דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 4 מדרגים

בר מצווה ובת מצווה בחברה החרדית

הנחת תפילין ביום בר המצווה
הנחת תפילין ביום בר המצווה
דליה בר אור
אצל האדמו"ר מסערט ויז'ניץ, חיפה
המשפחה בלבוש חגיגי
המשפחה בלבוש חגיגי
מירי שטרן
זוג וחמשת ילדיהם לפני חגיגת בר המצווה
יוסי טישלר

נוצר ב-3/31/2008

בר מצווה

הגעת הבן למצוות בגיל 13 מצויינת בציבור הדתי בכללו, בשלושה אירועים שנעשים ביום ההולדת ה-13: הנחת תפילין, עליה לתורה וסעודת מצוה.

הנחת תפילין

זו אחת מהמצוות הכתובות בתורה. היא מוטלת רק על הזכרים. החל מגיל 13 הנער מתחייב בקיום כל המצוות הרלבנטיות. אך בתהליך החינוך של כל ילד, במשפחה הדתית, הוא לומד לקיים את המצוות מגיל צעיר, למרות שהוא עדיין לא מחוייב בהן. ההלכה מטילה על ההורים לחנך את ילדיהם, בנים ובנות, מגיל צעיר, לקיים את המצוות. בשפת ההלכה נקראת מחוייבות זו של ההורים – 'מצות חינוך'. ואכן, ילדים הגדלים בבית דתי, מקיימים מצוות אף לפני גיל המצוות. הנחת תפילין היא אחת המצוות שהבן אינו מקיים לפני בר מצוה. ולכן היא המצוה המסמלת את כניסתו לעול המצוות.

למרות האמור לעיל, מקובל בחוגים החרדיים שהילד מתחיל להניח תפילין חודש ימים לפני יום ההולדת, כדי להרגילו לקיים את המצוה בצורה הנכונה. נהוג שבחודש הזה הילד ילך להתפלל כל בוקר עם אביו לבית הכנסת, ולא יתפלל במסגרת הכיתתית שבא הוא מתפלל כל השנה, כדי שהאבא יוכל להדריך, באופן אישי, את הילד כיצד להניח תפילין. להנחת התפילין הזו קודמת הכנה עיונית. מספר חדשים לפני גיל 13 לומד האב עם הילד את הצד העיוני – התיאורטי של קיום המצוה. בחוגים אלה מקובל ללמוד הלכות אלו מתוך הספר 'שולחן ערוך' עם פירוש 'משנה ברורה'.

עליה לתורה

יום ההולדת ה-13, שהוא יום הבר מצוה, לפי ההלכה, הוא יום חגיגי במשפחה החרדית. הגברים שבמשפחה מתלבשים חגיגית והולכים יחד עם הילד החוגג לבית הכנסת. בקהילות מסויימות נהוג שהנשים במשפחה – האמא, הסבתות, האחיות – הולכות אף הן לבית הכנסת ומעזרת נשים הן צופות על הנעשה אצל הגברים. באותו יום הנחת התפילין של הילד, היא בתוקף היותו אדם בוגר, וכן חובת קיום כל המצוות היא כמו של כל אדם בוגר. אם יום ההולדת הוא ביום שני או חמישי, ימים שבהם קוראים בתורה בתפילת שחרית, יקרא הנער לעלות לתורה, פעם ראשונה בחייו. בסיום התפילה יתכבדו כל המתפללים בכיבוד קל – יין, משקה חריף, עוגות, שתיה קלה – לכבוד חתן הבר מצוה.

סעודת מצווה

נהוג לחגוג את כניסתו של הנער לעול המצוות בסעודה חגיגית ביום ההולדת. סעודה זו מוגדרת בהלכה כ'סעודת מצוה'. יש המקיימים אותה בחוג המשפחה המצומצמת / המורחבת לפי החלטת ההורים. ויש העורכים סעודה זו עם מעגל מוזמנים רחב יותר. מלבד המשפחה מוזמנים לסעודה ידידי ההורים, וחברי הילד ומוריו. הכל לפי המקובל בקהילה וביכולתם הכספית של ההורים. בסעודה זו, כמו בכל האירועים בחוג החרדי, יתכבדו אנשים שונים לומר דברי תורה. רוב הדוברים ישלבו בדבריהם דברים על חשיבות המעמד של כניסה לעול המצוות, ועל היותו של הנער חוליה ברצף ההיסטורי של עם ישראל, על כל האחריות הנובעת מכך. כמו כן ישירו המסובים שירים המתאימים לאירוע, ואף ירקדו כשילד הבר מצוה במרכז המעגל.

לילד החוגג ישנו בסעודה רגע שבו הוא מתרגש ביותר – הרגע שבו הוא מוזמן לשאת, לראשונה בחייו, דברי תורה – דרשת בר מצוה, בפני כל הנאספים. את הדרשה, בדרך כלל, לא כותב הילד, אלא אדם מבוגר. אך, מאידך, הילד גם לא מדקלם את הדרשה. הילד לומד את תוכן הדרשה ומצופה ממנו שיבין מה שהוא אומר. במקרים מיוחדים, כשהילד הינו מחונן - 'עילוי', בעגה המקובלת – הוא יכתוב בעצמו את הדרשה. כפי שקורה, לעיתים, מרוב התרגשות הילד מתבלבל ולא יכול לגמור את הדרשה עד סופה בצורה שוטפת, וזה בודאי מביך מאוד. לכן נוהגים בחלק מהקהילות, שלאחר שהנער התחיל את דרשתו ואמר מספר משפטים, מתחיל הציבור לשיר ולהפריע לו בדרשתו, ובזה מסתיימת הדרשה. כל זאת על מנת שלא לבייש את הילדים המתרגשים, או את הילדים החלשים מבחינה לימודית, שאינם מבינים את מה שהם דורשים. יש קהילות בהם כן מאפשרים לילד לדרוש עד הסוף, אם הוא מביע את רצונו בכך. 

תופעה מיוחדת קיימת בציבור החרדי בהקשר למתנה אותה מביאים לילד הבר מצוה. כמעט כל המתנות הינם ספרי קודש מסוגים שונים. מתנה מסוג זה מבטאת ציפיה מסויימת מכל ילד – להמשיך וללמוד הרבה תורה. 

בקהילה החסידית נהוג גם שלקראת יום הבר מצוה, ילכו הילד ואביו אל האדמו"ר, שלחסידותו הם משתייכים, שיברך את הילד ביום הכנסו לעול המצוות. בקהילה זו ישנם הרבה חסידים שלא יסתפקו בכך, אלא ילכו ביום הבר מצוה להתפלל בבית המדרש של האדמו"ר, שם יניח הילד תפילין, ושם גם יעלה לתורה.

ביגוד של בוגר

מלבד שלושת אירועים אלו, יש בקהילה החרדית עוד סממן מיוחד ליום הבר מצוה – הילד מתחיל ללבוש מאותו יום את אותם בגדים המאפיינים אדם בוגר. חלק מההכנות של הילד לבר מצוה הן קניית הבגדים האלו. לילד הצעיר , העיסוק בקניית / תפירת הבגדים ומדידת הכובעים, מזמן לו התרגשויות לא מעטות, שהנה עוד מעט הוא יתלבש כ"גדול". בקהילה הליטאית, מתבטא הדבר בחולצה לבנה, חליפת שני חלקים, ומגבעת בסגנון מודרני. עד יום בר המצוה הילד לובש בימות חול חולצות בצבעים שונים, לא רועשים מדי ולא מקושקשים מדי. מאותו יום שמים הצידה את כל החולצות הצבעוניות והילד ילבש במשך כל ימות השבוע אך ורק חולצה לבנה.עד יום זה הילד אינו לובש חליפה במשך ימות השבוע, אלא רק בשבת. החל מיום זה הוא ילך באופן קבוע, כל ימות השבוע לבוש בחליפה. כך גם לגבי המגבעת. עד היום הילד כלל לא חבש מגבעת, ומהיום הוא חובש מגבעת כל היום, כל ימות השבוע.

בקהילה החסידית – מעיל שחור ארוך, ומגבעת עגולה המקובלת באותה חצר חסידית. עד יום זה הילד אינו אינו לובש כלל מגבעת, אפילו לא בשבתות. הוא ילך עם כיפה לראשו, או עם כוכע מיוחד לילדים, שאותו נוהגים לחבוש במספר חסידויות. את המגבעת הוא יחליף ב'שטריימל' – כובע עגול מזנבות בעלי חיים – ביום החתונה. עד יום הבר מצוה שלו הוא לא לובש מעיל כלל, מלבד מעיל גשם בחורף. בקיץ הוא ילבש חולצה בלבד, ובקהילות מסויימות חולצה לבנה ומעליה 'וסט' – אפודה מבד. לקראת הבר מצוה שלו יתפרו לו מעיל ארוך שחור, ומעכשיו זהו לבושו לכל ימות השבוע.

שבת בר מצווה ועליה לתורה

בשבת שאחרי יום ההולדת ה-13 ישנם שני אירועים בבית הכנסת: עליה לתורה ו'קידוש'. מנהג קדום בעם ישראל שהילד שחוגג בר מצוה, יקרא לעלות לתורה בבית הכנסת בשבת שלאחר יום הבר מצוה. ברוב קהילות ישראל לא מעלים נער לתורה כלל לפני היותו בן 13. לכן, בשבת הראשונה שאחרי יום הולדתו, נוהגים לכבדו ולהעלותו לתורה, גם אם הוא עלה לתורה ביום שני או חמישי שקדמו לאותה שבת, ועל אחת כמה וכמה אם יום ההולדת חל בשבת. העליה לתורה של נער בר מצוה, מקובלת בכל הקהילות, אולם בשתי נקודות קיימים מנהגים שונים: האחת - האם הילד רק יעלה לתורה, או גם יקרא בעצמו בתורה. השניה – באיזו עליה יתכבד הילד?

קריאת התורה בבית הכנסת דורשת הכנה רבה. ספר התורה שבו קוראים, אינו מנוקד ואינו מפוסק. יש בו רק חלוקה לפיסקאות. הקריאה הנכונה נעשית בעזרת 'טעמי המקרא' – תווים מיוחדים לקריאת התורה. אך גם תווים אלו לא כתובים בספר התורה. הקורא בתורה צריך ללמוד את הקריאה הנכונה ואת המנגינה בעל פה, ולכן לא כל אחד לוקח על עצמו, ולא כל אחד יודע לקרוא בתורה. בכל בית כנסת יש 'בעל קורא' – האיש שקורא בתורה, באופן קבוע, או מספר אנשים שקוראים בתורה ברוטציה. הוא מתכונן במשך השבוע ומכין את קריאת התורה של השבת בה הוא יקרא.

ישנן קהילות בהן מקובל שילד הבר מצוה הוא זה שיקרא בתורה באותה שבת. בקהילות אלו הילד יתחיל להתכונן למשימה זו מספר חדשים מראש. אם יש במשפחה הקרובה, אבא או אח, שיכול להדריך אותו בכך, הם יעשו זאת ואם לא, הוא ילך ללמוד זאת אצל אנשים מיומנים לכך, תמורת תשלום. יש קהילות בהן הילד לא יקרא את כל הפרשה, אלא רק את הקריאה האחרונה – ה'מפטיר' – שהיא קריאה קצרה מאוד, שלושה עד חמשה פסוקים בלבד.

ויש קהילות, בעיקר אצל החסידים, בהן הילד לא קורא כלום בתורה. הוא יעלה לתורה כמו שאר כל העולים, יברך את הברכות ויאזין לקריאתו של הקורא הקבוע. באיזו עליה יתכבד הילד? בשבת רגילה קוראים את פרשת השבוע תוך חלוקתה לשבעה חלקים לא אחידים. לכל חלק עולה מישהו אחר, כך שסך הכל עולים לתורה שבעה קרואים. מלבדם עולה אדם נוסף, ה'מפטיר', שחוזרים בשבילו על קטע קצר בסוף הפרשה, בין שלושה לחמשה פסוקים. עיקר עלייתו של ה'מפטיר' היא בשביל לקרוא את ה'הפטרה' – קטע מתוך אחד מספרי הנביאים שבו יש איזשהו רמז לנושאים שבפרשת השבוע. ל'הפטרה' יש מנגינה מיוחדת השונה מזו של קריאת התורה, וישנן מספר ברכות הנאמרות לפני ההפטרה ולאחריה, באותה מנגינה של ה'הפטרה'.

אצל קהילות החסידים לא נהוג שהילד קורא את ה'הפטרה'. הוא עולה לתורה כאחד משבעת הקרואים. אם הוא שייך למשפחת כהנים, הוא יעלה לתורה ראשון מבין הקרואים. אם הוא בן למשפחת לווים, הוא יעלה שני לתורה. ואם הוא לא כהן ולא לוי, הוא יעלה באחת מן העליות שלישי- שביעי.

אצל קהילות הליטאים, יעלה ילד הבר מצוה ל'מפטיר', כשאת עיקר תשומת הלב תמקד קריאתו את ה'הפטרה'. קריאת ה'הפטרה' קלה יותר מהקריאה בתורה, כי ברוב בתי הכנסת הליטאים קוראים את ה'הפטרה' מתוך תנ"ך שלם גדול ומנוקד. כך לא צריך הילד להתאמץ וללמוד את הקריאה ולזכור את הטעמים בעל פה, בשונה מקריאת התורה. אולם אצל חלק מקהילות הליטאים קוראים את ה'הפטרה', לא מתוך תנ"ך מודפס, אלא מתוך ספר הנביא הכתוב כמו ספר תורה – על קלף, באותיות סת"ם וללא ניקוד ופיסוק. בקהילות אלו על הילד להתכונן לקריאה נכונה של ההפטרה, כמו שמתכוננים לקריאת התורה. בכל הקהילות נהוג שלאחר שהילד גמר את חלקו בקריאת התורה או ה'הפטרה' ובירך את הברכות שלאחריהן, זורקות עליו הנשים, מעזרת הנשים, סוכריות.

קידוש

זהו כינוי מקובל בקהילות האשכנזיות השונות לסעודה חגיגית הנערכת בשבת אחרי התפילה בבית הכנסת או באולם אירועים כלשהו, לרגל אירוע משפחתי משמח. מאחר ולפי ההלכה צריך לעשות 'קידוש' אחרי התפילה בשבת, ואסור לאכול קודם לכן, לכן כל סעודה המתקיימת בשבת נפתחת בברכת ה'קדוש'. מכאן נובע הכינוי 'קידוש', לציון סעודה חגיגית.

אירוע של בר מצוה הוא סיבה טובה להזמין את המשפחה, מתפללי בית הכנסת, חברים של ההורים וחברים של הילד לחגוג בבית הכנסת. כולם מוזמנים לא רק ל'קידוש' אלא להיות נוכחים בתפילה ובעליה לתורה של ילד הבר מצוה. ה'קידוש' נערך בישיבה ליד שולחנות ערוכים. התפריט המוגש ב'קידוש', הוא פונקציה של יכולתם הכלכלית של ההורים, או התקנות של הקהילה, האוסרות חריגה מעבר לסטנדרט מסויים. גם באירוע זה, כבכל האירועים בציבור החרדי, תהיה הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים. ה'קידוש' מלווה בשירה ובדברי תורה. נער הבר מצוה יאמר את דרשתו, שאמר בעת סעודת המצוה, בשנית. יש קהילות שבהן יפריעו לו ויקטעו את דבריו בשירה אחרי מספר משפטים, ויהיו – שיאפשרו לו לומר אותה עד סופה. באירוע זה יכבדו את רב העיר או רב בית הכנסת לברך את הילד ומשפחתו, וגם כאן הדברים יהיו שזורים ברעיונות העולים מפרשת השבוע שאך זה קראו אותה.

בת מצווה

לפי ההלכה מתחייבת הבת בקיום כל מצוות היהדות, ונחשבת כבוגרת, בגיל 12. בחוג החרדי, לא נהוג לעשות אירוע , כמו בר מצוה לבנים. את האירוע מציינים, לכל היותר, בסעודה בחוג המשפחתי המצומצם – הורים, אחים ואחיות, סבים וסבתות. האירוע נערך בבית, ואין לו איזכור בקהילה. כמובן, שקונים לבת מתנה יפה. יש קהילות בהם נהוג לעשות מסיבת בת מצוה לבנות הכיתה של הבת. מסיבה זו היא רק לבנות ונשים. לא משתתפים בה אבי הנערה או אחיה, אפילו אם המסיבה נערכת בבית. יש קהילות בהן נעשית חגיגת בת מצוה כיתתית, ולא אישית, מתוך מגמה למנוע תחרות על רמת הכיבוד, היכולה להתפתח במסיבות אישיות.

הפרשת חלה

אחת הפעילויות המקובלות במסגרת בת מצוה היא – הפרשת חלה. הפרשת חלה היא מצוה מהתורה, שמשמעותה היא שכאשר מכינים בצק לעוגות או לחלות או ללחם מקמח, בכמות של לפחות 1.6 ק"ג, לוקחים (=מפרישים) חתיכה קטנה מהבצק ואותה אנחנו לא אוכלים. הפרשה זו מלווה בברכה. למרות שלפי ההלכה את מצות הפרשת חלה צריך לעשות כל מי שמכין בצק, הן גבר הן אשה, במסורת ישראל זו אחת המצוות השייכות לנשים, כי באופן מסורתי הנשים הן מכינות את המאכלים בבית. כדי לחנך את הבת המתבגרת באחת המצוות הנשיות, מקובל שביום התחייבותה במצוות היא תקיים מצוה זו. לעיתים משלבים מצוה זו בתוך מסיבת בת מצוה כיתתית הנערכת לכלל בנות הכתה.

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על בר מצווה ובת מצווה בחברה החרדית (1)

    בתיה בן צור

    אני אישית חגגתי לבן שלי בר מצווה בכותל והיה פשוט מדהים. לבת מצווה זה היה פחות חשוב חגגנו במועדון לבת מצווה בפתח תקווה אבל החוויה בכותל עם הבן הייתה בלתי נשכחת party-show.co.il
    יום שני י"א בטבת תשע"ג 24 בדצמבר 2012

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.