דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 2 מדרגים

מנהגי אבלות בחברה החרדית

חברה קדישא
חברה קדישא
אתר חברה קדישא תל אביב יפו והמחוז
דף הבית של אתר חברה קדישא תל אביב יפו והמחוז, 11.2.2008
יוסי טישלר

נוצר ב-3/31/2008

כללי

דיני האבלות הבסיסיים שווים בכל הציבור הדתי. אולם מעבר להם יש מנהגים הייחודים למגזר החרדי. המכנה המשותף לכל המנהגים הוא הדגשת הרגשת האבל.

ההספדים

נהוג בציבור החרדי להרבות בדברי הספד על הנפטר בעת מסע הלוויה ועד סיום טכס הקבורה. ככל שהנפטר או הנפטרת היו ידועים בחכמתם או במעשיהם הטובים, כך ירבו להספידם. אם הלוויה התקיימה באחד מאותם ימים, שהם ימים חגיגיים, שההלכה אוסרת להספיד בהם, אז יעשו הספד ביום כלות שבעת ימי האבל הראשונים, או ביום כלות ימי השלושים.

השתתפות נשים בלוויה

בחלק הראשון של הלוויה מתקיימים הספדים. ברוב המקרים ההספדים נאמרים ליד בית הנפטר/ת ו/או ליד בית הכנסת. בשלב זאת משתתפות גם נשים, ובדרך כלל, מוקצה מקום מיוחד לנשים. לשלב השני של הלוויה – טכס הקבורה, נהוג אצל חלק מהציבור החרדי, שהנשים לא באות לבית הקברות, אלא אם כן הן קרובות משפחה של הנפטר/ת.

ישיבת ה'שבעה'

את שבעת ימי אבלות השבעה יושבים האבלים, בדרך כלל בבית הנפטר/ת. מאחר ולפי ההלכה לא יוצאים האבלים מביתם כל ימי השבעה מקיימים שם תפילות שלוש פעמים ביום כדי שהאבלים יוכלו לומר 'קדיש'. בימי השבעה יושבים האבלים, הקרובים מדרגה ראשונה, על כסאות נמוכים, או על הרצפה. ברוב המשפחות החרדיות לא קיימים כסאות נמוכים כחלק מריהוט הבית, כי זה לא שימושי, ולכן כמעט בכל קהילה חרדית ישנו גמ"ח המשאיל, ללא תמורה, כסאות כאלו למשפחות האבלות. הגמ"ח הזה גם משאיל כסאות פלסטיק במספר רב, כדי לאפשר לכל המנחמים והבאים לתפילה לשבת בצורה נוחה. מלבד זאת, כדי לקיים מניין בבית האבלים, צריך להביא ספר תורה מבית הכנסת. בחלק מבתי הכנסת מחזיקים ארון קודש קטן, נייד, לצורך זה. כמו כן מביאים מבית הכנסת הרבה סידורי תפילה, שיהיו בידי הבאים להתפלל.

הפרדה בין גברים ונשים ב'שבעה'. הגברים והנשים האבלים ומנחמיהם אינם יושבים בחדר אחד. כמו באירועים שמחים, כך גם באירועים עצובים ישנה הפרדה בין הגברים לנשים, היושבים בחדרים נפרדים. גם המנחמים יושבים לחוד: הגברים מנחמים גברים והנשים מנחמות נשים. כשיש גברים הבאים לנחם נשים, או להיפך, הם אינם נכנסים, בדרך כלל, לחדר בו יושבים בני המין השני. הם יושבים עם בני מינם והם יכנסו לחדר השני רק כדי לומר את מילות הניחום המקובלות: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו לדאבה עוד", ומיד יצאו מהחדר. קרובי משפחה הרוצים לנחם זה את זו, ולהיפך, יעשו זאת בשעות "מתות", כשאין מנחמים/ות אחרים בבית.

על פי ההלכה לא עושים האבלים בימי השבעה שום דבר, אפילו לא להכין לעצמם את ארוחותיהם. בדרך כלל, מתגייסות לכך, הנשים והבנות קרובות המשפחה, שאינן אבלות, והן באות בתורנות להיות בבית האבלים, לבשל, להגיש את האוכל וגם לשמור על ההיגיינה בבית. יש לזכור שבדרך כלל המשפחות הו ברוכות ילדים, ולכן, ישנם לעיתים הרבה אבלים, וכשמוסיפים לכך את עשרות האנשים הבאים כל יום לנחם, ברור שיש צורך שבאופן קבוע יהיו בבית האבל מי שידאג לכל צרכי הבית. במקרים שבהם אין מי שיעזור, לוקחים על עצמם תפקיד זה השכנים והשכנות.

סיום ה'שבעה'

בבוקר האחרון שי ימי ה'שבעה', נערכת תפילת שחרית בבית האבלים, כמו בשאר הבקרים. לאחריה חוזרים האבלים לשבת על הכסאות הנמוכים או על הרצפה למשך זמן קצר. מקובל שהאבלים אינם קמים מאבלם בעצמם אלא "מקימים" אותם. מישהו שאינו אבל אומר להם את משפט הניחום המקובל: "המקום ינחם.....ולא תוסיפו לדאבה עוד", ומוסיף ואומר דברים בסגנון הבא (אין נוסח קבוע): ישבתם מספיק, קומו מאבלכם, ושמהיום תלכו רק לשמחות. אחרי אמירה זו האבלים קמים , ומחזירים את הבית לסידורו הרגיל שלפני האבל. יש הנוהגים לצאת באותו יום לבית הקברות להתפלל ליד הקבר. ויש שאינם יוצאים, אלא יוצאים מהבית, זו פעם ראשונה מתחילת האבל, ועושים סיבוב סביב הבית. לפי הקבלה נשמתו של הנפטר נמצאת בבית כל ימי ה'שבעה', ועם סיומם אנו מלווים את הנשמה ו'מאפשרים' לה לעלות לעולם העליון.

יום השלושים וסיום משניות

מקובל מאוד בציבור החרדי שבמשך ימי השבעה, 'מחלקים' את כל ששה סדרי משנה. ששה סדרי המשנה מורכבים ממסכתות, וכל אחד מהגברים שבאים לנחם מתבקש להתנדב וללמוד מסכת אחת, ובמסכתות ארוכות – חצי מסכת, לעילוי נשמתו של הנפטר או הנפטרת. הלומדים מתבקשים לסיים את הלימוד עד ליום השלושים לפטירה. ביום השלושים, לאחר העליה המסורתית לקבר וגילוי המצבה, נוהגים שהמשפחה והידידים מתאספים, בבית כנסת או בבית, לטכס של סיום לימוד ששה סדרי משנה לעילוי נשמת הנפטר/ת. בחרו דוקא בלימוד משנה, כי רמז יש: המלה 'משנה' מורכבת מאותן אותיות של המלה 'נשמה'. טכס זה מלווה גם בסעודה.

יום הזכרון השנתי – 'יארצייט'

יום זה הוא יום אבל במידה מסויימת. יש הנוהגים לצום ביום הזיכרון להורים. מדי שנה ביום פטירת הנפטר, מקיימים טכס זיכרון. הטכס כולל, בציבור החרדי, עליה לקבר, אמירת מספר פרקי תהילים, לפי סדר קבוע, ואמירת קדיש. לפעמים נושא אחד מבני המשפחה דברי הספד קצרים. מקובל בהרבה קהילות לערוך סעודת 'סיום מסכת'. אחד מילדי או נכדי הנפטר/ ת לומד מסכת כלשהי מתוך התלמוד הבבלי, לעילוי נשמתו, ומשתדל לסיימה ביום הזיכרון. בני המשפחה מתאספים בבית כנסת או בבית הנפטר, ואז מסיימים את לימוד המסכת. 'סיום מסכת' מלווה בסעודה, שבה יאמרו דברים על הנפטר/ת על ידי קרובי משפחה, או שיאמרו דברי תורה, מענייני דיומא.

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.