דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 3 מדרגים

פרק 12: חינוך יסודי לבנים חרדים

בכותל המערבי
בכותל המערבי
דליה בר אור
ילדים עם המלמד
ר' רוז, חנן אלפר, תמר אלמוג

נוצר ב-4/13/2008

התפתחות 'תלמוד תורה'/ ה'חדר'

תלמודי התורה, או ה'חדרים' בלשון המדוברת, היו נפוצים באירופה כבר במאה ה-13. במקומות אחדים הבדילו בין השנים, כאשר ב'תלמוד תורה' שהיה שייך לקהילה למדו ילדי העניים בכיתות גדולות, ואילו ב'חדר' למדו ילדי המשפחות המבוססות יותר אשר יכלו לממן מכיסם מלמד פרטי. ברבות מהקהילות היו תקנות שהגבילו את מספר הילדים המירבי למלמד אחד, כדי למנוע מצב של כיתות גדולות מידי. 

ב'חדר' למדו בנים בלבד החל מגיל שלש ועד גיל שלש עשרה – בר המצווה, והלימודים כללו לימודי חומש, תלמוד והלכה. התלמידים חולקו על פי גילם לשלש מחלקות, ולמלמד היה 'עוזר' (שנקרא אף 'ריש דוכנא') אשר סייע לו בעבודתו עם הילדים הרבים. 

במאה ה-19, עם עלייתה של תנועת ההשכלה, יצאו מנהיגיה נגד "שיטת הלימוד הפרימיטיבית" ב'חדרים' ואף פעלו לסגירתם. הם הקימו במקום 'חדרים מתוקנים' בהם למדו מקצועות חול כמו חשבון ועברית. 'חדרים' אלו גרמו להתנגדות עזה מצד רבני הקהילות. 

ה'חדר' אליו שולחים החרדים כיום את ילדיהם הוא במתכונת מעט שונה מזו האירופאית הישנה: לצד ההתמקדות ב'לימודי הקודש' אשר להם מוקדשים רוב שעות הלימוד, נלמדים בו גם 'לימודי חול'. כשעתיים ביום, מדי אחר הצהריים (שעות הנחשבות ל"פחות חשובות" )נלמדים ב'חדר' חשבון, היסטוריה, גאוגרפיה ובחלק מן החדרים אפילו אנגלית. לימודי הקריאה ומקצועות הקודש עדיין נעשים בשיטת ההוראה הישנה, אך בחידוש בולט ביותר: המלמדים מרבים להשתמש באמצעים דידקטיים מודרניים כמו תוכנת מחשב, סירטון מתאים, סיפור או שיר.

ה'חדר' מקביל לבית הספר העממי של המגזר החילוני, וכולל מלבד כיתות 'טרום יסודי' (גילאי 3-6) כיתות א'-ח'.

מעמדו החוקי של ה'חדר'/ 'תלמוד תורה'


בקיץ 1947, כשנה לפני קום המדינה, נחתם הסכם ה'סטטוס קוו' בין ראשי הסוכנות היהודית דאז: דוד בן גוריון, יצחק גרינבוים ובין הרב י"ל פישמן מייצג הציונות הדתית. באותו מסמך נכלל סעיף מיוחד שהבטיח לחינוך התורני עצמאות מוחלטת בניהול בתי החינוך על בסיס הפרדת המינים, קביעת תכני לימוד ובחירת המקצועות, ללא שום התערבות חיצונית ובכפיפות מוחלטת להוראותיה של 'מועצת גדולי התורה'. 

עוד נאמר באותו סעיף: "המדינה, כמובן, תקבע את המינימום של לימודי חובה, הלשון העברית, היסטוריה וכד' ותפקח על מילוי מינימום זה, אך תתן חופש מלא לכל זרם לנהל את החינוך לפי הכרתו, ותתרחק מכל פגיעה בציבור הדתי..." 

בהתאם להסכם הנ"ל הוכרו מוסדות החינוך של אגודת ישראל, התתי"ם (תלמודי התורה) ובתי הספר 'בית יעקב' כחינוך ממלכתי רשמי שהוחזק כולו על ידי המדינה. רשת זו התפרסמה כ"זרם הרביעי" (נוסף על שלושת הזרמים: כללי, עובדים ומזרחי).

תלמוד תורה כמוסד פטור

מאוחר יותר, ריחף איום נוסף על התתי"ם: חוק חינוך חובה שעמד לעבור בכנסת.  ה"חזון איש" (רבי אברהם ישעיהו קרליץ) תבע מנציגי אגודת ישראל בכנסת לפעול לכך שהרשויות תפטורנה את ילדי ה'חדרים' מחובת לימוד בבתי הספר הרשמיים. ואכן, הרב יצחק מאיר לוין (שכיהן אז כשר הסעד מטעם סיעת אגודת ישראל) הצליח להשיג את הסכמת שרי הממשלה, ובעיקר את הסכמתו של שר החינוך דאז ש"ז שזר להעניק הכרה חוקית לתתי"ם כ"מוסדות פטור" שלא יחולו על תלמידיהם הוראות חוק חינוך חובה. מובן שהסדר זה מתבטא גם בתקצוב הממשלתי, שירד באחוזים ניכרים. הסדר זה של 'מוסדות פטור מאושרים' נשאר בתוקפו עד היום. 

אחוז קטן מהתתי"ם, המשתייך לחוגי ה"עדה החרדית" בירושלים, המפורסמת בהתנגדותה העזה למדינת ישראל ולמוסדותיה, מתקיימים כמוסדות פרטיים ללא נטילת כל תמיכה מהמדינה.

ניהול וארגון ה'חדר'

המנהל

לרוב, משתייך ה'חדר' לקהילה או לחסידות כלשהי, והוא חלק אחד משלל המוסדות של אותה קבוצה: בית כנסת, ישיבה, בי"ס לבנות, כולל וכו'. ב'חדרים' מסוג זה ממנה ראש המוסדות את מנהל ה'חדר', שנותר כפוף להנחיותיו המנהליות ואף הפדגוגיות של 'מנהל המוסדות'. 

'חדרים' אחרים (מעטים יחסים) הוקמו על ידי איש בודד, והוא הנוטל את ניהול ה'חדר' אך, גם הוא כפוף  לדעתם של גדולי ישראל נותני הטון בציבור החרדי.

קביעת תוכנית הלימודים

תכנית הלימודים נקבעת על ידי מנהל ה'חדר' אך, אין הוא קבוע זאת לבדו. במוסד השייך לקהילה יעבור חומר הלימודים את אישור הנהלת המוסדות. ב'חדרים' עצמאיים תפקח הועדה הרוחנית שהקים מנהל ה'חדר' על הנלמד. ברבים מן החדרים מוגדר 'גדול בתורה' או 'רבי' אליו פונים בשאלות חינוכיות עקרוניות. ב'חדרים' גדולים קיימת לרוב ועדת הורים, שדעתה בנוגע לחומר הלימודים (ולנושאים נוספים) נחשבת ביותר. 

ברוב ה'חדרים' אין פיקוח חיצוני על הנעשה בין כותלי המוסד. בחלקם הגדול מתקיים פיקוח פנימי: מפקח מטעם ההנהלה עוקב אחר הספקי המלמדים / התלמידים. מקובל ברוב ה'חדרים' כי 'בוחן' (פנימי מטעם ה'חדר') נכנס מדי שבוע לכיתות ובוחן את התלמידים על הנלמד במשך אותו שבוע.

ה'רבה' / הרב

את חומר הלימודים הנבחר מלמד 'הרבה' או 'הרב'. לא המורה. מעמדו של 'הרבה' בעיני תלמידיו גבוה ביותר, והוא נחשב בעיניהם ובעיני הוריהם כסמכות חינוכית שלדבריה ערך רב. התלמידים מחויבים בכבוד רבם גם על פי ההלכה, ומכוח זאת קיים בין המורה לתלמיד ריחוק מסוים. 

תמיד יכנה התלמיד את מורהו "הרב" או "הרבה" ולעולם לא יפנה אליו בשמו הפרטי. גם בשיחות עם חבריו, הוא לא יקרא לרבה בשמו הפרטי אלא בשם משפחתו בצירוף "הרב". הפניה אל הרבה תהיה בגוף שלישי "הרבה מרשה לי...?" וכמובן שאף תלמיד לא יעז להתווכח עם רבו. 

עד לשנים האחרונות לא נדרשה מהמלמדים כל הכשרה פדגוגית. לעיתים, הסתכמה הכשרתו הפדגוגית של המלמד באינטואיציה טבעית ובלמידה מניסיונו שלו (במידה והיה) ו/או מניסיונם של עמיתיו לצוות. עיתים, די היה בקשרים מתאימים עם הנהלת המוסד כדי להפוך למלמד. כיום, תמונת המצב שונה לחלוטין. המלמדים לומדים את מקצוע ההוראה על כל שיטותיו במכללות מיוחדות שהוקמו לשם כך, ומלמד שאינו מתמחה באחד ממכללות אלו – נחותים סיכוייו במציאת משרה.

קבלת תלמידים ל'חדר'

יוקרתו של 'חדר' נגזרת ממספר גורמים: רמת הלימודים שלו, רמת החרדיות של משפחות תלמידיו והישיבות אליהן ממשיכים הבוגרים. 

לאחר שבחרו ההורים את תלמוד התורה המתאים להם, הם רושמים את הילד למוסד וממתינים לתשובה האם עבר הילד, ובעיקר משפחתו, את 'ועדת הקבלה' והתקבל ל'חדר' או שמא תהיה התשובה שלילית. התחרות העזה בין תלמודי התורה השונים על שמם הטוב ויוקרתם גורמת להם לסנן את הילדים והמשפחות שיזכו ללמוד אצלם בשבע נפות. 

בשל העובדה שרוב תלמודי התורה הם מוסדות פרטיים, יכולה ההנהלה לקבוע קריטריונים לקבלת ילדים ככל העולה על רוחה, ואלו קיימים בשפע ובמגוון תחומים. ישנם תלמודי תורה המקבלים רק בני אברכים. באחרים תפריע אם הנוהגת ברכב פרטי לקבלת בנה למוסד. בית שנחשב 'מודרני' יאלץ לשלוח את בניו למוסדות יוקרתיים פחות, וברוב תלמודי התורה – דורשים מההורים לחתום שהילד לא משחק במחשב ואינו צופה בסרטים. 

הורים שקבלו תשובה שלילית מתלמוד תורה אליו רצו לשלוח את בנם, לא יקבלו ברבים מן המקרים את 'רוע הגזירה' וינסו להפעיל קשרים שונים כדי שבנם יתקבל ל'חדר' המבוקש.

'חדרים' של זרמי חינוך שונים

בניגוד לבתי הספר של החינוך הכללי ובניגוד לבתי הספר החרדיים לבנות, תלמודי התורה אינם בתי ספר אזוריים. כמעט לכל חוג, חסידות או תת קבוצה בציבור החרדי תלמוד תורה עצמאי משל עצמה, ומשפחות המשתייכות לקבוצה הנ"ל יקפידו לשלוח את ילדיהן לתלמוד תורה השייך 'להן', גם אם כרוך הדבר בכך שהילד יאלץ לנסוע למקום לימודיו (וכזכור, מתחיל הילד את ה'חדר' בגיל שלוש). 

החלוקה הבולטת ביותר בין תלמודי התורה היא בין אותם השייכים לזרם הליטאי ואותם השיכים לזרם החסידי. תת קבוצה נוספת שייכת לזרם הספרדי, אך שיטת הלימוד שלהם זהה לשיטה הליטאית.

ה'חדר' בזרם הליטאי

הערך החינוכי העליון בתלמודי התורה הליטאיים הוא החינוך ללימוד תורה. התלמידים לומדים להוקיר את לומדי התורה. מושאי הערצתם הם "תלמידי חכמים" היושבים ועוסקים בתורה ושאיפתם לחיים צריכה להיות להיות תלמידי חכמים בעצמם. 

חדרי הכיתות מקושטים בכרזות / פלקטים (אשר רובם מוכן על ידי מיטיבי הציור מבין התלמידים (או אימותיהם...) ובהם פסוקים ומאמרי חז"ל המביעים את העיקרון הנ"ל כגון "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" ועוד. כדוגמא: באחד מן 'החדרים' מתנוססת על הקיר כרזה גדולה: "התורה – מרכז החיים" 

לרוב, מגדיר ה'חדר' את עצמו ככפוף לאחד מהפוסקים הליטאיים הגדולים. כאשר יתעורר הצורך, תפנה ההנהלה בשאלה לאותו רב. הדבר יתבטא גם בשם ה'חדר'. לדוגמא: "תלמוד תורה דרכי תורה בנשיאות הגראי"ל שטינמן". 

ב'חדרים' של "פעם" לא עמדו לרשות המלמדים אמצעים דידקטיים כלשהם ו/או עזרי למידה. התלמידים נדרשו ללמוד את החומר מתוך הספר ולהבינו בכוחות עצמם, ללא עזרת אמצעי המחשה שונים. כיום, במרבית המוסדות ממחישים המורים לתלמידים את החומר באמצעים רבים ומגוונים. זו יכולה להיות תמונה מתאימה, סיפור או תוכנת מחשב. כך גם בתלמודי התורה החרדיים.

קיים זרם קטן בתוך הזרם הליטאי, הדוגל בלימוד ה'מפעיל את המוח', ללא שימוש באמצעי המחשה כלל "כמו בעבר". נושאי הדגל של השיטה הם תלמידי רבי אברהם ישעיהו קרליץ הידוע כ"חזון איש". תלמידיו מכונים "חזונישניקים". ה'חדר' המפורסם ביותר הדוגל בשיטה זו, הוא תלמוד תורה תשב"ר (תינוקות של בית רבן). בחדרי הכיתות ב'תשב"ר' לא תמצא תמונות על הקירות, אין מחשבים ואין אמצעי המחשה. הלימוד היחיד נעשה מתוך הספר. 

כאמור, מדובר בזרם קטן יחסית בתוך החינוך הליטאי. בשאר תלמודי התורה הליטאים משתמשים בשיטות לימוד ובאמצעים דידקטיים מודרניים.

ה'חדר' בזרם החסידי

רוב החסידויות הגדולות מנהלות 'חדר' עצמאי עבור ילדי החסידות. ה'חדרים' הבולטים הם "פני מנחם" השייך לחסידות גור, "צמח צדיק" של חסידות וויז'ניץ, תלמודי התורה של חסידויות בלז, סלונים ועוד. 

שפת הלימוד ב'חדרים' הנ"ל היא לרוב אידיש (למעט בגור ובסלונים), "חיי החדר" מתנהלים סביב החסידות אליה הם משתייכים וסביב האדמו"ר. במסדרונות ה'חדר' יתלו דיוקניהם של אדמו"רי החסידות. המלמדים ידגישו את מנהגי החסידות, השירים יהיו שירי החסידות וחלק ניכר מן הפעילות החברתית תתרכז סביב ל'חצר'. 

מידי פעם יילקחו תלמידי ה'חדר' להיבחן אצל האדמו"ר על תלמודם (לאחרונה אימצו תלמודי תורה ליטאיים מנהג זה, כאשר התלמידים בלווי מלמדיהם מגיעים להבחן אצל 'גדול'). לפני החגים ובחגים הם ילכו לברכו ב"חג שמח" ("גיט יומטב" בלשונם). בחנוכה ילכו כל ילדי ה'חדר' לבית האדמו"ר כדי לראותו מדליק נרות ולקבל דמי חנוכה, ובשמחות הנערכות במשפחת האדמו"ר הם ישתתפו כנושאי שלטי מזל טוב וכאורחים. האדמו"ר מקדיש תשומת לב מיוחדת לדור העתיד – הילדים, או "צעירי הצאן".

ה'חדר' לפי 'שיטת זילברמן' - מוסדות 'אדרת אליהו'

בניגוד לשיטת הלימוד החרדית הכללית, הדוגלת בלימוד גמרא מעמיק כבר מגיל צעיר, הנהיג הרב יצחק שלמה זילברמן (תרפ"ט- י"ח אדר ב' תשס"א) שיטת לימוד שונה. בסיס השיטה הוא מאמר המשנה: "בן חמש למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לתלמוד" (אבות ה' כא'). ב'חדרים' הנוהגים ע"פ השיטה מתקיים מאמר המשנה כפשוטו, ולימוד הגמרא מתחיל רק בגיל חמש עשרה.

בכיתה א' מתחילים הילדים לשנן את התנ"ך עם טעמי המקרא, לאחר מכן הם ממשיכים בשישה סדרי משנה, וכאמור רק בגיל חמש עשרה הם מתחילים בלימוד הגמרא. או במילים אחרות: דגש רב מושם על שינון והבנה בסיסית בגיל הצעיר, ורק מאוחר יותר מחדדים גם את העמקה. 

למעט תשעה באב, לומדים בתלמודי התורה שנהוגים ע"פ שיטת זילברמן בכל ימות השנה, כולל שבתות וחגים. 

לאחר שניסה ונכשל להפיץ את שיטתו בתלמודי תורה קיימים כמו "הדר ציון" ו"קמניץ", שהיה ממייסדיהם, הקים זילברמן תלמוד תורה וישיבה בעיר העתיקה בירושלים. למוסדותיו הוא קרא בשם "אדרת אליהו" על שם הגאון מווילנה אותו ראה כמורה דרכו. 

השיטה נפוצה יותר בחינוך החרדי דתי לאומי ופחות בחינוך החרדי. מוסדות המלמדים על פי עקרונות השיטה נפוצים בכל הארץ ואפילו בחו"ל: בבני ברק, מודיעין עילית, רמת בית שמש, קרית ארבע, נריה, יצהר, לייקווד, מונטריאול ודרום אפריקה. 

מרבית המוסדות שאימצו את השיטה, לא אימצו אותה ככתבה וכלשונה, אלא הנהיגו מעין "שביל זהב" בין השיטה הכללית המלמדת גמרא כבר מגיל צעיר לבין שיטת זילברמן. ממציא גישת הביניים הוא הרב משה קלצקין, המנהל את רשת המוסדות הפועלים ע"פ שיטת "זכרו". על פי השיטה, בכיתות הנמוכות, במקביל לשינון ה"זילברמני" המקרא והמשנה לומדים הילדים גם גמרא.

סדר הלימוד ב'חדר'

תכני הלימוד

כיתה ב' (גיל שש)

בכיתה זו לומדים הילדים חומש, על פי סדר פרשיות השבוע. במהלך השבוע מספר המלמד לילדים את הפרשה, ופסוקים בודדים ממנה לומדים הילדים מתוך החומש. 

כיתה ג' (גיל שבע)

בכיתה זו גדל מעט עומס הלימודים, ואל לימוד החומש, נוספים המשנה וההלכה. בדרך כלל מתחילים ללמוד את משניות סדר 'מועד' העוסקות בחגים ונוגעות לעולמם של הילדים. את ההלכה לומדים מתוך הספר "קיצור שולחן ערוך" שחיבר הרב שלמה גנצפריד על בסיס ה"שולחן ערוך – אורח חיים". הילדים לומדים הלכות קלות הנוגעות ל"יום יום". 

כיתה ד' (גיל שמונה)

בכיתה זו מתחילים הילדים את לימוד הגמרא. הגמרא היא סברות, קושיות, משא ומתן בנסיונות להבין את המשנה. לימוד הגמרא דורש העמקה, סבלנות, כושר ניתוח והתמדה. מסורת של דורות היא להתחיל את לימוד הגמרא בפרק 'אלו מציאות' ממסכת 'בבא מציעא' העוסק בדיני חפצים שאבדו ונמצאו ובמושגי יום יום הקרובים לעולם המושגים של הילד.
אנקדוטה: כאשר נשאל ה"חזון איש" מדוע מתחילים בלימוד כה מורכב עם תלמידים צעירים ולא פותחים במסכתות קלות יותר כ"ברכות" השיב: "באם לא יומחש לילד מייד עם תחילת לימודו כי ישנם חפצים "שלו" וישנם כאלה ש"אינם שלו" לא יפנים הוא לעולם מושגים אלו ולא ימנע מ"גזל".
כל שעות הבוקר מוקדשות ללימוד הגמרא, ובשעות אחר הצהריים לומדים חומש, נ"ך, הלכה ומעט "לימודי חול" כמו חשבון, היסטוריה וגיאוגרפיה. 

זהו סדר הלימוד עד כיתה ח', כיתת המכינה לישיבה.

כיתה ח' - הכנה לישיבה

כיתה ח' היא הכיתה האחרונה ב'חדר'. בשנה זו נרשמים הילדים לישיבות, והתקווה לקבל תשובה חיובית מישיבות יוקרתיות גורמת לתלמידים מתח רב והם לומדים ברצינות רבה. 

מעמדו של ה'מלמד' בכיתה ח' גבוה ממעמדו של מלמד בכיתות נמוכות יותר, והוא אף זוכה לתואר 'רב' או ר"מ (ריש מתיבתא – ראש ישיבה) , וזאת בשל העובדה שהלימוד בכיתה ח' קרוב מאד ברמתו ללימוד בישיבה. 

גם צורת הלימוד מתחילה "להתקרב" לצורת הלימוד בישיבה, בחלק מהיום לומדים התלמידים ב"חברותא"- לימוד משותף של זוג תלמידים. בשונה משיעור רגיל, בו מעביר המלמד את החומר בצורת הרצאה ובונה בעצמו את הקושיות והתירוצים, בלימוד החברותא עושים זאת הלומדים בעצמם. כשהלימוד נעשה בשניים ולא בנפרד הוא פורה ומוצלח יותר. 

כיתה ח' אמורה להכין את התלמידים ללימודים בישיבה, ותלמיד שזלזל בלימודיו בשנה זו, או נכשל מסיבה אחרת – סיכוייו להיכשל בישיבה גבוהים.

בין הזמנים – החופשות

סמסטר לימודים בתלמוד תורה ובישיבות נקרא "זמן", ותקופות החופש נקראות "בין הזמנים". זמני הלימודים והחופשות בתלמודי תורה שונים מאלו הנהוגים בחינוך הכללי ובחינוך החרדי לבנות.

זמן הקיץ

הוא החופש הגדול, מתמשך לאורך חודש אחד בלבד, מראש חודש אב ועד ראש חודש אלול (אוגוסט). 

זמן אלול

בראש חודש אלול (סביבת ספטמבר) מתחיל "זמן אלול" בו לומדים הכל ברצינות ובכובד ראש כהכנה לראש השנה ולימים הנוראים (הימים שבין ראש השנה ליום כיפור). 

החשיבות שמשווים ללימוד תורה בתקופה זו כל כך גבוהה, שבישיבות רבות התלמידים נמנעים מלקבוע תאריכי חתונה לתקופה זו, כדי שחבריהם המוזמנים לחתונה לא יבטלו מלימודם. 

'בין הזמנים' ממוצאי יום כיפור ועד ראש חודש חשוון

יש לציין כי תלמודי התורה חוזרים לספסל הלימודים יום לאחר חג שמחת תורה (במקביל לבתי הספר ובשונה מהישיבות). 

ה"זמן" הארוך ביותר הוא מראש חודש חשוון ועד ראש חודש ניסן (אוקטובר – מרץ), כשהחופשה היחידה בכל החודשים הללו היא חופשת פורים. 

זמן פסח

בראש חודש ניסן (מרץ – אפריל) יוצאים התלמידים לחופשת פסח, שמנוצלת כמובן לעזרה בהכנת הבית לחג. מיד אחרי החג ישובו הילדים לספסל הלימודים עד ראש חודש אב. 

ה'חדר' מלווה את הילד גם בימי החופשה במבצעים ותחרויות שונות, האמורים למלא חלק ניכר מזמנו. לילדי הכיתות הנמוכות יהיו אלו מבצעי "כיבוד הורים" והתנהגות טובה. ההורים ימלאו דו"ח יומי כיצד עמד הילד בתנאי המבצע, והילד שלו הדו"ח המרשים ביותר יזכה בפרס. 

בכיתות הגבוהות ישאו המבצעים אופי רציני יותר וסגנונם יהיה שונה. בדרך כלל יהיו אלו מבחנים על חומר רב, כמו חמישה חומשי תורה או ידיעת מספר רב של משניות בעל פה. כמובן שהזוכה יזכה פרס נאה.

רשת בתי הספר של החינוך העצמאי

חלק קטן מן ההורים החרדים, החלק ה'מודרני' יותר, אינו מסתפק בחומר הלימודי שמציע ה'חדר' (רמת לימודי החול לא מספקת אותם), ולכן הם שולחים את ילדיהם לבתי הספר של החינוך העצמאי. 

'החינוך העצמאי' הינו רשת של בתי ספר חרדיים שהוקמו על ידי גדולי הרבנים שחיו בתקופת קום המדינה. הרב זלמן סורוצקין (גאב"ד לוצק) היה מראשי המקימים של הרשת, ותמכו בה מבחינה פיננסית הרב אהרון קוטלר מארה"ב והאדמו"ר מקופיטשניץ רבי אברהם יהושע השל. שניהם בצוותא אספו כספים בחו"ל למען הרשת, שעד להכרתה ע"י הרשויות לא זכתה לתמיכה כלכלית מהמדינה. 

ב-1953, כשנחקק 'חוק חינוך ממלכתי', הכירה מדינת ישראל בהנחיית בן גוריון ב'חינוך העצמאי' כ"חינוך מוכר שאינו רשמי" מתוך רצון לשלבו במוסדות המדינה, ומתוך אמונה שבשל המודרניזם החרדיות לא תחזיק מעמד זמן רב. 

החינוך המוכר שאינו רשמי נמצא תחת פיקוחה של מחלקת ה"חינוך המוכר" של משרד החינוך, המפקח על תכני הלימודים. משרד החינוך מעניק תקצוב בסיסי לבתי הספר של החינוך העצמאי. אך, מאחר שבבתי ספר אלו, הנמצאים בתחרות עם ה"חדרים" או (לבתי הספר הנמצאים ב"פריפריה") בתחרות עם חוגי העשרה – מוסיפים בתי הספר של "החינוך העצמאי" שעות לימוד מעבר ל"סל השעות" של משרד החינוך. 

כדי לממן תוספת שעות זו (המכפילה לעיתים את שעות הלימוד) מגייס החינוך העצמאי תרומות ברחבי העולם.

עיקר כוחם של בתי הספר לבנים של החינוך העצמאי מתרכז דווקא בפריפריה ובערי הפיתוח. פעילים עוברים בין הבתים הדתיים ומשכנעים את ההורים לשלוח את ילדיהם דווקא למוסדות החינוך העצמאי. 

תכנית הלימודים

בבתי הספר היסודיים של החינוך העצמאי מקובלת בכיתות א'-ד' תכנית לימודים של עשרים וארבע שעות שבועיות בכיתות. מתוכן מוקדשות כשש עשרה שעות ללימודי קודש. בכיתות ה' - ח' לומדים כארבעים שעות שבועיות מתוכן כשמונה עשרה שעות (פחות מחצי) לימודי קודש. 

כהוראת בעל ה"אמרי אמת" מגור מקפידים מנהלי בתי הספר שיום הלימודים יפתח ויסתיים בלימודי קודש, ולימודי החול יבואו רק באמצע היום. 

תוספת שעות ללימודי הגמרא בכיתות הגבוהות ניתנת לתלמידים בשעות ש"אינן בתקן" והן מתוקצבות על ידי מרכז 'קשת' (קרן שעות תורניות) שע"י מרכז החינוך העצמאי. 

את תוכנית הלימודים מרכיב מרכז החינוך העצמאי, המעביר אותה לאישור משרד החינוך. לאחרונה אירעו מספר חיכוכים בין החינוך העצמאי למשרד החינוך, כשהאחרון דרש להוסיף לתוכנית הלימודים את תוכנית הליבה ואת מבחני המיצ"ב. 

תוכנית הליבה כוללת תוכן לימודים אחיד לכלל בתי הספר שמקבלים תקציב ממשרד החינוך, ומבחני המיצ"ב הינם מבחנים אחידים לכל בתי הספר, המאפשרים למשרד החינוך מעקב אחר הישגי התלמידים. 

בחלקם הגדול של בתי הספר של החינוך העצמאי (שכאמור תכנית הלימודים שלהם מוגשת לאישור משרד החינוך) קיימת ממילא "תכנית ליבה חלקית" במסגרתה נלמדים לימודי החול כאנגלית, מתמטיקה ועוד כאשר תכנם אינו סותר את ערכי החינוך הדתי. 

לעומתם, בחלק מבתי הספר של החינוך העצמאי (אותם השייכים לחסידות גור ובעוד מספר בתי ספר) תכנית הלימודים מקבילה לזו של 'חדר' ואין בהם לימודי 'ליבה' חילוניים. על רקע זה נגרמו חיכוכים והובעה התנגדות עזה מצד הרבנים. זאת בשל תוכן הלימודים המותאם לכלל בתי הספר בארץ והסותר (בחלקו) את הנלמד בחינוך הדתי, ובשל הצורך בשמירה על "עצמאותו" של "החינוך העצמאי" ועל אי התערבות בתכניו (מעבר למוסכם ולמקובל במהלך השנים).
 
כאמור ברובם של תלמודי התורה של החינוך העצמאי נלמדים לימודי הליבה ונערכים (בחלקם) מבחני המיצ"ב ( חלק מן ה'חדרים' העצמאיים הצטרפו גם הם למסגרת זו).

החופשות

החופשות בבתי הספר של החינוך העצמאי מקבילות ברובן לחופשות הנהוגות בבתי הספר של החינוך הכללי, להוציא חופש אחד "החופש הגדול". 

חופשת הקיץ של תלמידי החינוך העצמאי הלומדים בערים החרדיות כבני ברק וירושלים, שווה באורכה לזאת של תלמידי ה'חדרים' והיא נמשכת חדש אחד בלבד (אב / אוגוסט). 

בבתי הספר שבפריפריה – תתקיים חופשת הקיץ במשך חדשיים במקביל לחופשת בתי הספר הכלליים.

המורים

בשונה מן ה'חדרים', ברבים מבתי הספר של החינוך העצמאי מלמדות בוגרות "בית יעקב" בכיתות הנמוכות. ב'בתי ספר' הנמצאים בריכוזים המרכזיים כ"בני ברק" וירושלים – יועסקו מורות בכתה א' בלבד, בפריפריה עד לכיתה.

גם תחום האבחון, השילוב וההוראה המתקנת מפותח יותר בבתי ספר אלו בהשוואה ל'חדר'. בית הספר מעסיק יועץ בית ספרי ופסיכולוג כנדרש. קיימת מודעות גוברת בצורך לאתר ליקויי למידה, ומורה מסייעת מלווה ילדים מתקשים. 

כיתות לחינוך מיוחד מוקמות למען תלמידם הזקוקים לכך, ואלו המסוגלים להשתלב מעט במסגרת החינוך הרגיל – מוצאים מענה לכך בכיתות שילוב בבתי הספר של החינוך העצמאי.

פעילויות מחוץ למסגרת הלימודים

הפעילות המפורטת להלן מתקיימת מחוץ למסגרת הבית ספרית הרגילה, ומשתתפים בהם הן תלמידי החדרים והן תלמידי החינוך העצמאי. על פי עיקרון "כל הבא ברוך הבא".

ה"מתמידים"

לאחר שהסתיים יום הלימודים נותרו לילדים מספר שעות למשחקים ולשוטטות ברחוב, על שלל פיתוייו הסותרים את החינוך החרדי. כדי לחסוך מהילדים שעה וחצי של חוסר מעש בכל יום, הגה הרב מנשה אייכלר מירושלים את רעיון ה"מתמידים". 

בבסיס הרעיון לומדים הילדים מדי יום כשעה וחצי לימודים קלילים יותר מהנהוג ב'חדר', כמו חומש והלכה. ילדים המקפידים להגיע ל"מתמידים" משתתפים בהגרלות נושאות פרסים, מסיבות חגים וראש חודש וטיולים ברחבי הארץ. 

כיום, נמצא הארגון בשקיעה יחסית ואת הבכורה נטל ארגון "אבות ובנים".

"אבות ובנים"

בניגוד לרעיון ה"מתמידים" לפיו מגיע הילד לבית הכנסת ללמוד לבד או עם חברים, ארגון "אבות ובנים" מעודד את הלימוד דווקא עם האבא, כדי לחזק את הקשר בין הילד לאביו. הלימודים מתקיימים בשבתות, חגים, פורים ובזמנים אחרים, אך לא בכל יום. 

כמו ב"מתמידים", גם ב"אבות ובנים" יש תחרויות, מסיבות וחלוקת פרסים. על הארגון וחלוקת הפרסים והממתקים אחראית הקהילה או גבאי בית הכנסת. 

"פרחי דגל ירושלים"

"פרחי הדגל" היא תנועת הנוער החרדית לבנים, ועיקר פעילותה מתרכזת במבחנים הפומביים הארציים שהיא עורכת. 

מדי שנה מוציאה התנועה חוברת העוסקת בהלכות אקטואליות לאותה שנה (כמו שנת שמיטה). הילדים משננים את החוברת ונבחנים עליה במסגרת ה'חדר'. אותם שהצטיינו בבחינה ב'חדר' נבחנים עם המצטיינים מאותה עיר, והמצטיינים מכל עיר ועיר מגיעים להיבחן במבחן הפומבי הארצי הגדול. במבחן הזה יבחר המנצח שיזכה בפרס, סט ספרים מפואר. 

יש לציין שמאורע זה של מבחן ארצי ופומבי בסדר גודל שכזה הוא מאורע שאין לו אח ורע בציבוריות החרדית.

פעילות במסגרת ה'חדר'

לצד ארגונים ארציים אלו מתקימים בכל חדר "מתיבתות" ו"ישיבות ערב" בם מתכנסים תלמידי השכבה, הכתה, חוזרים על לימודיהם, ו/או מעשירים את השכלתם התורנית בלימוד מסכת אחרת מזו הנלמדת ב'חדר'. 

"פרסים", הפתעות ומבצעים מדרבנים את התלמידים להתמיד ולהגיע לישיבות הערב.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • פרידמן מנחם, חברה ודת, יד יצחק בן צבי, תשל"ח.
  • סורסקי אהרון, תולדות החינוך התורתי, אור החיים, 1969.
  • החינוך העצמאי, יובל לחינוך העצמאי, תשס"ג.

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה (2007). תלמוד תורה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 16:13, ספטמבר 29, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). שיטת זילברמן. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 10:30, אוגוסט 29, 2007.

ראיונות

  • ראיון עם הרב ט"ל, מורה ב"תלמוד תורה" באלעד.
  • ראיון עם מ"ק, גננת ברשת הגנים "בית יעקב" בבני ברק. 

הערות שוליים

    הפרק הבא

    צפה בתגובות  תגובות על חינוך יסודי לבנים חרדים (3)

    מערכת

    הרעיון מצוין. אם זה יקרום עור וגידים נשמח לסקר את זה באתר שלנו.
    יום רביעי ז' בתשרי תשע"א 15 בספטמבר 2010

    דורון

    doron138@gmail.com
    אני פותח מרכז למבקרים באזור אשקלון , אני רוצה להתאים את המרכז לפעילויות של המגזר החרדי, מדובר בפעילות של הילדים הלומדים בבתי המדרש והמטרה להוציא אותם לכמה שעות למרכז המבקרים, במרכז היום אפשר לראות רפת,דיר,מספר בעל חיים כמו יען,קנגורו, ועוד, יש חדר הקרנה שאפשר להציג בו סרטים והרצאות ,יש פינות יצירה ומשטחי דשא למשחקי חברה, אני רוצה לבנות תכנים המתאים למגזר החרדי ולנסות לשכנע את בתי המדרש לשלוח את ילדיהם לכמה שעות לטבע האם מישהו יכול לעזור לי לבנות מערכי שיעור,או אטרקציות שיתאימו לידי המגזר החרדי דורון 050-5349121
    יום שישי ב' בתשרי תשע"א 10 בספטמבר 2010

    דורון

    doron138@gmail.com
    אני פותח מרכז למבקרים באזור אשקלון , אני רוצה להתאים את המרכז לפעילויות של המגזר החרדי, מדובר בפעילות של הילדים הלומדים בבתי המדרש והמטרה להוציא אותם לכמה שעות למרכז המבקרים, במרכז היום אפשר לראות רפת,דיר,מספר בעל חיםם כמו יען,קנגורו, ועוד, יש חדר הקרנה שאפר להציג בו סרטים והרצאות ,יש פינות יצירה ומשטחי דשא למשחקי חברה, אני רוצה לבנות תכנים המתאים למגזר החרדי ולנסות לשכנע את בתי המדרש לשלוח את ילדיהם לכמה שעות לטבע האם מישהו כול לעזור לי לבנות מערכי שיעור,או אטרקציות שיתאימו לידי המגזר החרדי דורון 050-5349121
    יום שישי ב' בתשרי תשע"א 10 בספטמבר 2010

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.