דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 4 מדרגים

מגורי איכות - בתי דירות חדשים בישראל

בית מלוני באשדוד
בית מלוני באשדוד
עוז אלמוג
צורה לא רגולארית, ריבוי חומרים (שיש, בטון, חיפוי אבן) וסגונות.
בית מלוני באשדוד
בית מלוני באשדוד
עוז אלמוג
ריבוי סגנונות, חומרים וצבעים (קורות, מרפסות צוהרים, חיפוי אבן, אלומיניום, בטון, זכוכית טיח חלק) מבלי
בית מלוני בערד
בית מלוני בערד
עוז אלמוג
בית הדירות המלוני מהווה שיפור באיכות המגורים
בית מלוני בערד
בית מלוני בערד
עוז אלמוג
בית הדירות המלוני מהווה שיפור באיכות המגורים
חיפה
חיפה
עוז אלמוג
נתניה
נתניה
עוז אלמוג
נתניה
נתניה
עוז אלמוג
נתניה
נתניה
עוז אלמוג
נתניה
נתניה
עוז אלמוג
נתניה
נתניה
עוז אלמוג
נתניה
נתניה
עוז אלמוג
צפון תל אביב
צפון תל אביב
עוז אלמוג
עוז אלמוג

נוצר ב-6/22/2008

רקע היסטורי

הופעת רבי הקומות הראשונים בישראל

מסוף שנות ה-60' של המאה הקודמת החלו לצוץ בערים הגדולות דגמים חדשים של בנייני מגורים, ובהם דירות גדולות ואיכותיות יותר מאלו של השיכונים ההמוניים: שטח של כ-100 מ"ר בממוצע לדירה בבנייה ציבורית, בהשוואה ל-55 מ"ר בממוצע בשנות ה-50'. הדירות הללו שיקפו את צמיחת הבורגנות הישראלית, התפתחות הכלכלה הפרטית והתרחבות הפער המעמדי.

למרות התמורות שחלו בדפוסי המגורים והבנייה בישראל, הסיגנון הכללי נותר חדגוני וחסר אופי והדר. רוב בתי-הדירות בערים (למעט ירושלים) נותרו נטולות ייחוד ארכיטקטוני.

אחד הדגמים הפוסט-שיכוניים של תחילת שנות ה-70' היה הבניין הרב-קומתי (שש-שבע קומות). שכונות של בתי-דירות גבוהים צצו בעיקר בחיפה ובתל-אביב. הידועה והגדולה מכולן הייתה רמת אביב ג' בצפון תל-אביב, שהפכה שם נרדף לשכונת-יוקרה (לימים אף הונצחה בטלנובלה העברית הראשונה, רמת אביב ג', שהופקה בשנת 1995).
עבור הדיירים החדשים של בתים אלה, השינוי התבטא בשלושה תחומים:
■ המרת בית המגורים הקופסתי והאפרורי ("שיכוני הרכבת") בבית דירות גבוה, שבו הנוף מעניק לדירה ערך מוסף.
■ מעבר לדירה מרווחת ומושקעת יותר.
■ בית בגימור איכותי יותר, אם כי בעיצוב חיצוני ("שפריץ") נטול השראה, לרוב ללא מרפסות, המזכיר במידה רבה את השיכון העממי.

חלפו כשני עשורים נוספים עד שצץ הרעיון לעלות מדרגה, וליתר דיוק - לעלות לגובה של עשר קומות ויותר, כולל השקעה בעיצוב ואיכות החומרים והגימור. הבנייה החדשה התרכזה בשלב ראשון במטרופולין של תל-אביב, ומשם התפשטה למעגלים הולכים ומתרחבים ברחבי הארץ. התהליך הזכיר במידה רבה את התפשטות הקניונים בישראל, מתל-אביב החוצה.

האצת הבניה בעקבות גלי העלייה בשנות התשעים

העלייה מברה"מ בראשית שנות התשעים טלטלה את ענף הנדל"ן בארץ. ההשפעה הראשונה הייתה על שוק השכירות. עד 1994 כבר כמעט רבע מהדירות בישראל – כ-290 אלף - היו מושכרות, ושכר הדירה הרקיע לגבהים שטרם נודעו והעשיר משפחות רבות מקרב האוכלוסייה הותיקה.

עודף ביקוש באזורים מטרופולינים צפופים של גוש דן וחיפה הביא להאמרת מחירי השכירות וגרם להיפלטותם של מאות משפחות צעירות מהדירות בהן התגוררו בשכירות ולהקמת שכונות אוהלים מאולתרות בגנים ציבוריים. גם אלה מבין העולים שמצאו דירה, נאלצו לחיות בצפיפות, לרוב מספר משפחות או קרובים בדירה אחת (אם כי עבור רבים מהם היה זה המשך לדפוס המגורים שהיה נהוג בארצות המוצא).

הלחץ של העולים והחשש הגובר של הממשלה שמלאי הדירות להשכרה עומד להיגמר הביאו את הממשלה ליזום תכנית חירום של הקמת אתרי יחידות דיור מוכנות בישובים כפריים ובשולי הערים, כפתרון מהיר וזמני עד למציאת דיור קבע.

בה בעת הקים משרד הפנים וועדות לזירוז תהליכי אישור תכניות ולשינוי ייעוד קרקע חקלאית, ומשרד השיכון יצא בתכנית לעידוד הקבלנים לבניה מזורזת ולעמידה בלוח זמנים צפוף (מענקים מודרגים לפי משך הזמן הנדרש לקבלן להתחיל ולגמור את הבניה). שיטות נוספות שננקטו במטרה להאיץ את קצב הבניה היו התחייבות רכישה של הממשלה מהקבלנים בשיעור של 100% מהדירות באזורים הפריפריאליים ו-50% במרכז הארץ ו'בניה תקציבית' (בניה במימון תקציב המדינה).

התוצאות לא אחרו לבוא: ב-1990 הגיעו התחלות הבניה הגיעו ל-39,000 יחידות דיור, לעומת 19,000 בלבד ב-1989. אם עד תחילת גל ההגירה מרוסיה נבנו בישראל 30-20 אלף דירות בשנה, בשיא העלייה ב- 1991 נרשם שיא של התחלות בניה: לא פחות מ-84 אלף התחלות. בין השנים 1990 ל-1997 נבנו 413 אלף דירות חדשות - כמות עצומה בקנה מידה עולמי. גם מספר המועסקים בענף הבניה עלה במהירות והגיע במחצית שנות התשעים לשיא של כ-300 אלף איש.

בזו אחר זו צמחו עשרות שכונות מגורים חדשות ששינו את הנוף העירוני ולעתים (כמו למשל בעיירות פיתוח) את המרקם הדמוגראפי של היישוב.

גם מחירי הדירות הרקיעו לשמים (להוציא תקופת ההאטה בעידן נתניהו). בין 1989 ל-1997 עלה ערכן הריאלי של הדירות בישראל ב-84% (באותה תקופה עלה ערכן הריאלי של הדירות בצרפת ב-0.5% ובאנגליה ערכן ירד ב-30%). במרכז תל אביב, אחד האזורים היקרים בארץ, הגיעו מחירי הדירות ב-1998 ל-250-270 אלף דולר לדירה של שלושה חדרים ו-1.5 מיליון דולר לפנטהאוז על חוף הים.

העלייה ברמת החיים והתפתחות תעשיית הבניה והדיור

ההתעוררות העצומה בענף הבניה הייתה תולדה לא רק של גל העלייה אלא גם של העלייה ברמת החיים והתפתחות התעשיות המתקדמות. למעשה מדובר בהשפעה הדדית, שכן ענף הבניה - המרכז סביבו תעשיות רבות והשקעות כספיות גדולות - הוא לא רק מדד לצמיחה כלכלית אלא ברוב המקרים גם הגורם לכך.

הנדל"ן, ככלל, הפך בשנים האחרונות לנושא מרכזי בהוויה הישראלית, והעיתונות מלאה בכתבות, מוספים פרסומיים, ומודעות פרסומת של בתים ודירות התופסות שטח נרחב.

ב-1995 נפתח לראשונה יריד הדירות 'בתים' בגני התערוכה בתל אביב ונעשה אטרקציה המושכת אלפי מבקרים מדי שנה. גם שיטות השיווק בתחום הנדל"ן נעשו מתוחכמות ואגרסיביות יותר, עם כניסתם של משרדי הפרסום לענף.
העיתונות מלאה בשנים האחרונות במודעות ענק צבעוניות הגדושות תמונות מרהיבות (מצוירות ומצולמות) של פסטורליה משפחתית ומלל מפתה, שהגו קופירייטרים מיומנים. גם הטלוויזיה שפעה משדרי פרסומת מתקתקים, עם תמונות בהדמיית מחשב, וגיבורי תרבות כמקדמי מכירות.

הקמפיינים הנדל"ניים עוצבו למכור לישראלים את הדירה, הבית או השכונה באמצעות חבילת אסוציאציות של עושר (לעתים מדומה), מוניטין ואיכות חיים. הם מרבים להשתמש בכותרות קלישאיות בנוסח: 'מפרט טכני עשיר', 'הזדמנות של פעם בחיים', 'פרויקט יוקרה', 'פרויקט האיכות', 'הטופ של גוש דן', 'והכל במרחק הליכה', 'כפרי ירוק ולא רחוק', 'מי לא רוצה כאלה שכנים?', 'מי עומד מאחורי ההצלחה?', 'לראשונה בישראל', 'פריצת דרך בתכנון המגורים ואיכות החיים', 'מלמעלה הכל נראה אחרת', 'שמה אתכם במרכז', 'מי שמנצל הזדמנות כבר בפנים!', 'דירות פאר', 'שמים כחולים', 'היהלום שבכתר', 'סטנדרד אמריקאי'. מילות מפתח סופרלטיביות, גם הן חלק משיטות השיווק. השכיחות הן (מתוך סקירה של כמה מאות): 'נדיר', 'יוקרתי', 'קלאסי', 'מהמם', 'איכותי', 'פאר', 'כפרי', 'פסטורלי', 'אוויר', 'אווירה', 'מושלם', 'ענקית', 'מפנקת', 'יפהפיה', 'מדהימה', 'מעולה', 'עשיר'.
שיטה נוספת שנעשה מסימני העידן החדש היא, הענקת שמות לשכונות החדשות שיש בהם קריצה לשכונות מבוססות בארץ ובחו"ל ('וילות בחורש', 'סביוני עתלית', 'נוף הים', 'אחוזת כרמים', 'גני נעלה', 'סיטי הייטס', 'הולנד הקטנה' וכיוצא באלה).

הקמת 'בילדינג - מרכז הבנייה הישראלי' סמוך לקיבוץ געש סימנה גם כן את רוח הזמן בנדל"ן. מרכז הבניה החדש - שהוקם בעקבות סגירתו של המרכז הממשלתי ברמת אביב - ריכז תחת קורת גג אחת, שהשתרעה על פני 2500 מ"ר, מוצרי בניה שונים של למעלה מ-100 חברות ואלפי מבקרים פקדו אותו מדי שבוע.

גם השפע חסר התקדים של מוצרי הבניה, השיפוץ ושיפור המגורים, ששטף את השוק הישראלי תרם ושיקף בעת ובעונה אחת לשגשוגו של הענף. המוצרים לבית נעשו מאז בין המוצרים הפופולאריים ביותר בשוק הקניות והם כוללים היצע עצום של גופי תאורה ושקעי חשמל, ציוד לגינה, גדרות ופרגולות, דלתות וחלונות, ריהוט, עזרי אחסון, חומרי ריצוף וציפוי קירות, חומרים וכלים לתחזוק הבית (צביעה, הסרת צבע, עובש, איטום, ניקוי), סורגים שערים, מעקות ועוד. בצדם התפתחו בתחילת שנות התשעים מרכזי קניה בשיטת "עשה זאת בעצמך", כגון "הום סנטר" "קנה ובנה" ו-ACE.

התפתחות מגורי האיכות החדשים

הניצנים לתור מגדלי הדירות המהודרים הופיעו כבר ב-1983, עם חנוכתו של 'מגדל דיזנגוף' מעל קניון דיזנגוף סנטר בתל-אביב - פרויקט המגורים העירוני היוקרתי ביותר בארץ עד אז (20 קומות בעיצוב ארכיטקטוני פנימי וחיצוני מרשים, יחידות דיור בגדלים שונים, כולל קוטג'ים ודירות גג). באותה עת, מגורים במגדל היו בהישג-ידם של האמידים בלבד. עם הזמן התפשטה המגמה ורבי הקומות (למעלה מארבע קומות למגורים) המהודרים נעשו נפוצים בנוף הישראלי
 
התפתחות מגדלי האיכות החדשים חוללה שינוי משמעותי בחזות ובהרכב הדמוגראפי של הערים הגדולות. החלה תנועה של העשירונים העליונים מיישובי יוקרה כפריים (סביון, קיסריה, הרצליה פיתוח) אל מרכז העיר. בערים פחות מבוססות (אשדוד, נתניה, חדרה וכדומה) התפתחה הגירה פנימית של דיירי שכונות חלשות ובתים קטנים, אל מגדלי הדירות החדשים.
גם עולי חבר העמים נהנו מהגל החדש ורבים רכשו דירה בבתים הללו (למשל באשדוד ובאשקלון). עם זאת חשוב להדגיש כי הריכוז הגדול של הבתים המלונים הוא באזור המרכז, ששם מרכזי העסקים והקרקע יקרה.

"הבית המלוני"

מרכיבים רבים של בית-הדירות הרב-קומתי, מזכירים מלון חמישה כוכבים: חיפוי חיצוני בשיש או אבן מנוסרת; מרפסת שיזוף קטנה ומדורגת (במבנה מזוגזג), או לחלופין מרפסת אירוח; לובי מפואר (ובמגדלי היוקרה, גם שוער לבוש מדים); מעלית חדישה ומהירה; חניון סגור ומוגן. במקרים רבים, המפרט הטכני של הדירות אינו מבייש סוויטות בבתי-מלון יוקרתיים ברחבי העולם.

בית-הדירות המלוני משלב דירה מרווחת עם נוף (בדומה לבתים צמודי-קרקע בישובים האליטיסטיים), עם פרטיות מרבית וקירבה לכרך הגדול ולמרכזי העסקים, האמנות והבידור. מומחים צופים כי במוקדם או במאוחר, בית-הדירות המלוני יחליף את הבית הפרטי הרב-מפלסי כמושא-החלומות הישראלי.

חשוב לסייג ולהדגיש, שלמרבה הצער, הנטייה הישראלית לחפף ולעגל פינות, לא פסחה גם על ענף הבנייה לגובה. ככל שהבנייה נעשתה המונית יותר, כך נתגלו יותר ויותר תופעות של שיווק מוצרי יוקרה ברמה לא אחידה. מספר החיקויים עלה ורמת הגימור ירדה. התוצאה הבלתי-נמנעת היא בלאי גבוה.

ניתן להצביע על שני טיפוסים עיקריים של הבית המלוני: האחד, רבי-קומות בסטנדרט בנייה גבוה המזכיר בית-מלון (קיימים הבדלי איכות בין הבתים, המושפעים מהארכיטקט, הקבלן, המיקום ותנאי הקרקע, אוכלוסיית הקונים הפוטנציאליים ואפילו הרשות המקומית). - פרויקט המגורים העירוני היוקרתי ביותר בארץ עד אז (20 קומות בעיצוב ארכיטקטוני פנימי וחיצוני מרשים, של יחידות דיור בגדלים שונים ברמה גבוהה - כולל קוטג'ים ודירות גג, מיזוג אויר יחידתי, שתי כניסות , שטיחים מקיר אל קיר רצוף קרמיקה במטבח ובשירותים שוער בכניסה). מגדלי דיזנגוף החלו, כאמור, אופנה שהתפשטה בעיקר בשלהי שנות התשעים, של מגדלי מגורים ברמה חדשה של פאר וגימור.

הטיפוס השני, מגדלי דירות  המתנשאים לגובה רב (למעלה מ-20 קומות) ומיועדים בעיקר לעשירונים העליונים. למגדלים אלה יש מספר מרכיבים, המבדילים בינם לבין בניינים דומים לציבור הרחב: מיקום באזורים נחשבים (בקרבת מרכז העסקים העירוני), עיצוב ארכיטקטוני ייחודי ברמה בינלאומית (לעיצוב מגדלי YOO, לדוגמה, נשכרו שירותיו של המעצב בעל השם העולמי פיליפ סטארק), חומרי בנייה איכותיים במיוחד וגימור איכותי והעיקר- בנייה לגובה רב ככל האפשר. בבחינת כל המרבה קומות, הרי זה משובח. וככל שהדירה גבוהה יותר, כך מאמיר מחירה.

גורדי השחקים המפורסמים ביותר כיום הם: מגדל משה אביב ברמת-גן, הבניין הגבוה ביותר בישראל (68 קומות, אם כי רק 12 העליונות מיועדות למגורים); שלושת מגדלי צמרת (הידועים יותר כ"מגדלי אקירוב", על שם הקבלן שבנה אותם) בצפון תל-אביב, ובהם 34 קומות; שני מגדלי YOO הסמוכים להם, באחד 41 קומות, בשני 37 קומות; מגדל נווה צדק, בדרום שכונת נווה צדק (44 קומות); שני מגדלי תל-אביב, בשכונת נחלת יצחק בתל-אביב, כל אחד בן 34 קומות; צמרת דנקנר במרכז תל-אביב (30 קומות); גינדי הייטס, שני מגדלי דירות ברמת-גן, בני 29 קומות כל אחד ומגדל גן העיר מאחורי בניין עיריית תל-אביב (26 קומות). נכון לסוף 2009, נמצאים בשלבי בנייה מתקדמים עוד כמה מגדלי דירות במתחם פארק צמרת בצפון תל-אביב, ובהם מגדל W (עם 46 קומות) ומגדל מנהטן (40 קומות).

כאמור, מגדלי הדירות חרגו זה מכבר מתחומי המטרופולין התל-אביבי, וכיום ניתן למצוא כאלה גם בנתניה (Top התיכון), פתח תקווה (Top Tower עם 28 קומות), רמלה (מגדלי פארק צפון), מודיעין (Top New, שני מגדלים בני 27 קומות כל אחד), חיפה, בת-ים, חולון, אשדוד, באר שבע וערים נוספות.

מבנה וחזות רב הקומות החדש

בנייה לגובה

ישראל סוגרת פערים במהירות עם המדינות המפותחות, והדבר מתבטא גם בבנייה לגובה. תל-אביב עוברת בשנים האחרונות תהליך "מנהטניזציה".  בבניה לגובה בזה אחר זה צצים לאורך ציר נתיבי איילון (סמוך למפגש הערים רמת-גן, גבעתיים ותל-אביב) ובאזור שדרות רוטשילד, רבי-קומות שאינם נופלים ממבנים מקבילים בעולם. הם משנים את קו הרקיע הישן ומעניקים לעיר חזות אולטרה-מודרנית. במקביל, נבנים גם בתים מלוניים נמוכים יותר בסמוך למגדלי הדירות, ויוצרים יחד מתחם של מגורי-יוקרה בגבהים שונים.

באזורי היוקרה ניתן למצוא סוג נוסף של בתים לאוכלוסיה האמידה, שאינם רבי-קומות, עם מאפיינים של מקביליהם הנישאים. מדובר בבתים בעיצוב ארכיטקטוני כוורתי-שכבתי, המזכיר טירה או מבצר, המיועדים לאוכלוסייה אמידה. מתחמי מגורים מסוג זה קיימים בעיקר בירושלים (למשל, שכונת ממילא), כאשר הפיצוי על אי-הבנייה לגובה הוא נוף ירושלמי מרהיב.

עם זאת רוב מגדלי המגורים (בתים מלוניים) הנבנים היום אינם גורדי שחקים, אלא בתים מלוניים נמוכים יותר. ברוב המקרים סביב גורדי השחקים נבנים בתים מלוניים נמוכים יותר היוצרים קומפלקס הטרוגני. הסטטוס היוקרתי של הבתים המלוניים משתקף בעובדה שרבים נבנים היום בסמיכות לאזורים של בתים צמודי קרקע.

איכות בנייה ורמת גימור

בתי-הקומות הם לרוב פרויקטים מושקעים מבחינת איכות בנייה וגימור. תו ההיכר המשמעותי ביותר הוא חיפוי שיש חיצוני. בעבר השתמשו בציפוי טיח ("שפריץ") ואחריו חיפוי קרמי. כיום, השיש הוא החיפוי הכמעט בלבדי.

פינוקים וצ'ופרים

שטח דירה של 100 מ"ר לפחות, מעלית שירות ואינטרקום, גינון סביבתי וחניה צמודה. במגדלי-הדירות היוקרתיים יש גם פיר אשפה קומתי, חדר כושר, ספא, חדר סאונה ובריכת שחייה, לשימושם הבלעדי של הדיירים. במרביתם מותקנים גם אמצעי הגנה אלקטרוניים משוכללים (מצלמות אבטחה ועוד) ומסכי טלוויזיה בעמדת השוער בכניסה, לניטור ניסיונות פריצה או חבלה ולזיהוי אורחים לא-קרואים.

עיצוב ארכיטקטוני

הבנייה הפוסט-מודרנית מצטיינת בשבירת הריבועיות והזווית הישרה, בשבירת הקוביה והזוית הישרה,
ושמה דגש על הממד האמנותי-מופשט של המבנה. לא אחת היא נוקטת 'פרובוקציה' עיצובית שתשבה את העין: קירות הנוטים על צידם, עמודים הנבנים באלכסון, עמודי בטון תלויים באוויר, צורות גיאומטריות חריגות, שימוש בצבעים לא-שיגרתיים וכיוצא באלה.

הערה: קבלנים בונים בדרך כלל מספר בניינים זהים במסגרת קומפלקס שלם, ולעתים ההבדל היחיד בין בניין אחד למשנהו הוא בצבע הבניין. במקרים כאלה אף זוכה כל בנין לכינוי על פי צבעו ('הבניין הירוק', 'הבניין האדום' וכו').

תאורה

הבולטות של בניינים אלה מתבטאת גם בתאורה החיצונית. רבי-קומות רבים מוארים באופן בולט וייחודי: עשרות פנסי תאורה צבעוניים המקיפים את הגג ומאפשרים את זיהוי הבניין למרחוק.

מרפסת ונוף

במדינה עם אקלים ים-תיכוני חם במרבית חודשי השנה, המרפסת מהווה מרכיב חשוב, הן כהרחבה של הסלון, הן כתצפית לנוף  או לחזית הרחוב (בז'רגון הקבלני היא מוגדרת כ"מרפסת שמש"). מקובל לעצב את כל המרפסות כך שיפנו לאותו כיוון. עיצוב א-סימטרי מאפשר בניית מרפסות לכיוונים שונים. המרפסות שוברות את הקו הריבועי-קופסתי ומוסיפות נופך לחזות הבניין. בעשורים הקודמים היה מקובל לסגור מרפסת באמצעות תריסים מסוגים שונים, ובכך להגדיל את שטח הדירה. במקרה של מגדל-הדירות המודרני, בגלל העיצוב הא-סימטרי, אין אפשרות לסגור ובמקרים רבים, זה גם בניגוד לחוק.

דירות ייחודיות

במרבית רבי-הקומות מוקצות מספר דירות לייעודים אקסקלוסיביים (כגון פנטהאוז, דופלקס, דירת גג, דירת גן). הדבר נובע בין היתר ממגמת החזרה לבנייה הרוויה (בנייני דירות) היוקרתית ומהרצון להפיק את המירב משטח הבניין הנתון. מתחילת העשור הנוכחי נסק שיעור יחידות-המגורים הייחודיות לכדי 30% מכלל הדירות בבנייה רוויה.

דירת-גג: דירה בקומה העליונה, המהווה את המפלס העיקרי (מטבח, סלון ומרבית יחידות המגורים), כאשר על הגג הפתוח מוקמת יחידת-מגורים קטנה נוספת, בת חדר אחד בדרך כלל. דירות-הגג כמעט שאינן משווקות בבנייה חדשה, היות שהיזמים מעדיפים לנצל את שטח הבנייה לפנטהאוז או דופלקס (הרווחיים יותר).

דוּפְּלֶקְס: דירה דו-מפלסית הכוללת בדרך כלל מרפסת גג (כשמדובר בקומה עליונה) או גינה (בקומה תחתונה). הדופלקס, המציע תוספת שטח של 35%-25% לעומת דירה רגילה, נהנה מביקוש רב בשל מרחב-המחייה הגדול יחסית והעלות הסבירה עבור מי שאינם יכולים להרשות לעצמם פנטהאוז או בית צמוד-קרקע. עם זאת, הדופלקס פחות מתאים למשפחות עם ילדים קטנים, בגלל המדרגות וההפרדה מיחידת ההורים.

טְרִיפְּלֶקְס: דירה תלת-מפלסית, לרוב עם מרפסת רחבת-ידיים הנשקפת אל נוף עוצר נשימה. דירות טריפלקס בנות שתי קומות בשטח 140 מ"ר + חדר יציאה לגג, קיימות מאז שנות ה-80' ברחוב רקנאטי בצפון תל-אביב ובשנים האחרונות - בפרויקט מגדלי סביוני רמת אביב. אולם דומה שהטריפלקס נהפך למושג שגור עם פרסום הידיעה לפיה המיליונרית שרי אריסון מתעתדת לרכוש דירה תלת-מפלסית שכזו בסכום שיא של כ-13 מיליון דולר.

דירת גן: דירה בקומת-קרקע, עם גינה פרטית צמודה בשטח משתנה (250-50 מ"ר). עד אמצע שנות ה-90' לא נבנו בארץ דירות-גן, החלל שבין עמודי הבניין שימש לחניה והגינה הייתה משותפת לכל הדיירים. דירות-הגן החלו אף הן כחלופה זולה לצמודי-הקרקע, ועד מהרה הפכו מוצר מבוקש בזכות עצמו. בחלק מהפרויקטים החדשים, מחירה של דירת-גן גבוה בהרבה מזה של בית צמוד-קרקע.

פנטהאוז: דירה במפלס העליון של הבניין, עם מרפסת ענקית בקו הסלון (או סביבו), ובשטח של כל הקומה שמתחתיה. הפנטהאוז הוא למעשה מעין צמוד-קרקע עם נוף, מה שמסביר את החיבה שרוחשים לו דיירי וילות או קוטג'ים, המבקשים להינתק מהדשא. הפנטהאוז נתפש כיחידת מגורים יוקרתית, הודות לשטחו הגדול, המרפסת רחבת-הידיים הממשיכה את חלל האירוח, הפרטיות המוחלטת, העיצוב המוקפד וכמובן הנוף.

הפנטהאוזים הראשונים צצו בישראל בשנות ה-60', תחילה בצפון תל-אביב ובהמשך ביתר ערי המרכז. בנייתם נעצרה בשנות ה-70, וחודשה רק בסוף העשור הקודם. המהפך החל עם הגמשת חוקי התיכנון והבנייה והקמת יותר ויותר רבי-קומות, בעיקר בערי פרבר דוגמת פתח-תקווה, ראשון-לציון, נתניה, אשדוד ומודיעין. יזמים וקבלנים בנו פנטהאוזים גדולים ומפוארים שלא נפלו באיכותם מאלה של רמת אביב ג', רק במחירים נמוכים בהרבה.

מיני-פנטהאוז: דירה באחד המפלסים העליונים של בניין מדורג (לא בהכרח הגג), בעלת ממרפסת גדולה יחסית (30 מ"ר ומעלה). השמאי לוי יצחק מרחיב את ההגדרה, ומכליל בה גם פנטהאוז בן פחות משלושה כיווני אוויר.

פְלָטְהָאוּז: וילה בתוך בניין מגורים, פיתוח חדש יחסית. לשם כפל משמעות - דירה (Flat), שטוחה (Flat) וגדולה - וצלילו מזכיר את הפנטהאוז. רעיון ה-Flathouse נולד בעקבות סקרי-שוק שהעלו, כי רבים אינם מעוניינים עוד בדופלקסים, בגלל המדרגות בחלל המגורים הפנימי. התוצאה הייתה דירות בשטח של 170 מ"ר (חמישה חדרים) ועד 230 מ"ר (שבעה חדרים), לקהל-יעד של בעלי וילות בעיקר, אשר מאסו בטיפול בגינה או בתחזוקת החללים הענקיים.

הערה: ברוב "הדירות הייחודיות" הממוקמות במפלס העליון של הבניין מקובל לבנות פרגולות.

לופט: לידתו של הלופט בשנות ה-80' בניו-יורק, עם 'פלישתם' של אמנים וידוענים למחסנים או בתי-מלאכה שוממים בדאון-טאון, שיפוצם המאסיבי והפיכתם לפנינת-מגורים ארכיטקטונית. מדובר לרוב בשתי דירות, תחתונה ועליונה, אשר חוברו יחדיו למעין חלל ענק. הקומה העליונה הכוללת חדר שינה ושירותים בלבד. נכון ל-2009, שיווק דירות לופט בישראל עודנו נדיר יחסית. הסנוניות הראשונות הן מגדל נווה צדק בתל-אביב ומגדל White המתוכנן בראשון לציון. מעריכים, כי מחיר הלופט יהיה זהה לזה של דירת פנטהאוז.

מאפייני שכונת מגורי היוקרה

הפרדה, פרטיות ושירותים קהילתיים

במגדלי-דירות רבים נבנו חניונים תת-קרקעיים לשימוש הדיירים. בחניון מעלית הלוקחת אותם ישירות לדירתם, ללא צורך בעצירה בקומת הכניסה. עם זאת, לצד ההקפדה על פרטיות מתפתח בבניינים אלה הווי קהילתי בדומה ליישובים אליטיסטיים, בדמות מפגש בבריכת השחיה הפנימית (של הבניין), בחדר הכושר או במועדון הדיירים שבקומת הכניסה.

ביטחון מירבי

ביותר ויותר בניינים מהדגם הזה מותקנים אמצעי הגנה אלקטרוניים (כגון מצלמות אבטחה) למעקב אחר מעשי ואנדליזם ופריצות.

הבניין כחלק מקומפלקס מגורים יוקרתי

המגמה הרווחת בתחום מגורי היוקרה היא הקמת שכונה שלמה בסטנדרט גבוה, כאשר הדירה משווקת כחלק מעיסקת חבילה של רמת חיים ואיכות חיים. בדרך זו מקבל הקונה הפוטנציאלי את התחושה שהוא חלק מקבוצה איכותית של אנשים בסטאטוס חברתי גבוה. יש קבלנים המעניקים למיזם שם לועזי, על-מנת להקנות לו ניחוח בינלאומי (גרין פארק בהוד השרון, נס ציונה Valley בנס ציונה ועוד). אחרים מנציחים את שמם (נאות דנקנר, גינדי בפארק וכדומה).

חיבור פיזי

מקובל לחבר שני בניינים סמוכים (או יותר) באמצעות קורות בטון או גישרון, ובכך להפוך אותם למבנה אחד רציף המורכב ממספר יחידות. צורת בנייה זו, חיקוי של לה-דפאנס (רובע גורדי השחקים של פאריס), משווה לגוש הבניינים עוצמה ועושר. מאידך, יש כאלה הטוענים שהעיצוב חקייני, חסר עידון, משדר דימוי זול ולעיתים, אינו משתלב בנוף הסביבתי.

גינה ציבורית

בדרך כלל מוקמת בסמוך למגדל-הדירות גינה ציבורית גדולה ומטופחת, או פארק קטן. לעיתים זו יוזמה של הרשות המקומית, לעיתים מחויבות של הקבלן. יש לזכור כי בשונה מהבתים המשותפים של שנות ה-60', שכללו גינה גדולה וחלקת דשא, מרבית רבי-הקומות מנצלים את רוב השטח לבנייה, ומסתפקים בגינה סמלית קטנה. הגינה הציבורית ממלאת את החסר.

מרכז מסחרי

מקובל להקים במתחם המגורים היוקרתי מרכז מסחרי שכונתי  או מיני-קניון, לשירות הדיירים. בחלק מהבניינים (בעיקר באזורים המבוססים), מרכז הקניות הקטן  בקומת הקרקע של המגדל. שתי דוגמאות בולטות הן מגדלי תל אביב  (בשכונת נחלת יצחק) ומגדל גן העיר (מאחורי בניין עירית תל-אביב).

שירותי ספורט ופנאי

בעיבורן של חלק גדול משכונות מגורי היוקרה נבנו מגרשי ספורטמועדוני כושר ובריכות שחייה.

המיבנן ואדריכלות המגירות

מצודות ירושלמיות מודרניות

אחד הדגמים הפוסט-שיכוניים שהופיע במהלך שנות ה-70', בעיקר בשכונות שנבנו בירושלים רבתי, הוא המִיבְנָן. השכונות הראשונות היו תלפיות מזרח, קריית יובל, רמת שרת, שמואל הנביא, הגבעה הצרפתית, גילה ורמות אלון. גילה ורמות אלון שימשו למעשה כמעבדת-הניסוי הארכיטקטונית הראשונה בישראל. קבוצה של אדריכלים ערמו עליהם מיבננים כיד הדימיון הטובה עליהם, כאשר המטרה שניצבה לנגד עיניהם הייתה "לשלב אורח-חיים בן-זמננו עם בנייה בעלת חזות מסורתית באבן", כהגדרתם.

המיבנן הוא קומפלקס דירות בגדלים וסוגים שונים (רובן רחבות-ידיים), פתחים, מבוכים, כיכרות, מדרכות ומעברים, המבוסס על שיכפול צורות גיאומטריות. הבתים, המחופים אבן טבעית, נבנו לרוב על המידרונות הטבעיים של ההר, מה שאיפשר תצפית לנוף מכל דירה. שכונת המיבננים מהווה מבנה גיאומטרי דמוי מצודה או גיבוב של קוביות לגו, ולעיתים מזכירה את ציורי האבסורד הגיאומטריים של אֵיישֶר.

במקור יועדו שכונות המיבננים בעיקר לאוכלוסייה החרדית, אך עם השנים נבנו בהן דירות-יוקרה גדולות, שאוכלסו במשפחות חילוניות. בשנות ה-80' הוקמו שכונות חדשות גם בעוטף ירושלים, וכן הערים מעלה אדומים וביתר עילית, ובהן רבבות יחידות-דיור. רבות מהן נבנו בסיגנון הארכיטקטוני החדש, שהפך לאחד מסימני-ההיכר של הבירה וסביבותיה.

משנות ה-90' ואילך הלך "המיבנן הירושלמי" והתפתח, עם דירות גדולות יותר, מושקעות יותר וצורות גיאומטריות מורכבות יותר. במבט מרחוק, הדירות נראות יוקרתיות והסביבה מטופחת, אך כשמתקרבים, מגלים במקרים לא מעטים עזובה והזנחה. מסתבר שדגם זה, בשונה ממגורי היוקרה באזור המרכז, לא בהכרח מתקשר עם מעמד כלכלי גבוה.

בתי המגירות

שיטת "אדריכלות המגירות" גם היא תת-דגם של בניין המגורים, שהתפתח באותה תקופה. שיטה זו נועדה לאפשר בנייה על שיפולי ההר, תוך ניצול מרבי של שטח הבנייה. בתים רבים מסוג זה נבנו על מורדות הכרמל בחיפה, בעיקר בשכונת כרמליה. "בניין המגירות" דומה למיבנן אך פשוט ממנו. מדובר בבנייה מדורגת של קומפלקס מגורים מהודר. בכל קומה נבנתה דירה אחת מרווחת (בממדים של וילה), עם מרפסת גדולה הצופה לנוף ולמרפסת הדירה שמתחתיה.

אדריכלות המגירות, כמו גם המיבנן, הייתה ניסיון נחשוני ליצור הרמוניה בין הטופוגרפיה לבין הבית המשותף. זו גם ההכלאה הישראלית הראשונה בין וילה ושיכון, בין חלום הבית המהודר למציאות של חשבון הבנק, בין ערך הפרטיות העולה לבין המסורת הישראלית של "כולם מכירים את כולם". הכלאה זו גם איפשרה לקבלנים למכור לציבור הרחב פנטזיה קפיטליסטית של בית פרטי במחיר של דירת מגורים.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • קונדור יעקב, כלכלת ישראל, שוקן, 1984.
  • חרל"פ מיכאל (עורך), ישראל בונה, משרד השיכון - האגף לתכנון והנדסה, 1973.
  • אלחנני אבא, האדריכלות הישראלית במאה ה- 20, 1998. 
  • משרד הבינוי והשיכון, שני עשורים בהתיישבות - 20 שנה למלחמת ששת הימים, 1987. 
  • אלמוג עוז, פרידה משרוליק - שינוי ערכים באליטה הישראלית, אוניברסיטת חיפה/זמורה-ביתן, 2004.
  • אלמוג עוז, ככה וככה - תרבות היומיום בישראל, ידיעות אחרונות, 2003.
  • מלמן יוסי, הישראלים החדשים - מבט אישי על חברה בשינוי, שוקן, 1993.
  • עיצוב המטבח 95/96, הבית, 1996.
  • עיצוב המטבח 98, הבית, 1998.
  • Charlotte&Peter Fiell, Industrial Design A-Z, Taschen, Italy (2000).

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • "הבניה הפרטית והציבורית", שנתון הממשלה, תשכ"ג, 314.
  • "רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ", ישראל בונה, משרד השיכון, 1964, 40. 
  • בנין ודיור, 9-8, 1986.
  • פיאלקוף חיים, "מדיניות הבניה למגורים עירוניים: מבט כללי", ישראל בונה, משרד השיכון, 1988, 12.
  • קון מיכאל, 'סגנון ישראלי באדריכלות?' מבנים 45, 1986, 58.
  • רותם נתי, "בית ישראלי, גיבוב דימויים, חלומות ומיתוסים", בית 25, 1986, 5.
  • שנער עמי, "הבית כאן ועכשיו", בית 22.
  • דשא ניצה, "חברה סלונית", בנין ודיור 32, 1994, 55.
  • "משרד הבינוי והשיכון – כלי מדיניות", שנתון הממשלה, תשנ"א-תשנ"ב, 156.
  • "משרד האוצר – השקעות", שנתון הממשלה, תש"ן, 120.
  • שמשי ציונה, "הלוק והטרנד - בתים או אדריכלות של קופירייטרים", אדריכלות ישראלית 42, אוגוסט 2000, 72.
  • אותות 74, מאי 1986, 25.
  • אותות 103, ינואר 1989, 45.
  • אותות 231, נובמבר 1999, 39.
  • אותות 202, מאי 1997, 45.
  • רזיאל יפה, "פינת המשפחה", הורים וילדים 64, 1993, 44.
  • כרמי רם ושנער עמי,  א-א  - ביטאון אגודת האדריכלים ומתכנני ערים בישראל, נובמבר 1984.
  • סדרת כתבות ב-סטודיו 28, דצמבר 1991.

פרסומים מדעיים מקצועיים ודוחו"ת

  • קלוש רחל ולו-יון יוברט, "השפעת מדיניות ההפרטה על שוק הדיור", הוצג בכנס האגודה הגיאוגרפית הישראלית, חיפה, ניסן תשנ"ה, אפריל 1995.
  • גלילי עמי ווולפסון מקס, מגמות נבחרות בהתפתחות הבניה למגורים בכלל וצמודי קרקע בפרט, משרד הבינוי והשיכון - היחידה לבינוי ערים ירושלים, 18 בדצמבר 1987.
  • גינזברג גרשוני וצמח מינה, טיפוסי בניה צמודת קרקע ובניה רוויה - מחקר השוואתי, ספרית משרד השיכון, 1988.
  • הלשכה המרכזית לסטטסיטיקה, מפקד האוכלוסין והדיור 1995.

ארכיונים ומאגרי מידע

  • תוכנית המתאר הארצית לתפרוסת גיאוגרפית, תמ"א 35, 1995.

כתבות ומאמרים בעיתונות

  • מירובסקי אריק, "אבן יהודה", הארץ, מוסף נדל"ן, מארס 2005.
  • מירובסקי אריק, "שכונת בורוכוב - הבנייה במכתש עשויה לעכב את עליית המחירים", הארץ, מוסף נדל"ן, אפריל 2005.
  • מירובסקי אריק, "'הכפר' בגבעתיים: המיתון לא השפיע, סימני הצמיחה הביאו לעליית מחירים של 10%", הארץ, מוסף נדל"ן, נובמבר 2004.
  • מירובסקי אריק, " הדשא של הרצליה הירוקה הצהיב", הארץ, מוסף נדל"ן, מארס 2005.
  • מירובסקי אריק, "נוה עמל: מחירים שפויים בלב אזור ביקוש", הארץ, מוסף נדל"ן,  ספטמבר 2004.
  • מירובסקי אריק, "הדירות הגדולות והחדשות תורמות ליציבות במחירים", הארץ, מוסף נדל"ן, מאי 2005.
  • מירובסקי אריק, "גיוון הוא שם המשחק - בדירות, במחירים ובגילאי התושבים", הארץ, מוסף נדל"ן, דצמבר 2004.
  • מירובסקי אריק, "מבשרת ציון המיתון דילג על הדירות והגיע ישר לווילות", הארץ, מוסף נדל"ן, אפריל 2005.
  • תמוז בנימין, הארץ, 30.9.1966.
  • טבת שבתי, הארץ, 15.4.1966.
  • אזרחי יהודה, מעריב, 26.8.1966.
  • "איך לשפר את פני ערינו", מעריב, סדרת כתבות נובמבר 1975.
  • מירובסקי אריק , "גבעת האירוסים בנס ציונה: הסנטוריום ובעיית החניה לא הורידו את המחירים", הארץ, מוסף נדל"ן, אוקטובר 2004.
  • טבת שבתי, "אין תרופות פלא לנקיון", הארץ, 1.12.1972.
  • דונביץ נתן, "הטור שלי", הארץ, 19.3.1976, 19.
  • קול משה, "חיים בתוך לכלוך", הארץ, 10.12.1977.
  • רובינשטיין אמנון, "מטאטא גדול לחצי היובל", הארץ, 6.10.1972.
  • רובינשטיין אמנון, "אוי לעיניים שכך רואות", הארץ, 17.7.1972.
  • איזק חיים, "יופי אינו לוקסוס", דבר, 28.1.1975.
  • וינקלר יהודית, "כיעור בחוצות", הארץ, 7.11.1974
  • וינקלר יהודית , "כלבי השמירה על איכות הסביבה", הארץ, 23.12.1974.
  • ברצקי נורית, "תרבות חיים מה זה?", מעריב, ימים ולילות, 11.6.1976, 19.
  • זנדברג אסתר, "רמת אביב ג'", העיר, 11.8.1995, 35.
  • שטרנהל זיוה, "אדריכלות המנותקת מסגנונות הגולה", הארץ, 18.7.1982, 8.
  • סמט גדעון, "הארכיטקטורה: משהו זז", הארץ, 23.11.1984, 11.
  • אלחנני אבא, "בחיפוש אחר הזהות; אדריכלות ישראלית", דבר, 17.10.1986, 9.
  • גושן ערי, "אדריכלות שחסר לה בורג", מעריב, 7.7.1989, 3.
  • זנדברג אסתר, "הפנטסיה הספרדית", הארץ, מוסף יום העצמאות, 9.5.2000, 10.
  • מרגלית טליה, "חלום על בית עם גינה", הארץ , 14.4.1995, ב6. 
  • מילנר איריס, "בך הכל רוצים לקנות בית", מוסף הארץ, 20.9.1996, 29.
  • פטרסבורג עופר, "אדם בתוך עצמו הוא גר", ידיעות אחרונות, זמנים מודרניים, 10.6.1997, 26.
  • סיני רות "נרקיס פינת כלנית", הארץ, מוסף יום העצמאות, 20.4.1999, 47.
    מאור זיו, "כל הארץ כוכבים", הארץ, מוסף יום העצמאות, 20.4.1999, 42.
  • לנדאו אורנה, "הגובה העיניים", הארץ, 10.6.1997, ד3.
  • פלטי מיכל, "אנשים אוהבים הרבה בית", הארץ, מוסף יום העצמאות, 20.4.1999, 34.
  • "מה ישראלי, בעצם", הארץ, מוסף יום העצמאות, 29.4.1998, 84-86, 92-93. 
  • זנדברג אסתר, "כל ברוש לימוני הוא מלך", הארץ, מוסף יום העצמאות, 20.4.1999, 47.
  • לברטוב מיכל, "איך אומרים סלון בעברית", מוסף הארץ, 18.4.1997, 24.
  • זנדברג אסתר, 'אין עוד גוף, רק בליטות ונגיסות', הארץ גלריה, 27.4.1997, ב10.
  • מורגשנטרן רונית, "השממה פרחה ואיתה גם מחירי הדירות", הארץ, נדל"ן, 3.5.1998, 14.
  • זנדברג אסתר, 'מי יבנה בית', הארץ גלריה, 29.6.2000, ד1
  • ג'ובאני ג'וזף, 'שוברים את הכלים; חדשנות נועזת בארכיטקטורה', מוסף הארץ, 29.7.1988, 24.
  • מילנר איריס, "מלחמת סיטי בסיטי"', הארץ, 21.4.2000, ב5.
  • יהב גליה, "הפרבר הפך לסוג של פרברסיה", שישי, תקשורת/תרבות, 17.7.1995, 5.
  • לברטוב מיכל, "מהמטבח לחדר השינה בשלושה צעדים", הארץ, מוסף יום העצמאות, 18.4.1997, 24.
  • יגיל רן, "היום פולה היתה רוצה יותר", מעריב, מגזין חג מיוחד, 16.4.2002, 4.  
  • בלווה עירית, "שיא הטכנולוגיה ושיא העיצוב", לאשה 2781, 31.7.2000, 116.
  • פטרסבורג עופר, "פנטהאוז לעם", ידיעות אחרונות, ממון, 9.12.2003, 14.
  • מירובסקי אריק, "הביקוש למגדלי יוקרה בת"א גדול מההיצע", וואלה עסקים, 21.3.07.
  • עדות גלית, "שרי אריסון בשמי תל אביב", וואלה חדשות, 20.10.06.
  • אבירם ניצה, "הבית של משפחת ישראלי", ידיעות אחרונות, 24 שעות, 27.2.06, 16.
  • בר-אלי אבי, "דירה להסביר", The Marker, 27.10.2006, עמ' 10. 

שונות

  • בונים ארץ - בניה ונדל"ן, מוסף פרסומי מיוחד לקוראי ידיעות אחרונות, 12.7.1999, 7. 

אתרי אינטרנט


מילות מפתח

הבניין הרב-קומתי | קומה | בורגנות | פוסט-שיכוני | רמת אביב | דירה | עלייה | נדל"ן | יחידת דיור | ענף הבניה | גני התערוכה | תל אביב | | מגדלי דירות | בית מלוני | בנין מגורים | מבנן | ארכיטקטורת מגירות | רמות | כרמליה | ירושלים | שיש | מעלית | לובי | שכונה | מרפסת | נוף | גורדי שחקים | מגדלי צמרת | עיצוב | דירת גג | דירת גן | פנטהאוז | דופלקס | טריפלקס | לופט | מגורי יוקרה | גינה | מרכז מסחרי | כושר | אדריכלות מגירות

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על מגורי איכות - בתי דירות חדשים בישראל (9)

    pxnouhoe

    1
    יום רביעי ל' בניסן תשע"ז 26 באפריל 2017

    pxnouhoe

    sample@email.tst
    1
    יום רביעי ל' בניסן תשע"ז 26 באפריל 2017

    mfmlxmbv

    1
    יום רביעי ל' בניסן תשע"ז 26 באפריל 2017

    mfmlxmbv

    sample@email.tst
    1
    יום רביעי ל' בניסן תשע"ז 26 באפריל 2017

    בתיה

    האם חוקי הבניה מחייבים תקן חלונות אלומיניום מסויים בקומות הגבוהות במקומות עטירי רוחות עזות ? מהו התקן המחייב?
    יום חמישי ט' בטבת תשע"א 16 בדצמבר 2010

    סטודנטית

    ציפיתי ליותר לפני קריאת המאמר, המאמר אכן נתן סקירה הסטורית מעמיקה ומקיפה מאוד לגבי מגורים בישראל אך לטעמי פספס את הנקודות המעניינות יותר. המאמר מעט "יבש", הכנסת היבטים כלכליים/חברתיים/פוליטים היו מכניסים "פלפל" למאמר. לדוג': הפער הגדול שיש בין שכבות האוכלוסיה בישראל בענייני מגורים, האם הממשלה תורמת לכך? וכד'
    יום רביעי י"ט בחשון תשע"א 27 באוקטובר 2010

    ללא שם

    אם האוכלוסיה הגרה בהם אינה חזקה, הם עשויים להפוך למקום מאיים ומסוכן.
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    ללא שם

    לפרק "התפתחות מגורי האיכות החדשים" השתרבב משפט שנשאר כפי הנראה מתיקוני עריכה:
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    מערכת

    יום שישי י"ז בסיון תשס"ח 20 ביוני 2008

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.