דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 4 מדרגים

חג הפסח בחברה החילונית בישראל

סדר פסח
סדר פסח
אברהם יורמן
חיפה
הגדה של פסח
הגדה של פסח
גליה וילמוש
הגדה מסורתית של פסח יחד עם תוספות מקוריות של המשפחה
ליל הסדר
ליל הסדר
סיוון בן ארי
טבילת מצה בחרוסת
ארוחת ליל הסדר
ארוחת ליל הסדר
סיוון בן ארי
קערה לסדר פסח
קערה לסדר פסח
משה לב
צולם בחנות "הצורפים"בבני ברק
מצה
מצה
ממאכלי חג הפסח
ליל הסדר
ליל הסדר
סיוון בן ארי
תמונה משפחתית של המוזמנים לסדר
סדר פסח בחדר האוכל
סדר פסח בחדר האוכל
יעקב גפן, אוסף התצלומים הלאומי - קוד תמונה D619-069
קיבוץ צאלים
סדר פסח בקיבוץ
סדר פסח בקיבוץ
אלי דכנר
שולחן ערוך
שולחן ערוך
מורן נווה
שולחן ערוך לכבוד ליל סדר פסח. חיפה.
דוד פז, עוז אלמוג, שי רודין


נוצר ב-4/5/2008

חג הפסח במסורת היהודית

חג הפסח נועד לציין את הנס שעשה אלוהים לבני-ישראל בהוציאו אותם מארץ מצריים, מעבדות לחירות. מכאן גם שמו האחר, "חג החירות". החג נמשך שבעה ימים (בחו"ל, שמונה ימים), ובמהלכם חל על היהודי המאמין איסור אכילת חמץ והחזקתו ברשותו, גם אם אינו נראה לעין. איסור זה חל הן ברמת הפרט והן ברמה הממלכתית: מדי ערב פסח מתקיים טקס רשמי, שבמהלכו נמכר כל החמץ של המדינה לנוכרי למשך שמונה ימים. בסיום החג, מתבטלת העיסקה והחמץ שב לבעליו המקוריים (ראו הרחבה בהמשך).

על שלושה דברים עומד הפסח במשפחה המסורתית-דתית: ההכנות לחג, ליל הסדר ואורח-החיים במהלך שבעת ימי החג. שלב ההכנות מתחיל לפחות שבוע ימים, ולרוב יותר, לפני ערב החג. כדבר ראשון, בוחרים את האתר שבו יתקיים טקס ליל הסדר ואת הרכב המשתתפים. ההעדפה היא לקיים את הסדר בבית סבא וסבתא. שכן, האירוע נתפש לא רק כטקס דתי, אלא כהתכנסות משפחתית. אבל זאת, בכפוף למספר המשתתפים ולמיקום הבית. יהודים מאמינים אינם נוסעים בחג, ומיקום מרוחק עלול להוות בעיה עבור חלק מהמוזמנים.

אחרי שנסגר נושא המיקום, מתחילות ההכנות האמיתיות: ניקוי ומירוק יסודי של הבית (רבים מנצלים זאת גם לצביעת הבית מחדש), הכשרת כלי הבישול וההגשה (הטבלת כלי מתכת במים רותחים, השריית כלים אחרים במים), קניות לחג - ממצרכי מזון וכלים חדשים ועד בגדים חגיגיים ומתנות - ביעור החמץ ושריפתו בבוקר החג, תיכנון תפריט ליל הסדר, הבישול והאפייה ולבסוף, עריכת שולחן החג.

לשולחן ליל הסדר מסבים לאחר שהגברים חוזרים מתפילת החג. על השולחן קערת ליל הסדר המסורתית, מצות (המהדרים יצטיידו במצות שמורות), יין לקידוש, כוסות יין לכל המסובים (למלא את מצוות ארבע כוסות), כוסו של אליהו הנביא וכמובן, הגדות של פסח. ראש המשפחה מקדש על היין ואז מתחיל סדר הפסח כפי שהוא מפורט בהגדה: קוראים קטע מההגדה, לוגמים כוס ראשונה, ממשיכים, מוזגים כוס שנייה וכך הלאה עד לסעודה. הקריאה מתחלקת בין כל המסובים, גברים, נשים וילדים. בתום הסעודה לא קמים מהשולחן, אלא ממשיכים לקרוא את ההגדה עד סופה, מבלי לדלג ולו על שורה אחת.

למחרת ליל הסדר מבלים בתפילות החג בבית-הכנסת. ביום הראשון של החג קוראים הלל שלם, ומברכים את תפילת הטל. בימי חול המועד מקפידים על כל הלכות הפסח, וחותמים בשביעי של פסח, שהוא יום חג לכל דבר.

חג הפסח בתפישה החילונית

עבור חילוניים רבים, חג הפסח הוא בראש ובראשונה "חג החירות", או במילים אחרות, חופשה אחת ארוכה. בפועל, ניתן להגדיר את ימי הפסח כחופשה ממלכתית. מוסדות ממשלה, רשויות מקומיות ושירותים לציבור עובדים בחול המועד חצי יום, או בכלל לא. מערכת החינוך יוצאת לפגרת פסח ארוכה, שלרוב נמשכת קרוב לשבועיים. אירגונים ועסקים גדולים במגזר הפרטי סוגרים את שעריהם למשך כל ימי חול המועד. עבור הורים הנהנים מחופשה, זו הזדמנות לבלות עם ילדיהם למשך כמעט שבוע. הורים עובדים מתמודדים עם כאב ראש לא קטן: איך להעסיק את הצאצאים בפגרת החג.

פסח נתפש גם כחג משפחתי. ההכנות לחג, שבהן משתפים לעיתים גם את הילדים, המתנות, ההתכנסות השבטית סביב שולחן ליל הסדר (לרוב בהרכב מורחב), הבילוי המשותף בימי חול המועד - כל אלה תורמים תרומה נכבדה לחיזוק דופנותיו של התא המשפחתי.

ועם זאת, גם חילוניים גמורים, או לפחות רובם המכריע, נוטים להימנע מאכילת חמץ בסעודת ליל הסדר. ד"ר רם פרומן, חוקר החגים היהודיים, כותב במחקרו "מה עושים בחגים", שהחילונים מכבדים את ליל הסדר, לא נוהגים להגיש חמץ ונהנים לזלול עוגות מקמח מצה. בשאר ימי הפסח הם מפשירים פיתות ולחמים שהקפיאו מבעוד מועד, ובלבד שלא ייאלצו להתקיים על תפריט של מצות (בעגה החילונית זוכה המצה לכינויים לא מחמיאים במיוחד, כגון "קרש", "דיקט", "קלקר" וכיוצא באלה). מי שלא הצטייד מראש במלאי, לא יתקשה לקנות פיתות או לחמניות במאפיות או במסעדות ערביות, ולא אחת גם בדוכנים מאולתרים בצידי כבישים בין-עירוניים.

אגב, מחקרים מראים שאוכלי החמץ בישראל עודם מיעוט. סקר של מרכז גוטמן משנת 2000 העלה, שקצת יותר משליש מהיהודים בישראל (37%), אבל כמעט כל החילונים, אוכלים חמץ בפסח. ניתן להניח שסקר עדכני עשוי להניב שיעור גבוה יותר, בעיקר בגלל מגמת החילון המתפשטת. 

פסח ורשויות המדינה

מים כשרים לפסח

יש מספר גופים ממלכתיים או לאומיים אשר טורחים להתאים את נוהלי השיגרה שלהם לצו ההלכה. חברת המים הלאומית מקורות, לדוגמה, נערכת לספק מי קידוחים (מי תהום) לצריכה בימי חג הפסח. הסיבה: מי השתייה המוזרמים לברזים בכל ימות השנה, נשאבים מהכינרת ומובלים באמצעות המוביל הארצי, הפתוח בחלקו. הציבור החרדי, החושש כי למי השתייה יתגנב פירור חמץ, הגיע כבר לפני 40 שנה להסכם עם מקורות, על הזרמת מי שתייה 'כשרים' (מי תהום) לברזים שלו.

אספקת מי הקידוחים מכוונת לריכוזי אוכלוסייה חרדיים, אבל גם לערים חילוניות כמו תל-אביב, חיפה, ירושלים, גבעתיים ורמת-גן. למרבה האירוניה, ממי הפסח הכשרים המסופקים לתושבי ירושלים, נהנים גם התושבים הערבים במזרח ירושלים.

טיסות כשרות

דרישות הכשרות לא רק מחלחלות לתהום, אלא גם מרקיעות שחקים, תרתי משמע. חברת התעופה הלאומית אל על, שהנוסעים החרדים מהווים נתח נכבד מהכנסתה השנתית, אינה מאפשרת הכנסת מוצרי חמץ למטוסים בימי החג, וכמו-כן אינה מוכרת פריטי חמץ בדיוטי-פרי במהלך הטיסה. לקראת החג עובר צי המטוסים של החברה, כמו גם כל מטבחי החברה בארץ ובעולם, 'מסלול הכשרה' מפרך, תחת עינם הפקוחה של משגיחי הרבנות.

אל על היא חברת התעופה היחידה בעולם המגישה בטיסותיה בכל ימות השנה אוכל כשר בלבד, ובפסח - מנות כשרות לפסח. כל כלי ההגשה לפסח הם כלים חדשים, שהוטבלו כהלכה.

גם חברת התעופה המתחרה, ישראייר, שבימים כתיקונם לא ממש מקפידה על מטבח כשר למהדרין, נערכת לקראת הפסח. מטוסי החברה מוכשרים על-פי כללי ההכשרה המחמירים ביותר, כך לדברי דובר החברה. בשלב ראשון מנקים את המטוסים, התנורים והמתקנים במטוס ואחרי 24 שעות מכשירים את כל הציוד בחום הגבוה ביותר. במהלך ימי החג מוגש לנוסעים אוכל כשר לפסח בלבד. זאת, לאחר שהמטוסים עברו בדיקת חמץ קפדנית והחמץ של החברה נמכר לגויים.

סוגיית החמץ

חוק החמץ

בעשורים הראשונים לקיום המדינה הייתה הקפדה על שמירת דיני הפסח, בעיקר בכל הנוגע למכירת או צריכת חמץ ברשות הרבים. גם אם היו כאלה שהדבר לא היה לרוחם, הם לא הביעו את מחאתם בקול. בתחילת שנות ה-80' נבטו ניצניו הראשונים של 'מרי אזרחי' נגד 'מצור המצות'. המימסד הדתי נרתם לחנוק את המגמה בעודה באיבה ויזם חקיקה בנושא. באוגוסט 1986 אישרה הכנסת את חוק חג המצות (איסורי חמץ), התשמ"ו-1986, הידוע בשם חוק החמץ. עיקרו - הקביעה שבמהלך חג הפסח "לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה". איסור זה אינו חל ביישוב או ברובע שרוב תושביו אינם יהודים, וכן בתחומו של יישוב שיתופי, שבו פעילות העסק מיועדת לצורכי המקום בלבד.

רשתות השיווק הגדולות הקפידו ומקפידות על האיסור, ולקראת החג נוהגות לאטום ביריעות נייר או פלסטיק שורות של מדפים, שעליהם מצרכי מזון המוגדרים חמץ. לעומת זאת, בענפי המזון והנופש אין ציות גורף. מסעדות, מזללות, בתי-קפה, בתי-מלון ובתי הארחה רבים ברחבי הארץ, מציעים ללקוחותיהם תפריט רגיל, כולל פיתות, דברי מאפה ומאכלים הנחשבים חמץ לכל דבר. הרוב המכריע הם בתי-עסק שוויתרו מראש על תעודת הכשרות של הרבנות, אבל אינם מוכנים לוותר על לקוחותיהם הקבועים.

בשנים עברו היו ניסיונות מצד הרשויות לכפות את החוק בשטח, ופקחים נשלחו לרשום דו"חות לבתי-עסק המוכרים חמץ. בשנים האחרונות, כשהתופעה התרחבה למימדים שקשה לשלוט עליהם, בין היתר בעקבות מגמת החילון וההתנגדות לכפייה דתית בחברה הישראלית, נראה שהרשויות מרימות ידיים. ניתן לומר כי חוק החמץ, המכניס לספר החוקים של מדינת ישראל את ההלכה היהודית, שנוי במחלוקת. 

המשרד הממונה על אכיפת חוק החמץ הוא משרד הפנים, ובעת שהחוק אושר בכנסת, עמד בראשו שר דתי, הרב יצחק פרץ מש"ס. שרי פנים חילוניים נוטים להצהיר, שאין בכוונתם לאכוף את החוק, חרף מחאותיהם של חברי כנסת דתיים, הטוענים שאת החוק יש לכבד. היו לכך שתי דוגמאות מוחשיות מהשנים האחרונות. 

באפריל 2004 הודיע שר הפנים, אברהם פורז (שינוי), בתשובה לשאלת כתב קול ישראל, כי הוא "יימנע השנה מלהגביל את תושבי ישראל במכירה או ברכישה של חמץ", ולפיכך לא ייאכף החוק האוסר מכירת חמץ בפסח. שני פעילי ימין מיהרו לעתור לבג"ץ, בדרישה כי יקרא את השר הסורר לסדר. "הימנעות השר לאכוף את החוק מהווה פגיעה בשלטון החוק ובערכי היסוד של מדינת ישראל, כששר הפנים שם ללעג ולקלס את חוקי המדינה", נימקו את עתירתם. בית-המשפט דחה את העתירה, בנימוק שהעותרים לא מיצו את כל ההליכים בטרם פנו אליו.

שנה לאחר מכן, במרץ 2005, הודיע גם מחליפו של פורז, שר הפנים הטרי אופיר פז-פינס (העבודה), כי החליט שלא לאכוף את חוק החמץ במהלך חג הפסח הקרוב. פינס ציין, כי הוא בעד אכיפת כל חוק, גם חוקים שאינם אהודים עליו, אך מאז חוקק חוק החמץ ב-1986, לא היה אף שר שהצליח לאכוף אותו כראוי, גם בתקופה בה כיהנו במשרד הפנים שרים נציגי המפלגות החרדיות. "הזהות היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל, לא תלויה בחוקים היוצרים כפייה דתית, שרק מקוממים ומרחיקים אנשים מהדת", אמר.

לדבריו, חוק החמץ נגוע בשתי בעיות עיקריות: הקושי להגדיר מהו חמץ ולהוכיח זאת והשאלה מהי הצגת חמץ בפומבי. עוד הוסיף, כי גם בית-המשפט נדרש בעבר לנושא, אך התקשה להכריע. זאת ועוד, ברובם המכריע של המקרים סירבו המורשעים לשלם את הקנסות וגם כשביקשו להישפט, העדיפה המערכת המשפטית שלא להעמידם לדין.

התפתחות מפתיעה אירעה בספטמבר 2007, כשעיריית ירושלים החליטה להגיש כתבי אישום נגד שבעה עסקים, שהציגו בפומבי מוצרי חמץ במהלך חג הפסח באותה שנה. את הדו"חות רשמו שני 'פקחי חמץ' מטעם העירייה. בדיקה שנערכה העלתה, כי זו הפעם הראשונה בה דו"חות עירוניים מבשילים לכדי כתבי אישום.

סער נתנאל, חבר מועצת העיר מסיעת מר"צ, מחה בתוקף על ההחלטה, והגדיר אותה כ"כפייה קשה על ציבור רחב באופן לא דמוקרטי, המונע ממנו לחיות את חייו ולממש את זכויותיו. העירייה רוצה למגר את תופעת החמץ מעיר הקודש, אבל בדרך הזאת ימגרו גם את הציבור החילוני מהעיר". ניתן להניח, כי לצעד התקדימי יש קשר עם העובדה שראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, הוא יהודי חרדי.

למכירה: החמץ של המדינה

התורה לא הסתפקה באיסור אכילת החמץ, אלא אסרה גם שיימצא ברשות המאמינים. איסור זה יצר בעיה קשה עבור מפעלים ועסקים המחזיקים מלאי גדול של מצרכי חמץ (רשתות מזון, מאפיות, טחנות קמח, מבשלות שיכר וכדומה), ושעל-פי ההלכה היו נאלצים להשמידם. חז"ל התירו את הסבך וקבעו, כי כל החמץ יימכר לגוי. המכירה נעשתה כדת וכדין, הגוי שילם משהו על החשבון, אך לא קיבל את 'הסחורה' לבעלותו, משום שהשווי הכולל שלה היה גבוה לאין שיעור מיכולתו. לפיכך, כשהסתיים החג, פקעה 'האופציה' שלו לרכוש את החמץ, וזה הושב לבעליו.

מדינת ישראל אימצה את עיסקת המכר ההלכתית, ומדי שנה, בערב פסח, נמכר כל "החמץ של המדינה" לגוי. הקונה הקבוע מאז שנת 1993 הוא ג'אבר חוסיין, ערבי תושב הכפר אבו גוש, מנהל מחלקה במלון ירושלמי ידוע. הטקס הממלכתי מתקיים בבניין הרבנות הראשית בירושלים, בהשתתפות שני הרבנים הראשיים לישראל. מוקדם יותר מעניק שר האוצר לרבנים כתב הרשאה למכור את החמץ של המדינה, תמורת סכום של 150 מיליון דולר.

הקונה חותם על שטר מכירת החמץ, משלם מקדמה סמלית של עשרים אלף שקלים, ו'מתחייב' לשלם את היתרה בתוך שבוע ימים. מרגע זה הוא הופך בעלים-לשבוע של תכולת החמץ של כל המאפיות, רשתות השיווק, המרכולים, יצרניות הבירה וטחנות הקמח ברחבי המדינה. כשיסתיים החג, ג'אבר יתבקש להשלים את יתרת הסכום (כאמור, 150 מיליון דולר פחות עשרים אלף שקלים). כיוון שישיב בשלילה, עיסקת המכר תתבטל והחמץ ישוב לבעליו המקוריים.

לדברי הרב יואל שוורץ, לא מדובר בפיקציה משפטית. "אם מכירת חמץ היא רק 'מכירה על הנייר' ואין לה תוקף משפטי, היא לא מועילה כלל. חשוב להדגיש שמדובר בפעולה קניינית לכל דבר. מכירת חמץ היא פרוצדורה משפטית שנועדה להפקיע את החמץ מרשותך".

ההכנות לחג

בניגוד לתכונה המאפיינת את המגזר הדתי לקראת הפסח, רבים מהחילוניים לא נכנסים ללחץ מיוחד. ציחצוח הבית, הגעלת הכלים (ולחלופין, סט כלים מיוחד לפסח), מרדף אחר כל פירור חמץ, הצטיידות בערימה של חבילות מצות ומצרכי מזון שחותמת "כשר לפסח" או "כשר למהדרין בהשגחת בד"ץ פלוני או אלמוני" מוטבעת עליהם - כל אלה לרוב אינם בראש דאגותיהם. הם אומנם נערכים לקראת ארוחת החג, אך שמים דגש גם על דברים אחרים, כמו נופש ובילוי.

בקניית מצרכי המזון הם יעדיפו להשקיע במוצרים איכותיים ופחות סטנדרטיים. אם הם כבר נאלצים לקנות חבילת מצות, הם יבחרו לרוב במוצר משודרג, כמו לדוגמה מצות בטעם דבש, מצות מצופות שוקולד, מצות ביצים, מצות מקמח שיפון, מחיטה מלאה, סובין או כוסמת אורגנית. גם מדפי העוגות והעוגיות עמוסים בשלל דברי מאפה, שאומנם מבוססים על קמח מצה, אך טעמם משתבח משנה לשנה. במחלקת הבשר הם לא יחסכו ויקנו את הנתחים היותר איכותיים. במקביל, הם גם ידאגו להצטייד במלאי פיתות 'לשעת חירום'.

נתון מעניין פורסם על היקף צריכת תפוחי-האדמה בתקופת הפסח. מבדיקה שערך איגוד לשכות המסחר עבור איגוד משווקי הפירות והירקות עולה, כי בשבוע שלפני חג הפסח ובחול המועד חל גידול של כ-15% בצריכת תפוחי-האדמה, לעומת תקופה רגילה. הצריכה בשבועיים אלו נאמדת בכ-10,000 טונות.

ההוצאה הממוצעת בעשרת הימים, מערב בדיקת החמץ ועד לאיסרו-חג פסח, נעה סביב ה-1800 שקלים למשק-בית בממוצע. עלות סל מזון ומשקאות ממוצע למשק-בית נעה בין 700 ל-1100 שקלים. סך ההוצאה הממוצעת למשקי-בית עמד על כ-3.5 מיליארד שקלים. סכום המשקף גידול של כ-22% לעומת הצריכה בתקופה זהה ללא חגים. כך עולה מסקירה שערך אגף כלכלה ומיסים באיגוד לשכות המסחר, לחג הפסח תשס"ז (2007).

עוד עולה מהסקירה, כי ההוצאה הממוצעת לכלל משקי-הבית ללא מזון עמדה על כ-2 מיליארד שקלים, לפי הפירוט הבא: דלק ותחבורה 15%, מופעי תרבות ובידור 20%, צעצועים ומשחקים 3%, נסיעות לחו"ל (כולל סיני) 20%, הבראה, נופש וטיולים 10%, הלבשה והנעלה 8%, כלי-בית ומוצרי חשמל 7% וארוחות מחוץ לבית 17%.

סקר שערכה חברת הסקרים הטלפוניים TNS-טלסקר במרץ 2007, כחודש לפני חג הפסח, העלה כי ההוצאה הממוצעת לנפש על מזון צפויה לעמוד על כ-1225 שקלים, ההוצאה על חומרי ניקוי כ-260 שקלים וההוצאה על מתנות כ-570 שקלים.

עוד עלה מהסקר, כי מעל 30% מתכוונים לצאת לנופש במהלך החג, כאשר ההוצאה הממוצעת על חופשה מוערכת בכ-2200 שקלים. למעלה מ-20% מהמתכננים לנפוש מחוץ לבית העריכו, כי יוציאו מעל 5000 שקלים על חופשתם. 

חופשת החג מתאפיינת בלא מעט הוצאות על בילויים, עם ובלי הילדים. ההוצאה הצפויה על בילויים תעמוד על כ-830 שקלים.

סקר שערך מכון גיאוקרטוגרפיה שנה קודם לכן (2006), מצא כי משפחה ישראלית ממוצעת קונה שתי מתנות בלבד בפסח, עליהן היא מוציאה כ-330 שקלים בממוצע. מהסקר עולה כי רוב הציבור רוכש מתנות לפסח עבור קרובים מדרגה ראשונה: 39% מההורים ו-36% מהילדים (לא בהכרח ילדים קטנים). נהנים אחרים הם סבים וסבתות (19.2%), אחים (18.3%), דודים (14.9%) וחברים (17%). אגב, 26% הצהירו כי כלל לא ירכשו מתנות לכבוד החג.

קניינית המתנות הראשית לפסח היא, בדרך כלל, אם המשפחה (ב-68% מהבתים). אחריה, בהפרש ניכר, האב (27%). הדרך המועדפת לבחירת מתנות הנה הגדרת תקציב כולל למתנות (38%), ואחריה, 'קניית דחף' בלא כל תיכנון מוקדם (23%). בסך-הכל, חישבו כלכלני גיאוקרטוגרפיה ומצאו שהישראלים מוציאים כחצי מיליארד שקל על מתנות לפסח. הנהנים העיקריים הם הילדים וחנויות הצעצועים, שגוזרות קופון נאה מחג המתנות הזה. החודשים מרץ-אפריל הם תור הזהב של רשתות הצעצועים, בעיקר בגלל שני חגי הילדים, פורים ופסח.

המנהג לשתות ארבע כוסות בליל הסדר, כמו גם תרבות שתיית האלכוהול המתפשטת והמספר הגדל של יקבים בישראל, תורמים לגידול המתמיד במכירות היין והמשקאות החריפים בתקופת הפסח. סקירה שערכה חטיבת המשקאות החריפים שבאיגוד לשכות המסחר, מצביעה על גידול של 8% במכירות באלכוהול לקראת פסח 2007 לעומת שנה קודם לכן. בסך-הכל קנו הישראלים יינות ומשקאות חריפים בכ-270 מיליון שקלים.

עוד עולה מהסקירה, כי ייבוא יינות כשרים לפסח גדל בשיעור של כ-10% לעומת הפסח הקודם. נתון נוסף: מכירות המשקאות החריפים (וויסקי, וודקה, שמפניה וליקרים) עלתה בכ-10% לעומת פסח 2006, אף על-פי שמרביתם אינם כשרים לפסח.

ליל הסדר

ההכנות לארוחה

השאלה הנפוצה ביותר ברחוב הישראלי עם התקרב החג, איננה "האם אתם חוגגים את ליל הסדר?" אלא: "איפה אתם בָּסֵדֶר?" השואל מניח מראש כי הנשאל מתעתד לחגוג את הסדר, מה שמלמד על הקונצנזוס הרחב ממנו נהנה האירוע בחברה הישראלית. 

ארוחת ליל הסדר מחייבת השקעה לא מבוטלת מצד המשפחה המארחת. כמספר הסועדים שהוזמנו, כך גם כמויות מצרכי המזון שיש לקנות מראש, ושעות העבודה הרבות שיש להשקיע בהכנה, בבישול ובאפייה. מאחר ומדובר בארוחה חגיגית, שבהרבה מקרים נתפסת כ"תצוגת יכולת" של המארחים, לא חוסכים בגודל ובמגוון המנות הראשונות, העיקריות והקינוחים. העובדה שאל השולחן מסבים סועדים בקשת גילים רחבה, מהנכדים ועד הסבא והסבתא, מחייבת להכין מאכלים במגוון שיספק כל חיך.

אבל כיום, עקרת-הבית כבר לא חייבת לעמוד שעות במטבח ולטרוח בהכנת ארוחת ליל הסדר, אחרי שיום קודם העמיסה שתי עגלות סוּפֶּר במצרכים. לרשותה עומדות עשרות מסעדות ושירותי קייטרינג, שיבשלו ארוחה חגיגית קומפלט לכל מספר סועדים שתנקוב בו, ויביאו אותה עד הבית. רק לפתוח את האריזות, לחמם ולהגיש.

מסקר, שערכה חברת מחקרי השוק אר אנד אם, עולה כי עלות ארוחה מוכנה עשויה להגיע ל-135 שקלים ויותר לסועד (במחירי 2005). אומנם קשה להשוות מחירים בין חברות הקייטרינג השונות, בשל העובדה שחלקן אינן טורחות לציין את משקל המנה. בכל זאת, נמצאו פערי מחירים משמעותיים של עשרות שקלים בין הספקים.

מה מציעים שירותי הקייטרינג לארוחת הסדר? רובם ככולם כוללים מרכיבים מסורתיים כגון יין לקידוש, חזרת, חרוסת, וחלקם מציעים קערת ליל סדר מושלמת (כרפס, זרוע, ביצה, חזרת, חרוסת וחסה). המנה הראשונה כוללת לרוב דג, במגוון צורות הכנה (גפילטע פיש, דג הנסיכה בירקות, גלילת סול בפטריות, חריימה, פילה סלמון בעשבי תיבול). מנות הביניים כוללות סלטים, כבד קצוץ, ירקות ממולאים, מרק עוף צח, קניידלך (כופתאות קמח מצה) וגזר מבושל. המנה העיקרית בשרית, המבחר עשיר והמגבלה היחידה היא תקציבית: צלי בקר ביין, רוסטביף או ברווז אפוי, כרעיים ממולאים בפירות יבשים, כיסוני חזה עוף ממולאים, לשון ברוטב פטריות, סטייק אנטרקוט ועוד כהנה וכהנה, לצד תוספות כגון תפוחי-אדמה אפויים, צימעס (תבשיל גזר וצימוקים) ירקות שורש, בטטות, פרוסות חציל ועוד. את כל הכבודה הזו ניתן לקנח בתפוח-עץ אפוי בתנור או באגס ממולא אגוזים ברוטב פקאן.

פרט לחברות קייטרינג יש גם מסעדות רבות ברחבי הארץ, שמציעות תפריט פסח מגוון למשלוח הביתה.

המוזמנים ומיקום ליל הסדר

 ליל הסדר הוא לרוב אירוע משפחתי רב-משתתפים, ובהם בני המשפחה המורחבת (דודים, דודנים) ולעיתים גם קרובי-משפחה מחו"ל, חברים/חברות של בני-משפחה צעירים, ידידים של המארחים או קרובים-רחוקים הקשורים אל המשפחה בקשר עקיף ולרוב חיים בגפם (לדוגמה: אמה האלמנה של כלת המארחת). סקר שערך מרכז גוטמן בשנת 1993 בנושא שמירת הדת והמסורת, העלה כי כ-90% מהיהודים-הישראלים עורכים את ליל הסדר בביתם, בבית קרובי-משפחה או מכרים.

מעגל המוזמנים הרחב משווה לליל הסדר אופי של כנס מחזור שנתי, שבמהלכו מתעדכנים בשינויים שחלו אצל חברי המשפחה המורחבת במהלך השנה החולפת (תינוק חדש, ילד שהתגייס לצבא, קריירה, נסיעות לחו"ל וכדומה) ומחליפים חוויות. זו גם הזדמנות חגיגית, תרתי משמע, להתוודע לבני/בנות-זוג של חברי משפחה צעירים, שעומדים להינשא זה לזו ולהיספח אל המשפחה המורחבת.

אירוח המשפחה לליל הסדר, מעבר לטירחה ולהוצאות הכרוכות בו, נתפש בעיני רבים כיוקרתי ולא אחת ניטשים ויכוחים על הזכות לארח. אם בעבר, היה מובן מאליו שאת הסדר עושים קבוע אצל ההורים או אצל הסבא והסבתא, בשנים האחרונות התמונה שונה.

יש משפחות הנוהגות בשיטת הרוטציה. במשפחה המורכבת משלושה אחים שהתחתנו והקימו בית משלהם, אזי כל שנה הסדר ייערך אצל אחד האחים, אשר יזמין את משפחות האחים האחרים ואת ההורים והסבים.

במשפחות מסוימות (בדרך כלל, יותר מזרחיות מאשר אשכנזיות), הסדר נערך מדי שנה בבית הסב והסבתא. זאת, כדי לחלוק להם את הכבוד המגיע לזקני השבט. בשל גילם המבוגר של המארחים, הילדים והנכדים נרתמים לסייע ומחלקים ביניהם את העבודה שלפני האירוע (קניות, ניקיון, בישול), במהלכו (עריכת השולחן וההגשה) ובסיומו.

יש שהמיקום נבחר בכפוף לאילוצים שונים. אחד מהם הוא מצב משפחתי. לדוגמה: בשנה-שנתיים הראשונות לאחר הלידה קשה יותר לארח מספר רב של מוזמנים, כי עיקר הזמן מוקדש לטיפול בתינוק. מנגד, זוג צעיר שזה אך נישא עשוי להתנדב ולארח את הסדר, בידיעה שלאחר הולדת ילדם הראשון לא יוכלו להקדיש את הזמן והמשאבים הנדרשים לכך.

יש אילוצי קריירה. נשים רבות עובדות במשרה מלאה, ומתמרנות בין קריירה, גידול ילדים וטיפול בבית. הדבר האחרון שחסר להן זו הפקת ליל סדר לכל המשפחה. בנוסף, קיימים גם אילוצים לוגיסטיים (אחד מבני המשפחה מאוד רוצה לארח, אבל דירתו צרה מלהכיל את כל המוזמנים) או כלכליים (מצב כלכלי שאינו מאפשר הוצאה של אלפי שקלים על קניית מצרכי המזון).

על אופיו המשפחתי של הסדר מלמד גם המחקר "מה עושים בחגים", שערך ד"ר רם פרומן. מהמחקר עולה, שבסדר משתתפים לרוב בני שלושה דורות, ובדרך כלל לא חברים. אם בעבר ערכו החילונים סדרים של 30 איש, עכשיו מסתפקים בחצי מזה, אולי משום שהמשפחות קטנות יותר ואולי משום שלאף אחד אין כוח לארח כל-כך הרבה אנשים.

מרכיבי הטקס

סקר שערך מרכז גוטמן בשנת 2000, הצביע על ירידה קלה ל-85% מכלל היהודים-הישראלים, מהם 62% שמשתתפים בסדר כהלכתו. כלומר, חלק משמעותי מהחילונים והמסורתיים נוהג ליטול חלק בטקס, הדתי במהותו.

ניתן לזהות שלושה סיגנונות עיקריים לציון ליל הסדר במגזר: קריאת ההגדה מתחילתה ועד סופה ואכילת סעודת חג (ליל סדר כהלכתו), קריאה של מחצית ההגדה עד לפרק הארוחה וסעודת חג מבלי לקרוא את ההגדה. לעיתים, אופן עריכת הסדר הוא נגזרת של הרכב המשתתפים. הורים חילוניים רבים מבקשים לחשוף את ילדיהם למסורת, וטורחים להקריא להם את ההגדה של פסח, בחלקה או במלואה. כמו כן, נוכחותם של בני-משפחה או אורחים מסורתיים, 'מאלצת' את המארחים לקרוא את ההגדה מתחילתה ועד סופה, למרות רצונם לקצר, או לא לקרוא בכלל.

על-פי סקרים שערך מכון גיאוקרטוגרפיה, כחצי מהציבור שקורא את ההגדה אינו מסיים אותה. ד"ר פרומן, שחקר את הנושא, מצא כי במשפחות החילוניות נוטים לקצר את ההגדה, לא לקרוא את החלק שאחרי האוכל, להעדיף את השירים, וכמובן לייחס חשיבות רבה למנהג האפיקומן. נהוג להתבדח על פסוקים מסוימים בהגדה, כגון "שפוך חמתך" (במובן של חמות), "והיא שעמדה", "שדיים נכונו ושיערך צימח ואת עירום ועריה" (במובן הסקסיסטי). פרופסור שלמה דשן, מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, שערך מחקר על הסדר החילוני, מסביר, שהבדיחות מאפשרות לחילונים לעכל טקסטים המנוגדים לאמונתם או להשקפת-עולמם. 

בימינו, עם חילון מושגים דתיים רבים, קיבל ליל הסדר גם ממדים הומניסטיים, והוא נחוג על-ידי רבים כמסמל את חירות האדם. בקיבוצים רבים נוסחו בעבר הגדות אלטרנטיביות, שהדגישו את האידיאלים הציוניים והקומוניסטיים. 

רבים מנצלים את ההגדה, העשירה בביטויים ובדימויים, לפרשנות אקטואלית ולהעברת מסרים אידיאולוגיים. תמיד יימצאו אישי ציבור, אהודים ואהודים פחות, שיתאימו לגילום ארבעת הבנים בהגדה (חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול). על תפקיד פרעה הצורר בגילגולו המודרני יש קופצים רבים. "הבה נתחכמה לו פן ירבה" עשוי להישמע כהד קדמון לבעיה הדמוגרפית של ישראל המודרנית. מתנחלים יזכירו לילדיהם, ש"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". ואילו המשפטן יובל אל-בשן כתב לפני שנים מספר, כי "בכל סדר וסדר מחויבים אנו לראות עצמנו כאילו נולדנו למצוקה נוראה במולדובה, ונמכרנו לזנות בישראל בידי סוחרי אדם".

למה בכל זאת טורחים החילונים לקרוא את ההגדה? אחד ההסברים לכך הוא שלעיתים, חלק מהיושבים סביב שולחן הסדר אינם אהודים במיוחד על האחרים (הדודה הנרגנת, האח שהסתכסך וכדומה). פרומן סבור, שהמשתתפים פורקים את האגרסיות על ההגדה ולא על יריביהם המסורתיים במשפחה.

לשולחן ליל הסדר מאפיינים ייחודיים, שהם בגדר חובה עבור דתיים ושומרי מסורת, אך גם חילוניים רבים מאמצים אותם, יותר במשמעות הסמלית והטקסית מאשר במשמעות הדתית-הלכתית שלהם. מדובר בגביע לקידוש, קערת ליל הסדר שעליה מונחים דברי מאכל סמליים (זרוע, ביצה, מרור, חרוסת, כרפס וחזרת), מי-מלח לטבילת הכרפס, ביצים קשות, יין לארבע הכוסות (לזאטוטים מספקים יין תירוש נטול אלכוהול), מצות והכוס של אליהו הנביא.

ליל הסדר עומד בסימן "והִגָדְתָ לבִנְךָ". כלומר, ספר לו על יציאת בני ישראל מעבדות לחירות, הניסים שחולל אלוהים, הנדודים במדבר וההגעה לארץ המובטחת. המטרה היא להעביר את המורשת לדור הבא, ולכן הסדר מוכוון ילדים. שני הפרקים העיקריים הנוגעים לזאטוטים, הם ארבע הקושיות והאפיקומן.

מטרת הקושיות היא למקד את תשומת-ליבם של הילדים למרכיבים הייחודיים של ליל הסדר, ובכך לגרום להם להבין את חשיבותה של יציאת מצריים. הילד שואל: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" ומתייחס לארבעת מאפייני הסדר: מצות, מרור, הטבלה וסיגנון הישיבה (הסבה).

מנהג האפיקומן: עורך הסדר בוצע חצי מהמצה האמצעית, עוטף אותה בפיסת בד ומחביא במקום כלשהו בבית, לרוב לא במקום גבוה מדי או סודי מדי. משימת החיפוש מוטלת על הילדים. המוצא הישר (והזריז) רשאי לדרוש תמורת האפיקומן ככל העולה על רוחו. האפיקומן (או ליתר דיוק, פוטנציאל המתנה הגלום בו) הוא גולת הכותרת של הילדים, גם במשפחות חילוניות. עם זאת, קיימות גישות שונות ביחס ל'מצת הפרס': המהדרין מעניקים את המתנה רק למוצא המאושר, ומותירים את שאר הילדים שבורי-לב. אחרים מעניקים לכל ילד מתנה בערב החג, בלי קשר למציאת האפיקומן, שמזכה את המוצא בתהילה בלבד. אחרים מחלקים מתנות לכל הילדים, אך מצ'פרים בנוסף את המוצא.
גם גודלן של המתנות אינו אחיד. יש משפחות הפודות את האפיקומן במתנה יקרת-ערך (זוג אופניים או משחק סוני פלייסטיישן), במשפחות אחרות מדובר במתנה סמלית.

במהלך הסדר נהוג לצלם את המוזמנים ואת החגיגה המשפחתית. בעידן המצלמות הדיגיטליות והדואר האלקטרוני, צילומים חמים מהטקס יישלחו עוד באותו לילה לקרובי-משפחה בכל רחבי הארץ והעולם. בסיום הארוחה קמים מהשולחן ועוברים לסלון, כדי לצפות בתוכניות הבידור לחג בטלוויזיה ולקנח בקפה ועוגה או פיצוחים. בבתים חילוניים רבים הטלוויזיה דלוקה גם במהלך טקס ליל הסדר והארוחה, כך שתשומת-הלב אינה ממוקדת אך ורק בהגדה.

למארחים מצפות עוד מטלות רבות: פינוי הכלים ושטיפתם, אירגון עודפי המזון במקרר, סידור וניקוי הבית. ברוב המקרים, יש מתנדבים מקרב האורחים הנרתמים לסייע, בין אם אלה ילדי המארחים, הדודות או בנות-הזוג הצעירות של בני המשפחה (הזדמנות להפגין את כישוריהן כעקרות-בית). יש בעלים ששולחים את האישה לנוח ותופסים פיקוד על מלאכת הפינוי והניקוי. מדובר בניצנים של מהפך מגדרי, אך בינתיים, מרבית המטלות הן באחריותה הכמעט בלעדית של עקרת-הבית.

הגדה של פסח

בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה, ליל הסדר על כל הכרוך בו אופיין בצניעות ובהסתפקות במועט. ההגדות לפסח היו לרוב סיפרונים פשוטים, מודפסים בצבע אחד. אבל הזמנים השתנו, תרבות הצריכה והמיסחור השתלטה על החברה הישראלית, וענף ההוצאה לאור היה שם כדי לספק את הביקוש. לצד ההגדה הסטנדרטית החלו לצוץ הגדות מהודרות עם כריכת עור והטבעת זהב, הגדות מעוצבות בכתיבה תמה, הגדות עם דמויות מפלסטלינה, הגדות לילדים, הגדות מנגנות, שיחזור צבעוני של הגדות עתיקות והגדות מעוטרות ביצירות אמנות.

התיאבון והתשוקה למקוריות הולידו פס ייצור של הגדות בעיצובים שונים ומשונים. חברת א.ג.נ. מרעננה, המגדירה עצמה כ"יצרנית הגדות לפסח המובילה בישראל", מציעה הגדה עגולה דמוית מצה שמורה, הגדה סגלגלה דמוית קערת ליל הסדר, הגדה המעוצבת כחאמסה (קמע מזל דמוי כף-יד), הגדת אבני החושן, הגדת המלכים ועוד.

גם גופים מסחריים גדולים גילו את הפוטנציאל הרדום של ההגדה, ונתנו פרשנות משלהם לציווי המקראי "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצריים". לשיטתם, זה היה "והגדת לבנך ביום ההוא את יתרונות המוצר או השירות שלנו". המיסחור השתלט על ההגדות בשלבים. תחילה הייתה זו הגדה תמימה למראה, שהופקה בחסות גוף זה או אחר (שקם, בנקים, חברות ביטוח), והביטוי היחיד למיסחור היה הלוגו של החברה על שער ההגדה. העיתונים הגדולים לא ישבו בחיבוק ידיים, והחלו אף לצרף הגדה מסחרית לקוראיהם.

הסכרים נפרצו. מו"לים ויזמים החלו להתייחס להגדה כעלון פירסומי לכל דבר, ומכרו מודעות מכל הבא ליד. הם הסתמכו על נתונים מחקריים בדוקים, ולפיהם הרוב המכריע של היהודים בישראל מקיים את מצוות ליל הסדר. חלק לא מבוטל הם חילוניים, שמרפרפים בהגדה כדי לצאת ידי חובה. אם כך, למה לא למכור להם בהזדמנות זו איזו תוכנית חיסכון, נופש בחו"ל או שמלת כלה במבצע.

הגדה של פסח תשס"ב, שהופצה במקומוני מעריב, כללה מודעות שכל קשר בינן לבין יציאת מצריים היה מקרי בהחלט: רהיטים, מסעדת בשרים, מגפיים מאוסטרליה, חדרי שינה, מחשבים, דיור לגיל הזהב, שטיחים, ספריי לניקוי רהיטים, יינות, חופשה בישראל ו...טבליות לטיפול בגזים ובעצירות (האחרון, לפחות, נחזה כמוצר רלוונטי, בהתחשב בכך שאכילת מצות גורמת לעיתים לעצירות).

הגדה צעקנית אחרת שצורפה לשבועון הבידור פנאי פלוס, 'מכרה' לצד המרור והכרפס, גם שמלות כלה, שטיחים, מבצע פלאפון, רהיטים, גני אירועים, נרות אמנותיים, מיזרנים, ספא פינוק, מרכז לניתוחים קוסמטיים, שעוני יוקרה וציוד למטבח. עורכי ההגדה הגדילו לעשות, כשהוסיפו בעמוד האחרון שורה באותיות קטנות: "נא לשמור על קדושת הגיליון". ועל כך כבר נאמר: אם תרצו, אין זו הגדה.

סדר פסח מחוץ לבית

ליל סדר בבית-מלון

לא מעט משפחות בעלות אמצעים, מחליטות לוותר על עריכת ליל סדר בביתן, או להתארח אצל קרובי-משפחה, ועושות את החג בבית-מלון או באתר נופש. למגמה המתפשטת בשנים האחרונות במגזר, יש כמה וכמה הסברים:
● בני-הזוג פטורים מכל ההכנות לליל הסדר (קניות, בישול, הכנת הבית ועריכת השולחן).
● המשפחה חוסכת מעצמה את ההכרח להזמין אליה (או להתארח אצל) קרובים מסוימים, שבינה לבינם לא שוררת אידיליה.
● בבית-מלון אתה האורח והכל עומדים עליך לשרת אותך לשביעות-רצונך, שלא לדבר על ארוחה ברמה של חמישה כוכבים, עליה שוקדים השפים של המלון.
● גם אם במבט ראשון נדמה שבית-המלון גובה תשלום מופקע עבור האירוח והסעודה, עלויות האירוח בבית עשויות להסתכם בסכומים גבוהים בהרבה.
● משפחות רבות משלבות את ארוחת ליל הסדר עם חופשת חג במלון, ובכך 'הורגות' שתי ציפורים במכה אחת.

מי שכבר החליט לוותר על האינטימיות הביתית לטובת סדר פסח מחוץ לבית, יכול לבחור בין מספר אפשרויות:
● סדר רב-משתתפים (בדרך כלל, מ-300 איש ומעלה) באולם הנשפים של המלון. את הסדר מנהל רב, לעיתים בליווי חזן. לרוב, קצב הגשת המנות הוא זה המכתיב את קצב קריאת ההגדה. בעבר, ליל סדר במלון היה מיועד בעיקר לתיירים שהגיעו לישראל לחג הפסח, אבל בהדרגה הוסט מרכז הכובד אל הפוטנציאל המקומי. זאת, בעקבות שני תהליכים נפרדים: שנים של שפל בתיירות הנכנסת, לצד התגבשות שכבה של ישראלים מבוססים כלכלית, שמוכנים ומסוגלים לשלם סכומים נכבדים תמורת פינוק ונוחות. ואכן, בשנים האחרונות, מרבית בתי-המלון מתמקדים בקהל הישראלי.

בחלק מבתי-המלון נערך ליל סדר מסורתי כהלכתו, באחרים רק ארוחה חגיגית עם סממנים מסוימים של ליל הסדר. חלק מאפשר רק לאורחי המלון להשתתף בארוחה, אחרים פותחים את שעריהם גם בפני אורחים בחוץ, כמובן בתוספת מחיר. מחירים לדוגמה: הילטון תל-אביב גבה 1055 למבוגר ו-530 לילד, דן פנורמה תל-אביב - 645 למבוגר, 485 לילד. דן אכדיה הרצליה - 965 למבוגר, 724 לילד, דן קיסריה - 760 למבוגר, 570 לילד (נכון לשנת 2007).

● סדר פסח פרטי. במקביל לסדרים ההמוניים, התפתחה אופנה של 'סדרים פרטיים'. מדובר בזוגות או משפחות המעוניינים באיכות, בשירות ובאווירה של המלון, אבל מעדיפים לבלות את הסדר במסגרת המשפחתית. הם לא מתרגשים מהתוספת של מאות הדולרים, עבור שכירת אולם או סוויטה.

את האופנה השיקו כבר לפני עשרות שנים בתי-ההארחה והמלונות המשרתים את הקהל החרדי והדתי, בשל דרישתן של משפחות מסוימות להמשיך את הסדר עד השעות הקטנות של הלילה. בתי-ההארחה החרדיים אינם גובים תוספת על סדר פרטי, ולכל היותר תתבטא ההשקעה הנוספת בתשר למלצרים.
את קהל-היעד של הסדָרים הפרטיים ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות: משפחות אמידות המגיעות לחגוג את כל החג, משפחות פחות אמידות, שמחלקות את ההוצאה ביניהן ותיירים (בדרך כלל, כאלה שיש להם קרובי-משפחה בישראל), ששוהים במלון במשך החג.
כצפוי, מדובר בעסק לא זול, וברוב המלונות יש לשלם גם על לינה כחלק מהדיל. מחיר הארוחות עצמן משתנה בהתאם לדירוג המלון ומיקומו. מלון רויאל גארדן אילת, לדוגמה, גבה 150 דולר למבוגר ו-80 דולר לילד תמורת ארוחת פסח בסוויטה פרטית, וכן תוספת של 250 דולר לסוויטה (נכון לשנת 2006). במלון מרידיאן אילת העמידו את הסוויטה המלכותית לסעודת חג של עד 12 איש, כולל תפריט לפי בחירה ומלצרים למשך כל הערב. מחיר התענוג: 500 שקל למבוגר, 370 שקל לילד ועוד 1650 שקל עבור השכרת הסוויטה.

ליל סדר במסעדה

יש זוגות או משפחות במגזר שמעדיפות לעשות את ליל הסדר מחוץ לבית, אך אינן מעוניינות (או מסוגלות) להשקיע אלפי שקלים בארוחה פלוס לינה במלון. לעזרתן נחלצות מסעדות רבות בערים הגדולות, המציעות ארוחת ליל סדר ברמה גבוהה. ברוב המכריע של המקרים, מדובר בארוחה חגיגית ללא קריאת הגדה, אך בליווי סממנים מסוימים של ליל הסדר המסורתי.

מסעדת אינדירה ההודית בתל-אביב, לדוגמה, יצרה מסורת משל עצמה, המשלבת את המטבח היהודי עם המטבח ההודי. לסעודת ליל הסדר מוצע תפריט יהודי מסורתי (גפילטע פיש, כבד קצוץ, קניידלך), לצד מנות מהמזרח הרחוק, כמו אגרול הודי ממולא בטטה ועוף, מוקפצים למיניהם ועוד. עבור מי שבכל זאת רצה להישאר בבית, אבל לא לטרוח על בישולים, הציעה המסעדה תפריט טייק-אווי לשישה סועדים, כולל יין ומצות, ב-600 שקלים (נכון ל-2006).

מסעדת אל בריו בתל-אביב הציעה (ב-2007) ארוחת ליל סדר במספר סיגנונות - אשכנזי, צפון-אפריקאי או גורמה. מנה ראשונה: מרק עוף עם קניידלך או מרק קרם בטטה וארטישוק, גפילטע פיש או פילה בורי ברוטב, סלטים, אוסובוקו טלה ביין לבן וירקות שורש, פרגית בגריל בלימון כבוש ומגוון דגים. תוספות: אורז בעשבי תיבול וזעפרן, פירה או צ'יפס לילדים. קינוחים: סופלה שוקולד או מרק פירות יער חם.

מסעדות רבות נוספות, חלקן מסעדות המציעות אוכל יהודי-ביתי, פותחות שולחן בליל הסדר לכל דיכפין, ו/או מארגנות ערכת פסח עשירה לקחת הביתה. התפריט כולל לרוב גפילטע פיש, מרק קניידלך, מרק עוף, כבד קצוץ,
צימעס (גזר מתוק עם צימוקים), כרוב מאודה ומגוון מנות בשריות. גם רשת המסעדות ההודיות טנדורי פועלת בערב החג מזה מספר שנים.

סדר פסח בחו"ל

רבים מהמגזר הלא דתי בוחרים לבלות את חופשת הפסח בחו"ל, בהרכב משפחתי או זוגי. יש המשלבים בחופשה גם את ארוחת ליל הסדר בחו"ל ויש שמסתפקים בעצם היציאה לחופשה, ורואים בה חגיגה בפני עצמה המייתרת את הטקס המלא. כחילוניים, אין להם בעיה של כשרות, ועקרונית, הם יכולים לבחור כל מלון או אתר נופש כראות עיניהם, במגבלות התקציב. יש זוגות או משפחות, המתארחים בחו"ל אצל ידידים או קרובי-משפחה, ובמקרים כאלה, הנטייה היא כן לערוך ליל סדר בבית.

מי שמבקש לחגוג את הסדר באווירה אקזוטית ועל רקע תפאורה יוצאת-דופן, יוכל להגשים את חלומו בעזרת אחת מחברות הנסיעות, המציעות חבילות נופש משולבות לפסח. שתי דוגמאות: ארוחת ליל סדר במרוקו, במסגרת טיול מאורגן (2150 לאדם); סדר פסח כהלכתו בלב שמורת סרנגטי בטנזניה, במסגרת טיול ספארי בן תשעה ימים (2500 דולר לאדם).

קיימת גם אופציה זולה יותר, אם כי היא מתאימה בעיקר לצעירים, או לזוגות ללא ילדים. קהילות יהודיות ואירגונים שונים מסביב לעולם מציעים ליל סדר לישראלים בחו"ל, שאין להם כתובת אחרת לחגוג את הפסח. הידועה מכולן היא תנועת חב"ד, אשר מארגנת סדרים כמעט בכל נקודה על הגלובוס. הסְדָרים ההמוניים ביותר מתקיימים במזרח הרחוק (תאילנד, נפאל, הודו, סין), בהשתתפות אלפי תרמילאים, אבל גם תיירים מבוגרים וישראלים השוהים שם לצורכי עבודה או לימודים. אומנם סעודת החג היא לא בדיוק ארוחת גורמה, אבל האווירה החגיגית ותחושת הביחד מחפות עליה. כולם קוראים את ההגדה בהתלהבות ומבצעים במקהלה אדירה את 'להיטי' החג הקלאסיים, ובהם "מה נשתנה", "עבדים היינו", "בצאת ישראל ממצריים", "דיינו" ו"חד גדיא". רבים מאלו שהשתתפו בסדר כזה, מדווחים על חוויה בלתי-נשכחת.

סניפי חב"ד פרושים על פני חמש היבשות, בדגש על ארצות שבהן יש ריכוז גדול יותר של ישראלים. בתאילנד, לדוגמה, מתקיימים סדרי פסח בבנגקוק, בקוסאמוי ובצ'אנג מיי. בהודו, יכולים הישראלים לבחור בין ליל סדר בבומביי, דרמאסלה או פּוּנָה. בסין מתקיימים סדרי פסח בשנחאי, בייג'ינג וגואנגזו. תרמילאי דרום אמריקה אף הם אינם מקופחים; חב"ד פעילה בארגנטינה, אקוודור, מכסיקו, בוליביה ופרו. חלק מהסדרים מתקיים בבית חב"ד המקומי, חלק בבתי-מלון או בתי-הארחה, הנשכרים ומוכשרים על-ידי החב"דניקים.

עבור סעודת חג כזו גובים 25-10 דולר בממוצע לאיש. בהינתן שהמחיר כולל ארוחת ערב פלוס 'תוכנית אמנותית' (קריאת ההגדה, שירה בציבור) פלוס אווירה ביתית רחוק מהבית, הסכומים סבירים בהחלט. איפה מוצאים פרטים על לילות סדר ציבוריים בחו"ל? אתר מגזין התיירות מגלים (www.megalim.co.il) מפרסם מדי שנה, לקראת הפסח, את הרשימה המלאה של מיקומי, זמני ומחירי ארוחות ליל הסדר, כולל מספרי טלפון ו/או דוא"ל לבירור פרטים. בשנת 2004, לדוגמה, נערכו ארוחות ליל סדר בלא פחות מ-40 ערים ברחבי תבל. 

אירוח בקיבוצים החילוניים

מאירוח חברים לאירוח בתשלום

ליל הסדר בקיבוצים מאופיין בדגש על הווי החיים הקיבוצי. הגדת הפסח הקיבוצית שונה מההגדה המסורתית ומשולבים בה קטעי פרוזה, שירים וריקודים עם זיקה לאביב, לחקלאות ולטבע, המקבילים בחלקם לסיפור יציאת מצריים. כל קיבוץ מכליל בהגדה שלו מאפיינים ייחודיים מההווי הפנימי.

היו ימים שבהם הקיבוצים פתחו את שעריהם בפני העירוניים, וערכו לכבודם שולחנות סדר פסח שופעי כל טוב. כל קיבוצניק היה רשאי להזמין בני-משפחה מהעיר, כמעט ללא הגבלה. יתירה מזו, בסיום הסעודה ארזו להם עודפי מזון בכמויות מהמטבח. רק שייקחו. החגיגה נגמרה אי-שם בשנות ה-80', בין היתר בעקבות משבר מניות הבנקים וחשיפת מצבם הכלכלי העגום של קיבוצים רבים, שניהלו משק בזבזני והשקעות כושלות בבורסה. לא מעט קיבוצים הגיעו עד סף פשיטת רגל, וממשלת ישראל נאלצה להזרים לקופתם מיליארדי שקלים, כדי למנוע קריסה רועמת של מפעל ההתיישבות.

לגזברים לא הייתה ברירה אלא להדק את החגורה. חרב הקיצוצים נחתה בין היתר על הסדָרים ההמוניים על חשבון קופת הקיבוץ. ברוב הקיבוצים ביטלו את המנהג הראוותני, ואלה שכן קיימו אותו גבו דמי השתתפות. קיבוצים רבים שעברו תהליך הפרטה, פיתחו בשנים האחרונות מסלול עוקף: הם משווקים ארוחת ליל סדר משולבת באירוח בצימר, שעל כל אחד משלמים בנפרד. מחיר ארוחה חגיגית נע בין 100 ל-250 שקלים למבוגר (נכון לשנת 2006).

עם זאת, קיבוצים מבוססים כלכלית ממשיכים לשמר את מסורת האירוח גם כיום. אחד מהם, קיבוץ נען בדרום, קיים ב-2006 סדר פסח ענק בהשתתפות 1050 חברי הקיבוץ ואורחיהם (אתר האינטרנט של הקיבוץ טורח לציין, כי "הגדת נען נקראת ומושרת ברחבי ארץ וגם חוצה ימים"). והוא אינו היחיד. סדרי פסח מרכזיים שבהם השתתפו חברי קיבוץ ואורחיהם, התקיימו באותה שנה ב-180 קיבוצים נוספים ברחבי המדינה. בנוסף, הסבו לשולחן הסדר 400 חיילים בודדים המאומצים על-ידי משפחות בקיבוצים (במסגרת פרויקט "בית חם לחייל הבודד") וכן כ-690 עולים חדשים שנקלטו בקיבוצים.

בהקשר זה מעניין לציין, כי דווקא התנועה הקיבוצית, שזיקתה לדת ולהלכה רופפת למדי, מקפידה לקיים את הכתוב בהגדה של פסח "כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל, כָּל דִצְרִיך לְפַסַּח יֵיתֵי וְיִפַסַח" (כל הרעב יבוא ויאכל, כל הצריך – יבוא ויפסח). מדי שנה היא מפרסמת מספר טלפון מיוחד, שאליו מוזמנים להתקשר ישראלים מעוטי-יכולת, שאין באפשרותם לקיים סדר פסח. התנועה מבטיחה לשלבם בסדר פסח באחד הקיבוצים הקרובים אליהם גיאוגרפית והתנדבו לארח, "ובלבד שלא יימצא אדם אחד שלא יקיים סדר פסח בגלל מצוקה כלכלית".

חני גזית, בת קיבוץ נגבה החילוני למהדרין, לקחה את ליל הסדר צעד אחד קדימה. גזית, העוסקת בבניית פרויקטים בינלאומיים הקשורים להווי הקיבוץ, החליטה כי מגיע לכל אזרחי המדינה, גם אלה שכף-רגלם לא דרכה מעולם בקיבוץ כלשהו, לחוות את ליל הסדר הקיבוצי. היא חקרה וליקטה מקיבוצים שונים את ההיבטים האופייניים לחגיגת ליל הסדר, וגיבשה קונספט אחיד המאפיין את הערב החגיגי. 'ההפקה' הועלתה בבכורה ארצית בחדר האוכל בקיבוץ נגבה (פסח 2007).

ההגדה הקיבוצית

התנועה הקיבוצית ראתה עצמה מראשית דרכה בונה סדר חג ומועד מחודשים, המבוססים על המסורת ומעודכנים ברוח הציונות. ההגדה הקיבוצית נולדה מתוך צורך של חברה, שזיהתה עצמה כיהודית אבל אחרת. דגש מיוחד ניתן לפרק האביב שבתחילת ההגדה, ביטוי להחזרת הפסח אל מקורו הראשוני כחג חקלאי. לתוכן ההגדה המסורתי יצקו הקיבוצים תכנים, שיש בהם מהד התקופה. בהגדות של סוף שנות ה-40' ותחילת שנות ה-50', לדוגמה, היו איזכורים לשואה ולמלחמת השיחרור.

יש המתנגדים להגדה הקיבוצית, מתוך התנגדות עקרונית לשינויים במסורת, ויש המציגים אותה כהגדת חפיף, הגדה לייט. הפובליציסט אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל שברמת הגולן, מוחה על ההגדרות וטוען: "ההגדה הקיבוצית היא יצירה רצינית ומעמיקה ביותר. למשל, היא ארוכה יותר מההגדה המסורתית. היא נוגעת בתכנים נוספים על אלה שבהגדה המסורתית. הצגתה כלא-רצינית, היא השמצה של ממש". הוא מוסיף ואומר כי לדעתו, "זוהי היצירה התרבותית החשובה ביותר שנוצרה בקיבוץ והתרומה החשובה ביותר של הקיבוץ לתרבות הישראלית וליהדות המתחדשת. ההגדה הקיבוצית היא נכס אדיר לתרבות היהודית, לתרבות הישראלית".

את ההגדה הקיבוצית הראשונה יצר בשנות ה-30' יהודה שרת, איש-רוח, מוסיקאי מחונן, יוצר ממדרגה ראשונה ומנהיג תרבות, שנודע גם כאחיו של משה שרת, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל. הייתה זו הגדה המבוססת אמנם על מסגרת ליל הסדר המסורתי, אך במקביל גם יצירה מקורית, ציונית, ארץ-ישראלית, עשירה יותר, עדכנית יותר, מחברת בין ערכי היסוד וסמלי היסוד של ההגדה המסורתית, עם המטרות, הערכים והמציאות של הציונות, של ארץ-ישראל המתחדשת, של ההתיישבות, של הקיבוץ. סדר פסח הקיבוצי, שיצר יהודה שרת, היה יצירה קהילתית, המבטאת את הקהילה ואת ערכיה ומבוצעת בידי חברי הקהילה.

יהודה שרת יצר הגדה, שאחד מיסודותיה המרכזיים הוא המרכיב המוסיקלי. הוא בנה את המקהלה של יגור, והפך אותה למקהלה ברמה ואיכויות גבוהות ביותר. הוא הלחין את מרבית הסדר, והפך אותו לאורטוריה של ממש, שבוצעה בידי הלהקה, אך גם בידי הקיבוץ כולו, שלמד את הלחנים והיה למקהלה רבתי. סדר הפסח הקיבוצי הראשון, המבוסס על ההגדה של שרת, נערך בשנת 1937. על בסיס "הסדר של יגור", שהפך למיתוס, נוצק הסדר המקובל בתנועה הקיבוצית, אשר קיבל פנים שונות בקיבוצים שונים והשתנה במשך השנים.

הגדות הפסח הקיבוציות הראשונות הופקו בשנות העשרים של המאה הקודמת. ההגדות, שהודפסו במכונת שיכפול (סטנסיל), היו דלות מאוד מבחינה עיצובית, הן בשל היעדר משאבים כלכליים והן מתוך אידיאולוגיה שגרסה, כי דלות החומר הינה "אנטיתזה לעושר והעוצמה הרוחנית של התכנים".

מאוחר יותר, בשנות השלושים והארבעים, הפכה הגדת הפסח לאחד מסמלי הזהות הקיבוצית וכל קיבוץ גייס את מיטב הכוחות היוצרים להפקתה. פרט להגדה של יגור, ידועות גם ההגדות המעוצבות של גבעת ברנר ועין חרוד, בהן שובצו שירת מקהלה ומחול. הגדות אלו שימשו מודל לחיקוי עבור הקיבוצים הקטנים. ועדת החגים של הקיבוץ הארצי הפיקה הגדה משותפת לכל הקיבוצים החברים בתנועה. רף ההפקה הגבוה הניע את שאר התנועות להתלכד וליצור הגדות איכותיות יותר מבחינה גראפית.

דוגמה לעיבוד מודרני של חלקים מההגדה המקורית, הוא השיר חד גדיא בגירסת קיבוץ חצור:
על גבע רם, על ראש התל,
חליל רועה שם מחלל
מזמור חדש לישראל. ולרועה רק אוהל בד,
ולו רק גדי, רק גדי אחד.
חד גדיא.

קפץ ובא חתול ביילל:
"פנו גם לי מקום בתל;
מיאו, לא אשב בטל".
ענו השניים פה אחד:
"בחפץ-לב, חתול נחמד!"
חד גדיא.

בא הכלב הב צוהל, שואל:
"האין גם לי מקום בתל?
שמור אשמור יומם וליל".
ענו בזמר פה אחד:
"תן יד, חבר, הב לנו יד!"
חד גדיא

היום, משפחות חילוניות רבות מאמצות את ההגדה הקיבוצית לטקס ליל הסדר המשפחתי שלהם, כחלק מתהליך חיפושי הדרך בתחום המסורת העובר על המגזר הזה. ההגדה הקיבוצית מתאימה למשפחות עירוניות, הן משום שהיא משלבת ישן בחדש ומותאמת להווי הציוני והישראלי והן משום שיש בה מרכיבים של חקלאות, צמחייה וכפריות, העולים בקנה אחד עם הטרנד האקולוגי.

סדר הפסח המרכזי של צה"ל

האגודה למען החייל מקיימת מדי שנה את ליל הסדר המרכזי לחיילים בודדים (כאלה שעלו ארצה בגפם ומשפחתם נשארה בחו"ל) ועולים חדשים. לרובם אין דרך אחרת לחגוג את החג, אך יש בהם כאלה המעדיפים לחגוג עם חבריהם לנשק.

בשנת 2006, לדוגמה, נערך ליל סדר ל-350 חיילות וחיילים בודדים בכפר הנופש של האגודה למען החייל בגבעת אולגה. אורח הכבוד היה סגן הרמטכ"ל. עלות האירוע המרכזי (כ-400 אלף שקלים) מומנה על-ידי ידידי האגודה למען החייל בצרפת. למחרת הסדר ציפתה לחיילים פעילות תרבות ופנאי מגוונת.

במסגרת יוזמה משותפת של האגודה והתאחדות בתי-המלון, התארחו מעל מאה חיילים בודדים לליל הסדר במלונות ברחבי הארץ שפתחו את שעריהם בהתנדבות. חיילים בודדים שהעדיפו לקיים את החג בדירות בודדים של האגודה, קיבלו חבילות מזון מגוונות. חיילים בודדים שהביעו משאלה לחגוג את החג באווירה משפחתית, הופנו למשפחות בערים ובקיבוצים ברחבי הארץ.

סדר פסח של הסוכנות היהודית

 בשנת 1997 חנכה המחלקה לעלייה וקליטה של הסוכנות היהודית, את פרויקט יחד בסדר. במסגרתו מתארחים סטודנטים וחיילים בודדים, עולים חדשים, שזהו להם ליל סדר ראשון בארץ, בבתי משפחות ישראליות ותיקות ובסדָרים קבוצתיים במסגרת מרכזי קליטה, בסיסי צה"ל וברשויות המקומיות.

בצורה זו גוברת המעורבות והמודעות בחברה הישראלית לעולים החדשים ולעלייה בכלל. העולים החדשים, מצידם, זוכים בחוויה ישראלית, המשלבת יהדות עם מסורת וה"ביחד" של המשפחה. אירוע הפתיחה של הפרויקט מתקיים מדי שנה בבית נשיא המדינה. הסוכנות גם נוהגת להטיס ארצה את הוריהם של חיילים בודדים, כדי שיחגגו ביחד באווירה משפחתית.

סדרי פסח אלטרנטיביים

ליל סדר רפורמי

התנועה הרפורמית בישראל (התנועה ליהדות מתקדמת) מקיימת מדי שנה סדרי פסח ייחודיים במרכזיה ברחבי הארץ. לצורך זה, חוברו תפילות מיוחדות: תפילה לארבע בנות ותפילה למען קורבנות הסחר בנשים בחג החירות. הרפורמים, שבוחרים לדלג על קטעים בהגדה, כמו "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוּךָ", מנצלים את האירוע להסברים על מנהגי החג מנקודת ראותם. ב-2007, לדוגמה, התקיימו חמישה סדרים עם איפיונים שונים:

סדר פסח לנשים: התוכן הוקדש לנשים שבדרך כלל מצויות מאחורי הקלעים של הסדר. המשתתפות למדו כיצד לשלב טקסט נשי בהגדה המסורתית.
כי גר היית בארץ מצריים: סדר פסח לעובדים זרים המתגוררים בדרום תל-אביב. הרפורמים שיתפו אותם במנהגי ארוחת ליל הסדר, כדי להקנות להם תחושת שייכות לחברה הישראלית שהם חיים בתוכה, אגב לימוד חווייתי.
סדר פסח למחוסרי דיור: התקיים בתל-אביב, בשיתוף אירגון לשובע. לסדר הוזמנו כ-400 מחוסרי דיור.
סדר פסח לנשים מוכות: נערך בליל החג לנשים מוכות, המתגוררות במקלט בירושלים.
סדר פסח לנגמלים מסמים קשים: סדר משותף למשפחות מוסלמיות ויהודיות.

ליל סדר קונסרבטיבי

יהדות קונסרבטיבית (או יהדות מסורתית) היא זרם דתי ביהדות, שראשיתו באירופה במאה ה-19. הקונסרבטיבים סוברים כי על ההלכה להיות גמישה ומותאמת לדרישות הזמן, אך מתנגדים לסטיות קיצוניות מעיקרי ההלכה ולהתרחקות מן המסורת, כפי שהם מתבטאים בתנועה הרפורמית.

הרב שמואל לואיס, מראשי התנועה בישראל, מציין כי "ההגדה של פסח קפאה על שמריה שנים רבות, וגם הסדר נותר כשהיה...אבל בעולם שגדלנו בו חלו שינויים רבים. אנו מבקשים לצרף פירושים חדשים לפירושים הישנים, ולעיתים להוסיף לטקסטים משמעויות המשקפות את הערכים והעשייה שלנו. זוהי, לטעמנו, מהות היהדות המסורתית על רגל אחת – בד בבד עם השמירה על הישן יש חיפוש של משמעויות חדשות, קריאה חדשה ואף ביקורת, כדי להתחדש. שולחן הסדר הוא הזדמנות טובה לעשות זאת".

אגדה אורבנית מספרת על רב שאמר: "לאישה על הבימה [של בית-הכנסת] יש מקום כמו לתפוז על צלחת הסדר". אחת התגובות של נשים קונסרבטיביות לאמירה הזו, הייתה להניח תפוז על שולחן הסדר. "אחרי הכל, האל אשר ברא את השמיים ואת הארץ ואת המין האנושי, בוודאי אוהב מגוון ושינוי", הן מסבירות.

בליל סדר מסורתי ממלאים כוס יין לאליהו הנביא. בליל סדר קונסרבטיבי מוסיפים לצידה את "כוס מרים", כוס מים לזכר מרים הנביאה, אחותם של משה ואהרן, אחת הדמויות מסיפור יציאת מצריים. המים מסמלים את באר מרים, מקור מים שליווה את בני-ישראל במדבר. על כוס מרים חוברה ברכה מיוחדת בזו הלשון: "זאת כוס מרים, כוס מים חיים, זכר להרווייתנו במסע ממצריים ובמסע הממשיך בכל יום ויום".
ארבעת הבנים בהגדה המסורתית (חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול) הופכים בהגדה הקונסרבטיבית לארבע בנות: חכמת לב, מורדת, תמה ושאינה יכולה לשאול. לדברי הרב ד"ר עינת רמון, דיקנית בית-המדרש לרבנים ע"ש שכטר, "כל אחת מארבע הבנות מבטאת יציאה משיעבוד לחירות במובן הלאומי והאנושי. הן למדות מתוך התבוננות בחיי הוריהן ומתוך התמודדות איתם..."

סדר נשים

המסורת מייעדת לנשים תפקיד מרכזי בהכנות לחג (ניקיון ובישול), אבל תפקיד שולי למדי בליל הסדר עצמו. בשנים האחרונות התגבש מנהג מחאה פמיניסטי לחלוקת התפקידים הזאת: סדר לנשים. הרעיון נולד בשנות ה-70' בארצות-הברית, ובהדרגה חילחל גם לישראל. דבורה עברון, מנחת סדר נשים של מכללת אורנים (מרכז חינוכי להתחדשות החיים היהודיים בישראל), אומרת כי המטרה אינה להוסיף תכנים על ההגדה המקורית, אלא להביא טקסטים מתוך התבוננות על משמעות פסח עבור נשים. בין היתר, המשתתפות מרימות כוס לכבוד בת פרעה (זו שמשתה את משה הפעוט מהיאור).

"המגמה היא לדרוש את ההגדה לא רק בבחינת 'והגדת לבנך', אלא גם 'והגדת לבתך", כך שהאמירה "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצריים', תכלול גם את המשמעות העכשווית של מהי מצריים בשבילי, ומהי בשבילי המשמעות של 'בת חורין'..."

עברון מספרת כי בהתחלה, 'סדר הנשים' היה בחוג אינטימי. "נשים התבקשו להביא משהו שמסמל עבורן חירות, ולספר עליו. עם השנים החוג התרחב, האופי השתנה ונוצר מבנה מסודר בשילוב של קטעי קריאה ושירה". האם יש כאן אמירה פמיניסטית? "בהחלט, זה סוג של מחאה", היא אומרת. "הוּדָרנו וקולנו לא נשמע. כעת קולנו מושמע במעמד ציבורי, וההגדות הנוצרות הופכות חלק מליל הסדר המשפחתי".

בשנת 2000 חנכה הסוכנות היהודית פרויקט שנקרא שותפות 2000, שבמסגרתו היא מארגנת, בשיתוף עם העמותה לקידום נשים בגליל המרכזי, "ליל סדר נשים" לעולות חדשות וגם 'ותיקות'. בערב פסח תשס"ג, לדוגמה, השתתפו בטקס הייחודי כ-450 נשים, מתוכן 75 עולות חדשות מדרום אמריקה, חבר העמים ואתיופיה שזוהי שנתן הראשונה בארץ ופסח ראשון בישראל. במוקד האירוע - ההגדה המקורית ש'שופצה' ושונתה בדגש על נושא נשים עובדות. כן משולבים בהגדה קטעים שנכתבו במיוחד בידי המשתתפות. לדברי יו"ר העמותה לקידום נשים בגליל המרכזי, "ליל הסדר לנשים לא נועד להחליף את ליל הסדר במסגרתו המשפחתית המוכרת, אלא לתת לנשים תחושה של העצמה וכוח".

בערב פסח תשס"ו ערכה קבוצת פעילות מהמרכז לסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל-אביב, סדר נשים פמיניסטי, בעלות סמלית של עשרה שקלים למשתתפת. לדבריהן, האירוע נועד לשמש אלטרנטיבה לסדר הפסח המסורתי. "אנחנו רוצות לתת מקום לתכנים בעלי ערך פמיניסטי, כמו שיוויון, הכלה ולגיטימציה לקולות שונים בחברה. הוא נועד לפתוח פתח למחשבה על הסדר הקיים, ולאפשר למשתתפיו הגות בתכנים האישיים הנוגעים בנושא חירות הפרט". את הערב, שנערך בבית ציוני אמריקה בתל-אביב, פתחו חמש פעילות חברתיות שהעלו חוויות פרטיות תחת הכותרת "חירות מזווית אישית". אחריהן קראו החוגגות את הגדת הפסח במהדורה פמיניסטית, סעדו ארוחה חלבית וקינחו בשירים.

בתחילת אפריל 2007 התקיים סדר הנשים הראשון של מודיעין והסביבה, במיקלט ביישוב מכבים שהואר בנרות ארומטיים. המארגנים, קהילת ידיד נפש ונשות ילתא (קבוצת הרבות והסטודנטיות לרבות של התנועה המסורתית), הכריזו על כוונתם להפוך את הסדר למסורת קבועה בעיר מודיעין, ולהגביר את מודעות הציבור למנהג.

המשתתפות לא הגיעו בלבוש אחיד. חלקן לבשו חצאיות וכיסו את ראשיהן בכובע, אחרות בחרו להגיע במכנס צמוד. "אני חנה בת לאה בת מרים", הציגה עצמה אחת המשתתפות ופתחה רשמית את המפגש. אחריה שיחזרו יושבות שולחן ליל הסדר את השושלת האמהית שלהן, נוהל אותו הסבירה מנהלת הטקס, הרב ואלרי סטסין, בכך שהחברה הדתית נוטה להזניח את אילן היוחסין הנשי ולהעדיף את זה הגברי.

ליל סדר בקהילה ההומו-לסבית

אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרים, עורכת מדי שנה ליל סדר לחבריה. האירוע המרכזי מתקיים בבית פזי, סניף האגודה ברחוב נחמני בתל-אביב. הארוחה וקריאת ההגדה הם על טהרת המתנדבים והתרומות. ההשתתפות חינם עבור חברי קהילה, חברים וכל מי שאין לו איפה להיות בארוחת החג. מספר המקומות מוגבל והמעוניינים מתבקשים להירשם מבעוד מועד.

הבית הפתוח, המרכז ההומו-לסבי הירושלמי, מקיים מזה מספר שנים סדר פסח לחברי הקהילה. מגיעים אליו אלה אשר מעוניינים להעביר את ליל הסדר עם בני/ות זוגם, אך אינם יכולים להביאם הביתה; אלה שמשפחתם מתנכרת להם ומחרימה אותם; אנשים שגדלו במשפחה דתית וכיום זוהי אחת המסגרות הדתיות היחידות הפתוחות בפניהם, או חילונים שמעולם לא חגגו את הפסח בשל תפישת הממסד הדתי ככפייתי, ועכשיו גילו שהשד אינו נורא כל-כך. לעיתים, מצטרפים לחגיגה גם סטרייטים, שמחפשים סדר מסוג אחר.

אחד מחברי הקהילה מספר, כי במשך השנים נוצרה בבית הפתוח משפחת חגים מורחבת, שבה כל אחת ואחד מרגיש בטוח, מקובל ונאהב. "כמדי שנה, גם השנה [2006] הילדים ישאלו את הקושיות, ואת הגפילטע פיש יביאו סבא וסבא [ותיקי הקהילה, שחוגגים ארבעים וכמה שנות זוגיות]. וכמדי שנה, גם השנה תהיה ליציאה מעבדות לחירות משמעות מיוחדת".

בשנת 2006 נחגג לראשונה "סדר גאה" גם בצפון הארץ, בגאיה בגליל, תשלובת צימרים ביישוב מצפה אמירים שנבנו במיוחד לחברי הקהילה. האירוע החגיגי התקיים ערב לפני ליל הסדר הרשמי (כדי לאפשר לנוכחים לחגוג את ארוחת החג גם עם משפחותיהם), וכלל ארוחת גורמה בת ארבע מנות. מנחת הערב הייתה ציונה פטריוט, "מלכת הדראג של ישראל", ואל השולחנות הסבו ידוענים כמו מעצב האופנה יובל כספין, השחקנית אוולין הגואל ואחרים. 

לאור הצלחת האירוע, הוחלט להפוך את ליל הסדר בגאיה בגליל למסורת. ב-1 באפריל 2007 שבו החבר'ה הגאים והתקבצו לעשות סדר במצפה אמירים (המוכר יותר כ"צימרים של ההומואים"). גם את הערב הזה הינחתה ציונה פטריוט, בסיועו של עידו תדמור, רקדן ושופט בתוכנית הטלוויזיה נולד לרקוד.

סדר פסח "שאנטי"

● היישוב הקטן קדיתא, למרגלות הר מירון בצפון, מזמין את שוחרי הרוחניות לארוחת ליל סדר גורמה בחיק הטבע, כולל קריאת הגדה בליווי מוסיקלי. הסעודה גולשת לשעות הקטנות של הלילה.

● לתרמילאים שחזרו מהודו ואולי רוצים לחזור גם בתשובה, הציע אירגון ראש יהודי (המרכז למודעות עצמית), בפסח תשס"ו, ליל סדר פסח חווייתי עד אור הבוקר, בהנחיית הרב מרדכי (מוטי) אילון. שנה קודם לכן קיים האירגון סדר פסח מיוחד לצעירים ומשפחות בישיבת הכותל, מול הכותל המערבי.

סדר פסח קהילתי

● במרכז הקהילתי בקיסריה התקיים ב-2006 סדר נשים, תחת הכותרת "כולנו רקמה אנושית אחת חיה: נשים מאחות קרעים". המסובות קראו את הגדת "ניגון נשים", שתו ארבע כוסות, סעדו ארוחת חג קלה והצטרפו ללהקה מקומית בשירי חג.

● תיאטרון החדר קיים בערב פסח 2006, סדר אלטרנטיבי בהשתתפות יוצרים בני משפחת התיאטרון. החדר, פרויקט ייחודי שנוסד בשנת 1985, משלב לימודי משחק ובימוי והצגות תיאטרון.

●בחיפה נערכו שלוש ארוחות ליל סדר קהילתיות, שלוו בקריאת ההגדה: בבית פאני קפלן, במתנ"ס נווה יוסף, ובמרכז הקהילתי בת גלים.

● השף חיים כהן ניצח על סדר פסח תשס"ו במרכז הקהילתי נווה צדק, בדרום תל-אביב. לשולחן הסבו תושבי השכונה, חיילים בודדים ואחרים שלא היה להם היכן לחגוג.

פסטיבלים ובילויים

היצע עשיר של אטרקציות למשפחה

חול המועד פסח משופע בשנים האחרונות באירועים לכל המשפחה, לכל הטעמים, לכל תקציב (חלק מהאירועים חינם אין כסף) ובכל רחבי הארץ. ריפרוף בעמודי הבידור בעיתונות המודפסת ובאתרי האינטרנט, מעלה שלל נכבד של אירועים, שהקשר של מרביתם ליציאת מצריים קלוש ביותר. להלן מקבץ מייצג לשנת 2007:

אזור המרכז: פסטיבל המשפחה הגדול בכיכר רבין בתל-אביב, פסטיבל גיבורים מהספרים במוזיאון תל-אביב, הפנינג קרקסי בקניון דיזנגוף סנטר בתל-אביב, מופע הקוסמים הגדול בתיאטרון חולון, פסטיבל קיפולים במוזיאון הילדים בחולון, קרקס בינלאומי בפארק קיבוץ יקום, להקת מתופפים מאפריקה בפארק הקופים ביער בן שמן.

אזור הדרום: תערוכת אשליות בירושלים, צבעים של אביב במוזיאון הפתוח בעומר, פסטיבל שירה ויהדות ביבנה, פסטיבל בדואי במוזיאון ג'ו אלון בבאר שבע, מסע בין כוכבים במצפה רמון, הפנינג טיסנים בעין יהב בערבה, טיולי ג'יפים בארץ הנגב.

אזור הצפון: הפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים בחיפה, טיולים בשמורת גמלא, פסטיבל אדמה בחוף חוקוק בכנרת, פסטיבל פסח אביב בראש הנקרה, מסע אופניים בעמקי הצפון, טקס קציר העומר בקיבוץ רמות יששכר, צעדת המעיינות באזור הסחנה, פסטיבל ספורטבע במועצה האזורית מגידו, מסע אופניים בשבילי קק"ל בצפון.

חוזרים למדבר סיני

חג הפסח מהווה תזכורת לנס שעשה אלוהים עם בני ישראל בהוציאו אותם ממצריים. חילוניים רבים מנצלים את חופשת הפסח ועושים את הדרך בכיוון הפוך, מישראל למצריים, וליתר דיוק, לאתרי הנופש והסתלבט בחצי האי סיני. שרשרת הפיגועים שאירעו בסיני באוקטובר 2004 (שבהם נהרגו עשרה ישראלים), כמו גם ההתרעות שמפרסם המטה ללוחמה לטרור מדי ערב פסח, לרוב אינם מרתיעים את הנופשים, רובם המכריע צעירים, שהמוטו שלהם הוא "לי זה לא יקרה".

ואכן, המספרים מדברים בעד עצמם. דו"ח של רשות שדות התעופה על תנועת נוסעים במסופי הגבול היבשתיים ב-2007, מלמד כי במהלך אותה שנה עברו לא פחות מ-542 אלף ישראלים במסוף הגבול בטאבה. ניתן להניח כי חלק לא-מבוטל מהם עשו זאת במהלך פגרת הפסח.

פסטיבל בומבמלה

מי שחושש להיזרק בחופי דהב, נואייבה או ראס א-שיטאן, יכול לעשות זאת בביטחה בחוף ניצנים. שם מתקיים מדי שנה, מאז 1998, פסטיבל בומבמלה, חגיגה לצעירים ברוחם, חובבי השאנטי והתרבות האלטרנטיבית. פסטיבל הזרוקים' הפך חלק מסמלי האביב, ויש לו מחנה של כמה עשרות אלפי מכורים. ערב פתיחת הפסטיבל מתקיים סדר פסח גדול, אורגני וצמחוני, הכולל קריאת הגדה, שירים, מחולות וארוחה חגיגית, והכל באווירה קסומה בחיק הטבע.

החג ביצירה התרבותית

חג הפסח נהנה מייצוג נכבד בתרבות הישראלית. החג 'מככב' בסרטים (לילסֶדֶה בבימוי שמי זרחין, זמן אמת בבימוי אורי ברבש) ובהצגות (חמץ מאת המחזאי שמואל הספרי). צמיחתה של היצירתיות נבעה ממחויבות אידיאולוגית מוצהרת. כיום, הקשר בין ליל הסדר ליצירתיות מתבטא במנהגן של משפחות רבות לצפות ב"סרט הסדר" לאחר הארוחה וקריאת ההגדה. ריבוי ערוצי הטלוויזיה וספריות ההשאלה מאפשר בחירה בין סרטים ישראליים הקשורים ברוח החג, וסרטים הוליוודיים (דוגמת עשרת הדברות או נסיך מצריים המצויר) בקטגוריית "סרטי פולחן".

ביביליוגרפיה

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • דשן, שלמה, "ישראלים -חילוניים בליל הפסח: צלה של משפחתיות על סמלים דתיים", מגמות לח (4), 1997, 528.
  • "מה נשתנה הלילה הזה?" קהילתון, ביטאון התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) 21, ניסן תשס"ז.

פרסומים מדעיים מקצועיים ודוחו"ת

  • לוי שלומית, לוינסון חנה וכ"ץ אליהוא, אמונות, שמירת מצוות ויחסים חברתיים בקרב היהודים בישראל, מכון גוטמן למחקר חברתי שימושי, דצמבר 1993. 

מאמרים וכתבות בעיתונות

אתרי אינטרנט

שונות


מילות מפתח

ליל-הסדר | מסורת | יהדות | חמץ | כשר-לפסח | משפחה | משפחה-מורחבת | אורחים | צה"ל | סוכנות-יהודית | | סדר | סדר-אלטרנטיבי

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על חג הפסח בחברה החילונית בישראל (1)

    אבי רן

    100bella@walla.com
    ליל סדר רפורמי במועדון בלה שלומקינס2011 לראשונה בארץ מחיר ליחיד ארוחה מלאה ומשקאות חופשי 300ש"ח למשפחה 4 נפשות 1000ש"ח בלבד מוגבל ל200 מקומות פתיחת דלתות 20.30 ליל הסדר מתחיל ב21.15 חובה להזמין מקום מראש03-6096996
    יום ראשון כ"ח ב אדר ב תשע"א 3 באפריל 2011

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.