דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 5 מדרגים

פרק 13: מסעדות ערביות בישראל

חומוס במסעדה
חומוס במסעדה
עוז אלמוג
עכו העתיקה
קפה במסעדה מזרחית
קפה במסעדה מזרחית
עוז אלמוג
אבו גוש
מסעדה מזרחית באבו גוש
מסעדה מזרחית באבו גוש
עוז אלמוג
מסעדה מזרחית באבו גוש
מסעדה מזרחית באבו גוש
עוז אלמוג
אביבה שיפמן, עוז אלמוג, דוד פז


נוצר ב-3/31/2008

רקע ומאפיינים כלכליים

ההתייחסות למסעדה ("מָטָעֶם") במגזר הערבי שונה, בדרך כלל, מאשר במגזר היהודי. ישראלי ממוצע אוכל צהריים במסעדה כעניין של מה-בכך, תחליף קל ונוח לארוחה ביתית. מסעדה ערבית (הוא יעדיף לכנותה "מזרחית") מציעה לו תפריט עממי, זול, זמין ונטול הילה של חגיגיות. חומוס, טחינה, צ'יפס, סלטים ובשר על האש. עובדי מפעלים, כמו גם אנשי הייטק ועובדי משרדים בסביבה, קופצים לנגב חומוס ולהוריד שפוד קבאב שו שישליק וזהו. בודדים יזמינו תבשילים או מאכלים מורכבים ועשירים יותר.

ברוב המקרים, המסעדות הערביות בישראל מציעות תפריט זהה הן ליהודים והן לערבים. ההבדל נעוץ בפונקציה החברתית שממלאת המסעדה עבור הסועדים. משפחה ערבית ממוצעת מגיעה למסעדה, כדי לחוות ארוחה מחוץ לבית ולשחרר את האישה מעול הכנת הארוחה לאותו יום. היא גם נערכת למסעדה כאל אירוע חגיגי. מבחינתה, זהו סוג של חריגה מהשיגרה, דבר שלא עושים כל יום.

ואכן, בשיחות עם נשים ערביות מתברר, שהן רואות בארוחה בחוץ ביטוי של מותרות, פינוק ושבירת השיגרה. מבחינתן, המסעדה אינה חייבת להיות יוקרתית. תחושתן תהיה זהה גם אם יאכלו בפיצריה, מסעדת מזון מהיר, חומוסיה או אפילו בית-קפה.

בתרבות הערבית, ארוחה היא ביטוי מובהק לאינטימיות בין הסועדים. לכן, למסעדה הולכים רק עם אנשים קרובים - משפחה, זוג מאורס, חברים. בכפרים, אנשים שמערכת היחסים ביניהם טרם התמסדה, לא יאכלו בצוותא במסעדה. כך, לדוגמה, צעיר וצעירה ערביים שהתחילו לצאת, יעדיפו לנסוע למסעדה ישראלית מחוץ לכפר ובלבד שלא יסתכנו בפגיעה במסורת.

עיצוב המסעדות הערביות משלב בדרך כלל אלמנטים מסורתיים, כמו כלי בישול, מכתש ועלי ועוד. זאת, במטרה להכניס את הסועדים לאווירה המתאימה.

במסעדות במגזר הערבי, הן עובדי המטבח והן המלצרים יהיו תמיד גברים. במסעדה הממוקמת בבית פרטי, יש חלוקת תפקידים ברורה - האישה מבשלת והגבר מגיש. מטבע הדברים, יש הבדל משמעותי בין תפריטי המסעדה לקהל הרחב והמסעדה הביתית.

שמה של מסעדה מוצלחת עובר מפה לאוזן והישראלים ממהרים לפקוד אותה. אתרי האינטרנט ומדורי האוכל בעיתונות הכתובה, תורמים אף הם תרומה משמעותית לפירסומן של מסעדות.

מסעדות ערביות אינן מעסיקות נשים כטבחיות. תפיסת-העולם התרבותית-קולינארית של הערבים גורסת, כי מקומה הטבעי של האישה הוא במטבח הפרטי, שם עליה לבשל לבני ביתה. בישול במסעדה לאנשים זרים, נתפס כעיסוק לא ראוי עבורה. בהקשר זה יצוין, כי נפקדותן של נשים ממטבחי המסעדות מביאה גם ל'נפקדות' של תבשילים ביתיים מהתפריט.

יש נשים ערביות שהפכו את מיומנות הבישול למקור פרנסה: הן מנהלות בין כתלי ביתן מסעדות קטנות ואינטימיות, לעיתם מאותו מטבח משפחתי. הקירבה הזו מאפשרת להן לנהל את הבית והמסעדה בעת ובעונה אחת. הן בונות תפריט, קונות את המצרכים המתאימים, מלקטות עשבי תבלין ומכינות את הארוחה. מרגע שהמנה שהוזמנה מוכנה, היא יוצאת מהתמונה והבעל הוא זה המגיש את האוכל.

כאשר האם מחליטה לפרוש מבישול פעיל במסעדה, היא מעבירה את השרביט לבתה בהדרגה, כפי שקרה במסעדת יאסמין באבו-גוש. נוואל אבו-גוש, בשלנית ומחברת הספר "בישול ערבי ארץ-ישראלי", העבירה לבתה את הידע הקולינארי שצברה, ומסתפקת בתפקיד יועצת.

נשים ערביות לעולם לא תשבנה לבדן במסעדה ערבית, מחשש שהדבר יתפרש כפרובוקציה. הן תעדפנה לנסוע מרחק רב עד מסעדה ישראלית, ולא לשבת במסעדה בכפר.

התפריט

כאמור, היציאה למסעדה נתפסת בחברה הערבית-ישראלית כאירוע חגיגי, ומטבע הדברים הסועדים יעדיפו מאכלי בשר או מאכלים שממעטים להכין בבית.

התפריט המוגש במסעדות ערביות די אחיד, לא עשיר במיוחד ומורכב ממאכלים צפויים, כגון: חומוס, טחינה, פלאפל, סלטים, קבאב, שישליק, סטייק, כבד עוף, צלעות כבש, סֵנִיָה, עוף מטוגן וירקות ממולאים. אחידותו של התפריט מפתיעה מעט, לנוכח האוכלוסייה המגוונת הפוקדת את המסעדות. ביפו, בלוד וברמלה, לדוגמה, יש נוכחות מוגברת של סועדים יהודים. בנצרת, לעומת זאת, המסעדות משרתות בעיקר את האוכלוסייה המקומית.

קיימת גם זיקה ברורה בין הרכב התפריט במסעדות, למעמדה של האישה כנושאת הידע הקולינארי ולציפיות ממנה. הכללת מאכלים ביתיים בתפריט המסעדה, עלולה להתפרש כפיקפוק בידע הגסטרונומי שרכשה האישה וביכולתה להזין את משפחתה. לכן, הדעת אינה סובלת שאישה תלך לאכול במסעדה את מה שהיא מבשלת בבית. זאת ועוד, גם אם היה אוכל ביתי מבושל בתפריט המסעדה, שום גבר נשוי לא היה מעז להזמין ובכך להודות בעקיפין שאשתו אינה יודעת לבשל.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • אבו-גוש נאוול, בישול ערבי ארץ ישראלי, כתר, 1996.
  • אהרוני ישראל ושפר נלי, המטבח של כור ההיתוך, משכל, 1998.
  • גביעון ליאורה, בגובה הבטן - ההיבטים החברתיים והפוליטיים של המטבח הערבי בישראל, כרמל, 2006.
  • חנאווי מרים, בישול ערבי גלילי, מודן, 2006.
  • ליטני יהודה ועריידי נעים, לא על החומוס לבדו - חומוס, שמן זית, מראי מקום, דניאלה די-נור, 2000. ‬
  • עבאס חוסאם ורוסו נירה, טחינה, נענע, צנובר, כבש, משכל, 2006.
  • טהא מוחמד עלי, עוד ציפורי - אגודת מורשת ציפורי (תרגום חופשי של השם מערבית).

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • זועבי ביאן, "האישה הערבייה בישראל: עמדותיהן של שתי צעירות ערביות", על מה – כתב עת לקידום מעמד האישה 6, אפריל 2000. (פורסם באתר מט"ח)

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • ג'רייס טנוס, עימות נעים- מילון המילים הזהות והדומות בשתי השפות העברית והערבית, דפוס אבו רחמאן, 2005.
  • רוזנטל רוביק, חדוות הלשון, עם-עובד, 2004.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). בית בד. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 15:31, פברואר 19, 2008.

כתבות ומאמרים בעיתונות

אתרי אינטרנט

ראיונות

  • ראיון עם אבו-גוש נאוול, מסעדת "יסמין" באבו-גוש, 2007.
  • ראיון עם מוסלמני חדיג'ה, כפר ג'דידה, 2007.
  • ראיון עם משפחת תיתי, כפר בענה, 2007.
  • ראיון עם שחאדה רסמייה, כפר כבול, 2007.

מילות מפתח

מסעדה | אוכל | מזרחי | חומוס | פיתה

הערות שוליים

    הפרק הבא

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.