דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 7 מדרגים

זוגיות בחברה החרדית - מנהגים ומוסכמות

בני זוג
בני זוג
אלינה קזקביץ
שייכים לחסידי חב"ד
זוג צעיר
זוג צעיר
דליה בר אור
זוג מחסידות תולדות אהרון בלבוש חגיגי. הוא בקפוטת פסים מוזהבת. היא בחליפה בהירה
יוסי טישלר

נוצר ב-3/31/2008

השנה הראשונה אחרי החתונה

עם סיום ימי 'שבע ברכות' מתחיל הזוג את ימי החולין. הוא מתחיל לבנות לעצמו את שיגרת החיים. עד כה הקשר ביניהם היה באוירה מיוחדת; פגישות היכרות לשם שידוך, בין האירוסין לחתונה - בני הזוג עסוקים בארגון החתונה, החתונה, 'שבע ברכות'. מהיום הם מתחילים להכיר אחד את השני בשיגרה. מהיום עליהם לבנות את הזוגיות שלהם.

בחוג החרדי הבעל אינו עובד, לפחות בשנים הראשונות שאחרי החתונה, אלא הוא לומד ב'כולל' – מכון תורני גבוה לתלמוד, והאשה היא המפרנסת. לימוד התלמוד נעשה בחברותא, לימוד בשניים. הלימוד ב'כולל' נמשך עד השעה 18.00 או 19.00. ישנם כאלו הלומדים גם בשעות הערב במסגרת 'כולל ערב'. מקובל כיום, שבשנה הראשונה הבעל לא עוזב את הבית בערב, ואפילו לא כדי ללמוד תורה, ואף אינו מזמין את החברותא ללמוד בביתו שלו. כל זאת על מנת לאפשר לבני הזוג להיות עם עצמם, לשוחח ביניהם ולהכיר היטב אחד את השני.

פרנסת הזוג הצעיר

בחוג החרדי במדינת ישראל הרוב המוחלט של הבנים, כמעט כולם, אינם מתגייסים לצה"ל. דבר זה אינו מאפשר להם לעבוד למחייתם אחרי החתונה. מתוקף ההסדר עם צה"ל כל אחד המצהיר ש"תורתו אומנותו", נדחה שירותו הצבאי, אך הוא אינו רשאי לעבוד לפרנסתו. עליו ללמוד בישיבה או ב'כולל' (מכון תורני גבוה ללימודי תורה והלכה).

בציבור החרדי מכונה אדם נשוי הממשיך את לימודיו התורניים – אברך. הוא מקבל מלגה כספית מסויימת ממקום לימודיו, כדי לעזור קצת למשפחה מבחינה כלכלית. לעיתים לומד האברך ביותר מ'כולל' אחד, כדי להגדיל את הכנסתו. בדרך כלל הוא לומד בכולל משעות הבוקר, 9.00/ 10.00 , עד השעות 17.00/18.00. ישנה אפשרות ללמוד גם ב'כולל ערב', ששעות הלימוד בו הן בערב, ואז יקבל האברך מלגה נוספת עבור לימוד זה. למרות הכל, הכנסתו של הבעל היא זעומה - דבר מכניס את המשפחה למצוקה כלכלית.

בחוג החרדי התפתחה רשת של 'כוללים', הפועלים בעיקרון מחוץ לערים החרדיות, שבהם מתחייב האברך לפעילות חינוכית בקהילה – נתינת שיעורים למבוגרים / ילדים / נוער בבתי הכנסת או במתנ"סים. פעילות זאת נעשית מחוץ לשעות הלימוד המקובלות ב'כולל'. תמורת פעילות זו הוא מקבל מלגת קיום מוגדלת. רשת זו פועלת הרבה בפריפריה, ולעיתים אף מחייבת את האברך לעזוב את מרכזי המגורים החרדיים, ולעבור עם משפחתו לגור באותו ישוב. אותה רשת דואגת שהמשפחה החרדית הזו לא תגור לבדה בישוב, אלא מארגנת קבוצת משפחות שתגור בישוב ויוכלו להמשיך באווירה חרדית גם בישובם.

לאור הכנסתו הזעומה של האברך, חייבת האשה לצאת לעבודה. רוב הנשים עוסק בהוראה, במערכות החינוך הדתיות, והן המפרנסות העיקריות של המשפחה, בודאי בשנים הראשונות שאחרי החתונה. רוב הנשים עוסקות בהוראה משתי סיבות עיקריות: הראשונה - מערכות ההשכלה הגבוהה לכל צורותיה, היתה סגורה בפני הבנות החרדיות, מסיבות שונות, ובעיקר מתוך רצון לשמור את הבת באווירה חרדית עד לנישואיה. מוסדות ההשכלה הגבוהה שיזמו החוגים החרדיים, שקבעו את תכני הלימוד ופקחו עליהם, היו הסמינרים למורות. ולכן לרוב הבנות לא היתה אופציה אחרת, אלא לעסוק בהוראה. השניה – שעות העבודה הנוחות והחופשות הרבות שבמערכת החינוך, מקלות מאוד על טיפוח המשפחה יחד עם פרנסה נוחה.

בשנים האחרונות, בגלל הרוויה במספר המורות, מסתמנת מגמה של פתיחת אופציות נוספות לבנות החוג החרדי. נפתחו שלוחות של מוסדות להשכלה גבוהה במיוחד לציבור החרדי, שבהן אפשר ללמוד מקצועות נוספים, מלבד הוראה, ולקבל תואר מוכר. דבר זה מרחיב את אפשרויות ההשתכרות של הנשים והגדלת הכנסתן. 

איסורים וסייגים

איסור ייחוד

בהלכה היהודית, איסור ייחוד היא איסור החל על גבר ואישה שאינם נשואים זה לזו לשהות יחד לבדם בחדר סגור או במקום מבודד אחר. איסור זה הוא משום דרכי צניעות, לבל יגיעו השניים לידי חטא. מקור האיסור כאשר האישה נשואה, יש אומרים כי האיסור הוא מהתורה, משום שהוא נובע מאיסור עריות. כאשר האישה איננה נשואה האיסור נובע מאיסור נידה, דוד המלך ובית דינו הרחיבו את איסור ייחוד גם ליחוד עם אישה פנויה וטהורה (בהנחה שכל אישה פנויה בחזקת נידה). ראו בתלמוד הבבלי (מסכת סנהדרין, דף כא [1]) בעקבות מעשה אמנון ותמר. דיני ייחוד האיסור חל רק במקרה שבו יש במקום רק גבר אחד, למעט מקרה שבו הגבר נמצא עם אשה שבעלה באותה עיר. אם אשתו בין הנוכחות אין איסור ייחוד. האיסור חל רק במקום שבו אין סיכוי שפתאום יבוא עוד אדם. אין איסור להתייחד עם קרובים מדרגה ראשונה (אב, אם, אח ,אחות), כיוון שלא חשודים עליהם. בכל מקרה אין על בעל ואשה איסור להתייחד.

השקפת היהדות על האוננות

בספר בראשית (לח, ט-י), מעניש אלוהים את אונן על מעשהו ("וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע, והיה אם בא אל אשת אחיו ושיחת ארצה, לבלתי נתון זרע לאחיו. וירע בעיני ה' אשר עשה, וימת גם אותו"). אך אין לראות בכך מקור לאיסור האוננות, הן משום שלפי המתודה ההלכתית, מסיפורי ספר בראשית לא נלמדות הלכות אלא לכל היותר מוסר השכל (למשל, יעקב אבינו היה נשוי לשתי אחיות, מעשה שאחר מתן תורה הוא איסור כרת). והן משום שלא ברור כלל אם חטאו של אונן היה השחתת הזרע לכשעצמה או סירובו לייבם את גיסתו ו"לתת זרע לאחיו". 

על אף שהאוננות אינה אסורה במפורש בתורה, חז"ל רואים בה חטא גדול. הם מתייחסים אל הזרע כאל חי בפוטנציה, ואל האוננות כמעין רצח שבו האדם מחסל את בניו הפוטנציאליים. השקפה זו נסמכת על כתבי אריסטו שגורס כי בזרע מצויה דמות שלמה של אדם. כתבי אריסטו שימשו בסיס למדעי הטבע בכל רחבי המזרח התיכון ואירופה, והיו מקובלים על בני דתות ותרבויות שונות במשך מאות שנים.
דעתו של אריסטו הופרכה רק בעת החדשה, ובמיוחד לאחר שתאי זרע נצפו במיקרוסקופ. כיום ידוע גם כי תאי זרע נוצרים ומתים באיברי הרבייה של הגבר כל הזמן ורק מיעוט קטן מתוכם משתתף בפועל בהפריה, גם כשיש קיום יחסי מין סדירים. 

למרות האמור לעיל, העובדה שההלכה מתירה לקיים יחסי מין עם נשים הרות ומבוגרות מוכיחה שלא "בזבוז הזרע" או "רציחת תאי הזרע" כשעצמם גרמו לאיסור, אלא התנגדות עקרונית לאוננות. ברמה העקרונית, חז"ל אינם רואים בעין יפה עינוג עצמי שאין בו פרטנרים, מכיוון שבעיניהם המיניות קיימת לצורך הקשר בין גבר לאישה המיוחדת לו, ולשם עידוד הרבייה. 

פוסקי ההלכה ניסו לספח את האוננות לאיסורים אחרים. היו כאלו שהרחיקו לכת באומרם שאיסור האוננות הוא תת-איסור של גילוי עריות, כיון שבו מגלה אדם את ערוות עצמו. 

בהלכה מכונה האוננות "הוצאת זרע לבטלה", וקיימות סביבה שאלות הלכתיות רבות, למשל, האם מותרת הוצאת זרע באוננות לשם בדיקה רפואית או להפריה מלאכותית. הקבלה מרבה במיוחד לגנות את האוננות, וקיימת בה דעה כי מניצוצות החיים המתפזרים עם הזרע המבוזבז נוצרים מלאכי חבלה. בספר הזוהר אף נאמר כי חטא הוצאת זרע לבטלה הוא החטא היחיד שאין לו כפרה. 

מפרשי הזוהר, ביודעם שצעירים רבים אינם עומדים ביצרם וחוטאים בו, נתנו ביאור מתון יותר לקביעה זו. ברוב העדות הנוצריות נתפסה האוננות כחטא, בשל התפיסה הכללית כי המין הוא ביטוי לחטא הקדמון, ושיש לקיימו רק לצורך הולדת ילדים.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה (2006). אוננות. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 14:14, מרץ 3, 2006.
  • תורמי ויקיפדיה (2006). איסורי נישואים לכהן. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 09:36, אפריל 4, 2006.
  • תורמי ויקיפדיה (2006). איסור ייחוד. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 23:42, פברואר 2, 2006.

מילות מפתח

שבע-ברכות | שידוך | חתונה | כולל | אברך | איסור-ייחוד | איסור-אוננות | משפחה-חרדית | כלכלה-חרדית

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על זוגיות בחברה החרדית - מנהגים ומוסכמות (2)

    עוז

    המשוב חשוב. כדי שיקל עלינו לראות היכן הבעיות וכיצד לתקן הכי טוב שתשלח לנו מייל עם הקטעים הבעייתים ונחשוב כיצד לפתור זאת. אגב, בקרוב נפרסם מאמר על מיניות בחברה החרדית, שבו יהיו גם הבהרות שונות הרלוונטיות למגזר הדתי.
    יום שלישי י"א בחשון תשע"א 19 באוקטובר 2010

    גיא פיקובסקי

    נושא המאמר אמנם מאוד מעניין, והמאמר חידש לי דברים רבים. רציתי רק לציין שבולט שעדיין חסר בו מידע רב, ויש מספר פיסות מידע שאין ביניהן אינטגרציה מספקת. בולט במיוחד חוסר ההקשר של איסור ייחוד ואיסור אוננות לנושא המאמר.
    יום שני י' בחשון תשע"א 18 באוקטובר 2010

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.