דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 3 מדרגים

תפישת החברות במסורת הישראלית

מפגש חברים
מפגש חברים
מור רוט
שכונת בית אליעזר בחדרה
ארוחה עם חברים במסעדה
ארוחה עם חברים במסעדה
מירב פייגנבאום
טיול עם חברים
טיול עם חברים
אייל יונאי ואילן שולמן
נחל בוקק
טיול עם חברים
טיול עם חברים
הדס נעמן
איטליה
חברים בתיכון
חברים בתיכון
אלעד רוזנברג
שכונת אחוזה, חיפה
טיול עם חברים בחיק הטבע
טיול עם חברים בחיק הטבע
איילה לוי
עוז אלמוג

נוצר ב-4/3/2008

אתוס החברות בהוויה הציונית

ככל תנועה לאומית, שאפה התנועה הציונית לרומם את הקולקטיב ולהבליט את עדיפותה וייחודה של הקבוצה על אלו של הפרט. הקולקטיביות הישראלית מתאפיינת בחשיבות הרבה המוענקת למשפחה, לחברים, לקהילה ולמדינה, שנתפסת בתרבות הישראלית כמעין אחת משפחה גדולה.

קוד החברות והזיקה לחברים מרכזיים בתרבות הצברית ו'בגנום התרבותי' של מדינת ישראל. בלקסיקון של הישראלי מצויות מלים רבות המבטאות קוד זה ובראשן המילים "חבר'ה" ו"חברמן" (שבינתיים קיבלה מספר תחליפים עדכניים), המציינת אדם הנכון תמיד לקבל עליו משימות למען הקבוצה, ניתן לסמוך עליו, והוא מהווה את ה"רוח החיה" בחברה. היפוכו – "סוציומט", שנכשל מבחינה חברתית.

בנוסף לקולקטיביות הלאומית המסורתית, המאפיינת את החברה הישראלית, קיים בה גם "פולחן חברות" פוסט מודרני, המשותף לחברות מערביות רבות, בו מרומם ערך החברוּת ומודגש כי החברים הם המשפחה האמיתית של הפרט. מגמה זו גוברת ככל שהאדם מתנתק ממשפחתו הגרעינית, ניתוק המצריך עריכת התאמות חברתיות, שתכליתן פיצוי על היעדר קירבה פיזית עם קרוביו הביולוגיים.

מקורות האחווה והסולידריות הישראלית

הזיקה היהודית

התפישה לפיה "כל ישראל חברים" נובעת מההיסטוריה של העם היהודי כמיעוט נרדף החי בתוך עמים עוינים. מצב זה הצמיח ביהדות סולידריות טבעית ההולכת וגוברת עם ריבוי הטראומות המשותפות. לצדה מתקיימת גם התנהגות אליטיסטית לאור תחושת העם היהודי כי הוא עם סגולה שנבחר מכל העמים. תחושות הנבחרות והאליטיזם, הובילו להידוק השורות ולהעמקת חווית ה"ביחד".

ההבט הביולוגי

היהדות היא הן דת והן לאום ומכוונת לאינדוגמיה (נישואין בתוך העדה). יהודים מתחתנים לרוב בינם לבין עצמם, אי לכך מתגלים קשרי משפחה בין אנשים "זרים" וניתן למצוא חוט מקשר גם בין אנשים הרחוקים זה מזה.

חברה קטנה

בחברה קטנה מספרית, ובמיוחד כאשר היא מקיימת ניתוק מאוכלוסיה שכנה, נוצרים מעגלים חברתיים קטנים רבים.

חברה אחידה

בחברה הישראלית אין כמעט אריסטוקרטיה, ואף לא חלוקה למעמדות. אי לכך קל לאנשים שונים לקשור בה יחסי חברות.

האתוס הסוציאליסטי

החברה הישראלית ספגה במשך שנים רבות את האתוס הסוציאליסטי, שאינו עוסק רק בעיצוב הכלכלה, אלא גם ביצירת חברה בה הערך המכונן הינו החברות והעזרה ההדדית.

ימי היישוב וקום המדינה

בעבר, חיו רבים מן העולים בקומונות. האידיאל החלוצי עודד התיישבות בקבוצות תוך יצירת חברה סולידרית שהגיעה לשיאה עם הקמת ההתיישבות הקיבוצית. בקיבוץ חיו אנשים כמשפחה אחת מורחבת, וערך החברות נחשב בו למרכזי והקיבוצניק כונה בשם "חבר קיבוץ" ולא "תושב קיבוץ".

תנועות הנוער החלוציות

תנועות הנוער הן התפשטות האידיאלים הקיבוציים אל תוך העיר. בתנועות הנוער התפתחו ריטואלים של סולידריות חברתית, בהם מתַרגל החבר את ערך החברות והתמיכה ההדדית. דוגמאות לריטואלים אלו הם הקומזיץ והטיולים המשותפים, בהם נבחנת רמת הסולידריות החברתית ובהם מתרגלים, הלכה למעשה, חיים בקבוצה ותפקוד כחברי קבוצה.

השירות הצבאי

השירות הצבאי הוא שירות חובה המחייב רכישת מיומנויות חברתיות. השירות יוצר סולידריות, כיוון שהחיילים עומדים בפני לחצים שונים, "אנחנו" מול "הם" (חיילים מול מפקדים, חיילים מול אויבים) המחזקים את תחושת שותפות הגורל. יש לציין את היחידות הקרביות, בהן מודע כל חייל לחובתו להגן על חבריו ליחידה ומכאן – התפתחות אחוות הלוחמים. .

בצבא נפוצים שורה של מסורות וטקסים גלויים וסמויים המדגישים את חשיבותה של הקבוצה ושל החברות. לדוגמה – השאלון הסוציומטרי המועבר מספר פעמים על כל מתגייס. שאלון זה נועד להבהיר לחייל, מה חושבת עליו הקבוצה, והאם הוא נחשב לחלק פעיל מהצוות. השאלון מועבר לראשונה במסגרת הטירונות וכן הוא מועבר בקורסים וביחידות שונות, כאשר חשיבותו גם בתחום בדיקת תפקוד הקצינים.
מתוך מסורת השאלון הסוציומטרי צמח אחד המושגים השגורים בסלנג העברי: "סוציומט", שפירושו אדם לא חברותי, שאינו מתחשב בחבריו ואינו מסייע לו.

מושג שגור נוסף הוא כינוי "אחי" הניתן לחייל חבר ומייצג את התפישה המשפחתית-קבוצתית של הצבא.

האיום הביטחוני

המלחמות, הפיגועים ותחושת האיום והלחץ יוצרים תחושה של "כור היתוך". כתגובה, מתלכד הקולקטיב ונוצרים מערכים רבים של סולידריות ותמיכה. שיאה של הסולידריות החברתית, התגלה בימי מלחמת לבנון השנייה, בה התארחו משפחות מצפון המדינה – אצל משפחות מהמרכז, אפילו לא היו קשרים משפחתיים או חברתיים בין המשפחות.

תרבות השכול

תרבות השכול הישראלית מהווה אלמנט מחבר ומלכד, וניכרים בה מאפיינים של חברותיות: אומרים "יזכור" בימי הזיכרון כדי להמחיש את הזיכרון הקולקטיבי של הקבוצה, ספרי הזיכרון השונים תומכים בנרטיב הקבוצתי וניתן לראות בהם מוטיב חוזר של "חברים מספרים על". כך מעוגן הנופל בתוך ההווי הקבוצתי ומוכח כי הקבוצה עדיין רואה בו חבר.

יום הזיכרון לחללי צה"ל היה לחוק מדינה בשנת 1963 וטקסי הזיכרון השונים היוו יסוד מתאים לבניית מסורת אזרחית-לאומית חדשה. למערך הזיכרון התגייסו גופים שונים כמערכת החינוך, אמצעי התקשורת, וקהילות וארגונים שונים.
"משפחת השכול הישראלית" (מושג המבטא לכשעצמו סולידריות לאומית) משתתפת בשורה של ימי זיכרון המעלים את זכרו של הנופל ומציינים כי לא ישכח: יום הזיכרון האישי, יום הזיכרון הכללי- הממלכתי, יום זיכרון יחידתי ו/או חילי, יום זיכרון לחיילי מלחמה זו או אחרת. נהוג בישראל כי חבריו של הנופל שומרים על קשר עם הוריו. הדבר ממחיש כי ערך הזיכרון הקולקטיבי, הוא ערך מרכזי בחברה הישראלית.

גם מסורת הוצאת ספר זיכרון לנופל - שאין לה אח ורע בתרבויות אחרות, מבחינת ההיקף והתכנים – תורמת להפצה וחיזוק אתוס החברות והסולידריות היהודית בישראל. הנצחת הנופלים, בה משתתפים מכריו ומוקיריו של הנופל, מסמלת לא רק את הסולידריות הצברית, כי אם את אחדות האומה השכולה, שבאה לידי ביטוי במושגים כ"משפחת השכול" ו"יד לבנים". ריבוי חוברות הזיכרון הקנה לאבל האישי מימד פומבי ויצר אומה המתאבלת כאיש אחד על בניה.

הזיקה לחבורה בתרבות הישראלית

פולקלור

בפולקלור הישראלי ניתן למצוא סממנים קבוצתיים מובהקים המעודדים את הקבוצתיות ואת תחושת ה"ביחד". הבולט מכולם הינו ריקוד ההורה, שהוא ריקוד חברתי מובהק. ריקודי המעגלים מסמלים את תחושת החברותיות והסולידיות והיעדר הפילוג המעמדי.
שירה בציבור של שירי ארץ ישראל היפה היא טקס קבוצתי, במהלכו שרה הקבוצה שירים המספרים על הארץ, יישוביה ומלחמותיה. רבים מהם עוסקים בערך החברות, כאשר הידוע שבהם הינו שיר "הרעות" שכתב המשורר חיים גורי. השירה בציבור היא מנגנון המטמיע את היחיד בכלל, מבטל את קול הפרט לעומת הקול הקבוצתי, ונותן תחושת שייכות לרבים.
השירים הרבים שנכתבו בישראל אודות הקולקטיב, מכונים "שירת האנחנו". הם מבטאים את חוויות הקבוצה, ובמיוחד את חווית הקבוצה הלוחמת בדרכה להקמת המדינה ולהגנה עליה.

להקות צבאיות

ללהקות הצבאיות היה תפקיד היסטורי חשוב בהפצה אתוס החברות וחיזוקו. המערכונים, השירים מההווי הצבאי, מהווי המדורות והמסעות בפלמ"ח ותנועות הנוער וכן הריקוד והפנטומימה ברוח חגיגות הקיבוץ – כל אלה נשאו בגאון את אתוס החברות.
הלהקות הצבאיות איבדו כיום את מקומן בתרבות הישראלית, אך הן עדיין חלק בלתי נפרד מההווי הצברי הישראלי. לראייה, שיריהן מושמעים בטלוויזיה וברשתות הרדיו, סרטיהן (ולדוגמה – "הלהקה" משנת 1978 בבימויו של אבי נשר שהפך לסרט פולחן ישראלי) מוקרנים תדיר בערוצים השונים, והפקות חדשות המועלות בתיאטראות השונים מציגות את שירי הלהקות ואת ההווי המיוחד שלהן וזוכות להצלחה.

קולנוע

ערך החברות משתקף גם בקולנוע הישראלי. סרטי קולנע ישראליים רבים מטפלים בהוויה החברית ומשקפים את מושג החבר'ה. שני הבולטים הם "חבורה שכזאת", 1963 (בימוי – זאב חבצלת) וסדרת סרטי "אסקימו לימון" הבוחנת ומתארת חבורת צעירים בשנות החמישים המאוחרות (הסדרה בוימה ע"י בועז דוידזון ומוקרנת החל משנת 1978).

ספרות

גם בספרות הישראלית מוטיב החברות חוזר על עצמו בוריאציות שונות (לעתים גם תוך ביקורת עצמית). דוגמאות מוכרות הן "הוא הלך בשדות" (1947) של משה שמיר, "ימי ציקלג ( 1958) של ס.יזהר, "מנוחה נכונה"( 1982) של עמוס עוז, "התגנבות יחידים" (1986) של יהושע קנז, ו"פסנתר בחורף" (2007) של אילת שמיר. היצירות המוקדמות המתארות את הצבר הישראלי נחשבות לחלק מן הקאנון ומקומן המרכזי נשמר חרף השנים שחלפו.

מאפייני החברות הישראלית

החברות בישראל במגזר הצברי הלא דתי מתאפיינת במספר היבטים:

מעגל חברתי גדול

לצבר/ית הישראלי חברים רבים איתם הוא מצוי בקשר הדוק.

תלות

קיימת תלות גדולה של הפרט בדעת הקבוצה, ומכאן המשפט "לרוץ ולספר לחבר'ה". לישראלי חשוב מאוד להתקבל על ידי הקבוצה ולזכות בלגיטימציה מטעמה.

מיזוג בין-מיני

החברות הישראלית מתאפיינת בשילוב בין המינים. אמנם קיימות קבוצות נפרדות של בנים או של בנות, אך מתקיימות קבוצות חברתיות הכוללות בנים ובנות גם יחד. קבוצות אלו מורכבות בעיקר מזוגות שונים המהווים יחדיו מעין "חבורה".

פתיחות וחוסר פורמליות

בתוך הקבוצה מתקיים שיח אינטימי וגלוי וחברים בה אינם נוטים להסתיר דברים מחבריהם, גם כאשר מדובר בפרטים אינטימיים מחייהם האישיים. החברה הישראלית מתאפיינת בפתיחות, והיא חברה ללא מסיכות (what you see is what you get) ומאפשרת פרטיות מועטה ליחיד.

נושאים הנחשבים בארצות אחרות למוצנעים – דוגמת משכורת - מהווים חלק משיחת היומיום של חברים. השיח הפתוח מכונה "לדבר דוגרי", והישראלי אומר לחברו את הדברים שברצונו לומר לו, ללא סייגים – כפי שהיה נוהג עם בן משפחה. המילה "דוגרי", שהפכה לאחד ממותגי הישראליות, מציינת הן תכליתיות והן קוד של חברות וידידות אמת, בה מוּסרות המחיצות.

שפת הדיבור של הצבר מצטיינת בקלילות ובחוסר נימוס, ובעיקר בהיעדר מילים של סמכות וכבוד. אין בה גינונים של שיח מעמדי ומעטים בה תארי גיל ודרגה. הדוגריות שיקפה משפחתיות ושותפות גורל וחיזקה את אווירת התלכיד הקבוצתי.
המחיר של תופעת ה"דוגרי" הוא פולשנות והיעדר הטקט, אך לצד זאת, מתקבל הרושם שהחברות הינה אמיתית, הכל נאמר ולא מוסתר, הגישה הישירה מתקבלת – גם אם היא בוטה. האדם יודע, שחברו צועק עליו או מבקר אותו, במקרים רבים מתוך אהבה ודאגה לשלומו.

השיח הישראלי אינו רשמי וללא דיבור בגוף שלישי, כמקובל בשפות אחרות. אף טקסים פורמליים מתובלים בהומור כדי לעמעם את רשמיותם וקיימת נטייה לפנות לאדם בשמו הפרטי, אפילו לנושא משרה רשמית.

החברה הישראלית אינה פורמלית והדבר משתקף לא רק בשיח החפשי אלא גם בדפוסי הלבוש והמגע: הלבוש נוטה להיות ספורטיבי ולא מעונב, אפילו יוצאים למקומות דוגמת התיאטרון. הישראלים נחשבים לאנשים חמים המרבים לגעת זה בזה, בעת שיחה ישראלים עומדים קרוב זה לזה תוך שמירה על מרחב אישי קטן, ואף קיימת נורמה של מבטים חודרניים בבן השיח, נורמה הנוגדת את המקובל בחברות אחרות.

כתוצאה ממאפייני השיח שהינו גלוי, פתוח ונעדר פורמליות, מתקשים ישראלים רבים לחיות בחו"ל, זאת - מכיוון שנורמות של איפוק אינן שליטות בישראל, וישראלים השוהים בחו"ל מתקשים בזיהוי תגובות האחרים. לישראלי חשוב לדעת כיצד הוא נתפס בעיני בר שיחו והוא מצפה מבר השיח לתגובות מידיות וישירות. לעומת זאת, שוררים בקרב חברות אחרות, איפוק ועידון, אפילו במקרי סלידה.

שיח גברי בתהליכי עידון

הנטיה של הישראלים לטול לעצמם בכוח את זכות הדיבור, בלי לבקש רשות או סלחיה (לרוב באמצעות התפרצות זה לדברי זה) נותנת יתרון לגברים. נשים רבות מתלוננות על כך שאינן מסוגלות 'להשחיל מילה' בשיח הקבוצתי. כתוצאה מכך מאד שכיח שבמפגשים חברתיים נוצרת מעין הפרדה בין 'עזרת נשים' 'לעזרת גברים'. אלה עסוקים בשיח קולני על נושאים המעניינים אותם ואלה עסוקות בשיח מתון ונימוסי יותר על עניינים המעניינים אותן.

עם זאת, בשנים האחרונות חלו תהליכים עמוקים המקרבים בין המגדרים ואפשר למצוא להם ביטויי גם בדפוסי השיח. לדוגמא, השיח על רגשות. בהשפעת הפסיכולוגיה (שנעשתה כמעט לדת) והפמיניזם, גברים צעירים הפכו בשנים האחרונות לדברנים בלתי נלאים, ומוכנים לשתף את חבריהם בפרטי חייהם ובחולשותיהם. הדבר זוכה ללגיטימציה רחבה בכלי התקשורת החילוניים – בעיקר במדורי הצבע בעיתונות ובסדרות הטלוויזיה.

נכונות לסייע לזולת

הישראלי אוהב להשיא עצות לחבריו, גם אם לא התבקש, והוא נכון לסייע לחבר בפתרון בעיות. חברות ישראליות דנות בנושאים נרחבים כולל פסיכולוגיסטיים, וחבר מסייע לחברו הן על ידי הקשבה למצוקותיו והן על ידי מתן שורה של הצעות ופתרונות .

ספונטניות

כחלק מהיעדר הטקסיות של החברה הישראלית, המפגשים בין חברים נוטים להיות ספונטניים. בניגוד למדינות זרות, בהן פגישות חברתיות נקבעות זמן רב מראש ומוכנסות ללוח הזמנים של היחיד או של המשפחה, אין קושי לקבוע בישראל מפגש חברתי "מהיום להיום".

מרחב פרטי-ציבורי

בישראל, נהוג לארח חברים בבית, להבדיל מאירופה בה נהוג להיפגש עם חברים במרחב הציבורי ולצאת לבילוי חברתי מחוץ לבית. הצעירים נוהגים לצאת למפגשים חברתיים, וכיום ניתן לראות גם צברים מבוגרים שאימצו את נורמת הישיבה בבתי הקפה ויוצאים גם הם להיפגש עם חבריהם.

רשתות חברתיות

הצברים נוטים לעזור לחבריהם ולאנשים הקשורים לחבריהם – בני החברים, הוריהם, אחיהם וחבריהם. עזרה זו, שנעשית לרוב בהסתר זוכה לתיוג כ"פרוטקציה" ונמתחת עליה ביקורת מפעם לפעם. הנפוטיזם והפרוטקציוניזם, השכיחים מאד בקרב המגזר הצברי הלא דתי (אין על כך נתונים אמפיריים) יוצרים תחושת מרמור בקרב קבוצות שאינן מהוות חלק ממערך הרישות דוגמת חרדים, ערבים, עולים ועניים, המתקשים לחדור למעוזי האליטה מכיוון שאלו כבר מרושתים וסגורים.

רכילות

חרף האיסור המקראי ללכת רכיל, החברה הישראלית היא חברה רכלנית. החברים נוהגים לשתף זה את זה לא רק במה שקורה להם בחייהם, אלא במה שקורה לאחרים בחייהם. השיתוף יוצר קשר ואינטימיות. שיחה צברית טיפוסית מתחילה בפעמים רבות ברכילות על מכר משותף.
אהרון בן-זאת, מציין בספרו "רכילות", כי "רכלנים הם לרוב אנשים בעלי צורך עז להערכה חוזרת ונשנית של חייהם האישיים והאינטימיים, או ליצירת קשרים חברתיים חדשים. בן-זאב מוסיף, כי לרכלנים צורך חזק יותר מלאחרים להשתייך לקבוצה חברתית מסוימת. פרופיל הרכלן הינו "אינטליגנטי, בעל זיכרון טוב ויכולת לקשר בין אירועים שונים. עם זאת, כישורים אלה מנוצלים לצורך נושאים שטחיים". "רכלנים הם לעתים קרובות רגישים, סקרנים, חברותיים ומעורבים".
הערה: ברמה החברתית, רכילות מאפיינת יותר חברות סגורות ואינטימיות, אך היא מצויה בכלל החברות האנושיות, ולראייה, יש מחקרים המוכיחים כי ילדים נוהגים לרכל כבר בהתחילם לדבר.

סוגי חברויות

בתרבות הצברית העכשווית קיימים מספר דפוסים של חברויות. מקצתם דפוסים, הדומים או זהים לדפוסים המקובלים בחברות מערביות אחרות, ומקצתם בעלי גוון מקומי:

חברויות חיים

חברות הנמשכת מגיל צעיר ועד גיל מתקדם. בחברות מסוג זה החבר מלווה את הפרט כמעט כל חייו והופך למעין בן משפחה. חברות זו מאופיינת במחויבות רגשית גבוהה ובתחושת הדדיות. זמני הפגישה בין החברים משתנים מעת לעת ותלויים בתקופות החיים, אך גם אם הקשר אינו מיושם הלכה למעשה, והחברים אינם נפגשים בתקופה מסוימת, עדיין הם רואים זה בזה חברים.

חברות נפש

מרבית האנשים נוהגים לראות באדם מסוים את "החבר הטוב" או את ה"חברה הטובה". לעתים, חברות זו אינה נמשכת על פני שנים, והיא ייחודית לתקופה מסוימת. לעומת זאת יש וחברות זו מתקיימת במשך שנים רבות. חבר הנפש נתפש כישות הקרובה ביותר לפרט, עמו הוא חולק את סודותיו ורגשותיו, פחדיו ושמחותיו. בדרך כלל, אנשים נוטים לבחור כחבר נפש, חבר בן אותו המין.

חבר ליחידה

מושג המציין חברות, שתחילתה בשירות צבאי משותף, לרוב שירות קרבי. "חבר ליחידה" ממשיך פעמים רבות להיות חבר קרוב במשך שנים ארוכות, והחברות נתפשת כמעין אחוה, במסגרתה שני החברים-אחים מוכנים להקריב רבות זה למען זה. השירות הצבאי הקרבי מוליד חברויות מסוג זה, כיוון שהחיילים לוחמים זה לצד זה ומגנים בפועל זה על חייו של זה. החברות עם ה"חבר ליחידה" עוטה הילה של גבורה והקרבה, גם כאשר החברים כבר אינם משרתים בצבא ולכל אחד מהם חיים אזרחיים מלאים. אין ספק ששירות המילואים, שהוא ייחודי באופיו והיקפו לחברה הישראלית הוא מקור חשוב ליצירת קשרי חברות. יחידת המילואים שבה אדם משרת שנים רבות מייצרת חוויות אינטסיבית (בין השאר לחימה משותפת) הקושרות בין אנשים ויוצרת מצב שבו אתה הולך כברת דרך ארוכה עם אותם חברים ששרתו איתך בגיל צעיר.

החברה הטובה

לנשים רבות יש חברה קרובה עמה הן חולקות את חוויותיהן. החברה הטובה מהווה אוזן קשבת ומעניקה תמיכה נפשית ורגשית, אתה מדברים על נושאים רבים וביניהם אהבה וזוגיות.

חברות פונקציונאלית

חברות הנרקמת סביב מסגרת מסוימת ונפרמת עם היציאה ממסגרת זו. לדוגמה, ניתן לראות אנשים המתחברים במקומות עבודה, ומסיימים את הקשר החברי עם עזיבתם את מקום העבודה.

חברות סביב ילדים

הורים רבים יוצרים קשרי חברות עם הוריהם של חברי-ילדיהם. ההורים מתחברים סביב פעילויות הילדים, ומפגשים חברתיים של הילדים מקשרים ביניהם, כמו גם השיח שנוטה להיות מרוכז סביב גידול הילדים. חברויות אלו נוטות להיפרם לעתים, עם סיום הקשר החברי בין הילדים.

החבר-שותף

דפוס המגורים בדירות שכורות עם שותפים הוליד צורת חברות חדשה, הקרויה "חבר-שותף". המגורים המשותפים מקרבים בין שני זרים, ההופכים לעתים לחברים קרובים החולקים זה עם זה את עולמם, זאת - כיוון שהפגישות ביניהם מתרחשות למעשה מדי יום – בבית המשותף. חלק מחברויות אלה נמשכות גם כשהמגורים המשותפים מסתיימים.

קליקות

חברויות בין אנשים שונים למען אינטרס משותף. חברות מסוג זה נעשית בשנים האחרונות יותר שכיחה בשל התפתחות השוק הכלכלי התחרותי.

מסגרות חברתיות שבהן צומחות חברויות

חברויות במגזר הצברי נוטות להיות ארוכות שנים. הדבר נובע הן מהמרחב הגיאוגרפי המצומצם של ישראל המאפשר שמירה על חברויות והן ממחויבותו של הפרט כלפי חבריו וחברותיו. ניתן להבחין בחברויות שראשיתן בגנים ובבתי הספר, אשר נמשכות כל ימי חייו של הפרט. להלן המסגרות השונות בהן רבים מכירים את חבריהם:

גנים, בתי ספר

מערכת החינוך מפגישה את הילדים והנערים עם שווים להם, ומתפתחות חברויות המשלבות אלמנטים לימודיים (הכנת שיעורים משותפת, הכנה למבחנים) לצד אלמנטים חברתיים הכוללים יציאה לבילויים בסופי שבוע, פגישות הנערכות בבתי החברים, שיחות טלפון והתכתבויות באינטרנט דרך תכנות האי.סי.קיו והמסנג'ר. בית הספר נחשב למקום בו מכירים חברי ילדות המלווים את האדם לעתים כל ימי חייו.

תנועות נוער, שירות לאומי ושירות צבאי

חיילים קרביים מכירים בעת השירות הצבאי חברים שילוו אותם שנים רבות. המסגרת הצבאית, בדומה לתנועות הנוער ולשירות הלאומי, מפגישה את הפרט עם פנורמה אנושית נרחבת, הכוללת את בני גילו לצד בני גילאים אחרים. כמו כן, נחשף החייל לראשונה לאנשים בעלי רקע שונה משלו. כך נוצרות חברויות מגוונות, והדבר מאפיין בעיקר את הבסיסים הסגורים. בבסיסים אלה החיילים שוהים כל ימות השבוע (למעט סופי שבוע). נוכח הזמן הארוך שמבלים החיילים והחיילות בצוותא, נרקמות חברויות רבות. בסיסים אלו מספקים גם פעילויות הווי נרחבות, המקרבות בין החיילים השונים.

טיול לאחר השירות הצבאי

צעירים רבים נוהגים לטייל ליעדים שונים לאחר השירות הצבאי. היעדים המועדפים הינם הודו, תאילנד, נפאל, ארה"ב, אמריקה הדרומית, אוסטרליה וניו -זילנד. רבים נוסעים ליעדים אלו לבדם ומכירים בחו"ל ישראלים נוספים. כך נרקמות חברויות בין יחידים ובין קבוצות.

לימודים גבוהים

במהלך הלימודים הגבוהים, שהפכו לשלב כמעט טבעי בקרב אנשי האוכלוסייה הצברית הלא-דתית, מכירים חברים וחברות. קיימות אמנם חברויות "תועלתניות", שתכליתן נקודתית ולדוגמה – לימוד עם אדם נוסף למבחן, אך קיימות חברויות רבות שנרקמות על ספסל הלימודים וממשיכות שנים רבות. בזמן הלימודים הגבוהים ניתנת ללומד הזדמנות להכיר אנשים הדומים לו בהשכלה ובמעמד סוציו-אקונומי (להבדיל מהשירות הצבאי, למשל) ועל כן רבים מוצאים חברויות דווקא בתקופה זו.

מקומות עבודה

מקום העבודה נחשב למקום בו מכירים חברים רבים. השהייה הממושכת עם אנשים באותו המרחב, מעודדת חברויות, מה גם שכיום, עסקים רבים מנסים לקרב בין העובדים לאור העדפתה של עבודת הצוות. קירוב זה מתבצע באמצעות נסיעות משותפות לחו"ל, ערבי גיבוש, מסיבות מחלקתיות ועבודה הכוללת מגע עם אנשים רבים. חברות עסקיות רבות בישראל, שוקדות לא רק על מערכות היחסים של העובד עם עובדים אחרים, אלא שואפות גם "למזג" בין משפחות העובדים. ימי הגיבוש הפכו לימי גיבוש משפחתיים, וכך גם הארוחות והמסיבות שנערכות לעובדים, ואלו מפגישים בין המשפחות השונות ותורמים להיווצרותן של חברויות.

האינטרנט

מקורן של חברויות רבות הינו באינטרנט. רבים נפגשים וירטואלית עם אנשים באתרי האינטרנט השונים, במסגרת פורומים העוסקים בנושא משותף, צ'אטים (שיחות המתקיימות און-ליין), אתרי תחביב ואתרים חברתיים דוגמת "מקושרים". הפגישות הוירטואליות הופכות פעמים רבות לפגישות בעולם המציאותי, ואלו מולידות חברויות. המגמה לפיה פותחים רבים "בלוגים" – אתרים אישיים בהם הם מפרסמים תכנים שכתבו, תמונות שלהם ומפרטים אודות עולמם הפנימי - יוצרת חברויות וירטואליות בין בעלי הבלוגים השונים, וחלקן הופכות לחברויות בעולם הממשי.

חוגים

חוגים שונים מפגישים את האדם עם אנשים החולקים עמו תחומי עניין משותפים. בין אם מדובר בחוגי ספורט שונים (כמכון כושר) ובין אם מדובר בסדנאות שונות כסדנאות כתיבה ובישול). חוגים הם קרקע פורייה להכרות עם אנשים חדשים שאינם נמנים על חוג המכרים הקבועים.

באמצעות בני הזוג

לעתים בן הזוג חושף את חבריו לבן הזוג השני, ואלו הופכים להיות חבריו. כמו כן, פעמים רבות, קשר בין חברות תורם לקשר בין בני זוגן, שהופכים גם הם לחברים ולהיפך. פעמים רבות גם כאשר הקשר הזוגי מסתיים, החברים השונים ממשיכים ללוות את בני הזוג, חרף הפרידה.

פעילויות חברתיות המתקיימות עם חברים

בקרב אנשי האוכלוסייה הצברית הלא דתית, זוכה המשפחה הגרעינית למקום של כבוד. הפרט קשור מאוד להוריו ולאחיו, נפגש עמם תדיר ורואה בהם ישויות קרובות ואהובות. עם זאת, חברים נתפשים כאנשי סוד, שניתן לחלוק עמם מחשבות ומאורעות שלא רוצים לייצא לספירה המשפחתית, ועל כן לחבר נודעת חשיבות גדולה ביותר.
צורת ההתנהלות בחברוּת משתנה מחברוּת לחברוּת, אך ניתן לאתר פעילויות חברתיות מועדפות בקרב חברים:

פגישות המתנהלות בבית

יש הנוהגים להיפגש בבתיהם לארוח חבריהם. להבדיל מתרבויות דוגמת התרבות האירופאית בה ניתן להבחין בגישה הדוגלת בכך שעם חברים יוצאים מחוץ לבית, בישראל רבים נוטים להזמין חברים לבתיהם, מתוך ראיית הבית כמקום אירוח אידיאלי המאפשר לחברים לזכות בפרטיות וכן באינטימיות. קיימים אף טקסים שונים החוזרים על עצמם מדי שנה בבתי החברים, דוגמת מרתוני הצפייה בסרטים בימי הכיפורים, המרכזים חברים בבית אחד לבילוי משותף, ארוחות משותפות בימים מסוימים ובחגים, וחגיגות משותפות (ימי הולדת, קידום בעבודה).

שיחות טלפוניות/ אינטרנט

תקשורת טלפונית בין חברים נפוצה מאוד ומאפשרת את שימור החברות גם בתקופות בהן קשה להיפגש – תקופות של שירות צבאי, שהייה בחו"ל ועומס בעבודה. רבים נוטים לשוחח עם חבריהם הקרובים מדי יום, או לעתים תכופות, בין אם בטלפון ובין אם באמצעות תוכנות התקשורת השונות שמציע האינטרנט, דוגמת המסנג'ר, האי. סי. קיו והסקייפ.

בילויים

בילויים משותפים עם חברים הם דפוס קבוע בחברויות רבות. כל זוג חברים, בין אם מדובר בזוג או בחבורה, בוחרים את אופני הבילוי המועדפים עליהם. לעתים מדובר בהליכה משותפת למסעדה, בתי קפה, סיור וקניות בקניונים, ביקור בפאבים ובמועדונים, הליכה לסרטים ולהצגות, ביקור בהופעות זמר או סטנד-אפ קומדי, ופעילויות נוספות הנתפשות כ"בילוי בחוץ".

טיולים

טיולים בארץ ובחו"ל הם דרך נפוצה לבילוי עם חברים. לעתים, מטיילים לבד עם החבר/ה, לעתים במסגרת חבורה ולעתים נוסעים לטיול זוגי או משפחתי יחד עם חברים. כיום, השתרשה נורמה, לפיה רבים בוחרים לנסוע לטיולים עם חבריהם הקרובים ולא עם בני זוגם. זאת לאור הפער בין רצונות כל אחד מבני הזוג בשעה שהזוג מטייל. הנסיעה עם החבר הקרוב החולק רצונות דומים, מפשטת את הטיול ומאפשרת חוויה שאינה מצריכה פשרות רבות.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • אלמוג עוז, הצבר-דיוקן. עם עובד/ספריית אופקים,1997.
  • בן-זאב אהרון ובן-זאב אבינועם (עורכים), רכילות, הקיבוץ המאוחד, 1993.
  • שמיר אילנה, לבל יהיו כלא היו: היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון ומיסוד דפוסי הזיכרון הממלכתיים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2003.
  • עזריהו מעוז, פולחני מדינה: חגיגות העצמאות והנצחת הנופלים 1948-1956, המרכז למורשת בן גוריון, 1995.
  • בן יהודה נתיבה, 1948 - בין הספירות, כתר, 1981.
  • בן יהודה נתיבה, מבעד לעבותות: רומן על שלושה חודשים ב-1948, דומינו, 1985.
  • שמיר משה, הוא הלך בשדות, ספריית פועלים, 1947.
  • ס' יזהר, ימי צקלג, עם עובד, 1958.
  • עוז עמוס, מנוחה נכונה, עם עובד 1982.
  • קנז יהושע, התגנבות יחידים, עם עובד, 1986.
  • שמיר אילת, פסנתר בחורף, עם עובד, 2007.

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על תפישת החברות במסורת הישראלית (2)

    מערכת

    מועד הכתיבה והעדכון של המאמר מופיע בסופו.
    יום שלישי ל' בכסלו תשע"א 7 בדצמבר 2010

    ענבר מאיר.

    בסוף המאמרים ישנותאריך יצירה -הפירוש הוא תאריך הכתיבה? אני צריכה זאת לצורך כתיבת בביליוגרפיה. תודה רבה!
    יום שלישי כ"ג בכסלו תשע"א 30 בנובמבר 2010

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.