקהילה ככאלה המביאות לייחודה, לבידולה ולהיותה נעלה יותר מהקהילות האחרות. אלאור מציינת כי התרת הפרדוקס הקיים בין השפע הסובב לבין אידיאל הצניעות וההסתפקות במועט מוטל על כתפיהן של הנשים. היא מצטטת אשה האומרת: "אמא חייבת להרגיל את ילדיה כבר מקטנות ולומר: 'ילדים מה שיש לכם זה מתוק מדבש'..."

מרבית המשפחות החרדיות אינן בעלות הכנסה גבוהה. לכן הן נדרשות להקדיש תשומת-לב ומחשבה לכל הוצאה. לעיתים קרובות אי-אפשר לקנות לילדים את כל אשר ירצו ולכן הם לומדים להסתפק במועט ואינם מוּדעים אפילו לקיומם של מותגים או של מוצרי מותרות יקרים.

ההרגל לבדוק מחירים, להשוות ולתכנן הוצאות מושרש בילדים מיום היוולדם. בבגרותם עם נישואיהם והולדת ילדיהם ההרגל הזה הופך לאופי ולמרות רמת ההכנסה הנמוכה יחסית הם יכולים להסתדר, לכלכל את משפחתם ואף לחסוך כספים לקראת ההוצאות הנכונות להם עת ילדיהם שלהם יגיעו לפרקם. "חינוך להסתפקות במועט הוא ערך בחברה שתרבות הצריכה אינה מפותחת בה כערך, ובכוונה תחילה. לעומת זאת, אהבה, חינוך טוב ותשומת לב אינם עולים כסף, ולהורים המחליטים על הולדת ילדים רבים יש, בדרך-כלל, שפע של רצון טוב להעניק לילדיהם. בתוך המסגרת החברתית, שדוחה בהכרה מלאה סיפוקים מיידיים ורדיפה אחר ערכים חומריים, מורגשת דאגה רבה לרווחתם ולאושרם של בני המשפחה, על פי האפשרויות הביתיות. האידיאל הוא גידול משפחות גדולות ומלוכדות סביב דרך החיים החרדית מתוך הסתפקות במועט ".

גם במשפחות שמצבן הכלכלי איתן אין פיזור כספים ללא הגבלה ודואגים לצמצם הוצאות. כך, למשל, באחת המשפחות שביקרתי בהן ביקשה ממני אשה לקחת אותה לחנות מסוימת במרכז ירושלים על-מנת למסור לתיקון את קערת ה"פוד-פרוססור". המשפחה בעלת אמצעים ולמרות זאת לא עלה על דעתה של האשה להשליך את המכשיר אשר ראה ימים טובים מאלה ולקנות במקומו מכשיר חדש.

שמירת הצניעות

הצניעות היא ערך מרכזי ביותר המודגש באין-ספור צורות, בעיקר – באוזניה של הילדה-הבחורה-האשה החרדית. המושג "גדרי-הצניעות" הוא מערכת הכללים הלא כתובה המתייחסת לדרך הלבוש, דרך הדיבור ודרך ההתנהלות הכללית אשר מחייבות את אנשיה של קבוצה מסוימת. עיקר הדברים מופנה אל הנשים והם שונים מעט מקבוצה לקבוצה. "בחברה החרדית קובצו כללי הנימוס לתכניות לימודים עצמאיות שמונחלות לבנות בבית-הספר ומחוצה לו באופן ממוסד ומפורש, והן אמורות להיות התנהגויות הטבועות בכל אישה ובת בכל סיטואציה אפשרית ובכל דרך של תקשורת ".

"מה פירוש צנועה? למה נטפלת החברה החרדית לנקודה זו? נראה כי תכונה זו עונה לרוב הציפיות, הערכים והפחדים הנפוצים בחברה החרדית: הפחד מפני מרדנות אפשרית של האישה, דבר היכול למוטט את כל המבנה שעליו מבוססת חברה הזו; הפחד מפני היצר הרע, המין...הרצון לשמר את דפוסי המשפחה החרדית, ובכך בעצם לשמור על החברה הדתית כולה מפני מגמות חיצוניות."

הבנות בחברה החרדית נמצאות תחת השגחה קפדנית של הוריהן, של אחיהן ושל הסביבה.
סימה זלצברג, מציינת כי באוכלוסייה זאת כל שוני מהווה איום על הבנות, ולכן נמנע מהן כל מגע וקשר שהן עלולות לפתח עם זרים מן ה"חוץ". מסיבה זאת אין בבית-הספר "נוות" חצר והבנות אינן יוצאות את בניין בית-החינוך בהפסקות ולוּ לדקות ספורות, כפי שהסבירה הגב' הורביץ: "אין להם [להן] חצר שמה, אין להם [להן] כלום, הם [הן] לא יוצאות בהפסקות החוצה. כל הזמן בפנים". כך מונעים מהבנות להיחשף ל"זרים" החולפים ברחוב, שהופעתם החיצונית ואורח-חייהם אינם הולמים בהכרח את רוח בית-החינוך.

צניעות בדיבור

המימד הווקאלי הוא אחד המימדים המרכזיים של הצניעות, כלומר - הצניעות בדיבור ובקול. הצניעות בדיבור מתבטאת בדיבור בקול נמוך ובנחת, בדיבור בלשון נקייה, במתן כבוד לזולת באמצעות הדיבור ובהעדפת השתיקה. כפי שציינו שתי בנות בכיתה ח': "אשה צנועה לא מדברת שלא לצורך, לא דברנית. לא מדברת לשון הרע. לא מדברת בכלל על אחרים. תדבר רק דברים שצריך. לא תתבדח. מדברת בנימוס, בנחת ובשקט. פונה אל אנשים יפה. לא תדבר במילים לא יפות של הרחוב".

אופן הדיבור

א. דיבור בקול שקט ובנחת - הקטגוריה המרכזית הנקשרת לצניעות בדיבור היא שימוש בטון דיבור נמוך ושקט ובקצב איטי ואיסור על השמעת צחוק פרוע.
ב. דיבור ב"לשון נקייה" – "לשון נקייה" מוגדרת כלשון שאין בה ניבול-פה, במסגרתה נשללות מילים אשר נתפסות כבזויות וכנחותות ובכללן כינויי גנאי, קללות, מילים גסות ובוטות ולשון הסלנג הנחשבת ל"רחובית" ולזולה.
ג. דיבור אדיב ומנומס - המחוות המילוליות הרצויות הן אלה המממשות את שיתוף-הפעולה החברתי בעת קיום התקשורת הבין-אישית, והמחוות המילוליות הבלתי רצויות הן אלה הקשורות בהפגנת רגשות שליליים של בוז ושל כעס הפוגעים בשיתוף וגורמים לקונפליקט חברתי.
"השפה של ילדים חרדים מוקפדת יותר ומפוקחת. הם בוודאי לא יקללו, ואוצר מלות הגנאי שבפיהם קטן להפליא. אבל זה לא אומר שאי אפשר לומר בנימה ארסית 'טיפשה' או 'מטומטמת' או שילדים חרדים לא עולבים זה בזה. למרות ההפרדה שקיבל עליו הציבור החרדי מהציבור הכללי, ולמרות שלילת הטלוויזיה, השפה שלהם בכל זאת חדירה לשינויים. א', הבת של משפחת ק', קיבלה עליה לאחרונה, בפרוייקט כיתתי של שמירה על המידות, לא להגיד את המלים 'סבבה', 'אחלה' ו'חבל על הזמן'. אבל היא ממש לא בטוחה שתצליח להתאפק." 

איכות הדיבור

בתהליך החיברות (סוציאליזציה) מטפחים בילדוֹת את ההכרה כי קיימים נושאים שאזכורם אינו ראוי והם בגדר טאבו:
א. אין מדברים על כך מחמת השמירה על "לשון נקייה", ובַמסגרת הזאת קיימים נושאים אחדים המוגדרים כטאבו והם מתמקדים בעיקר בשלושה תחומים:
עניינים גופניים אינטימיים - למשל - שערה הטבעי של האישה, הנידה וטהרת המשפחה, כל הכרוך בהֵרָיוֹן ובמצבה של האישה במהלכו.
יחסים עם גברים - המסר הנוגע לעניין זה הוא שאין לדבר כלל עם בנים שאינם מבני המשפחה הקרובה. הדיבור על גברים הוא אסור ובכלל זה גם אין לדבר על שידוכים - אף לא עם בני המשפחה - עד לסיכום התנאים בין ההורים של בני הזוג - ועד לקביעת מועד החתונה.
סטייה חברתית ומחלות בלתי ניתנות לריפוי - הדיבור על התפקרות, גירושין מחלות-נפש, מחלות כרוניות או סופניות של חבר בקהילה נתפס כ"לשון הרע" וכפגיעה ב"צנעת הפרט" של האדם ושל משפחתו, ולכן הנושאים האלה מוגדרים גם הם כטאבו.
ב. אין מזכירים מפאת הפגיעה בכבודו של אדם - חל איסור הלכתי לדבר על אדם בין שהדברים הם אמת ובין שהם דברי שקר. סגנונות השיח של ה"רכילות" ו"לשון הרע" נשללים, והיחס לתכנים המועלים בהם הוא כאל עניינים שיפוטיים, ביקורתיים, שקריים, גורמים לפגיעה בזולת וזורעים פירוד חברתי. לכן מקפידות הנשים והבנות לשמור על איזון עדין בין קיצוניות זאת ובין תקשורת ספונטנית מבוקרת פחות. בת המקפידה באופן מוחלט שלא לרכל ושלא להוציא דיבה, תוארה בפי בנות כיתתה כילדה, שפחות נעים לשהות בחברתה: "באמת ילדה צנועה וטובה מאוד... היא, כבר אי-אפשר לדבר איתה על מורות ודברים כאלה".

את הרכילויות, את מתיחת הביקורת האישית ואת העברת השמועות מפה לאוזן עוטפים ב"צלופן" של צדקנות. נוסף על כך נפוץ מאד השימוש במחוות וברמזים כמעט בלתי נראים לעין בלתי מיומנת אך ברורים היטב לאנשי המגזר. כך, למשל, מייחסים חשיבות רבה לשאלות כמו מי מבניו של האדמו"ר יושב לידו (כרמז ליורש התואר), האם נכתב שֵׁם של רב מסוים ללא סדרת הכינויים המהללים אותו (יש בכך משום זלזול בו על-ידי ציבור המתנגד לו) וכד'.

איכות הדיבור היא גם מה שכן אומרים. על-מנת לתת דוגמא לבנות כיצד אפשר לשלב את איכות הדיבור עם כבוד לזולת מציעים במוסף הילדים של "יתד נאמן" משפטים שאפשר לומר אותם בהזדמנויות שונות לאנשים המקיפים אותן: "הבגד כל-כך הולם אותך, את נראית ממש נפלא סבתא", "ארוחת הצהריים היתה טעימה ומשביעה, חיממת לי את הלב אמא", "תודה, מורתי, על הערב החברתי, היה מרתק ומגבש", משפט לחברה: "סליחה כי פגעתי בך, הגעתי למסקנה כי הצדק עימך, סליחה מכל הלב", משפט של אחיות לאחים: "אחים יקרים, הלכנו ללמוד למבחנים, אמא תשוב מהעבודה מאוחר. הכנו לכם מרק חם בתרמוס, פתיתים וצ'יפסים, לבריאות ובתאבון!!!"

כמות הדיבור
הצניעות בדיבור מכתיבה גם את הכמות הרצויה של הדיבור, והנושא נלמד בבית-הספר תחת הכותרת "שתיקה היא צניעות": "מילה היא כמו פנינה. 'מילה בסלע שתיקה בתריי' השכר על השתיקה גדול יותר. הקב"ה נתן לנו פה כדי שנדבר. אז כשצריך לדבר, מילה היא אוצר גדול, אבל כשלא צריך לדבר, לא נדבר" (מתוך שיעור בכיתה ו').
שיר ידוע בקרב הבנות החרדיות מהלל ומחזק את ערך הצניעות: "בת ישראל בזאת תִּבָּחֲנִי/ היי צנועה לכך נבראת / בלבוש בדיבור גם במעשים /נקפיד נתמיד על הצנע לכת."
באופן כללי נתפסים הילדים החרדים על-ידי הציבור החילוני כילדים שקטים ומנומסים להפליא, דבר שכמובן איננו מוחלט. ילדים הם ילדים. הם משתובבים, הם רבים והם יכולים גם "להוציא את הנשמה" להוריהם.

צניעות באיפור

בפשקוויל שנתלה על קיר בירושלים זעקה הכותרת "פרויען האט'ס רחמנות!!!" (נשים, שתהיה בכן רחמנות) ובגוף המודעה נרשם בעברית וביידיש כי "כחילת וצביעת עיניים וצביעת הפנים והשפתיים לאשה הוא איסור ומהדברים שגרמו לחורבן בית מקדשנו" בחלק התחתון של הפשקוויל מודגש שוב ביידיש "בת יהודיה! אל תניחי לעצמך להתפתות על-ידי אלה שעושים איפור ומחפשים לעשות כסף על חשבון הגהינום שלנו ולעזור לבית המקדש להיבנות ולהרוס אותו בדברים שגרמו לו להיחרב. ודרך זאת ייעצרו הרבה צרות מכלל ישראל. זכרי היטב! זה פסק-דין ברור של הרבנים שליט"א 'להתאפר אסור באיסור חמור'".

למרות דעתם של הרבנים, כפי שהיא מנוסחת בפשקוויל, לקראת גיל השידוכין ניכרת הקפדה על ההופעה החיצונית של הבנות. מידת-ההשקעה היא פועל-יוצא של הזרם שאליו משתייכת הנערה. בקהילות הקפדניות, המחמירות והקיצוניות ההשקעה תסתכם בביגוד נאה, בקישוט השיער ובנעליים חדשות. בקהילות המודרניות ההשקעה תהיה רחבה יותר - החל באיפור קל המתלווה לשמלות מהודרות ונעליים חדשות ועד לביקורים קבועים וטיפולי יופי שונים במכון-יופי, כפי שמעידה יפה לארי בעלת מכון יופי "יעלת-חן" בירושלים : "מגיל שש עשרה הן 'על הבמה'...כך מכנות זאת האימהות החרדיות... על הבמה כי מסתכלים עליהן מכל הכיוונים. מגיעות לכאן אפילו ילדות בנות תשע כדי להסיר שפם שצומח להן, כדי שלא ייצא להן שם לא טוב, כדי שלא תסומנה בתווית שתפגע בשידוך. בחברה החרדית היופי מאד חשוב לשידוך." חשיבותה של ההופעה החיצונית, מסבירה זלצברג, נובעת מעצם היותה ברורה וגלויה לעין המתבונן, כי אין כמעט אפשרות להצגת אופי ותכונות טובות אחרות של הנערה בתהליך השידוך. מכיוון שכך "הבנות החרדיות ואמהותיהן משקיעות את מיטב זמנן וכספן בטיפוח ובשיפור ההופעה החיצונית".

צניעות בשיער

הילדות והנערות נוהגות להשאיר את שערן פזור אם הוא איננו גולש אל מעבר לעורפן. שיער ארוך יותר נהוג לאסוף ל"קוקו", לצמה או לצמות. מובן שאין להעלות על הדעת צביעת שיער, או עיצובו בכל צורה שהיא מעבר ליצירת "פוני".

צניעות בלבוש

צניעות בלבוש והקפדה על כל ההוראות נשמרת גם בתוך הבית. אין ויתורים והנחות. בבית שביקרתי בו יצאה אחת הבנות (בת 9) מחדרה ללא גרביונים (ביום אוגוסט לוהט). אחותה הבוגרת שהבחינה בכך שלחה אותה מיד חזרה לחדרה לגרוב את הגרביונים: "רחלי !!! איפה הגרביונים?? זה לא צנוע!!". בקולה הדהדו סימני הקריאה אשר שלחו את הילדה מיידית לחדרה לגרוב גרביים. בהזדמנות אחרת הרימה הילדה לרגע, את חולצתה כסנטימטר מעל לחגורת החצאית, וגם במקרה זה ציינו בפניה – "זה לא צנוע !!!" החולצה "ירדה" מיידית.

על-מנת להפנים את ערכי הצניעות בלבוש, יש לַבָּנות תלבושת אחידה בבתי-הספר. צבע החולצה משתנה מבית-ספר אחד למשנהו אך החצאית תמיד כהה, ומובן שכל ערכי הצניעות נשמרים – שרוולים ארוכים, פתח צוואר מינימלי, חצאית ארוכה והכל בגזרות רפויות. לבנים בגיל בית-ספר אין תלבושת מחייבת (אולי כי מגיל 13 תהיה להם אחת כזו עד אחרון ימיהם...), אלא רק קוד לבוש כללי – מכנסיים כהים וחולצת כפתורים חלקה בצבע לבן או תכלת. נוסף על כך מקובלת גם חולצת טריקו בפסי רוחב בגוונים כחולים, אפורים או חומים.

הביגוד הנשי ומידת צניעותו מעוררים דיונים רבים. באפריל 2007 פורסם בעיתונות החרדית, כי ישנה יוזמה להקמת בית-דין מיוחד לפיקוח על חנויות המוכרות בגדי נשים. בית- הדין הזה יבדוק את החנויות ואת סחורתן, ויעניק תווית כשרות לחנויות שתעבורנה את הבדיקה. כחודש לאחר מכן דווח לציבור כי בית-הדין הוקם ואחד היתרונות בכך הוא " שאם עד כה היינו רגילים לראות בנושאים אלה מוֹדעוֹת אנונימיות ברחוב ללא שום גוף מחייב העומד מאחוריהן, כעת כל מודעה תהיה מגובה וחתומה על-ידי גדולי הרבנים ותהיה בכך גושפנקא רצינית ואחראית". מודעה שפורסמה מספר חודשים קודם לכן מטעם "ועדת פיקוח לחנויות מיסודם והכוונתם של בתי-דין צדק בני-ברק", כללה כבר רשימת חנויות לבגדי נשים שהסחורה בהן עומדת בכל הקריטריונים של הצניעות, ומפרסמיה מבקשים מהנשים "להשתדל ולהכנס אך ורק לחנויות אלה כדי לחזק ידי עושה מצווה ולהרחיב את מעגל החנויות בהמשך בעז"ה יודגש כי גם לאחר המלצה לחנות באופן כללי חלה אחריות על כל אחת ואחת להתאים את בחירת הבגד למידותיה". בדצמבר 2007 פורסם פשקוויל הקורא לציבור הנשים להעלות באש את פריטי לבושן שאינם עונים על הגדרות הצניעות המחמירות, ולשונו: "נסיר את הבגדים הצמודים והקב"ה יצמיד רחמיו אלינו!!!". מפרסמי הפשקוויל, "ארגון כתר מלכות", מציעים גם תלושי הנחה לקניית בגדים צנועים בחנות "עטרת זהב" בכיכר השבת בירושלים שהסחורה בה נמצאה ראויה. הרצון לשכנע את הנשים להתלבש בצניעות רבה ולהקפיד על בגדיהן מביא את עורכי המדורים השונים לקפוץ כמוצאי שלל רב על כל אישור מדעי ליתרונות הצניעות. כך, למשל, ידיעה שפורסמה בעיתון בקהילה תחת הכותרת "צנוע זה בריא" בה סופר על מחקר שנערך בארה"ב ובו נמצא כי גריבת גרביונים עשוייה לשפר את זרימת הדם בגוף האשה.

הצניעות היא האומדן הבסיסי, הרחב והכוללני ביותר להתנהגותה של האישה החרדית. על- פיה נמדדים לבושה, אופן דיבורה, השכלתה, הדרך בה היא מחנכת את ילדיה, עבודתה בבית ומחוצה לו ועוד. השימוש באומדן הצניעות הופך כל אישה למטרה להערכה ולשיפוט וחושף את שמה הטוב לסכנת השמצה. אמת-מידה זאת מגויסת בכל מקרה שנדרש פיקוח כלשהו על מעשיהן של הנשים .

במשפחה החרדית מחנכים את הבנות לצניעות על-פי כל הפרמטרים שפורטו לעיל. החברה הסובבת מגיבה לדרך ההתנהגות של הנשים ומאשרת או אינה מאשרת אותה באופנים שונים ובעיקר באמצעות כינויים. אשה טובה, הממלאת אחר כל ההוראות מכונה "פרומע" – אדוקה, סגורה, צנועה, אשה שלא תדבר עם גבר פנים מול פנים. דרגה גבוהה יותר היא ה"צדיקעת" כלומר - צדקת. אשה העושה מעשים טובים, מעשי צדקה מיוחדים. אשה המעיזה לחרוג מההוראות זוכה לכינויי גנאי - בהתאם למידה של פריצת הגבולות שלה: "אשה מתגנדרת, החורגת מעט מכללי הצניעות, תיקרא 'פוצערקע', כלומר - גנדרנית. למשל, אם מישהי תלך עם גרביים מעוטרים או תתאפר יותר מדי, היא תזכה לכינוי הזה. חמור יותר הוא הכינוי 'קאליקע', מקולקלת. אשה העושה דברים בניגוד בוטה למקובל. למשל, אשה שתנהג ברכב. כינוי הגנאי הקשה מכול הוא 'חצופה ומורדת'. אשה המסרבת לקיים יחסי מין עם בעלה ומורדת בו. לחצופה שכזו יש התייחסות הלכתית רשמית, ונאמר עליה כי בעת גירושין היא לא תקבל את כְּתֻבָּתָהּ, כלומר - את הכסף שהובטח לה בכתובתה." הבנות הצעירות עֵרות לנעשה בסביבתן, מפנימות את הדרך הראויה של ההתנהגות ושואפות לחקות אותה על-מנת לזכות באישור החברה.

הלבוש המקובל על ילדות, על נערות ועל נשים בעת שהותן בבית הוא חלוק. החלוק החרדי מקביל לטרנינג החילוני. זהו לבוש פשוט ונוח. ישנם חלוקים פשוטים המשמשים בחיי היום-יום. בהיותן לבושות בחלוקים האלה הן מנקות, מבשלות, אופות ומטפלות בילדים. ישנם חלוקים מהודרים אותם נוהגות הנשים והבחורות ללבוש בשבתות ובחגים.
הנשים החרדיות אינן מרבות לצאת מהבית, ולכן אם הן צריכות לרדת למכולת הקרובה, להביא את הילד מהגן או סתם לשבת עם השכנות בכניסה לבניין, הן עושות זאת כשהן לבושות בחלוק הביתי. באחרונה נשמעים קולות המוחים נגד ההרגל הזה ודורשים מהנשים להקפיד על צניעות ולא לצאת מהבית כשהן לבושות בחלוק. 

קשר בין הורים לילדיהם

בעקרון לא צריך להיות הבדל בין משפחות חילוניות, דתיות וחרדיות במידת הקשר שבין הדורות. הכל תלוי באישיות של כל אחד ואחד, ובמידת הקשר החום והאהבה שהם משדרים אחד לשני. אך ניתן לומר שבגלל אורח חייו של הציבור החרדי, ישנו בסיס טוב יותר לפיתוח וחיזוק הקשרים בין הדורות.

מצוות כיבוד אב ואם

כיבוד הורים הוא דבר בסיסי. כל אדם בר דעת מרגיש מחוייבות כלפי הוריו. אולם כאשר הדבר נתפס לא רק כדבר הגיוני, שבין אדם לאדם, אלא גם כדבר בעל משמעות דתית, דבר שבין האדם לאלוקיו, אז יש לאדם המאמין מוטיבציה נוספת לקיום מצוה זו ביתר שאת. למרות שזו מצוה יום יומית, בכל זאת במקורות התלמודיים נתפשת מצוה זו כאחת המצוות הקשות לקיום. כיבוד אב ואם בהלכה אין משמעותו רק יחס והערכה, ללא מעשים. ההלכה מפרטת את חובות הילדים כלפי ההורים, כמו גם את חובות ההורים כלפי הילדים, וחובות אלו יוצרים מקום למפגש קרוב בין הורים לילדים. כאשר הדור השלישי רואה כיצד הוריהם מתייחסים ומטפלים בסבא וסבתא, זהו בשבילם מודל לחיקוי.

ההורים כסוכני תרבות

ההלכה היהודית מחייבת את ההורים לחנך את ילדיהם מילדותם לקיים מצוות, למרות שחובת קיום המצוות חלה על הבנות - מגיל 12, ועל הבנים – מגיל 13. הילד/ה בבית החרדי, מאז שהוא זוכר את עצמו תמיד אבא/אמא מראים לו איך מקיימים מצוה זו או אחרת. בגיל הצעיר, זו תהיה האמא המחנכת למצוות, כי האבא נמצא בישיבה או ב'כולל' או בעבודה, והאמא לעומת זאת, נמצאת לפחות חצי יום בבית. 

ישנם הרגלים או מצוות מסויימות שההורים עושים עם ילדיהם מגיל מאוד צעיר: כאשר הוא קם בבוקר אומרים אתו "מודה אני", לפני השינה בערב אומרים אתו "קריאת שמע", וכדומה. ההורים הם אלו שבאופן מעשי מדריכים את הילד/ה בצורה המעשית של קיום המצוות, וגם כשיתבגר הוא ימשיך בקיום המצוות, כפי שראה בבית הוריו. והדברים נכונים שבעתיים, ביחס למנהגים השונים הנהוגים בקהילות השונות. כי מנהג אינו חוק מחייב, זו צורה מסויימת של התנהגות שעוברת במסורת הדורות. בקהילה החרדית הדבקה מאוד בשמירה על מנהגים, הרי שההורים הם סוכני התרבות היהודית, ובתור שכאלה הם זוכים להערכה ולכבוד.

התרומה של השבתות והחגים לקשר הבינדורי

ההלכה היהודית מגבילה מאוד את הפעילות המותרת בשבתות וחגים (ראו בהמשך). לכן יש לאדם שומר המצוות הרבה זמן פנוי, מעבר לשעות שבהן הוא נמצא בבית הכנסת. זמן פנוי זה מנוצל למפגש המשפחתי השבועי. 

זאת ועוד, אחת ממגבלות ההלכה היא שאין לנסוע בשבת, ולכן השהיה בבית בשבת אינה נחתכת על ידי עזיבה של הבית, וגם הילדים הנשואים או הנכדים שבאים להתארח אצל אבא ואמא, או סבא וסבתא, נשארים אצלם מכניסת השבת ועד צאתה. שהיה כה ארוכה יחד מדי שבוע בשבוע מקילה מאוד על האפשרות של יצירת קשר בין הדורות השונים במשפחה.

קשר בין ילדי המשפחה

הקצב המהיר של לידת הילדים יוצר מצב שלאורך הרבה שנים יש בבית הרבה ילדים עם משרע גילים רחב. באופן טבעי הדבר מקשה מאוד על ההורים לטפל בהם. כאן מכניסים ההורים את הילדים הגדולים יותר לעזור בכל מה שצריך לעשות בבית, כל אחד ואחת לפי גילו ולפי יכולותיו. בגיל צעיר, הם משחקים עם הקטנים יותר. כשהם גדלים, הם יוצאים לטייל או לגן שעשועים עם הקטנים מהם. הם עוזרים בבוקר בהבאת הקטנים לגן או לבית הספר. במידת האפשר הם עוזרים אחד לשני בהכנת שיעורי בית. בשלב מסוים הבנות נכנסות גם לעזור בהכנת ובישול אוכל. הבנים הגדולים יותר עוזרים בניקיון הבית. בגלל צורת החינוך המקובלת בחוגים אלה הבנות עוזרות יותר מהבנים. משלב מסוים בבית הספר היסודי לומדים הבנים עד שעות אחר הצהרים המאוחרות.

בישיבה, שאליה עוברים הבנים לאחר בית הספר היסודי, הלימודים נגמרים בשעות הערב המאוחרות, ולכן האפשרות שלהם לעזור בבית מצטמצמת. אך למרות זאת הם עוזרים, בעיקר בחופשות. כך באופן טבעי נוצר קשר בין הילדים במשפחה. ככל שנולדים יותר ילדים, כך יש יותר ילדים גדולים העוזרים לצעירים מהם. כל המצב הזה, מחנך את הילדים לעזור בבית, אם לאמא ואם לאחיהם הצעירים. בדרך כלל מצב כזה לא מאפשר חדר לכל ילד, עליהם ללמוד לחלוק הרבה דברים עם עוד מישהו, להתחשב אחד בשני, לוותר אחד לשני. האווירה שנוצרת בבית כזה הוא של קשר חזק בין הילדים בגילאים השונים. קשר זה ממשיך למרות העובדה שהחל מגיל ההתבגרות המינית נמנעים הבנים והבנות ממגע פיזי ביניהם. גם בתוך המשפחה, אין חיבוקים ונשיקות בין בנים ובנות מתבגרים, גם לא לחיצות ידיים בפגישה או בפרידה. התקשורת והבעת הרגשות וההערכה הן רק בצורה המילולית.

בעלי חיים

היַלדוּת החרדית היא "ילדות של אספלט, לא מחוברת לטבע כלל. ילד חרדי לא מכיר את החמימות האינסופית שמתפשטת בך כשחתול מגרגר ישן לצדך, ולקיקה של כלב מן הסתם תגרום לו טראומה."

בעלי החיים גורמים לטומאה ולכן כמעט אין מגדלים בעלי חיים בבתיהן של המשפחות החרדיות, למעט דגים ולעיתים גם תוכים, וְהַיֶּדַע של הילדים לגבי בעלי חיים נובע מן ההלכות העוסקות בחיות כשרות ושאינן כשרות למאכל.

במשפחות החרדיות המודרניות הילדים גם רואים לעיתים סרטי טבע מבית ה"נשיונל ג'יאוגרפיק", העוברים את הפיקוח של הוועדות הרוחניות וּמכוּנים "הֶראני נפלאות", כלומר - מותר לראות את נפלאות הבורא. "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה קץ מיד אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע את השם הגדול" (משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק ב' הלכה ב'). נוסף על כך - החרדים מרבים לבקר בגן-החיות התנ"כי בירושלים, וגם שם הם צופים מרחוק בנפלאות הבורא.

הערה: בשל הצפיפות בביתו, בשל העדר חוגי העשרה ובשל העדר טלביזיה / מחשב (חלקית) עובר קיימים בחברת הילדים החרדים משחקי ילדים שכמעט עברו מהעולם בחברת הילדים החילונים בארץ: תופסת, מחבואים, 5 אבנים, קלאס (אצל בנות), כיבוש שטחים / קטרים באים ועוד. כמו כן אוספים למיניהם - גוגואים, גולות, בולים וכדומה.

קשרים בתוך המשפחה

בגיל צעיר הילדים קשורים יותר לאימם. הם נמצאים איתה שעות רבות, כאשר אביהם לומד ב"כולל". הבנות תַּמשכנה להיות בקשר קרוב עם אימותיהן ועם אחיותיהן לאורך כל חייהן, שהרי המבנה החברתי נוקט הפרדה בין המינים ויוצר חברת גברים וחברת נשים שלכל אחת מהן סדר-יום וסדר-חיים משלה. בדיוק מסיבה זאת יתחזק הקשר בין האב לבין בניו עם הגיעם לגיל בר-מצווה. בגיל הזה מתרחשים שני תהליכי מקבילים – הילד מתנתק מהבית ועובר ללמוד בישיבה קטנה הכוללת בדרך-כלל לימודים בתנאי פנימייה. נוסף על כך - כשהוא בר- מצווה מוטלות עליו חובות דתיות המחברות בינו לבין אביו הנושא באותן החובות.

שמירת השבת היא ערך מרכזי ביהדות. ההקפדה על השבת מביאה את המשפחה לבלות שעות ארוכות יחד ללא כל הסחה של חיי היום-יום. בשבתות מבלים ההורים, ובמיוחד האב, עם הילדים הן במשחקים, הן בשיחות והן בלימוד משותף של פרשת השבוע. קִרבה זאת בשבת מאפשרת יצירת קשר עמוק גם בין הילדים לבין סבם וסבתם, מפני שנהוג לבלות את השבת גם במסגרת המשפחה המורחבת. בחלק מהשבתות נוסעים "לעשות שבת" עם דודים או עם סבתא וסבא. "לעשות שבת" פירושו - לשהות יחד מיום שישי בצהרים ועד צאת השבת.

הקשר בין ההורים לבין ילדיהם נבנה גם באמצעות המצוות השונות. ההורים הם אלה המלמדים את הילדים מינקותם את מצוות הדת. ההורים מסבירים לילדיהם ומיישמים איתם בשלב הראשון את הפרקטיקה – מה עושים ומתי. כך, למשל, נוהגים ההורים להגיד עם הילד או עם הילדה כבר מגיל צעיר ביותר (עם תחילת הדיבור - בגיל שנה בערך) את הברכות בזמן הקימה, לפני האוכל וכד'. עיקר המילים נאמרות על-ידי הָאֵם או האב, והילדים משלימים חלקי מילים או מילים שלמות עד להפנמה של הברכה ושל זמן אמירתה - עד שהם יכולים לומר אותה ללא עזרה. בשלב השני המתרחש בגיל בוגר יותר של הילדים, האב מסביר את הסיבות ואת ההלכות הקשורות למצוות השונות. הבנים הולכים עם האב לבית-הכנסת ומפנימים את התפילות, את הניגונים ואת המנהגים המקובלים בקהילה. הבנות לומדות מהאם את הדלקת נרות השבת ואת הַפְרשת החלה.

הַשָּׂאַת הילדים

יחסה של החברה החרדית לנישואי הילדים שונה מאד מיחסה של החברה החילונית לאותו עניין. הורים חילוניים אינם מתערבים בדרך-כלל בבחירת בן/בת הזוג של ילדיהם. הורים חרדים הם האחראים למציאת שידוך הולם לילדיהם והם משקיעים בכך מאמצים רבים (ראו הרחבה בפרק "הקשר הזוגי"). כל צעד וכל תגובה מחושבים ומדודים על-מנת לא לפגוע בשידוך של הילדים. בכתבה בעיתון "משפחה" סיפרה אחת המרואיינות כי תלתה פתק בעניין הניקיון בבניין שבו היא גרה, ומן הפתק הזה יכול היה להשתמע כי היא "קלאפטע". שותפתה לראיון הגיבה ואמרה: "מה יגידו בשידוכים? הא?" ההורים רואים בהכנסת ילדיהם לחופה את פסגת המחויבויות ההוריות שלהם. "המשימה למצוא זיווג מתאים לבת ולבן נתפסת כמחויבותם הראשונה והחשובה ביותר של ההורים החרדיים לילדיהם ושל המשפחה בכלל לחברה הסובבת. כל משפחה חרדית תעשה כל שביכולתה - ומעבר לה - להבטיח שידוך הולם לילדיה. משאת הנפש הגדולה של ההורים החרדים היא לסייע לילדיהם להקים בית נאמן בישראל. מטרת השידוך לפיכך תהיה תמיד אחת: לזווג לבת בן ישיבה ראוי והגון או למצוא לבן בת זוג ראויה, ממשפחת בני ישיבות. במציאות לא כל המועמדים לשידוך הם תלמידי חכמים, ואב בעל נכסים נחשב למציאה טובה לא פחות מאב צדיק או תלמיד חכם."

ברוב המשפחות עובד הכלל הידוע בכלכלה בכינוי FIFO שפירושו First In First Out, כלומר - מי שנולד ראשון מתחתן ראשון.

הורים חרדיים מתערבים בחיי ילדיהם גם לאחר נישואיהם. הזוג החרדי נישא בגיל צעיר מאד, ולכן מרגישים ההורים שחובתם להמשיך ולחנך, להמשיך ולהדריך את ילדיהם גם לאחר שעזבו את הבית. הדרכות/התערבויות אלה גורמות לעיתים לחיכוכים בין בני הזוג לבין עצמם או ביניהם לבין ההורים.

כיבוד אב ואם

הילדים מפנימים באופנים שונים את מצוות כיבוד אב ואם, ומרביתם מצייתים להוריהם מתוך הכרה עמוקה. הילדים גדלים בבית בו הם רואים איך ההורים מתייחסים להוריהם וגם בכך יש משום הפנמת היחס הראוי להורים. הפנמת ערך כיבוד אב ואם נעשה גם באמצעים עקיפים. כך, למשל, ליד שולחן השבת ישנם מקומות קבועים להורים, והילדים יודעים שאין לשבת במקומות האלה. הם גם יודעים שלעיתים הכיסאות המיועדים להורים מפוארים יותר מכיוון שהם נמצאים בראש ההיררכיה המשפחתית. ההורים אינם מחפשים דרכים להיות חברים של ילדיהם. הם הורים. הם מתווי הדרך, והם אינם טולרנטיים לכל גילוי של מרד. מבהירים זאת לילדים מגיל צעיר ביותר בעיקר על-ידי חיזוקים רבים להתנהגות טובה. התנגדות ולוּ הקלה ביותר נתפסת כזלזול בהורים, ואם זה קורה ברור לילד שבכך הוא מסתבך עם אלוהים אשר ציווה כבר בעשרת הדברות "כבד את אביך ואת אִמך". בעבר מקובל היה להשתמש בלא מעט אלימות פיזית על-מנת לחנך את הילדים. כיום התופעה כמעט שאיננה קימת. הציבור החרדי נחשף לפסיכולוגיה המודרנית ונוקט דרכי חינוך שונות.

תיאוריות פסיכולוגיות בגידול ילדים

לאחרונה החלו לחלחל אל תוך החברה החרדית תפיסות פסיכולוגיות בתחומים שונים. החרדים חשופים לַמגזר הכללי ומושפעים ממנו - גם בתחום התפיסות החינוכיות. בעבר היה החינוך נוקשה ומבוסס על ציות להורים, משמעת מוחלטת וקשיחות (שלא לומר אלימות). ההורים הצעירים מתלבטים כיום בין הנְּהָגים שעליהם גדלו הם עצמם כילדים ובין התפיסה החדשה, הפיידוצנטרית, המעמידה את הילד במרכז. "אולי אנו דורשים יותר מדי? אולי עדיף לעשות הכל לבד? הרי הילד הוא רק ילד? המטלות הן של עקרת הבית ולא של הילד? ומצד שני – הרי הבית הוא לא מלון חמישה כוכבים. הרי לא ניתן להסתדר בבית ברוך ילדים ללא הושטת יד." הילדים החשים בפרצה בתפיסת ההורים מוסיפים את דעתם "כשאני אהיה אמא, אני לא אבקש מילדיי שום עזרה. אבל שום! לא קיפולי כביסה, לא סידור חדרים, לא הדחת כלים ולא השלכת הזבל לפח ברחוב. כלום! ואת יודעת מה, אמא? בכלל לא תהיה חלוקת תפקידים ותורנויות בין הילדים שלי. פשוט ניקח עוזרת שתנקה לנו ה –כ – ל !!!"

על-פי החרדים, היהדות היא ים גדול שיש בו הכל. אפשר למצוא בה פתרונות, תשובות ומענה לכל הצרכים ולכל ההתלבטויות של האדם. הפסיכולוגיה נתפסת בעיניהם כמרוחקת וכזרה מכיוון שהיא מבוססת על מדע, על מחקר. נוסף על כך - הפסיכולוגיה מדברת על שוויון, על דחפים, על יצרים ועל תשוקות ורצונות – מושגים הרחוקים מאד מהשיח החרדי.
יתר על כן - הרב והרבנית הינם מורי הדרך עבור החרדים, ולפסיכולוג אין אפשרות לתפוס את מקומם המבוסס והמוצק.

למרות כל האמור לעיל, הולכים ומתרבים ברחוב החרדי היועצים בתחומי החיים השונים ובמיוחד - יועצי נישואין ויועצי משפחה. היועצים האלה משתמשים בפסיכולוגיה אך בו-זמנית הם שוללים את השימוש רק בה, כפי שנעשה בעולם החילוני - "העולם המערבי בשירות הפסיכולוגיה מעמיד את הילד כיצור חלש, פגיע, לא מסוגל וחסר כוחות. בשביל זה יש לו אמא האמורה לעשות עבורו הכל...במשפחותינו המבורכות, בלי עין רעה, בילדים, בתפקידים ובמטלות, מטבע הדברים הילדים לוקחים חלק ונושאים בעול, וזה מה שנפלא אצלנו! לכן, חבל לי כל כך לראות שלאמהות רבות יש לפעמים רגשי אשמה שמא הן מעמיסות יותר מידי ו'מנצלות' את ילדיהן."

ה"פשרה" היא בכך שהיועצים "עוטפים" את ההדרכות המבוססות על פסיכולוגיה, ב"צלופן" תורני: "בכל מצב, חשוב לזכור את לשון ה"שולחן ערוך" (יורה דעה, ר"מ, סעיף י"ט): אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עימהם שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחל ויעלים עיניו מהם, שאב שמחל על כבודו, כבודו מחול" וכן "בל נשכח לשתף את השותף השלישי, הקב"ה, על כל צעד ושעל..."

האֵם במשפחה

הנערה החרדית מפנימה שלושה ביטויי יסוד, המתייחסים לחייה כאשה בוגרת: "עזר כנגדו", "אשתך בירכתי ביתך" ו"כל כבודה בת מלך פנימה". נקודות אלה מובלטות בכל ספרות הכשרה לחיי המשפחה שאותה קוראת כל נערה חרדית לקראת נישואיה. משמעותם של ביטויים אלה: ראשית, מקומה של האשה הוא לא לצד הגבר אלא אחריו. היא ה"עזר" שלו ולא שותפתו להנהגת המשפחה. שנית, מן הראוי שהאישה תהיה מוצנעת, ושלישית - שם, בבית, היא מלכה. יש לכבד אותה, להקפיד שהילדים יישמעו לה, מצווה לעזור לה, צריך אפילו - וזו בגדר הנחיה מחייבת - לקנות לה בגד או תכשיט בכל חג. כך דורשים מהגבר החרדי. כל צעד בבית ייעשה רק בהסכמתה של האשה. ישאלו אותה אם לעבור דירה ליישוב חדש, ישאלו אותה מלכתחילה אם היא מסכימה לשידוך, לאחר החתונה היא תקבע במקרים רבים אם הגבר ילך עם הפיאות בחוץ או תחת הכובע, היא יכולה לקבוע, לפעמים אפילו בניגוד לדעת הגבר, היכן ילמדו הילדים.
השפעתה של האישה בעניין חינוך הילדים גדולה כל זמן שהילד ב"חיידר" ובתלמוד-תורה כלומר - עד היותו בן שלוש עשרה או ארבע עשרה. לאחר מכן, כאשר הוא עובר לישיבה הקטנה, גוברת השפעתו של אביו עליו.

האב במשפחה

האב הוא ראש המשפחה. וככזה - כל בני המשפחה החל מֵהָאֵם וכלה בתינוקות הרכים מתייחסים אליו בַּכָּבוד הראוי. האב הוא המגדלור של הבית. הוא זה שעל כתפיו מוטלת החובה לדאוג לרמה הרוחנית של המשפחה, כלומר - להביא את המשפחה לנהוג בדרך התורה והמצוות.
במסגרת המחקר הנוכחי (כפי שתיארתי בפרק המבוא) וגם במחקרים אחרים באה לידי ביטוי גלוי וברור עוצמתו של אב המשפחה בכך שכל אשה שביקשתי להיפגש ולשוחח איתה אמרה שהיא צריכה קודם לשאול את בעלה לגבי זה. בחלק מהמקרים הבעלים לא נתנו את הסכמתם, והפגישה לא יצאה לפועל.

הפרדה בין בנים לבין בנות ובין קבוצות גיל

בהתאם לכללי הצניעות, ההעדפה במגזר החרדי היא להפריד בין הבנים לבין הבנות בכל תחומי החיים ולכן גם להקצות להם חדרים נפרדים. השאיפה היא להגיע להפרדה בשני מישורים: המין של הילדים וקבוצות הגיל השונות. וכיוון שמספר החדרים קטן ומספר הילדים גדול לא תמיד יכולה משפחה להפריד בין הילדים, כפי שהיו רוצים. במחקרם של צ'רצ'מן ופרנקל נמצא כי ב- 67% מחדרי הילדים הושגה הפרדה בין בנים לבין בנות, לעיתים בתוך קבוצת גיל אחת, לעיתים תוך עירוב קבוצות גיל שונות. ב- 33% מהחדרים שבהם נשברה, לכאורה, הנורמה המקובלת של ההפרדה נמצא כי כמעט בכל המקרים לפחות אחד הילדים או הילדות היו מתחת לגיל 5, קבוצת גיל הנחשבת לא בעייתית מבחינת הצניעות.

חדרי הילדים

השימוש בחדרי הילדים

התפקידים הבסיסיים המקובלים של חדרי הילדים הם: שינה, התלבשות ואִחסון. נוסף על כך משמשים החדרים גם להכנת שיעורי בית, לאירוח ולמשחק.
במחקרם של צ'רצ'מן ופרנקל נמצא כי הערכת ההתאמה של החדרים לשימושים הבסיסיים, כמו שינה ואִחסון היתה ביקורתית יותר מאשר הערכת ההתאמה שלהם לשיעורי בית ומשחק. הדבר הוסבר בכך שהפעילויות הבסיסיות, קרי - שינה ואִחסון - חייבות להתבצע בחדר אפילו אין די מקום לשם כך, בעוד שהפעילויות המשניות, כמו הכנת שיעורי בית ומשחק, יכולות להתרחש גם במקומות נוספים - בדירה או אפילו מחוץ לה.

תיאור פיזי

חדרי הילדים החרדיים שונים באופיים מחדרים של ילדים חילונים. ראשית, אין כמעט משפחה חרדית שבה יש חדר לכל ילד. מספר הילדים מחייב מגורים של ילדים אחדים באותו חדר. שנית, בחדרים עצמם ישנם מעט מאד אביזרים שאינם בגדר ריהוט בסיסי,(מיטה וארון) קרי - שולחן כתיבה, כסאות וכוננית ספרים, דבר המצביע על מצוקת השטח הגדולה בחדרים האלה.

מיטות

במרבית החדרים שביקרנו בהם היו מיטות כמספר הילדים הישנים בחדר. המיטות היו משלושה סוגים:
מיטות נשלפות (על-פי מחקרם של צ'רצ'מן ופרנקל ב- 77% מהחדרים).
מיטות בודדות (על-פי מחקרם של צ'רצ'מן ופרנקל ב- 68% מהחדרים).
מיטות קומָתיים (על-פי מחקרם של צ'רצ'מן ופרנקל ב- 6% מהחדרים).
סוג המיטות ומספרן נקבע בהתאם ליחס בין גודל החדר לבין מספר הילדים הישנים בו, ללא קשר למינם. ככל שהחדר גדול יותר ומספר הילדים הישנים בו קטן יותר יהיו המיטות המועדפות בודדות. ככל שהחדר קטן יותר ומספר הילדים הישנים בו רב יותר יעדיפו "לחסוך" בשטח רצפה ויציבו מיטות נשלפות או מיטות קומתיים. בשוק קיימות מיטות נשלפות הכוללות 2-4 מיטות, מיטות קומָתיים ומיטות המשלבות מיטת קומתיים ומיטות נשלפות, שבהן תחת המיטה התחתונה מותקנות מיטות נשלפות - אחת או יותר.
החרדים מעדיפים את המיטות הנשלפות מטעמים אחדים: ראשית, מטעמי בטיחות. כך הילד אינו צריך לטפס תוך סכנת נפילה. שנית, מטעמי נוחות לאם המשפחה. כך היא איננה צריכה להיות אקרובטית על מנת להחליף סדין במיטה העליונה. שלישית, מטעמי חיסכון. המיטות הנשלפות זולות יותר ממיטות קומָתיים. מחיר שלוש מיטות נשלפות בתוספת ארגז מצעים הוא כ- 2,800 ש"ח ומחירה של מיטת קומתיים - כ- 3,000 ש"ח.
המיטות הנשלפות הן גם פתרון להלנת אורחים. במגזר החרדי נהוג לארח משפחה לשבת והדבר מצריך פתרונות לינה לאנשים רבים. מכיוון שכך מעדיפים במשפחות רבות לקנות מיטות נשלפות המאפשרות לינה למספר גדול של ילדים באותו שטח-חדר. כך, למשל, אפשר לראות בבית חרדי מיטת תינוק שמתחתיה הותקנו שלוש מיטות ילדים נוספות, המשמשות בעיקר להלנת ילדים אורחים. הקומה התחתונה במיטה משמשת לעיתים כמיטה ולעיתים - כארגז מצעים.

ארון

ברוב החדרים שביקרנו בהם היה ארון בגדים סטנדרטי בעל 2-4 דלתות (על-פי מחקרם של צ'רצ'מן ופרנקל - ב- 100% מהחדרים). ארונות הבגדים של הילדים עשויים לרוב פורמייקה ולעיתים מוסיפים בהם פס קישוט מפורמייקה צבעונית או ידיות צבעוניות. במחקרם של צ'רצ'מן ופרנקל נמצא כי ב- 39% מהחדרים היתה שידה, ובמעט מאוד חדרים (11%) נמצאו ארונות לצעצועים (ראו להלן - הרחבה בנושא הצעצועים).

שולחן כתיבה

בחלק קטן מהחדרים שביקרנו בהם היה שולחן כתיבה. לעיתים מותקן השולחן כחלק מהמבנה של ארון הבגדים. במחקרם של צ'רצ'מן ופרנקל נמצא כי רק בכשליש מהחדרים היו שולחנות כתיבה, מתוכם - רק בכ- 10% היו שני שולחנות. אם לא היה מקום בחדרי הילדים לשולחן כתיבה, הכינו הילדים את שיעורי הבית על שולחן האוכל הגדול בסלון.

תאורה

במרבית חדרי הילדים התאורה ממוקמת במרכז התקרה, והיא מסוג פלורסנט או PL. כלומר - זוהי תאורה שאינה צורכת חשמל רב ונותנת אור לבן וחזק. בדרך-כלל לא ראיתי שימוש בנברשות, אלא נורות המוברגות בבתי מנורה אשר משתלשלים מהתקרה (בשפת החשמלאים – "פנדל").

קירות

ברוב חדרי הילדים הקירות צבועים בלבן. לרוב משתמשים בצבע אקרילי משום שהוא מאפשר רחיצה. לעיתים אפשר לראות בחדרי הילדים גם קירות הצבועים בצבעים עליזים יותר או מקושטים בציורי קיר ילדותיים.

קישוט

במרבית החדרים אין קישוטים כלשהם. בחלק קטן מהחדרים תלויות על הקירות תמונות, תעודות הערכה הניתנות לבנים לאחר מבחני בקיאות אשר נערכים בתלמודי-התורה או ברכות צבעוניות ומאוירות על-מנת לאפשר לילדים לשנן את הברכות השונות.

צעצועים

 הצעצועים של הילד החרדי שונים מאוד מן הצעצועים של הילד החילוני הן בכמותם והן במהותם. כמות הצעצועים המצויה ברשות מרבית הילדים החרדיים קטנה באופן משמעותי מזאת שברשות מרבית הילדים החילוניים. הצעצועים אינם מוצגים לראווה אלא מאוחסנים בדרך-כלל בארון בעל דלת סגורה (לעיתים הארון הזה גבוה ורק הָאֵם או האב מסוגלים לשלוף ממנו את הצעצועים). בדרך-כלל רוכשים את הצעצועים במשורה ובשיקול-דעת, תוך התייחסות למחיר ולתוכן. "נראה שלתרבות הצריכה בכלל וצריכת המותגים בפרט, שהיא חלק בלתי נפרד מעולם הילדים היום, אין דריסת רגל בבתים חרדיים. צו חברתי זה של הסתפקות במועט חוצה מעמדות ופלגים. גם בבתים משופעים מבחינה חומרית, חדרי הילדים אינם צבעוניים במיוחד או מעוצבים. הצעצועים אינם מוצגים לראווה, אלא סגורים בארון. בחדר המשחקים של משפחת ק' היו מעט משחקים."
הצעצועים נרכשים בעיקר כמתנות דמי-חנוכה או בעקבות מציאת האפיקומן בפסח. בחלק מהמשפחות קונים צעצועים גם כמתנות לימי-הולדת (בעיקר סבים וסבתות). קנייה מיוחדת של משחקים נעשית לקראת חג הפסח, מכיוון שחלק מצעצועי הילדים אינם עוברים ניקיון והכשרה לפסח, ויש בהם חשש לחמץ. את הצעצועים ה"בעייתיים" נוהגים לנעול בארון מיוחד למשך ימי החג, ועל-מנת לפצות את הילדים על "היעלמות" חלק מהמשחקים, קונים להם משחקים חדשים לכבוד החג.

הצעצועים של הילדים החרדיים אינם כוללים את כל המגוון הקשור לדמויות מסדרות הטלוויזיה מפני שהדמויות האלה אינן מוּכּרות לילד החרדי ואינן מדברות אל ליבו.

ההורים החרדיים מעדיפים לקנות לילדיהם משחקי יצירה, פאזלים, משחקי חשיבה או משחקים בעלי ערך חינוכי. בהתאם לכך מצטיידות גם חנויות הצעצועים במגזר הזה. לרוב משחקים בצעצועים הללו בשבת. ביום הזה המשפחה כולה - הורים וילדים - משתתפת במשחק. כל משחקי הקופסא נמכרים במחירים הנעים בין 10ש"ח ל- 35 ש"ח.

משחקים בעלי ערך חינוכי-תורני הם ייחודיים למגזר החרדי. במשחקים האלה נוצרות הזדמנויות לחזור על מצוות, לשנן פסוקים, ללמוד על הברכות השונות, לאסוף מצוות וכד'. המשחקים הללו נושאים שמות כגון "זוכרים ברכות", "המרוץ לחגים", "זוכרים חגים", "סולם המידות", "הכותל", "אלוף השבת", "דומינו שבת", "מעשי אבות", "מסע סביב החגים", "זכרון בעלי חיים כשרים", "היכונו שבת מגיעה" וכד'. רוב המשחקים האלה הינם בעצם אימוץ של משחקים ידועים והתאמתם לתוכן החרדי-תורני. כך, למשל, נחשים וסולמות, דומינו, לוטו, בינגו ועוד.

גם משחקי קלפים "הוכשרו" לשימוש הילדים החרדיים. כך, למשל, משחק רביעיות העוסק ב"שמירת הלשון" ונושאי המשנה הם – רכילות, לשון הרע, בקשת מחילה מחבר, שמחה מתוך כובד ראש, דיבור בנחת עם הבריות לימוד זכות וכד'. משחק רביעיות אחר עוסק במושגים ביהדות על-פי אותיות האלף-בית. כלולים בו מושגים כגון, ארון קודש, אתרוג, בימה, בירכון, גביע, גפן, דגל, דגים, יין, כתר תורה, כסא של אליהו הנביא, סכך, ציצית, חמץ, קופת צדקה, קערת הסדר, רימונים, רעשן, שופר, תפילין ועוד. מחירם של המשחקים האלה כ- 15 ש"ח.

משחקי טריוויה בנושאים שונים: חמישה חומשי-תורה, שנת שמיטה, חגי ישראל, הלכות והליכות, ניבים ופתגמים, גדולי ישראל ועוד. מחיר כל משחק כ - 20 ש"ח.

פאזלים המציגים תמונות מעולם היהדות,: קבר רחל, מפת ישראל, בית האדמו"ר מלובביץ ועוד. מחיר הפאזלים בהתאם לגודלם - 30-50 ש"ח.

חברת "ישראטויס" היא היצרנית של מרבית המשחקים המיועדים לציבור הילדים החרדיים. בראיון שנערך עם מייסד החברה, מאיר כהנא, באתר 'ערוץ 7' הוא מתאר את תהליך יצירת המשחקים בחברה: "כשיש רעיון, בוחנים אותו עם גננות, מפקחות ואברכים. לאחר מכן שולחים את המשחק במקביל לגרפיקה ולוועדה לביקורת ספרים של הרב קרליץ. לאחר אישור הוועדה נלקח המשחק לקבוצות מיקוד ועובר שיפורים, עד שקבוצות המיקוד מאשרת אותו. לאחר מכן הוא נשלח שוב לאישור סופי של הוועדה." הוועדה של הרב קרליץ לא רק מקפידה שלא יהיו תמונות לא צנועות במשחקים, אלא גם שהציורים המתארים חפצי מצווה יהיו מדויקים. הגרפיקאים מקבלים הוראות חד-משמעיות איך לצייר כדי שלא תִּפֹּלנה טעויות. אם המשחק מכיל שאלות ותשובות הלכתיות, בוחנים חברי הוועדה, שכולם רבנים העוסקים בחינוך, גם את רמת הדיוק של התשובות, "שלא תהיה תשובה פרווה", מסביר כהנא.

כהנא תומך בהקפדה היתֵרה של הרבנים: "אנחנו קוראים לזה חינוך 'דרך אגב', וזה החינוך שמשפיע הכי הרבה על הילדים. כשילד לומד בעל-פה את התשובות של משחק הטריוויה כדי לנצח, הוא חושב שהוא 'סידר' אותנו, אבל אנחנו 'סידרנו' אותו".

כהנא, כמו גם ההורים, מייחס חשיבות רבה למשמעותם של המשחקים: "אני לא אוציא משחקים נחמדים אבל מטומטמים. כשהילד משחק במשחקים שלנו יש לזה ערך מוסף. המשחק ב'מונופול' מַקנה הנאה, אבל אצלנו - במקום לבנות בתים ובתי-מלון בונים בתי-כנסיות ובתי-מדרשות. אצלנו כשמישהו 'מושלך לכלא' במהלך המשחק מה שמעניק לו את ה'חנינה' הוא ספר תהילים".

בחדרי הילדות יש בובות ובחדרי הילדים – מכוניות, אבל מספרן קטן יחסית לאלה המצויות בחדריהם של ילדים חילוניים. לילד חרדי יש בדרך-כלל מכונית אחת או שתיים ולילדה - בובה אחת או שתיים וגם אלה לא יהיו מותגים יקרים ולא צנועים (כגון ברבי או בראץ), אלא צעצועים ברמת מחיר סבירה ואפשרית יותר לכלכלת המשפחה. 

ספרי ילדים

מדפי ספרים

בחלק מהחדרים שביקרתי בהם היו מדפי ספרים. מרביתם היו חלק בלתי נפרד משולחן הכתיבה. במחקרם של צ'רצ'מן ופרנקל נמצא כי ב- 60% מהחדרים היו מדפים לספרים (ראו להלן - הרחבה על ספרי הילדים במגזר החרדי).

ספרי הילדים במגזר החרדי

על המדפים בחדרי הילדים מונחים ספרי לימוד וספרי קריאה שונים. הנושאים של ספרי הקריאה המקובלים נעים על הסקלה שבין יהדות וצדיקים לבין קומיקס. בחלק מהספרים הדפים מוגנים על-ידי ציפוי למינציה או ניילון כך שיוכלו להישמר ולשמש ילדים רבים. באופן כללי אפשר לומר שהספרים הנרכשים (ללא קשר לסוג הספר), יהיו תמיד בעלי תוכן איכותי וערך-מוסף. כמות הספרים תלויה ברמה הכלכלית של המשפחה, וסוג הספרים תלוי במידת המודרניות של המשפחה: במשפחות חרדיות מודרניות נמצא בין הספרים בחדר הילדים ספרים מתורגמים או עבריים אשר במקורם נכתבו לאוכלוסייה הכללית, כגון - "פוליאנה" מאת אלינור ה. פורטר, "קוזט" מאת ויקטור הוגו, "דנידין" מאת און שריג, "קופיקו" מאת תמר בורשטיין-לזר, "סיפורים מרחוב סומסום", "מאה שירים ראשונים" ועוד. במשפחה מקפידה ולא מודרנית יימצאו רק ספרים העוסקים בערכים יהודיים - מצוות, צדיקים וכד'.

את הספרים המקובלים בחדרי הילדים שבמגזר החרדי אפשר לחלק לקטגוריות אחדות:
1. סדרות העוסקות במקורות היהודיים השונים בעיבוד מותאם לילדים. 
תורה לתשב"ר (תינוקות של בית רבן) – פרשות-שבוע מעובדות לילדים בתוספת מדרשי חז"ל ומפרשי התורה בלי לחרוג ממקוריותם. מטרתן - להביא אל הילד את דברי התורה בלשון קלה וברורה בלוויית תמונות וציורים.
אוצר אגדות נביאים וכתובים – לקט אגדות שנאספו מהתלמוד הבבלי והירושלמי, מדרשים וספרי ראשונים מסודרים לפי נושאים. עריכה: יעקב ישראל קלפהולץ. 
מעגל השנה - הסברים על החגים על-פי חודשי השנה.
מעשיהם של צדיקים – מחולק על-פי פרשות-השבוע. יש בספר ציטוט של פסוק מתוך הפרשה וסיפור המתייחס לנושא הפרשה. עריכה: ג. מהטוב.
כה עשו חכמינו – אגדות חז"ל לגיל הרך. עיבוד: יוכבד סגל. המחברת עברה על אגדות התלמוד והמדרשים, בחרה סיפורים המתאימים לילדים, ועיבדה אותם באופן קריא, ידידותי ומושך בעבור הילדים. 
הפרשה מספרת לי – סדרה המביאה את סיפורי הפרשות תוך התאמתם לילדים.

2. סיפורי צדיקים - 40 ספרונים מסדרת "אור-עולם" העוסקים בצדיקים שונים, מתארים את אישיותם, את מעשיהם ואת אורח חייהם המופלא של גדולי היהדות, כגון - הגאון מווילנה, החוזה מלובלין, רבי עקיבא איגר, רבי אלימלך מליז'נסק, החת"ם סופר, הבעל-שם-טוב, רבי מאיר שפירא מלובלין, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ועוד.

3. סיפורי הרפתקאות ובצידם מוסר-השכל המכוון את הילדים לַמידות הראויות. כך, למשל, סדרת הספרים "הרפתקאות ילדי ש"י (שכונות ירושלים)" – סדרת סיפורים בנוסח סיפורי "חסמבה" מאת מנוחה בקרמן.

4. סדרת ספריו של הרב חיים ולדר העוסקים בתחושות שונות ובייעוץ כיצד להתמודד עימהן:
"ילדים מספרים על עצמם" - מכלול סיפורים העוסקים בבעיות הלקוּחוֹת מעולם הילדים, ובאופן שבו הצליחו להתמודד עימהן. בסיפורים פותחים הילדים את סגור ליבם והקוראים יכולים להזדהות עם סיפוריהם וללמוד על דרכים לפתרון בעיותיהם.
"סיפורים מתוך הלב של אורי" – הספר עוסק בעולם הרגשות של הילד, ומטרתו - להרחיב את רפרטואר הרגשות ולהקנות לילדים מושגים רגשיים. ספר זה כבש את ספרות הילדים החרדית, תורגם לחמש שפות והופץ בעולם כולו.
"סיפורים מתוך הלב של אמא" מסביר לילדים את עולם הרגשות מהפרספקטיבה של המבוגר.

5. ספרי קומיקס - סיפורי הקומיקס בהמשכים כבשו לעצמם מקום של כבוד במוספי הילדים של העיתונים החרדיים. לאחרונה החלו לצאת לאור גם ספרי קומיקס העוסקים במגוון נושאים, והם זוכים להצלחה רבה.
ז'אנר הקומיקס מדבר אל ליבם של הילדים במגזר החרדי בכמה מישורים. ראשית, הילדים האלה אינם מורגלים למגוון רחב של גירויים ויזואליים, ולכן התמונות המצוירות הצבעוניות מושכות את תשומת-ליבם. שנית, התוכן המוצג בקלילות, במשפטים קצרים קל מאד לקריאה. שלישית, חוש ההומור המלווה את הסיפורים שונה מאד מהַכְּבֵדוּת המלווה את סיפורי הצדיקים ואגדות חז"ל. מובן שכל התכנים עוברים ביקורת קפדנית. החרדים ניטרלו מהקומיקס את המימד הפרוע, ונותר סיפור חינוכי בתמונות. ואכן - היוצרים הבולטים בתחום הם בעיקר "בעלי-תשובה" או עולים אשר הביאו את הקומיקס מעולמם הישן והסבו אותו לעולם החרדי. כך, למשל, אלי וגולד (אלי גוט ודייוויד גולדשטיין) הם עולים משווייץ, הציירים גדי פולק ורות בייפוס הם "בעלי-תשובה", והרב חייט הוא עולה מארה"ב.

הקומיקס מגוון בתכניו. והתחומים העיקריים הם:
נושאים חרדיים קלאסיים, כגון - הספרים "אלחנן וחיים עולים לירושלים", "אלחנן וחיים שמחים בירושלים" - המחשה ותיאור של העלייה-לרגל ואירועי סוכות בבית-המקדש.
ספורי מתח והרפתקאות, כגון - "לפרוץ את החומות" מאת מנחם תעיזי.
סדרת ספרי "משפחת שיקופיצקי", שהתחילו כסדרת קומיקס בעיתון "משפחה". הספרים האלה מביאים את קורותיה של משפחה חביבה המשקפת בעלילותיה ההומוריסטיות את החולשות האנושיות. הסיפורים כובשים את ליבם של הקוראים וגורמים להם לצחוק וגם לחשוב. "בכל סיפור מצויר של משפחת שיקופיצקי יש עוקץ, המבטא מסר חינוכי בדרך מקורית ומשעשעת", כפי שנכתב על כריכת הספרים.

6. ספרים בפורמטים מודרניים/חילוניים ובתוכן חרדי למהדרין. כך, למשל, הספר "במטבח של אמא" הופק בגודל ענק (יותר גדול מ- 4A), מכיל 100 עמודים ומחירו כ-100 ש"ח. התכנים שבספר כוללים היבטים שונים של המטבח החרדי – בישול, אפייה, הפרדת בשר/חלב, ברכות, תזונה נכונה, מִכשור וכד'. על כריכת הספר נרשם: "הספר יחזק את הקשר של הילד למטבח המקרין על הבית כולו ואהבתו לבני הבית אף היא תגדל. הוא יֵהָנֶה לגלות את יישומי המסקנות של הספר בחיי המעשה וישליך את לקחם על עצמו. כחוט השני עובר בספר הדגש על הפן היהודי – ייחודי של המטבח. דפי הספר רצופים ערכים רוחניים בכל עמוד ועמוד."

הספר "הציצית שלי" הוא הפקת יוקרה הנעזרת בדמויות פלסטלינה, בדפוס כרומו, ב"חלונות" ובהם דוגמאות צמר, בד וגדילים, וגודל הדפים 4A. הספר מתאר את תהליך הייצור של הציצית בעבר ובהווה. "חלונות הפלסטיק, הופכים את הספר לחווייתי, מעשיר, מחנך ומאהיב את מצוות ציצית על הילדים" , כפי שמצוין על כריכתו האחורית של הספר.

7. ספרוניי ערכים – 20 ספרונים המיועדים לגיל הרך ומכילים 8 עמודים מצוירים וכן מלל קצר. ספרונים אלה מיועדים לחזק אצל הילדים את הערכים המרכזיים בחברה החרדית. ערכים כגון: כבוד הורים, כיצד נברך, נחת ביחד, סדר בחדר, עוד מצווה, שבת, שמחה במשפחה ועוד.
8. אנציקלופדיות – רק מעט אנציקלופדיות המיועדות למגזר החרדי קיימות בשוק.
"האנציקלופדיה לבית ישראל" – אנציקלופדיה פופולרית מאד בציבור החרדי - משלבת ערכים תורניים, מדעיים וכלליים. מחבר האנציקלופדיה הוא הרב רפאל הלפרין.
"אנציקלופדיה עולם ומלואו" - אנציקלופדיה המיועדת לילדים ולנוער. משופעת בתמונות צבעוניות ועוסקת בנושאים שונים, כגון - יבשות ומדינות, בעלי חיים, תחבורה ועוד.

סדר היום המשפחתי בימי חול

רקע

הפרקטיקה הדתית כוללת טקסים הנוגעים בכל תחומי החיים. ההוראות לקיום הטקסים הללו כוללות גם זמנים – השעה ביום והיום בשנה - וגם הוראות הנוגעות למקום הפיזי שבו צריך להתקיים הטקס. ישנם טקסים החוזרים על עצמם בכל יום, ישנם טקסים מיוחדים לשבתות – כלומר טקסים שבועיים - ישנם טקסים חודשיים – הקשורים לטהרת המשפחה וליחסי המין בין בני זוג, כמו גם לראש חודש, ישנם טקסים לחגים, כלומר - טקסים תקופתיים, וישנם טקסים לאירועי החיים – לידה, מילה, חתונה, מוות - כלומר טקסים שהם חד-פעמיים.

במסגרת הטקסים היומיים - הקימה בבוקר מלווה בתפילה ובנטילת ידיים, השכיבה לישון בערב מלווה בתפילה, האכילה והשתייה גם הן בבחינת טקס המחייב נטילת ידיים - ברכה לפני וברכה אחרי - וגם עשיית הצרכים היא סוג של טקס המחייב ברכה בסיום.

הטקסים השבועיים קשורים לשבת. הנשים מקבלות את השבת בהדלקת נרות, בברכה ובתפילה הנערכות ב"חדר השבת", החדר המרכזי בדירה. ארוחת השבת הינה טקס שבו מברכים על היין ועל הלחם, שרים זמירות ואוכלים מאכלים משובחים. גם במהלך השבת נערכים טקסים שונים הקשורים במזון ובתפילות. עם סיום השבת מלווים את צאתה בטקס "הבדלה" בין זמן הקודש לבין זמן החול. כל הטקסים הללו מתרחשים ליד "שולחן השבת" הנמצא ב"חדר השבת".

הטקס החודשי קשור למצוות טהרת המשפחה. מרביתו נעשה על-ידי האשה – בדיקת הפסקת הדימום בכל יום במשך כשבועיים וההכנה לטבילה במקווה נעשות בחדר הרחצה, קיום יחסי המין עם הבעל לאחר הטבילה במקווה מלווה בטקס בפני עצמו הכולל ארוחה, ומתרחש הן ליד שולחן האוכל והן בחדר השינה.

הטקסים התקופתיים מקושרים לחגים. כל חג מלווה בטקסים מיוחדים לו. כך, למשל, הדלקת הנרות בחנוכה וליל-הסדר בפסח מתרחשים ב"חדר השבת" ליד "שולחן השבת".

הטקסים השזורים בחיי האדם החרדי הם מעין הצגות קטנות. וכמו בהצגה - גם בטקסים הדתיים הטקסט ידוע מראש, הפעולות ברורות לכולם, והשחקנים המשתתפים מבינים היטב את הוראות הבימוי.

הדת היהודית בחיי המשפחה החרדית, איננה מהווה תוספת לחיים, אלא, הדת היא החיים עצמם והחרדים משתדלים להקפיד בכל מצווה ומצווה.

להלן כרוניקה טיפוסית של משפחה חרדית – המורכבת מפעולות המאפיינות את כלל המשפחות בישראל, לצד פעולות הייחודיות למגזר החרדי. חשוב להדגיש כי סדרי היום האופייניים המפורטים להלן הם בבחינת דוגמה כללית. מעין תבנית אשר יכולה להשתנות מעט ממשפחה למשפחה, מאדם לאדם או מזמן לזמן - בהתאם לאופיים ולהעדפותיהם האישיות של בני המשפחה.

במשפחה שבה האב אברך והאם עובדת

בבוקר מכינים ההורים לילדים סנדביצ'ים (אם ישנן בנות בוגרות גם הן עוזרות)..
הלימודים מתחילים ב- 08:00-08:30, והילדים יוצאים ללימודים בין השעות 07:30-08:15 בהתאם לַמרחק של מוסדות הלימוד מהבית.
בדרך-כלל הָאֵם יוצאת עם הילדים לעבודתה, והאב יוצא ל"כולל" קצת אחריהם (שעות הלימוד ב"כולל" 9:00-13:00 ו- 15:00-19:30).
האב חוזר הביתה להפסקת צהריים עם הילדים הקטנים (בדרך-כלל הוא גם זה שאחראי לאסוף אותם מהגנים). הוא מחמם אוכל שבושל על-ידי האם, ואוכל איתם את ארוחת הצהריים, עוזר בהכנת השיעורים ונח מעט. הפסקת הצהריים נמשכת כשעתיים ובסיומה האב יוצא שוב אל ה"כולל".

הָאֵם מגיעה הביתה בשעות הצהריים המאוחרות או בשעות אחר-הצהריים המוקדמות - בהתאם לאופי של עבודתה.

הבנות הצעירות חוזרות הביתה בשעות הצהריים (גן – כיתה ב' בשעה 13:00, כיתה ג'-ו' בשעה 13:30). הבנות הבוגרות יותר (כתה ז' – י"א) חוזרות בשעה 15:00. תלמידות י"ב- י"ד חוזרות בין השעות 15:00 ל- 17:00. הבנים הצעירים (הלומדים בגנים ובחיידר) חוזרים הביתה בשעות הצהריים 13:00, הבוגרים יותר (הלומדים בתלמוד-תורה) חוזרים הביתה בשעה 15:00-16:00, והגדולים (תלמידי הישיבה הקטנה) חוזרים בשעה 18:00-21:00 בהתאם לגילם. לעיתים קרובות לומדים תלמידי הישיבה הקטנה בתנאי פנימייה ואינם לנים בביתם - למעט חלק מסופי השבוע.

אחר-הצהריים הילדים משחקים או מכינים שיעורים.

האב חוזר מלימודיו ב - 19:00. לעיתים הוא יצא שוב בשעות הערב לפעילות נוספת כגון "קירוב לבבות", קרי - החזרה בתשובה או שהוא הולך ללימוד מיוחד נוסף, כגון – "סדר שלישי" (סדר לימוד קבוע בשעות הערב אם במסגרת אישית ואם כחלק מ"כולל ערב". מעטים (בעיקר בני עדות המזרח) עוסקים בלימודי קבלה או ספר הזוהר. בשעות הערב אוכל כל אחד מבני הבית ארוחת ערב בהתאם לצרכיו וללוח הזמנים שלו. בדרך-כלל אין אכילה משותפת. לאחר הארוחה מתקלחים הילדים ושוכבים לישון.

לאחר השכבת הילדים מסיימת הָאֵם את הכנותיה לקראת היום הבא – הכנת מערכי שיעורים (אם היא מורה), בישול והכנות לבישול כגון - ברירה של אורז וקטניות לצורך בישולם עם שובה מהעבודה למחרת היום, כביסה, גיהוץ, תפירה, הכנת הבגדים ליום הבא וניקיון. לעיתים יוצאת הָאֵם בשעות הערב לקניות ("מסחר הלילה"), לחוג או להרצאה.

עם סיום המטלות שוכבים ההורים לישון.
חלק קטן מהאברכים לומדים בשעות הלילה על-מנת שלא להשאיר את העולם ללא לימוד תורה (נוסף על כך - התשלום על לימוד זה גבוה יותר בכ – 150-200$ לחודש). ביום הם ישֵנים ובלילה – לומדים. במשפחות האלה התפקוד שונה לחלוטין, והטיפול בבית ובילדים מוטל לחלוטין על הָאֵם.

במשפחה שבה האב עובד וְהָאֵם עקרת-בית

במשפחות אלו הָאֵם היא זאת שמקבלת את הילדים בשובם הביתה ממוסדות הלימוד השונים. כאשר הילדים באים הביתה, הם אוכלים ארוחת-צהריים. בימי החול בדרך-כלל זוהי ארוחה שאיננה כוללת בשר, כגון - ספגטי, פרוסת קוגל, תפוחי אדמה אפויים או מטוגנים, סלט ולחם, מרק, גלידה, קומפוט. במשפחות רבות נהוג גם השימוש במוצרים העשויים מסויה וּמכוּנים "תחליפי בשר", בעיקר מתוצרת "טבעול". הסיבה לכך שאין אוכלים בשר בימי החול היא גם חיסכון אך גם הרצון להבדיל את השבת מימי החול. הכללת בשר בארוחה הינה חלק ממצוות השבת. אם ישנן במשפחה בנות בוגרות, הן "תופסות פיקוד" על האחים הצעירים, כאשר הן מגיעות הביתה, וְהָאֵם הולכת לנוח. בשעות אחר-הצהריים הָאֵם והבנות הבוגרות משגיחות על הילדים הקטנים ומטפלות בהם. לקראת הערב הבנות דואגות להאכיל את הילדים הקטנים, לרחוץ ולהשכיב אותם, והָאֵם פנויה לצאת לעיסוקיה - הרצאות, קניות, חתונות וכד'.

סדר היום של הילד החרדי

הילד החרדי עסוק מאד כבר מגיל צעיר.
הוא יוצא מהבית ללימודיו בערך ב- 07:30 בבוקר, ולומד בבית-הספר יום-לימודים-ארוך עד שעות אחר-הצהריים. הבנים הצעירים ביותר (חיידר) חוזרים הביתה בסביבות השעה 13:00, אחיהם הבוגרים יותר (תלמוד-תורה) חוזרים הביתה בשעה 15:00-16:00, והגדולים (ישיבה קטנה) - בשעה 18:00-21:00.

בגילאים הצעירים (חיידר ות"ת) אוכל הילד בבית-הספר כריך, וכאשר הוא מגיע הביתה – ארוחה שלעיתים היא קלה ולעיתים מבושלת וחמה. בגילאים הבוגרים יותר (ישיבה קטנה) אוכלים ארוחת צהריים חמה בישיבה ובגילאים הבוגרים יותר - גם ארוחת ערב.

כאשר הילד החרדי מגיע הביתה הוא משחק מעט עם חבריו ברחוב ליד הבית בכדור ("מחניים", "עמודו", כדורגל וכד') או בגן המשחקים, ונוסף על כך הבנים אוהבים גם לרכב על אופניים. הילדים מעדיפים לשחק מחוץ לבית עקב הצפיפות. אם מזג האוויר אינו מאפשר זאת משחקים בבית עם חברים או עם האחים במשחקי קופסא, בקלפים או במשחקים שהם ממציאים לעצמם, כגון - "רעבע". במשחק הזה אחד הילדים מעמיד פנים שהוא הרעבע, והוא שואל את הילדים שאלות שונות. מי שעונה נכון מקבל סוכרייה. זוהי, בעצם, דרכם של הילדים לזלול סוכריות במעטה של משחק חינוכי.

בין תפילת "מנחה" לתפילת "מעריב" הוא משחק עם שאר הילדים ליד בית-הכנסת (לעיתים אף בכדורגל שאחד הילדים מביא). בסיום התפילה הוא חוזר הביתה לארוחת ערב.

לאחר הארוחה הוא מכין את שיעורי הבית.

כשהילד עדיין צעיר וגר בבית ההורים (בדרך-כלל עד לסיום לימודיו בתלמוד-תורה או בישיבה קטנה) מצפים ממנו לעזור מעט במטלות הפשוטות בבית כגון - הורדת זבל, שמירה על אחים קטנים ועזרה לאחים קטנים בלימודים.

יומו של הילד החרדי מסתיים לא לפני 22:00.

סדר היום של הילדה החרדית

עם ההתעוררות ליום חדש עוזרות הבנות הבוגרות במשפחה בהתארגנות – הלבשת הילדים הקטנים, סירוק, הכנת ארוחת בוקר והכנת כריכים ושתייה.

יום הלימודים מתחיל בשעה 08:00.

הבנות הצעירות חוזרות הביתה בשעות הצהריים (הלומדות בגן עד כיתה ב' - בשעה 13:00, הלומדות בכיתות ג'-ו' - בשעה 13:30). הבנות הבוגרות יותר (כתה ז' – י"א) חוזרות בשעה 15:00. תלמידות י"ב- י"ד חוזרות בין השעות 15:00 - 17:00 (בקבוצות הקיצוניות המשתייכות ל"עדה החרדית" שבות הבנות לבתיהן בשעות הצהריים).

בבית-הספר הן אוכלות כריך ועם חזרתן הביתה – ארוחה שלעיתים היא קלה ולעיתים מבושלת וחמה. הבנות הלומדות בסמינר עד שעות אחר-הצהריים מביאות כריך נוסף או קונות לעצמן אוכל במכולת הסמוכה לסמינר.

בבית-הספר משחקות הבנות הצעירות בהפסקות קלאס, גומי וחמש אבנים. הבנות הבוגרות יותר משחקות גם במשחקי כדור, ואילו הבנות הגדולות נוהגות לפטפט, כדרכן של נערות על בגדים, על תסרוקות וגם ברכילות זהירה שולחות לשונן.

כשהבנות חוזרות הביתה הן מכינות שיעורים, לומדות למבחנים (לבד או בקבוצה), משחקות או עוזרות במטלות הבית. בחלק מהבתים המטלות הן בהתאם לצורך נקודתי ובהתאם לבקשת הָאֵם, ובחלק - המטלות קבועות - אחת הבנות אחראית לקיפול הכביסה, אחת אחראית לרחיצת הכלים, אחת אחראית לשטיפת הרצפה, לשמירה על אחים קטנים ועוד - הכל בהתאם לגילן וליכולותיהן.

הבנות הצעירות משחקות בבית במשחקי קופסא, בקלפים ובדומינו. מחוץ לבית הן משחקות קלאס, קפיצה בחבל, גומי, חמש אבנים ומבלות בגן המשחקים. בחלק מהקבוצות מאפשרים גם רכיבה על אופניים.
הבנות (בגיל בי"ס יסודי ותיכון), אשר אינן נמנות עם הקהילות המחמירות כ"נטורי-קרתא", "תולדות-אהרן", "דושינסקי" וכד', משתתפות בחלק מהימים בשעות אחר-הצהריים בפעילות חברתית במסגרת "בתיה". "בתיה" היא המקבילה החרדית לתנועת-הנוער החילונית. הפעילות מרוכזת על-ידי בית-הספר ומנוהלת על-ידי מדריכה (תלמידת תיכון או סמינר שנבחרה לתפקיד היוקרתי עקב מעלותיה הרבות בתחום הלימודי והערכי). באמצע השבוע המדריכה מארגנת "ערב חברותי" הכולל קריאה של סיפור, הצגה או שירה. נוסף על כך מוגש גם כיבוד קל. בשבת אחר-הצהריים המדריכה מעבירה "אירגון" – הבנות מתפללות יחד מנחה, המדריכה מספרת להן סיפור עם מוסר השכל או עם ערך התנהגותי, הבנות משחקות ולעיתים אף עורכות סעודה שלישית משותפת הכוללת בדרך-כלל סנדביצ'ים.

תלמידות הסמינר מתנדבות במסגרת "מערך החסד" לעזרה ולתרומה לקהילה (מקביל לפרוייקט "מחויבות אישית" המתנהל בבתי-הספר התיכוניים החילוניים). הפעילות כוללת עזרה למשפחות נזקקות, טיפול בילד "מיוחד", עזרה לקשישים וכל סיוע קהילתי הנדרש.

תלמידות התיכון נוהגות בשעות אחר-הצהריים גם לטייל עם חברות ברחובות השכונות, להתבונן בחלונות הראווה ולקנות לעצמן פריטי קישוט קטנים.

בשעות הערב הבנות עוזרות בהכנת ארוחת ערב ובהשכבת האחים הקטנים. לאחר מכן הן קוראות ספרים, מסיימות את מטלותיהן ושוכבות לישון בין השעות 20:00-22:00.

יום-הולדת

אמירה ידועה בקרב האוכלוסייה החרדית היא ש"רק פרעה עשה יום-הולדת", ולכן אין כמעט חגיגות בימי-הולדת.
למרות-זאת - נוהגים לציין את יום-ההולדת, ובכל משפחה הדבר נעשה בצורה שונה. משפחות ששוחחתי עימהן סיפרו כי הן נוהגות לשיר לילדים הקטנים שירים, הסבתות מביאות מתנות (לא יקרות מִדי, כי יש הרבה נכדים וגם על-מנת שלא לקלקל את הילד ולהרגילו להבלי העולם החומרי), ההורים נותנים לילד סכום כסף קטן לקניית ממתקים, מעודדים אותו ללמוד משהו ותמורת זה נותנים לו כסף (שקל אחד) כפרס. משפחה אחת סיפרה כי לציון ימי-ההולדת של כל אחד מהילדים או הנכדים נוהגים בארוחת השבת שכל אחד מהנוכחים יאמר דבר תורה המתקשר בדרך כלשהי לבעל יום-ההולדת. מובן שעל בעל השמחה להגדיל ולהבריק יותר מכולם.

"בין הזמנים" – חופשות משפחתיות

שנת הלימודים בעולם החרדי, הן של הילדים והן של האברכים, נחלקת לשלושה "זמנים", כלומר - שלוש תקופות לימודים. "זמן אלול" (מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים), "זמן חורף" (מראש חודש חשוון עד ראש חודש ניסן) ו"זמן קיץ" (מראש חודש אייר עד תשעה באב). בין זמן לזמן התלמידים יוצאים לחופשה המכוּנה "בין הזמנים" (מבטאים במילעיל). החרדים נמנעים מלקרוא לחופשה בשם המפורש מכיוון שאז יובן שאפשר לפרוק כל עול תורה וזאת אינה הכוונה. הכוונה היא שגם בזמן החופשה מלימודים רשמיים ימשיכו התלמידים ללמוד באופן עצמאי נושאים ספציפיים המעניינים אותם.

שתי החופשות העיקריות הן בין "זמן החורף" לבין "זמן הקיץ", כלומר - חופשת פסח וחופשת הקיץ שבין "זמן הקיץ" לבין "זמן אלול" המקבילה לחופש הגדול.

בזמן חופשת הפסח עסוקה כל המשפחה בניקיון ובהכנת הבית לקראת חג הפסח. תקופה זאת מלווה בלחץ רב, ובצורך להקפיד מאד בניקיון על-מנת שלא ייוותר חמץ באף פינה בבית, כולל - משחקי הילדים, כיסי המכנסיים וכד'. בחול-המועד מוכרזת רגיעה והמשפחה נוהגת לצאת לטיולים או לבקר קרובי משפחה.

זמן חופשת הקיץ הוא התקופה שבה מבלה המשפחה יחד. לקראת אמצע חודש יולי מוצפת העיתונות החרדית במוֹדעוֹת המציעות למשפחה חופשות בארץ ובחו"ל. משפחות רבות נענות לַמודעות ויוצאת לחופשה משפחתית. לקראת החופשה יוצאים צוותים למלונות שונים בארץ ובעולם ומכשירים אותם לקראת ה"פלישה" החרדית. בתקופה זאת עובדים המלונות האלה בדרך-כלל באופן בלעדי בעבור האוכלוסייה החרדית. החופשה כוללת ארוחות כשרות למהדרין, הצגות לילדים, הופעות של מיטב כוכבי המגזר, כגון - להקת "הקינדערלך" ודוד החקיין, מִתקנים מתנפחים, הרצאות למבוגרים הניתנות בדרך-כלל על-ידי רבנים, הסעות לחוף ים מופרד ועוד. משפחות שאינן יכולות להרשות לעצמן בילוי בבית-מלון, שוכרות רכב גדול מסוג "וואן" שיש בו מקומות ישיבה רבים ככל האפשר על-מנת שהמקום יספיק לפחות למרבית בני המשפחה, ויוצאות לטייל בארץ.

בחלק מהישיבות מארגנים לבחורים טיולים בני ימים אחדים בארץ למקומות בעלי משמעות מבחינה דתית, אך משלבים בהם גם כֵּיף כגון - רחצה בים, שַׁיִט בקייקים ועוד. רבים הם תלמידי הישיבות היוצאים גם לטיולים בעצמם, ומכיוון שאינם מנוסים בכך קורים לא אחת אסונות. על אלה אפשר לקרוא מדי-פעם הן בעיתונות החרדית והן בעיתונות החילונית.

לבנות מוּצעוֹת קייטנות שונות:
חלק גדול מהבנות משתתפות ב"מחנה קיץ" המאורגן על-ידי "בתיה" באמצעות המדריכות. המחנה נערך בשטח בית-הספר או הסמינר. בגילאי בית-הספר היסודי זוהי קייטנה שיומיים מתוכה מבלות הבנות מחוץ לבית - כולל לינה באכסניה. בנות הסמינר יוצאות לארבעה ימים מרוכזים - כולל לינה באכסניה או כפר נופש. ההשתתפות בקייטנות האלה היא נרחבת עקב עלותן הזולה יחסית.

"קמפ בנות מלך" היא קייטנה מפוארת בת שישה ימים, המציעה לבנות "שמחה יהודית אמיתית, שיט לילי לאור הירח, טיולים לקברי צדיקים, ארוחות ונִשנושים כיד-המלך, רחצה יומית בבריכה אולימפית, BBQ על הדשא, מתחם נופש פעיל, אקטואליה יהודית מפי מיטב המרצים, הופעה אומנותית כל ערב ושיחות חיזוק והרצאות.

נוסף על כך מתקיימות קייטנות יומיות מסוגים שונים. כך, למשל, קייטנת "בית-מרגלית" בבני- ברק, נמשכת שבועיים, עלותה 175 ש"ח, והיא כוללת "פינת ליטוף, להטוטן, מלאכה, בריכה, אור קולי, מרכבות לטרון ועוד הרבה הפתעות."

קייטנת "שמח תשמח" מאורגנת על-ידי "חסד לישראל, עזרה לחולה ולנזקק לאלמנה וליתום", ומיועדת ליתומים - ללא תשלום. בתכנית: "קוסם, בריכה עם אטרקציות, יום שדה ושייט, שירה וזמרה, יוני גרנשטיין בשיעור ציור מאלף, דוד החקיין בהומור תורני."

יש גם קייטנות קטנות המאורגנות על-ידי נערות אחדות ומיועדות לילדים קטנים בגיל 3-7. כך, למשל, במודעות על קייטנה בחופשת הפסח שנתלו על לוחות המודעות בירושלים. הקייטנה נמשכת שבוע, עלותה 50 ש"ח ומטרתה להעסיק את הילדים הקטנים בזמן שהאימהות עסוקות בנקיון הבית.
לָאימהות מוצעים בחופשת הקיץ בילויים שונים הכוללים טיולים מאורגנים, קורסים מתחום האמנות – עיצוב קירות הבית, צביעת רהיטים, עבודות אמנות לסוכה וכד'.

המודעות בעיתונים מציעות לנשים גם נופש בחו"ל: "חופשת קיץ חלומית לנשים באיטליה". "הכל כלול במחיר, טיסות הלוך ושוב, כניסה לפארק השעשועים גארדהלנד, מלון מפואר, אירוח אירופאי בשפע ישראלי, אוטובוסים מפוארים, טיולים עם הדרכה בוונציה, בהרי הדולומיטים, בוורונה, בלגו די גרדה ועוד". לחופשה שכזאת תצאנה מעט מאד נשים, ובעיקר מודרניות, בגלל התדמית הנמוכה שיש לה מבחינה רוחנית.

חגים במשפחה החרדית

האווירה בחגים הקהילה החרדית דומה מאוד לאווירה בשבת, בתוספת מאפיינים מיוחדים לכל חג:

ראש השנה

ראש השנה במסורת היהודית הוא יום בו עומד אדם הפרטי והעולם כולו למשפט על מעשיו בשנה שחלפה. בקהילה הליטאית חג זה מלווה באווירה של פחד מאימת הדין. התפילות בראש השנה נמשכות יותר זמן, גם מהסיבה שמשתדלים להתפלל לאט יותר תוך התרכזות במילות התפילה. המנגינות המלוות את התפילה הן יותר איטיות, ולא קצביות, הן יותר עצובות, מלנכוליות. אצל החסידים, למרות הכל, החג נחגג בשמחה, את התפילות מלוות מנגינות שמחות, כדרכה של החסידות.

ראש השנה הוא אחד החגים שבו מקובל לנסוע אל הרבי. החסיד עוזב את משפחתו ונוסע להיות במחיצת הרבי, דבר המהווה בשבילו מעין 'טעינת מצברים' לכל ימות השנה. חסידים שלא יכולים להיות אצל הרבי בראש השנה, נוהגים לבוא אליו באחד הימים שלפני החג כדי לקבל את ברכתו לשנה החדשה.

יום הכיפורים

יום זה הוא יום גזר דינו של האדם, לסיום המשפט שהתחיל בראש השנה, ומתוקף גישה זו אופיו של היום הוא רציני. התפילות, במנגינות מסורתיות, נמשכות שעות ארוכות, ולעיתים נמשכות התפילות ביום ללא הפסקה, מהבוקר עד צאת יום הכיפורים. ביום זה נוהגים הגברים הנשואים ללבוש בגד עליון לבן, כסמל לנקיון וטהרה. בגד זה נקרא 'קיטל'.

חג הסוכות

חג הסוכות ושמחת תורה הצמוד לו יוצרים חג ארוך בן שמונה ימים. היום הראשון של סוכות ושמחת תורה, הם ימי חג, הדומים מבחינה הלכתית לשבת. ששת הימים שביניהם הם ימי חול המועד, שבהם מותרות הרבה פעולות שאסורות בחג. בגלל זה האווירה בחג היא של התכנסות משפחתית לחופשה שנתית. זהו חג שבו מרבים להתארח. בדרך כלל, יסעו הזוגות הצעירים או המשפחות הקטנות, להתארח לכל החג או חלקו אל ההורים של הבעל או של האשה. גם בימי חול המועד משתדלים להמעיט בפעילות המאפיינת ימי חול. בעלי עסקים סוגרים את עסקיהם לגמרי, או חצי יום, כדי להיות יותר זמן בבית. שכירים ישתדלו לקחת את ימי חופשה השנתית בימים אלה. כך נוצרת אווירה של ביחד. גם הלבוש והאוכל בימים אלו תורמים להרגשה חגיגית: כל שמונת ימי החג לבושים כולם בבגדי שבת, ולפחות פעם אחת ביום אוכלים ארוחה בשרית המלווה בשתיית יין- "אין שמחה אלא בבשר ויין". מאחר ובימים אלו אין לימודים ואין לחץ של עבודה, מרשים לעצמם בני המשפחה לישון קצת יותר ולהתחיל את שיגרת היום יותר מאוחר.

דבר נוסף הגורם להרגשת חג הוא: חגיגות שמחת בית השואבה, חגיגות שמקורן הוא בבית המקדש. כיום נוהגים שבכל ערב מערבי חול המועד עורכים בישיבה כלשהי או בחצרות האדמו"רים את האירוע. החלק העיקרי באירוע הוא שירה וריקודים לצלילי תזמורת. בירושלים ישנם שני אירועים המרכזים סביבם קהל רב: שמחת בית השואבה בישיבת 'תולדות אהרון', פלג של נטורי קרתא, ובישיבת קרלין החסידית.

בימי חול המועד, שבהם מותר לנסוע לטייל, יש היוצאים לטיולים בארץ, בעיקר בעלי רכב פרטי, ויש צעירים היוצאים לטיולים רגליים, אך הם המיעוט. רוב הציבור החרדי אינו מחזיק ברשותו רכב, נוהג לנצל ימים אלו לביקורי קרובים, בעיקר כאלה שגרים רחוק וקשה 'לקפוץ' לביקור. ביקורים התורמים לגיבוש המשפחתי והקשר הבין- דורי. מלבד זאת מנוצלים ימים אלו לפגישות היכרות של צעירים וצעירות, במסגרת של שידוכים.

הושענא רבה

על פי המסורת הקבלית יום 'הושענא רבה' – היום השביעי של חג הסוכות, הוא היום שבו "מקבל האדם לידיו" את גזר דינו שנחתם ביום הכיפורים. ומכאן התפתח המנהג, אצל האשכנזים, לברך איש את רעהו ביום זה בברכת 'פתקה טובה' (תרגום לביטוי באידיש "א גיט קוויטל").
מנהג נוסף הקשור לתפיסה קבלית זו הוא, להיות ערים בליל 'הושענא רבה' ולעסוק בתורה. בעולם הישיבות החרדי ובבתי הכנסת של בוגרי אותן ישיבות נוהגים להיות כל הלילה וללמוד. יש הנוהגים להתאסף בבתי כנסת ולקרוא מתוך ספר התורה את כל ספר דברים, שאותו יסיימו ביום שמחת תורה. ויש הנוהגים לקרוא מתוך ספר הנקרא 'תיקון ליל הושענא רבה', שבו קטעי תנ"ך ומשנה. קריאה זו נמשכת כשעתיים.

שמחת תורה

כמקובל בכל עם ישראל, חג זה הוא חג שמח, אך בעולם החרדי יש בו שמחה יתרה. הריקודים עם ספרי התורה, 'ההקפות', נמשכים שעות ארוכות, גם בליל החג וגם ביום החג, זאת מכיוון שציבור זה מרגיש שהוא מחובר לתורה באורח חייו בכל ימות השנה, ולכן הוא שמח מאוד עם התורה. בבתי המדרש של האדמו"רים ובישיבות של החוג הליטאי נמשכים הריקודים, ביום החג, כמעט כל היום, ומותירים מעט זמן לסעודת חג. הדרך המקובלת לחגוג היא, ריקוד במעגלים, כשחלק מהרוקדים נושאים בידיהם ספרי תורה. בכל הקפה מתחלפים מחזיקי ספרי התורה. אולם אצל חלק מהאדמו"רים, נהוג שהאדמו"ר הוא שרוקד, עם ספר תורה בידיו במרכז המעגל וכל החסידים עומדים מסביב, שרים ומוחאים כפיים.

בעולם הישיבות הליטאי קיים מנהג ייחודי. ישנם כיבודים שונים הקשורים להקפות, מלבד נשיאת ספר התורה. נוהגים 'למכור' את הכיבוד של הוצאת והכנסת ספרי התורה לקריאת התורה בשבתות ובחגים. ישנם פסוקים מיוחדים הנאמרים לפני תחילת ההקפות – הם נקראים פסוקי "אתה הראית" – שאותם גם נוהגים 'למכור'. בבתי כנסת רגילים, 'מוכרים ' אותם במכרז, וכל התורם את התרומה הכספית הגבוהה ביותר לטובת בית הכנסת, הוא זוכה בכיבודים הנ"ל. בישיבות, לעומת זאת, המכרז אינו על תרומה כספית אלא על התחייבות ללמוד מספר גדול יותר של דפים מתוך התלמוד. מי שיתחייב ללמוד את מספר הדפים הרב ביותר, הוא יזכה בכיבוד. ההתחייבות הזו היא אמנם התחייבות מוסרית, אך כיון שהיא ניתנה בציבור היא התחייבות מאוד חזקה, ואותו תלמיד שהתחייב, יעשה את הכל כדי לעמוד בה. סוג כזה של 'מכירה' יוצר הרגשת מחוייבות ללימוד תורה ויוצרת מתח לימודי חיובי בישיבה. תלמיד שעמד בהתחייבותו, זוכה לכבוד בישיבה, והוא מהווה מודל להזדהות וחיקוי מצד תלמידים אחרים.

חנוכה

במוקד החג - הדלקת נרות חנוכה. שני הבדלים יש בין הליטאים לחסידים: זמן הדלקת הנרות, ומקום הנחת הנרות.

בספרות ההלכה ישנה מחלוקת מהו הזמן להדליק נרות. הליטאים נוהגים להדליק עם שקיעת החמה (בארץ ישראל בתקופה זו, בשעה 16.35 לערך), והחסידים לאחר תפילת ערבית לאחר צאת הכוכבים (בשעה 17.10 לערך).

הליטאים משתדלים לשים את החנוכיה / הנרות במקום הפונה לרחוב. דיירי קומת הקרקע ידליקו מחוץ לדלת ביתם לכיוון הרחוב, ודיירי הקומות, עד גובה של כ 3 קומות ידליקו באחד החלונות הפונה לרחוב. אצל החסידים מקובל יותר להדליק את הנרות בתוך הדירה ליד דלת הכניסה בצד הנגדי למזוזה. הו יעמידו את החנוכיה על שרפרף או כסא שגבהם אינו עולה על 80 ס"מ.

אצל החסידים יש הנוהגים ללבוש במיוחד להדלקת הנרות את בגדי השבת שלהם – ה'שטריימל' וה'קפטן'. יש הנוסעים אל הרבי באחד מלילות החג על מנת להיות נוכח בהדלקת הנרות שלו, לשיר אתו, ולשמוע את דברי התורה. ישנם אדמו"רים הנוהגים לחלק 'דמי חנוכה' סמליים לחסידיהם.

אצל כל הציבור החרדי המוקד העיוני של חנוכה הוא נס פך השמן. אמנם מזכירים בתפילת החג את הנצחון של החשמונאים על היוונים, אך גם כאן הדגש הוא על הצד הנסי של הנצחון. "...מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים...". בדברי התורה הנאמרים בחנוכה, עומד במוקד המאבק התרבותי רוחני שאותו ניהלו החשמונאים, ומציאת פך השמן מסמל את נצחון התרבות היהודית על התרבות היוונית. כל רב או דרשן ימצא איך לקשר את המאבק של אז לאקטואליה של היום.

פסח

חג פסח גם הוא חג ארוך, שבעה ימים. מבחינת האווירה המשפחתית והחגיגית הוא דומה למה שקראנו בחג הסוכות. יש שלוש נקודות בהן מתאפיין חג הפסח בציבור החרדי: ליל הסדר, החמרות בדיני כשרות לפסח והמצות.

ליל ה'סדר' הוא, בדרך כלל, אירוע משפחתי גדול, שאליו באים גם הילדים הנשואים עם ילדיהם. בגלל חשיבותו הערכית של ליל הסדר, לא מסתפקים בציבור החרדי בקריאת ה'הגדה של פסח' בלבד. לקראת החג ניכרת תכונה, בעיקר אצל הגברים בבית, להתכונן לקראת קריאת ה'הגדה', ולהכין פירושים שונים על האמור ב'הגדה', ולהרחיב מאוד בסיפור יציאת מצרים, שהוא אחד היסודות לאמונה באלוקים. "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.." (שמות כ' ב'). בליל הסדר מאפשרים לכל אחד מבני הבית לספר על יציאת מצרים . גם ילדים בגיל בית ספר ואפילו ילדי הגן, יספרו מה שלימדו אותם תוך הקשבה של כל בני הבית. בצורה כזו נמשך ה'סדר' שעות ארוכות. לא חסרים בליל הסדר גם שירים מתוך ה'הגדה' ושירי חג, כל קהילה לפי מנהגה. אצל חלק מקהילות האשכנזים נהו שעורך ה'סדר' לובש, בעת ה'סדר', בגד עליון לבן – ה'קיטל'.

אחת המצוות הקשורות לחג הפסח היא איסור חמץ. איסור זה מתחלק לשני איסורים שונים: א. יש איסור בתורה על אכילת חמץ- "...כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל"...(שמות יב' טו'). ב. איסור הימצאות חמץ בבית- "...שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם..." (שם, שם, יט'). כדי שלא יהיה חמץ בבית, מתכננים את השימוש בחמץ החל מאחרי פורים, כך שעד ערב פסח יגמר כל החמץ שבבית. אולם בכך לא די. כבר אחרי פורים מתחילים בציבור החרדי, בנקיון הבית עוברים חדר חדר, מזיזים כל ארון שניתן להזיז, מוציאים את הבגדים מהארונות ,תולים אותם לאיוורור, מנקים את הארון מבפנים, עם שואב אבק, מנקים את כיסי הבגדים ואז מחזירים אותם לארון. מוציאים את כל המגירות, מנקים כל מה שיש בהן ומחזירים למקום. רוחצים את הוילונות, ומנקים את המסילות של התריסים והחלונות. מוציאים את כל הספרים מהארונות, שוטחים אותם לאיוורור, ומנקים כל ספר וספר, ומנקים את מדפי ארונות הספרים. כל חדר שנוקה כולו, לא נכנסים אליו יותר עם מאכלי חמץ עד החג. בכל תהליך הנקיון הזה משתפים את כל בני הבית, כל אחד לפי יכולתו, ולפי הזמן הפנוי שלו. הילדים הקטנים מנקים את הצעצועים והספרונים שלהם, הגדולים יותר את הילקוטים שלהם, ואת המגירות שהם יכולים להגיע אליהן. כל בני המשפחה חווים את הזהירות בקיום מצוות.

מצוות איסור אכילת חמץ היא קלה לקיום. קונים מוצרים כשרים לפסח. כיום ישנם בשוק המזון מוצרים רבים הנושאים הכשר לפסח. אולם לכל חוג בקהילה החרדית ישנם החמרות שונות. ישנם החמרות שמקורן בחילוקי דיעות הלכתיים, ויש החמרות שמקורם במנהגים שונים מבית אבא. מבחינה זו מצטמצם סל המזון שצורכת המשפחה החרדית בפסח. גם את אותם מוצרי המזון שהמשפחה צורכת, היא תקנה אותם אך ורק עם תעודת הכשר לפסח של ועדת כשרות או רב המקובל עליה, גם אם יצטרכו לשלם יותר, ולפעמים הרבה יותר, עבור מוצרי המזון.

המצות הן הסמל של חג הפסח. ישנם בציבור החרדי מנהגים שונים אלו מצות צורכים בחג. בשוק המזון ישנן מספר חברות המייצרות מצות כשרות לפסח. מחיר המצות הרגילות הוא נמוך, כי יש סובסידיה של המדינה. אולם רוב הציבור החרדי לא יצרוך מצות אלו. הוא קונה מצות 'שמורה משעת קצירה'. מצות שהחיטים מהם נעשה הקמח, ואחר כך גרעיני החיטה נשמרו לאורך כל הזמן החל משעת הקציר במקומות יבשים, שלא תבוא עליהם לחלוחית של מים ולא יחמיצו כתוצאה ממגע של מים. מצות כאלו הן יקרות הרבה יותר. על פי ההלכה הזהירות מהחמצה מתחילה משעת לישת הקמח במים, אך, כאמור, בציבור החרדי מחמירים שלא תהיה שום אפשרות של החמצה כבר משעת הקצירה.

בכל שבעת ימי חג הפסח אין חובה לאכול מצה. אסור לאכול חמץ. ומי שלא רוצה לאכול מצה אינו חייב בכך. הוא יכול להסתפק באכילת ירקות , פירות ובשר כל ימי החג. רק בליל הסדר ישנה חובה דתית מהתורה לאכול מצות. למרות זאת רוב הציבור החרדי לא יסתפק באכילת מצות 'שמורה' בליל הסדר בלבד, אלא יצרוך אך ורק מצות 'שמורה' לכל שבעת ימי החג. דבר זה מייקר מאוד את סל המצרכים לפסח של המשפחה החרדית.

היום מיוצרות המצות, כולל מצות ה'שמורה', במאפיות מודרניות שקצב האפיה בהן הוא מהיר. סך כל הזמן העובר מהתחלת הלישה עד סיום אפיית המצה הוא הרבה יותר מהיר מאשר אפיית מצות במאפיה ידנית – עבודת יד. אך מאז התחלת ייצור המצות במאפיות מתנהל ויכוח הלכתי עז, לגבי כשרותן. רוב הציבור הליטאי, משתמש במצות 'שמורה' מכונה. יש כאלו המקפידים לקנות לליל הסדר, בלבד, מצות יד, ושאר כל ימי החג אוכלים מצות מכונה. אולם החסידים אינם משתמשים בכלל במצות מכונה אלא הם קונים אך ורק מצות יד לכל ימי החג. מצות יד הן מאוד מאוד יקרות, בערך פי 7 ממצות לא שמורה, ופי 2.5 ממצות 'שמורה' מכונה. אם נצרף לכך את העובדה שהמשפחות האלו הן משפחות ברוכות ילדים, הרי שרק התקציב למצות לשבעת ימי החג, הוא עול כלכלי כבד. במסגרת הקהילתית החסידית מודעים לקושי שבדבר וישנן קרנות העוזרות, אם בתמיכה ישירה לנצרך, ואם בהסדר עם בעלי מאפיות, על מחיר מוזל, סובסידיה למוצר.

שבועות

זהו חג שאין בו מצוות ייחודיות. יש בו מנהג של עיסוק בדברי תורה בליל החג. המנהג בקהילה הליטאית הוא ללמוד תורה כל הלילה, ובעיקר ללמוד תלמוד. הלימוד מסתיים כשעה לפני הנץ החמה. אז מתחילים להתפלל שחרית, ומשתדלים להתאים את קצב התפילה לכך שיתחילו את תפילת העמידה בדיוק עם הנץ החמה.
אצל החסידים המנהג שונה. ישנו לימוד בבתי הכנסת ובבתי המדרש , אך הוא לא עוסק רק בלימוד תלמוד. ישנו ספר הנקרא 'תיקון ליל שבועות', ובו אוסף קטעים מתנ"ך וממקורות התושב"ע. את ה'תיקון' אומר / קורא כל אחד לבדו ובקצב שלו. עם סיומו מסתיים הלימוד. מי שרוצה נשאר ללמוד ככל שיחפוץ. התפילה למחרת בבוקר, מתחילה בשעה הרגילה שבה מתפללים כל שבת וחג.

חג השבועות הוא בין החגים שהחסידים נוהגים לנסוע אל הרבי לשהות במחיצתו בעת התפילה והלימוד ולהקשיב אל דברי התורה שהרבי אומר.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • אלאור תמר, משכילות ובורות, עם עובד בשיתוף עם ירחון נעמ"ת, 1992.
  • אפלבוים חיים בן צירל (שם בדוי), שחור על גבי לבן – הצצה אל תוך האינטימיות החרדית, מוח, 2000.
  • גודמן יהודה, גלות הכלים השבורים: הבניית המציאות והשיח הטיפולי במסגרות טיפול חרדיות בישראל, חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", האוניברסיטה העברית בירושלים, 1997.
  • גרינפילד צביה, הם מפחדים – איך הפך הימין הדתי והחרדי לכוח המוביל בישראל, ידיעות-אחרונות ספרי חמד, 2001. 
  • זלצברג סימה, עולמן של נשות חסידות "תולדות-אהרן": מעמדן כפרטים וכקבוצה, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת בר-אילן, 2005. 
  • חנני הדס, תרבות הדיור והמגורים בחברה החרדית האשכנזית בישראל, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת חיפה, חיפה, 2008.
  • לוי אמנון, החרדים, כתר, ירושלים 1988. 
  • צ'רצ'מן ארזה ופרנקל אמנון, קווים מנחים לבנייני מגורים לאוכלוסיה החרדית, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון מכון טכנולוגי לישראל, חיפה 1992. 
  • רותם יהודית, אחות רחוקה, סטימצקי, 1992.
  • שלהב יוסף  ופרידמן מנחם, התפשטות תוך הסתגרות – הקהילה החרדית בירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים, 1985. 
  • Adam Klin Oron, Sun, Sea and Shtreimels – Haredi Vacations in Israel, A thesis submitted in partial fulfillment of the requirements for the degree of Master of Arts, The Department of Sociology and Anthrpoology, The Hebrew University of Jerusalem, Jerusalem, 2005.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • אורין שולמית, "לשון צנועה - נפש צנועה, דפוסי תקשורת מילוליים בקרב בנות ונשים חרדיות", בלשנות עברית 41-42, 1997, 8.
  • אלאור תמר , "טקסי השפלה", נגה 21, 1991, 24.
  • ארן גדעון, "גוף חרדי: פרקים מאתנוגרפיה בהכנה", חרדים ישראלים: השתלבות בלא טמיעה?, עמנואל סיוון וקימי קפלן (עורכים), מכון ואן ליר/הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל-אביב (2003). 
  • ברק אהובה, "אני מתמרנת בדרכים אחרות", נעמ"ת אפריל-מאי 1994, 75.
  • גיני רחל, "ריבקי - אישה חרדית", נקודה  199, אוקטובר 1996, 40.

כתבות ומאמרים בעיתונות

  • יעל, "בנות מדברות על סמינרים", משפחה, מוסף ילדים, 19.4.2007, 28.
  • יעל, "בנים מדברים על ישיבות", משפחה, מוסף ילדים, 17.5.2007, 28.
  • לביא יהודית, "אמא בת חמש וחצי", משפחה, מוסף בתוך המשפחה, 19.4.2007, 6.
  • פישביין יעל, "איך להיות אם חרדית טובה", דבר, דבר-השבוע, 11.8.1989. 
  • רותם תמר, "בתפקיד הרע: הקיבוצניק הטיפש יוסקה. בתפקיד סופרמן: הגולם מפראג", הארץ, 25.5.2004.
  • רותם תמר, "יש לי אחים, אין לי זמן לשחק", הארץ, מוסף חגים, 18.4.2006.
  • רייניץ יעקב, "הבגד הכשר", בקהילה, 26.4.2007, 8.
  • "4 אמהות", משפחה, מוסף בתוך המשפחה, 12.4.2007, 28.
  • "מכתב של ילדה", יתד נאמן, מוסף יתד שלנו, 5.8.2007, 5.
  • "משפטים מאירים", יתד נאמן, מוסף יתד שלנו 19.1.2007, 3.
  • "צנוע זה בריא", בקהילה, מוסף קולות, 12.4.2007, 28.
  • פרסומת, יתד נאמן, 28.2.2007, 10.
  • פרסומת, המודיע, 28.12.2006, עמ' ח'.
  • פרסומת, "קמפ בנות מלך", קול העיר בני-ברק, מוסף שביעי, 11.7.2007, עמ' 28 ועמ' 30.
  • פרסומת, "קיטנת בית מרגלית", קול העיר בני -ברק, מוסף שביעי, 11.7.2007, 43.
  • פרסומת, "קיטנת שמח תשמח", קול העיר בני -ברק, מוסף שביעי, 11.7.2007, 37.
  • פרסומת, נופש נשים, משפחה, 12.7.2007, 24.

אתרי אינטרנט

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על המשפחה החרדית - חוקים, מוסכמות ומנהגים (20)

    שוקי

    כסטודנט חרדי הגעתי לאתר ולקריאה במאמר זה. יש הרבה דברים בהם הוצגו החרדים ביופיים, אך לצערי, מי שלא חי במגזר החרדי למשך תקופה משמעותית ומתערה בה, לעולם לא יוכל להבין את הניואנסים הדקים, ומשכך, יביא דברים שבמהותם יש אכן מן האמת, אך יציגם בצורה קיצונית שמעוותת את המציאות. אני לא יודע אם עשית זאת אם לאו, אבל המלצה שלי לכל מי שרוצה לעשות תחקיר על החרדים, לעולם לא לראיין את הקיצוניים (לשני הצדדים) ואף פעם לא להסיק מסקנות על ידי מי שמרגיש שמייצג את המגזר. בס"ה מאמר מרתק שמחזק כי אכן החינוך החרדי הינו מערכת חינוך איכותי בעל השלכות חיוביות לעתיד. נכון, כמו כל אחד וע=כל חברה יש גם למגזר החרדי לשפר דברים מסויימים. הרבה הצלחה בכל!!!
    יום רביעי כ"ה באלול תשע"ה 9 בספטמבר 2015

    קודריוס

    מאמר מצויין ונהיר. אין מספיק מילים בשפה העברית כדי לתאר כמה החרדים דפוקים בשכל וכמה רע הם מעוללים לילדיהם.
    יום ראשון ט"ו באלול תשע"ה 30 באוגוסט 2015

    אדוה

    יום רביעי ז' בשבט תשע"ד 8 בינואר 2014

    המשפחה החרדית

    ניכר מכל מילה התנשאות חילונית נבובה ורדודה במיוחד החפירה המינית כאילו שאחרי שנשחרר את כל המיניות נקבל עולם ורוד ממש כמו שהחילונים חיים ...העולם נותן הרבה הנאות שלא קשורות דווקה למין אבל חילוני מצוי שדואגים לפתם אותו מגיל אפס במיניות לא מסוגל לחשוב טיפה מעבר לראש הכחול יש עקרון פשוט שחילוני לא מבין ככל שתספק את הייצר פחות תהנה ממנו ויותר תתמכר לדבר שאין לך שליטה עליו
    יום ראשון כ"ח בתשרי תשע"ג 14 באוקטובר 2012

    גילי

    אני חרדית , ורוב הדברים שנכתבו במאמר אינם נכונים, חבל שסתם משמיצים וכתובים מבלי לבדוק לעומק את הנושא. המשפחה החרדית הרבה יותר קדושה וטהורה, וחיים מאושרים הרבה יותר ממה שאתם חושבים, וגם מאד מאד רגועים ושלווים. אשמח להרחיב
    יום חמישי י"ט באלול תשע"ב 6 בספטמבר 2012

    דבורה

    פרטים רבים אינם מדויקים / מוגזמים / מכלילים. ובכלל, כל הנימה של המחקר היא כשל מחקר עב"מים. אני מצפה לכתבה משקפת יותר.
    יום חמישי כ"ג בשבט תשע"ב 16 בפברואר 2012

    ללא שם

    שטויות גמורות הבחורים יש להם עם מי לדבר על הכל אנלפבתים תמימים שכמוכם מאמינים לכל הכתבות החלוניות העשויות כולן משקרים וקנאה גדולה כן קנאה הייתם רוצים שהבחורים שלכם יהיו עדינים כמו החרדים ולא יתעסקו כל היום במין וסמים מה יש לכם להגיד??
    יום חמישי י"ג בחשון תשע"ב 10 בנובמבר 2011

    חרדי

    המאמר יוצר רושם רחוק מן המציאות על החרדים
    יום חמישי ו' בחשון תשע"ב 3 בנובמבר 2011

    eli

    "קדושת יוסף הצדיק. הוא מבוסס על ספר "שמות" בו מסופר"... ספר שמות????? בראשית!! תבררו קצת לפני כתבה כזו!,מבחינתי זה בדיוק כמו שגיעוט קטיב.
    יום שני ח' באב תשע"א 8 באוגוסט 2011

    ירחמיאל

    יום חמישי ח' באייר תשע"א 12 במאי 2011

    חנה

    הגעתי מבית חרדי אדוק(לא חרדית היום) בתור אחת שמכירה מקרוב הכתבה מאד מכלילה כי כיום אין הרבה הבדל בין חרדים מודרנים לחלונים.
    יום רביעי ז' בשבט תשע"א 12 בינואר 2011

    מערכת

    אנחנו במת הפרסום ולכן צריך להביא את כל הפרטים הביבליוגרפיים של המאמר וכן את האתר שלנו. יש כללי ציטוט אצלנו ב"על המדריך". לסיכום: הקרדיט צריך להיות לשם המחבר, שם המאמר ובמת הפרסום - "אנשים ישראל"
    יום ראשון ה' בטבת תשע"א 12 בדצמבר 2010

    מערכת

    למה את מלכלכת? הרי כתוב במפורש ובמובלט למעלה - שם הדוקטורנטית
    יום ראשון ה' בטבת תשע"א 12 בדצמבר 2010

    איילת גבעתי

    שלום רב אודה על הוספת פרטים בבליוגרפים של המאמר הנדון(המשפחה החרדית)כגון תאריך פרסום. במידה ויש לכם/ למחברת בקשה מיוחדת לאופן תיעוד ציטוט, אשמח לקבל את בקשתכם.
    יום רביעי א' בטבת תשע"א 8 בדצמבר 2010

    ללא שם

    א. יכול להיות שמה שאת מגדירה חרדית הוא כבר לא חרדית, לפחות לא במובן הקלאסי.
    יום שלישי כ"ח באב תשס"ט 18 באוגוסט 2009

    מערכת

    בקרוב מאד נפרסם ערך נפרד על מין ומיניות במגזר החרדי. ואז תוכלי לראות אם הדברים יותר מתאימים לידע שלך
    יום שלישי כ"ח באב תשס"ט 18 באוגוסט 2009

    אורנה

    אנינערה כבת 14 וברוך השם אני גדלה במשפחה חרדית ואני רוצה להביע חוסר הסכמה על חלק מהדברים הנכתבים כאן. הרבה מהדברים נאמרים על תושבי שכונת מאה שערים והדומים להם. אצלנו בבית ובשכונה מדברנים הרבה על הנושא המיני, הולכים ביחד לקנות חזיות, מוליכים, מבלים בקניונים, ומדברים הרבה על הריון. ובכלל- הלבוש- כמו שלא תמצאו בזרה בגדים כמו שתיארתם מקודם כך גם לא תמצאו אותם אצלנו, כי רוב הבגדים שלנו הם מזרה. הולכים עם גרבים מתחת לברך, מסתובבים עם פיגמות קצרות ומכנסיים, מדברים עם בנים, רואים סרטים-הארי פוטר, שקרן בריבוע,וכו' ובככלל ,קוראים ספרים-אני מעריצה נלהבת של ארי פוטר,קוראים ספרים כמו אורי, אליפים, אן שרלי וכל הסדרה, טינטיןגון גרישם, וכו'
    יום שני כ"ז באב תשס"ט 17 באוגוסט 2009

    חרדית גאה

    כבר מגיל מוקדם מאד אנחנו יודעים על ה"מין"בין חברות מדברים על הריון,מין,לידה,מחזור,חופשי,ברור שהאמא החרדית מסבירה לילדה מה זה מחזור,ובשביל מה זה,גם מגיעה אחות מוסמכת לכיתה ו" ומסבירה על המחזור,אני בחורה לא נשואה,וכשאני מדברת עם נשואה מדברים חופשי על כל נושא ה"מין"אנחנו יודעים הכול!אנחנו יודעים טוב מאד איך הולך אצל החברה החילונית איך הולך אצלם ה"סקס",שטויות שאצל החרדים לא יודעים כלום,אני יודעת בדיוק כמו אצל החילונים,רוב החרדים כיום מתמצים בכוכבי טלויזיה,רואים "כוכב נולד"על תעשו ממנו מצומצמים.רוב החרדיות לא לובשות חלוק,רק חלק מצומצם מאד אצל הציבור החסידי לובשות חלוק,אנחנו מטפחות את עצמינו,מתאפרות,הולכות לקוסמטיקאיות,מכון כושר,הכתבה שפורסמה היא קיצונית מאד!
    יום ראשון כ"ו באב תשס"ט 16 באוגוסט 2009

    בבבבבבבבבבב

    שטויות!!הכל שקר,אני בחורה חרדית ואנחנו כן יודעות מה זה "המין"אנחנו יודעים הכל,אנחנו יוצאים לבילואים למלונות לטיולים,אנחנו לא סתומים,בטח שמדברים אצלינו על מחזור מין ולידה,לא מסתירים כלום.מה שכתבתם זה מדובר על שנות ה-70
    יום ראשון כ"ו באב תשס"ט 16 באוגוסט 2009

    רונית

    יום רביעי כ"א בחשון תשס"ט 19 בנובמבר 2008

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.