דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 15 מדרגים

בר מצווה בחברה החילונית בישראל

הנחת תפילין
הנחת תפילין
איילה לוי
ריקוד עם ספר התורה
ריקוד עם ספר התורה
פַני אלימלך, פוטו פַאן
עליה לתורה בבית הכנסת
עליה לתורה בבית הכנסת
פַני אלימלך, פוטו פַאן
סעודת מצווה לאחר העלייה לתורה
סעודת מצווה לאחר העלייה לתורה
יעל לנדאו
בר מצווה
בר מצווה
אלעד רוזנברג
שכונת אחוזה חיפה
הנחת תפילין
הנחת תפילין
נוי עוזי, נוי שמשון
עליה לתורה בכותל
עליה לתורה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
עליה לתורה בכותל
עליה לתורה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
עליה לתורה בכותל
עליה לתורה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
עלייה לתורה בבית הכנסת
עלייה לתורה בבית הכנסת
פַני אלימלך, פוטו פַאן
עלייה לתורה בבית הכנסת
עלייה לתורה בבית הכנסת
פַני אלימלך, פוטו פַאן
עלייה לתורה בכותל
עלייה לתורה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
עלייה לתורה בכותל
עלייה לתורה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
עלייה לתורה בכותל
עלייה לתורה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
עלייה לתורה בכותל
עלייה לתורה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
עלייה לתורה בכותל
עלייה לתורה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
עלייה לתורה בכותל
עלייה לתורה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
קרוב משפחה מברך את חתן בר המצווה
קרוב משפחה מברך את חתן בר המצווה
רזי שריר
קריאה בספר התורה בכותל
קריאה בספר התורה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
אורחת מברכת את חתן בר המצווה
אורחת מברכת את חתן בר המצווה
רזי שריר
אמו של בר המצווה מברכת
אמו של בר המצווה מברכת
פַני אלימלך, פוטו פַאן
בנות המשפחה בעזרת הנשים
בנות המשפחה בעזרת הנשים
רזי שריר
בנות המשפחה בעזרת הנשים בכותל
בנות המשפחה בעזרת הנשים בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
בנות המשפחה בעזרת הנשים בכותל
בנות המשפחה בעזרת הנשים בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
הנחת התפילין
הנחת התפילין
רזי שריר
הנחת התפילין
הנחת התפילין
רזי שריר
הנחת התפילין בכותל
הנחת התפילין בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
הנחת תפילין בכותל
הנחת תפילין בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
הנחת תפילין בכותל
הנחת תפילין בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
הנחת תפילין בכותל
הנחת תפילין בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
הנחת תפילין בכותל
הנחת תפילין בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
הנחת תפילין בכותל
הנחת תפילין בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
העלייה לתורה
העלייה לתורה
רזי שריר
חיבוק עם האב בתום העלייה לתורה
חיבוק עם האב בתום העלייה לתורה
רזי שריר
חתן בר המצווה בבית הכנסת
חתן בר המצווה בבית הכנסת
פַני אלימלך, פוטו פַאן
חתן בר המצווה בכותל
חתן בר המצווה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
חתן בר המצווה בכותל
חתן בר המצווה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
חתן בר המצווה בכותל
חתן בר המצווה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
חתן בר המצווה ואביו בבית הכנסת
חתן בר המצווה ואביו בבית הכנסת
פַני אלימלך, פוטו פַאן
חתן בר המצווה ואביו עולים לתורה
חתן בר המצווה ואביו עולים לתורה
רזי שריר
חתן בר המצווה ואמו בכותל
חתן בר המצווה ואמו בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
חתן בר המצווה ובני משפחתו בכותל
חתן בר המצווה ובני משפחתו בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
חתן בר המצווה וחברות
חתן בר המצווה וחברות
רזי שריר
חתן בר המצווה וחברות
חתן בר המצווה וחברות
רזי שריר
חתן בר המצווה וחברות
חתן בר המצווה וחברות
רזי שריר
חתן בר המצווה ומשפחתו בבית הכנסת
חתן בר המצווה ומשפחתו בבית הכנסת
רזי שריר
חתן בר המצווה ומשפחתו בבית הכנסת
חתן בר המצווה ומשפחתו בבית הכנסת
רזי שריר
חתן בר המצווה ומשפחתו בבית הכנסת
חתן בר המצווה ומשפחתו בבית הכנסת
רזי שריר
חתן בר המצווה לפני העלייה לתורה
חתן בר המצווה לפני העלייה לתורה
פַני אלימלך, פוטו פַאן
חתן בר המצווה נושא דרשה
חתן בר המצווה נושא דרשה
רזי שריר
טקס בר מצווה בכותל
טקס בר מצווה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
טקס בר מצווה בכותל
טקס בר מצווה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
טקס בר מצווה בכותל
טקס בר מצווה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
טקס בר מצווה בכותל
טקס בר מצווה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
טקס בר מצווה בכותל
טקס בר מצווה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
הנחת תפילין
הנחת תפילין
פַני אלימלך, פוטו פַאן
הנחת תפילין
הנחת תפילין
פַני אלימלך, פוטו פַאן
הנחת תפילין
הנחת תפילין
פַני אלימלך, פוטו פַאן
הנחת תפילין
הנחת תפילין
פַני אלימלך, פוטו פַאן
הנחת תפילין
הנחת תפילין
פַני אלימלך, פוטו פַאן
הנחת תפילין
הנחת תפילין
פַני אלימלך, פוטו פַאן
טקס בר המצווה בבית הכנסת
טקס בר המצווה בבית הכנסת
פַני אלימלך, פוטו פַאן
טקס בר מצווה בבית הכנסת
טקס בר מצווה בבית הכנסת
פַני אלימלך, פוטו פַאן
טקס בר מצווה בכותל
טקס בר מצווה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
טקס בר מצווה בכותל
טקס בר מצווה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
טקס בר מצווה בכותל
טקס בר מצווה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
טקס בר מצווה בכותל
טקס בר מצווה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
טקס בר מצווה בכותל
טקס בר מצווה בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
תקיעה בשופר בכותל
תקיעה בשופר בכותל
פַני אלימלך, פוטו פַאן
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה באולם שמחות
בר מצווה באולם שמחות
משפחת בגר
בר מצווה בבית הכנסת הרפורמי בחיפה
בר מצווה בבית הכנסת הרפורמי בחיפה
עוז אלמוג
בר-מצווה
בר-מצווה
דוד פז
שערי אינדקס בר/ת מצווה
שערי אינדקס בר/ת מצווה
שיפודי מרציפן המחולקים לאורחים
שיפודי מרציפן המחולקים לאורחים
פַני אלימלך, פוטו פַאן
הזמנה לחגיגת בר המצווה
הזמנה לחגיגת בר המצווה
ישראל דימנט
אולם לאירועי ילדים בליווי זמרים
אולם לאירועי ילדים בליווי זמרים
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
בר מצווה בפארק נחשונים
בר מצווה בפארק נחשונים
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
הדלקת מנורה בת 13 קנים
הדלקת מנורה בת 13 קנים
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
הפקת אירועי בר מצווה
הפקת אירועי בר מצווה
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
טיולי בר מצווה בחו
טיולי בר מצווה בחו"ל
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
טלית מעוצבת
טלית מעוצבת
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
כיפות מודפסות
כיפות מודפסות
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
לבוש חגיגי לאם
לבוש חגיגי לאם
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
לבוש חתן השמחה
לבוש חתן השמחה
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
לבוש חתן השמחה
לבוש חתן השמחה
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
לבוש מיוחד לבר המצווה
לבוש מיוחד לבר המצווה
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
לבוש מיוחד לבר המצווה
לבוש מיוחד לבר המצווה
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
לבוש מיוחד לבר המצווה
לבוש מיוחד לבר המצווה
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
לבוש מיוחד לבר המצווה
לבוש מיוחד לבר המצווה
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
סעודת המצווה בבית הכנסת
סעודת המצווה בבית הכנסת
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
פורטל בר מצווה
פורטל בר מצווה
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
רכישת נעליים לבני המשפחה
רכישת נעליים לבני המשפחה
אינדקס בר/ת מצווה, המדריך לארגון בר/ת מצווה
דוד פז, עוז אלמוג, שי רודין

נוצר ב-4/4/2008

רקע ונתונים

התבגרות וקבלת אחריות

בר-מצווה הינו טקס דתי במקור, לציון מלאות שלוש-עשרה שנים לילד היהודי. טקס זה מציין את המעבר שלו מילדות לבגרות, הן מבחינת ההתפתחות הגופנית והן מבחינת קבלת האחריות ההלכתית למעשיו. חז"ל רואים בבן השלוש-עשרה ככשיר לקיים את כלל מצוות היהדות, ומכאן מגדירים אותו כ"איש" או "בר מצווה" (כלומר, בן מצוות).

הכניסה לגיל המצוות מחייבת, ששלוש-עשרה השנים תהיינה מלאות, כדי שניתן יהיה לומר שהנער נכנס לשנתו השלוש-עשרה. הילד חייב להיות, כדברי חז"ל, "בן שלוש-עשרה ויום אחד". יש להקפיד על הוראה זו עד כדי כך, שאם נולד הבן בחודש אדר של שנה רגילה, ונכנס לגיל בר-מצווה כאשר השנה מעוברת (והיא מונה שלושה-עשר חודשים), אין הוא הופך בר-מצווה אלא רק מאדר ב' ואילך.

בימים עברו, הדעה הרווחת הייתה, שהבגרות הגופנית-מינית היא אמת המידה היחידה להבחנה בין קטן לגדול. הופעתם של סימני בגרות, כגון צמיחת שתי השערות הראשונות תחת בית-השחי או הערווה, הופעת הדימום הווסתי ("מחזור") אצל ילדות ותופעות גופניות אחרות, הן שהעניקו לנער או נערה את המעמד של "גדול".

אלא שההלכה לא הסתפקה במבחן הבגרות הגופנית, והוסיפה עוד תנאי לפני חיובם של ילדים במצוות מסוימות בעלות משמעות משפטית-הלכתית, וזוהי הבגרות השכלית. למצוות אלה נקבע גיל מסוים, הנע בין גיל אחת-עשרה לשלוש-עשרה. חכמי המִשנה קבעו, כי בטווח גילים זה מתרחשת ההתבגרות השכלית, ומכאן גם המעבר מקטן לגדול. כך נקבע לגבי היכולת לנדור נדרים, לקדש אישה או ליטול התחייבויות כספיות. כל היכולות הללו דורשות מן הנער להבין מהם נדר או הבטחה ולהיות מסוגל לעמוד בדברתו.

מניתוח המקורות עולה, כי גיל הכניסה למצוות השתנה בהתאם לאופי המצווה. יתר על כן, קביעה מדויקת של גיל החובה בכל מקרה ומקרה, חייבה בדיקה פרטנית של הילד/ה הנוגע בדבר מבחינת היכולת הגופנית והבגרות השכלית. מצב זה גרם להכבדה על המערכת המשפטית-הלכתית, וכפה על החכמים לקבוע גיל אחיד לחיוב כל המצוות האמורות בתורה. כך נקבע גיל שלוש-עשרה לבנים כגיל המעבר מקטן לגדול, הן לעניין החיוב והן לעניין הענישה (שהרי בלי יכולת לבחור ולהיות אחראי, אי-אפשר גם להיענש).

חברות ותרבויות שונות אימצו, במהלך הדורות, דרכים מגוונות לציון אירוע ההתבגרות. ברוב המקרים, נכללת בטקס היכרות עם דברי-הימים והמנהגים של החברה ועם אבות האומה. כך הופך המתבגר להיות חלק לא רק ממשפחתו הפרטית, אלא גם מן החברה, הקהילה והעם.

בשבטים אפריקאיים ואינדיאניים מצוינת ההתבגרות בטקסי חניכה גופניים של ציד, שחייה ולחימה ובמבחני אומץ-לב של המתבגר. היהדות חונכת את מתבגריה בכלים רוחניים יותר - התנ"ך, התלמוד והמורשת ההיסטורית של עם ישראל.

טקס בר-המצווה נחשב לטקס מעבר חשוב גם בחברה החלוצית. בעשורים הראשונים של המדינה, נהגה בקיבוצים רבים שנת בר-מצווה ובת-מצווה ייחודית, בה יוחדה כיתה ז' כולה לכניסתם של הילדים לגיל מצוות. בין השאר, הוטלו על הילדים שלוש-עשרה משימות, כמספר שנותיהם (בקיבוצים, גם הבנות חגגו בגיל שלוש-עשרה), ובמסגרתן נדרשו להוכיח את אחריותם כבוגרים. חלק מן המשימות היו כרוכות בלימוד, מחקר והתנדבות הרלוונטיות גם בעיר וחלק הותאמו לחיי הקיבוץ. כך, לדוגמה, הקיבוצניקים הצעירים עבדו בשעות היום במשק המבוגרים (ברפת, בדיר או בפלחה), נשלחו למשימות בעיר הגדולה (בדואר, במרכז המסחרי או בבנק) ובלילות יצאו לשמירה, עשו היכרות עם כלי-נשק וכדומה.

בתנועת השומר הצעיר (תנועת נוער יהודית חילונית שהוקמה בתחילת המאה הקודמת), נער שהגיע למצוות נחשב בוגר לכל דבר, קיבל נשק וגויס למאמץ המלחמתי של היישוב בארץ-ישראל.  

עם חקיקת החוק הפלילי הישראלי, נקבע גיל שתיים-עשרה כגיל האחריות הפלילית. כלומר, נער או נערה בני שתיים-עשרה שעברו עבירה פלילית, נתפסים כאחראים למעשיהם והם ברי-ענישה.

טקס בר-המצווה במתכונתו היהודית-מסורתית, השתמר כמעט ללא שינויים, גם במסורת הציונית שהתפתחה במדינת ישראל. הוא נועד לשמור ולחזק את הזהות היהודית של המשפחה ולהטמיע את ערכיה התרבותיים והאידיאולוגיים של הלאומיות היהודית בלב המתבגרים בישראל.

רוב החילונים והמסורתיים נוטים לשמר את המרכיב היהודי של הטקס - בעיקר העלייה לתורה וקריאת ההפטרה. אולם בשנים האחרונות ניכרת מגמה של שינוי הדרגתי. יותר ויותר אנשים מבקשים לעצב טקס משל עצמם, עם תכנים הקשורים לעולמם הרוחני הייחודי. יש שבוחרים לחגוג בבתי-כנסת רפורמיים או קונסרבטיביים, שהם גמישים יותר מטבעם (למשל, הם מתירים לגברים ונשים לשבת יחדיו באולם התפילה). יש שמוותרים לחלוטין על הטקס בבית-הכנסת ומסתפקים בציון האירוע במסיבה בחוג המשפחה. 

בר-המצווה הינו אירוע משפחתי ייחודי, חגיגה שבעלי-השמחה שלה הם הילדים וההורים גם יחד, ללא תוגת הפרידה האופיינית לטקסי-מעבר אחרים. מכאן, שזו הזדמנות נדירה לגבש ולעצב טקס משפחתי על-פי הציפיות והערכים של ההורים וחתן השמחה. הטקס מאפשר למשפחה כולה להביע שמחה, הערכה וגאווה על השינויים המתרחשים בחיי המתבגר.

נתונים סטטיסטיים

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2007), בכל שנה מגיעים לגיל מצוות בין 85,000 ל-90,000 ילדים יהודים בישראל (דתיים, מסורתיים וחילונים), כמחצית מהם בני שלוש-עשרה והמחצית האחרת בנות שתיים-עשרה. במרבית חטיבות הביניים פועלת תוכנית בר-מצווה קבוצתית לבנים ולבנות בכיתה ז'. בנוסף, כ-5000 נערים ונערות תלמידי כיתה ו', משתתפים בתוכנית לכתיבת דרשה, שאותה פיתחו מכון עתים ומטה שנהר במשרד החינוך (ראו פירוט בהמשך).

מחקר מטעם מרכז גוטמן והמכון לדמוקרטיה, שנערך בשנת 2002 בקרב מִדגם מייצג של גברים יהודים ישראלים (נתון זה כולל גם את אוכלוסיית העולים), מצביע על החשיבות שמייחסת האוכלוסייה לטקס בר-המצווה. 86% מהנשאלים ענו כי "חשוב להם מאוד" או "חשוב להם" לקיים את טקס העלייה לתורה של בנם. 42% העידו על עצמם, כי הם מניחים תפילין גם אחרי בר-המצווה, בקביעות או מדי פעם.

טקס בר-המצווה במקורות

ציון הגעתם למצוות של נערים ונערות הינה תופעה חדשה יחסית בדברי ימי ישראל. בתנ"ך לא מתואר טקס התבגרות כלשהו, ובן השלוש-עשרה היחיד המוזכר במפורש הינו ישמעאל בן אברהם, אשר נימול בגיל זה. "וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהימולו את בשר עורלתו" (בראשית י"ז, כ"ה).

האיזכורים הראשונים לטקס בר-המצווה הם מתקופת התלמוד (המאה השנייה עד החמישית לספירה). המִשנה קובעת: "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש-עשרה למצוות" (מסכת אבות, פרק א'). למעשה, אין בתורה שבכתב יסוד מוצק כלשהו לקביעה זו, והיא נשענת על אסמכתות ורמזים מן המקרא. על שמעון ולוי, בני יעקב, שפשטו על בני העיר שכם והיכו בהם בשל הפגיעה באחותם דינה, נאמר: "וַיִקְחוּ...שִמְעון וְלֵוִי, אֲחֵי דִינָה, אִיש חַרְבּוֹ". לוי היה באותה עת בן שלוש-עשרה שנים, והוא בעל הגיל הצעיר ביותר הזוכה לתואר "איש". הואיל וכל מערכת המצוות והמשפטים שבתורה דנה ב"איש" או ב"אישה", הסיקו מכך חכמינו כי רק בגיל שלוש-עשרה נקרא אדם בתואר זה, ואו-אז הוא מחויב במצוות.

במדרש בראשית רבה מצטטים את הפסוק: "וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק" (בראשית כ"א ח'). הפרשנות המקובלת היא כי מדובר במסיבת גמילה מהנקה. ואולם, המדרש גורס כי זוהי מסיבת גמילה מן הילדוּת המתרחשת בגיל שלוש-עשרה (מדרש בראשית רבה לפרשת וירא). מקורות מדרשיים אחרים מציינים כי דרכיהם של האחים התאומים יעקב ועשיו, בניו של יצחק אבינו, נפרדו בגיל שלוש-עשרה, משנתגלה אופיים הבוגר. רמז נוסף מצאו חז"ל בפסוק בספר ישעיהו: "עַם זוּ יָצַרְתִי לִי, תְּהִלָתִי יְסַפֵּרוּ". המילה "זו" - בגימטריה 13. כלומר, רק לאחר שהעם מגיע לגיל זה, חייב הוא לספר בתהילת הבורא.

האיזכורים הראשונים לטקס התבגרות יהודי מופיעים בתקופת התלמוד (המאה השנייה עד החמישית לספירה). האמורא הבבלי רב יוסף, שנתבשר בגיל שלוש-עשרה כי הוא חייב במצוות, סבר שיש לציין זאת בעריכת מסיבה, אותה הגדיר "יום טוב לחכמים" (מסכת בבא קמא, פ"ז א'). ואילו במסכת סופרים מתואר מנהג ירושלמי עתיק, על-פיו נהגו ביום הכיפורים להביא אל זקני העיר בנים ובנות בגיל המצוות, על-מנת לקבל את ברכתם: "כדי לברכו ולחזקו ולהתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים" (מסכת סופרים, פרק י"ח הלכה ז').

מרכיבים טקסיים

היסטוריה

בעת העתיקה הוכנסו ילדים וילדות יהודים לעול המצוות בהדרגה, בהתאם ליכולתם הגופנית וההכרתית לקיימן. אפילו הנחת תפילין נחשבה למצווה המתאימה לילדים קטנים, ובתנאי שהם מסוגלים לשמור עליהם כראוי. ניתן למצוא בספרות העת העתיקה (מהופעת הכתב ועד המאה החמישית לספירה) מקורות רעיוניים והלכתיים כאחת המאזכרים את הגילאים שתיים-עשרה ושלוש-עשרה. עם זאת, בעת העתיקה ובימי הביניים המוקדמים לא נלוותה לגיל המצוות חגיגה טקסית.

המנהג לציין את גיל שלוש-עשרה בעלייה לתורה בבית-הכנסת, נקבע ככל הנראה במאה השמינית בבבל (תקופת הגאונים). במאה ה-11 באשכנז (אזור גיאוגרפי במרכז אירופה, שכלל את יהודי גרמניה, צרפת והמדינות הסמוכות, עד אנגליה במערב) נלוותה לטקס לראשונה ברכתו של אבי המתבגר, "ברוך שפטרני מעונשו של זה". במאה ה-13, בעיר וורמייזא שבגרמניה, נזכרת לראשונה קיומה של חגיגה לציון הגיעו של בן לגיל מצוות. חגיגה זו התבטאה ב"מלבושים חדשים" ובסעודת שבת בין הערביים.

בשלהי ימי הביניים התפשט מנהג הסעודה והתמסד, תחילה בקהילות אשכנז ומאוחר יותר גם באיטליה ובארצות המזרח. מהמאה ה-16 בפולין השתמר בכתבי ר' שלמה לוריא (המהרש"ל), תיאור אירוע בר-מצווה מלווה בחגיגה, בסעודת מצווה רשמית ובדרשה, בנוסף לעלייה לתורה: "עושים שמחה ונותנים שבח והודיה לה' שזכה הנער להיות בר מצווה...ומחנכים את הנער לדרוש על הסעודה". 

במרוצת הדורות אימצו לעצמן קהילות רבות דרכים ומנהגים משלהן, לחגוג את בר-המצווה:

  • בקהילות הספרדים נהגו להרגיל את הנער בקיום מצוות הנחת תפילין כבר בגיל שתיים-עשרה.
  • בקהילות האשכנזים מתחילים בהנחת תפילין כחודש לפני בר-המצווה.
  • יהודי צפון-אפריקה נהגו לספר את שיער הנער, ביום חמישי שלפני העלייה לתורה. כמו כן, נהגו ללוות את הנער לבית-הכנסת בשירה וריקודים ולהמטיר עליו אגוזים וסוכריות. בבוקר העלייה לתורה יצקה האם מים על ידי בנה, וזה מצידו ביקש שתמחל לו על כל מה שפגע בה במשך חייו.
  • יהודי תימן נהגו להשקות את הנער בעראק (משקה אלכוהולי חריף) במהלך החגיגות, כסימן להצטרפותו לחברה הבוגרת.

טקס בר-המצווה המסורתי

במסורת היהודית, בר-מצווה הוא טקס התבגרות שנערך לנער בהגיעו לגיל שלוש-עשרה ויום אחד. הטקס נחלק לשניים: הנחת התפילין הראשונה, המתקיימת באמצע השבוע (בשבת, לפי ההלכה, אין מניחים תפילין) והעלייה לתורה בתפילת שחרית של שבת בבוקר. בקהילות רבות נהוג לקיים רק את החלק השני של הטקס. יש מיעוט המסתפק בחלק הראשון בלבד.

הנחת תפילין

מצוות הנחת תפילין היא מהתורה. בספר דברים נאמר: "וּקְשַרְתָּם לְאות עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ". מצווה זו חוזרת עוד שלוש פעמים במקרא. התפילין ליד ולראש מורכבות מארבע פרשיות בתורה, שבהן מופיעים הפסוקים האמורים. הפרשיות כתובות על גבי קלף בכתב של סופר סת"ם, ונתונות בתוך נרתיקים מרובעים ("בתים"), העשויים עור של בהמה טהורה וצבועים שחור. לכל 'בית' מחוברת רצועת עור. 

התפילין הונחו על-ידי יהודים גם בזמן העתיק. למעשה, בתקופת בית-המקדש השני נהגו גדולי החכמים להלך עם תפילין במשך היום כולו, ולא רק בתפילת שחרית. בחפירות ארכיאולוגיות בקומראן ובמצדה נמצאו שרידי תפילין מן המאה הראשונה לספירה, וכן נמצאו במערות מסתור במדבר יהודה תפילין מימי מרד בר-כוכבא במאה השנייה לספירה, הזהות כמעט לחלוטין לתפילין המוכרות לנו היום. 

בתקופת הגאונים (מאות שישית-עשירית לספירה) פרצה מחלוקת בין גדולי הדור האשכנזים, לגבי סדר הכתיבה הנכון של פרשיות התורה שבתפילין. בעקבותיה, הונהגו שני סוגי תפילין - תפילין נוסח רש"י (ר' שלמה יצחקי, המאה ה-11, מבכירי פרשני התורה והתלמוד) ותפילין נוסח רבנו תם (נכדו של רש"י). רוב התפילין הנמצאות בשימוש היום הן תפילין בנוסח רש"י.

איך מניחים? מוציאים את התפילין של יד מן הנרתיק ומניחים את 'בית התפילין' על השריר שבחלק העליון של זרוע שמאל (ושמאליים על זרוע ימין), שתי אצבעות מעל המרפק. מטים את היד לכיוון הלב ומברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדונָי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִיוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִילִּין". לאחר הברכה כורכים את רצועת התפילין על האמה שבע פעמים בשבעה סיבובים. אם יש שעון על היד, יש להסירו.

כעת מוציאים 'תפילין של ראש' מן הנרתיק, מניחים על השערות שמעל למצח, בין העיניים ומברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדונָי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו עַל מִצְוַת תְּפִילִּין". חוזרים לתפילין של יד וכורכים את קצה הרצועה על האמה (האצבע האמצעית) של יד שמאל, שלוש פעמים. במהלך הכריכה אומרים את הפסוק המעיד על הקשר החזק שבין עם ישראל לאלוהיו: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה, וְיָדַעַתְּ אֶת אֲדונָי" (הושע ב' כ"א כ"ב).

טקס הנחת התפילין מתקיים, כאמור, ביום חול, לעיתים ביום-הולדתו השלושה-עשר של הנער, ולעיתים ביום שני או ביום חמישי שלאחריו (ימים שבהם קוראים בתורה). אם הטקס נערך בימים אלה, הנער עולה לתורה, ולפעמים אף קורא חלק מפרשת השבוע שלו. מקובל שבתום הקריאה בתורה פוצחים כל הנוכחים בריקוד, כאשר חתן בר המצווה מקבל לידיו את ספר התורה ומוביל את הרוקדים. לאורך כל התפילה ובעת העלייה לתורה צופות בנער בנות משפחתו, היושבות בעזרת הנשים. לא בכל העדות נוהגים לערוך טקס ביום הראשון להנחת התפילין. יש עדות המתירות לנער להניח תפילין כחודש או חודשיים לפני הגיעו למצוות, ללא טקס מיוחד. יהודי תימן, לדוגמה, התירו הנחת תפילין החל מגיל תשע, ולכל המאוחר בגיל אחת-עשרה. במלאות לנער שלוש-עשרה הוא צורף למניין (עשרה יהודים בני שלוש-עשרה ומעלה, הדרושים כדי לקיים תפילה בציבור או אמירת קדיש), אך לא נערך לו כל טקס בר-מצווה משמעותי. לאחר עלותם ארצה אימצו יהודי תימן את המנהג הרווח, ומאז גם הם חוגגים בר-מצווה לילדיהם.

הלצה ידועה מספרת, שילד דתי מניח תפילין לראשונה בחייו ביום הבר-מצווה, ולאחר מכן בכל יום. ילד חילוני מניח תפילין לראשונה בחייו בבר-מצווה, ולאחר מכן מניח אותם... בארון. בניגוד לחילונים, יש אוכלוסייה מסורתית שמניחה תפילין בתדירות גבוהה. מגמה זו בולטת בעיקר בקרב יוצאי עדות המזרח. אצלם, תפילין נתפשים כסוג של קמע, סגולה למזל. הם מתפללים בבוקר ומניחים תפילין, בתקווה לקבל את שכרם מהיושב במרומים עוד בעולם הזה, ורצוי בהקדם.

הנחת התפילין במסגרת טקס בר המצווה היא הזדמנות עבור חילונים לחזק את זהותם היהודית. יש לזכור כי רבים מהם אינם מבקרים בבית כנסת, מתפללים או מניחים תפילין כדבר שבשגרה. 

בשנים האחרונות, התפילין יצאו מגבולות בית-הכנסת אל הרחוב. את הטרנד הזה מובילים חסידי חב"ד, המציבים דוכני תפילין ברחובות ראשיים, בכניסה למרכזי קניות ואפילו במסוף הנוסעים בנתב"ג, ומזמינים עוברים ושבים לקיים את המצווה. ממעקב אחר מספר דוכנים כאלה, ניתן לומר שההיענות בקרב הלא-דתיים גבוהה למדי.

עלייה לתורה

החלק השני של טקס בר-המצווה הדתי-מסורתי, מתקיים בשבת בבוקר, בבית-הכנסת. העלייה לתורה ואמירת הברכות אל מול ספר התורה וקהל המתפללים, מהוות חלק מרכזי בטקס ההתבגרות היהודי ועדות לשייכותו של העולה לקהל הבוגר. על-פי המסורת היהודית, קוראים בתורה ארבע פעמים בשבוע - בימים שני וחמישי בבוקר ובשבת בבוקר (בתפילת שחרית) ואחר-הצהריים (בתפילת מנחה). הקריאה אינה נעשית ברצף, אלא מופסקת מדי פעם, על-מנת לכבד אנשים שונים בעלייה לתורה ובאמירת ברכות. בהזדמנות זו, הגבאי מזמין את המכובדים לעלות לתורה, ועושה להם ברכת "מי שברך" שבה משולבת בקשה לתרום לצדקה. 

הגבאי הוא זה שקורא גם לחתן הבר-מצווה לעלות לדוכן, שם מונח ספר התורה. הנער העטוף בטלית עולה וניצב ליד הקורא בתורה (לרוב, חזן בית-הכנסת). הקורא מצביע בעזרת שרביט כסף קטן דמוי אצבע על הפסוק בפרשת השבוע שבו עצר, הנער ייגע בו בעדינות בעזרת ציצית טליתו, ינשק ויברך: "בָּרְכוּ אֶת אֲדונָי הַמְבוֹרָךְ". קהל המתפללים יענה לו: "בָּרוּךְ אֲדונָי הַמְבוֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד". הנער יחזור על הפסוק ויסיים ב"בָּרוּךְ אַתָּה אֲדונָי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדונָי נוֹתֵן הַתּוֹרָה".

הקורא ממשיך לקרוא את הפרשה עד סופה, מגולל את ספר התורה, מכסה אותו והנער מברך: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדונָי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדונָי נוֹתֵן הַתּוֹרָה".

ברוב המשפחות הדתיות קוראים נערי בר-מצווה את פרשת השבוע כולה. במשפחות מסורתיות קוראים לעיתים קטע קצר יותר מתוך הפרשה, כגון העלייה הראשונה או האחרונה, שנקראת מפטיר (הפסוקים האחרונים של פרשת השבוע). אפשרות נוספת הינה קריאת ההפטרה, קטע קצר יחסית מספרות הנביאים הנקרא במנגינה מסורתית מתוך תנ"ך מפוסק ומנוקד. משמעות השם "הפטרה" היא פרידה ודברי סיום. הקריאה בתורה או בהפטרה אינה באה במקום העלייה לתורה, אלא מתווספת אליה.

קריאה בספר תורה דורשת לימוד ותירגול רב. אותיות ספר התורה כתוּבוֹת ללא ניקוד, ללא פיסוק, ללא דגשים וללא הפסקות בין הפסוקים. יתר על כן, הקריאה נעשית במנגינה מיוחדת, המשתנה בין העדות השונות ועל-פי 'תווים' ייחודיים הנקראים "טעמי המקרא".

בתום קריאת ההפטרה, אבי הנער, הניצב לצידו על הדוכן, אומר: "ברוך שפטרני מעונשו של זה" (או בנוסח מורחב: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֵׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁלָּזֶה"), ובכך מעביר אליו את האחריות למעשיו. הברכה (המופיעה לראשונה במקורות מן המאה החמישית לספירה) קשורה בתפיסה המסורתית כי עד לגיל מצוות נזקפים חטאי הילדים לחובת אביהם. מרגע שנכנס הילד בעול מצוות, הוא מתחייב גם בשכר ועונש על מצוות אלה. לפיכך, האב מברך ושמח על שנפטר מעונש על מעשי ילדיו.

בדומה, יש המפרשים את האמירה כשמחת אב על שנפטר מן החשש, שייענש על שלא חינך את ילדיו כראוי. תפיסה חינוכית שונה של הברכה רואה בה ביטוי כללי למעבר ולשינוי הסטאטוס בחיי הילדים ולהבשלת מערכת היחסים בינם לבין הוריהם. הפטור שבברכה אינו על העונש להורים, אלא פטור ממערכת יחסים עונשית שבין קטן וגדול המבוססת על ציות, שכר ועונש, והחלפתה במערכת יחסים בוגרת שיש בה יותר שותפות, התחשבות, אחריות והתייעצות.

הגבאי חותם את החלק הדתי של הטקס בברכה: "מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת.... בּן ..... שֶׁמָּלְאוּ לוֹ שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְהִגִּיעַ לְמִצְווֹת, וְעָלָה לַתּוֹרָה, לָתֵת שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַטּוֹבָה שֶׁגָּמַל אִתּוֹ. יִשְׁמְרֵהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וִיחַיֵּהוּ, וִיכוֹנֵן אֶת לִבּוֹ לִהְיוֹת שָׁלֵם עִם אֲדונָי וְלָלֶכֵת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמוֹר מִצְווֹתָיו כָּל הַיָּמִים וְנאמַר אָמֵן".

בקהילות רבות, נהוג להמטיר על חתן הבר-מצווה סוכריות ובוטנים, בעיקר מ"עזרת הנשים" (מקום נפרד לנשים בשולי אולם התפילה או ביציע שמעליו). מנהג זה שאוב ממנהג דומה המתייחס לחתן העולה לתורה לפני נישואיו, ויש בו משאלה שחייו וחיי רעייתו יהיו משופעים ומתוקים. בסיום התפילה, נהוג לערוך באולם בית-הכנסת (או בחצר, אם יש כזו) סעודת מצווה לכל המתפללים. לרוב, מגישים בה שתייה חריפה, דג מלוח, כעכים ועוגות. 

הטקס אומנם בעל ציביון דתי מובהק, מתחילתו ועד סופו, אבל גם לא מעט חילונים 'מתפשרים' ביום הזה ומקיימים את טקס העלייה לתורה. חלקם עושה זאת ממניע נוסטאלגי (הם עצמם עלו לתורה בצעירותם, ועדיין זוכרים את גודל המעמד), חלקם ממניע פרקטי (הבן עובר בלאו הכי מהפך דרמטי בחייו, מילד למתבגר, והטקס הדתי הטעון באלפי שנות מסורת יהודית, יוצק תוכן והילה של קדושה למעבר), ואחרים אולי משיקולים של שלום-בית (חלק מבני-המשפחה הם דתיים או מסורתיים, דור המבוגרים מצפה לטקס כדבר מובן מאליו). יש שהיוזמה לעריכת הטקס הדתי באה דווקא מצד הנער, אף שהוריו חילוניים. הוא נחשף לבר-מצוות של חברים או בני-משפחה מבוגרים, וגם הוא רוצה.

דרשה בבית-הכנסת ובאולם השמחות

אחד ממוקדי טקס בר-המצווה היא הדרשה, שנושא חתן השמחה בבית-הכנסת. ראשיתה של הדרשה בימי בית-המקדש השני, כאשר הציבור היהודי התכנס לקריאה בתורה בשבתות, בחגים ובתעניות. באותם ימים נקראה כל אחת מפרשות השבוע המוכרות לנו היום במשך שלוש שבתות רצופות, כאשר בכל שבת קוראים שליש מן הפרשה בלבד. שאר הזמן הוקדש לתרגום הקריאה העברית לשפה מובנת לקהל וכן לנשיאת דרשה, היינו - הסברים ופרשנויות לדברי התורה שנקראו.

עם הזמן התרחבו תכני הדרשה אל מעבר לפרשת השבוע, ועסקו בענייני היום ובמסרים כלליים. לאחר חורבן בית-המקדש (שנת 70 לספירה) וכישלון מרד בר-כוכבא (שנת 135 לספירה), שימשה הדרשה גם ככלי לעידוד רוחו של העם ולמתן תשובות למצוקותיו. הדרשות כוונו בעיקר אל פשוטי העם, וכדי לרתק אותם השתמשו הדרשנים במשלים ובסיפורים, במשחקי מילים, בגימטריה ובדראמה. בימי הביניים, שימשה הדרשה תלמידי חכמים ביום חתונתם, על-מנת שיראו את כוחם בתורה. אמירת דברי תורה במהלך סעודת המצווה הייתה כמעט חובה. המנהג הועתק מן החתנים לנערים בהגיעם למצוות, ורווח עד ימינו.

בדרך כלל, הדרשה קשורה לפרשת השבוע. כלומר, לפרשה מן התורה שנקראת בבית-הכנסת, בשבת שבה עלה חתן בר-המצווה לתורה. הדרשה נאמרת בדרך-כלל בשבת בבוקר, לפי כללי המקום. יש המייחדים לה זמן באמצע התפילה, בדרך-כלל לאחר הקריאה בתורה ולפני תפילת מוסף, יש הממקמים אותה בסוף התפילה ויש המעדיפים לקיימה במהלך ה'קידוש' (קבלת פנים עם כיבוד קל) שלאחר התפילה.

הדרשה תיאמר לרוב מן הבמה (המקום בו עומד החזן בשעת התפילה), כשהנער עומד בגבו אל ארון הקודש ובפניו אל הקהל. בבית-הכנסת אין אמצעי הגברה, ולכן יש להתאמן היטב על דיקלום בקול רם וברור. לעיתים, ניתן לשלב במהלך התפילה או בסופה דרשה נוספת מאת אחד מבני המשפחה או החברים, המבקשים לברך את בר-המצווה.

מכון עִתִים (עמותה לייעוץ ומידע במעגלי החיים היהודיים), בשיתוף עם מטה שנהר במשרד החינוך, פיתח תוכנית לימודים לכתיבת דרשה המיועדת לתלמידים בכיתות ו', כחלק מתוכנית בר/בת מצווה כללית, או כתוכנית העומדת בפני עצמה. מטה שנהר מופקד על הוראת מורשת תרבות ישראל וערכי הציונות בבתי-הספר היהודיים הממלכתיים ברוח דו"ח ועדת שנהר, הרואה ביהדות תרבות לאומית, פלורליסטית, הנתונה בהתהוות.

הנחת-היסוד של התוכנית היא, כי הדרשה היא למעשה טקס חניכה וכניסה של התלמיד אל עולם הבוגרים. התלמיד שעומד מול הקהל ומרצה בפניו על עמדותיו ועל השקפותיו, בעוד הוריו, מוריו וחבריו מקשיבים לדבריו, חונך בכך את כניסתו לעולם המבוגרים, כלומר את הפיכתו לאדם עצמאי (בפועל, נדרשות עוד כמה שנים טובות של התבגרות, עד להשתחררות מהתלות בהורים). 

התוכנית, המתפרסת על-פני כ-30 שעות לימוד, כוללת מגוון נושאים ובהם: ההיסטוריה של טקסי בר/בת-המצווה ושל טקסי התבגרות בתרבויות אחרות; לוח השנה העברי כחלק ממציאת תאריך בר/בת-המצווה; מושגים כגון "פרשת השבוע", "הפטרה", "דרשה" ועוד. התוצר הסופי יהיה דרשה שתיכתב על-ידי התלמידים, תוצג בפני ההורים והמורים, ובהמשך, בפני המוזמנים לטקס בת/בר-המצווה. הדרשה תשקף את המפגש בין המקורות היהודיים והישראליים לבין עולמם של הלומדים, את תחומי העניין שלהם ואת דרך פרשנותם את המקורות.

בעידן המודרני, הדרשה נושאת אופי חילוני וכללי יותר, ומהווה מעין טקס חניכה וכרטיס כניסה לעולם המבוגרים. לכן חתני בר-מצווה רבים נושאים את דרשותיהם באולם השמחות, מול קהל המוזמנים. יש המשמיעים את הדרשה גם בעת סעודת המצווה המתקיימת מייד לאחר העלייה לתורה בשבת. לראשונה בחייו עומד הנער נוכח קהל המבוגרים ומדבר אליהם כשווה אל שווים. לרוב, הוא פותח במילות תודה להוריו ("שהביאוני עד הלום") ולבני-משפחתו, וממשיך להרצות על תחושותיו, השקפת-עולמו, מקומו בעולם בכלל ובחברה הישראלית בפרט וכיוצא באלה. בדרך כלל, נקודת-המוצא של הדרשה היא נושא פרשת השבוע, שאותה קרא בעלייתו לתורה.

יש נערים המעדיפים לקרוא דרשה שנכתבה עבורם על-ידי מבוגר, בדרך-כלל אחד ההורים או האחים. יש שכותבים את דרשתם בשיתוף עם בני-משפחה, ואילו בעלי כושר ביטוי יעדיפו לכתוב הכל בכוחות עצמם. יש שאינם מסתפקים בהרצאת דברים רשמית, ומתבלים את הדרשה בקטע מוסיקה או מחול.

חתן בר-המצווה הוא מוקד האירוע, והבמה כולה עומדת לרשותו. לכן, אם הוא מקדיש את זמנו לתחביב מסוים, לפעילות חברתית או ספורטיבית וכיוצא באלה, זו ההזדמנות שלו לשתף את אורחיו בכך. הוא יכול להציג בפניהם את חיית-המחמד שלו, לבצע קטע אמנותי, לספר על פעילותו למען הקהילה, להדגים תרגיל ספורט, להקריא קטע מסיפור או שיר שחיבר, וכדומה. זו, בעצם, משמעות האירוע. הילד הופך לבוגר והמבוגרים מקשיבים לו ומתפעלים ממנו.

במובנים רבים, הדרשה היא מבחן הבגרות הראשון של המתבגר, הפעם הראשונה שבה הוא עומד בפני קהל גדול, לפחות מחציתו מבוגרים. כל ילד מגיב בסיטואציה כזו בהתאם למבנה האישיות שלו ולאירועים קודמים בחייו. יש שייתקפו פחד קהל ויתחילו לגמגם או לבלוע מילים. יש שהמעמד המחייב דווקא ינסוך בהם ביטחון ויתקבע בזיכרונם כאירוע מכונן בחייהם.

השמעת הדרשה בפני קהל, מהווה 'מבחן אומץ' למתבגר. אנשי מכון עתים מודעים להתרגשות הטבעית האופפת נערים במצב כזה, ומנדבים עצות שיסייעו להם לעמוד בפני הציבור ולהקרין נוכחות, ביטחון עצמי ובגרות. בשלב ההכנות: להדפיס את הדרשה במחשב בגופן גדול, לנקד מילים קשות להגייה, לערוך חזרות רבות על קריאת הדרשה (עד לרמה של יכולת לדקלמה בעל-פה), מול המראה בבית וגם בפני קרובים וחברים. בטקס עצמו: להקפיד על קצב הקראה איטי וברור (לא לבלוע מילים) ועל עוצמת קול גבוהה; לא לקפוא על המקום, ללוות את הדרשה בתנועות ידיים, להימנע מקריאה מונוטונית, לקחת פסקי-זמן קצרים, ליצור קשר-עין עם הקהל ולחייך כמה שיותר.

בעידן הערצת הכוכבים, ילדים רבים חולמים להיות זמרים או שחקנים. במקרים רבים, ההורים הם אלה הדוחפים ומעודדים את הצאצא המוכשר, לדעתם. דוגמה מובהקת לכך הם מבחני הקבלה לפסטיגל ולשאר מופעי הילדים לחנוכה, שעל דלתותיהם צובאים בשנים האחרונות אלפי הורים עם ילדיהם. מבחינה זו, מופע היחיד של חתן הבר-מצווה הוא בהחלט טבילת-אש, שבה הוא הופך כוכב ליום אחד.

טרנד חדש יחסית, בהשפעת הפופולאריות העצומה של תוכניות כוכב נולד בטלוויזיה, הוא הקלטת דרשה באולפן, בליווי מוסיקלי. היא מתאימה, כמובן, לנערים בעלי כישרון מוסיקלי בסיסי, או כאלה שצברו ניסיון מסוים בביצוע שירים ובהופעה בפני קהל. הפופולארית ביותר היא דרשה בסיגנון הראפּ.

התוכנית מבוססת על שותפות בין בית-הספר והתלמידים לבין הבית וההורים, תוך יצירת דו-שיח בין החוויה וההיסטוריה של כל משפחה, לבין הטקס הצפוי של התלמיד, ותוך עירוב ההורים בכל שלבי הלימוד.

תפילת בני מצווה בקהילות ספרדיות בתפוצות

אֱלוהַי וְאֱלוֹהֵי אֲבוֹתַי, בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים אֶשָּׂא אֵלֶיךָ אֶת עֵינַי בַּיּוֹם הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה לֵאמור: הִנֵּה יַלְדּוּתִי חָלְפָה הָלְכָה לָהּ וַאָנוֹכִי הַיִיתִי לְאִישׁ וּמֵעַתָּה עָלַי לִשְׁמוֹר אֶת חוּקֵּי רְצוֹנֶךָ, וְעָלַי לַעֲנוֹת בְּיוֹם פְּקוּדָּתִי כַּאֲשֶׁר תִּגְמוֹל לִי כִּפְרִי מַעֲלָלַי. מִיוֹם הִוָולְדִּי בִּן יִשְׂרָאֵל אַנִי. בַּיוֹם הַזֶּה בָּאתִי [שֵׁנִית] בְּקְהָלֶךָ, וְלִפְנֵי כָּל הָעַמִּים אֶתְפָּאֶר עַל שִׁמְךָ אֲשֶׁר נִקְרָא עָלֵינוּ.

וְעַתָּה, אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שְׁמַע אֶל הַתְּפִלָּה וְאֶל הַתְּחִינָּה הַזּאת, שְׁלַח אֵלַי שִׁפְעַת בִּרְכוֹתֶיךָ, גֶּשֶׁם נְדַבוֹת וּבְרַכוֹת הָנֵף עָלַי, לְמַעַן יָמַי יִשְׂבְּעוּן וְיִרְוְיוֹן מִדֶּשֶׁן עֲדָנֶיךָ. הוֹרֵנִי נָא דֶּרֶךְ חוּקֶּיךָ, הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְווֹתֶיךָ, תֵּן בְּלִבִּי לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, הַחְזֵק בְּיָדִי וְאַל תַּרְפֵּנִי, וְלא אֶכָּשֵׁל בְּדַרְכִּי אֲשֶׁר אָנוכִי הוֹלֵךְ בָּהּ הַיּוֹם בָּרִאשׁוֹנָה. הַצִּילֵנִי מִיֶּצֶר הָרַע וְתֵן בִּי כּוֹח לִשְׁמוֹר אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְדוֹשָׁה וְאֶת פִּקוּדֶיךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. וּבְכָל יָמַי אֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל וְלא אֵבוֹשׁ. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדונָי אֱלוֹהֵינוֹ אֲדונָי אֶחָד.

טקסי בר-מצווה "אלטרנטיביים"

בתנועה הרפורמית

התנועה הרפורמית מכניסה תיקונים בדת, ובוררת מתוך ההלכה היהודית את החלקים המתאימים לתפישת-עולמה המוסרית והחברתית.

הרפורמים הנהיגו שינויים רבים בסדרי בית-הכנסת והתפילה. בית-הכנסת הרפורמי הוא בדרך כלל מהודר ומפואר ונקרא "היכל". החזן מתפלל עם מקהלה בליווי עוגב או כלי נגינה אחר, בדומה למקובל בכנסיה הנוצרית. אין הפרדה בין גברים לנשים. יש קהילות שאפילו העבירו את תפילת השבת ליום ראשון. פסוקים על הקרבת קורבנות, ירושלים וכינונה מחדש של מלכות בית דוד הוצאו מהתפילה.

מרכז התנועה הרפורמית נמצא כיום בארצות-הברית. הרפורמים אינם הרוב בקרב יהודי ארצות-הברית, אך הם הזרם הגדול ביותר. בישראל הוקמו, בעיקר בשני העשורים האחרונים, בתי-כנסת רפורמיים וקהילות רפורמיות. התנועה הרפורמית קרויה בישראל בשם התנועה ליהדות מתקדמת. מספר בתי-הכנסת של התנועה קטן, אבל היא פועלת בנמרצות להשוואת זכויותיה ומעמדה ליהדות האורתודוקסית, הכוללת את הרוב המכריע של היהודים הדתיים בישראל.

המרכז ליהדות מתקדמת בחיפה עורך קרוב ל-200 טקסי בר-מצווה/בת-מצווה בשנה, כשלושה עד ארבעה טקסים בממוצע בכל שבת, וכן טקסים נוספים בימי שני וחמישי. הטקס מתקיים באווירה מודרנית, שיוויונית, כאשר כל בני המשפחה יושבים ביחד, ללא הפרדה בין גברים ונשים. 35 טקסי בר-מצווה בשנה נערכים לילדים בעלי צרכים מיוחדים – גופניים, נפשיים או רגשיים. ההכנה לטקסים נעשית תחת השגחתו של רב הקהילה, הרב אדגר נוף. במהלך עשרה מפגשים הילדים לומדים את סדר התפילות, משמעות יום השבת, גמילות חסדים ותיקון עולם, דברי הנביאים, ערכים יהודיים, מסורת ומשמעות המעבר מילדות לבגרות. הנושאים המרכזיים במפגשים הם היכרות עם בית-הכנסת, טקסי חיים, חגים, שבת, מסורת יהודית, צדק חברתי ומצוות שבין אדם לחברו.

בתנועה הקונסרבטיבית

התנועה הקונסרבטיבית בישראל (הנקראת כאן התנועה ליהדות מסורתית), הינה תנועה ציונית, דתית, חברתית ובעלת מינהל ריכוזי שהוקמה ב-1979 ומרכזה בירושלים. כיום מונה התנועה כחמישים קהילות ברחבי הארץ. רבני התנועה ליהדות מסורתית מוסמכים לרבנות, גברים ונשים בבית-המדרש לרבנות ע"ש שכטר בירושלים. 

התנועה ליהדות מסורתית מספקת שירותי דת לציבור הרחב הכולל: טקסי נישואין, גיור, בריתות, שמחות בת, ליווי רוחני, בר-מצווה ובת-מצווה. התנועה פועלת למאבק בהכרה ברבניה ובטקסי הנישואין ובגיורים שהם עורכים בארץ ובחו"ל. 

בנוסף לקהילות ולפעילות הענפה, לתנועה ליהדות המסורתית מפעלים חינוכיים שונים:

  • רשת בתי-הספר תל"י (תוכנית לתיגבור לימודי היהדות בבתי-ספר ממלכתיים), בשיתוף עם משרד החינוך.
  • פרויקט בר/בת-מצווה לילד המיוחד, בו עולים לתורה וחוגגים בר/בת מצווה מאות ילדים מהחינוך המיוחד בכל הארץ. הפרויקט החל לפני כעשור ועד כה השתתפו בו כ-2,000 ילדים.

סעודת מצווה ותוכנית אמנותית

בחלק מן המשפחות נהוג להזמין קרובים וחברים לסעודה ("סעודת מצווה") לאחר הטקס בבית-הכנסת, על-מנת לחגוג בחברתם את האירוע. זו גם הזדמנות להאריך במעט את החוויה החגיגית. יש המגוונים את הארוחה בתוכנית אמנותית, הכוללת ברכות של בני-משפחה וחברים, הרצאה קצרה, שירים וכיוצא באלה. יש משפחות הנוהגות לערוך את סעודת המצווה בביתן. אחרות  מקיימות את הסעודה בבית הכנסת. יש משפחות המקיימות את סעודת המצווה באולם שמחות.

סעודת מצווה ומסיבה באולם שמחות

במקרים רבים מקובל לערוך את הסעודה במסגרת מסיבת בר המצווה הגדולה באולם השמחות. מסיבת בר המצווה באולם היא הזדמנות לפגישה עם המשפחה המורחבת וחברים, ואגב כך חיזוק קשרי המשפחה והחברות. 

סידור מקומות הישיבה באולם נערך בדרך כלל מראש על מנת ליצור התאמה בין יושבי השולחן, ולפעמים אף מתוך מטרה להפגיש בין אנשים שאינם מכירים זה את זה.

חשוב לציין כי כיום מקובל לערוך את המסיבה לא רק באולמי שמחות אלא גם במסעדות, ואפילו בבתי קפה, במועדונים ובבארים, שמשכירים את המקום, על מנת "לעשות אקסטרה". 

משיחות שערכנו עם מרואיינים, מתקבל הרושם כי יוצאי עדות המזרח נוטים (יותר מהאשכנזים) לחגוג את האירוע ברוב הדר ופאר. הדבר מתבטא בבחירת אולם מפואר ותפריט עשיר, בלבוש מהודר של בני המשפחה (חליפות לילדים) ועוד. נטייה זו מתחילה לחלחל גם למשפחות אשכנזיות, אולי בהשפעת מגמת 'המזרחיות' בחברה הישראלית.

במהלך האירוע נוהגים חתן בר המצווה והוריו לעבור בין השולחנות, להחליף מילות נימוסים עם האורחים ולהצטלם עמם.

בעבר, המוזמנים היו רובם ככולם בני משפחה וחברים קרובים. כיום יותר ויותר מקובל להזמין את החברים של חתן השמחה (בעיקר חבריו לכיתה). זו גם אחת הסיבות לכך שהריקודים תופסים מקום מרכזי בחגיגה. 

ככלל, האירוע אינו כולל מרכיבים טקסיים מיוחדים, ועיקרו מפגש, ברכות, ארוחה וריקודים. עם זאת, ניתן להצביע על מספר מרכיבים שהולכים וקונים להם אחיזה במסיבות בר-המצווה (ראו להלן).

מצגת משפחתית

אירוע בר-המצווה נחווה לא רק כיום-הולדת פרטי של הנער, אלא גם כציון-דרך משפחתי. רבים מנצלים את ההזדמנות החגיגית, תרתי משמע, לריענון אילן היוחסין ולהנחלת מורשת המשפחה לדור החדש. מבוגרים ילידי הארץ מעלים חוויות ילדות, אחרים מספרים על חבלי הקליטה שלהם. לעיתים, בני-משפחה ואורחים מוזמנים לספר על בר-המצווה שלהם, כמו-גם לברך את הנער ולצייד אותו בעצות לחיים על-סמך ניסיונם האישי.

נערים בעלי מעוף וכישרון אמנותי או דרמטי, עשויים ליזום בעצמם את הצגת הסיפור המשפחתי. זו יכולה להיות מצגת המגוללת את קורות השושלת, בהתבסס על תחקיר מעמיק שעשו. נערים רבים בגילאי העשרה המוקדמים שולטים ברזי התוכנות, ומסוגלים להפיק מצגת מרשימה, הכוללת טקסטים, צילומים, קטעי וידאו ומוסיקה.

בשנים האחרונות מקובל להפיק סרט המתעד את קורות חתן בר-המצווה מלידתו ועד הגיעו הלום. הסרט מוקרן על גבי מסך באולם.

עריכת ספר ברכות

בשנים האחרונות מקובל להציב בכניסה לאולם השמחות ספר ברכות, שהוכן מבעוד מועד, ובו צילומים מתקופות שונות בחייו של חתן השמחה. האורחים מוזמנים לכתוב ברכה אישית או הקדשה. בתום האירוע מוענק הספר לחתן בר-המצווה למזכרת.

הדלקת נרות

טקס סמלי הנהוג באירועי בר-מצווה, הוא הדלקת מנורה בת שלושה-עשר קנים, כמספר שנותיו של חתן השמחה.

בני המשפחה הגרעינית, חברים של הנער ואורחים שהמשפחה חפצה ביקרם, מתכבדים בהדלקת הנרות. במסורת היהודית, נרות נקשרים לקבלת שבת, לחג החנוכה ולזיכרון ולא לטקס בר-מצווה. ואולם, 'טקס הדלקת הנרות' הוא מנהג שקנה לו שביתה בציבור הישראלי. 

יש משפחות המשדרגות את הטקס, והופכות אותו למוקד האירוע. לדוגמה: כל נר מסמל ערך, שחתן השמחה מייחל שילווה אותו בהמשך חייו. ניתן לבחור ערך חברתי (הכנסת אורחים, כיבוד הורים, צדק וצדקה, והדרת פני זקן, מתן כבוד לבריות וכדומה), או מסורתי-דתי (מנהגי חגים, הדלקת נרות שבת, קידוש והבדלה, תפילה, תפילין ועוד). אגב הדלקת הנר מספר הנער בקצרה על חשיבותו של הערך שבו בחר. אפשרות נוספת: חתן השמחה מציג בפני אורחיו שלושה-עשר תוצרים של עבודות, שעשה במהלך השנה החולפת.

בידור

בשנים האחרונות, מסיבות בר-מצווה רבות במגזר החילוני מכילות יותר ויותר אלמנטים של אירועים למבוגרים. תקליטן עם להיטי הריקודים החמים ביותר הוא כמעט הכרח. להקות מתופפים או זמרים, חלקם ידועים, גם הם ברפרטואר. יש המזמינים רקדנים מקצועיים בסיגנונות שונים, שנותנים שואו בסיגנון תוכניות נולד לרקוד, ויש אפילו רקדניות ברזילאיות בקצב הסמבה.

לוליינים, להטוטנים, קוסמים, אמני סטנד-אפ ובדרנים רבים, מתפרנסים בכבוד מהרצון של ההורים לשמח את ילדם המתבגר ואורחיו. אטרקציה נוספת הם ציירי קריקטורות, המתמקמים בפינה באולם מול לוח ציור, ומנציחים דיוקנות של אורחי האירוע.

במסיבות בר-מצווה המתקיימות באוויר הפתוח, או בגן אירועים, ניתן לראות לעיתים מופע מרהיב של הפרחת יונים. אירועים רבים נחתמים במופע זיקוקי דינור.

מטבע הדברים, המופעים הללו יוצרים דינמיקה אינפלציונית ומטילים לחץ כלכלי ופסיכולוגי גדול על המתבגרים והוריהם (הם שואפים שהחגיגה תהיה גרנדיוזית לפחות, ואפילו יותר, מזו שקדמה לשלהם). התופעה הזו היא אפוא ביטוי נוסף למגמת החומרנות וההדוניזם המתחזקת בחברה הישראלית.

סדנת לימוד

יש משפחות יצירתיות המשלבות במסיבה סדנת לימוד, הנוגעת במישרין או בעקיפין באירוע. לצורך זה מכינים מראש דפי לימוד בנושאים הקשורים למנהגי בר-מצווה, לפרשת השבוע או להתבגרות, מובאות ממקורות יהודיים עתיקים לצד ציטוטים מהשירה והספרות המודרנית. כורכים הכל לאוגדן ומשכפלים כמה עשרות עותקים. את הסדנה ינחה חתן הבר-מצווה או אחד ההורים.

מתנות ומזכרות

אחד ממוקדי מסיבת בר-המצווה, כמו אירועי שמחה אחרים, הוא טקס הענקת המתנות, בעיקר מתנות בעלות משמעות סמלית או רגשית. לדוגמה: הסב והסבתא יכולים להעניק לנכדם חפץ יקר לליבם, שעליו שמרו במשך שנים, כגון גביע קידוש, פמוט, תכשיט שעבר בירושה, צילום משפחתי עתיק וכדומה. לנתינה יש משמעות סמלית של העברת הלפיד לדור ההמשך. יתירה מזו, עצם הפקדת החפץ בידיו של חתן הבר-מצווה מהווה הכרה בו כבוגר אחראי, שיידע לנצור את המתנה היקרה.
 
לחתן הבר מצווה מקובל היום להביא בעיקר צ'ק, בדומה למנהג שהשתרש בעשורים האחרונים בחתונות. הסכום המצטבר מעורר התרגשות רבה בקרב חתן הבר מצווה, הן משום שזו הפעם הראשונה בחייו שהוא "התעשר" ומחזיק נכס רציני ששייך רק לו, והן משום שהסכום מאפשר בדרך כלל להגשים חלומות ילדות  (נסיעה לחו"ל, קנייה של מוצרים יקרים, וכו'). במשפחות שמצבן הכלכלי אינו משופר הצ'קים מממנים את כל או מקצת מעלויות האירוע.

לרוב, גם האורחים אינם יוצאים בידיים ריקות. בני המשפחה מכינים מראש לאורחים שי למזכרת, שיישאר ברשותם זמן רב אחרי האירוע. לדוגמה: מגנט למקרר עם כיתוב או ציור מיוחד, צילום של חתן השמחה עם ברכת תודה על ההשתתפות בטקס, מחזיק מפתחות עם צילום הנער, וכדומה. יש מזכרות מושקעות יותר, כגון סיפרון או אוגדן אודות חתן השמחה, ובו צילומים מתקופות שונות בחייו, ביוגראפיה קצרה, חוויות מיוחדות, יצירות פרי עטו, עץ המשפחה ואף הדרשה שנשא. 

בין האורחים יש, בדרך כלל, ילדים רבים, חלקם בני-משפחה, חלקם חבריו לכיתה של חתן השמחה. אותם ניתן לפנק בגירסה משופרת של שקית יום-ההולדת המסורתית. דוגמה אחת: חברה מסחרית המייצרת מזכרות אישיות לאירועים מציעה אריזת ממתק דמוית ספר תורה עם שם חתן בר-המצווה, צילום שלו ותאריך האירוע. האריזה מכילה סוכריות עם שלל איחולים לבביים. מזכרות נוספות: לוח שנה עם צילום של חתן השמחה, כיפות, עליהן מודפס שם חתן בר המצווה, חאמסה ועליה חרוט שמו של הנער, ממתקי מרציפן עם כיתוב הקשור לארוע, מטבעות שוקולד אישיות, נרות עם הקדשה אישית ועוד.

בר-מצווה בכותל

הכותל המערבי טומן בחובו הן את זיכרון בית-המקדש והעת העתיקה והמפוארת בהיסטוריה היהודית, הן את זיכרון הגלות והגעגועים לציון והן את השמחה על התחייה היהודית המחודשת בזמן הזה. לפיכך, משפחות רבות בוחרות לערוך את הנחת התפילין הראשונה דווקא בכותל, ולהתחבר בדרך זו להיסטוריה היהודית ולשרשרת הדורות.

בכותל מתנהלות תפילות בכל יום ובמשך כל שעות היום כמעט, ולכן ניתן לקבוע מועד להנחת התפילין בכל אחת משעות האור. מי שמבקש לשלב את הנחת תפילין בתפילת שחרית, יוכל להצטרף לאחד המניינים הרבים המתקיימים בכותל מהנץ החמה ועד כארבע שעות לאחר מכן. בימי שני או חמישי שבהם קוראים בתורה, ניתן לשלב באירוע גם עלייה לתורה (בתנאי שלבר-המצווה כבר מלאו שלוש-עשרה). חשוב לזכור כי בכותל ישנה הפרדה בין גברים לנשים. נשים תוכלנה לקחת חלק בתפילה, רק אם זו תיערך בצמוד לצד הימני של עזרת גברים ולמחיצה, שמפרידה בין עזרת הנשים ועזרת הגברים.

יש המשלבים בטקס נגינת תופים ואף תקיעה בשופר.

על-פי נתוני הקרן למורשת הכותל המערבי, המארגנת חלק נכבד מהטקסים, בכל שנה נערכים ברחבת הכותל כ-5000 טקסי הנחת תפילין ועלייה לתורה. הקרן מעודדת משפחות יהודיות מישראל, כמו-גם מהתפוצות, להגיע לכותל ולציין בו את קבלת עול המצוות. עבור הנער ומשפחתו, זהו מעמד מרגש ביותר.

תחת הכותרת "פרויקט בר-מצווה בכותל", שבאתר הקרן, נאמר, בין היתר: "מדי שנה נוהרים עשרות אלפי יהודים מרחבי העולם כולו, אל הכותל המערבי, כדי לחגוג בו את בר-המצווה של בנם. הם מגיעים בקבוצות גדולות או בלוויית מספר קרובי משפחה, צוהלים ועמוסי כל טוב או נבוכים ומבוישים. עם ישראל עולה לרגל. לכולם מכנה משותף אחד: הם מבקשים לציין את הרגע החשוב ביותר בחייו של יהודי - קבלת עול המצוות, עול ההצטרפות אל העם היהודי - במקום המקודש ביותר לעם היהודי, הכותל המערבי. כל המשפחות, ללא יוצא מן הכלל, עושות מאמצים גדולים מתוך תחושה ברורה כי בר-מצווה חוגגים אך ורק בכותל". 

הקרן מספקת את כל המידע והסיוע הנחוצים לקיום הטקס למרגלות הכותל. השירות, הניתן ללא תשלום, כולל מידע על דרכי הגעה ואפשרויות חנייה, שעות תפילה, מנהגים שונים, פרטים על התפילה ועל הקריאה בתורה, השאלת כיפות, תפילין וטלית, מלווה-מתנדב לתפילה ולהנחת התפילין, אפשרות לחזן ובעל קורא, גיוס מניין לפי הצורך, חומר לימוד מקדים לנער, דוכן בר-מצווה שממוקם בכניסה לכותל ועוד. בקרן ניתנים גם שירותים בתשלום, כגון סיור במנהרות הכותל, הנפקת תעודת בר-מצווה בכותל ועוד.

עלויות

יש מספר דרכים לחגוג בר-מצווה, ובהתאם לכך גם העלויות. ניתן לקיים את האירוע בבית, בבית-הכנסת או בחיק הטבע, בהשקעה מינימלית. אם מחליטים לחגוג באולם שמחות, יש לקחת בחשבון עלויות גבוהות בהרבה, מקניית מלתחה חגיגית לנער ולמשפחתו הגרעינית, הפקת ומשלוח ההזמנות לאירוע, שכירת האולם, המזון, המוסיקה, ההגברה, הצלמים, התוכנית האמנותית ועוד.

במיכלול השיקולים לבחירת מקום לאירוע, נלקחים בחשבון ציפיותיהם של החברים לכיתה, כמו גם המגמות השולטות בתחום זה. לדוגמה: קיום המסיבה באתר-בילוי פופולארי של בני-נוער. טרנד מתפשט מאמצע שנות ה-2000 הם פארקי שעשועים ואתרי ספורט אתגרי ובהם מיתקני סנפלינג (טיפוס על קירות תלולים), הדמיית לחימה בקליעי צבע, מסלולי מיכשולים ועוד. במובן מסוים, זו מטאפורה למסלול החיים האמיתי המצפה למתבגר ומבחן ליכולתו להתמודד עם אתגרים. במקרים רבים, האירוע הופך משמחה משפחתית פרטית לטבילת-אש חברתית. יש הורים בעלי אמצעים המממנים שני אירועים נפרדים - אחד לנער ולחבריו ואחד למשפחה וידידים.
 
מפרט ההוצאות הטקסיות כולל רכישת תשמישי קדושה, תשלום לרב המלמד את הנער קריאה בטעמי המקרא, כתיבת הדרשה, לימודי יהדות ועוד. סקר-שוק שערך מכון עתים בשנת 2007, ריכז את העלויות הנלוות לאירוע בר-המצווה:

מורה לקריאה בתורה

150-50 שקלים לשיעור פרטי בן כשעה. יש עמותות המציעות שיעורים במחיר מסובסד, ויש שיעורים קבוצתיים במחיר מוזל. מספר השיעורים תלוי בכישרון המוסיקלי של הנער וכן באורך הקטע שבחר לקרוא (פרשת השבוע כולה, חלק מן הפרשה, מפטיר או הפטרה).

קלטת/לומדה ללימוד הפרשה

בעידן המחשב יש תחליפים גם למורה המסורתי. אחת מהן היא לומדה ללימוד קריאה בתורה, שמחירה כ-300 שקלים לפרשה אחת, או כ-550 שקלים לתורה כולה (כולל הפטרות). יש גם קלטת או דיסק המכילים הקלטה של פרשה יחידה (100-40 שקלים), או כל הפרשות וההפטרות (800-500 שקלים).

תשלום לבית-הכנסת

מרבית בתי-הכנסת גובים בין 200 ל-800 שקלים לאירוח האירוע. בדרך-כלל, המחיר כולל הדרכה וליווי המשפחה. מעוטי יכולת יקבלו הנחה או פטור מלא.

תפילין

טווח המחירים נע בין 950 ל-5000 שקלים. הפער נובע מסוגי העור והקלף השונים, המשמשים בהכנת בית התפילין והרצועות. יש חנויות לתשמישי קדושה המציעות ערכת בר-מצווה (תפילין, טלית, סידור ונרתיקים), במחיר שבין 1100 ל-2000 שקלים.

טלית

100-50 לטלית קצרה ("טלית קטן") המותאמת לילדים, 200-100 לטלית ארוכה ("טלית גדול"). המהדרים עשויים לקנות טלית עם הדפס משי, רקמה צבעונית או פתיל תכלת, ולשלם בעבורה 1000 שקלים ויותר.

נרתיק לטלית ותפילין

כ-40 שקלים לנרתיק קטיפה סטנדרטי, כ-150 שקלים לנרתיק מרופד העמיד למים וחום.
כ-200 שקלים לנרתיק המעוטר ברקמה מסורתית.

סידור תפילה

בין 20 שקלים לסידור פשוט, ועד 150 שקלים לסידור עם כריכת עור מהודרת והטבעת שם.

טיולי מתנה

 בישראל

יש משפחות שעורכות את מסיבת בר-המצווה במתכונת של טיול בטבע, או של סיור לימודי המודרך על-ידי חתן השמחה ניתן לבחור בנקודה גיאוגרפית הרלוונטית לביוגרפיה המשפחתית, במקום הקשור לתחומי העניין והתחביבים של חתן השמחה וכדומה. לחלופין, ניתן לסייר במקום הקשור לחג סמוך מבחינה רעיונית (דוגמאות: תצפית כוכבים בעקבות אור וחושך בחנוכה, קטיף פירות בט"ו בשבט, סיור בעקבות מעיינות בסוכות, סיור בכרמים בט"ו באב, סיור במפעל כלי כסף בעקבות ארבע הכוסות בפסח) או מבחינה גיאוגרפית (קברות המכבים בחנוכה, מדבר סיני בשבועות, ירושלים בתשעה באב).

רעיונות נוספים ניתן לשאוב מתוכן פרשת השבוע. דוגמאות: תצפית לחלל בטלסקופ בעקבות פרשת בראשית, ביקור בגן חיות בעקבות פרשת נח, ביקור באוהל בדואי בעקבות סיפור הכנסת האורחים של אברהם ושרה, דגם בית-המקדש או סיור בכותל בעקבות פרשות ספר ויקרא, ביקור בכפר דרוזי בעקבות סיפור יתרו), או מבחינה גיאוגרפית (עמק האלה בעקבות קרב דוד וגוליית, התבור בעקבות דבורה הנביאה, סדום בעקבות סיפור לוט, וכדומה).

שלוחת התיירות של קיבוץ צובה, לדוגמה, מציעה מסלול בר-מצווה, המשלב ארוחה, בילוי ופעילות ערכית לחתן השמחה, חבריו ומשפחתו. המסלול כולל טיול בנופי צובה (דרומית לירושלים) ומפגש עם דמויות תנ"כיות, משחק מטמון נושא פרסים בין שרידי העיר המקראית וכמובן, מסיבה מקפיצה לבני הכיתה בפארק השעשועים קיפצובה.

בחו"ל

טיול בר-מצווה הינו מסורת רבת שנים, שבמשפחות רבות נחשב חלק בלתי-נפרד מהטקס. תחילתה של המגמה בשנות ה-80', כשמדינת ישראל החלה להיפתח לעולם הגדול, ונסיעה לחו"ל חדלה להיות נחלת המעמד העליון בלבד. כיום, גם משפחות פחות מבוססות במגזר החילוני נערכות מראש, וחוסכות את הכסף הנדרש למימון הטיול.

כשהמשפחה הגרעינית, או רק הנער ואחד ההורים, יוצאים ליעד בחו"ל לפי בחירתו, זו איננה רק מתנת בר-מצווה, אלא גם הכרה בעובדה ש"הילד הקטן" הוא עתה בוגר ובשל לנסוע לחו"ל.

כל סוכנויות הנסיעות הגדולות בישראל מציעות שלל מסלולי טיול תחת הכותרת "טיולי בר-מצווה", באירופה, ארצות-הברית, אסיה ואף יבשת אפריקה. חלקם מציע טיול כייפי, המתמקד בפארקי שעשועים דוגמת דיסנילנד (בארצות-הברית), יורודיסני (בצרפת) והפטלינג (בהולנד). מסלולים אחרים, כמו ספארי בקניה שבאפריקה, מדגישים את מוטיב המסע כמקביל למסע החיים שצפוי לנער מעתה ואילך.

בר-מצווה כענף מסחרי

בעבר, טקס בר-מצווה נתפש כאירוע משפחתי אינטימי, שמתחיל בעלייה לתורה בבית-הכנסת ומסתיים במסיבה בבית, מקסימום באולם אירועים קטן. בעשור האחרון, בין היתר כפועל יוצא מהשיפור הניכר במצבן הכלכלי של שכבות רבות באוכלוסייה, נכנסו לתמונה אלפי עסקים, שירותים ויזמים. הם זיהו את נקודת התורפה של הורים רבים (שאותה ניתן לתמצת לשני משפטי מפתח: "על ילדים לא חוסכים" ו"אני רוצה לתת לילד שלי את הטוב ביותר"), והפכו את מסיבות בר-המצווה לענף מסחרי המגלגל עשרות מיליוני שקלים בשנה.

על מימדי התופעה (והתעשייה) ניתן ללמוד מהמדריכים של בית ההוצאה לאור אינדקס מדיה, המתמחה זה שנים בהפקת מדריכים ענפיים מקצועיים. אחת לשנתיים הם מפיקים אינדקס בר/ת מצווה בשלוש מהדורות, אחת למרכז הארץ, אחת לירושלים ואחת לצפון. כל אינדקס כזה הוא אלבום כרומו צבעוני מפואר, עשיר במידע ובפירסומים. הקטן ביותר מכיל 164 עמודים, הגדול 324 עמודים.

כל מדריך הוא בבחינת "כל מה שרצית לדעת על בר-המצווה ולא ידעתם את מי לשאול, או איפה למצוא". זה מתחיל בסקירת גני האירועים והאולמות המתאימים לחגיגה, ממשיך באירגון האירוע עצמו (הדפסת הזמנות, אירגון והפקה, אטרקציות, עיצוב האולם, הכנת חתן בר-המצווה לאירוע, שירות לימוזינות), שירותי קייטרינג, שכירת מעצבי שולחן, תוכנית אמנותית (תקליטנים, זמרים, בדרנים, מעגלי מתופפים), שירותי צילום, הלבשה לאירוע (לחתן הבר-מצווה ולמשפחתו) ומסתיים ברעיונות לחגיגת בר-המצווה בכותל. גם באינטרנט מתרבים האתרים המציעים שירותים מגוונים לאירועי הבר מצווה.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • לאו מאיר, יהדות הלכה למעשה, מסדה, 1978.
  • משרד הבטחון, מן המסד, ילקוט מושגים ביהדות, 1986.

אתרי אינטרנט

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על בר מצווה בחברה החילונית בישראל (20)

    רונית

    ronit@hotmail.com
    שלום רציתי להמליץ על תוספות שיער מהממות מצרפת לכם קישור לאתר המדהים של בחור בשם אלכסנדר קלנדרוב יש לו את כל סוגי תוספות השיער מבחר מדהים- http://he.natural-human-hair.com/
    יום רביעי כ"א בתמוז תשע"ה 8 ביולי 2015

    ללא שם

    יום רביעי כ"א בתמוז תשע"ה 8 ביולי 2015

    עדנה

    רציתי להמליץ על אומנית צילום נורית שנקר , היא עושה בוקים לכל אירוע ועוד! מצרפת לכם קישור לאתרה - http://shenkar-nurit.co.il/
    יום חמישי ט"ו בתמוז תשע"ה 2 ביולי 2015

    ללא שם

    יום חמישי ט"ו בתמוז תשע"ה 2 ביולי 2015

    ללא שם

    יום חמישי ט"ו בתמוז תשע"ה 2 ביולי 2015

    ללא שם

    יום חמישי ט"ו בתמוז תשע"ה 2 ביולי 2015

    אלכסנדר

    nhh.company@walla.com
    חברת NHH מספקת תוספות שיער שונות משיער טבעי. תוספות השיער איכותיות ומשתלבות באופן אחיד עם השיער הטבעי. מומלץ למי שיש שיער דליל.
    יום ראשון כ' בסיון תשע"ה 7 ביוני 2015

    נירה

    שלום, רציתי להמליץ על נורית שנקר, צלמת המספקת שירות של צילום בר מצווה ובוק לבר מצווה. נורית צילמה את הבר מצווה של הבן שלי, ואני מאוד מרוצה מהתוצאות. רואים שהיא אוהבת את עבודתה על פי התוצאות, התמונות מאוד יפות ומשקפות את הלך האווירה והאירוע. להלן אתר הבית: http://shenkar-nurit.co.il
    יום ראשון כ"א באייר תשע"ה 10 במאי 2015

    זהר

    המאמר שטחי וחד מימדי להפליא, ובעיקר- אינו עונה על הכותרת- רובו ככולו עוסק בטקסי בר מצווה יהודיים- דתיים, ואפשרות קיומם עבור אלו שאינם דתיים "כבדים". ישנם קיבוצים רבים (והוביל את העשייה כפר בלום!) שביססו מסורת ערכית ענפה לקיום שנת בר מצווה בקיבוץ לקבוצת הגיל הרלבנטית, עם קיום 13 משימות נבחרות לאורך השנה, במהלכן לומדים הנערות והנערים על משפחותיהם, קיבוצם, החברה הישראלית, מורשת ישראל, ועוד ועוד. מן הראוי היה שכותרת " בר מצווה בחברה החילונית" אכן תספק מידע על בר מצווה שאינו עוסק רק בבית הכנסת, הנחת התפילין, וכו... ומה עם טקסי בת מצווה אלטרנטיביים לבנות הנהוגים היום?
    יום שני כ"ד בחשון תשע"ה 17 בנובמבר 2014

    זהר

    hanorub@zahav.net.il
    המאמר שטחי וחד מימדי להפליא, ובעיקר- אינו עונה על הכותרת- רובו ככולו עוסק בטקסי בר מצווה יהודיים- דתיים, ואפשרות קיומם עבור אלו שאינם דתיים "כבדים". ישנם קיבוצים רבים (והוביל את העשייה כפר בלום!) שביססו מסורת ערכית ענפה לקיום שנת בר מצווה בקיבוץ לקבוצת הגיל הרלבנטית, עם קיום 13 משימות נבחרות לאורך השנה, במהלכן לומדים הנערות והנערים על משפחותיהם, קיבוצם, החברה הישראלית, מורשת ישראל, ועוד ועוד. מן הראוי היה שכותרת " בר מצווה בחברה החילונית" אכן תספק מידע על בר מצווה שאינו עוסק רק בבית הכנסת, הנחת התפילין, וכו... ומה עם טקסי בת מצווה אלטרנטיביים לבנות הנהוגים היום?
    יום שני כ"ד בחשון תשע"ה 17 בנובמבר 2014

    צבי כרמל

    ממליץ על מיזם "ערך מוסף", תכנית ערכית ציונית-מסורתית. ראיתי אצל חברים והתלהבתי. שייך בחור בשם מודי דויטש ממודיעין
    יום שלישי כ"ב בניסן תשע"ג 2 באפריל 2013

    שמעון מגורי-כהן

    מודי דויטש ממודיעין הקים מיזם בשם "ערך מוסף" שמפיק ארועי מורשת ציונות וערכים (בעיקר לבר/בת מצווה ותלמידי בי"ס. זוג חברים שלי נהנו מאד.
    יום ראשון י"ג בניסן תשע"ג 24 במרץ 2013

    ללא שם

    הספר "ימי אדם" מיועד לציבור שעליו דן הערך: הציבור הישראלי הותיק שאינו מגדיר עצמו כדתי. בספר יש עבודה דומה לשלכם בסקירת הרקע - אך ממוקדת ברעיון שיש לסייע לחפצים בכך לעצב טקסי חיים משלהם, על פי רוחם ובהשראת המסורת. יש בספר הצעות ודוגמאות לטקסי חיים - ביניהם גם לבר/בת מצוה, המעוצבים עבור המיגזר המדובר. בטקסים ניתן למצוא מקורות עתיקים בצד טקסטים מודרניים, והם ערוכים על פי רציונל בהיר ומשמעותי. למשפחה החוגגת ניתן מקום לבחירה ולעיצוב הטקס ברוחה.
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    ללא שם

    את נושא רב יוסף נתקן (אבל קודם נבדוק במקורות).
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    ללא שם

    שלום עדיאל. נשמח לתקן אבל בשביל זה דרושים לנו שני דברים:
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    ללא שם

    חן חן על המשוב.
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    ללא שם

    תמציתי ואינפורמטיבי.כתוב בפשטות מרנינה.
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    ללא שם

    שלום עוז אלמוג, מקווה ששלומך טוב. לפני שנה ומשהו הזמנתי אותך להרצאה בפני פורום של תלמידי ישיבות הסדר בבית גשר בירושלים וככל הנראה נשארתי נמען דוא"ל שלך.
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    ללא שם

    יש טעות בנושא בר מצווה במקורות: רב יוסף לא היה בן 13 כשהתבשר שהוא חייב במצוות אלא נודע לו שעיוור חייב במצוות והוא היה עיוור.
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    מערכת

    המדריך שלנו הוא סוציולוגי-אנתרופולוגי ולא עוסק כלל בעצות. עם זאת, נראה שבהחלט שווה לעיין בספר וללמוד ממנו על תפישות רווחות. בכל מקרה נשתדל להכניס אותו לביבליוגרפיה.
    יום שני ה' בניסן תשס"ט 30 במרץ 2009

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.