דרוג הערך:
מידת עניין
רמת דיוק
מידע מלא
חדשנות
הוסף דירוג לספר 10 מדרגים

דפוסי היכרויות ובחירת בן ובת זוג באוכלוסיה החילונית הוותיקה

בילוי צעירים באילת
בילוי צעירים באילת
מודעה של פאב
מודעה של פאב
איגור יבדוסין
פאב "פצ'ולי" מבטיח בילוי רוחני מפנק יחד עם אוכל טעים, זכרון יעקב
עוז אלמוג, שי רודין

נוצר ב-4/3/2008

ציוני דרך בתרבות השידוכים הישראלית

שדכנות במסורת היהודית

השדכן הראשון בתולדות היהודים היה אליעזר, עבד אברהם, שנשלח לארם נהריים למצוא אישה ליצחק (כזכור, הוא קיבל הוראה לחפש אישה מקרב בני משפחת אברהם). המשימה הוכתרה בהצלחה, ככתוב: 'ויבִאה יצחק האהלה ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה' (בראשית כד 67). חשיבותו של הקשר האנדוגמי (נישואים בתוך הלאום/ העדה) בתרבות היהודית הוא מן הסתם אחת הסיבות לכך ששדכנות תופסת מקום חשוב במסורת היהודית (סיפורים, אגדות, מדרשים ועוד). 

מעניינת וראויה למחקר נפרד היא העובדה שבמסורת היהודית היחס לשדכן ולשדכנית הוא דו-ערכי. מצד אחד, בשל חשיבותו הרבה של הזיווג לבני הזוג, למשפחותיהם ולשבט המורחב (לא בכדי מכונים האירוסים 'קידושים') ובשל הקושי הכרוך בתפקיד (חז"ל טענו כי 'קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף'), הם נתפסו כאנשים מכובדים וזכו להערכה והוקרה. מצד אחר, סביב מעלליהם נרקמו מאות בדיחות. לדוגמה, הבדיחה המפרשת את המילה 'שדכן' כראשי תיבות של 'שקר דובר, כסף נוטל'. אפשר להניח שהבדיחות נבעו בין השאר מרגישותו של הנושא והיותו מעורר מבוכה, מהכישלונות בזיווג המעוררים כעס ותרעומת במשפחה, ומסכסוכים בשאלת שכר הטרחה.

השפעת תהליכי החילון על מוסד השידוכים

הפיקוח ההדוק על בחירת בן או בת זוג היה חלק מרכזי במנגנון השליטה של הקהילה היהודית על חייו של היחיד, ולכן לא ייפלא שעם חילונה של החברה היהודית במזרח אירופה, הופיעה גם התנגדות למוסד השידוכים, כפי שמציין דוד ביאל בספרו: 'המשכילים ראו בנישואין המוסדרים ובמעמדו הייחודי של השדכן את הסמל הפוגע ביותר של העריצות האטומה והמסחריות השפלה שציינו את החברה היהודית המסורתית. הם ניצלו את ספריהם וזיכרונותיהם לתקוף את השיטה בסרקזם מר. היו שלא הסתפקו בהוקעה ספרותית של הנישואין המוסדרים, ומרדו בהם גם בחייהם'.

המהפכה החילונית של הציונות הביאה לשינויים חשובים בתרבות השידוכים היהודית. הגיל הרצוי לנישואים עלה מ-16 שנה לאישה ו-18 שנה לגבר (לכל המאוחר) בתקופה הטרום ציונית ל-24-22 לשני בני הזוג בתקופת היישוב וראשית המדינה. גם מעורבותם של ההורים הצטמצמה במשפחות החילוניות לפיקוח לא פורמלי על בחירת בן/בת הזוג של צאצאיהם ('מה אבא שלו עושה?', 'עם הבחורה הזו אתה תתחתן על גופתי המתה!!') ולאשרור הבחירה. את השדכנים המקצוענים החליפו שדכנים לא פורמלים כמו קרובי משפחה, חברים וידידים, ובעיקר הצעירים עצמם התרים זה אחר זו בתקופת חיזור בת מספר שנים של ניסוי וטעייה ('יוצאים ביחד'). אך דומה שבתחום אחד מרכזי לא חל שינוי מהותי בתרבות השידוכים הציונית החילונית בהשוואה לזו היהודית מסורתית: חשיבות הנישואים והקמת המשפחה. 

שידוכים בעשור הראשון למדינה

בשנים הראשונות לאחר קום המדינה הגיעו ארצה מאות אלפים אנשים בודדים, רובם ניצולי שואה מאירופה. ואף על פי כן, לא היו באותן שנים בסקטור החילוני-מסורתי שדכנים מקצועיים רבים. בקרב האוכלוסייה האשכנזית פעלו קומץ משפחות שדכנים ששמן הלך לפניהן עוד לפני קום המדינה, כמו משפחות ליבר, לוין ושץ. השידוך אצל המזרחים נעשה בדרך כלל בתיווכם של קרובים. מודעות שידוכים פורסמו בעיתונות העברית כבר מראשיתה, אך מספרן היה מצומצם ולא הוקצה להן מדור נפרד בעיתון. מודעות השידוכים של 'מעריב', למשל, החלו להתפרסם במדור מיוחד רק משנת 1952. קודם לכן פורסמו המודעות במדור המודעות הכללי, בסעיף 'שונות'.

השידוך בשנות החמישים נחשב לנושא דיסקרטי ולא הרבו לדבר או לכתוב עליו בפומבי. כתבה חריגה ופיקנטית, שכותרתה '"ציידות החתנים" מאמריקה', שהתפרסמה ב-1953 בשבועון 'חיי שעה', פותחת צוהר נדיר לשוק הנישואים באותה תקופה ולקודים החברתיים ששררו אז בתחום זה בקרב משפחות רבות בארץ, בין השאר תפיסות שוביניסטיות גבריות שראו בשידוך תהליך שבו מחפשים לגבר אישה הולמת. להלן קטעים ממנה:

אין זה סוד, כי בארצות-הברית רווחת סברה, שבחורים בישראל מתלבטים בבעיית הנשואין וכי שורר כאן מחסור עצום בבחורות. זאת ועוד: באמריקה סבורים כי הבחורים בארץ נחנו ב'לב זהב' ובדעות 'מתקדמות' עד כדי כך, שאין הם 'בודקים בשיני' הבחורות... העיקר הוא אצלם, כמו שאומרים, 'השמלה'... ונוסף לשמלה: בחורה עם קצת מזומנים, פנקס צ'קים, חשבון בבנק והיתר כניסה לאמריקה. [...] תוך כדי רדיפה אחר 'הנושא' הצלחתי להכיר כמה בחורות אמריקאיות ואת בני זוגן הישראליים. הבה ואציגם לפניכם. בחורה זו היא כבת 32, אולם נראית צעירה יותר. דוברת אנגלית טובה ואילו האידיש בלולה מלים רוסיות. היא מסבירה, שבבית דיברו אידיש כזאת. הבחור שנישאה לו בארץ הוא 'ייקה', שאינו יודע אנגלית ואף אינו מבין את האידיש-רוסית שלה. לאביה חנות-מכולת 'גדולה' בלוס אנג'לס. כדי להוכיח זאת היא מראה מודעת-עסק שאביה מפרסם בעתון מקומי. היא עצמה עבדה במשרד, חסכה כסף וזה 3 חדשים עורכת סיור סביב העולם. ביקרה בפאריס, רומא, קפריסין - והגיעה לארץ, כדי לראות את 'ייזראאל' וגם... למצוא בחור. 

שידוכים בשנות השישים

בשנות השישים התרחב במקצת ענף השדכנות. משרדי שדכנות נוספים הופיעו בזירה (מקצתם נעלמו כלעומת שבאו ומקצתם שרדו תקופה ארוכה יותר) וגם מספרן של מודעות ההיכרויות בעיתונות גדל. עם זאת, ההסתייעות בשדכן או בפרסום מודעה בעיתון נחשבו עדיין לבלתי מכובדים, או לפחות מביכים, ואנשים התביישו לחשוף את העובדה שהם נעזרים באמצעי הזה כדי למצוא לעצמם בן זוג.

מהפיכת השידוכים של שנות השבעים

הטלטלה הראשונה בענף השדכנות התרחשה כאשר בשלהי שנות השבעים הופיעה במפתיע שדכנית חדשה בשם הלנה עמרם, ששינתה את עסקי השידוכים מן היסוד. עמרם (לייבוביץ) נולדה בקרית חיים לאם שעלתה מכורדיסטן ולאב ניצול שואה. הוריה התגרשו בהיותה בת 12 והיא נאלצה לעבוד לפרנסתה כעוזרת בית כבר בגיל 14. את בעלה הכירה בצבא בשידוך וההצלחה של נישואיה הניעה אותה לנסות את כוחה באופן חובבני בשידוכים. היא החלה לשדך גברים לכמה נשים מחוג חברותיה שאיבדו את בעליהן במלחמת ששת הימים, ומשנוכחה לדעת שהביקוש גדול וחושיה בתחום זה חדים, החליטה להפוך את התחביב למקצוע. עמרם פתחה שלושה סניפים בארץ, ויצאה בקמפיין פרסומי נרחב שכלל בין השאר מודעות ענק בעיתונות. הקמפיין התמקד בדמותה והעניק לה מעין הילה של 'הכוהנת הגדולה' של הזיווגים והשידוכים, שתביא ישועה ומזור לכל המייחלים לאהבת אמת. היא ניחנה במראה אקזוטי של בעלת אוב, שתרם להילה הזאת. עמרם כונתה 'הרולס רויס של משרדי השדכנות' ו'השדכנית של המדינה', והלנה נעשה שם נרדף לעסקי השדכנות בארץ והעסקים פרחו.
 
הקמפיין של הלנה היה בעל חשיבות חברתית משום שזו היתה הפעם הראשונה שמשרד שידוכים מפרסם את שירותיו בסגנון של חברה מסחרית ומציג את השידוכים כביזנס לגיטימי. יתר על כן, בעקיפין הוא 'הוציא את השידוכים מהארון' ותרם להחלשתה (לא לביטולה) של הסטיגמה שדבקה בהם, לאמור, שהם מוסד השייך לעולם החרדי בלבד ומי שנעזר בהם הוא בגדר כישלון אישי. אחת האינדיקציות לשינוי התדמיתי שמוסד השידוכים עבר בעקבות הופעתה של הלנה בזירה היא השתרשות השימוש במושג 'פנויים' ו'פנויות' במקום 'רווקים' ו'רווקות' (לאחרונה צמחו ביטויים נוספים כגון 'סינגלים', 'חיפושיות', 'זמינים', 'חופשנים' ו'בדידים') ובמושגים 'היכרויות' ו'דייטים' במקום 'שידוך'. הלנה עצמה נזהרה מלקרוא לעסק שלה 'משרד שידוכים' אלא כינתה אותו 'משרד תיאום, ייעוץ והכוונה לזוגיות', שם שעשוי אולי להעלות חיוך של גיחוך, אבל באותה מידה גם לשמש ראיה מעניינת לשינוי התפיסה שהיא הובילה.

אך לא רק הקמפיין אלא גם שיטות העבודה שהנהיגה הלנה במשרדיה היו חידוש בענף. היא ניסתה לפתח מתכונת שיטתית יותר של סינון וזיווג בני זוג מתאימים, שכללה בין השאר מילוי שאלון תולדות חיים ותיאור מהו בן הזוג האידיאלי בעיני הלקוחות, שיחה עם פסיכולוג או עם עובדת סוציאלית ובדיקת כתב היד על ידי גרפולוג. את העובדות שמסרו הלקוחות בדק משרד חקירות ואם התברר שהמועמדים נמצאו מתאימים לסטנדרטים המבוקשים, הם קיבלו חוברת שמתוכה יכלו לבחור את בן הזוג המתאים להם. חידוש אחר שחידשה הלנה היה 'תכנון אסטרטגי' של 'כיבוש היעד'. בריאיון איתה, אחד מני רבים שהתפרסמו בעיתונות במהלך השנים, היא הרצתה את עיקרי התורה שניסתה להרביץ בלקוחותיה הנואשים: מושכל ראשון הוא יציאה ממעגל הפגישות המסחרר. לטענתה, הריצה מפגישה לפגישה מתוך שאיפה לא ריאלית להכיר בן זוג מושלם שוחקת ומערערת את האמונה בסיכוי למצוא אותו. שנית, לא רצוי ללכת ל'בליינד דייט' מבלי לדעת פרטים מדויקים על בן הזוג (גיל, מקצוע, השכלה, מראה, מצב כלכלי, תחביבים, תכונות אופי וכו'). מידע מקדים, מפורט ככל האפשר, שאותו יכול לספק כמובן משרד ההיכרויות, מצמצם את מפח הנפש.

אף שההמלצה הרווחת היא 'להיות טבעיים', הלנה תבעה מלקוחותיה לתכנן מראש את ניהול הרושם ולהתכונן היטב לפגישה. למשל, חשוב לבחור בקפדנות את מקום הפגישה - לא מקום שבו מבקרים רבים אלא מקום קטן ואינטימי עם 'אווירה שתיצור כימיה'. לאישה המליצה הלנה לא לדבר בפגישה הראשונה רק על עצמה ובוודאי לא על חסרונותיה ומצוקותיה (הבעל עזב אותי, יש לי אוברדרפט וכו'). בכלל, לדעת הלנה ביקורת עצמית היא רעה חולה, ו'כשאת אוהבת את עצמך - קל יותר לאהוב אותך'.

המלצותיה ניתנו בדרך כלל בגוף שני נקבה. הלנה גרסה, בניגוד לתקינות הפוליטית, שחשוב להנעים את זמנו של הגבר. 'תחמיאי לאגו שלו וותרי על כבודך', אולי מפני שהיא לא האמינה בפמיניזם ואולי מפני שהיא, כמו רבים אחרים, ראתה בגברים ילדים מגודלים הזקוקים לליטוף מתמיד. חתונה, לשיטתה של הלנה, היא ציפייה המגשימה את עצמה. 'אתם צריכים להאמין שאתה מתחתנים בשנה הבאה', הטיפה ללקוחותיה, שכן חוסר אמונה מוקרן כלפי חוץ ומבריח את בן הזוג. ביישנות היא מתכון לרווקות. כשמציקים לכם בשאלה 'מתי החתונה?' תענו: 'נו, תכירו לי מישהו'. זה לא מוריד מכבודכם, זה רק יכול לעזור. 

המלצה נוספת היא לא למהר להיכנס למיטה. 'תני לו לרצות אותך ולחזר אחריך. קודם תתאהבו, תלמדו להאזין זה לזו. תצרו קשר עמוק ואמיתי לפני השלב האינטימי'. המלצה אחרת, מעט מסובכת, שלא לומר מביכה, ועל כל פנים משעשעת היתה: 'הטריק להוביל את בן הזוג מתחת לחופה, הוא לגרום לו שיתאהב בך טיפ טיפה יותר מאשר את אוהבת אותו. כששני אנשים אוהבים בדיוק אותו הדבר, במריבה הראשונה אף אחד לא ירצה לוותר וילך לדרכו. אם הוא אוהב אותך טיפ טיפה יותר, הוא מסכים ללכת לקראתך'. ומעל לכול: 'אישה צריכה ללמוד לא לתת לבן הזוג לקחת אותה כמובן מאליו ולעולם אסור לתת את עצמך במאה אחוז. 95% זה בהחלט מספיק. ב-5% תשארי בלתי מושגת, כדי שיישאר אתגר לבן הזוג. כשאת צודקת עמדי בהחלטיות על שלך ובשום אופן אל תזניחי את עצמך, היי תמיד יפה ומושכת'. ולבסוף, ניסיונה לימד אותה שלא כל אחד כשיר באמת לנישואים. יש אנשים שאינם יכולים לחלוק את שיש להם עם הזולת ואינם מאמינים שיש משהו שבו באמת יתאהבו או שמישהו יכול להתאהב בהם. לספקנים ולפסימיסטים מן הזן הזה חבל על המאמצים ומוטב שיסכינו עם רווקותם הנצחית.

העצות שהשיאה הלנה - ואפשר שגם שדכנים אחרים - התאפיינו אפוא בתפיסה שוביניסטית. למשל, רובן מופנות לנשים, אף שבעיית הרווקות אינה מייחדת כמובן רק נשים. אך אולי הדבר נעשה מפני ששיעור הפנויות מעל גיל 35 גדול כמעט פי שלושה ממספר הפנויים באותה שכבת גיל, ואולי משום שהשדכנים 'בתוך עמם הם יושבים' ומודעים יותר מהפסיכולוגים היושבים במגדל השן האקדמי ובקליניקות הסטריליות שלהם לתפיסות המושרשות - ובכלל זה הדעות הקדומות - בציבור הישראלי.

אבל דווקא כאשר היה נדמה שעמרם צועדת במסלול של הצלחה אישית ומקצועית, הדברים השתבשו במפתיע. ב-17 בדצמבר 1979 שידרה הטלוויזיה כתבת תחקיר על משרד השידוכים 'צמד' שבהנהלת עמרם. 'צמד' היה אז בשיאו, והעיתונות מלאה במודעות פרסום ענקיות שלו, שהבטיחו מענה מהיר לאושר הנכסף, עם תמונה מעוררת אמון של הלנה עמרם בפינה. כתבת הטלוויזיה שרי רז, שפירסמה את הכתבה, ניסתה להוכיח שההבטחות של הלנה הן כוזבות והאושר המובטח הוא לא יותר ממלכודת כספית. ההשפעה היתה הרסנית: הלקוחות החלו להדיר רגליהם מ'צמד' והמשרד נסגר בתוך זמן קצר. הלנה לא יצאה מהבית מרוב בושה, השיבה ללקוחותיה את כספם וכעבור זמן קצר עזבה את הארץ מרירה אך לא מובסת. היא החלה לשקם את עסקיה באמריקה ובאנגליה ובתוך עשור הפכה לאימפריה כלכלית עם מספר גדול של לקוחות ולדמות ידועה המשדכת לא רק ל'עמך' אלא גם לאצולת הממון. כתבות עליה וראיונות עמה הופיעו בעיתונות ובתוכניות טלוויזיה יוקרתיות בארצות הברית ובאנגליה, למשל, כתבה ב-Elle וריאיון בתוכנית הטלוויזיה של טרי ווגן, 'ג'וני קרסון הבריטי'.

באותן שנים תיכננה הלנה את נקמתה. היא הקדישה חמש שנים מחייה וחלק ניכר מממונה להגשת משפט דיבה נגד הטלוויזיה. הסוף היה מתוק-מריר. המשפט הסתיים בניצחונה: השופט ביקר קשות את רז ופסק לעמרם פיצויים בסך 23 אלף דולר. בעקבות המשפט ניסתה הלנה לבנות מחדש את אימפריית השידוכים בארץ, ואף הכריזה על כוונתה לרוץ לכנסת בראש רשימה של פנויים ופנויות ולהקים ארגון ארצי 'לקידום זכויות האזרח הבודד בישראל - רווקים, גרושים, אלמנים וחד הוריים' ששם לעצמו למטרה 'להגיש עזרה פסיכולוגית, נפשית וחומרית כאחת'. אולם בשלב זה הלנה כבר היתה 'פאסה', שכן עסקי השידוכים נעשו שוק פרוע ותחרותי. קמו לה עשרות מתחרים, מקצתם שרלטנים ורמאים, הגובים סכומי עתק תמורת שירותיהם. אחד הגורמים לשרלטנות שפשתה בענף היא העובדה שענף השדכנות אינו מעוגן בחוק. חבר כנסת אברהם הירשזון (ליכוד) הציע בזמנו חוקק חוק שיחייב הקמת מנהל ומרשם שדכנים, אך הצעתו טרם התקבלה. 

במשך השנים גם קמו מועדוני 'פנויים פנויות', המארגנים ערבי היכרויות וטיולים משותפים האמורים לגבש את האנשים בסביבה אחרת, ופעילויות נוספות לחבריהם.

שידוכים בשנות השמונים

בשנות השמונים הצטרף הרדיו לחגיגת השידוכים, כאשר בשנת 1983 עלתה לשידור בקול ישראל התוכנית 'חבר מאותו כוכב' (בעריכתה והפקתה של מלכה למדן). התוכנית אירחה באולפן גברים ונשים (בדרך כלל משכילים) שביקשו להכיר בני זוג. האורח או האורחת סיפרו על עצמם, על חייהם ושוחחו בטלפון עם חצי תריסר גברים או נשים כדי ליצור קשר. בשלוש שנות שידורה של התוכנית התארחו בה 150 אורחים, ושמונה היכרויות הסתיימו בנישואים. התוכנית שודרה אמנם בשעות הערב המאוחרות, שאינן מצטיינות בדרך כלל ברייטינג גבוה, אך היא תרמה לשבירת הטאבו החברתי הקובע שאין מדברים על נושא בפומבי. יתרה מזו, כפי שהעידה למדן בריאיון עמה, 'העובדה ששיבצנו בתוכנית גברים ונשים פנויים בעלי רמה, שברה מוסכמה כלשהי שהייתה מקובלת עד כה בחברה הישראלית, כאילו שאל משרדי ההיכרויות והשידוכים פונים כל הלא יוצלחים. מהבחינה הזו הצלחנו מעל למשוער'. במקביל לפרסום המסחרי של מודעות ההיכרויות החלו גם העיתונים הגדולים ומגזיני הפנאי לפרסם כתבות רבות העוסקות בתופעת השידוכים ולהשיא עצות בתחום זה. 

מנגנוני השידוך המסחריים: שנות השמונים ואילך

מנגנוני השידוך המסחריים (משרדים ומודעות פנויים פנויות בעיתונות) נעשו נחוצים מתמיד מראשית שנות השמונים ואילך, בשל היחלשותה של הקהילה התומכת והעלייה במספר הגרושים/ות והאלמנים/נות ובשל תהליכי אינדיבידואליזציה והעמקת הציפיות מהקשר הזוגי. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 1999, כ-35% מהציבור היהודי המבוגר בישראל, יותר משליש, הם פנויים. במספרים מדובר בכ-1.23 מיליון בני אדם, זאת לעומת כ-20% בלבד בראשית שנות השישים. בין 1998 ל-1999 עלה מספרם של הפנויים היהודים ב-9% לעומת הגידול הכללי באוכלוסייה באותה שנה, שהיה רק כחמישית מזה, 1.8%. עד גיל 34 מספר הפנויים גדול ממספר הפנויות, אבל מגיל זה ואילך משתנה היחס ובגיל 50 מספרן של הנשים הפנויות כפול מזה של הגברים. זאת, ככל הנראה, משום שאלמנים וגרושים 'מצליחים' יותר להינשא מחדש, ואולי אף מעוניינים יותר מהגרושות והאלמנות. שיעור הגברים הפנויים מכלל הגברים הבוגרים הוא 32% לעומת שיעורן של הנשים הפנויות, 38.2% מכלל הנשים הבוגרות.

איתור 'מאגר המתאימים' באמצעות מדורי השידוכים בעיתון (מדורים ההולכים ונעלמים מחיינו) היה כפוף בשנות השמונים שנים לאילוצי לשון התקשורת וליכולות הכספיות. לכן הוא התאפיין בקיצור רב - בדרך כלל 15 מילים - ובענייניות מעשית. נמסרים בהם נתונים חיוניים כמו גיל וגובה, וכן צפנים שמתוכם קל יהיה לקורא לקבל תמונה ראשונית על מפרסם המודעה ומה הוא מחפש, למשל: 'גבר נאה, מבוסס 173/35, מחפש אישה עדינה, יפה וחברית מתחת לגיל 30'. 

אולם חרף תמציותם אפשר היה למצוא במודעות רמזים על הקודים החברתיים בתחום החיזור ובחירת בני הזוג, ובאופן מורחב יותר על דרך הצגת העצמי אז כן עתה. ואכן, במחקרה של חנה מיבר, המנתח את תוכנן של מודעות שידוכים שהתפרסמו בעיתון 'מעריב' בשנים 1978-1949, נמצא כי לאורך השנים היתה עלייה בחשיבותן של תכונות משיכה אישיות כמו יופי ואינטליגנציה ובחשיבות ההשכלה, והדבר מלמד שהמוקד בהתקשרות לנישואים הוסט מהתקשרות כלכלית, המעידה על המצוקה הכלכלית שהמדינה היתה שרויה בה, להתקשרות חברתית רגשית מינית, המעידה על העלייה בחשיבותם של הערכים הללו.

מאחר שחלק גדול מהמודעות פורסמו באותה עת על ידי משרדי ההיכרויות, הדבר מקשה על הפיענוח הסוציולוגי שלהן. אך מסקירה שטחית שלנו של כמה מאות מהן ומתוך מחקרה של מיכל אפרת מתשנ"ו, העוסק באפיונים לשוניים-טקסטואליים של המודעות ושל תכונותיהן הסמנטיות, נראה שהמגמה שנמצאה במחקרה של מיבר (ב-1982) התחזקה, ואפשר שנוספו כאן עוד כמה מאפיינים המשקפים גם הם את רוח הזמן. המאפיין החדש הבולט ביותר הוא העובדה שמודעות רבות מכוונות היום לא לנישואים אלא לקשר חד-פעמי, לרוב קשר מיני מזדמן - תופעה שכלל לא היתה קיימת עד שנות השמונים. 

למעשה, שוק ההיכרויות הפך בשנים האחרונות - למגינת לבם של פנויים ופנויות רבים - ל'שוק בשר' שבו אפשר ליפול לא אחת בפח של מי שמחפש מין במסווה של אהבה. שתי המטרות הנוגדות - מין מזדמן לעומת קשר אהבה יציב - יצרו מערכת שלמה של קודים מוסכמים שבהם מועבר המסר במדורי ההיכרויות. לעתים הקודים הללו גלויים ומפורשים כגון 'למטרת נישואים', 'לבניית קן', או 'קשר לחיים', ולעתים מפורשים פחות וחבויים יותר, כגון 'רציני', 'קשר רציני', 'מטרה רצינית'. ציון מצב משפחתי (רווק, גרוש, פנוי אלמן) וגיל, או שימוש בערך 'צעיר' עשויים ללמד על כוונת נישואים. לעומת זאת, שימוש במילים בעלות קונוטציות סקסואליות כגון 'ידיד אמיד וקבוע', 'לא מחייב', 'שפנפנה', 'שובב', 'תומך', או 'מדליקה וטובה' מאפיין מודעות שכוונות מועניהן אינן נישואים. מושג המופיע שוב ושוב במדורי 'ההיכרויות למטרות רציניות' הוא המושג 'איכותי' והוא נועד ככל הנראה לאותת לצרכנים (בדרך כלל משרד ההיכרויות המפרסם את המודעה) שמדובר ב'סחורה שווה' ולא באנשים אפורים שפיתחו עם השנים מה שאפשר לכנות 'קריירה של רווקות'.

למעשה, גם כלי התקשורת עמדו על המטרות המגוונות של ההיכרויות ומשנות התשעים ואילך החלו למיין את מדורי ההיכרויות לתת-מדורים המציעים היכרות רצינית ולחילופין לכאלה שבהם מוצעת היכרות לא מחייבת. במדריך השבועי 'פנאי פלוס', שיצא לאור לראשונה בראשית שנות התשעים, ההבחנה דקה עוד יותר ומדור ההיכרויות מחולק לקטגוריות 'בן זוג', 'בת זוג', 'קשר', 'יחסים', 'בנות האוהבות בנות', 'בנים האוהבים בנים', 'ליווי ואירוח למבוגרים בלבד', 'שיחות טלפוניות למבוגרים בלבד' ו'קשר אחר'. חשוב להדגיש כי במדורים המיועדים לקשר מיני, הרוב המכריע של המפרסמים הם גברים שמציעים כסף תמורת מין והמילים 'דיסקרטי' ו'אינטימי' נפוצות בהם. חלקם מצהירים על כוונותיהם במפורש וחלקם משאירים את כוונתם מעורפלת. האתנן הכספי מוסווה במקרים רבים כ'תמיכה נדיבה' או כ'הכנסה קבועה'.

מאפיין אחר במודעות ההיכרויות המתפרסמות היום (ובכלל זה באינטרנט) הוא חשיבותו של חוש ההומור. רבים מציינים אותו כתכונה רצויה, אולי משום שההומור נעשה בשנים האחרונות סימן ל'קוליות'. בכלל, נראה שלפנויים ופנויות בימינו (כאמור, המושג 'פנוי' חדש יחסית ונועד ככל הנראה למתן את הסטיגמה של הבדידות), ובעצם לרוב האנשים, חשובה מאוד התדמית. 

תדמית טובה במערכת המושגים של היום פירושה שמחת חיים ('לקחת את החיים בסבבה'), פתיחות (לא להיות 'כבד' או שמרן) ושנינות (היכולת להגיד משהו מצחיק וחכם על החיים). גם כישורי השיח מתגלים במודעות כמשאב חברתי פופולרי ('אחד שכיף לדבר איתו', 'מחכה לשיחות בכיף'). רוב הגברים והנשים אינם מסתפקים היום במועט כאשר מדובר בקשר עם בן/בת זוג, אלא מחפשים קשר אינטימי עמוק שבו בני הזוג אינם רק 'בעל ואישה', אלא גם חברים ושותפים, הנהנים להחליף חוויות ורשמים ביניהם ולנתח באוזני בן/בת זוגם את עצמם ואת הסביבה. הדגמה - עצובה ומצחיקה כאחד - לציפיות הללו ולחוסר ההסתפקות במועט, שלעתים משאיר אותך חסר כול, אפשר למצוא במודעה שהתפרסמה באחד המקומונים הצפוניים: 'בחורה מחפשת קשר רציני, רוצה לאהוב ולהיות נאהבת לחיות עם מישהו, סולידי, אמיתי, ישר, הגון, אינטליגנטי עם חוש הומור וכל הדברים הטובים וכמובן שתהיה כימיה. לרציניים'.

תעשיית ההיכרויות לא רק התרחבה, התבזרה והתמסחרה ממחצית שנות השמונים ואילך, אלא גם הטכניקה של הזיווגים השתכללה עם הזמן בהשפעת מהפכת הטלקומוניקציה. למשל, השימוש בסרטי וידיאו, בטלטקסט, במאגרי מידע ממוחשבים, בשירותי טלפון (שירות 'בזק' לפנויים פנויות), ולאחרונה גם באתרי האינטרנט, שהפופולריות שלהם עולה משנה לשנה.

גם במאה העשרים ואחת ממשיכים להתקיים משרדי שידוכין המספקים לפונים מאגרי פנויים פנויות. עם זאת, התפתחות רשת האינטרנט, גרמה לירידת כוחם של המשרדים הללו, שנאלצים להתמחות בעיקר בשירותי מולטימדיה ללקוחותיהם, במטרה לשמור על מקומם בשוק. כיום הלקוח הפונה למשרד יכול לצפות בקלטות וידאו של נשים וכך להתוודע גם לצורתן החיצונית ולסגנון דיבורם. כמו כן, המשרדים השונים מגבשים, בעזרת פסיכולוגים מומחים, שאלונים מורכבים, במטרה לסייע ללקוחות להכיר את האדם הרצוי להם. 

זאת ועוד, עם כניסת האינטרנט, והפיכתו למדיית השידוך הפופולרית ביותר, גם בעלי משרד שידוכים (דוגמת הלנה עם-רם), פותחים אתרי שידוכים מקוונים ומיישמים באתר את שיטותיהם. אתרים אלו מחליפים את המשרד, אך המועמדים צריכים לשלוח אל החברה המפעילה תמונות, סרטונים, כתבי יד לצורך ניתוח גרפולוגי ודו"ח פסיכולוגי.  

כאן נעיר במאמר מוסגר: טרם נערך מחקר מוסמך על מידת יעילותם של המנגנונים הללו, והסברה היא שאין היא גבוהה במיוחד ובעיית הבדידות רק הולכת ומחריפה משנה לשנה. אולם אתרי ההיכרויות באינטרנט עולים כפורחים בכל העולם (בארץ פועלים מספר אתרים כאלה, דוברי עברית) והם צפויים לשנות מן היסוד את תרבות ההיכרויות ואולי את תרבות הזוגיות והאהבה כולה. אפשר לשער, למשל, שבעתיד הלא רחוק אתרי ההיכרויות ישמשו לא רק את אלה שנואשו מלמצוא בן/בת זוג באפיקים הרגילים (מסיבות, לימודים משותפים), אלא את רוב אם לא את כל אוכלוסיית הרווקים/ת, הגרושים/ת והאלמנים/ת.

יתרה מזו, ייתכן שפעילות החיזור, הנקטעת (או לפחות ממותנת) בעקבות הנישואים, תשוב להעסיק זוגות נשואים, שכן האינטרנט מאפשר לך להיות אנונימי ומקטין את המתח בין נאמנות לבן/בת הזוג ובין הסקרנות והדחף לקשר אינטימי עם אנשים נוספים. במילים אחרות, אפשר שהאינטרנט ייצור בעתיד מציאות חדשה שבה אפשר 'לבגוד' באופן אפלטוני בלי להרוס את הנישואים.

הלחץ למצוא את 'נסיך/כת החלומות' נעשה היום כה חזק, עד שהוא מתחיל להציק לאנשים צעירים כבר בשלב מוקדם מאוד בחייהם - הרבה לפני גיל הנישואים. המחשה לכך אפשר למצוא בשיח הער המתנהל בפורומים ובצ'טים של אתרי האינטרנט בעברית בנושא הזוגיות. צעירים, ובעיקר צעירות, מספרים בהם בכנות נוגעת ללב על חוויות של התחלות, נטישות, בגידות, בדידות, התלבטויות שהתנסו בהן, ושורה ארוכה של גולשים מחווים את דעתם על כך ומייעצים להם בנדיבות מה לעשות וכיצד להגיב.

שידוכים לא פורמאליים

הפתיחות המאפיינת את החברה הישראלית משפיעה גם על דפוסי ההיכרות. הישראלים לא מהססים לשאול את הזולת (גם אדם זר): "יש לך כבר מישהו/י"? אנשים רבים מתפקדים כ"שדכנים ללא מינוי". שידוכים נפוצים בקרב בני משפחה המשדכים אלו לאלו בני זוג (ממקום לימודיהם / עבודתם / חבריהם), וכן בקרב חברים או קולגות לעבודה. אף מפגש מקרי בתחנת רכבת בו שני זרים מוחלטים משוחחים לכמה דקות, יכול להסתיים בהחלפה של מספרי טלפונים, כשאחד המשוחחים משדך לשני בן / בת זוג פוטנציאלי/ ת.

האינטראקציה בין ענף הבידור לשידוכים

שידוכים ברדיו ובטלוויזיה

את בולמוס הזוגיות החדש החלו לנצל בשנים האחרונות כלי התקשורת לצרכים בידוריים. ב-1994 עלתה לשידור פינת ההיכרויות של גלי צה"ל בעלת השם המשונה 'התזויגונריום'. הפינה נולדה ב-1992 במסגרת תוכניתם של אברי גלעד וארז טל 'העולם שמח', וגלעד הביא אותה ביוני 1994 כנדוניה לתוכנית הפופולרית 'נכון לעכשיו' שאותה הגיש יחד עם קובי מידן (היא שודרה שם מדי יום רביעי בשעה השלישית של 'נכון לעכשיו'). התוכנית התנהלה כריאיון אולפן בין גלעד לבין מושא ההיכרויות, וכללה גם פינת מעקב, שבה רואיינו זוגות שהכירו בתוכנית. בריאיון עיתונאי שנערך ב- 1995 טען אברי גלעד בצדק ש'התזויגונריום' אינה תוכנית שידוכים אלא תוכנית בידור. הוא גם מסר באותו ריאיון כמה פרטים פיקנטיים על התוכנית: (א) בתוך שנה (עד מועד הריאיון) הצליחה התוכנית להביא לחופה כשבעה זוגות; (ב) אל התוכנית פנו בחורים ובחורות שחיפשו סוגים שונים של קשרים: החל בסטוצים וכלה בקשר נישואים יציב; (ג) ממוצע השיחות שקיבלו הנשים שהופיעו בתוכנית היה 200 ושל גברים 100. שיא הפניות שייך לבחורה שטילפנה ואמרה שהיא יפה, חתיכה ומחפשת סטוצים, וכמה שיותר - תא הטלמסר שלה הוצף בכ-4000 הודעות.

הצלחתה של התוכנית עוררה את תיאבונם של המפיקים בטלוויזיה. הסנונית הראשונה היתה תוכניתה של רבקה מיכאלי 'בליינד דייט', שעלתה לשידור בערוץ השני ב-1995. התוכנית התבססה על תוכנית אנגלית במתכונת כמעט זהה ושודרה בישראל ארבע עונות ברציפות. בקיץ 2000 היא שבה לשדר במתכונת חדשה לצעירים. כמו התוכנית האנגלית, גם 'בליינד דייט' קצרה הצלחה בתחום הרייטינג וכישלון בתחום הזיווגים. באחת עשרה שנות שידורה באנגליה היא הצליחה לחתן רק חמישה זוגות. בארבע שנות שידורה הצליחה התוכנית הישראלית לחתן זוג אחד בלבד. הסיבה אינה רק הבדלים בגודל האוכלוסייה אלא מן הסתם העובדה שחלק גדול מהמשתתפים בתוכנית הגיעו אליה לאו דווקא בשל התקווה להכיר בן/בת זוג לנישואים אלא כדי לזכות בחשיפה תקשורתית. ההצלחה של 'בליינד דייט' הגבירה את 'מיצי הרייטינג' של הז'אנר הזה, ובשנת 2000 שודרו בערוצי הטלוויזיה השונים בארץ לא פחות מארבע תוכניות שעסקו בזיווג צעירים וצעירות: 'שישי חי', 'סטוץ', 'מהקליפיה באהבה' ו'יציאת חירום'. כעבור שנתיים נוספה, תחילה בערוץ 'ביפ' ואחר כך בערוץ השני התוכנית 'דאבל דייט' בהנחיית דנה מודן ורועי לוי שבמרכזה שלל בדיחות, צחוקים ו'דאחקות' בנושא פגישות עיוורות.

תוכניות מציאות-שידוכים

תוכנית מציאות, או תוכניות ריאליטי (מאנגלית - Reality TV), הן ז'אנר טלוויזיוני אשר אינו מתוסרט בדרך כלל, ומתעד אירועים אמיתיים, בניגוד לדרמה בדיונית וכתובה מראש. בתוכנית מציאות משתתפים לרוב אנשים מהשורה שאינם מגלמים דמות בדויה, אלא את עצמם. 

תוכניות המציאות התפתחו מכמה וכמה סוגות טלוויזיוניות, ביניהן תוכניות תעודה, שעשועוני טלוויזיה, תוכניות מתיחות והפספוסים ואופרות סבון. תוכנית הטלוויזיה הראשונה, הנחשבת לתוכנית מציאות, היא "משפחה אמריקאית" - סדרה ששודרה בערוץ PBS האמריקאי ב-1973. במוקד הסדרה עמדה משפחה גרעינית המתמודדת עם גירושין - מגיפה חברתית שהלכה והתפשטה באותה עת בעולם המערבי. "משפחה אמריקאית" זכתה לרייטינג גדול ביחסי לאחוזי הצפייה של ערוץ PBS ששידר אותה (כעשרה מיליון צופים) ורשתות טלוויזיה ברחבי העולם התחילו לחקות את הז'אנר ולשדר סדרות דומות.
סדרות הריאליסטי, שהתפתחו מאז בכיוונים מגוונים, זוכות היום לפופולאריות עצומה וכמעט ואין מדינה בעולם שלא מקרינה סדרות כאלה – מקומיות ומיובאות כאחד. 

אהבתו של הקהל הישראלי לרכילות, מציצנות ודינאמיקה קבוצתית, עודדו את הזכיינים הישראלים לרכוש זכויות שידור של תכניות מציאות אמריקאיות מצליחות וכן להפיק תכניות מציאות מקומיות.
תוכנית המציאות דוברת העברית הראשונה בישראל נקראה ANY1HOME והיא שודרה דרך האינטרנט מיוני 2000 ועד נובמבר 2000. חמישה צעירים וצעירות כונסו למגורים משותפים בווילה מפוארת בשכונת סביון והתכתבו עם גולשי האתר שצפו בהם בשקיקה. 

תכניות המציאות, המיובאות ומקומות, משודרות היום הן בערוצי הטלויזיה המסחריים (ערוץ עשר וערוץ שתיים) והן בערוצי הכבלים. חברת הלוויין yes אף השיקה בשנת 2004 ערוץ שהוקדש כולו לשידורי תכניות מציאות – ערוץ Yes reality. 

בין תכניות המציאות שהוקרנו בישראל וזכו להצלחה ולתהודה, ניתן למנות את "החפרפרת", "פרויקט Y", "האקדמיה לצחוק", "השגריר", "חיים בסרט", "הישרדות", "המרוץ למיליון", "תמיד אשה", "המתכון להצלחה", "טאצ' עליז לסטרייט שיעיז", "בית החלומות", "אחוזת הטירוף", "המשפחה", "הארוס השמן שלי", "עדן לנצח", "פרדייז הוטל", "הברבור", "בחור עם אופי", "פגישת מחזור", "משפחה בהשאלה", "כוכב נולד", "נולד לרקוד", "הדוגמניות" ו"רוקדים עם כוכבים". 

בשנים האחרונות, לצד תכניות מציאות ישראליות מצליחות, כגון "כוכב נולד", "נולד לרקוד", "הדוגמניות" ו"המאסטרו", ניתן להבחין בפריחה של תכניות מציאות העוסקות בשידוכים. חלקן מקוריות, וחלקן מאמצות פורמט אמריקאי ומשלבות בתוכו משתתפים ישראלים. 

בשנת 2003 עלתה בישראל תכנית המציאות הראשונה בעברית שעסקה בהיכרויות רומנטיות. התכנית "קחי אותי שרון", הונחתה על ידי אקי אבני והפגישה רווקה בת 30 (שרון איילון) עם 15 גברים שהתמודדו על לבה. הסדרה התבססה על המודל האמריקאי של "הרווק" ו"הרווקה", שבו בכל פרק מנופים עוד גברברים חטובים (עד לאחרון הזוכה), לאחר מבחני דייטים עם "הנסיכה המבוקשת". 

"קחי אותי שרון", שזכתה לחשיפה והצלחה כבירה, השפיעה על תהליכי קבלת החלטות בשני הערוצים המסחריים בטלוויזיה הישראלית, בכך שעודדה אותם להמשיך להפיק סדרות מציאות מסוגים שונים. זאת, למרות טענתם של מבקרי טלוויזיה שונים על נחיתותן התרבותית, לכאורה, של תוכניות כאלה. 

חשיבותה של "קחי אותי שרון" היתה בכך שבקדמת הבמה הועמדה אשה, והיא שבחרה את הגבר המתאים לה מבין חמישה עשר מועמדים שעושים כל מאמץ להקסים אותה. התכנית עוררה דיון ער בחברה הישראלית לגבי בחירת בני זוג וקידמה את דימוי האשה הישראלית החדשה האסרטיבית בעליל – זאת שאינה מתפשרת וקובעת את הכללים בעצמה. 

תכנית מציאות-שידוכים נוספת שנחלה הצלחה, בין השאר כיוון שגרמה לשינוי בפורמט המוכר, היא "דייט לסטרייט" בהנחיית אביעד קיסוס. התכנית שודרה בערוץ 2 מ-2004 במשך שתי עונות. קיסוס, הומוסקסואל מוצהר, דאג מדי תכנית למצוא מועמדים פוטנציאליים לנשים שהגיעו לתכניתו, וליווה אותן, הן בשלב ההכנות לדייט, והן בשלב החיזור עצמו. העמדה הייחודית של המגיש, יצרה תכנית משעשעת ומצליחה. 

בה בעת נמשכו בארץ שידורי תוכניות המציאות האמריקאיות העוסקות בשידוכים וזכו להצלחה. בין הפופולריות ביותר אפשר למנות את "הרווק", "הרווקה", ו"שחק אותה סטרייט". הסדרה "שחק אותה סטרייט" ששודרה בישראל בשנת 2004, נתפרשה כפרודיה על סדרות השידוכים, כיוון שהציגה רווקה המצויה בחווה עם 14 גברים, שחלקם סטרייטים וחלקם הומואים. רק אם בסופה של התכנית, תבחר הרווקה בסטרייט כבן זוגה הנבחר, הזוג יזכה במיליון דולר. אם תבחר במועמד הומו, הוא שיזכה בכסף לבדו. חשיבותה של התכנית, בדיון הפורה שהיא עוררה בישראל, ובכך שהמחישה את הסטריאוטיפיות הטבועה בצופים ובמשתתפים, שעסוקים היו בלאתר את ההומו, יותר מאשר במעשה ההשתדכות. הסדרה המחישה את הדמיון בין הגבר ההומו לזה הסטרייט (הגבר הרגיש), ותרמה מן הסתם להחלשתן של דעות קדומות רבות (אם כי, יש הגורסים שהיא דווקא חיזקה סטריאוטיפים). 

בשנת 2005 שודרה בישראל הסדרה "מכל הבנות בעולם" המבוססת על "הרווק". השינוי מהמקור האמריקאי, מתבטא בבחירתו של גבר יהודי אמריקאי המאייש את תפקיד הרווק, שבא לישראל במטרה למצוא את אהבת חייו. הרווק היהודי מבלה במחיצתן של 17 נשים, ומתוכן בוחר את בחירת לבו. כדי לרתום צופות רבות לתכנית, החליטה ההפקה לצרף אשה נוספת לפאנל המועמדות מבין הצופות שתגשנה מועמדות. 

לצד הריאליטי-שידוכים, ממשיכות לעלות לאוויר תכניות שידוכים חדשות בעברית, דוגמת "משחק מקדים" ששודרה לראשונה בערוץ 10 ב-2004 במתכונת המוכרת של גבר הבוחר בת זוג מתוך שלוש ולהיפך. החידוש הנעוץ בפורמט זה, נובע מבחירת המנחה – הדוגמנית הפקחית גלית גוטמן. גוטמן מבשרת דור חדש של מגישי תכניות שידוכים. בעוד הז'אנר לרוב משויך לקטגוריית הבידור, ועל כן מנחים אותו בדרנים, בחירתה של גוטמן הפכה את נושא השידוך לזוהר. לגוטמן נמסרה הנחייתה של תכנית שידוכים נוספת בשנת 2007 – "מחפשים אהבה", המציגה "דייטר סדרתי" (אדם שיוצא לפגישות רומנטיות רבות), שחבריו ומשפחתו מנסים לשדך לו בני/בנות זוג. 

המשותף לתכניות השידוכים השונות, הוא הפער בין אהבת הקהל לבין ביקורות המבקרים הרואים בהן ז'אנר רדוד ונחות. הביקורות מעודדות פרודיות וסאטירות על התכניות הללו, בעיקר במופעי הסטנד-אפ קומדי.

מעגלי מפגש והיכרות למציאת בני זוג

הבדידות בעולם המודרני

ככל שאנו מתקדמים מבחינה טכנולוגית כך אנו, ביחס הפוך, הופכים להיות בודדים יותר. נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים, שבשנת 2003 חיו בישראל כ- 328 אלף אזרחים בוגרים בודדים. מרביתם (95%) יהודים, 21% מהם בני 18-34 (כלומר, צעירים), 32% מהם בני 35-64 (כלומר, אנשים בגיל נישואים שהם רווקים, גרושים או אלמנים) ו- 47% מהם בני 65 ויותר, רובן אלמנות.

נכון לסקר משנת 2004 שנערך על ידי ידיעות אחרונות, השכבה הצעירה מבין אלו שחיים לבד, מורכבת מבעלי השכלה גבוהה יותר. חלקם של בעלי משלח היד האקדמי, הניהולי או החופשי בקרבם גדול יותר מאשר בקרב כלל הצעירים. 90% מהם הוגדרו כרווקים. כשליש מהצעירים שחיים לבד גרו בתל-אביב. ניתן להבחין בשורה של מעגלי מפגש והכרויות רומנטיות הטומנים בחובם פוטנציאל לנישואין.

בית ספר תיכון 

הלימודים בבתי הספר התיכוניים עדיין נחשבים למקום בו מוצאים את האהבה הראשונה. לעתים, הקשר הנרקם בתקופת הלימודים בתיכון הופך למערכת יחסים ממוסדת. יש לציין, כי קוטנה הפיזי של מדינת ישראל תורם לשימור קשרים חברתיים עם חברי ילדות. לעתים קשר כזה, ארוך טווח מסתיים בנישואין.

תנועות נוער

עד שלהי שנות השבעים נודע לתנועת הנוער הציונית תפקיד חשוב בעיצוב עולמם של בני הנוער בארץ - בעיקר צעירים מהמעמד המשכיל והמבוסס. קשרים רומנטייים רבים נקשרו בתנועה וזוגות לא מעטים הכירו במסגרת הטיולים, המחנות ו'הפעולות', ונישאו. 

שיעור בני הנוער החברים היום בתנועת הנוער, מקרב בני 12-18, הוא קטן בהשוואה לעשורים הראשונים של המדינה ותפקידן החברתי והתרבותי של התנועות נחלש. לבני נוער יש היום אלטרנטיבות רבות למפגש חברתי, ובראשן מועדוני הלילה.
מפקד תנועות הנוער [שערך משרד החינוך בסוף 2005, העלה שבתנועות הנוער בישראל רשומים כיום כ-150 אלף חניכים. תנועות הנוער המובילות מבחינת מספר חניכיהן הן:
• "הצופים העבריים" - 39,900 חניכים
• "הנוער העובד והלומד" - 31,500 חניכים
• "בני עקיבא" - 26,400 חניכים
• "בנות בתיה", - 17,400 חניכות
• "השומר הצעיר" - 6,150 חניכים
• "עזרא" - 6,150 חניכים
• "הצופים הערבים" - 5,000 חניכים
• "האיחוד החקלאי" - 3,750 חניכים
• "המחנות העולים" - 3,750 חניכים
• "מכבי צעיר" - 3,750 חניכים
• "הנוער הלאומי" - 3,750 חניכים

בסה"כ כ-85,00 בני נוער חילוניים נוטלים חלק בתנועות הנוער. הפעילויות השונות, הטיולים, הסדנאות ואווירת הביחד המאפיינת את תנועות הנוער, מזמנות עבורם במה למפגש והכרויות.

חוגים

ילדים, בני נוער ומבוגרים רבים משתתפים היום בחוגים עם וללא תשלום, במסגרות שונות. מבחר החוגים המוצע היום רחב מאי פעם, החל מתחומי האמנות, המחשבים, הנגינה, וכלה בכתיבה יוצרת ויוגה. החוגים מאפשרים לנצל את זמן הפנאי כדי להתמקצע בתחביב מסוים, ללמוד נושא מושך, ולהכיר אחרים, ובכלל זה בני זוג פוטנציאליים. חשוב לציין שאנשים נוטים להימשך לאנשים עם מוקדי עניין דומים, ומבחינה זו החוג הוא מעין מסננת חברתית.

צבא

השירות הצבאי מפגיש צעירים עם בני גילם ממקומות שונים ברחבי הארץ. הצבא הוא למעשה מעין תנועת נוער ענקית, ומהווה עד היום את אחד מ'שווקי' ההכרויות והנישואין החשובים בחברה הישראלית. ניתן להכיר בן / בת זוג ביחידה בה משרתים, בקורס או בהשתלמות. הרחבת המעגל החברתי פותחת פתח לשידוכים. למשל, החברה ליחידה משדכת לחברתה את החבר הכי טוב של בן זוג. החיים בבידוד (בעיקר ביחידות ובסיסים מרוחקים) ותחת משטר צבאי לוחץ מקרבים בין המשרתים בצבא ובמקרים רבים יוצרים גם אווירה אינטימית המסתיימת בקשרים רומנטיים.

אוניברסיטה

האוניברסיטה היא מקום פופולארי להיכרויות רומנטיות, שכן היא מפגישה צעירים רבים - בעלי מכנה משותף סוציו-אקונומי - תחת קורת גג אחת. הלימודים המשותפים וההכנה לבחינות מספקים תמריץ להיפגש ולהכיר באופן בלתי אמצעי.
חשוב לציין שקיימת שבחוגים הנחשבים "נשיים" (רוב הסטודנטים הן נשים) ובחוגים הנחשבים "גבריים) (רוב הסטודנטים הם גברים) מתהווים פחות זוגות בשל חוסר האיזון.
הבעיה איננה רק בריכוז הגברים או הנשים בכיתות אלא גם בריחוק הפיזי. למשל, באוניברסיטת תל-אביב הפקולטות למדעי החברה והרוח המאופיינות ברוב נשי, מרוחקות מהפקולטה למדעים, המאופיינת ברוב גברי.

מקום העבודה

רומן במקום העבודה הוא עניין מוכר לכל. מקומות עבודה בהם מועסקים צעירים מהווים אתרי היכרות פופולאריים במיוחד. מדובר בעיקר על משרות של צעירים לאחר השחרור מהצבא דוגמת מתדלקים, זבנים, מלצרים, עובדי בתי מלון וכדומה. לאחרונה צצה אופנה תעסוקתית חדשה. צעירים אחרי שחרור נוסעים לחו"ל (בעיקר לארה"ב) ועובדים בקניונים כמוכרים של מוצרי קוסמטיקה, תמונות ומתנות. מכיוון שמדובר בשהייה משותפת בחו"ל, המשלבת עבודה ומגורים, תעסוקה זו מעודדת היכרויות חברתיות ורומנטיות.

חשוב לציין שבשנים נחקקו חוקים שונים במטרה למנוע את העסקתם של שני בני זוג באותו מקום העבודה. חוקים אלו נועדו למנוע נפוטיזם (העדפת קרובים), אך גם יחסים רומנטיים בין קולגות שעלולים להקשות על יחסי עבודה ענייניים.

מכוני כושר

יותר ויותר ישראלים נרשמים למכוני כושר ואלו הפכו למקומות היכרות פופולאריים. המתאמנים בוחרים בקפידה את המכון אליו יירשמו ומתחשבים באוכלוסיה הנרשמת למכון.

מתאמנים המבקשים להכיר בני זוג, נוטים לבחור במכון שבו מצויה האוכלוסייה המתאימה להגדרות החיפוש שלהם - גיל, השכלה, מוצא, וכו'.

מועדונים

היציאה למועדונים נחשבת היום לאמצעי היכרות יעיל. אמנם המוסיקה הרועשת מקשה על שיחה אינטימית, אך זוגות רבים נפגשים על רחבת הריקודים, או ליד הבר ומתהווה שיחה שממנה צומח במקרים רבים קשר רומנטי. היציאה למועדונים מתנהלת על פי רוב בקבוצות: קבוצת גברים, קבוצת נשים, או קבוצה מעורבת. לעתים בני הקבוצה באים למועדון במטרה לחבור לקבוצה אחרת וכך להכיר ביחד בני/בנות זוג.

פאבים

פאבים נחשבים למקומות בילוי פופולאריים המשלבים שתייה, אכילה, האזנה למוסיקה ולעתים ריקודים. מדובר במקומות הומי אדם המאפשרים מפגש בין אנשים רבים ולכן רווקים ורווקות רואים בהם זירה להיכרויות פוטנציאליות. קיימים פאבים הקרויים בפי לקוחותיהם "פיק אפ ברס" (פיק אפ הוא סלנג אנגלי למושג "להתחיל עם"...), אשר מושכים אחוז ניכר של פנויים ופנויות ,המגיעים כדי למצוא קשר – לעתים ארוך טווח ולעתים זמני (סטוץ).

תרמילאים

צעירים רבים נוהגים לצאת לטיול תרמילאים עם שחרורם מצה"ל. טיול זה הפך למסורת והוא מסמל את המעבר לחיים הבוגרים. הצעיר שסיים את הצבא רוצה "לנקות את הראש" ולטייל בחופשיות רגע לפני ההתמסדות – לימודים גבוהים, עבודה ומערכת יחסים קבועה.
יעדי הטיול הפופולאריים הם: המזרח הרחוק, דרום אמריקה, מרכז אמריקה ואוסטרליה. לטיולים אלו יוצאים הצעירים לבד או עם חברים, ובמהלכם הם מתוודעים לצעירים רבים – מישראל וממדינות אחרות. כאן נוצרות חברויות וקשרים רומנטיים רבים. משכי הטיול משתנים ונעים ממספר שבועות ועד לשנתיים.

מסיבות ופסטיבלים

פסטיבלים מרובי משתתפים נחשבים בקרב צעירים למקום מפגש בעל פוטנציאל להוליד קשר רומנטי. הפסטיבלים היותר מוכרים הם פסטיבלי הניו אייג': "סגול", "בראשית", "בומבמלה" ו"שאנטיפי". הפסטיבלים מציעים למבקרים סדנאות מדיטציה, תנועה, אמנות, מוסיקה, תיאטרון, תרפיה, מסלולי עומק, יצירה, מתחם מקצועי, טיפולים אלטרנטיביים ומופעי מחול ומוסיקה ייחודיים. האווירה הצעירה והמשוחררת הופכת את הפסטיבלים הללו לפסטיבלי אהבה וזוגיות.

פורומים וקהילות תחביב

קהילות תחביב רבות מתהוות סביב נושא משותף. קהילות אלו יכולות להיווצר גם במסגרת האינטרנט וגם במסגרת פגישות מובנות. 

שורה ארוכה של פורומים נושאיים מצויה באינטרנט. מדובר בקבוצות דיון ומפגש של אנשים, המרוכזות סביב נושא מסוים (למשל, בעלי חיים, אמן אהוב, אספנות). הפורומים מאפשרים לבעלי תחביבים לשוחח ולהכיר אנשים החולקים את אותו תחום העניין. 

קהילות תחביב מגוונות מפוזרות בכל רחבי הארץ ופועלות גם במסגרת מפגשים פרונטאליים. מהן ניתן לציין את חוגי הסיירות המנחילים את אהבת הארץ באמצעות סיורים ומחנכים לשמירה על הטבע ועל איכות הסביבה, את חוגי הבישול שהפכו לאופנה בולטת, ואת שלל חוגי הבריאות, הספורט והתרבות המאחדים בין קהלי יעד מגוונים.

עם עליית הפופולאריות של הניו-אייג' והעיסוק ברוחניות, מוקמות קהילות אינטרנטיות רבות סביב תחומי עניין אלו. באתרים אלו מתקיימות פגישות וירטואליות לצד פגישות ממשיות וחווייתיות הכוללות מימד לימודי. כדוגמה ניתן לציין את פורומי הפגאניזם, הכישוף, הקבלה, המיסטיקה, האסטרולוגיה, הגרפולוגיה והחלומות. אתרי הפנאי והקהילות הלו מפגישים בין אנשים רבים מכל קצוות הארץ ומהווים קרקע פורייה להיכרות בין בני זוג. האינטימיות המאפיינת את הפגישות, האווירה הרוחנית והריטואלים המקרבים בין חברי הקבוצה מסייעים למשתתפים להכיר לעומק את חבריהם ולקשרים החברתיים – לפרוח.

ICQ, MESSENGER

המסנג'ר (לשעבר MSN Messenger) היא תוכנת מסרים מידיים עבור חלונות מבית מיקרוסופט, שדרכה אפשר לנהל שיחות עם אדם אחר בעזרת האינטרנט. בנוסף לשיחות הצ'אט שניתן לבצע בתוכנה, ניתן גם לבצע שיחות שמע עם מיקרופון ושיחות וידאו עם מצלמת אינטרנט. באמצעות התוכנה אפשר לשחק במשחקים כגון דמקה ואיקס עיגול. כמו כן ניתן לשלוח רגשונים, קריצות והודעות קול קצרות, לכתוב מסרים על ידי העכבר בלבד ולשוחח עם מספר אנשים בשיחת ועידה.
במסנג'ר, כמו גם במתחרותיה, יאהו מסנג'ר ו-AIM, ובניגוד ל-ICQ, מזוהים המשתמשים על־פי כתובת דואר אלקטרוני, ולא ע"פ מספר סידורי. מתוך ויקיפדיה.

ICQ (איי. סי. קיו.) היא תוכנת מסרים מידיים שפותחה בתחילה על ידי חברת מיראביליס הישראלית. הגיית אותיותיו של שם זה נשמעת כ-I Seek You ("אני מחפש אותך", באנגלית) ובצ'אטים ובפורומים ישראליים התוכנה מכונה לפעמים בשם "אָיְיסִי".
ICQ היא תוכנת המסרים המידיים הנפוצה ביותר בעולם והיא משרתת כ-150 מיליון משתמשים. זוהי ההורדה הפופולארית ביותר בעולם, ומשתמשי ICQ הוגדרו כקהילה בעלת שיעור הצמיחה הגבוה בעולם. ICQ היא לא תוכנה חופשית, הקוד שלה לא פתוח והשימוש בה מותנה בצפייה בפרסומות (אם כי ישנן תוכנות פיראטיות המעלימות פרסומות אלו). . מתוך ויקיפדיה.

המסנג'ר והאייסיקיו הפכו לתוכנות התקשורת האינטרנטיות הפופולאריות בישראל. ניתן לדבר עם חברים (ואף לראות את פניהם, אם קיימת אצל הגולש/ת מצלמת אינטרנט) ללא הגבלה וללא תשלום - להבדיל מן הטלפון. השיחה היא מעין התכתבות ארוכה של המשוחחים, ולכל גולש רשימה של חברים לשיחות עמם הוא נוהג לשוחח. מדיות אלו הן זירת היכרות וחיזור בולטת. הן נחשבות בעיקר לכלי ראשוני לבדיקת התאמה: ישנם זוגות שמכירים באתרי היכרויות באינטרנט, בהמשך עוברים לנהל שורה של שיחות במסנג'ר ורק כאשר ההתאמה הראשונית ברורה - נערכת החלפת טלפונים כצעד נוסף לקראת המפגש הפיזי.

אתרים להיכרויות באינטרנט

הדעה הרווחת, היא שככל שמתבגרים, כך קשה יותר להכיר בן זוג לחיים. ועם זאת, נראה שדפוסי ההיכרויות בקרב מבוגרים עוברים שינוי מתמיד מתוך הפנמתם של שינויים חברתיים וטכנולוגיים. 

מבוגרים רבים מחפשים בני זוג באינטרנט. לצורך כך הוקמו מספר אתרי היכרויות למבוגרים המציעים שירותים המותאמים לאוכלוסייה זו. האתרים נוחים לתפעול, מציעים תמיכה טכנית נרחבת לסיוע למתקשים, ומושכים אליהם קהל רב של פנויים בגילאי החמישים פלוס (רווקים, גרושים ואלמנים). 

תרבות הדייטינג

פגישות ראשונות ('דייטים')

לאחר שהזוג הכיר, מתקיימת שורה של פגישות בין בני הזוג ("דייטים"), שתכליתן לבדוק התאמה עתידית. הזוג נפגש במקום מוסכם ומשוחח על נושאים שונים ומגוונים. באמצעות השיחה יכול כל אחד מהצדדים להחליט אם הצד השני תואם את ציפיותיו.

הגעה

נשים רבות מציינות, כי בפגישה הראשונה הגבר צריך להגיע אליהן, היינו, למקום מפגש בקרבת מקום מגוריהן. מרבית הנשים הנשאלות מציינות, כי הן מעדיפות להגיע למקום המפגש בעצמן ואינן מעוניינות שהגבר יגיע לאספן. באופן כזה, הן לא חשות כבולות או מחויבות, ויכולות לסיים את הפגישה כשהן חפצות בכך.

שיחות טלפון

הטלפון הראשון מתבצע לרוב על ידי גברים, ונשים רבות מציינות כי הן מעדיפות שהגבר יטלפן ראשון. בשיחות הבאות אין לדבר חשיבות, וגברים רבים מציינים, כי הם חשים צורך רב להרגיש רצויים ועל כן מצפים גם מבת הזוג להתקשר. כמות שיחות הטלפון הנערכות לפני הפגישה הראשונה משתנה מאדם לאדם. קיים, עם זאת, הבדל מגדרי, כיוון שגברים רבים מעדיפים לקבוע פגישה בתום שיחת טלפון אחת, בעוד נשים רבות מציינות, כי דרושות להן כמה שיחות כדי לעמוד על אופיו של האדם, ורק לאחריהן הן תקבענה פגישה עמו.
העולם הוירטואלי של ימינו פתח אפיקי התקשרות נוספים, ורבים נוהגים לשוחח טרם הפגישה הראשונה באמצעי תקשורת נוספים, כמו מסנג'ר, סקייפ, או להתכתב בפלאפון באמצעות שליחת הודעות טקסט (sms).

תשלום בדייט הראשון

נשים מעטות מציינות, כי תעדפנה להתחלק בתשלום החשבון. מרביתן, מעדיפות שהגבר ישלם בפגישה הראשונה. בהתאמה, מדווחים מרבית הגברים, כי הם אלו שמשלמים בפגישה הראשונה כיוון שהם מודעים לכך שנשים רוצות שהם ישלמו. סוגיית התשלום מהווה פעמים רבות אמצעי לניבוי המשכו של הקשר: גבר המגדיר את הפגישה כבלתי מוצלחת, ישלם לעתים רק את מחצית החשבון. גבר שרואה הפגישה כמוצלחת, יתעקש לשלם, גם אם האשה תציע לשלם את חלקה. מצד שני, נשים רבות מדווחות, כי תשלמנה את מחצית החשבון, אם הגבר עמו נפגשו אינו עונה לטעמן. באופן כזה, הן חשות שהן אינן מנצלות את הגבר וכן אינן מפתחות בו ציפיות על עתידה של מערכת היחסים. 

לאחר מספר פגישות, אנו מבחינים בשינוי דפוסי התשלום. התשלום מתנהל לעתים בשיטת החצי-חצי, ופעמים אחרות בשיטת ההזמנה – פעם זה מזמין ופעם זו מזמינה. קיים עם זאת מיעוט של גברים המצהיר, כי לעולם לא ייתן לאשה לשלם במהלכה של פגישה.

מקום הדייט

במהלך הדייט הראשון נבחנת התאמתו של בן הזוג. בחינה זו מתבצעת על ידי שיחה, ורבים מציינים, כי שיחה קולחת ומהנה, הופכת דייט למוצלח ומעידה על עתיד הקשר. לפיכך, רבים מעדיפים להיפגש במקום המאפשר שיחה אינטימית, כמו בית קפה שאינו הומה אדם, טיילת שקטה, או חוף הים. הטבע נתפש על ידי רבים כמשדר רוגע ושלווה, ועל כן נוטים אנשים רבים להיפגש לדייט ראשון (הנתפש כמלחיץ) במקום דוגמת חוף הים, שהנו רומנטי ורגוע, לדעת רבים. נשאלים רבים מציינים, כי חשובה להם פעילות נוספת בזמן הדייט, דוגמת הליכה, כיוון שישיבה ממושכת מול אדם זר הנוטה לבחון אותך, מלחיצה אותם. 

מקומות הנתפשים כבלתי מתאימים לדייט הם מקומות המוגדרים כהמוניים, בהם לא ניתן לפתח שיחה (דוגמת מועדונים) וכן מקומות נוספים, כגון הקולנוע, בהם לא ניתן לשוחח ולהכיר את בן הזוג כיוון שההתמקדות היא בסרט.
רבים מספרים, כי הם מעדיפים לצאת לפגישות במקומות "נייטרלים", היינו, מקומות בהם הם אינם מוכרים ואינם צפויים להכיר את הנוכחים בהם. חלק קטן מן הנשאלים מדווח על "מקום קבוע לדייטים", בו הם נוהגים לערוך את רוב פגישותיהם הראשונות. לרוב מדובר בבית קפה או פאב.
 
גודלה הגיאוגרפי של ישראל מאפשר לעתים היכרויות עם בני זוג פוטנציאליים, שאינם מתגוררים באותו המקום. בעוד גברים נוטים להקדיש לצורך נסיעה לפגישה עד כ-45 דקות, כשהממוצע עומד על 30 דקות נסיעה, ישנן נשים המציינות שהן מוכנות להרחיק למטרת פגישה עד כשעה ומחצה. הסברים אפשריים לעובדה שנשים מוכנות להרחיק בחיפושיהן אחר בן זוג יותר מגברים, הם שנשים נוטות להרגיש בלחץ חברתי להינשא יותר מגברים, ועל כן הן מוכנות להשקיע זמן רב יותר בנסיעה. כמו כן, הגישה הפרקטית המאפיינת נשים רבות, מסייעת להן להתגבר על מכשולים גיאוגרפיים, מתוך מחשבה, שאם יתפתח קשר זוגי, המרחק בין כה וכה לא יהווה בעיה, שהרי בסופו של דבר הזוג יתגורר יחדיו. מצד שני, חלק מן הגברים טוענים, שנשים מוכנות להכיר גברים ממקומות מרוחקים, כיוון שהגבר ברוב המקרים מגיע פעמים רבות יותר למקום מגוריה של האשה, בייחוד בפגישות הראשונות ובמקרה כזה המאמץ ברובו מוטל עליו.

בחינת התאמתו של בן הזוג

בפגישות הראשונות בוחנים זה את זה שני המשתתפים במטרה לבדוק את התאמתם לקשר. המועמד נבחן הן בפן החיצוני והן בפן הפנימי.

הופעה חיצונית

רבים מציינים, כי הם אינם מחפשים מלך/מלכת יופי, אלא בני זוג שייחשבו על-ידם כיפים. נשים רבות מדווחות על גובה, משקל ואסתטיות כמשתנים מכריעים בתחום ההופעה החיצונית של הגבר. לרוב הן מחפשות בן זוג גבוה מהן, אינן נוטות להימשך לבני זוג המוגדרים כסובלים מעודף משקל, וחשוב להן שתהיה לבן זוגן מודעות בסיסית לנושאים הקשורים בטיפוח הגוף. גברים רבים מציינים, כי הם מחפשים בת זוג שאינה בעלת משקל עודף, מטופחת ולא מעשנת (אם הם אינם מעשנים). רבים מגדירים את מושא חיפושיהם תוך שימוש במילה "מושך/ת". בחינת מידת המשיכה של המועמד/ת היא שעלולה לקבוע, האם יתפתח קשר רומנטי או לא. רבים מציינים, כי אחד המרכיבים ההופכים פגישה ראשונה למוצלחת, הוא רמת המשיכה המינית בין בני הזוג.

פנימיות

הפנימיות נתפשת בעיני רבים כחשובה מאוד, וכמעט לכל אדם המחפש בן זוג קיימת רשימה (גם אם בלתי כתובה) המכילה את התכונות הרצויות בבן הזוג. אמינות, כנות ויושר מדווחות כתכונות מפתח בקרב נשאלים רבים. אחד ההסברים למרכזיותן של תכונות אלו דווקא, הוא כניסתו של האינטרנט לשדה ההיכרויות. כיוון שחלק מהגולשים באתרי ההיכרויות נתפשים כבלתי אמינים, מובע רצון מצד גברים ונשים כאחד, להכיר בני זוג אמינים, המוסרים על עצמם פרטים נכונים ואינם מייפים את האמת. כמו כן, אמינות ויושר הן בסיס לקשר ארוך טווח, והמחפשים קשר כזה, לרוב מבקשים לבנות אותו עם אדם הנתפש בעיניהם כאמין ושניתן לסמוך עליו. 

תכונות נוספות המוגדרות על ידי נשים וגברים כאחד כמשמעותיות בבני זוג הן תקשורתיות, נדיבות ורוחב אופקים. המשתייכים לאוכלוסייה היהודית-חילונית מדווחים, כי רוחב אופקים חשוב יותר מהשכלה פורמלית. ניתן להסביר אמירה זו, בכך שהשכלה גבוהה הפכה לנורמה, עד כי אין מרגישים בה. צעירים רבים המסיימים את שירותם הצבאי, פונים ללימודים גבוהים באוניברסיטאות ובמכללות השונות, עד כי ההשכלה הגבוהה אינה נתפשת כעניין ייחודי. זאת בניגוד לרוחב האופקים, שנתפש בקרב רבים כתכונה שרק מעטים ניחנו בה. רוחב האופקים מקושר לאיכויות שיחה, וכיוון שרבים מחפשים בן זוג שיהווה חבר אתו ניתן לחלוק את החיים, קיים דגש על רוחב האופקים יותר מאשר על סוג ההשכלה. 

כמו כן, נשאלים רבים מציינים, כי השכלת הורי בן הזוג פחות חשובה להם, כיוון שהם לא חיים עם ההורים אלא עם בן הזוג. לעומת זאת, מצבם הכלכלי של הורי בן הזוג נתפש כדבר חשוב, שאמנם לא ימנע קשר, אך בהחלט יעודד את המשכו. ניתן להסביר זאת על בסיס השתרשותה של הנורמה, לפיה הורי בני הזוג הם אלו שמממנים עבורו את קניית הדירה הראשונה. לפיכך, במצב בו אחד מן הצדדים לא יכול לסייע לזוג ברכישת דירה, הזוג עלול לעמוד בפני קשיים כשיבקש לקנות דירה ותלותו בהכנסתו האישית גדלה.

היוועצות בסביבה הקרובה

רבים מדווחים, כי הם נוהגים להיוועץ בחברים קרובים ובבני משפחה מסוימים בשלבים הראשוניים של הקשר הרומנטי. ההתייעצות חשובה לאנשים, כיוון שהם יכולים לספר על הדייט ותוך כדי הסיפור להבין טוב יותר את תחושותיהם. כמו כן, ההתייעצות חשובה במקרים בהם נדרשת "חוות דעת שנייה" על האדם עמו נפגשים, וכן, רבים מדווחים, כי במקרים בהם הם רוצים לסיים את הקשר ואינם יודעים כיצד לעשות זאת, הם נועצים בחבריהם. 

נשים באוכלוסייה היהודית-חילונית נוטות לשתף יותר את אמהותיהן בקשרים הרומנטיים שהן מנהלות. ניתן להציע מספר הסברים אפשריים לנוהג זה:
האם היא אדם אהוב, ודאגתה לבתה ברורה. כמו כן, ניסיון החיים של האם מסייע לה לכוון את בתה ולענות על שאלותיה בתחום הקשר הרומנטי. רבות מדווחות, כי אמנם חלו שינויים מרחיקי לכת בתחום הדייטינג, שהופכים את דור ההורים למנותקים מההוויה של ימינו, אך בכל זאת, הן משתפות את אמן וחשובה להן ברכתה. נשים רבות מספרות, כי הן לא תפסקנה לצאת עם בן זוג שאמן אינה מחבבת, אך עדיין מעדיפות לזכות באישור האימהי, ואי האישור לרוב גורר תחושת נטל נפשי כבד.

מדייטים לקשר זוגי יציב

הגדרה חדשה של הקשר

יש המציינים, כי הם רואים באדם בן זוג לאחר שיצאו עמו מספר פגישות (חמש בממוצע). אחרים טוענים, כי הם מגדירים אדם כבן זוג לאחר הכרות של משך זמן מסוים בו הם נפגשים עמו באופן רומנטי (חודש בממוצע). אנשים אחרים גורסים , כי ראיית האדם השני כבן זוג אינה תלויה בזמן או במספר הפגישות שקוימו עמו, אלא בתחושה הפנימית. מרבית הנשאלים במחקר מציינים, כי לאחר כחודש של יציאות משותפות, הם רואים באדם עמו הם יוצאים פוטנציאלי לקשר ארוך טווח. ניתן לציין שוני בטרמינולוגיה בין נשאלים שונים. קיימים נשאלים אשר מדווחים על דירוג בהגדרותיהם: בתחילה הם רואים בפרטנר "חבר/ה", ובהמשך הקשר הם מגדירים את הפרטנר כ"בן/בת זוג". אחרים, טוענים כי בן/בת זוג הינו כינוי לאדם עמו יוצאים תקופה שאינה ארוכה, ורק כאשר מתהדק הקשר הם יכנו את האדם "חבר/ה".

המעבר משלב הדייטינג לשלב הזוגיות

מעבר למשך היציאה, קיימות נקודות נוספות לציון, המלמדות על המעבר משלב ה"דייטינג" לשלב הזוגיות. נקודות אלו כוללות את הצגתו של בן הזוג בפני החברים הקרובים והמשפחה. הבאתו של בן זוג למתחם המשפחתי מדגישה, כי מדובר בזוגיות של ממש, קשר שצופים לו עתיד, ועם הפגשת בן הזוג עם המשפחה והחברים, הסביבה החיצונית מגדירה את בני הזוג כזוג. רבים מציינים, כי עם הבאתם של בני זוגם למתחם המשפחתי, מתחיל בהדרגה הלחץ המשפחתי למיסוד הקשר.

מעבר למגורים משותפים

נשאלים רבים מציינים, כי מעבר למגורים משותפים אינו מתבצע תוך פרק זמן קבוע. יש שעוברים לגור יחדיו לאחר מספר חודשי יציאות משותפות, ויש שמחכים מספר שנים. לבני זוג המתגוררים זה בקרבת זה, קל יותר לנהל קשר רומנטי, ולרוב, הם אינם חשים צורך מיידי לעבור לגור יחדיו. זוגות אלו נוטים להיפגש כמעט מדי יום ולבלות בצוותא ערבים משותפים לצד סופי שבוע.
חלק מבני הזוג המתגוררים במרחק ניכר זה מזו, מדווחים על קושי רב בניהול הקשר. לדידם, הנסיעות הרבות הן בעלות פוטנציאל חיובי ושלילי. לעתים הן מקשות על הזוג והקשר מסתיים, ואילו במקרים אחרים, הזוג עובר להתגורר יחדיו. המגורים המשותפים מתבצעים או בדירתו של אחד מבני הזוג, או לדירה המוגדרת כ"נייטרלית". רבים טוענים, כי רצוי לעבור לדירה חדשה עם בן הזוג, ולא לעבור לדירתו של אחד מבני הזוג. בדרך זו השניים בונים במשותף את ביתם ולא נוצרת תחושה בקרב אחד מהם, שמא הוא בבחינת "אורח" בביתו של בן זוגו. 

מעבר למגורים משותפים מתעכב לעתים בגין לימודים גבוהים, כאשר שני בני הזוג לומדים במוסדות אקדמיים מרוחקים זה מזה. כמו כן מדווחים רבים, כי אינם עוברים לגור עם בן זוגם בשל בעיות כלכליות. מחקרים אחרונים הקובעים שזוגות שהתגוררו יחד לפני החתונה נוטים להתגרש יותר מזוגות שלא התגוררו יחדיו, גם הם משפיעים על זוגות מעטים, המעדיפים להתנהל בשיטת ה"פעם אצלו, פעם אצלה", ולעבור לדירה משותפת רק אחרי החתונה.

הכרה חברתית והסתגלות הדדית

מאז עובר הזוג לגור יחדיו, ניתן להבחין במספר תהליכים:

אישור בן/בת הזוג

בני הזוג מתוודעים זה לזה, מכירים פנים שטרם הכירו והמגורים המשותפים מהווים הקדמה לחיים המשותפים. אם הזוג חש שהמגורים המשותפים עולים יפה, ינקוט פעמים רבות בצעדים נוספים למיסוד הקשר, דוגמת חתונה והולדת ילדים.

קבלה סביבתית

הסביבה המקיפה את הזוג, הכוללת משפחה, חברים ועמיתים לעבודה, רואה את הזוג כמבוסס וכיציב ומצפה להידוק הקשר הרומנטי. זוגות רבים מדווחים, כי הלחץ הסביבתי להינשא גובר לאחר שעברו להתגורר יחדיו.
אמנם השתרשותן של נורמות פמיניסטיות הובילה לדחיית גיל הנישואין, אך נשים רבות באוכלוסיה היהודית-חילונית מדווחות על לחץ להינשא, שמקורו בסבתות. הדור הראשון עדיין רואה בנישואין בגיל צעיר ערך משמעותי, ועל כן לוחץ על הדור השלישי למהר ולמסד מערכות יחסים ולדלג על שלבים, כגון שלב המגורים המשותפים. נשים בנות 25 ואילך, מציינות לא רק את הלחץ המופנה לכיוונן מן הדור השלישי, אלא גם את הלחץ המשפחתי בכללותו, בעיקר כאשר הן מתגוררות עם בן זוג. מנגד, גברים מדווחים על לחץ הורי ומשפחתי להינשא לבנות הזוג, רק מסוף שנות העשרים-תחילת שנות השלושים. 

מערכת היחסים משנה ומרחיבה את כיווניה

לא מדובר עוד ביציאות ובמפגשים רומנטיים, אלא גם במנהלות ובמטלות הקשורות בניהול הבית. על רקע זה מתגלעים קשיים רבים ולעתים פורצות מריבות בין בני הזוג. בתקופה זו כל אחד מבני הזוג מסתגל להרגליו של בן הזוג האחר, והשניים מנסים לעצב מודל חדש של חיים משותפים.

'עבודה' על זוגיות

בין אם בני הזוג מכירים זה את זה תקופה ארוכה, ובין אם מדובר בהיכרות קצרה, מערכות היחסים הזוגיות של היהודים-חילונים מתאפיינות בתכנים רבים המעשירים את הזוגיות. ביניהם ניתן לציין:

בילויים

בקטגוריה זו נכללת הליכה משותפת לקולנוע, לתיאטרון, להופעות מוסיקה, למסיבות הנערכות במרחבים ציבוריים ובבתי משפחה וחברים. כמו כן נוהגים זוגות רבים לבקר יחדיו במסעדות, המשרות אווירה רומנטית, ובבתי קפה. מרבית היציאות לבילויים מתקיימות בסופי השבוע, בדגש על ימי חמישי ושישי, אך חלק ניכר מהן מתקיימות גם בערבים השונים של ימי החול. במחקר שערכנו, בו רואיינו 200 אנשים מקרב האוכלוסייה היהודית-חילונית, מרבית הנשאלים ציינו, כי הבילוי הרומנטי המועדף עליהם הוא צעידה על חוף הים. חלק מן הנשאלים ציינו, כי טיול זוגי בטבע הוא הבילוי הרומנטי המועדף עליהם ואחרים ציינו, כי מסעדה רומנטית היא המקום בו הם מעדיפים לחוות בילוי זוגי.

יציאה לחופשות

יציאה לחופשה בארץ או בחו"ל רווחת היום גם בקרב זוגות שאינם נשואים. זוגות ללא ילדים חופשיים יותר בהיבט לוח הזמנים לקביעת החופשה, ועל כן יכולים לצאת לחופשות גם בתאריכים שאינם חלים בחופשות או בחגים, דוגמת תקופת החורף בה מציעות חברות התיירות השונות חופשות מוזלות ("דילים").

פעילויות העשרה

רבים מן הזוגות בוחרים לצאת בצוותא לפעילויות העשרה שונות, חלקן כלליות וחלקן מיועד לחיזוק הזוגיות. בין הפעילויות הכלליות ניתן לציין הליכה משותפת לחדר הכושר, או פעילות ספורט משותפת, דוגמת ספורט ההליכה (ג'וגינג) אשר יוּבּא לישראל מארה"ב, הליכה לסדנאות ולהרצאות תרבות שונות וכן טיפוח תחביב משותף. בין הפעילויות הזוגיות ניתן לציין את שיעורי הריקוד שהפכו לנפוצים משנת 2004 בהשראתה של התכנית "נולד לרקוד" וכן את סדנאות הזוגיות אשר שנפוצו בשנים האחרונות.

פעילויות משפחתיות

עוד לפני מיסוד היחסים באמצעות חתונה, מקובל (בעיקר בקרב זוגות שיוצאים זמן רב) לפתח ולטפח את מערכת היחסים עם משפחות החבר/ה. זה תהליך חשוב שבו המשפחה מעניקה או לא מעניקה לבנה או לביתה מעין אשרור (גלוי או סמוי) על הבחירה בבן/בת הזוג. טיפוח מערכת היחסים נעשה באמצעות ביקורים של הזוג בבתי ההורים - בעיקר בשבתות וחגים. מקובל גם להזמין את החבר/חברה לארוחות משפחתיות, בחגים או באירועים חגיגיים אחרים של המשפחה. 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

 

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע 

  • אלמוג עוז, פרידה משרוליק - שינוי ערכים באליטה הישראלית, אוניברסיטת חיפה/זמורה-ביתן, 2004.
  • ספיר תחיה, מערכת סימנים והקשרם התרבותי בכרטיסי הזמנה לחתונה בארץ-ישראל מתחילת המאה ועד ימינו, עבודת גמר לתואר מוסמך במדעי הרוח, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 1998.
  • קפלן דנה, חתונות המעמד הבינוני-גבוה בישראל. ייצור תרבות, רפרטוארים וטעמים, עבודת גמר לקראת התואר מוסמך אוניברסיטה, אוניברסיטת תל-אביב, 2001.
  • ריינשטיין זיו, "כרטיס ביקור לאהבה" : הצגת העצמי באתרי שידוכים באינטרנט, עבודת גמר לקראת התואר "מוסמך אוניברסיטה" - MA באוניברסיטת תל-אביב, 2006.  

כתבות ומאמרים בעיתונות

  • ארד נורית, "לפני החופה", ידיעות אחרונות - צרכנות, 28.4.1999, 11.
  • גולן שיר-לי, "אהבה בחיבור מהיר", ידיעות אחרונות, 12.11.2006, 16.
  • גרוס יעל,  "כמה שווה שמחה", מעריב - עסקים, 12.4.2006, 4. 
  • לוין רון, "לדפוק חתונה", מעריב, 14.5.2006, 2.
  • לינדר-גנץ רוני, "שמלת כלה מירושלים, די.ג'יי מתל אביב", The Marker, 11.4.2007, 23.
  • לינדר-גנץ, רוני,  "רשתות האופנה הישראליות יכולות להיות מרוצות: רוב הישראליות קונות אופנה ישראלית-קסטרו, פוקס וגולף". הארץ The Marker, 31.5.2007.,  
  • נחשוני קובי, "80%: חתונה רק עם רב אורתודוכסי", YNET, 3.5.2007.  
  • קדוש נורית, "מהצנע לשפע", מעריב - עסקים, 12.4.2006, 2.
  • קורן גאיה,  "חתונת הכסף", ידיעות אחרונות, 16.5.2006, 14

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה (2007). תנועת נוער. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 18:03, נובמבר 26, 2007.
  • תורמי ויקיפדיה (2007). Windows Live Messenger. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 18:49, דצמבר 14, 2007.
  • תורמי ויקיפדיה (2007). ICQ. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 15:02, דצמבר 16, 2007.
  • תורמי ויקיפדיה (2007). תוכנית מציאות, ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 08:27, ינואר 25, 2008.
  • תורמי ויקיפדיה (2007). קחי אותי שרון, ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 11:12, אוקטובר 29, 2007.

אתרי אינטרנט

שונות

  • מכון "גאוקרטוגרפיה", סקר עבור רשת האופנה "תמנון".

מילות מפתח

רווק | רווקות | מוסד-שידוכים | חתונה | היכרויות | תוכניות-ראליטי | רכילות | דייט | פגישה-ראשונה | צבא | בילויים | תנועות-נוער | אוניברסיטה | מקום-עבודה | מכוני-כושר | מועדונים | פאבים

הערות שוליים

    צפה בתגובות  תגובות על דפוסי היכרויות ובחירת בן ובת זוג באוכלוסיה החילונית הוותיקה (3)

    נתן ר.

    מצאתי רופא
    יום רביעי ד' בתמוז תשע"א 6 ביולי 2011

    אורי גונן

    המאמר מציג מידע רב הנוגע לפנים שונים בתרבות ההיכרויות בין בני זוג בארץ. המידע מאורגן תחילה באופן כרונולוגי המציג באופן חדשני את ראשית מפעלי השדכנות בארץ ואת העימותים ביניהם. לאחר מכן פונה המאמר לפירוט אודות הרגלי ההיכרויות בכל הנוגע למיקום, זמן, הלך הרוח של בני הזוג במצבים שונים, וטיב הקשר האופייני לכל סוג של היכרות. בשלב זה המאמר מציג מצבים מוכרים וידועים ואינו מחדש מבחינה אקדמית, אולם הוא מארגן, מחדד ופורש נתונים אודות מצבים אלו. בסיומו של המאמר ניתן מידע אודות הרגלי המחייה בקשרים שונים בשלבים מתפתחים יותר כגון מגורים משותפים, נישואים וטיול בחו"ל. מבחינה כותרת המאמר מקטע זה מיותר, שכן המאמר מכוון לדפוסי ההיכרות, ולא לאופן אחזקת קשר רומנטי קיים. בנוסף, שפת המאמר קלה וזורמת, אולם קיים חוסר עקביות בנוגע לשימוש בכתיב חסר וכתיב מלא.
    יום שלישי י"א בחשון תשע"א 19 באוקטובר 2010

    Phil

    השדכן הראשון, לדעתי לא היה אליעזר עבד אברהם, אלא ה' שמצא אשה לאדם הראשון.
    יום רביעי כ"ז בתמוז תשס"ח 30 ביולי 2008

    הוספת תגובה




     

     

    * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של "אנשים ישראל" לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.