דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 1 מדרגים

מוסכמות ומנהגים בתחום ההריון והלידה בחברה החרדית

ברית מילה
ברית מילה
שרון הורנשטיין
אבי התינוק נושא אותו תוך כדי תפילה לפני המילה
ברית מילה
ברית מילה
שרון הורנשטיין
רב הישיבה של אבי התינוק מתכבד להיות הסנדק, עליו מונח התינוק בעת המילה.
יוסי טישלר

נוצר ב-3/31/2008

מצוות הלידה

בעולם החרדי, הולדת ילדים, והרבה ילדים, זוהי מצוה. המצוה הראשונה שנצטוה בה אדם הראשון היא "פרו ורבו". הזוג הצעיר לא ידחה את הולדת ילדו הראשון , וגם לא את שאר ילדיו.

המושג 'תכנון משפחה' במשמעות המקובלת בחברה החילונית של מספר מועט של ילדים, ושימוש באמצעי מניעה כדי ליצור רווח בין הלידות, לא מקובל בחברה החרדית. השימוש באמצעי מניעה נעשה אך ורק בגלל אילוץ בריאותי. גם אז יעשה הדבר מתוך התייעצות עם רופאים ורבנים, המתמחים בנושאים אלו, לגבי בחירת אמצעי המניעה. יש בהלכה דירוג של אמצעי מניעה: מהאמצעי הפחות בעייתי עד הבעייתי ביותר.

נוכחות הבעל בעת הלידה

בחברה החילונית מקובלת העובדה שהבעל נוכח בחדר הלידה בעת לידת ילדיו, לפי בקשתו. בחברה החרדית הדבר אינו מקובל בגלל מגבלות ההלכה. לעיתים נמצאת בעת הלידה, לפי בקשת היולדת, קרובת משפחה, אמא או אחות. בבתי החולים המתנהלים על פי ההלכה, כדוגמת : 'שערי צדק' , 'ביקור חולים', 'לניאדו', ניתנת אפשרות לבעל להיות בחדר הלידה בעת הלידה מבלי לראות את תהליך הלידה עצמה. ישנו וילון המסתיר את הלידה, והבעל יושב כשגבו אל הוילון מול פני אשתו כך שיוכל לעודד אותה ברגעי הקושי. אך למרות זאת רק גברים מעטים נוכחים בחדר הלידה.

בחירת שם לילדים

בחוג החרדי מקובל לקרוא לילדים הנולדים על שם קרובי משפחה שנפטרו. אם לאחד מבני הזוג נפטר אחד ההורים, יקראו לתינוק/ת על שמו, ובפרט אם עדיין לא עברה שנה מפטירת ההורה. אם לשני בני הזוג יש הורים, יתנו שם על אחד מהסבים או הסבתות שנפטרו, או על קרובים מדרגת קרבה רחוקה יותר.
בעשרות השנים שאחרי השואה, כמעט כל השמות שנתנו, בחוג החרדי היו על שם קרובי משפחה שנספו בשואה, ואפילו אם הקרבה היא רחוקה. ראו בכך הנצחה לאותם שנספו בשואה ובעיקר לאלה שלא השאירו אחריהם צאצאים.

בחוג החרדי משתדלים לא לקרוא לתינוק/ת על שם קרוב משפחה שנפטר בגיל צעיר, ובמקרה שכן - יוסיפו לו שם נוסף. אם לא נמצא קרוב משפחה לקרוא על שמו, יתנו שם של דמות תורנית נערצת על בני הזוג: בחוג החסידי – על שם האדמו"ר. אצל חסידי חב"ד רבים השמות: מנחם מנדל, יוסף יצחק. בחוג הליטאי – על שם ראש ישיבה. מאוד נפוץ שם השם: אליעזר מנחם מן, שהוא שמו של הרב ש"ך, שנפטר לפני מספר שנים.

גם לבנות נותנים שמות של נשים מוערכות בקהילה, נשות אדמו"רים או נשים צדקניות, ובעיקר אם לא היו להן ילדים משל עצמן. לא מקובל בחוג החרדי לתת שם תנ"כי או שם מודרני כלשהוא. גם אם לא מצאו אחרי מי לתת שם יבחרו שם מתוך השמות המקובלים בקהילה.

טקס נתינת שם לבת - זבד הבת

מקובל בכלל הציבור הדתי שנתינת השם לבת נעשית בבית הכנסת. בני הזוג בוחרים את השם, אך עדיין לא קוראים לתינוקת בשמה. באחד הימים שבהם קוראים בתורה בבית הכנסת – שני, חמישי, שבת – קוראים לאבי הבת לעלות לתורה, ואחרי קריאת תורה נאמרת ברכה מיוחדת לשלום היולדת והבת, ובתוכה משולבת השורה: "...ויקרא שמה בישראל......בת.....". מאז קוראים לתינוקת בשמה.

בחוג החרדי אין עושים מסיבה ,'בריתה', להולדת בת. בדרך כלל מביאים כיבוד קל – יין או משקה חריף עם עוגה - לבית הכנסת ביום נתינת השם, ובסיום התפילה, כל הנוכחים מתכבדים בשתיית 'לחיים'. יש קהילות בהם נותנים שם לבת דווקא בשבת, ואז עושים מסיבה קטנה – 'קידוש' בעגה מקובלת בציבור החרדי – הנעשית בישיבה ליד שולחנות ערוכים. הכיבוד יהיה קצת יותר עשיר, לפי יכולתם הכלכלית של ההורים. יש קהילות שהטילו על עצמן מגבלות בקשר לסוג וכמות הכיבוד האירועים כאלה, מתוך כוונה לא לבייש את מי שאין ביכולתו, ולא ליצור תחרות בין חברי הקהילה. 

שלום זכר

לידת בן מלווה בשני אירועים ולעיתים בשלושה. 

בליל שבת הראשון שלאחר הולדת בן זכר, נוהגים לעשות אירוע קטן הנקרא "שלום זכר". זו מין קבלת פנים לרך הנולד. האירוע נערך, לרוב, בבית הכנסת, ומשתתפים בו רק הגברים. ההזמנה לאירוע היא על ידי הכרזה בבית הכנסת, או במספר בתי כנסת, ששם מתפללים מכרים וחברים של ההורים. הוא נערך אחרי סעודת השבת.

הכיבוד העיקרי המוגש בו הוא חומוס מבושל, או כל מין קטניות אחר ובלבד שצורתו עגולה. אוכל עגול מסמל בהלכה מאכל של אבלים. אירוע זה בא להזכיר לנוכחים שלא לשמוח יותר מדי עם הילד החדש, כי מרגע לידתו מתחיל לתקתק שעון המוות. לעיתים עורכים את האירוע בבית, אם בבית הסבא והסבתא או בבית הורי התינוק. במקרה זה נוהגות להשתתף גם נשים, בעיקר קרובות משפחה. 

ברית מילה

התורה מצווה למול כל זכר ביום השמיני ללידתו. קיום מצוה זו מקובל כמעט על כל החברה היהודית בישראל. בחוג החרדי ישנם שני מנהגים הנוהגים בערב שלפני הברית. הראשון – אוספים מספר ילדים קטנים, בגילאי גן חובה/ בית ספר יסודי, והם עומדים ליד מיטתו של התינוק וקוראים בקול מספר קטעים מתפלה הנקראת "קריאת שמע שעל המיטה", שאותה אומר כל אדם שומר מצוות לפני שהוא נרדם. כשהילדים מסיימים את התפלה הם מקבלים שקית עם ממתקים. השני – נהוג שאבי הבן נשאר ער כל הלילה ולומד תורה ליד התינוק, כדי שבזכות לימוד התורה הילד יעבור את הברית בקלות.

למחרת בבוקר – הברית. יש הנוהגים לקיים את הברית מיד עם סיום תפילת שחרית, דבר המראה על הזריזות בקיום המצוה. מטבע הדברים קשה לקרובי משפחה המתגוררים מחוץ לעיר להגיע לברית בשעה מוקדמת. יש הנוהגים לקבוע את הברית לשעות יותר מאוחרות כדי לאפשר ליותר אנשים להשתתף בברית. הטכס מתחיל בהבאת התינוק מאמו אל המקום שבו יערך הברית. הבאת התינוק אל הברית נעשית על ידי זוג שהודיעו לו מראש על כך. לתפקיד של בני הזוג – הבאת התינוק מאמו אל המוהל – קוראים באידיש: "קוואטר". בדרך כלל יבחר לתפקיד זוג צעיר שעדיין אין לו ילדים, שהדבר ישמש לו כסגולה לכניסה להריון.

הבאת התינוק נעשית בדרך הבאה: אחרי שהתינוק הובא לאולם, מוציאים אותו מהעגלה. מניחים את התינוק על כרית מיוחדת לאירוע זה, העטופה בבד סאטן לבן. יש הנוהגים לשים כיפה לבנה קטנה על ראש התינוק. כמו בכל האירועים בחוג החרדי הנשים והגברים נמצאים באגפים נפרדים של האולם. האשה, ה"קווטארית", לוקחת את התינוק והולכת לקראת בעלה, ההולך לקראתה מאגף הגברים. הוא לוקח את התינוק עם הכרית והולך אתו עד שהוא מגיע אל המוהל. לפני טכס הברית נוהגים לכבד מספר אנשים להחזיק את התינוק בידיהם. עם סיום הכיבודים הנ"ל, מניחים את התינוק על הכסא שעליו יערך הברית. כסא זה נקרא – "כסא של אליהו", על שם אליהו הנביא שלפי המסורת משתתף בכל ברית. לאחר מכן נוטלים את התינוק מהכסא, והסנדק תופס את מקומו על הכסא. יש המכבדים את אחד הסבים להיות סנדק, ויש המכבדים אישיות תורנית בכיבוד זה.

לקראת הברית נהוג שאבי הבן מתעטף בטלית ותפילין, גם את הברית לא מתקיים מיד אחרי תפילת שחרית. את הברית עצמה מבצע המוהל. מאחר ולפי ההלכה חלה חובת המילה על אבי הבן, ולא על המוהל, נוהגים שלפני ביצוע הברית ממנה האב את המוהל לשלוחו, ולפי הכלל ההלכתי "שלוחו של אדם – כמותו" הרי זה כאילו האב עצמו ביצע את הברית. יש אבות הרוצים ליטול חלק פעיל במצוה ובתיאום עם המוהל, ותוך נקיטת אמצעי בטיחות, הם מבצעים בעצמם את חיתוך הערלה. את המשך הברית מבצע המוהל.

לאחר סיום הברית, בא טכס נתינת השם לתינוק. מכבדים בכך שני אנשים, או קרובי משפחה או רבנים. אחד מחזיק את התינוק עם הכרית והשני מברך את הברכה המיועדת לכך ובה מוכר במשפט: "...ויקרא שמו בישראל... בן...". אבי הבן אומר למברך את השם שנבחר והוא מכריז זאת בקול רם. בתוך הברכה ישנה הפיסקה הבאה: "..ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי...". כשהמברך מגיע לפיסקה זו הוא מרטיב את שפתו של התינוק בטיפה או שתיים של יין.

לאחר סיום הברית מוחזר התינוק לאמו על ידי הזוג ה"קוואטר", אבל בסדר הפוך: הגבר לוקח את התינוק מזה שהחזיקו בשעת הברכה, מעביר אותו לאשתו, וזו מחזירתו לאמו. 

פדיון הבן

ישנה מצוה בתורה הנקראת 'פדיון הבן'. מצוה זו היא נדירה יחסית. התנאים לקיומה הם: לידת בן בכור זכר, בלידה טבעית ולא בניתוח קיסרי, שלא היתה הפלה לפני ההריון הזה, ושהאם או האב אינם כהנים או לווים. אם התמלאו כל התנאים הנ"ל מצוה התורה לפדות בן זה ביום השלושים ללידתו, מידי הכהן. המצוה מתייחסת רק לבן הבכור ולא לשאר הבנים שנולדים אחריו במשפחה. זהו אם כן אירוע די נדיר.

מלבד עצם קיום המצוה, ישנם מנהגים נוספים, בחוג החרדי, מסביב לטכס. יש הנוהגים לשים כיפה על ראש התינוק, ויש הנוהגים להלביש לו 'טלית קטן' מעל לבגדיו. כל זה נעשה כדי להכניס את התינוק לאווירה של קדושה על ידי לבישת פריטי לבוש של מצוה.

את התינוק מביאים לשולחן המרכזי בו נעשה הטכס כשהוא מונח על טס כסף גדול, או מצופה כסף, או על כרית רקומה מיוחדת מבד סאטן לבן. מלבד זאת נוהגים שהנשים הנוכחות בטכס מורידות מקצת מתכשיטיהן ומניחות אותן מסביב לתינוק ועליו. כל זה נעשה כדי לקשט את התינוק ושהמצוה תיראה יפה יותר. ליד השולחן המרכזי נמצא הכהן שאותו כיבדו ההורים לערוך את הפדיון. בחוגים מסויימים נוגים לחפש כהן שהוא גם אישיות תורנית מוערכת, כדי שהתינוק בסוף הטכס יתברך על ידו.

לפי התורה הבכור שנולד שייך לכהנים. על אביו לפדותו מהם, תמורת סכום של "חמשה סלעים כסף" – קרוב ל-100 שקל בימינו. החברה הממשלתית למדליות ומטבעות, הנפיקה מטבעות מיוחדים לצורך קיום המצוה, העונות על תנאי ההלכה. אבי התינוק קונה מטבעות אלו ומשתמש בהן בעת הטכס. מכיון שאירוע זה הוא נדיר, כדאי לדעת כיצד הוא מתנהל, על פי הכתוב בסידור התפילה.
אבי הבן אומר לכהן: "אשתי הישראלית ילדה לי בן בכור זה."
הכהן שואל את האבא: "מה תרצה יותר, את בנך, או את חמשת הסלעים ?"
האב משיב: "חפץ אני לפדות את בני, והרי לך דמי פדיונו שנתחייבתי מן התורה"
האב מחזיק בידו את המטבעות ומברך שתי ברכות:
הראשונה - "...אשר קדשנו במצוותיו וצונו על פדיון הבן",
והשניה – "...שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה".
עם סיום הברכות הוא נותן את הכסף לכהן והבן מוחזר לאביו. הכהן מברך את הילד בברכת כהנים. אחר כך הוא מברך על כוס יין.

כשמחזירים את התינוק לאמו לוקחות הנשים את תכשיטיהן בחזרה. הטכס מסתיים בסעודה, המלווה בברכות לתינוק ולמשפחתו, בדברי תורה ובשירה. עם סיום הסעודה נוהגים לחלק לכל אחד מהנוכחים שום וסוכריה ארוזים יחד.

לאחר הברית או פדיון הבן אין אירועים מיוחדים במשפחה. החיים מתנהלים בשיגרה של עבודה, לימוד ב'כולל', גידול הילדים, ולידת ילדים נוספים.

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על מוסכמות ומנהגים בתחום ההריון והלידה בחברה החרדית (1)

    לימור מדינה

    מאמר מעניין מאוד שנוגע ב"טקסי קבלה לחיים" היהודיים בצורה מאוד תמציתית ומעניינת. הועשרתי בידע חדש
    יום ראשון כ"ג בחשון תשע"ד 27 באוקטובר 2013

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.