דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 7 מדרגים

פרק 8: תפרוסת אוכלוסיית עולי חבר המדינות

שילוט בשפה הרוסית
שילוט בשפה הרוסית
איגור יבדוסין
אור-עקיבא
גן ציבורי בשכונה
גן ציבורי בשכונה
שכונה באשדוד
שכונה באשדוד
www.teleor.net
שכונת אורות
שכונת אורות
איגור יבדוסין
אור-עקיבא
ערך זה עובד מתוך מאמרו של עמירם גונן 'דפוסים גיאוגרפיים של השתקעות בקרב עולי ברית המועצות בראשית שנות התשעים', ומאמרו של שלמה חסון 'דפוסים גיאוגרפיים של הגירה פנימית בקרב עולי ברית המועצות בראשית שנות התשעים'.

נוצר ב-3/31/2008

רקע היסטורי

מדיניות הפיזור הממשלתית

בראשית גל העלייה לישראל עמדה בפני קובעי המדיניות השאלה, האם להפעיל כלפי העולים מדיניות נמרצת של עידוד פריסתם אל אזורי השוליים של המדינה, בהתאם למדיניות רבת השנים של פיזור האוכלוסייה היהודית.

היו שטענו שיש להניח לכוחות השוק לפעול בעצמם. אחרים שיש כאן הזדמנות לחידוש המאמץ לפזר את האוכלוסייה היהודית אל אזורי השוליים של המדינה, ובכך להתקדם ליעד רב השנים של מדיניות מרחבית, יעד המדריך את ממשלות ישראל מאז שנת 1949.

בקרב קובעי המדיניות לא הושגה הכרעה חד-משמעית בין שתי הגישות, והן שררו זו בצד זו, כמקובל לעתים קרובות בענייני מדיניות ציבורית. מדיניות הקליטה הישירה, שננקטה בעיקר ביוזמת משרד האוצר, צידדה בקליטה ישירה על ידי השוק הקיים של דיור ותעסוקה.

המשמעות של מדיניות קליטה זו במתן סיוע ישיר לעולה (סל קליטה) לצורך שכירת דירה או רכישתה, באמצעות מתן מענק לשכירת דירה למשך פרק זמן מוגדר, והעמדת משכנתא בתנאים נוחים לרכישת דירה.

מדיניות הקליטה הישירה הותירה את בחירת מקום הדירה לשיקולו של העולה. בכך אפשרו לרבים מן העולים החדשים למצוא לעצמם מקום השתקעות בכל רחבי הארץ, בערים ובשכונות שהיה בהן מצוי היצע של דירות פנויות, ואשר שכר הדירה הנדרש עבורן לא עלה על האפשרויות הכספיות העומדות לרשותם. כך יכלו העולים לבחור לעצמם מקום דיור אף כאשר לא היו בידיהם האמצעים לרוכשו.

באמצעות מדיניות הקליטה הישירה, פתחו המוסדות את כל רחבי הארץ להשתקעות ראשונה של העולים החדשים, ובכך אפשרו לעולים להשתקע תחילה גם במרכז הארץ.

כדי לעודד את בעלי הדירות הפנויות להשכיר את דירותיהם לעולים, פטרו אותם השלטונות מתשלום מס על ההכנסה מהשכרת דירות מגורים.

באופן זה יכלו העולים לבחור את מקום מגוריהם מתוך מאגר הדירות הפנויות במשק. דירות פנויות רבות, שהוצעו להשכרה לעולים, נמצאו בעיקר ביישובים הגדולים במרכז הארץ, שבהם העדיפו משקי בית ותיקים רבים לרכוש דירות מגורים נוספות על דירת המגורים שלהם אם מטעמים של השקעה או אם כדי להבטיח דיור מבעוד זמן לצאצאיהם. חלק מדירות אלה הן ירושה מן הדורות הקודמים, ולכן הן נמצאו בעיקר ביישובים הוותיקים שבמרכז הארץ.

כמו כן, המדיניות הנדיבה של מתן סיוע במימונה של רכישת דיור, שנקט משרד הבינוי והשיכון, אפשרה לעולים בראשית שנות התשעים להתפרס במקומות שונים בארץ.

מדיניות מתן מענקים כספיים ישירים לעולים, לשם שכירת דירה בשוק הדיור החופשי, ומדיניות מתן משכנתאות לרכישת דירות מיד שנייה בשוק זה, אפשרו לעולים של ראשית שנות התשעים מידה רבה של חופש בבחירת מקום המגורים שלהם בראשית השתקעותם בארץ.

הדבר היה שונה לחלוטין מן המגבלות המרחביות שהועמדו בפניהם של העולים שבאו בעשור הראשון והשני להקמת המדינה, ואשר הביאו להתרכזותם באזורי מגורים נפרדים משלהם: בשכונות הערביות לשעבר, בשיכוני העולים ובערי העולים שהוקמו באותן שנים.

היציאה לערי הפריפריה

הממשלה לא נותרה לגמרי חסרת השפעה בעיצוב התפרוסת המרחבית של העולים. ביוזמתו של משרד הפנים, הוכנה תוכנית מתאר ארצית (תמ"א 31), אשר פירטה את הפריסה המרחבית של אוכלוסיית המדינה ובכלל זה אוכלוסיית העולים. על פי התוכנית, היו העולים אמורים להתרכז בשלב הראשון במרכז הארץ, במקומות של היצע מקורות תעסוקה, דיור ושירותים; ואילו בשלב השני הציעה התוכנית לפזר את העולים על פני המרחב על ידי יצירת היצע מקומות דיור ותעסוקה. בד בבד עם הכנת תמ"א 31, בנה משרד הבינוי והשיכון יחידות דיור רבות באזורי השוליים, בנייה שמשמעותה המעשית הייתה מתן עדיפות לפיזור אוכלוסיית העולים.

בעקבות הבנייה הנרחבת של משרד השיכון באזורי השוליים, נוצר מחסור חריף בדיור באזורי הביקוש במרכז הארץ. בשנים 1990 ו1991 למשל, הגיעו לאזורי המרכז כמחצית מכלל העולים, אך על פי מדיניות משרד השיכון נבנו באזורים אלה רק כרבע מכלל יחידות הדיור שיועדו לעולים. לעומת זאת, כרבע מכלל יחידות הדיור נבנו באזור הדרום - בעוד שמשקל העולים שהגיע לאזור זה היה כשמינית מכלל העלייה. גם באזורי ירושלים ויהודה ושומרון בנה משרד השיכון בנייה נרחבת בהרבה מהיחס של העולים שפנו לאזורים אלה.

הבנייה לעולים בביצוע משרד הבינוי והשיכון לא תאמה את תוכנית המתאר הארצית שהכין משרד הפנים. הבנייה שיקפה את האילוצים שעמדו בפני משרד השיכון: מחסור בקרקעות ציבוריות זמינות לבנייה באזור המרכז, וקושי רב בהפשרת קרקעות חקלאיות.

הבנייה גם שיקפה אידיאולוגיה שהעדיפה את אזורי השוליים ויהודה ושומרון על פני האזורים, שבהם ביקשו העולים להשתקע. הטענות העיקריות שהועלו נגד הממשלה כוונו נגד מדיניות משרד הבינוי והשיכון, שהתבטאה בהעדפת הבנייה בשוליים על פני בנייה במרכז. הטיעון המרכזי רטן על יצירת עודף היצע בשוליים, שאין כל סיכוי להיפטר ממנו באמצעות מנגנון השוק. 

עם השלמת הבנייה של דירות הקבע התברר, כי ההיצע גדול מהביקוש. דירות רבות נותרו פנויות משום שהעולים, אשר העדיפו מגורים במרכז הארץ לא רכשו אותן. כדי לסגור פער זה, הורדו מחירי הדירות בערים שבשולי הארץ. חלק מדירות אלה נמכרו במחירים נמוכים יחסית לתושבים ותיקים, שראו בכך הזדמנות של הבטחת דיור למשקי בית חדשים או של השקעה כלכלית נוחה.

חלק אחר של הדירות הפנויות נרכש במשך הזמן על ידי עולים חדשים, אשר ביקשו להשתמש במשאבים העומדים לרשותם והחלו לעבור משכירת דירה - לרכישתה. בתהליך המעבר לרכישת דירה, היו רבים מהעולים החדשים נכונים להרחיק את מקום מגוריהם אל הדיור הזול שבפריפריה, בעיקר זו הקרובה למרכז הארץ.

עליית הביקוש למגורים במחוז הדרום

 התפרוסת היחסית של העולים החדשים על פני המחוזות עברה שינוי מסוים מאז גבור העלייה מברה"מ. בין השנים 1994-1991 ירד בהדרגה חלקם של המחוזות שבלב המדינה, מחוז תל-אביב ומחוז המרכז, באוכלוסיית העולים החדשים, ועלה חלקו של מחוז הדרום.

חלקו של מחוז הדרום באוכלוסיית העולים החדשים עלה מ-14.5% בשנת 1992 ל-23.2% בשנת 1994. עלייה זו בחלקו של מחוז הדרום הייתה בעיקרה על חשבון המחוזות המרכזיים; כלומר, ככל שנמשך גל העלייה, כן התרחב תחום ההשתקעות של העולים החדשים דרומה, תוך צמצום חלקה היחסי של לב המדינה.

התפזרות יחסית זו אל השוליים הדרומיים של המדינה לא באה לידי ביטוי בצפון: חלקם היחסי של מחוז הצפון ומחוז חיפה נשאר יציב בשנים 1994-1991, אף שגדל בהם המספר המוחלט של העולים החדשים.

מחוז ירושלים, שמעמדו הגיאוגרפי הוא בין לב המדינה לשוליה, מאופיין בייצוג חסר ניכר של העולים החדשים. חלקו ירד מ-6.4% בשנת 1991 ל-5.6% בשנת 1994. במחוז זה לא מילאו אפוא העולים החדשים אחר משימות המדיניות הלאומית של ממשלות ישראל, המבקשת לחזק את האוכלוסייה היהודית בחלק זה של המדינה, הרגיש מן הבחינה הפוליטית.

ההשפעה על תפרוסת האוכלוסייה הותיקה

במשך מספר קטן של שנים (כשני עשורים) השתקעו בישראל למעלה ממיליון תושבים חדשים. מצב זה היה יכול לטמון בחובו אפשרות לשידוד מערכות רב עוצמה במערך הגיאוגרפי הראשי של האוכלוסייה על פני מרחב הארץ, אולם לא כך אירע.

ההשתקעות הרבה יחסית של העולים החדשים בצפון ובדרום לא שהשפיעה באופן ניכר על חלקם של מחוזות אלה באוכלוסייה היהודית בישראל, וזאת בשל הגירה יוצאת של יהודים אל מחוזות הלבה (מרכז הארץ). גם חלקו הרב יחסית של מחוז חיפה באוכלוסיית העולים החדשים לא עמד לו כנגד היציאה של יהודים ממחוז זה, ובסוף שנת 1994 אף קטן מעט חלקו של מחוז זה באוכלוסייה היהודית.

ההשתקעות הרבה של העולים החדשים פעלה בעיקר לצמצום השפעה של יציאת תושבים ותיקים על ממדי האוכלוסייה היהודית במחוזות השוליים.

לעולים החדשים, שנטו להתפזר יותר מן הוותיקים על פני מרחב הארץ, הייתה השפעה ממתנת על תהליכי ההתכנסות כלפי מרכז הארץ, אשר הלכו והתעצמו בשלהי שנות השמונים.

ניתן לבוא ולומר, כי ללא גל העלייה בראשית שנות התשעים, ולו היה נמשך תהליך ההגירה היוצאת ממחוזות השוליים ומחיפה, היו בוודאי מחוזות אלה מאבדים מחלקם באוכלוסייה היהודית, והדפוס הגיאוגרפי של האוכלוסייה היהודית היה מרוכז יותר.

תפרוסת לפי מוצא

נראה שההבדלים הגיאוגרפיים ברמת המחוזות בין יוצאי המדינות השונות אינם ניתנים להכללה גורפת, ויש הסברים ייחודיים לייצוג חסר או יתר של קבוצה זו או אחרת כמחוזות השונים. עם זאת יש בכל זאת מספר הבחנות בולטות:

א. העולים שמוצאם מברה"מ האסיאתית בולטים בריכוזם במחוז תל-אביב, המחוז העירוני ביותר בישראל: שליש ויותר מהם קבעו את מקום מגוריהם הראשון במחוז זה, לעומת חמישית בלבד מן העולים שבאו מן המדינות האירופיות של ברה"מ.

הנטייה של העולים ממדינות אסיה להעדיף את מחוז תל-אביב הייתה על חשבון מחוז חיפה ומחוז הצפון בעיקר, בהשוואה לעולים ממדינות אירופה.

באופן כללי ניתן לומר, כי ברמה הגיאוגרפית הארצית הרי העולים מהמדינות האסיאתיות של ברה"מ מתגוררים בריכוזים גדולים יותר מן העולים האירופיים.

58.1% מהם בחרו להתמקם במרכז הארץ - במחוזות תל-אביב והמרכז - לעומת 43.6% מעולי הקבוצה האחרת. דפוס זה מנוגד לדפוס שהתהווה בעת העלייה הגדולה הקודמת, בראשית שנות החמישים; אז דווקא יוצאי אירופה הם שמצאו את דרכם אל מרכז הארץ בשיעור רב יותר מאשר יוצאי ארצות המזרח.

ב. יוצאי המדינות הבלטיות מעדיפים, יותר מכל יוצאי המדינות האירופיות האחרות, את שני המחוזות במרכז הארץ, ובמיוחד את מחוז המרכז. לעומת זאת בולט ייצוגם החסר במחוז הצפון.

ג. שיעור גבוה יחסית של יוצאי בלרוס נמצא במחוז הצפון.

ד. יוצאי מולדובה מגלים עניין רב מכולם במחוז חיפה, שהעיר חיפה מהווה את חלק הארי בו של האוכלוסייה. ייתכן שהדבר קשור בהימצאותו של ריכוז ותיק - מיד עם הקמת המדינה - של יוצאי רומניה, הסמוכה למולדובה, שמתקיימת בה 'תרבות רומנית'.

תפרוסת לפי אזורים בארץ

נפות הארץ מחולקות לארבעה אזורים: אזור השוליים הצפוניים; אזור חיפה המתמקד בעיר חיפה; אזור הליבה, המתמקד בעיר תל-אביב-יפו; אזור ירושלים המתמקד בעיר ירושלים; ואזור השוליים הדרומיים. להלן מספר אפיונים של התיישבות העולים:

א. בנפות צפת, כינרת וגולן התיישבו מספר קטן של עולים. הסיבה היא ככל הנראה הריחוק ממרכז הארץ וממטרופולין חיפה. בנפות האלה יש גם שיעור גבוה של יישובים כפריים, אשר לא משכו אליהם עולים רבים מבין עולי ראשית שנות התשעים.

ב. אוכלוסיה גדולה של עולים התרכזה באזור המטרופולין החיפאי. בקריית ביאליק למשל, המונה כ- 45,000 תושבים, כוללת כ-10,000 עולים מחבר העמים.

ג. עיקר ההתיישבות של העולים בצפון היה בנפות חדרה, חיפה, עכו ויזרעאל, הסמוכות למטרופולין חיפה (אזור המשתרע בין חדרה, חיפה עפולה, נצרת עילית, עכו ונהריה). בשנת 1994 החזיקו שתי נפות אלה ב-83% מכלל העולים החדשים אשר התגוררו במחוז הצפון. בצפון הארץ פעל השיקול של קרבה למרכזי תעסוקה ולריכוזים קיימים של עולים מאותן ארצות מוצא, שיקול הפועל בקרב מהגרים, ובכללם אצל עולי ברה"מ.

ד. בתוך אזור הלבה (מרכז הארץ) ניכרו הבדלים במידת הייצוג היחסי של העולים החדשים. מצד אחד, ניכר ייצוג חסר (שיעור נמוך של עולים בהשוואה לשיעורם באוכלוסיה הכללית) בנפות של מטרופולין תל-אביב, שבהן מתרכזים רבים מבני המעמדות הבינוניים של המטרופולין. מחוז תל-אביב ונפת פתח-תקווה, המהווים את השדרה העיקרית של המטרופולין, והכוללים את הערים תל-אביב-יפו, גבעתיים, בני-ברק ופתח-תקווה, וכן את היישובים העירוניים הסמוכים אליהן, מצטיינים בייצוג חסר (בנפת פתח-תקווה הגיע ייצוג החסר לשיעור של 0.64, ואילו במחוז תל-אביב, במרכז של אזור הלבה, היה שיעור הייצוג היחסי 0.66). 

מצד אחר, בפינה הדרומית-המזרחית של מטרופולין תל-אביב נוצר ייצוג יתר בנפת רמלה (1.26). בשתי עריה העיקריות של הנפה, רמלה ולוד, נמצאו הזדמנויות דיור זולות יחסית בהשוואה לערים האחרות של מטרופולין תל-אביב. בשתי ערים אלה נבנו יחידות דיור חדשות רבות בעקבות גל העלייה בראשית שנות התשעים, ובשתיהן אף היו ריכוזים קודמים של עולי ברה"מ משנות השבעים והשמונים.

ה. הגדילה לעשות נפת אשקלון, שבה הגיע בשנת 1994 שיעור הייצוג היחסי של העולים החדשים לכדי 2.23, דהיינו לכדי למעלה מכפליים מחלקה של נפה זו באוכלוסייה היהודית בכל הארץ בשנת 1989.

מעמדה של נפת אשקלון כאבן שואבת לעולים החדשים מבוסס בעיקר על המשיכה של העיר אשדוד, שנקבצו בה עולים חדשים רבים מאז ראשיתו של גל העלייה הגדול מברה"מ.

יתרונה של אשדוד כפול: מאז ראשית שנות השבעים החלו להתרכז בה עולים, שהגיעו טיפין-טיפין. ריכוז זה משך אליו את הבאים בשנות התשעים, כנהוג במצבי הגירה רבים. העיר אשדוד, והעיר אשקלון הסמוכה לה מדרום, אף שהן נמצאות במחוז הדרום מבחינה מנהלית, קרובות למטרופולין תל-אביב; וסלילתו של כביש החוף המהיר מאשדוד למטרופולין קירבה במידה ניכרת את יישוביה של נפת אשקלון למטרופולין - עד כדי הכללתם התפקודית בתוך אזור הלבה.
אפשר לסכם ולומר שהעולים ממחפשים את הקרבה לליבת הארץ אך בשל נסיבותיהם הכלכליות מסתפקים בשוליה בעיקר וממעטים, באופן יחסי, להשתקע במרכזה - באגד הערים של תל-אביב.

ו. מחוז ירושלים, ובו בעיקר העיר ירושלים, לא משך אליו עולים חדשים רבים בשל מחירי הדיור הגבוהים והזדמנויות התעסוקה המצומצמות. שיעור הייצוג היחסי של העולים החדשים במחוז זה היה כבר מראשית הדרך מן הנמוכים בקרב הנפות והמחוזות. בעיר ירושלים, המהווה חלק הארי של המחוז, מצויה אוכלוסייה חרדית רבה שנראה כי אינה משמשת אבן שואבת לעולים החדשים.

כמו כן, מחוץ למחוז ירושלים, במרחב יהודה ושומרון, אך עדין במסגרת מטרופולין ירושלים, מצאו עולים חדשים רבים חלופות דיור נוחות מבחינה כלכלית מאלה המצויות בתוך גבולות המחוז. מעיד על כך שיעור הייצוג היחס (0.89) של אזור יהודה, שומרון ועזה הגבוה מזה של מחוז ירושלים. שיעור גבוה זה מתקשר גם לנוכחות רבה יחסית של עולים ביישובים העירוניים האחרים של אזור זה שמחוץ למרחב המטרופולין של ירושלים, כגון אריאל וקריית-ארבע.

ז. אזור השוליים הדרומיים, שכלולה בו נפת באר-שבע בלבד, הצטיין ב-1994 בייצוג יתר גבוה יחסית (1.48) של העולים החדשים. בעיר באר-שבע התרכז עיקר המשקל של אוכלוסיית העולים החדשים בנפה, אולם נפה זו לא הגיעה לייצוג היתר הגבוה של עולים חדשים כנפת אשקלון, למשל. 

תפרוסת לפי צורת יישוב

רובה המכריע של האוכלוסייה היהודית בישראל מתגורר ביישובים עירוניים. רק 10% של היהודים התגוררו בשנת 1989 ביישובים כפריים שאוכלוסייתם קטנה מ-2,000 תושבים. העולים החדשים אף חיזקו תופעה זו: בשנת 1994 התגוררו רק 3.1% מאוכלוסייה זו ביישובים כפריים, כשליש מחלקה של האוכלוסייה היהודית כולה ביישובים אלה.

התופעה נובעת מכמה סיבות: היישובים הכפריים בישראל אינם פתוחים להשתקעות של תושבים חדשים; מרבית היישובים הכפריים הוותיקים הם בעלי מבנה ארגוני שיתופי, מושבים וקיבוצים, והכניסה אליהם כרוכה בהליכים ארגוניים קשוחים. ביישובים הכפריים החדשים מתגוררים על פי רוב בני המעמד הבינוני, אשר יצאו אליהם מן הערים בעיקר בשל המחירים הגבוהים של הדיור בעיר, ולכן קשה לעולים החדשים להשתקע ביישובים אלה בשנים הראשונות לעלייתם ארצה (רוב היישובים האלה מצטיינים במחירי דיור נמוכים יחסית ליישובים העירוניים הגדולים יותר).

ניתן להבחין במגמה ברורה של ייצוג יתר של עולי שנות התשעים ביישובים העירוניים הקטנים יותר, בעיקר אלה שאוכלוסייתם קטנה מ-50 אלף תושבים. יישובים עירוניים אלה מפוזרים על פני כל הארץ. באזורי המטרופולין הם כוללים את הפרברים שבשולי הערים הגדולות, ואילו בשולי המדינה - את ערי העולים שקמו בשנות החמישים והשישים (עיירות פיתוח).

באופן כללי ניתן לומר, כי העולים החדשים השתקעו בשיעורים גבוהים בערים שניתן לכנותן "ערי ביניים" מבחינת המעמד החברתי-הכלכלי של אוכלוסייתן ומחירי הדיור השוררים בהן. ערים אלה אינן מצטיינות במעמד גבוה או נמוך יחסית, ואף מחירי הדיור בהן אינם גבוהים או נמוכים באופן יחסי. חלקן הן "ערי פיתוח", שאכלוסן הראשוני החל בסוף שנות החמישים, כאשר המוסדות המתכננים ביקשו לצמצם את התופעה של הצטברות אוכלוסיית מצוקה של עולים בראשית שנות החמישים.

עם ערים אלה נמנות נצרת עילית (33% של עולים חדשים בשנת 1994), מעלות (32%), כרמיאל (28%), וערד (25%). בערים אלה נעשה מאמץ למשוך אליהן אוכלוסייה שאינה אוכלוסיית מצוקה, והדבר התבטא בין השאר ברמת הדיור שנבנה בהן. אל אלה מצטרפות "ערי פיתוח" שהוקמו בשנות החמישים המוקדמות, והנמצאות בקרבה רבה אל תל-אביב, ונעשה בהן מאמץ רב להרחיב את היצע הדיור בשנות התשעים: אור-עקיבא (37%), שדרות (36%).

ניתן לצרף אליהן, אמנם באחוזים גבוהים פחות של עולים, שורה של ערים אשר המכנה המשותף שלהן הוא הימצאות במטרופולין תל-אביב או חיפה או בקרבתן, ומעמד חברתי-כלכלי בינוני-נמוך. הערים חיפה (14%), קריית-ים (22%), עכו (16%), מגדל-העמק (21%), נשר (23%) ועפולה (17%). חיפה וסביבותיה, הן צרור של ערים אשר מעניקות לעולים את מבוקשם, בהתחשב בתנאים המגבילים זמנית את כוח הקנייה שלהם; הדיור בהן אינו יקר כדוגמת חלק ניכר מערי המטרופולין של תל-אביב, והן מצויות באזור של הזדמנויות תעסוקה ושירותים בעלי אופי מטרופוליני.

ואכן במטרופולין תל-אביב וסביבותיה אין ערים רבות שאחוז העולים החדשים בהן גבוה במידה ניכרת באזור הלבה המרכזית של הארץ, רק שלוש ערים - רמלה (16%), אשדוד (24%) ונתניה (15%) הן מבין הערים הרבות, קלטו שיעור ניכר של עולים; האחרות, כדוגמת תל-אביב-יפו (9%), בת-ים (13%), פתח-תקווה (11%), כפר-סבא (7%), לוד (13%), חולון (9%), רמת-גן (7%), ראשון-לציון (10%), אור-יהודה (14%) ואזור (9%), קלטו בשיעור הדומה לאחוז העולים החדשים באוכלוסיית המדינה באותה שנה.

שאר הערים במטרופולין תל-אביב קלטו אחוזים נמוכים של עולים בשל יוקר הדיור בהן לעולים, ומשום שלא היה לגביהן מדיניות של תנאי מימון ציבורי נוחים. ערים במחוז תל אביב ובמחוז המרכז, אשר בהן נקלטו אחוזים נמוכים של עולים, הן ערים שהיו בשנים האחרונות לפרברים של מעמד בינוני-גבוה: אבן-יהודה (אחוז אחד), רעננה (4%), כפר סבא (7%), הוד השרון (5%), יבנה (5%), נס ציונה (5%), גדרה (4%), הרצליה (6%), גבעתיים (5%), קריית-אונו (5%), גבעת-שמואל (5%) ורמת-השרון (אחוז אחד). גם העיר בני-ברק קלטה שיעור נמוך של עולים (4%), וזאת מחמת אופייה החרדי של העיר ומחירי הדיור הגבוהים בה.

בחיפה מצטיינת קריית-טבעון (5%) באחוז נמוך של עולים, ואילו במטרופולין ירושלים בולטת בכך מבשרת-ציון (אחוז אחד).

לעומת הערים 'היקרות' ניתן לזהות מספר ערים 'זולות' אשר העולים החדשים לא נכנסו אליהן אלא בשיעורים נמוכים למדי, וזאת בשל ריחוק רב או בשל מעמד חברתי נמוך: בצפון הארץ - בית-שאן (5%); במרכז הארץ - ראש-העין (6%) לפני האכלוס שבא במהפכת הבינוי בה, וקריית-עקרון (3%), יישוב בן ששת אלפים תושבים ליד העיר רחובות. יישובים אלה נשאו עד לאחרונה אופי מסוגר למדי מבחינה חברתית.

ערי הפיתוח בדרום הארץ, אשר ריחוקן והמעמד החברתי-הכלכלי הנמוך יחסית של אוכלוסייתן עלול היה להרתיע עולים מלהשתקע בהן, זכו לשיעורים בינוניים של השתקעות עולים, כנראה בזכות ההיצע הנרחב של דירות שהקים בהן משרד השיכון, המחירים הזולים של דיור זה ותנאי המימון הנוחים של משרד השיכון. ערד הוזכרה לעיל במסגרת ערי הפיתוח ה"איכותיות", שאליהן מצטרפות הערים באר-שבע (19%), דימונה (16%), אופקים (18%), ואפילו ירוחם (10%). מבין ערי הפיתוח בדרום, רק אילת הרחוקה ממעטת (7%) למשוך אליה עולים.

יש לציין כי בראשית שנות התשעים לא שימשו כל עיירות הפיתוח יעד חשוב להשתקעות העולים החדשים מברה"מ.

ערי הפיתוח של הדור השני, שהרבו לקלוט עולים מברה"מ, היו אלה שהוקמו בסוף שנות החמישים וראשית שנות השישים ואשר לגביהן הונהגה מדיניות של אכלוס מבוקר והקמה נדיבה של תשתיות עירוניות, כדי לצמצם את התופעה של הצטברות אוכלוסיית מצוקה.

בולטות בשיעורים גדולים של עולים חדשים גם ערים השייכות לדור הראשון של ערי עולים. קבוצה אחת כוללת את שדרות (36%) ואור עקיבא (37%), הנמצאות במרחק לא רב ממטרופולין תל-אביב. אור-עקיבא סמוכה גם למטרופולין חיפה. הקבוצה השנייה כוללת את יקנעם עילית (22%) ומגדל-העמק (22%), הסמוכות לחיפה, מוקד המטרופולין הצפונית. בערים אלה הוקמו בראשית שנות התשעים יחידות דיור רבות בתוקף מדיניות דיור ממשלתית. השילוב בין מיקום נוח והיצע ניכר של דיור עשו להגדלת אחוז העולים החדשים.

השתקעות העולים החדשים מברה"מ ביישובי הפיתוח הביאה לא רק לגידול ניכר באוכלוסייה של יישובים אלה (מ-487 אלף ל-560 אלף תושבים בין השנים 1991 ל-1994- או 15%), אלא גם שינוי נכבד בהרכב העדתי. עולי ברה"מ, שרב מאוד בהם משקל יוצאי אירופה, הגדילו במידה ניכרת את המשקל הכולל של יוצאי אירופה-אמריקה האשכנזים ביישובי הפיתוח, ובמיוחד ביישובי הפיתוח בדרום הארץ. בין השנים 1994-1991 גדל שם חלקם של יוצאי אירופה-אמריקה בקרב ילידי חו"ל מ-42% ל-54% (בשנים קודמות היה התהליך הפוך: נתמעט חלקם של ילידי אירופה-אמריקה בעקבות הגירה מוגברת אל מרכז הארץ). כניסת העולים לעיירות הפיתוח תרמו לשינוי בתדמית של חלק מהן כיישובי עוני בעלי אוכלוסיה חלשה. דוגמאות בולטות לערים ששינוי תדמית הן אור עקיבא, נצרת עילית ומגדל העמק.

יישובים קטנים רבים, המאופיינים באוכלוסייה מבוססת ובדיור יקר, קלטו אחוז מצומצם של עולים חדשים. אלה הם בעיקר היישובים הוותיקים שמקורם במושבות, והיישובים החדשים של אוכלוסייה מבוססת מבחינה כלכלית, אשר קמו לאחרונה ברחבי הארץ.

מושבות

בשנות החמישים היו המושבות אחד היעדים החשובים להשתקעות העולים שבאו בגל העלייה הגדול. שיכוני עולים רבים הוקמו במושבות, ויישובים אלה גדלו בשל כך במידה ניכרת. אולם משנות השבעים החלו רבות מן המושבות לשמש יעד השתקעות של בני המעמד הבינוני, אשר יצאו מן הערים הגדולות על מנת למצוא לעצמם דיור מרווח, חלקו צמוד קרקע, לפי האופנה החדשה של "מגורים איכותיים".

המושבות הפכו למקומות שמחיר הדיור בהן הוא גבוה יחסית, ורבות מהן התקשו לשמש מקום השתקעות למי שהפרוטה אינה מצויה בשפע בכיסו. ואמנם במחצית הראשונה של שנות התשעים שוב לא המשיכו רבות מן המושבות את תפקידן ההיסטורי כקולטות שיעור ניכר של עולים חדשים. רק במושבות מעטות עלה חלקם של העולים החדשים על 10% בסוף שנת 1994, ובמספר רב של מושבות היה חלקם פחות מ-5%. העולים החדשים תרו אחר סוגים אחרים של יישובים, שהדיור בהם אינו כה יקר.

התנחלויות, מצפים ויישובים קהילתיים

סוג נוסף של יישובים שקשה היה לעולים לחדור אליהם היו היישובים היהודיים החדשים אשר הוקמו מאז סוף שנות השישים. רובם של יישובים אלה נמצא בגליל, בשוליים המזרחיים של מישור החוף המרכזי, ומעבר לקו הירוק ביהודה ושומרון.

יישובים אלה הוקמו במסגרת מאמץ מדיני של התיישבות בעלת מגמות מדיניות-טריטוריאליות. לרבים מיישובים אלה מסגרת ארגונית סגורה למדי, וההתיישבות בהם כרוכה בהליכים של ועדת קבלה או חברות בארגון זה או אחר. בחלק מן היישובים האלה הוקמו בתי מגורים חד-משפחתיים או דו משפחתיים, צמודי קרקע, שלרכישתם דרוש ממון ניכר. גורמים אלה הפכו את רוב היישובים האמורים, הידועים כ'התנחלויות', 'מצפים' ו'יישובים קהילתיים', לבלתי חדירים כמעט לעולים החדשים, והלק העולים בסוף שנת 1994 ברובם היה קטן מ-5%.

רק בקריית ארבע שליד חברון הגיע חלקם של העולים החדשים ב-1994 ל-16%, בשל הדיור הזול שהוצע שם לתושבים חדשים.

ביביליוגרפיה

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • גונן עמירם, "דפוסים גיאוגרפיים של השתקעות בקרב עולי ברית המועצות בראשית שנות התשעים", דיוקנה של עלייה-תהליכי קליטתם של עולי ברית המועצות לשעבר 1990-1995, סיקרון משה ולשם אלעזר (עורכים), י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים 1998.
  • חסון שלמה, "דפוסים גיאוגרפיים של הגירה פנימית בקרב עולי ברית המועצות בראשית שנות התשעים", דיוקנה של עלייה-תהליכי קליטתם של עולי ברית המועצות לשעבר 1990-1995, סיקרון משה ולשם אלעזר (עורכים), י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים 1998.

הערות שוליים

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.