דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 1 מדרגים

פרק 10: חינוך לגיל הרך בחברה החרדית

גן חסידי
גן חסידי
ילד קורא ספרות קודש
ילד קורא ספרות קודש
אלינה קזקביץ
צולם בירושלים
בית כנסת ותלמוד תורה מאה שערים, ירושלים
בית כנסת ותלמוד תורה מאה שערים, ירושלים
אלי קובין
תלמוד תורה
מסיבת חומש
מסיבת חומש

תלמוד תורה "שארית ישראל" פתח תקווה

תלמוד תורה של חסידי בעלזא ירושלים
תלמוד תורה של חסידי בעלזא ירושלים
לימור גרינברג, אורית אלגבי ואלינור אשכנזי
ר' רוז, חנן אלפר, תמר אלמוג

נוצר ב-4/12/2008

חינוך בבית גילאים 0-3

"חינוך" העובר

כבר בשבת הראשונה לאחר נישואיה, בשעת הדלקת הנרות, מתפללת הכלה הטריה: "שתזכני לגדל בנים... חכמים ונבונים... אנשי אמת... ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים...". נשים רבות נוהגות להדליק נרות שבת בשמן זית דווקא, כסגולה לבנים תלמידי חכמים. (מסכת שבת כ"ג ע"ב)

עוד בהיותו עובר ברחם אמו, מתחיל חינוכו של התינוק/עובר. הגמרא (מסכת נידה דף ל' עמ' ב') מספרת כי בזמן שהות העובר ברחם מלמדו מלאך את כל התורה, ובזמן שמגיח התינוק לאוויר העולם מכה אותו המלאך על שפתו העליונה וכך שוכח הוולד את כל מה שלמד. מסיבה זו, מרגע שנודע לאישה כי היא הרה, היא תקפיד שלא להסתכל בבעלי חיים טמאים (המקור למנהג זה מובא ב"ספר חסידים", שם כתוב שעל יולדת להקפיד שלא להסתכל בדבר טמא), וזאת כדי לשמור על טהרתו של העובר. 

על ההתייחסות לעובר כאל ישות קיימת בעלת מודעות ניתן ללמוד בגמרא (מסכת יומא דף פב' ע"ב), הדנה במקרים של 'פיקוח נפש' הדוחה את צום יום הכיפורים. מקרה הובא ביום הכיפורים אל רב חנינא ובו נשאל "האם ניתן להאכיל אשה מעוברת שנתקפה בבולמוס ביום הכיפורים"? תשובתו: לחשו לה (ולעובר) שיום הכיפורים היום... 

התינוק עד גיל שנה

האיחול המקובל ללידת ילד הוא: "תזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים". איחול זה מסמל יותר מכל את החשיבות הרבה שמייחסים במגזר החרדי להצלחה בחינוך הילדים.

כשהתינוק נולד, משתדלים הוריו לשמור על נפשו הטהורה ולהגן עליה מכל דבר העלול לפגוע בתומתו. את הספרון הקלאסי עם תמונות בעלי החיים יחליף ספרון ובו תמונות צדיקים, ובאופן כללי משתדלים ההורים שעיניו לא ייתקלו בבעלי חיים טמאים או מראות שאינם צנועים. 

בחוגים מסוימים מקובל להניח כיפה על ראשו של הפעוט בשלב בו ניתן לעשות כן (קודם לגיל שלוש) כסגולה ליראת שמים. ואף להלביש לו ציצית. 

על אימו של רבי יהושע מסופר כי הניחה את עריסתו בבית המדרש כדי שישמע את קולות לימוד התורה, ואכן בסופו של דבר גדל והיה לרבי יהושע. אז נכון שהיום קשה למצוא אמהות שמניחות את תינוקותיהן בבית המדרש, אך אימהות המונעות מתינוקותיהן שמיעת רדיו ומוזיקה ממקורות זרים (כלומר, לא יהודיים) יש בהחלט. 

גיל שנה עד 3 שנים

בגילאים המעט יותר בוגרים, מקבל החינוך גוון מעשי יותר, ולא נראה רק כ"מניעה". לפני השינה תספר האם לילדה סיפורי צדיקים, סיפורי התנ"ך או יצירה של סופר/ת חרדי/ת. 

אחד הספרים "הקלאסים" עליו גדלו דורות של פעוטות (וילדים) הוא "כה עשו חכמינו", מחברת הספר, יוכבד סגל, עברה על אגדות חז"ל בתלמוד ובמדרשים ועיבדה אותם ללשון ימינו. אגדות עם נוסח "כיפה אדומה" ו"עמי ותמי" מחוץ לתחום, משלש סיבות עיקריות: א. הן נכתבו על ידי אנשים "לא משלנו" ב. הן נגועות במסרים אכזריים ("ואז הזאב טרף את סבתא..."). ג. אין להן מסר חינוכי או שהמסר החינוכי שלהן שלילי. (הרב פינקוס זצ"ל מאופקים {1944-2001} מנתח באחד משיעוריו את סיפור הילדים "שלושת הדובים" ומוכיח כיצד נוצרת אצל הילד הזדהות עם זהבה המשתמשת ברכוש שאינו שלה ועוברת על איסורי גזל לרוב).

קלטות ושירי ילדים יהיו לרוב מאותם שנכתבו והולחנו על ידי יוצרים (ולרוב: יוצרות) חרדיים. 

חדר הילדים אינו מקושט רק בדמויות פו הדוב או דמויות "דיסני" (בבתים רבים גם הן מחוץ לתחום), אלא גם ובעיקר בפוסטרים של "מודה אני" (מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך, תפילה קצרה הנאמרת בבוקר עם פתיחת העיניים), ו"המלאך הגואל" (המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ", חלק מקריאת שמע שעל המיטה). לעיתים, אלו לא רק הפוסטרים, אלא גם שעון הקיר שמעוטר בתפילה כלשהי או השעון המעורר שמנגן את מנגינת "מודה אני".

בחוגים חסידיים, כשמגיע האדמו"ר לביקור בעיר מגוריהם של חסידיו, לוקח האב למעמד את ילדיו, גם אם מדובר בתינוקות של ממש, כדי שיזכו לחזות בפניו של הצדיק (מתוך אמונה שמראה פניו הטהורות של הצדיק ישאיר את חותמו על נפשו של הפעוט). קודם לכן, כדי להגדיל בעיני הילד את המעמד, מלבישה אותו אימו בבגדי שבת. 

מסגרות לגיל 3 חודשים עד 3 שנים

כאשר האם היא עקרת בית, בדרך כלל ישהה עימה הפעוט עד גיל שנתיים פחות או יותר, ורק אז ילך לגן פרטי (ראו בהמשך). זאת כדי להקל על התקציב המשפחתי. 

כשהאם עובדת ועליה למצוא סידור לפעוט, עומדות בפניה מספר אפשרויות: מטפלת פרטית, משפחתון או מעון.

מטפלת פרטית

נהוג להסתייע במטפלת פרטית מגיל 3 חודשים ועד סביבות שנה וחצי. המטפלת היא בדרך כלל אישה, המעוניינת להישאר בבית ולא לצאת לעבודה, אך כדי להתפרנס היא מטפלת בביתה במספר מצומצם של ילדים. ברוב המקרים יהיו אלו ילדי השכנים או כאלו שלהוריהם היכרות מוקדמת עם המטפלת, והם נותנים בה אמון (ואמון חייב שיהיה, כיון שמדובר במטפלת פרטית עליה אין כל פיקוח). 

האמון שנותנים ההורים במטפלת חייב להיות בשני מישורים: ה'רוחני' והפיזי. במובן הרוחני השאלה היא מה רואים ושומעים הילדים בבית המטפלת, והמובן הפיזי כולל כמובן את הטיפול בתינוק. 

התשלום למטפלת נקבע בד"כ על פי תשלום לשעה, עיר עיר ותעריפיה. יש שישלמו שבעה שקלים לשעה ויש שישלמו עשרה ויותר. החסרון הבולט של המטפלת הפרטית (מעבר לתשלום הגבוה יחסית) הוא היעדר חוזה עבודה מסודר. מה שמניח לה לקצר ולהאריך ימי עבודה ואפילו לקחת חופשות בזמנים שאינם צפויים ומאידך, מונע מהמטפלת זכויות סוציאליות בסיסיות. 

פריחתם של המעונות והמשפחתונים גרמה להורים רבים להעדיף אותם על פני המטפלת המסורתית, ולכן שוק המטפלות הפרטיות נמצא במגזר החרדי בשקיעה איטית.

משפחתון

הגיל ה"רשמי" לשהייה במשפחתון הוא בין שלשה חודשים ועד לגיל שלוש שנים. אך לרוב, בגיל שנה וחצי, שנתיים תסתיים שהותו של הפעוט במשפחתון. 

את המשפחתונים מפעילות העיריות. ישנן עיריות המתפעלות את המשפחתונים בעצמן (כמו עיריית בני ברק), וישנן המעדיפות להפעיל את המשפחתונים באמצעות עמותות שונות (כך עיריית אלעד, באמצעות רשת החינוך נאות מרגלית). 

במשפחתון חמישה ילדים, והיתרון הבולט שלו על המטפלת הפרטית הוא הסבסוד מטעם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. אם העובדת שעות רבות יודעת כי ילדה נמצא בידיים טובות (ובכל מקרה המשפחתון מתנהל תחת פיקוח הדוק של הרשת המפעילה), אוכל ארוחות מזינות ומסודרות וזוכה ליום לימודים ארוך במחיר השווה לכל נפש (המחיר המלא לחודש הוא 1350 ₪, אך לאחר סבסוד יתכן שההורים ישלמו אף פחות ממחצית הסכום).

מעונות יום

גיל השהיה במעון, כמו בפעוטון, הוא משלושה חודשים ועד שלוש שנים. 

אם בעבר, התקשר המינוח "ילד מעון" ל"ילד מוזנח", 'מספר' בתוך אין ספור ילדים, הרי שבשנים האחרונות עברו המעונות "מיתוג מחדש", והם נחשבים לברירה המועדפת על הורים רבים. 

אומנם במעון מספר ילדים רב (וכן סייעות), אך בניגוד למשפחתון מתנהל בו סדר יום עם חוגים (ריתמיקה, ג'ימבורי), לימודים, והרבה חברה (כמובן, כל גיל והרמה שלו...). 

את המעונות מפעילות עמותות שונות, כמו רשת "מעונות בית יעקב", רשת "נאות מרגלית" ועוד. אלו המעונות המסובסדים על ידי משרד התעשיה המסחר והתעסוקה. 

בשוק המעונות קיימים גם מעונות פרטיים המנוהלים על ידי אנשים פרטיים, המתפרנסים מכך בכבוד. למעונות אלה פונים הורים בעלי אמצעים, המסוגלים לוותר על הסבסוד תמורת מעון ב'סטייל' המתאים. 

מעונות הפרטיים מציעים איבזור יוקרתי, גני משחקים יפים, פעילות שוטפת, חוגים ועוד. 

בשני סוגי המעונות, מגיל שנה וחצי ועד שלוש מתנהל בבוקר סדר יום של גן, ולאחר ארוחת הצהריים נשלחים הילדים לנוח עד בוא ההורים.

גנים פרטיים

מיועדים לגיל שנה וחצי עד שלוש. 

מגיל שנה וחצי לערך, מעדיפים הורים רבים לשלוח את ילדיהם לגנים פרטיים, וזאת מכיוון שהמעון, או המשפחתון, לאחר סבסוד יעלו בסביבות ה-600 ₪ בחודש. גן פרטי יעלה כ450 ₪. אומנם במעון מטופל הילד שמונה שעות ביום ואילו בגן חמש שעות בלבד, אך כשהאב חוזר הביתה באחת בצהריים (שעת סיום הגן), מאה וחמישים השקלים הללו בהחלט מהווים שיקול, כשכל שקל מחושב. זאת ועוד, מגיל שנה וחצי נחשב הטיפול בילד לקל יותר, והאב יכול לעמוד בכך.
 
גנים אלו מנוהלים ברובם בידי בוגרות המגמות לגננות של הסמינרים להוראה. אין פיקוח על הנעשה בגנים, וההורים הם אלו שמבררים לפני הרישום כיצד מתנהל הגן.

גנון לגילאי 3-5

ביום הולדתו השלישי נפרד הפעוט מהתואר "תינוק" וכעת הוא מכונה "ילד". מפאת גילו הצעיר אין הוא מחוייב עדיין בקיום מצוות, אך עם זאת, מאחר והוריו מצווים על מצוות "חינוך" ("ולמדתם אותם את בניכם" - דברים יא ), זה הגיל בו יתחילו להרגיל אותו לשמירת תורה ומצוות. 

שיערו הארוך של הבן, שלא סופר מעולם, יסופר כולו חוץ מפאות האוזניים, ואלו ישארו ארוכות או קצרות, מסולסלות או חלקות, מאחורי האוזן או מלפנים. הכל תלוי ב"חוג" (החברה: חסידית, ליטאית, ספרדית) אליו משתייך הילד. נוסף על כך, הוא יחל לחבוש כיפה וללבוש ציצית. 

עם הבת, שעד מלאת לה שלוש הייתה פטורה מכל חוקי הצניעות, יחלו להקפיד על הופעה על פי כל דקדוקי ההלכה: היא תלך רק בחצאית, שרווליה יכסו את המרפק והיא תגרוב גרביים. 

זהו גם הגיל בו נפרדות דרכיהן של שני המינים. הבנים ילמדו ב"חדר" - תלמוד תורה, והבנות תלמדנה בגן הילדות האזורי. 

ה'חדר' - תלמוד תורה לבנים

טקס הכניסה ל'חידר'

הערה מקדימה: התיאור דלהלן, נוגע לתלמידי ה'חידר' – המוסד החרדי הקלאסי. ב'תלמודי התורה' של "החינוך העצמאי" המתקיימים במתכונת בית ספרית, הטקסים המתוארים אינם מתקיימים, והעליה מגן הילדים לכיתה א' מתקיימת במתכונת המוכרת בחינוך החילוני.

בבוקרו של היום בו יעבור הילד את טקס ה'חלאקה'-התספורת, יקחו אותו הוריו בפעם הראשונה אל ה'חדר'. לפני היציאה מהבית, יעטוף אותו אביו בטליתו, ויקפיד במיוחד לכסות את עיניו, כדי שאלו לא תיראנה "מראות אסורים" או חיות טמאות. 

ב'חדר' ימתינו לפעוט ה'רבי' (המלמד) וחבריו החדשים. ה'רבי' יושיב אותו על ברכיו ויתחיל להקריא לו את אותיות הא' ב' ע"פ סדר, כשהוא מראה לו את האותיות על גבי לוח קשיח. כדי להמחיש לילד שלימוד התורה מתוק כדבש, ימרח הרבי מעט דבש על האות יו"ד, ויתן לו ללקק. לאחר מכן יחלקו למבוגרים הנוכחים במקום (הורים, סבים וסבתות) עוגת דבש, ואילו הילד יחלק לחבריו החדשים שקיות ממתקים. 

"המכינה"

הכיתה הראשונה ב'חדר', המיועדת לגילאי שלש מכונה "מכינה א'" (נו"ן סגולה, במילרע) – המכינה לכיתה א'. את תפקיד הגננת ממלא בה ה'רבי' או ה'מלמד', כפי שהוא מכונה בחלק מן המקומות. 

ל'רבי' יש גם "עוזר למלמד", שתפקידו העיקרי לסייע בטיפול הפיזי בילדים. 

הכיתה השניה, המיועדת לגילאי ארבע ונקראת "מכינה ב'". בגיל חמש עולים הילדים לכיתה א'. 

בשנתיים הללו של  "המכינה" לומדים הילדים קריאה, כשהמטרה היא להביאם לכיתה א' כשהם שולטים בקריאה ומוכנים ללימוד התורה, בהתאם למאמר המשנה "בן חמש שנים למקרא" (מסכת אבות. ה' – כא'). 

מסורת הוראת הקריאה

בשונה מהחינוך הממלכתי, בו לימוד הקריאה נעשה בצורה החזותית והילד לומד לזהות את המילים על פי צורתן, לדוגמא המשפט המפורסם "שלום כיתה א'" בו הילד לומד לזהות את המילה "שלום", את המילה "כיתה" ואת האות "א", בשיטה החרדית הלימוד נעשה בשיטה הפונטית. 

תחילה לומדים הילדים את האותיות, כל אות בשמה ובצורתה, ולאחר מכן הם לומדים את הנקודות: "אָ- קמץ א' אה" כך כל האותיות עם כל הניקוד. לאחר מכן, ילמדו הילדים לקרוא הברות פשוטות ובהמשך הברות מורכבות יותר. השלב הבא יהיה צירוף הברות למילים, אם כי הקריאה תהיה איטית וללא שטף.
רק בכיתה א', יתרגל המלמד עם הילדים קריאה שוטפת. 

זוהי שיטת הלימוד המסורתית, שהונהגה לפני מאות שנים. לפני כחמישים שנה, הוציא הרב זאב חשין את ספר "המסורת" (או ה"מַסוירֶעס") ללימוד קריאה. הרב חשין שימש כמלמד ב'חדר' "עץ חיים" המיתולוגי של הישוב הישן בירושלים והיה מומחה להוראת הקריאה. עד היום משתמשים רוב תלמודי התורה בספרו, וגם אלו ששינו – משתמשים באותה שיטה בשינויים קלים. 

סדר היום ב"מכינה"

את היום פותחים התלמידים בתפילה, שרובה ככולה נאמרת בשירה ובדקלום בקול רם. 

לאחר התפילה, מלמד ה'רבי' קריאה – אותיות או הברות. השיעור לא נמשך זמן רב, כיון שמדובר בילדים קטנים בעלי כושר ריכוז נמוך. 

לאחר השיעור הקצר הילדים ישוחררו למשחקים תחת עינו הפקוחה של ה'עוזר', ואילו המלמד ילמד תלמידים באופן פרטני על פי קצב התקדמותם האישי. 

נוסף על הקריאה, לומדים הילדים גם את סיפורי פרשת השבוע. שיעורי הפרשה הם שיעורים חויתיים ביותר לילדים, כיון שה'רבי' משתמש באמצעי המחשה רבים הכוללים הצגה, משחק ושיר. 

כיתה א'

לאחר שנתיים של מאמץ, בהגיעם לגיל 5, הילדים כבר קוראים בשטף, וניתן לגשת אל העיקר: לימוד התורה. מתוך חמישה חומשי תורה יפתחו הילדים את הלימוד דווקא בחומש השלישי, הלא הוא חומש ויקרא העוסק במשכן ובקורבנות, וזאת בשל הפסוק "יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים". (ילקוט שמעוני. ויקרא. ו') כלומר: יבואו תינוקות של בית רבן-הילדים הטהורים ויתעסקו בקורבנות הטהורים. 

בלימוד החומש, קוראים הילדים בפעם הראשונה טקסט במטרה להבין. הם קוראים מילה: "ויקרא" ומתרגמים "ד' קרא" וכו'. כך הם מתרגלים כמחצית השנה. 

לאחר כמחצית השנה, קריאתם שוטפת והם מבינים את הכתוב. הם כשירים ללמוד תורה, וזה הזמן ל"מסיבת חומש" 

מסיבת חומש

מסיבת החומש נערכת ברוב פאר. יוזמנו אליה ההורים, הסבים והסבתות, אורחים חשובים שונים כרבנים ועסקנים וכמובן חתני השמחה-תלמידי כיתה א'. 

הילדים, לבושים בבגדי שבת ובכתרים על ראשם יעמדו על הבמה בשורות מסודרות, ואז ה'רבי' ישאל:
"ילדים, מה אתם רוצים ללמוד היום?"
והילדים יענו במקהלה: "את התורה!"
"כמה חומשים יש בתורה?"
"חמישה!"
"מהם חמשת החומשים?"
"בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים!"
"מהן הפרשות בחומש בראשית?"
והילדים יענו במקהלה קיצבית מהן פרשיות חומש בראשית ושאר החומשים.
"איזו פרשה אתם רוצים להתחיל ללמוד היום?"
"ויקרא!"
"למה דווקא ויקרא?"
"יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים!"
ואז מתחילים כולם לקרוא בחומש ויקרא.
לאחר מכן שרים הילדים שירים קיצביים, ובסיום הטקס מקבל כל ילד חומש חדש. 

גן לילדות

מגיל שלש עד שבע לומדות הילדות בגן העירוני. בחלק מערי הארץ מתפעלת העירייה את הגנים, ובחלק אחר הגנים שייכים אומנם לעירייה, אך מתופעלים על ידי רשת פרטית כלשהי, כמו רשת בית יעקב או נשי אגודת ישראל. 

בנות 3-4 לומדות בגן טרום חובה, בנות 4-5 בגן תת חובה ובנות 5-6 בגן חובה. סדר הלימודים זהה פחות או יותר בכל הגילאים, כל גיל ורמתו.

סדר היום בגן

את היום פותחות הילדות בתפילה קצרה המורכבת ברובה משירים, אמירת "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי..." וקריאת שמע. 

התכנים הנלמדים בגן מורכבים לרוב מ"נושאים מזדמנים" היינו חגים, עונות השנה או נושא אחר שהגננת בוחרת. הגננת תקדיש לנושא הנבחר כשבועיים, בהן כל הפינות הדידקטיות של הגן וכל עבודות היצירה יהיו קודש לנלמד. במקביל ל"נושא" המרכזי, תספר הגננת את סיפורי פרשת השבוע. 

בגן חובה ישאו הלימודים אופי מעט 'כבד' יותר, כשהמשימה העומדת לעיני הגננות היא להכין את הילדות לכיתה א'. בשנה זו תלמדנה הבנות את אותיות הא' ב', מספרים וחשבון ראשוני.

סיום הגן ועליה לכיתה א'

בסוף השנה תיערך מסיבת סיום גדולה שהמוטיב המרכזי בה הוא "שלום לגן" ו"שלום כיתה א'". 

ההכנות למסיבה נמשכות זמן רב, והיא כוללת הופעה של ילדות הגן לעיני האימהות. את ההופעה מלווה המנגנת. 

ב"טקס רשמי" בסוף המסיבה זוכה כל ילדה ל"תעודת גמר" של הגן.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

ראיונות

  • ראיון עם הרב ט"ל, מורה ב"תלמוד תורה" באלעד.
  • ראיון עם מ"ק, גננת ברשת הגנים "בית יעקב" בבני ברק. 

מילות מפתח

חינוך | חרדים | גן | גנון | פעוטון | גננת | מטפלת

הערות שוליים

    הפרק הבא

    צפה בתגובות  תגובות על חינוך לגיל הרך בחברה החרדית (1)

    שולמית מנצורה

    ניתן להוסיף לערך זה כמקורות לעיון נוסף את עבודות המאסטר והדוק. שלי העוסקים בתחום.תודה
    יום שישי כ"ו בתשרי תשע"ג 12 באוקטובר 2012

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.