דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר לא דורג

פרק 15: מאפייני לבוש של נשים ערביות-נוצריות בישראל

מעצבת לבוש
מעצבת לבוש
דליה בר אור
מעצבת לבוש
מעצבת לבוש
דליה בר אור
מפגש נשים
מפגש נשים
דליה בר אור
נערות בחצר ביתן
נערות בחצר ביתן
דליה בר אור
חליפות חצאית ושמלות נשיות
חליפות חצאית ושמלות נשיות
דליה בר אור
דליה בר אור, עוז אלמוג


נוצר ב-6/13/2008

רקע

מאמר זה נכתב בעיקר על בסיס תצפיות וראיונות עם בעלי חנויות בגדים במגזר הערבי, עיתונאי אופנה ומספר תלמידות במגמה לאופנה במכללת ויצו"ו בחיפה. כיוון שלא מדובר במחקר המבוסס על מדגם מדעי, צריך לראות את המאפיינים שלהלן כהשערות או כהבחנות אימפרסיוניסטית בלבד. אנו גם ערים לעובדה שהמגזר הערבי כולו, ובעיקר האוכלוסיה הנוצרית, עוברים שינויים. לכן אפשר לשער שמקצת מהאפיונים שלנו כבר פחות תקפים. אתם מוזמנים אפוא לתקן אותנו ולהוסיף לנו מידיעותיכם.

חרף ההבדלים התרבותיים בין מגזרי החברה בישראל, רובם נשאבים, מרצון או שלא מרצון, לאותו פס-ייצור גלובלי. כך גם הרגלי הלבוש בחברה הערבית-נוצרית בישראל, המוכתבים לרוב על-ידי הרצון לאמץ זהות קוסמופוליטית של ג'ינס, טי-שרט וקוקה קולה. לחברה הבורגנית-נוצרית בארץ, אין כמעט ייחוד חיצוני מובהק. מבחינת לבוש, אין כמעט שוני בינה לבין קבוצות חברתיות אחרות.

החברה הערבית בישראל עברה בעשור האחרון שינויים גדולים, ובקצב מסחרר. החשיפה המסיבית למדיה, לאינטרנט, לפירסום החוצות, למודעות ולתשדירים, לא פסחה גם עליהם. כל מוצר חדש, כל טרנד אופנתי, מגיעים גם למחשב ולסלון שלהם באמצעות ערוצי טלוויזיה לבנוניים ואחרים. ערבים-ישראלים אמידים הנוסעים לחו"ל, פוקדים חנויות יוקרה בקניונים של נסיכויות המפרץ, שאינן נופלות במאומה מאלו של השדרה החמישית בניו-יורק או השאנז אליזֶה בפאריז, לעיתים אף נוצצות יותר מהן.

"לבוש נכון" הוא כזה המשקף את מוסכמות החברה שבה חי המתלבש. מכאן שהשפעתה של החברה הישראלית על החברה הערבית-הנוצרית, רבה מזו של מדינות ערב השכנות. קשת ההשפעות נעה בין שני קצוות: אלה שממשיכים לאמץ את הגישה השמרנית של דור המבוגרים, ואלה שצו האופנה הוא נר לרגליהם.

כך ניתן לראות ערבים-נוצריים, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, שמתלבשים בדיוק כמו במגזר היהודי החילוני - ג'ינס קרוע ומשופשף וחולצות 'חצי בטן', בצד קז'ואל (לבוש חופשי, מזדמן). המעוז היחיד של השמרנות והצניעות היא הכנסייה; מי שמגיע לשם גם מתלבש בהתאם. גברים אינם צריכים לטרוח הרבה. נשים המגיעות לתפילה בלבוש לא-הולם, עלולות לספוג נזיפה. בפעם הבאה הן כבר לא יחזרו על הטעות, מן הסתם.

פער הדורות ותפיסות-העולם, המאפיין את החברה הערבית-נוצרית, כמו-גם חברות אחרות, נותן את אותותיו בראש ובראשונה בזירת ההופעה החיצונית. דור המבוגרים נחלק לשלוש קבוצות-גיל עיקריות: גילאי 70-60, שמרנים ובעלי יכולת השפעה מועטה; גילאי 50-40, בעלי יכולת ההשפעה הרבה ביותר; גילאי 30-20, הקרובים במראם ובגילם לבני-התשחורת, ודווקא בשל כך אינם בעמדת-כוח מובהקת. כאשר סב מבוגר ושמרן מנסה להעיר לנכדו או נכדתו על לבושם 'הצעקני', רוב הסיכויים שהדברים ייפלו על אוזניים ערלות. לעומת זאת, הורים בני 50-40 דווקא מצליחים להקנות לילדיהם דפוסי חיים בכלל וסיגנון לבוש בפרט.

אצל היהודים, קל מאוד לזהות מיהו חילוני ומיהו דתי. גם במגזר הדתי, יש דרגות של אמונה, מכיפה סרוגה, דרך כיפה שחורה, שטריימל וזקן מידות. לנוצרים, לעומת זאת, אין שום סממן חיצוני המסגיר את עומק אמונתם הדתית. "הנצרות אינה כופה כללי לבוש מחמירים", אומרת ד"ר נהאד חדאד. "עם זאת, חוק בלתי-כתוב דורש מכל מאמין, גבר או אישה, שלא לנצל את גופו לגירוי הזולת".

ערביה-נוצרייה חילונית מרכיבה את מלתחתה על-פי מספר פרמטרים: צו האופנה, המצאי בחנויות, טעם אישי, העדפות ואילוצים תקציביים. החברה הערבית בישראל, מוסלמים ונוצרים גם יחד, עוברת שינויים רבים בשנים האחרונות, ואחד הביטויים המובהקים ביותר לכך הוא יחסן ללבוש בכלל ולהלבשת נשים בפרט. החשיפה לאופנה המתירנית הרווחת ברחוב הישראלי, בעיקר בערים הגדולות, שבהן מתגורר רוב-רובה של הבורגנות הנוצרית, מחוללת עימותים קשים בשאלת הגדרת הגבולות.

המבוגרים, בעיקר הדתיים שבהם, מתפקדים על תקן "משמרות צניעות", המנהלים קרב-מאסף כמעט אבוד מראש על הלבוש השמרני. הנוער מנער מעליו את קורי המסורת ומאמץ בהתלהבות אופנה עכשווית, חושפנית וצמודה לגוף. כמו בני-גילם הישראלים, גם הם לובשים ונועלים מותגים מגניבים, ושיערם מעוצב על-פי הצעקה האחרונה.

בני דור הביניים, נשים וגברים, שבתוקף עיסוקם במשרות ציבוריות או במקצועות חופשיים, באים במגע יומיומי עם אוכלוסייה יהודית חילונית, נוטים להתלבש כמעט כמוה. ההבדלים הדקים, הניכרים בעיקר אצל הנוצריות המבוגרות, מקורם בזיקה הדתית.

שיעור הדתיים בקרב הערבים-הנוצרים בישראל עומד על כ-15%. פלח זה הוא ברובו שמרני בכל הנוגע ללבוש החיצוני, מתוך צניעות וכבוד לערכי הדת. עם זאת, הגישה השמרנית אינה מונעת בעד הנשים הדתיות לפנק את עצמן בבגד איכותי ואופנתי, ובעיקר נוח. חלקן נשים אמידות ממעמד חברתי גבוה, ומחויבות להתנהלות חברתית בהתאם: הן מעריכות הלבשה איכותית ויודעות שאיכות עולה כסף, ולכן לא תמצאו אותן קונות 'מציאות' בשווקים או בבזארים.

מכנסיים

מכנסיים ליומיום

ערביות-נוצריות, חילוניות ודתיות כאחת, חשות עצמן חופשיות להתלבש על-פי צו האופנה, כולל מכנסיים בכל גיזרה, אריג או צבע. המגבלות היחידות הן מראה צעקני מדי לגילן ולטעמן, או מחיר שמעבר להישג-ידן. צעירות וגם מבוגרות ילבשו מכנסי ג'ינס ליום-יום, בדרך כלל בכחול קלאסי או בשחור. בחירה זו נובעת מתפישה כללית של צניעות בלבוש ואימוץ הגישה הקלאסית-אירופית, הדוגלת בגזרות שמרניות ובצבעוניות הנעה מכחול כהה, שחור ולבן ועד גווני אדמה ופנינה נייטרליים.

הצעירות הנוצריות, כמו אחיותיהן הישראליות, מעדיפות גזרות ג'ינס קלאסיות של יצרניות כמו קרוקר, דיזל, ליווייס ולי קופר: מכנס צמוד, גיזרה נמוכת-מותניים, צבעי ג'ינס כחול, אריג משופשף אך מעודן. הגזרות נמוכות-המותניים עדיין שולטות, אם כי באחרונה הן הוגבהו בארבעה סנטימטרים. הסיבה העיקרית לעליית המפלס היא הרצון לשמר לקוחות. הקו הנמוך חביב ביותר על צעירות וצעירים, שחלקם נמצא בתהליך גדילה. הגבהת קו המותן נועדה להתאים את הג'ינס לשינוי שחל בגובהם.

רוב הצעירות הנוצריות קונות ג'ינסים המוגדרים קז'ואל (basic, classic), או דגמים מעודנים מהאופנה האחרונה. יותר ויותר נערות אינן מסתפקות בדגמים קלאסיים, ומאמצות כל טרנד חדש. המותגים המובילים: פוקס, קסטרו, רנואר, TNT, ליווייס, לי קופר, קרוקר ודיזל. רמת המחירים: 800-250 שקלים לזוג מכנסיים (כל המחירים המצוינים בערך זה, נכונים לשנת 2007). 

סולידיות ושמרנות בורגנית הן ערכים המוקנים מגיל צעיר על-ידי המחנכות הנזירות בבתי-הספר היסודיים ועד לסיום התיכון. לפיכך, צעירה נוצרייה משכילה לא תרשה לעצמה להסתובב עם ג'ינס מרושל בגיזרה מנקרת עיניים, משופשף בהגזמה ועמוס לעייפה באבזרים צעקניים. מראה צמוד מותר, אך במידה. ליתר דיוק, במידות הגוף ולא פחות מכך. המכנסיים הצמודים באים בשלושה גדלים: אורך מלא, אורך שבע שמיניות, או עד הברכיים (גיזרת ברמודה).

חלק מהנשים הדתיות, בעיקר המבוגרות, סבורות שרוב הג'ינסים האופנתיים צמודים מדי ו/או משופשפים מדי, ומעדיפות מכנס מאריגים כמו טרילין (סוג של סיב סינטטי חזק שאינו מתקמט), דריל (בד כותנה עבה המשמש בין היתר לתפירת סרבלים) וגברדין (בד צמר, כותנה או סינטטי, במראה חלק ואריגה אלכסונית צפופה), בקו מחויט ונקי, בגיזרה שמרנית, נינוחה וגבוהה. למען האמת, הסיבה העיקרית לרתיעתן היא העובדה, שרוב גזרות הג'ינס בשנים האחרונות הן נמוכות-מותניים, עיצוב וולגארי מדי לטעמן או לא מחמיא לגיזרתן. 

מכנסיים בגזרות נוחות וקלאסיות ניתן למצוא בחנויות הרשת של זארה, מנגו, מתאים לי, H&O, קרייזי ליין, מאוזנר והמשביר החדש לצרכן, ואצל מעצבים כמו דורין פרנקפורט (שעיצוביה מחמיאים לגוף נשי בוגר, גם בעידן החולף של גזרות נמוכות-מותן), רזיאלה, רונן חן, ברכה בר-און, ששון קדם ואחרים.

מכנסיים לאירועים חגיגיים

לרוב, מכנסיים חגיגיים תפורים מבד אלגנטי שחור. בהגדרה זו נכללים דריל, לייקרה (בד סינטטי קל ורך, חזק ועמיד ביותר) או פוליאסטר סינטטי בעל מראה יציב. תוספות חיוניות למראה החגיגי: רוכסני מתכת, בד שיפון שקוף, רשת תחרה, ניטים מתכתיים, שרוכי סאטן וגימורים באבני סברובסקי (חברת Swarovski נוסדה ב-1895 בבוהמיה כמפעל לחיתוך קריסטל. מוצריה כוללים פסלים, מיניאטורות, תכשיטים, נברשות וחרוזים. האבנים מכילות עופרת, לשבירת אור מרבית. חלק מהמוצרים מצופים חומרים מתכתיים שונים, כדי להעניק לשטח-הפנים השתקפות של צבעי הקשת). 

צעירה נוצרייה תתייצב לאירוע או לחג בשמלת ערב, ובעדיפות שנייה - במערכת לבוש הכוללת מכנסיים. המכנסיים יהיו בדרך כלל בעלי צללית מתרחבת, עשירים בבד אוורירי ו'נשפך'. הבדים המתאימים הם אריג משי בעל ברק עמום, קטיפת כותנה או צמר, או סריג ג'רסי משולב בחוטי לייקרה, להקניית מראה מחמיא (אך לא צמוד) לרגליים. אופציה נוספת: מכנסיים מחויטים מבד טוויד (סוג של אריג המיוצר מצמר בתערובות שונות, באריגה גסה יחסית) במרקם מחוספס, או אריג משובץ של צמר משולב בוויסקוזה (סיב עשוי תאית, נותן תחושה רכה במיוחד ונעים למגע), המאפיינים חליפה גברית. 

מכנסי עור גזורים היטב נכללים במלתחתן של נוצריות-ערביות אמידות, היודעות להעריך סטייל יוקרתי ומהודר. מכנסי עור משדרים קלאסיקה ואיכות, כפועל יוצא של עלותם הגבוהה ותוחלת החיים הארוכה שלהם. אופנת מאוזנר, לדוגמה, מציעה מכנסי עור תפורים בגימור איכותי, בגיזרת סיגר ישרה בעלת צללית קלאסית וחפה מקישוטים עונתיים.

המבוגרות מקרב הנוצריות הדתיות נוקטות גישה שמרנית ביחס להופעתן החיצונית, ושמות דגש על נוחות. מכנסיים רפויים ונינוחים עונים על שני הקריטריונים. הן חסידות המראה הנקי והמאופק, ולכן לא תמצאו בארון הבגדים שלהן מכנסיים עם קישוטים, תוספות בד, ניטים או שרוכים,

חולצות

חולצות ליומיום ולעבודה

ערביות-נוצריות, מבוגרות וצעירות כאחת, קונות את חולצות היום-יום שלהן על-פי המצאי בחנויות ההלבשה, כאשר ההבדל בינן לבין אחיותיהן היהודיות הוא עומק החשיפה. הן אינן נרתעות מחולצות לייקרה צמודות, בהחלט בעד גופיות ללא שרוולים, אך נעצרות על קו המחשוף. עומק המחשוף הוא השיקול העיקרי - וברוב המקרים היחיד - בבחירת חולצה חדשה. בארון הבגדים של הנוצריות הדתיות ניתן למצוא מבחר חולצות אופנתיות, בתנאי שמחשופן צנוע, או שהכפתור בחזיתן רכוס גבוה. 

חולצות אריג אופנתיות מצויות על מדפי חנויות הרשת בקניונים, ולאחרונה מתאפיינות בשני סיגנונות: האחד, חולצה עשויה סאטן סינטטי או טבעי בוהק (בד כותנה הנארג בשיטה מיוחדת, המקנה לו ברק), בגיזרה דמוית כתונת גברית עם צווארון ושרוולים קצרים ותפוחים. השני, חולצת-כתונת גברית ארוכה (טוניקה), מאריג כותנה דקיק (באטיסט, וואל) בתוספת ריקמת מכונה סביב המחשוף, או מפשתן מקומט המזכיר את גלימת הקפטאן המסורתית. סיגנון זה, בהשראת הלוּק האתני-שבטי, נחשב להיט באופנת הנשים העולמית.

פריט נוסף שלא יוצא מהאופנה, הן חולצות טי מטריקו כותנה או מתערובות כותנה וסינטטי. נרשם ביקוש לחולצות טי מודפסות בצבעים מטאליים, ומעוטרות באבני-חן או פאייטים במוטיבים של פרחים, אותיות, פרפרים ושאר ירקות. חולצות הסריג עתירות לייקרה, תערובות סינטטיות ועיטורים דקורטיביים. הן נראות כמו הדבר האמיתי, אבל מיוצרות בייצור המוני, ולכן זולות יותר, פחות יציבות ונוטות להיפרם. ניתן למצוא אותן על מדפי הרשתות ובשווקים, במחירים הנעים בין 220-60 שקלים. בימי ראשון אפשר לראות את בנות המגזר, צעירות ומבוגרות, יוצאות בהמוניהן מהקניונים, בעיקר מחנויות רשת כמו זארה, מנגו, המשביר לצרכן, הוניגמן וקסטרו בידיים מלאות שקיות, ובתוכן לא רק חולצות...

אצל הצעירות, ולא רק הנוצריות, ישנה נטייה לאמץ כל מרקם אופנתי חדש, חם מהתנור, עם נטייה לברק, בולטות, ניצנוץ ותוספות, מודפס, בצריבת קטיפה, הלחמת מתכות (שילוב חוטים מחומרים סינטטיים דמוי מתכת, היוצרים אפקט של ניצנוץ מתכתי) או סוגי תחרה מודפסת.

הצבעוניות המועדפת היא לרוב עונתית. כלומר, טרנדים עכשוויים, לעיתים תוך התפשרות על הנתונים הגופניים או הטעם האישי. חולצות מסוג זה מתיישנות תוך עונה או שתיים, ויוצאות מהאופנה באותה מהירות שבה נכנסו אליה.

חולצות חגיגיות

חולצה חגיגית, בשונה מחולצה ליום-יום, מאופיינת בצבעים עזים, בשפע בד, בעיטורי ריקמה, אבני סברובסקי וחרוזים. האריגים המועדפים הם כותנה, פשתן, משי טבעי או תערובות סינטטיות. הגזרות על-פי האופנה האחרונה הן וריאציות של טוניקה ארוכה, חולצה על בסיס כתונת גברית מחומרים עדינים, שקופים למחצה, במראה טבעי מקומט במכוון, או בגימור סאטן המשדר הידור אלגנטי.

חלק ניכר מהחולצות החגיגיות לאירועים כמו חתונות ואירוסין, הן למעשה וריאציות של גופיה בעלת כתפיות דקיקות, מחומרים משולבי לייקרה, עליהן שזורים שפע של חרוזים ורקמות, פאייטים וסרטים. לחילופין, יש שיגיעו לאירוע במחוך נטול כתפיות. יש כתפיות עשויות שרשרת אבנים נוצצות, וכפתורי המתכת שזורים באבנים.

בחודשי החורף, החולצות החגיגיות עשויות תחרה מחוררת, בעדיפות לצבעי שחור, לבן ופנינה. השרוולים השקופים הם מבד שיפון (בד שקוף, עדין, רך וחלק) טבעי או סינתטי. כשנתבקשו להגדיר "לבוש ערב" ענו מרבית המרואיינות, צעירות ומבוגרות, כי זו חולצה וחצאית מאותו בד, היוצרות מראה אחיד ושלם ('סרוויס', בז'ארגון המקצועי). מראה זה משני בסולם ההעדפות לשמלה ארוכה, ונובע מתנודות עונתיות באופנה. החצאיות זוכות באחרונה לעדנה (ראו בהמשך), ולכן חליפת החצאית מככבת אף היא לצד שמלות הערב הנוצצות.

המבוגרות במגזר הערבי-נוצרי מעדיפות את המראה המהודר והמבריק, על-פני הלוּק המקומט, המגניב. לפי תפישתן, בגד פשתן או כותנה מקומט רחוק מלשדר חגיגיות והידור. הצעירות מאמצות מראה אופנתי זה ביתר קלות, אולם גם אצלן נדיר למצוא נועזת שתשלב חולצה חגיגית ועשירה עם מכנסי ג'ינס.

חצאיות

 חצאיות הן פריט לבוש אופנתי שעושה באחרונה קאמבק מרשים. במראה היום-יום הן מתאפיינות בשבירת חוקי החומר, הגיזרה והעיצוב. ההגדרה "אופנה" מקיפה את קווי-המיתאר של מראה חדש, בדים עיקריים, קשת צבעים, מוטיבים וטרנדים המנתבים את מיכלול הפרטים לכיוונים מסוימים. אך בממלכת החצאיות נפרצו באחרונה הגדֵרות וההגדרות, ואין כמעט מראה שנחשב out.

אורכים ונפחים שהיו נחלת ה'בובו' (בורגנים בוהמיינים) מונפקים להמונים בפס ייצור תעשייתי: חצאיות בצללית בלון; חצאיות בגזירה לא-סימטרית, חלקן מחויטות וחלקן מתופרות ידנית; חצאיות מבדים המיועדים לחליפות מחויטות ומחוברים ברישול מכוון, ועוד.

מגמה זו של הפוך-על-הפוך, מפיחה בחצאיות משב-רוח רענן ופחות פורמאלי. הודות לכך, יותר ויותר נשים בגילאים שונים עוברות לחצאית, שבנוסף למעמדה האופנתי מתאימה מאוד לאקלים החם של ארצנו. גם ערביות-נוצריות בכל הגילאים, מכירות ביתרונות אלה. 

חצאית לאירועי חג או שמחות משפחתיות במגזר הערבי-נוצרי, היא פריט לבוש אופנתי ורב-גווני. מבוגרות וצעירות כאחת מתאמצות להפגין עושר, גם אם בפועל הן מעוטות-אמצעים. מרסל כהן, בעלת חנות בגדי ערב וכלות בשכונת הדר בחיפה, מספרת על צעירות ערביות המגיעות עם הארוס, שמוכן לשלם גם 5000 שקלים עבור שמלת אירוסין או חצאית ועליונית לחברתו. בהרבה מקרים מדובר בצעירים שבמשך כל חייהם הבוגרים חסכו שקל לשקל, בעצת אימם, לקראת החתונה המיועדת.

החצאית החגיגית שומרת על ארשת אלגנטית ושמרנית, המאופיינת בבד עתיר נפח, טקסטורות וריקמה. החגיגיות היא שילוב של טעם אישי עם גישת "כל המרבה הרי זה משובח", הרווחת במגזר: הרבה בד, הרבה תחרה, הרבה פרחי משי, הרבה חרוזים וכך הלאה. ההשראה באה בעיקר ממעצבי אופנה ממוצא לבנוני ובראשם אלי סאעב, ג'ורג' חבייקה וזוהייר מוראד. סאעב זכה לתהילת-עולם סטייליסטית בזכות השמלה הפרחונית השקופה שעיצב להאלי ברי עבור טקס האוסקר ב-2002, שבו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר.

מעצבים אלה, שהחלו את דרכם בלבנון, עובדים כיום עם בתי-האופנה המובילים במילאנו, פאריס וניו-יורק ומעצבים שמלות-יוקרה הנמכרות באלפי דולרים. העיצוב שלהם, שזכה לשם Latino-Couture (אופנה לאטינית) מבליט מראה נשי, סקסי ורומנטי בעזרת גזרות צמודות-מותן, חזה חשוף חלקית, גב פתוח ושסעים חושפי שוקיים בצידי השמלה.

לחצאיות המשי והשיפון, בשכבות של משפחות גווני פסטל, מתווספות חולצות-גופיה עשירות ברקמות וסרטים. המראה הסופי נראה כשמלה לכל דבר.

שמלות

שמלות ליומיום ולעבודה

שמלה כלבוש יומיומי נתפסת כפריט קייצי יותר מאשר חורפי, יותר לנשים מבוגרות מאשר לצעירות. בכפוף לתנודות באופנה ביחס לפריט זה, נשים עירוניות בכלל, ובהן ערביות-נוצריות, נוטות להעדיף מכנסיים למקום העבודה, הבילוי והשופינג.

בכל עונת אביב וקייץ, ולאחרונה ביתר שאת, נרשם גידול בהיצע השמלות, המבשר חזרה לנשיות ולשפעת בד, עם חיתוך בקו אמפייר (מתחת לחזה) להדגשת החיטובים. הרשתות מציעות שמלות בשלל הדפסים בסיגנון רטרו, אופ-ארט ופופ; מראה שכבות של אריגים שקופים-למחצה על ביטנה אטומה; סיגנון מעטפה או וריאציות על נושא הקומבינזון הרומנטי, אך בהדפסים גדולים ונועזים.

למרות הנטייה לחשוב שערביות-נוצריות מבוגרות מקפידות על חיצוניות צנועה, רבות מהן אינן מהססות להידחס לתוך שמלת מיני צמודה ואופנתית. "בחיים לא אלבש גלאביה או חיג'אב. אלה בגדים זרוקים ומיושנים, ואני לא אוהבת אותם. זה מתקשר מייד עם מוסלמים, אבל אני נוצרייה ולא רוצה שיטעו בי", אומרת בנחרצות הגננת יולה אעאבליני.

שמלות ערב חגיגיות למבוגרות

שמלות ערב הן פריט חובה בארון הבגדים של הערביות-הנוצריות, הנשלף לקראת אירועים, שמחות משפחתיות ושני החגים הדתיים החשובים ביותר, הכריסמס וחג המולד. הן נוטות להדר קלאסי בסיגנון איטלקי-יווני, והאדוקות יעדיפו את הסטייל הספרדי-פורטוגזי, הנוטה לצבעוניות כהה ולעיצוב חמוּר-סבר. מבוגרות 'שלא עושות עניין מבגדים', שומרות אמונים למלתחה מסורתית בעלת סממנים 'גבריים' - צבעים שקטים, כהים, גזרות רפויות, ביגוד basic צנוע ומאופק. החילוניות יעדיפו שמלת ערב המחזקת סממנים נשיים - צבעוניות 'ורודה' וזוהרת, צללית בקבוק והבלטת החמוקיים בעזרת סריג צמוד או מחשוף.

בעיני הנוצרייה החילונית, הבגד האולטימטיבי לאירועים ולחגים היא שמלה אופנתית מבד אטום, מעוצבת באיפוק וללא הגזמות במתחם המחשוף. עם זאת, יש שאוהבות שמלות אופנתיות צמודות וקצרות. המבחר עשיר וכך גם רמות המחירים. מבוגרות שהפרוטה מצויה בכיסן יקנו שמלת ערב, שמאפייניה הם בדים באיכות גבוהה (משי, סאטן, קטיפת כותנה או קטיפת צמר בחורף), עם אפקטים של פסים או מוטיבים של פרחים, וכן שילובים של חוטי לורקס, ריקמה ושנצים.

חשיבות רבה מיוחסת לאיכות התפירה, לתוספות ריקמה וחלקי תחרה, לבד הגזור באלכסון ומקנה מראה של רְבִידָה (מפלי בד בקווים מעוגלים ורכים) וכמובן, לגימורים מוקפדים. שמלות מסוג זה נמכרות ברשתות למידות גדולות ובהן אישה אישה, קרייזי ליין, זארה, מתאים לי ועוד. המחיר נע בין 650 ל-1200 שקלים בממוצע.

לאירועים במשפחה הגרעינית, נשים בעלות אמצעים קונות בבוטיק מעצבים חליפת חצאית מהודרת או שמלה ארוכה באלפי שקלים. לחילופין, הן שולפות מהארון את גליל הבד היקר שרכשו בביקורן האחרון בירדן או באירופה, ואצות אל התופרת הביתית.

סאלווה נחשבת אחת התופרות המבוקשות בוואדי ניסנאס בחיפה. הואיל וידיה מלאות עבודה, היא בוררת את לקוחותיה בקפידה. מבחינת הערביות-הנוצריות של חיפה, סלון מיס אלגנט או סלון מרסל כהן בשכונת הדר בעיר, המציעים שמלות ערב מפוארות, מבדים איכותיים ובתפירה אישית, הם ה-Top. אצל מיס אלגנט ניתן להזמין דגם מקטלוג. מחיר שמלה מבד איכותי שנתפרה לפי מידה, עשוי להגיע לכמה אלפי שקלים.

הצבע השחור נותן את הטון בשמלות הערב של נשות המגזר הערבי-נוצרי, אך איננו בלעדי. צבעים נוספים מקובלים הם בורדו, סגול, ירוק כהה, גווני חוּם בחורף וצבעוניות בהירה ורכה יותר בקייץ.

שמלות ערב חגיגיות לצעירות

עבור הצעירות, שמלת ערב מפוארת לאירוסין או לחתונה, היא מימוש של חלום ילדות. המודעות ללבוש ולהופעה בציבור, בעיקר באירועים ובשמחות משפחתיות, היא רבה: חשוב להן מאוד להתלבש על-פי צו האופנה האחרון, גם אם אין זה מחמיא לנתוניהן הגופניים. ההופעה שלהן יכולה לנוע מחושפנית ומגובבת לרגועה ומאופקת, לעיתים אנכרוניסטית. בעיניהן, יש חשיבות רבה לבגד כביטוי להתקדמות וזהות קבוצתית עם המעמד הנכסף - היאפים. לצורך זה הן מוכנות להרחיק לכת ולחקות כוכבות טלוויזיה מצליחות, גם במחיר של ויתור על ביטוי עצמי.

הארוסה או הכלה לעתיד מגיעה לסלון לבגדי ערב וכלות בלוויית פמליה נכבדה הכוללת את האם, הדודה 'המבינה' באופנה, אחות או שתיים וחברה טובה. לאחר מדידת השמלה הנחשקת (לרוב בצבעי ורוד-אפרסק), מתחיל שלב המשא-ומתן עם בעלת הסלון על המחיר.

הדגם המועדף על המתארסות/מתחתנות בקרב הנוצריות הצעירות, היא שמלה עתירת בד בגיזרה ארוכה, המבליטה את הקימורים. הבדים האופנתיים הם טאפטה-משי (אריגת חוטי משי צפופה ונוקשה, היוצרת כיווצים וכריכות בד מפוסלות ונפחיות); משי פראי, שמרקמו מחוספס ולא אחיד במראה הסיבים; שיפון מעט שקוף ורך בכיווצים עדינים לרוחב החזה ומפל בד לעבר הקרסוליים; ורשתות קרושֶה (סריגה במסרגה אחת היוצרת מראה של רשת) עדינות משובצות חרוזים ושושני משי, על שכבות בדי קרפ משי.

המבוגרות והצעירות אוהבות להפגין עושר, גם אם אין להן אמצעים. השאיפה למראה "גדול מהחיים" מכתיבה את שיקולי בחירת השמלה ליום הגדול, ומאפילה על כל שאר השיקולים. מבחינתן, השמלה מבטאת רצון לשבור את שיגרת היום-יום במישור האישי, השכונתי והמגזרי, כמו-גם להיראות שונה מכל האחרות, לפחות לערב אחד. השאיפה להרשים, כידוע, עולה כסף. מחיר שמלת אירוסין או כלולות בסלון כלות עירוני, נע בין 3000 ל-8000 שקלים. מעצבי שמלות כלה בעלי שם דוגמת דני מזרחי או גלית לוי, דורשים ומקבלים גם 12,000 שקלים לשמלה.

לדברי בעלות הסלונים, נשות המגזר הערבי-נוצרי יודעות להעריך מקצועיות ורמת עיצוב, מחמיאות לאיכויות הבד והגיזרה, ורק בסוף מדברות על המחיר. עם זאת, יש פה-ושם גם תחמניות, כפי שמספרת מרסל כהן: "הן מודדות שמלה שמוצאת חן בעיניהן, עומדות שעה קלה מול הראי ובוחנות את השמלה מכל הצדדים, מתעניינות בסוג הבד שממנו נתפרה ומבטיחות לחזור. בפועל, הן קונות בד דומה לזה של השמלה, הולכות לתופרת הביתית שלהן, משחזרות את גיזרת השמלה כמיטב זיכרונן, ומבקשות שתתפור להן שמלה דומה בעלות נמוכה בהרבה".

ז'אקטים, מעילים וחליפות

ז'אקטים, מעילים וחליפות מטשטשים את ההבדלים בין ערביות-נוצריות לישראליות. כפריט חיצוני שנלבש מעל הביגוד, לא חלים על הז'אקט או המעיל היגדים של מותר ואסור, צנוע או מחציף. ייעודו המקורי הוא שמירה על חום-הגוף בחורף, כשהטמפרטורה בחוץ יורדת, או בקייץ, לאלו הרגישות לקור המזגן במקום-העבודה או במרכז הקניות.

יצרניות האופנה, מתברר, רגישות לא פחות, והן עיצבו שלל ז'אקטים הנותנים מענה למזגנים המקפיאים. זארה, מנגו, קסטרו ומעצבים נחשבים, מציעים מקטורנים קלים ונטולי ביטנה, חלקם בעלי שרוול קצר, מבדים אווריריים כמו פשתן, כותנה, משי פראי או ג'ינס דק וקל. הגזרות פשוטות וקלאסיות, במראה Fit+Ease, צמודות לגוף אך לא הדוקות. דשי הצווארונים צנועים, הרכיסה בכפתור בודד או כפול.

בתי-אופנה המתמקדים בקהל לקוחות מבוגר ושמרני, מציעים חליפות חצאית או חליפות מכנסיים מאותו בד לשני החלקים. מעצבים הפונים לקהל מעורב, מגוונים את הצירופים (לדוגמה: מקטורן טוויד מצמר אנגלי עם ג'ינס), בניסיון לפתות גם לקוחות צעירים בפריט אופנה יקר מהממוצע.

הלבשה תחתונה

ההלבשה התחתונה של נשים מבוגרות וצעירות נוצריות, אינה שונה בהרבה מזה של אחיותיהן הישראליות. אלו וגם אלו עולות על יצוען כשלגופן כתונת לילה ארוכה או פיג'אמה עשויה סאטן או טריקו כותנה ומעוצבת בסיגנון גברי - חולצה מכופתרת מלפנים ומכנסיים ארוכים עם גומי במותניים. דגמים עכשוויים מעוטרים בהדפסי פירות, פרחים, דמויות מסרטים מצוירים, ועוד מחירה של פיג'אמה כזו מתוצרת דלתא, Go under או Fix, נע בין 180-120 שקלים. .

במודעות הפירסום לפיג'אמות מככבות דוגמניות צעירות ודקיקות-גו, אך בפועל הן מיועדות לקשת גילאים רחבה ובמידות גדולות גם. גם לדתיות אין שום בעיה עם הפיג'אמות הללו, מאחר והן נתפסות כלבוש אינטימי ופרטי, ללא כוונת החצנה או ראווה.

בתחום ההלבשה התחתונה אין מאפיינים המסגירים שייכות דתית. נתון זה אחראי למלתחה האחידה של חילוניות ודתיות, כאשר ההבדל היחיד הוא היכולת הכלכלית. ערביות-נוצריות אמידות ירכשו לעצמן לבנים ממותגים ויקרים. אבל גם צעירות לא-אמידות מוציאות סכומי-כסף ניכרים על הלבשה תחתונה. מאחורי מגמה זו עומד, כפי שעולה משיחות עם צעירות ואימותיהן, הארוס או החתן המיועד (במידה ונקבע תאריך לחתונה). מסתבר שבנוסף לבגדי האירוסין והחתונה ולתכשיטים בהם מתחמשות הנערה, אמה, חותנתה ואחיותיה, נעשית הצטיידות מאסיבית בלבוש תחתון נשי.

התופעה שכיחה למדי במגזרים חברתיים רבים, ומאפייניה דומים: ככל שהלבוש החיצוני מאופק, שמרני וסגור יותר, כך הלבוש התחתון נועז ומושקע יותר. בעוד החרדיות היהודיות, בעיקר בנות הדור הצעיר, מסמנות "קו אדום" תחתון (מרחק נגיעה מחוטיני), הערביות-נוצריות הדתיות קוראות דרור לעצמן. הגבולות היחידים הם טעם אישי, תקציב ונכונות לאמץ את חידושי האופנה בתחום.

לבוש תחתון מוגבל לדל"ת אמות חדר השינה ונסתר מעין זר. לכן אין להן כל בעיה ללבוש חזייה אדומה, חוטיני שקוף או פריט לבוש סקסי אחר מכל חומר, עיצוב וצבע. הנושא לא עומד לדיון 'פיקנטי' כלל ועיקר. דתיות אמידות יעדיפו לקנות חזיות, תחתונים, מחוכים וקומבינזונים בעיר אחרת, לעיתים בחו"ל, כדי לא לספק חומר עסיסי לרכילות מקומית. גישה דומה נוקטות נשים יהודיות אמידות במגזר החרדי: בחו"ל הן 'מתפשטות' מהכבלים של סביבת מגוריהן. האנונימיות יוצרת פתיחות וחופש, ומאפשרת ביטוי אישי ובחירה בפריטי לבוש על-פי דרגת הנועזות ועומק הכיס.

להלן סל הקניות של הערביות-נוצריות (גובש על בסיס ראיונות עם מוכרות ובעלות חנויות להלבשה ואופנה):

תחתונים

כל הסוגים, הצבעים, המחירים והסיגנונות. העדפה לחוטיני בצבע לבן או צבע העור מתחת לשמלת ערב או חצאית צמודה, כדי לטשטש את אימרת התחתונים.

חזיות

כל הסוגים, הצבעים, המחירים, והסיגנונות. צעירות כמבוגרות קונות חזיות פוש -אפ או חזיות ברכיסה קדמית. החזיות הסטנדרטיות הן מתוצרת דלתא, פיקס ועוד, והיקרות הן של בתי-אופנה מובילים דוגמת La Perla, Oubade, Victoria's Secrets Chantell ועוד. טווח המחירים: 650-120 שקלים (נכון ל-2007).

מחוכים

מחוכים מצטרפים לחצאית ונחשבים בגד חיצוני עליון לערב. כשמדובר במחוך מחטב, כמובן של בגד תחתון, ניתנת עדיפות למחטב שלם בצבע גוף. מחירים: 700-300 שקלים למחטב כחול-לבן (לודז'יה, דלתא), ועד 1400 שקלים למחטב תוצרת חוץ.

קומבינזונים

גם הנוצריות מודעות לגל ה-vintage שהוציא את הקומבינזון מהארון של סבתא, וסידר לו מקום של כבוד בחנויות הלבשה תחתונה בחו"ל, כמחווה לשנות ה-50'. בניגוד לישראליות היאפיות, המתייחסות לקומבינזון כפריט לבוש שחלקו גלוי לעין, הנוצריות מנצלות את ייעודו המקורי, כמעמעם שקיפות של הבגד העליון.

הנעלה

נעליים

הנעליים הנחשקות ביותר, כמעט כמו כל פריט אופנתי נחשב, מגיעות מאיטליה. נעל טובה ניכרת בראש ובראשונה בעור האיכותי המעובד בקפידה לתוך מעטפת העיצוב. מאפיינים נוספים: גימורים מושלמים ואיתנים; פרופורציות נכונות בין הסיגנון העיצובי לבין גובה העקב ורוחבו; סוליה נוחה, שגם חלקה הפנימי והנסתר זוכה לטיפול יסודי; קלילות במשקל; עיצוב נקי ללא רעשים עונתיים; צבעוניות מאופקת בגוונים נשיים שישרדו שנים רבות.

הנוצריות היאפיות אינן מתפשרות על איכות, כסף וטעם. לא תתפסו אותן מודדות נעל בשוק של רמלה לוד. הן פוקדות את הבוטיקים היוקרתיים בכיכר המדינה בתל-אביב, חנויות היוקרה בערים הגדולות וגם בחו"ל בחופשות, זמן טוב לשופינג. 

הצעירות מעדיפות כמות על איכות. הן יצטיידו במספר לא-מבוטל של זוגות נעליים אופנתיות לא יקרות, שייצאו מהמחזור אחרי עונה או שתיים, ולא ישקיעו במספר מועט של נעליים איכותיות קלאסיות.

מגפיים

'מגיפת המגפיים' הגיעה בחורף 2006 למימדים חסרי תקדים, עד כדי כך שאחד מכל שני פריטים בחנויות הנעליים הם מגפיים. אחד 'האשמים' העיקריים הם המגפונים (מגפיים קצרים), שאותם אפשר לנעול גם בחודשי הקייץ, בשעות הערב, ללא קשר למזג-האוויר החם. 

מגפי נשים, על-פי הטרנדים האחרונים, מגוונים ביותר: מגפיים גבוהים עד הברכיים, מגפונים קצרים, מגפונים על עקבים גבוהים, דקים וגם רחבים. יש מגפי בוקרים עם עיטורי עור ותיפורים בצבעים ובחומרים קונטרסטיים, מגפיים עם תוספות פרווה וגם מגפיים שחלקם העליון סרוג במוטיבים אתניים (פרואניים או מקסיקניים), המיועדים ללקוחות צעירות בעיקר.

צעירות מכורות לנעליים, מסוגלות להוציא נתח נכבד ממשכורתן החודשית על קניית נעליים ו/או מגפיים, לעיתים שניים-שלושה זוגות זהים בצבע שונה.

כפכפים ונעלי-בית

אחד הלהיטים המבוקשים בקרב מבוגרות וצעירות גם יחד, הן נעלי פלסטיק אורתופדיות, קלות כנוצה ובעלות פתחי איוורור, הפיתרון האולטימטיבי למי שנמצאת בתנועה או עומדת שעות רבות מדי יום. זה החל כ"נעלי הטבחים" של בירקנשטוק (אימפריית נעלי הבריאות והנוחות שנולדה לפני למעלה מ-230 שנה בגרמניה), שעוצבו במיוחד למי שעובדים שעות רבות בעמידה במטבח. הנעליים קלות המשקל והתחזוקה, נותנות תמיכה אורתופדית נאותה לרגליים כואבות.

גורם משיכה נוסף הוא הצבע, ששידרג את הלוּק והביא להרחבת חוג הלקוחות. רופאות ואחיות בתי-חולים גומאים מסדרונות בבירקנשטוק כתום, סגול ושאר צבעים עליזים ושוברים את האווירה הקודרת בדרך-כלל. בשנים האחרונות נרשמה פלישה של נעלי בירקנשטוק גם לממלכת האופנה, דוגמניות-העל והידועניות הבינלאומיות.

ערביה-נוצרייה המטופפת על בירקנשטוק צבעוני, צריכה להתגבר תחילה על דעות קדומות ביחס לנעליים אלו. אך אם לשפוט על-פי תפוצת הנעליים במגזר זה, נראה שהסוליה הגמישה והנוחה מסייעת להן לדלג בקלילות מעל המשוכה.

במקביל, קם דור חדש של נעליים קלות וגמישות יותר באותה תפישה, לנשים וגברים כאחד - חטיף היסטרי ושמו קרוקס (Crocs). חברת קרוקס האמריקנית נוסדה ביולי 2002 בקולורדו, על-מנת לשווק נעל מחומר מוקצף הבולם החלקה. לפי היצרנים, הנעל נועדה במקור למשיטי סירות. החורים בצדדים נועדו לאפשר לחול להישטף דרכם והחומר שממנו היא מיוצרת גורם לה לצוף על המים, גם לאחר שנשמטה מרגלו של השייט. מהר מאוד הפכו נעלי קרוקס להיט עולמי, בין היתר הודות לדו"חות רפואיים המהללים את יתרונותיהן.

נעלי קרוקס מצוידות ברצועה תומכת קרסול מאחור ובפתחי איוורור סטייל גבינה שוויצרית מלפנים. בדומה לאוכלוסיה היהודית, חוג הלקוחות בקרב הערביות הנוצריות חוצה גילים, גבולות ומקצועות - מארכיטקטיות באתרי בנייה, מנהלות מחלקה בבתי-חולים וכלה בסתם עקרות-בית, ילדים ומבוגרים. נוסחת ההצלחה שלהן משלבת נוחות ובריאות אורתופדית, עם עיצוב וצבעוניות היי-טקית ושובבנית כאחת.

נראה שאחרי עונה או שתיים של היסטריה צבעונית, חוזרות הצעירות לכפכפי רוקי, המקנות נוחות המשלבת הגבהה. בזירת נעלי הבית, רווחות בעיקר נעלי פרווה מפנקות, לעיתים בדמויות דובונים.

נעלי ספורט

בעבר הלא-רחוק, נעלי ספורט (במקור, "נעלי התעמלות"), נועדו לפעילות גופנית נטו. ביום בהיר אחד הן עשו צעד גדול קדימה ויצאו מבין כותלי אולם ההתעמלות אל הרחוב, מקום-העבודה, ואפילו לאירועים חגיגיים. בעקבותיהן הלכה המלתחה הספורטיבית כולה והתלבשה על נישות, שכל קשר בינן לבין ספורט מקרי בלבד. כיום, כל יצרנית נעלי ספורט המכבדת את עצמה, מעסיקה מעצב-על ומציבה את עיצוביו במקום בולט בקידמת החנות.

צעירות נוצריות, כמו היהודיות החילוניות בנות גילן, קונות נעלי ספורט כפי יכולתן הכלכלית, בהבדל אחד: הן בוחרות בדגמים שמרניים יותר, המתיישבים עם תפישות מסורתיות. ברוב המקרים, הן לא תעזנה לפסוע בראש חוצות על מותגים יוצאי-דופן. בגישה זהה נוקטים גם הצעירים הנוצריים.

תספורת ועיצוב שיער

המראה האופנתי החביב על צעירות נוצריות הוא שיער ארוך, פזור וטבעי. המבוגרות מתהדרות בתסרוקת קצרה יותר ובשיער אסוף בדרך כלל. הנוצריות החיפאיות שומרות אמונים למעצבי השיער בסביבת מגוריהן הקרובה. לקראת אירועים חגיגיים הן עשויות להרחיק למספרות יוקרה באחוזה ובכרמל. לרוב, הן נאמנות לספר הקרוב לביתן, או לזה שאיתו הן 'מסתדרות' במחיר ובשעות העבודה.

הטיפול המתבקש לקראת אירוע חגיגי הוא פֵן לשיער. תסרוקות חגיגיות לאירועים משפחתיים הן על-פי האופנה הרווחת באותה עת. מקור השראה מרכזי בשנים האחרונות, הוא עולם הריקודים הלאטיני (שזכה אצלנו לחשיפה בתוכנית הטלוויזיה "רוקדים עם כוכבים"). הסטייל הלאטיני נוטף דראמה וסקס בכוריאוגרפיה, בהבעות הפנים, בלבוש ההדוק והנוצץ וכמובן בעיצוב השיער. בצד המראה הפזור, הכולל גם תוספות שיער בהלחמה (אקסטנשן), כלות רבות ניצבות מתחת לחופה בתסרוקת א-לה רקדנית פלמנקו: שיער אסוף לכיוון העורף, ושם מגולגל לכדור. תוספת שיער בהלחמה היא המילה האחרונה בתחום התסרוקות לאירועים חגיגיים, כמקובל בחברה האמריקאית.

קוסמטיקה ואיפור

בשמים

אין כל הגבלה, כל בושם ראוי ומותר. מה שקובע הם טעם אישי ותקציב.

דאודורנט

אין כל הגבלה, כל דאודורנט ראוי ומותר. מה שקובע הם טעם אישי ותקציב.

איפור פנים, מניקור, פדיקור ולק

הערביות-נוצריות מקפידות לרוב (לפחות על פי המרואיינים שלנו) על איפור 'טיפ טופ' לקראת אירוע או חג. בדרך כלל הן מתאפרות מול הראי בבית, בכוחות עצמן. לקראת אירועים חגיגיים במיוחד, הן פוקדות את הקוסמטיקאית הצמודה למספרה, ובאותה הזדמנות עושות גם טיפול מניקור ופדיקור. "לפני אירוע אני עושה אוברול כללי, שאהיה הכי יפה והכי מיוחדת", מעידה הגננת החיפאית יולה אעאבליני.

תכשיטים ואביזרי נוי

הנשים המבוגרות מעדיפות תכשיטים ממתכות יקרות (כסף, זהב), משובצי יהלומים, בדוגמאות שמרניות. הטעם הכללי בתכשיטים קלאסי, לא חדשני או יוצא-דופן. השמרנות מכתיבה תכשיטים יקרים בדוגמאות לא מעודכנות.

הצעירות הנוצריות סיגלו לעצמן טעם דומה לזה של בנות-גילן הישראליות: תכשיטים גדולים, עשויים ערב-רב של חומרים מכל הבא ליד - פלסטיק, מתכת, זכוכית, עץ וחבלים. הקוקטייל הזה יוצר מראה אקלקטי, צעקני ורועש.

החגורות חזרו לאופנה לאחר מספר שנות 'בצורת', עקב ירידת מפלס המותניים מתחת לקו האדום, שאין אפשרות טכנית לכרוך סביבו חגורה. החגורות האופנתיות עשויות פלסטיק בצבעי קייץ בהירים, או עור בחומים ושחורים עם אבזמי מתכת אתניים משולבי אבנים צבעוניות.

חגורות הפלסטיק משלבות ניטים לרוב, אבזמים מרובעים ומלבניים המשובצים 'יהלומים' מלאכותיים ונוצצים. המראה זול ועונתי, והמחירים בהתאם. ניתן למצוא בשווקים חגורות מ-10 ועד 80 שקלים. חגורות העור איכותיות ויקרות יותר, ומחירן ברשתות נע בין 280-100 שקלים.

בשנים האחרונות צצים בחוצות הערים הגדולות, במדרחובים ובקניונים, חנויות ודוכנים לממכר קישוטי שיער, וכן תכשיטים זולים מהמזרח. הכיוון האופנתי נטול איפיונים מובהקים, וניתן להגדירו כגיבוב של מראה אתני ונוצץ גם יחד. רוב הפריטים משלבים פלסטיק, מתכת, נוצות מלאכותיות וקישוטי בד מוזהבים, ניטים ונצנצים. מחירים: בין 35-5 שקלים בממוצע לפריט. 

על אף שרוב הצעירים מוזהרים על-ידי הוריהם לבל יקעקעו את גופם, התופעה חותכת אט-אט גם בבשר החי של המגזר הערבי-נוצרי. החשיפה הגלובאלית הבלתי-נמנעת לאייקונים נערצים בתחום המוסיקה והטלוויזיה, מאיצה תהליך זה למורת-רוחם של המבוגרים. אצל הנשים הנוצריות התופעה הרבה פחות שכיחה מאצל הגברים (והקעקועים גם יותר מוצנעים), אך היא בהחלט קיימת.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • דנצ'ו ארנון, כובעים בראש, כיסויי ראש בארץ ישראל, עם עובד, 1995.
  • (Elizabeth W. Robert F, Behind the Veil. In Dress & Identity, M. E. Roach-Higgins (ed.).1995. 

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה (2008). פולה (בובה). ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 23:40, מרץ 25, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2008). לבוש מסורתי. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 12:49, פברואר 25, 2008.

כתבות ומאמרים בעיתונות

אתרי אינטרנט

ראיונות

  • ראיון עם יולה, גבי ודניס אעבליני, תושבי חיפה, 2006.
  • ראיון עם דר' נהאד חדאד, רופא בבי"ח רמב"ם בחיפה, 2006.
  • ראיון עם מריאנה, בת 40, תושבת שפרעם, עובדת כמזכירה בבי"ס, ועם אחייניתה פדואה, בת  20, תושבת שפרעם, 2006. 
  • ראיון עם מרסל כהן, מומחית בעיצוב בגדים למגזר הנוצרי, בעלת סלון כלות ובגדי ערב ברחוב הרצל בחיפה, 2006.

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.