דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 8 מדרגים

פרק 16: תחביבי פנאי אופייניים לעולים חדשים מברה"מ לשעבר

בחירת ספרים בחנות 'דון קיחוט'
בחירת ספרים בחנות 'דון קיחוט'
איגור יבדוסין
חיפה
חוג ציור ברחובות
חוג ציור ברחובות
איגור יבדוסין
חוג ציור באשדוד
חוג ציור באשדוד
איגור יבדוסין
אסיף פטריות בתקופת החורף
אסיף פטריות בתקופת החורף
איגור יבדוסין
יריד אומנות יד אשדוד
יריד אומנות יד אשדוד
מרינה פיסצנקר
במסגרת הפסטיבל עולים על הגל
משחק תפקידים
משחק תפקידים
http://roleplay.kulichki.net/
מבוסס על ספרו של טולקין
משחק תפקידים
משחק תפקידים
http://roleplay.kulichki.net
בילוי משפחתי בבאניה
בילוי משפחתי בבאניה
איגור יבדוסין
משחק שש-בש
משחק שש-בש
אתר ישראל בכף היד
פיקניק ביער בן שמן
איגור יבדוסין, עוז אלמוג


נוצר ב-7/9/2008

מסורת והרגלי פנאי במגזר דוברי הרוסית

רקע כללי

הקהל הרוסי הוא קהל בלייני, פעיל, תוסס, נהנתן, בעל מודעות פנאי מפותחת. הוא אוהב בילוי ברמה ובסטנדרטים גבוהים, והדבר הביא להתפתחות מואצת ומרשימה של תרבות בילוי ומוסדות בילוי, המשרתים בעיקר את אוכלוסיית העולים.
דוברי הרוסית נוהגים לבלות "בגדול", הן משום שהם אוהבים את "החיים הטובים" ונוטים להחצין רגשות של אושר ושביעות רצון, והן משום שהם הורגלו לנהל חיים נורמליים בזמני משבר ונמנעו מלשקוע בדיכאון גם כאשר המצב בברה"מ היה קשה.

זאת ועוד, הבילוי האינטנסיבי מבטא תחושה של פורקן, המפצה על שנות דיכוי ארוכות תחת המשטר הסובייטי. אחד המרואיינים שלנו תאר זאת במונחים של ילד הנקלע לחנות צעצועים, לאחר שלא ראה מאודו צעצוע. כמיהתו עזה לקנות הכל ולהישאר כמה שיותר זמן בחברת הצעצועים.

ההגירה וקשיי הקליטה מחזקים את הצורך במוסדות ואמצעי בילוי, שכן האחרונים מהווים מקור לפורקן מלחצי היומיום ולתמיכה חברתית.

רוב מועדוני הלילה והדיסקוטקים של עולי חבר העמים בישראל (ראו ערך מועדונים פאבים ודיסקוטקים במגזר דוברי הרוסית במדריך זה) נפתחו לא מיד עם בואה של העלייה הגדולה, בשנות ה-90 המוקדמות, אלא רק 5-6 שנים אחר כך. מקצת מהפאבים הותיקים של שנות ה-80 עברו הסבה ל"רוסיים" בעקבות הקהל שהתחיל למלא אותם עם הזמן - קהל שהחל להעניק למקומות הללו את הטון, הצביון והתדמית "הרוסית".

הקמת המועדונים הרוסיים ביטאה את סיום שלב הזעזועים של הלם ההגירה ואת ההשתלבות המהירה של העולים בחיי המדינה. לראשונה חשו העולים מבוססים ובטוחים דיים כדי לבנות לעצמם תרבות פנאי על פי המוסכמות והטעמים שהביאו עימם מארצות ההגירה.

חשוב לציין, כי לצד אלה המבלים כמעט אך ורק במקומות הרוסיים קיימת אוכלוסיה רחבה למדי של עולים ובני עולים המבלים גם במקומות הבילוי הסטנדרטיים של האוכלוסייה הישראלית הוותיקה. במידה רבה הדבר תלוי בגיל העולה (הוותיקים נוטים יותר למקומות הרוסיים) ובחברים שאיתם יוצאים לבילוי, לאמור: עם חברים רוסיים יוצאים בדרך כלל למקומות בילוי "רוסיים" ועם חברים "ישראלים" יוצאים לבלות במקומות רגילים. רק לעתים רחוקות ייצא הזוג הרוסי עם זוג צברי למקומות בילוי רוסיים.
להלן מספר אפיונים של תרבות הפנאי המשפחתית של העולים בארץ. יש לקחת בחשבון שמספר תחומי פנאי שאינם מוזכרים להלן זוכים במדריך שלנו לסקירה מורחבת (בערכים נפרדים), בשל חשיבותם והיקף הסקירה.

בילוי בחיק הטבע

בעשור האחרון אנו עדים לעלייה ניכרת בשימוש בשטחים הפתוחים למטרות נופש. העולים מברית המועצות לשעבר מהווים פלח-שוק משמעותי בקרב המבקרים באתרי טבע ונופש בארץ, ויש להם דפוסי בילוי שונים ממגזרים אחרים. למרות המידע העולה מסקרים שנערכו לאחרונה בישראל על היבטי-תיירות-פנים בקרב מגזר העולים, אין ברשותנו עדיין מידע מספיק לגבי ההיקף, המבנה ואופי הביקושים לנופש בחיק הטבע בקרב תת-קבוצות של עולים. בקשר לפלח-אוכלוסייה זה, חסרים גם נתונים על הגורמים המשפיעים על מאפייני הביקוש הכמותיים והאיכותיים כאחד.

המחקר המקיף ביותר בנושא הוא מחקרה של לריסה פליישמן שפורסם ב-2005. מטרת מחקר היתה לאפיין ולנתח את דגמי השימוש בשטחים פתוחים למטרות נופש בקרב יוצאי ברית המועצות לשעבר (הביקוש האפקטיבי) ואת הביקוש לפעילויות באתרי הנופש.

מהמחקר עלו הממצאים הבאים:

פופולריות של הבילוי בטבע

נופש בחוף הים הוא הפעילות הנצרכת ביותר על-ידי העולים. במקום השני היו פעילויות הנופש הנפוצות ביותר בקרב פלח אוכלוסייה זה פיקניקים וטיולים רגליים ביערות ובפארקים לא-עירוניים. כמחצית מכלל הנשאלים דיווחו על השתתפות בפיקניקים וכ22% מהמדגם יצאו ליערות ולפארקים לטיול רגלי בתדירות שבין 3 עד 10 פעמים בשנה. וספציפית יותר: מתוך 53.8% של אלה שיצאו לנב"ט במהלך שנת המחקר (2005), יותר משליש (19.6%) יצאו 5-3 פעמים בשנה, וכרבע ביקרו באתרי-טבע ונופש יותר מ10- פעמים בשנה (13.3%)

העולים מבריה"מ-לשעבד מגלים אפוא עניין רב בנופש בחיק הטבע. עניין זה בא לידי ביטוי בהיקפים גדולים של ביקושים. תדירות הביקורים באתרי הטבע והנופש בקרב העולים בישראל אף גבוהה במקצת בהשוואה לאוכלוסייה הוותיקה. כלומר, אוכלוסיית העולים מהווה פלח-שוק משמעותי בקרב צרכני הנופש בחיק הטבע. כך, למשל, שיעור המבקרים היוצאים לחיק הטבע פעם בחודש ויותר הוא גבוה יותר בקרב העולים בהשוואה לכלל קהל המבקרים (38% לעומת 32%). 43% מהנשאלים-עולים הגבירו את תכיפות הביקורים בחיק הטבע בארץ בהשוואה להרגלי הנופש בחיק הטבע בברה"מ לשעבר. זאת לעומת 36% מהנשאלים שדיווחו על תדירות ביקורים נמוכה יותר בישראל. שתי סיבות עיקריות עומדות בבסיס המגמה של הגברת תדירות הביקורים, שסביר כי הן קשורות אחת בשנייה: זמינות הרכב והמרחקים הקצרים יחסית לאתרי טבע ונופש (בהשוואה למרחקים בכלל, ולאתרי טבע ונופש בפרט, שהם בקנה מידה מרחבי אחר לגמרי ברוסיה). כמו כן, כשליש מהמשיבים ציינו את ייחודיות הטבע כסיבה העיקרית להגברת הביקורים.

העדפה לפארקים בצפון

ממצאי הסקר העידו על מגמת ירידה בביקורים בנופש בחיק הטבע, מצפון לדרום (על-פי מקום המגורים של הנשאלים). עולים תושבי חיפה מרבים לצאת לנופש בחיק הטבע (כ45% מכל המדגם). הסיבה לכך, כנראה, היא מרחב ההזדמנויות המגוון ביותר לנב"ט באזור חיפה והצפון, האיכויות הבולטות של אתרי הטבע והנופש באזור זה והנגישות הטובה והנוחה לאתרים אלה. האזור המבוקש והמבוקר ביותר על-ידי עולים תושבי חיפה הוא אזור הכרמל - 29% מסך הביקורים.

בהשוואה לתושבי חיפה, עולים תושבי מרכז הארץ (תל-אביב) מבקרים פחות בחיק הטבע, אך עדיין עושים זאת יותר מעולים תושבי שתי הערים האחרות (כ30%- מסך הביקורים). האתר הפופולארי ביותר בקרב תושבי תל-אביב הוא יער בן שמן. נשאלים המתגוררים בירושלים מבקרים פחות באתרי טבע. יש לציין כי פארקים עירוניים ומטרופוליניים, כגון יער ירושלים, המבוקר ביותר על ידי עולים ירושלמים ופארק הירקון בתל-אביב, נתפסים גם הם כאתרי טבע ונופש.

שיעור הביקורים באתרי טבע של העולים מבאר-שבע הוא נמוך ביותר (כ8%-בלבד מסך הביקורים עבור כל המדגם בסקר). יער להב הוא האתר המבוקר ביותר על-ידי העולים מבאר-שבע, והוא זוכה בערך בשליש מכלל הביקורים. נוסף על-כך, אתרי הנופש של העולים בבאר שבע נפרסים על-פני מרחב מצומצם יותר בהשוואה לאזורי ביקור של תושבי המרכז והצפון. כל אלה מעידים על מגוון מוגבל יחסית של אפשרויות נופש בנגישות טובה.

באשר להיכרות עם אתרי טבע ונופש, ניתן להסיק כי יערות הכרמל, פארק קנדה ויער בן-שמן הם האתרים המוכרים לרוב העולים מכל הערים.

חוסר היכרות מעמיקה של אתרי-נופש בארץ

אחת הבעיות שהתגלו במהלך הסקר היא שהעולים מתקשים לציין את שם המקום או האתר בו ביקרו. דהיינו, לשאלה: "באלו פארקים או יערות ביקרתם?" ניתנת לעתים קרובות התשובה: "לא זכור לי" או "לא יודע את שם המקום". במקרים כאלה מציינים המרואיינים בד"כ רק את האזור, כגון סביבת ערים מסוימות או קרבה לאלמנטים טבעיים בולטים (ליד הכינרת או ים המלח). חשוב להזכיר ייתכן באתרי הטבע אין כיתוב בשפה הרוסית. גם מצאי המפות ברוסית עדיין מוגבל.

מקור המידע העיקרי לגבי אתרי טבע ונופש עבור מבקרים-עולים הוא "מפה לאוזן", בעוד שרובם מעוניינים לקבל את המידע הרלוונטי בשפה הרוסית, בדואר ובאמצעי תקשורת אחרים. 

שיעור מקבלי המידע מחברים או מבני-משפחה הוא הגבוה ביותר בכל הערים, ונע בין 37.5% (חיפה) ל-74% (תל-אביב). לסמיכות של אתרי הנופש המבוקרים לאזורי המגורים יש משקל רב יחסית בהיכרות עם אפשרויות הנופש (בין 10% בתל-אביב ל-31% בחיפה). לעומת זאת, שימוש בפרסומים בכלי-תקשורת או בחוברות הדרכה נמצא נמוך ביותר בכל הערים: שיעור זה לא עולה על 5.7%.

מועדי ביקור השונים מהאוכלוסיה הוותיקה

במהלך הסקר התגלתה תופעה מעניינת: בעוד שבחגים עצמם ובשבתות ביקרו בחיק הטבע הן מבקרים-עולים והן מבקרים-ותיקים - הרי שבחול המועד פסח לא אותרו כלל משפחות עולים ברוב האתרים בהם נערך הסקר. ייתכן שהדבר נובע משני טעמים: ראשית, בניגוד לאוכלוסייה הוותיקה, המושג "חול המועד" אינו נתפס ככל הנראה מבחינה קוגניטיבית בקרב העולים יוצאי ברה"מ לשעבר כתקופת חופש. כתוצאה מכך, מספרם של העובדים בקרב העולים הוא ככל הנראה גבוה יותר מאשר בקרב הוותיקים בתקופה זו.

שנית, חוסר תודעה מנטלית והרגלים פראקטיים אודות יציאה לחיק הטבע ולנופש באמצע השבוע ולא רק בשבתות או בחגים, עשוי למנוע מאנשים לבקר באתרי נופש אף אם הם אינם עובדים באותם ימים.

אוהבים להתבודד בטבע

בבדיקת מניעי העולים לנופש בחיק הטבע עולים המניעים המאפיינים את כלל האוכלוסיה, של לבלות עם משפחה בחיק הטבע, ליהנות מהנוף, לצאת מהשגרה ולהכיר מקומות חדשים בארץ. בהקשר למוטיבציית הבילוי בחיק הטבע עם משפחה וחברים, ניתן רק לציין כי בקרב העולים הושם דגש רב יותר על הבילוי עם חברים.
לשני המניעים "לפגוש אנשים" וכן "לחפש אתגרים", יוחסה חשיבות נמוכה ביותר בקרב אוכלוסיית העולים.

לעולים יש מניע מיוחד: המניע "להתבודד בחיק הטבע" הוא בעל משקל רב יחסית לכלל קהל המבקרים ביערות ובפארקים (58.3% לעומת 13.2% בהתאמה). הדבר יכול לנבוע מכמה סיבות: א. הרצון "להתבודד" בחיק הטבע (לבד, עם בני-משפחה או עם חברים, כלומר עם הקבוצה שבמסגרתה נערך הטיול) יכול לאפיין את התייחסות העולים לבילוי בחיק הטבע באופן כללי, ללא התייחסות לפעילויות או לאתרי נופש מסוימים, כפונקציה של רקע תרבותי: הרצון למרחב אישי רחב יותר, שאיפה לפרטיות ועוד (יש לזכור שרבים מהעולים חיים במסגרת רב דורית ובדירות קטנות הפוגעים בפרטיותם; ב. ייתכן כי השאיפה להתבודדות בטבע נובעת מניסיון הנופש אשר הנשאלים צברו טרם עלייתם ארצה. שטחים של אתרי טבע ונופש במדינות חבר העמים (פארקים ויערות באופן ספציפי) נרחבים בהרבה בהשוואה לאתרי נופש בחיק הטבע בישראל, וכתוצאה מכך, סביר להניח כי נוצר דימוי הנופש ביער כנופש המבודד את האדם מאנשים אחרים. לכך יכול לתרום גם אופי הטבע והצמחייה המגוונת והצפופה ביערות רוסיה. ג. בניגוד למבקרים ותיקים שתופסים פיקניק או מנגל בחיק הטבע כפעילות נופש בעלת ערך לעצמה - ליוצאי חבר העמים נחשב כנראה הפיקניק בחיק הטבע רק כחלק (אולי אף לא עיקרי) מהנופש בקונטקסט נרחב יותר של נופש. כלומר, היציאה לחיק הטבע, לא רק בשמורות טבע, אלא ביערות ובפארקים, כוללת גם טיולים רגליים בסביבה ופעילויות אחרות, לפחות ברמת הציפיות.

אוהבים פיקניקים והיו רוצים לראות יותר אירועי תרבות בטבע

העולים אוהבים במיוחד לעשות פיקניקים ביערות ובפארקים לא-עירוניים. רבים גילו עניין רב בפיתוח אירועי אמנות בטבע, בדפוסי נופש אקטיביים ובביקורים בשמורות טבע. מדובר בביקוש לפעילויות שטרם קיבלו מבחינתם מענה ראוי.

הבדלי מניעים לבילוי בין העולים מארצות מוסלמיות לבין אלה מארצות נוצריות. יוצאי אזור קווקז ואסיה התיכונה הם בעלי אוריינטציה חברתית גבוהה יותר הכרוכה בבילוי בחיק הטבע עם משפחה וחברים, בפגישות עם אנשים אחרים ובחיפוש אתגרים, והם מגלים פחות עניין בטבע עצמו. ככול הנראה, תופסת קבוצת מבקרים זו את הסביבה הטבעית יותר כרקע, רואה בנופש בחיק הטבע (בפיקניק, באופן ספציפי) מעין "במה" לאינטראקציה חברתית, שהיא אחד מתפקידי הנופש בחיק הטבע. הסיבות העיקריות לכך טמונות כנראה ברקע התרבותי, ובכלל זה באורח החיים ובאווירה החברתית בה גדלו, במנטאליות, בהרגלי הבילוי, בסביבת המגורים, ועוד.

עולים מארצות נוצריות, ובעיקר מבוגרים ומשכילים יותר, מייחסים חשיבות רבה למניעים הקשורים בטבע ובהיכרות עם מקומות חדשים בארץ.

הבדלים סוציו-דמוגרפיים וכלכליים

מאפיינים סוציו-דמוגרפיים וכלכליים משפיעים על תדירות ביקוריהם של מבקרים-עולים בחיק הטבע: אנשים מבוגרים ומשכילים יותר, בעלי סטטוס כלכלי גבוה יותר, גברים, יוצאי אזור קווקז ואסיה התיכונה, מבקרים באתרי טבע ונופש לעתים קרובות יותר. כמו כן, מבקרים שעלו ארצה בשנים האחרונות יוצאים לחיק הטבע לעתים קרובות יותר. עורכת המחקר מציעה לכך כמה הסברים אפשריים: 

  1. בשנים האחרונות הגיעו ארצה אנשים מבוססים יותר (בייחוד מהערים הגדולות במרכז רוסיה), בד"כ בעלי אוריינטציה ולא "אובדי עצות" כמו אלה שעלו בתחילת גל העלייה של שנות ה-90. על כן, תקופת הסתגלותם וקליטתם של העולים של שנות ה-90 המאוחרות היא קצרה יותר "ומכאיבה פחות", מה שאפשר לחלק ניכר ממהגרי מדינות חבר העמים, שהגיעו במחצית השניה של שנות ה-90 לנהל אורח חיים "רגיל" בסביבת מגוריהם החדשה.
  2. חלק ניכר מהעולים שהגיעו בסוף שנות ה-90 ביקרו בארץ כתיירים לפני עלייתם והכירו במידה זו או אחרת את החיים בארץ, ובכלל זה את מאפייניה הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים וכו'. יתרה מכך, במהלך ביקורי התיירות האלה טיילו רובם בארץ והתוודעו לאתרי עתיקות, נופש, טבע ותיירות. ייתכן כי היציאה לחיק הטבע בארץ, וכן ייחודיות הטבע עצמו, מוכרות להם ומהוות עבורם "שגרה", או "המשך" ההיכרות עם הארץ ועם החיים בה, ולא הלק מ"ההלם התרבותי" של ההגירה.
  3. גם לעולים של שנות ה-90 המאוחרות שלא ביקרו בארץ כתיירים לפני עלייתם, היו אפשרויות נרחבות יותר לקבל אינפורמציה מגוונת בנוגע לתחומי חיים שונים בארץ ממקורות מידע שונים, הן באמצעות כלי התקשורת למיניהם והן מקרובי-משפחה וחברים שעלו לישראל בשנות ה-90 המוקדמות. כל אלה מביאים למסקנה כי במחצית השנייה של שנות ה90- הגיעו ארצה עולים "מוכנים" יותר ברמת המידע, בין אם ביקרו בישראל טרם עלייתם ובין אם לאו.
  4. בסוף שנות ה-90 היתה גם מדינת ישראל "מוכנה" יותר לעלייה מחבר העמים מבחינה מדינית, כלכלית, חברתית ותרבותית, מאשר בתחילת גל העלייה של ראשית שנות ה90-. לכך תרמה גם ההפחתה המשמעותית בהיקף העלייה במחצית השנייה של העשור, דבר שהיה מורגש ככול הנראה אצל העולים ואפשר להם להיקלט מהר יותר.

הבדלים בין תושבי הצפון לתושבי הדרום

מבחינת סך הביקורים בנב"ט של עולים המתגוררים בארבע המטרופולינים בארץ, קיימת מגמה של ירידה במספר הביקורים ככול שיורדים מן הצפון לדרום. דהיינו, העולים תושבי חיפה מרבים לבקר בחיק הטבע יותר מהאחרים, ואילו העולים המתגוררים בבאר שבע ממעטים לבקר בהם ונמצאים בקצה השני של מדרג המבקרים. זאת ועוד, עולים המתגוררים בבאר-שבע נבדלים בתפיסותיהם ובהרגלי הביקור שלהם בחיק הטבע בהשוואה לכלל אוכלוסיית המדגם מבחינות רבות, כגון: שיעור נמוך יותר של היוצאים לנופש בחיק הטבע, תדירות הנופש הנמוכה בארץ לעומת הנופש בארצות המוצא, שיעור גבוה יחסית של מבקרים שלדעתם יערות ופארקים באזור הדרום הם צפופים ואינם מטופלים היטב, ועוד.

התדירות הנמוכה-יחסית של נופש בחיק הטבע בקרב העולים המתגוררים בבאר-שבע נובעת ככל הנראה הן מהפרופיל הדמוגרפי של העולים (פחות משכילים) והן בשל העובדה שמדובר בסביבה מדברית שלה אינם מורגלים. מעניין לציין כי תפיסות והרגלי הנפש בחיק הטבע של העולים המתגוררים בבאר-שבע אינם נבדלים בצורה ניכרת מהתפיסות והרגלי הנופש של כלל האוכלוסייה המתגוררת באזור הדרום והדבר מחזק הסיבות שהובאו לעיל (השכלה יותר נמוכה ואטרקטיביות נמוכה יותר של המדבר ביחס ליערות כמקום בילוי).

מחסור במקורות מידע לעולים

הרגלי ודגמי התנהגות הנופש של העולים מגלים כי קיים מחסור במקורות מידע רלוונטיים בנוגע לאפשרויות הנופש ואתרי הנופש בארץ.

המקור העיקרי למידע לגבי אתרי טבע ונופש בקרב העולים הוא "מפה לאוזן". יותר מ-80% של הנשאלים בכל האתרים שנבדקו שמעו על אתר הנופש בו נעשה התשאול, מחברים או מקרובי משפחה. הדבר יכול לנבוע משתי סיבות אפשריות: סיבה אחת, מחסור כללי במידע רלוונטי, המועבר בצינורות שיווק שונים כגון כלי התקשורת, עלונים וסוגי פרסום אחרים. סיבה שניה, מחסור באינפורמציה רלוונטית בשפה הרוסית. חלק ניכר של העולים אינם קוראים עיתונים ופרסומות בעברית (בעיקר אלה שהגיעו ארצה בגיל מבוגר יחסית, אך שואפים לנפוש בחיק הטבע.

יותר נשים, יותר משכילים ויותר מבוגרים בהשוואה לאוכלוסיה הוותיקה

בקרב מבקרים-עולים גבוה שיעור הנשים משיעור הגברים (55.6% לעומת 44.4% בהתאמה), בעוד שיחס זה בקרב כלל המבקרים הוא הפוך (47.3% לעומת 52.7% בהתאמה).

שיעור היוצאים לנופש בחיק הטבע גבוה יותר בקרב צעירים ובעלי משפחות צעירות (לפי אחוז המשפחות עם ילדים בקרב המבקרים, וכן לפי גיל הילד הצעיר ביותר במשפחה). קהל המבקרים הוא בעיקר קהל של שכירים ו/או לומדים, בעלי הכנסה ממוצעת וגבוהה, וכן בעלי מכוניות פרטיות.

עם זאת, קהל המבקרים-עולים, ככלל, הוא מבוגר יותר ביחס לאוכלוסיה הוותיקה: שיעורם של הנסקרים בגילאים בין 49 לבין 64 שנים הוא כ-57%, בעוד ששיעור המבקרים באותם גילאים בקרב כלל האוכלוסייה הוא 37% בלבד. כמו כן, התגלה פער ניכר בין קבוצת העולים לבין כלל המבקרים מבחינת רמת ההשכלה: באתרי נופש וטבע של קק"ל מבקרים עולים שהשכלתם היא לרוב מעל לתיכונית (כ-73%), לעומת 45% בעלי אותה רמת ההשכלה בקרב כלל אוכלוסיית המבקרים.

התרשמות חיובית של העולים מהפארקים. כללית, התגלתה התרשמות חיובית של העולים מאתרי טבע ונופש בארץ. שיעורי המבקרים המתארים אותם כמעניינים ונעימים הם גבוהים למדי, בפרט בעיני התושבים של אזור המרכז והצפון. השיעורים בקרב מבקרים-עולים המתגוררים בבאר-שבע, המבקרים ברובם באזור הנגב, הם נמוכים יותר. עם זאת, יותר ממחצית מקהל המבקרים במדגם הכולל (כ-54%) התרשם מאתרי טבע ונופש בארץ כאתרים בעלי צפיפות גבוהה. שיעור זה בקרב הנשאלים מבאר-שבע בוא הגבוה ביותר מבין כל הערים בארץ (כ-63%).

תחביב קטיף הפטריות

פעילויות הנופש המקובלות בקרב העולים דומים לפעילויות בקרב שאר האוכלוסיה הישראלית: פיקניקים (ככ-92% עשו פיקניקים בתדירות שונה במהלך השנה האחרונה שבה נעשה הסקר, יותר משליש עסקו בפעילות זו למעלה מ-6 פעמים בשנה). בין פעילויות הנופש הפופולאריות בקרב העולים היו טיולים רגליים ביערות ובפארקים לא-עירוניים - כ-76% מהנשאלים יצאו לאתרים כאלה לפחות פעם אחת במהלך השנה. סביר שטיולים אלה מפנימים את הרגלי העולים לעסוק בדפוסי נופש פופולאריים שאפיינו את סוג הבילוי שלהם בחיק הטבע ברוסיה, כגון "טיולי פטריות" וטיולי תרמיל בסופי-שבוע. חשוב לציין כי הטיולים למטרת קטיף פיטריות שכיחים יותר בקרב העולים בהשוואה ליתר המגזרים הישראלים (רק מעטים בארץ עוסקים בכך). חשוב גם לציין שיעור גבוה יחסית (24.4%) של עולים שהשתתפו באירועי אמנות בטבע. שיעורי העולים שעסקו בפעילויות נופש אקטיביות, חלקן חדשות יחסית עבורם, כגון טיולי אופניים, טיולי טררטורונים, רכיבה על סוסים ושיט בקיאקים, הם נמוכים למדי (5.8%, 8.4% ו6.2%- בהתאמה) אולם הם עולים עם השנים.

איסוף תותי יער וקטיף פטריות הוא תחביב הרווח בקרב עולי חבר העמים. השלטון הסובייטי טיפח תחביב זה ופרסם ברושורים ומדריכים לרוב שסייעו למטיילים להבחין בין פטריות ראויות למאכל לבין פטריות רעילות. הדבר נעשה מתוך רצון להטמיע בקרב האוכלוסייה האזרחית את רגש הפטריוטיזם (זיקה לנוף המולדת) וכן כדי לעודד עיסוקי פנאי המנטרלים אפשרות להתארגנות או התקהלות המונית בערים.

בקרב רבים מעולי חבר העמים נשמר עדיין המושג "עונת הפטריות" שרווח בימים שבהם נהגו לצאת ליערות רחבי הידיים בבריה"מ כדי לתור אחר פטריות. משפחות שלמות של עולים יוצאות בשבתות ברכבים ליערות הקק"ל ולחורש הטבעי, בעיקר בתקופת הגשמים בחודשים נובמבר-ינואר (רוב הפטריות צומחות יפה בתקופה זו) כדי לאסוף פטריות. יעדי קטיף הפטריות הפופולאריים הם יער בן שמן, שטחי היערות ליד העיר בית שאן וכמובן יערות הכרמל.

שקית הפלסטיק של הסופר מחליפה את סלי הקש המסורתיים שהתאימו יותר למשימתם, והאורניות מהוות תחליף חיוור למגוון העשיר של הפטריות במולדת הקרה.

זני הפטריות הנפוצות שנאספות על ידי העולים הם מסוג מה שמכונה ברוסית מאסליאטה (פטריית אחלמית), אך הם גם אוספים פטריות שמפיניון, פקועת השדה,הנטופה הערבה ופטריית הישעורית.

עבור משפחות עולי חבר העמים היציאה אחרי הגשם לחפש פטריות היא חוויה פנתאיסטית ותרבותית-אינטלקטואלית חזקה. "צייד הפטריות" כפי שהדבר מכונה בפי העולים, חשוב לעתים יותר מ"הטרף". לטייל ביער עם המשפחה, לאתר מושבת פטריות, למצוא את המינים הטובים למאכל, להביא הביתה ולערוך חגיגת בישול זה הכיף האמיתי גם אם לא מוצאים בסוף ולו פטריה אחת למצער. במילים אחרות ההנאה היא לא מעצם הקטיף אלא מעצם תהליך החיפוש שמקבל ביטוי של טיול משפחתי מאתגר ו"בלשי" (חיפוש אחר הפטרייה המסתתרת מאחורי האבנים, רגבים ושיחים) ומההטמעות מהקרבה האטביסטית לטבע הקדמון. החויה הזו מקבלת משנה תוקף בעולם הטכנולוגי של המחשב והאינטרנט.

את הפטריות שנאספו מחלקים לשני קבוצות. את האחת מגישים לשולחן המשפחתי לאחר החמצה או טיגון ואת השניה שומרים במקום מוצל בכדי להגיש בעת אירוח חברים.

כיוון שהישראלים הותיקים אינם מרבים לצאת לקטיף פטריות, העולים רואים בתחביב זה גם סוג של סמן זהות אליטיסטי המעיד על בקיאות ואנינות. רבים אוהבים לטעון שילידי הארץ לא יבינו את החוויה שביסוד התחביב של הקטיף מכיוון שהם מעדיפים לקנות פטריות ולוותר על המאמץ המתיש של החיפוש בטבע.

לאחרונה הועלתה על ידי מטיילים הישראלים הטענה שהעולים מגלחים מושבות שלמות של פטריות ופוגעים בכך במרקם האקולוגי של היער. אפשר שהדבר נכון ונובע הן מחוסר ידע בתחום ההגנה על הסביבה והן בשל הנחה מוטעית שבישראל יש בטבע שפע פטריות, בדומה לברה"מ.

בילוי בחוף הים

הבילוי בערבי שבת בחוף הים הוא אחד הבילויים החביבים על העולים מחבר העמים. רבים מגיעים ביום שישי בערב לחוף, מבעירים מנגל ומבלים באווירה משפחתית. בשעות הלילה נהוג לטבול במים, גם בחוף ללא מציל ובים גלי. 

גם בחורף רבים טובלים בלילה בים, משום שהם רגילים לקור וטמפרטורת המים בישראל אינה מפחידה אותם. בשעות הלילה המאוחרות מגיעים הצעירים בחבורות לרחצה בים, בדרך כלל לאחר בילוי במועדון או במקומות אחרים. 

הים הוא מוקד בילוי לרבים מהעולים, במיוחד בבקר יום השבת. זאת - בעיקר לאלה המתגוררים בערי החוף – מנהריה בצפון ועד אשקלון בדרום. טרם נערך סקר מקיף בנושא, אך לטענת מספר מצילים ואחראים על החופים מטעם העיריות, העולים מהווים היום רוב בקרב הרוחצים (בעיקר בבת ים, אשדוד ואשקלון). תופעה זו נובעת הן משיעורם הגבוה של העולים באוכלוסיה, והן מהירידה באטרקטיביות הבילוי בים בקרב האוכלוסייה הישראלית הוותיקה. זו ממעיטה ללכת לים, הן משום שרבים ממנה נעשו 'מפונקים' ומחפשים בילוי יותר אנין (שחיה בבריכה בקאונטרי קלאב או בבית מלון) והן בשל המודעות הגוברת לסכנת השיזוף (רבים מהעולים אינם מודאגים מסרטן העור, הנגרם בשל חשיפה גדולה מדי לשמש, שלא כישראלים הוותיקים המודעים לסכנות חשיפה זו). 

סיבה נוספת היא החיבה לים שרוחשים העולים עוד מימי ברה"מ. שלא כמו אצל רבים מילידי הארץ, הים איננו נתפש כמובן מאליו עבור הרוסים. יש לזכור כי פרט ליהודי אודסה, רוב היהודים בברית המועצות התגוררו באזורים יבשתיים הקרובים בעיקר לנחלים ונהרות אך רחוקים מהים. בעיניהם, הנסיעה לים, לחופש בעיירות הקיט הימיות (סוצ'י, יבפטורייה), היתה נדירה ונתפסה כחגיגה מיוחדת.

הנסיעה לנופש בים השחור או הים הבלטי היתה סיפור של כמה ימים . בישראל יכלו לגור ממש ליד הים - "צ'ופר" גדול בעיני רבים מהם. זו גם אחת הסיבות לריכוזי העולים הגדולים בערי חוף כמו אשדוד, אשקלון, חיפה, בת ים וראשון לציון. פעמים רבות אפשר לשמוע עולים אומרים בחיוך של שביעות רצון "הדירה שלנו אמנם חרא, אבל היא קרובה מאוד לים".

הבילוי בים פופולרי גם בהיותו זול ונגיש. ניתן להצטייד בסנדוויצ'ים ופירות מהבית, לבלות עם כל המשפחה יום שלם. לפעמים אפילו תוך חסכון עלות קייטנה לילדים. 

העולים אינם נוטים לשחק מטקות בחוף, ומתצפית שערכנו עולה שהמשחקים הפופולאריים בחוף הם בדמינטון (כדור נוצה), קלפים, שחמט או דמקה. רבים מעדיפים לקרוא בספר כשהם שרועים על החוף. 

יש לציין כי לאחרונה, שיעור ניכר מבין קורבנות הטביעה בישראל בים הם עולים. כך למשל, בעונת הרחצה של 1999 טבעו למוות בחופי הרחצה של אשדוד ואשקלון מעל ל 15 בני-אדם, רובם עולים מחבר העמים, שמצאו את מותם בסופי השבוע. הדבר נובע לא רק ממספרם הגבוה של העולים מקרב הרוחצים אלא גם מאי ידע. רבים מהם לא מכירים את הים ואינם יודעים שהוא מסוכן (בעיקר בלילה) ובו מערבולות מסוכנות. 

הועלתה גם הסברה שעולים, בעיקר כאלה שממש חדשים בארץ, לא רגילים לים התיכון ואינם יודעים כי הוא שונה מהים השחור או מהים הבלטי, בהם החופים נקיים ממערבולות ומזרמים תת קרקעיים. יתרה מזאת, באתרי הנופש הללו המים רדודים, רגועים ומתוחמים בגדרות. יש הנכנסים לים הנראה רגוע ונסחפים לעומק בלי שיוכלו לחזור. ולעיתים, הטובעים הם דווקא מיטיבי השחיה.
 
סיבה נוספת לטביעה היא השכרות. טביעה כזו נפוצה בנהרות מוסקבה והסביבה. 

מסע הסברה מקיף שנערך בארץ בעיתונים בעברית וברוסית הניב פירות והפחית בשנים האחרונות את מספר הטובעים מקרב עולי חבר המדינות. משרד הקליטה.לקח אף הוא חלק במאמץ וכל עולה מקבל עתה כבר בנתב"ג ערכת הסברה, שאחד ממרכיביה הוא עלון המכין אותו לקראת המפגש עם הים התיכון. שיטת מניעה נוספת היא הצבת שלטי אזהרה ברוסית בחופים בהם מתרכזים עולי חבר המדינות.

הדייג הוא תחביב האהובים על גברים עולי חבר העמים מגיל העשרה ועד גיל 60. ב-2002 יסדה חבורה של עולי חבר העמים את עמותת "מועדון הדייג הספורטיבי" (ISRAFISH) המונה היום (2007) כמאתיים חברים רשומים. לפי העמותה יש בישראל כאלפיים חובבי דייג בני העלייה הרוסית שיוצאים לפחות פעם בשנה לעסוק בפעילות זו. 

העולים נהגו לדוג בנהרות הוולגה והים השחור וממשיכים במסורת זו גם בישראל, אף שכאן האפשרויות מצומצמות בהרבה. רבים עושים זאת בכינרת,ב"פארק הדייג" במעיין צבי, בקיבוץ ניר דוד (תל-עמל), בקיבוץ מעגן מיכאל, וב"דג בכפר" במושבה יקנעם. רבים גם עורכים דייג לילי על חופי הים התיכון. מפעם לפעם מקיימת העמותה סמינרים לשיפור מיומנויות הדיג ומפרסמת טיפים לדייג מוצלח, להכנת דגים ולאיתור מקומות עם דגה עשירה.

הסאונה (באניה) הרוסית

הבילוי בבאניה (Banya) - בית המרחץ הרוסי עם סאונה רטובה ולא יבשה - נחשב לבילוי פנאי פופולארי בבריה"מ הן לנשים והן לגברים בכל הגילאים. להזעה בסאונה יוחסו ועדיין מיוחסים על ידי רבים סגולות רפואיות: מורידה את לחץ הדם, מרעננת, מרגיעה את הלחץ הנפשי ומרוממת את מצב הרוח ("מנקה את הראש"), מונעת מחלות ומחסנת את הגוף באמצעות המרצת זרם הדם, פתיחת נקבוביות העור והאצת קצב חילוף החומרים. 

הבאניה בנויה במסגרת מתחם שלם הדומה לאתרי ספא ישראלים. המתחם מורכב ממספר חדרים או חדר אחד גדול בה מרוכזים הסאונה והג'קוזי וחדר נוסף למנוחה, הצבוע לרוב בצבעים שקטים ומעוטר בתמונות צבעוניות מהווי הכפר הרוסי. הקירות בחדרי הסאונה בנויים מלוחות עץ מלא כמקובל במולדת, המשרים אווירה כפרית וטבעית. בחדר המנוחה ניצבות ספות מעור, בר קטן, שולחן ביליארד ומערכת קולנוע ביתית – המיועדים להנעים את הזמן לאחר השהות המתישה בסאונה. 

בישראל, הבאניה נתפסת בקרב העולים (הותיקים אינם מבקרים ואינם מכירים כלל את המוסד) לאו דווקא כבילוי משפחתי, אלא כבילוי של חבורת גברים. החברים יושבים יחדיו בחדר הנקרא "פארילקה" (סאונה רטובה). בהתאם למסורת הרוסית הם חובטים זה על גבו של זה, בוֶונִיק (venik) - ענפים ועלים של עצי לבנה, הנראים כקצה מטאטא קטן. העלים הללו רוככו ע"י השרייתם במים חמים. בישראל, בהיעדר עצי לבנה, הוֶונִיק עשוי מענפי עץ אקליפטוס. 

לפי האמונה העממית הרוסית, פותחות החבטות על הגב עם הווניק את נקבוביות העור (מה שמכונה אצל הרוסים "הוצאת המיקרובים"), ממריצה את הדם ומרפאה מחלות.

האדים בבַאנִיה מתקבלים על ידי התזת בירה או מים על גחלים לוהטות. לאדים ניחוח של לחם טרי ונהוג לשאוף אותם עם קמצוץ של תמצית אקליפטוס או מנטה. 

בברה"מ היה הבילוי בבאניה מטבע הדברים בילוי חורפי, ונועד לא רק לרפא מחלות ולהירגע, אלא גם – ואולי בעיקר – להתחמם במזג האוויר הקפוא ולבלות בנעימות ובאינטימיות עם חברים. 

בברה"מ היה מקובל, לאחר האידוי (ה"פארילקה"), לרוץ החוצה לאויר הקר, כאשר הגוף אדום, לוהט ומעלה אדים, ולקפוץ בעירום לתוך השלג (בבאניה שוהים בבגדי ים). 

בישראל, מטעמי צניעות (רוב בתי המרחץ ממוקמים במרכזי הערים) וגם בגלל העדר שלג, מחליפים את השלג הטבעי בבריכה קטנטנה בתוך מועדון הסאונה, מלאה במים קפואים, שאליה קופצים כשהגוף חם. 

עם תום הסאונה, נהוג להתעטף בסדין לבן בצורת טוגה, ולעבור לחדר המנוחה שבו בר משקאות, מסעדה קטנה, חדר למשחקי ביליארד ושולחנות למפגש חברתי. שם שותים בירה ומשקאות חריפים ואוכלים פלמני (כיסוני בשר), בלינצ'ס עם קוויאר וובלה (הדג המיובש המסורתי). תוך כדי ואחר כך משוחחים על נשים וכדורגל, מרכלים, מתבדחים (בעיקר הומור גברי, כולל בדיחות גסות) ומשחקים בקלפים.

בבאניה שבמדינות חבר העמים מקובל לסגור עסקאות כלכליות, כחלק מתרבות אחוות גברים. בילוי כזה, שבסופו נחתמת עסקה יכול להמשך כשלוש שעות. 

בישראל קיימים שני סוגי בַאנִיות: הסוג הראשון היא הבאניה האותנטית על מרכיביה הפנימיים. באניות מסוג זה (אך לא בצורת בקתת עץ) מרוכזות במרכז הארץ, בעיקר בפתח תיקווה. הסוג השני, הוא הגרסה שהותאמה לישראל, כלומר כזו המשלבת בין סאונה וג'קוזי. נראה כי יש בישראל כ-15 באניות פעילות. 

ראוי לציין כי רבים מעולי חבר העמים הותיקים רואים בצורת בילוי בבאניה אבסורד, בשל תנאי האקלים בישראל. לפעמים קשה לתפוס את פשר הבילוי שבו אנשים נכנסים לבית מרחץ מלא אדים מרצונם החופשי בשרב השרב המהביל של אמצע הקיץ. אולם דומה שמאחורי הבילוי הזה עומדת מסורת חזקה. היא גם מתקשרת לתרבות הספא הישראלית ההולכת וקונה לעצמה שביתה בתרבות הפנאי והבילוי בחברה הישראלית. 

הבאניות פתוחות כל ימות השבוע משעה 9 עד שעה 7 בערב ופוקדים אותם עשרות אנשים במשך היום (בעלי הבאניות סרבו לתת לנו מספרים מדויקים). בבאניה יש מקום מראש. מחיר בילוי הוא בין 100 ל200 ₪ לשעה לקבוצה של 5 אנשים. המחיר נקבע בהתאם למספר האנשים הנוספים שיצטרפו לקבוצה (מעבר ל-5) ובהתאם לגודל הסאונה. ככל שהסאונה גדולה יותר, המחיר נוטה להיות גבוה יותר. 

רוב המבלים בבאניה הם בגילאי 15-45 רובם גברים - הפוקדים את המקום בחבורות. הבילוי הוא בבסיסו חברתי, כאשר מספר גברים יושבים בסאונה אחת ואח"כ סועדים יחד ומשחקים "סנוקר". לחבורות העולים הבאים לבאניה, 'מסתננים' מדי פעם גם חברים שאינם דוברי רוסית, אולם על פי בעלי הבאניות מדובר במיעוט זניח. 

דפוס אחר הוא ביקור של מספר זוגות (לרוב צעירים). בדרך כלל בן הזוג הוא זה המושך את האישה וזוג נוסף של חברים לבלות איתו בצוותא בבאניה.

משחקי שולחן

העולים המבוגרים (לרוב פנסיונרים וגברים) מרבים לשחק בבית, בגנים ציבוריים, בחצרות בתים ובים שחמט, לוטו, דמקה, דומינו, שש-בש וקלפים. המשחקים המשותפים הם פעילות הפנאי הנפוצה ביותר בקרב רבים מהפנסיונרים הן בשל הנגישות והעלות הזולה של המשחק והן משום שהם מאפשרים לפגוש חברים ולהפיג את השעמום.

יש לציין שהשש-בש פופולרי בעיקר בקרב גברים יוצאי הרפובליקות האסיאתיות (אזור קווקז) של בריה"מ. מרבים לשחק אותו בערבי יום חמישי-שישי בגינה כחלק מאירוח חברים. בשנים האחרונות חדר המחשק גם לעולי חבר העמים ממדינות אירופאיות בשל החשיפה והמגע עם האוכלוסייה הקווקזית בשכונות המשותפות.

משחקי הקלפים הפופולאריים הם 'פסיאנס' ו'פריפרינס' (וויסט) ודוּרַאק (Дураk) - משחק הקלפים בחפיסות רגילות הפופולארי ביותר ברוסיה ובקרב יוצאי ברית המועצות לשעבר. פירוש המילה דוראק היא "טיפש" ברוסית, וזה הכינוי בו זוכה המפסיד במשחק. במשחק ישנו רק מפסיד אחד, ואין מנצחים.

משחקי השחמט במרחב הפתוח הם תופעה חדשה ומלבבת שלא היתה קיימת בישראל לפני ההגירה הגדולה מרוסיה. בעת משחקי השחמט מתגודדים סביב השחקנים חברים ובני משפחה ועוקבים בדריכות אחר המהלכים.

יש לציין כי בשחמט משחקים בני כל הגילאים ושני המינים. אצל עולי חבר העמים קיים יש שיעור גבוה של ילדים המשתתפים בחוגי שחמט אחה"צ והם מתרגלים בבית עם ההורים או הסבא . דומינו וקלפים משחקים בדרך כלל הילדים עם ההורים, וכן רווח המשחק בין האחים.

פנסיונריות רבות מחבר העמים עוסקות בשעות הפנאי בתפירה, אריגה (מקרמה, מה שנקרא ברוסית 'בִֵיסִי'ר) ותוויה במכונות תפירה שמקצתן הובאו מבריה"מ.

חידונים

בכל הארץ פזורים במועדוני עולים חוגים הקרויים בפי העולים מרוסיה "משחקים אינטלקטואלים". אלה כוללים תשבצי היגיון, משחקי טריוויה ומשחקי ידע שונים.

אחד ממשחקי הטריוויה הפופולאריים המיוחדים לעולים דוברי רוסית הוא משחק "צ'טו?, גדה? קוגדה" Chto,gde,kogda (מה? ,איפה? ולמה?). משחק זה מבוסס על תחרות חידונים טלוויזיונית המשודרת בשידור חי בערוץ הממלכתי הרוסי ort למעלה מ-30 שנה וזוכה לפופולאריות עצומה.

המתמודדים מתחרים בקבוצות של שישה. כל קבוצה יושבת סביב שולחן משלה באולם הכולל עשרות שולחנות. השאלות שנשאלות בתחרות על ידי המנחה בנויות מסיפור הכולל חידה שבסיומן ניתנת לקבוצות דקה אחת לחשוב, להתלבט, לדון ולנסח באופן קולקטיבי את התשובה הנכונה לשאלות המורכבות.

לאחר תום הזמן הקפטן של כל קבוצה בוחר נציג שיענה בשם הקבוצה. כל תשובה נכונה מזכה את הקבוצה בניקוד. המנצחים בתחרות הם אלה הצוברים את מספר הנקודות הרב ביותר. במשך המשחק חברי הקבוצות מתייעצים, מתעמתים ומנהלים ויכוחים על התשובות.

השאלות עצמן עוסקות בפרטים ובאזכורים וכוללות לרוב משחקי מלים, מטבעות לשון מהתרבות הסובייטית. השאלות כוללות גם חידות הגיון מעולם האומנות, ההיסטוריה הכללית והרוסית, הספרות, הרפואה, האדריכלות, הקולנוע ועוד. הצורה בה השאלה נשאלת דומה להגדרות שמופיעות בתשבצי ההיגיון המתפרסמים בעיתונות העברית. כדי להשיב נכונה נדרשים ידע כללי, חשיבה מופשטת ומעוף יצירתי בתחומי הלשון והלוגיקה.

בתחרויות ה-"צ'טו?, גדה?,קוגדה?" משתתפים בסה"כ קרוב ל-500 איש בשתי קבוצות גיל: בגילאי 15-30, ובגילאי 30-60. שוחרי המשחק הזה מאוגדים בכל הארץ בכ-35 קבוצות (נכון ל-2007), והם מתחרים ביניהם מדי חודש במסגרת של ליגה בלתי פורמאלית (עם חישוב נקודות וטבלת דירוג- אך ללא הכרה ברמה הממסדית). רוב הקבוצות באות ממועדוני תרבות בערים בהן ריכוז גבוה של אוכלוסית עולים.

במסגרת הליגה מאורגנים המשחקים במתכונת של ליגה תחתונה של סטודנטים ותלמידי תיכון וליגה עליונה נפרדת בעלת שאלות יותר מסובכות המורכבת מפרופסורים,מדענים ואינטלקטואלים בעלי שם.
השחקנים נודדים בין ערים לצורך התחרויות. מידע על ההתארגנויות של משחק ה- "צ'טו?, גדה?, קוגדה?" עובר מפה לאוזן בקהילת העולים ובאתרי אינטרנט של שוחרי המשחק, והביקוש גואה.

חשוב להדגיש שהמתמודדים באים למשחק לא בשל שכר ואפילו לא בשל הפרסים, שהם חסרי ערך ממשי (גביע). הם באים למען הבידור, האתגר האינטלקטואלי, ההשכלה, הכבוד, החברותא ושימור המסורת הרוסית. "הישראלים הם בעלי אוריינטציה אמריקאית של 'מה ייצא לנו מזה'" הסבירו לנו אחדים ממשתתפי המשחק. זה לא משחק בסגנון 'מי רוצה להיות מליונר?'. מה שנחשב להצלחה במשחק הוא תשובות נכונות על 70%-60% מהשאלות וההנאה היא מהתהליך המחשבתי של מציאת התשובה הנכונה ולא מהפרס הסופי. אין תחושה של מנצחים ומפסידים, גם אם בפועל יש מי ש"מנצחים בנקודות".

תחושת ה"ביחד" חשובה לשחקנים, לא רק משום שהיא מפצה על קשיי הקיום בארץ אלא גם משום שהיא מפצה על איסור ההתארגנות האזרחית שהיה נהוג בברה"מ.

קבוצת ייצוג ממבחר שחקנים חזקים בתחרויות הטריוויה של "צ'טו?, גדה?, קוגדה?" יוצאים להתחרות אחת לשנה בטורנירים בינלאומיים המתקיימים במדינות חבר העמים תחת השם הסמלי והמחייב "נבחרת ישראל". בטורנירים הבינלאומיים הם מתחרים מול מהגרים אחרים מיוצאי חבר העמים: מגרמניה, מקנדה, מצרפת, מארצות הברית, מהולנד ומאוסטרליה. משחקי טריוויה חובקי עולם מתקיימים גם באמצעות הטלפון והאינטרנט.

משחקי ה"צ'טו?, גדה?, קוגדה?"נערכים בישראל החל משנת 1992. בתחילה נערכו כמשחקי טריוויה ברדיו ובעיתונים בשפה הרוסית . המשחק הראשון בין קבוצות נערך ב-1992 כחלק משידורי הרדיו של רשת רק"ע והפגיש ב"משחק מוחות" שתי קבוצות בלבד: מחיפה ומכרמיאל. בראשית הדרך ארגן את המשחקים בארץ שדרן הרדיו וחובב המשחק מבריה"מ וולף נחשין. כיום מנחה ומארגנת את כל המשחקים גב' לנה רחוטין, מורה בבית הספר שבח-מופ"ת בתל אביב, ועיתונאית ברדיו רק"ע.
משחק נוסף הדומה בתכונתו לקודם הוא משחק הBrain Ring ("זירת האגרוף של המוח") : ארבע הקבוצות שקיבלו את הניקוד הגבוה ביותר בשלב הראשון של "המה איפה ולמה" משחקות בשיטת טורניר בו משתתפים רק 4 שחקנים מצטיינים: שאלות טריוויה וחידות היגיון נזרקות על ידי המנחה והקבוצה הראשונה שמכה על השולחן (בהעדר פעמון) או לוחצת על הזמזם מקבלת את הזכות להשיב. (המשחק דומה ל"מ איפה ולמה" אלא שיש לענות במהירות מירבית ולא לאחר זמן קצוב) .העונה חייב להסביר מבחינת ההגיון כיצד הגיע לפתרון ולספק תשובה מלאה כולל ניואנסים אפשריים.

משחקי הרכבה ופאזלים

תחביב פופולארי נוסף לצעירים מהמגזר (בני 7-18) הוא איסוף מודלים להרכבה של מטוסים וטנקים והרכבת פאזלים ומשחקי קופסה המיובאים מרוסיה ומתוצרת ישראלית. חשוב לציין שמדובר בתחביבים שהיו בעבר מאד פופולאריים בקרב האוכלוסייה היהודית בארץ. בשנים האחרונות - עם התפתחות תרבות הטלוויזיה והמחשב – הם הולכים ונעלמים מקרב המגזר היהודי הוותיק. העלייה מרוסיה החייתה אפוא במקצת את התחביבים הללו.
מדובר במשחקים הדורשים ערכים של סבלנות, תכנון וארגון ,התמדה ונחישות היות ונדרשות שעות רבות של משחק על מנת להשלימם.
ניתובם של הילדים לעיסוק במשחקים הללו מבטא את קוד הערכים ותפישת העולם של דור ההורים בקרב ההורים ואת המאמץ הפדגוגי שהם משקיעים להעביר לילדיהם את תפישת עולמם ואת ההון התרבותי שצברו: מוסר עבודה, משמעת עצמית, חריצות, שאיפה למצוינות והתמדה (תכונות אלו באות לידי ביטוי גם בתחום האמנויות, הריקודים הסלוניים והספורט).

יצירה חזותית

העלייה הרוסית הביאה ארצה מספר גדול של פסלים, צלמים, ציירים ומאיירים אשר פתחו בארץ מספר אולמות סטודיו ללימוד האמנויות הללו (בעיקר ציור). הידועים שבהם הם 'הסטודיו לציור אקוורל' בעיר אשדוד ובית הספר לאמנות חזותית ברחובות.

במוסדות אלו הם מקנים לדור הצעיר, שמורכב רובו ככולו מילדי העולים, את יסודות המקצוע של ציור חזותי בשיטה הקלאסית של 'אקדמיזם'. מדובר בשיטת הוראה סובייטית התובעת מהילדים מחויבות גבוהה, עבודה קשה ונוכחות חובה.

על פי תפישה זו, ציור חזותי רציני הינו מיומנות עדינה ומדויקת שכדי לרכשה נדרשים שליטה מוטורית, סבלנות וריכוז. הורים עולים רבים שולחים את ילדיהם לחוגי ציור בכדי שאלו ילמדו דרכם לא רק אמנות אלא גם הרגלים חשובים כמו משמעת וריכוז ויאמצו ערכים אסתטיים גבוהים.


ההשערה שלנו היא שמטרה נוספת, יותר סמויה, של עידוד העיסוק בציור בקרב משפחות העולים היא הרצון של ההורים לפתח בילדים יסודות של יצירתיות, "צבעוניות" ודמיון ולאפשר להם ביטוי אישי המפצה על היעדרם של אלו בילדותם הם, תחת הקיבעון והשמרנות של המשטר הקומוניסטי. מצד שני, אפשר לטעון שקריאת הספרים וציור היו מאז ומעולם אמצעי אסקיפיסטי זמין וכלי לפיתוח היצירתיות הדרושה בכדי לשרוד בעולם הבירוקראטי והנוקשה בתקופת בריה"מ.

משחקי מלחמה

פיינטבול

הפיינטבול (ירי כדורי צבע) הוא משחק האהוב על צעירים בגילאי 16-26 ובמיוחד גברים משוחררי צה"ל אך גם בני נוער צעירים יותר. המשחק פופולרי בקרב כלל הצעירים בארץ אך דומה שהוא אטרקטיבי במיוחד בקרב צעירים דוברי רוסית. הנה כי כן, רוב אתרי האינטרנט בעברית שעוסקים בפיינטבול מתורגמים לרוסית (למשל מרכז הפיינטבול הישראלי) .התחביב זוכה לסיקור נרחב בעיתונות הרוסית ועולה בסקרים כתחביב מרכזי.

המשחק מבוסס על הדמיית לחימה בתנאים של שדה קרב (מתחם מלאכותי של בניינים ועצים). מטרת המשחק "ליירט" את בני הקבוצה היריבה באמצעות רובה חצי אוטומטי היורה כדורי צבע המסמנים את הפגיעות בגוף. מי שנפגע מכדור צבע נפסל (נחשב "למת") ומתפנה ל"חדר הנפגעים" ו"קם לתחייה" לסיבוב הבא . ההנאה מהמשחק נובעת מהמתח שנוצר כתוצאה מהרגשה של הימצאות במערכה של מעין דו-קרב. משתתפי המשחק מתחלקים לשתי קבוצות. כל קבוצה מקבלת ציוד בצבע שונה הכולל סרבל הסוואה, שכפ"ץ, מסכת מגן, רובה חצי-אוטומטי ומחסניות כדורי צבע. לאחר מכן "יוצאים לשטח" ותופסים מחסה מאחורי עמדות שמהן מנהלים קרב של יריות עד שבני קבוצה אחת מצליחים לפגוע בכל חברי הקבוצה היריבה.

סטרייק בול

משחק הסטרייק בול (Strike Ball) הוא אחד מהתחביבים החדשים שעולי חבר העמים אימצו לעצמם בישראל בהשפעת האופנות הגלובליות ולא כתוצאה ממסורת פנאי בארצות המוצא. התחביב אהוד בעיקר על בני 25-40 ואף שמספר השחקנים בקרב דוברי הרוסית מוערך בכ-100 בלבד מדובר בתחביב התופס תאוצה במגזר הרוסי. המשחק מבוסס על המשחק הפופולארי המוכר באירופה כ Hard Ball(כדור קשה) אך מקורו הוא ביפן שם הוא נקרא airsoft (אוויר דחוס).

כללי המשחק דומים לכללי משחק ה'פיינטבול עם שינויים קלים. ראשית, במשחק הסטרייק-בול משתמשים השחקנים ברובים הדומים בצורתם החיצונית לרובי M16 אמיתיים לכל דבר (כולל פירוק והרכבת הנשק) ולובשים מדי חקי צבאיים (אך ללא שכפ"צים). רובים אלו יורים במקום כדורי צבע כדורי פלסטיק קטנים בקליבר 6 מ"מ (לא כדורי גומי).

המטרה במשחק היא לפגוע ו"להרוג" את בני הקבוצה היריבה (מי שכדור פוגע בו יוצא מהמשחק) כדי לזכות בדגל של "האויב" המוצב בנקודה שנקראת ה"מוצב" או "הבסיס" (שימוש מכוון בלשון צבאית). המוצב מוגן על ידי "חיילים" של הקבוצה היריבה. 

המשחק נערך במשך ימים ספורים (בד"כ יומיים) בשטחים פתוחים - בשדות, הרים ויערות (לעומת משחק הפיינטבול שנערך במתחם משחקים סגור ומתוחם לשעות ספורות). ה'סטריק בול' דומה יותר מה'פיינטבול' לתרגולת (סימולציה) של מבצע צבאי (כולל טקטיקות לכיבוש העמדות, תכנון איגופים, מארבים, פשיטות ליליות, אמצעי הסוואה בשטח, פזצ"טות) והוא מאתגר אנשים המחפשים מתח, 'אקשיין', תחרות וביטוי גברי (יש לזכור שהפגנת הגבריות נפוצה בתרבות הרוסית). כמו כן יש פה את אלמנט המיליטריזם ואת החיבה למשחקי מלחמה וצבאיות המאפיינים את המגזר.

משחקי תפקידים

משחקי תפקידים ככלל הם משחקים שבהם מגלמים מרבית השחקנים דמויות שונות, שפועלות בעולם דמיוני. שחקן, לדוגמה, יכול לבחור לשחק אנרכיסט כריזמטי בעולם דמיוני המזכיר את המאה ה-19. בכל משחק תפקידים (מלבד, אולי, האזוטריים שבהם) יש מנחה, האדם שמייצג את העולם הבדיוני, וקובע את חוקיו ואת התנהגות הדמויות שאינן משוחקות על ידי אדם אחר. בדוגמה הקודמת, למשל, הדמות פועלת בעולם מסוים, שאותו מייצג המנחה, בין אם במלים ובין אם בדרכים אחרות.
ניתן לחלק משחקי תפקידים לשלושה סוגים עיקריים:

  • משחקי תפקידים "שולחניים"
  • משחקי תפקידים חיים (Live Action Role Playing)
  • משחקי תפקידים ממוחשבים

ההבדל בין הסוגים השונים הוא באופן בו משחקים השחקנים ומיוצג העולם. במשחקי תפקידים שולחניים העולם והתנהגות השחקנים מיוצגים במלים (ולעיתים בתוספת מחוות גוף) בעוד שבמשחק תפקידים חי משתדלים לייצג את העולם באמצעים נוספים, שכוללים לעתים קרובות תפאורות מורכבות. תפקיד המנחה שונה משמעותית בכל אחד מסוגים אלו. במשחקי תפקידים ממוחשבים ממלא המחשב את תפקיד המנחה, ואת תפקידי השחקנים ממלאים שחקנים אנושיים המחוברים למשחק. בעזרת רשת האינטרנט, ניתן לשחק במשחקים ממוחשבים ביחד עם משתתפים רבים מכל קצווי העולם.

אף על פי שמקובל לקבוע את התחלתו של ז'אנר משחקים זה במשחק מבוכים ודרקונים, שהוציא בשנות ה-70 גארי גייגקס, יש הטוענים כי אנשים שיחקו משחקי תפקידים במשך שנים רבות, וכי משחקי ילדים כ"רופא ואחות" או "שוטרים וגנבים" אינם שונים מהותית ממשחקי תפקידים ממוסדים יותר.

כאשר התחום נוצר בשנות השבעים, הוא שוחק בעיקר בעולם פנטזיה. עם השנים, נוצרו סוגים נוספים ומגוונים של משחקי תפקידים, כגון משחקים מודרניים, משחקים עתידיים ועוד.

כך לדוגמה, ניתן לשחק בשנת 2003, בתל אביב, משחק בו בן קיבוץ מגיע לעיר ונתקל בבעיות שונות. ניתן לשחק בתקופה עתידנית בו העולם על סף מלחמת עולם רביעית וגם ניתן לשחק בעבר המיתולוגי בעולם דמוי זה של טולקין.
גם אופי המשחקים משתנה. יש משחקי הרפתקאות וחידות כמו מבוכים ודרקונים, יש משחקי אימה כמו Call of Cthulhu ומשחקי הומור כמו "פראנויה" או Toons. כמו-כן, קיימים גם משחקי תפקידים ממוחשבים מסוגים שונים.

כדי ללמוד את המשחק ולשחק ניתן לרכוש ספרות, לקרוא אותה, לאסוף מספר חברים ולשחק איתם. אולם ניתן לשחק גם בלי שום שיטה פורמלית או בעולם כתוב. בדיוק כמו שילדים משחקים שוטרים וגנבים, כך אפשר לשחק במשחק תפקידים, רק בצורה מתוחכמת ובוגרת יותר - כפי שמתאים לך. ניתן לשחק עם שיטה מסודרת וקוביות, או רק בצורה סיפורית ללא כל תוספת חוץ מהמוחות היוצרים של המנחה והשחקנים. כיון שמטרת משחקי התפקידים היא להנות ולא לנצח, העובדה שמרכיב מסוים במשחק מתבסס על מזל חסרת חשיבות.

במשחקים שבהם יש הרבה קרבות, בדרך כלל משחקים באמצעות קוביות ומערכת חוקים. הקוביות נועדו בשביל לקבוע האם הדמות מצליחה במעשיה (בקרב: לפגוע ביריב) וכן מה מידת ההצלחה שלה (נזק). השימוש בקוביות מוסיף אלמנט של אקראיות למשחק אך ברוב המשחקים המנחה (שהוא מספר הסיפור וגם ה"שופט") נמצא מעל לקוביות. מערכת החוקים נועדה לפשט את החישובים ולדרג באופן מספרי את היכולות של הדמות. למשל: ברוב השיטות יש תכונה הנקראת "כוח", לדמות עם כוח גדול יותר יש יותר סיכוי לגרום לנזק לאויב במהלך קרב ולכן החוקים בנויים כך שהטלות הקוביה ישקפו תכונה זו באופן סטטיסטי.

משחק תפקידים, נוצר בתחילתו כפעילות פנאי למען ההנאה. עם השנים, נוצרו גישות רבות לתחום, אשר חלקן רואות בו כמעשה אומנות לכל דבר. מעצם טיבו הוא מעשה אומנות החולף מייד עם הווצרו (כי מעטים מאוד מקליטים את שקורה בין המספרים השונים - מנחה ושחקנים). יתר על כן, הצופים הם גם היוצרים (מנחה ושחקנים). אלו אשר רואים בו כמעשה אומנות, מנסים לייצר סיפור איכותי. דבר אשר מלבד ההנאה בדבר יוצר דבר חדש לעולם, אשר לא היה קיים קודם, אשר מוסיף משהו חדש. משהו איכותי.

ישנן גם יצירות אומנות נלוות למשחקי התפקידים, ביניהן ציורים, אביזרים נלווים, שירים ועוד.
משחק תפקידים שולחני, כשמו כן הוא, מתרחש סביב השולחן לרוב בקבוצה הכוללת מנחה אחד וחמישה שחקנים, או בזוגות (שחקן יחיד מול מנחה). לעתים משתתפים במשחק אחד מספר מנחים ועשרות שחקנים.

המשחק בנוי על סיפור שאת תוכנו ועלילתו מתווים השחקנים, תוך שהם משמשים למעשה גיבוריו (באמצעות השלכת תכונותיהם האישיות על הגיבורים).

כאמור, המנחה מופקד על כתיבת הסיפור ומסגרת העלילה ומשמש בכך מעין סופר, מחזאי או תסריטי ראשי. העלילה מתרחשת בעולם דמיוני, למשל הדומה לזה המתואר בספרו של טולקין "שר הטבעות". המנחה יכול להמציא ולחבר את הסיפור מהדמיון או להקריא אותו מספרים מיוחדים שמיועדים למנחי משחק התפקידים. 

שאר השחקנים מגלמים את הדמויות הראשיות בסיפור ואת כל יתר דמויות-המשנה מגלם המנחה. כל שחקן במשחק יוצר לעצמו דמות, אישיות דמיונית על כל רבדיה, כולל פרטים ביוגראפיים, אופי , כישורים, ידע, מניעים ומטרות (מכאן השם משחק תפקידים). הוא נכנס לנעליה ושולט במעשיה ובהחלטותיה.

בהתאם לעולם ולעלילה שיצר מעמיד המנחה בפני השחקנים מצבים שאליהם השחקנים נדרשים להגיב בהתאם לאופי והאישיות הדמיונית שיצרו לעצמם. תגובת השחקנים משפיעה, כמובן, על המשך המשחק, ומנווטת את המשך העלילה, המתפתחת לעתים לכיוונים בלתי צפויים.

המנחה גם מציב בפני השחקנים שורה של אתגרים איתם הם נאלצים להתמודד בעזרת הכלים העומדים לרשותם (כלי נשק מגוונים ,מטות קסמים וכו') – זאת מתוך כוונה להכניס רוח חיים בדמות שיצרו, לפתח אותה ולהעמיק את אופייה.

המשחק כולו בנוי על יסודות הדמיון ומחייב מהמנחה והשחקנים מקוריות, יצירתיות וכושר פסיכולוגי ודרמטי. המשחק מעמיד גם דילמות מוסריות ואינטלקטואליות מאתגרות שכן הוא יוצר קונפליקטים בין הדמויות. כדי להכריע מי ניצח נדרשים חוקים הנכתבים מראש. נדרש גם להגדיר ולשקלל מראש את כישורי הדמויות השונות הפועלות במסגרת המשחק. ההכרעה (עד כמה השחקן הצליח או נכשל) מתבצעת גם בעזרת קוביית משחק בעלת 12 פאות. גלגול הקובייה מוסיף אלמנט של אקראיות ומתח (מכריעים בעזרתה למשל האם הוא 'נפצע' או 'מת').

עם זאת, בשונה ממשחקים אחרים מטרת המחשק איננה לנצח את השחקנים האחרים אלא דווקא לעבוד יחד כדי להתמודד עם הסיטואציות המתוארות ע"י המנחה, לפתח את הדרמה ולהעמיק את הדמויות.

משחקים שולחניים מתרחשים במסגרת של קמפיין (אוסף של פגישות קבועות, שבהם משחקים את אותן הדמויות בסיפור ארוך – כמו סדרת טלוויזיה בהמשכים) או במסגרת של משחק חד פעמי (פגישה אחת, שבה משחקים דמויות שנוצרו במיוחד לצורך אותו המשחק – כמו סרט קולנוע במשך מספר רב של שעות).

משחקי התפקידים החיים (LARP – Live Action Role Playing) , הידועים גם כ"מבוכים ודרקונים אמיתיים" Dragons) & Real Dungeons או בקיצור RDD) הופיעו במערב אירופה ובארה"ב בסוף שנות ה- 70 של המאה ה-20 במקביל להופעתו של המשחק השולחני.

כאמור, משחק התפקידים החיים נבדל ממשחק התפקידים השולחני בכך שהמשתתפים במקום לתאר את פעולותיהן של הדמויות באמצעות המילים ולספר את הסיפור מגלמים בעצמם את הדמויות. במילים אחרות, השחקן אינו אומר "הדמות שלי עושה ככה" אלא הוא זה שמבצע את הפעולה בפועל. הוא אינו זורק קוביות כדי לראות אם הדמות שלו הצליחה בהתקפה אלא הוא עצמו נלחם בשחקן אחר בעזרת נשק שברשותו. כמובן שלא מדובר במלחמה אמיתית אלא במכות וסייף תיאטרליים עם חרבות, פגיונות וגרזני עץ, ספוג או פלסטיק הצבועים בצבע כסף כדי לדמות להם חזות מתכתית. מי שנפגע "נדקר" ו"מת" (החישוב של מוות הוא באחריות ההגינות של השחקן עצמו שנשכב על האדמה ועוצם את עיניו "כמת") מפונה "לאזור המתים" (מתחם מחוץ לאזור המשחק) ומותר לו לחזור כ"רוח רפאים" בהתאם לעלילה. נהוג להיכנס לדמות השחקנים באופן עמוק, כולל אופן דיבור ושפת גוף מתאימים.

את תפקיד "שליט המבוך" במשחק השולחני או מנחה המשחק מחליפים האומנים (או ה"מאסטרים" כפי שהם נקראים בקרב קהילת השחקנים). אלה הם האנשים אשר מארגנים את המשחק, כותבים את העלילה והתסריטים לפרטי פרטים, קובעים את החוקים ומפקחים לאורך המשחק על אכיפתם. תפקידם לכתוב עלילה מעניינת, סוחפת ומלאת מתח שלשחקנים יהיה מעניין לשחק בה.

לארצות חבר העמים הגיעו משחקי התפקידים החיים מהמערב (ארה"ב ומערב אירופה( בתחילת שנות ה-90 והפכו במהרה לפופולאריים מאוד. יש לציין שעוד קודם לכן נהגו לשחק בברה"מ במשחקי תפקידים: מלחמות של קאובויים ואינדיאנים, ובעיקר אבירים וגיבורים מהטרילוגיה המפורסמת של טולקין "שר הטבעות". בשל כך הם זכו ברוסיה לכינוי "הטולקיניסטים" או רולֵבייקי (Ролевики , Roliviki) על משקל הRole Play .

עם העלייה לישראל המשיכו רבים לעסוק במשחק שאהבו בארץ המוצא ואליהם הצטרפו צעירים עולים דוברי רוסית שלא הכירו את המשחק אך נחשפו והתמכרו אליו בארץ וגם עשרות צעירים צברים משוחרי משחקי התפקידים השולחניים בישראל. משחק התפקידים החי הראשון שנערך על ידי עולי חבר העמים בישראל התקיים ב1997 ביום הולדתו של טולקין.

'המאסטרים' מוכרים בקהילה של שוחרי משחקי התפקידים בקרב דוברי הרוסית בכינויים שהודבקו להם ע"פ רוב בעקבות דמות שהם גילמו באחד מהמשחקים. הם מפרסמים את כוונתם לארגן ולכתוב משחק מספר חודשים ואף שנה מראש ולצורך כך מוקם אתר אינטרנט אשר כולל את הרקע למשחק, את החוקים, את רשימת הקבוצות ואת דרכי ההתקשרות עם הקפטנים שלהם. מי שמעוניין להצטרף למשחק בתור דמות חייב לפנות ולתאם זאת עם המארגן. ידיעה על כל משחק בצירוף לינק לאתר מפורסמת באתר אינדקס מרכזי של קהילת השחקנים בשפה הרוסית שבו מתנהל גם פורום פעיל של משתתפים הדנים ומתכננים את הצדדים הטכניים של העלילה ופרטיה.

'המאסטרים' ממציאים לכל משחק חוקים משלו והשחקנים חייבים לשננם ולציית להם, אחרת יפסלו. לאחר חלוקת התפקידים, שנעשית בעזרת המאסטרים (אבירים, חיילים, גנבים, קייסים, נסיכות, מלכים, רוזנים, פיות, קוסמים, מפלצות, מרגלים, חיות בר וכו') נכתבת העלילה הכללית, שעם הזמן תתפתח לכיוונים בלתי צפויים.

המשחק עצמו נערך במתכונת המזכירה את משחק הרפתקאות הקלאסי הישראלי "חפש את המטמון" רק שבמקום מציאת המטמון המשתתפים נדרשים (כל אחד על פי הדמות שהוא מגלם) לבצע משימות שונות: להציל את הנסיכה, להלחם בשבט אויב שמאיים לכבוש את ממלכתם וכו'. כל זה נעשה באמצעים תיאטרלים הכוללים בין השאר דיאלוגים אם שאר הדמויות האחרות. לדוגמא, נציגים מכל הממלכה מתדיינים על עניין מסוים (נגיד שחרור המלכה) ואח"כ מודיעים במגאפון לבני "הממלכה" שלהם את תוצאות המשא ומתן שבעקבותיו צפויה מלחמה (קרבות דמה) או שלום. דוגמא אחרת היא דמות של "מכשף" שפוגש חיילים של שבט מסוים ו"מטיל עליהם לחש" (זורק עליהם אבקת סוכר או קמח) אשר מרדים אותם – לחש המאפשר כביכול לבני הממלכה היריבה ללכוד אותם ברשת (זורקים עליהם רשת דייגים) ולשבות אותם.

נושאי משחקי התפקידים החיים של דוברי הרוסית בארץ מגוונים - החל ממשחקים קלאסיים המבוססים על ספרי מדע בדיוני ופנטזיה, דרך משחקי אימה (ערפדים ומפלצות), אגדות עם רוסיות עם דמויות מהפולקלור הרוסי וכלה במשחקים אשר מדמים שחזור קרבות היסטוריים בין רומאים ליוונים ומשחקי טרויה (במשחקים אלו השחקנים עונדים שריון קשקשים מלא וקסדות מתכת אמיתיות, צועדים בפלנגות ומשתמשים במבנים דמוי בליסטראות כדי ל"נפץ" את "חומות העיר" – מבנה המורכב מכמה בולי עץ צמודים- כדי לשוות למשחק אופי אותנטי). מבנים אלו נבנים על ידי כל השחקנים שמגיעים למתחם המשחק מספר ימים קודם לכן כדי להכין את "התפארה". לכל משחק נאספת מגבית מיוחדת לקנות ציוד ומבנים שמוזמנים לפעמים בנגריות.

המשחקים עצמם נערכים במשך ימיים עד שלושה ללא הפסקה באזורים של יערות, חורשות ופרדסים המתוחמים בבד יוטה. ככל אותה עת השחקנים מגלמים את התפקיד שלקחו על עצמם.

המשחקים כוללים פתרון חידות, משחקי קרבות ולחימה בין "החיילות" השונים בחרבות עץ צבועים בכסף או בחרבות ופגיונות פלסטיק על כיבוש החומות. את הנשקים והתלבושות הססגוניות מכינים כל אחד מהמשתתפים בבית.

לצורך המשחקים המשתתפים נערכים ולומדים את הדמויות שעליהם לגלם ועושים חזרות תיאטרליות על הביצוע (כולל אימוני סייף בחרבות העץ, טיפוס על חבלים) מספר חודשים לפני המשחק. לצורך המשחק אף מוקמים מבנים מיוחדים מחלקי ענפים ומקלות עץ המדמים חומות, טירות ומבצרים של "ממלכות" ו"ערים".

במשחקי התפקידים החיים משתתפים הן בנים והן בנות מגיל 12 ועד גיל 40. בין שוחרי המשחקים אפשר למצוא תלמידי תיכון, חיילים (מגיעים למשחק היישר מהבסיס), סטודנטים ואנשים מבוגרים ומשכילים המכורים לדבר (עורכי דין, מהנדסים,אנשי היי-טק). במשחק בודד גדול משתתפים קרוב ל200-300 איש וסה"כ לפי האתר המרכזי למשחקי תפקידים קיימים בארץ כ550 שחקנים פעילים שבאים והולכים. ההשתתפות במשחקים היא כאמור וולונטרית וכל מי שחפץ להצטרף נענה ברצון רב.

בעבר המשחקים והעלילות שעמדו בבסיסם נערכו בשפה הרוסית בלבד אך כבר מסוף שנות ה-90 היו שחקנים דוברי עברית צברים אשר נטלו חלק במשחקים ה"רוסיים" והשתתפו בארגונם. ב-2002, לאחר גל ההתלהבות שסחף את שוחרי המדע הבדיוני אחרי יציאת הסרט הראשון בטרילוגיית "שר הטבעות", נערך משחק משותף לדוברי רוסית ואוהבי משחקי התפקידים מקרב הצברים ביער בן-שמן שזכה לשם WAR 4 RING בהשתתפות קרוב ל-1000 איש.

כיום (2007) קהילת השחקנים דוברי הרוסית משתתפת בקביעות במשחקים עם קהילת שוחרי משחקי התפקידים של הצברים המונה גם היא כמה מאות איש. צברים רבים משתתפים במשחקים של דוברי הרוסית (למשל משחק ה""VIDMAK, "לורליון","ארקנאר" ועוד). מדי חודש יש לפחות משחק תפקידים חי אחד במקום כלשהו בארץ, ובעונות השיא, בקיץ ובסתיו ובמיוחד בחול המועד פסח וחול המועד סוכות, מתקיימים כמה משחקים במקביל.

סביב משחקי התפקידים נוצרה קהילה תוססת המקיימת כנסים ומפגשים חברתיים סדירים. מועדונים של שוחרי משחקי תפקידים דוברי רוסית קיימים בחיפה (בשכונת הדר ברחוב נורדאו), בירושלים, בתל-אביב (בפארק ליד תחנת הרכבת ארלוזרוב בת"א) ובאשקלון (מועדון הקאמלוט) וחבריהם מתאספים מדי שבוע בכדי לדון בתחביב המיוחד הזה.

המשחקים עצמם נערכים בחורשות ביער המלאכים ליד קרית גת , ביער בן-שמן, בשער הגיא ליד בית שמש ובשרידי מבצרי צלבנים עתיקים, כגון מבצר "מגדל צדק" או מבצר אנטיפטרוס (שניהם סמוכים לראש העין).

ההנאה מהמשחק, כפי שהסבירו לנו שוחרי משחקי תפקידים החיים, נובעת מהכניסה לעולם הדמיון והפנטזיה ומגלום אסקפיזם בריא מהמולת החיים המודרניים והמציאות הישראלית הלא קלה.

המשחק מאפשר מעין בריחה אל תוך עולם פסטוראלי ונאיבי, "אגדתי," של נסיכים ואבירים, המנותק מבחינת מרחב, זמן והמקום – עולם בו "הגיבורים מהאגדות קמים לתחייה ומקבלים ביטוי ממשי". כמובן שיש במשחק גם אתגר אינטלקטואלי ויצירתי גדול. המשחק גם מאפשר למשתתפים לחוש עוצמה מדומה שחסרה להם בחיים האמיתיים. המשחק גם מעיק תחושה של שייכות למסגרת (במועדון האשקלוני, למשל, המאסטרים -מארגני המשחק - מושכים בני נוער מנותקים לתחביב הזה כדי להרחיקם משוטטות סתמית, נשירה מביה"ס ושימוש בסמים).

נגינה, שירה, ריקוד ומשחק

לימודי הנגינה כחלק מהחינוך הקלאסי

רבים מהעולים, מכל הגילאים עוסקים להנאתם בנגינה (בעיקר בפסנתר וגיטרה). רבים לומדים את המיומנויות הללו, ובכלל זה מיומנות הנגינה, באופן עצמאי (חיקוי, לימוד מספרים ולימוד מחברים).

בני נוער רבים משתתפים בחוגים של לימודי נגינה בכינור, בפסנתר, בתופים וכלים מוזיקליים אחרים ועוסקים בליטוש ושכלול המיומנויות בשעות הפנאי. רבים מהם אף משתתפים בתזמורות וקונסרבטוריומים עירוניים. תחביב זה מקורו במסורת של האליטה בברה"מ: האינטליגנציה היהודית בבריה"מ (שכבת עלית חברתית שהורכבה משכילים ובעלי מקצועות חופשיים) שראתה בלימוד הנגינה של צאצאיהם חלק מחינוך קלאסי מזרח אירופאי וסמל סטאטוס המבחין את ילדיהם מילדי ההמון של מעמד הפועלים. בארץ נוסף לאליטיזם הזה ממד נוסף, לאמור: "אנחנו תרבותיים ומצטיינים יותר מהאוכלוסייה הצברית – אנחנו אוכלוסיה 'על רמה'."

מקהלות

האהבה למוזיקה בתור תחביב ניכרת גם במספר הרב של הרכבי שירה ולהקות ריקוד של עולים,  הכוללים ילדים ומבוגרים כאחד. אלה מרוכזים במתנ"סים העירוניים ובמועדוני הנוער. להקות ייצוג של שירה וריקוד, המורכבות מדוברי רוסית, נמצאות כמעט בכל עיר בעלת ריכוז אפילו קטן של עולי בריה"מ וניתן לחזות בהן בכנסים, בפסטיבלים ובאירועים עירוניים שונים. 

בערים עם ריכוז גבוה של דוברי רוסית מתקיימים במסגרת מוסדות התרבות המקומיים הרכבים של מקהלות עירוניות המורכבות לרוב מבני ובנות גיל הזהב. הזמרים נוהגים לשיר באירועי תרבות מקומיים, בערבי הצדעה לישראל ולרוסיה ובפרומים שונים. השירים הם שירי מולדת רוסיים עממיים ומארשים צבאיים לצד שירים יהודיים באידיש ובאופן מפתיע גם שירים של מיטב הזמר העברי הקלאסי (נעמי שמר, חווה אלברשטיין וכו').

כמו כן קיימים מאות הרכבי רוק מגוונים של צעירים בני העלייה הרוסית המתאמנים בבתים פרטיים, בגראז'ים ובמקלטים ומקצתם מופיעים בפסטיבל הרוק כורסיק השנתי בחוף כנרת, במועדונים של עולי חבר העמים ובפסטיבלי רוק מקומיים.

תיאטרון חובבים

בערים עם ריכוז גבוהה של עולים דוברי רוסית, כגון נתניה, חדרה, כרמיאל, מעלות,ראשל"צ, חיפה ואשדוד, מתקיימים הרכבים של תיאטרון חובבים קהילתי בשפה הרוסית והיידיש.

רוב המשתתפים בתיאטרון הקהילתי בשפה הרוסית הם בגילאים 30-50, אך בכל תיאטרון ישנם גם שחקנים ילדים (המגלמים בהצגות דמויות ותפקידים של ילדים) ושחקנים מעל גיל 60. במסגרת מועדוני הוטרנים, עמותות ומועדונים של עולים קיימים גם תיאטראות נפרדים לציבור הפנסיונרים בשפה הרוסית והיידיש. 

ההשתתפות בתיאטרון הקהילתי מאורגנת כחוג דרמה והשחקנים מגיעים לחזרות אחרי שעות העבודה על בסיס התנדבותי. מפעם לפעם מעלים השחקנים הצגות והמחזות בשפה הרוסית לקהל הרחב - לרוב בחינם או במחיר סמלי.

ברייקדאנס אמריקאי

אחד הריקודים החביבים במיוחד על עולי חבר העמים הוא ריקוד הברייקדאנס. ברייקדאנס (Breakdance הידוע גם כברייקניג וביבוינג הוא סוג של ריקוד אקרובטי המהווה את אחד מיסודות תרבות ההיפ הופ. הריקוד מאופיין בתנועות קטועות וחדות משולבות בתנועות גליות זורמות וכמו כן אקרובטיקת רצפה.

ריקודים סאלוניים

ריקודים סאלוניים היו תחביב נפוץ עוד בימי ברית המועצות.הורים היו שולחים את ילדיהם לחוג ריקודים כבר מגיל מאוד צעיר, לרוב בגילאים 5-6 (מסיימים לרקוד בד"כ בגילאים 20) ורבים ממשיכים לעשות זאת גם בישראל.
בבריה"מ ריקודים סלוניים ( Balnie Tanzi : בַלְנֵייה טֳאנצִי Бальные танцы ) נחשבו לעיסוק יוקרתי ואצילי שאליו התקבלו רק הרקדנים הכישרוניים ביותר. בכדי להתאמן ולרקוד ריקודים סלוניים בבריה"מ היה על המועמדים הצעירים לעבור סינון קפדני של תכונות פיזיות (גובה, גמישות, מבנה גוף מוצק ואתלטי לגברים ורזה ואלגנטי לנשים, קואורדינציה) ורוחניות (מוסיקליות ותחושה לקצב). 

העולים אוהבים מאוד ריקודים סלוניים ורבים שואפים שילדיהם ילמדו את מיומנויות הריקוד הזה. לכן הם שולים את ילדיהם לחוג, באים לעודד אותם בהופעות ובתחרויות ריקודים ובמקומות בהם מערכת החוגים העירונית אינם כוללת חוג של ריקודים סלוניים דורשים מגופים במתנ"ס העירוני שיפתחו אחד כזה עבור הילדים ועולים רבים אף פתחו בערים השונות סטודיו ובתי-ספר לריקודים סלוניים דוגמת ביה"ס "ויוה" בחיפה.

הריקודים הסאלוניים נתפסים כתורמים להתפתחות ההיקפית והשלמה של הילד הן מבחינה קוגניטיבית והן מבחינה רגשית ופיזית. לתפיסתם של ההורים דוברי הרוסית העיסוק בריקודים סלוניים יכול לתרום לילדים לשפר את הקורדינציה (חוש התמצאות ושיווי משקל) והמוטוריקה ולהעניק להם חוש קצב (ריתמיקה),לשפר את ביטחונם ותפיסתם העצמית, לפתח שמיעה מוזיקלית ולתרום להרמוניה ולביטוי של הגוף והנפש. 

העיסוק בריקודים סאלוניים נתפס גם כעיסוק אסתטי מאוד ומלא חן ("גרציה"), יוקרתי ואליטיסטי ומבחינה זו תואם את תדמיתם האליטית של העולים . להקות רקדנית שונות מחולון, ראשל"צ, ערד, באר שבע, פתח תקווה אף נקראות בשם ההולם את ההתייחסות לריקוד: "גרציה" (חן), קלאסיק דאנס, או בילסימה (יופי באיטלקית). 

עולם הריקודים הסאלוניים מבוסס על קוד חברתי של כבוד הדדי בין בני הזוג, יכולת תקשורת בין-אישית (כימיה) טובה בין הרוקדים הנובעת ממגע עדין המחייב התאמה, תאום והתחשבות הדדית. לכן לעיתים קרובות ריקודי זוגות מובילים למערכת יחסים רומנטית בין הרוקדים גם מחוץ לעולם הריקודים. במלים אחרות, החוגים הללו מהווים גם מעין שוק הכרויות מגזרי.

רוב העולים עוסקים בריקודים סלוניים כתחביב, אך יש גם כאלה שהריקוד הוא מקצועם ומקור פרנסתם (בהופעות במסעדות, באירועי תרבות, ובהוראה במרכזי התרבות). אין זה מקרה שרבים מבין המתמודדים בתוכניות הפופולריות 'רקדן נולד' ו'רוקדים עם כוכבים' בערוץ 2 הם יוצאי חבר העמים (המפורסמות שבהן הרקדניות אנה ארונוב ומאשה טרוינסקי).

ריקודים ספורטיביים

תחביב נוסף שיצא מתחום הריקודים הסלוניים הוא ריקודים ספורטיביים Sport Dances – באופן דומה לתחרויות הטלויזיה. ריקודים ספורטיביים נבדלים מריקודים סלוניים בכך שהראשונים מבוצעים לשם ההנאה בלבד בעוד שהשניים (הספורטיביים) מבוצעים במסגרת תחרות ריקודים מול חבר שופטים מקצועי. הבדל נוסף הוא שהריקוד הספורטיבי מכסה יותר סגנונות ריקוד.

תחרות ריקודים ספורטיביים כוללת לרוב כחמישה ריקודים בשתי קטגוריות . א. ריקודים בסגנון אירופאי - טנגו, ואלס אנגלי, ואלס וינאי, סלואו פוקס, פוקסטרוט, קוויקסטפ - המבוצעים בתוך מעגל דמיוני בחדר (Line Of Dance), נגד כיוון השעון. סגנונות אלה מבוצעים בצעדים גדולים בצעדים גדולים היוצרים תחושה של שיוט או החלקה על קרח.

הקטגוריה השנייה כוללת ריקודים בסגנון לטינו אמריקאי המתאפיין בקפיציות, שחרור וקלילות היוצרים אווירה חושנית ותחושה של עוצמה.

הדגש בתנועה הוא על תנועות רגליים מהירות ותזזיתיות ועל הנעת אגן הירכיים. לקטגוריה זו שייכים הסמבה, צ'ה צ'ה, רומבה, סמבה, מרנג'ה, בולרו, ממבו, סלסה,פסדובלה, ג'ייב מעורב: (רוק+ג'אז+סווינג(,סווינג והאסל (דיסקו), אשר מקורם במוסיקת הרוק'נרול והדיסקו האמריקאים. 

לכל ריקוד האופי והסגנון שלו בתנועה (חדות, דרמטיות, רכות, שובבות, קפיציות וכו') ובלבוש (שמלות וחליפות ארוכות/קצרות, רחבות/צמודות חושפניות/צנועות וכו').

אספנות וגינון

תחביב רווח נוסף ואהוב בברה"מ לשעבר היה אספנות של פריטים שונים. האוספים השכיחים כללו בולים, מטבעות ותגי מתכת מעוצבים שנקראים ברוסית זנאצ'קי ( (znachki ובאנגלית badges. תגי המתכת נישאו על דש הבגד לשם קישוט או שנשמרו באוסף פרטי בבית ולעתים נתלו על יריעות של בד לשם קישוט קירות הבית. סמלים אלו מכונים בעולם האספנות כ"פינסים", הנגזרות מהמלה סיכה (Pin) באנגלית,פינס זו סיכת דש, יש בה חוד אחד בלבד עם סוגר אחורי.

סיכות דש הנפוצים היו סמלי הצבא האדום על יחידותיו השונות (חיל האוויר, הים, התותחנים וכו'), סמלי ענפי המשק והתעשייה (ענף הדייג, הבנייה, הכבישים, התעשייה הכבדה וכדומה), סמלי פסטיבלים, קבוצות ספורט אהודות (דינמו, ספארטק וכו'), סמלים שהיללו את הישגי בריה"מ (סמלי חלליות עם דמויות הקוסמונאוטים הסובייטים, המהפכה הבולשביקית, הישגי במדע וכו') וכמובן סמלי המשטר הקומוניסטי (דמויות הפועלים העמלים בשדה ובבית החרושת, דמויות של גיבורי האומה והמשטר, לנין,סטלין וכו').

הסיכות חולקו במקומות העבודה לכבוד אירועים לאומיים שונים וחגים, במשחקי ספורט ולנופשים בערי הקיט (תגי מזכרת עם סמלי אתרים מרכזיים בעיר) ובצבא.

סביב תחביב איסוף התגים הפופולארי התפתחה גם תופעת חליפין עשירה, שכלל בין השאר כנסים בלתי פורמאליים לחילופי סיכות ובולים. מסורת האספנות לסוגיה וכנסים של אספנים ממשיכים גם בישראל).

בישראל רבים מהעולים עוסקים בסוגים שונים של אספנות. יש מבין העולים שאוספים מדליות, בובות וכלי חרסינה,גלויות,מחזיקי מפתחות,צעצועים של ביצי קינדר, דגמים של סירות, מקטרות,בולים ואפילו כלי נשק שונים כגון חרבות ואקדחים עתיקים.

כמו שאר אזרחי בריה"מ רבים מהעולים עסקו בגינון בשטחי הגינות הצמודים לדאצ'ות (בקתות קיץ בכפר שהיו יוצאים אליהם לנוח ולהירגע מהמולת העיר) בהם היו מגדלים מיני פרות וירקות ושותלים פרחים וצמחי מרפא. היום, כאשר רוב העולים גרים בשיכונים, רק מעטים יכולים לעסוק בתחביב זה. לאחרונה הוקמה בראשון לציון גינה ציבורית המאפשרת לאזרחי העיר לרכוש חלקה ולטפחה. מקצת מהרוכשים הם עולים חדשים.

פארקי שעשועים, קניונים ואולמות משחקים

בדומה לאוכלוסיה הישראלית הוותיקה, גם משפחות צעירות של עולי חבר העמים (בגילאים 20-35), בעיקר מקרב השכבה המשכילה והמבוססת יותר, אוהבות לצאת בשבתות וחגים לבילוי משפחתי בפארקי שעשועים מסחריים, כגון "ימית 2000", "הלונה גל", "הסופרלנד" ועוד.

מוקד בילוי אהוב במיוחד על צעירים רוסים (בני 15-25) בשעות הערב הוא משחק הבאולינג ומשחק הסנוקר (ביליארד).

בדומה לרוב הישראלים, גם העולים הם חובבי Windows Shopping באזורי המסחר העירוניים ובקניונים. השיטוט בקניון, עם בן/בת זוג או עם כל המשפחה, הוא בילוי זול ונגיש גם למשפחות עם הכנסה לא גבוהה. 

סרטי קולנוע

ביקורים בבתי קולנוע 

עולי חבר העמים אינם מרבים לבקר באולמות הקולנוע הפזורים ברחבי הארץ (בעיקר באזור המרכז) בהשוואה לאוכלוסיה היהודית הותיקה. מסקר של צריכת קולנוע, שהופיע בדו"ח ברכה ל"מדיניות תרבות בישראל" (1999), עולה כי: עולי חבר העמים ביקרו בקולנוע באותה שנה בשיעור נמוך יחסית לעומת שיעורם באוכלוסייה (רק 25% ביקרו לפחות פעם אחת בקולנוע בשנת 1999). עוד נמצא כי עולי חבר העמים כמעט ולא מבקרים בסרטים ישראלים (רק 9% ביקרו ב-1999 בקולנוע על מנת לצפות בסרט ישראלי, לעומת 32% מהישראלים הותיקים הצופים בסרטים ישראלים מדי פעם). אפשר להניח שמאז שנערך אותו סקר, גדל מספר העולים המבקרים מפעם לפעם בבתי הקולנוע, אולם התמונה הכללית של הצבת הצפייה בסרטי קולנוע בעדיפות לא גבוהה בסדרי העדיפויות של המשפחה עודנה שרירה.

רוב המבקרים בבתי הקולנוע מקרב העולים הם ככל הנראה צעירים וצעירות בני 12-20 (שיעורם המדויק אינו ידוע). לפי סקר גישוש שערכנו בקרב עולים צעירים שהגיעו לקולנוע "רב חן" בקניון לב המפרץ בחיפה עולה שהזמן המועדף לביקור בקולנוע הוא בסופי השבוע ולרוב עם בן/בת הזוג או קבוצת חברים.

עוד עולה מסקר הגישוש שקיים מתאם כלשהו בין מספר השנים שהעולה נמצא בארץ לבין תדירות הביקורים בבתי קולנוע. הסיבות הן ככל הנראה מצב כלכלי (ההוצאה הכספית על קולנוע אינה זולה) והעדר שליטה מספקת בשפת המקור ובשפת התרגום. רוב העולים המבוגרים אינם שולטים בשפה האנגלית בכדי להבין את הנאמר בסרט מפי השחקנים, ועדיין לא שולטים במידה מספקת בשפה העברית בכדי לעקוב ולקרוא את כתוביות התרגום. לכן, הם מעדיפים לקנות קלטות וידאו מדובבות לרוסית בחניות הספרים והדיסקים לאוכלוסיה הרוסית.

השאלת סרטים בספריות וידאו

על מנת לצרוך קולנוע איכותי ועכשווי אין לעולי חבר העמים כל צורך ללכת לקולנוע. מאות ספריות וידאו ברוסית (רובן נמצאות בתוך מתחם חנויות הספרים) מפוזרות במרכזי עסקים בעלי אוריינטציה רוסית (לדוגמה, שכונת הדר בחיפה או רחוב אלנבי בתל-אביב). הן מחזיקות מלאי של סרטי מקור וסרטים מדובבים לשפת האם.

למעשה, כמעט כל סרטי ה DVD הנמכרים בחנויות הספרים הללו כוללים דיבוב מלא לשפה הרוסית ואינם כוללים כתוביות ברוסית. הדבר נובע מההרגל לצפות בסרטים זרים בברה"מ, מההערכה הגבוהה שהציבור הרוסי רוכש לשפתו ומהתנגדות לאמריקניזציה הגוברת.

ספריות הוידיאו בשפה הרוסית כוללות גם דיסקים של קולנוע עצמאי, אמנותי ולא קופתי - מה שמכונה זרם Arthouse. סרטים מסוג זה בעברית, אנגלית וצרפתית אפשר למצוא בישראל רק בספריות מיוחדות כמו "האוזן השלישית".

שלא כמו בספרית הווידיאו הרגילה, בספריה הרוסית מבחר הסרטים האירופאים אינו קטן ממבחר הסרטים האמריקאים. 

הסרטים מפוזרים לפי שמות הבמאים ומי שבא נוקב לא רק בשם הסרט אלא בשם הבמאי ומיד מופנה למדף הנכון. עוד נציין כי בחניות הספרים ברוסית שכיח למצוא לפחות אוסף אחד מהודר של סרטי במאים נודעים.

הסרטים הפופולריים ביותר הם כמובן הסרטים המיוצרים במדינות חבר המדינות. על המדפים ניתן לראות בעטיפתם המקורית והצבעונית (גם צרובים) סרטי פושעים ומאפיונרים עכשוויים, סרטי אקשן (שנקראים ברוסית בויבִיקִי Боевики ), סרטים על מלחמת אפגניסטן, וסרטים נוסטלגיים מהתקופה הסובייטית. אלה האחרונים אהובים במיוחד על האוכלוסיה המבוגרת. הם קונים אותם לא רק מטעמי געגועים, אלא גם כדי להקנות לילדים מעין מורשת בית אבא וסבא. רבים קונים לילדיהם ולנכדיהם סרטים מצוירים ברוסית כדי לחזק בצברים שנולדו וגדלו בארץ את הזיקה לשפה ותרבות הרוסית.

משהו נוסף שאופייני לחנויות הוידיאו הרוסיות הוא קלטות עם סדרות טלוויזיה שלמות (תופעה מסחרית שרק לאחרונה נעשתה פופולרית גם בקרב אוכלוסית הצרכנים דוברת העברית). כך, למשל, אפשר למצוא בחנויות הווידיאו הרוסיות מארזים מהודרים של כל פרקי הסדרות אמריקאית המשובחות - בין השאר של רשת השידור האמריקאית האיכותית ה-HBO : הסופרנוס, סקס והעיר הגדולה, עמוק באדמה, 24 ועוד.

כמו כן מוצעים לקהל פרקי כל סדרות הטלוויזיה הרוסיות העדכניות המשודרות בערוצים הממלכתיים והמסחריים ברוסיה והנקלטות בשידורי הלווין בישראל. למשל, סנט- פטרסבורג הקרימינלית, (Бандитскии Петербург), האומנת הנפלאה שלי Моя прекрасная няня)), "קטי המכוערת" ( הגרסה הרוסית לסדרה הישראלית אסתי המכוערת Не родись красивой), בריגאדה (Бригада),דוקטור ז'יבאגו ועוד . לסדרות הללו חשיבות גדולה בחיבור הנמשך שבין העולים בארץ לבין החברה והתרבות העכשווית במדינות חבר העמים.

המגוון שמציעים דוכני המכירה וחנויות הספרים בתחנה המרכזית החדשה בת"א מרשים במיוחד וכולל אוצר של אלפי כותרים מגוונים מכל התקופות והז'ארים: מסרטי שחור לבן עד שובר הקופות ששוחרר זה עתה לאקרנים בבלתי הקולנוע במוסקבה ובארה"ב. מקובריק ועד מונטי פייטון, מהיצ'קוק ופיליני עד הארי פוטר, מוים ונדרס ("מלאכים בשמי ברלין", "אליס בערים") ורוברט אלטמן (נאשוויל) ועד סרטי קומדיה קיטשים וסרטים כחולים (XXX). לצד סרטי מופת של במאים רוסים דגולים, כמו טארקובסקי וסאקורוב, המוכרים היטב לשוחרי הקולנוע הקלאסי, מוצעים לקונים גם סרטים בינלאומיים מסקנדינביה, ספרד, יפן ועוד. גם פניני קולנוע וסרטים לאניני טעם, כגון אלה של אינגמר ברגמן, לואיס בונואל, ז'אן לוק גודאר, פרנסואה טריפו, וברנרדו ברטלוצ'י מוצעים לכל דיכפין (ויש רבים). 

במקרים מסוימים ניתן למצוא אפילו סרטים בהקרנה מוקדמת, כלומר כאלה שהוקרנו ברוסיה עוד לפני שיצאו רשמית לשוק בארה"ב ובישראל. הכול מונח בערימות ובצורה מסודרת לפי ז'אנרים.

הורדת סרטים מהאינטרנט

גם החיבור לרשת האינטרנט תורם לכך שעולי חבר העמים ממעטים לבקר בבתי הקולנוע. כמו רוב האוכלוסייה בארץ, עולי חבר המדינות, צעירים ומבוגרים כאחד, משתמשים בתוכנות שיתוף הקבצים הלא חוקיות למיניהם (kazaa, Emule,Torrent ועוד) בכדי להוריד את הסרטים החדישים ביותר בלחיצת עכבר פשוטה. באתרי אינטרנט פופולאריים של שיתוף קבצים, דוגמת www.torrents.ru, ניתן אפילו להוריד סרטים שמשודרים באותה עת בבתי הקולנוע, בדיבוב מלא ומקצועי בשפה הרוסית.

טעם קולנועי

טרם נערך סקר מדעי שיחשוף במדויק את התפלגות דפוסי הצפיה והטעמים האמנותיים בקרב אוכלוסיית עולי חבר המדינות. משיחות עם אנשים בענף עולה כי גברים מבוגרים (מעל גיל 40) מעדיפים, כצפוי, סרטי היסטוריה וסרטי מתח, סרטי מלחמה-פעולה רוסיים ואמריקאים, סרטי אימה, סרטי גנגסטרים ומערבוני ספגטי. נשים מבוגרות מעדיפות קומדיות ודרמות וגם סרטי רומנטיקה סכריניים. נשים גם קונות יותר מגברים סרטי אנימציה וסרטי ילדים שבהם הן צופות יחד עם ילדיהן. גברים צעירים נוטים לסרטי פעולה ומתח, מדע בדיוני ושוברי קופות אמריקאים מסוגים שונים. נשים צעירות אוהבות סרטי נעורים, סדרות טלוויזיה ודרמות.

החלקה על הקרח

משחרותה היתה בריה"מ מעצמה ספורטיבית בתחום ההחלקה על הקרח. בזכות תנאי האקלים שיטות האימון והמוטיבציה להוביל היא הוציאה אלופי עולם ואלופים אולימפיים למכביר. מיומנות ההחלקה על הקרח נחשבה תמיד למאוד יוקרתית וילדים רבים בבריה"מ חלמו להחליק כמו "הכוכבים" האולימפיים שנראו בטלוויזיה ובמגרשי הספורט, עם תלבושותיהם הססגוניות והסקסיות.

ההחלקה האמנותית האקרובטית, המלווה לרוב במוסיקה מערבית, נחשבה בברה"מ האפרורית והעגומה למופע קסם אקסטרווגנטי, ולא בכדי משכה רבים לעסוק בענף.

נוסף על כוח המשיכה של הענף, בתקופת השלטון הקומוניסטי נפוצה בברית המועצות אגדה אורבנית על סגולות הריפוי של הקרח: ברונכיטיס, וירוס, הצטננות, דלקת אוזניים - הכל מתפוגג לכאורה כשהילד עוסק בהחלקה על קרח. התפישה הרווחת בקרב האמהות בבריה"מ הייתה שהחלקה אמנותית מחסנת ומחזקת את הגוף ולכן רבים מההורים שלחו את ילדיהם (כבר מגיל 5) לחוג החלקה אמנותית בכדי להתמודד עם חולי וחולשה גופנית .

החלקה על הקרח היתה ענף ספורט זול ונגיש ביותר. כמעט ליד כל בית בריה"מ היה בחורף נהר או אגם קפוא ושם היו הילדים מחליקים אחרי שעות בית הספר. בנוסף, בכל עיר גדולה נבנו היכלי ספורט שהיו מיועדים בין השאר להחלקה על הקרח (ליודני דבורייץ).

עם הגיעם ארצה חיפשו עולי בריה"מ דרך להמשיך את המסורת הספורטיבית והאמנותית של ההחלקה על קרח גם בישראל. הדבר התאפשר בעקבות עלייתם לארץ של מחליקים ומאמנים ממדינות ברית המועצות לשעבר שיכלו להעביר את יסודות ההחלקה למחליקים הצעירים ולשמש כמאמנים.

הביקוש היווה מנוף להתפתחות הענף בישראל. ב-1995 נחנכו בפארק קנדה אשר במטולה שני משטחי ההחלקה, שאחד מהם אולימפי ובסטנדרטים בינלאומיים . נכון להיום (2007) מתאמנים בו במשך השבוע, בהחלקה אמנותית והחלקה מהירה (מרוץ החלקה), מאות ילדים, רובם של משפחות העולים מכל אזור הצפון (יש אף שמרחיקים לכת ומגיעים מאזור המרכז). הילדים לומדים להחליק, לבצע קפיצות, ברגים, דילוגים על הקרח, הן כתחביב והן באופן מקצועני.

נוסף על המתאמנים הקבועים מתחם משטח הקרח 'פארק קנדה' מהווה מוקד בילוי פופולארי למשפחות של עולים מחבר העמים שמגיעות ברכבים פרטיים ובאוטובוסים מאורגנים, להחליק על הקרח. הורים רבים מלמדים את ילדיהם במקום את אמנות ההחלקה ואפשר אף להיעזר במדריכים מקצועיים שפועלים באולם.

כאמור, עם השנים חלה עליה במספר המחליקים בארץ ומאז 2002 נערכת במטולה גם אליפות הארץ בהחלקה על הקרח שנקראת "סקייט ישראל". מטבע הדברים, מרבית המשתתפים בה הם עולים מחבר העמים שמקצתם מייצגים את ישראל באולימפיאדות החורף ובתחרויות בינלאומיות. הבולטים והידועים הם האחים זרצקי וכן גלית חייט וסרגיי סחנובסקי .

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על תחביבי פנאי אופייניים לעולים חדשים מברה"מ לשעבר (4)

    יניר

    הרוסים כל כך טובים בשחמט שהם משתמשים בשיטות של זה עלמנתלשבור מערכות של לוטו תודה לסרגיי טאבין ( שח מט ללוטו )
    שבת י"ח באלול תש"ע 28 באוגוסט 2010

    ללא שם

    לכל העושים במלאכה
    יום חמישי י"ח בחשון תש"ע 5 בנובמבר 2009

    עוז אלמוג

    תודה רבה
    יום שלישי א' באייר תשס"ח 6 במאי 2008

    תמי

    יום ראשון כ"ט בניסן תשס"ח 4 במאי 2008

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.