דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 18 מדרגים

פרק 9: מסעדות רוסיות בישראל

זמרת במסעדת רנדוו באשדוד
זמרת במסעדת רנדוו באשדוד
www.rondevu.co.il
מסעדת רנדוו באשדוד
מסעדת רנדוו באשדוד
http://www.rondevu.co.il
רקדניות במסעדה
רקדניות במסעדה
מסעדת רנדוו באשדוד
במסעדה רוסית מופע הבידור הוא חוויה שמוסיפה לחוויה הקולינרית.
מאכלים במסעדת NIKA בבת-ים
מאכלים במסעדת NIKA בבת-ים
מסעדת NIKA
איגור יבדוסין, עוז אלמוג

נוצר ב-4/29/2008

מסעדות בברית המועצות

תרבות אוכל אנינה ומגוונת היא אחד הביטויים המובהקים של תרבות המערב הדמוקרטית, ולכן טבעי שבברה"מ הקומוניסטית לא התאפשרה צמיחה ופריחה של תרבות כזאת. רוב אזרחי ברה"מ לא פקדו מעולם מסעדה ולא התוודעו לשפע הקולינרי המוכר במערב החל משנות השבעים הוקמו ברחבי ברה"מ מוסדות הסעדה ממשלתיים. מוסדות אלה נקראו "בתי אוכל" (סטאלובֶיִיה) ונועדו להמונים, ובמיוחד לאנשי מעמד הפועלים. 

המסעדות הציעו אוכל בסיסי לכל מאן דבעי במחיר סמלי בלבד. עם זאת, נמנעו רבים מלאכול במסעדות הללו בשל רמת השירות הירודה והאוכל התפל שהוגש בהן. רק במסעדות מעטות בברה"מ היתה רמת שירות טובה ואוכל סביר. רובן מוקמו בבתי המלון המרכזיים בערים הגדולות, בתחנות רכבת ובשדות התעופה ומטבע הדברים נועדו במיוחד לזרים ולתיירים (זאת – בשל התשלום שהיה מאד גבוה ורק במטבע חוץ). אחת הדוגמאות הבולטות היא המסעדה ברשת "אינטוריסט" במוסקבה. 

פרט לזרים ולתיירים ארחו מסעדות אלו, מדי פעם, מסיבות של איגודים מקצועיים וארוחות לאישים מיוחסים מהמפלגה הקומוניסטית אשר נהנו לסעוד בהם יחד עם משפחותיהם. קבוצה קטנה נוספת של מיוחסים שזכו לאכול במסעדות הללו (לרוב במסיבות פרטיות שמומנו על ידי מתן שוחד למנהלי המסעדות) היו אנשים מבוססים שנקראו "המיליונרים הבלתי רשמיים של בריה"מ" - בעלי ממון כגון מנהלי מפעלים, שהונם האישי לא פורסם אף פעם ברבים במדינה שלכאורה הייתה חסרת מעמדות. 

גם אנשי הבוהמה העירונית (אמנים ואנשי רוח שניהלו אורח חיים בלתי-שגרתי ושונה מזה של הפועלים) ואנשים מחוגי האינטליגנציה (במובנה הרוסי, הכוונה לסופרים, מוזיקאים ובעלי מקצועות חופשיים של הצווארון הלבן, ביניהם יהודים רבים) זכו מדי פעם לאכול במסעדות הללו בשל הכנסתם הגבוהה יחסית, מעמדם החברתי הגבוה ו/או קשריהם עם הממסד.
במסעדות הסובייטיות הוגש בדרך אוכל רוסי מסורתי: מרק הבורשט, בליני (פנקייקס רוסיים), מלפפונים חמוצים, מנות בשריות בסיסיות, תפוחי אדמה, קוויאר, מאפים שונים וגלידות. מסעדות אלו הציעו לרוב מוזיקה רועשת שלא אפשרה לסועדים לנהל שיחות בשקט ובנינוחות, ריקודים עד הבוקר ושתייה חריפה (בעיקר וודקה) בלי הגבלה. 

מסעדות קואופרטיביות (מופרטות למחצה) ושירותי הסעדה פרטיים נפתחו לראשונה לקהל הרחב רק ב-1987 תחת משטר הליברליזציה ("הפרסטרויקה") של גורבצ'וב. הבילוי בהם נהפך לנחלת הכלל רק עם ההתפרקות הרשמית של בריה"מ ב-1992. 

נתונים כלליים על המסעדות הרוסיות בארץ

על פי הערכות שונות פועלות בישראל (נכון ל-2007) כ-170 מסעדות רוסיות הפזורות ממטולה ועד אילת. 

השמות הטיפוסיים של המסעדות הרוסיות מביעים לרוב הדר ופאר בכדי לשוות להן הילה של מכובדות ורמה גבוהה של בילוי. למשל, מסעדת "אימפריה" בחיפה, מסעדת "לוקס" (מהמילה לוקסוס) בראשל"צ, מסעדת "פאבוריט" (מהמילה FAVORITE ,המובחר) בראשל"צ, "פארדייז" (גן-עדן) ו"פרסטיז'" (מוניטין) באשדוד, ומסעדת "הגורמה" בנתניה.

תחושת האירופאיות המכובדת מושגת גם על ידי שמות כגון Evropa (אירופה), Champagne (שמפניה), מונקו וורסיי. שמות אחרים של המסעדות מביעים רומנטיקה, שמחת חיים וחדוות הבילוי. לדוגמא מסעדת "לחיים!" באשדוד, מסעדת "בראבו!" בבת-ים, מסעדת "ראנדבו" (פגישה רומנטית בצרפתית) , מסעדת "אלגרו" (מהמילה האיטלקית "שמחה") באשדוד. 

במסעדות הרוסיות בולטים גם שמות רוסיים, המזכירים לעולים את המולדת או את הרגשות שהבילוי בהם אמור לעורר למשל, מסעדות Nostalgie" " (הנוסטלגיה) ברחובות או מסעדות RUS (רוסיה) בפתח-תיקווה, מסעדת "סמובר" בנתניה או מסעדת SSSR באשדוד (השם הוא גימיק, למעשה פירוש ראשי התיבות של המסעדה הוא לא בריה"מ אלא "מסעדה הכי מודרנית וסטייליסטית"). 

שכיחות גם מסעדות (לרוב יותר קטנות) עם שמות של ערים, מקומות ומדינות המוצא, לדוגמה מסעדת "אודסה" בבאר שבע, מסעדת Litva (ליטא) בחיפה, מסעדת ארבאט (שדרת החנויות המרכזית של מוסקבה) בירושלים, מסעדת לבוב (Lvov - עיר עם אוכלוסייה יהודית גדולה באוקראינה) באשדוד.
מסעדות רבות נקראות בשמות הבעלים או בני משפחותיהם. למשל, מסעדת "Victor" בירושלים או המסעדות "Marina" באשדוד ובת-ים או Pavel's Place בתל-אביב. 

רוב המסעדות הרוסיות בארץ נמצאות ביישובים עם ריכוז גבוה של עולים: למעלה מ-20 מסעדות באשדוד, בת ים ות"א (בכל עיר) לפחות 15 בנתניה ובראשל"צ (בכל אחת מהם), כ-5 בירושלים ,וכן באשקלון, קרית גת, חדרה, אור-עקיבא, פרדס חנה, קרית שמונה ונהריה. 

סוגי מסעדות

באופן כללי ניתן להבחין בין שני סוגי מסעדות 'רוסיות' בארץ: 

הסוג הראשון הוא מסעדות אתניות רגילות במתכונת אירופית, המציעות בעיקר ארוחות צהריים וערב עם תפריטים של מאכל רוסי, אוקראיני,בילורוסי, ליטאי, לטבי, אוזבקי, גרוזיני מסורתי. 

הסוג השני והיותר נפוץ (במיוחד במסעדות שנפתחו בעשור האחרון) הוא מסעדות אירועים - דגם המחבר בין אולם שמחות למסעדה רוסית. מסעדות האירועים תואמות פחות את דגם המסעדות האתניות במטרופולינים של המערב, המציעות מאכלים אתניים לאוכלוסיה הרחבה (גם זו שאינה מקרב המהגרים), ויותר את הדגם של מסעדות מהגרים, השמות דגש על מתן מענה בידורי מקיף ועל הצורך בנוסטלגיה לאוכלוסיית המהגרים.

ברוסיה בכלל ובמוסקבה בפרט המתכונת של מסעדה רוסית בצורתה הישראלית כמעט ולא קיימת. לאחר התפרקות ברית-המועצות ב-1991 וראשית טעימת החופש, נפתחו בהמוניהן ברחבי מדינות חבר העמים, מסעדות אתניות שהציעו לאוכלוסיה המקומית ולתיירים ממבחר מטבחי העולם: צרפתי, סיני, הודי, ערבי, מקסיקני וכו'. הרוסים – בעיקר המתעשרים החדשים - עטו לטעום מטבחים שלא הכירו.

החזרה למטבח הרוסי האותנטי ופתיחתן של המסעדות הרוסיות האתניות במוסקבה נבעה ממגמת תחיית הרעיון הלאומי יחד עם התייצבות הכלכלה הרוסית בעידן פוטין והרצון לפאר ולהנציח את התרבות והלאומיות הרוסית.

בישראל המצב שונה במעט. המסעדות הרוסיות בישראל מהוות סוג של חזרה נוסטלגית לשורשים התרבותיים ללא מרכיב הלאומנות,כלומר, לחיים במולדת שאותה עזבו . זהו ניסיון לבנות אווירה שתזכיר לעולים את הבית שאבד. הרוסים באים למסעדה בגלל התפריט והמאכלים המוכרים, וכן השירים האהובים המושמעים בשפת האם. 

מסעדות ידועות

המסעדות הפופולאריות בקרב המגזר רוסי הן אלה שהעולים מגיעים אליהן במיוחד מיישובים אחרים. המוניטין של מסעדות כאלה עובר מפה לאוזן (אלה שבילו ממליצים לחבריהם). 

בכל עיר, בה מרוכזים עולי חבר העמים יש לפחות מסעדה גדולה אחת המוכרת לרבים גם מחוץ לעיר. למשל המסעדות 'לחיים', 'בלטיה', 'לבוב', 'רנדוו','קונקורד', ו'ussr' באשדוד; מסעדות 'בראבו', 'דולפין','ניקה' 'פריסטיז'' ו'הלאגונה הכחולה' בבית-ים ; 'אסטוריה' ו'אירופה' בפתח תיקווה ; 'אאידישה מאמה', 'מאסטרו', 'וורסל'', ו'מונקו' בנתניה; 'האביר השחור" ו'אופרה' בראשל"צ. 

בבת ים ובאשדוד קיים ריכוז של מסעדות רוסיות על הטיילת של חוף הים. ברוב הערים האחרות המסעדות ממוקמות בקומת קרקע בבניין מסחרי באזורי התעשייה ובמידה מועטה גם באזורי המרכז העירוני. 

בעלות

רוב בעלי המסעדות "הרוסיות" הם עולי חבר העמים המודעים לצרכים, העדפות והטעמים של לקוחותיהם. חלקן הגדול של המסעדות הם בבעלות משפחתית ומעסיקות את בני המשפחה. על בעלי המסעדות נמנים גם אומנים, בדרנים וזמרים מהמגזר הרוסי שהקימו לעצמם עסק פרטי ומנצלים את כישוריהם וקשריהם לארגן בו את הבידור (רובם מופיעים במסעדות שבבעלותם, כאטרקציה עיקרית של המסעדה). 

מקצתם אנשים ידועים במגזר. כך למשל, יאן לוינזון, הקפטן לשעבר של נבחרת ישראל ב Kvn (תחרות ההומור הפופולארית בקרב העולים) והמנחה של התחרות בארץ, המחזיק מסעדה באשדוד בשם "אצל לוינזון....", או ייבגני שאפבלוב, זמר האופרה הנודע, שבבעלותו מסעדה בראשון לציון (מסעדת "שפאבלוב" ששינתה ב2004 את שמה למסעדת 'אמריקה'). 

עובדים ושירות

כמעט כל עובדי המסעדות הרוסיות בארץ הם דוברי הרוסית. העסקת עולים נובעת הן בשל הנוחות של בעלי המסעדה בתקשורת עם אנשים דוברי שפתם והן בשל ציפיות הקהל (הסועדים מעדיפים עובד המדבר בשפתם ומבין את מנהגיהם). 

למעשה, בשל הפרופיל של קהל הסועדים ובשל טבעו של הבידור המוצע, אין מנוס מהעסקת עולים: מנחה הערב (המכונה "קונפרנסייה"), השומרים והמלצרים חייבים לדבר ברוסית עם הקהל (שבחלקו מתקשה בעברית) ולהכיר את רגישויותיו, הטבחים חייבים להכיר את דקויות ההכנה והטעם של המטבח הרוסי; הזמרים אמורים לדעת את הלהיטים ברוסית ולזמרם בהטעמות המיוחדות לו ועל צוות הבידור לדעת מה באמת יבדר ויצחיק את הסועדים. בחלק גדול מהמסעדות לבושים המלצרים בחליפות ופפיונים ורובם גברים צעירים מהמגזר. 

במקצת המסעדות מופיע גם זמר ישראלי "אותנטי" שחלקו מסתכם בשירת להיטי הרדיו האחרונים של המוזיקה המזרחית (לרוב, אלו מבוצעים על ידי הלהקות של בני המגזר במבטא רוסי כבד). מסעדות רבות גם מחזיקות, כחלק מהלהקה , זמר שחום עור שישיר באנגלית מוסיקת נשמה (בלוז), כדי לשוות להופעה טעם של חו"ל, ובעיקר אמריקה הנערצת (במקרים רבים מדובר בזמר השייך לעדת הכושים העבריים).

בעלי המסעדה הרוסית ומנהליה מתייחסים לשירות לקוחותיהם בכובד ראש ומנסים לספק להם את הבילוי האופטימאלי. הסועד זוכה לתשומת לב ולכבוד, לא רק בשל המסורת התרבותית מבית 'אמא רוסיה' אלא גם מתוך הכרה ששרות טוב יבטיח שובם של האורחים למסעדה, כולל המלצה עליה לקרוביהם וחבריהם.

עיצוב המסעדה

לדוברי הרוסית חשוב מאד שהמסעדה תשרה אוירה חגיגיות ומפוארת בסגנון אירופאי קלאסי. קירות צבעוניים עם מראות, תקרות מעוטרות בנברשות, כסאות בצבעי כסף וזהב וחלונות מכוסים וילונות כבדים וכהים היוצרים תאורה אפלולית-אינטימית – כל אלה הם מראה שכיח במסעדות הרוסיות. 

ברחבת הריקודים תלויים בדרך כלל גם "כדורי דיסקו" מסתובבים שהיו אופנתיים באולמי הדיסקוטקים במערב של שנות ה-80. העיצוב הולם לרוב את השם והתדמית הספציפית של המסעדה. על קירות מסעדת "אירופה" בפתח תקווה, מצוירים אתרים ידועים מהיבשת: השאנס אליזה בפריז, שער ברנדבורג בברלין, האקרופוליס באתונה ועוד. מסעדת "האביר השחור" בראשון לציון מעוצבת בסגנון טירה מימי הביניים ואילו במסעדה "לילות לבנים" (Belii Nochi) שבאזור התעשייה של חולון, מעוטרים החלונות בויטראז'ים צבעוניים עם תמונות של נהר הנֶװָה בסנט פטרסבורג. (העיר נודעת ב"לילות הלבנים" שלה, ללא חושך, בשל קרבתה לקוטב הצפוני).

במקצת המסעדות מעטרות את הקירות תמונות המתעדות ביקור אומנים נודעים מרוסיה, ללמדך כי האומן סועד על שולחנה בקביעות בעת סיבוב ההופעות שלו בארץ. משיחות עם מנהלי המסעדות עולה שמטרת התמונות היא לא רק גיוס הילת הכוכב לטובת יחסי הציבור של המסעדה, אלא גם הקנית דימוי מכובד למקום – מעין ביטוי ל"קלאסה". חלל המסעדה הוא לרוב קטן ודחוס, השולחנות ארוכים ומכסים מפות בד בצבעים בהירים ועליהם אגרטלים של פרחים טריים, המקרינים השקעה וביתיות. השולחנות סדורים סביב רחבת הריקודים, המהווה את מוקד המסעדה, בדומה לבמת מועדון.

לקוחות

בדומה למועדונים, גם המסעדות הרוסיות מפעילות סלקציה גלויה וסמויה. הסלקציה הראשונית נעשית באמצעות ההזמנה בטלפון. כשמזמינים מקום מדווחים למנהלי המסעדה על גילאי המוזמנים הצפויים ומספרם ומידע זה מאפשר למארגנים לדעת איך ואת מי לסנן. למשל, הם לא יאפשרו לקבוצה גדולה של נערים בגילאי 15-16 לשבת ולהתקבץ יחד, בכדי למנוע מהומות ורעש מוגזם.

לכל מסעדה יש צוות ביטחון צמוד המורכב משומרים זעופי פנים ומגודלי גוף. תפקידם לעצור את מי שמנסה להיכנס לערב לא לו ולנטרל סקרנים השואלים שאלות מיותרות. המאבטחים מבחינים בחוגגים במסעדה לפי הלבוש ההולם, אך ישתדלו שלא להביך אדם שהוזמן לארוחה, אך חורג מהקודים המקובלים. הם עומדים הכן לקראת מצב של תגרה, התקוטטות או התפרעות (אירועים שכיחים למדי בגלל כמות האלכוהול שהחוגגים צורכים) וביכולתם לזרוק מהמסעדה אדם שנראה כי הפריע או הציק לחוגגים האחרים. 

במסעדות הרגילות סועדים מדי יום בעיקר צעירים (בני 20-30) הבאים בעיקר לארוחות ערב וצהריים ופחות לארוחות בוקר (רק מסעדות מעטות מציעות ארוחת בוקר). המחיר הממוצע של ארוחה מלאה (כולל מתאבנים, מרקים, מנה חמה, קינוחים) היא כ-60-80 ₪ לאדם. 

עיקר 'האקשן' במסעדות האירועים היותר יקרות, מתרחש בסופי השבוע בערבי שישי-שבת. לארוחות חגיגיות אלה מגיעים בעיקר בני 30 פלוס, לרוב בחבורות גדולות. העולים הצעירים (בני 18-24) נוכחים ומבלים גם במסעדות אלה, אך משיחות שערכנו עם עולים צעירים עולה שהם לא אוהבים במיוחד בילוי זה, ולרוב מתחמקים וסולדים מהאירועים המשפחתיים שנערכים במסעדה. עבורם בילוי עם ההורים ולא עם חבריהם במסעדה הוא לא יותר מדביקות משפחתית מעיקה. הצעירים מעדיפים בילויי בבתי קפה, פאבים ,בארים ומועדוני לילה (הן כאלו בהם הקהל מורכב ברובו מדוברי רוסית והן מקומות "ישראלים" רגילים בהם מבלה גם אוכלוסיה צברית).
 
במסעדות האירועים מתערבבים עולים חדשים עם עולים ותיקים, שכבר עלו לפני כעשרים שנה, ואפילו עולי שנות השבעים חוגגים יחד עם עולים שזה עתה ירדו מהמטוס מנתב"ג. 

את מסעדות הרוסיות משני הסוגים פוקדים גם זוגות מעורבים רבים (ההערכה היא שמדובר לפחות ב-20% מבאי המסעדה). לרוב בת הזוג היא עולה המושכת את חברה/בעלה לטעום מהמטבח הרוסי. גם חברים ישראלים של העולים (מהצבא או מהעבודה) באים לחגוג עימם, בין היתר כדי ללמוד ולהכיר את התרבות הרוסית באופן מהנה ובלתי אמצעי. 

האווירה בשולחנות היא "ביתית", חגיגית וחמימה (משפחתית ממש) והאלכוהול שזורם לכוסות פותח את הלבבות ומוציא קריאות שמחה ועליצות מהסועדים.

הנוסטלגיה משחקת תפקיד חשוב בקרב מהגרים בכל העולם וכך גם בישראל. הם מרבים לדבר בנועם ובערגה על המדינה, העיר והשכונה שעזבו ועל ימים יפים יותר ופחות, שעברו ביחד ויצרו מכנה משותף עמוק. מטבע הדברים, גם החיים החדשים בארץ מהווים מוקד שיחה שכיח. משוחחים על העבודה, קשיי הילדים, רק מעט על פוליטיקה וצבא . למסעדה באים לנוח אחרי שבוע מפרך של עבודה ולימודים, והבילוי במסעדה משחרר מתחים, פורק לחצים ומאפשר בילוי נינוח בקרב עולים מארצות שונות בעלי רקע דומה של הגירה. למסעדה הרוסית מגיעים לרוב, לא רק כדי לנהל אינטרקציות, לפגוש בקרובי משפחה ולבלות בחברת חברים קרובים, אלא בעיקר בכדי לרקוד. 

רוב העולים נוהגים לבקר במסעדות 'הרוסיות' לעיתים רחוקות - לרוב באירועים חגיגיים (ימי הולדת, חתונה וכו'). בחיי היום-יום מעדיפים העולים לאכול במסעדות ומזללות ישראליות עממיות, המתמחות במזון מהיר: דוכני שווארמה, פיצריות, מקדונלדס, וכו'. 

המארחים הרוסים דואגים לאורחיהם והם יקפידו לבדוק כל תו ותג: האם יש וודקה לכולם, האם האוכל מספיק והאם הכוסות מלאות עד הקצה. במידת הצורך יוודאו שהמלצר יחוש וימלא את החסר. 

האורחים, צעירים ומבוגרים כאחד, באים למסעדה במיטב מחלצותיהם, כמעט כמו לאירוע תרבות או ליציאה למועדון לילה. סנדלים ולבוש מרושל (ג'ינס,טרנינג, או שורטים) לא יעלו על הדעת. האורחים מתלבשים לפי הקודים שבאופנה הרוסית- ישראלית העכשווית: הבחורות הצעירות לובשות מעלי עור בצבעים זרחניים, גרביונים שחורים או בהירים (בצבע לבן,ב'ז), שמלות קצרות עם מחשופים נדיבים וחצאיות מיני מג'ינס. הן נועלות מגפי עור ארוכים על עקבים וניתן גם למצוא בחורות צעירות הלובשות נעלי בלט המתאימות למקצת הריקודים.

הנשים המבוגרות שומרות על פסון סולידי שמתבטא בז'אקטים בצבעים שקטים, חולצות תחרה שחורות ארוכות, שמלות פרחוניות ונעלי עקב גבוהות, כולן מאופרות, מסורקות ומטופחות. עולי חבר העמים שומרים על קוד לבוש בלתי פורמלי מכובד. הגברים לבושים בחולצת צווארון בצבעים שקטים הטמונה עמוק במכנסי בד כהים מגוהצים למשעי בצבע חום,שחור או אפור וחגורת עור עדינה שמשתלבת עם צבע המכנס ,חולצות משבצות,חולצות פסים או חולצות בצבעים בהירים (תכלת,ב'ז או לבן). חליפות כהות או אפורות וסוודרים מסריג בצבע בהיר.

חשיבות המסעדה לעולים

דור ההורים של עולי חבר העמים גדל במשטר טוטאליטרי אשר פיקח על כל מישורי החיים. המסעדה בברה"מ הייתה מעין מקום מפלט מהקדרות והדיכוי של המשטר הסובייטי. אפשר שזו אחת הסיבות לכך שהמסעדות הרוסיות (בעיקר מסעדות האירועים) מהוות מוקד בילוי פופולארי כל כך של הקהילה הרוסית בארץ. משפחות רבות מעדיפות לחגוג בהן את החגים היהודיים והרוסיים (נוביי גוד, 8 במרץ) וכן אירועים אחרים בחיים האישיים ובחיי המשפחה (למשל, קידום בעבודה).

את הופעתן של מסעדות האירועים הרוסיות ניתן לראות כשלב התפתחות טבעי בחיי הקהילה הרוסית בארץ. אחרי שנים שבהן היו טרודים העולים בבעיות קיומיות ולא התפנו כלכלית ורוחנית לתרבות הפנאי, הם הצליחו להירגע ולהתבסס ובהדרגה גם לחגוג ו"לעשות חיים". ואמנם, הארוחה במסעדה היא כמעט תמיד באווירה מרוממת וחופשית. למתבונן מהצד שאינו עולה, החגיגה הזו עשויה להשרות תחושה של מועדון תרבות או בית העם באירוע הסתדרותי, בפרט בשל המוסיקה (כולל לפעמים אקורדיון) ותרבות 'שבת האחים גם יחד'. 

הארוחה במסעדה חשובה, אך האכילה אינה המטרה המרכזית, אלא מרכיב אחד מתוך תוכנית בידור מורחבת: השתכרות עם החבר'ה, שיחות, שירה, ריקודים ועוד. המסעדות הן מקום שבאים אליו בראש ובראשונה להתאוורר, לשבור שיגרה ולבלות.

כשהרוסים אומרים 'לבלות' הם קוראים לזאת "גוליאֳט" - Gulyat ובתרגום חופשי: "לטייל". למעשה הכוונה לבילוי בכל מיני צורות ועם כל הנשמה - עד שנופלים בסוף מהרגליים מעייפות.
מסעדה זהו המקום המועדף על עולים להתאוורר משבוע מפרך של עבודה ומהמאמץ המתיש להסתגל לסביבה החברתית והתרבותית החדשה בישראל. 

חגיגת אירוע במסעדה נועדה לא רק לשמוח וליהנות ביחד, אלא גם להעטיר כבוד (על סבא וסבתא, על האישה, על החברים וכו'), ולאשרר את הקשרים והמחויבות ההדדית למשפחה ולחברים. תחת כוסית של וודקה וכרוב כבוש, קל לתחזק מערכת יחסים שהתרופפה, להשכיח טינה שגלשה, ולמתן עלבונות ויריבויות ישנות. 

המסעדה היא מוקד בילוי פופולארי במיוחד לחגיגת אירועים בחיי המשפחה הרוסית: ימי הולדת, בר מצוות, בריתות, מסיבות גיוס ושחרור מהצבא ("מסיבת דהמבלזציה" או בקיצור Dembel), נישואין וחגיגות יובל של ברית הנישואין. העולים חוגגים לא רק 50 שנות נישואין אלא גם את 'חתונה העץ' (5 שנות נישואין), 'חתונת הכסף' ( 25 שנות נישואין) ו'חתונת היהלום' ( 50 שנות נישואין) הארוחה במסעדה מתפקדת פעמים רבות כמעין 'יום המשפחה', שבו נאספים לחגוג שלושה דורות במשפחת העולים: דור הילדים והצעירים שגדלו בישראל ועברו בה את תהליך ההתבגרות והסוציאליזציה והם ישראלים לכל דבר; דור 'הסנדוויץ' של ההורים; ודור הסבים והסבתות המתקשים להסתגל לארץ בגילם. 

לרוסים, מתוקף מסורת סובייטית, יש יחס של כבוד לזיקנה ולזקנים. בימי ההולדת של הסבא והסבתא נהוג ליזום אירוע מיוחד הכולל מעין כללי טקס בלתי פורמליים. מושיבים את הזקנים ליד הנכדים והנינים ומקרינים במסעדה שקופיות מחייהם בנוסח "חיים שכאלה". הילדים הקטנים "הרוסקה-צברים" מקדישים להם שיר בעברית שלמדו בגן והכול מתמוגגים מהנחת וההרמוניה. 

למעשה, כמעט רק במסעדה רוסית אפשר לראות היום מפגש דורות של צעירים ופנסיונרים בני 80 המתנועעים בקלילות לצלילי פזמוניה של בריטני ספירס כאילו היו בני אותה שכבת גיל. 

המוכנות ואף הנטייה של העולים להיות ביחד באה לידי ביטוי גם בחגיגה במקביל של מספר אירועים ושמחות במסעדה. כלומר, המסעדה אינה נסגרת לאירוע משפחתי אחד. לשם המחשה, ביקרנו במסעדת 'ורסל' בנתניה והכרוז הודיע בתחילת הערב על: "יום הולדת למרינה מכרמיאל, יום נישואין של משפחת אלכסנדרוב מקרית מוצקין, יובל שנים לז'ניה מיכאלוב...עד 120..." ונציגי האורחים מכל שולחן הוזמנו לבמה לברך בתורם רק את קרוביהם החוגגים .
 
יש לציין שמנהג החגיגה המשותפת של מספר משפחות באותה מסעדה הוא לא רק בחירה אלא גם אילוץ והוא נובע בין השאר מהאינטרס של בעלי המסעדה להגדיל את הרווח, מהאפשרויות הכלכליות המוגבלות של החוגגים, מהרכבם המצומצם של המשפחות בקרב העולים מחבר העמים ומהנטייה להזמין לימי הולדת רק את החברים הקרובים ולא את כל המשפחה המורחבת. 

ימי הבילויים, בהם מתקיימים ערבים מיוחדים ומפוארים במיוחד במסעדות הם: יום האישה הבינ"ל (8 במרץ), חג הסליבסטר ,כפי שהוא מכונה בישראל - הנוביי גוד (ליל השנה האזרחית החדשה ב-31 בדצמבר). ב-8 במרץ, יום האישה הבינ"ל, הבילוי במסעדה מקבל נופך של ארוחה רומאנטית. הנשים הופכות ל"מלכות ליום אחד" והבעלים מרעיפים עליהן פרחים, מתנות ומחמאות לרוב. 

בנוביי גוד רוב המסעדות הרוסיות בתפוסה מלאה (למסעדות רבות נדרש להזמין מקום כחודשיים מראש). מחירה של ארוחה זוגית במסעדה רוסית בליל השנה האזרחית של סילבסטר (בין 31.12 ל1.1), מגיע ל-600 ₪ ובמקומות מסוימים אף ל-1000 ₪. החגיגות בימים אלה גדולות ומפוארות במיוחד וכוללות בין השאר חלוקת זיקוקי יד קטנים לאורחים וירי בתותחי קונפטי . כמו כן בימים אלו נערכים במסעדה ביקורים של דייד מורוז (הסנטה קלאוס הרוסי, בתרגום מרוסית: סבא כפור) ובת לוויתו שלגנית (סניגורוצ'קה) שמחלקים לאורחים המבוגרים מתנות ועורכים תחרויות עם פרסים לילדים לצלילי המוזיקה ומחיאות כפיים של החוגגים.

בימים אלו יש תפריט מיוחד במסעדות שכולל דברים מתוקים רבים כמו עוגות וחטיפים (בכדי להמתיק את השנה החדשה) כמו כן מקובל לאכול בערב הסילבסטר עוף הודו צלוי ממולא בתפוחי עץ. 

יש לציין כי לא כל העולים יכולים להרשות לעצמם לבלות במסעדות. משפחה מעוטת אמצעים לא תחגוג יום הולדת במסעדה אלא בסלון דירתה או בפיקניק בחיק הטבע. עם זאת, גם בקרב העניים נהוג לחסוך כדי שלפחות פעם בשנה אפשר יהיה לחגוג ברוחב יד במסעדה.

מסעדות האירועים מתפקדות גם כמתחם היכרויות לוהט לאנשים מבוגרים (בני 35+) וגרושים במסגרת פרק ב' בחיים, וכן עבור צעירים שמבטיהם מצטלבים לראשונה באמצע מעגל הריקודים. 

בעת הגעתם של אורחים וחברים מחו"ל, בעיקר מחבר המדינות או מהגרים רוסים-יהודיים מארה"ב, קנדה, אוסטרליה, גרמניה, נהוג לקחת את האורחים לבילוי בבית קפה,פיצריות, דוכני שווארמה או במסעדות ישראליות (בכדי להציג לאורחים חזות של השתלבות מוצלחת בסביבה החדשה ולאו דווקא בגלל אהבת אוכל ישראלי). חשוב להדגיש שזהות ישראלית וחיים מבוססים וחסרי דאגות, לפחות למראית עין, היא תדמית שעולים רבים חפצים להציג לאורחיהם מחו"ל. הבילוי במסעדה מקרין זאת יותר מכל בילוי אחר. במהלך ביקורי קרובי משפחה וחברים נהוג לאכול במסעדות אקזוטיות: סיניות, צרפתיות, תאילנדיות ועוד כחלק מאותה אימוץ תדמית.

האוכל

הסעודה היא למעשה אירוע בידורי מורחב, הכולל גם מוסיקה, ריקודים ומופעים, ולכן המסעדה נשפטת לא רק באיכות האוכל והמשקאות אלא גם, ולמעשה בעיקר, במרכיבים הבידוריים הנלווים. 

ברוב המסעדות אין ארוחות עסקיות ובוודאי שאין כל מקום למיקוח על מחירים. במסעדות הנחשבות והגדולות ביותר ההזמנות מתבצעות עד חודשיים מראש. בעל השמחה בוחר עבור אורחיו את המנות מתוך התפריט, וחלקן יונחו על השולחן בתחילת הערב . לאורחים תותר בחירה מצומצמת רק של המנה השנייה, הקבועה וצפויה למדי (השונות בין המסעדות הרוסיות בתחום תפריט המזון אינה גדולה). היות והמסעדות הרוסיות מתפקדות כאולם אירועים אין בהן כלל תפריט מודפס. המלצר מונה את האפשרויות הקיימות שנבחרו על ידי המארח, ומהן מתבקשים האורחים לבחור (בדומה לחתונה). 

התשלום נעשה בדרך כלל במזומן ועולה בממוצע כ-150 ₪ למנה. הארוחה מתייקרת בשל איכות בקבוק הוודקה שיוצב על כל שולחן (הוודקה לבדה יכולה לייקר את המחיר בעוד כ- 20 ₪ בממוצע למנה). 

הוודקה חייבת להיות איכותית, לרוב מהמותגים סמירנוף, אבסולוט או פינלנדיה - אין פשרות בעניין הזה. המסעדות נוהגות לספק בקבוק וודקה ושמפניה אחד לכל 4 מוזמנים, וכך נאלצים המארחים להזמין עוד בקבוקים מהבית, מחנויות רשת 'טיב טעם' או ממעדנייה רוסית אחרת , כדי שלא יחסר משקה. (ההנחה היא שהאורחים שותים הרבה משקאות חריפים בערב).

הכול חייב להיות מושקע ומתוכנן בקפדנות. בדומה לתכנון חתונה אצל הישראלים הוותיקים, העולים המארחים בודקים מראש היטב שהמסעדה מגישה את "הפרודוקטים" הטובים ביותר ושצוות הבידור ורפרטואר המוסיקה הם לטעמם.  לפי המנהג הרוסי, חייב השולחן להיראות עמוס מטעמים. מגוון המאכלים והמשקאות צריך להיות גדול והכמויות גדולות גם כן (מאכלי בשר, דגים, קינוחים, פירות טריים, וודקה, שמפניה ועוד) - מכונה ברוסית "Obilnii Stol", שמשמעותו שולחן 'מפוצץ' מכל טוב. 

המוטיבציה של המארחים למלא את השולחן עד אפס מקום מבטאת את מנהג הכנסת האורחים הרוסי המסורתי, שמזכיר במשהו את מנהגי האירוח בארצות האסלאם (חג המימונה של העדה המרוקאית או החפלה הערבית). מנהג הצגת כל המנות לראווה על השולחן קשורה ככל הנראה גם לתרבות הסובייטית: כמות שבאה לחפות על האיכות והכמות הדלה בתקופות הצנע של בריה"מ ("זאסטויי") בשנות ה80. 

רוב המסעדות הרוסיות אינן כשרות. למי שאוכל כשר בלבד יציעו שולחן נפרד, שבו יוגשו מאכלים כשרים.
בהכללה רחבה אפשר לומר שהתפריט האופייני המוגש במסעדה עתיר קלוריות, שומנים ופחמימות, ונושא הבריאות כלל אינו רלוונטי. אוכל צמחוני או טבעוני הוא מחוץ לתחום ונחשב לקמצני.
המטבח הרוסי, כמו מטבחים מזרח אירופאים אחרים, אינו נודע בעולם באיכותו ואינו נחשב לגורמה. דיכוי סובייטי ארוך מנע את שכלולו והתפתחותו. הוא בסיסי וביתי ביסודו, אך עשוי היטב וטעים ברובו לחיך האדם האירופאי. 

הארוחה במסעדה מורכבת ממנה ראשונה של מרקים רוסיים מסורתיים (בורשט, חרצ'ו). לצד המרק מוגשים בדרך כלל מנות קרות, לאמור - צלוחיות קטנות עם מתאבנים: לשון בקר כבושה (יאזיק), רגל קרושה (חולודייץ) , סלט תפו"א (אלבייה), סלט דג מלוח (שובה) , סוגים שונים של פטריות במרינאדה (גריבוצ'קי), שרימפס, נתחי דג סלומון וסושי, גפילטע פיש, נקניקים תוצרת מזרח אירופה , קוויאר אמיתי, עשרות סוגים של קרעפלאך, ורניקי (כיסונים ממלואים בתפו"א), פירושקי, פלמני (כיסוני בשר), בלינצ'ס ממולאים בבשר ברוטב שמנת, דגים מלוחים ומעושנים ( אלו נחשבים כמתאבנים בפני עצמם ולא כחלק מהסלטים), עגבניות ומלפפונים חמוצים ומבחר של ירקות כבושים אחרים בהכנה ביתית.
יש לציין כי מהמבחר הזה, רק מעט הם סלטים ישראלים טיפוסיים (לרוב חומוס וטחינה).

מבחר המנות העיקריות החמות כולל בדרך כלל: צלעות חזיר, צלי מבשר בקר (ז'ארקויה) בתוך גארשוצ'ק (כלי חרס קטן), סטייק סלמון, נתחי בשר לבן, קציצות בנוסח "צ'יקן קייב" (חזה עוף קצוץ עטוף בפירורי לחם וממולא בחמאה), בלינצ'ס, ציפלונוק טבאקה (אפרוח מטוגן ברטבים), ממולאים אירופאים מגוונים, ברווז צלוי עם תפוחי עץ, אוסובוקו בהכנה רוסית, ביף-סטרוגנוף (רצועות בקר המוגשות על גבי מצע של אטריות ביצים רחבות). 

ישנן מסעדות המתמחות במאכלים ממדינה ספציפית מחבר העמים. למשל, במסעדה אוזבקית מוצע לסועדים מאנטְֶי (סוג של כיסוני בשר) ו-סַמסַא (סוג של פירושקי עם מילוי בשרי), במסעדה ליטאית הדגש בדרך כלל הוא על תבשילי בשר לבן ותפו"א אפוי ובמסעדה הקווקזית התפריט מורכב לרוב ממנות בשריות ושישליקים.

לקראת חצות מגישים המלצרים עוגות שוקולד עשירות עם זיקוקים לכבוד חתני השמחה וכולם מקנחים את הערב עם פירות טריים, פודינגים, גלידות וקפה או תה.

שתייה וברכות

המשקאות האלכוהוליים מהווים חלק חשוב ביותר מהסעודה . בכל שולחן במסעדה נהוג שיהיה לפחות בקבוק וודקה ושמפניה מתוצרת איכותית - אחרת החגיגה אינה נחשבת ברמה גבוהה וזאת בבחינת עלבון למארחים. 

בעת השתייה שומרים על המרווח הקצר הנהוג בין ה"שוט" (לגימה מהירה) הראשון לשני . שותים ומרוקנים כוס וודקה אחת ומיד ממלאים שוב את הכוס ושותים שוב. לא מקובל להשתכר בהרמת הכוסית סתם ללא סיבה. תמיד מוצאים סיבה ותירוץ לשתות וכל כוסית מלווה בדברי ברכה לבבית כשהסועדים מתחרים ביניהם על הזכות לשאתה בהומור ובפאתוס פיוטי. 

הזכות למזוג לכל האחרים את הוודקה מסורה לרוב לגבר המבוגר בחבורה, או לגבר שלקח על עצמו מיוזמתו את 'הפיקוד' (כי הוא רגיל לפקד). הלה מוזג משקה אלכוהולי לכל האחרים (בדרך כלל רק לאלה בשולחן שלו ורק לפעמים גם לאורחים בשולחן הסמוך) וממנה מישהו מבין הסועדים לשאת ברכה לכבוד האירוע או לכבוד בעל השמחה. לעיתים, המברכים (כמעט תמיד גברים) קמים מיוזמתם באופן ספונטאני (ללא הוראה מאף גורם) ומקריאים מהדף את הברכה בחרוזים שהכינו. 

המברך קם ממקומו ונושא דברים בקול רם, ברכה בשפה הרוסית (ברוסית : "טוסט" toast). במסורת הרוסית לכל מאורע יש 'טוסטים' מיוחדים שמוגשים בהומור ובחרוזים, לפעמים בצורת שיר או "צ'יסטושקה" (שירים היתוליים קצרים בני כמה בתים המשלבים מילים גסות). בתום הברכה הכול משיקים כוסות זה עם זה (ברוסית צ'וקָאטצַה), מברכים ושותים בתנועה אחת מתואמת (חובה בלתי פורמאלית לרוקן את הכוס בכדי שהברכה תתגשם). 

על מנת לפזר את הטעם המריר של הוודקה נהוג למצוץ פלח לימון. מנערים מהפלח את הגרעינים והמהדרים מקלפים גם את הקליפה, טובלים בתוך אבקת נס קפה ומפזרים קצת סוכר מלמעלה. ואז מרוקנים במהירות את תכולת הכוסית לפה ומיד נושכים את הלימון החמוץ-מתוק-מריר. דרך נוספת לקנח בשתייה חריפה, היא אכילת מלפפון חמוץ, פרוסת לחם עם חמאה וקוויאר, עגבניות חמוצות או כרוב חמוץ או פטריות כבושות. מאכלים אלה, שנקראים ברוסית "זֳאקוסקה" (zakuska), נחשבים באופן מסורתי למרככים את הטעם המריר של הוודקה ומעכבים את ספיגת האלכוהול בגוף. 

במסעדות הרוסיות הוודקה זורמת כמים ושותים עד אור הבוקר. לכן רוב האירועים מתרחשים בסופי שבוע. כך נוח להגיע לאירוע ואפשר לנוח למחרת היום מה"האנגאובר" ולהירגע מהאמוציות והאנרגיות שנפרקו בריקודים הסוערים. 

מנהג השתייה הייחודי לעולי חבר העמים הוא הברודרשפט (מגרמנית: Brüderschaft חברותא, רוסית Брудершафт), משמעותו של המנהג הוא שתיית המשקה החריף תוך שילוב זרועות בין שני אנשים בתנועה שיוצרת ליפוף כסמל של אחווה והתמזגות. יש שהופכים מנהג שתייה ייחודי זה למחווה רומנטית ולאחר ריקון הכוס נוהגים לנשק לבת הזוג (שעימה שתו) על הלחי או השפתיים.

מוסיקה וריקודים

למוסיקה תפקיד חשוב במסעדה הרוסית. להבדיל ממסעדות ישראליות ותיקות, המוסיקה שמתנגנת במסעדות הרוסיות אינה מוסיקת רקע בלבד אלא לב האירוע עצמו ולכן היא מושמעת בעוצמה גבוהה, לעתים ממש כמו בדיסקוטק.

ברוב מסעדות האירועים (הגדולות יותר) זו מוסיקה חיה המופקת על ידי להקה מקומית מקצועית. התזמורת פועלת בכל ימות השבוע ולכל אורך הערב – כ-5-6 שעות ברציפות, עם הפסקות והפוגות קצובות בהם החוגגים יכולים לשוב לשולחנות, לאכול את המנות הבאות ולהמשיך לדבר עם החברים.

במסעדות הקטנות אין שירה חיה ולהקות בית, אלא אם כן אלה מוזמנים בנפרד, ומקובל להשמיע מוסיקה מוקלטת. במסעדות הקטנות שכיחים גם ערבי קריוקי ברוסית והופעות של "תזמורת בצורת" ("הזמרים" פותחים את פיהם אך הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים מקוריים מרוסיה).
במסעדות הנחשבות בברה"מ נהוג היה להחזיק להקת בית. למסורת זו היתה ככל הנראה השפעה על שכיחות הלהקות במסעדות הרוסיות בישראל. מסעדות רבות מחזיקות גם צוות בידור מורחב – בעיקר בסופי שבוע – שלהופעותיו מוקצית במה מוארת בקדמת המסעדה. 

להקת הבית מורכבת מנגנים ,זמרת סולו, ולצידה זמרות המספקות קולות רקע ורקדניות ליווי. לעתים נוסף גם הרכב גברי שתורם שירים משלו (בסולו או במקהלה). הרכב נוסף של להקת בית הוא של גבר ואישה ששרים בתור או יחדיו את השירים, בחלוקה לפי ווקאל גברי ונשי (למשל אם השיר הוא דואט שרים אותו במקור זמר וזמרת) הזמרות לבושות לרוב בשמלות ערב עם מחשוף נדיב ו/או חולצת בטן ומגפיי עור ארוכות. רקדניות הליווי תלבשנה בגדים עממיים רוסיים או לחילופין בגדים אופנתיים הלקוחים מעולם "האסטרדה" (מוזיקת הפופ הרוסית) ,בגדים נוצצים ובהירים.
 
ככל שהערב תופס תנופה הזמרות מחליפות לבגדים ספורטיביים וחושפניים יותר המשדרים אווירה משוחררת וסקסואלית. האירוע במסעדה מתחיל לרוב עם מוסיקה שקטה ואיטית וככל שהשעות נוקפות והחוגגים מטיבים לבם בוודקה האווירה מתחממת והשירה נעשית קולנית, מהירה וקצבית יותר – ולכן גם משלהבת ומשוחררת יותר. החוגגים מגיבים בהתאם ויוצאים במחולות עם נשותיהם ברחבת הריקודים (עושים זאת רק לאחר ש"התחממו" ושתו דיים). 

לקראת סוף הערב, כאשר הזקנים והמבוגרים (בני 55+) מתפזרים לביתם, מושמעים שירי דאנס וטראנס של דיסקוטקים עבור החוגגים הצעירים.

בפזמונים המושמעים במסעדה חשוב תוכן המילים יותר המלודיה והקצב , אם כי גם למלים יש תפקיד בפרטיטורה הבידורית. לרוב השירים הם בעלי אופי רומנטי (מדברים על אהבה ויחסים שבינו לבינה) או בעלי אופי נוסטלגי (נוגעים במולדת הרוסית ובחיים של פעם). למשל, מאוד פופולארי השיר "אפשר להשתכר מהלילות הקסומים במוסקבה.." (Kak Upaitelni v Rosie Vechera) של להקת Belii Orul (נשר לבן) וניתן לשמוע אותו כמעט בכל חגיגה ואירוע של יוצאי חבר העמים.

פזמונים אלה נועדו להעלות רגשות שמחה, חברות, אהבה ונוסטלגיה, וליצור אווירה מיוחדת ומשפחתית. מאוד מקובל להזמין בתשלום מהתזמורת מנגינה מסוימת או להקדיש שיר או ביצוע מיוחד במתנה לבן אדם אהוב (אשה, בעל, חבר) או לבעל השמחה. שיר המוקדש על ידי הבעל לרעייתו מכונה "השיר של הזוג", ובדרך כלל מדובר במנגינה האהובה על שניהם או כזו שמזכירה להם את המקום או הזמן בו נפגשו. אם מתאספים במסעדה אנשים מאותו מקום או אותה פזורה, נהוג לבקש מלהקת הבית להשמיע שיר נוסטלגי המסמל את הזהות, הגורל והקשר המשותף של החוגגים. 

לכן, כל להקה יודעת לבצע שירים מבוקשים שמקורם בערים הגדולות השונות בברית המועצות: מוסקבה , קייב, לנינגרד (סנט פטרסבורג), אודסה וכו'. השכבה המבוגרת יותר (בני 55+) אוהבת שישירו לה במסעדה שירי פולקלור ושירי עם. לאחרונה מתפשטת במסעדות אופנה שבה המארח עולה לבמה ושר לאורחים. יש פרשנים הגורסים שמדובר במעין גאווה נובורישית המשדרת: יש לי אשה יפה, מכונית יקרה, ילדים מטופחים, בטחון עצמי וקול יפה. ואל תשכחו שארחתי אתכם יפה. בכל המסעדות יש 'פליי ליסט' די שבלוני - בעיקר של פזמוני שמאלץ פופולריים, רוסיים, ישראלים ובינלאומיים – מה שמכונה 'מוסיקת אמצע הדרך', ל'אנשים באמצע החיים' (האוכלוסייה שמעל גיל 45).

הרשימה כוללת שירים רוסיים עדכניים, קצביים ואנרגטיים המיועדים להקפיץ את החוגגים על רחבת הריקודים. מקצתם פזמוני פופ רוסי המכוונים מראש בכתיבתם למסעדות ולמועדונים: למשל השיר של פיליפ קירקורוב "אני מגביהה את כוסי בכדי לשתות לכבודך" (Я поднимаю свой бокал) , או "מבחר משירי הזמרת ורקה סרדיוצ'קה, ובראשם הפזמון האופטימי המושמע בכל המסעדות: "חארשו וסיו בודיייט חארשו"- В. Сердючка - "Всё будет хорошо" (בתרגום מילולי מרוסית : "הכל טוב, אני בטוחה שהכול יהי טוב").

פזמונים פופולריים אחרים הם מלהיטי הפופ של שנות התשעים. הם אהובים וזכורים במיוחד על ידי העולים בהיותם חלק מתקופה מעצבת ורבת שינויים – קריסת ברית המועצות וההגירה לארץ. 

יש גם נוסטלגיה מזרח אירופית רווית קיטש, המורכבת משירים ישנים מימי בריה"מ עם עיבודים חדשים; להיטים מערביים קלאסיים משנות החמישים והשישים (פרנק סינטרה, פזמוני סאן-רמו ולהיטי אירוויזיון מכל הזמנים), רמבטיקו יווני, פניני סוונטיז ואייטיז בנוסח "YMCA" של הווילג' פיפל, ABBA, ,Modern Talking בוני אם או הביג'יז. מושמעת גם מוסיקת רומבה, שאנסונים צרפתיים (נוסח מארי אן-דוד, וג'ו דאסן) , יורודנס, להיטי אם-אי-וי, ושאנסון צרפתי ורוסי (הכי נפוץ הוא השיר האלמותי עבור עולי חבר העמים: או איזו אישה: "אוח...קאקייה ז'נשינה" שביצעה במקור הלהקה הסובייטית "פריסטייל" Фристайл- Ах, какая женщина). 

פזמוניו של צביקה פיק, שלרוב מושמעים באדפטציה לרוסית עם הזמר פיליפ קירקורוב, חביבים אף הם על רבים מהעולים. עבור הסבים והסבתות (בני 60-70), מושמעים שירים יהודיים מסורתיים בנוסח "הבאנו שלום עליכם" או פזמונים יידישאים, כגון שירו של מישה שופוטינסקי: "היה יהודי שאמר הכל עובר, גם זה עובר"). (השירים הללו מלווים בריקוד מיוחד של הלהקה המקומית, הלבושה בהתאם). 

הקהל הרוסי אינו ידוע בחיבתו לציבור המזרחי בארץ, אך דווקא ללהיטי המוסיקה המזרחית המסתלסלים ברדיו הם מתחברים בקלות (ככל הנראה בשל הקצביות והשמחה שהם מקרינים). למשל, פזמוני שרית חדד ("אתה תותח", "לך הביתה מוטי"), שלומי שבת,להקת חמסה ('אתה חייב למות עלי") , ליאור נרקיס ("לכל אחד יש") וקובי פרץ ("בלבלי אותו"). הם אהובים במיוחד על הקהל הצעיר שהתוודע להם בתיכון ובצבא. 

מסעדות רבות מספקות תזמורת המרקידה את הסועדים (לרוב ריקודים סלוניים) ברחבה שבין השולחנות. כמו כן מוצעת תוכנית אמנותית כמקובל במסעדות-קברט ברחבי העולם. 

מקובל לרקוד סלואו צמוד לא רק עם בן/בת הזוג אלא גם עם קרובי המשפחה האחרים: פנסיונרים עם צעירים, אחים עם אחיות, ילדים עם הוריהם, וכו'. נהוג להזמין גם אישה לא מוכרת (בת זוג של מוזמן מוכר וגם לא מוכר) לרקוד ובלבד שמקבלים רשות מהגבר שהגיע עם הגברת. עיקר התגרות שפורצות במסעדות הרוסיות הם לרוב על רקע קנאה וריקודים משותפים אלו. רגשות קנאה ותוקפנות שמתעצמים בשל כמויות גדולות של אלכוהול שהעולים נוטים לשתות . 

עם זאת, עיקר הריקודים בערב במסעדה הם עם בן/בת הזוג, ותמיד בסמוך לבעל השמחה, כמעין מחוות תודה והשתתפות בשמחה. במשך הערב מתפצלים הרוקדים לחבורות משנה ושוב נאספים לגוש אחד. 

הרוסים מקיימים בדבקות את 'המצווה' החלוצית 'מוכרחים להיות שמח' והדבר ניכר בריקודים התזזיתיים שנעשים מכל הלב. כל אחד רוקד לפי סגנונות הריקוד הזכורים מילדות ומתקופת ההתבגרות, יש שמבצעים תנועות של שנות ה60 ויש כאלו שעושים את סימון ריקודי הדיסקו, סטייל ג'ון טרבולטה בסרט "שיגעון המוסיקה" ויש כאלו שפוצחים בריקוד העדכני ביותר בדיסקוטקים בכל העולם. אפילו הגמלוניים וחסרי הכישרון אינם מתביישים בגופם ובתנועתם ומשתתפים בריקודים בחדווה רבה ומתוך דבקות וסולידריות עם בעלי השמחה והאווירה המשוחררת השוררת במקום. 

גם הזקנים רוקדים. במסעדה הרוסית ואין זה מחזה נדיר לראות פנסיונר בן 80 רוקד ומתנענע כנער פוחז בן 18 לצלילי הבייג'יז או שיר של בריטני ספירס. בפזמונים בעלי נושא יהודי ושירי האידיש נהוג להתאסף כמנהג החסידים במעגל ולחוג במהירות הולכת וגדלה (ככל שהמנגינה מואצת), בזמן שמנחה הערב מעודד "תפתחו ידיים, תסתובבו לימין...ועכשיו תשנו לשמאל". לעיתים בעת השמעת שיר אידישאי המבלים מצטרפים לריקוד של "רכבת" אוחזים אחד בכתפי השני וזזים לפי קצב המנגינה.

מופעים

כמעט בכל המסעדות ישנה תוכנית אמנותית שמיועדת לבידור הקהל. המסעדות מספקות שואו מגוון ועשיר וכל מסעדה ממציאה גימיקים מיוחדים משלה. וזאת, כאמור, באשר הרוסים באים למסעדה לא רק בגלל האוכל אלא בכדי להתבדר, לבלות ולשמוח. 

המבחר של המופעים על הבמה כולל: ריקודים סלוניים וריקודים צועניים של רקדנים מקצועיים, מופעי סטריפטיז (שלרוב לא מתפתח 'עד הסוף' בגלל נוכחות אנשים זקנים באולם, אלא החשפניות נשארות בביקיני בלבד); ריקודי קברט צרפתיים סטייל מולין רוז' (הרוסים קוראים לזה "ויירטה" ); מופע פלמנקו ספרדי ובלט; הופעות של להקת ברייקדאנס, ליצנים, קוסמים, זמרים מחופשים בתלבושות של כוכבי זמר וריקוד מפורסמים (למשל בלבוש מייקל ג'קסון). 

ההופעות מתחילות בדרך כלל באמצע הערב ונערכות במרכז רחבת הריקודים, כאשר יש הפוגה מריקודים. הכרוז מכריז על הפסקה שנועדה לאכילת המנות העיקריות והקהל מתפנה מרחבת הריקודים ומתפזר לעבר השולחנות לסעוד ולצפות במופע.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

  • הדר אלון, "בצד הזה של  הוולגה", הארץ, 7.4.2006.
  • Katherine B. Eaton ,"Daily Life in the Soviet Union" ,Greenwood Press,2004 
  • אתר 2eat, תאריך כניסה: 24 באפריל 2008.
  • אתר מדריך המסעדות בישראל rest, תאריך כניסה: 24 באפריל 2008.  

    ראיונות

  • ראיון עם ולדימיר זילבר, בעל מסעדה לשעבר, 2007.
  • ראיון עם מרינה ילסקי- גולדנברג, רקדנית, 2007.

מילות מפתח

מזון | אוכל | רוסי | רוסיה | ייבוא | ברית-המועצות | חבר-העמים | אתניות | אירוע | מלצר | שתיה | ברכות | מוסיקה | ריקודים | להקת-הבית | צוות-בידור

הערות שוליים

    הפרק הבא

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.