דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 8 מדרגים

גירושין בחברה החילונית בישראל

אתר התנך של הגירושין
אתר התנך של הגירושין
אתר התנך של הגירושין
דף הבית, 7.2.2008
אתר גירושין בישראל
אתר גירושין בישראל
אתר גירושין בישראל
דך הבית, 7.2.2008
דוד פז, עוז אלמוג, שי רודין

נוצר ב-4/3/2008

רקע

גירושים הם אקט הסיום הרשמי של קשר הנישואים בין שני בני-זוג. כשבעל ואישה מגיעים למסקנה שאין עוד טעם בהמשך החיים המשותפים, הם מתייצבים ברבנות, שם פותחים להם תיק וקובעים מועד לדיון בבקשת הגירושים. בדיון, כל צד שוטח את טענותיו ומסביר לדיין את מניעיו. הדיין מציע לצדדים לשקול שוב את החלטתם ולנסות לשקם את מערכת היחסים ביניהם, במסגרת שלום-בית. זוגות שלא 'סגורים' סופית על המהלך הבלתי-הפיך, עשויים לשקול את ההצעה בכובד-ראש. עבור האחרים, הנחושים לפרק את מסגרת הנישואים, ייקבע מועד לטקס הגירושים.

המדינה משאירה לעצמה מידה של שליטה בחיי הפרט, בכל הקשור לגירושים וקביעת משמורת לילדים. זאת, מכיוון שגם לאחר השינוי במבנה התא המשפחתי, עדיין הכרחי להבטיח את המשך התיפקוד השוטף של מרכיביו. על בתי-המשפט מוטל, איפוא, להכריע בנושאי חלוקת הרכוש המשותף בין בני-הזוג, משמורת על הילדים והיבטים נוספים של הורות לאחר גירושים או פרידה.

סטטיסטיקה של גירושים

בשנים האחרונות התגרשו בבתי-הדין הרבניים בישראל כ-9700 זוגות יהודים בשנה בממוצע, כ-25% מסך-כל הנרשמים מדי שנה לנישואים ברבנות. ההיקף הכללי של הגירושים בישראל ושיעורם באוכלוסיה נמצאים במגמת עלייה רציפה מראשית שנות ה-70', גם בניכוי גורם הגידול באוכלוסייה. בשנת 1980, לדוגמה, התגרשו 4100 זוגות. כעבור עשור, ב-1990, קפץ המספר ל-5640 זוגות. בשנת 2000 המספר כמעט הכפיל את עצמו (9693 זוגות) ומאז התייצב על גבול ה-10,000 זוגות. בשנת 2006, לדוגמה, התגרשו 9963 זוגות, עלייה של 3.8% בהשוואה לשנה שקדמה לה.

בנוסף להליך הגירושים הרגיל בבית-הדין הרבני, קיים הליך שנקבע על-ידי בית-המשפט העליון, הקרוי "התרת נישואים". מדובר בזוגות בני דתות שונות (לרוב, יהודי ולא-יהודי מעולי מדינות חבר העמים), שנישאו בנישואי תערובת. בהליך התרת הנישואים מתגרשים מדי שנה כ-2400 זוגות בממוצע.

בשנת 2006 נפתחו בבתי-הדין הרבניים ברחבי הארץ כ-81 אלף תיקים, מהם כ-8200 תיקים לתביעות גירושים, כ-8300 תיקים להסכמי גירושים, כ-4300 תיקים לתביעת מזונות, כ-1000 תיקים לשלום בית, כ-1650 תיקים לחלוקת רכוש והיתר תיקי אחזקת ילדים, אישה מורדת, הסכמי ממון, הכרת אבהות, אימוץ ילדים, ירושה וצוואה.

הטיפול בתיק סידור גט נמשך כארבעה חודשים בממוצע, שבעה חודשים בתיק אישור הסכם ו-13 חודשים בתביעת גירושים. זמן ההמתנה הממוצע לדיון ראשון נע בין חודש (בתיק סידור גט ואישור הסכם) לשלושה חודשים (בתביעת גירושים). זמן ההמתנה לדיונים נוספים, אם יידרשו, נע בין חודשיים (בסידור גט) לשלושה חודשים וחצי (בתביעת גירושים ואישור הסכם).

בבתי-המשפט לענייני משפחה ברחבי הארץ נפתחים כ-5200 תיקי תביעת רכוש-כספים, 8900 תיקי מזונות ומדור, 4200 תיקי אישור הסכם, 400 תיקי יישוב סיכסוך וכ-15,700 תיקי משמורת בממוצע שנתי. מרבית התיקים נפתחים על רקע סיכסוך גירושים.

הגט - ספר הכריתות

הגט בהלכה היהודית

מקור השם במילה הארמית "גִיטָא", שפירושה שטר או תעודה. לפי סברה אחרת, המילה מורכבת מערכה בגימטריה' 12 (ג = 3, ט = 9), כמספר השורות בספר כריתות מסורתי.

הגירושין חייבים להיערך בדרך שקבעה תורה על-פי מסורת חכמים, וכל הסוטה ממנה עלול להוציא מתחת ידו גט פסול, שסכנתו מרובה: האישה חושבת לתומה שהיא מגורשת, אך בפועל נשארה אשת-איש גמורה, ואם תינשא בשנית יהיו בניה ממזרים. לפיכך קבעו חכמים: "כל שאינו בקי בהלכות גטין וקידושין, לא יהא לו עסק עימהם". וכל-כך חששו לטעות בסידור הגט, עד שמינו חכם שיהיה מסדר הגטין. גט שסידרוהו הדיוטות יש לפסול אותו, ויש הפוסלים גם גט שסידר אדם שאינו מוסמך ולא קיבל רשות לכך, גם אם הוא חכם.

על ארבעה דברים עומד גט מדאורייתא (מהתורה):
א. שיהא מפורש בו שהבעל גירש את אשתו, שנאמר "וְשִלְחָה מִבֵּיתו", ולא שישלח את עצמו ממנה.
ב. שיהא מפורש בו שהוא כורת את הקשר שבינו לבינה.
ג. שיהא נכתב לשם האישה המתגרשת, ולא שייכתב סתם, שנאמר "וכתב לה" – לשמה (ולפי הרמב"ם, גם לשמו).
ד. שלא יהיה צורך לעשות בגט לאחר כתיבתו פעולה נוספת (חיתוך, למשל), אלא לתיתו לאישה.

נוסח הגט

ב....... בשבת, ב........ימים לירח ....... שנת חמשת אלפים ושבע מאות ו........ לבריאת העולם למניין שאנו מונים כאן בעיר ............., אני........ בן..........העומד היום בירושלים הנזכרת, וכל שם אחר וכינוי שיש לי ולאבותיי ולמקומי, חפצתי ברצון נפשי בלא אונס, ועזבתי ופטרתי וגירשתי אותך לעצמך, את אשתי .... הנקראת.... בת.... העומדת היום בירושלים הנזכרת וכל שם אחר וכינוי שיש לך ולאבותייך ולמקומך, שהיית אשתי מקודם לכן, וכעת פטרתי ועזבתי וגירשתי אותך לעצמך, שתהיי רשאית ושולטת בנפשך ללכת להינשא לכל איש שתרצי, ואיש לא ימחה בידך משמי מהיום הזה ולעולם, והרי את מותרת לכל אדם. וזה אשר יהיה לך ממני ספר גירושין ואיגרת עזיבה וגט פיטורין כדת משה וישראל.

סוגי גיטים

גט על תנאי

גט שאדם נותן לאישתו תוך התניית תקפותו בתנאי מסוים. אישה המקבלת גט כזה תהיה מגורשת, רק אם נתמלא התנאי. גט מסוג זה נכתב בעיקר על-ידי אדם היוצא למסע מסוכן, או חייל היוצא לקרב, והתנאי ליישומו הוא שהאדם יוכרז נעדר. בכך נמנעת הפיכתה של רעייתו לעגונה. בישראל הועלתה הצעה לפיה כל חייל קרבי נשוי יפקיד בידי הרבנות גט על תנאי, והרבנות תפעילו אך ורק לאחר שהחייל הוכרז נעדר. הצעה זו נדחתה, בין השאר עקב החשש מהשפעתה השלילית על מורל החיילים.

גט לחומרא

גט הניתן כאשר יש ספק אם הנישואים תקפים אם לאו, כדי להסיר את הספק ולהפקיע את הנישואים לכל הדעות. לדוגמה: נער העונד טבעת לנערה כדרך לצון ואומר לה "הרי את מקודשת לי". מבחינת ההלכה, הם נחשבים נשואים, ולכן נדרש גט לחומרא.

גט מקושר

סוג של גט המותקן בצורה קשה ומסובכת, על-ידי קשירת הקלף ותפירתו בכל שורה ושורה. הדבר נעשה על-מנת להשהות את מעשה הגירושים ולאפשר חרטה של הצדדים קודם כניסתו לתוקף.

גט מעושה

גט שנכפה על הבעל בעל-כורחו ובניגוד לרצונו, והוא פסול. כתוצאה מגט זה אין האישה מגורשת, ואם תינשא בשנית, דינה כדין אשת-איש שנישאה ובניה ייחשבו ממזרים. ואולם, לא תמיד הגט המעושה פסול. בנישואים אסורים (כגון כוהן הנושא לאישה גרושה או ישראל הנושא ממזרת), או בעקבות דרישה מפורשת של האישה להיפרד מבעלה (בנימוק שהוא סובל ממחלה מסוכנת ומידבקת, או עוסק ב'אומנות מסרחת'), הכפייה מותרת והגט המעושה יהיה כשר. לפי החוק במדינת ישראל, בית-הדין הרבני רשאי לכפות על אדם לגרש את אישתו (באמצעות עונש מאסר או סנקציות אחרות), אך אינו מרבה להשתמש בסמכות זו מחשש לגט מעושה.

גט בידי שליח

בעידן התלמוד, כשאנשים נעו ונדו ממקום אחד למשנהו, נהגו בעלים שהיו פרודים מנשותיהם לשלוח את הגט בידי שליח. במקרים אלה, היה הכרח לציין במסמך הגירושים את זהות שני הצדדים, מקום מגוריהם ושם הנהר החוצה אותו. בנוסף, המסמך היה חייב לשאת תאריך וחתימה של שני עדים.

גט חליצה

תעודה שבית-הדין נותן לאלמנה שהייתה זקוקה לייבום ואשר ביצעה את מעשה החליצה, כדי שתותר להינשא לכל אדם.

גירושים ביהדות

רקע

כבר בתקופת המקרא, מעת שנבראו בני-האדם והתחילו החיים הזוגיים, הכירה היהדות בגירושים כדרך אפשרית לסיום החיים המשותפים: "כִּי יִקַּח אִישׁ אישה וּבְעָלָה, וְהָיָה אִם לא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתות וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" (דברים כ"ד א). ספר הכריתות, הגט, הוא שטר משפטי יהודי המכריז על הגירושים ונותן להם תוקף.

הביטוי כְּרִיתוּת (מהפועל לכרות) מסמל את הסופיות שבמעשה הגירושים, סיום פרק חיים שבלעדיו לא ניתן לפתוח פרק חדש. יתכן כי הביטוי הושאל מטקס קדום שנהג בעמים אחרים, ובו הגבר המגרש היה כורת את שובל שמלתה של האישה, לציון סופיות הפרידה והגירושים. שטר הגירושים היהודי מוזכר במקרא גם במקומות נוספים: "וָאֶתֵן אֶת סֵפֶר כְּרִיתוּתֶיה אֵלֶיה" (ירמיהו ג' ח), "אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְכֶם אַשֶר שִלַחְתִיה" (ישעיהו נ' א), וייתכן כי בימי קדם נכתבה בו ההצהרה: "כִּי הִיא לא אִשְׁתִּי וְאָנוכִי לא אִישָׁהּ" (הושע ב' א).

ראיות לשטרות יהודיים בנוסח זה בשפה הארמית, נמצאו בפפירוסים ובמגילות-קלף ארמיות מהמאה החמישית לפני הספירה, שנתגלו באי יֶב שבמעלה הנילוס, מול אסואן שבדרום מצריים. באי זה התקיימה באותה מאה מושבה יהודית, שכונתה 'החיל היהודי'.

חז"ל ראו בגירושים אסון למשפחה, ואמרו: "כל המגרש אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות". ואכן, הסדרת הגירושים בהליך מוסכם וביישוב-הדעת, ממחישה את החשיבות שייחסו ההלכה והחברה היהודית לחיי משפחה יציבים. תרבויות אחרות לא הערימו קשיים רבים מדי בפני מי שביקש להיפטר מכבלי הנישואים, לעיתים גם כשהעילה הייתה סתמית. לא כך ביהדות. גירושים חייבו הליך טקסי שנעשה מתוך תיכנון וכובד-ראש וקיבל את ביטויו בשטר כתוב, בנוכחותם של עדים ובכללי כתיבה ותיעוד קפדניים. דרישות אלה שיקפו גם את הרצון לאפשר לבני-הזוג, ובמיוחד לאישה, להוכיח את גירושיהם, על-מנת שיוכלו להינשא לאחר ולשקם את חייהם, כמאמר הפסוק: "וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר" (דברים כ"ד ב).

בעת העתיקה, במאות הראשונות לספירה, הרחיבו חכמי ההלכה את ההכרה בגירושים ופירטו את שלבי עשיית הגט. עיקר הדגש הושם על רצונו החופשי של הבעל, ובלבד שהוא מתבסס על עילות גירושים מוכרות. לא היה צורך בהסכמתה של האישה. ואולם, חז"ל הציבו מחסומים בפני גירושים פזיזים על-ידי צימצום העילות המאפשרות לאיש לגרש את אשתו והטלת מחויבויות כספיות על המגָרש, כפי שהן מנוסחות בכתובה.

הכתובה, שטר-חוב כלכלי שנחתם בטקס החתונה, חייבה את הבעל המגרש בתשלומים לגרושתו ובהחזר הנדוניה שהביאה עימה. שטר הכתובה הוסיף לגירושים משמעות כלכלית כבדת-משקל, והשפיע בכך על שכיחותם, "שלא תהא [האישה] קלה בעיניו להוציאה [מביתו ולגרשה]" (מסכת כתובות, תלמוד בבלי).

בעיצומם של ימי הביניים, סביב שנת אלף לספירה, התקין המנהיג הרוחני של יהדות אשכנז, רבנו גרשום מאור הגולה, סידרת תקנות בענייני אישות, שניתן להגדירן מהפכניות. שתי המרכזיות: איסור לשאת יותר מאישה אחת, ואיסור לגרש אישה בניגוד לרצונה. התקנות נקראו "חרם דרבנו גרשום" (חדר"ג), והפרתן גררה חרם ונידוי מן הקהילה. תקנות אלו, התקפות עד עצם היום הזה, תרמו לחיזוק מעמד הנשים במסגרת החיים המשותפים וגם לאחריהם.

עיקרי הגירושים

שבעה דברים חייבים להתממש, כדי שאישה תיחשב גרושה כדת וכדין:
א. שלא יגרש האיש אלא מרצונו, שנאמר "והיה אם לא תמצא חן בעיניו, וכתב לה ספר כריתות". אם נתגרשה שלא
מרצונו - אינה מגורשת.
ב. שיגרש בכתב, ולא בדרך אחרת, שנאמר "וכתב לה ספר כריתות".
ג. שייתן הבעל או שלוחו את הגט לידה של האישה, ולא שתיקח אותו האישה. שנאמר "ונתן בידה".
ד. שהגט יינתן לאישה או לשליחה, שנאמר "ונתן בידה". שליחה יכול אף הוא לקבל את הגט, כי שליח הוא כמו
השולח (בהקשר זה קבעו חז"ל: שלוחו של אדם - כמותו).
ה. שייתן את הגט לאישה בפני עדים, שנאמר "על פי שני עדים או שלושה עדים יקום דבר".
ו. שייתן את הגט לשם גירושין, ולא כאילו הוא שטר חוב או דבר אחר.
ז. שתקבל האישה את הגט מרצונה החופשי (תקנה של רבנו גרשום מאור הגולה).

טקס הגירושים

טקס הגירושים מתקיים בבית-הדין הרבני באזור מגורי הזוג, ומנוהל על-ידי שלושה דיינים. במהלכו, הבעל מגרש את אשתו ופוטר עצמו מחובותיו כלפיה. הזוג מתבקש להגיע לטקס בלבוש צנוע, אולם אין חובה ללבוש חצאית ארוכה דווקא או לחבוש כיפה.

תחילה מבררים הדיינים את שמות הבעל והאישה וכינוייהם (כפי שהם נקראים על-ידי חברים וקרובים), וכן את שמות הוריהם וכינוייהם. בירור זה נעשה באמצעות חקירת בני-זוג וכן זוג עדים המכירים אותם. השמות שנקבעים לאחר הבירור הם השמות הנכתבים בגט עצמו, ולכך יש חשיבות הלכתית רבה. שכן, טעות בכתיבת השמות גורמת לפסילת הגט. לפיכך, בית-הדין הרבני גם מברר לפני העדים והסופר (כותב הגט), שהאיש והאישה העומדים לפניהם היו עד היום נשואים והם בני-הזוג העומדים להתגרש.

הגט צריך להינתן מתוך רצון הבעל ולא בכפייה. בית-הדין הרבני מוודא שהבעל מבין את עניין הגט: שלאחר נתינת הגט תהיה האישה מותרת לכל אדם (חוץ מאשר לכוהן), שכתיבת הגט נועדה לגירושיהם, שהם מתגרשים מרצונם וכיוצא באלה.

בשלב זה, בית-הדין מורה לבעל לבטל לפני העדים "מודעות" שמסר על הגט בזו הלשון: "שמעו אלי, אתם עדים שאני מבטל לפניכם כל מודעה ומודעה שיצאה ממני וכל דברים שאמרתי שאם יתקיימו יגרמו לביטול הגט, וכן פוסל אני כל עדים שיודעים שאמרתי כל דבר הפוסל את הגט..."

"מודעה" בהקשר זה פירושה: מעשה שהבעל עושה כדי לבטל את הגט, כגון אמירה בנוסח: "דעו שהגט שאני אתן מחר אני נותנו בכפייה, שבאמת אין רצוני לתיתו". וגם אם הבעל טוען שלא התחייב, לגרש או לא לגרש, מתיר לו בית-הדין את כל התחייבויותיו.

בשלב זה, אחד הדיינים שואל את הסופר אם נייר הקלף וכלי-הכתיבה (עט נוצה וקסת) הם שלו, ואחר כך אומר הסופר לבעל שהוא נותנם לו במתנה גמורה. הבעל מקבלם ממנו ומגביהם שלושים סנטימטרים מעל השולחן כדי לקנותם ("קניין הגבהה", לפי ההלכה), כיוון שהגט צריך להיכתב בחפצים של הבעל. או-אז פונה הבעל לסופר, מוסר לו את הנייר וכלי-הכתיבה ומְמנה אותו לכתוב את הגט.

בית-הדין הרבני דורש מן המְגרש שיעמוד ליד הסופר בזמן כתיבת הגט וחתימתו, ושאם יצטרך לצאת לא יאמר דבר וחצי דבר בעניין הגט. זאת, על-מנת למנוע מהמְגרש לחזור בו מהציווי לכתיבת הגט, וכן שלא יבטל את הגט. מאותו רגע ואילך גם נאסר על בני-הזוג לשהות ביחידות.

על הסופר לכתוב את שטר הגט ללא הפסק עד לסיומו. העדים קוראים את נוסח הגט ואז חותמים עליו. כל עד אומר לחברו לפני שהוא חותם: "ראה שאני חותם לשם גירושי פלוני לפלונית". אחרי החתימה מייבשים את שטר הגט.

בית-הדין הרבני קורא את הגט, ואם נפלה בו טעות, מורה לבעל שיצווה על הסופר לתקן את הטעות בגט. לאחר מכן הבעל נחקר שוב אם הוא מגרש מרצונו, וכן מבטל שוב את המודעות. הסופר והעדים נחקרים אם הם מכירים את הבעל, האם ציווה עליהם לכתוב ולחתום, האם זה הגט שכתבו וחתמו וכך הלאה.

בשלב זה מורה בית-הדין הרבני לאישה שתסיר את הטבעות מאצבעותיה, מוודא שהיא מתגרשת מרצונה ומודיע לה שאחרי הגירושין היא מותרת להינשא לכל אדם (חוץ מאשר לכוהן). כן מוודא בית-הדין שהעניינים הכספיים ביניהם סודרו.

בית-הדין מורה למגרש לצוות על עדי החתימה על הגט שיהיו גם עדי מסירה, וכן מורה לאישה שתפתח את שתי ידיה בצורה מקבילה לרצפה, ושלא תסגור את ידה על הגט לפני שהבעל ירפה ממנו. הבעל אומר לה: "הרי זה גיטך והתקבל גיטך זה, והרי את מגורשת בו ממני מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם". אחרי שהאישה קיבלה את הגט היא מרימה אותו, טומנת תחת בית-שחיה ופוסעת מספר צעדים.

לאחר מכן, בית-דין שב וקורא את הגט, חוקר שוב את העדים והסופר ומורה לבעל לתת לסופר את כלי הכתיבה והנייר שנשארו במתנה. אחרי הגירושין בית-הדין מודיע לאישה שאסור לה להתחתן במשך תשעים-ושניים ימים, שהיא אסורה לעולם לכוהן, ושאסור למגרש ולמתגרשת להתייחד בינם לבין עצמם לעולם, אלא אם נישאו מחדש.

מגילת הקלף המקורית נשמרת למשמרת ברבנות. בהמשך, בית-הדין הרבני ינפיק להם תעודת גירושים, שאיתה הם פונים למשרד הפנים ומשנים את הסטאטוס שלהם בתעודת הזהות.

הערכאות השיפוטיות

בית-הדין הרבני

במערכת המשפט הישראלית משמשים בערבוביה הדין האישי-דתי (החל על אדם לפי דתו ומוצאו) והדין האזרחי-טריטוריאלי (החל על כל אזרחי ותושבי המדינה). חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואים וגירושים), התשי"ג - 1953 מקנה לבתי-הדין הרבניים סמכות שיפוט בלעדית בנושאי נישואים וגירושים של בני הדת היהודית, סמכויות בדיני אישות בתנאים מסוימים, ובכלל זה גם גיור. בתי-הדין הרבניים פוסקים על-פי ההלכה היהודית והמשפט העברי.

עד לפסיקת בג"ץ ב-6 באפריל 2006 (בתביעתה של סימהאמיר נגד בעלה-לשעבר), הייתה לבית-הדין הרבני סמכות לפסוק גם בענייני ממון, בתנאי ששני הצדדים הסכימו על כך מראש. במקרים כאלה, פסיקות בית-הדין קיבלו תוקף של בוררות. בפסיקה תקדימית קבעה השופטת איילה פרוקצ'יה, כי בית-הדין הרבני, בשבתו כבורר, חרג ממסגרת סמכותו שנתונה לו בדין ובכך פגם בעיקרון החוקיות.

בעבר הכריעו בתי-הדין הרבניים גם בכל הקשור לילדי זוגות שמתגרשים. בשנים האחרונות, רבים מהדיונים מתנהלים בבתי-המשפט לענייני משפחה. השופטים בבתי-הדין הרבניים ("דיינים"), ממונים לתפקידם על-ידי ועדת מינויים בראשות שר המשפטים. לרוב, הדיונים מתנהלים בהרכב של שלושה דיונים. במקרים דחופים, ובהסכמת הצדדים, ניתן לשפוט גם בהרכב של דיין אחד.

בישראל פועלים תריסר בתי-דין רבניים אזוריים - באריאל, אשדוד, אשקלון, באר שבע, חיפה, טבריה, ירושלים, נתניה, פתח תקווה, צפת, רחובות ותל-אביב - וכן בית-דין מיוחד לענייני גיור. בית-הדין הרבני הגדול לעירעורים יושב בירושלים, ובנשיאותו יושב אחד משני הרבנים הראשיים לישראל.

לצד מחויבותם לפסקי ההלכה, מחויבים בתי-הדין הרבניים גם לזכויות שהוקנו לצדדים מכוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוקים אזרחיים נוספים. לדוגמה, חוק יחסי ממון בין בני-זוג (התשל"ג-1973), המחייב חלוקה שיוויונית של רכוש בני-הזוג שנצבר במשותף, כללים החלים מכוח פסיקת בג"ץ בבלי (1992), גם על בני-זוג שנישאו לפני חקיקת החוק.

יש לציין, כי הממסד הדתי עשה כברת-דרך ארוכה, וכיום ההתנהלות בבית-הדין הרבני מכובדת, ותלונות בדבר קיפוח קיצוני של נשים, או חוסר הגינות כלפיהן הינן נחלת העבר בלבד והמקרים נדירים יחסית. לעורכי-דין המתמחים בנושא יש מידע על מספר הרכבים ספציפיים בבתי-הדין הרבניים ברחבי הארץ, שדווקא נוטים לטובת נשים באופן בולט ושומרים על זכויותיהן בקפידה.

בית-המשפט לענייני משפחה

בית-משפט השלום יושב גם כבית-משפט לענייני משפחה. ערכאה אזרחית זו נוסדה בשנת 1995, מתוקף חוק בית-המשפט לענייני משפחה (התשנ"ה-‏1995), במטרה לרכז את כל הסיכסוכים בנושאי משפחה תחת קורת-גג משפטית אחת.

החוק מסמיך את בית-המשפט לענייני משפחה לדון בתובענות בענייני מעמד אישי, וכן תובענות אזרחיות שהגיש אדם נגד בן-משפחתו, או נגד עיזבונו של בן-משפחתו, שעילתן סיכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה של התובענה אשר יהא. בית-משפט זה אינו מוסמך לדון בהליך הגירושים ובמתן גט (סמכות המוקנית לבית-הדין הרבני), אלא רק בנושאים שיש להם זיקה לגירושים, ובהם מזונות, חלוקת רכוש, החזקת ילדים ועוד. סמכותו בנושאים אלו מקבילה לזו של בית-הדין הרבני.

יתרון בולט של בית-המשפט לענייני משפחה בכך, שאינו כפוף לסדרי-הדין והראיות המקובלים. לפיכך, שופטיו נהנים מגמישות רבה יותר בהשוואה לעמיתיהם בערכאות אחרות, ומפעילים שיקול-דעת בהתאם לטובת העניין הנדון בפניהם.

עירעורים על פסקי-דין של בתי-משפט לענייני משפחה, מוגשים לבית-המשפט המחוזי ונדונים לפני שופט אחד. עירעורים על פסקי-דין בענייני אבהות, אמהות, אימוץ, זכויות משמורת והחזרת קטין חטוף - נדונים בהרכב של שלושה שופטים.

בישראל פועלים כיום (נכון ל-2007) אחד-עשר בתי-משפט לענייני משפחה, בערים הבאות: ירושלים, חיפה, רמת-גן, ראשון לציון, כפר סבא, אשדוד, באר שבע, אילת, טבריה, נצרת וקריית שמונה.

עלויות הגירושים

אגרות ממשלתיות

האגרות הממשלתיות הן לפקודת בית-הדין הרבני או בית-המשפט לענייני משפחה. התעריפים נקבעים בתקנות, מתעדכנים מעת לעת ומתפרסמים ברשומות. מי שמתקשה לעמוד בסכומי האגרה, רשאי להגיש בקשה לפטור מתשלום, בצירוף מכתב המלצה מאגף הרווחה באזור מגוריו. מסמכים אלה יצורפו לבקשה לפתיחת תיק גירושים, ולפני תחילת הדיונים.
לבקשה המוגשת לבית-המשפט לענייני משפחה יש לצרף גם תצהיר על רכוש הצדדים, ואם מי מהם סמוך על שולחן הוריו - גם על רכושם של האחרונים. את התצהיר יש לגבות במסמכים ובהם פירוט הכנסות בחצי השנה שקדמה לתביעה.

גירושים בהסכמה

עלות אגרת בית-הדין הרבני עומדת על 1136 שקלים, והיא כוללת פתיחת תיק (301 שקלים), אישור הסכם הגירושים (301 שקלים) ושתי תעודות גירושים (534 שקלים). כשהליך מסתיים בפשרה או בביטול לפני שהתקיימו דיונים, מוחזרת מחצית מסכום האגרה. כשתביעה מסתיימת בבוררות או בגישור, בית-המשפט עשוי להורות על החזר מלא של דמי האגרה. אגרת פתיחת תיק החזקת ילדים תעלה 217 שקלים, ואגרת פתיחת תיק חלוקת רכוש – 301 שקלים (התעריפים נכונים ל-2007)

גירושים שלא בהסכמה

תעריף האגרות במקרה של סיכסוך גירושים, גבוה מזה שבגירושים בהסכמה, בשל התארכות ההליך המשפטי. האגרה כוללת תביעת גירושים, סידור גט והנפקת שתי תעודות גירושים. כל בקשה נוספת במהלך הדיון כרוכה בתשלום, לפי הפירוט הבא:
* בבית-הדין הרבני: תביעה נלווית לחלוקת רכוש, או להכרזה על בן-הזוג כ"מורד", תעלה 600 שקלים ותביעה לשלום בית - 277 שקלים. תביעות נלוות בעניין מזונות האישה והילדים, החזקת ילדים והסדרי ראייה, בקשת צו עיכוב יציאה מהארץ או בקשה לעיקול רכוש, אינן כרוכות בעלויות נוספות.

* בבית-המשפט לענייני משפחה: יש לשלם על כל בקשה בנפרד. תביעת מזונות או מָדור (דירה, מקום מגורים) תעלה 258 שקלים, תביעה להחזקת ילדים ולאישור הסכם ממון - 461 שקלים ותביעה כספית לסכום קצוב תעלה 1% מהסכום הנתבע ולא פחות מ-461 שקלים. בקשה לצו הרחקה וכן בקשות המוגשות אגב תביעת מזונות - כגון בקשה למזונות זמניים, צו עיקול זמני וצו עיכוב יציאה מהארץ - פטורות מאגרה (התעריפים נכונים ל-2005. לעדכן).

עלויות נוספות

לרוב, הליך הגירושים כרוך בהוצאות כספיות גבוהות לשני הצדדים, שיודעים איך הן מתחילות, אך לא תמיד יודעים איך הן מסתיימות. שני סעיפי ההוצאה המרכזיים הם: ניהול משק-בית נפרד על כל המשתמע מכך (שכר-דירה, כלכלה, מיסים, הוצאות שוטפות וכיוצא באלה), ומימון ייעוץ משפטי ומשפחתי.

בחלק מהמקרים ניתן להסתפק בפגישות עבודה ספורות, אולי אף בעורך-דין או מגשר משותף, ובכך להקטין עלויות. במקרים אחרים, כשכל צד מתבצר בעמדותיו, עלולים לנקוף חודשים או שנים של ייעוץ משפטי ותביעות הדדיות יקרות עד לחתימה על הסכם הגירושים.

תעריף הגישור אינו אחיד. שעת גישור עולה מ-200 שקלים בתוספת מע"מ לכל צד, ועד מקסימום 400 דולר לשני הצדדים. בתחום הייעוץ המשפטי, ההיצע עצום ופער המחירים אדיר. התעריפים נעים בין אלפי שקלים בודדים ועד לעשרות ואף מאות אלפים, בכפוף למורכבות התיק, זמן הטיפול המשוער, פיצולו האפשרי, היקף הנכסים, עירעורים בערכאות נוספות וכדומה. מרכיב חשוב בתעריף הוא מעמדו ויוקרתו של עורך-הדין הנבחר, ולעיתים אף הגודל והמיקום הגיאוגרפי של משרדו.

יש מספר שיטות להסדר התשלום: חישוב לפי שעת עבודה, סכום גלובלי, אחוזים מהרכוש הנתון בדיון או תעריפים קבועים לשירותים השונים. בעלי ניסיון ממליצים להשוות מחירים ותנאי תשלום, וכן לקבל המלצות, לפני שמחליטים.

מי שידו אינה משגת לממן עורך-דין יקר ויוקרתי, יוכל להיעזר בייעוץ המשפטי שמציעים עמותות ואירגונים הפעילים בתחום המשפחה. אלה מתחשבים לרוב במצבו הכלכלי של הפונה, וגובים תעריפים סבירים.

הסכמי ממון וחלוקת רכוש

הסכם יחסי ממון הוא הסכם הצופה פני עתיד, ומטרתו להסדיר את ההיבטים הרכושיים והממוניים ואת חלוקת הרכוש עם פקיעת הנישואים, בשל גירושים או מוות. בישראל לא-כל כך מקובל לערוך הסכמי ממון, שתי סיבות עיקריות:
• חלק ניכר מהזוגות אינו מודע לסיכונים הכלכליים הכרוכים בנישואים, ולא רואה בהם את תחילתו של קשר חוזי בעל השלכות כלכליות.
• הצורך לפנות לעורך-דין ולדון בעניינים 'לא-נעימים', דווקא בתקופה רומנטית, גורם ברוב המקרים לזניחת הרעיון. עצם העלאת הרעיון של ההסכם מרמז על כישלון צפוי של הנישואים, ויש לא מעט אנשים שיראו בכך עלבון אישי.

עם זאת, עורכי-דין שעוסקים בתחום מצביעים על היתרון שבעריכת הסכם שכזה, דווקא בשלב שבו בני-הזוג אינם מוּנָעים על-ידי רגשות שליליים ועוינות, אלא בעודם במערכת יחסים אוהבת ורגועה.

בנישואים ראשונים, חלק משמעותי מהזוגות מתחילים את חייהם המשותפים ללא רכוש, עם רכוש מועט, או נתמכים כספית על-ידי הוריהם. יש נטייה לחשוב, שבמקרים כאלה מיותר לערוך הסכם ממון. אבל לדעת מומחים בתחום, גם כשמדובר בזוג צעיר וחסר אמצעים, עדיין יש הצדקה מלאה לעריכת ההסכם.

אצל זוגות הנישאים בשנית או בשלישית, עריכת הסכם ממון היא דבר מובן מאליו, עקב נסיון העבר. הם מודעים יותר לחשיבותו, ואכן שיעור ניכר מהם מקפיד לערוך הסכם.

גם אלה הרוצים לאמץ כלשונו את "הסדר איזון המשאבים" הקבוע בחוק, חשוב שיקבעו מראש את מועד האיזון (מועד חלוקת הרכוש המשותף), כדי שלא יהיה תלוי בסידור הגירושים. כך ניתן למנוע ניסיון לסחטנות של בן-זוג, שאינו מזדרז להתגרש עד לקבלת הישגיו הרכושיים.

יתרונו הגדול של הסכם הממון בכך שהוא עשוי להקהות במידה ניכרת את העימותים, שהם לרוב חלק בלתי-נפרד מהליך הגירושים, למנוע מאבקים בנושא רכוש והתדיינויות ממושכות בערכאות השונות. הסכם ממון מגן על ילדים מנישואים הקודמים, שלא ירגישו מאוימים, ומעניק הגנה מפני נושים של אחד מבני-הזוג. יתרון נוסף: ההסכם מנטרל את מירוץ הסמכויות בין בית-הדין הרבני לבין בית-משפט לענייני משפחה.

בהסכם הממון ניתן לקבוע כל קביעה באשר לחלוקת הרכוש בין בני-הזוג לסוגיו השונים, נכסי מקרקעין, מיטלטלין, זכויות סוציאליות, כספים, כתובה ועוד, לרבות רכוש עתידי כגון מתנות או ירושות שיקבלו. אין לכלול בו סנקציות כספיות בשל אי-מתן או קבלת גט, סעיפים אלו יבוטלו ממילא, מחשש ל"גט מעושה". בהסכם ממון גם לא ניתן לכלול סעיפים שקיומם בלתי-חוקי או נוגד את תקנת הציבור, או סעיפים בלתי-סבירים בעליל מבחינה מוסרית (לדוגמה: הוראות השוללות מזונות לילדים ו/או פוטרות הורה מאחריות לילדו).

חוק יחסי ממון/ חלוקת רכוש

סעיף מרכזי בהתדיינות בין בני-הזוג הינו חלוקת הרכוש המשותף שנצבר במהלך חיי הנישואים, כולל נדל"ן (דירה, בית-עסק), מיטלטלין (כלי-רכב, תכולת הדירה), כספים (חשבונות, חסכונות, מזומנים), זכויות עתידיות (פנסיה, קרנות השתלמות, קופות גמל), מוניטין אישי, כושר השתכרות שנבנה עם השנים וכן חובות. הרכוש המשותף אינו כולל מתנות, ירושות, רכוש שנצבר לפני הנישואים (אם כי מרכיב זה עשוי להשתנות בעקבות פסיקת בית-המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, מדצמבר 2007. ראו בהמשך), קיצבאות ביטוח לאומי, פיצויים על נזקי גוף וסכומים שהוחרגו על-ידי בני-הזוג בהסכם ממון שנחתם כדין.

על-פי חוק יחסי ממון בין בני-זוג (התשל"ג-1973), הרכוש מחולק על-פי "הסדר איזון המשאבים", הסדר המכתיב חלוקה שיוויונית בין בני-הזוג, כאשר כל תרומה לתא המשפחתי (עבודה מחוץ לבית, עבודות הבית וגידול הילדים) נחשבת כבעלת משקל זהה במאמץ המשותף. על זוגות שנישאו לפני החלת החוק, חלה "חזקת השיתוף" הקובעת חלוקה דומה מכוח הפסיקה, אלא אם כן ניתן ללמוד מהאופן בו חיו בני-הזוג וטיפלו בנכסיהם, על כוונה אחרת.

יצוין, כי קיימים הבדלים מהותיים בין בית-המשפט האזרחי ובית-הדין הרבני, בכל הנוגע לדרך חלוקת הרכוש. הגעה להסדר מוסכם, או לפסק-דין בדבר חלוקת הרכוש, קודמת בדרך-כלל לסידור הגט. כשמתגלע סיכסוך בין בני-הזוג, עלולה מסירת הגט להתעכב ולהפוך עילה לסחטנות במאבק על הרכוש.

בהיעדר הסכמה בין בני-הזוג על חלוקת הרכוש שנצבר במסגרת החיים המשותפים, לא ניתן לפנות להוצאה לפועל למימוש פסק-דין לגירושים, אלא אם מדובר בזוג שנישא לפני שנת 1974 (מועד תחולת החוק), או כרכוש הרשום על שם שני הצדדים. במקרה כזה, הדין האזרחי מאפשר לכל השותפים בנכס (מכוח עסק או נישואים), לפרק את השיתוף ביניהם בכל עת ובאופן חד-צדדי. לעיתים, כמו בדירת מגורים, לא ניתן להפריד את הנכס פיזית ויש למוכרו ולהתחלק בתקבול. פירוק שיתוף בין בני-זוג נשואים אפשרי גם לפני השלמת הגירושים, אלא אם כן זכאים האישה והילדים ל'מדור ספציפי' (היינו, המשך המגורים בדירת המשפחה). תביעה לפירוק שיתוף בהיעדר הסכמה בין בני-הזוג, תידון רק בערכאה האזרחית.

בדצמבר 2007 קיבל בית-משפט לענייני משפחה בכפר סבא, החלטה נדירה: אישה זכאית למחצית מזכויותיו של הבעל, לא רק על הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים, אלא גם על כל החברות והמניות שהיו בבעלותו בטרם נישואיהם. עילת התביעה היו מניות של קואופרטיב התחבורה הציבורית דן ושל חברת הנכסים שלה, שבהן החזיק הבעל קודם נישואיו.

חוק יחסי ממון בין בני-זוג קובע במפורש, כי מי שמביא לנישואים רכוש שצבר קודם לכן, הרכוש יישאר שלו גם לאחר הגירושים. החוק חל גם על מתנה וירושה, גם אם אלה התקבלו במהלך הנישואים. אלא שמזה תקופה ארוכה מתחזקת בפסיקה המגמה של הכרה ברכוש של צד אחד מלפני הנישואים, כרכוש משותף במקרה והשניים חיו יחד שנים רבות. ההכרה ברכוש צד אחד כרכוש משותף מתחזקת, כשמדובר בנישואים ראשונים ולבני-הזוג יש ילדים.

במקרה שלעיל, אכן מדובר בנישואים ראשונים של בני-הזוג, נישואים שנמשכו כ-25 שנים. שופט בית-המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, צבי וייצמן, נימק את החלטתו בכך, ש"מדובר בנכס מהותי וחשוב, אשר תרם לכלכלתם ולרווחתם של בני-הזוג במהלך חייהם המשותפים" והוסיף: "דין שווה אני מוצא בין דירת מגורים לבין נכס אחר שהינו בעל חשיבות כלכלית, ואשר עיקר תקופת אחזקתו הייתה במהלך חייהם המשותפים של הצדדים. דוגמה לנכס כזה הן מניות. שכן, הן מהוות למעשה חלק מהשתכרותו החודשית כעובד בקואופרטיב".

דמי מזונות

בעל אחראי לפרנסת אישתו כל עוד הם נשואים זה לזו, מכוח הדין היהודי והחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959. מחויבות זו תקפה גם כשבני-הזוג חיים בנפרד, והיא פגה רק עם מתן הגט והשלמת הליך הגירושים. גובה דמי המזונות נקבע לפי רמת החיים אליה הורגלה האישה בחיי הנישואים ולפניהם, בהתחשב ביכולת ההשתכרות הפוטנציאלית של הבעל, נכסיו ורמת החיים שהוא מנהל, ולא על-פי 'סל צרכים' אחיד לכל אישה או על-פי השתכרות בפועל.

אין חובה על האישה לעבוד לפרנסתה, או לממש נכסים שבבעלותה. ואולם, הכנסותיה העצמאיות של אישה מעבודה ומרכוש, נלקחות בחשבון בקביעת גובה המזונות, עד כדי קיזוז מלא. אישה המוכרזת על-ידי בית-הדין או בית-המשפט כ"מורדת", מאבדת את זכותה למזונות. חובת תשלום המזונות הוחלה בפסיקה גם על זוג שנישא בנישואים אזרחיים, מכוח דיני החוזים.

על-פי נתוני הנהלת בתי-הדין הרבניים לשנת 2006, בשנה זו נפתחו 4315 תיקי מזונות בבתי-הדין ברחבי הארץ.

זכויות האישה בנכסי הקריירה של בעלה

נכסי קריירה הם נכסים שאינם נראים לעין, וערכם אינו נמדד בקריטריונים הרגילים של אומדן שווי של נכס מוחשי. המדובר בנכסים שנצברים, בדרך כלל, על-ידי בעלי מקצועות חופשיים, המנהלים עסק משגשג ומצליח משלה. נכסי הקריירה משקפים, למעשה, את הגורמים העומדים מאחורי הצלחתו של העסק, כגון: מוניטין אישי, תארים ודרגות מקצועיות, ואת הרווח הכספי שמפיק מהם בעליו.

הדיון בנושא נכסי קריירה עולה על הפרק, כאשר בני-הזוג עומדים בפני גירושים. לא אחת, כושר ההשתכרות של הבעל לאחר הגירושים עולה לאין שיעור על זה של האישה. פער זה קיים כשהגבר מחזיק במקצוע חופשי ובקריירה משגשגת, שפיתח במשך שנות הנישואים, בעוד שהאישה סייעה לו להגיע להישגים מקצועיים אלה במתן תמיכה ועזרה, ותוך ויתור מדעת על פיתוח קריירה משלה.

עד לעת האחרונה, לא ניתן כל ביטוי לנכסי הקריירה בחלוקת הרכוש בין בני-הזוג. אבל במספר פסקי-דין חדשניים מאמצע העשור, הייתה התייחסות של בית-המשפט לתרחיש הנ"ל. באחד מהם נקבע, כי חלוקת תפקידים כזו בין בני-הזוג הופכת את נכסי הקריירה לנכס משותף. בנסיבות אלה, סבור בית-המשפט כי יש לחלק את הרכוש שנצבר על-ידי בני-הזוג לא באופן שווה מבחינה כמותית דווקא, אלא באופן שיוויוני, שיקנה לשניהם נקודת זינוק שווה בהמשך חייהם בנפרד.

הקריטריונים שיש לתת עליהם את הדעת בעת חלוקת הרכוש בין בני-הזוג באופן שיוויוני, הם משך הנישואים, ההכנסה והרכוש שהביא כל צד לנישואים, רמת החיים במהלך הנישואים, יכולת ההשתכרות העתידית של כל צד (כולל רקע השכלתי, מיומנות תעסוקתית, משך היעדרות משוק העבודה), בחזקת איזה הורה יימצאו הילדים לאחר הגירושים וכיוצא באלה.

ניתן להבחין במגמה ההולכת ומתפתחת בבתי-המשפט, ליצירת שיוויוניות בחלוקת המשאבים בין בני-הזוג בעת הגירושים. יחד עם זאת, אין מדובר בקביעה המעוגנת בחוק או בהלכה מחייבת. מכאן, שההכרעה השיפוטית תלויה, בין היתר, בעמדתו של השופט בסוגיה הנ"ל.

הסיבות לגידול בשיעור הגירושים

ציפיות

רמת הציפיות מהזוגיות עולה, ככל שגוברת החשיפה של אחד מבני-הזוג, או שניהם, למודלים אידיליים של זוגיות המשורטטים בתקשורת (בעיקר בקולנוע ובטלוויזיה). אלה מעמיקים את הפער בין רצוי למצוי, ויוצרים תחושת החמצה שלעיתים מניעה אנשים נשואים להחליט על סיום הקשר הזוגי.

תוחלת חיים

לרוב, הזוגיות המושלמת נסדקת עם השנים. העלייה בתוחלת החיים פירושה יותר שנים ביחד תחת אותה קורת-גג, ועקב כך שחיקה מתמשכת בזוגיות.

לגיטימציה חברתית

בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה, שלמות התא המשפחתי עמדה לרוב מעל כל שיקול אישי אחר. גם זוגות שחיו במערכת יחסים עכורה, לא מיהרו להתגרש, מחשש להכתמה (סטיגמה) חברתית עליהם ועל ילדיהם. בעשורים האחרונים, סטיגמה זו נדחקה לשוליים, והחברה החילונית נותנת לגיטימציה מלאה לגירושים.

מפגשים בין-מיניים זמינים

הפלישה הנשית המאסיבית לשוק העבודה, כמעט בכל ענפי המשק, העצימה את ההתחככות בין המינים. מקומות-העבודה הפכו זירה למפגשים בין גברים נשואים לנשים לא-נשואות ולהיפך. מפגשים אלה מסתכמים לעיתים בקשר מיני חד-פעמי ("סטוץ") ולעיתים מתפתחים לקשר רומנטי, שבעקבותיו מחליט הצד הנשוי להתגרש.

עצמאות כלכלית לנשים

בעבר, נשים רבות ששקלו להתגרש, חששו לעשות זאת בשל תלותן המוחלטת בגבר המפרנס. כיום, יותר ויותר נשים נהנות מעצמאות כלכלית ומסוגלות לקיים את עצמן ואת ילדיהן בכבוד. לכך יש להוסיף את חוק דמי המזונות, המובטחים לגרושה בלי קשר להכנסתה הנוספת. לכן, נשים רבות מרשות לעצמן ליזום מהלך של גירושים.

אינדיווידואליזם

בעבר, החברה בישראל נשלטה בידי ערכים קיבוציים. הפרט ראה את עצמו כחולייה במערכות גדולות, דוגמת המשפחה והחברה, ושיעבד להן את אישיותו ורצונותיו. כיום, המגמה השלטת היא מימוש עצמי, חתירה לאושר אישי על חשבון המחויבות כלפי המסגרת החיצונית, ובמקרה זה, המשפחה הגרעינית.

חשיבה קפיטליסטית

חשיבה הגורסת שהכל ארעי ולכל דבר יש תחליף. מוסד הנישואים מצטייר, איפוא, כ'מוצר מדף'. כשהוא מתבלה, או שחינו סר, אפשר לנסות ולהשיג 'מוצר' חדש. במילון הקפיטליסטי, מושגים שיווקיים כגון "החלפה", "התחדשות" ו"ריענון" תקפים לא רק לגבי מוצרים, כי אם גם לגבי אנשים.

ספקות ותהיות

העיסוק החוזר ונשנה בזוגיות, הן בתקשורת והן בשיח הבין-אישי, עלול לחתור תחת אושיות מערכת היחסים. אנשים הנחשפים למודלים שונים של זוגיות, נוטים לתהות: אולי יש תחליף טוב יותר למערכת הזוגית שלי? הספקות והתהיות דוחפים רבים לחפש את התשובה מחוץ לתא המשפחתי.

שימור הנעורים

פולחן הנעורים (ניתוחים קוסמטיים, טיפולי אנטי-אייג'ינג, כושר גופני, שמירה על גיזרה, טיפוח ההופעה החיצונית) לו סוגד אחד מבני-הזוג, עלול לעיתים ליצור מתחים ותחושת ניכור כלפי הפרטנר המזדקן, הנוטה להזניח את עצמו.

לחצים

אנשי קריירה, המנהלים מירוץ הישגיות מתמיד ושוחק, נוטים להביא הביתה את לחצי העבודה, ואלה מיתרגמים לרוב למריבות עם בן-הזוג. לחצים נוספים, דוגמת קשיי פרנסה או בעיית בריאות מתמשכת, עלולים אף הם לערער מערכות יחסים ולקרב את קיצן.

משפחה גרעינית מצומצמת

במשפחות מסורתיות, קשר הנישואים חיבר לא רק את הגבר והאישה, אלא גם את משפחותיהם. מרחב-המחיה כלל את המשפחה המורחבת, שהפעילה מנגנון פיקוח סמוי על בני-הזוג. הקירבה יצרה גם מחויבות של בני-הזוג, זה כלפי משפחתה של זו. כיום, זוגות רבים מנהלים את חייהם במנותק מהמשפחה המורחבת, הקשרים ביניהם רופפים, מנגנוני הפיקוח והמחויבות אינם קיימים עוד, ולכן קל ופשוט יותר להיפרד.

אתוס ההורות

על פניו, אתוס ההורות המתעצם, והמחויבות העמוקה של הורים כלפי ילדיהם, אמורים לשמש חסמי גירושים. עם זאת, תהליכים שונים דווקא מעודדים יציאה ממוסד הנישואים. לדוגמה: הורים רבים נוטים לחשוב, שמערכת יחסים זוגית עכורה עלולה לפגוע בנפשו של הילד, ואולי עדיף להתגרש. דוגמה נוספת: הורה השוקל להתגרש מודע לכך, שניתן לפצות את ילדו על היעדר ההורה השני במגוון דרכים, כגון מורה פרטי, פינוקים חומריים, חוגים, מטפלת ואף נישואים שניים לבן-זוג שיוצג בפניו כהורה טוב יותר.

היכרויות באינטרנט

אתרי ההיכרויות באינטרנט, הנפתחים בקצב מסחרר, מספקים מגוון ערוצי קשר זוגי מהירים וזמינים. בין היתר, ניתן לנהל באמצעותם רומן וירטואלי, באופן שלא יפגע בזוגיות. בהקשר זה, מתקיים דיון חברתי בשאלת מוסריותן של ההיכרויות הווירטואליות, כשאחד המעורבים בהן, ולעיתים שניהם, נשואים לאחר. מצד אחד, היכרויות מסוג זה עשויות 'לאוורר' את המערכת הזוגית, ומצד אחר, רבים נוטים לראות בהם בגידה לכל דבר. מומחים מעריכים, כי טרנד ההיכרויות הרומנטיות ברשת, עתיד לשנות את פני מוסד הנישואים. בשלב מסוים הם עשויים להפוך "נישואי ידידות", כאשר כל אחד מהצדדים מנהל קשרים רומנטיים נוספים מהצד.

הגירושים וילדי בני-הזוג

רקע

על-פי הנתונים (נכון ל-2007), אחד מכל ארבעה ילדים בישראל הוא בן להורים גרושים. מדובר בכחצי מיליון "ילדי גירושים", המצויים בהתמודדות יומיומית עם קריסת המעטפת המשפחתית המגוננת והניתוק מאחד ההורים. זכותו של הילד לקשר עם שני הוריו היא אבן-יסוד בחייו, ומוגדרת גם באמנה הבינלאומית לזכויות הילד. בישראל, כמעט כל ילדי הגירושים חיים עם אימם ועול רווחתם הכלכלית מוטל על אביהם בלבד.

החוק הישראלי רואה באֵם מטפלת ובאב כספומט. ישראל היא אחת המדינות המערביות הבודדות, שספר החוקים שלה כופה על האֵם לשמש הורה לילדיה הרכים, מחד, ועל האב לשמש מפרנס יחיד שלהם, מאידך. החוק אינו מכיר מצב, שבו אב גרוש מעוניין להיות בקשר הורי קרוב ויציב עם ילדיו ולחלופין, אֵם קרייריסטית שלא מעוניינת להיות אחראית יחידה לגידול ולחינוך ילדיה. כמו כן, אין בחוק כלים לטפל בהורה גרוש שהחליט להתנתק מילדיו, וזנח את אחריותו ההורית.

אחד הפיתרונות למצב הוא "הורות שווה", תפיסת עולם הגורסת כי הילד זקוק לקשר עם שני הוריו. ממנה נגזרת זכותו של הילד לקשר הדוק עם שני הוריו. הילד אינו סוג של בילוי וגם לא נטל, אלא בן-אדם בעל זכויות, שהאחריות לו ולזכויותיו מוטלת על שני הוריו. טובת הילד מחייבת שההורות תתחלק בין שני ההורים, בין אם הם נשואים, גרושים, פרודים או מקיימים זוגיות מכל סוג שהוא.

קיים גם הסדר שנקרא "הורות משותפת", מנגנון לחלוקת האחריות ההורית לאחר גירושים. לא מדובר בהכרח על חלוקה שיוויונית בכל תחום אחריות (מגורים, תשלומים, חינוך, בריאות, נסיעות, בילויים), אלא על עיקרון החלוקה, בניגוד למצב שבו כל האחריות מוטלת על הורה אחד.

מזונות לילדים

ילדים עד גיל 18 זכאים למזונות מכוח הדין היהודי, תקנות הרבנות הראשית והחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1969. ילדים המשרתים בשירות צבאי או לאומי - יוכלו לתבוע מזונות (בשיעור של כשליש ממה שקיבלו עד כה) עד תום שירותם הסדיר. חובת המזונות כלפי הילדים תקפה בלי קשר לגירושי הוריהם, והיא כוללת מזון, ביגוד, השכלה ומגורים ואם יש יכולת כלכלית - אף מעבר לכך.

הדין היהודי מטיל את חובת המזונות הבסיסית על כתפי האב, אם כי מצופה משני ההורים כי ידאגו לרווחת ילדיהם. גובה המזונות נקבע בהתאם ליכולת ההשתכרות של ההורים, צמוד למדד יוקר המחיה וניתן לשינוי באמצעות פניה לערכאה השיפוטית שדנה בעניין, כל אימת שחל בנסיבות שינוי מהותי.

בדרך כלל, בית-המשפט לענייני משפחה קובע מינימום מזונות לילד ראשון בסך של כ-1500 שקלים לחודש. בפסיקות בית-הדין הרבני ניתן למצוא לעיתים פערים גדולים בגובה דמי המזונות, בהתאם להתרשמות הדיינים מכל מקרה לגופו. כשהילדים בחזקת האֵם, יעביר האב לידיה את הכספים המגיעים לילדיהם. את חוב המזונות ניתן לאכוף באמצעות לשכת ההוצאה לפועל ובתנאים מסוימים – כפוף לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 - ניתן לגבותו מהביטוח הלאומי. לעיתים קרובות נפסקים לילדים גם "מזונות זמניים", להבטחת קיומם וצרכיהם בפרק-הזמן שבין הגשת תביעת המזונות ועד מתן פסק-הדין הסופי.

משמורת

משמורת, כהגדרתה המשפטית, היא ההחזקה בילד והפיקוח עליו, לרוב על-ידי הורה; הזכות החוקית לממש החזקה ופיקוח כאלה המוקרנת להורה, בייחוד לאחר גירושים. בדרך-כלל נקבעת המשמורת על ילדים שהוריהם נפרדים, אצל אחד ההורים.

בילדים מתחת לגיל שש נוהגת "חזקת הגיל הרך", לפיה עדיף לילדים צעירים להישאר אצל אימם, אלא אם יוכח אחרת. השיקול המרכזי המנחה את הפסיקה הוא טובת הילד, בהתחשב גם ברצון ההורים, במסוגלותם ההורית, ביכולתם להעניק לילד את צרכיו ובזהותו של המטפל העיקרי. ילדים בגילאים מבוגרים יותר נשאלים לדעתם. לעיתים, מערבים בהחלטה פקיד סעד, הכותב תסקיר וחוות-דעת בעניין טובת הילד. בנושא חינוך הילדים, קובעת גם דעתו של ההורה שאינו בעל המשמורת.

קיים גם הסדר הנקרא "משמורת משותפת", שהיא אחת הדרכים המקובלות לפיתרון בעיות משמורת ילדים לאחר גירושים ומתייחסת רק לנושא המגורים. בצפון אמריקה, שם היא נפוצה במיוחד, מבדילים בין משמורת חוקית משותפת (אחריות שווה לשני ההורים לגבי קבלת החלטות מרכזיות בחיי הילד) לבין משמורת פיזית משותפת (הילד גר לסירוגין אצל אבא ואצל אמא, כמחצית מהזמן אצל כל אחד). למרות הפופולריות שלו במערב, הסקר המשמורת המשותפת אינו זוכה לאהדה רבה בקרב אנשי-מקצוע ושופטים בישראל, כנראה מתוך תפיסות מוטעות ודעות קדומות.

הסדרי ראיית ילדים

הסדרי ראייה ("זכויות ביקור") נקבעים עבור ההורה שהילדים אינם בחזקתו, על-מנת לאפשר לו לשמור על קשר עם ילדיו. מבעל המשמורת נדרש לאפשר ולעודד קשר זה, למען רווחת הילד. ההסדר נקבע על-ידי ההורים עצמם, או על-ידי הערכאות השיפוטיות. מקובל כי ילדים צעירים ישהו אצל ההורה שאינם גרים בביתו בכל סופשבוע שני ובמחצית מן החגים, וכן פעם או פעמיים באמצע כל שבוע, והכל בכפוף לרצון הילד וההורים ולמרחק הגיאוגרפי ביניהם.

הורים יכולים להסכים ביניהם גם על הסדר גמיש. אם אחד ההורים מפר את כללי ההסדר, ניתן לאכוף אותם עליו באמצעות צו בית-משפט או המשטרה. ניתן לעדכן את ההסדרים כל אימת שחל שינוי מהותי בנסיבות, באמצעות פנייה לערכאה השיפוטית בה נקבעו. הורה מנוע מלהעתיק את מקום מגוריו של ילד שבהחזקתו לארץ אחרת. אם יעשה כן, הילד ייחשב כחטוף ויוחזר ארצה על-פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991.

השלכות הגירושים על המתבגרים

המספרים מדהימים. אחד מכל שלושה זוגות מתגרשים כיום, אבל חשוב יותר לזכור כי מאחורי הנתונים היבשים עומדים ילדים. עבור כל ילד, בכל גיל, מהווים הוריו רשת ביטחון. גירושי ההורים מנפצים את פנטזיית 'האי הבטוח' ומערערים תפיסות-עולם מובנות מאליהן. ילדים קטנים מגיבים פעמים רבות בניסיון לרָצות ("אולי, אם אהיה ילד טוב, אבא ואמא לא יתגרשו"), אבל אצל מתבגרים זה סיפור אחר.

לדברי ענת זפרני, מורה לפסיכולוגיה ומנחת קבוצות הורים באוניברסיטת בר-אילן, המתבגר נמצא בשלב של חייו בו הוא עסוק מאוד בגיבוש זהותו העצמית, בהינתקות מהוריו וביציאה לעצמאות. גירושי ההורים משבשים את תוכניותיו ויש בו כעס עצום עליהם. הורים שלא מבינים זאת, בגלל שהם טרודים במשבר האישי שלהם, תופסים את המתבגר כמכביד, אגואיסט או עקשן והעימותים רק מחריפים.

בנוסף, מתבגרים עסוקים כל הזמן בבדיקת גבולות. בתא משפחתי מתפורר הגבולות לעיתים מיטשטשים, ואז קורה אחד מן השניים: או שהמתבגר מתנהג להכעיס (גילויי חוצפה, עישון, ירידה בלימודים), או שהוא לוקח על עצמו תפקיד של מבוגר, מסייע לאחד ההורים ומפקח על האחים. הורים למתבגרים נוטים לחשוף בפניהם את הכאב, הכעס והקשיים ובעצם מרגישים שיש להם שותף למשבר. בהדרגה, מתחיל תהליך של שבירת הסמכות ההורית.

התגובות האופייניות של המתבגר במהלך השנה הראשונה שאחרי הגירושין, כוללות חוויה של אובדן וצער, הכחשה, ניסיון לדחות את המציאות הקשה או לבטלה. השלב הבא הוא רגשי אשמה ("אולי אני אשם במה שקרה, בגלל התנהגותי הרעה"). לאחר מכן מתפתחים כעסים, ציניות ותוקפנות נגד ההורים, על שנטשו והזניחו אותו.

לאחר שפרק את זעמו ותיסכולו והפנים את האמת המרה, הוא חש מיואש, מדוכא ומגיב באובדן תיאבון, נדודי שינה, בכי, ולעיתים גם איבוד עניין בלימודים ובחברים. בסופו של דבר מגיע שלב ההשלמה עם המציאות החדשה.

גירושים מאוחרים

גירושים מאוחרים מוגדרים כגירושים המתרחשים, כאשר ילדי בני-הזוג המתגרשים הם מעל גיל 18. על-פי נתונים סטטיסטיים, כשליש מהגברים והנשים שמתגרשים בישראל הם בני 45 ומעלה בעת הגירושים. יש ארבע סיבות עיקריות לגירושים מאוחרים:
1. דחיית הגירושים לגיל מבוגר, מחשש לפגוע בילדים הצעירים ו/או בהורים המבוגרים
2. דחיית הגירושים במשך שנים רבות, בגלל החשש מהשינוי הגדול שיבוא בעקבות פירוק מסגרת הנישואים
3. משבר אמצע החיים. אנשים בגיל מבוגר מתחילים להיות מודעים לשעון-החול האוזל של חייהם.
4. משבר בזוגיות בגיל מבוגר בגלל התרוקנות הקן (עזיבת הילדים את הבית) והריקנות המשתררת בעקבותיה.

מצד אחד, גירושים בגיל מבוגר יותר עשויים להיות קלים עבור בני-הזוג, מהסיבות הבאות: העיסוק בילדים פשוט יותר (אין צורך במשמורת, הסדרי ראייה או תשלום מזונות עבורם), יש תהליך הכנה מתמשך (לרוב, מדובר בשנים של התלבטויות), מבחינה כלכלית נוח יותר (במקרים רבים, בני-הזוג הם בעלי אמצעים כלכליים סבירים עד גבוהים, ולכן הגירושים אינם מהווים עבורם נטל כלכלי).

מצד שני, גירושים מאוחרים עלולים להיות קשים יותר עבור בני-הזוג, מהסיבות הבאות: היסטוריה משותפת ארוכה; הפחד משינוי בגיל המבוגר עמוק יותר מאשר אצל צעירים; גורם ההפתעה (למרות שלכאורה בן-הזוג הנעזב היה אמור לצפות את המהלך, קורה לעיתים שהוא בכל זאת מופתע, בין אם בגלל ש'נרדם בשמירה' ובין אם מדובר במשבר אמון פתאומי); הפחד מבדידות, ובכלל זה דאגות הקשורות במחלות, בזיקנה ובצורך בעזרה הדדית; קשיים כלכליים (לדוגמה, אם בני-הזוג תומכים בהורים קשישים ו/או בילדים הלומדים לימודים גבוהים) והקושי, במיוחד של נשים, למצוא בן/בת זוג פנויים בגיל מבוגר.

בדרך כלל, ילדים בוגרים יתמודדו טוב יותר עם הסיטואציה הקשה, כיוון שהם תלויים פחות בהוריהם וכבר בנו עולם חברתי משלהם. המשבר נתפס בעיניהם כעניין פרטי של ההורים. כמו כן, נערים ונערות בני 18-17 ומעלה, שלרוב צברו ניסיון כלשהו במערכת יחסים זוגית, יכולים להבין טוב יותר את מורכבות היחסים בין הוריהם ואת הקשיים הכרוכים בה.

יחד עם זאת, גם ילדים גדולים עלולים להינזק מגירושים מאוחרים, מהסיבות הבאות:
• הם עלולים להפנים את המודל הזוגי הלא-בריא של הוריהם, אליו נחשפו במשך שנים.
• הם עלולים להזדהות עם אחד ההורים ולהתנכר להורה האחר.
• הם עלולים לחוש תרעומת כלכלית כלפי הוריהם. לדוגמה: אם ההורים התכוונו לסייע בתשלום שכר הלימוד להשכלה גבוהה, או במימון הוצאות המחייה שלהם מחוץ לבית, הגירושים עלולים לטרפד את תוכניותיהם.
• כאשר נסיבות המשבר דרמטיות (כמו גילוי בגידה ממושכת), גם הם עלולים להיות מופתעים ואפילו מזועזעים. במקרים כאלה הם עלולים להרגיש כעס רב כלפי אחד ההורים ולנתק את הקשר איתו.

נסיגה מהליך הגירושים בדקה התשעים

קיימת תופעה של נשים שהחליטו לפתוח בהליכי גירושים, משלמות על כך במיטב כספן וברגע האחרון ממש (ולעיתים גם לאחריו) חוזרות בהן ושבות לחיות עם בן-זוגן. לרוב יוצא שהן לא שיפרו את מצבן כהוא-זה, אולי אפילו הרעו אותו. עו"ד ציפי פיק, המתמחה בתחום המעמד האישי ודיני משפחה, מדווחת על נשים הפונות לייעוץ משפטי, בהבינן היטב שמצבן טעון תיקון. זאת, לאחר ניסיונות אינסופיים להידבר עם הבעל ולהגיע איתו להבנה.

בהליך המשפטי נדרש שיתוף-פעולה מצד האישה, על-מנת לקבל ממנה מידע מלא אודות בן-הזוג בפן האישי והכספי, חשיפה אישית של מהלך נישואיה בפני עורך-הדין וכן הלאה. זהו תהליך שעלול להימשך שבועות רבים. אבל כשהתביעה מוכנה והלקוחה מתבקשת לחתום על התצהירים קודם הגשתה לבית-המשפט, היא מקבלת לפתע 'רגליים קרות', מודיעה לעורך-הדין שהיא חוזרת-בה ומבקשת לגנוז את התביעה.

במקרים אחרים התביעה מוגשת, אך עוד בטרם תתבצע מסירתה לידי הבעל, הן מבקשות למחוק אותה. זאת, על אף שהן מוּדעות היטב למשמעות אי-נקיטת ההליכים, לסיכונים הנובעים מהשלכות 'מירוץ הסמכויות' בין ערכאות השיפוט הדתיות והאזרחיות, לסכנה שהבעל יבריח רכוש וכולי. למרות זאת, החשש מנקיטת פעולה ממשית הוא כה משתק, עד שהן מעדיפות להנציח את מצבן הנחות.

לדברי עו"ד פיק, "מדובר בנשים החיות ללא זכויות, כאילו היינו במאה ה-18. הן אינן מסוגלות להשתחרר ממצבן העגום ומעדיפות להיצמד לדפוס המוכר של אי-עשייה. ברבים מהמקרים, הן מתעוררות רק לאחר שהבעל נוקט נגדן הליכים משפטיים ו/או עוזב את הבית ומשאיר אותן חסרות כל".

השפעת המגורים המשותפים לפני הנישואים

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש כיום (נכון ל-2006) בישראל כ-28 אלף זוגות לא-נשואים החיים יחד, שהם 2.2% מכלל הזוגות וכ-2% מכלל המשפחות בישראל. מחקר שערכה ב-2006 שירלי הירש, מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, בדק האם ובאיזו מידה מגורים משותפים לפני הנישואים הראשונים משפיעים על עיתוי הנישואים, עיתוי הלידה הראשונה והסיכוי לגירושים.

בשאלת ההשפעה על גירושים, ניתוח תשובות הנשאלים מצביע על כך שמגורים משותפים לפני החתונה מעלים את סיכויי הזוג להתגרש. אצל נשים, מגורים משותפים מגבירים את הסיכוי לגירושים פי 4.8, בהשוואה למי שלא חיו עם בן-זוגן לפני החתונה

מימצאי המחקר סותרים לכאורה את הדעה הרווחת, ולפיה מגורים משותפים לפני החתונה מחזקים את הקשר ותורמים לאיכות ולאריכות חיי הנישואים. על פיהם, הסיכוי להתגרש בקרב זוגות שחיו ביחד לפני החתונה, גבוה פי שלושה ויותר מאשר אצל זוגות שלא חיו יחד קודם לנישואיהם.

עם זאת, חשוב לציין כי קשה מאוד לבדוק באופן אמפירי את השפעת החיים המשותפים של זוג לפני חתונתו, על תוחלת חיי הנישואים שלו. זאת, משום שהזוגות הבוחרים לחיות יחד לפני הנישואים הם, לרוב, צעירים וצעירות ממשפחות משכילות וחילוניות, ששכיחות הגירושים אצלן גבוהה מהממוצע בלאו הכי (בין השאר משום שהנשים עצמאיות יותר). מכאן שבני-זוג החיים יחד לפני הנישואים אוחזים בעמדות יותר ליברליות, חשים פחות מחויבות כלפי מערכת היחסים ומציבים פחות מחסומים לפירוקה. הם עשויים להשליך עמדות ליברליות אלו אל חיי הנישואים ולהשפיע בכך על יציבותם.

סרבנות גט

רקע

סרבנות גט הינה מצב בו אחד מבני-הזוג מסרב, במודע ובמוצהר, לסיים את הקשר הזוגי באמצעות הליך גירושים. לרוב, סרבנות הגט מונעת משיקולי נקמנות או סחטנות (ניסיון לאלץ את בן-הזוג לקנות את חירותו במחיר ויתור על כספים וזכויות המגיעים לו מכוח החוק). ישנם סרבני גט המעדיפים לשבת בכלא, ולא לשחרר את רעייתם מכבלי הנישואים.

גירושים מתבצעים אך ורק מתוך רצון חופשי בהסכמת שני הצדדים, הבעל והאישה, להוציא מקרים שבהם הוכחה עילה הלכתית לחייב את אחד הצדדים להתגרש. דרישת ההלכה להסכמה מלאה של שני בני-הזוג לגירושים, מעמידה את נשק הסרבנות והסחטנות לרשות שני הצדדים באותה מידה.

במטרה לתת בידי בית-הדין הרבני כלים להיאבק בסרבני הגט, נחקק חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושים), תשנ"ה-1995. החוק מייפה את כוחו של בית-דין רבני להפעיל סידרה של סנקציות אזרחיות ("צווי הגבלה") כנגד הסרבן, כדלקמן:
• עיכוב יציאה מן הארץ.
• שלילה או אי-חידוש דרכון.
• שלילה או אי-חידוש רישיון נהיגה.
• מניעת מינוי למשרות שונות.
• מניעת עיסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על-ידי דין.
• שלילת האפשרות לפתוח חשבון בנק, למשוך המחאות וכיוצא באלו.
• מאסר בפועל לתקופה מצטברת של עד עשר שנים. במקרה שהסרבן כבר כלוא בגין עבירה קודמת, רשאי בית-הדין להרע את תנאי מאסרו ולהעבירו לצינוק לתקופות מדודות. בית-המשפט הגבוה לצדק הביע, במספר פסקי-דין, את עמדתו הנחרצת בנושא ושלח בעלים סרבנים למאסר עד שיאמרו "רוצה אני".
• בעל אשר מסרב לתת גט לאישתו, חרף החלטת בית-הדין הרבני המחייבת אותו לעשות כן, עלול להיות מחויב במזונות מוגדלים ("מזונות מעוכבת"). שכן, בסירובו הלא-מוצדק הוא מעכב אותה מלהינשא לאחר.

לפי תפיסת אירגוני נשים העוסקים בתחום, הגדרת "מסורבת גט" אינה תלויה במתן פסק-דין והיא חלה על כל מי שבעלה מסרב לתת לה גט, או דורש ממנה ויתורים בלתי-סבירים לשם כך, ומצב זה נמשך מעל שנתיים. בכלל זה גם זוגות שלא פנו כלל לבית-הדין, משום שאין ביניהם הסכמה או עילת גירושים תקפה על-פי אמות-המידה של בית-הדין. על-פי הגדרה זו, מספר מסורבות הגט בפועל עומד כיום על אלפים.

נתונים

מקובל לחשוב כי סרבנות הגט היא מונופול גברי מובהק. אך סקר שערכה הנהלת בתי-הדין הרבניים העלה נתון מפתיע: מספר מסורבי הגט נכון לסוף שנת 2006 זהה למספר מסורבות הגט והעגונות - כ-180 נשים וכ-180 גברים. לצורך ביצוע הסקר נבדקו מאות תביעות גירושים המתנהלות למעלה משנתיים בבתי-הדין הרבניים, ואשר טרם הסתיימו בגט.

נתון נוסף בסקר: 942 זוגות שפתחו בהליכי גירושים בתחילת 2005, טרם קיבלו את הגט. מדובר בכ-3% בלבד מכלל תביעות הגירושין, שנפתחו בתקופה הנדונה בבתי-הדין.

מנתוני הסקר עולה, כי 77% מהתיקים שטרם נסתיימו בגט, נפתחו במהלך השנים 2005-2000. 8% מהתיקים נפתחו בשנים 2000-1998, ורק 5% מהתיקים נפתחו בשנים 1998-1996. התיק הוותיק ביותר, שטרם הסתיים בגט, נפתח בשנת 1965 על-ידי בני זוג מאזור הדרום, שחיים בנפרד מזה 40 שנה, ועד היום טרם הגיעו להסכמה בקשר לחלוקת הרכוש ביניהם.

מספר מסורבות הגט שבעליהן נמצאים בחו"ל בכתובת ידועה הוא 19, ומספר מסורבות הגט שבעליהן שוהים בישראל הוא 92. סך הכל 111 מסורבות גט בארץ ובחו"ל, ו-180 עגונות ומסורבות גט בארץ ובחו"ל.

על-פי נתונים שפירסמה הנהלת בתי-הדין הרבניים, בשנת 2006 ניתנו 51 פסקי-דין לסנקציות נגד בעלים המסרבים לתת גט לנשותיהם, מונו 51 חוקרים פרטיים לאיתור סרבני גט בארץ ובחו"ל, ניתנו תשעה צווי מאסר לסרבני גט והוצאו 43 צווי הגנה לנשים מפני אלימות בעליהן.

לפי ממצאי סקר שערך המרכז לקידום מעמד האישה ע"ש רות ועמנואל רקמן (בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטת בר אילן), כ-40% מהנשים היהודיות המצויות בהליכי גירושים, נתונות לסרבנות גט או סחיטה.

ההבדלים בין סרבנים וסרבניות גט

למרות 'השיוויון' בין המינים בתחום זה, תוצאות הסרבנות וההמתנה לגט, הרות-גורל עבור נשים יותר מאשר גברים, וזאת ממספר סיבות:

א. השעון הביולוגי המתקתק. נשים המבקשות לפתוח פרק ב' ולהקים משפחה חדשה, אינן יכולות להרשות לעצמן להמתין שנים ארוכות לגט. הן מעוניינות להסדיר את ענייני הגט בהקדם, גם במחיר ויתורים כואבים. גברים, המסוגלים להוליד גם בגיל מבוגר, פטורים מלחצים אלה.

ב. אילוצים כלכליים. על-פי-הרוב, מצבן הכלכלי של נשים נחות מזה של גברים, ומטבע הדברים יקשה עליהן לשרוד משא-ומתן מתיש ויקר שעלול להיגרר על פני שנים. לכן, הן יחתרו להגיע להסדר מהיר, גם במחיר ויתור על זכויות כלכליות שרכשו בדין.

ג. ניהול מערכת יחסים מקבילה עם בן-זוג אחר. קשר זוגי חדש בטרם הסתיימו הליכי הגירושים, אסור מבחינת ההלכה היהודית על שני בני-הזוג, אפילו הם פרודים מזה זמן. עם זאת, לגברים קל הרבה יותר להפר את האיסור. גבר אשר יכונן מערכת זוגית ומשפחתית נוספת, אינו צפוי לסנקציות כלכליות. לעומתו, אישה שתנהג כך עלולה להיות מוכרזת כ"מורדת", ולאבד את זכויותיה הרכושיות לכתובה ולמזונות (לא למזונות ילדים). תיתכן גם פגיעה בחלוקת הרכוש, אם זו נעשית בבית-הדין הרבני (וזאת, על אף פס"ד בבלי, 1994, אשר חייב את בית-הדין להתחשב בזכויות הכלכליות שהוקנו לאישה מכוח הדין האזרחי).

ילדים אשר ייוולדו למסורבת גט מגבר יהודי בעודה נשואה ליהודי אחר, ייחשבו לממזרים, סטאטוס שלא יאפשר להם ולילדיהם להינשא בטקס דתי למשך מספר דורות, אלא לממזרים או לגרים. לעומת זאת, צאצאיו של גבר נשוי מקשר שמחוץ לנישואים, אינם נחשבים לממזרים. יתירה מזו, גם אם יוסדר עניין הגט, לא תוכל האישה להינשא כדת משה וישראל לגבר עמו ניהלה חיי זוגיות חדשים בטרם גירושיה, ולא ניתן יהיה להכשיר את הקשר האסור בדיעבד. כל האיסורים הללו אינם חלים על הגבר.

ד. החלופה ההלכתית העומדת לגבר שאשתו מסרבת (או אינה מסוגלת) להתגרש ממנו, לעומת המבוי הסתום אליו נקלעת אישה שבעלה מסרב (או אינו מסוגל) לגרשה: מסורב גט או עגון רשאי לשאת אישה שנייה על-פני אשתו, ובתנאי שיאסוף אישורים חתומים של מאה רבנים חשובים ממדינות שונות. חלופה זו מופעלת במקרים נדירים ביותר (כחמש פעמים בשנה, בממוצע), אך עצם קיומה מחדד את אי-השיוויון המובנה בהליך הגירושים.

הכלים העומדים לרשות מסורבי הגט בהתמודדות עם מצבם, הם:
א. מציאת ייצוג משפטי ראוי ההולם את צרכיהם ואת עניינם המיוחד.
ב. פניית מסורבת גט לבית-הדין בבקשה לקביעת מזונות מוגדלים עונשיים מחמת עיכוב הגט (מזונות "מעוכבת מחמתו"), ופניית מסורב גט לפטור מתשלום דמי מזונות לאשתו.
ג. פנייה לבית-דין, במידה ונתן פסק-דין לחיוב או כפיית גט, בבקשה להטיל סנקציות וצווי הגבלה אזרחיים על הסרבן.
ד. הגשת תביעת נזיקין אזרחית כנגד סרבן גט, בגין סבל, בושה ונזקים ממשיים (טירפוד הסיכוי לזוגיות חדשה ולהולדת ילדים). מהלך זה ננקט לראשונה בסוף שנת 2004 על-ידי אירגון יד לאישה, והוכתר בהצלחה.
ה. עיצומים קהילתיים. כשסרבן הגט נמנה עם חברה מסורתית-דתית, ניתן לצפות מהקהילה שתנקוט נגדו בעיצומים, כגון אי-העלאתו לתורה, סגירת שערי בית-הכנסת בפניו ועצירת התפילה כל עוד הוא נוכח.
ו. הפעלת סמכות רבנית להפקעה בדיעבד של הקידושין, שיצרו את הנישואים עם סרבן הגט. מדובר בהליך שנוי במחלוקת הלכתית וחברתית, המיושם לפי שעה במקרים חריגים ביותר.

אמצעי מניעה בהתמודדות עם סרבנות הגט, הינו הסכם ייחודי שבו מגדירים שני בני-הזוג את ההסדרים המחייבים, במידה וחייהם המשותפים יעלו על שירטון. בהסכם מסוג זה ניתן לקבוע, לדוגמה, מזונות מוגדלים שייאלץ לשלם מי שיעכב את הגט, במנותק מהחלטת בית-המשפט בנדון. ההסכם, שלרוב נחתם קודם הנישואים, עשוי לנטרל סיכסוכים ומתחים בעודם באיבם. יצוין, כי הממסד הרבני חלוק בעמדתו כלפי הסכמים אלה.

עגונות

רקע

עגונה (מלשון "עוגן") היא אישה שבעלה נעלם ואין יודעים אם הוא מת או חי. אם מת הבעל, היא תוכל להינשא, אבל אם הוא חי, והאישה תינשא לאחר ולפתע 'יופיע' הבעל הראשון - היא תיאלץ להתגרש משני בעליה, הראשון והשני, ובניה יהיו ממזרים. מכאן מישנה הזהירות הננקט בהתרת עגונה.

עגונות בהלכה

ההלכה היהודית מקפידה של שלמות התא המשפחתי ואוסרת על קיום יחסי אישות בין איש לאשת חברו. לכן, אישה שיש ספק אם בעלה חי או מת, אינה מותרת להינשא והיא בחזקת אשת איש. אסור להתירה מעגינותה קודם שיתברר בוודאות כי בעלה איננו עוד בין החיים, מחשש של "כישלון בדבר ערווה חמורה", והעושה כן, "עבירה היא בידו, משום שהוא גורם להרבות ממזרים בישראל".

עם זאת, התרת עגונה נחשבת מצווה, וגדולי ישראל מסרו נפשם כדי שלא תישארנה בנות ישראל עגונות. הקלות שונות מצויות בדיני עדות המתירה אישה להינשא, ודרכי החקירה של העדים שונות לחלוטין מדרכי חקירה רגילות.

מצב העגונות בישראל

סקר שערכה הנהלת בתי-הדין הרבניים ב-2006, העלה כי מספר העגונות שבעליהן נעלמו בארץ ובחו"ל עומד על 69 נשים, מהן 45 נשים שבעליהן נמלטו לחו"ל, 23 שבעליהן נעלמו בארץ ועגונה אחת שבעלה איבד את הכרתו בתאונה והוא שרוי בתרדמת.

באותה שנה הצליחה היחידה המיוחדת של הנהלת בתי-הדין הרבניים בנושא התרת עגונות, להשיג גט ל-76 נשים, שבעליהן נעלמו בארץ ובחו"ל, באמצעות איתור הבעלים על-ידי חוקרים פרטיים שמונו על-ידי בית-הדין (בארצות-הברית, באירופה, בגרמניה, בפרו, בקנדה, ברוסיה ובישראל).

"עקב פעילותה הנמרצת של הנהלת בתי-הדין הרבניים לאיתור בעלים מעגנים, קטן משמעותית מספרן של הנשים העגונות בישראל...עומדות לרשותנו מספר דרכים לסייע לנשים העגונות, אך זקוקים אנו לעזרת הציבור בישראל ובעולם, לקבל מידע על הבעלים המעגנים...מוסר המידע אינו חייב להזדהות..."

הדף כולל מאגר צילומים ומידע על הבעלים המעגנים. כל היודע דבר על מקום הימצאם, מתבקש להעביר את המידע בטלפון, בפקס, בדואר או בדואר אלקטרוני.

הסכם עגונה

כיום ישנם גופים רבים, גם אורתודוקסיים, הממליצים לחתום על "הסכם עגונה", שיהווה פיתרון לבעיית סרבני הגט, ושיהיה בעל תוקף משפטי ודתי כאחד. יש רבנים המשלבים חתימה על מסמך זה כחלק בלתי-נפרד מטקס הנישואים וכמסמך נלווה לכתובה. להלן נוסח הסכם כזה, שנכתב ונערך על-ידי אנשי ישיבת "הר עציון" שבגוש עציון.

חתימת ידי תעיד עלי כמאה עדים שהתחייבתי בקניין גמור אגב סודר לזון ולפרנס את אשתי, מרת ______ כהלכות גוברין יהודאין דזנים ומפרנסים נשותיהם בקושטא. ואם חלילה וחס לא יסתדר לנו לקבוע דירתנו הקבועה ביחד בדירה אחת מאיזה טעם שיהיה, אני מתחייב לה מעכשיו סך ___ דולר ליום עבור מזונותיה ופרנסתה כל זמן היותנו נשואים כדת משה וישראל. וחיוב מזונות ופרנסה בסך הנ"ל יהיה בתוקפו גם אם יש לאשתי פרנסה ו/או הכנסה ממקור אחר. ואני מוחל לה כל הזכויות והחיובים שזוכה בהם אדם כשנושא אשה מתשמיש ומעשי ידיה בזמן שחיוב סך הנ"ל בתוקפו.
אולם אם אזמין אותה לדין תורה בנידון הפירוד בבית-דין _______ ובית-הדין יפסקו עליה שהיא לא צאית דינא בעניין הפירוד, הן משום שתסרב להופיע לדין תורה, והן אם תבוא לבית-הדין והבית-דין יפסקו בינינו, ואני אהיה מוכן לקיים פסק או הצעת הבית-דין והיא תסרב לקיים פסק או הצעת הבית-דין, ייפסק חיובי זה.
ואני מודה שההתחייבות שבשטר זה נעשה בקניין המועיל בדין תורה וכחומר כל שטרות בבית-דין חשוב והתנאים נעשו כחמור כל התנאים.
ולראיה באתי על החתום ב____ ימים לחודש _____ שנת ____ פה ______ והכל שריר וקיים. נאום (שם וחתימה של החתן).

מילון מוסכמות ומושגים בתרבות הגירושים

איזון משאבים

הסדר הקבוע בחוק, לחלוקת הרכוש הרשום על שם כל אחד מבני-הזוג בנפרד. רכוש הרשום על שם שניהם ניתן בדרך כלל לחלוקה ללא קשר למועד הגירושים, על-ידי הגשת תביעות לפירוק השיתוף.

גירושים בהסכמה

כאשר בני-הזוג מגיעים להסכמה על גירושים וההסדרים הנלווים להם (רכוש וילדים), הם מגישים בקשה משותפת לגירושים לבית-הדין הרבני, מלווה בהסכם שחתמו ביניהם. בקשה משותפת ומוסכמת מתאימה לא רק לבני-זוג שמשדרים על אותו גל, אלא גם לבני-זוג שאחד מהם יזם את הגירושים והאחר משתף פעולה בעל-כורחו, וכן לזוגות שהיו ביניהם מתחים ומחלוקות ביחס לגירושים, והגיעו להסכמה לאחר משא-ומתן, ייעוץ משפטי, או גישור. לבקשה משותפת יתרונות במונחי כסף, זמן וניטרול עוינות. כמו כן, בית-הדין מקבל בדרך-כלל בקשה משותפת לגירושים ככתבה וכלשונה, מבלי לתהות על נסיבותיה.

גירושים שלא בהסכמה

בהיעדר הסכמה בענייני רכוש, מזונות ומשמורת הילדים, בין בני-זוג שאחד מהם (לפחות) מבקש להתגרש, יוכל כל צד להגיש תביעה בנדון כנגד האחר, בבית-המשפט לענייני משפחה או בבית-הדין הרבני. הדיונים עלולים להימשך חודשים או שנים, לפי העניין, עד להכרעת הדין. בהיעדר הסכמה לגבי עצם הגירושים, יידון העניין בפני בית-הדין הרבני בלבד, אשר נדרש להסכמת שני הצדדים על-מנת לסדר גט. אם יגיעו הדיינים למסקנה כי סיבת הגירושים מוצדקת (היינו, נכללת באחת מעילות הגירושים לפי ההלכה), הם יפעילו לחץ על הסרבן על-מנת שיסכים לסידור הגט.

כְּתוּבָּה

זכותה של אישה שנישאה כדת משה וישראל, לכספים שהובטחו לה בשטר הכתובה, עומדת לה עם פקיעת הנישואים (עקב גירושים או פטירת הבעל), אלא אם כן הוכרזה "מורדת" על-ידי בית-הדין. למי שנישאה בנישואים אזרחיים, אין זכויות מכוח כתובה. סכום הכתובה כולל את "עיקר הכתובה" (200 זוזים, שהם היום שקלים בודדים), הנדוניה ("מאה זקוקין של כסף צרוף", ששוויים נע כיום בין 2500 ל-5000 דולר, בכפוף לשיטת חישוב האינפלציה וההצמדה מהעת העתיקה ועד היום), וכן "תוספת כתובה", סכום לא קבוע מראש, שכותב כל חתן לפי יכולותיו ורצונו.

על-פי חוק יחסי ממון בין בני-זוג (התשל"ג-1973), אין בחלוקת הרכוש השיוויונית המתבצעת בין בני-הזוג "כדי לגרוע... מזכויות האישה לפי כְּתוּבָּתָה". בפועל, במהלך הדיונים בערכאה הדתית או האזרחית, וכן בעת הגשת בקשה משותפת לגירושים, מביעה האישה בדרך כלל הסכמה לוותר על כְּתוּבָּתָה (בעידוד הדיינים, השופטים והמגשרים) כתנאי לחלוקת רכוש שיוויונית.

מָדוֹר

במזונות האישה כלולה, נוסף לסעיפי המחיה (מזון, ביגוד, ריפוי), גם זכותה לקורת-גג ("מדור") ברמה דומה לזו לה הורגלה בנישואיה. הבעל מחויב בדמי שכירות ואחזקת הבית של אשתו-בנפרד ונאסר עליו לפנותה מדירה בבעלותו עד למציאת פיתרון דיור חלופי הולם. במקרים מסוימים, יקבע בית-המשפט כי האישה והילדים ימשיכו להתגורר בבית שבו חיו עד פרוץ סיכסוך הגירושים.

מורד/ת

על-פי הדין היהודי, זכותה של אישה למזונות מתבטלת משעה שחדלה לקיים את מחויבותה לחיי הנישואים. אישה שעוזבת את הבית מיוזמתה, המסרבת לקיים עם בעלה חיי אישות, שבגדה בבעלה וכן זו המסרבת לקבל ממנו גט, עשויה להיות מוכרזת על-ידי בית-הדין כ"מורדת". הכרזה זו (ולעיתים גם הוכחת העובדות בלא הכרזה רשמית כ"מורדת") מאפשרת לבעל לפנות לבית-המשפט או לבית-הדין הרבני, לגרשה ולבקש פטור מדמי מזונות. במקרים מסוימים, מתייחסים גם אל גבר שנטש את ביתו וניהל מערכת יחסים עם אחרת כאל "מעין מורד". מעמד זה עלול לשלול את זכותו לקיזוז שכרה של האישה מהמזונות בהם הוא חייב.

סעדים זמניים

סידרה של כלים משפטיים, שמטרתם לעצור תהליך שעלול בסופו של דבר לפגוע במבקש הצו.
המצבים בהם יכול להידרש סעד זמני: סכנה פיזית למבקש הסעד, חשש לבריחה מהארץ של אדם החייב כספים, התחמקות מדיון גירושין או הפרעה לחייו התקינים של מבקש הסעד.

עיקול רכוש / איסור יציאה מן הארץ

אדם רשאי לבקש מערכאה שיפוטית צו איסור יציאה מהארץ נגד בן-זוגו לשעבר, במטרה לקיים הליך שיפוטי או להבטיח אכיפת פסקי-דין. זאת, כשמתעורר חשש סביר כי הלה מתכוון לחמוק מהתייצבות לדיון שנקבע, או מכיבוד פסק-הדין שהוצא נגדו. כמו כן, ערכאה שיפוטית רשאית להוציא צו עיקול רכוש (עד גובה מסוים), להבטחת תשלום מזונות אישה או מזונות ילדים.

צו הגנה

במקרה של גילויי אלימות, או איום באלימות, מצד בן-הזוג, ניתן להוציאו מן הבית לתקופה של שבועות עד חודשים ספורים. הדבר נעשה באמצעות צו הרחקה ("צו הגנה") של בית-המשפט או של בית-הדין הרבני. במקרה של הפרת הצו, ניתן לפנות בתלונה הן למשטרה והן לבית-המשפט. הרחקה לתקופה ארוכה יותר (מקסימום שנה, כקבוע בחוק) מחייבת הגשת בקשה לצו מניעה קבוע או לפיתרון מגורים חלופי. הזכות למָדור כוללת את הזכות למגורים שלווים ושקטים, ולכן תיתכן הוצאת צו הגנה זמני או קבוע גם במקרה של אלימות מילולית, התאכזרות והשפלה.

שלום-בית

זוגות רבים מחליטים, רגע לפני הפירוד הסופי, לעשות עוד ניסיון אחד לשקם את נישואיהם. חלקם מקבל את ההחלטה בינו לבין עצמו (בעיקר משיקולים של טובת הילדים), אחרים נענים להפצרה של בית-הדין הרבני, או לעצת יועציהם המשפטיים. הניסוי הזה נקרא שלום-בית. על-מנת להגדיל את סיכויי הליך הפיוס, חותמים זוגות רבים על "הסכם שלום-בית", שמטרתו לנטרל את היתרון האפשרי של אחד מבני-הזוג במידה וזה יפנה ראשון לערכאות משפטיות, ובכך לאפשר להם להתרכז במשימה שהציבו לעצמם. במקרים שבהם הוגשה "תביעת שלום בית" על-ידי אחד מן הצדדים, יכול בית-הדין הרבני לקבוע כי על הזוג לעשות ניסיון להשגתו, גם עם הצד האחר מתנגד לכך. בשנת 2006 נפתחו בבתי-הדין הרבניים ברחבי הארץ 1032 תיקי שלום-בית, בהשוואה ל-934 תיקים שנה קודם לכן.

אתרי אינטרנט בנושא גירושים

שיעור הגירושים הגבוה בקרב המגזר היהודי-חילוני, הוביל לפתיחתם של אתרי אינטרנט רבים, המציעים מידע שימושי בנושא, לצד מספר רב של פורומים הנותנים במה ופיתחון-פה למומחים, יועצים וזוגות בהליכי גירושים.
בין האתרים הבולטים ניתן לציין את: "הכל אודות הגירושים", "גירושים: הפורטל הישראלי לגירושים ומשפחה", "פורום דיני משפחה בישראל", "B FREE 2", הורות לאחר גירושים (לינקים מצ"ב ברשימה הביבליוגרפית של ערך זה).

ביביליוגרפיה

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה (2007). גירושים. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 22:58, דצמבר 20, 2007.
  • תורמי ויקיפדיה (2007). בית דין רבני. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 17:28, נובמבר 25, 2007. 
  • תורמי ויקיפדיה (2007). עגינות. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 05:01, דצמבר 22, 2007. 
  • שוויקה יעקב, רב-מילים - המילון השלם, תשנ"ז, ערך "גט".

פרסומים מדעיים מקצועיים ודוחו"ת

  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 58, 2007.
  • הנהלת בתי-הדין הרבניים, סיכום שנת 2006, 2007.

כתבות ומאמרים בעיתונות

אתרי אינטרנט

ארכיונים ומאגרי מידע

  • הכנסת מרכז המחקר והמידע, מסמך רקע לדיון בנושא: מסורבות גט ומעוכבות גט בישראל - מוגש לועדה לקידום מעמד האישה, 2003.

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על גירושין בחברה החילונית בישראל (5)

    JimmiXzSq

    jimos45812rt1@hotmail.com
    BFCZ27 http://www.LnAJ7K8QSpkiStk3sLL0hQP6MO2wQ8gO.com
    יום חמישי כ"ב באייר תשע"ז 18 במאי 2017

    ftebubsw

    1
    יום חמישי א' באייר תשע"ז 27 באפריל 2017

    ftebubsw

    sample@email.tst
    1
    יום חמישי א' באייר תשע"ז 27 באפריל 2017

    wibcwwqj

    1
    יום חמישי א' באייר תשע"ז 27 באפריל 2017

    wibcwwqj

    sample@email.tst
    1
    יום חמישי א' באייר תשע"ז 27 באפריל 2017

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.