דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 14 מדרגים

פרק 14: חינוך תיכוני לבנות חרדיות

תלמידות מזרם חב
תלמידות מזרם חב"ד
נעמה גרינוולד
בנות מכינות את שיעורי הבית. לידן קופת צדקה-נהוג לתת צדקה לפני ולעיתים גם אחרי הלימוד
ר' רוז, חנן אלפר, תמר אלמוג

נוצר ב-4/12/2008

מבוא

'סמינר' או 'תיכון'?

כיום קיימת חלוקה ברורה בין 'סמינר' ל'תיכון'. בתיכון לומדות בנות ארבע עשרה עד שמונה עשרה, ובסמינר, שנחשב ל'מוסד להשכלה גבוהה' לומדות בנות שמונה עשרה עד עשרים. 

לאחר שסיימה את התיכון, על התלמידה להירשם לסמינר ולעמוד בוועדת הקבלה שלו וזאת על אף שבדרך כלל מדובר באותו מוסד. 

למרות החלוקה החד משמעית בין השניים, הרי שבלשון המדוברת נעשה בעניין 'עירוב תחומים' ומאז ומתמיד התיכון נקרא 'סמינר'.

תיכונים בחו"ל

זמן קצר אחרי יסוד תנועת "בית יעקב" בפולין הוקם בקרקוב הסמינר הראשון – הסמנריון למורות. בנין גדול ומפואר נבנה עבור הסמינר, אשר נחשב כמרכז רוחני לכל שלוחות "בית יעקב" באירופה. סמינרים נוספים הוקמו בוינה ובצ'רנוביץ. 

בראש הסמינר בקרקוב עמדה שרה שנירר (מייסדת "בית יעקב"), שפעלה בכוחות משותפים עם צוות מורות מעולה, ואשר הורכב מחניכותיה וממספר מורות חרדיות ומלומדות שהוזמנו מגרמניה. 

לאחר פטירתה של שרה שנירר, ב-1937, מילא ר' יהודה ליב אורליאן את מקומה כמנהל הסמינר בקראקוב. פרק חדש בחיי המוסד החל עם התמנותו. הוא היה מחנך בעל שיעור קומה והוגה דעות דגול, מחסידי גור. ר' יהודה ליב אורליאן הפיח רוח חיים חדשה בלימודים ושקד יותר על שתילת יראת שמים בלב התלמידות וטיפוח מידותיהן הטובות, מאשר על הקנית ידיעות תורניות. 

הסמינר בקראקוב נעשה אבן שואבת למאות בנות חרדיות שבאו לא רק מפולין, אלא גם מבלגיה, צרפת, שוויץ, רומניה, ליטא ואפילו ארצות הברית וקנדה. חניכות אלו היו לאחר מכן מפיצות רעיון "בית יעקב" וחלוצות התנועה בארצות מגוריהן.

התיכונים בארץ

עד לפני מספר שנים פעלו בארץ מספר סמינרים (תיכונים) גדולים, בהן התחנכו אלפי בנות חרדיות, בנות 14-18, ללא הבדל עדה או מנהג. בסמינר "הרב וולף" בבני ברק (נקרא על שם מנהלו – מקימו) למדו רוב הבנות מאזור בני ברק והמרכז: ליטאיות, חסידיות ובנות עדות המזרח. בסמינר של הרב לוין בירושלים למדו בנות האזור, וסמינרים קטנים נוספים היו פזורים בתל אביב, פתח תקוה וחיפה. 

המצב הזה לא נמשך זמן רב, וזאת מהסיבה שהציבור החרדי מורכב מזרמים רבים בעלי גישה חינוכית שונה. בבני ברק היתה זו חסידות ויז'ניץ שפתחה סמינר לבנותיה, לאחר שחשו ראשי החסידות כי החינוך הניתן בסמינר "וולף" הליטאי לא תואם את הגישה שלהם. לאחר חסידי ויז'ניץ, פתחו גם חסידויות אחרות סמינרים, כמו חסידות גור, חסידות בלז ועוד. תהליך דומה אירע גם בירושלים. 

מאוחר יותר, החלו לצוץ סמינרים ליטאיים חדשים. בתחילה הם היוו סניף של סמינר האם הגדול, שהפך גדול מדי, אך בהמשך הם הפכו לעצמאיים לכל דבר, ורק גישתם החינוכית זהה. בדרך כלל יקרא הסמינר על שם מקימו: "סמינר הרב ליברמן" בירושלים, "סמינר הרב מאיר" בבני ברק וכו'.

תיכון "בית יעקב"

הקבלה לבית הספר

הגידול הטבעי בציבור החרדי לצד התחזקותו הרעיונית יצר בעיה חדשה שלא הייתה קיימת בעבר.
אם עד לתחילת שנות ה-80, בהן עמדו בפני מסיימות בית הספר היסודי מספר אפשרויות ולאו דווקא חרדיות למהדרין, הסמינרים הבודדים שהיו קיימים באותה תקופה "נלחמו" על כל תלמידה וקבלו לשורותיהם בשמחה כל נרשמת. 

התבססותה של החברה החרדית והעובדה שכל בוגרת בית יעקב (יסודי) רואה את המשך דרכה הטבעי בסמינר, לצד גידולו הטבעי של הציבור החרדי, יצרו בעיה שלא הייתה קיימת בעבר: עודף היצע של בנות לצד מעט סמינרים נחשבים. הדבר יצר תחרות טבעית בין הסמינרים כאשר כל אחד מהם רוצה לראות בשורותיו את המצטיינות שבין התלמידים, כדי לבסס את שמו הטוב ו/או לשמור עליו. לצורך כך מופעל  מנגנון סינון. 

"ועדת קבלה" המורכבת מצוות מורות הסמינר היא שמחליטה מי לשבט ומי לחסד. בדרך כלל אין הפתעות גדולות, והקריטריונים ברורים למדי: בנות ממשפחות האליטה החרדית (בנות רבנים, ראשי ישיבות, בעלי משרה תורנית או אברכים) הן המבוקשות ביותר. גם בנות בעלות ציונים מעולים וכאלה המוכרות כבעלות שם טוב (צנועות, יראות שמים) בדרך כלל לא תתקלנה בבעיות. 

הבעיה מתחילה אצל בנות ממשפחות "פשוטות" ובעיקר ספרדיות. בת כזו עלולה למצוא עצמה מול שערי סמינרים נעולים, כשמכל מקום היא תשמע את התשובה הלקונית "הרשימה סגורה" ובעל פה: לכי לסמינר אחר, המבחר גדול מספיק. או לעיתים בצורה בוטה ביותר: "מילאנו את המכסה" כשהכוונה למכסת הספרדיות כמובן. 

כך נוצר מצב שעם תחילת שנת הלימודים מאות בנות נותרות ללא מסגרת, כשכל חטאן הוא מוצאן ה'בלתי נכון'. כדי להלחם בתופעה המבישה פסק הרב יוסף שלום אליישיב, ממנהיגי הציבור הליטאי, שעל כל סמינר לקבל 'מכסה' של בנות ספרדיות (הפסיקה הזו נוגעת רק לסמינרים ליטאיים שנחשבים 'כלליים', כיון שברור שאלו החסידיים מקבלים רק בנות המשתייכות לקהילה). כתוצאה מכך החלו הסמינרים לנהל מרדף של ממש אחר בנות ספרדיות 'חזקות', בעוד החלשות נותרו בבעיה כפולה: כעת, לאחר שמלאה המכסה שום כוח שבעולם כבר לא יפתח בפניהן את שערי הסמינר הרצוי.

תלמידה חלשה או בעלת 'שם רע', גם אם היא ממשפחה אשכנזית תתקל בבעיה דומה. אומנם פעמים רבות לאחר דמעות, הפעלת לחצים והשתדלויות של רבנים תתקבל התלמידה לסמינר, אבל המצב הזה יצר תחושת קיפוח עזה אצל הספרדים. תרמה לכך שיטת החינוך האשכנזית בסמינרים, שהתעלמה לחלוטין ממנהגי עדות המזרח. מה שהביא להקמתם של סמינרים ספרדיים כמו "עטרת רחל".

השקפת העולם של בית הספר

מטרת הסמינר הליטאי היא להיות בית יוצר לבנות ישראל יראות שמים, צנועות והחשוב ביותר - נשות תלמידי חכמים. להצליח לבנות "בית של תורה" תוך "הסתפקות במועט" והקרבה היא ההגשמה העצמית. 

חינוך להסתפקות במועט היא משימה לא קלה בהתחשב בעובדה שמדובר ב"דור השפע". שלא כבנים, הבנות מסתובבות במרכזי קניות ובבתי חברותיהן ועולם המושגים שלהן בכל הנוגע לחיי רווחה ונוחות גדול ביותר. כדי לשכנע את הבנות שמעורות היטב ב"חיי העולם הזה" לרצות להנשא לאברך שתורתו אומנותו = חיי עוני (ברוב המקרים) מקדיש הסמינר אין ספור שיעורי יהדות בנושאי חשיבות לימוד התורה, זכותן של הנשים בלימוד התורה, השכר הרוחני שתזכנה לו בעולם הבא, חשיבות ההסתפקות במועט וכו'. 

את העובדה שאחוז גדול מאד מהבנות אכן מעדיף להינשא לאברכים ניתן בהחלט לזקוף לזכות הסמינרים וללחץ החברתי שהם יוצרים. 

נושאי הדגל של רעיון ה"בית של תורה" הם סמינר הרב וולף בבני ברק, ליברמן בירושלים ו"סמינרי בת" שונים כמו מאיר, כהנא, מנדלסון ועוד רבים וטובים. 

התוצר המוגמר שלהם זוכה לכינוי הספק מחמיא ספק לועג "וולפית" שפירושו בשפה מדוברת "יאכנע" – כזו הלבושה בצניעות יתרה והנישאת ברוב המקרים לבחור מישיבה ליגה א' כמו פוניבז', מיר ברכפלד וכו'. 

כללי ההתנהגות

לכל סמינר חרדי לבנות ישנו תקנון עליו חותמות התלמידות עם הרשמן למוסד. הכללים חופפים ביניהם ברוב הסמינרים, למעט שינויים קלים לפה או לשם. 

התקנון נוגע בפרטי לבוש, מקומות בילוי, חומרי קריאה והתחייבות להישמע לכל ההוראות שהסמינר ייתן בעתיד. 

כללי לבוש, תסרוקות ואביזרים

בסעיפי הלבוש לא תדון השאלה האם חובה ללבוש גרביים בימות הקיץ החמים, אלא יקבעו עובי וצבע הגרביים המותרות. האם מותר לשיערה של התלמידה לגלוש עד כתפיה? על פי התקנון כמובן שלא. האורך המותר הוא עד החוליה הראשונה בצוואר. 

בסמינרים בהם לא מונהגת תלבושת אחידה יקבע בתקנון גם סוג החולצות בהן מותר לתלמידות להשתמש (בעלות כפתורים וצווארון, לא הדוקות מדי, בצבעים סולידיים), אורך החצאית (תמיד מכסה את הברכיים, אך גם דרישה זו נתונה לפרשנויות שונות כמו האם חצאית שמגיעה עד הרצפה ראויה), וכמובן האיסור להתאפר לבית הספר ומחוצה לו (להוציא "מקרים מיוחדים" כמו בנות בשידוכים). 

אלו הם הכללים שחוזרים ביניהם בתקנונים של כל הסמינרים. אך ישנו התחום האפור שאינו בגדר ההלכה ממש, אלא בגדר ה"ראוי" וה"לא ראוי". האם ילקוט על הגב מתאים לבת בית יעקב, או שראוי יותר שתלך בתיק צד? נעליים בעלות פלטפורמה גבוהה, מתאימות? גרביים בצבע שחור? התסרוקת האופנתית החדשה? פסיקה של הנהלת הסמינר להתיר או לאסור בשאלות מעין אלו, תסווג את הסמינר כ"פרומרי", "מודרני" או "פרחי". 

כדי לאכוף את כללי הסמינר על הבנות לא מן הנמנע הוא שמנהל הסמינר יעמוד בשער הבניין ויסקור בעיניו את הנכנסות. הוא לא יהסס להעיר על צבע גרביים לא הולם, או תיק 'זרוק' מדי, אך בנושאים עדינים יותר ישלח את אחת המורות לבצע את המלאכה. 

שמירת הצניעות

רעיון חדש שנפוץ לאחרונה במספר סמינרים הוא מורה הממונה על הצניעות. היא הקובעת את הכללים וכמובן דואגת שכל החוקים שקבעה יקוימו. היא מעירה, מנהלת רישומים 'פליליים' ויש לה הסמכות להעניש ואפילו לאיים בזריקת תלמידה מן הסמינר. 

הסמינר הראשון שהגה והנהיג את הרעיון היה סמינר שצ'רנסקי בתל אביב. סמינר שסבל תמיד מתדמית של סמינר מודרני וכזה שתלמידותיו משקיעות הרבה מדי בטיפוח היופי (יש לציין שהאווירה בו, כסמינר תל-אביבי הייתה אכן מתירנית יחסית לסמינרים אחרים). בנסיון לשנות את הסטיגמה המעיקה מינה הסמינר את ה"מורה לצניעות", ושאר הסמינרים חיקו את הרעיון בהתלהבות רבה. 

מובן שאצל התלמידות הרעיון לא התקבל בשמחה. והן משחקות עם המורה במשחקי חתול ועכבר. המורה עומדת בשער הסמינר ולתלמידה תסרוקת "בעייתית?" ניתן לקפוץ מעל הגדר או להכניס את השיער הארוך מדי לצווארון החולצה או – כיד הדמיון הטובה. "מורת הצניעות" הופכת לדמות שנואה ומושא לבדיחות, אך בסופו של דבר ידה על העליונה.

רעיון משותף של מספר "מורות לצניעות" שכאלו הוא הכשר על חנויות בגדים שמוכרות רק ביגוד שעומד בתקנון הסמינר.

כדי למנוע מהבנות תחושה שכל תקנות הצניעות הללו מגבילות אותן ואת היצר הטבעי שלהן להתייפות, מקדיש הסמינר שיעורים רבים לנושא הצניעות, כשהפסוק המנחה הוא "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מה יד'). הצניעות תוצג כיופי האמיתי של בת ישראל וכערובה להצלחה בחינוך דור העתיד. גם פעילויות ה'בתיה' יוקדשו בחלקן לנושא הצניעות וכן קישוטי כיתה רבים.

מקומות בילוי מותרים

האפשרויות העומדות בפני בנות הסמינרים, באשר למקומות הבילוי המותרים, דלות למדי. ללכת לקניון אסור (למעט עם אמא), על קולנוע מרבית התלמידות אפילו לא שמעו ותקנון הסמינר מגדיר את כל נושא הבילויים בצורה מעורפלת למדי: "התלמידה מתחייבת שלא להסתובב במקומות שאינם ראויים לבת בית יעקב" כשהכוונה בניסוח הפשטני הזה היא לאפשר להנהלת הסמינר לאסור כל מקום על פי הצורך. זו יכולה להיות הופעה של זמר פופולארי או הצגה שאינה לרוח הסמינר. 

תוכנית הלימודים

לימודי קודש

למרות שגמרא לא מלמדים בסמינרים של "בית יעקב", "לימודי קודש" נלמדים, והרבה.
הכוונה ב"לימודי קודש" לכל חומר לימודי שקשור ליהדות: תנ"ך, ביאורי תפילה, דינים, יהדות ואפילו תולדות ישראל. 

בשיעורי תנ"ך נלמדים חמשת חומשי תורה, הנביאים והכתובים על פי פירוש רש"י. כתוספת מלמדות המורות את פירושיהם של מפרשים רבים נוספים כמו ה"אור החיים", מלבי"ם, הרש"ר הירש ועוד. מטרת השיעורים הנ"ל היא לא רק לימודית גרידא, אלא גם החדרת השקפה יהודית לבנות ו"מעשה אבות סימן לבנים". 

אך מכל שלל לימודי היהדות בהם מלעיטים את הבנות, שיעורי דינים הם המעשיים ביותר: דיני תפילה, דיני צניעות, דיני כשרות, דיני בן אדם לחברו, דיני כיבוד הורים ועוד. 

לימודי חול

למרות הזמן הרב המוקדש ל"לימודי הקודש", מקומם של "לימודי החול" לא נפקד, וגם הם זוכים ליחס של כבוד: מתמטיקה, אנגלית, מחשבים, כימיה, פיזיקה, היסטוריה, הבעה וגיאוגרפיה. 

השיעור הראשון בשנה, בכל מקצוע, יסוב סביב העקרונות הבאים: א. "חוכמה בגויים תאמין" ב. כל מה שילמד במשך השנה, גם אם התגלה לפני שנים ספורות בלבד, כבר נכתב ברמז בתורה. ג. חז"ל, שחיו לפני אלפי שנים כבר ידעו את שגילו המדענים "הגויים" לפני שנים ספורות בלבד. לאחר הקדמה זו, יכולות הבנות לגשת וללמוד את "מקצועות החול", ובדרך כלל ברמה הגבוהה ביותר. 

כצפוי, מתוך לימודי החול, מתמטיקה ואנגלית הם הנחשבים ביותר. כדי לשמור על רמה לימודית גבוהה מחולקת הכיתה ל"הקבצות" על פי רמת ההתקדמות של התלמידות, וההקבצה הטובה ביותר תזכה במורה הטובה ביותר. 

אנגלית

בשיעורי אנגלית, נשברים מעט העקרונות של "בית יעקב", ולא פעם תלמדנה התלמידות סיפור "לא משלנו" (לאחר צנזורה קפדנית כמובן). סיפורי או. הנרי הם החביבים במיוחד על המורות לאנגלית. הסיבה לכך היא כמובן מחסור בחומר קריאה חרדי באנגלית. 

ספרות

בשיעורי ספרות מיותר לציין שלא ילמדו ספריו של דוד גרוסמן או א.ב. יהושוע, אלא ילמדו ספריהם של מיטב הסופרים החרדיים. או מדוייק יותר לומר – ספריו של דוד זריצקי (ובהם תיאורים חיים של ישיבת נובהרדוק שבליטא), שנחשב לגדול (ומראשוני) הסופרים החרדים. 

נתח לימודי נכבד יוקדש לספרות השואה, וילמדו ספריו של סופר השואה משה פראגר וספרים של ניצולי שואה אחרים. לא מן הנמנע שכטקסט לניתוח יוגש לבנות מכתב או מאמר של אחד מגדולי המוסר. 

היסטוריה

לימודי ההיסטוריה נחלקים לשניים: "היסטוריה כללית" והיא ההיסטוריה של אומות העולם, ו"תולדות ישראל", שהיא ההיסטוריה של עם ישראל, ונחשבת ל"מקצוע קודש" שלימודה הוא בגדר מצווה ממש, כפי הנאמר "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" (דברים לב' ז') 

בחינות בגרות

הסמינרים בבני ברק ובירושלים אינם מגישים את תלמידותיהם לבחינות הבגרות, וזאת כדי שלא לאפשר להן להמשיך לאחד מהמוסדות להשכלה גבוהה או לעבוד במקומות חילוניים. הסמינרים שבפריפריה החרדית (לא בני ברק או ירושלים) יגישו את תלמידותיהם לבגרויות חלקיות בלבד, מהסיבה הנ"ל.
כדי שתוכלנה להמשיך ללימודים הגבוהים (במסגרת הסמינר) נבחנות הבנות בבחינות ה"חוץ" מטעם מכון הנרייטה סולד.

הווי חברתי

הטיול השנתי

הטיול השנתי, שנערך בסוף השנה הוא פרשיה בפני עצמה. על מארגני הטיול למצוא אתר ש: א. שומר שבת. ב. גדרי הצניעות נשמרים בו ג. המחיר יהיה סביר ד. שיהיה אטרקטיבי... בשעת הטיול נשמרים כמובן כל גדרי הצניעות, אך יש הנחות קלות: מותר לנעול נעלי ספורט (שאסורות במשך כל השנה) ולגרוב גרבי כותנה לבנות (שנחשבות לפריט לחלוטין "לא מתאים"). 

מובן שהפעילות הממוסדת הזו לא מספקת את יצר הנעורים הגועש, שמוצא לעצמו אפיקים נוספים להתפרץ, והעיקר רחוק מעינה הפקוחה של הנהלת הסמינר. בסתר, נערכות מסיבות ימי הולדת, טיולים ואפילו מסיבות יום העצמאות. הזמנה ל"מסיבות אסורות" אלו מעידה על מעמד חברתי איתן, ארגון מסיבות שכאלו מעיד על המארגנת שהיא מ"הטופ" החברתי.

פעילות ארגון ה'בתיה'

כמו בני נוער בכל העולם, גם בנות "בית יעקב" אוהבות לבלות, להיפגש עם חברות, לערוך מסיבות ו"להנות מהחיים". הלימודים הרבים והמלחיצים רק מגבירים את החשק "להתפרק" מדי פעם ולשבור את שגרת היום יום. 

כאן נכנס ארגון ה"בתיה" ( ארגון הנוער של בנות בית יעקב. מקור השם בתיה – בת ה') לתמונה, כשהוא מנסה לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: לתת לשובבות הנעורים להתפרק מעט, תוך ניתובה לאפיקים "רוחניים". 

בשתי שנות הסמינר הראשונות מתנהלת פעילות ה"בתיה" מדי שבת. זהו מפגש חברתי ביותר, ללא השתתפות צוות הסמינר. הבנות נפגשות בכיתתן, מתפללות תפילת מנחה משותפת והמדריכה מוסרת "פעולה" שתכלול משחק, סיפור וכמובן מסר חינוכי. 

האוירה ב"בתיה" קלילה מאד, הבנות יושבות במעגל עם המדריכה שנתפסת יותר כ"חברה" ולא כדמות חינוכית. לעיתים, אחרי שנגמרת הפעולה נשארות החניכות בכיתה החשוכה ושרות שירי נשמה עד צאת השבת. 

פעילותה של המדריכה לא מסתכמת רק במסירת פעולות, אלא היא ממונה על רוב הפעילות החברתית של הכיתה במהלך השנה. פעמיים בשנה היא תערוך "אסיפת כיתה" שמזכירה במתכונתה את ה"בתיה", אך נערכת בשעות אחר הצהריים של אחד מימות השבוע. בדרך כלל בביתה של נערה שולית בחברה, וזאת כנסיון של המדריכה לעזור לה להשתלב בחברה.

בחנוכה עורך ארגון ה"בתיה" "עליה לבנות" – קבלה לארגון של ה"אלפיות" הטריות. המתכונת בכנסים מעין אלו די קבועה: הרצאה (בדרך כלל של מורה מהצוות), תוכנית חינוכית שהכין צוות המדריכות והרבה שירה וסופגניות.

מחנה הקיץ

בקיץ נערך "מחנה הקיץ" שהוא גולת הכותרת של פעילות הבתיה. לאירוח המחנה שוכר הארגון פנימיה של ישיבת הסדר. על תנאי המקום, המקלחות והאוכל מוטב שלא להאריך את הדיבור, אך הבנות מצפות למחנה בכליון עיניים. 

תכנון הלינה בחדרים נעשה מרגע הרישום ועד הכניסה לבנין ממש. חברות החדר הן המדד למעמד החברתי של כל אחת, ו"דם רב נשפך" בדרך להשגת חברות החדר הרצויות. לעיתים מנסה המדריכה לשלוט בעניינים באמצעות הגרלה, נסיון שנועד מראש לכשלון. 

לכל סמינר יש סגנון מחנה שונה. יש סמינרים שיתרכזו ב"כיף": טיולים, בריכה, תוכניות רוויות 'אקשן' ואווירה קלילה ולא מחייבת. בסמינרים אחרים יראו במחנה הזדמנות להחדיר עוד מעט ערכים והשקפה יהודית, והתוכניות תהיינה כבדות ורציניות. 

אך בשני סוגי המחנות לא תוותרנה הבנות על ה"לילות הלבנים" רוויי התעלולים והצ'יזבטים. 

הנהלת הסמינר מותירה את ארגון הפעילות החברתית ביד ארגון הבתיה, אך מעט עושה מחנכת הכיתה. מדי פעם היא תארגן אסיפת כיתה, פעילות חברתית מיוחדת שבדרך כלל תנסה ליצור גיבוש חברתי בין בנות הכיתה, וכמובן תלווה את הבנות בטיול השנתי.

מסיבות 

מסיבות הזמנה ל"מסיבות אסורות" כמו ימי הולדת, טיולים ואפילו מסיבות יום העצמאות, מעידה על מעמד חברתי איתן, ארגון מסיבות שכאלו מעיד על המארגנת שהיא מ"הטופ" החברתי.

בילוי מחוץ לכותלי בית הספר

הצגות

פעם או פעמיים בשנה נערכת הצגה גדולה על ידי שחקניות מקצועיות (פחות או יותר) בבנייני האומה בירושלים או בסינרמה בתל אביב. הצגות אלו מושכות אליהן את תלמידות ובוגרות בית יעקב, הצמאות לבידור, בהמוניהן. 

סרטים

צורת בילוי חדישה למדי היא ההליכה לסרטים. כמובן שאין הכוונה לכך שבנות בית יעקב ממלאות אולמות קולנוע, אך תעשיית הסרטים החרדית עולה ופורחת, וכל סרט חרדי חדש שיוצא לאקרנים (באולמות בתי ספר ומתנ"סים שכונתיים) מצליח "לשבור קופות" (באופן יחסי כמובן...) וזאת, מיותר לציין לאחר שעבר את הצנזורה של ועדת הרבנים לאישור ספרים וסרטים, ועד הקודש, הנהלת הסמינר ומלכת הכיתה. 

ספרי קריאה

בנוגע לחומרי קריאה, הרי שרק חומר חרדי טהור יכנס בשערי ספריית הסמינר, וזה חומר הקריאה היחיד שמותר לבנות לקרוא. לפחות באופן רשמי. ספרות יפה, רומנים ועיתונות חילונית – מחוץ לתחום.

סיור ליל שבת

צורת בילוי נוספת, האופיינית ל"מקולקלות" שבין הבנות היא להתלבש בליל שבת במיטב המחלצות ולטייל ברחוב רבי עקיבא בבני ברק או בגאולה בירושלים. שם מטיילים גם ה"מקולקלים" שבין בחורי הישיבות. 

הרבנים ניסו לבלום את התופעה ואף הסמינרים אסרו את הטיול על תלמידותיהם, אך עדיין בליל שבת הרחובות הומים אדם.

הדרכה בארגון "בתיה"

בשנה האחרונה של הסמינר נבחרות חלק מהבנות להדרכה במסגרת ארגון "בתיה". הבנות הנבחרות הן אלו שמקובלות בחברה, חברה'מניות, מצליחות בלימודים.... בקיצור – "מושלמות"! 

כיוון שלא כולן זוכות להיבחר, מהווה בחירתה של בת להדרכה תעודת כבוד בעבורה. אם נבחרה להדריך בבית הספר היסודי – אשריה. אם נבחרה להדריך בסמינר – אשריה וטוב חלקה. 

ההשתוקקות לתפקיד הנכסף גורמת למתח רב בטרם מפורסמת רשימת המאושרות, ולקנאה רבה לאחר שהרשימה מתפרסמת. 

אך ההצלחה לא נמדדת רק בקבלת קבוצה, אלא גם במידת ההצלחה בתפקיד, או מדויק יותר, במידת הפופולאריות של המדריכה בקרב בנות קבוצתה. מדריכה שלה מספר "מתוסבכות" רב יותר, נחשבת למצליחה ביותר (מתוסבכת – חניכה שרואה במדריכה מושא הערצה, אך בצורה כמעט כפייתית. היא עוקבת אחריה, מצלמת אותה ומנסה ללכוד את תשומת ליבה בכל דרך). 

כבוד נוסף הוא אם המרכזת מבקשת מהמדריכה להכין תוכנית גדולה לכלל בית הספר, מה שאומר שגם הפעולות שלה מוצלחות במיוחד. 

מעמדה של המדריכה הוא בין מורה לחברה. כיון שהיא ממונה על הפן החברתי של הכיתה, אך טבעי הוא שיחסיה עם חניכותיה חבריים ומלאים אמון. כשחניכה נתקלת בבעיה (חברתית ואפילו משפחתית) לא מן הנמנע הוא שתעדיף להתייעץ עם מדריכתה ותשפוך לפניה את ליבה בשיחה אישית המכונה "אשף" (ארגון שיחות פרטיות). במידה והחניכות לא נותנות אמון במדריכה ומסרבות לשתף אותה בחייהן החברתיים, היא נחשבת ל"כישלון". 

המדריכה מצידה משתדלת לעזור לבנות חלשות בחברה לחזק את מעמדן החברתי.

הבית והתיכון

למרות שהרמה והיקף החומר של מבחני החוץ נמוכים ממבחני הבגרות, העומס הלימודי המוטל על התלמידות רב ביותר. מבחנים על כמויות עצומות של חומר (למשל מבחן על כל חומש בראשית עם מספר מפרשים), עבודות סיכום רחבות היקף, שיעורי בית רבים ועוד כיד הדמיון הטובה של המורות. 

נוסף על עומס הלימודים הרב, מתמודדות חלק גדול מבנות הסמינר גם עם עול העזרה בבית. לרובן מספר רב של אחים קטנים ואימהות משוועות לעזרה. שלא לדבר על זמני עומס מיוחדים, כשהאם לפני או אחרי לידה. כשמגיעה תלמידה למורה, ובפיה האמירה "לא הכנתי שיעורי בית כיון שעזרתי בבית" היא מעמידה את המורה בפני הקונפליקט של "כיבוד הורים קודם, או חובותיה כתלמידה". 

בדרך כלל מנסה הסמינר ללכת לקראת הבנות. מבחנים לא יערכו בימי שישי, וזאת כדי שביום חמישי תוכלנה התלמידות לסייע בהכנות לשבת. כשנולד לתלמידה אח או אחות, היא מקבלת דחיה לכל המבחנים ושיעורי הבית וכן אישור לאחר ללימודים לתקופת מה.

תיכון חסידי

התיכון החסידי מעצב את דמותה של התלמידה כ"אידישע מאמע" הקלאסית. זו הצנועה והחסודה שיולדת ילדים (כמובן שלא באמירה מפורשת) ומגדלת אותם בחום רב, תוך הקנית יראת שמים טהורה. החינוך הזה יוצר בין הבנות תחרות עזה על תואר ה'בלעבוסטע' המושלמת. כבר בסמינר הן תתפארנה בעוגות מעשה ידיהן ובידע לתפור או להתלבש בצורה מושלמת. 

אומנם יהיה זה משמח מאד אם נוסף על כך ישב הבעל וילמד תורה, אבל גם אם לא כך, והוא יעדיף לצאת לעבוד – כל עוד הוא יהודי ירא שמים וביתם מתנהל על ערכי התורה והחסידות – היא הגשימה את יעודה. 

מתאפיינים בכך הסמינרים של וויז'ניץ, בלז וה"חסידי כללי". 

ה"וולפיות" רואות בחניכות הסמינרים החסידיים בנות "חסרות רמה" שראשן מלא בבגדים, בישולים ושאר הבלים, והגרוע מכל – זמן קצר לאחר נישואיהן יוצאים בעליהן לשוק העבודה!

תיכונים יחודיים

תיכון "גור" / "סלונים"

התיכון/ סמינר של חסידות גור (וסלונים), הוקם מסיבות שונות לגמרי: בחיי אישות נוהגים חסידי גור וסלונים בפרישות קיצונית, אפילו ביחס להלכה ולנהוג בציבור החרדי בכלל. בשל הבעיה הקשה בפניה עמדו בחורי החסידות עם צאתם לשוק השידוכים, הבינו ראשי הקהל שגם את הבנות יש לחנך בדרך דומה, ולפתוח להן סמינר. 

אומנם בסמינר אין חינוך מיני, והנושא אינו מוזכר אפילו ברמז, אבל חינוך לגאוות יחידה יש ועוד איך. 

הבנות שמחונכות להתגאות ולשמוח בכך שזכו להיוולד לבית גוראי נישאות בשמחה לבחורים מהחסידות. ה"גוריות" סופגות בגאווה את הבדיחות הרבות שנאמרות על חשבונן ועל חשבון חיי הזוגיות המצפים להן, ומסתכלות 'מלמעלה' על כל השאר.

תיכון "שרה באהל" ו"סאטמר"

בהגיען לגיל שבע עשרה (ולפעמים אף מוקדם יותר) יוצאות תלמידות סאטמר ("בית פייגה") ו"שרה באוהל" (שכלליו וצורת חינוכו דומים לסמינר של סאטמר, אך מיועדים לציבור הליטאי) לשוק השידוכים,
והן יודעות בהחלט כיצד לנהל בית. 

בסמינר, לצד מעט לימודים ברמעל טהרת ה'אידיש' (סיפורי תנ"ך, היסטוריה יהודית וחשבון בסיסי) הן למדו לתפור, לבשל ואיך להיות "באלעבוסטע" מושלמת. 

חינוכן מושתת על "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מה יד) ללא פשרות והן ומיישמות מאמר זה כפשוטו: בשעה שהבעל עמל לפרנסה הן יושבות בביתן ומתרכזות בגידול ילדיהן. בנות כל הסמינרים האחרים מתייחסות אליהן בזלזול רב.

התיכון הספרדי

התיכון/ סמינר הספרדי הוא בעל אוריינטציה מזרחית מובהקת, ומנהגי עדות המזרח מודגשים בו במיוחד: המורות חייבות ללכת במטפחת, כפי פסיקתו של הפוסק הספרדי הרב עובדיה יוסף, בשעת השיעור תדגיש המורה את הח' והע' הגרוניות, בשיעור דינים ילמדו מנהגי הספרדים ובשיעורי היסטוריה יושם דגש על תולדות ישראל בארצות האיסלם. 

בחלק מהסמינרים מכסות הבנות (הרווקות עדיין) בשעת התפילה את שיער ראשן, כפי שנהגו בחלק מקהילות צפון אפריקה. 

הסמינר הספרדי הראשון, "אור החיים", הוקם בבני ברק על ידי הרב פרדו. בפאתי העיר, על יד בית הקברות הוקם קומפלקס מפואר עם פנימיה וחדרי לימוד, אך את ספסלי בית הספר חבשו בעיקר בנות ממשפחות מצוקה מהפריפריה (וברוב המקרים ממשפחות חילוניות) שנמשכו לתנאים הטובים שהציע הסמינר. תושבי בני ברק הכירו היטב את הבנות ששימשו כעוזרות בית ושמרטפיות לעת מצוא. 

עם הזמן התפתח הסמינר ופתח גם שלוחה אקסטרנית בשם "בית מסעודה". תחילה התביישו בנות ספרדיות מבני ברק ללכת ללמוד ב"אור החיים" בשל התדמית הגרועה ממנה סבל, אך כיום הוא נחשב לסמינר הספרדי הטוב ביותר, וקשה מאד להתקבל אל בין שורותיו.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • פרנקל איסר, יחידי סגולה, סיני, 1969.
  • סורסקי אהרון, תולדות החינוך התורתי, אור החיים, 1969.

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • הלפרין רפאל (עורך), אנציקלופדיה לבית ישראל, הקדש בית יעקב, 1993 - 1996, ערך "ישיבה".
  • תורמי ויקיפדיה (2007). תלמוד תורה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 16:13, ספטמבר 29, 2007 .
  • תורמי ויקיפדיה (2007). שיטת זילברמן. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 10:30, אוגוסט 29, 2007.

ראיונות

  • ראיון עם א"ר, תלמיד ישיבה חסידית.
  • ראיון עם ח"ה, תלמיד ישיבה ליטאית. 

הערות שוליים

    הפרק הבא

    צפה בתגובות  תגובות על חינוך תיכוני לבנות חרדיות (3)

    גפן

    ממש לא! אני לומדת באולפנה ומסכימים לי ללכת בחולצות טי-שירט עם כתוביות באנגלית וחצאית עד הברך! וכן, אני מסתובבת עם בנים ויש לי חבר וזה מקובל על האולפנה שלי! תשקלי את המילים שלך ותבררי לפני שאת כותבת את כל השטויות שאת שומעת! ועוד משהו- אולפנה זה מהציונות הדתית ולא חרדית!!!
    יום ראשון ז' בתשרי תשע"ו 20 בספטמבר 2015

    רותי כהן

    לשפר הצניעות = למנוע תאונות יש לי שאלה לכל הנשים היקרות, ששמות פאה שהם לא צנועה ומושכת.. (דהיינו כל פאה לא של סבתות) מה אתן חושבות לעצמכן? שהירקן לא מזיל ריר עליכן? שהנהג באוטובוס לא נכשל בהרהורים? שהבחורים לא שופכים זרע עליכם ח"ו, אישה שהולכת עם פאה ארוכה או עם פאה לא צנועה היא מכינה לעצמה את הגיהנום ומכשילה גברים וגורמת לעבירות החמורים ביותר, אתם מתלבשות בצורה מכשילה וגם אם היא צנועה, הפאה הורסת הכל, אני רואה אברכים טהורים שלמדו בישיבות קדושות חנונים למדי, והאישה נראית דוגמנית מהשורה הראשונה, בבקשה: תעשי את זה רק בבית לא בחוץ יקירה שלי, כבר לא קשור לרבנים או להיתרים, לא לעדות וחוגים, זה קשור למראה החיצוני של היצר הרע שלך, אוי כמה אברכים נכשלים בך שאת עולה לאוטובוס בבוקר עם הפאה לא צנועה או ארוכה והמתקתקת שלך, כל הלימוד שלהם כל היום נהרס על מחשבות שאת גרמת להם. כן כן כן ממש כך. כמה (מאות) בחורי ישיבות מסתכלים לעבר המחיצה בחתונות לראות אותך, או יוצאים במיוחד בערבי שבת לראות אותך מטיילת ברחוב עם הבגדים הנוצצים ועם הפאה של שבת המטריפה שלך (יש עדות למי שרוצה מקור) שהיא באמת מטריפה את הראש שלו.. בושה שבת ישראל צריכה להאות ככה, הם לא מחפשים לצאת לקניון לראות חילוניות פרוצות, את "תלמדה בית יעקב" מעניינת יותר, את נוצצת יותר, כן את..את.. "בגללך יש זרע לבטלה" לא בגלל שחקניות פרוצות, רק בגללך!!!!! בגללך יש בעיות של שלום בית, בגללך!!!! תתעשתי לפני שיהיה מאוחר....!!! ישנן פאות שמושכות עיניים של גברים אחרים והם יכולים להגיע להרהורי עבירה שזה אסור!! כמו פאות ארוכת מידי או פאות שיותר יפות מהשיער הרגיל של האישה וכו'.. נמאס כבר מכל אלו שהולכות עם צוואר חשוף [מגיע לפעמים עד לשקע של החזה] בגדים צמודים ביותר ולקינוח חצאיות מעל הברך, והעיקר "לא הולכות עם פיאה" אבל צמוד וקצר גם אסור. אני באופן אישי חושבת שפאה מביאה להרבה מכשולים בצניעות!! לדעתי גם המכשירים הטמאים גורמים לנו לאבד שפיות, הילדים ובפרט בנות הסמינרים הולכים עם הפלאפון לכל מקום, קניות, ואפילו לשרותים, למקלחת, ואפילו כשהם רוצים לישון לנוח קצת, הם מכבים הכל אבל לא את המכשיר שמא מישהו יחפש אותם. הם הפכו להיות תלותיים במכשיר שמספק להם את האון-ליין העכשוי בכל עת!! לצערי יש להקטין את המידע של המכשירים ולהפוך אותם למה שנועדו מלכתחילה-מכשיר פלאפון לשיחות של האם הגעת הביתה? הכל בסדר? ולנתק זהו.הרבה מסכימים איתי אבל אף אחד לא מסוגל להתנתק ממנו - והסיבה העיקרית היא מידת הגאווה!!!! [גם הסיבה של הפריצות אצל נשים היא מידת הגאווה!!!] שמא יגידו אהה, אין לו מכשיר ברמה!!! לי יש מכשיר פשוט ואני מסתדרת מצויין ואפילו יותר מכל אחד אחר. אני מגיעה הביתה ויש לי זמן לכל דבר, לא כמו רובכם, כשאני נכנסת להתקלח אני נכנסת לבד ולא עם כל העולם. האם אישה "חרדית" ההולכת בניגוד להלכה בבגדים צבעוניים ומבריקים המושכים תשומת לב או בבגדים המבליטים את כל איברי הגוף ובעיקר את המקומות הצנועים,או בחולצות קצרות שאם את מתכופפת רואים לך את הגב ואם את מרימה את ידיך רואים לך את הבטן, וחובשת פאה העשויה משיער של נשים גויות שמתו או מטפחת ראש צבעונית ונוצצת ונעלי עקב וכו'- יכולה להעיד לפני הקב"ה ולומר לו "אבא שבשמיים אני מאותן נשים צדקניות שיביאו גאולה לעמך ישראל? " האם ראינו מאישה כזו שבנייה יצאו ת"ח גדולי הדור? האם אישה כזו יכולה לדמיין לעצמה שאחרי מותה היא תבוא בפריצות הנ"ל לפני האמהות הקדושות ותרצה לשבת לידן? ואיך לא תפחדי מאבא שבשמיים שאמר בתורתו הקדושה "וראה בך ערוות דבר ושב מאחריך...." הקב"ה מסלק שכינתו מעם ישראל, מסיר את השגחתו מעלינו בגלל נשים כמוך... ואמרו חז"ל הקדושים שצרות באות לעולם בגלל חוסר צניעות של בנות ישראל ובפרט לאחר שקראת את כל הנ"ל, כיצד תעיזי להמשיך לצאת כך מחר ולהכשיל את בחורי ישראל ותמשיכי לשים פס על דברי חז"ל הקדושים אשר הזהירו נוראות על הפריצות שיש בקרב מחננו ובפרט שיראו לך ביום הדין שקראת כל הנ"ל ובכל זאת המשכת במרדך. אני לא אוהבת להעיר על הנושא הזה, כי לי לא חסר דברים שצריך לתקן... אולי יותר קל לי בנושא צניעות ואני מקפידה על כך, אך בדברים אחרים די קשה לי, שהם פחות סממנים חיצוניים כמו תפילה ועבודה על המידות... אני יהודיה כמוכם ואף פשוטה יותר מכם, איני מתיימר להיות חכמה או נביאה ויש לי המון מה ללמוד מכל יהודי/ה. אני אוהבת אתכם עם ישראל מאוד! וזו הסיבה שאני פונה אליכם מכל הלב!!! אנו לקראת אחת התקופות הקשות בהיסטוריה שלנו, לקראת חבלי משיח!!! וכולנו חייבים לחזור בתשובה תיכף ומיד.
    יום ראשון ח' באלול תשע"ה 23 באוגוסט 2015

    אביטל

    לנערות אולפנא לרוב אין תלבושת אחידה ובטח שהיא לא כזאת. אתם מתבלבלים בין אולפנא לסמינר חרדי.
    יום שני ב' בכסלו תשע"ב 28 בנובמבר 2011

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.